יום הכיפורים הינו אחד ממועדי יהוה המוזכרים בספר ויקרא כג.
יום הכיפורים הינו המועד השישי מבין "חגי ישראל".
פסח, חג המצות, ראשית תנופת העומר, שבועות, חג התרועה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת.
הערה: יש המחשיבים את שמיני עצרת (היום השמיני של סוכות, כיחידה נכללת בסוכות ולכן יאמרו "שבעת המועדים")
בכל עת בה אנו מלמדים אודות מועדי יהוה וחוגגים את המועדים הללו, חובה עלינו לזכור עובדה חשובה.
כל המועדים נועדו להצביע על משיח ישראל ופועלו עבור כפרת חטאי בני האדם והקמת ממלכתו הארצית חובקת עולם שמרכזה בירושלים.
לכן, אם נחוג את מועדי יהוה, ונתעלם מן הלקח או התכלית שאלוהים בחר ללמד דרכם, הרי שנחגוג לחינם ולא נלמד דבר. חגיגה שכזו אינה מפארת את אלוהים.
התורה על כל מרכיביה משמשת כאומנת המדריכה אותנו אל המשיח ישוע (אל הגלטים ג 23-25, אל הקולוסים ב 16-17, קור"ב ג).
התורה מסבירה ומבהירה דרך סמלים ותבניות את הצורך שלנו במושיע ואת זהותו של המושיע המובטח (ראה אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ד 10-11).
עד כה למדנו אודות חג הפסח, חג המצות, עומר ראשית הקציר וחג השבועות.
ארבעת החגים הראשונים התגשמו במלואם על ידי ישוע בדיוק במועד שאלוהים ציין.
אותם חגים היוו סמל וצל של ישוע המשיח ופועל ישועתו.
בדיוק במועדים אלו האדון ישוע המשיח:
– נצלב כשה כפרה עבור חטאינו – פסח (מתי כו-כז).
– העניק לנו טוהר רוחני – חג המצות,
– קם לתחיה ביום ראשון בשבוע והוכיח שניצח את המוות – חג תנופת העומר (וכך גם יהיה לנו) (מתי כח, יוחנן כ).
– שלח את רוח הקודש לשכון בילדיו – חג השבועות (מעשי השליחים ב).
כפי שישוע המשיח הגשים את ארבעת "החגים" הראשונים במועדם, אני מאמין שישוע המשיח יגשים עבור עם ישראל את ארבעת המועדים הנוספים, במועדם.
כעת ניצבים לפנינו ארבעת המועדים האחרונים – חג התרועה, יום כיפור, חג סוכות ושמיני עצרת.
הבה נקרא את הפסוקים המציינים את יום הכיפורים: ויקרא כג 26-32.
כו. "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כז. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה.
כח. וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
כט. כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.
ל. וְכָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.
לא. כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
לב. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב–מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב, תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם."
א. יום הכיפורים נקבע ליום העשירי בחודש השביעי – ז"א חודש תשרי. (החודש הראשון הינו חודש ניסן (כג 5).
יום הכיפורים נחוג מערב היום התשיעי בחודש תשרי עד ערבו של היום העשירי (כג 32).
כידוע, אורכה של יממה היא משקיעת החמה עד שקיעת החמה ביום שאחרי.
ב. כמו כל אחד משאר מועדי יהוה, גם יום הכיפורים נדרש להיות מקרא קודש. ז"א, יום מיוחד ונפרד לתכלית מיוחדת שאלוהים קבע. ז"א, לימוד והגות בתורת אלוהים ויישום המסקנות לחיים.
אלוהים מצווה על עם ישראל לשבות מכל מלאכה ביום הכיפורים. כך, בכל הנוגע לאיסור מלאכה, יום הכיפורים כמו יום השבת.
ג. כיפור, כפרה = כיסוי
המילה כיפור נגזרת מן השורש כ.פ.ר.
משמעות המילה – לכסות.
מילה זו מוזכרת בראשונה בסיפור נוח והתיבה בבראשית ו 14: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר."
חיזוק לתיאור המילה כפר ככיסוי אנו מקבלים גם מתיאור המן שנתן אלוהים לעמו משמים. כך בספר שמות טז 14:
"…וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס, דַּק כַּכְּפֹר עַל-הָאָרֶץ."
מכאן, גם נובע שימוש המילה כפור באופן כללי כדי לתאר שכבת קרח על הארץ.
סיכום: יום הכיפורים משמעו יום הכיסוי.
ביום זה העם זוכה – במידה ויציית להוראות אלוהים באמונה ואהבה – בכיסוי חטאותיו.
כאשר אלוהים מכסה על חטאי עמו, הוא מסיר עיניו מחטאיהם אשר גרמו לניתוק בין העם לאלוהים, וכעת מחליפם בצדקה שלו אשר בזכותה יכול העם לחוות התחברות עם אלוהים ולזכות למירב ברכותיו עליהם.
ד. "וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם:"
יום הכיפורים אינו מועד נפרד ועצמאי, אלא חלק ממספר מועדים בעלי תכלית אחת חשובה ביותר (חג התרועה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת).
ביום הראשון לחודש השביעי חוגגים את יום התרועה.
יום התרועה מתחיל עשרה ימים של חזרה בתשובה והכנה ליום הכיפורים.
במשך עשרה ימים, יראי אלוהים עסוקים בבחינת נפשם וציותם למצוות אלוהים.
בחינת הנפש נעשית על ידי הגות וקריאה בדבר אלוהים.
כך כל אדם יכול להשוות ולבחון אם חייו תואמים לרצון אלוהים ואם לאו.
במשך עשרה ימים יכול כל ירא אלוהים להבין עד כמה הוא חוטא וזקוק לחסד אלוהים בכפרת עוונותיו.
ביום הכיפורים נדרש העם לענות את נפשו.
למה הכוונה?
עינוי הנפש כולל מרכיבים רבים.
למרות שרובנו קושרים את יום הכיפורים עם צום מאוכל, הרי שהצום הינו חלק פחות ערך ממה שנקרא: עינוי נפש. הימנעות מאכילה ומכל תענוג אחר אינו מטרה בפני עצמה אלא מרכיב של החזרה בתשובה.
בכתבי הקודש שתורגמו לשפות אחרות, המילה עינוי תורגמה לענווה.
במילים פשוטות: תביאו עצמכם למצב ענווה כנה לפני אלוהים.
ואיך הוראה זו מתורגמת למעשים?
לאחר שקראנו מדבר אלוהים והבנו במה חטאנו, עלינו להתוודות על חטאינו לפני אלוהים. מכיוון שאלוהים הוא זה שממנו ניתנה המצווה, הרי שכל חטא שאנו חוטאים, נעשה קודם כל נגד אלוהים.
התוודות על חטא זה הסכמה עם אלוהים על פעולה שעשינו או מחשבה שחשבנו הנוגדים את הוראתו, חרטה על המעשה או מחשבה וניסיון כן לא לחזור על אותו חטא (יוח"א א 9).
לאחר שבקשתי סליחה והתוודתי בכנות לפני אלוהים, הגיע השלב בו עלי לפנות אל בני האדם שנגדם חטאתי ופשעתי.
עלי לגשת לאותו אדם ולהודות בכשלוני. במידה שלקחתי דבר או לא שלמתי את שהייתי צריך לשלם – אז לשלם עד האגורה האחרונה.
לבקש סליחה ממי שרכלתי נגדו או פגעתי בו בדרך כלשהי.
לבקש סליחה מרעיה או ילדים על התנהגות שאינה ראויה. שהרי התא המשפחתי הינו היסוד לקיום חברה ועם. איך ידעו ילדינו איך להתנהג ומה לעשות אם לא ילמדו את יישום התורה מהוריהם?
אנו לומדים ענווה כאשר אנו מודים בחולשה או טעות, ומבקשים רחמים וסליחה מאחרים.
אנו לומדים ענווה כאשר אנו מפנימים שאנו לא טובים יותר מאחרים.
כאשר כלל העם מבצע את הנחיותיו של אלוהים בלב טהור, כי אז יום הכיפורים יכול להיות היום השמח ביותר בחיי עם ישראל.
ה. "וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה."
פירוט הקורבנות אותם יש להעלות באש לאלוהים על המזבח באוהל מועד ומאוחר יותר במקדש, ביום הכיפורים, מפורטים בספר במדבר כט 7-11:
ז. "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם. וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ח. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ, פַּר בֶּן-בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד; כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.
ט. וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן: שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר, שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד.
י. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.
יא. שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד חַטָּאת; מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם."
הנחיות מפורטות יותר לגבי כל קורבן וההוראות להקרבתו כתובות גם בספר ויקרא בפרקים א-ה.
אלוהים ציווה על עמו להקריב כל כך הרבה זבחים (שפיכת דם) כדי ללמדם את גודל מחיר הכפרה הנדרשת לקיום ההתחברות היומיומית של העם עם אלוהים.
בדרך זו למד העם את גודל השפעת קללת החטא על חיי האדם וכל פרט בבריאה.
יום הכיפורים והכוהן הגדול:
ביום הכיפורים נדרש הכוהן הגדול למלא משימות מיוחדות שנעשות רק ביום זה.
לאחר עשרת ימי תשובה וחקר נפש, מגיע היום בו נדרש הכוהן הגדול לבצע מספר מהלכים הקשורים בכפרת חטאיו וחטאי כל העם.
לאחר שהעם מתוודה על חטאיו לפני אדם ואלוהים, ולאחר שהכוהן הגדול מעלה קורבן כפרה עבורו, ומציג את דם הכפרה בקודש הקודשים עבור כלל העם, ומקבל את אישורו של אלוהים, יכול העם לשמוח ולחגוג ברחמים וחסד שזכה לקבל מאלוהים.
החגיגה מתבטאת בחג הסוכות ושמיני עצרת.
מה היה כל הענין עם העז לעזאזל והעז לה'?
ההוראות בנוגע לשעיר (עז) לעזאזל כתובות בספר ויקרא טז.
מצוות השעיר לעזאזל נעשית פעם בשנה ביום הכיפורים.
עזאזל – מארמית – העז שילך ולא ישוב – אזל
אלוהים ציווה על אהרון הכוהן לקחת שני שעירים (עיזים) ולהעמיד אותם לפני יהוה פתח אוהל מועד – ז"א בקו ישר אל מול קודש הקודשים, מול הפרוכת המסתירה את פנים קודש הקודשים.
אהרון הגריל גורלות כדי לקבוע מי מהעיזים ישמש קורבן חטאת לאלוהים (ראה ויקרא ד) ומי יהיה השעיר לעזאזל.
העז שהוגרל לקורבן חטאת יעלה על המזבח על פי ההוראות הכתובות בספר ויקרא ד.
לאחר שסיים את הפעולות עם השעיר שהוקרב, מתפנה הכוהן למלא את המצוות בנוגע לשעיר לעזאזל.
הכוהן הגדול סומך את שתי ידיו על ראש השעיר ומתוודה על כל חטאות עם ישראל ופשעיהם. באופן סמלי, הכוהן מניח את כל חטאי ופשעי עם ישראל על ראש השעיר לעזאזל.
לאחר הטקס, נלקח השעיר לעזאזל הנושא את כל חטאות ופשעי ישראל אל מחוץ למחנה על ידי אדם שנבחר לתפקיד, אל המדבר, שם ימצא השעיר את מותו ולא ישוב חי למחנה ישראל.
בדרך זו אלוהים מלמד את העם שכשהוא סולח, החוב "נמחק".
דויד המלך הבין היטב את העיקרון הזה ולכן שר במזמור קג 12: "כרחוק מזרח ממערב הרחיק (אלוהים) ממנו את פשעינו."
מהלך דומה מתקיים בטקס לטהרת נגע הצרעת, עם שתי ציפורים (ויקרא יד 49-57).
מן הסתם ישנם מדרשים רבים בנוגע למצוות השעיר לעזאזל, אך אסתפק רק בכתוב בדבר אלוהים.
דרך סמלים אלו – קורבנות של חיות בטקסים מאוד מיוחדים, למדו בני ישראל שאלוהים מעונין לסלוח להם ולחדש את יחסיהם עימו כל העת.
יחד עם זאת למדו בני ישראל שהמחיר לכפרת חטאים וחידוש היחס והקשר עם אלוהים יקר ביותר – חיים של אחר.
התגשמות מצווה זו (כמו במקרה הפרה האדומה ומצוות רבות אחרות), נעשתה בחייו ומותו של האדון ישוע המשיח.
"שה האלוהים" נשא עליו את חטאות כל בני האדם. הוא מת מחוץ למחנה והיה לקללה בעדנו.
הוא סבל עד מוות ושתק.
במותו המכפר – כי הוא עצמו לא ידע כל חטא – הוא העניק לנו את צדקתו – ודרכה חיי נצח – את חייו הנצחיים.
הנביא ישעיה מתאר זאת בדרך מופלאה בפרק נג.
איך המשיח ישוע הגשים את יום הכיפורים? אל העברים ט 11-14, 23-28, י 1-15.
הכוהן הגדול היה נכנס עם דם הכפרה לקודש הקודשים אחת לשנה – ביום הכיפורים.
ישוע המשיח הגשים סמל זה בהיכנסו עם דמו לקודש הקודשים השמימי פעם אחת ולתמיד. על כך אנו למדים כמפורט באיגרת אל העברים פרקים ז-י.
ישוע המשיח הוא הכוהן הגדול שלנו אשר נכנס למשכן גדול ומושלם יותר ושם הציג דם טהור – את דמו – ככפרת חטאים נצחית עבור כל המאמינים בו (עברים ט 11 – י 4).
אל העברים ט 23-26:
- "לכן היה צריך לטהר על ידי אלה את הדברים אשר הם תבנית הדברים הנמצאים בשמים, אבל הדברים השמימיים עצמם דורשים זבחים טובים מאלה.
- הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבואה של האמיתי, כי אם בא אל עצם השמים להראות עתה בעדנו לפני האלוהים.
- אף לא בא להקריב את עצמו פעמים רבות, ככוהן הגדול הנכנס שנה בשנה אל הקודש בדם אשר אינו דמו.
- שאם כן, היה צריך לסבול פעמים רבות מאז היווסד תבל. אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקורבן עצמו."
כל הקורבנות והמקדש הארצי היו צל וסמל של המקדש השמימי וקורבן הנצח בדם ישוע המשיח (ראה גם אל הגלטים ג 23-25).
איך המשיח הגשים את סמל השעיר לעזאזל?
"שכר החטא הוא מוות" (אל הרומים ו 23).
השעיר שנשלח לארץ גזרה מסמל את האדון ישוע המשיח, הנקי מכל חטא או אשמה, שנושא את מחיר כפרת החטאים שלנו "מחוץ למחנה" ובתמורה מעניק לנו שלום (ישעיה נג 6-10). האדון ישוע לא היה אשם ולא עשה כל חטא אלא באהבתו בחר לשאת את אשמתנו (קור"א ה 21).
הקהל שצפה בשליחת השעיר למדבר ביום הכיפורים ידע בוודאות: הוא והחטא שעליו לא יחזרו לעולם!
באותה מידה המאמינים בישוע יכולים לסמוך על שתי הבטחות שבדבר אלוהים:
א. האדון ישוע המשיח הסיר את אשמת החטא אחת ולתמיד:
– "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו" (תהילים קג 12)
– "ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאותם" (מיכה ז 19)
– "המשיח, אחרי שהוקרב פעם אחת לשאת חטאי רבים, יופיע שנית – שלא לענין החטא – למחכים לו לישועה" (אל העברים ט 28)
– "דם ישוע המשיח [בנו] מטהר אותנו מכל חטא" (יוח"א א 7)
ב. האדון ישוע המשיח שילם את שכר החטא, הוא מסר עצמו למוות על הצלב, ולאחר שלושה ימים, קם לתחיה. האדון ישוע ניצח את המוות ואותו ניצחון מובטח לכל המאמינים בו (יוחנן יט-כ, יא 25-26): "אני התחיה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות. וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם."
מתי יחווה עם ישראל כעם את יום הכיפורים?
עם ישראל יחווה את יום הכיפורים כהלכתו – כל העם ביום אחד – רק לאחר שיכיר באדון ישוע כמושיע מכפר חטאים.
הברכה הזו תתגשם בחיי עם ישראל רק בסיום תקופת צרת יעקב.
לאחר שהעולם ועם ישראל יחוו בעתיד תקופת צרה עולמית בת 7 שנים, יחזור המשיח ישוע ארצה כדי להקים את ממלכתו הארצית למשך תקופה של אלף שנים.
שבע שנות הצרה נקראות גם: צרת יעקב מפי הנביא ירמיה (ירמיה ל 7)
שבע השנים הקשות הללו הן אותו "שבוע" אחרון בנבואתו של דניאל הנביא בפרק ט 24-27.
תיאור מפורט של מהלך האירועים בתקופה זו נמצא בספר ההתגלות שבברית החדשה בפרקים ו-יט.
כאשר המשיח ישוע יחזור ארצה, הוא ידרוך על הר הזיתים אשר עתיד להיבקע לשניים (זכריה יד 4).
כל אוייבי המשיח עתידים להיהרג (התגלות יט 11 ואילך, ישעיה סג 1-6)
המשיח יגיע למקום המחבוא של שארית עם ישראל במדבר, ויביא את השארית הזו בחזרה לנחלתם המובטחת (ישעיה סג 1-6, התגלות יב).
כעת ששארית עם ישראל נוכחת לדעת שישוע הוא הוא הגואל המובטח, יחזור כל העם בתשובה ויכנע לגואלו.
אז תתקיים נבואתו של הנביא זכריה בפרק יב 10:
"ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור."
עם ישראל יקבל את מושיעו ביום אחד – זכריה ג 9.
בשלב זה כל עם ישראל ייוושע. (אל הרומים יא 26).
כעת עם ישראל מוכן לחגוג את חג הסוכות עם גואלו ולהתחיל לממש את ייעודו ככוהנים בממלכת המשיח (שמות יט 5-6).
בבקשה שימו לב איך הפסוק מזכריה יב 10 מציין את תפקיד שלושת ההויות בשלמות האלוהית האחת.
א. אלוהים האב שופך את רוחו על עמו
ב. רוח הקודש פועלת בלב בני ישראל להבין את תורת אלוהים ולהפנים את העובדה שהמשיח הוא לא אחר מאשר האדון ישוע.
ג. בן האלוהים אשר נדקר הופך למוקד עמו.
איך אדם נושע בימינו צריך להתייחס ליום הכיפורים?
כנושע זכיתי לכפרת החטאים בדם המשיח ישוע בעקבות אמונתי בו כאדון ומושיע מכפר חטאים.
אני בוחן כל יום את חיי ומעשי למען אתוודה על חטאיי ואתמיד לחיות בקדושה וטוהר בכל יום כל היום.
כנושע אני משרת את אלוהים ככוהן כבר עתה (פטר"א ב 9-10)
תפילתי היומיומית היא לישועת עם ישראל.
מאחר שהאדון ישוע המשיח פתח את הברית החדשה בדמו, וכל הקורא בשמו לישועה זוכה להיקרא בן לאלוהים, והינו שותף לברית החדשה בדם המשיח, יוצא ש"יום הכיפורים" הפרטי שלי התגשם והושלם.
אני רשאי לצום כחלק מהזדהות עם בני עמי, אך אין עלי חובה שכזו.
נאמר על יום הכיפורים שהינו חוקת עולם. איך הקביעה הזו מסתדרת עם העובדה שהמצווה חסרת מרות היום? (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 10-11, אל הקולוסים ב 16-17)
כתבי הקודש גם מתייחסים לכהונת בני אהרון ככהונת עולם, אך כהונה זו אינה קיימת לאורך הברית החדשה.
לראיה ראה את דברי מחבר האיגרת אל העברים בפרק ז 11-19:…"אכן כאשר משתנית הכהונה, מן ההכרח שתשתנה גם התורה…" (ראה גם ט 8-144).
כהונת אהרון גם אינה תופסת ואינה קיימת בתקופת הנצח.
לפיכך, המילה עולם בקונטקסט הזה מתייחסת לעידן.
ז"א, כל עוד ברית משה בתוקף – זה עידן כהונת אהרון.
בפתיחת הברית החדשה – במותו של האדון ישוע, פגה המרות של כל המצוות הסמליות אשר נועדו ללמד ולחנך את עם ישראל להכיר את מושיעו.