יחזקאל פרק ל"ט – המשך הנבואה על גוג מארץ המגוג

 

יחזקאל לט

גוג ומגוג, המשך

בפרק לט יחזקאל ממשיך לפרט את הנבואה אודות גוג והעמים אשר עמו.

פירוט רב מוקדש …

–       לדרך בה ימותו וייקברו גוג ושותפיו;

–       לברכה הנפלאה העתידה להתגשם בחיי שארית בני ישראל – ישועה לאומית.

פסוקים 1-6:

 

1 וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, הִנָּבֵא עַל־גּוֹג וְאָמַרְתָּ: כּה אָמַר אֲדוֹנָי יְהוִה: "הִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג, נְשִׂיא ראשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל;

2 וְשׁוֹבַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ, וְהַעֲלִיתִיךָ מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן; וַהֲבִאוֹתִךָ עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל;

3 וְהִכֵּיתִי קַשְׁתְּךָ מִיַּד שְׂמאולֶךָ; וְחִצֶּיךָ מִיַּד יְמִינְךָ אַפִּיל;

4 עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל תִּפּוֹל, אַתָּה וְכָל־אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים אֲשֶׁר אִתָּךְ; לְעֵיט צִפּוֹר כָּל־כָּנָף וְחַיַּת הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה;

5 עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל; כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדוֹנָי יְהוִה;

6 וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמָגוֹג, וּבְיוֹשְׁבֵי הָאִיִּים לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יהוה.

 

כמו בפתיחת הפרק הקודם, הנביא מפרט גם כאן את שמות העמים אליהם מתייחסת נבואתו.

"וְשׁוֹבַבְתִּיךָ" – אעשה אותך שובב ומורד (ישעיהו נז 17), אפתה אותך, אשדל אותך (ראה עמוד XXX.)

 

"וְשִׁשֵּׁאתִיךָ" – מילה נרדפת ל"להביא", "להוליך". אלוהים אחראי על הבאת גוג וצבאותיו להרי ישראל. הוא המוביל את הרשעים למקום בו בחר להכותם מכה ניצחת.

התרגום בשפה האנגלית לתנ"ך (king James version) תרגם את המילה "וששאתיך" בדרך שונה – אשאיר ממך שישית. ז"א, שישית מצבאותיו של גוג ייוותרו בחיים. תרגום זה עומד בסתירה לכתוב בפסוק 4 המציין שכל צבאותיו של גוג ייכחדו.

 

בפסוק 3 הנביא מתאר את אפסותם וחולשתם של גוג וצבאותיו מול ידו הריבונית של אלוהים. כלי הנשק של הפולשים מתוארים כ"חץ וקשת". בין אם מדובר בסמל לכלי נשק באופן כללי או חץ וקשת ממש – אלוהים יביא על הפולשים פחד, רעד ומכה כואבת (כמתואר בפרק לח), כך שכלי נשקם יפלו מידם.

 

אלוהים מציין שגוג וכל צבאו האדיר יהפכו מזון לציפורים ולחיות השדה. גופותיהם ימלאו את השדות וידרשו שבעה חודשים לקבורתם (ראה פסוקים 12, 14). תבוסתם תהיה כה ניצחת ומבישה מכיוון שאלוהים הוא זה הנלחם נגדם באמצעות איתני הטבע והבלבול שהטיל עליהם שבגללו הרגו גם איש את רעהו (לח 19-22). גורל דומה נפל בחלקם של צבאות מואב ועמון שעלו על יהודה בימי המלך יהושפט (דברה"ב כ). ישוע המשיח השתמש בביטוי דומה בבשורת מתי כד 28 כדי לציין את משפט אלוהים הנחרץ על דוחי ישועתו: "…במקום שהגוויה נמצאת, שם ייקבצו הנשרים…"

 

גוג וצבאותיו יעלו על ישראל לשלול שלל ולבזוז, אך תוכניתו של אלוהים היא להביאו אל אדמת ישראל ושם להפילו לעיני ישראל ושאר העמים עד לאחרון חייליו.

 

פסוק 6: אלוהים לא יכה רק את חיילי גוג ובני בריתו, אלא ירחיב את עונשו לאותם עמים ששיגרו את לוחמיהם נגד "בבת עינו". גם מי שנשאר בארצו, אך שונא את ישראל, ייפגע באותה מידה. אלה ששיגרו את חייליהם לתקוף את עם ישראל היושב לבטח (לח 11) ירגישו עתה את ידו הנוקמת של אלוהים – מידה כנגד מידה – במקום בו יושבים הם לבטח. כך ילמדו כי יהוה הוא עליון וריבון על כל אדם באשר הוא. עונשם יהיה בשלב זה או מאוחר יותר במהלך צרת יעקב.

 

למה הכוונה במילים יושבי האיים?

א. אי בהגדרתו הינו יבשה המוקפת במים. יתכן שבמשפט זה יש רמז לעמים מיבשות אחרות שישלחו את צבאותיהם להילחם נגד ישראל.

ב. הפסוק מתייחס לעמים (יבשות מרוחקות) שאננים שהעדיפו להמנע מכל מעורבות בנעשה ונותרו מביטים על צבאות העולים על ישראל להכחידה. נגד עמים שכאלו אלוהים דיבר מפי הנביא זכריה א 10-17, ירמיה מח 11-12.

 

אל לנו להתפלא אם ארצות ידידותיות לישראל היום יהיו בין אלו שילחמו נגד ישראל בעתיד או שימנעו מכל מתן עזרה.

בהילקחות של הקהילה השמיימה (אירוע שיתרחש לפני מלחמת גוג ומגוג), יילקחו מן העולם כל המאמינים מכל העמים.

הנותרים יהיו אלו שמן הסתם אהבת ישראל אינה בראש מעיניהם. לפיכך עמים ידידותיים עלולים להפוך ברגע אחד לאויבים מסוכנים.

 

פסוק 7:

וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי־אֲנִי יהוה, קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

 

"שֵׁם קָדְשִׁי" – שמות אלוהים אינם כשמות בני אדם. שמותיו מבטאים במדויק את זהותו, אופיו ותכונותיו. "שם קודשו" הוא השם בו אלוהים מציג את עצמו כאשר הוא מפגין את קדושתו המושלמת לעיני בני אדם.

אלוהים מקדש את שמו (מוכיח כי שמו אכן מציין את זהותו ותכונותיו) בכוחו בלבד וללא זיקה למעשיהם או יכולותיהם של ישראל (ויקרא כב 31-32).

אנו בני האדם לעומת זאת מעניקים שמות לילדינו ומקווים שיגדלו עם שאיפות ותכונות התואמות את שמם (לדוגמה: רחמים, מנחם וכו').

לא כך אלוהים. שמותיו הן תכונותיו ואופיו.

 

מכאן, תכלית השמדת כל צבאותיו של גוג ממגוג על אדמת ישראל היא להציג לעם ישראל את גבורתו וזהותו של אלוהים.

 

האם עם ישראל אינו מכיר את אלוהים?

הרי כל כך הרבה אנשים מקרב בני ישראל טוענים שהם מאמינים באלוהים…

 

בפסוק 22 כתוב:

"וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם, מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה."

מכאן, למרות שרבים בעם ישראל מתכסים בדתיות מרשימה, הרי שלא נמצאת בהם כל נוכחות אלוהים. הם ריקים מכל אלוהים למרות שהם מלאים בדת.

 

בשום שלב לא התקיימו תהלוכות בישראל בהן הקהל זעק וחרף את אלוהים.

הרי, רבים בעמנו דתיים, וגם חילונים גמורים אינם פועלים בדרך פסולה שכזו בפומבי.

רובו המוחלט של עם ישראל משתמש בשם: אלוהים, בכבוד כלשהו

 

מתברר שעם ישראל באמת אינו מכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי, ומסיבה זו שם אלוהים אינו מכובד כיום כפי שראוי לו.

 

למה בדיוק אלוהים מתכוון באומרו: וְלֹא־אַחֵל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁי עוֹד?

ז"א, אלוהים לא יסבול לעד מצב בו שמו מחולל – "אַחֵל" – בפי רבים.

 

אם כן, למה או למי אלוהים מתכוון כשהוא אומר: שם-קודשי?

הכוונה להוויה בשלמות האלוהית אשר דרכה אלוהים התגלה לאבותינו, אברהם, יצחק, יעבק, משה, ולבני ישראל לאורך כל ההיסטוריה.

 

הכינוי: שם קודשי, מתייחס להוויה אשר פעלה בעבור עם  ישראך ובפועלה פיארה את אלוהים.

בקיצור: על מי מדובר?

מדובר על "קדוש ישראל", אל-שדי, אשר נראה לאבותינו וכונה גם כן: יהוה, אדוני, אלוהים, מלאך-יהוה.

הכוונה למשיח ישראל.

מי הוא משיח ישראל?

האישיות היחידה בהיסטוריה האנושית אשר הגשימה את הנבואות המישחיות בכתבי הקודש הוא ישוע המשיח.

–          ישוע נולד לבתולה: ישעיה ז 14

–          ישוע נולד בבית לחם אפרתה: מיכה ה 1

–          ישוע חולל ניסים, נפלאות ואותות: ישעיה סא, ראה ארבעת הבשורות שבברית החדשה

–          ישוע נכנס לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות: זכריה ט 9, יוחנן יב.

–          ישוע נכרת על הצלב בחג הפסח שבחודש ניסן בשנת 32 לספירה: דניאל ט 26.

–          ישוע אמר שהוא בן האלוהים, המשיח

 

אם כן, שם קודשו של אלוהים מתגלה במשיח ישראל – ישוע המשיח.

 

כעת הפסוקים ברורים יותר.

כעת אנו מבינים מדוע הנביא אומר בפסוק 22 שעם ישראל אינו מכיר את אלוהים.

אם אדם כלשהו דוחה את בן-האלוהים, אל-שדי, קדוש ישראל, משמע שאינו מכיר את אלוהים בכלל.

 

והנה, אכן כך. רובו של עם ישראל דוחה את ישוע כאדון ומושיע.

רובו המוחלט של הציבור היהודי הדתי מחשיב את ישוע כאדם כופר ולא יהסס לשרבט קללה בכל פעם ששם ישוע ישמע באוזנו או יעלה במוחו.

עד היום רבים מבני ישראל לא יקראו לבן האלוהים בשמו – ישוע, אלא רק בשם קיצור: "ישו" אשר מהווה קיצור למילים: ימח שמו וזכרו. או שיאמרו: האיש ההוא וכו'.

 

אלוהים מודיע ואומר בנחרצות. יבוא היום ששום פה ולשון לא יעזו לקלל או לקלס את שם המשיח ישוע.

ישעיה הנביא ידע היטב את זהותו של קדוש-ישראל.

בפרק מה 23 אומר הנביא ישעיה:

"…בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר, וְלֹא יָשׁוּב:  כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן." 

יבוא היום וכל לשון תודה את שמו האמיתי של המושיע.

על מי מדבר הנביא ישעיה?

התשובה הברורה ניתנת מפיו של השליח שאול באיגרת אל הפיליפים ב' 9-11: "…על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם, למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב." (ראה גם יוחנן יד 10, תהילים ב 12, דניאל ז 13-14, מתי כח 18-20).

 

רבותי, מעולם לא ראה אדם כלשהו את פני אלוהים האב. כל שראו קדושי התנ"ך היה את פני המשיח ישוע.

(ראה שמות לג 11-21)

ישוע המשיח הוא לא אחר מאשר מלאך-הפנים של אלוהים האב (ישעיה סג 9-10).

 

האם יתכן מצב בו עם ישראל מגדף את אלוהים?

האדון ישוע המשיח אמר בבשורת יוחנן ח 19, 42, [ראה גם יד 7],את המשפטים הבאים:

"…השיב ישוע: "גם אותי גם את אבי אינכם מכירים. אילו הכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים."

"…השיב להם ישוע: "אילו אלוהים היה אביכם, הייתם אוהבים אותי, שכן אני מאת האלוהים יצאתי ובאתי. הן לא מעצמי באתי. הוא שלחני."

 

נכון להיום, זהותו האמיתית של האדון ישוע נסתרת מעיני עם ישראל. העונש החמור הזה עתיד להסתיים לקראת חזרתו של האדון ישוע ארצה בסיום צרת יעקב. [ראה בהמשך פסוקים 23-29]

 

בסיום התהליך, הגויים שנותרו ושארית ישראל "יָדְעוּ" את אלוהים, ולא יחללו שוב את "שם קודשו" – את ישוע המשיח.

בסיום תהליך המשמוע של עם ישראל ושאר עמי הגויים, כל ישראל יוושע (אל הרומים יא 26).

אז כל שארית ישראל תתאבל ותבכה על כך שדחו את האדון ישוע זמן כה רב.

 

פסוקים 8-16:

 

8 "הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה", נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. "הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי."

9 "וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח, וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים."

10 "וְלֹא־יִשְׂאוּ עֵצִים מִן־הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן־הַיְּעָרִים, כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרוּ־אֵשׁ. וְשָׁלְלוּ אֶת־שֹׁלְלֵיהֶם וּבָזְזוּ אֶת־בֹּזְזֵיהֶם", נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

11 "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם־שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם, וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת־הָעֹבְרִים; וְקָבְרוּ שָׁם אֶת־גּוֹג וְאֶת־כָּל־הֲמוֹנֹה, וְקָרְאוּ 'גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג'."

12 "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת־הָאָרֶץ, שִׁבְעָה חֳדָשִׁים."

13 "וְקָבְרוּ כָּל־עַם הָאָרֶץ, וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם, יוֹם הִכָּבְדִי", נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

14 "וְאַנְשֵׁי תָמִיד יַבְדִּילוּ, עֹבְרִים בָּאָרֶץ, מְקַבְּרִים אֶת־הָעֹבְרִים, אֶת־הַנּוֹתָרִים עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ לְטַהֲרָהּ. מִקְצֵה שִׁבְעָה־חֳדָשִׁים יַחְקֹרוּ;

15 וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ, וְרָאָה עֶצֶם אָדָם, וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן, עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל־גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג."

16 "וְגַם שֶׁם־עִיר 'הֲמוֹנָה', וְטִהֲרוּ הָאָרֶץ."

 

למרות שיחזקאל מנבא לעתיד, בטחונו המוחלט בקיום הבטחותיו של אלוהים מאפשרות לו לפתוח את הפסוק במילים: הנה באה ונהייתה.

 

לאחר שכל חיילי גוג ושותפיו יפלו על אדמת ישראל, בני ישראל ישתמשו בשלל שנותר לשימוש אזרחי לתועלתם – להסקה –  במשך שבע שנים.

בנוסף לכך, בסיום תקופת צרת יעקב בת 7 השנים, בעת מלכות המשיח בארץ, אזרחי מלכות המשיח יהפכו את כלי המלחמה לשעבר לכלי חקלאות (ראה מיכה ד 1-7; ישעיהו ב 4).

רומח – מוט עץ שבראשו להב מתכת חד ששימש לדקירה בקרב מגע (במדבר כה 7-8).

 

הנביא מציין שכל ההרוגים ייקברו ב-"גֵּי הָעובְרִים קִדְמַת הַיָּם"; המקום יקרא לאחר מכן "גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג". פגרי החללים יהיו כה רבים עד כי יידרשו שבעה חודשים כדי לקברם (פסוק 11).

אתן לגוג מקום – הוקצה מקום להרוגיו (שמואל א כז 5).

 

"גֵּי הָעובְרִים", הוא מקום בהרי העברים (שגם נקרא "הר נבו") הנמצא בארץ מואב, מזרחית לים המלח (במדבר כז 12; דברים לב 49). על כך גם מצביע הציון "קִדְמַת הַיָּם" – ביטוי שיש בו זיקה ל"ים הקדמוני" והוא ים המלח (יחזקאל מז 18; זכריה יד 8). מיקומו המדויק של "גי העוברים" אינו ידוע כיום.

המילה גיא מציינת בקעה שבין ההרים (זכריה יד 4-5).

 

"וחוסמת את העוברים":

הגיא המלא בקברות החללים מונע (מפאת טומאתו – בית קברות), את המעבר בו.

הגיא יקרא: גיא המון גוג – כשמו כן הוא, על שם המון החללים שעלו על ארץ ישראל להרוג ולבזוז בראשותו של גוג.

השם מנציח את שארע בו עבור הדורות הבאים למען יזכרו את מעשי ה' עבור עמו – למען שמו.

 

יחזקאל ככוהן בהשכלתו רגיש לנושאי טומאה ולכן מזכיר את קבורת החללים בפירוט רב.

א.      כולם יעסקו בכך מן הסתם בגלל כמות המתים העצומה והצורך בקבורה מהירה למניעת מחלות ומגיפות.

ב.      עירוב כל העם בקבורת האויבים יגביר את מודעות העם לשמו הקדוש ולכבודו של אלוהים (פסוק 13).

ג.       קבורת החללים נעשית למנוע את טומאת הארץ ולא לכבוד הנופלים הרשעים.

 

לאחר שבעה חודשים שבהם נקברו החללים, השלטונות "יַבְדִּילוּ"; כלומר, יקבעו "אַנְשֵׁי תָמִיד" – אנשים קבועים שכל תפקידם יהיה לעבור בארץ ולחפש חללים, שרידי גופות ועצמות אדם שטרם נקברו (מקביל לחברה קדישא).

 

כאשר "הָעובְרִים" ימצאו עצמות אדם, הם יציינו את המקום; המקברים יאספו את העצמות ויקברו אותן ב"גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג".

 

בפסוק 16 הנביא מציין שהעיר הסמוכה ל"גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג" תיקרא "הֲמוֹנָה", על שם המון גוג הקבורים סמוך לה.

 

פסוקים 17-20:

 

17 וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִֹה: "אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל־כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה: 'הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל־זִבְחִי אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם, זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וּשְׁתִיתֶם דָּם;

18 בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, וְדַם־נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ, אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם;

19 וַאֲכַלְתֶּם־חֵלֶב לְשָׂבְעָה, וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן, מִזִּבְחִי אֲשֶׁר־זָבַחְתִּי לָכֶם;

20 וּשְׂבַעְתֶּם עַל־שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב, גִּבּוֹר וְכָל־אִישׁ מִלְחָמָה,' נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה."

 

"גִּבּוֹרִים" – חיילים שנפלו בקרב.

"נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ" – מנהיגי אומות העולם.

"אֵילִים, כָּרִים" וכו' – בהמות בריאות וחזקות המשמשות משל ללוחמים גיבורים.

 

אלוהים מכין סעודה חגיגית ענקית – מפגרי שונאי ישראל, סוסיהם ורכבם – אליה מזמין את כל הציפורים וכל חיות השדה. כל הנחשבים לגיבורים ורמים בעיני אדם, יפלו וישמשו דומן לאדמה ומאכל לחיות.

מבחינתו של יחזקאל חללי האויב נמשלים לזבח ה' (ישעיה לד 6, ירמיה מו 10, צפניה א 7-8).

 

התיאור מדגיש את עליונותו של אלוהים וסלידתו מגאים ומאלה המתעלמים מדברו.

 

ישנם עוד מקרים בכתובים בהם מתואר מקום משפטם של אויבי אלוהים כמוקד להתאספות אוכלי נבלות וטורפים (ראה לדוגמה מתי כד 28, התגלות י"ט 17-21 – השמדת צבאו של צר המשיח).

 

פסוקים 21-29:

21 "וְנָתַתִּי אֶת־כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם; וְרָאוּ כָל־הַגּוֹיִם אֶת־מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת־יָדִי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָהֶם."

22 "וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם, מִן־הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה."

23 "וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי בַעֲוֹנָם גָּלוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם, וָאֶתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם, וַיִּפְּלוּ בַחֶרֶב כֻּלָּם."

24 "כְּטֻמְאָתָם וּכְפִשְׁעֵיהֶם עָשִׂיתִי אֹתָם, וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם."

25 לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "עַתָּה אָשִׁיב אֶת־שבית (שְׁבוּת) יַעֲקֹב, וְרִחַמְתִּי כָּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי."

26 "וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם, וְאֶת־כָּל־מַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ־בִי, בְּשִׁבְתָּם עַל־אַדְמָתָם לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד;

27 בְּשׁוֹבְבִי אוֹתָם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מֵאַרְצוֹת אֹיְבֵיהֶם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם רַבִּים;

28 וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל־הַגּוֹיִם, וְכִנַּסְתִּים עַל־אַדְמָתָם, וְלֹא־אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם;

29 וְלֹא־אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם, אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת־רוּחִי עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל," נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

 

עד כמה שנבואת גוג ממגוג כל כך מאיימת וכל כך קשה, היא מסתיימת בסוף טוב לשארית עם ישראל.

כל האירועים הכלולים בתקופת צרת יעקב יביאו את כל הגויים להבנה שהצרות שבאו על עם ישראל נבעו מחטאותיהם נגד אלוהים.

 

פסוק 23: וָאַסְתִּר פָּנַי מֵהֶם

לפני שאפרט את משמעות הסתרת פני אלוהים, הבה נלמד להכיר את האישיות העומדת מאחורי הביטוי: פני-אלוהים.

את משמעות הביטוי: "פני אלוהים" ניתן ללמוד מן הכתוב בספר שמות לג 11-23.

יא. וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.
יב. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה: רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח עִמִּי; וְאַתָּה אָמַרְתָּ: יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם, וְגַם-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי.

יג. וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ; וּרְאֵה, כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה.

יד. וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ.

טו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה.

טז. וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲנִי וְעַמֶּךָ, הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
יז. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה: גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה: כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.

יח. וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא אֶת-כְּבֹדֶךָ?

יט. וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל-טוּבִי עַל-פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ. וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם.

כ. וַיֹּאמֶר: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.

כא. וַיֹּאמֶר יְהוָה: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ עַל-הַצּוּר.

כב. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי.

כג. וַהֲסִרֹתִי אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ"

 

הקטע מתחיל בציון המפגש החזותי בין יהוה למשה.

יהוה ומשה נפגשים פנים אל פנים, ממש כפי שפגש יהוה את אברהם באלוני ממרא בספר בראשית כב.

אז הופיע יהוה לפני אברהם בדמות איש, ועימו היו עוד שניים שהם המלאכים שנשלחו לסדום להזהיר את לוט מחורבן העיר.

משה מבקש מאלוהים שילך לפניו ולפני עם ישראל בהנחותו את העם לארץ ההבטחה.

אלוהים מסכים לבקשתו של משה ועונה לו במילים הללו בפסוק 14:

יד. וַיֹּאמַר: פָּנַי יֵלֵכוּ, וַהֲנִחֹתִי לָךְ.

 

ואיך ההבטחה הזו התגשמה במציאות?

בספר שמות יג 21 עד יד 19 אנו עדים לכך שאלוהים בכבודו ובעצמו הולך לפני עם ישראל. עמוד האש מאיר בלילה והענן ביום מציין את נוכחות אלוהים בתוך עמו.

 

משה ידע היטב שההוויה אשר עימה הוש שוחח פנים אל פנים הוא אל-שדי.

משה רצה לראות גם במו עיניו את "אלוהים האב" בכבודו והדרו השמיימי, אך אלוהים אמר לו שלא יסכים לכך כי הדבר יעלה למשה בחייו.

פני-אלוהים הינו ההוויה האלוהית, בן-האלוהים, אשר בני האדם מורשים לראות פנים אל פנים למען לא ימותו.

פני אלוהים מוגשות לבני ישראל דרך מלאך-הפנים של אלוהים – הלא הוא אל-שדי – ישוע המשיח, קדוש ישראל (ראה גם ישעיה סג 8-14).

 

למה הכוונה במילים: הסתרת פני אלוהים?

הביטוי: הסתר פנים נמצא בשימוש לאורך ספרי כתבי הקודש.

להלן מראי המקומות בתנ"ך:

תהילים כז 9, קב 3, קד 29, קה 4, קמג 7, ל 8, סט 18, פח 15, פט 47, כב 25, יג 2, מד 25, דברים לא 17-18, לב 20, ישעיה ח 17, נד 8, נט 2, סד 6, מיכה ג 4, ירמיה לג 5, איוב יג 20, לד 29.

בכל המקרים מדובר במצב של: עויינות, מניעת ברכה, ריחוק, צער, כאב, צרה וסבל.

 

לאורך כל כתבי הקודש מחברי הספרים השתמשו בביטוי זה כדי לציין את תגובת אלוהים לחטאי עם ישראל.

במילים פשוטות: הסתרת פני אלוהים היא תגובת אלוהים לחטאי ופשעי עמו ישראל.

 

איך מתבטאת הסתרת פני אלוהים בחיי האדם הנענש בעונש כה כבד שכזה?

לא קל לקראן ולקבלן בנחת, אך אלו בדיוק המילים שאמר אלוהים לישעיה הנביא בפרק ו 9-10:

"…ויאמר לך ואמרת לעם הזה: שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו. השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו."

 

כבר לאחר יציאת מצרים, בעוד עם ישראל עומד מול ארץ ההבטחה, אומר משה רבנו את המילים הללו לעם ישראל:

"…וישמן ישורון (עם ישראל) ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו (צור-ישועתו = משיחו) [דברים לב 15].

מכאן, עם ישראל לקח את אלוהים כדבר מובן מאליו (ראה מיכה ג 11-12).

 

בספר דברים כז-כח משה רבנו מזהיר את עם ישראל לבל יזנחו את מצוות אלוהים.

משה הזהיר וציין את כל הקללות והצרות שיבואו על עם ישראל אם יסור ממצוות אלוהים.

כל רשימת הצרות הינה פירוט העונש הנקרא: הסתרת פני אלוהים.

 

אדם או עם הדוחה את חסד אלוהים, נענש בכך שלא יוכל להבין ולהפנים את מסר הישועה ואת זהותו של המושיע. ז"א עיוורון רוחני! ראה אל הרומים יא 7-10, ישעיה כט 9-14, תהילים סט 23-24.

 

מכיוון שעם ישראל זכה למנת הארה רוחנית גדולה יותר מכל עם אחר מעמי העולם, יוצא שהאחריות שיש לעם ישראל כלפי אלוהים גדולה יותר (אל הרומים ט 1-5).

לעם זה נגלה אלוהים.

לעם זה נתן אלוהים את התורה.

את העם הזה הדריך אלוהים באופן אישי ממצרים לארץ ההבטחה.

מכיוון שהעם הזה אשר זכה לכמות כזו של חסד דוחה את מושיעו, מענישו אלוהים "בעיוורון חלקי", בהסתר פנים של המושיע.

 

הנביא יחזקאל טוען שחטאי ישראל גרמו לאלוהים להסתיר פניו מעמו.

הסתרת פני אלוהים הינם העונש הגדול ביותר שמטיל אלוהים על אדם מלבד שליחתו לאש גיהנום לנצח נצחים.

 

ומה ההיפך מהסתרת פני אלוהים?

הארת פני אלוהים:

במדבר ו 22-27:

כב. וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

כג. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר לָהֶם:

כד. יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.

כה. יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

כו. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

כז. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

[ראה גם תהילים לא 17, פ 20]

מכאן, הארת פני אלוהים לאדם או עם מתייחסת לישועת האדם והבטחת הכיסוי של אלוהים עליו.

 

האם עם ישראל יזכה לחסד ורחמים מאלוהים כך שאלוהים לא יסתיר עוד את פניו מעמו?

כן, תודה לאל!

 

ההבטחה הזו כלולה גם במילותיו של אלוהים בפסוק 25:

וקנאתי לשם קודשי

כפי שאדם האוהב את יקיריו לא ישב בחיבוק ידיים ובאדישות נוכח פעולה נגד יקיריו או זילות בכבודם, כך אלוהים אינו מתכוון לשבת בחיבוק ידיים וללא תגובה נוכח זילות של המשיח ישוע בפי רוב בני ישראל.

כל הפעולות שהנביא יחזקאל מציין, וכמוהו גם נביאים רבים אחרים, נועדו ללמדנו ולהוכיח שתכלית פעולותיו של אלוהים היא לשנות ולזקק את לב עמו ישראל ושאר הגויים שבהם בחר, כדי ששם קדוש ישראל – ישוע המשיח, יתכבד בפי כל חי (ראה ישעיה מה 23 בהשוואה לאל הפיליפים ב 9-11)

 

אלוהים לא ינוח ולא ישקוט עד שכל לשון תודה שישוע הוא אדון וכל ברך תכרע לפניו.

 

אלוהים סוגר את המעגל בציון חוזר של תכליתו:

 

–       אויבים אלה באו ונפלו בהרי ישראל כעונש על רשעתם,

–       גורלם מהווה הוכחה לעם ישראל ולגויים שאלוהים קדוש, ודברו נאמן לנֵצַח.

–       לאלוהים תפקיד ויעוד חשוב עבור עם ישראל וכל מי שינסה להשמידם כמוהו כאחד המנסה להילחם נגד אלוהים

 

הנביא יחזקאל אינו מפרט את כל האירועים שיתרחשו עד לחזרתו של המשיח, אבל בשלב זה הוא מתאר את סיום "צרת יעקב".

 

יש עתיד נפלא לישראל, והוא שייך לשארית הקוראת בשם קדוש ישראל – ישוע המשיח.

 

לאחר התופת של "צרת יעקב", ישכיל עם ישראל – השארית – להבין כי כל צרותיו נבעו מעוונותיו. המלחמות, הסבל והאובדן נגרמו בשל עזיבתם את קדוש ישראל – ישוע המשיח. תפנית זו מתוארת על־ידי הנביא זכריה (יב 10). אלוהים אומר:

 

"וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר". (ראה גם זכריה ג' 9, אל הרומים י"א 26)

 

בסיום "צרת יעקב" אלוהים לא יסתיר עוד את פניו מעמו; כלומר, המשיח יהיה נוכח בקרב עמו ויתקבל כראוי לאדון ומושיע.

 

תהליך זיקוק עם ישראל וטיהורו יהיה תהליך כואב ויקר עד מאוד.

זכריה הנביא בפרק יג 8-9 מציין שרק שליש מעם ישראל ייוותר בחיים בסיום תקופת צרת יעקב.

 

בעת חזרתו של המשיח ישוע ארצה, כל בני ישראל יהיו בארץ ישראל ומלאים ברוח ה'. כל שארית ישראל תיוושע (אל הרומים יא 26). אלוהים מציין שהוא לא יותיר מבני ישראל בגולה (פסוק 28).

המקום המושך והיפה ביותר על פני תבל יהיה ישראל ובמיוחד ירושלים. יופייה של ירושלים ישתווה ליופי של גן-עדן המקורי והמשיח ישכון בתוכה. יש החושבים שגן עדן המקורי שכן בירושלים. לא תהיה סיבה לשום יהודי, בן ישראל, להתגורר בגולה. בשלב זה, נבואת העצמות היבשות המתוארת בפרק לז, תתגשם במלואה.

 

עם סיום פרק לט הגענו לנקודה בה ממלכת ישוע המשיח בת 1000 השנים החלה. מרכזה במקדש אלוהים בירושלים. תיאור ההיכל ועבודת הכוהנים שבתוכו כתובים בפרקים מ–מו. עם ישראל מחולק לשבטים ולכל שבט ניתנת נחלתו המובטחת מאלוהים (יחזקאל מז-מח, התגלות ז).

 

להוסיף שרטוט של חלוקת הארץ לכל שבט

 

הנביא זכריה, בפרק ו 12-13, מלמדנו שהמשיח עצמו יבנה את היכלו:

 

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת לֵאמֹר: "הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח, וּבָנָה אֶת־הֵיכַל יהוה; וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל יהוה וְהוּא־יִשָּׂא הוֹד, וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ, וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ, וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם."

סיכום:

באיגרת אל הרומים, פרקים ט–יא, שאול השליח מציין שאלוהים לא זנח את עמו ישראל. אלוהים אינו מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו. הוא הבטיח להושיע את השארית ולפארה בכבודו. קנאת ה' צבאות תעשה זאת.

 

שאול לא היה צריך לנחש את האירועים הצפויים לעם ישראל. הנביא יחזקאל, כמו נביאים אחרים, מתאר בפירוט רב את העתיד הנפלא המחכה לנאמנים מתוך העם שיקראו בשם ישוע המשיח.

 

נוכחנו לדעת שמחברי הברית החדשה ונביאי התנ"ך אוחזים בדיעה זהה בכל הנוגע לעתיד ותכלית עם ישראל.

דבר אלוהים אמת הוא – בכל אחד מדפיו.

 

הספר שבידך נועד להזכיר …

 

א.      למאמינים בישוע: אלוהים לא זנח את עמו, והקהילה לא החליפה לעד את עם ישראל.

 

ב.      לגויים הבלתי מאמינים: אלוהים נאמן לדברו! לכן, כל אשר ינסה להציגו כדובר שווא או ינסה לפגוע ב"בבת עינו" – ייפגע.

 

הצעה נפלאה לכל אדם:

 

–       חזור בתשובה כדי להיות בצד אלוהים; זהו צעד קדוש, טהור, מנצח ונצחי.

 

–       קרא לאלוהים ובקש סליחה על חטאותיך.

 

–       האמן שישוע הוא המשיח המובטח בכתבי הקודש. הוא זה שבדמו נתן לך כפרת חטאים.

 

–       למד את כתבי הקודש והתחבר עם מאמינים אחרים כדי לגדול כראוי מבחינה רוחנית ולשרת את אלוהים בשמחה.

 

אני אסכם את דבריי במילותיו של הנביא יחזקאל מפרק לו 22-38:

מילים אלו מוכיחות שכל הנעשה בעבור עם ישראל מקורם בחסדי אלוהים הנאמן להבטחותיו ולא מבוססות על טיב ואיכות קיום המצוות של עם ישראל או בני אדם בכלל.

פסוקים אלו מבטיחים לנו שכל הבטחותיו של אלוהים לעם ישראל יתגשמו עד תום.

 

כב. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל: כִּי אִם-לְשֵׁם-קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאתֶם שָׁם.

כג. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-שְׁמִי הַגָּדוֹל, הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי-אֲנִי יְהוָה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם.

כד. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם.

כה. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם, אֲטַהֵר אֶתְכֶם.

כו. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.

כז. וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם.

כח. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.

כט. וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.

ל. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב–בַּגּוֹיִם.

לא. וּזְכַרְתֶּם אֶת-דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-טוֹבִים; וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.

לב. לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי-עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם: בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.

לג. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲו‍ֹנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת-הֶעָרִים, וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת.

לד. וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר.

לה. וְאָמְרוּ: הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן; וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת, בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ.

לו. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה: אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.

לז. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית-יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת לָהֶם: אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם.

לח. כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת, מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.