מיכה: פרק ג'

רועים מחרבים 

אם אני אקריא את הפסוקים המסיימים את פרק ג' ברחוב, כל אדם דתי היה מיד טוען שמדובר בכתבה בת זמננו.
מי מאתנו לא שמע את המשפטים הבאים:

'אנו יהודים צדיקים, אלוהים אתנו', 'הצדיק הזה עושה ניסים'…

'זכות הצדיק תגן עלינו', 'זכות המקום יגן עלינו',

'עלייה לקברי צדיקים סגולה לנישואין ופרנסה טובה'.

מי מאיתנו לא ראה ושמע איך בני עמנו החרדים בודקים מיד את כשרות המזוזות במבנה או מקום בו ארע אסון, מתוך האמונה שגורלם וברכתם נובעת מקמעות ושאר מעשים פרי מחשבת אדם.

ובכן, בפרק ג' הנביא מיכה מבהיר לכל יהודי באשר הוא ולכל אדם, שדת ריקה מאלוהים היא עבודת אלילים, ז"א חמדנות רוחנית.
מה שמגן על עם ישראל זה לא בית המקדש, לא קבר הרשב"י בהר מירון, לא קבר רחל ומערת המכפלה ולא קברי צדיקים. מה שמושיע ומגן זו אמונה מושיעה וקשר אישי ואינטימי עם אלוהים, המתבטאים באהבת הזולת וציות למצוות אלוהים. בפרק ג' הנביא מיכה מתמקד בהשפעה הרעה והתוצאה הטרגית מרועים מחרבים.

תוכן עניינים:

א. זעמו של אלוהים על מנהיגי העם (1-7)

1. זעם אלוהים על השרים והשופטים (1-4)
2. a. תיאור חטאי המנהיגים נגד העם (2-3)
3. b. פירוט העונש (4)
4. זעם אלוהים על נביאי השקר (5-7)
5. a. תיאור חטאי נביאי השקר נגד העם (5)
6. b. פירוט העונש (6-7)

ב. עוון יהודה ועונשה – חורבן ירושלים (8-12)

1. אלוהים מאציל רוחו על הנביא מיכה (8)
2. פירוט חטאי מנהיגי העם (9-11)
3. חורבן ירושלים (12)

מיכה פרק ג:

א. וָאֹמַר: שִׁמְעוּ-נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל: הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת-הַמִּשְׁפָּט.

ב. שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רעה (רָע); גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם, וּשְׁאֵרָם [בשר] מֵעַל עַצְמוֹתָם.

ג. וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר [בשר] עַמִּי, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת-עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ [כדי למצוץ את לשד עצמותיהם של העניים]; וּפָרְשׂוּ [פרסו] כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת. 

ד. אָז יִזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם; וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא, כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם.

ה. כֹּה אָמַר יְהוָה עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי, הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם, וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה.

ו. לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן, וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם; וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל-הַנְּבִיאִים, וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם.

ז. וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ [התביישו] הַקֹּסְמִים, וְעָטוּ עַל-שָׂפָם [כיסו במעיליהם את פניהם כמצורעים, או נשכו שפתיהם מרוב עצב וכאב], כֻּלָּם:  כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים.

ח. וְאוּלָם, אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ יְהוָה, וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה, לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ.

ט. שִׁמְעוּ-נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ.

י. בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. [מייסדים את העיר על שפיכות דמים ומעשי עוול]

יא. רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ; וְעַל-יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה.

יב. לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.

א. זעמו של אלוהים על מנהיגי העם (1-7)

1. זעם אלוהים על השרים והשופטים (1-4)
2. a. תיאור חטאי המנהיגים נגד העם (2-3)
3. b. פירוט העונש (4)

¹ וָאֹמַר: שִׁמְעוּ-נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל: הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת-הַמִּשְׁפָּט.

² שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רעה (רָע); גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם, וּשְׁאֵרָם [בשר] מֵעַל עַצְמוֹתָם.

³ וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר [בשר] עַמִּי, וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ, וְאֶת-עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ; וּפָרְשׂוּ [פרסו] כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר, וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת. 

⁴ אָז יִזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם; וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא, כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם.

כפי שמפורט בתוכן העניינים, מיכה הנביא מציג את טענתו של אלוהים נגד הנהגת העם – השרים והשופטים וההנהגה הרוחנית – הנביאים והכוהנים.

מהשרים והשופטים נדרש לדעת את החוק ולשפוט את העם משפט צדק.

'לדעת את החוק' בא כאן במובן עיוני ומעשי. מצופה מהשופטים והשרים לדעת את החוק ולהגשימו בחיים האישיים גם כן. ואת זה הם לא עשו – משמע – הם היו צבועים. הם נשאו את שם יהוה לשווא.

הממסד השלטוני הינו זרוע הצדק והסדר של אלוהים בתוך עמו.

מסיבה זו כתבי הקודש מכנים את השופטים בשם נרדף – אלוהים (תהילים נ"ח 12), כי בעמדם כשופטים, הם חורצים גורלות של אנשים.

והנה, אלו הנדרשים לדעת את החוק ולפעול בצדק, הם המעוותים את הדין, פוגעים בחלש ומצדיקים את העשיר הרשע ששיחד את השופט.

השרים והשופטים אמורים לאהוב את הצדק, את האמת והיושר, והנה הם שונאי הטוב ואוהבי הרע.

הם אמורים להיות הפה של החלש והעני, ובמקום זאת הם אלו הפוגעים בעני ובחלש וגוזלים ממנו את מה שהרשע לא הספיק לקחת.

מיכה הנביא תיאר את חמדנותם ורשעותם של ראשי העם באופן סמלי וציורי גס ביותר.

הם נדמים לקניבלים שאינם נרתעים מלאכול אף את עורו ובשרו של החלש והעני.

מיכה מתארם כחסרי אהבת אדם, כחיות אדם חסרי חמלה או רגש. כאנשים המוכנים לעשות את הרע ביותר כדי לספק את תאוותם וחמדנותם.

רבותי, אל תחשבו שזה נכון רק למנהיגים בעת הקדומה. לא מזמן התראיין שר ואחת השאלות היתה: למה אתה שואף? תשובתו היתה "כבוד, כסף, כוח". מאז, תשובתו הפכה לביטוי – שלושת הכפים…

ובכן, בלית ברירה, בגלל צדקתו והבטחתו, אלוהים חייב להתערב ולפעול כדי להעניש את הרשעים ולמגר את השפעתם. וכאשר אותם רשעים נענשים, הם נזכרים לזעוק לאלוהים לעזרה.

מיכה הנביא מבטיח לאותם מנהיגים רשעים שאלוהים לא יענה לזעקתם. הם עתידים לשלם את המחיר המלא על חטאיהם. הם עתידים 'לאכול את האוכל המר' שהם בשלו לעצמם.

אלוהים מבטיח להם הסתר פנים.

מה זה הסתר פנים של יהוה?

הסתר פנים זה ההיפך מהארת פנים. זה ההיפך מברכת הכוהנים הכתובה בספר במדבר ו' 23-27.

הארת פנים משמע שאלוהים לצדך, נלחם את מלחמותיך ומספק לך את כל צורכיך.

לפיכך, הסתר פנים זה מצב בו אלוהים אינו עוזר לאדם או לעם, אינו עונה לתפילותיו, והנענש מתמודד עם המציאות הקשה והחזקה ממנו, רק בכוחו ויכולתו.

(ראה ישעיה א' 15 – ובפרישכם כפיכם, אעלים עיני מכם. גם כי תרבו תפילה, אינני שומע – ידיכם דמים מלאו".)

הסתר הפנים של אלוהים התבטא בין היתר בהפסד במלחמות ויציאה לגלות, במגפות ובצורות שהביאו עימם אסונות לאומיים.
ובמילים פשוטות – הסתר פנים משמע חידלון, הפסד, אסון.

חכם, רודף לחיות בדרך בה אלוהים מאיר אליו פניו ולא מסתיר פניו ממנו.[1]

יישום:

למרות שאתה לא שר ולא נשיא, כהורה או כאדם המתעתד להיות הורה, אתה המנהיג והמוביל של הצאן הקטן שאלוהם הפקיד בידך. האם אכפת לך מעתיד ילדיך ואהוביך? אם כן אז אל תרדוף אחר כבוד, כסף וכוח. דע לך שאלוהים מצפה ממך לדעת אותו ואת רצונו וליישם זאת בפועל בחייך ובחיי הצאן המופקד בידך.

היה לילדיך ולמושפעים מחייך רועה טוב ולא רועה המחריב את חייהם.

לאחר שאלוהים הוכיח את השופטים והשרים על פשעיהם ופרט את עונשם, הוא כעת פונה אל נביאי השקר ומעמידם על מקומם.

2. זעם אלוהים על נביאי השקר (5-7)
3. a. תיאור חטאי נביאי השקר נגד העם (5)
4. b. פירוט העונש (6-7)

5. ⁵. כֹּה אָמַר יְהוָה עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי, הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם, וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. (שילמו להם – ניבאו שלום. לא שלמו להם, ניבאו רעות)
6. ⁶. לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן, וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם; וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל-הַנְּבִיאִים, וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם.
7. ⁷. וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ [התביישו] הַקֹּסְמִים, וְעָטוּ עַל-שָׂפָם [כיסו במעיליהם את פניהם כמצורעים, או נשכו שפתיהם מרוב עצב וכאב], כֻּלָּם: כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים.

מיכה הנביא אינו חוסך בתיאורים קשים ומעליבים כדי לתאר באופן אמיתי וכואב את חטאם של נביאי השקר.

נביאי השקר ממוקדים בדבר אחד ואחד בלבד – מילוי סיפוקם ותאוותם – בצע כסף.

אם האנשים היו נותנים להם אוכל, או שווה ערך כדי לרכוש מזון, כי אז נביאי השקר היו כביכול מנבאים שלום או נבואות שהעם היה חפץ לשמוע. הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם.

חשוב לזכור: אין רע בכך כשבני העם באים עם מנחה ומזון אל איש האלוהים כדי שידריכם ויאמר להם את דבר אלוהים. אלא, הבאת המנחה אינה חובה ואסור שתהווה תנאי לשירותו של הנביא (שמ"א ט' 7; מל"א יג 7).

הבעיה עם נביאי השקר היתה שהם נשאו את שם אלוהים לשווא. הם דברו כביכול בשם אלוהים למרות שלא שמעו מילה מאלוהים. הם שיקרו כדי לרצות את הפונים אליהם למען רווח כסף (מל"ב י"ח).

שימו לב שנביאי השקר לא היו פסיביים באופיים.

הם לא רק ישבו בשקט וניבאו תקוות שווא למי ששילם להם.

בהמשך הפסוק מיכה הנביא מציין את אכזריותם ורשעותם:

וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה.

ז"א, מי שסרב לשלם להם או לרכוש את שירותם המקולל, זכה להתקפה של קללות ונבואות זעם עליו.

אם כן, אמנם מיכה הנביא מציין את חטאם ורשעותם של נביאי השקר, אך אל לנו להסיק מכך שרק ההנהגה היתה מושחתת והעם נקי ידיים וטהור.

העם הוא זה שגידל את המפלצות הללו הנקראים נביאי שקר. מספרם גדל ככל שהביקוש לשקרים שלהם גדל. היום ניתן גם לכנות את חלקם רבנים, ראשי חצרות  ועסקנים דתיים.
כניעת העם לדרך האלילות היא מצע הגדילה של נביאי השקר.

וכך קרה שהמפלצת הזו גדלה והייתה המקור הכמעט יחיד ובלעדי לקבלת מסר אלוהי.

מכאן, הנזק שגרמו נביאי השקר לעם היה חלק מעונשו של אלוהים על העם בעבור סטייתם מדרך אלוהים (ראה דברים יג).

העם אוכל את התוצאה של החמדנות הרוחנית שכבשה את ליבו. העם פנה לנביאי שקר כי העדיף לשמוע לשקרים ולא לדבר אלוהים אמת.

אלוהים העניש את נביאי השקר בעונש דומה לזה שהטיל על השרים והשופטים.

אלוהים מסתיר פניו מהם אך הפעם הנביא מציין זאת במילים אחרות: לילה לכם מחזון.

אלוהים לא מאיר לכם דבר.

אלוהים לא עונה לאף אחת מבקשותיכם.

אם תקבלו תשובה כלשהי, דעו לכם שהתשובה לא מאלוהים…אלא פרי מחשבתכם ושאר שקרים שיובילו אתכם לאסון הבא.

אדרבה, הסרת יד אלוהים מהם כמוה כייבוש, כשמש יוקדת אשר מייבשת והורגת כל דבר.

 

יישום לקחים.

א. ראו את כמות מגידי העתידות ועושי הניסים בחברה הרבנית.

ראו את גודל חצרותיהם וחשבונות הבנק שלהם.

מי מקיים אותם? העם העיוור לאמת אלוהים שבולע את שקריהם כאילו היו מים חיים.

ראו איך נראה אתר האינטרנט של קבר הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) במירון.

למרות שהתנ"ך ידוע, העם מעדיף את דברי השקר של רבניהם ועסקני הדת.

למרות האזהרה מאלילות שכזו, העם נוהר לקברי צדיקים וחושב שבזכות תרומותיו למקום ולאותן עמותות יזכה בניסים של פוריות, שידוך, שלום בית ופרנסה.[2]

רבותי, עם ישראל כל כך עמוק בחטא החמדנות הרוחנית, עד כי אותם נביאי שקר ועסקנים דתיים ממומנים באופן רשמי על ידי התקציב הממשלתי.

מכיוון שהתנהגות עם ישראל כיום אינה שונה מהתנהגותם של בני דור ישעיה ומיכה, כל יום ללא אסון לאומי, הינו יום חסד מאלוהים.

ב. אל תחשבו שגוף המשיח נקי מחמדנות רוחנית.

כל מה שציינתי שקיים ביהדות הרבנית פורח ומשגשג גם בקרב קהילות משיחיות בארץ ובעולם. קהילות רבות מדי, מהוות כר פורה לנביאי שקר.

למרות שנבואותיהם אינן מתגשמות, אותן קהילות ממשיכות לחבק את השקרנים הללו במקום להוכיח אותם או להרחיקם מצאן המשיח.

לפני מספר חודשים אחד המנהיגים המשפיעים בקבוצת הקהילות הללו לימד (ופרסם דרך YouTube) שאלוהים פועל בדרך שונה בנביאי הברית החדשה. לטענתו, אלוהים מעניק לנביא רעיון כללי, לא נתון ברור וחותך, ואותו נביא יחד עם שאר המאמינים בקהילה פועלים כדי לחדד ולקבוע את שאר פרטי אותה נבואה.

חשוב לציין שאין אף לא דוגמא אחת בכתבי הקודש לדרך פעולה שכזו מאלוהים.

ומדוע שאותו מנהיג ושותפיו ילמדו כך? כדי להכשיר את כל נבואות השקר של חבריהם לאורך השנים.

גם קהילות רבות מדי מעדיפות שקרנים המבטיחים להם שקרים כביכול בשם ישוע, במקום רועים נאמנים המלמדים בטוהר את דבר אלוהים.

מאמינים רבים בקהילות אלו נהנים מאסיפה שנראית כמו מופע מושקע ולא מלימוד יסודי, מעמיק ואמיתי של דבר אלוהים.

הם באים לקהילה לשמוע את מה שהם רוצים ואת מה שמענג אותם ולא את האמת החושפת את חטאיהם.

אל לנו להצביע על אחרים ולחשוב שהאסון רק יבוא עליהם.

האסון של האחר חייב לגרום לכולנו בדק בית, חקר נפש וחזרה בתשובה כנה, שמתבטאת בסילוק כל רשע ושקר והיצמדות לאמת (ראה לוקס י"ג 1-5).

עלינו לזכור – נביאי השקר ומורי השקר פורחים במקום בו צורכים את שקריהם.

אם אנו הצאן נקפיד להסיר מקרבנו את מורי השקר ונביאי השקר, אנו נתרום לבריאות הרוחנית של כלל גוף המשיח.

ב. עוון יהודה ועונשה – חורבן ירושלים (8-12)

1. אלוהים מאציל רוחו על הנביא מיכה (8)
2. פירוט חטאי מנהיגי העם (9-11)
3. חורבן ירושלים (12)

⁸ וְאוּלָם, אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ יְהוָה, וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה, לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ.

⁹ שִׁמְעוּ-נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ.

¹⁰ בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. [מייסדים את העיר על שפיכות דמים ומעשי עוול]

¹¹ רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ; וְעַל-יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה.

¹² לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.

מיכה נביא אמת לעומת שאר נביאי השקר:

– לעומת נביאי השקר שאלוהים אינו עונה להם ומסתיר פניו מהם, מיכה הנביא זוכה להארת אלוהים ולמלוא כוחו של אלוהים כדי להוציא לפועל את תפקידו.
-בעוד נביאי השקר מתחנפים לעם ומבטיחים שלום שווא ורווח שקר, כי את זה העם חפץ לשמוע ובעבור השקרים הללו הם משלמים, מיכה הנביא אינו מתחנף לאף אחד, נשאר נאמן לאלוהים ומציג לפני עם ישראל את האמת הכואבת – את חטאיהם ופשעיהם, וזאת גם במחיר דחיה או סיכון אישי.

-בעוד נביאי השקר אינם נותנים דין וחשבון לאף אדם, מיכה הנביא כנביא אמת, מחויב לדבר רק את האמת מאלוהים, התואמת לדבר אלוהים ונותן דין וחשבון מלא לאלוהים.

מיכה הנביא מציין שאותם מנהיגים מקדשים את השקר והעוול.

משמע, השקר והעוול הפכו להיות חלק אינטגרלי של הלך מחשבתם וסגנון חייהם.

החוטא והעבריין נחשב בעיניהם לחכם ומשכיל, והתם והישר נחשב לטיפש ופראייר.

הם מצאו דרכים איך להכשיר את השקר והעוול, ועדיין להרגיש כשרים ונקיי ידיים לפני יהוה.

מיכה מבטא את עומק החטא והרשעה במילים ציוריות כואבות:

¹⁰ בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. [מייסדים את העיר על שפיכות דמים ומעשי עוול]

¹¹ רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ; וְעַל-יְהוָה יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלוֹא יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה.

תפקיד ראשי השלטון וההנהגה הרוחנית זה לבנות את העם על בסיס איתן.

מהו בסיס איתן?

• הכרת אלוהים באופן אישי ובניית יחס אישי ואינטימי עם אלוהים.
• לימוד דבר אלוהים ויישומו באמונה בכל תחומי החיים.

רק בסיס שכזה מבטיח עמידה בכל אתגר או צרה (בית על הסלע – מתי ז' 23-27).

והנה, ההנהגה השלטונית והרוחנית בונים את ירושלים – על בסיס של שקר, עוול, שפיכות דמים – רצח, ונשיאת שם אלוהים לשווא.

בעודם מתכסים בכסות דתית יהודית, וטוענים להיות שומרי מצוות התורה, הם מעוותים את דבר אלוהים, עושקים את החלשים, גוזלים ממי שאפשר ומעוותים את המשפט.

הם מציגים עצמם כנציגי אלוהים, אך בפועל הם מייצגים את עצמם ואת כוחות הרשע. זו עבירה בוטה של הדיבר השלישי – נשיאת שם יהוה לשווא.

במקום להדריך את העם לאלוהים למען ייוושעו וילכו בדרך אמת, טוהר וקדושה, הם  הקטינו את אלוהים והאדירו את עצמם.

הם הפכו את יהדותם לצדקתם ואת אלוהים לקמע:

'אלוהים עימנו – (כי אנו יהודים) ולכן לא יקרה לנו שום דבר רע.'

במקום למסור ליבם לאלוהים ולהיות כלי כבוד שלו, הם הפכו את אלוהים לכלי, חפץ שנועד להצדיק את מעשיהם הנפשעים.

אז ועד היום הם חושבים שעצם היותם יהודים היא היא הגנתם.

אז וגם היום הם חושבים שקבר צדיק או חפץ, יש בו כדי להעניק להם זכות אצל אלוהים והגנה מאסון.

במקום להיות רועים המובילים את צאן אלוהים למרעה עשיר ומבורך, הם רועי שקר המביאים חורבן על הארץ והעם.

את התוצאה הבלתי נמנעת הזו מיכה הנביא מתאר בפירוט רב בפסוק 12:

¹² לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ; וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.

הנביא מיכה אמר להם את האמת.

כל מה שהבטחתם עתיד להתברר כשקר ולהתפוצץ לכם מול העיניים.

דת ריקה מאלוהים ונשיאת שם אלוהים לשווא הם מתכון להרס העם.

הכוח אינו במבנה המקדש או בקברו של צדיק כזה או אחר.

הכוח באלוהים, והשותפים לכוח של אלוהים הם אלו היראים אותו באמת ולא נושאים את שמו לשווא.

הנבואה של מיכה הנביא התגשמה מילולית ובדיוק של 100% כאשר עלו הבבלים והאדומים על יהודה וירושלים בשנת 586 לפני הספירה.

האם עם ישראל למד את הלקח וחזר בתשובה?

האם אמונה כנה ואהבת דבר אלוהים כבשו את לב מנהיגי ישראל והעם לאחר שהוכח שמיכה היה נביא אמת?

לא ולא!

לא חלף דור ורבים בהם התעקשו לחזור על חטאי אבותיהם ולספוג את אותם עונשים ואסונות בחייהם וחיי ילדיהם.

המסר של הנביא חוזר על עצמו גם בספרי הבשורות.

בבשורת מתי כ"ג האדון ישוע הוכיח את ההנהגה היהודית, הפרושים והסופרים בדיוק באותן המילים.

גם שם הם הואשמו בנשיאת שם אלוהים לשווא – צביעות.

והתוצאה לא אחרה לבוא:

ירושלים נחרבה.

בית המקדש נהרס ולא נותר אבן על אבן

העם הוגלה ודם רב נשפך.

יישום וסיכום:

א. שימו לב שאלוהים לא שלח את מיכה ללא כלים מתאימים להתמודד עם השופטים, שרים ונביאי השקר בעלי השררה והכוח.
כך גם איתנו. אלוהים מחליט אילו מתנות שירות הוא מעניק לנו, ויחד עם זאת מעניק את כל היכולת והכוח למלא בהצלחה את ייעודנו. אנו לא נלחמים לבד או עבורנו. אנו שגרירי המשיח, ילדי אלוהים, כלי כבוד הפועלים את רצון אלוהים למען פאר שמו (ירמיה א'; קור"א י"ב; מע"ש ד'; קור"א י' 13; אל האפסיים ב 11-14; אל הפיליפיים א' 6).

מבחינתו של אלוהים ההצלחה שלנו בשירות היא דבר בטוח כל עוד אנו הולכים עימו יד ביד.

לכן התעודד, התעודדי, זכור: אם קשה מדיי, זה כנראה שאמונתנו נחלשה או שסטינו מקרבת האדון. בו כוחנו.

המלא שוב בדבר אלוהים. התעודד מחברה משיחית בוגרת. התפלל ובדוק ליבך וחדש כוחך.

האדון אינו קמצן. האדון מעניק את כל צורכנו לחיים משיחיים מלאים וקדושים.

ב. אבי חזר ואמר לי פעמים רבות – הדג מסריח מהראש. ז"א, האחריות העליונה בכל דבר היא על העומדים בראש.

לפני שנצביע על מנהיג מחרב, הבה נזכור שאנו ההורים נחשבים למנהיגים בבתנו, עבור ילדינו. האם אנו מכוונים אותם לאלוהים ולברכה, או לחורבן?

אותם רועים ומנהיגים בזמנו של מיכה הנביא היו מנהיגים ורועים מחרבים.

הם היו אלו שאימצו והטמיעו את החטא והעוול לתוך החברה.

חברה שבנויה על עוול וחטא, היא כמו בית הבנוי על חול. הבית ייהרס בכל פגע.

אני פונה לזקני הקהילה, לרועים, להורים ולעומדים להקים משפחה וקהילות.

זיכרו: הדג מסריח מהראש.

הבה לא נהיה רועים מחרבים אלא רועים הבונים את משפחתנו וקהילתנו על בסיס איתן – על האדון ישוע המשיח.

בניית החיים והבית על ישוע – ודברו כפי שהוא לימד – הם ההבטחה לעמידה מוצלחת בכל אתגר. זה התנאי שיבטיח את הארת הפנים של אלוהים עלינו ועל ילדינו.

פרק ג' מסתיים בחורבן בית יהוה בירושלים והרג בניה.

האם זהו המסר הסופי של מיכה?

חס וחלילה.

בפרק ד' נתוודע לרועה הטוב, המנהיג הנאמן שיאחד ויברך לא רק את כל עם ישראל אלא גם את כל עמי העולם.

סיפור התקווה, אחרית ושלום פותחים את פרק ד', ואת זה נלמד בשיעור הבא.

[1] להלן מראי מקומות להסתר פנים בכתבי הקודש:

דברים ל"א 17-18, ל"ב 20, ישעיה נ"ג 3, נד 8, נט 2, סד 6, איוב י"ג 24, כד 15, לד 29, ירמיה לג 5, יחזקאל ז 22, לט 23-24, 29, תהילים ד 7, י"ג 2, כ"ז 8, 9, ל 8, לא 17, מד 25, סט 18, פ 4,8, 20, פח 15, פט 16, קב 3, קד 29, קיט 135, קמ"ג 7, דניאל ט 17.

[2] https://www.miron.org.il/?gclid=Cj0KCQjw4cOEBhDMARIsAA3XDRjmU4p8fRq0KuIIB-8cYkWmzixis4L20cywQVFS-slwK6e6kC-vWsMaAiGjEALw_wcB

Visited May 3^rd 2021