ספר יהושוע פרק ט'

 

תרמית הגבעונים

 

פרק ט:

1 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל, אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן; הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי, הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. 2 וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד. 3 וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי. 4 וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים.5 וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם; וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים. 6 וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית. 7 ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ אכרות־ (אֶכְרָת־) לְךָ בְרִית? 8 וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ: מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ? 9 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ לְשֵׁם יהוה אֱלֹהֶיךָ; כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם; 10 וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת. 11 וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר, קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ וּלְכוּ לִקְרָאתָם; וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית; 12 זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם; וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים; 13 וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ; וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד. 14 וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם; וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ. 15 וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם; וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה. 16 וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית, וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים. 17 וַיִּסְעוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל עָרֵיהֶם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים. 18 וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים. 19 וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה: אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּיהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם; 20 זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם; וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם. 21 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ, וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. 22 וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר, רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים. 23 וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי. 24 וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ, כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.  25 וְעַתָּה הִנְנוּ בְיָדֶךָ; כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עֲשֵׂה. 26 וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן; וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם. 27 וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח יהוה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.

עם ישראל חווה אירועים מרגשים:

אהוא היה עד לכיבוש מזהיר של העי;

בקריאת דבר אלוהים על הר גריזים והר עיבל.

יהושוע שמח כי אלוהים קיבל את הבקשה לסליחה. הניצחון הוכיח זאת מעל ומעבר. ניתן לומר שהעם נמצא במצב של התרוממות רוח.

מתברר שגם השטן יודע מתי לתקוף! והוא אכן תוקף בכל רגע שאנו לא מוכנים.

בכל פעם שנרגיש בטוחים בזרועות אלוהים, ינסה השטן לערער את ביטחוננו.
תקציר פרק ט

כל המלכים אשר נמצאים באזור ישראל שמעו על אודות העם הזה אשר הגיע וכובש כל אשר בדרכו. לכן, הם החליטו להתאחד ולהקים צבא אחד נגד עם ישראל.

אחד העמים — הגבעונים — שמעו את אשר עשה יהושוע ליריחו ולעי, ולכן החליטו לא לקחת חלק באיחוד הזה. במקום להילחם, הם תכננו להערים על יהושוע ועל זקני העם.

מספר יושבי גבעון, בלבוש בלוי ועם ציוד ישן, עלו ליהושוע ולעם בגלגל.

הם טענו כי באו מארץ רחוקה, וכי זקני עמם שלחו אותם על מנת לכרות ברית עם ישראל:  "וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם: עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית." נציגי העם שאלו את הגבעונים מספר שאלות כדי לוודא שאמנם הם באו מרחוק. והללו המשיכו בשקר, "… מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם יהוה אֱלֹהֶיךָ; כִּי שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם."

יהושוע וזקני העם כרתו ברית שלום עם אותם אנשים — ברית שבה העם התחייב לא לפגוע באנשי הברית …

"וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ" (פסוק 14).

לאחר שלושה ימים יהושוע וזקני העם נוכחו לדעת כי אותם האנשים שוכנים בקרב ישראל. יתר על כן, מדובר בתושבי ארבע ערים חשובות: "גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים."

כאשר העם הבחין בטעות, יהושוע והזקנים באו בטענות לפני הגבעונים: "…לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ?". בעקבות השבועה הגבעונים לא נפגעו אבל הוענשו: "וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח יהוה" לדורותיהם; כלומר היו עבדים, ועליהם היה לדאוג לאספקת המים והעצים לעבודת אלוהים (קורבנות וכו'…).

הגבעונים ניסו לתרץ את שקרם בכך שפחדו מהשמדה, ולכן הם רימו. למרות זאת, הם ניסו לזכות במעט חסד אשר לו זכו. יהושוע כיבד את השבועה ומנע מן העם להשמידם.

 

ובכן, מהו תוכן הפרק?

מתברר שעמי האזור ניסו להתאחד למטרה אחת: השמדת עם ישראל.

המעניין בכך שאותם עמים לא נהגו לשלוח מנות זה לזה! הם היו אויבים בדם ובנפש ונהגו לטבוח זה בזה בכל הזדמנות. אבל לנוכח אויב משותף, הם כולם התאחדו (אז ועד היום קיים אותו מצב — 1948, 1967, 1973).

הגבעונים הבינו שאם יריחו והעי נפלו כ"עלים בשלכת", כי אז עדיף להיכנע ולחיות.

אבל קיימת בעיה קטנה: הגבעונים ידעו כי ה' ציווה על עם ישראל להשמיד את כל יושבי הארץ, ולכן הבינו כי זמנם לחיות אוזל (פסוק 24: "וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ: כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"). הם ידעו את הבסיס לאמונה באלוהים, והבינו כי אם יצליחו להשיג ברית שלום עם ישראל, אפילו במרמה, כי אז חייהם מובטחים.

למעשה הגבעונים פעלו בערמה, כמו שכל עם מנסה לפעול על מנת לנצח בקרב. מדוע יהושוע הערים על מלך העי – ולגבעונים אסור?

יהושוע לא שיקר בקרב נגד העי. הטקטיקה שלו הייתה גאונית ולמעשה בהדרכת אלוהים. יהושוע לא פתח פיו במשך כל הקרב.

לעומתו הגבעונים מלכתחילה לא באו במטרה לשרת את אלוהים כמו שטענו, אלא רק כדי להציל את עורם, לנצל את הדבקות בשבועה (לפי מצוות אלוהים) ולהמשיך בחייהם האליליים. הגבעונים השיגו את אשר חפצו, אבל לא נמלטו מיד אלוהים ומקיום דברו.

 

חוטבי עצים ושואבי מים — לבית אלוהים

לאחר שנתגלה השקר, העניש יהושוע את הגבעונים: עליהם להיות חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלוהים (פסוקים 23, 27).

ובכן, מה כל כך רע בלחטוב עצים ולשאוב מים?

הרי הגבעונים היו אנשי מלחמה, והעונש שקיבלו (עם החיווים) היה משפיל ביותר.

באותה תקופה עתיקה, הנשים עבדו בשאיבת מים ובחיטוב עצים. לכן העונש שהוטל על הגבעונים היה כה משפיל! אותם גברים, אנשי חיל, וגם בניהם אחריהם, יעסקו בעבודות נשים כל חייהם.

אגב, אם תאמרו לגבר בדואי ש"הוא אישה", זה ישפיל אותו! משפט זה עלול לסכן את חייכם.

יהושוע אמר כי הגבעונים יחטבו עצים וישאבו מים לבית אלוהים — "לְבֵית אֱלֹהָי", "לְמִזְבַּח יהוה".

מדוע?

מכיוון שהגבעונים ימשיכו לחיות בקרב העם, הם יהוו סיכון להתפשטות עבודה אלילית. קרבה פיסית לעבודת האלוהים תוכל במשך הזמן לגרום להם להתקרב ולשרת את האלוהים האמיתי. ובכן, הנה החסד במתן עונש!

לכל נושא הזבחים והעלאת קורבנות יש צורך בכמויות של חומרי בעירה ומים.

בפרק ט התגשמה נבואה שניתנה מפי נח: "וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו;  וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ" (בראשית ט 25-26) הואיל וחם עשה מעשה מביש בנח אביו.
ובכן, מה הקשר בין כנען לגבעונים?

הגבעונים היו חיווים:

ט 7: "ויאמרו אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי: אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית?"

יא 19: "לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן".

החיווים היו צאצאי כנען — בראשית י 15-20" : וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. 16 וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי, וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. 17 וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. 18 וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי; וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי; 19 וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן, בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה; בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע. 20 אֵלֶּה בְנֵי חָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם; בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם." — כנען היה בנו של חם.

בעובדה שהגבעונים הופכים לעבדים לבני ישראל שמוצאם מהבן שֶם, נבואתו של נח מתגשמת.

 

וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ

כעת נתמקד יותר בדרך פעולתו של יהושוע ונלמד מניסיונו:

יהושוע כבר למד כי לפני כל קרב חייבים לשאול את אלוהים (דוגמת "העי"), אך מתברר שיהושוע חשב שאין צורך להטריד את ה' אם מדובר בשלום.

מדוע להטריח את ה' בדברים קטנים? הרי מספר אנשים מסכנים שגרים בקצה העולם רוצים שלום… בשביל זה להטריח את אל העולם! הייתכן שאלוהים יאמר "לא" לשלום?

אלוהים לימד את יהושוע את מה שבני אדם שוכחים: אנשים רואים את החיצוניות, אבל אלוהים רואה את הלב: "…כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוה יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז 7).

מתברר שלא כל "שלום" מסתיים ב"שלום". אלוהים לימד את מנהיגי העם כי שלום שעושים ללא יד אלוהים מסתיים בכישלון וצער לדורות. יהושוע למד זאת עם הגבעונים. ועלינו ללמוד את הלקח מיהושוע.

יהושוע כרת ברית. התנ"ך מציין בצורה ברורה כי יהושוע והזקנים לא שאלו את פי אלוהים: "וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ" (פסוק 14).

אלוהים לימד את שליטי העם כי כל דבר שיעשו ללא הסכמתו, יביא עליהם צרות צרורות.

 

מה היה העונש של ישראל?

בפרק זה לא כתוב שאלוהים העניש את ישראל או את יהושוע והזקנים בגלל שלא שאלו את פי ה'.

העונש שעם ישראל קיבל הוא אחד מהעונשים שלא כתובים; הוא האחד שאנו חיים אתו לדורות, כצלקת שנשארת לכל החיים.

עם ישראל נאלץ לשמור ולהגן על עם עובד אלילים הגר בקרבו – ועוד בשבועה!

כ-400 שנים מאוחר יותר העניש אלוהים את עם ישראל בבצורת שנמשכה שלוש שנים ברציפות. דויד המלך פנה לה' ושאל לפשר העונש. ה' אמר לו כי שאול המלך טבח בגבעונים מספר שנים לפני כן. שאול חשב ששבועת יהושוע והזקנים פגה, אבל ה' הוכיח כי טעה. שבועת ה' נשארת לנצח.

דויד המלך פנה אל הגבעונים: "…מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם, וּבַמָּה אֲכַפֵּר? וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת יהוה." הסליחה ניתנה בתנאי ששבעה מבני שאול יינתנו לגבעונים לגזר דין מוות: "יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו, וְהוֹקַעֲנוּם לַיהוָה בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר יהוה". דויד נתן להם שבעה מנכדיו של שאול. הם הומתו. אז ניתך הגשם על הארץ (שמואל ב כא 1-10).

 

מתברר שהפרק מלמד אותנו מספר שיעורים מאוד חשובים:

כל הבעיה החלה מהנקודה ששליטי העם לא שאלו לעצת אלוהים. יהושוע יכול היה לדעת את האמת תוך זמן קצר, אם היה משתמש באבני האורים והתומים. אך הוא סבר כי ידע מספיק מבלי לערב את אלוהים.

היום אין לנו אורים ותומים! אך יש לנו את דבר אלוהים הכתוב כדי להבדיל בין טוב לרע ולדעת את רצון אלוהים. קרבה ושימוש תמידי בדבר ה' יצילו אותנו ממצבים דומים.

זיכרו: העם נכנס לבעיה ממצב של אופוריה! דעו כי השטן ינסה תמיד לערער את הביטחון שלנו באלוהים. הדרך להילחם בו היא תמיד להיות מוכנים! כי השטן יעשה הכל כדי להרוס את העדות שלנו בכל עת.

שמעון השליח  מזהיר אותנו במילים אלו: "הֱיוּ עֵרִים וְעִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. אוֹיִבְכֶם הַשָֹטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ. עִמְדוּ נֶגְדּוֹ יַצִּיבִים בָּאֱמוּנָה, בִּידִיעָה שֶׁאוֹתָן הַצָּרוֹת עוֹבְרוֹת עַל אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (הראשונה לפטרוס ה 8, 9).

אלוהים מלמד אותנו כי לומר את האמת זה תמיד עדיף. הגבעונים יכלו להיות בני ברית אילו לא שיקרו. אלוהים לא דרש מעמו להשמיד כל אדם בארץ בגלל היותו אדם, אלא תמיד קיבל כל אדם או עם שנכנע למרותו (בהר גריזים ובהר עיבל היו גם גרים: ח 30-35: "… כַּגֵּר כָּאֶזְרָח … וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם").

אלוהים הוכיח כי עלינו לשתפו בכל פרט בחיינו, הואיל ולפעמים הבעיות שנראות לנו קטנות עלולות להשאיר צלקות עמוקות. אלוהים רוצה שנשאל אותו בקשר לחברה לחיים, לחוזה קנייה וכו', ולמעשה — בכל נושא שעומד על הפרק בחיינו האישיים.

יהושוע חשב כי המקרה עם הגבעונים הנו פשוט שאינו מצריך את הטרדת ה'. אבל הוא טעה! כי אלוהים אינו רואה את תפילותינו כהטרדה, אלא כבגרות באמונה.

הבה נקפיד לתת לאלוהים את תפקיד ה"אבא" — נהיה קרובים אליו, ונדע כי הניצחון בחיינו ייתכן רק אתו!