ישעיה פרק ס"ה

 

1נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי; אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי, אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי׃ 2 פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר; הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב, אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם׃ 3 הָעָם, הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד; זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים; 4 הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּפְרַק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם; 5 הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ, אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ; אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי, אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם׃ 6 הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי; לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי, שִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם׃ 7 עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יהוה, אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי; וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה עַל (אֶל) חֵיקָם.    8 כֹּה אָמַר יהוה, כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל, וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ, כִּי בְרָכָה בּוֹ; כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי, לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל׃ 9 וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע, וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי; וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי, וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה׃ 10 וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה־צֹאן, וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר; לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי׃ 11 וְאַתֶּם עֹזְבֵי יהוה, הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי; הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ׃ 12 וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב, וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ, יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם.

13 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ; הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ׃ 14 הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב; וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב, וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ׃ 15 וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי, וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה; וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר׃ 16 אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ, יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן; כִּי נִשְׁכְּחוּ, הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי.

תשובת ה' לישעיהו:
שכר הרשעים אבדון, ושכר הצדיקים עולם חדש ונצחי עם אלוהים

 

בפרקים הקודמים ישעיהו הנביא מתחנן לפני אלוהים שיפקח את עיני עם ישראל ויציל אותם מהצרות שבאו עליהם בגלל חוסר אמונתם וביטחונם באלוהים.

בפרקים סה-סו אלוהים עונה לישעיהו תשובה מלאה.

דוחי אלוהים עתידים להישפט ולהיעקר מעל פני האדמה; ולעומתם, יראי אלוהים יזכו לחיות עם אלוהים לנצח נצחים בבריאה חדשה שהוא מכין עבורם.

 

בפסוקים 1-7 אלוהים מוכיח את עובדי עבודה זרה.

בפרק הקודם ישעיהו זועק לאלוהים: "אנא, עשה בעבור עמך! עד מתי תתאפק?"

והנה בתשובתו של אלוהים אנו מגלים שדווקא אלוהים היה זה שפעל ללא סייג בעבור עמו ובכל דרך אפשרית. אלוהים הוא האחד שכל הזמן פעל ועשה:

"נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ, נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי; אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי, אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי."

במהלך דורות רבים שלח אלוהים את נביאיו (ללא בקשת העם), כדי שאלו יאמרו לעם ישראל את רצונו. הנביאים זעקו, הודיעו והזהירו, אבל, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נדחו ולעתים גם באלימות על־ידי העם.

אלוהים בא לסייע אף־על־פי שלא בקשו את עזרתו.

הנביא ישעיהו נשלח לעודד ולהרגיע את מלך אחז. בתגובה, המלך דחה את דברי ישעיהו. למרות הדיחוי, אלוהים עדיין נתן לו אות (פרק ז פסוקים 6-14).

לשאלתו של ישעיהו המבקש מאלוהים לא להתאפק כאשר עמו סובל, עונה אלוהים: אני מתאפק? אני לא פועל מספיק מהר? – "… אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי, אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי."  "הִנֵּנִי הִנֵּנִי" מציין מהירות תגובה ונכונות לפעול באופן מידי, וכל זאת בעבור עם שאפילו לא קרא לאלוהים לעזרה.

 

בפסוק 2 אלוהים מדגיש את פעילותו בעבור עמו ואומר: "פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם…" — כלומר, התחננתי וביקשתי הרבה מאוד שישמעו בקולי.

במקום שישראל יתחנן לאלוהים, עשה זאת אלוהים לפניהם דרך נביאיו למען לא יוכו ולא יסבלו, אך העם התעלם מתחינותיו וקריאותיו של אלוהים.

עם ישראל שמע את אזהרותיו של אלוהים, אך בחר ללכת אחר מחשבותיו.

גם היום אלוהים זועק ופורש ידיו למען נשמע לו וניוושע. אף־על־פי שאין היום נביאים, כמו ישעיהו, הרי שדבר אלוהים מופץ וקיומו ידוע כמעט לכל בן אנוש.

האם כל בני האדם קוראים בתנ"ך ומיישמים את רצון אלוהים בחייהם? האם כל בני האדם, כולל עם ישראל, מאמינים שעצת אלוהים קודמת לדעתם ולחכמתם?

 

ומה אתך, האם אתה שומע לאלוהים ומאמין לדברו? או שגם אתה חושב שאתה חכם יותר מאלוהים?

(תהילים פא 13-14: "וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם; יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם. 14 לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי, יִשְׂרָאֵל, בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ"; ישעיהו ל 21: "וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר, מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר, זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ, כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ"; מח 17-18: "אֲנִי יהוה אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ׃ 18 לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי; וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם.")

אלוהים מכנה "סוֹרֵר" את אותו אדם שהולך אחר שרירות לבו.

האם אתה "סורר", או בן נאמן? האם אתה מעדיף את דרך מחשבותיך, או את דרך מחשבותיו של אלוהים?

 

בפסוקים 3-7 אלוהים מציין את גודל החוצפה והתעוזה המושחתת שאחזה בישראל.

לא רק שהעם דוחה את עצת אלוהים, אלא הדבר נעשה באופן גלוי וללא בושה או פחד לנגד פני אלוהים (ראו, גם היום, את הפרסומות בחוצות העיר… סגנון הדיבור של העם… תכניות הטלוויזיה, תכניות הלימודים בבתי הספר ועוד…).

בעשרת הדברות כתוב: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי…" (שמות כ 2). מדברי אלוהים ניתן להסיק שהעם עבד אלוהים אחרים. זאת אומרת שהעם נתן כבוד או השתחווה לאלילים באופן גלוי, ללא בושה ופחד.

 

מה עושה העם, שמכעיס את אלוהים כל כך?

א. "זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת" – זובחים לאלילים בגנות של עצים ופרחים.

ב. "וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים" – שורפים קטורת בשמים או את הבהמות הנזבחות לאלילים על גבי לבנים (מלכים ב יד 4: "עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת").

ג. "הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ" – כדי שהמתים יגלו להם נסתרות (דברים יח 11: "…וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים") – כמו המעלים באוב והידעונים בימינו!

ד. "הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, וּפְרַק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם" – כלומר, הם מתעלמים מציוויי התורה שנתן להם אלוהים. הם חיים לפי דרכי הגויים עובדי האלילים. את ההתעלמות מתורת אלוהים הם אינם מסתירים. שאריות מאכליהם האסורים נמצאים בכליהם ואינם מתאמצים להסתירם מעיני כל. כמו היום, האם מישהו מתבייש לומר שאינו מאמין באלוהים?

ה. וכדי לציין את שיא החוצפה של העם, אומר אלוהים בפסוק 5: "… הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ, אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ;" – אלו שבפומבי מזלזלים בדרך אלוהים ומשפילים את שמו, מחשיבים עצמם לקדושים. הם אומרים לאלו ההולכים לידם: "אל תיגע בי, שכן אתה עלול לטמא אותי!"

התנהגות זו של העם עוברת כל גבול ומרתיחה את עצביו של אלוהים.

 

בפסוקים 6, 7 אלוהים מבטיח לשלם מנה גדושה של עונש לאלו המזלזלים בו. הם יסבלו בעבור חטאיהם וחטאי אבותיהם הפושעים. הם לא יינקו, שכן גורלם נחרץ.

מאז תקופתו של ישעיהו לא השתנה דבר לגבי יחסו של עם ישראל למושיעו. גם היום עם ישראל נוהר אחר דתות מן המזרח, אסטרולוגיה, מיסטיקה, ומה לא! העיקר לא ישוע.

הסיבה לעונש של עם ישראל בתקופתו של ישעיהו שרירה וקיימת גם היום. התגשמות מלאה של הפסוקים הללו תתרחש במהלך הצרה בת שבע השנים. ירמיהו הנביא קורא לתקופה זו: "צרת יעקב" (ל 7: "הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ; וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ").

בעתיד, על–פי נבואתם של דניאל הנביא ויוחנן בספר ההתגלות, יושבי תבל ובמיוחד עם ישראל יסבלו רדיפות קשות ופגעים רבים במהלך צרת יעקב. תכלית התקופה הזו היא לטהר את עם ישראל והעולם מחסרי האמונה ולזקק את המעט שנותר. בסיום תקופת הצרה, יחזור המשיח ארצה כדי להשמיד את אחרוני מתנגדיו ולהקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים (יחזקאל כ 38; זכריה יב 10 עד יג 1, יג 8-9; תהילים ב; התגלות ו—כ; רומים יא 25-27).

 

רבותיי, הבה נביט אל תוך לבנו ונשאל את עצמנו: האם למדנו את הלקח מהעבר?

נכון, אנו לא מתייעצים עם המתים ולא מקטרים זבח לאלילים, אך לעתים קרובות אנו מתחמקים מדבר אלוהים ומתמלאים בתירוצים כדי לא לציית לו כרגע.

האם אנו, כמאמינים, באמת מהווים עדות קדושה ליראת אלוהים ולמילוי רצונו? האם חיינו משקפים את טוהרו וקדושתו?

 

ראוי שנדע: התעלמות מרצון אלוהים ודחיית ה' כאדון חיינו, אינן מתכון לברכה!

 

בפסוקים 8-16 אלוהים מציין את השכר לצדיקים לעומת העונש לרשעים.

על פי תיאורי הנביא נראה כאילו כל עם ישראל עוסק באלילות, אך הפסוקים הבאים מלמדים שלא כך הדבר. בקרב העם נשארת שארית נאמנה לאלוהים, והוא מצדו מבטיח לה את זרוע ישועתו.

הנביא מתאר את שארית ישראל כאשכול ענבים שנפל ארצה וקיימת סכנה שמישהו ידרוך עליו ויהרסהו (ישראל כגפ – ראה ישעיהו ה; תהילים פ מפסוק 9).

האשכול נשמר מכיוון שבענביו עדיין יש תירוש. אם יסחטו אותם יצא מהם מיץ – כלומר, האשכול נושא תנובה ולכן ראוי לשמרו.

כך יעשה אלוהים לשארית הנאמנה לו מתוך עם ישראל. היא נראית כאילו שאין בה חיים, אבל אלוהים ישמור ויברך אותה וייתן לה את כל ההבטחות הראויות לעם ישראל.

השארית הזו היא זרע יעקב, היא יורש יהודה ולה תינתן ארץ ההבטחה עם כל ברכותיה.

 

פסוק 10:

"הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן, וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר."

כלומר: המקום שהיה בעבר מקולל, יהפוך למקום ברכה ותנובה לאלו הדורשים את ה' (יהושוע ז 24-26: "… עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר").

שימו לב שהנביא מציין את השארית שיירשו את הרי ה' והשרון. יש בפסוקים אלו רמז לרוחב ארץ ההבטחה שאלוהים ייתן לשארית ישראל – מנהר הירדן ועד הים.

על השארית הזו אמר שאול השליח: "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע" (רומים יא 26).

 

זיכרו! רק לאלו הדורשים את ה' והצמאים לדעת את רצונו ולציית לו, תינתן ארץ ההבטחה של אלוהים:

"צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ, וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ" (תהילים לז 29).

מפסוק 11 אלוהים מתאר את הצפוי לרשעים. הם מתוארים כעוזבי ה' השוכחים את הר קודשו:

"וְאַתֶּם עֹזְבֵי יהוה, הַשְּׁכֵחִים אֶת הַר קָדְשִׁי…"

הרשעים לא רק שאינם עושים את רצון אלוהים, אלא אינם אפילו מאפשרים לאלוהים לשכון בזיכרונם. הם ניתקו עצמם מכל דבר הקשור לאלוהים. ככל הנראה, הם אינם עולים לרגל לירושלים בחגים כדי להראות את פניהם לפני אלוהים – כנדרש בתורה – ולזבוח לפניו ("הַר קָדְשִׁי" – ירושלים; תהילים קלז 5: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי").
בחלק ב של פסוק 11 הנביא מדגיש את ריחוק העם מאלוהים ואת התוצאה של "לשכוח את הר קודשו" – "… הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ."

"גד", "מני" – הם שמות אלילים ומיוחסים להם קביעת מזל, גורל, הצלחה ואושר.

אלוהים אומר: "במקום להביא לי את מתנותיכם וזבחיכם, עשיתם זאת לאלילים. במקום לבוא לאל חי וקיים, פניתם לתוצר מחשבותיכם שאין בהם ממש."

 

פסוק 12: אותם עוזבי אלוהים פנו לאליל 'מני' כדי שיצילם וייתן להם מזל, והנה אלוהים אומר: "מָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב".

במשחק מילים זה אלוהים מביע את זלזולו בכל הקשור בעבודת אלילים ובכוחם.

 

מדוע כל הצרות הללו באות עליכם?   (ראה שוב פסוקים 1-3)

א. כי קראתי ולא עניתם,

ב. דברתי ולא שמעתם,

ג. עשיתם את הרע ובחרתם באשר לא חפצתי.

אלוהים יקר, גם היום אתה קורא לנו ומדבר עמנו. דברך כתוב ונגיש לכל אדם. אנא, עזור לנו ללמוד ולהבין את דברך כדי שנבחר בך, ונבחר בטוב!

 

בפסוקים 13-15 אלוהים מציין את ההבדל בין גורל הצדיקים לרשעים:

"הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ…"

עבדי אלוהים יאכלו; ולעומתם, הרשעים שהביאו את נסכיהם וזבחיהם ל'גד' ו'למני' ירעבו.

"הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ,"

עבדי אלוהים ישמחו (ה' חפץ במעשיהם ולכן יתברכו), אך עוזבי ה' יבושו. זאת אומרת: ה' ידחה את בקשותיהם ולא יברך את מעשיהם. הכישלון יהיה שם משפחתם.

"הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב; וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב, וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ;"

עבדי ה' ירונו מטוב לב (ה' נותן סיפוק ושלווה פנימית); לעומתם, עוזבי ה' יזעקו מכאב (הכוונה לרוח נשברה, כישלונות, ואובדן מערכות חיים ויחסים מבחינה אישית וחברתית).

"לַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר."

עבדי ה' יזכו לשם חדש אשר ישקף את קרבתם ויחסם לאלוהים (ישעיהו סב 2-4: "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יהוה יִקֳּבֶנּוּ. 3 וְהָיִיתְ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד יהוה; וּצְנוֹף (וּצְנִיף) מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ. 4 לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה, וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה, כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי־בָהּ, וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה; כִּי חָפֵץ יהוה בָּךְ, וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל").

לעומתם, שמם של עוזבי ה' יהיה משול לקללה ובושה.

עוזבי יהוה, סופכם שתעברו מן העולם! רק שמכם יישאר, ויזכירוהו עבדי יהוה בלשון שבועה של קללה. "… וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה" – הכוונה, המשביע את חברו יאמר לו: אם תעשה כך, ימיתך ה' כמו שהמית את פלוני!

 

פסוק 16:

"אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ, יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן; כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי."

בפסוק זה אלוהים מסיים את התיאורים בכך שמצטט במובן נבואי את דברי ילדיו שיישארו בעולם. אז, ילדיו המתברכים יזכרו את הבטחות אלוהים שהוא מקיימן, אשר להם הוא מבטיח. הצרות הראשונות נשכחו.

בשיעור הבא נלמד איך יישכחו הצרות הראשונות.
סיכום:

א. כמו בעבר, גם היום אלוהים פועל בכל רגע ומדבר בכל שנייה אל כל אחד מיציריו.

אלוהים פועל בכל עניין ותחום. ההוכחה לכך היא שמאורעות העולם נעים בכיוון שמגשים את הנבואות שנאמרו לפני אלפי שנים.

אלוהים מדבר גם היום בדרכים שונות:

1. דרך התנ"ך, שנמצא כמעט בידי כל אדם, ונגיש לחלק גדול מאוכלוסיית העולם,
2. דרך ילדיו המאמינים, שמצטטים או מלמדים את דבר אלוהים בשיחה או ייעוץ ולימוד אחרים.

השאלה היא: האם אנחנו פוקחים עיניים ואוזניים כדי לראות את מעשיו של אבינו ולשמוע את דברו בתנ"ך (יוחנן ה 19-47)?
ב. מה שעיצב את אלוהים לפני כ-2700 שנים – ובגלל זה העם נענש – קיים גם היום.

1. העם הולך אחר מחשבותיו ולא שומע לאלוהים. האם אנו, המאמינים, הולכים רק אחרי רצון אלוהים?
2. עם ישראל פשע נגד אלוהים בגלוי וללא בושה. הדבר מתבטא בזניחת דבר אלוהים ונהירה גדלה והולכת אחר עבודות אליליים למיניהן: אסטרולוגיה, מיסטיקה, דתות אחרות וחילוניות.
3. גורלם של ילדי אלוהים הנאמנים שונה בתכלית מגורלם של עוזבי אלוהים.

ילדי אלוהים יאכלו, ישמחו, יקבלו שם חדש מאלוהים ויחיו עמו לעד. לעומתם, עוזבי אלוהים ירעבו, יבושו, יזעקו מכאב, יהיו משולים לקללה ובושה.

 

ומה איתך, האם אתה ילדו של ישוע או עוזב ה'?

פסוקים 17-25: תשובת ה' לישעיהו – חלק ב:

שמים חדשים וארץ חדשה לנאמני אלוהים

השיעור שעבר הסתיים בפסוק 16 האומר:

"אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ, יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן, וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ, יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן; כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי."

אלוהים מסיים סדרת משפטים המתארים את הברכה העתידה להיות מנת חלקם של ילדיו הנאמנים.

 

בפסוקים הבאים נראה כיצד אלוהים עתיד להשכיח את הצרות הראשונות.

פרק סה פסוקים 17-25:

"17 כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב; 18 כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי־עַד, אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא; כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלָיִם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ. 19 וְגַלְתִּי בִיְרוּשָׁלָיִם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי; וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. 20 לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו; כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל. 21 וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ; וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם. 22 לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב, לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל; כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי, וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי. 23 לֹא יִיגְעוּ לָרִיק, וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה; כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יהוה הֵמָּה, וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם. 24 וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. 25 זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ; לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי אָמַר יהוה."

 

אלוהים מציין כי הוא עתיד לברוא שמים חדשים וארץ חדשה – כלומר, עולם חדש. בעולם החדש, בבריאה החדשה, אלוהים מבטיח להסיר את הצער והכאב. הדברים הראשונים שהניבו קללה וכאב לא יהיו יותר חלק מחיי האדם.

בבריאה החדשה, אזרחי ממלכת אלוהים ישמחו – "שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד" לנצח.

 

מה אלוהים מכין לילדיו בבריאה החדשה שישכיחו את הצרות הראשונות?

הנביא ישעיהו מציין את הפרטים הבאים:

א. אלוהים בורא ירושלים חדשה – "כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלָיִם…" (פסוק 18, ראה התגלות כא 9-27).

ב. "וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה" (פסוק 19).

ג. אורך חיי האדם יהיה כאורך חיי העץ – "לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו… כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי" (פסוקים 20, 22).

ד. בני אדם יוכלו לראות את פרי עמלם וזרעם וליהנות ממנו – "…וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי" (פסוק 22).

ה. שלווה והתחברות עם אלוהים (פסוקים 23-24).

ו. חיי הטבע ישתנו כפי שהיו לפני חטאם של אדם וחווה (פסוק 25).

 

בני אדם אשר ראו וחוו כאב, אובדן וצער יכולים להעריך טוב יותר את הערגה להתגשמות ההבטחות הללו!

אילו היו מבטיחים לי שאחיה 1000 שנים בחולשת זקנה מתמשכת, במחלקה סיעודית, – בעולם כמו היום – הייתי אומר: 'לא תודה!'

מדוע עליי לחיות בעולם שבו בכל יום המוות נראה אכזרי יותר, שבו ערך חיי האדם יורד מיום ליום ומעורבות אלוהים בחיי בני האדם שואפת לאפס? מה היתרון בחיים ארוכים, אך בדרגת איכות הדומה לגיהינום?

לעומת זאת, אילו הובטח לנו לחיות חיים ארוכים ביותר בעולם שבו אין מוות או צער וכאב, כי אז ההצעה הייתה מאוד אטרקטיבית.

את ההצעה הזו בדיוק ישעיהו מציין. את המתנה הזו בדיוק אלוהים מכין לילדיו הנאמנים!

כדי לתאר את חלק מברכות התקופה שבה המשיח ימלוך בארץ, אומר ישעיהו:

"…לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו; כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (פסוק 20).

כלומר – אם אדם ימות בגיל מאה, כולם יאמרו: 'הוא ממש מת צעיר, ממש ילד!'

אך מדוע שהוא ימות בגיל מאה – מכיוון שאותו איש בחר לחטוא ולסטות מדרך אלוהים. מותו בגיל כה צעיר נבע מחיי חטא שעליו הוא נענש. לעומתו, אנשים שילכו בדרך אלוהים יחיו חיים ארוכים – כמו אורך חיי העץ.

בחיים כאלו ארוכים, ניתן לראות בנים ובני בנים לדורות רבים. כשאלוהים נמצא במרכז חיי המשפחה, זו ברכה גדולה לראות את הדורות אחריך הולכים בדרך ה'!

ישעיהו מציין שבני המלכות יזכו לאכול וליהנות מפרי עמלם. הנתון הזה לא היה כך תמיד! עוד בתקופת השופטים עמי האזור פלשו לארץ והחרימו את תנובתה (שופטים ו). אימפריות כבשו את הארץ והגלו את יושביה; אבות ואימהות ראו את ילדיהם מתים והלכו לקבר מלאי ייאוש ועגמה. ישעיהו מבטיח סוף לחיים האלו, ובמקומם יבואו חיי תקווה, ברכה והמשך זרע.

 

נתון חשוב נוסף ישעיהו מציין בפסוק 24:

"וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה; עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע".

הנתון הזה מזכיר את הכתוב בתהילים לז 4-5: "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה."

ומכאן, בני התקופה המדוברת יתענגו על ה' ולכן אלוהים מצדו ימלא את משאלות לבם.  הלך מחשבתם יהיה: למלא את רצון ה' ולכבדו. בתמורה, אלוהים יענה לבקשותיהם כשהן במחשבתם (פיליפים ב 5-11: "יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: 6 הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, 7 אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, 8 הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. 9 עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, 10 לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, 11 וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב").
בפרק סו 7 אומר הנביא:

"בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה; בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר."

כלומר, נשים לא תלדנה בסבל; ועל אותו משקל – גברים לא יזיעו כדי לפרנס את משפחתם.

איזו ברכה נפלאה מחכה לאלו המקווים למשיח! אנשים אלו ישכחו לעולם את הצרות הראשונות.

כשבוחנים את הנתונים שציינו, מגיעים למסקנה מאוד ברורה:

סגנון החיים של בני האדם בבריאה החדשה של אלוהים ידמה לאלו שהיו קיימים בשלבים הראשונים בבראשית. אז, בני האדם חיו מאות שנים (בראשית ה).

 

הנפילה ותקוות הישועה

מה גרם להרס העולם הראשוני של אלוהים, לעולם שאנו חיים בו כעת? מה הייתה הסיבה שבגללה המוות והצרות נכנסו לחיי האדם והטבע?

הרי רק אם יטופל הגורם שהביא את ההרס, נוכל לחיות בעולם ללא כאב וצרות.

המוות והצרות נבעו מהחטא של אדם וחווה כאשר נכנעו לפיתוי של השטן. החטא הוא הסיבה לכל ההרס והחורבן, והשטן היה הכלי שהציג אותו לבני האדם בראשונה. לכן, ריסון החטא ומיגורו והרחקת השטן, יביאו להחזרת המצב בין האדם לאלוהים ובין הטבע לאלוהים כפי שהיה מבראשית – לפני השפעת החטא.

את התקווה הזו נתן אלוהים לאדם וחווה לפני שסילקם מגן-עדן. התקווה הזו מתוארת בספר בראשית ג 15:

"וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ; הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."

כבר אז נתן להם אלוהים את הנבואה המשיחית הראשונה כדי להבהיר:

'חזרתכם להתחברות קדושה עמי, כמו שהייתה לנו לפני החטא, תלויה במימוש פעולתו של זרע האישה'. שם אלוהים מבטיח שזרע האישה – כלומר המשיח, יהיה האחד שיכה בראשו של השטן.

תקוותם של בני האנוש וכלל הבריאה להירפא מקללת החטא תלויה בזרע האישה, והוא: ישוע המשיח אשר עתיד לנצח את השטן (זרע האישה – ישעיהו ז 14: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת; הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל".  ט 5-6: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם. 6 לָמֹרַבָּה (לְמַרְבֵּה) הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה; מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, קִנְאַת יהוה צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת";  מיכה ה 1: "וְאַתָּה בֵּית־לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם").

ישוע המשיח שילם בדמו את מחיר השחרור שלנו מעונש החטא וקם לתחייה. בדרך זו ישוע המשיח הרס את העוקץ המאיים של האויב הגדול ביותר שלנו, הוא השטן (ראשונה לקורינתיים טו 55-56: “אַיֵּה עָקְצְךָ מָוֶת? אַיֵּה נִצְחוֹנְךָ מָוֶת?; עֹקֶץ הַמָּוֶת הוּא הַחֵטְא, וְהַחֵטְא תָּקְפּוֹ בָּא מִן הַתּוֹרָה").  כעת זה רק עניין של זמן עד שהמשיח יסיר את השטן מכלל פעולה.

בעוד ישעיהו הנביא מתאר את סגנון החיים המבורך בממלכת אלוהים החדשה, יוחנן השליח מציין בספר התגלות פרק כ 1-3 איך ומתי יסיר אלוהים את השטן ויאפשר את סגנון החיים החדש:

"1 רָאִיתִי מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וּבְיָדוֹ מַפְתֵּחַ הַתְּהוֹם וְשַׁרְשֶׁרֶת גְּדוֹלָה. 2 הוּא תָּפַשׂ אֶת הַתַּנִּין, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר הוּא הַמַּלְשִׁין וְהַשָֹטָן, וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְאֶלֶף שָׁנִים. 3 הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם וְסָגַר וְחָתַם עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְעֶה עוֹד אֶת הַגּוֹיִם עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים; אַחֲרֵי כֵן צָרִיךְ שֶׁיֻּתַּר לִזְמַן מְעַט."

לאחר שהמשיח יחזור ארצה בסיום תקופת צרת יעקב, הוא יאסור את השטן בתהום למשך 1000 שנים. בתקופה זו החטא והשפעתו יהיה מרוסן.

 

הבה נציין מספר אירועים על פי סדר הופעתם הכרונולוגי:

א. בסיום תקופת צרת יעקב בת 7 השנים, יחזור ישוע המשיח ארצה יחד עם הקהילה שנלקחה השמימה לפני הצרה. המאמינים שחוזרים עם ישוע יבואו עם גוף חדש שאינו נתון יותר להשפעת החטא (ראשונה לתסלוניקים ד 13-18; התגלות ג 10; זכריה יד 4-6).

ב. בסיום צרת יעקב, רק שליש מעם ישראל יישאר בחיים. זאת השארית שעמה אלוהים יפעל וממנה הוא יקים את ממלכת הכוהנים. משאר עמי הגויים יישארו פחות מחצי (זכריה יג 8-9; התגלות ו-יט).

ג. שארית ישראל והגויים, יחד עם הקהילה שחזרה עם ישוע, זוכים לחיות בממלכת המשיח בת 1000 השנים פה בארץ.

 

ישעיהו הנביא ציין שינויים מרחיקי לכת בסגנון החיים שיהיו בתקופת מלכות המשיח.

מכיוון שהחטא יהיה מרוסן, הרי שהרצון להזיק ולפגוע ירד לרמות מינימליות. לכן, כאב וצרות לא יהיו כמו היום, אלא בחיי הבודדים שיסורו מרצון אלוהים.

בני אדם יחיו מאות של שנים, וכך יזכו לראות את בני בניהם גדלים ומתברכים.

אנשים יעבדו וייהנו מפרי עמלם. לאורך התנ"ך ברכה זו הייתה עבור אלו שמלאו את רצון אלוהים בנאמנות (ראה דוגמא הפוכה בספר שופטים ו וכן ציטוט מספר דברים).

מכיוון שהחטא יהיה מרוסן והשטן כלוא בתהום, הקרבה בין בני האדם לאלוהים תגבר. מעבר לכך, ריסון החטא ישפיע לטובה גם על עולם החי: חיות פרא תהיינה מבויתות ומאולפות, הן לא תטרופנה זו את זו. כל הטורפים לשעבר יאכלו עשב.

ישעיהו תיאר מצב שכזה כבר בפרק יא, כאשר ציין את השפעת נוכחות המשיח בארץ כאשר ישכון בה בממלכתו.

 

כשקוראים בכתובים מגלים שדברי ישעיהו מעלים בעיה קטנה:

לאור פסוקים אחרים בכתבי הקודש אנו יודעים כי לאחר ממלכת 1000 השנים תקום ממלכת אלוהים הנצחית. ישעיהו הנביא לעומת זאת אינו עושה הבחנה בין השניים. הוא מתאר את תקופת ממלכת המשיח בת 1000 השנים בנשימה אחת יחד עם הממלכה הנצחית של אלוהים הבאה אחריה.

איך אנו יודעים שתהיינה שתי ממלכות?

מניין אנו יודעים שהראשונה תהיה בת 1000 שנים וזו שתבוא מיד אחריה תיארך לנצח נצחים?

מתברר שלא כל הנביאים ידעו את כל הפרטים בשלמותם על אודות האירועים העתידים לבוא, וקיים צורך ללמוד מפי מספר נביאים כדי להבין את התמונה הכללית:

1. התגלות כ 4:

"רָאִיתִי כִּסְאוֹת; הִתְיַשְּׁבוּ עֲלֵיהֶם וּמִשְׁפָּט נִתַּן בְּיָדָם. וְנַפְשׁוֹת הַנֶּעֱרָפִים עַל עֵדוּת יֵשׁוּעַ וְעַל דְּבַר אֱלֹהִים, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּחֲווּ לַחַיָּה וּלְצַלְמָהּ וְלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתָּו עַל מִצְחָם וְעַל יָדָם — חָיוּ וּמָלְכוּ עִם הַמָּשִׁיחַ אֶלֶף שָׁנִים."

2. התגלות כ 7-8:

"7 אַחֲרֵי כְּלוֹת אֶלֶף הַשָּׁנִים יֻתַּר הַשָֹטָן מִכִּלְאוֹ 8 וְיֵצֵא לְהַתְעוֹת אֶת הַגּוֹיִם בְּאַרְבַּע קְצוֹת הָאָרֶץ, אֶת גּוֹג וּמָגוֹג, לֶאֱסֹף אוֹתָם לַמִּלְחָמָה; וּמִסְפָּרָם כְּחוֹל הַיָּם."

3. התגלות כא 1-4:

"1 רָאִיתִי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, כִּי הַשָּׁמַיִם הָרִאשׁוֹנִים וְהָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה עָבְרוּ וְהַיָּם אֵינֶנּוּ עוֹד. 2 רָאִיתִי אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ, יְרוּשָׁלַיִם הַחֲדָשָׁה, יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מֵאֵת הָאֱלֹהִים, מוּכָנָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת לְבַעֲלָהּ. 3 וְשָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל מִן הַכִּסֵּא — אוֹמֵר: הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, 4 וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ."

 

לאור הנתונים מהתגלות, זכריה יב-יד ונביאים אחרים בתנ"ך, אנו יכולים לעשות סדר בנתונים של ישעיהו:

• מיד לאחר חזרתו ארצה, המשיח יקים את ממלכתו בת 1000 השנים.
• בתקופה זו החטא יהיה מרוסן, אך לא ממוגר. מוות עדיין יהיה חלק מחיי האדם והטבע.
• לאחר 1000 השנים, השטן ייזרק לאגם האש לנצח נצחים, ואלוהים יקים עולם חדש.
• בבריאה החדשה יעמיד אלוהים את ירושלים החדשה כעיר בירתה.
• בעולם הנצחי הזה לא יהיה עוד חטא, קללה ומוות.
• יהיו שם ילדי אלוהים הנאמנים לו עדי עד.

 

אין אנו צריכים להתפלא שישעיהו לא הפריד בין שתי התקופות. במקרה אחר, מספר נביאים מתארים את הופעתו הראשונה והשנייה של המשיח במשפט אחד ארוך. ידיעת שאר הפרטים בתנ"ך מבהירה לנו שישנן שתי ביאות של המשיח כאשר תקופה ארוכה מפרידה ביניהן:

זכריה ט 9-10: ישוע נכנס לירושלים רכוב על חמור בהופעתו הראשונה, אך רק בחזרתו הוא ימשול על העולם ויציג שלום עולמי.

ישעיהו סא: הנביא מציין את פעולותיו של המשיח כשיבוא בפעם הראשונה והשנייה. הנביא אינו מציין הפרדה, אלא מתאר פעולה אחת.

נבואותיו של דניאל בפרקים ב, ז, ט, יב, והנביא זכריה בפרקים יב-יד עוזרים לנו להעמיד את הנתונים בכרונולוגיה נכונה. בדרך זו עלינו להבין שיש צורך בלימוד מלוא דבר אלוהים כדי לראות את "התמונה השלמה".

 

ס י כ ו ם :

א. אלוהים מוכיח את אהבתו לילדיו בכך שהוא מבטיח להשכיח את הצרות הראשונות לעולמי עד.

ב. איך אלוהים ישכיח את הצרות הראשונות?

1. החטא ימוגר,
2. התחברות נצחית עם ה',
3. אלוהים ייתן לילדיו גוף חדש שאינו נתון להשפעת החטא והמוות.

ג. הצרות הראשונות יישכחו רק לאלו שהיום מביטים אל ישוע ורואים בו את האדון המושיע שמת עבור חטאיהם.