מרקוס פרק ה 21-43

ישוע מציג את כוחו של המלך! (ישוע מרפא מכל מחלה ומקים לתחייה)

הקטעים המקבילים: מתי ט 18-26; לוקס ח 40-56

לאחר שישוע סיים את ההרצאות על המשלים ותיאר עצמו כבעל המלכות, הוא מכין את הקרקע המתאימה כדי להציג לפני תלמידיו את כוחו – כוחו של המלך!

ישוע המשיח השקיט את הסערה בדבר פיו ולאחר מכן גרש את השדים מתוך האנשים. כעת הוא ממשיך לבצע פעולות המוגדרות כעל טבעיות וזאת כדי להוכיח לתלמידיו ולשאר האנשים כי הוא אכן האחד שהוא מתיימר להיות. בן האלוהים אשר בא לעולם כדי להושיע בני אדם ולהקים את מלכותו.

בפסוקים הבאים אנו לומדים איך ישוע ריפא את האישה ממחלתה הממושכת וחשוכת המרפא והקים את בתו של יאיר ממוות לחיים.

אני אלמד את האירוע על פי העדות שכתב מרקוס מכיוון שעדותו מכילה פרטים רבים שמתי לא הזכיר.
הבה נקרא את מרקוס פרק ה, פסוקים 21-43:

21 יֵשׁוּעַ חָזַר בַּסִּירָה אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי וְהָמוֹן רַב נֶאֱסַף אֵלָיו בִּהְיוֹתוֹ עַל שְׂפַת הַיָּם.
22 בָּא אֶחָד מֵרָאשֵׁי בֵּית הַכְּנֶסֶת, יָאִיר שְׁמוֹ, וּכְשֶׁרָאָה אֶת יֵשׁוּעַ נָפַל לְרַגְלָיו.
23 הִתְחַנֵּן אֵלָיו מְאֹד וְאָמַר: “בִּתִּי נוֹטָה לָמוּת. אָנָּא, בּוֹא וְשִׂים יָדֶיךָ עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁהִיא תִּתְרַפֵּא וְתִחְיֶה.”
24 יֵשׁוּעַ הָלַךְ אִתּוֹ, וְאַחֲרָיו הוֹלְכִים הָמוֹן רַב וְדוֹחֲקִים אוֹתוֹ.
25 וְאִשָּׁה זָבַת דָּם זֶה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה –
26 שֶׁסָּבְלָה רַבּוֹת בִּידֵי רוֹפְאִים רַבִּים וְהוֹצִיאָה אֶת כָּל רְכוּשָׁהּ, וְלֹא הוּטַב לָהּ אֶלָּא שֶׁעוֹד הוּרַע לָהּ –
27 כְּשָׁמְעָהּ עַל־אוֹדוֹת יֵשׁוּעַ, בָּאָה מֵאָחוֹר בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן וְנָגְעָה בְּבִגְדוֹ,
28 כִּי אָמְרָה “אִם אֶגַּע אֲפִלּוּ בִּבְגָדָיו אֶתְרַפֵּא.”
29 בּוֹ בָּרֶגַע הִתְיַבֵּשׁ מְקוֹר דָּמָהּ וְהִיא חָשָׁה בְּגוּפָהּ שֶׁנִּרְפְּאָה מִן הַמַּחֲלָה.
30 מִיָּד הִבְחִין יֵשׁוּעַ בְּתוֹכוֹ הוּא שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנּוּ גְּבוּרָה. פָּנָה אֶל הֶהָמוֹן וְאָמַר: “מִי נָגַע בִּבְגָדַי?”
31 אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: “אַתָּה רוֹאֶה אֶת הֶהָמוֹן דּוֹחֵק אוֹתְךָ וְאַתָּה שׁוֹאֵל ‘מִי נָגַע בִּי’?”
32 הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ לִרְאוֹת מִי עָשָׂה זֹאת.
33 פָּחֲדָה הָאִשָּׁה וְרָעֲדָה, כִּי יָדְעָה מַה שֶּׁקָּרָה לָהּ. הִיא נִגְּשָׁה וְנָפְלָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ אֶת כָּל הָאֱמֶת.
34 אָמַר לָהּ: “בִּתִּי, אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ. לְכִי לְשָׁלוֹם וְהֵרָפְאִי מִמַּחֲלָתֵךְ.”
35 עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּאוּ אֲנָשִׁים מִבֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאָמְרוּ: “בִּתְּךָ מֵתָה, לָמָּה תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הָרַב?”
36 שָׁמַע יֵשׁוּעַ אֶת מַה שֶּׁדִּבְּרוּ וְאָמַר לְרֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת: “אַל תִּפְחַַד; רַק הַאֲמֵן.”
37 יֵשׁוּעַ לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהִלָּווֹת אֵלָיו, חוּץ מִכֵּיפָא וְיַעֲקֹב וְיוֹחָנָן אֲחִי יַעֲקֹב.
38 כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת, רָאָה הֲמֻלָּה וַאֲנָשִׁים בּוֹכִים וּמְיַלְּלִים הַרְבֵּה.
39 נִכְנַס וְאָמַר לָהֶם: “מָה אַתֶּם הוֹמִים וּבוֹכִים? הַיַּלְדָּה לֹא מֵתָה. הִיא רַק יְשֵׁנָה.”
40 הֵם צָחֲקוּ לוֹ, אַךְ הוּא הוֹצִיא אֶת כֻּלָּם, לָקַח אֶת אֲבִי הַיַּלְדָּה וְאֶת אִמָּהּ, עִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וְנִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁכְבָה בּוֹ הַיַּלְדָּה.
41 הוּא אָחַז בְּיָדָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה וְאָמַר אֵלֶיהָ: “טַלְיְתָא, קוּמִי!” שֶׁתַּרְגּוּמוֹ, “נַעֲרָה, קוּמִי – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ.”
42 מִיָּד קָמָה הַנַּעֲרָה וְהִתְהַלְּכָה; וְהִיא בַּת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל.
43 אָז צִוָּה עֲלֵיהֶם בְּתֹקֶף שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ וְאָמַר לָתֵת לָהּ לֶאֱכֹל.

פרק ו

1 אַחֲרֵי צֵאתוֹ מִשָּׁם הָלַךְ לְעִירוֹ וְתַלְמִידָיו הָלְכוּ אַחֲרָיו.

 

ישוע חזר בסירה לצד השני של הכינרת. כשהמון העם ראו אותו הם הצטופפו לידו במטרה לשמוע או לראות דבר יוצא דופן.

 

בקשתו של "אחד מראשי בית הכנסת"

בעוד ישוע נמצא ליד הסירה, ניגש אליו רב בית כנסת ושמו יאיר.

בתו היחידה בת השתים עשרה חלתה ונטתה למות. כמו כל אב האוהב את בתו היחידה, פנה יאיר לישוע אשר נודע בסביבה כאחד המסוגל לעזור.

חשוב לזכור: בתקופה ההיא, ילד יחיד משמע שההורים לא יכלו להביא יותר ילדים לעולם – בדרך כלל מתוך מגבלה רפואית  ולא מתוך בחירה.

יאיר נפל לרגליו של ישוע, התחנן מאוד ואמר:

23 …“בִּתִּי נוֹטָה לָמוּת. אָנָּא, בּוֹא וְשִׂים יָדֶיךָ עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁהִיא תִּתְרַפֵּא וְתִחְיֶה.”

שימו לב שיאיר מבקש מישוע לרפא את בתו ממחלתה מכיוון שבשלב זה עדיין לא הודיעו לו שבתו מתה.

עבור יאיר הייתה זו החלטה לא פשוטה. תחינתו לישוע הייתה עלולה לסכן את מעמדו ועבודתו, שהרי הפרושים היו נוקמים באלו שפנו אל ישוע או האמינו בו. מבחינתו של יאיר זה היה הימור על כל הקופה…

ישוע הסכים ללכת עם יאיר לביתו כדי לרפא את בתו.

 

רפואה על סמך אמונה

בעת שישוע הולך לביתו של יאיר, המון העם הולכים אחריהם, נדחקים ודוחקים. בין ההמון הייתה גם אישה שכבר שתיים עשרה שנים היא זבה דם. אותה אישה פנתה כבר לכל רופא מוכר והשקיעה את כל רכושה, אך ללא הועיל. מחלתה הייתה חשוכת מרפא.

מחלתה גרמה לה להיות טמאה, רחוקה מהתחברות אינטימית כלשהי, רחוקה מהתחברות עם עמה ועם אלוהים בבית המקדש בכל חגי ישראל. האישה הזו הייתה אסורה למגע (ויקרא טו).

האישה האומללה הזו הלכה אחרי ישוע במין מסע של התאבדות!

אדם טמא ההולך בכוונה למקום הומה באנשים כדי לגעת בהם, או בא במגע בכוונה תחילה עם אחרים כדי לטמאם, מסתכן בעונש החמור ביותר.

האישה הזו מאסה בחייה והלכה לגעת בישוע בתור מוצא אחרון. היא אכן האמינה שתבריא, אך גם ידעה שאילו אלוהים לא בחר לרפאה, הרי שפעולתה הזו הייתה גזר דין המוות שלה.

אם אלוהים יבחר לא לרפאה, אז היא מעדיפה למות.

אותה אישה שמעה על ישוע. היא האמינה לדברים ששמעה והבינה שלפניה ניצב משיח ישראל.

כל מי שציפה למשיח האמיתי, גם ידע שהמשיח מביא עימו רפואה ותיקון.

אני רק יכול לשער שבמוחה נחרטו פסוקים מעודדים כמו מספר מלאכי ג 20: "…וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה…" (ראה ישעיהו סא; לה 1-7).

אותה אישה אמרה בלבבה:

  1. "“אִם אֶגַּע אֲפִלּוּ בִּבְגָדָיו, אֶתְרַפֵּא!”

ברגע שהיא נגעה בכנף בגדו של ישוע, היא נרפאה ממחלתה.

(האם היא נגעה בציצית של ישוע? יתכן. הרי לבישת ציצית הייתה חלק ממצוות תורת משה וישוע קיים את כל מצוות התורה כשהלך בתוך עמו לפני צליבתו).

ההמון לא ידע דבר אודות האירוע!

האישה הרגישה שנרפאה וישוע הרגיש שיצא ממנו כוח גבורה.

ישוע עוצר, פונה אל ההמון שכולו דוחק ודוחף זה את זה ואומר:

  1. "…מי נגע בבגדי?…"

תלמידיו של ישוע ככל הנראה מאוד נבוכים מהשאלה. הם חשבו כמו כולם: "כולם דוחקים ונוגעים זה בזה, ואתה שואל: "מי נגע בבגדי?" זה נשמע כמו בקשה מנותקת מהמציאות!

ובכן, הרבה אנשים נגעו בישוע, אך רק אחת נגעה בו מתוך אמונה שנגיעתה תבריא אותה ממחלתה המטמאת.

האישה פחדה ורעדה מכיוון שהבינה כי פעולתה היא עבירה חמורה. למרות זאת היא ניגשה לישוע, נפלה לפניו ואמרה לו את כל האמת. (מעניין מה עשו כל האנשים שהיו קרובים אליה וחששו שהיא נגעה בהם…)

גם היום הרבה אנשים הולכים אחרי ישוע או טוענים שהם מאמינים, אך למעטים יש לב המכיל את ישוע!

ישוע המשיח ידע את כל הפרטים ואמר לה:

  1. "…בתי, אמונתך הושיעה אותך. לכי לשלום והרפאי ממחלתך."

ישוע לא רק ריפא את האישה ממחלתה אלא גם העניק לה חיי נצח בעבור אמונתה.

ישוע הסיר את טומאתה. הוא הסיר את הסיבה שמנעה ממנה להתחבר עם אנשים ועם אלוהים במקדש. ישוע נתן לה סיבה לחיות.

איזה נחמה יש לנו המאמינים לדעת שישוע יכול לרפא כל מחלה. הוא לוקח את הטומאה שהרחיקה אותנו מאנשים ומאלוהים והופך אותנו לטהורים. את הטומאה שלנו הוא נושא ולנו הוא מעניק את הטוהר והקדושה שלו.

 

כעת נחזור אל יאיר:

ליבו יוצא מקרבו כדי שישוע יגיע מהר לביתו והנה האישה הזו גורמת לעיכוב כה מטריד. התלמידים לא מציינים שמדובר באישה רמת מעלה כלשהי וככל הנראה מדובר באישה פשוטה שאף אדם אינו מבחין בה בחיי היומיום.

והנה, ישוע מתעכב בעניינה ואינו ממהר לרפא את הבת החולה של יאיר. אותנו זה מעודד לדעת שכולנו חשובים בעיני אלוהים ללא תלות בייחוס ארצי או עושר.

מעניין מה עבר במוחו של יאיר כאשר ישוע התעכב ושוחח עם האישה הלא ידועה.

והנה, בשעה שישוע מטפל באישה ומשוחח עימה, באו אנשים מביתו של יאיר כדי לבשר לו בשורה מרה:

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה בָּאוּ אֲנָשִׁים מִבֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאָמְרוּ: “בִּתְּךָ מֵתָה, לָמָּה תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הָרַב?”

רבותיי, איך מרגיש יאיר עכשיו? כל עולמו חרב עליו. מי שינסה להיכנס לתוך ליבו של יאיר יזדעזע וירגיש מועקה וצער כה רב. הרגשה של פספוס והפסד שלא ניתן לתקן…

ישוע ששמע את מה שנאמר ליאיר, עודד אותו ואמר לו:

"אל תפחד, רק האמן."

 

רבותיי, כל אירוע שהתרחש בעת שישוע היה בדרך לביתו של יאיר היה מתוכנן ומתוזמן על ידי אלוהים.

ריפוי האישה החולה היה שיעור המכוון כולו…. ליאיר!

האישה שנרפאה, הייתה 'כלי' שבו אלוהים השתמש כדי להגביר את אמונתו של יאיר.

יאיר רואה איך ישוע מרפא אישה ממחלה חשוכת מרפא ונפשו מתמלאת בשמחה וסיפוק, הרי בתו היא הבאה בתור וההצלחה מובטחת….

והנה באים ואומרים לו שאין צורך ברופא, כי הבת מתה.

כעת יאיר צריך מישהו גדול יותר מרופא!

האם יאיר רואה בישוע את האחד הגדול ממרפא מחלות?

יאיר ידע שישוע יכול לרפא, אך אלוהים רצה שיאיר יכיר את ישוע כאלוהים.

הדרך להכיר את ישוע כאלוהים לא עברה דרך ההתנסות של ריפוי ממחלת הבת שיתכן שרופא מקומי יכל לעשות. הדרך להכיר את ישוע כאלוהים הייתה צריכה לעבור דרך מות הבת והצורך להקימה לתחייה. את אותו שיעור אנו זוכים לראות בבשורת יוחנן י"ב כאשר ישוע מתעכב בכוונה כדי לוודא שאלעזר ימות ואז להראות את כוחו כמקים מן המתים.

אלוהים לעיתים מעביר אותנו דרך התנסות דומה. לפעמים אנו מבקשים דבר מאלוהים אך אלוהים אינו עונה מיד ומצבינו מתדרדר. אין הדבר אומר שאלוהים אינו שומע, אלא שאלוהים מכין את הקרקע לשיעור אמונה ברמה גבוהה יותר. כשהמצב קריטי אלוהים עונה ופותר לחלוטין את הבעיה וכך אנו זוכים לגדול באמונה ולהכיר את אלוהים כריבון גדול יותר על חיינו ועל כל הנעשה ביקום. אז אנו כנועים יותר לאלוהים ויכולים לשרת אותו טוב יותר.

מתברר שלא כל עיכוב זה עונש מאלוהים. לא כל עיכוב זה בהכרח דבר רע. לעיתים העיכוב הינו ההצלה שלה אנו זקוקים. זה השיעור שגורם לנו להכיר את אלוהים ולסמוך עליו יותר!

 

כשתשובת אלוהים מתעכבת, עלינו:

א. להתפלל ולבחון את נפשנו כדי לוודא שאנו נקיים מחטא.

ב. לחקור בדבר אלוהים כדי לאפשר לאלוהים לענות לנו דרך דברו.

ג. להתייעץ עם אחים בוגרים באמונה ונאמנים.

ד. לחכות בסבלנות וללכת תמים עד שאלוהים יענה.

תשובת אלוהים תמיד באה בזמן הנכון עבורנו!

 

בשלב זה, ישוע מתנתק מן ההמון. ישוע לוקח עימו שלושה מתלמידיו – שמעון כיפא, יעקב ויוחנן אחי יעקוב.

כשהתקרבו לביתו של יאיר, הם שמעו את יללות האנשים המתאבלים וזועקים בשל מות הילדה. מרקוס מציין זאת כדי לוודא שמדובר במוות בטוח.

ישוע נכנס ואומר להם:

39 נִכְנַס וְאָמַר לָהֶם: “מָה אַתֶּם הוֹמִים וּבוֹכִים? הַיַּלְדָּה לֹא מֵתָה. הִיא רַק יְשֵׁנָה.”

האנשים צחקו על ישוע!

אני משער שרבים האמינו שהוא יכול לרפא כל מחלה, אך מעטים האמינו שהוא יכול להקים

מן המתים. המוות מאז ומתמיד נתפס כסוף הדרך. כנקודת אל חזור. אך לא עבור אלוהים!

 

טליתא, קומי!

ישוע נכנס לחדר שבו הילדה המתה הייתה מונחת ואליו הצטרפו יאיר, האם, ושלושת תלמידיו.

ישוע אחז בידה של הילדה ואמר לה:

41 … “טַלְיְתָא, קוּמִי!” שֶׁתַּרְגּוּמוֹ, “נַעֲרָה, קוּמִי – אֲנִי אוֹמֵר לָךְ.”
42 מִיָּד קָמָה הַנַּעֲרָה וְהִתְהַלְּכָה; וְהִיא בַּת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הֵם נִתְמַלְּאוּ תִּמָּהוֹן גָּדוֹל.
43 אָז צִוָּה עֲלֵיהֶם בְּתֹקֶף שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ וְאָמַר לָתֵת לָהּ לֶאֱכֹל.

ישוע דיבר אל הילדה המתה והיא קמה לתחייה!

ישוע הסיר מוות והעניק חיים במילות פיו, ממש כפי שברא את היקום בבראשית.

איזה עידוד יש לנו המאמינים לדעת שהמושיע שלנו מסיר את המוות בהוראת פיו.

איזו שמחה יש לנו היום לדעת שהמוות אינו שולט בנו לעולם. ניצחנו את המוות בזכות הישועה שישוע נתן לנו בכפרת החטאים. גם אם גופנו ימות, אנו חיים איתו ומולכים איתו בממלכתו לנצח נצחים. (ראשונה לקורינתים ט"ו 51-58).

האם מישהו יכול לתאר את גודל השמחה והסיפוק שחווה יאיר?

סיפוק מלא שכזה ואף נצחי אלוהים מעניק לכל אחד מילדיו הנושעים.

לאחר שהילדה קמה, ישוע אמר לתת לה לאכול. משמע שדאגתו ואהבתו היא לכל אחד!

לעומת זאת, ישוע ציווה עליהם לא לומר דבר לאיש.

מדוע? יתכן כדי למנוע מהומות ופגיעה במהלכים שהוא מתכנן לעשות בימים הקרובים.

 

ס י כ ו ם :

  1. ישוע הוסיף עובדות כדי להוכיח את כוחו כמלך. ישוע עליון לכוחות הטבע (משקיט סערה), הוא עליון על עולם הרוחות (מגרש שדים), וכעת הוא רופא הכל ומקים מן המתים.

התנ"ך נותן לנו את כל הנתונים הנחוצים כדי להכיר את ישוע כמו שהוא.

אם אינך מאמין בו עדיין, אנא התפלל שאלוהים יעזור לך להפנים את הנתונים.

  1. אלוהים לעיתים מעכב את תשובתו ומאפשר למצב להתדרדר וזאת רק כדי לבחון את אמונתנו ולאפשר לנו להכיר אותו כריבון על כל תחומי חיינו.

לא כל עיכוב זה עונש מאלוהים. לא כל עיכוב זה בהכרח דבר רע. לעיתים העיכוב הינו ההצלה שלה אנו זקוקים.

  1. ישוע הסיר את הסיבה לטומאתה של האישה ואת אותו החסד הוא עושה לכל אחד מאיתנו. ישוע שילם בדמו כדי לכפר על חטאינו. הוא הסיר מאיתנו את הטומאה שהחטא הביא עלינו וגרם לנו להתרחק מנוכחות אלוהים.
  2. ישוע האיר ליאיר את החיים. ישוע גם יכול להאיר לך את החיים! קרא אליו!

 

מתי פרק ט, פסוקים 18-26:

18 כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּא אַחַד הַנִּכְבָּדִים, הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ וְאָמַר: “זֶה עַתָּה מֵתָה בִּתִּי. בּוֹא נָא וְשִׂים אֶת יָדְךָ עָלֶיהָ וְתִחְיֶה.”
19 יֵשׁוּעַ קָם וְהָלַךְ אַחֲרָיו הוּא וְתַלְמִידָיו.
20 וְהִנֵּה אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה זָבַת דָּם שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִתְקָרְבָה מֵאָחוֹר וְנָגְעָה בִּכְנַף בִּגְדוֹ,
21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ ‘אִם רַק אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אֶתְרַפֵּא’.
22 פָּנָה יֵשׁוּעַ וְרָאָה אוֹתָהּ. אָמַר לָהּ: “חִזְקִי, בִּתִּי, אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ.” מֵאוֹתָהּ שָׁעָה נִרְפְּאָה הָאִשָּׁה.
23 כְּשֶׁבָּא יֵשׁוּעַ אֶל בֵּית הַנִּכְבָּד וְרָאָה אֶת הַמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וְאֶת הָעָם הָרוֹגֵשׁ, אָמַר:
24 “צְאוּ, כִּי הַיַּלְדָּה לֹא מֵתָה. הִיא רַק יְשֵׁנָה.” אַךְ הֵם צָחֲקוּ לוֹ.
25 לְאַחַר שֶׁהוּצְאוּ הָאֲנָשִׁים נִכְנַס, אָחַז בְּיָדָהּ וְהַנַּעֲרָה קָמָה.
26 שֵׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה יָצָא בְּכָל אוֹתוֹ הָאֵזוֹר.

 

לוקס פרק ח, פסוקים 40-56:

40 כַּאֲשֶׁר חָזַר יֵשׁוּעַ קִבֵּל הָעָם אֶת פָּנָיו, שֶׁכֵּן הַכֹּל חִכּוּ לוֹ.
41 וְהִנֵּה בָּא אִישׁ, יָאִיר שְׁמוֹ, וְהוּא רֹאשׁ בֵּית כְּנֶסֶת. הוּא נָפַל לְרַגְלֵי יֵשׁוּעַ וּבִקֵּשׁ מִמֶנּוּ שֶׁיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ,
42 כִּי בַּת יְחִידָה הָיְתָה לוֹ, כְּבַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהִיא נָטְתָה לָמוּת. אָז הָלַךְ לְשָׁם כְּשֶׁהֲמוֹן הָעָם נִדְחָק סְבִיבוֹ.
43 וְאִשָּׁה זָבַת דָּם זֶה שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה – שֶׁהוֹצִיאָה אֶת כָּל מִחְיָתָהּ עַל רוֹפְאִים וְאִישׁ לֹא הִצְלִיחַ לְרַפְּאָהּ –
44 הִתְקָרְבָה מֵאֲחוֹרָיו וְנָגְעָה בִּכְנַף בִּגְדוֹ. מִיָּד נֶעֱצַר זוֹב דָּמָהּ.
45 שָׁאַל יֵשׁוּעַ: “מִי זֶה שֶׁנָּגַע בִּי?” כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל הִכְחִישׁוּ, אָמַר כֵּיפָא: “אֲדוֹנִי, הֲמוֹן הָעָם דּוֹחֵק וְלוֹחֵץ אוֹתְךָ!”
46 אַךְ יֵשׁוּעַ אָמַר: “מִישֶׁהוּ נָגַע בִּי, כִּי הִבְחַנְתִּי שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנִּי גְּבוּרָה.”
47 הָאִשָּׁה, כִּרְאוֹתָהּ שֶׁאֵין הִיא נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ, נִגְּשָׁה בִּרְעָדָה וְנָפְלָה לְפָנָיו, וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם סִפְּרָה מַדּוּעַ נָגְעָה בּוֹ, וְכִי נִרְפְּאָה מִיָּד.
48 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ, בִּתִּי, לְכִי לְשָׁלוֹם.”
49 בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר בָּא אִישׁ מִבֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר: “בִּתְּךָ מֵתָה, אַל תַּטְרִיחַ עוֹד אֶת הַמּוֹרֶה.”
50 אַךְ יֵשׁוּעַ בְּשָׁמְעוֹ זֹאת אָמַר: “אַל תִּירָא, רַק הַאֲמֵן וְהִיא תֵּרָפֵא.”
51 כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל הַבַּיִת לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהִכָּנֵּס אִתּוֹ, חוּץ מִכֵּיפָא, יוֹחָנָן, יַעֲקֹב, אֲבִי הַיַּלְדָּה וְאִמָּהּ.
52 הַכֹּל בָּכוּ וְקוֹנְנוּ עָלֶיהָ, אַךְ הוּא אָמַר: “אַל תִּבְכּוּ, הִיא לֹא מֵתָה. הִיא רַק יְשֵׁנָה.”
53 הֵם צָחֲקוּ לוֹ, כִּי יָדְעוּ שֶׁהִיא מֵתָה.
54 אוּלָם הוּא אָחַז בְּיָדָהּ וְקָרָא: “יַלְדָּה, קוּמִי!”
55 אָז שָׁבָה רוּחָהּ וְהִיא קָמָה מִיָּד. צִוָּה יֵשׁוּעַ: “תְּנוּ לָהּ לֶאֱכֹל!”
56 הוֹרֶיהָ הִשְׁתּוֹמְמוּ, אַךְ הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַגִּידוּ לְאִישׁ אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.