מתי פרק ח' 1-4
הקטעים המקבילים: מרקוס א 40-45, לוקס ה 12-16
ישוע מרפא איש ממחלת הצרעת
ישוע המשיח חוזר על המסר שבפיו בכל מקום שבו הוא נימצא. המסר פשוט וברור: חיזרו בתשובה כי מלכות אלוהים קרבה.
ישוע מציג עצמו כמשיח המובטח, כראש ממלכת שמים (ראה לוקס ד' 16-30). ישוע מוכיח את דבריו במילים ובמעשים.
מדוע?
כל שומעיו חושבים לעצמם: האם ישוע אכן מסוגל לקיים את כל שהוא מבטיח? האם הוא יכול להביס את הכיבוש הרומאי? לשנות את העולם כך שממלכת אלוהים תקום?
נסיו של ישוע נועדו להוות תשובות לכל השאלות הללו. לאחר שגרש שדים וריפא חולים רבים, ישוע מרפא איש ממחלת הצרעת חשוכת המרפא.
הבה נקרא מבשורת מתי פרק ח, פסוקים 1-4:
1 הוּא יָרַד מִן הָהָר וַהֲמוֹן עַם רַב הָלְכוּ אַחֲרָיו.
2 אָז הִתְקָרֵב אִישׁ מְצֹרָע, הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, אִם תִּרְצֶה תּוּכַל לְטַהֵר אוֹתִי.”
3 הוֹשִׁיט יֵשׁוּעַ אֶת יָדוֹ, נָגַע בּוֹ וְאָמַר: “רוֹצֶה אֲנִי! הִטָּהֵר!” וּמִיָּד נִרְפְּאָה צָרַעְתּוֹ.
4 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “רְאֵה, אַל תְּסַפֵּר לְאִישׁ, אֲבָל לֵךְ הֵרָאֵה אֶל הַכֹּהֵן וְהַקְרֵב אֶת הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה לְעֵדוּת לָהֶם.”
כשישוע נימצא באזור הגליל התקרב אליו איש מצורע.
בתקופה הקדומה מחלת הצרעת נחשבה למחלה חשוכת מרפא ומדבקת. כל החולה בה ידע כי מותו בטוח. מחלת הצרעת הפכה את החולה בה לטמא ונאסר על החולה לבוא במגע או קירבה אל אנשים אחרים.
המצורעים הורחקו מכל אדם בריא והתקיימו ממזון שבני משפחותיהם הביאו להם. כשמצורע היה מתקרב לאדם כלשהו, היה עליו לקרא בקול רם: 'טמא', 'טמא', ובדרך זו להרחיק אנשים ממנו כדי שלא יבואו עימו במגע ויידבקו.
והנה, מתקרב אל ישוע איש מצורע. כבר במילים אלו עלינו להבין שמתרחש דבר מאוד לא מקובל.
במידה והיו אנשים מסביב לישוע, הרי שכל האנשים התרחקו מן המצורע במהירות האפשרית. כשמתנהל דו השיח והעניין בין ישוע למצורע, סביר מאוד להניח שרק שניהם נמצאים קרוב זה לזה! כל השאר מביטים ממרחק בטוח ובפחד גלוי!
מה עושה המצורע ומה הוא אומר לישוע?
המצורע משתחווה ואומר לישוע: "אדוני, אם תרצה תוכל לטהר אותי."
בהשתחוויה מול ישוע וכינוי ישוע במילה: 'אדון', המצורע למעשה מכיר בישוע כסמכות ריבונית. ובאופו מדויק למקרה שלנו – כמשיח המובטח, אדוני צדקנו.
המצורע אומר: אם תרצה תוכל לטהר אותי. המצורע יתכן ושמע על ישוע והיה עד למעשיו. מתוך מה שראה את ישוע עושה ושמע אותו אומר הוא הבין: ישוע הוא המשיח המובטח!
משמע – המצורע בטוח ביכולתו של ישוע לרפא. השאלה היא: האם ישוע ירצה לרפאו?
ישוע המשיח הושיט את ידו אל המצורע, נגע בו ואמר: "רוצה אני! היטהר!"
ישוע ריפא את המצורע בדרך שונה מזו שגרש את השד בבית הכנסת בכפר נחום וריפא את חמותו של שמעון מהחום.
בשני המקרים הקודמים ישוע ריפא את הנגועים בדבר פיו אך במקרה הנוכחי ישוע מרפא בנגיעה! (שים לב: מתי ומרקוס מציינים שישוע נגע בחמותו של שמעון אך לוקס מציין שהריפוי נעשה על סמך גערה. מכאן הנגיעה בחמותו של שמעון היתה מעשה קרבה אך לא חלק ממעשה הריפוי. במקרה של ריפוי המצורע הדגש היה על הנגיעה)
מדוע?
הצרעת הרחיקה את החולה מקהל אנשים. שום מנהיג או מורה אחר לא היה מעז להתקרב אליו ובוודאי לא לנגוע בו!
בעוד כולם מתרחקים ממנו מפחד שיידבקו, ישוע מתקרב ונוגע בו. הנגיעה של ישוע בחולה הסירה ממנו את הצרעת והוא נרפא מיד!
ישוע הוכיח מספר דברים בכך שריפא את הצרעת בנגיעה:
א. ישוע עליון למחלה חשוכת מרפא. ישוע מרפא כל חולי ולו הקשה ביותר! הוא ה'!
ב. ישוע לא נידבק מן המחלה
ג. ישוע קרוב אלינו גם כאשר כל קרובנו מתרחקים מאיתנו. אהבתו מוכחת בקרבתו ורצונו לרפאנו מהמחלה הקשה ביותר. (ראה תהילים כ"ז 10).
לאחר שהמצורע נרפא, ישוע אמר לו: "…ראה, אל תספר לאיש, אבל לך הראה אל הכוהן והקרב את הקורבן אשר ציווה משה לעדות להם."
א. ישוע אסר עליו לספר לאיש את אשר ארע לו.
האם האיש שישוע ריפא מצרעתו ציית לישוע?
מרקוס בפרק א פסוק 45 מציין שהאיש לא ציית להוראה של ישוע:
45 אַךְ הוּא יָצָא וְהִרְבָּה לְהַכְרִיז וּלְהָפִיץ בָּרַבִּים אֶת הַדָּבָר, עַד אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ לֹא הָיָה יָכוֹל עוֹד לָבוֹא אֶל עִיר בְּגָלוּי אֶלָּא הָיָה נִשְׂאָר מִחוּץ לָעִיר בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹמְמִים; וּמִכָּל מָקוֹם בָּאוּ אֵלָיו.
ישוע המשיח אסר על האיש לדבר בשלב זה מסיבה מאוד ברורה. הדבר יגרום להתעוררות בלתי נשלטת שתוביל למהומות והפרעה לשירות של המשיח.
יתכן שהאיש חשב שכך הוא עושה שירות טוב לישוע.
רבותיי, כל סטייה מהוראת אלוהים עלולה להביא אסון. חוסר הציות של האיש יכל להביא אסון על תושבי הגליל. אילו התושבים היו גורמים למהומות ומכתירים את ישוע לגואל או משיח שלא על פי תוכנית אלוהים, היו הרומאים מפרשים את אי הסדר כניסיון מרד והורגים בתושבים ללא הבחנה.
הדוגמא הזו מלמדת אותנו עיקרון חשוב.
לעיתים אנו פועלים על פי ההגיון שלנו שעומד בסתירה לציווי אלוהי. אנו חושבים שכך טוב יותר אך בפועל אנו סוטים מהוראת אלוהים. במקרה שכזה עלינו להיכנע להוראתו של אלוהים ולא לחשוב שאנו יכולים לשפר את תוכניתו של בורא העולם.
בספר משלי ג 5-7 כתוב: "בטח אל יהוה בכל לבך, ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך. אל תהי חכם בעיניך, ירא את יהוה וסור מרע. רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך."
האמונה והברכה שלנו נובעים מציות מדויק לדבר אלוהים הנובע מאהבה אליו ולא מניסיון לשפר את תוכניתו!
ב. ישוע ציווה עליו להראות לפני הכוהן ולהקריב את הקורבן שציווה משה לעדות להם.
ישוע ציווה על האיש שנרפא מהצרעת לפעול כפי שהתורה מצווה. עלינו לזכור: ישוע היה כפוף לכל מצוות תורת משה.
בספר ויקרא פרקים יג-יד נמצאים ההנחיות לבדיקת צרעת וריפוי ממחלת הצרעת.
החולה בצרעת נחשב לטמא. הסרת הטומאה בעקבות ריפוי ניתנת על סמך הבדיקה של הכהן. הנרפא מחויב לעלות למקדש בירושלים כי רק שם יוכל להעלות קורבן כפי הנדרש.
כשהנרפא יעשה כפי שישוע ציווה עליו, הרי שהכהונה בירושלים תהיה מודעת לנסים המתרחשים בגליל. ("לעדות להם")
רבותיי, ריפוי מושלם מצרעת לא היה דבר שבשגרה. התנ"ך מציין מספר זעום של מקרים וכולם היו בגדר נס.
- משה במעמד הסנה הבוער (שמות ד 6).
- ריפוי מרים אחות משה (במדבר יב).
- ריפוי שר צבא ארם, נעמן (מלכים ב פרק ה).
לפיכך, לו הנרפא היה מגיע למקדש בירושלים והכהן היה ממלא את אחריותו כראוי, הרי שהתוצאה הייתה הזמנתו של ישוע לפני הכוהנים כדי לבדוק אם לפניהם נביא אמת ומשיח או איש שקר ומתחזה, וכל זאת על פי הכתוב בספר דברים פרק י"ח. הרי ריפוי מצרעת בדרך שישוע עשה היה מעשה על טבעי!
הצגתו של הנרפא מול הכוהנים ראויה מכיוון שהדרכת העם אל המשיח צריכה, על פי הסדר הטוב, להיות מהכוהנים מטה ולא מן העם מעלה.
למרות שכל מחלה גורמת לאי נעימות, הרי שמחלת הצרעת בתנ"ך דומה מאוד למחלה אחרת חשוכת מרפא – החטא!
- כמו שהחטא ראוי לשריפה כך הצרעת ראויה לשריפה בלבד (ויקרא יג 52, 57).
- כמו שהחטא מטמא ומרחיק אותנו מאלוהים, כך הצרעת מטמאת ומרחיקה מאנשים.
- כמו שהחטא מתפשט כך הצרעת מתפשטת (ויקרא יג 45-46).
- כמו שהחטא עמוק מן העור כך הצרעת עמוקה מן העור (ויקרא יג 3).
- כמו שרק אלוהים יכול לרפא חטא, כך רק אלוהים יכול לרפא צרעת.
- כמו שהמשיח מעורב בבדיקת טהרתנו מן החטא, כך הכהן מעורב בבדיקת הטוהרה מצרעת. ישוע הוא הכהן שלנו לפני אלוהים האב.
אחים ואחיות יקרים.
כשישוע הסיר את הצרעת מן האיש, המחלה עברה למקום אחר…
כמו שישוע נשא את חטאינו, כך הוא גם נשא את תוצאות החטאים (ישעיה נג).
כילדים אמרו לנו שהחטאים שלנו מכאיבים למשיח. הדבר נכון! הוא נושא את התוצאות עליו! הוא שילם בכאביו ובדמו כדי להסיר את החטא ותוצאותיו! מכיוון שחטאינו כל כך מכאיבים למושיענו, אנא נתפלל ונעודד אחד את השני לחטוא פחות!
סיכום:
- ישוע אמר לחולה, אני מעונין לרפא אותך מהצרעת, מהטומאה שלך. אכן כך. ישוע מעוניין לרפא כל אדם מהחטא ותוצאותיו!
ראשונה לטימותיאוס ב 4: "…החפץ שכל בני אדם יושעו ויגיעו להכרת האמת". השאלה היא אחרת – מי מוכן לבוא אל המשיח, להשתחוות לפניו ולומר – 'אם תרצה תוכל להושיעני'?
- ישוע ריפא את המצורע בנגיעה בידו כדי להדגיש את הקירבה של המשיח לחוטאים. ישוע בא כדי לנקות בעצמו ולא על ידי "קבלני משנה". כך ישוע גם מוכיח את אהבתו לנו.
- חשוב לציית לאלוהים בדיוק על פי דברו. כל ניסיון לשפר את הוראתו של אלוהים יוביל למטרד או לאסון. אמונה אמיתית מתבטאת בציות מוחלט לדבר אלוהים.
מה שישוע עשה מהווה הוכחה להבטחה שאמר בבית כנסת בנצרת. מי שמאמין ייהנה מהברכות.
מרקוס פרק א' פסוקים 40-45:
40 בא אליו איש מצורע והתחנן לפניו. הוא כרע על ברכיו ואמר לו: "אם תרצה תוכל לטהר אותי." 41 ברב רחמיו הושיט ישוע את ידו, נגע בו ואמר אליו: "רוצה אני! היטהר!" 42 באותו רגע סרה ממנו הצרעת והוא נטהר. 43 ישוע הזהיר אותו ומהר לשלח אותו. 44 אמר אליו: "ראה, אל תגיד דבר לאיש. ברם לך
הראה אל הכהן והקרב לטוהרתך את אשר ציוה משה לעדות להם." 45 אך הוא יצא והרבה להכריז ולהפיץ ברבים את הדבר, עד אשר ישוע לא היה יכול עוד לבוא אל עיר בגלוי אלא היה נשאר מחוץ לעיר במקומות שוממים; ומכל מקום באו אליו.
לוקס פרק ה' פסוקים 12-16:
12 בהיותו באחת הערים בא איש נגוע כלו בצרעת. כאשר ראה את ישוע, נפל על פניו והתחנן אליו: "אדוני, אם תרצה תוכל לטהר אותי." 13 ישוע הושיט את ידו ובנגעו בו אמר: "רוצה אני! היטהר!" ומיד נעלמה הצרעת. 14 "אל תספר לאיש", ציוה עליו ישוע, כי אם לך הראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך, כמו שציוה משה לעדות להם." 15 אולם השמועה על אודותיו הלכה והתפשטה והמונים רבים נקבצו לשמע ולהירפא מתחלואיהם, 16 אך הוא היה פורש אל מקומות שוממים ומתפלל.
שיעורים באים:
א. ישוע מרפא איש נכה אברים וסולח לחטאיו: מתי ט' 1-8, מרקוס ב' 1-12, לוקס ה' 17-26
ב. מתי המוכס הולך אחרי ישוע: מתי ט' 9-13, מרקוס ב' 13-17, לוקס ה' 27-32.