ספר יהושוע – פרקים ג' – ד'

 

חציית הירדן ותיעוד הנס, הכניסה לכנען

התנ"ך מתאר לעתים מאורעות שמתרחשים במקביל, ולכן על מנת לראות את התמונה הכללית והברורה נתרכז בחציית הירדן (פרקים ג-ד); לאחר מכן נחזור למאורע שקרה באותה העת: הריגול ביריחו (פרק ב).

פרק א מסתיים בפקודת יהושוע לשוטרים: עליהם להכין את העם לחציית הירדן תוך שלושה ימים. בזמן שהעם הכין עצמו לתזוזה ולחצייה, נשלחים שני מרגלים לעיר יריחו. מכאן, שני מאורעות מתרחשים במקביל.
פרק ג 

1 וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים, וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ. 2 וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה׃ 3 וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר, כִּרְאוֹתְכֶם  אֵת אֲרוֹן בְּרִית־יהוה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, נֹשְׂאִים אֹתוֹ; וְאַתֶּם, תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם, וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו. 4 אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה, בֵּינֵיכֶם ובינו (וּבֵינָיו), כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה; אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ, כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. 5 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יהוה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת. 6 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר, שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם; וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם.  7 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר יֵדְעוּן, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ. 8 וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית לֵאמֹר: כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן, בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ. 9 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: גֹּשׁוּ הֵנָּה, וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי יהוה אֱלֹהֵיכֶם. 10 וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי. 11 הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ; עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. 12 וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ, מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. 13 וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יהוה אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה; וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. 14 וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן; וְהַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם; 15 וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר. 16 וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים, עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ. 17 וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית־יהוה בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן; וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.

 

לפני שנעמוד על נקודות מפתח בשני הפרקים, אסכם את אירועי חציית הירדן ותיעודו:

התנ"ך כבר תיעד בעבר חציית ים. לפני כ-40 שנה חצה אלוהים את ים סוף לשניים ואִפשר לעם ישראל להגיע למדבר. בספר שמות פרק יד אנו קוראים כי אלוהים ציווה למשה להכות במטהו על הים, והים נחצה. והנה כאן בני ישראל חוצים את הירדן, אך בצורה שונה.

יהושוע לא נצטווה להכות בנהר, אלוהים הוא זה שנכנס לנהר (ג 13: "וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יהוה אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה; וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד").

 

העם נצטווה לשמור על מרחק של כמעט קילומטר מארון הברית שנישא על־ידי הכוהנים.

מרחק העם מארון הברית – רמז למרחק הקדושה של העם יחסית לקדושת ה'.

מדוע?

יש לזכור כי העמים עובדי האלילים נהגו להתייחס לאליליהם כקמיע, ולקחו אותם עמם לאן שהם הלכו. במילים אחרות: "אני מחזיק את האליל שלי במגירה, והוא רכושי!"

אלוהים מראה לעמו כי הוא לא רכושם, הוא אינו קמיע. עליהם לזכות בקרבתו על־ידי יראה ואמונה.

ארון הברית סימל את נוכחות אלוהים בקרב העם. העם לא מחזיק את אלוהים בכיס ומדריך אותו לארץ החדשה, אלא אלוהים הוא זה שילך לפניהם וינחה להם את הדרך. אלוהים לא נגרר, אלא הוא המוביל. אלוהים הוא זה שמכניס את עמו לארץ ההבטחה.

 

בפסוק 5 יהושוע אומר לעם

"… הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יהוה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת".

כאשר אלוהים נתן את התורה מסיני כל העם היה צריך להיטהר (שמות יט-כ).

אנו חוזרים על נושא זה בעקביות: אלוהים שונא חטא. הוא לא יכול לפעול במלוא הדרו אם אנו לא מוכנים להתוודות על חטאינו ולעמוד נקיים לפניו (זה מזכיר את הכתוב באיגרת הראשונה ליוחנן). אלוהים פועל ומאפשר לנו להתקרב אליו אם אנו נאמנים ועומדים נקיים ומוכנים לפניו.

הברית החדשה מציגה את התכנית החדשה של אלוהים לישועה, אך הדרך מבחינתו נשארה זהה: פתור את החטא בחייך, התקדש לפני אלוהים והוא יעשה נפלאות בחייך!
פסוק 10 הנו הפסוק המרכזי בפרקים ג-ד מבחינת העם:

"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: בְּזֹאת תֵּדְעוּן (בזאת = יבוש וחציית הירדן) כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי."

יהושוע אומר לעם כי הנס שהם עומדים לראות בא להוכיח להם כי אלוהים הוא האל החי היחידי, לא כמו שאר האלילים המתים. יתר על כן, אותו אל חי הוא האל אשר יעזור לגבור על עמי הארץ.

במילים אחרות, אלוהים מציג תנאי לפני העם: אם הירדן יובש, והם יחצו, אז באמת הם ינצחו את האויבים בארץ. לא פלא שהעם הלך לכל הקרבות! לא מתועד מצב של פחד מן הקרב.

התיאור "אל חי" אומר הרבה: הוא אל אשר מודע לצרכינו ופועל בהתאם. עובדה, אלוהים גרם לייבוש מי הירדן כשבני ישראל עמדו לחצותו (לא שבועיים לפני או אחרי!).

אלוהים כרת את ים סוף ברגע שמשה הכה בים, ואִפשר לישראל להימלט מצבא מצרים. תארו לכם את משה מכה בים ושום דבר לא קורה! והעם נלקח שוב למצרים ורק אז ים סוף נזכר להיפתח!

רבותיי, אלוהים הוא "אֵל חַי" שעונה לבעיות בזמן אמת. האל החי תמיד דרש שהאמונה תחיה בנו, כתנאי לנפלאות ולנסים שהוא יכול לעשות בחיינו.

יעקב השליח אמר: "כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא" (ב 26).

 

היום, כאשר מדברים על הירדן, אנו חושבים על נחל מסכן שכל אדם, גדול וקטן, יכול לחצות בעיניים עצומות. למעשה מה שזרם לפני עם ישראל היה ירדן הומה וגועש, נחל רחב ומסוכן אשר היה מלא בעונת הקציר – העונה שבה השלגים נמסים בחרמון והמים זורמים הישר לירדן ולים המלח: "… וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר" (פסוק 15).

ישנם ספקנים האומרים כי הייתה רעידת אדמה באותו הרגע, ובסך הכל סלע ענק חסם את המים.

הסלע נפל בדיוק כשהכוהנים נגעו בירדן, מי הירדן עצרו והעם עבר. ובדיוק כאשר הכוהנים יצאו מהמים חודשה הזרימה. עבורי זה נס! הרי אלוהים יצר את הטבע, וזכותו להשתמש בו לצרכיו.

פרק ג מסתיים בחציית הירדן, ופרק ד עוסק בתיעוד החצייה, מטרתה ותוצאותיה.
פרק ד

1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃ 2 קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים; אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט׃ 3 וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אֲבָנִים; וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם, בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה;   4 וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ, אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט. 5 וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן; וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. 6 לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם; כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם? 7 וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית־יהוה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן; וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם. 8 וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי־עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן, וַיַּנִּחוּם שָׁם. 9 וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית; וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 10 וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ. 11 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן־יהוה וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם. 12 וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. 13 כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא, עָבְרוּ לִפְנֵי יהוה לַמִּלְחָמָה, אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ.  14 בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יהוה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו.15 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר׃ 16 צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן. 17 וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר: עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן. 18 וַיְהִי בעלות (כַּעֲלוֹת) הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־יהוה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, אֶל הֶחָרָבָה; וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם, וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו. 19 וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ. 20 וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל. 21 וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה? 22 וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה; 23 אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם; כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יהוה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם־סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ. 24 לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יהוה, כִּי חֲזָקָה הִיא; לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים.

 

אלוהים לא עושה נסים לחינם! ועל כן הוא דרש מיהושוע לקבוע אבני זיכרון לדורות הבאים.

12 אבנים – למספר שבטי ישראל שחצו את הירדן – נלקחו מהנחל והועמדו בגלגל, מספר קילומטרים מצפון ליריחו (ד 20).

12 אבנים נוספות העמיד יהושוע בתוך הנחל (ד 9: "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית; וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה").

מדוע?

על מנת שהדורות הבאים לא יגידו: "גם אנחנו רוצים נס דומה!" – אבנים אלה הם עדות לנס שעשה אלוהים לעמו. האחריות על כל ראש משפחה היא ללמד את ילדיו על אודות מעשה אלוהים (פרק ד 21-23). העובדה שכל כך הרבה אנשים אינם מאמינים מראה שאבותינו לא צייתו לדבר אלוהים ולא לימדו את בניהם על אודות הנסים שעשה אלוהים.

 

מדוע 12 אבנים בתוך המים, ו-12 מחוץ למים?

האבנים בתוך ומחוץ למים מחזקות את הפסוק "… אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם".

אין זה נס להיכנס לנהר גואה! הנס הוא לצאת יבש. ולכן 12 האבנים בתוך המים ו-12 מחוץ למים נועדו להעיד כי היינו בפנים ויצאנו החוצה חיים ושלמים.

דבר דומה קיים בחייו של ישוע המשיח: אין שום נס בצליבתו, הנס טמון בתקומתו מן המתים! בזאת טמונה הישועה ואנו יודעים שבן אלוהים חי.
מה רצה אלוהים להוכיח בנס?

א. להוכיח לעם כי הוא אל חי ואדון כל הארץ אשר ייתן להם את הנחלה ויביס את אויביהם:

"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי, וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי" (ג 10).

ב. להוכיח ליהושוע כי אלוהים אתו כמו שהיה עם משה:

פרק ג 7:

"וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל; אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ."

אלוהים הבטיח ליהושוע כי הוא יהיה אתו כמו שהיה עם משה: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךּ" (פרק א 5). העם עצמו אמר ליהושוע שאם ה' יהיה אתו כמו שהיה עם משה, הם ישמעו לכל מילה שיאמר: "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ; רַק יִהְיֶה יהוה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה" (פרק א 17).

האם אלוהים השיג את המטרה?

הוכחה: אלוהים חצה את ים סוף למשה, ואת הירדן ליהושוע. אלוהים הוכיח את קרבתו למשה על־ידי חציית ים סוף ברגע נגיעת המטה במים; ולעבדו יהושוע, אלוהים חצה את הירדן. העם יכול היה לראות שאלוהים עומד לצד יהושוע.

האם יהושוע התקבל כמנהיג בעיני עמו?

בפרק ד 14 נאמר:

"בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יהוה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו."

הנה לנו הבטחה והתגשמות.
ג. הנס של אלוהים נועד להיות ידוע גם לעמי הגויים על מנת שכולם ידעו כי אלוהים הוא האל החי:

"לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יהוה, כִּי חֲזָקָה הִיא; לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (ד 24).

האם שאר העמים ידעו על אודות הנס?

פרק ה 1:

"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו (עָבְרָם); וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

מה שקורה פה הוא עניין קריטי! לאורך כל כיבוש הארץ אנו רואים את עם ישראל משמיד והורג. ותמיד עולה השאלה: היכן הרחמים?

רבותיי, אין רחמן גדול מאלוהים. כל שאר העמים זקוקים לישועה בדיוק כמו ישראל! הנס נועד להישמע למרחקים – הבשורה על אודות האל החי היא לכולם.

מהי התוצאה?

אותם עמים פחדו מעצמת הכוח שהיו מודעים לו, אך לא עשו דבר כדי לחזור בתשובה. הם פנו לאליליהם וביקשו את עזרתם במקום לפנות לאלוהים, האל החי.

פרק ב 10-11:

"כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם … וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם…"

… ופסוקים רבים אחרים מעידים כי כל העמים ידעו על אודות הנסים. תהודת הנסים הייתה גלובלית.

עוד לפני שנהרג אדם כלשהו מיושבי הארץ – לפני שהחל הקרב הראשון – אלוהים נתן עוד הזדמנות: "בואו אליי, חזרו בתשובה!"

בשיעורים הבאים נראה כי מעטים ענו לקריאת הרחמים של אלוהים וקיבלו חיים.

 

מלבד ידיעת דבר ה' מבחינה היסטורית, מה אנו למדים מפרק זה?

א. אלוהים נאמן לדברו, הוא מבטיח ומקיים. הוא הוציא את עם ישראל ממצרים והבטיח להם את ארץ כנען, ואמנם כך קרה. עם ישראל חצה את הירדן, ונמצא על האדמה המובטחת. אלוהים הוא אל חי, דובר אמת.

אלוהים מבטיח לנו חיי נצח בתמורה לציות באמונה. אנו יכולים לבטוח בביטחון מלא כי אותו אל חי יקיים וימלא את הבטחתו.

ב. אלוהים הוא אל התבל. הוא אוהב אותי ואותך – יהודי או גוי – באותה מידה.

הדרך לאלוהים שווה: ישוע מת עבור חטאי כל בני האדם: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם" (יוחנן ג 16).