ישעיה פרק י'
המסר שנלמד כעת מאוד חשוב! מכיוון שהיום אנו חיים בתהליך מִשמוע – דומה לזה שחווּ בני ישראל בתקופת ממלכת אשור. אם נבין את הלקח מדברי ישעיהו, יועיל הדבר לכל עם ישראל וגם לפלשתינאים – היום!
בפסוקים הבאים ישעיהו הנביא מבהיר לאשורים את הסיבה שלשמה אלוהים בחר בהם להכות בישראל.
פרק י פסוקים 5-6:
"הוֹי אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי, וּמַטֶּה-הוּא בְיָדָם, זַעְמִי; בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל-עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ – לִשְׁלוֹל שָׁלָל וְלָבוֹז בַּז, ולשימו (וּלְשׂוּמוֹ) מִרְמָס כְּחוֹמֶר חוּצוֹת."
אויבים: "מקל" ביד ה'
הנביא קובע חד משמעית שאלוהים בחר את האשורים להיות המקל שבו הוא מכה את ישראל שסרו מדרכו והביאו לזעמו. אין בבחירה לומר מי טוב יותר, אלא רק לציין את ריבונותו של אלוהים!
אין זו הפעם הראשונה שאלוהים משתמש בעמים אחרים כדי להעניש את ישראל בשל חוסר אמונתם וזניחתם את תורת אלוהים. חבקוק הנביא מלמד את אותו הנושא בספרו (פרק א מפסוק 6; הבבלים נגד יהודה).
הנביא ישעיהו אינו חוסך במילים כדי לתאר את פשעי עמו, ובדרך זו הוא מצדיק את העונש שאלוהים מביא דרך האשורים.
"גוֹי חָנֵף … עַם עֶבְרָתִי"; שני הביטויים מציגים את עם ישראל סוטה מן האמת של אלוהים כעם רשע המעלה את חמתו של אלוהים (חָנֵף = רשע; ט 16: "… כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל־פֶּה דּובֵר נְבָלָה …").
הנביא מתאר את ניצחון האשורים על ישראל במילים:
"… לִשְׁלוֹל שָׁלָל וְלָבוֹז בַּז, ולשימו (וּלְשׂוּמוֹ) מִרְמָס כְּחוֹמֶר חוּצוֹת."
במילים אלו הנביא מזכיר את שם בנו השני – "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז", וכך מוכיח שנבואתו אכן תתגשם במהרה (ראה ח 3-4, 18).
בסופו של הכיבוש האשורי, ישראל תהיה "כְּחוֹמֶר חוּצוֹת" – אפר וחול שאנשים דורכים עליו.
כיבוש אשור את ישראל החל בשנת 732 לפנה"ס, והגליית ממלכת ישראל התרחשה בשנת 722 לפנה"ס. גם יהודה סבלה מאשור בימי חזקיהו המלך, בשנת 701 לפנה"ס.
כלי שאינו יודע את מקומו
האם האשורים ידעו והבינו שהם כלי ביד אלוהים – הנועד להעניש את ישראל?
לא ולא!
פסוקים 7-14:
7 "וְהוּא לא־כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לא־כֵן יַחְשׁוב; כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ, וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לא מְעָט.
8 כִּי יאמַר: הֲלא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים?
9 הֲלא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ, אִם־לא כְאַרְפַּד חֲמָת, אִם־לא כְדַמֶּשֶׂק שׁומְרוֹן?
10 כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכות הָאֱלִיל, וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלָיִם וּמִשּׁומְרוֹן.
11 הֲלא, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשׁומְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלָיִם וְלַעֲצַבֶּיהָ!
12 וְהָיָה, כִּי־יְבַצַּע אֲדונָי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלָיִם, אֶפְקוד עַל־פְּרִי־גודֶל לְבַב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר, וְעַל־תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו.
13 כִּי אָמַר: בְּכוחַ יָדִי עָשִׂיתִי, וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי; וְאָסִיר גְּבוּלות עַמִּים, וַעֲתִידותֵיהֶם (וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם) שׁוֹשֵׂתִי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים.
14 וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסוף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל־הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי; וְלא הָיָה נודֵד כָּנָף, וּפוצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף."
האשורים לא חשבו לרגע שהם שבט אפו של אלוהים! מצדם, הם היו בטוחים שהצלחותיהם נובעות מכוחם וחכמתם (לו 19-20, לז 12). הם לא באו כדי לעורר את ישראל במכה, כזו שתחזירם למוטב! הם באו במטרה אחת ומוצהרת: להשמיד ולהכרית עמים, ולהסיר את זכר העמים שאותם הם כובשים.
מפסוק 8 הנביא מתאר את גאוותם וביטחונם האישי המופרז של האשורים: מלך אשור טוען שכל שריו ראויים להיות מלכים. לשם כך הוא צריך לכבוש עמים רבים, והתוצאה: הוא עצמו יקרא – מלך המלכים!
למלך אשור אין כל ספקות לגבי ניצחונו העתידי על ישראל: "כמו שכבשתי והכנעתי את כַרְכְּמִישׁ כך עשיתי לכַּלְנוֹ (שמות ערים שנכבשו). האם לא הכנעתי את חֲמָת כמו שהכנעתי את אַרְפַּד? כמו שיקרה בדמשק כך יהיה בשומרון!"
בפסוקים 10-11 דברי האשורים מופנים למישור הרוחני, ובדרך זו לאלוהים!
האשורים כעובדי אלילים האמינו שכמות הפסילים שעם מציב בעריו ומקדשיו, מציינים את כמות השומרים עליהם ועוצמתם. ולכן, אם אשור מכניע עמים שבהם כמות פסילים כה רבה – הרי לא תהיה בעיה להכניע את שומרון וירושלים שבהם כמות הפסילים נמוכה.
במילים אלו מלך אשור מרמז: "אלוהי ישראל – כמו שהפלתי את אלילי שאר העמים – אתה הבא בתור – התכונן ליפול גם כן!"
תיאור גאוות האשורים לא מסתיימת בפסוקים אלו, אלא ממשיך בפסוקים 13-14:
מלך אשור באמת ובתמים חשב שבכוחו ובזכות תבונתו הרבה הוא הצליח בכל מלחמותיו. הוא מתרברב בכך שהוא הסיר גבולות של עמים: "כבשתי עמים וצרפתי אותם לממלכתי. את אוצרות העמים (עתודותיהם) בזזתי והכנעתי את אלו שישבו והתבצרו במבצרים. שום כוח לא יכל לעמוד נגד כוחי ותחבולותיי. בזזתי וכבשתי את העמים כמו אדם הלוקח ביצים מקן. כשמנסים לקחת את הביצים מהקן, האם הציפור מצפצפת, משמיעה רעשים ומנסה להתנגד? אך לעמים שכבשתי לא היה אפילו את האומץ הזה! אף אחד לא העז לפתוח פיו נגדי או ניסה לנצח אותי."
בפסוקים 12, 15-19 הנביא מציין את העונש שמלך אשור הגאה עתיד לקבל מאלוהים. בפסוק 12 הוא אומר:
"וְהָיָה, כִּי־יְבַצַּע אֲדונָי אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִיְרוּשָׁלָיִם, אֶפְקוד עַל־פְּרִי־גודֶל לְבַב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וְעַל־תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו."
במילים אלו מבהיר ישעיהו כי אלוהים הוא זה שעומד מעל כל האירועים – והוא זה המאפשר לאשור לעשות את שנעשה. אשור הוא כלי עבודה בידו. לא תיפול אבן אחת שלא ברשות אלוהים! במשפט זה הנביא מציין את ריבונותו של אלוהים על כל נברא על פני היקום.
לאחר שאלוהים ישלים את שקבע כעונש מתאים לישראל, הוא יפנה אל אשור וישלם להם כפרי מעשם, כמידת גאוותם (ג 11: "אוֹי לְרָשָׁע רָע, כִּי־גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ") – על דברים שחשבו ועל דברים שעשו ("פְּרִי־גודֶל לְבַב" = מעשים רעים. "תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו" = מחשבות ודיבורים המבטאים גאווה).
מפסוק 15-19 הנביא מתאר את בערותו הרוחנית של מלך אשור:
15 "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחוצֵב בּוֹ? אִם־יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל־מְנִיפוֹ? כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת־מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לא־עֵץ.
16 לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן, וְתַחַת כְּבודוֹ יֵקַד יְקוֹד כִּיקוֹד אֵשׁ.
17 וְהָיָה אוֹר־יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה; וּבָעֲרָה וְאָכְלָה שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ בְּיוֹם אֶחָד.
18 וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד־בָּשָׂר יְכַלֶּה, וְהָיָה כִּמְסוס נוסֵס;
19 וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ, וְנַעַר יִכְתְּבֵם."
מלך אשור טוען שניצחונותיו והישגיו הם פועל יוצא מחכמתו, ולכן הוא ראוי לכבוד והערכה! אך האמת היא שהוא כלי בלבד. האם מכבדים את הגרזן והמסור, או את האומן שעושה מלאכת מחשבת בכלים אלו? האם גרזן או מסור יכולים להרים עצמם ולפעול ללא התערבותו של האומן? כמובן שלא! וכך בדיוק הוא המצב עם מלך אשור. "אתה כלי ביד ה'. ללא התערבות אלוהים, אתה חפץ דומם!"
הנביא אמר שבגלל גאוות אשור וחוסר כניעתם לאלוהים, הם עתידים להפסיד את כל מה שאספו ובזזו. "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן" – אוצרותיו וצבאו יאבדו.
"וְתַחַת כְּבודוֹ יֵקַד יְקוֹד כִּיקוֹד אֵשׁ" – תחת גופו יקד יקוד; כלומר, יהיה חולה בחום גבוה עד שירגיש כאילו נשרף. במילים פשוטות: הבריאות והשלווה לא יהיו מנת חלקם של האשורים.
בפסוק 17 הנביא ממשיך לתאר את עונש ה' על האויבים, אך יחד עם זאת מדגיש את קיום שארית ישראל: "וְהָיָה אוֹר־יִשְׂרָאֵל לְאֵשׁ, וּקְדוֹשׁוֹ לְלֶהָבָה…" – ה' הוא אור ישראל. בעודו נותן אור לישראל, הוא יהיה אש לאויבי ישראל, קרי – אשור. אלוהים עתיד לשרוף את האויבים ולהשמידם ביום אחד.
"שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ", הנם שמות קוצים. ייתכן מאוד שהקשרם פה מציין את כלי הנשק של צבא אשור, ומכאן השמדת הצבא האשורי על נשקו ביום אחד. – אירוע שכזה התרחש בשנת 701 לפנה"ס כשצבא אשור צר על ירושלים. בלילה אחד השמיד מלאך ה' – 185000 חיילים מצבא אשור: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהוה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה וּשְׁמונִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבּוקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (ישעיהו לז 36).
עונשו של אלוהים לא יהיה רק על החייל הפשוט, אלא יגיע גם לאלו היושבים על כסא הכבוד, לדרג הגבוה. הנביא מציין זאת במילים "וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד־בָּשָׂר יְכַלֶּה, וְהָיָה כִּמְסוס נוסֵס."
"יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ" מציין את הפקידים רמי הדרג, כמו שהשית והשמיר מציינים פה את הצבא – את הדרג המבצע המיידי.
כוחו של אשור יתמוסס ויימוג כמו בשר רקוב. שארית אשור תהיה כה מעטה עד כי ילד קטן שאוצר מילותיו ויכולתו המספרית מצומצמים, יוכל לספרם! בשנת 609 לפנה"ס ממלכת אשור נכנעה לבבלים וזכרה כבה!
סיכום:
- כל העמים נמצאים תחת ריבונותו של אלוהים.
- אלוהים משתמש בעמים ככלים על מנת להגשים את תכניתו עבור כלל בני האדם.
- אלוהים מצפה מהגוי והיהודי להיכנע לו; ולפני שניהם מציג דין אחד.
- רבים שואלים: "נו, אז מה אלוהים רוצה שנעשה בעקבות כל המכות הללו?"
ט 12: "וְהָעָם לא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ; וְאֶת־יהוה צְבָאוֹת לא דָרָשׁוּ."
לא משנה עד כמה חזקה או אנושה המכה, התגובה שאלוהים מצפה מהעם היא: – חזרה אליו!
- אנו חיים בתקופה שבה הטכסט התנ"כי נשמע כמו כותרת עיתון היום:
עם ישראל נלחץ על-ידי אינתיפאדות שונות; עמי ערב לא יפספסו הזדמנות פעוטה להכות בישראל ולהסירה מעל פני האדמה.
א. הלחץ מאויבנו נובע מתוך חוסר אמונתנו בישוע כאדון ומושיע מן החטא.
בבשורת לוקס יט 41־44 כתוב:
"כַּאֲשֶׁר (ישוע) הִתְקָרֵב וְרָאָה אֶת הָעִיר, בָּכָה עָלֶיהָ וְאָמַר: לוּ יָדַעַתְּ הַיּוֹם גַּם אַתְּ אֶת אֲשֶׁר אֱלֵי שָׁלוֹם! אֶלָּא שֶׁעַתָּה נִסְתָּר הוּא מֵעֵינַיִךְ. הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלַיִךְ וְאוֹיְבַיִךְ יָקִימוּ סוֹלְלָה סְבִיבַיִךְ, וְיַקִּיפוּךְ וְיָצוּרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֵבֶר. וִימַגְּרוּ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ אֲשֶׁר בְּקִרְבֵּךְ, וְלא יַשְׁאִירוּ בָּךְ אֶבֶן עַל אֶבֶן עֵקֶב אֲשֶׁר לא יָדַעַתְּ אֶת מוֹעֵד פְּקֻדָּתֵךְ."
ב. אלוהים הוא זה המאפשר לאויבנו להכות ולגרום למבוכה וחולשה בעמנו.
ג. אויבנו אינם מאמינים באלוהים, וחושבים שהצלחותיהם נובעות מכוחם ומעזרת אליליהם.
ד. אלוהים עתיד להכות ולהעניש את האויבים הללו, מכיוון שאינם מאמינים בו ומנסים להשמיד את ישראל.
ה. עם ישראל עתיד להיכנע לישוע ולכרוע ברך לפניו.
העקרונות שהיו נכונים בעת ההיא לא השתנו, והם בתוקף גם בהמשך! הבה ניכנע לישוע היום, כדי שממלכתו תחל כבר בלבותינו.
פסוקים 20-34
בשיעור הקודם למדנו שאלוהים משתמש בעמים ובממלכות כדי להוציא לפועל את תכניתו הקדושה.
כאשר עם או ממלכה, בגלל חוסר אמונתם, כושלים להבין שהם כלי שרת בידו של אלוהים ומסיבה זו גאוותם נוסקת, עתיד ה' להענישם.
מלך אשור האמין שבכוחו ובעזרת אליליו הוא כבש והשמיד. הוא היה מוכן להסיר מעל פני האדמה את זכר ישראל. מסיבה זו, אלוהים הכה בו והוכיח לו שהוא ריבון בעולם ועל כל הנעשה בו.
בפסוקים 20-34 הנביא מתאר את תכנית אלוהים עבור שארית ישראל הנאמנה לו.
פסוקים 20-27:
20 "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, לא־יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית־יַעֲקב לְהִשָּׁעֵן עַל־מַכֵּהוּ; וְנִשְׁעַן עַל־יהוה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת.
21 שְׁאָר יָשׁוּב, שְׁאָר יַעֲקב, אֶל־אֵל גִּבּוֹר.
22 כִּי אִם־יִהְיֶה עַמְּךָ, יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, שְׁאָר יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ שׁוֹטֵף צְדָקָה.
23 כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה אֲדונָי יְהוִה צְבָאוֹת עושֶׂה בְּקֶרֶב כָּל־הָאָרֶץ.
24 לָכֵן, כּה־אָמַר אֲדונָי יְהוִה צְבָאוֹת: אַל־תִּירָא, עַמִּי יושֵׁב צִיּוֹן, מֵאַשּׁוּר. בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא־עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם.
25 כִּי־עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם, וְאַפִּי עַל־תַּבְלִיתָם׃
26 וְעוֹרֵר עָלָיו יהוה צְבָאוֹת שׁוֹט, כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב; וּמַטֵּהוּ עַל־הַיָּם, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם.
27 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ; וְחֻבַּל עול מִפְּנֵי־שָׁמֶן."
מלכות המשיח
ישעיהו הנביא פותח במילים: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא…" (י 20, 27, יא 10, 11, יב 1,4, יט 18,19, כד 21, כח 5, נב 6).
לאורך כל הספר הנביא משתמש במונח זה כדי לתאר את האירועים, סגנון החיים והברכה הצפויים לשארית ישראל בתקופת מלכותו של המשיח בארץ. לאור זאת, ניתן לומר שהפסוקים הבאים מתארים את העתיד – תקופה שגם אנו היום מצפים לה בכיליון עיניים! תקופה זו תחל רק לאחר שעם ישראל יכיר בישוע כמושיעם מן החטא ואדון על חייהם.
הנביא ישעיהו טוען שיהיה הבדל משמעותי בין התקופה בה הוא חי לתקופת מלכות המשיח.
בימיו, מלך יהודה נשען על הסכם הגנה שכרת עם מלך אשור, ומלך ישראל נשען על הסכם שכרת עם מלך סוריה. בימינו המצב אינו שונה: הגנתה של ישראל תלויה בחסדיהם של עמים אחרים (כלכלה ונשק) ולא באלוהים. עד היום אנו נשענים ובוטחים בעמים שהאינטרס המניע אותם הנו אישי, כלכלי, פוליטי. הדבר האחרון שעומדת לנגד עיניהם היא טובת ישראל.
ישעיהו אומר: "בַּיּוֹם הַהוּא" יהיה שונה. "נִשְׁעַן, עַל־יהוה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל – בֶּאֱמֶת."
"קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" הנו תואר של המשיח. המשיח ישוע אמר כי הוא הדרך, האמת והחיים (יוחנן יד 6).
הנביא השתמש במילה "בֶּאֱמֶת" כדי לציין הבדל. בפרק כט 13 אלוהים אומר שעם ישראל מכבד אותו רק בפיו, ומעדיף לשמוע לאנשים במקום לדברו:
"וַיּאמֶר אֲדונָי: יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו, וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי; וַתְּהִי יִרְאָתָם אותִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה."
- להישען על קדוש ישראל באמת, משמע – לכבד את אלוהים בכנות ולשמוע לדברו. לא לחקות מסורת ללא תכלית, אלא ללמוד את דבר אלוהים מהמקור ולציית לכתוב מתוך אמונה ואהבת אלוהים.
- להישען עליו, משמע – חיינו תלויים בו. האם כך אנו בוטחים בישוע?
הנביא ישעיהו מבהיר שלא כל עם ישראל יזכה לראות את יום הגאולה; רק השארית הקדושה תזכה בה והיא זו שתשוב אל: "אֵל גִּבּוֹר".
מי הוא "אֵל גִּבּוֹר"?
בפרק ט 5-6 מתואר ילד – בן – שעם ישראל מקבל מאלוהים:
"כִּי־יֶלֶד יֻלַּד־לָנוּ, בֵּן נִתַּן־לָנוּ …"
שמותיו הם שמות אלוהים:
"פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, אֲבִיעַד שַׂר־שָׁלוֹם."
תפקידו יהיה למלוך על כסא דוד, להיות מלך לעולם ועד:
"לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ, עַל־כִּסֵּא דָוִד וְעַל־מַמְלַכְתּוֹ, לְהָכִין אותָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם …"
מכיוון שמדובר כאן ב . . .
- בן שניתן לנו,
- משבט יהודה,
- ממשפחת דויד,
- שיישב על כס מלכותו של דויד,
- אך מלכותו תהיה נצחית,הרי לפנינו ההוכחה ש"אֵל גִּבּוֹר"הוא ישוע המשיח, ולא אחר:
- ישוע נולד מבתולה, ז"א הוא ניתן לנו מאלוהים (ראה גם הנבואה על אות לידת העלמה בפרק ז 14
- הוא נולד בבית לחם אפרתה שבשטח שבט יהודה
- והוא ממשפחת דוד המלך.
- ישוע המשיח עשה נסים, הקים אנשים מן המתים והוכיח את אלוהותו ומשיחיותו לפני עמו.
- ישוע המשיח אמר כי בא לכפר על חטאי בני האדם וכי יקום מן המתים ביום השלישי. אמר, וכך עשה! [דניאל ט 24-27].
- ישוע אמר כי ישוב למלוך על עמו; אמר, וכך יעשה! הוא קדוש ישראל.
השארית
בפסוקים 22-23 הנביא מציין אמת שנועדה לגרום לנו לצניעות וענווה מול חסדי אלוהים: אלוהים אינו מתלהב ממספר עצום של אנשים. מה שחשוב לו זאת לא הכמוּת.
מתוך הקהל הרב של עם ישראל אלוהים עתיד לסנן ולטהר קומץ – שארית שאיתה הוא ימלא את תכניתו עבור ישראל והעולם.
התהליך שבו עם ישראל ישכיל להבין שישוע הוא המשיח והאדון לא יהיה קל! זכריה הנביא בפרק יג 8-9 מתאר תקופה קשה ביותר. אלוהים ישפוט את ישראל בצדק ויסיר ממנה את אלו ששונאים את שמו – ישוע:
"וְהָיָה בְכָל־הָאָרֶץ, נְאֻם־יהוה, פִּי־שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. וְהֵבֵאתִי אֶת־הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרוף אֶת־הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחון אֶת־הַזָּהָב. הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי, וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתוֹ, אָמַרְתִּי, 'עַמִּי הוּא', וְהוּא יאמַר, 'יהוה אֱלוהָי'."
ראוי לזכור את דברי הנביא. התהליך נקרא "צדקת אלוהים" ולא אכזריותו או נקמנותו. אלוהים קדוש ומסוגל לשפוט רק בצדק.
המילים "כְּחוֹל הַיָּם…" לקוחים מההבטחה שנתן אלוהים לאברהם בברית שכרת עמו (בראשית כב 17: "כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם…").
אלוהים משתמש במילים אלו כדי לציין שגם בתקופה הקשה ביותר שתעבור על ישראל הוא אינו שוכח את שהבטיח ויקיים כל דבר. לאור הבטחת אלוהים להשאיר שארית נאמנה מישראל (פסוק 24), מעודד הנביא ישעיהו את עמו לא לחשוש מאשור.
אם אתה נשען על קדוש ישראל, דע לך שביטחונך מובטח! בעת ההיא הבטחה זו הייתה נכונה – ועד היום לא השתנתה!
הנביא ישעיהו אומר לבני יהודה: גם אם האשורים יכו בכם כמו שעשו המצרים, אל תחששו! עוד זמן קצר עתיד אלוהים לכלות את זעמו עליהם.
בפסוקים 26-27 הנביא מציין דוגמאות מהעבר של עם ישראל שבו ניצל העם מאויביו:
א. אלוהים הציל את ישראל מידי מצרים ביד משה (שמות ז – יד).
ב. אלוהים הציל את עם ישראל על-ידי גדעון מלחצם של המדיינים (שופטים פרק ז).
בשני המקרים הניצחונות היו בגדר נס ונעשו על-ידי התערבות כוח אלוהים.
הרמז: עם ישראל עומד להינצל מהאשורים – וכך גם מאויביו העתידיים – לא בכוחו שלו, אלא בהתערבות אלוהית אישית.
- בשנת 701 לפנה"ס, צבא אשור (185000 חיילים) הוכחד בן-לילה על-ידי מלאך אלוהים (ישעיהו לז 36: "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יהוה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמונִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבּוקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.") פעולה זו היוותה דגימה ליכולתו של אלוהים.
- עם ישראל עתיד לזכות להתערבות ישוע המשיח בהצלתו מציפורני כל עמי העולם שיבואו להשמידו (זכריה יב – יד). אלוהים עושה כך כדי להוכיח שחיי עמו תלויים בחסדו – לא בכוח צה"ל, לא בכסף, ולא בחכמה יהודית כלשהי! (ראה ירמיהו ט 22-23).
בפסוק 27 הנביא אומר מילה חשובה שהמון גויים מעוניינים לשכוח: "… מִפְּנֵי־שָׁמֶן."
מדוע כל האויבים יפלו ולא יצליחו להשמיד את ישראל? מדוע ה' מסיר את לחץ העמים מעל ישראל?
התשובה: "…מִפְּנֵי־שָׁמֶן." – אלוהים עושה זאת עבור ישראל מכיוון שהוא משח את ישראל לתפקיד ממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים (שמות יט 6). תפקיד זה יתגשם בעת ממלכת ישוע המשיח בעולם (ראה זכריה ח 23).
בפסוקים 28-34 הנביא מציין את עליונותו וריבונותו של אלוהים על פני האשורים:
28 "בָּא עַל־עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו;
29 עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה;
30 צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת־גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת;
31 נָדְדָה מַדְמֵנָה, יושְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ;
32 עוֹד הַיּוֹם בְּנוב לַעֲמוד, יְנופֵף יָדוֹ הַר בֵּית־ (בַּת־) צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלָיִם.
33 הִנֵּה הָאָדוֹן יהוה צְבָאוֹת, מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה; וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבוהִים יִשְׁפָּלוּ;
34 וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל, וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל."
ישעיהו מציין שמות מקומות גיאוגרפיים המתארים התקרבות מצפון אל עבר ירושלים. ייתכן שהנביא מתאר את התקדמות צבא אשור כאשר בא לצור על יהודה. – והנה, ההתקדמות נעצרת בציון!
המסר ברור: בעוד האויב פוסע, מדלג וכובש מקום אחרי מקום, הרי שבציון הוא יעצור לעד. שום ממלכה או צבא יכולים להביס את אלוהים! במקום הזה כולם יעצרו, יכרעו לפני קדוש ישראל ויודו כי הוא האדון.
בפסוקים 33-34 הנביא מדגיש שאלוהים יעשה זאת כדי ללמד את העמים הפולשים לקח. גאוותם ושחצנותם מובילה למותם! במילים יפות הנביא אומר שאלוהים עתיד לחתוך את הענפים הגבוהים בגרזן. החוזק האנושי הגדול ביותר אינו מהווה יריב מול קדוש ישראל.
כולם בסופו של דבר ייכנעו לפניו, השאלה היא – מתי?
- היום – כל עוד יש אפשרות להתברך!
- או בעתיד – לפני כסא משפטו, שיהיה מאוחר מדי!
בפרק יא הנביא מתאר איך יראו ישראל והעולם כאשר ישוע המשיח ימלוך. על כך בשיעור הבא.
לסיכום:
- אלוהים עתיד להשאיר שארית מישראל אשר דרכה הוא ימלא את הבטחותיו לאברהם אבינו ולמשה.
- שארית ישראל יהיו אלה אשר יכרעו ברך לפני קדוש ישראל, ישוע המשיח, וישרדו את תקופת הצרה הגדולה הנקראת "צרת יעקב."
- אלוהים שומר על ישראל לא בגלל שאנו טובים יותר מאחרים, אלא בגלל שמשח את העם הזה לתפקיד ממלכת כוהנים. תפקיד זה ימלא שארית ישראל בתקופת מלכות המשיח, לאחר הצרה הגדולה.
- גאווה ושחצנות לעולם לא יוכלו לייצג את עבודת אלוהים הקדושה! מי שמעוניין לקחת חלק בתכנית אלוהים, ראוי שקודם כל ישען על קדוש ישראל, ישוע המשיח.