לוקס פרק ז' 36-50
ישוע בביתו של שמעון הפרוש – שמעון לומד באיזה סוג זבח חפץ אלוהים
ישוע המשיח נימק לפרושים ולסופרים את הסיבה שלשמה הוא התארח במשתה שמתי המוכס ערך לכבודו. ישוע עשה זאת דרך שלושה משלים: השה האובד, המטבע שאבד ונמצא והבן האובד (לוקס טו).
שלושת המשלים לימדו את הפרושים והסופרים שאלוהים אוהב את כל בני האדם ורוצה שנתאמץ ונביא את חדשות ישועתו לכל אוזן. המסר לפרושים ולסופרים היה ברור: אלוהים אוהב גם את המוכסים והחוטאים החוזרים בתשובה ועליכם הפרושים והסופרים להתמיד ולקרב כל אדם ולו החוטא הגדול לעבר אהבת אלוהים. כשחוטא חוזר בתשובה, השמחה בשמים רבה!
לאחר המשתה של מתי, הוזמן ישוע המשיח לביתו של פרוש אחד בשם שמעון. ישוע הלך גם לשם.
בביתו של שמעון הפרוש התרחש אירוע נוסף שנועד להדגיש שוב את גודל חסדו של אלוהים ולעומת זאת את סוג השירות והקורבן שאלוהים חפץ מאלו האוהבים אותו.
הבה נקרא מבשורת לוקס פרק ז, פסוקים 36-39:
36 אַחַד הַפְּרוּשִׁים בִּקֵּשׁ מִיֵּשׁוּעַ כִּי יִסְעַד אִתּוֹ. הוּא נִכְנַס לְבֵית הַפָּרוּשׁ וְהֵסֵב שָׁם.
37 וְהִנֵּה אִשָּׁה חוֹטֵאת מִן הָעִיר, שֶׁיָּדְעָה כִּי הוּא מֵסֵב בְּבֵית הַפָּרוּשׁ, הֵבִיאָה פַּךְ שֶׁמֶן בֹּשֶׂם.
38 הִיא הִתְקָרְבָה מֵאָחוֹר וְרָכְנָה לְרַגְלָיו כְּשֶׁהִיא בּוֹכָה, וּבְדִמְעוֹתֶיהָ הֵחֵלָּה לְהַרְטִיב אֶת רַגְלָיו. אַחֲרֵי כֵן נִגְּבָה אוֹתָן בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ, נִשְּׁקָה אֶת רַגְלָיו וּמָשְׁחָה אוֹתָן בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם.
39 הַפָּרוּשׁ שֶׁהִזְמִינוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּעֲשֶׂה, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִלּוּ הָיָה זֶה נָבִיא, הָיָה יוֹדֵעַ מִי הִיא וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַנּוֹגַעַת בּוֹ – שֶׁהִיא אִשָּׁה חוֹטֵאת.”
שמעון הפרוש מזמין את ישוע לסעוד עימו בביתו יחד עם חבריו.
מדוע? לאיזו מטרה? הרי שמעון הפרוש לא עשה זאת כדי לחזור בתשובה לפני ישוע (פסוק 39). ז"א, לא מאותה סיבה שמתי המוכס הזמין את ישוע (מתי ט 10).
הסיבה איננה כתובה אך האירוע שמתרחש בעת הפגישה מספק את התשובה.
בעת הפגישה בין שמעון הפרוש לישוע נכנסת אישה הנחשבת לחוטאת, ז"א, ככל הנראה זונה. האישה החוטאת, מזהה את ישוע כמושיע ואדון. היא מכבדת את ישוע ומראה בענוותה ובנמיכות רוחה את אמת וכנות חזרתה בתשובה. כל זאת היא עושה במעשים!
האישה הביעה את החרטה על חטאיה בבכי. בדמעותיה היא רחצה את רגליו של ישוע ונגבה אותן בשערות ראשה, היא נשקה את רגליו של ישוע ומשחה אותן בשמן בושם.
שמעון הפרוש או אחד מחבריו לא עשה דבר ממה שהאישה עשתה.
בהתנהגותה היא דמתה לאברהם אבינו שנחשב לאב האומה היהודית, והנה הפרוש שנחשב לבן אברהם אינו עושה את שעשה אביו הרוחני. (ראה בראשית י"ח – שם אברהם מכבד את אלוהים שמתארח באוהלו)
אם כן, מדוע הוא הזמין את ישוע לאכול בביתו?
שמעון הפרוש ככל הנראה הזמין את ישוע לביתו כדי להכשילו או לעמוד על קנקנו של האיש אשר נקרא ישוע.
עובדת ביקורו של ישוע בביתו של שמעון הפרוש לא היה אירוע סודי. מתברר שאנשים רבים ידעו על כך וביניהם גם אותה אישה זונה.
האישה הזו בוודאי לא הייתה בין הקרואים, היא נכנסה ללא הזמנה לביתו של שמעון שככל הנראה היה פתוח והתקרבה אל מאחורי ישוע.
מה האישה החוטאת כבר יכלה לדעת אודות ישוע?
כמו רבים אחרים היא יכלה להקשיב לדברי ישוע, להיות מודעת לכוחו העל טבעי ולשמוע מה אחרים חושבים עליו! המקצוע הבזוי שלה אינו מונע ממנה להיות אישה בעלת ידע ויכולת הבנה.
האישה החוטאת באה עם פח שמן בושם והתקרבה אל ישוע מאחור. רכנה לרגליו כשהיא בוכה ובדמעותיה החלה להרטיב את רגליו. היא נגבה את רגליו בשערותיה, נשקה את רגליו ומשחה אותן בשמן בושם.
מדוע שהאישה תעשה את כל זאת?
שטיפת רגלים היתה מקובלת ולעיתים נחוצה מכיוון שאנשים באו מדרכים מאובקות ובתוך הבית היה נהוג לשבת על כריות או שטיח. שטיפת הרגלים נתנה הרגשת ניקיון ורעננות. (ראה בראשית י"ח).
לא היה נהוג לעשות זאת בדמעות או לנגב עם שיער הראש! גם לא היה נהוג למשוח את הרגלים בשמן בושם, אלא אם הרגלים היו מיובלות או פצועות… (ישעיהו נג 1-5)
שאלה!
ואיך אנחנו היום רוחצים את רגלי ישוע?
הדרך שלנו להביע את אהבתנו וכניעתנו לפני מושיענו היא בכך שאנו לומדים את דברו ומיישמים באהבה ורצון את כל מה שהוא מלמד אותנו!
לאהוב את הזולת, לעזור, לסלוח, לבשר, להיות מאוחדים, כל אלו פעולות המשתוות לרחיצת רגליו של המשיח, ניגובם ומשיחתם בשמן הבושם! (ראה בשורת יוחנן פרק יג).
שמעון הפרוש לעומתה לא עשה את המינימום הנדרש, קרי שטיפת רגלים ולו על ידי אחד ממשרתיו… וזה כאשר ישוע היה האורח הפרטי שלו!
התנהגותו של שמעון הפרוש הוכיחה:
א. חוסר אהבה והערכה כלפי ישוע שהוכיח את הפרושים, חוסר הסכמה עם דרך לימודו ופועלו של ישוע
ב. גאווה
שמעון הפרוש ראה איך האישה החוטאת נוגעת בישוע ובאותו הרגע ככל הנראה החסיר פעימה מלבו. מבחינתו, מגע פיזי עם אישה שכזו יטמא אותו. כאשר ישוע לא מנע ממנה לנגוע בו, פירש שמעון הפרוש את המעשה כחיסרון ביכולתו של ישוע. הערכתו את ישוע ירדה פלאים! אם לפני כן אולי החשיבו אותו כבעל יכולת כנביא, הרי שכעת שמעון הפרוש משוכנע שישוע הרבה פחות מכך.
ישוע קורא את מחשבותיו של שמעון וממשיל לו משל (פסוקים 40-43):
40 פָּנָה אֵלָיו יֵשׁוּעַ וְאָמַר: “שִׁמְעוֹן, יֵשׁ לִי דָּבָר לוֹמַר לְךָ.” אָמַר שִׁמְעוֹן: “דַּבֵּר, רַבִּי.”
41 “לְנוֹשֶׁה מְסֻיָּם הָיוּ שְׁנֵי בַּעֲלֵי חוֹב. הָאֶחָד הָיָה חַיָּב לוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָרִים, וְהַשֵּׁנִי חֲמִשִּׁים דִּינָרִים.
42 כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִשִֹיגָה יָדָם לְשַׁלֵּם וִתֵּר לִשְׁנֵיהֶם. וְעַכְשָׁו, אֱמֹר נָא, מִי מִשְּׁנֵיהֶם יֹאהַב אוֹתוֹ יוֹתֵר?”
43 הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: “לְפִי דַּעְתִּי, זֶה שֶׁהַנּוֹשֶׁה וִתֵּר לוֹ יוֹתֵר.” אָמַר יֵשׁוּעַ: “יָפֶה פָּסַקְתָּ.”
שמעון ידע את התשובה! מי שחייב יותר יאהב יותר את האחד שויתר לו על חובו.
ישוע הבהיר ששני בעלי החוב אינם מסוגלים לשלם את חובם! ומכיוון שכך, הויתור על החוב מצד הנושה היתה פעולת חסד עבור שניהם!
אך, בעוד האישה החוטאת ידעה שהיא בעלת חוב שזכתה לחסד מישוע והודתה לו, שמעון הפרוש וחבריו לא ראו עצמם כבעלי חוב!
הפרושים לא ראו עצמם כחוטאים אלא כצדיקים מתוקף ייחוסם ועשיית המצוות. הם לא הכירו את ישוע כמושיע ואדון ולא הבינו במלואו את משמעות תפקידו של המשיח.
מכיוון שכך הם לא ביקשו שום סליחת חטאים מישוע ולכן נשארו עם חטאם ועונשם!
שמעון הפרוש יחד עם שאר חבריו התעלמו ממעשיה של האישה החוטאת. הם כבר שפטו אותה וסגרו כל דרך בפניה כדי לחזור אל חיק בוראה. ישוע לעומתם פתח את זרועותיו והיה מוכן לקבל את חזרתה בתשובה, ממש כמו שעשה למוכסים ולשאר החוטאים.
היא חזרה הביתה עם אלוהים והם החושבים עצמם לצדיקים נשארו עם החושך והעיוורון הרוחני.
שמעון הפרוש ידע לענות על המשל, אך לא הפנים את הנמשל! מכיוון שכך, ישוע הסביר לשמעון הפרוש את הנמשל.
בפסוקים 44-50 ישוע מביט אל האישה ומדבר אל שמעון הפרוש:
44 וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הָאִשָּׁה אָמַר אֶל שִׁמְעוֹן: “אַתָּה רוֹאֶה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת? אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְבֵיתְךָ וּמַיִם בִּשְׁבִיל רַגְלַי לֹא נָתַתָּ, אַךְ הִיא בְּדִמְעוֹתֶיהָ הִרְטִיבָה אֶת רַגְלַי וּבְשַׂעֲרוֹתֶיהָ נִגְּבָה אוֹתָן.
45 אַתָּה נְשִׁיקָה לֹא נָתַתָּ לִי, אַךְ הִיא מֵאָז שֶׁנִּכְנַסְתִּי לֹא חָדְלָה לְנַשֵּׁק אֶת רַגְלַי.
46 בְּשֶׁמֶן אֶת רֹאשִׁי לֹא מָשַׁחְתָּ, אַךְ הִיא בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם מָשְׁחָה אֶת רַגְלַי.
47 עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ: נִסְלְחוּ לָהּ חֲטָאֶיהָ הָרַבִּים, כִּי רַבָּה אַהֲבָתָהּ. אֲבָל מִי שֶׁנִּסְלַח לוֹ מְעַט אוֹהֵב מְעַט.”
48 וְאֵלֶיהָ אָמַר: “נִסְלְחוּ לָךְ חֲטָאַיִךְ.”
49 הַמְסֻבִּים עִמּוֹ הֵחֵלּוּ לוֹמַר בְּלִבָּם: “מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם סוֹלֵחַ עַל חֲטָאִים?”
50 הוֹסִיף וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: “אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה אוֹתָךְ, לְכִי לְשָׁלוֹם.”
שמעון הפרוש ושאר ידידיו לא החשיבו את ישוע כנביא מכיוון שישוע לא מנע מהאישה החוטאת לנגוע בו! ישוע בדבריו מוכיח להם שהוא גדול מנביא. אין דבר הנסתר ממנו, ישוע קורא את מחשבותיהם ונסתרי הלב של אותה אישה.
האישה השפילה עצמה כל כך מכיוון שהשכילה להבין את גודל החסד שקיבלה מישוע.
ישוע אמר לאישה החוטאת: "נסלחו לך חטאיך" ובמילים אלו שוב הכריז על אלוהותו!
בעוד ישוע מדבר כאלוהים הם הפרושים מלגלגים עליו במחשבותיהם (מתי ט 1-8).
על מנת להדגיש את דבריו, ישוע שוב אומר לאישה החוטאת: "אמונתך הושיעה אותך, לכי לשלום."
בעוד האישה החוטאת יצאה מן החדר כשליבה מלא שלום ושלווה, הפרושים הטוענים לקדושה וטוהר נשארו עם לב מלא שנאה, קנאה ומדון!
מדוע? האישה החוטאת יצאה כשבליבה שוכן ישוע! הם לעומת זאת נשארו עם לב החסום לחסד אלוהים, אך פתוח לאותו האחד שפיתה את חווה!
האירוע הזה מהווה מכה קשה לגאוותו של שמעון הפרוש. ניתן לומר ששמעון הפרוש הרגיש על בשרו את התגשמות הפסוק מספר משלי ט"ז 18: "לפני שבר גאון, ולפני כישלון גובה רוח…"
שמעון הפרוש הזמין את ישוע כדי "לחנך" את ישוע, והנה זונה פחותת ערך שחוזרת בתשובה "מחנכת" אותו!
הזונה שחזרה בתשובה מלמדת את הפרוש את משמעות הכתוב במזמור ב 12: "נשקו בר!" (ראה גם תהילים נא 19: "זבחי ה' רוח נדכאה ושבורה…")
שמעון הפרוש לומד מאישה פחותת ערך מהי ענווה ושירות הנובעים מלב של חוזר בתשובה.
מה נדרש כדי להיות חבר של אלוהים. האישה החוטאת לא נושעה בגלל מעשיה הנפלאים בעבור ישוע! מעשיה היו ביטוי להכרתה את חסדו הרב בישועה שנתן לה. כמו רבים אחרים, גם היא נושעה על סמך אמונתה בישוע ומבטאת את אמונתה במעשים נפלאים!
ס י כ ו ם :
- שמעון הפרוש הזמין את ישוע כדי להכשילו או לעמוד על קנקנו של האיש המוכיח את חסרונם הרוחני של הפרושים והסופרים. שמעון הפרוש כמו שאר הפרושים מתנגד ליחסו המיוחד של ישוע כלפי המוכסים והחוטאים והנה בביתו שלו ישוע מקבל את חזרתה בתשובה של זונה. בדרך זו שוב מודגשת אהבתו של המושיע וכפרתו עבור כל המאמין בו והחוזר בתשובה.
- האישה החוטאת נישקה את רגלי ישוע, ניגבה אותן ומשחה אותן בשמן בושם – כך היא הביעה את אהבתה והערכתה לישוע. המשיח גמל לה בשלום ושלווה.
גם עלינו מוטל להביע את אהבתנו לישוע בלימוד דבר אלוהים ויישומו: אהבת הזולת, עזרה, חיי קדושה וטוהר ואחדות שצריכה להיות בינינו… זאת משמעות המילה "נשקו-בר!"
- כל אחד מאיתנו נולד כבעל חוב אצל ישוע. ישוע המשיח בחסדו ובאהבתו שילם בדמו את מחיר ישועתנו. האם אנו זוכרים זאת כל יום? האם הזיכרון הזה מרענן אותנו ומזכיר לנו כל יום להיות קורבן חי, מושלם ורצוי בעיני המשיח?