רוח הקודש הינה אישיות אלוהית. היא אחת משלושת ההוויות האלוהיות המרכיבות את השלמות האלוהית האחת (בראשית א 26, ישעיה מח 16, סא 1, סג 9-14, קוהלת יב 1).

לרוח הקודש תפקיד מיוחד וייחודי בישועת האדם.

בעוד תפקידו של המשיח זה לשאת את זעם אלוהים המיועד לנו החוטאים (קור"ב ה 21, שמות לד 6-7), תפקיד רוח הקודש זה "להוליד אותנו מחדש".

כך, רק כאשר האדם מפנים את עובדת היותו חוטא וזקוק לישועה, הוא מחפש ומבקש את כפרת החטאים שאלוהים מעניק במותו המכפר של המשיח ישוע.

במילים פשוטות: פעולת רוח הקודש ותשלום המשיח עבור חטאים משלימים את ישועת האדם.

אדם נושע יכול לחזור ביום מן הימים לנוכחות אלוהים ולמלא את תכלית בריאתו (בראשית א 28-31, אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).

וכעת להסבר מפורט יותר:

בספר בראשית ב 17 אמר אלוהים לאדם כי ברגע שיאכל מפרי עץ הדעת הוא ימות.

בעת שהמוות הפיזי נכנס למעגל החיים של האדם והבריאה, והאדם החל מזדקן ולבסוף מת, הרי שבאותו הרגע גם נכנס למעגל החיים של בני האדם המוות הרוחני.

המוות הרוחני אינו מאפשר לאדם להפנים את פועל אלוהים ודברו בכוחות עצמו (יוחנן ג 3 ואילך, קור"א ב 10-15, אל הרומים יא 7-10, ישעיה ו 8-13, ירמיה – עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו…ציטוט).

המוות הרוחני אינו מאפשר לאדם להיוושע בכוחות עצמו.

המוות הרוחני הופך את האדם למת חי אשר תלוי לחלוטין בחסדו של אלוהים להושיעו ממצבו הקטסטרופלי (אל האפסים ב).

אז, איך ייוושע אדם כלשהו?

א. אלוהים בחסדו מציג את קיומו דרך עוצמת הבריאה (תהילים יט, אל הרומים א 20-21).

ב. אלוהים ברא את האדם עם מצפון והבחנה בסיסית להבין שקיים בורא מאחורי בריאה כל מתוחכמת (אל הרומים א 20-32).

ג. אלוהים העניק לבני האדם את כתבי הקודש אשר כוללים את בשורת החיים של אלוהים.

בכתבי הקודש אלוהים ציין את קדושתו ולעומת זאת את חטאי האדם. אלוהים מסביר היטב את שאדם צריך לעשות כדי לקבל סליחת חטאים ולהינצל מזעם אלוהים. כתבי הקודש כוללים את זהות המושיע ופועלו כך שהמחפשים אותו יצליחו לגלותו ולקרא בשמו – בהדרכת רוח הקודש (אל הרומים י 5-17)

תפקיד רוח הקודש לפקוח את עיני בני האדם שאותם בחר אלוהים להושיע (אל האפסים ב 1-10, קור"א ב 10-15).

רוח הקודש מחליף את לב האבן של האדם הנושע מלב אבן ללב רך המקבל את רצון אלוהים (דברים י 16, יחזקאל יא 19, לו 26, לז 14).

רוח הקודש שוכן בגוף המאמין (קור"א ג 16-17).

רוח הקודש בגוף המאמין מהווה ערבון לישועת הנושע – לקבלתו לנוכחות אלוהים והחלפת גופו החוטא לגוף חדש שמימי נטול השפעת חטא (אל האפסים א 13-14, קור"א טו 35-58).

רוח הקודש מאפשר למאמין להפנים את דבר אלוהים ומעניק לו את הכוח לציית לאלוהים באהבה ואמונה.

רוח הקודש מעניק למאמין את פרי הרוח – סך תכונות האופי של המשיח למען נחיה כשגרירי המשיח, כאיגרתו הכתובה וכריח ניחוח לאלוהים בעולם הנתון להשפעת החטא (אל הגלטים ה 22-23, אל הפיליפים ג 20-21, קור"ב ב 14-17, ג 2-3).

רוח הקודש מוכיח את המאמין על חטא, עוזר לו לשמור על חיים משיחיים התואמים את רצון אלוהים (יוחנן יד – טז, יוח"א ד 4).

רוח הקודש מהווה העיניים, המוח והרצון של האדם הנושע.

לאור חשיבות תפקיד רוח הקודש, קל להבין מדוע אי אפשר להכיר את אלוהים או לעשות דבר בעל ערך לאלוהים ללא רוח הקודש.

מסיבה זו מצווה שאול השליח ואומר: "…הימלאו ברוח…" (אל האפסים ה 18).

רק בכניעתנו המוחלטת להדרכת אלוהים וציותנו המושלם להוראתו – כל זאת על סמך פעולת רוח הקודש בתוכנו, פועלנו יהיה באמת ריח ניחוח לאלוהים, זבח רצוי! (אל הרומים יב 1-2).

לאור הנאמר ישנם השואלים: אם אלוהים הוא זה המושיע את האדם, וישועת האדם אינה תלויה באדם עצמו, אז מדוע שאלוהים ישפוט לחובה את הלא נושעים וגם יישלחם לאגם האש לנצח נצחים?

אלוהים לא חייב להושיע אף אחד.

לו אלוהים היה פועל כלפינו רק בצדק ולא בחסד ורחמים, אף לא אדם אחד היה נושע.

אדם נמצא אשם לפני אלוהים מתוקף היותו אדם הנולד לאדם חוטא (תהילים נא 7).

אין אדם שלא יחטא, אין אפילו צדיק אחד שמסוגל למלא אחר מצוות אלוהים בשלמות (קוהלת ז 20, דברים כז 26).

לפיכך, כל נושע יכול רק להלל ולהודות לאלוהים שבחר בחסדו להושיע אותו.

כל מי שאינו נושע אינו יכול להאשים את אלוהים או למצוא באלוהים פסול כלשהו. החוטא נשפט על פי מעשיו ואין לו שום תירוץ לפני אלוהים צדיק, קדוש וטהור (אל הרומים ט 11-29, ירמיה יח).