ישעיה פרק י"ד
בפרקים יג-כד ישעיהו הנביא מנבא על כל אחד מעמי האזור את שיקרה לו בעתיד – וזאת לאור מהלכיו ופעולתו של כל עם ועם בהוֹוה נגד ישראל ונגד רצון אלוהים.
ישעיהו פותח בנבואתו נגד בבל והעומד בראשה. בפרק יג מתאר הנביא את אלוהים אוסף את עמי העולם, ויחד עם צבא השמים הוא מביא למפלתה של בבל. סופה של בבל עתידה להיות כסופם של סדום ועמורה:
"כְּמַהְפֵּכַת אֱלוהִים אֶת־סְדום וְאֶת־עֲמורָה וְאֶת־שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם־יהוה; לא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם" (ירמיהו נ 40).
למרות שהנביא מתאר את מפלתה הראשונה של בבל, הרי שההתגשמות המלאה עתידה להיות בעת חזרתו של המשיח ארצה (התגלות יח – יט). ניתן לומר שמפלת בבל לפרס ומדי (ההיסטורית) היא דגימה למפלתה הסופית בעת שצר המשיח יעמוד בראש המערכת העולמית העתידה לקום, והיא נקראת "בבל" (גם "שנער" ושמות נרדפים אחרים לאורך הכתובים).
פרק יד 1-2:
תשועה ונחמה לישראל
1 "כִּי יְרַחֵם יהוה אֶת־יַעֲקב, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִנִּיחָם עַל־אַדְמָתָם; וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל־בֵּית יַעֲקֹב.
2 וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל־מְקוֹמָם, וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית־יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת יהוה, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת; וְהָיוּ שׁובִים לְשׁובֵיהֶם, וְרָדוּ בְּנוֹגְשֵׂיהֶם."
פסוק 1 פותח במילים: "כִּי יְרַחֵם יהוה אֶת־יַעֲקב…"; המילה "כִּי" מציינת שייכות לפרק יג.
מדוע שאלוהים ירחם על יעקב? – מכיוון שבבל לא ריחמה ואף ניסתה להשמיד את ישראל.
הנביא מציין מספר פעולות שאלוהים עתיד לעשות עבור ישראל:
א. ירחם,
ב. יבחר בישראל,
ג. יניחם על אדמתם,
ד. ונלווה הגר עליהם.
אחת הסיבות למתן רשימה זו היא להדגיש את עומק הניקור בין בבל לישראל. בבל לא ריחמה על ישראל, לא ראתה בה עם נבחר, הגלתה את ישראל מעל אדמתו ולא חלמה על שותפות גורל כלשהי עם ישראל.
אלוהים לא עשה ויעשה את כל הטוב הזה לישראל בגלל צדקתנו אלא משום נאמנותו לברית שכרת עמנו (שמות יט 3; דברים ז 6-9).
הנביא כבר ציין שהצלתה הסופית של ישראל דומה להצלתה ממצרים (יא 11, 16). כמו שביציאת מצרים הצטרפו ערב רב לישראל, לאחר שראו את יד אלוהים על עמו (שמות יב 38), כך ישכילו גויים רבים – בעתיד – לקשור את גורלם עם ישראל, לאחר שיראו במו עיניהם את פועל ידו הנטויה והחזקה של אלוהים בהצלת עמו הנבחר ובישועת ישראל.
המילים "בָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל" מקבילים למילים "יוֹסִיף אֲדונָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ…" (יא 11). הבחירה איננה טעות אלא תכנון מחושב ומושלם!
בפסוק 2 מתאר ישעיהו מצב שנשמע כמו לקוח מעולם אחר: עמים אחרים יעזרו לבני ישראל להתנחל על האדמה שאלוהים נתן להם. הנביא מציין שהעמים יכירו בעובדה שארץ ישראל היא נחלת אלוהים שנועדה לעם ישראל ("אֶל־מְקוֹמָם" = אל "אַדְמַת יהוה"). בני העמים ישרתו את עם ישראל ואף יהיו להם ל"נחלה".
מתי יתגשם הפסוק הזה בשלמותו? – בתקופת ממלכת המשיח בארץ. עם ישראל הנושע ישרת את ישוע המשיח כממלכת כוהנים. כמו שהכוהנים במקדש כולכלו על-ידי העם כשעבדו בקודש, כך ישראל ככוהנים יכולכלו על־ידי שאר העמים.
מה יגרום לשינויים ולברכות האלה? – לא כוחה הצבאי של ישראל, אלא רחמי יהוה על ישראל! "כִּי יְרַחֵם…" (פסוק 1).
פסוקים 3-11:
המשא על בבל ועל העומד בראשה
3 "וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ יהוה לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ, וּמִן־הָעֲבודָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד־בָּךְ;
4 וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נוגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה,
5 שָׁבַר יהוה מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מושְׁלִים;
6 מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רודֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ.
7 נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ, פָּצְחוּ רִנָּה;
8 גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן: מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לא־יַעֲלֶה הַכּורֵת עָלֵינוּ.
9 שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ; עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים, כָּל־עַתּוּדֵי אָרֶץ, הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כּל מַלְכֵי גוֹיִם;
10 כֻּלָּם יַעֲנוּ, וְיאמְרוּ אֵלֶיךָ: גַּם־אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ! אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ!
11 הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ; תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה."
הנביא ישעיהו מציין שבני ישראל ישננו פסוקים אלה רק לאחר שישכון שלום בינם לבין אלוהים.
הברכה הזו תתקיים כשישוע יחזור כדי להציל את עמו ולהקים את ממלכתו (זכריה יב 10).
תוכן הפסוקים:
"ראו איך אלוהים הפיל גאים ומלכי עמים אשר ניסו לשלוט בעולם – בלעדיו – ולהסיר מעל פני האדמה את עם בחירתו!"
בפסוק 4 הנביא מציין עובדה חשובה: אופן פעולתו של אלוהים עם בבל הנה משל – דוגמה לדרך בה ינהג באחרים שיחטאו בחטא דומה.
עם ישראל עוד יקרא בהתפעלות: "איך נפל העריץ, איך נפלה העיר החזקה והעשירה מכולם?" – נפילת בבל העתידית תהיה בלתי נתפסת במושגים ארציים ולכן יהיה ברור שיד אלוהים הייתה במפלתה. כל עושרה וזהבה לא עזרו לה ביום משפט אלוהים עליה.
- פסוקים שכאלו צריכים לעודד אותנו היום לשים את כל מבטחנו באלוהים בלבד.
כשאנשים קוראים בתנ"ך הם לפעמים אומרים: "אלוהים מעניש קשה מדי, לא הוגן!" – עבור אנשים אלו פסוקים 6 ואילך מהווים תשובה הולמת: הם מתארים את רשעותו, אכזריותו ועריצותו של מלך בבל. כשמלך בבל הכה את אויביו או עמים שכבש, מכתו הייתה ללא הפסק; הוא רדה בהם ללא סוף. אכזריותו הייתה כה רבה עד כי במותו נחה הארץ, שמחה ופרצה ברינה: "נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ; פָּצְחוּ רִנָּה".
תיאוריו של ישעיהו מצביעות על עריץ מלא בשנאה ונקמן, חסר רחמים, מושחת, תאב שלטון וחסר כבוד. מלכי בבל התכבדו בתארים אלו – אך לא אלוהים!
למרות שתיאורים אלו נכונים כלפי מלכי בבל ההיסטוריים, הרי שההתגשמות המלאה שתשפיע על כל עמי העולם תהיה בתקופתו של צר המשיח. אחד מתאריו הוא "מלך בבל". ענישת מלך בבל היא ביטוי לצדקתו, יושרו וקדושתו של אלוהים.
בפסוק 8 ישעיהו ממשיך לתאר את שמחת היקום במותו של מלך בבל ובנפילת ממלכתו:
"גַּם־בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן." – אפילו הברושים והארזים שמחו, – מדוע?
א. מלכי העבר נהגו לדרוש עצים מובחרים אלו לבניית ארמונותיהם וכמס מעמים שכבשו.
ב. עצים אלו נכרתו לבניית מכונות וכלי מלחמה כדי לפרוץ ערים בצורות (ישעיהו לז 24: "… וְאֶכְרות קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרושָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ, יַעַר כַּרְמִלּוֹ…").
מכיוון שמלך בבל העריץ עתיד ליפול, הרי שפעולותיו המדכאות ייפסקו.
בעוד הארץ שמחה ורוות נחת ממפלת בבל ומלכה, הנביא מציין שהשאול רוגזת ומוטרדת.
פסוקים 9-11 מתארים את קבלת הפנים בשאול לנפשו של מלך העריצים. ישעיהו מציין שרוחותיהם של מלכי ומנהיגי הארץ המתים (מתו כחסרי אמונה) מוטרדות.
מה יטריד אותם כל-כך?
הם הכירו את מלך בבל וזכרו אותו כאחד הטוען לאלוהות. הוא נחשב לאישיות העליונה בכל מקום על פני האדמה, בשמים ומתחת להם. כששוכני השאול יראו את מלך בבל מצטרף אליהם, יאמרו:
"גַּם־אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ! אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ! הוּרַד שְׁאוֹל גְאוֹנֶךָ, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ; תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה."
- גם אתה חלש כמונו!
- אין הבדל בינינו!
- כל גאוותך לא עצרה את נפילתך לשאול; כל חכמתך האנושית, כוחך ועושרך לא בלמו את הגעתך לשאול; גורלך כגורל בשר כל אדם – מעפר באת ואל עפר תשוב. גם את בשרך יאכלו תולעי-ריקבון!
לסיכום:
- בניגוד ליחס העמים כלפי ישראל, עתיד אלוהים לרחם ולהכין את ישראל לשירות קדוש.
- בבל היא סמל ומשל לממלכות גויים השולטות בעולם. כולן תיפולנה לרגלי המשיח ישוע כשיחזור. מי שייכנע לפניו – ישרתהו; מי שיתנגד לו – יימסר לשאול.
- גאווה היא הכרזה: "אני יכול ומסוגלללא אלוהים!"
הענווה, לעומת זאת, אומרת: "אני מסוגל רק בגלל אלוהים."
ענווה היא ביטוי לתלמידות והכרה אישית של אלוהים; הבה נתמקד בכך!
פסוקים 12-23
בפרקים יג-כד ישעיהו הנביא מנבא על כל אחד מעמי האזור את שיקרה לו בעתיד – וזאת לאור מהלכיו ופעולתו של כל עם ועם בהוֹוה נגד ישראל ונגד רצון אלוהים:
- ישעיהו פותח את פרק יג בנבואתו נגד בבל והעומד בראשה.
- בפסוקים 1-2 של פרק יד, הנביא מציין שאלוהים ירחם על ישראל. הוא יבחר בהם שנית ויחזיר אותם לנחלתם – זאת כדי להדגיש שהבבלים עשו בדיוק את ההפך ולכן ראויים לעונשו.
- פסוקים 3-11 מתארים את התנהגותו של מלך בבל ההיסטורי ושל המלך העתיד להיות.
- מפסוק 12 נלמד נתונים מדהימים על הדמות המניעה והפועלת מאחורי הקלעים של מהלכי מלך בבל ההיסטורי ושל צר המשיח העתיד לבוא.
הכוח המניע מאחורי הרוע בעולם
פסוקים 12-14:
12 "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר, נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם!
13 וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי־אֵל אָרִים כִּסְאִי, וְאֵשֵׁב בְּהַר־מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן;
14 אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן."
ישעיהו מציין נתונים נוספים אודות מלך בבל ואומר: "נפלת מהשמים ושלטת על גויים. שאיפת חייך להיכלל בין שליטי הבריאה, להיות כאלוהים, היושבים על ההר הגבוה ודנים בענייני העולם" (דעה בבלית לגבי תפקידם ומקומם של האלילים).
מכיוון שלא ידוע לנו אודות שום בן־אנוש רגיל שנפל מהשמים והחל לשלוט על העמים (ודאי לא מלך בבל), נשאלת השאלה: על מי מדבר ישעיהו הנביא?
על מנת לזהות את הדמות שעליה מצביע ישעיהו, הבה נתייחס למספר פסוקים שנאמרו על־ידי ישוע, יוחנן, שאול השליח והנביא יחזקאל:
א. ישוע אמר:
"… רָאִיתִי אֶת הַשָטָן נוֹפֵל כְּבָרָק מִן הַשָּׁמַיִם…" (לוקס י 18).
ב. יוחנן כותב בהתגלות יב 7-9:
"וּמִלְחָמָה הִתְחוֹלְלָה בַּשָּׁמַיִם; מִיכָאֵל וּמַלְאָכָיו נִלְחָמִים בַּתַּנִּין וְהַתַּנִּין נִלְחָם וּמַלְאָכָיו. הֵם לא הִתְגַּבְּרוּ וְגַם מְקוֹמָם לא נִמְצָא עוֹד בַּשָּׁמַיִם. אָז הֻשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת כָּל תֵּבֵל; הוּא הֻשְׁלַךְ אַרְצָה וּמַלְאָכָיו הֻשְׁלְכוּ אִתּוֹ."
ג. שאול השליח באיגרת אל האפסים כותב שהשטן מושל ברשעת העולם:
"בֶּעָבָר הִתְהַלַּכְתֶּם בָּהֶם לְפִי עִדַּן הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּרְצוֹן הַשַר אֲשֶׁר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן בִּסְפֵירַת הַבֵּינַיִם וְהוּא הָרוּחַ הַפּוֹעֶלֶת עַתָּה בִּבְנֵי הַמֶּרִי" (ב 2);
"כִּי לא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כּוחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם" (ו 12).
ד. יחזקאל הנביא (בפרק כח 12-17) מתאר את מלך צור ומציין שהוא היה מלאך, כרוב בגן-עדן, התהלך בתוך אבני אש, היה במקור תמים – עד שחטא לראשונה. תיאורים אלה תואמים לנתונים אודות השטן בכבודו ובעצמו, ולא למלך צור:
12 "בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־מֶלֶךְ צוֹר; וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כּה אָמַר אֲדונָי יְהוִה, אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית, מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יופִי׃ 13 בְּעֵדֶן גַּן־אֱלוהִים הָיִיתָ, כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אודֶם פִּטְדָה וְיָהֲלום, תַּרְשִׁישׁ שׁוהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נופֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ׃ 14 אַתְּ־כְּרוּב, מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ; וּנְתַתִּיךָ, בְּהַר קודֶשׁ אֱלוהִים הָיִיתָ, בְּתוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ׃ 15 תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ, מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ; עַד־נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ׃ 16 בְּרוב רְכֻלָּתְךָ, מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא; וָאֶחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלוהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסּוכֵךְ, מִתּוֹךְ אַבְנֵי־אֵשׁ׃ 17 גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ, שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ עַל־יִפְעָתֶךָ; עַל־אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ, לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ."
אם הנתונים של ישעיהו הנביא אינם מתאימים במדויק למלך בבל, והנתונים של יחזקאל הנביא אינם תואמים במדויק למלך צור, אז מדוע הם מחברים את דבריהם על מלך בבל ומלך צור יחד עם תיאורים על מקורו, טבעו ואופיו של השטן?
ישעיהו ויחזקאל הנביאים דיברו על מלך בבל וצור ועל השטן בנשימה אחת מכיוון שמלכים אלו, בגאוותם, אופיים, טבעם ומעשיהם כלפי בני אנוש ועם ישראל דמו לתכונותיו ותכלית פעולותיו של השטן בכבודו ובעצמו. השטן היה הכוח המניע של מעשיהם.
לאחר שהובהר אל מי באמת מתייחס הנביא ומי האישיות המניעה את מלך בבל, קל יותר להבין את המשך הכתוב. שאר הנתונים יהיו מנת חלקם של השטן וההולכים בדרכו!
פסוקים 15-23:
גאוותו וגורלו של העריץ
15 אַךְ אֶל־שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל־יַרְכְּתֵי־בוֹר;
16 רואֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ: הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת,
17 שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס, אֲסִירָיו לא־פָתַח בָּיְתָה?
18 כָּל־מַלְכֵי גוֹיִם, כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ;
19 וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, כְּנֵצֶר נִתְעָב, לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטועֲנֵי חָרֶב, יוֹרְדֵי אֶל־אַבְנֵי־בוֹר, כְּפֶגֶר מוּבָס.
20 לא־תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ; לא־יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים.
21 הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם; בַּל־יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ, וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל עָרִים.
22 וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד, נְאֻם יהוה;
23 וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפּוד וְאַגְמֵי־מָיִם; וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת."
תקוותם של השטן ומשרתי רצונו היא להיחשב ולהיקרא עליונים, אך שאיפתם לעולם לא תתגשם! בקצה הבור בשאול מובטח מקומם – מקום נחות ובזוי, ולא מכובד. בשאול, כשהשטן וגיבוריו הארציים יתגלו כחלשים ומושפלים, שאר יושבי השאול יאמרו עליהם: "האם זה הוא שגרם לכל ההרס?" ויתפלאו איך דמות כה בזויה ונחותה הצליחה לרמות עולם שלם ולהביא לאובדן כה רב!
בפסוקים 16-17 הנביא מציין את הנזק הגלובלי שהשטן ומשרתיו מעוללים לעולם:
- כל המלחמות והעימותים בעולם נבעו מהשטן, ויצאו לפועל על-ידי עושי רצונו.
- כל הנזקים והחבלות שהעולם ספג נבעו מתחבולותיו המזוהמות.
מכיוון שמלך בבל ההיסטורי לא הגשים את כל הנתונים הללו, הרי שנבואות אלו יתגשמו במלואן במהלך שלטונו העולמי של צר המשיח (התגלות יז-יט).
בפסוקים 18-23 הנביא מפרט עוד את משפט אלוהים על השטן ועושי רצונו כדי להדגיש את עומק רשעתם, ואת גודל העונש:
במות מלכים, גם אם לא היו מוצלחים במיוחד, הם נקברים וזכאים לכבוד כלשהו. – אתה, השטן ונאמניך, אינכם ראויים אפילו להירקב בתוך האדמה! אתם טמאים כמו בגד של רוצח הנידון למוות, כפגר חיה טמאה.
בפסוק 21 והלאה הנביא מתאר את עונשו של השטן ומשרתיו במילים מאוד בוטות וקשות: עונשם לא יסתיים במותם; אלוהים עתיד להשמיד כל זכר לזרעם: לא יצלח ולא ייראה ימים רבים על פני האדמה. הנביא אומר שגם בניהם לא יחיו, כדי שלא יזכו להקים ערים ולמלא את הארץ. כוונתו, שלא יקום מחדש זרע חוטא שיביא לחורבן נוסף של בריאת אלוהים.
בפסוק 22 ישעיהו הנביא מציין עובדה מעניינת: אובדנם של בבל ושל השטן. אלוהים יהיה זה שבאופן אישי יוודא שלבבל ודומיה לא יישאר זכר – לא יקום יורש.
הנבואות מתארות את ישראל פורחת, אך לבבל מובטחת שממה! פסוק זה יתקיים חלקית בתקופת הצרה הגדולה – לפני חזרתו של ישוע ארצה, ובאופן מלא בסיום מלכות 1000 השנים.
גם זכריה הנביא מציין נקודה מעניינת בנוגע לבבל:
"… וַיּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת־לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר; וְהוּכַן וְהֻנִּיחָה שָּׁם עַל־מְכֻנָתָהּ" (זכריה ה 11).
הרשעה צמחה לראשונה באופן מאורגן ולאומי בארץ שנער – היא בבל – כאשר בני האדם רצו לבנות מגדל במטרה "לעשות שֶם לעצמם". באחרית הימים אלוהים ישמיד את בבל, וכך יהרוס את המקום שהחטא הכה בו שורש לראשונה (התגלות יז-יט, כ 7-10).
לעומת זאת, ירושלים שנהרסה על-ידי בבל, תישאר לנצח (התגלות כא).
ישעיהו הנביא פותח את הפרק בהבטחת קיום ישראל, ומסיים בהשמדת בבל, השטן ומשרתיו.
הנביא אינו רומז שישראל טובה וצדיקה, אלא שקיומה הנו רצון אלוהים, ושום כוח שבעולם לא יוכל לשנות זאת! (ראה פסוקים 1-2; זכריה ח, יד).
לסיכום:
א. "בבל" הינו שם ומשל למרידה נגד אלוהים, אשר החל בבראשית וימשיך עד להקמת הארץ והשמים החדשים.
גם אם נדמה שהרשע והחטא חוגגים, חשוב לזכור: זוהי תופעה זמנית, ואלוהים עתיד לסיימה.
התקווה הנפלאה הזו היא מנת חלקם של הנושעים – ילדי ישוע המשיח.
ב. תקוותם של הורים היא לראות את ילדיהם גדלים ומקימים דור נוסף – זו נחת ושמחה!
עתיד של זרע, נחת ושמחה קשורים לישוע המשיח; מי שקשור אליו יזכה לראות המשך חיים לנצח.
ג. ישעיהו ויחזקאל הנביאים מדמים את השטן כשהם מתארים את מלכי בבל וצור.
- כשמתארים חוטאים, מדמים אותם לשטן; כשמתארים צדיקים, מדמים אותם לאלוהים.
- כשייתארו את חיינו ואופיינו – את מי נזכיר, את השטן או את ישוע המשיח?