מה אלוהים אוהב?
בפרק ה' הנביא מיכה פירט את מהלך האירועים המרכזי בחיי עם ישראל בין הופעתו הראשונה לבין חזרתו של המשיח ארצה.
פרק שלם הקדיש אלוהים כדי לפרט את האחרית והתקווה הנפלאה של השארית הנאמנה מקרב עם ישראל.
וכעת בפרק ו', הנביא מיכה מחזיר את שומעיו להווה, לחיי היומיום מלאי החטאים והעוונות.
כמה עשרות ומאות שנים יכול אלוהים צדיק להעלים עין מחטאים והפרה בוטה של תנאי הברית עם עמו ישראל?
פרק ו' מוצג ככתב אשמה של אלוהים כלפי עם ישראל.
כמקובל בכתב אשמה, מפורטים בו סיכום המאורעות – וזה, יחסו המשפיל של עם ישראל לאלוהים למרות שזה פעל בעדם ובחסד ורחמים לאורך כל חייהם.
חלוקת הפרק
א. כתב האישום של יהוה נגד ישראל (פ. 1-5)
- ציון המחלוקת בין יהוה לישראל (פ. 1-3)
- פירוט מעשי הנאמנות של יהוה עבור ישראל ( 4-5)
- a. הענקת רועים נאמנים (פ. 4)
- b. נאמנות לכל הבטחות הברית (פ. 5)
ב. במה אלוהים חפץ? (פ. 6-8)
ג. הזלזול המחפיר של ישראל בחסדו ונאמנותו של אלוהים (פ. 9-12)
ד. עונשו המוצדק של יהוה על ישראל (פ. 13-16)
מיכה פרק ו".
1 שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר: קוּ֚ם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃
2 שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃
3 עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃
4 כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
5 עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃
6 בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
7 הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
8 הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
9 ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
10 ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
11 הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
12 אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
13 וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃
14 אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
15 אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃
16 וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃
א. כתב האישום של יהוה נגד ישראל (פ. 1-5)
1 שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־יְהוָ֖ה אֹמֵ֑ר קוּ֚ם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ׃
2 שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב יְהוָ֔ה וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽיהוָה֙ עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח׃
3 עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִּֽי׃
4 כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם׃
5 עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃
האם יצא לכם לזעוק לפחות פעם בחייכם: 'אלוהים אדירים, אי אפשר להמשיך כך?'
'אין עם מי לדבר', באיזה מצב או באילו מקרים אנו פונים לאלוהים במילים הללו?
אנו עושים זאת, לפחות חלקינו, כאשר הגענו למסקנה שאין לנו עם מי לדבר…
כאשר התייאשנו מכישלונם של אנשים להבין חומרתה של בעיה ואי נכונותם לפתרה.
אנו כבני אדם, יכולים לפנות לאלוהים ביאושנו כרשות הבכירה ביקום, אך למי יכול אלוהים לפנות כשהוא "מתייאש" מעם בחירתו? מילדו הבכור?
אלוהים זועק להרים ולשמים כביטוי של תסכול וייאוש.
משמע, יש יותר תקווה לקבל תשובה מהעולם הדומם מאשר מהבן הבכור – עם ישראל.
אוי כמה שזה עצוב.
האם מדובר במקרה ראשוני, חד פעמי? לא!
משה פעל כך בספר דברים ל"ב בשירת האזינו. ישעיה הנביא פתח כך את ספרו (א' 2), ואסף הכוהן במזמור נ' 4.
מתברר שההתעלמות של עם ישראל מאלוהים ומדברו הינה תופעה מתמשכת. בני ישראל כבר אינם רגישים לדברו של אלוהים אלא הפנו ראשם ממנו ומתעלמים מאזהרותיו.
על מה הוויכוח של אלוהים עם עמו ישראל?
עם ישראל מפר את תנאי הברית שכרת עם אלוהים בסיני ופונה לעבודת אלילים וזאת למרות כל פעולות האהבה והחסד של אלוהים עבורם.
השאלה של אלוהים היא:
מה רע עשיתי לכם שאתם מתייחסים אלי כך?
הנה, אני אזכיר לכם את מעשיי, אנא אמרו לי אלו מהמעשים הללו היו בגדר פשע?
תבדקו ותחליטו – האם מישהו בשמים או בארץ הראה כלפיכם אהבה וחסד גדולים מאהבתי?
א. הוצאתיך מעבדות תחת יד מצרים. השחרור לא נעשה רק בכוח צבאי אלא דרש פדות. המילה פדות מציינת שהיה תג מחיר לשחרור מהעבדות הזו שאלוהים שילם בעצמו. תג המחיר מתברר לאורך הכתובים והוא בנו בכורו של אלוהים – המשיח ישוע.
השחרור מעבדות מצרים נחשב לפעולה הארצית המשמעותית ביותר שפעל אלוהים בעבור עמו. השחרור מעבדות מצריים נחשב לסמל של השחרור מעבדות לחטא.
אלוהים עשה ניסים רבים לעמו ופעל גבורות רבות, אך רק השחרור ממצרים מוזכר כאן. זאת לציין שזה היה הראשון במעשי הפדות והגבורה של אלוהים לעמו – דבר ששום עם אחר לא חווה (ראה איזכור דומה ביהושוע כ"ד; שופטים ו'; מל"א ט 9; שמואל-א י"ב; ישעיה נ"ב; ועוד).
ב. אלוהים העניק לעמו הנהגה טובה וראויה – את משה, אהרון ומרים.
אלוהים סיפק רועים נאמנים שהדריכו כראוי את העם לעבר הנחלה, ולא רועים מחרבים כמו אלו הנוכחים שהביאו לחורבן הארץ והקודש.
ג. אלוהים היה זה שעצר את הצעותיו של בלעם לבלק, שבכוחם היה להביא כליה על עם ישראל. בחינת הנתונים בספר במדבר כ"ב-כ"ד מוכיחה שאילו אלוהים לא היה מתערב, עם ישראל היה נכחד.
בדיקת מילות המפתח בפרשת בלק מוכיחה שהמילים החוזרות הן מילות המפתח של הבטחת אלוהים לאברהם בברית ביניהם: [1]
– לברך את מי שמברך את ישראל ולקלל את מקלליהם
– להרבות את העם ולתת להם את נחלתם.
מכאן, אלוהים עמד בפרץ עבור עם ישראל בגלל נאמנותו להבטחותיו שנתן בברית.
מה שהעם מפר בכל יום, אלוהים שומר כל העת – נאמנות למלא את כל הבטחותיו.
יישום:
א. האם גם אתה מביט הצידה כאשר אלוהים מדבר אליך מדברו?
האם גם אתה או את גורמים ייאוש ותסכול לאלו המנסים לבקר את התנהגותכם ולתקן את הפסול באמת בחייכם?
האם גם אתה או את מנסים מיד לתקוף את המבקר במקום לשמוע את דבר הביקורת הנכון ולבחון בלב תמים את הנאמר לך?
ב. האם מישהו או משהו בבריאה עשה עבורך יותר ממה שאלוהים עשה לך ועבורך? האם מישהו בבריאה נאמן לך יותר מאשר אלוהים? האם מישהו מעניק לך יותר מאשר אלוהים?
אם התשובה היא: לא, אף אחד לא עושה לי יותר ממה שאלוהים עשה וממשיך לעשות עבורי, אז אנא, היישר מבטך לאלוהים, אמץ את הנחיותיו ועשה אותם בלב מלא אמונה, בטחון ואהבה.
אנא תבדוק בכל יום שאין לך ריב עם אלוהים. עדיין לא נולד האדם שיצא צודק מריב שכזה.
לאחר שאלוהים הבהיר בפסוקים 1-5 שכל מעשיו עבור עמו היו מעשי חסד ואהבה, ומעולם לא עשה להם עוול ולא הפר שום הבטחה אלא נשאר נאמן לכל הבטחותיו, הוא כעת בפסוקים 6-8 מפרט את דרישותיו.
ב. במה אלוהים חפץ? מה מכבדו? (פ. 6-8)
6 בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְהוָ֔ה אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
7 הֲיִרְצֶ֤ה יְהוָה֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי׃
8 הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
(מילון מושגים: בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם – באיזו מתנה אבוא לפניך, איך אוכל לפייס אותך?
אִכַּ֖ף – אשתחווה).
לאור הצהרתו של אלוהים שלא פעל נגד עמו אלא נשאר נאמן להבטחות שנתן בברית (למרות חטאי העם ועיקשותם לסטות ממצוות התורה), הנביא כאן מתערב ואומר:
מה צריך אדם לעשות כדי להתענג על יהוה?
מה צריך אדם לעשות כדי לכבד את אלוהים? כדי לשמח את ליבו של אלוהים?
איך יכול אדם כמונו לחדש את היחסים והקרבה עם אלוהים?
איזו השתחוויה ושברון רוח נחשבת לראויה בעיני אלוהים שכזה?
הנביא שואל בדרך של שאלות רטוריות, משמע, שהעם היה אמור לדעת היטב מה דורש אלוהים מעמו, ומה נחשב בעיניו כהשתחוויה ראויה.
– האם עגלים צעירים ובריאים בני שנה יכסו על עוונותינו ויספקו את אלוהים? (ויקרא ט 3).
– האם אלוהים יסתפק וישמח באלפי איילים (עיזים)? בנחלי שמן של הקורבנות? (הרי שלמה הקריב אלפי קורבנות [מל"א ג' 4-5])
– האם אלוהים יסתפק ויתכבד אם אקריב את בני בכורי כקורבן עבור פשעי?
שימו לב איך מיכה עולה במחיר המוצע. הנביא מתחיל בקורבן יחיד, עולה לאלפי קורבנות ואז מציין את המחיר האולטימטיבי שמציין את היקר ביותר שאדם יכול לשלם עבור הסרת אשמתו – בן בכור. (סוג קורבן שעובדי אלילים הקריבו לאליליהם כדי למצוא חן בעיניהם ולהביע את אהבתם וכניעתם המוחלטת לאותם אלילים).
האם אלוהים דורש מכל משפחה בישראל לשלם כקורבן את בנם בכורם כדי להסיר אשמת חטאיהם מלפני אלוהים?
לא!
מדוע?
א. כי היקר ביותר שלנו אינו טהור ואינו מסוגל לכפר על חטאיו שלו, קל וחומר שאינו יכול לכפר על חטאי אחרים. הרי אין אדם שלא יחטא (קהלת ז' 20; ישעיה נ"ג 6).
ב. כי הבן הבכור של כל משפחה שייך לאלוהים, בתמורה לכך שאלוהים לא הרגו במכת הבכורות בעת יציאת מצרים (במדבר ח' 17-18). אלוהים בתמורה לקח לעצמו, לשירותו את שבט לוי.
אם כן, גם הדבר היקר ביותר בעינינו וברשותנו אינו יכול לשמש כתשלום להסרת אשמתנו לפני אלוהים.
לא לחינם ולא סתם מיכה הנביא מציין את מחיר הקרבת הבן הבכור לריצוי.
ראו איך הנביאים כבר בעת הקדומה ידעו מה עתיד אלוהים לשלם עבור כפרת החטאים שלנו – עבור הסרת האשמה מעלינו וכיסויינו בצדקת אלוהים.
בבראשית י"ח בסיפור עקדת יצחק קבלנו רמז אדיר. זה לא יהיה הבן של אברהם, אך הבן של מי עתיד להיות הקורבן האולטימטיבי?
אברהם אז אמר ליצחק בנו: "אלוהים יראה לו השה לעולה…" (בראשית כ"ב 8).
בספר ישעיה נ"ב ונ"ג אנו למדים שעבד יהוה, שהוא הוויה אלוהית לכל דבר וענין, עתיד להיות שה האלוהים הנושא את חטאת העולם על עצמו.
וכאן שוב בספר מיכה אנו מקבלים את הרמז שאי אפשר לפספס.
מי שישלם את בנו בכורו כקורבן מסיר אשמה, הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו.
אלוהים לא דרש את היקר ביותר מאיתנו, כי היקר ביותר שלנו נמצא אשם ואינו ראוי וגם לא שייך לנו.
אלוהים דרש את היקר ביותר מעצמו – את בנו בכורו ישוע, כי בכורו ישוע תמים וללא חטא, וראוי לשאת את חטאי העולם כולו.
לא לחינם ציין שלמה המלך את מבחן החכמה בספר משלי בפרק ל' 4:
"מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע׃
העלייה המודגשת במחיר הקורבנות נועדה להעצים את המחיר שאלוהים כן היה מוכן לשלם עבורנו. כעת קריאת הפסוק מבשורת יוחנן ג' 16 מתעצמת:
"כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם."
ואכן, האדון ישוע המשיח, בן האלוהים, הוא הבן הבכור היחיד שיכול להסיר את אשמתנו ולהחזיר אותנו להתחברות קדושה עם אלוהים.
ובכן, אם האדם אינו יכול לשלם דבר לאלוהים שיספק את אלוהים ויסיר את אשמת האדם מעליו, מה כן יכול האדם לעשות כדי לרצות את אלוהים?
מיכה נביא עונה על כך בפסוק 8:
8 הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
הושע הנביא אמר משפט דומה בפרק ו' 6: "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלוהים מעולות…". ראה גם תהילים ס"ט 31-33 – הלל מלב נקי טוב יותר מפר בריא…
הדרישה ברורה ופשוטה, אלוהים דורש חיים טהורים המנוהלים למופת ובדיוק על פי הוראותיו בעשרת הדברות.
אך איך בני אדם חוטאים שאינם מושלמים יכולים למלא את הדרישות הללו?
מיכה חזר על מילותיו של משה רבנו בספר דברים י' 12-21, ללא פירוט רב.
ההסבר המלא והדרך למלא את הדרישות של אלוהים מפורטים בדברי משה בדברים י' 12-21:
12 וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ׃ 13 לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֹ֤ת יְהוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃ 14 הֵ֚ן לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃ 15 רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃ 16 וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד׃ 17 כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הוּ֚א אֱלֹהֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וַאֲדֹנֵ֖י הָאֲדֹנִ֑ים הָאֵ֨ל הַגָּדֹ֤ל הַגִּבֹּר֙ וְהַנּוֹרָ֔א אֲשֶׁר֙ לֹא־יִשָּׂ֣א פָנִ֔ים וְלֹ֥א יִקַּ֖ח שֹֽׁחַד׃ 18 עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפַּ֥ט יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאֹהֵ֣ב גֵּ֔ר לָ֥תֶת ל֖וֹ לֶ֥חֶם וְשִׂמְלָֽה׃ 19 וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ 20 אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א אֹת֣וֹ תַעֲבֹ֑ד וּב֣וֹ תִדְבָּ֔ק וּבִשְׁמ֖וֹ תִּשָּׁבֵֽעַ׃ 21 ה֥וּא תְהִלָּתְךָ֖ וְה֣וּא אֱלֹהֶ֑יךָ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה אִתְּךָ֗ אֶת־הַגְּדֹלֹ֤ת וְאֶת־הַנּֽוֹרָאֹת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶֽיךָ׃
אז הבה נפרט, מה דורש מאיתנו אלוהים? מה מענג את ליבו?
8 הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃
1. עשות משפט:
משפט אלוהים מתייחס לכל שאלוהים הודיע אודות עצמו.
לעשות את משפט אלוהים זה לדעת היטב את תורתו.
לעשות את משפט אלוהים זה לדעת ולהכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי כדי לחיות ולחשוב על פי אמות המוסר, הקדושה והטוהר שלו.
לעשות את משפט אלוהים זה להתנהג כלפי האחר בצדק, אמת, קדושה, טוהר ויושרה. זה להוציא לפועל את מצוות אלוהים בכל תחום בחיים שלך.
לעשות את משפט אלוהים זה לאמץ את כל מה שאלוהים אומר ועושה ולהידמות לו בכל.
האם זו תכלית חייך?
האם השמחה שלך מושלמת בלעשות את משפט אלוהים?
- אהבת חסד:
חסד זה להעניק לאחר את מה שלא מגיע לו.
חסד זו מילה נרדפת לאהבה. ואהבה זה לתת.
אלוהים אוהב אותך ולכן נתן את בנו כקורבן חטאיך וחטאיי.
חסד זה לא לחפש איך לקבל או לקחת, אלא איך להעניק ולחלוק.
חסד זה לא לחפש את זכותי ומה שאני חושב שמגיע לי, אלא לראות ולחפש מה יכול להועיל לאחר, גם אם לא מגיע לו.
מי יכול להיות רב חסד? רק מי שבטוח ויודע שאלוהים תמיד מספק את כל מחסורו. רק אדם שכזה אינו חושש להעניק, אלא בטוח שככל שהוא מעניק, יהיה לו עוד כדי להעניק.
- הצנע לכת עם אלוהיך.
צניעות וענווה הן ההבנה האמיתית אודותיך לאור דבר אלוהים עליך.
גאווה, זה להאמין לשקרים אודותיך ולחשוב שאתה יותר ממה שאלוהים חושב עליך.
גאווה מתבטאת מהדגשת עצמך בעוד ענווה מתבטאת בהדגשת אלוהים.
לכן,
לאחר שלמדת אודות אלוהים והכרת אותו באופן אישי ואינטימי, אתה רוצה ללכת צמוד אליו. אתה רוצה ללכת בעקבות אלוהים ולקבל בהכנעה, אהבה ואמונה בוטחת את כל הוראותיו.
הצנע לכת מרמז על חיים המאופיינים בתלמידות ובגרות רוחנית, כי מי שהולך בצמוד לאלוהים וכל הזמן, הופך לדומה לו בכל הקשור לאופי ולמוסר ולטבע האלוהי.
אז, מה דורש אלוהים? מה מענג אותו?
חיים הנדמים לשלו!
האם כך מאופיינים החיים שלך? החיים שלי?
האם חיי מענגים את אלוהים?
זיכרו אילו ברכות אלוהים מבטיח לאלו החיים בדרך המענגת אותו:
תהילים ל"ז 3-5: "בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. והתענג על יהוה ויתן לך משאלות ליבך. גול על יהוה דרכך ובטח עליו והוא יעשה…"
שים לב!
אלוהים אינו דורש מאיתנו מה שאינו עושה בעצמו. לראיה, הפסוק המסיים את ספר מיכה (ז' 20) מציין את פועל אלוהים: "תיתן אמת ליעקב (עושה משפט) חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם."
הערה: מיכה אינו מלמדנו שאלוהים לא דרש קורבן חיות, שהרי התורה מלאה בציוויים הללו. מיכה מלמדנו שקורבן, יהיה יקר אשר יהיה, ונדרש בתורה אשר יהיה, אינו שווה בעיני אלוהים, אם לא ניתן מלב חוזר בתשובה, מלא באמונה ואהבת אלוהים (ראה גם תהילים נ"א).
כבר בספר דברים, מכריז אלוהים שהדבר המספק את רצונו זה הסרת עורלת הלב. לא ברית מילה פיזית מושיעה, אלא ברית מילה שבלב.
ברית מילה שכזו מושתתת על אמונה באלוהים כאדון ומושיע מכפר חטאים ואהבתו המתבטאת בציות להוראותיו.
את הסיפור הזה כתב באופן ברור ומדהים הנביא ישעיה בפרק נ"ג.
אל לנו להתפלא – כן, ישועה התבססה על אמונה באלוהים כמושיע מכפר חטאים כבר מבראשית.
חנוך נחשב לצדיק. נוח נחשב לצדיק. אברהם האמין ביהוה ואמונתו נחשבה לו לצדקה (בראשית טו 6).
חבקוק חי לאחר מתן התורה ובעת שהמקדש עמד על תילו, והנה גם הוא קבע שצדיק באמונתו, יחיה (חבקוק ב' 4).
משמע, אנשים נושעו מתמיד על סמך אמונה באלוהים. תורת המצוות מעולם לא ניתנה כדי להושיע אלא כדי להוכיח לכל אדם שהוא חוטא וזקוק לישועה וסליחת חטאים על בסיס של חסד מאלוהים.
התנ"ך הצביע על בן האלוהים כמשיח מכפר חטאים והעניקה את כל הרמזים כדי לזהותו בבואו. ואכן כל הרמזים והנבואות הללו התגשמו בישוע המשיח.
באיגרת אל העברים י"א 6, המחבר מבהיר מה אלוהים דורש: "ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קים והוא נותן גמול לדורשיו."
באיגרת אל הרומים י' 9-10 שאול השליח מסכם את הנדרש לישועה: "ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע."
נקדימון היה יהודי שומר מצוות טוב יותר מרוב בני עמו, ולמרות זאת הוא נמצא עיוור רוחנית ואשם לפני אלוהים. בשיחה עם ישוע הוא למד שהסרת עורלת הלב, ישועה, היא מתנת חסד שאלוהים נותן בקורבנו של ישוע בן האלוהים.
הנושע זוכה לנוכחות נצחית של רוח הקודש בגופו אשר מסירה את עורלת הלב ומאצילה על הנושע את כוח אלוהים להאמין ולחיות חיי ציות המפארים את אלוהים.
מכאן, מעשיו הטובים של הנושע אינם המחיר לישועתו, אלא התוצאה של ישועתו (ראה איגרת יעקב ב' 14-26).
המסקנה ברורה:
היקר ביותר שאדם יכול להקריב לאלוהים אינו טהור מספיק לשמש כקורבן עבור עצמו ועבור אחרים. רק אלוהים יכול לספק את הקורבן הראוי שבכוחו להסיר את אשמת כל החוטאים – וזה בנו בכורו של אלוהים, ישוע המשיח, המחיר היקר ביותר שאלוהים שילם עבור צדקתנו.
האם עם ישראל הרגיש בושה כלשהי שגרמה לחרטה וחזרה בתשובה? התשובה בפסוקים 9-12.
ג. הזלזול המחפיר של ישראל בחסדו ונאמנותו של אלוהים (פ. 9-12)
9 ק֤וֹל יְהוָה֙ לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃
10 ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה׃
11 הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה׃
12 אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם׃
מיכה מבהיר לבני ישראל שהאשמה היחידה נמצאת בהם ולא באלוהים. ולכן, כאשר יבוא העונש עליהם, אין להם לבוא לאלוהים בטענות אלא לעצמם.
הנביא אומר: קולו של אלוהים קורא לחזרה בתשובה.
קולו של אלוהים קורא לישועה
קולו של אלוהים זועק דבר חכמה, אך רובו המוחלט של העם מתעלם ומזלזל מאזהרותיו של אלוהים.
הנביא מיכה משתמש בביטויים דומים לאלו שהשתמש בהם שלמה המלך בספר משלי. שם חכמת אלוהים זועקת מגגות הבתים (משלי ח' 1-36). הפרק מסתיים במילים הבאות: "כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מיהוה, וחוטאי חומס נפשו. כל משנאי אהבו מוות." (משלי ח' 35-36).
שלמה המלך הדגיש שאלוהים חפץ בישועת בני האדם ולכן הוא זועק את בשורת הישועה מעל כל גג. ואיך נקרא האיש המקשיב לחכמת אלוהים ומקבלה באמונה? חכם, איש תושיה = איש חכם (ראה גם איוב י”ב 16; ישעיה כ"ח 29; משלי ח' 14).
לכן אמר הנביא מיכה: "ותושיה יראה שמך", ז"א, איש חכם ונושע יזכה להבין את קולו של אלוהים ולציית באמונה (יראה) להוראותיו של אלוהים.
למה מתכוון מיכה הנביא בסוף פסוק 9:
שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ׃ hear ye the rod, and who hath appointed it.
שמעו איזה שבט מוסר, איזו פורענות נכונה לכם, והתבוננו מי הוא שיעד והכין אותה.[2]
ישעיה בפרק י' 5 כבר השתמש במילה "מטה" כדי לציין את צבא אשור ככלי בידו של אלוהים (מטה) העתיד לעלות על ישראל כחלק מעונשו של אלוהים עליהם.
וגם כאן המשמעות דומה: מיכה מבהיר לעם ישראל שצבא הזר העתיד לעלות עליהם הוא כלי העונש של אלוהים בעבור חטאיהם וסירובם לשמוע לקולו של אלוהים לחזרה בתשובה.
מהן ההוכחות של אלוהים לחוסר החזרה בתשובה של ישראל?
מהו "האקדח המעשן" שעתיד להצדיק את העונש הכבד העתיד לבוא על העם?
אלוהים שואל ולמעשה טוען:
האם הרשע עדיין מחזיק בביתו ותחת בעלותו אוצרות שרכש בעוול ומרמה?
– האם הרשע מחזיק עדיין משקולת מזויפת (איפת רזון), חסרה, משקולת רמייה שבה הוא מרמה את העניים הקונים ממנו תבואה? (ראה גם עמוס ח 5-14 – "…להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה…).
– האם אני יהוה יכול לזכות את הרשע, להצדיק אותו, בשעה שהוא מחזיק ברשותו ומשתמש במאזניים מרמה? האם אוכל לזכות רשע שמשתמש באבני משקל הקלות ממשקלן הרשום כדי לרמות בהן את הבריות? (ראה דברים כ"ה 13: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן…).
– האם אוכל להתעלם ולא להעניש אתכם בשעה שעשיריכם וכלל בני העיר מלאים במחשבות ומעשי רשע מלאי אלימות (חמס), ודיבורם אינו אלא דברי שקר? האם אוכל לעצור עונש בשעה שהרשע אינו מתכוון לחזור בתשובה כנה? ודאי שלא!
יישום לקחים:
א. האם חייך ומעשיך מהווים קול של הבשורה וחזרה בתשובה לאלו החיים סביבך?
קולו של אלוהים זה כתבי הקודש, אירועים סביבנו וגם העדות האישית שלנו, ילדי אלוהים הנושעים – אתה ואני.
איזה קול משמיעים חיינו לסובבים אותנו?
האם קולנו ומעשינו משמיעים את הבשורה של ישוע?
האם חיינו תואמים את הנדרש מילדי אלוהים בכתבי הקודש? בחיי הנישואין, ביחס המשפחתי, בינינו לעמיתים בעבודה, ובכלל?
איזה קול אתה משמיע לסובבים אותך? האם את קולך או את קולו של אלוהים?
ב. איך יכול אלוהים לברך אותנו ולענות לתחינותינו אם קיים בחיינו חטא פתוח?
האם יש בחיינו דבר שהרווחנו ברמאות?
האם יש ברשותנו דבר שגזלנו מאחר? רווח שניצלנו מחלש ועני?
אחים ואחיות, אלוהים לא יזכה אותנו, לא ימצא אותנו זכאים אם אנו ממשיכים לאחוז במרמה או חמס בליבנו.
הבה נבחן מה יש בידינו, בביתנו, ונסיר מעלינו כל דבר שמהווה אצבע מאשימה.
רק אז נוכל לחוות את מלוא מעשי החסד והברכה של אלוהים. רק אז אלוהים יסיר מעלינו כל קללה או איום של שבט העונש.
וכעת נחזור למיכה…
מכיוון שהעם ברובו המשיך והתמיד בדרך הרע ולא שמע לקולו של אלוהים לחזרה בתשובה, העונש היה בלתי נמנע.
ד. עונשו המוצדק של יהוה על ישראל (פ. 13-16)
13 וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃
14 אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן׃
15 אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן׃
16 וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ׃
הֶחֱלֵ֣יתִי – נעשיתי פצוע וחולה קשה מאוד. ראה מל"א כ"ב 34; דברי-הימים-ב י"ח 33, ל"ה 23. החליתי הכותך = היכיתיך מכה אנושה מאוד. ראה גם נחום ג 19
וְיֶשְׁחֲךָ֖: כפיפות והתכווצות הקיבה מרעב. מחלת מעיים בעקבות רעב.
וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט: רכוש שתסתיר מן האויב, לא תציל, כי סופו שיפול ביד האויב.
לאור המשך וריבוי חטאי העם, העונש תואם. אלוהים מציין שהעונשים שלו יגרמו לעם ישראל פגעים קשים ותוצאתם חורבן ושיממון.
בפועל, האשורים עלו על ממלכת ישראל בשנת 732 לפני הספירה ולאחר 10 שנים הגלו את ממלכת ישראל לאשור.
מספר שנים לאחר מכן האשורים גם עלו על יהודה ופגעו בה. אך בשנת 604 לפני הספירה עד 586 לפני הספירה עלו הבבלים על יהודה שלוש פעמים ולבסוף הרסו את יהודה וירושלים, שרפו המקדש והגלו את בני יהודה בבלה. חלק מבני ישראל ברחו למצרים ושם מצאו את מותם.
אכן הנבואה התגשמה מילולית.
תיאור הצרות והפגעים מפי מיכה הנביא תואמים את האזהרה שאמר משה רבנו בספר דברים כ"ח 15-68.
בפסוק 16 הנביא מיכה מציין שוב את הסיבה לעונשים הכל כך קשים – הסיבה טמונה בחטאי עם ישראל שהם ממשיכים לעשות עוד מתקופת עמרי (מל"א ט"ז 21-28).
מלכים רבים בישראל לא הלכו אחר יהוה אך מיכה מציין את עמרי מכיוון שבימיו כבר החלה השפעת התרבות הצידונית בממלכת ישראל. בנו של עמרי היה אחאב אשר נישא לאיזבל וביחד הסיטו את עם ישראל לאלילות וכמעט השמידו את כל נביאי אלוהים.
טענתו של אלוהים היתה שעומק האלילות בקרב בני ישראל וחוסר המוסר החברתי היו ברמה הנמוכה ביותר והיו התגרות והתרסה נגד אלוהים. ההתנהגות הבוטה של בני ישראל לא השאירה לאלוהים כל ברירה אלא להענישם כפי שהבטיח בספר דברים כ"ח.
יישום:
תודה לאל שאלוהים אינו מעניש אותנו מיד בעקבות כל חטא. אלוהים מאריך אפו ומעניק לנו את האפשרות לחזרה בתשובה כדי להימנע מעונש וחוסר ברכה.
האם חסדו של אלוהים ועובדת היותו מכיל את חטאיך, מתפרשת בעיניך כאישור להמשיך לאחוז ברע ובדרך החטא? אנא, הסר ידך וליבך מן הרע על כל צורותיו – ואל תסתכן בהתרסה ומרידה נגד אלוהים. אף אחד מאיתנו לא רוצה לראות את אהובתנו סובלים בגלל עיקשותנו ותאוותינו.
סיכום:
א. אף אחד לא עושה לך ולי יותר ממה שאלוהים עשה וממשיך לעשות עבורך ועבורי. לכן, אנא היישר מבטך לאלוהים, אמץ את הנחיותיו ועשה אותם בלב מלא אמונה, בטחון ואהבה. אנא אל תבעט ואל תתעלם מדברי הביקורת של אלוהים – הם לטובתך.
אנא תבדוק בכל יום שאין לך ריב עם אלוהים. עדיין לא נולד האדם שיצא צודק או מנצח מריב שכזה.
ב. היקר ביותר שאדם יכול להקריב לאלוהים אינו טהור מספיק לשמש כקורבן עבור עצמו ועבור אחרים. רק אלוהים יכול לספק את הקורבן הראוי שבכוחו להסיר את אשמת כל החוטאים – וזה בנו בכורו של אלוהים, ישוע המשיח, המחיר היקר ביותר שאלוהים שילם עבור צדקתנו.
לכן, אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים וקיום הוראותיו באהבה, היא התשלום המכבד את אלוהים ומאפשר לנו לשרתו בטוהר וקדושה.
ג. קולו של אלוהים זועק לכולם לחזור בתשובה.
קולו של אלוהים נובע מדברו, אך גם מפיך ופי, ממופת חיינו, שגריריו בעולם.
האם הסובבים אותך שומעים את קולו של אלוהים דרך חייך?
האם מיכה יסיים את ספרו בסוף עצוב וללא תקווה משמחת? הרי אלוהים הבטיח שהוא נשאר נאמן לקיים את כל ההבטחות שהבטיח בבריתות… על כך בפרק ז' המסיים את דברי הנביא מיכה.
[1] כ"ב 3: "ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא…". כ"ב 5: "…הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ…". כ"ב 6: "ועתה לכה-נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני, אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ, כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר." כ"ב 11: "…עתה לכה קבה-לי אותו…". כ"ב 12: "ויאמר אלוהים אל בלעם לא תלך עימהם. לא תאור את העם כי ברוך הוא…" (למרות שלא נמצא בעם אמונה…). כ"ב 17: "…ולכה נא קבה לי את העם הזה…". כ"ג 8: "מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה?" כ"ג 10: "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל?….". כ"ג 13: "..וקבנו לי משם…". כ"ד 9: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו? מברכיך ברוך ואורריך ארור." (איזכור לברכת יעקב לבנו יהודה בבראשית מ"ט 8-12).
[2] Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. )Tel-Aviv: Galil, 1992(, pg. 47. ראה שימוש דומה במשפט בספר ירמיה מז 7
הערה: תרגום יונתן טוען שצריך לקרא את הפסוק כך: " שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥וְעָדָֽהּ", ז"א שמעו איזה עונש עתיד לבוא עליכם ומועד העונש…(תרגום יונתן)