יוחנן פרק ב' 1-12

 

האות הראשון של ישוע בכפר קנה: הפיכת המים ליין

בשיעור שעבר למדנו איך ישוע אסף חלק מתלמידיו.

יוחנן המטביל הציג את ישוע כשה אלוהים לאחר טבילתו.

תלמידי יוחנן המטביל, אנדרי ויוחנן הצטרפו לישוע ולאחר שעות מספר בחברתו, הם קראו גם לקרוביהם להצטרף לישוע.

תלמידיו של ישוע באו, ראו ונשארו כי לימודו של ישוע ומעשיו הוכיחו שהוא שה האלוהים.

תלמידי יוחנן, קרוביהם וחבריהם לא היו היחידים שחיפשו את האמת.

הרבה אנשים מחפשים, כמה חבל שהרוב מחפשים במקומות הלא נכונים ומבזבזים את חייהם באכזבה.

אלו שבאו אל ישוע, מצאו את חברת אלוהים ולא התאכזבו.

בפרק ב' יוחנן מתעד את האות הראשון שעשה ישוע  בכפר קנה אשר בגליל. הבה נקרא את פסוקים 1-12:

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל. אִמּוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הָיְתָה שָׁם,
2 וְגַם יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו הֻזְמְנוּ לַחֲתֻנָּה.
3 כְּשֶׁחָסַר לָהֶם יַיִן אָמְרָה אֵם יֵשׁוּעַ אֵלָיו: “אֵין לָהֶם יַיִן.”
4 אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “מַה לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה? עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי.”
5 אָמְרָה אִמּוֹ לַמְשָׁרְתִים: “כָּל מַה שֶּׁיֹּאמַר לָכֶם עֲשׂוּ.”
6 שִׁשָּׁה כַּדֵּי אֶבֶן הָיוּ עֲרוּכִים שָׁם, כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לְטָהֳרָתָם, וְכָל אֶחָד הֵכִיל כִּשְׁמוֹנִים עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים לִיטֶר.
7 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַלְּאוּ אֶת הַכַּדִּים מַיִם”, וְהֵם מִלְּאוּ אוֹתָם עַד לְמַעְלָה.
8 אָמַר לָהֶם: “שַׁאֲבוּ עַכְשָׁו וְהָבִיאוּ אֶל רֹאשׁ הַמְּסִבָּה.” הֵם שָׁאֲבוּ וְהֵבִיאוּ אֵלָיו.
9 טָעַם רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת הַמַּיִם שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְיַיִן וְלֹא יָדַע מֵאַיִן הוּא, אֶלָּא שֶׁהַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר שָׁאֲבוּ אֶת הַמַּיִם יָדְעוּ. קָרָא רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת הֶחָתָן
10 וְאָמַר לוֹ: “כָּל אָדָם מַגִּישׁ תְּחִלָּה אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב וְכַאֲשֶׁר הָאֲנָשִׁים מְבֻסָּמִים יַגִּישׁ אֶת הַטּוֹב־פָּחוֹת, אֲבָל אַתָּה שָׁמַרְתָּ אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב עַד עַכְשָׁו.”
11 זֹאת תְּחִלַּת הָאוֹתוֹת שֶׁל יֵשׁוּעַ. הוּא עָשָׂה זֹאת בְּקָנָה שֶׁבַּגָּלִיל. אָז הֶרְאָה אֶת כְּבוֹדוֹ וְתַלְמִידָיו הֶאֱמִינוּ בּוֹ.
12 אַחֲרֵי כֵן יָרַד אֶל כְּפַר נַחוּם הוּא וְאִמּוֹ עִם אֶחָיו וְתַלְמִידָיו, וְשָׁם שָׁהוּ יָמִים לֹא רַבִּים.

בפסוקים 1-2 נאמר:

"בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה חֲתֻנָּה בְּקָנָה אֲשֶׁר בַּגָּלִיל. אִמּוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ הָיְתָה שָׁם, וְגַם יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו הֻזְמְנוּ לַחֲתֻנָּה."

מתברר שישוע לא היה מתבודד כמו יוחנן המטביל. ישוע השתתף באירועים חברתיים.

אדרבה, אירועים כאלו שימשו כר נוח לבישור והצגתו כמשיח ישראל (לוקס טו 1-2).

ככל הנראה יוסף, בעלה של מרים אם ישוע נפטר ולכן איננו מוזכר.

מכיוון שישוע עדיין לא עשה ניסים ואותות ולא דיבר עם קהל נרחב אודות תפקידו, ניתן להניח שישוע הוזמן לחתונה עם אימו בגלל קשר חברתי כלשהו ולא בגלל היותו אישיות חשובה..

הטכסט מציין שאימו של ישוע כבר היתה שם. יתכן אפילו שעזרה בהכנת האירוע.

במהלך החתונה ארע  דבר לא נעים.

פסוק 3:

"כְּשֶׁחָסַר לָהֶם יַיִן אָמְרָה אֵם יֵשׁוּעַ אֵלָיו: “אֵין לָהֶם יַיִן.”

היין אזל. חוסר אוכל או שתייה במהלך חתונה נחשבו לביזיון שהיה רודף אחר בני הזוג כל ימיהם, ולכן האירוע היה בעל חשיבות.

העובדה שהאימא של ישוע היתה מודעת לבעיה והתערבה בנעשה, מציין את קרבתה למשפחת החתן או הכלה. הרי ככל הנראה היא עזרה בהכנות.

מרים, בנסותה להציל את משפחת הזוג מהבושה הצפויה, פונה לישוע ומדווחת לו שחסר יין.

מה ציפתה מרים מישוע שיעשה?, מדוע היא יידעה אותו בנושא? האם כל האימהות בחתונה רצו לבניהם כדי לומר להם שחסר יין?

תשובתו של ישוע לאימו יכולה לענות על השאלה!

פסוק 4:

"אמר לה ישוע: “מַה לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה? עוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעָתִי.”

תרשו לי לומר את הפסוק הזה בעברית מדוברת: "למה את מערבת אותי בעניין הזה, אישה? הזמן שלי עדיין לא הגיע!"

ישוע הבין שאימו מצפה ממנו לפתור את בעיית חוסר היין. לאחר 30 שנים של גידול בן כמו ישוע בבית היא כבר שלבן שלה יש פתרון לכל בעיה!

מבחינתה, ישוע הוא באמת הכתובת הנכונה לפתור את בעיית חוסר היין.

הבה ננסה להבין את תשובתו של ישוע לאימו!

אם ישוע היה פותר את בעיית מחסור היין רק בגלל בקשתה של אימו, הוא היה מצטייר כקוסם פרטי, אלוהותו היתה מצטיירת ככלי משחק עבור בני ביתו וחבריו. אלוהים הינו בובה הנמשכת על ידי חוטים!

תשובתו של ישוע לאימו נועדה להבהיר לה שפעולותיו ולוח הזמנים שלו אינם נתונים ללחצים ארציים אלא נתונים למילוי רצון אביו שבשמים. ישוע כבר הבהיר את הנושא כשהיה בן 12. לוקס פרק ב' פסוקים 40-52 וכן יוחנן ה' 19-20.

ישוע מילא את המצווה בתורה האומרת: כבד את אביך ואת אימך…

ישוע פועל על פי הדרכת אביו שבשמים!

במילים אחרות:

מרים ציפתה לנס כדי לפתור בעיה אישית מקומית בעוד ישוע מתכנן אות שיעזור לשאר בני העולם להכיר את המושיע בן האלוהים.

מה ההבדל בין נס לאות?

נס מציין ומדגיש כוח, בעוד אות מצביע על דבר מעבר  למה שנעשה.

כשמתבצע נס, אנו שמחים ומתפעלים, כשמתבצע אות, (למרות שגם אות יכול להיעשות בכוח על טבעי) אנו מצפים להסבר ולפרשנות!

בעוד נס מציין עובדה, סוף פסוק, אות מסמל תחילת דרך וציון.

אגב,  השימוש במילה: 'אישה', היה נימוסי ומקובל באותה תקופה.

בהיותו על הצלב אמר ישוע לאימו שעמדה לידו: "…אישה, הנה בנך.". לאחר מכן אמר לתלמיד: הנה אימך." מאותה שעה אסף אותה התלמיד לביתו" (יוחנן יט 26-27). ישנה דוגמא נוספת ביוחנן כ 13.

אין במשפט יחס חוצפני או חוסר נימוס. כך היה מנומס לדבר.

תגובתה של מרים בפסוק 5 מוכיחה כי הבינה וקיבלה את דברי ישוע.

"אמרה אמו למשרתים: "כל מה שיאמר לכם עשו."

מרים הבינה שהיא נכנסה לתחום אשר בו אין לה זכות החלטה.

היא הוכיחה את כניעתה לרצון אלוהים בכך שאמרה למשרתים לעשות ככל שיורה להם ישוע.

חשוב לזכור:

המחסור ביין לא תפס את ישוע בהפתעה. ישוע ידע לקראת מה הוא הולך ואף אחד, גם לא אימו יוכל לשנות את לוח הזמנים של אלוהים! כעת, כשמרים ירדה ממרכז העניינים, יכול ישוע להתחיל באות שתיכנן לאותו אירוע!

יוחנן מתאר את האות בפסוקים 6-11:

שִׁשָּׁה כַּדֵּי אֶבֶן הָיוּ עֲרוּכִים שָׁם, כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לְטָהֳרָתָם, וְכָל אֶחָד הֵכִיל כִּשְׁמוֹנִים עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים לִיטֶר.
7 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “מַלְּאוּ אֶת הַכַּדִּים מַיִם”, וְהֵם מִלְּאוּ אוֹתָם עַד לְמַעְלָה.
8 אָמַר לָהֶם: “שַׁאֲבוּ עַכְשָׁו וְהָבִיאוּ אֶל רֹאשׁ הַמְּסִבָּה.” הֵם שָׁאֲבוּ וְהֵבִיאוּ אֵלָיו.
9 טָעַם רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת הַמַּיִם שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְיַיִן וְלֹא יָדַע מֵאַיִן הוּא, אֶלָּא שֶׁהַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר שָׁאֲבוּ אֶת הַמַּיִם יָדְעוּ. קָרָא רֹאשׁ הַמְּסִבָּה אֶת הֶחָתָן
10 וְאָמַר לוֹ: “כָּל אָדָם מַגִּישׁ תְּחִלָּה אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב וְכַאֲשֶׁר הָאֲנָשִׁים מְבֻסָּמִים יַגִּישׁ אֶת הַטּוֹב־פָּחוֹת, אֲבָל אַתָּה שָׁמַרְתָּ אֶת הַיַּיִן הַטּוֹב עַד עַכְשָׁו.”
11 זֹאת תְּחִלַּת הָאוֹתוֹת שֶׁל יֵשׁוּעַ. הוּא עָשָׂה זֹאת בְּקָנָה שֶׁבַּגָּלִיל. אָז הֶרְאָה אֶת כְּבוֹדוֹ וְתַלְמִידָיו הֶאֱמִינוּ בּוֹ.

מכיוון שבוצע אות,  הרי שעלינו לברר מה רצה ישוע להוכיח.

בואו נשים לב לכל פרט ונראה באילו חפצים ישוע משתמש. הרי שום דבר לא נעשה במקרה…

ישוע ציווה על המשרתים לקחת את ששת כדי האבן, שביחד הם בעלי קיבולת של כ- 500 ליטר, ולמלא אותם במי הבאר או מקור המים שהיה ברשותם.  500 ליטר הינם כמות גדולה ביותר.

מדוע ישוע השתמש דווקא בכדים אלו? מה מיוחד בהם?, הרי עד לשלב שבו ארע המחסור ביין הגישו יין מכלי קיבול שנועדו לכך.

מדוע לא לקחת את בקבוקי היין הריקים ולמלא אותם שוב?

על פי בשורת מרקוס פרק ז' פסוקים 1-5  כדי המים נועדו למטרת הטיהור. כל הבאים היו מטהרים עצמם על ידי נטילת ידים ושטיפת כלים לפני האוכל. זאת היתה מסורת ביהדות אשר היתה נפוצה בקרב כל העם. (גם עד היום!)  (יוחנן ב' 6 – כמשפט היהודים לטהרתם)

מה היתה מטרת האות ומה האות לימד?

אלו שהיו מודעים לאות ראו שישוע השתמש בכדי המים ששימשו לטהרה.

אותם אנשים ראו במו עיניהם שכל כמות המים לטהרה, כל רחיצות הידיים החיצוניות,  כל ההנחיות הרבניות לא הועילו להציל את המחסור של אותו הרגע, ולהשלים את השמחה.

למרות היותם נקיים חיצונית, הם עמדו ערומים וחסרי יכולת מול חוסר – יין!

תלמידי ישוע ואלו שהיו עדים לאות הבינו את האות.

הם הבינו ששימוש בכדי הטוהרה היה עניין סמלי שנועד להצביע על עליונותו של ישוע על כל כלי לטוהרה חיצונית.

ישוע הוכיח לאנשים סביבו כי הוא נמצא מעל אותה טוהרה חיצונית, ואצלו לא קיים מחסור או עצב!   אצל ישוע ישנה שלמות! וכשישוע נותן דבר, זה הטוב ביותר.

בתגובה לאות, פסוק 11ב' מציין:

"…אז הראה את כבודו ותלמידיו האמינו בו".

תלמידיו שמעו עד כה שישוע הוא התגשמות הברכה שמשה תיאר בתורה, שהוא המשיח,  שה האלוהים, האמת והחסד.

תלמידי ישוע החלו לאמת את ששמעו דרך האותות והניסים שביצע ישוע.

הוא באמת מה שיוחנן המטביל אמר עליו.  האות מילא את ייעודו!

ל ס י כ ו ם :

הקטע מלמד מספר לקחים מאוד חשובים:

א. ניסיונה של מרים הוכיח שאלוהים לא יפעל בחיינו עד שניכנע לרצונו, ניתן לו את מקום ההנהגה, ונמלא אחר כל הוראותיו שהיום כתובים בתנ"ך.

אם ישוע ינהיג את חיינו, כי אז לא נדע מחסור אלא שלמות. אלוהים נותן לילדיו את הטוב ביותר.

ב. כל טוהרה חיצונית הינה ריקה מתוכן אם אין לה בסיס פנימי. ישוע הוכיח שהוא התוכן לחיים. ישוע הוא המצע לקדושה ושלמות שדבר אלוהים מבטיח.

בנוסף לכך, ישנם אלו אשר נטפלים בחוזקה לנושא היין כמשקה מומלץ.

התנ"ך מבהיר בצורה מאוד ברורה ששיכרון הינו חטא. שאול השליח מציין לטימותיאוס שהשימוש ביין יעיל כתרופה.

מי שבכל זאת טוען שראוי לשתות יין או משקאות משכרים מכיוון שגם ישוע שתה יין, שימשיך לחקות את ישוע גם בשאר הציוויים והדוגמאות שהוא נתן!