ספר יהושוע פרק י"א

 

נצחונות בצפון

 

1 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר; וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף, 2 וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנֲרוֹת וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר מִיָּם. 3 הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. 4 וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד. 5 וַיִּוָּעֲדוּ כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל.
6 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת, אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. 7 וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם; וַיִּפְּלוּ בָּהֶם. 8 וַיִּתְּנֵם יהוה בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם, וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה, וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם, וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה; וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד. 9 וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יהוה; אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ.   10 וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב; כִּי חָצוֹר לְפָנִים, הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. 11 וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם, לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה; וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ. 12 וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם; כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יהוה. 13 רַק כָּל הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם, לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל; זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. 14 וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב, עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה. 15 כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה. 16 וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה; וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה. 17 מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר חֶרְמוֹן; וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. 18 יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה. 19 לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן; אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה. 20 כִּי מֵאֵת יהוה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה; כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה.   21 וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב, וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל; עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ. 22 לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ. 23 וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה.

 

בפרק יא אנו כמעט מסיימים את מסעות הקרב העיקריים שעמדו לפני יהושוע ובני ישראל.

חלפו כבר כשבע שנים מאז שבני ישראל נכנסו לכנען, והנה הם עומדים לפני המערכה הגדולה והאחרונה.

בהדרכת אלוהים הצליחו בני ישראל לבודד את עמי הארץ בכך שנכנסו במרכזה, ביריחו, ותקעו טריז בין עמי הצפון לעמי הדרום.

לאחר הניצחון במערכה נגד מלכי הדרום, מגיעה שעת המבחן: הקרב המכריע נגד הקונפדרציה של מלכי הצפון.
תקציר האירועים בפרק יא:

יבין מלך חצור שמע כי מלכי הדרום הובסו. הוא מיד שלח שליחים למלכי האזור על מנת שיאספו את כל צבאם להילחם ביחד נגד צבא יהושוע. "וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל". הצבאות התאספו ליד אגם החולה, ומשם תכננו לצעוד לעבר בני ישראל.

יהושוע מקבל אישור והבטחת ניצחון מאלוהים:

"… אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת  אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ"  (פסוק 6).

מוטל עליו להשמיד את כל הסוסים ולשרוף את המרכבות.

יהושוע מגיע עם צבאו למקום ריכוז צבאות האויב ותוקף אותם בהפתעה. צבא האויב מובס ויהושוע אינו משאיר להם שריד.

לאחר הקרב מתפנה יהושוע וצבאו לכבוש את ערי המלכים ולהשמיד את כל יושביהם.

יהושוע עשה כל מה שציווה עליו אלוהים:

"כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר  מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה" (פסוק 15).

יהושוע כבש ערים רבות, ולא הייתה עיר אחת שרצתה להיכנע ולכרות ברית שלום מלבד הגבעונים.

כאשר הסתיימו הקרבות הגדולים, סוף־סוף יכלו בני ישראל לשבת בשקט במחנותיהם ולהתחיל לחשוב על חלוקת הארץ לשבטים לנחלה.

 

מה שונה בפרק זה שלא היה בפרק הקודם? במה שונה המלחמה הזו מקודמתה?

מתברר שישנו הבדל, והוא: לימוד נוסף וחשוב בביטחון באלוהים.

יבין מלך חצור ראה כי מלכי הדרום הובסו. וככל הנראה חשב כי תבוסתם נבעה מחוסר טכנולוגיה וכלי נשק מודרניים, או חוסר במספר החיילים שיכלו לגייס לקרב.

בפרק י אין שום התייחסות לגודל צבא מלכי הדרום, אך בפרק יא קיימת התייחסות מיוחדת: יבין העמיד צבא כה גדול עד כי פסוק 4 אומר,

"וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב רַב מְאֹד."

ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס, בן המאה השניה, טוען כי מספרם עמד על כשלוש מאות אלף חיילי רגלים, עשרת אלפים פרשים ועשרים אלף מרכבות. צבא אדיר בכל קנה־מידה!

יבין היה משוכנע שהפעם יהושוע בן־נון יבין מי הבוס בארץ הזו!

יהושוע מודע לגודל הצבאות העומדים מולו, ובוודאי מרגיש כמו ילד המנסה לעצור טנק בידיים! הוא היה חכם מספיק לפנות לאלוהים, לשאול את עצתו ולבקש את עזרתו.

 

בפסוק 6 אומר אלוהים ליהושוע:

"אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל…"

רבותיי, מאוד קל לדבר על מלחמה שהתרחשה לפני כ-3500 שנים. ישנם כאלו החושבים כי אז המלחמות היו פשוטות. אבל מלחמות אף פעם אינן פשוטות! הרי לא זורקים מלפפונים זה על זה! מאותן מלחמות הרבה אנשים לא חזרו. כמו שהיום כולנו מפחדים מהמלחמות, גם אז לא היה "תענוג גדול". יהושוע וחייליו ידעו כי מולם עומד אויב חמוש מכף רגל עד ראש במיטב כלי הנשק; והם, בני ישראל, ניצבים בכלים מינימליים.

עבור עימות שכזה הם נזקקו לאמונה גדולה ביותר! עלינו להעריך את גודל אמונתם ביציאה לקרב, כאשר האמונה הנה כלי הנשק היחידי.

הדבר הראשון שעלה במוחי היו הסיפורים שאבי סיפר לנו על מלחמת השחרור בשנת 1948: 600000  יהודים מול מאה מיליון ערבים. כאשר האויב חמוש במיטב הנשק ובכמות בלתי מוגבלת של תחמושת, עמדו חיילים, כמו אבי, עם רובים מתקופת נפוליאון, והוקצב להם מספר מועט של כדורים.

מרטין לותר אמר: "אדם אחד עם אלוהים זה רוב!" – כנראה שיהושוע המציא את האמרה, כי הוא פשוט חי אותה.

אכן יהושוע קיבל הבטחה כי למחרת כל צבא המלכים יושמד.

תארו לעצמכם איזו בשורה משמחת הביא יהושוע לחייליו! ייתכן כי הוא העלה בדעתו: "סוף־סוף נוכל לאסוף כלי נשק מתוחכמים, סוסים ומרכבות, ואז נוכל לעמוד על רגלינו מבחינה צבאית!"

אך לאלוהים הייתה תכנית אחרת. המשך פסוק 6 אומר:

"… אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ".

– מדוע? למה להרוס כלי נשק שיוכלו לעזור לעם? הרי הקרבות לא הסתיימו לחלוטין!
מתברר שלאלוהים היו מספר סיבות:

 

אאלוהים לימד את העם לסמוך עליו בלבד. ואם בני ישראל היו מתחמשים בכמות כה אדירה של סוסים ומרכבות, אז ביטחונם היה מופנה לכלי הנשק ולא לאלוהים.

אלוהים מלמד את עמו כי כלי הנשק היעיל והמודרני בכל הזמנים ולכל הקרבות זה "אמונה". להוכחה: הם ניצחו, עד היום, ללא כל כלי נשק מתוחכמים.

דויד המלך אומר בתהילים כ 8-10: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים; וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. יְהוָה הוֹשִׁיעָה; הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ."

בבספר מלכים ב כג 11 כתוב כי סוסים היו בעלי חיים שהוקרבו לאלילים, כנראה על־פי מנהג עמי הארץ. אלוהים לא רוצה את עמו קשור בעבודת אלילים מעין זו: "וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית־יהוה, אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים; וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ."

גבספר דברים יז 16 אלוהים אסר על בני ישראל (על המלך העתידי) לאסוף סוסים, על מנת שלא יתפתה להשיב את העם בחזרה מצרימה: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים, וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוה אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד."

לאלוהים היו מספיק סיבות כדי לצוות על יהושוע להשמיד את הסוסים והמרכבות.

 

לאחר השמדת חיילי האויב, התפנה יהושוע לכבוש את ערי המלכים. נאמר בפסוקים 11-13 כי יהושוע לא הרס את הערים, חוץ מחצור: "… רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל, זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ."

מדוע?

מפני שחצור הייתה הראש – המובילה והחזקה – מאחורי ההתקפה.

יהושוע השמיד ושרף אותה עד היסוד על מנת להוכיח לכל העמים כי אלוהים יכול להרוס את העיר החזקה ביותר שביניהן, ועליהן לדעת לתמיד כי כוחו של אלוהים הוא למעלה מכוחם. בכך ניסה יהושוע לדכא את רצונם לצאת למלחמה נוספת נגדו בעתיד.

בגמר הקרבות חזר יהושוע עם צבאו לגלגל, ושם נח מעט מתקופת הקרבות.

 

מה ניתן ליישם בחיינו היום?

פסוקים 6, 15 מאוד מעניינים. בפסוק 6 יהושוע מקבל את התשובה כי הניצחון בידו, ויחד עם זאת הצטווה להשמיד את כל כלי הנשק: "… כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת, אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ."

בפסוק 15 מתואר הציות. יהושוע עשה את כל מה שאלוהים ציווה: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר  מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת מֹשֶׁה."

אם היינו צריכים לתת ציונים ליהושוע, כנראה היו כדלקמן:

התנהגות: "10" – הוא שאל את אלוהים לפני היציאה לקרב.

אמונה: "10" – הוא ידע כי דבר אלוהים יציב, יצוק בסלע, ולכן היה בטוח כי למרות המספר הרב של חיילי האויב וכלי נשקם, הם יהיו פגרים למחרת באותה השעה.

ציות: "10" – יהושוע עשה כל אשר אלוהים ציווה לו. הוא השמיד את הסוסים והמרכבות, הרג את חיילי האויב והשמיד את יושבי עריהם שלא רצו שלום.

מה הייתה התוצאה בחייו של יהושוע?

יהושוע זכה לאמונם של חייליו. הם הלכו אחריו בביטחון ביודעם כי אלוהים ישמיד את צבא האויב האדיר; יהושוע זכה לניצחונות, וחייליו ראו כי אלוהים אתו ובכך הם יצאו מוגנים; יהושוע חי על־פי רצון אלוהים, וחייליו הלכו אחריו בעיניים עצומות. הוא זכה לברכה רבה.

נבחן את חיינו וננסה לתת לעצמנו ציונים בחשאי:

  • כמה בהתנהגות עם אנשים?

 

  • עד כמה אני מציית לדבר אלוהים?

 

  • עד כמה ציווי של דבר ה' חשוב בחיי?

 

  • האם אני נותן לאלוהים את הקרדיט לפעול בחיי?

 

  • האם אני מאמין שאלוהים מסוגל לטפל בקשיים בחיי?

יהושוע חי את היום כמו שאנחנו חיים. גם לו היו כישלונות וניצחונות! הבה נלמד להצליח היכן שיהושוע נכשל, ונתפלל שנוכל ליישם את הצלחותיו גם בחיינו על מנת שגם עלינו ייאמר: "הם עשו את כל אשר ציווה ה'!"

הבה נחייה למען אלוהים ונתפלל שהעדות שנשאיר אחרינו תמשוך אנשים אחרים ללכת ברצון אלוהים.