מעשי השליחים פרק ב'
בכל חג אנו מציינים את חשיבות מועדי יהוה הכתובים בספר ויקרא כ"ג.
אנו יודעים שאלוהים קבע את המועדים הללו והודיעם לנו כדי שנדע מתי יופיע המשיח בינינו בעולם, ויגשים את התחנות בתוכנית ישועת ילדי אלוהים והקמת ממלכתו.
נהוג גם בחג השבועות ללמוד את מגילת רות וזאת מכיוון שהמקרה התרחש בתקופת חג השבועות.
היום נלמד אירוע מכונן שהתרחש בדיוק ביום חג השבועות – הולדת קהילת המשיח ישוע.
לאחר תקומת האדון ישוע מן המתים, הוא נראה לתלמידים והיה עימם במשך 40 ימים. כל אותה עת האדון שוחח ולימד את התלמידים אודות מלכות האלוהים (מע"ש א 3).
לפני שהגיע עת עלותו השמיימה, אמר האדון ישוע לתלמידיו את הציווי הבא:
אל תעזבו את ירושלים, אלא חכו לקיום הבטחת האב ששמעתם ממני – הגעת רוח הקודש וטבילת הנושעים ברוח.
האדון ישוע הבהיר לתלמידים שכאשר יבוא עליהם רוח הקודש, הן יקבלו כוח ויהיו עדיו הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ.
התלמידים חיכו בירושלים, בחדר העליה, מקום שנהגו להיות בו, והתמידו בתפילה.
לאחר תשעה ימים מאז עלה האדון ישוע השמיימה לנגד עיניהם, ביום חג השבועות, כולם היו יחדיו. מע"ש פרק ב.
אל לנו להתפלא שהתלמידים נשארו בירושלים לאחר שהאדון עלה לנגד עיניהם השמיימה ולא חזרו כבר ומיד לגליל. בכל מקרה הם היו עולים לירושלים לחג השבועות מכיוון שחג זה הינו אחד משלושת הרגלים המחייבים את נוכחות כל הגברים בבית המקדש.
עלינו לזכור שבכל אחד מחגי העליה לרגל, הייתה העיר ירושלים מלאה עד אפס מקום.
יהודים ויראי אלוהים באו מכל קצוות העולם הידוע אז כדי לראות את פני אלוהים במקדש אשר בירושלים – ממש כפי שאלוהים מצווה בספר דברים פרק ט"ז.
אירוע מכונן עמד להתרחש. רוח הקודש מילא את כל אחד מהנושעים אשר בחדר או אולם העלייה.
מה בדיוק התרחש?
הבה נקרא את מע"ש פרק ב פסוקים 1-13.
- ביום מלאת שבעת השבועות היו כלם יחדיו.
- פתאום היה קול מן השמים, כקול משב רוח עזה, והוא מלא את כל הבית אשר ישבו בו.
- אז הופיעו לנגד עיניהם לשונות כלהבות אש, שהתפזרו ונחו אחת אחת על כל אחד מהם.
- וכלם נמלאו רוח הקדש והחלו לדבר בלשונות אחרות כפי שנתנה להם הרוח לדבר.
- בירושלים התגוררו יהודים יראי אלהים מכל עם ועם אשר תחת השמים.
- כאשר נשמע הקול הזה התקהלו עם רב וכלם נבוכו, שכן כל איש שמע אותם מדברים
בשפתו שלו.
- הם נתמלאו תמהון ופליאה ואמרו: "הרי כל המדברים האלה גליליים,
- ואיך כל אחד מאתנו שומע בשפת מולדתו?
- פרתים אנחנו ומדים, עילמים ותושבי ארם נהרים, תושבי יהודה וקפדוקיה ופונטוס ואסיה,
- פריגיה ופמפיליה, מצרים ומחוזות לוב הסמוכים לקירניה, תושבי רומא המתגוררים כאן,
- יהודים וגרים, כרתיים וערבים, והנה אנחנו שומעים אותם מספרים בלשונותינו את גדלות
האלהים!"
- הכל השתוממו ונבוכו. אמרו זה אל זה: "מה זה צריך להיות?"
- אבל אחרים לעגו ואמרו: "מלאי יין הם."
– רוח הקודש מילא את כל הנושעים שהיו בחדר. מספרם היה כמאה ועשרים (מע"ש א 14). מלבדם, היו באותו אולם אנשים רבים נוספים.
– פעולת רוח הקודש הממלאת את ילדי אלוהים לוותה בקול מן השמים, כקול משב רוח חזקה. [שים לב לדמיון המילים והתיאור לעומת מעמד מתן התורה בהר סיני באותו מועד מיד לאחר היציאה ממצרים – שמות י"ט]
– לשונות כלהבות אש הופיעו לנגד עיני האנשים ונחו על כל אחד מהנושעים.
– כל הנושעים החלו לדבר בשפות אחרות, שמעולם לא למדו, כפי שרוח הקודש נתן להם. מה שאמרו אותם נושעים בהשפעת רוח הקודש היה דברי הלל ושבח לאלוהים – גדולות האלוהים (מע"ש ב 11).
מכיוון שבחדר \ אולם היו אנשים מכלל עמי האיזור, רוח הקודש העניק יכולת לנושעים לדבר בשפת האנשים שעלו לירושלים מן הארצות השכנות והאיזור. לוקס מפרט בדיוק מאילו עמים הגיעו הנוכחים ואילו שפות נשמעו מפיהם של הנושעים.
מדובר בשפות קיימות אשר הובנו על ידי האנשים הלא נושעים שהיו נוכחים בחדר העליה.
כל הנוכחים השתוממו!
לאחר שכל הנוכחים הבינו שהתרחש דבר שונה, על טבעי, החל שמעון כיפא לדבר ולהסביר את מהות ותכלית האירוע.
מן הסתם כל האירוע הדהים את הנושעים. על אחת כמה וכמה נדהמו כל הנוכחים שלא היו נושעים.
הנושעים ידעו שמשהו עומד להתרחש, הרי הם חיכו לכך על פי דברי האדון.
הלא נושעים הבינו היטב שהם פספסו משהו חשוב – שהרי כל הנושעים קיבלו חלק בפעולה העל טבעית, והם ורק הם לא היו שותפים לכך.
הלא נושעים הבינו שיש לנושעים משהו שלהם אין. היה ברור להם שאלוהים עם אלו המאמינים בישוע ולא איתם…
ההבדל היחידי בין שני הקבוצות היה ברור ומוחלט – אמונתם בישוע כאדון ומושיע.
שימו לב!
בין הנוכחים הלא נושעים היו מן הסתם אנשים הבקיאים בתורה או אפילו רבנים מן השורה.
והנה, העובדה שרוח הקודש לא נחה עליהם מהווה עדות והוכחה שהם לא הלכו בדרך האדון ולא הדריכו את ההולכים אחריהם לעבר אלוהי ישראל. לו היו מתים בעמדתם הנוכחית – היו נשפטים לאגם האש!
מסיבה זו יכול היה שמעון פטרוס לקבל את תשומת ליבם והקשבתם המלאה של הנוכחים לדבריו הבאים.
שימו לב! כל מטרת האות העל טבעי הייתה להכין את הקרקע לנאום של שמעון כיפא.
שמעון כיפא שכעת מלא ברוח הקודש, עמד והסביר לכל הנוכחים שאינם נושעים שהם עדים להתגשמות נבואה שנאמרה מפי יואל הנביא. כיפא מצטט מספר יואל פרק ג 1-5.
[[חשוב לציין שנבואות משיחיות רבות כוללות בתוכן את ההופעה הראשונה והשניה של האדון, ועל תלמידי הכתובים להבין ולדעת איזה חלק התגשם בעבר ואיזה חלק עתיד להתגשם בחזרתו של המשיח ארצה לאחר צרת יעקב (ישעיה ס"א 1-3, זכריה ט 9-10, בראשית מ"ט 8-12). עניין החזיונות וכו' שבדברי יואל הנביא אכן התגשם באותה עת ותופעות השמיייות עתידות להתרחש במעמד חזרתו של האדון ישוע ארצה לאחר הצרה הגדולה]]
הקהל שבחדר העליה היה קהל שבוי.
הם לא יכלו להתעלם מהאות שהיו עדים לו בחושיהם הברורים – ראיה, שמיעה…
כעת שמעון כיפא מסביר להם שישוע אשר היה ביניהם, ונתאשר על ידי אלוהים בגבורות ואותות רבים, הוא לא אחר מאשר המשיח המובטח של עם ישראל – קדוש ישראל.
האדון ישוע אשר אותו אתם הסגרתם ואשר נצלב בידי רשעים, הוא הוא תקוות ישראל וכלל בני האדם.
אותו אדון ישוע אשר מת ונצלב – קם לתחיה והוכיח לכולנו שהוא ניצח את המוות.
חשוב לציין שכל הנוכחים יכלו לדעת שקברו של האדון ישוע כבר ריק.
אומנם השומרים פעלו עם הפרושים והסופרים והסכימו לשקר, אך עדיין – הקבר ריק! וכל התלמידים נמצאים ביחד באותו החדר ומעידים על תקומת האדון ועלייתו השמיימה.
שמעון פטרוס מוכיח את תקומת האדון על ידי נבואות משיחיות הנוגעות לתקומתו מן המתים של ישוע – מע"ש ב 25-28, על ידי ציטוט מתהילים ט"ז 8-11.
שמעון מזכיר לשומעים שכעת האדון ישוע יושב לימין אלוהים האב – כפי שמובטח בתהילים ק"י 1, ומתוקף זכותו, הוא שופך את רוח קודשו על השייכים לו!
כל הנוכחים אשר היו בקיאים בכתובים הבינו שכיפא מלמד אמת!
רובם, אם לא כולם, ראו במו עיניהם את ניסיו של ישוע או שמעו על הניסים והגבורות – ראה יוחנן ז.
חלקם יכול היה להבין בין רגע שהאירוע לנגד עיניהם דומה למעשה קבלת התורה בהר סיני…שמות י"ט 1 והלאה…
הם יכלו להבין היטב שהם חטאו נגד אלוהים בדבר הקדוש ביותר, [דחיית תכלית התורה, דחיית קדוש ישראל), וכעת כל שנותר להם זה לחכות לגזר דין הנורא מכל.
שמעון כיפא הבהיר לשומעים את אשמתם! פסוק 36! צלבתם את האדון!
[הערה: האדון ישוע המשיח בא כדי למות. אף אדם אינו נענש על כך שהמשיח נצלב – ההיפך הוא נכון. אלא, אלא שדחו את המשיח וראו בו כופר שנצלב עבור חטאיו – פשעו נגד אלוהים ועל כך נענשים. עליהם היה ללוות את האדון ישוע אל הצלב ולהודות לו על חסדו עבורם].
השומעים הלא נושעים אמרו: "אנשים אחים, מה עלינו לעשות?" פ. 37.
השומעים הלא נושעים הרגישו כפי שמרגיש אדם 'שפספס את הרכבת' לאלוהים וכעת כל שנותר לו זה לחוות את גיהנום.
כיפא לא תמרן את השומעים ולא ניצל את חולשתם לרעה.
כיפא אמר להם: "…שובו בתשובה והטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח הקודש…" פסוק 38.
כיפא המשיך ללמד ולפרט, ובאותו היום קיבלו ברצון ואמונה את ישוע כשלושת אלפים איש, ונטבלו.
הערה: יש אלו השואלים איך ניתן להטביל 3000 איש ביום אחד?
כדאי לזכור שהשליחים לא ערכו שיעור והקדשה אישית בת שעה עבור כל נפש.
ליד המקדש היו כ- 120 מקוואות טהרה, כדי לאפשר לקהל רב לערוך את טבילות הטהרה הרגילות.
לכן, טבילה המונית בה נדרש לכל טובל כשניים עד שלוש דקות אכן מאפשרת לכמות כזו של אנשים להיטבל תוך מספר שעות בודדות.
מה עשו המאמינים הראשונים שבעקבות כך אלוהים הוסיף עליהם את הנושעים?
פסוק 43:
א. הם היו שוקדים על תורת השליחים
ב. על ההתחברות
ג. על בציעת הלחם
ד. על התפילות.
המאמינים הראשונים היו מלאי יראה ומופתים ואותות רבים נעשו על ידם.
האחדות ביניהם הייתה אמיתית ונבעה מכניעה מוחלטת לקיום רצון אלוהים.
אלוהים היה עד לאמת וטוהר אמונתם, ואישר זאת בהוספת נפשות נוספות לקהילה.
הבה נרחיב על ארבעת הסעיפים שמהווים בסיס איתן להתחברות קהילתית קדושה המבטיחה ברכה מאלוהים ומפארת את שם המשיח ישוע.
א. הם היו שוקדים על תורת השליחים
המאמינים הראשונים יכלו להתמקד בפרשנויות רבניות ולהמשיך את המריבות והויכוחים המאפייים את כל הקבוצות הדתיות. אך הם לא עשו כך.
המאמינים התמקדו בדבר אלוהים והיו נתונים למרות הכתובים ולא למרות בני אדם המפרשים בניגוד לכתוב בכתבי הקודש.
המאמינים הראשונים פעלו כפי שעשו בני הקהילה בבריאה (מע"ש י"ז 11).
הם שמעו את הנאמר מפי המורים, והישוו את הנאמר לכתוב בדבר אלוהים. רק לאחר שוידאו שהנאמר נאמן למקור, הם קיבלו וצייתו.
האם תורת השליחים שונה מכתבי הקודש? מן התורה?
חס וחלילה!
תורת השליחים היא לימוד התורה בדיוק כפי שאלוהים רוצה שנבין ונקיים.
ב. על ההתחברות
הרבה קבוצות יכולות להתקהל ביחד אך אין זה אומר שהם מתחברים.
גם זוג שונא יכול להיות בחדר אחד מבלי להתחבר.
לצערי גם בקהילה ישנם אנשים שנמצאים כאן ביחד כרגע אך אין ביניהם כל התחברות.
במילה התחברות אנו מתכוונים ל:
– שלום, אי-מריבה, הסכמה
– מכנה משותף של קידום מלכות אלוהים. עזרה הדדית ומתן אישי על פי יכולתו של כל אדם כדי לקדם את כלל גוף המשיח לבגרות רוחנית, להגיע למלא שיעור קומתו של האדון ישוע (אל האפסים ד 12-15).
– התענגות על קיום רצון אלוהים
– שאיפה למלא איש את מחסורו של רעהו
– התאספות משותפת בה כולנו מפארים ומהללים את שם האדון
יוחנן השליח כתב באיגרת הראשונה ליוחנן א 4 שכאשר יש לנו התחברות עם האב והבן, רק אז שמחתנו שלמה. לכן כל מי שמכניע עצמו לרגלי האב והבן, ימצא שם את כל שאר ברי הלבב שעימם תהיה לו התחברות קדושה.
ג. על בציעת הלחם
בציעת הלחם הינה אחת ממעשי הפולחן אותו אנו מצווים לעשות.
[טבילה במים וסעודת האדון].
בציעת הלחם נועדה להזכיר לנו את מות אדוננו ישוע, עד שיבוא (קור"א י"א 26).
בציעת הלחם דורשת מכולנו למהר כל העת להימצא טהורי-לב לפני האדון.
טוהר לב הנושעים מהווה קרקע בטוחה להעמקת ברכת אלוהים בקרב ילדיו בכל התחומים.
טוהר וקדושה הינם הקרקע עליה אלוהים דורך.
כאשר גוף המשיח פועל בכל מרץ להימצא בקדושה, כי אז תיראה אותה קהילה הרבה יותר מכוחו הריבוני של אלוהים בתוכה. הקדושה מתחילה במוח, במחשבות ומתבטאת בחיים התואמים את דבר אלוהים ורצונו.
בציעת הלחם מניעה אותנו להתוודות על חטאינו
בציעת הלחם מניעה אותנו לזכור כל העת את המחיר היקר ששולם עבור ישועתנו
בציעת הלחם מזכירה לנו את מחויבותנו לברית החדשה שהאדון ישוע הוא מקימה.
ד. על התפילות.
האם יתכן מצב בו זוג אוהב אינו מדבר או משוחח?
שיחה היא מדד לקשר.
שיחה היא מדד לקו חיים.
התפילה אינה שונה בהרבה.
אנו מצווים להתפלל – תסל"א ה 17.
התפילה מעידה על תלותנו באלוהים
התפילה היא דרכנו להודות לאלוהים ולפאר את שמו
התפילה היא כלי הבקשה שלנו לכל אשר אנו זקוקים לו כדי לחיות חיים המפארים את אלוהים.
התפילה היא תנאי שחייב להתקיים כדי שדברים מסויימים יתרחשו בחיינו
התפילה היא כלי חובה בקשר שלנו עם אלוהים כי רק כך נפנים ונבין שמה שקבלנו אכן מאלוהים והוא נאמן להבטחותיו.
נפש שאינה מתפללת ואינה מודה, היא נפש חסרת רוח הקודש.
מכיוון שרוח הקודש שוכנת בלב הנושע, ומכיוון שרוח הקודש אינה נפרדת מאלוהים האב ואלוהים הבן, לא יתכן מצב בו אדם נושע ואינו מתפלל.
תפילה היא פעימת החיים של הנושע!
יש פעימות חזקות ויש פעימות חלשות. הבה נתופף בקול רם על תוף התפילה!
כאשר ילדי אלוהים פועלים כך, ה' מוסיף עליהם עוד נושעים. אם כן, גדילתנו אינה מותנית בתכסיסים ותרגילים טכניים וטכנולוגיים אלא באהבת האדון החיה בין אברי הקהילה.
לסיכום:
- חג השבועות הינו אחד ממועדי יהוה. בדיוק במועד הזה רוח הקודש נחת על המאמינים בישוע באופן על טבעי כדי להצביע עליהם כ:
א. ילדי אלוהים הנאמנים האוחזים באמונת אמת
ב. לאמת את מסר הבשורה אשר בפיהם.
- חמישים יום לפני כן – בחג תנופת העומר, קם האדון ישוע מן המתים.
מותו בישר את נצחון המשיח על המוות ואת החיים השופעים שהוא כעת מעניק לכל המאמנים בשמו. ואומנם, בחג השבועות נושעו אותם שלושת אלפים, והם מהווים פרי ביכורים לאלוהים. רבים עתידים להיוושע אחריהם.
- קהילת המשיח קמה בחג השבועות.
רוח הקודש שוכן בכל אחד מאברי גוף המשיח (קור"א ג 16-17)
הנושעים הם שגרירי המשיח בעולם.
מה מאפיין את ילדי אלוהים?
מהו הפרי שכל ילדי אלוהים חייבים להציג כדי להוכיח לעולם שהם ילדי אלוהים הנושעים?
אהבת אלוהים שמתבטאת ב:
– לימוד דבר אלוהים ויישומו בחיים
– התחברות
– בציעת הלחם
– תפילות
אם כך נקפיד בקדושה וטוהר, כי אז יוסיף אלוהים עוד נושעים לגופו – לקהילותינו.