התגלות פרק י"ב - ישוע המשיח

התגלות פרק י"ב פסוקים 1-5.

כותרת: התמונה השלמה – המלחמה הרוחנית הגדולה – ישראל, המשיח והשטן.

מבט על המאבק הרוחני מבראשית ועד אחרית הימים

המלאך השביעי תקע בשופר, ושרשרת אירועים החלה בשמיים ובארץ.
הדרך לשפיכת שבע קערות הזעם נפתחה, והן עתידות להביא על העולם מכות קשות שלא היו כמותן.

אך לפני שיוחנן מציין ומתאר את המכות והנגעים שיבואו בעקבות שפיכת שבע קערות זעם אלוהים על הארץ, מעניק האדון ישוע המשיח ליוחנן, ודרכו גם לנו, מידע חיוני על הכוחות השותפים למלחמה הרוחנית, הפועלים מאחורי הקלעים מאז ימי בראשית.

פרק י"ב הוא פרק המציג את התמונה הכללית – התמונה השלמה.
הפרק מציג לפני הקורא את ההיסטוריה של המאבק בין השטן לבין אלוהים, ואת הדמויות הפועלות לאורך הספר ומטרותיהן.
הפרק מבהיר שכל האירועים המתוארים בספר ההתגלות הם תוצאה של מלחמה רוחנית עזה בין השטן לבין אלוהים, שמקורה בבראשית, ממשיכה במהלך הצרה ושיאה בסוף מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים, אז יושלך השטן לאגם האש והגופרית לעולמי עולמים (כ 1-10).
לשמחתנו, אנו גם יודעים שאלוהים שולט בכל אירוע ומנצח בסופו של דבר.
הבנת פרק זה מסייעת לנו להבין את מה שקראנו עד כה, ואת מה שאנו עתידים ללמוד בהמשך.

פרק י"ב 1-18.

¹ "אות גדול נראה בשמים: אשה אשר השמש לבושה, הירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים עשר כוכבים

² הרה היא וזועקת מכאבים וצירי לידה.

³ גם אות אחר נראה בשמים: והנה תנין גדול, אדום כאש, שבעה ראשים לו ועשר קרניים. על ראשיו שבעה כתרים,

⁴ וזנבו סחב שליש מכוכבי השמים והשליכם ארצה. והתנין עמד לפני האשה הקרובה ללדת כדי לבלוע את בנה בעת הלידה.

⁵ לאחר שילדה בן זכר, אשר עתיד לרעות את כל הגויים בשבט ברזל, נחטף בנה אל האלוהים ואל כסאו.
⁶ והאשה ברחה למדבר, אשר שם הוכן לה מקום מאת האלוהים, כדי שיכלכלוה שם אלף ומאתים ושישים יום.

⁷ ומלחמה התחוללה בשמים. מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו.

⁸ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.

⁹ אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל. הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו אתו.

¹⁰ ושמעתי קול גדול בשמים אומר: "עתה באה ישועת אלוהינו, גבורתו ומלכותו וממשלת משיחו, כי הושלך שוטן אחינו המקטרג עליהם לפני אלוהינו יומם ולילה.

¹¹ והם נצחוהו בדם השה ובדבר עדותם, ולא אהבו את נפשם עד מוות.

¹² על זאת שמחו שמים ושוכניהם. אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, בידעו כי קצרה עיתו."

¹³ כאשר ראה התנין כי הושלך ארצה, רדף את האשה אשר ילדה את הזכר.

¹⁴ אז נתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול כדי לעוף למדבר אל מקומה אשר תכולכל שם מועד מועדים וחצי מועד מפני הנחש.

¹⁵ הטיל הנחש מפיו נהר מים אחרי האשה, לשטפה בנהר.

¹⁶ אך הארץ עזרה לאשה. פתחה הארץ את פיה ובלעה את הנהר שהטיל התנין מפיו.

¹⁷ קצף התנין על האשה והלך לעשות מלחמה עם שאר זרעה השומרים את מצוות אלוהים ולהם עדות ישוע.

¹⁸ והוא עמד על חול הים."

Larkin, Clarence. Dispensational Truth or God's Plan and Purpose in the Ages. (Glenside, PA: Rev.

Clarence Larkin Est., 1920), pg. 113.

משלימי השיעור:

מה היה עד כה: המאבק בין השטן לישראל מבראשית ועד עליית הקהילה השמיימה (פס' 1-5).
א. מי היא האישה? (פס' 1)
ב. מהי זהות התינוק ברחם האישה? (פס' 2)
ג. מי הוא התנין? (פס' 3)
ד. מה מסמלים שבעת הראשים ועשר הקרניים? (פס' 3)
ה. מהי משמעות הכתרים שעל ראשי התנין? (פס' 3)
ו. מי הם שליש מכוכבי השמיים? (פס' 4)
ז. מדוע מתאמץ התנין להרוג את הבן זכר שנולד מן האישה? (פס' 4)
ח. מה מציינת החטיפה של הבן זכר אל אלוהים ואל כסאו? (פס' 5)
מה עתיד להיות: המאבק של השטן נגד ישראל מאמצע הצרה ועד חזרתו של ישוע ארצה )פס' 6-18(:
א. מתי ומדוע האישה (שארית עם ישראל) בורחת למדבר? (פס' 6)
ב. מהו אופי המלחמה בין השטן למלאכי אלוהים, שבסיומה נזרקו השטן ומלאכיו ארצה? (פס' 7-12)
ג. כיצד יציל אלוהים את שארית ישראל מיד השטן ושדיו? (פס' 13-16)
ד. מי הם האחרים שהשטן ושדיו תוקפים? (פס' 17)
ה. מי הוא העומד על חול הים? (פס' 18)

א. מי היא האישה? (פ. 1)

יוחנן רואה אות גדול בשמיים: אישה הלבושה בשמש, כאילו השמש עוטפת אותה כלבוש. [1]
הירח נמצא תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים־עשר כוכבים.
האישה הרה, נאנקת מכאב וזועקת מצירי לידה.

זהות האישה

האישה המתוארת בפרק מייצגת את כלל עם ישראל.
מדוע כך?

עדות מספר בראשית (ל״ז 1-11):
יוסף מתאר את החלום שהעניק לו אלוהים. בחלום השמש והירח מסמלים את יעקב ורחל, ושניים־עשר הכוכבים מסמלים את בני יעקב – שבטי ישראל. יוסף, אחיו והוריו הבינו היטב כי החלום מתייחס אליהם. כלומר, האישה בחלום מייצגת את עם ישראל כולו. מכאן, האישה מסמלת קבוצה הכוללת את כל צאצאי אברהם, יצחק ויעקב.
עדות מספר ישעיה:
בישעיה כ״ו 17-18 מתואר עם ישראל כאישה הנאנקת מצירים וזועקת אל אלוהים (וראה גם ישעיה י״ג 8, כ״א 3, ס״ו 7; ירמיה ד׳ 31, י״ג 21, כ״ב 23; הושע י״ג 13; מיכה ד׳ 10, ה׳ 2). שוב מופיע דימוי האומה הישראלית כאישה הכורעת ללדת – משל לתהליכי הסבל והגאולה.
עדות נוספת מישעיה ס״ו 7-8:
"בטרם תחיל ילדה, בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר. מי שמע כזאת, מי ראה כאלה? היוחל ארץ ביום אחד, אם ייוולד גוי פעם אחת? כי חלה גם ילדה ציון את בניה."
כאן האישה מזוהה עם ציון – עם ישראל. היא מתוארת כנמצאת בצירי לידה, ובפסוק נאמר כי ילדה זכר. בפסוק הבא נכתב: "את בניה", ומכאן שהביטוי "זכר" מתייחס ליחיד – ישוע המשיח – ואילו "בניה" מייצגים את קהילת המאמינים בישוע, קהילת הנושעים.

לפיכך, כפי שהאישה מסמלת את כלל עם ישראל, כך הבן הזכר מייצג את ישוע המשיח, ובניה – את מאמיניו. [2]

ב. זהות התינוק ברחם האישה

בפסוק 2 נאמר כי האישה הרה וזועקת מכאבים וצירי לידה. בפסוק 1 הובהר שהאישה מסמלת את עם ישראל, ומכאן שהתינוק נולד מעם ישראל.
בפסוק 5 נאמר שהאישה תלד בן זכר "שעתיד לרעות את כל הגויים בשבט ברזל".

לאור הכתוב בישעיה י״א 4, 10; תהילים ב׳ 9; התגלות ב׳ 27 וי״ט 15 – ניתן לקבוע בוודאות כי הבן הנולד הוא ישוע המשיח.
עם זאת, כפי שהוכח לעיל, כשם שהאישה מייצגת קבוצה – את כלל עם ישראל – כך גם הבן־הזכר מייצג קבוצה: את כלל הנושעים, את גוף המשיח.

ראיות לכך מן הכתובים:

ישעיה י״א 4, 10:
"וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לַעֲנִיֵּי־אָרֶץ, וְהִכָּה־אָרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע… וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד."
תהילים ב׳ 9:
"תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם."
התגלות י״ט 15:
"וּמִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם, וְהוּא יִרְעֶם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל."

פסוקים אלה מבהירים בבירור שהבן־הזכר הוא ישוע המשיח.

עם זאת, בספר ההתגלות ב׳ 26-27 נאמר:
"הַמְּנַצֵּחַ (הנושעים) וְשׁוֹמֵר אֶת מַעֲשַׂי עַד קֵץ, אֲנִי אֶתֵּן לוֹ סַמְכוּת עַל הַגּוֹיִם, וְהוּא יִרְעֶם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלֵי חֶרֶשׂ יְנוּפָּצוּ."

מכאן משתמע כי הבן־הזכר, ישוע, חולק את סמכותו עם הנושעים – עם גוף המשיח כולו.
רעיון זה בא לידי ביטוי גם בדניאל ז׳ 26-27, שם נאמר כי הממלכה תינתן לעם קדושי עליון.
אותם קדושי עליון הם קהילת המאמינים, גוף המשיח, אשר ימלוך עם ישוע ויישתף במלכותו.

להלן ראיות נוספות המוכיחות שהבן זכר מסמל את כלל הנושעים, הקהילה, גוף המשיח.

ישעיה כ"ו 16-17:

"יהוה בצר פקדוך, צקון לחש מוסרך למו. כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך יהוה."

ישעיה הנביא מדמה את עם ישראל כאישה היולדת. ומה עם ישראל (האישה) יולדת?

פסוק 18: "הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל".

תרגום השבעים מתרגם: ילדנו את רוח-ישועתך – והכוונה היא ללידת הקהילה.

¹⁸ἐν γαστρὶ ἐλάβομεν καὶ ὠδινήσαμεν καὶ ἐτέκομεν· πνεῦμα σωτηρίας σου ἐποιήσαμεν ἐπὶ τῆς γῆς, ἀλλὰ πεσοῦνται οἱ ἐνοικοῦντες ἐπὶ τῆς γῆς.

תרגום:
“הרהנו, חַלְנוּ וילדנו; רוח ישועתך עשינו על הארץ, אך יפלו יושבי הארץ.”

הסבר לשוני קצר:

ἐν γαστρὶ ἐλάβομεν הרהנו (מילולית: לקחנו ברחם).
καὶ ὠδινήσαμεν חַלְנוּ או “ייסרנוּ בצירי לידה”.
καὶ ἐτέκομεν וילדנו
πνεῦμα σωτηρίας σου רוח ישועתך.
ἐποιήσαμεν ἐπὶ τῆς γῆς עשינו על הארץ (כלומר, פעלנו ישועה בארץ).
ἀλλὰ πεσοῦνται οἱ ἐνοικοῦντες ἐπὶ τῆς γῆς אך יפלו יושבי הארץ.

ומהי הדיעה הרבנית לפסוק 18?

ישעיה כ״ו 18 (נוסח המסורה):
“הרינו חלנו, כילדנו רוח; ישועות בל נעשה ארץ, ולא יפלו יושבי תבל.”

פירוש מילולי:

“הרינו חלנו” — תיאור ייסורי עם ישראל.
“כילדנו רוח”, כלומר, ההיריון היה לשווא; “ילדנו רוח” – דבר שאין בו ממש.
“ישועות בל נעשה ארץ”: לא הבאנו ישועה בארץ.
“ולא יפלו יושבי תבל”: אויבינו לא הושפלו.

במילים אחרות, המסורה מתארת אכזבה: מאמצי ישראל לא הביאו תוצאה נראית לעין, הילד שנולד הוא “רוח”, ריק, חסר ממשות.

מתברר שקיים הבדל משמעותי בין התרגום וההבנה של מחברי תרגום השבעים שנכתב כמאתיים שנה לפני הולדת ישוע, לבין הפרשנות הרבנית.

במקום “ילדנו רוח (חסרת ערך)", נאמר “ילדנו רוח ישועתך" – דבר חיובי, מלא אלוהי.

להלן ההבדל התיאולוגי-לשוני

היבט	נוסח המסורה	תרגום השבעים
מה נולד?	"רוח" (כלומר דבר חסר ממשות)	"רוח ישועה" (דבר מלא חיים, מעשה אלוהי)
תוצאה	מאמץ לשווא	פרי רוחני אמיתי – ישועה
יחס אל הארץ	“בל נעשה ארץ” – לא חוללנו ישועה	“ἐποιήσαμεν ἐπὶ τῆς γῆς” – עשינו ישועה בארץ
גורל יושבי הארץ	"לא יפלו יושבי תבל"	“יפלו יושבי הארץ” – רמז לשפיטת הרשע

לפיכך, בתרגום השבעים יש קריאה נבואית-משיחית, ואילו במסורה קריאה קולקטיבית-אכזבתית.

להלן פרשנות רבנית עיקרית

רש״י

“כִּילַדְנוּ רוּחַ – יגיעה בלא תועלת, כלידה שמפלת רוח ואין בה ולד.”
רש״י מדגיש: מדובר במאמץ שווא, ללא ישועה ממשית.

רד״ק

“כילדנו רוח – כלומר, עשינו מעשים רבים וחשבנו שיצאו מהם ישועות, ולא יצא מהם כלום, רק רוח.”
רד״ק מזהה כאן אכזבה לאומית – תקווה לישועה שלא באה.

מצודת דוד

“כילדנו רוח – כדרך יולדת שאין נולד ממנה דבר, כן אנו לא הועלנו.”

רס״ג (תפיסת התרגום לערבית)

רס״ג מפרש “רוח” במשמעות של דבר ריק, לא “רוח הקודש”.

פרשנות נוצרית קדומה

מאחר שהשבעים קדמה למאה ה-2 לפנה״ס, וכבר שימשה את הכנסייה הקדומה, פסוק זה הובן כמתייחס ללידת רוח הישועה – כלומר, הופעת ישוע המשיח.
הפסוק שימש דוגמה לנבואה “לידתית” – “ילדנו רוח ישועתך” = רוחך נולדה ופעלה בארץ (הקהילה, גוף המשיח).

כבר באבות הכנסייה, כמו איריניאוס ואוריגנס, מובא הפסוק כעדות לכך שהישועה האלוהית “נולדה” מתוך ייסורי העם.

מסקנה

המסורה – מדגישה את חוסר ההישג ואת הכאב הלאומי: ייסורים ללא פרי.
השבעים – מציגה הפוך: העם (או האישה הסמלית) יולדת את רוח הישועה של אלוהים – מעשה גאולה ממשי על הארץ.
הפרשנות הרבנית – דחתה לחלוטין כל משמעות חיובית למילה “רוח” כאן, מתוך נאמנות לטקסט המסורה ולפירושו הלא-משיחי.

הבה נמשיך בישעיה כ"ו. בפסוקים 19-20 הנביא ישעיה מנבא אודות תקומה מן המתים, ואותם שוכני עפר שיקומו מן המתים ירננו, ז"א יהללו את אלוהים.

ומי הם המרננים בשמים? התשובה בהתגלות י"ב 12, הם אלו שנלקחו השמיימה.

ישעיה הנביא ממשיך בתיאור מאורעות אחרית הימים ובפרק כ"ז 1 הנביא מתאר את משפט אלוהים על הנחש ועל התנין, אשר לאור הכתוב בהתגלות י"ב-י"ג, מתייחסים לשטן וצר המשיח. (התגלות י"ג – החיה = צר המשיח)

חשוב לציין שהדרך להבנה טובה יותר ומדוייקת של ספר ההתגלות מבוססת על הבנה ראויה של ספרי הנביאים. וכאשר יוחנן מציין מקבילה לתנ"ך, הרי שכך רוח הקודש מנחה אותנו לחבר ביניהם ולהבין את המשמעות הנכונה של הפסוק – הנבואה.

פסוק המחבר בין הנחש – השטן לתנין – צר המשיח נמצא כאן בישעיה ובחזון יוחנן י"ב-י"ג.

התייחסות לדניאל ז 13-14 וכן 26-27:

בהתגלות י"ב 5 נאמר שהבן זכר נחטף אל האלוהים ואל כסאו. משמעות הדבר שהוא נועד למלוך.

האם הכוונה רק לישוע או שמא מדובר בכלל גוף המשיח וכאן הבן מציין את גוף הקהילה.

בדניאל ז 26-27 נאמר שהממלכה תינתן לעם קדושי עליון. מי אלו? מן הסתם אלו הנושעים.

והנה, בעוד דניאל ז מתאר איך השטן מאציל כוחו על צר המשיח השולט על יושבי תבל (מסומל על ידי שבע החיות ועשר הקרניים – כלל ממלכות הגויים שישלטו בתבל בכוח השטן עד חזרתו של ישוע ארצה להקים ממלכתו הארצית), קדושי אלוהים המיוצגים על ידי הבן-זכר, נחטפים אל האלוהים ואל כסאו למלוך עם אלוהים.

והרי נאמר שאנו הנושעים שותפי נחלה עם ישוע.

לאור הנתונים הללו ניתן לקבוע בוודאות:

האישה המתוארת בפרק מייצגת את עם ישראל.
הבן שבבטן האישה הוא ישוע המשיח.
כמו שהאישה מסמלת את כלל עם ישראל, כך הבן-זכר מסמל את כלל הנושעים המאמינים בישוע המשיח – הקהילה, גוף המשיח.

מה מציינים הצירים והכאב בפסוק 2?

הם מסמלים את הסבל, הרדיפות והצרות שחווה עם ישראל לאורך ההיסטוריה, מעצם היותו העם שדרכו עתיד היה לבוא המשיח. השטן פעל וממשיך לפעול כדי לסכל את הופעת המשיח, בין היתר באמצעות לחץ ורדיפות מצד אויבי ישראל. כמו כן, חלק מהצרות מן הסתם נובעות מחטאי עם ישראל שזנח וסטה מתנאי הברית עם אלוהים (ראה דברים כ"ח).
צירי הלידה והסבל של האישה מתארים גם את התקופה שבה עם ישראל היה תחת שלטון ממלכות גויים מדכא, וחווה מצוקה קשה בעת לידתו של המשיח ישוע בבית־לחם אפרתה. באותה עת ציווה המלך הורדוס לרצוח את כל התינוקות בני השנתיים ומטה, כדי לוודא שהמלך החדש – ישוע – לא ישרוד.

ג. מי הוא התנין? (3)

בפסוק 3 יוחנן מתאר אות נוסף:
"גם אות אחר נראה בשמים: והנה תנין גדול, אדום כאש, שבעה ראשים לו ועשר קרניים, ועל ראשיו שבעה כתרים."

יוחנן רואה תנין גדול ואדום כאש. לתנין שבעה ראשים ועשר קרניים, ועל ראשיו שבעה כתרים. זנבו סוחב שליש מכוכבי השמיים ומפילם ארצה.

מי הוא התנין הגדול?
בפסוק 9 ניתנת התשובה: התנין הגדול הוא השטן עצמו, זה המתעה את כל תבל (ראה גם התגלות כ' 2).
צבעו האדום של התנין מסמל דם ומלחמות, בהתאם לדימויו של השטן כגורם החורבן והשפיכות בעולם (ראה גם פרק ו').

חשוב לציין שהתנין אינו "החיה" המוזכרת בפרק י"ג. "החיה" היא משיח השקר (Anti-Christ) ולא השטן עצמו.

ד. מה מסמלים שבעת הראשים ועשר הקרניים? (3)

בספר דניאל פרק ז' מתוארות חיות העולות מן הים. חיות אלו מסמלות את האימפריות, הממלכות העתידות לשלוט על העולם עד שובו של האדון ישוע ארצה והקמת מלכותו: האריה, הדוב, הנמר בעל ארבעת הראשים, והחיה בעלת עשר הקרניים.
המספר הכולל של ראשי החיות וקרניהן הוא שבעה ראשים ועשר קרניים. כל אותן ממלכות, אימפריות ניזונות מכוחו של השטן בכבודו ובעצמו.

מי הן אותן אימפריות?
פרק ז' בספר דניאל מקביל לפרק ב' בספר דניאל:

האריה בפרק ז' מקביל לממלכת בבל בפרק ב'.
הדוב בפרק ז' מקביל לממלכת פרס בפרק ב'.
הנמר בפרק ז' בעל ארבעת הראשים מקביל לממלכת יוון בפרק ב'.
החיה בעלת עשר הקרניים מקבילה לממלכת רומא בפרק ב'.

הסבר נוסף על זהות הממלכות מופיע גם בדניאל פרק ח', שם נזכרות במפורש ממלכת פרס וממלכת יוון.

ה. מהי משמעות הכתרים שעל ראשי התנין? (3)

הכתרים מציינים מי הסמכות השלטונית באותה תקופה.
פרק י"ב פסוקים 1-5 מתארים את המצב בעבר, כאשר מלכויות בבל, פרס, יוון ורומא שלטו בעולם. משום כך הכתרים מופיעים על ראשי החיות.
לעומת זאת, פרק י"ג פסוק 1 מתאר אירועים עתידיים, בתקופת הצרה, כאשר צר המשיח ישלוט על קונפדרציה של עשרה עמים, ולכן הכתרים נמצאים על עשר הקרניים.

ומהי המשמעות?
פרק י"ב פסוקים 1-5 מתאר את הממלכות ששלטו בעולם מבראשית ועד הילקחות הקהילה לשמיים. החל מפסוק 6 מתוארות התפתחויות עתידיות – מתקופת הצרה ועד שובו של האדון ישוע המשיח ארצה.

מה עלינו ללמוד מהתיאורים הללו?
מראשית הבריאה נועדו בני האדם לשלוט בבריאה לכבודו של אלוהים.
אולם בעקבות החטא, השטן הפך לשר העולם הזה, ומאז ממלכות בני האדם נשלטות למעשה על ידו ופועלות נגד רצון אלוהים. כל ממלכות העולם בידיו של השטן, והוא מתמרן אותן כדי להוציא לפועל את תכניתו הזדונית – להרוג את המשיח או להשמיד כל חוליה בשרשרת דרכה היה עתיד לבוא המשיח.
בפועל, מלכי העולם לאורך ההיסטוריה, גם בלי לדעת, שימשו כלי לביצוע מעללי השטן (אל האפסים ב 1-2; יוחנן י"ב 21, י"ד 30; ט"ז 11; קור"ב ד 4).

עם זאת, אלוהים בריבונותו ריסן את מעשי הרשע ופעל כך שתכניתו לישועה תתגשם בדיוק כפי שנקבעה מראש.

לאור הכתוב בספר דניאל פרק ב', מלכויות הגויים לא ישרדו לעד.
בחזרתו של האדון ישוע ארצה, הוא ישמיד את כל הממלכות הללו ויקים שלטון נטול חטא, קדוש וטהור. האדון ישוע המשיח ישלוט וימלוך על העולם מירושלים למשך 1000 שנים.

מסקנה ברורה עולה מן הנתונים הללו: כל מלכויות הגויים ששלטו ושולטות בעולם בנפרד מאלוהים, מגובות בכוחו ובהדרכתו של השטן (ראה גם התגלות פרק י"ג). לא לחינם לימד אותנו האדון ישוע שבתפילותינו עלינו לקוות ולהתפלל שממלכת המשיח תקום במהרה.
לסיכום: הכתרים מציינים את הסמכות השלטונית בכל תקופה.

נקודה חשובה נוספת: מכיוון שאנו יודעים את סוף הסיפור, אנו יודעים שישוע המשיח ינצח, וכל ילדיו יחיו עימו לנצח נצחים בבריאה חדשה, נקייה מחטא ומקללת המוות. איזו נחמה גדולה היא הידיעה הזו! אמת זו שייכת אך ורק למי שבוטחים בישוע כאדונם ומושיעם מכפר החטאים.

ו. מי הם שליש מכוכבי השמיים? (4)

יוחנן מציין כי זנבו של התנין סחב שליש מכוכבי השמיים והשליכם ארצה.
כשם שהתנין מסמל את השטן, כך כוכבי השמיים מסמלים ישויות רוחניות – מלאכים.
על פי פסוקים 8-9, שליש מכוכבי השמיים שהשטן לקח עמו הם שליש מכלל המלאכים שברא אלוהים.

מתי התרחש האירוע שבו המלאכים מרדו באלוהים ובחרו להיות לצידו של השטן?
בשלב מוקדם מאוד בבראשית, עוד לפני חטאם של אדם וחווה, התרחש אסון רוחני עצום.
מלאך רם־מעלה, הילל בן־שחר, שהיה בעל הדרגה והסמכות הגבוהות ביותר מבין כל המלאכים, חטא בחטא הגאווה.
משהתגלה בו חטא, סולק מתפקידו וגורלו נחרץ.
הילל בן־שחר – הוא השטן – סחף עמו שליש מכלל המלאכים, ויחד איתם הוא פועל יום ולילה כדי להרוס את תכניתו של אלוהים עבור בני האדם. מלאכים אלו מכונים שדים.

הנתונים הללו לקוחים מספר ישעיה פרק י״ד 1-23 ומספר יחזקאל פרק כ״ח 11-19.
ישעיה הנביא מנבא על מלך בבל ומוצא בדמותו השוואה לתכונות השטן, ויחזקאל מצביע על מלך צור ומזהה בו תכונות דומות. בדרך זו אנו לומדים על האירועים הקדומים שקדמו להיסטוריה האנושית (ראה גם שנייה לפטרוס ב׳: מלאכים שחטאו).

ז. מדוע מתאמץ התנין להרוג את הבן שנולד מן האישה? (פס' 4)
התשובה ניתנת מאמצע פסוק 4:
"…והתנין עמד לפני האשה הקרובה ללדת, כדי לבלוע את בנה בעת הלידה."

כבר למדנו שבנה של האישה (ישראל) – הוא ישוע המשיח שגם מייצג את כלל הנושעים.
השטן עמד וציפה לרגע לידתו של המשיח, כשהוא מתכנן להרוג את ישוע מיד עם הופעתו בעולם.

מתי התרחש אירוע זה בהיסטוריה?
בבשורת מתי פרק ב׳ מסופר כי הורדוס הגדול ניסה לרצוח את ישוע התינוק בבית לחם, כדי לוודא שלא יקום לו מתחרה על המלוכה.
מבחינה אנושית־ארצית, ניתן היה לראות מלך אכזר המבקש לסלק כל איום עתידי לשלטונו.
אך במישור הרוחני, השטן עצמו הוא שפעל באמצעות הורדוס והניע אותו לרצוח את תינוקות בית לחם.

מדוע השטן מבקש להרוג את ישוע?
משום שישוע הוא האחד המיועד לרוצץ את ראשו של השטן (בראשית ג׳ 15).
השטן מבקש להמית את ישוע כדי למנוע את קיום משפט אלוהים עליו (התגלות י״ט 11-21).

פעולתו של השטן נגד אלוהים לא החלה רק מרגע לידתו של ישוע.
מאחר שישוע המשיח נועד להיוולד מתוך עם ישראל, השטן ריכז את כל כוחו ומרצו בניסיונות להשמיד את העם הזה.

דוגמאות בולטות לכך לאורך ההיסטוריה:

פרעה במצרים ביקש להרוג את כל התינוקות הזכרים (שמות א׳ 15-22).
המן הפרסי זמם להשמיד את כל היהודים בממלכת פרס ביום אחד (אסתר ג׳-ט׳).
אנטיוכוס אפיפנס שנא את תורת אלוהים והוציא להורג יהודים אדוקים בדתם. ראה מקבים א ו-ב
הורדוס הגדול ציווה לרצוח את תינוקות בית לחם אפרתה עד גיל שנתיים (מתי ב׳ 16).

כל המעשים הללו נבעו ממחשבת השטן שניסתה למנוע את התגשמות תוכנית הישועה של אלוהים ולהציל את עורו של השטן עצמו.

מכיוון שהשטן הפסיד במערכה אחת, הוא ממשיך במאמציו להשמיד את ישראל.
אם אפילו נבואה אחת אודות ישראל תתבטל עקב השמדת העם, הרי שאלוהים, לכאורה, הפסיד והשטן הציל את עורו.
רדיפת ישראל נמשכה גם בימי הביניים, דרך היטלר, ואף בידי שכנינו בתקופה המודרנית.

ראו את חסדו של אלוהים עם עמו:
בכל פעם שמישהו ניסה להשמיד את ישראל, קיבל העם חג או אירוע מיוחד לזכר ישועת ה'.

פרעה – חג הפסח
המן – חג הפורים
אנטיוכוס אפיפנס – חג החנוכה
היטלר – יום העצמאות

תודה רבה, איננו מעוניינים בחגים נוספים 😊
תודה לאל – השטן הפסיד במערכה הקדומה, ועתיד להפסיד גם במערכה העתידית.

השטן אינו שוקט אלא ממשיך ללא סוף לנסות ולפגוע בתכנית אלוהים וביראיו. לכן השטן ממשיך לרדוף את הנושעים, את גוף המשיח וזה דרך כל הרדיפות לאורך כל שנות ההיסטוריה מאז הולדת הקהילה במאה הראשונה.

יישום והפקת לקחים:
כל הקורא את הפרק מבין שקיים מאבק רוחני עצום וכולל בין השטן לאלוהים.
השטן עשה ועושה כל שביכולתו בניסיון נואש להציל את עצמו מאגם האש לנצח נצחים.
מכיוון שהמשיח ישוע נועד לבוא ממשפחת האדם ומקרב עם ישראל, השטן ממקד את התקפותיו בחוליות שמהן עתיד היה לבוא המשיח, ובכל אותן חוליות דרכן אלוהים פועל להגשמת תוכניתו. מסיבה זו עם ישראל, שבט יהודה ובית ישי הותקפו קשות, ומנגד זכו לשמירה וחסד רבים.
כך היה עד שנולד המשיח והשלים את תכלית הופעתו הראשונה.

השטן ממשיך לנסות להפר את הבטחות אלוהים בכך שהוא תוקף ופוגע בילדי אלוהים, בגוף המשיח, כדי להרוס את עדותם ואת ייעודם בחיים אלו.
מכיוון שאויבנו רוחני ונלחם בנו במישור הרוחני, כלי הנשק שלנו חייבים להיות בראש ובראשונה רוחניים.
לא לחינם אנו מצווים ללבוש את כל כלי נשק האלוהים כדי שנוכל לעמוד מול מתקפותיו של השטן (אל האפסיים ו' 10‑18).

דרכי ההתגוננות שלנו הן:
א. ישועה, המבטיחה את נוכחות רוח אלוהים בגופנו ומנחה את מחשבותינו (אל האפסים א 13-14; קור"א ג 16-17; יוחנן י"ד-ט"ז)
ב. לימוד מעמיק וקבוע של כתבי הקודש, שבאמצעותו אנו לומדים את רצון אלוהים ומכירים את האמת שעל פיה עלינו לחיות. ידיעת האמת היא גם כלי ההתקפה שלנו (דברים ו 4-9; טימ"ב ג 15-17; אל האפסים ו 10-18)
ג. תפילה מרובה, והסתמכות מתמדת על אלוהים (תסל"א ה 17).
ד. ציות ללא פשרות (ישעיה ס"ו 2; יעקב ב').
ה. התחברות משיחית, גם אם הקהילה אינה מושלמת – היא טובה מכל חלופה אחרת (אל העברים י 25)

אם נאמץ את כלי הנשק של אלוהים, נוכל לשרוד כל מתקפה של השטן, לשמור על עדות משיחית טהורה, להמשיך לשרת את האדון ולהוות מופת לצאנו.

ח. מה מציינת החטיפה של הבן זכר אל אלוהים ואל כסאו? (פ. 5)

"לאחר שילדה בן זכר, אשר עתיד לרעות את כל הגויים בשבט ברזל, נחטף בנה אל האלוהים ואל כסאו."
המילה "נחטף" דורשת התייחסות מיוחדת.

(ארפזו ביוונית – ἁρπαγησόμεθα, נילקח, "ניחטף" ראשונה לתסלוניקים ד 17. ἡρπάσθη – נחטף התגלות י"ב 5).
שאול השליח גם משתמש במילה הזו בשניה לקורינתיים י"ב 2,4. הכוונה לחטיפה ולא למהלך מתמשך וארוך הנעשה בשלבים. [3]

שאול משתמש באותה מילה בראשונה לתסלוניקים ד 17. נילקח השמיימה.

אותה מילה מתורגמת – נילקח, נחטף.

המילה "נחטף" לגבי עלייתו לשמיימה של ישוע לא מתאימה ואינה מציינת את שאירע באמת כאשר ישוע עלה לשמיימה לעיני תלמידיו – מע"ש א 11.

המילה "נחטף" ἡρπάσθηמתארת לקיחה מיידית, ללא שהות של זמן ולאור ההקשר, למטרת הצלה.

המילה המציינת את עלייתו השמיימה של ישוע במעשי השליחים א 11 היא: ἀναλημφθεὶς, שמשמעה ללכת, להינשא מעליהם כדי ללכת משם… אין כל התייחסות לחטיפה או לקיחה למטרת הצלה מיידית.

לפיכך, המילה נחטף אינה מתארת את עלייתו של ישוע השמיימה אלא כן את הילקחות הקהילה לפגוש את האדון ישוע בעננים ומשם לעלות עימו השמיימה אל כסא האלוהים. הבה נזכור שהבן-זכר מייצג גם את כלל הקהילה.

(ראה שימוש במילה נחטף: יהודה 23, מע"ש כ"ג 10).

האדון ישוע לא היה בשום סכנה כאשר הוא עלה השמיימה לעיני תלמידיו. התלמידים ראו אותו עולה ולא היה שם דבר המתאר חטיפה.

לאור זאת, הכתוב בהתגלות י"ב 5 מתאר את הילקחות הקהילה ולא את עלייתו של ישוע השמיימה לאחר תקומתו מן המתים.

אנו גוף אחד עם ישוע.

חטיפת הקהילה זה מעשה של הצלה.

לפיכך, התגלות י"ב 5 מתאר את ההילקחות של הקהילה ולא את עלייתו השמיימה של ישוע לאחר תקומתו מן המתים.
אילו הבן זכר ביה מתייחס רק לישוע, כי אז היה ראוי לכתוב, ילדה את הבן זכר אשר מת וקם לתקומה וכו. אך כאן אין תיאור שכזה. מדוע? כי ההתייחסות היא לקהילה ולא רק לישוע.
טענה:
הקהילה היא נקבה וכאן כתוב (התגלות י"ב 5) בן זכר…
הקהילה נקראת גוף המשיח וזה בצורת זכר. המטרה היא לחברנו לפסוקים מתאימים – הקבלות, מקבילים לתנ"ך.

סיכום ביניים:

התגלות י"ב 5 הבן זכר מציין את הקהילה כפי שהאישה מציינת את ישראל.

בן זכר הינו כמובן ישוע המשיח, אך הוא מייצג גם את גוף המשיח, הקהילה. המילה נחטף מתארת את ההילקחות של הקהילה השמיימה ולא את עלייתו השמיימה של ישוע כפי שמתוארת במעשי השליחים א 11.

חיבור לישעיה כו-כ"ז, ישעיה ס"ו, דניאל ז ותהילים ב מוכיח שמדובר בגוף המאגד קבוצה, והיא קהילת הנושעים – הקהילה גוף המשיח.

לאור זאת, התגלות י"ב 5 מציין את הילקחות הקהילה.

שאר זרעה של האישה:

שאר זרעה של האישה בהתגלות י"ב הם לא אחרים מאשר שארית ישראל שעתידה להיוושע בסוף הצרה. המאמינים החדשים. הם שארית ישראל שיברחו למדבר באמצע הצרה ושם רוח אלוהים תפעל בליבם עד לחזרתם בתשובה לישוע – זכריה י"ב 10, אל הרומים י"א 26.

מפסוק 6 ואילך יוחנן מתאר את האירועים העתידים להתרחש – נושאים שנלמד בעזרת ה' בשיעור הבא.

לסיכום:

א. פרק י"ב מבהיר שכל האירועים המתוארים בספר ההתגלות הם תוצאה של מלחמה רוחנית עזה בין השטן לאלוהים. לשמחתנו, אנו גם יודעים שאלוהים שולט בכל אירוע ומנצח בסוף. ישועתנו מבטיחה לנו שותפות בניצחון ובחיי נצח עם ישוע.

ב. התזמון של אלוהים תמיד מושלם. אלוהים לעולם אינו מאחר בתשובותיו ובפעולותיו. כשאתה חי על פי רצונו ומבקש על פי רצונו, יש לך ביטחון שהוא יענה לך בזמן הנכון. האם אתה בוטח לחלוטין באלוהים?

ג. מכיוון שהאויב שלנו רוחני ונלחם בנו במישור הרוחני, כלי הנשק שלנו חייבים להיות קודם כול רוחניים:

לימוד מעמיק וקבוע של כתבי הקודש.
תפילה מרובה והסתמכות תמידית על אלוהים.
ציות ללא פשרות (ישעיה ס"ו 2; יעקב ב').
התחברות משיחית.

אם תאחז בכלי הנשק של אלוהים – תשרוד כל התקפה של השטן ותשמור על עדות משיחית טהורה. כך תוכל להמשיך לשרת את האדון ולהוות מופת לצאנו.

התגלות פרק י"ב פסוקים 6-18.

כותרת השיעור: מנצחים בדם ישוע!

פרק י"ב עוצר את רצף האירועים המתוארים בספר ההתגלות כדי להציג סיכום מצב. הוא מבהיר שכל האירועים המתרחשים בספר הם תוצאה של מלחמה רוחנית עזה בין אלוהים לשטן, שמקורה בבראשית ושיאה בסוף הצרה.
המסר המרכזי של הפרק הוא כי הניצחון על השטן ומלאכיו מושג אך ורק בכוח דם השה – ישוע המשיח.

פסוקים 1-4 מתארים את העבר, ואילו פסוקים 5-18 מתארים את העתיד.
הבנת הפרק מסייעת לעכל את האירועים שכבר למדנו ולהבין את אלה שאנו עתידים ללמוד.

פרק י"ב 1-18.

¹ "אות גדול נראה בשמים: אשה אשר השמש לבושה, הירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים עשר כוכבים

² הרה היא וזועקת מכאבים וצירי לידה.

³ גם אות אחר נראה בשמים: והנה תנין גדול, אדום כאש, שבעה ראשים לו ועשר קרניים. על ראשיו שבעה כתרים,

⁴ וזנבו סחב שליש מכוכבי השמים והשליכם ארצה. והתנין עמד לפני האשה הקרובה ללדת כדי לבלוע את בנה בעת הלידה.

⁵ לאחר שילדה בן זכר, אשר עתיד לרעות את כל הגויים בשבט ברזל, נחטף בנה אל האלוהים ואל כסאו."
⁶ והאשה ברחה למדבר, אשר שם הוכן לה מקום מאת האלוהים, כדי שיכלכלוה שם אלף ומאתים ושישים יום.

⁷ ומלחמה התחוללה בשמים. מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו.

⁸ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.

⁹ אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל. הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו אתו.

¹¹ והם נצחוהו בדם השה ובדבר עדותם, ולא אהבו את נפשם עד מוות.

¹² על זאת שמחו שמים ושוכניהם. אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, בידעו כי קצרה עיתו."

¹³ כאשר ראה התנין כי הושלך ארצה, רדף את האשה אשר ילדה את הזכר.

¹⁴ אז נתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול כדי לעוף למדבר אל מקומה אשר תכולכל שם מועד מועדים וחצי מועד מפני הנחש.

¹⁵ הטיל הנחש מפיו נהר מים אחרי האשה, לשטפה בנהר.

¹⁶ אך הארץ עזרה לאשה. פתחה הארץ את פיה ובלעה את הנהר שהטיל התנין מפיו.

¹⁷ קצף התנין על האשה והלך לעשות מלחמה עם שאר זרעה השומרים את מצוות אלוהים ולהם עדות ישוע.

¹⁸ והוא עמד על חול הים.

משלימי השיעור:

מה היה (עבר) – המאבק בין השטן לישראל מבראשית ועד עליית ישוע השמיימה (פס' 1-5).
א. מי היא האישה? (פס' 1)
ב. מהי זהות התינוק ברחם האישה? (פס' 2)
ג. מי הוא התנין? (פס' 3)
ד. מה מסמלים שבעת הראשים ועשר הקרניים? (פס' 3)
ה. מהי משמעות הכתרים שעל ראשי התנין? (פס' 3)
ו. מי הם שליש מכוכבי השמיים? (פס' 4)
ז. מדוע מתאמץ התנין להרוג את הבן שנולד מן האישה? (פס' 4)
ח. מדוע הבן זכר (הקהילה) נחטף אל אלוהים ואל כסאו? (פס' 5)
מה עתיד להיות: המאבק של השטן נגד ישראל מאמצע הצרה ועד חזרתו של ישוע ארצה )פס' 6-18(:
א. מתי ומדוע האישה (עם ישראל) בורחת למדבר? (פס' 6)
ב. מהו אופי המלחמה בין השטן למלאכי אלוהים, שבסיומה נזרקו השטן ומלאכיו ארצה? (פס' 7-12)
ג. כיצד יציל אלוהים את שארית ישראל מיד השטן ושדיו? (פס' 13-16)
ד. מי הם האחרים שהשטן ושדיו תוקפים? (פס' 17)
ה. מי הוא העומד על חול הים? (פס' 18)

בשיעור הקודם למדנו את חמשת הפסוקים הראשונים, והמסקנות העולות מהם הן:

האישה מסמלת את עם ישראל, והבן זכר שבבטנה הוא ישוע המשיח המסמל את הקהילה.
התנין הוא השטן, העומד מאחורי שלטון הגויים בעולם, והכוכבים מסמלים את המלאכים. כאשר השטן חטא בראשית, הוא הצליח למשוך אליו שליש ממספר המלאכים שאלוהים ברא.
זכרו: השטן היה במקור מלאך רם מעלה.

א. מתי ומדוע האישה (שארית עם ישראל) בורחת למדבר? (פ. 6)

מאז שאלוהים חרץ את דינו של השטן בבראשית ג' 15, מנסה השטן להשמיד את העם שממנו עתיד לבוא המשיח, את עם ישראל, כדי להציל את עצמו.
לאחר שהמשיח נולד, פעל בקרב עמו והגשים את תוכנית הישועה, עלה המשיח לשמיים, לשבת לימין האב (תהילים ק"י).
מאחר שהשטן הפסיד בשלב הראשון, הוא ממקד את כל כוחותיו במאבק נגד עם ישראל. מדוע?
אם אפילו אחת מנבואות ה' על עם ישראל תופר, יוכל השטן לטעון שאלוהים איננו כפי שהוא מצהיר על עצמו, ובכך יראה עצמו כמנצח. אם עם ישראל יושמד, השטן יוכיח כי כוחו גדול מכוחו של אלוהים (ראה ירמיה ל"א 34‑37).

בפסוק 6 אנו למדים שמכל העמים השוכנים בתבל, דווקא עם ישראל (האישה) בורח אל המדבר, אל המקום שהכין אלוהים עבורו. שם ידאג ה' לכל מחסורו של עמו ויכלכל אותו במשך 1,260 יום, כדי להבטיח את קיומו.

על איזו תקופה מדובר, ומתי מתחילים להיספר הימים הללו?
1,260 ימים הם 42 חודשים, כלומר שלוש וחצי שנים.
אירוע זה ומספר הימים מוזכרים במפורש בספר דניאל ז' 25, ט' 27, וכן בבשורת מתי כ"ד 15 ואילך ("השיקוץ המשומם עומד במקום קדוש" – מאמצע הצרה).
מדובר במחצית השנייה של שבע שנות הצרה, הנקראת "הצרה הגדולה".

במהלך שלוש וחצי השנים הראשונות של הצרה, משיח השקר יופיע כמגן ישראל, אך במחצית השנייה יפר את בריתו, יחלל את בית המקדש וירדוף את עם ישראל במטרה להשמידו.
המשיח ישוע יחזור ארצה מיד בתום 1,260 הימים הללו.

לאיזו תכלית נוספת בורחת שארית עם ישראל למדבר?

התשובה לשאלה זו מפורטת בהושע ב' 16-25, בירמיה ל"א 2-11, בבשורת מתי כ"ד מפסוק 15 ובשנייה לתסלוניקים ב' 3-9.
באמצע תקופת הצרה יציב צר־המשיח צלם בבית המקדש וידרוש להשתחוות לו כאל.
אז יבין עם ישראל כי הוטעה ונשלט על ידי צר־המשיח.

שארית עם ישראל תסרב להשתחוות לצר־המשיח כאל, ולכן יחל צר־המשיח למקד את התקפתו נגדם.
שארית ישראל תברח למדבר, שם יגן עליהם אלוהים ויכלכל אותם.

בעת שהותם במדבר יחוו את שחווה שאול השליח לאחר שהמשיח ישוע נגלה אליו בדרך לדמשק (מע"ש ט).
רוח אלוהים תפעל בליבם, תרכך את ליבם כלפי אלוהים ודברו, ותפקח את עיניהם להבין כי הוטעו על ידי רבניהם.
שארית ישראל תלמד מחדש את כתבי הקודש ותשכיל להכיר בישוע כמשיח ישראל, תקוותם ושלומם – תכלית התורה (אל הרומים י' 4).

שארית ישראל תבלה 1,260 ימים במדבר, במקום המחסה שהכין להם אלוהים, ותכין את ליבה למפגש הנפלא עם האדון ישוע בעת חזרתו על הר הזיתים בסוף תקופת הצרה, כאשר כולם יהיו נושעים (אל הרומים י"א 26; זכריה י"ב 10 – י"ג 1).

היכן יהיה המקום במדבר שבו תמצא שארית ישראל מחסה? וכיצד עתיד אלוהים לכלכל את עמו במשך שלוש וחצי שנים במדבר?
א. הנביא ישעיהו בפרק ס"ג, פסוקים 1-6, מתאר את פעולות האדון ישוע בעת שובו לארץ בסיום ימי הצרה. בשובו, ישוע המשיח יכה וישמיד את כל מתנגדיו (התגלות י"ט 11-21). המשיח ישוע יגיע גם אל בוצרה אשר בארץ אדום.[4]

ישנם הטוענים שמדובר באיזור הסלע האדום בירדן.

ב. בבשורת מתי כ"ד, פסוקים 15-16, אומר האדון ישוע כי הנשארים ביהודה ינוסו אל ההרים. כלומר, הכיוון הוא מזרחה ולא מערבה אל הים.

ג. דניאל הנביא, בפרק י"א פסוק 41, מציין כי אזור אדום, מואב וראשית בני עמון ימלטו מידיו של צר המשיח כאשר יעבור בארץ ישראל:
"וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי, וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ; וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן."

ד. בספר ההתגלות, בפרק י"ד פסוק 20, נכתב:
"הגת נדרכה מחוץ לעיר, והדם יצא מן הגת עד רסני הסוסים – למרחק של שלוש מאות קילומטר."
ובפרק ט"ז פסוק 16 נאמר:
"והוא אסף אותם אל המקום הנקרא בעברית הר מגידון."

אלוהים יכה את העמים הנאספים להילחם בשארית עם ישראל, ודם אויביהם יישפך כנהר, מאזור הר מגידון (מגידו) שבעמק יזרעאל למרחק של כ־300 קילומטרים. תוואי הזרימה מדרום עמק יזרעאל לאורך מרחק זה מביא לאזור אדום.

ואיך עתיד אלוהים לכלכל את שארית עם ישראל במדבר?

כתבי הקודש אינם מפרטים כיצד יכלכל אלוהים את שארית ישראל במדבר במשך 1,260 ימים, אך מתוך ניסיונו המוכח בכלכלת עמו במשך ארבעים שנה במדבר, ברור שאלוהים יודע לעשות זאת.

אלוהים סיפק לבני ישראל מן ושלווים:
"וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהוָה, וַיָּגָז שְׂלָוִים מִן־הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל־הַמַּחֲנֶה… וַיָּקָם הָעָם… וַיֶּאֶסְפוּ אֶת־הַשְּׂלָו" (במדבר י"א 31-32).
אלוהים האכיל את אליהו הנביא באמצעות עורבים:
"וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב; וּמִן־הַנַּחַל יִשְׁתֶּה" (מלכים־א י"ז 5-6).
גויים רבים יזכו להאמין בישוע ויבינו כי שארית עם ישראל היא בבת עינו של אלוהים. גויים אלו – חסידי אומות עולם אמיתיים – יסכנו את חייהם כדי לכלכל ולהגן על השארית הנמלטת. על אנשים כאלה אמר המשיח בבשורת מתי כ"ה 31-46:
"כִּי רָעֵב הָיִיתִי וַתִּתְּנוּ לִי לֶאֱכוֹל, צָמֵא הָיִיתִי וְהִשְׁקִיתֶם אוֹתִי, גֵּר הָיִיתִי וַתֶּאֱסְפוּנִי, עָרוֹם וַתַּלְבִּישׁוּנִי…"

הערה:
אל לנו לחשוב שמבחן האהבה לילדי אלוהים יחל רק בעתיד. המבחן הזה ניצב בפני כל נושע גם כיום – בכל יום מחדש.
כיצד את או אתה מגיבים לנזקקים מקרב גוף המשיח – בקהילה?
מתי לאחרונה פנית ביוזמתך אל משפחה נזקקת בקהילה והתעניינת בקשייה הכלכליים?
האם ליבך רגיש לילד המגיע לקהילה בנעליים בלויות או בבגדים קרועים?
ומה תענה לאדון כאשר ישאל אותך: מה עשית כשראית אותי יחף ורעב?

ב. מהו אופי המלחמה בין השטן למלאכי אלוהים, שבסיומה נזרקו השטן ומלאכיו ארצה? (פס' 7-12)
⁷ ומלחמה התחוללה בשמים. מיכאל ומלאכיו נלחמים בתנין והתנין נלחם ומלאכיו.

⁸ הם לא התגברו וגם מקומם לא נמצא עוד בשמים.

⁹ אז הושלך התנין הגדול, הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל. הוא הושלך ארצה ומלאכיו הושלכו אתו.

¹¹ והם נצחוהו בדם השה ובדבר עדותם, ולא אהבו את נפשם עד מוות.

¹² על זאת שמחו שמים ושוכניהם. אוי לארץ ולים, כי ירד אליכם השטן בחימה גדולה, בידעו כי קצרה עיתו."

הערה:
שימו לב לשמותיו של השטן בפסוק 9: "התנין הגדול", "הנחש הקדמוני" (התגלות כ' 2; בראשית ג' 1; קור"ב י"א 3), "מלשין", "שטן" (זכריה ג' 1-2; דברי־הימים־א כ"א 1), ו"מתעה את כל תבל" (יוחנן י"ג 2; לוקס כ"ב 31; קור"ב ב' 11, י"א 3; טימ"א ב' 14; יוח"ב ז'; התגלות ב' 20, י"ג 14, י"ח 23, י"ט 20, כ' 3, 8, 10).

כל אחד מתאריו של השטן מציגו כאישיות רבת עוצמה, שמוטב לכל אדם להתרחק ממנה. אין לאדם יכולת אישית להתמודד עם השטן ותכסיסיו.

כתבי הקודש מלמדים כי הדרך היחידה לעמוד מול השטן ולנצח אותו היא אך ורק בכוח "דם השה". על כך – בהמשך.

ממתי החלה המלחמה בין השטן ומלאכיו לבין אלוהים ומלאכיו?

המאבק בין השטן ומלאכיו לבין אלוהים ומלאכיו החל מיד לאחר שהשטן חטא ומשך אחריו שליש מכלל המלאכים. הראיה לכך היא שכבר בגן עדן השטן הדיח את חווה ואדם לחטוא, ובעקבות זאת נכנסה קללת המוות לבריאה ולחיי האדם.
בספר יהודה, פסוק 9, נאמר שמיכאל נלחם במלאכי השטן על גווייתו של משה רבנו.
בספר זכריה, פרק ג', אנו לומדים שהשטן מקטרג נגד עם ישראל לפני אלוהים.
השליח פטרוס מלמד באיגרתו הראשונה, פרק ה' פסוק 8, שהשטן כאריה שואג, המבקש לטרוף, מנסה להרוס את עדותו של כל אחד מאיתנו – ילדי אלוהים הנושעים.

ובקיצור: מה עושה השטן כיום, עד לאותו מועד שבו יושלך מן השמיים אל הארץ?

א. מסית את העמים נגד ישראל.

ב. מכשיל את עדות המאמינים: "היו ערים ועמדו על המשמר; אויבכם השטן מסתובב כאריה שואג ומבקש לטרוף מישהו" (ראשונה לפטרוס ה' 8).

ג. מאשים אותנו לפני אלוהים בכל דבר ועניין: (התגלות י"ב 10; וכן ספר איוב וזכריה ג').

במילים פשוטות: השטן פועל בארץ כדי להרחיק אותנו מאלוהים, ובשמיים כדי לנסות להרחיק את אלוהים מאיתנו.
תודה לאל – אנו יודעים מראש שהוא ייכשל.

מהו תחום ואזור שלטונו של השטן כיום?

לאחר שהמלאך הנקרא הילל בן שחר חטא, הוא ירד ממעמדו אצל אלוהים, אך עדיין שולט על תחום שמימי הקרוי ספירת הביניים (אפסיים ב' 2).
על פי בשורת יוחנן י"ב 31, השטן נקרא גם שר העולם הזה, ועל פי האיגרת השנייה לקורינתיים ד' 4, הוא נקרא אל העולם הזה – כלומר, פעילותו ניכרת גם בעולם הפיזי שלנו.
(על פי האיגרת השנייה לקורינתיים י"ב, קיימות שלוש ספירות שמימיות).

פסוקים 7–12 מתארים מלחמה עזה בין מלאכי אלוהים לבין השטן ושדיו.
לפני שנפרט על נושא זה, נעמוד על כמה עובדות חשובות:

א. קיים מימד רוחני.
המימד הזה מתואר להפליא במלכים־ב פרק ו'; דוגמה נוספת היא עליית אליהו הנביא לשמיים, וכמובן – החזון הנפלא של דניאל הנביא בפרק י'.

ב. התוצאות של המלחמות במימד הרוחני ניכרות בחיינו כאן עלי אדמות.

בחזרה לפסוקים: יוחנן מציין כי המלאך מיכאל ומלאכיו נלחמים נגד השטן ושדיו.

יש לזכור כי שיאה של המלחמה הזו חל באמצע תקופת הצרה.
בתנ"ך מוזכר המלאך מיכאל בהקשר להגנת ושמירת עם ישראל –
דניאל י' 13, 20; י"ב 1; ויהודה 9 – בקרב על גוויית משה.

כתבי הקודש מלמדים שאלוהים מציב מלאכים רמי־מעלה, כדוגמת מיכאל, לשמירה על כל הנוגע לאינטרסים של אלוהים ביחס לעמו ישראל.
השטן פועל באופן דומה – הוא מציב מלאכים מטעמו כדי להשפיע על לבבות מלכים ושליטים בעולם לפעול נגד עם ישראל ונגד תכניתו של אלוהים (דניאל י').

מכיוון שהמלאך מיכאל נזכר במלחמה זו נגד השטן ושדיו, ניתן להבין כי גורל עם ישראל תלוי בתוצאת המערכה.

ברור מעל לכל ספק: ככל שמתקרב מועד הקמת מלכות המשיח בארץ, תגבר ותתעצם התערבותו של השטן במטרה לסכל את תכנית המשיח לישועת עם ישראל. זאת משום שלאחר האירועים הללו עתיד השטן להיזרק לשאול למשך אלף שנים – לאורך כל תקופת מלכות המשיח הארצית בעולם (התגלות כ' 1-7).

השטן ושדיו הובסו על־ידי מיכאל ושאר מלאכי אלוהים. כתוצאה מסילוקם מספירת הביניים ומהשמיים, פרצו תושבי השמיים בקריאות שמחה והלל.

השמחה בשמיים

אגע בשתי נקודות מרכזיות בשירתם של הנושעים בשמיים:

חגיגת ממשלת המשיח
מכיוון שהשטן הובס, שוכני השמיים – הנושעים שכבר נמצאים שם – מתחילים לחגוג את ממשלת המשיח.
הרעיון של "ממשלת המשיח" טבוע כבר בתהילים ב', וזוהי הוכחה נוספת שישוע הוא המשיח המובטח.
הכוח לנצח את השטן
בפסוק 11 מצביעים הנושעים בשמיים על הכוח שבעזרתו יכולים בני אדם בארץ להתנגד לשטן ואף להביסו:
"הֵם נִצְּחוּהוּ בְּדַם הַשֶּׂה וּבִדְבַר עֵדוּתָם."
הם, שכבר בשמיים, יודעים הכול; והם שם משום שהאמינו בישוע וצייתו לו בחייהם.

כלי הנשק היחיד המסוגל להכריע את השטן – הוא דם המשיח, שם ישוע.
זה לא מטוסים, לא טנקים ולא נשק אנושי, אלא דם הכפרה של ישוע המשיח.
כל מי שנושע זכאי להגנה שמעניק המשיח.

קראו את הכתוב במעשי השליחים פרק ד':
בפרקים אלו אסרה ההנהגה הרבנית על תלמידי ישוע לפעול בשם ישוע.

מדוע?
משום שבשם ישוע אנשים נושעו; בשם ישוע אנשים נרפאו; ובשם ישוע נפל כל מבצר רוחני של השטן ונרמס.

מדוע?
כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים ובו עלינו להיוושע (מע"ש ד 12)

ובאיזה שם אתה קורא כדי להתמלא בכוח ולנצח את תחבולות ופיתויי השטן?

זכרו!

מי שנושע אינו מסתפק בזעקת שם ישוע בלבד; אמונתו הכנה מתבטאת בציות לדבר ישוע בכתבי הקודש.
אמונה מושיעה היא אמונה המתבטאת בציות לאלוהים – לא אמונה ריקה כמו זו של השדים (יעקב ב' 19).

אלוהים אינו אדיש לנאמנות ילדיו; הוא נמצא תמיד עִמם ובעבורם.
אנחנו המנצחים!

הבה נשנן ונתעודד במילות הכתוב:

"אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם" (מלכים־ב ו').
"שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם, גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (ראשונה ליוחנן ד' 4).

ג. כיצד יציל אלוהים את שארית ישראל מיד השטן ושדיו? (פס' 13-16)
¹³ כאשר ראה התנין כי הושלך ארצה, רדף את האשה אשר ילדה את הזכר.

¹⁴ אז נתנו לאשה שתי כנפי הנשר הגדול כדי לעוף למדבר אל מקומה אשר תכולכל שם מועד מועדים וחצי מועד מפני הנחש.

¹⁵ הטיל הנחש מפיו נהר מים אחרי האשה, לשטפה בנהר.

¹⁶ אך הארץ עזרה לאשה. פתחה הארץ את פיה ובלעה את הנהר שהטיל התנין מפיו.

בפסוקים 13-16 אנו עדים לתוכניתו הסופית של השטן כלפי ישראל.

לאחר שסולק ממעמדו בשמיים (ספירת הביניים), באמצע תקופת הצרה, השטן יודע כי זמנו קצר. משום כך הוא ממקד את כל כוחו בניסיון להשמיד את ישראל – האישה שבחזון.

בפסוק 14 מתאר יוחנן בדרך ציורית כיצד עתיד אלוהים להעביר את עמו ישראל ממקום הסכנה אל מקום המסתור.
הוא מציין כי ניתנו לאישה (ישראל) שתי כנפי הנשר הגדול.

כנפי הנשר הן סמליות.
ה' אמר למשה רבנו בשמות י"ט 4 כי הוציא את בני ישראל ממצרים "על כנפי נשרים".
ברור לכולנו שנשרים פיזיים לא נשאו את משה.
הכוונה היא: הוצאתי אתכם במהירות ובכוח (ישעיה מ' 31; דברים ל"ב 9-11; תהילים י"ז 8).

ישוע המשיח אף הזהיר את עמו בבשורת מתי כ"ד 15:
"כשתראו את השיקוץ המשומם… ברחו!"
יבוא יום שבו פסוק זה ישמש כרמז והדרכה מצילת חיים לשארית ישראל.

ריבונותו של אלוהים תאפשר לשארית להימלט, והוא יגן עליהם בדרכם אל המסתור.

היכן יימצא המקום במדבר שבו עתיד עם ישראל למצוא מחסה למשך שלוש וחצי שנים?

כתבי הקודש אינם מציינים במפורש את שם המקום, אך מספר רמזים מאפשרים להצביע על אזור מסתבר:

א. ישעיה ס"ג
המשיח מתואר כעולה מאדום, מאזור בצרה, לאחר שהביס את מתנגדיו.
מדוע שיבוא מאדום, מבצרה? משום ששם מסתתר עמו של אלוהים.

ב. מתי כ"ד 15-16
ישוע מצווה: "נוסו להרים" – כלומר, הכיוון הוא מזרחה ולא מערבה אל הים.

ג. דניאל י"א 41
נכתב כי אזור אדום, מואב וראשית בני עמון ימלטו מידיו של צר המשיח כאשר יעבור בארץ ישראל.

ד. התגלות י"ד 20 ופרק ט"ז 16
אלוהים יכה את העמים הנאספים למלחמה נגד ישראל.
דם אויביהם יישפך כנהר מאזור הר מגידון – עמק יזרעאל – למרחק של כ־300 ק"מ (כ־284 ק"מ).
תוואי הזרימה מדרום עמק יזרעאל לאורך מרחק זה מביא אותנו אל אזור אדום.

מסקנה:

יש הסבורים שמקום המסתור של שארית ישראל יהיה בפטרה שבאדום.
מכיוון שהשם אינו מוזכר בכתבי הקודש, אין מקום לקבוע זאת באופן דוגמטי.

מה שברור הוא דבר אחד:
אלוהים ידריך את שארית ישראל אל מקום המסתור, ושם הוא יכלכל אותם לאורך כל תקופת הצרה הגדולה – 1,260 יום, שהם שלוש וחצי שנים.

בפסוק 15 מתאר יוחנן את מאמצו האחרון של השטן להשמיד את שארית ישראל.
השטן יטיל נהר מים מפיו כדי לשטוף ולהטביע את האישה (ישראל), אך הארץ תבוא לעזרתה.
על פניו, נראה שהתיאור סמלי; אולם ברור שאלוהים יפקוד על בריאתו להגן על שארית עמו.
כל כלי נשקו ותכסיסיו של השטן לא יועילו, כי ה' חזק ממנו.

הנביא ישעיה משתמש בתיאור דומה בפרק נ"ט 19 כדי לתאר את התערבות כוחו של אלוהים בעבור עמו כאשר האויב עולה עליו בשטף כנהר:
"וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת־שֵׁם יְהוָה, וּמִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ אֶת־כְּבוֹדוֹ, כִּי־יָבוֹא כַנָּהָר צָר, רוּחַ יְהוָה נֹסְסָה בּוֹ."

לא לחינם אלוהים משאיר שארית מעם ישראל.
נבואה זו נאמרה מפי זכריה בפרק י"ג 8-9:
שליש מעם ישראל יישאר וייוושע. אלוהים פועל כך למען שמו, כי הוא אינו חוזר מהבטחותיו (יחזקאל ל"ו 22; רומים י"א 26).

ד. מי הם האחרים שהשטן ושדיו תוקפים? (פסוק 17)

"וַיִּקְצֹף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וַיֵּלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאֵר זַרְעָה, הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְו‍ֹת אֱלֹהִים וְיֵשׁ לָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ."

לאחר שהשטן יבין כי הפסיד במערכה נגד ישראל, הוא יפנה את כל כוחו, בזמן הקצר שנותר לו, נגד שאר המאמינים בני אומות העולם – אלו השומרים את מצוות אלוהים ונושאים את עדות ישוע.

תוצאת הרדיפה אחר שאר הנושעים החדשים תהיה תופת ושואה בקנה מידה עולמי.
מספר הנרצחים מתועד בהתגלות ז', פסוקים 9-17.

ה. מי הוא העומד על חול הים? (פסוק 18)

פרק י"ב מסתיים במשפט המזכיר סרט המסתיים בשורה המבטיחה המשך:
"והוא עמד על חול הים."

מי הוא העומד על חול הים?
על פי ההקשר, מדובר בשטן בכבודו ובעצמו.

מה משמעות עמידתו על חול הים?
עמידה זו משמשת חוליה מקשרת לפתיחת פרק י"ג:
"וְרָאִיתִי חַיָּה עֹלָה מִן־הַיָּם…"

בנוסף, הים מסמל את עמי הגויים, בשונה מנביא השקר המתואר בפרק י"ג 11: "וְרָאִיתִי חַיָּה אַחֶרֶת עֹלָה מִן־הָאָרֶץ…"

ההבחנה הזו רומזת כי החיה הראשונה תעלה מקרב הגויים, בעוד החיה השנייה – נביא השקר – תעלה מן הארץ, כלומר, מהקשר יהודי או ארצי.
על כך ארחיב בשיעור הבא.

לסיכום:

א. פרק י"ב בספר ההתגלות מבהיר שכל האירועים המתוארים בו הם תוצאה של מלחמה רוחנית עזה בין השטן לבין אלוהים.
השטן, בניסיונו להינצל ממשפט אלוהים, מנסה להשמיד את עם ישראל ולהוכיח את עליונותו – חלילה – על פני יהוה.

לפיכך, כל עם או כל אדם המשתתף, בדרך כלשהי, במזימה שמטרתה השמדת עם ישראל או פגיעה בילדי אלוהים מכלל העמים, ידע:

הוא כלי ביד השטן.
הוא יפסיד – כי איש אינו מנצח את אלוהים.
הוא יישפט לאבדון ויבלה את הנצח בחברת השטן ושדיו.

ב. באמצע תקופת הצרה תברח שארית ישראל אל המדבר, ושם רוח הקודש תוליד אותם מחדש לישועה.
כשיחזור האדון ישוע בסיום הצרה, כל שארית ישראל תקבל אותו באמונה, כניעה ואהבה.
ומה איתך? האם גם אתה חייב לעבור מכה או עונש כדי לחבק את גואלך באמונה?

ג. בשמיים כבר יודעים ומעידים:
את השטן ניתן לנצח רק בכוח דם השה!
מי שמאמין בישוע כמושיעו, זוכה להגנתו של אל שדי – ישוע.

מי הוא המגן שלך?
מי עוצר את התקפותיו של השטן ושדיו עליך?
באיזה שם אתה קורא כדי להתגונן מול נכלי השטן ולנצחו?

קבל את דם ישוע המשיח באמונה, ותוכל בשם ישוע למלא את תכלית בריאתך ולחיות חיים המפארים את אלוהים.
(ראה: אל האפסיים ו' 10-18; ד' 21-27; יעקב ד' 7).

[1] Larkin, Clarence. Dispensational Truth or God's Plan and Purpose in the Ages. (Glenside, PA: Rev.

Clarence Larkin Est., 1920), pg. 113.

[2] Ironside, H. A. Revelation, An Ironside Epository Commentary. (Grand Rapids, MI, 2004), pg. 120-123.

[3] ἡρπάσθην Rv 12:5 (cp. Jos., Bell. 2, 69); 2 aor. ἡρπάγην 2 Cor 12:2, 4; Wsd 4:11 (Jos., Ant. 6, 14; 12, 144; B-D-F § 71, 2) (s. ἁρπαγή; Hom.+) ‘snatch, seize’, i.e. take suddenly and vehemently, or take away in the sense of: to grab or seize suddenly so as to remove or gain control, snatch/take away

[4] בָּצְרָה, Sam.^M75 ^BenH. baṣra: n.loc.; III בצר; —1. capital of Edom Bosra, Sept. Βοσορρα; Βοστρα Pauly-W. 3:789ff; = el-Buṣeira (dimin.), 45 km N of Petra, altitude 1122 m., Abel 2:287; Glueck 2:97f; Simons Geog. §1297; Reicke-R. 1:269: Gn 36₃₃ Is 34₆ Jr 49₁₃.₂₂ Am 1₁₂ 1C 1₄₄; —2. in Moab Jr 48₂₄, = III → בֶּצֶר ?; —Is 63₁ → I בצר qal; Mi 2₁₂ rd. ‏בַּצִּרָה (→ צִירָה). †^[4]