ראשונה לטימותיאוס פרק א'
ייטיב כל תלמיד חכם להכיר את שאול השליח, חייו ושירותו לפני שיילמד כל אחת מהאיגרות שכתב. כל חוויותיו והתנסויותיו בקרב רבני עם ישראל עד ליום שנושע, מהווים בסיס חשוב ביותר לכלל כתיבתו לאחר שנושע.
שאול השליח ככל הנראה כמו רבים בישראל, נקרא בשם המלך שאול אשר גם היה בן לאותו השבט – שבט בנימין (אל הפיליפים ג 5).
לפי כתביו של ג'רום מהמאה הרביעית לספירה, מוצאם של הוריו של שאול מן הכפר גוש-חלב שבגליל העליון, מצפון מערב לצפת על כביש 89. הכפר המרוני ג'ש נמצא על חורבות העיר העתיקה – גוש-חלב.
אביו של שאול היה משבט בנימין. למשפחה היה מפעל לעיבוד עורות או מפעל אריגה שבו ייצרו את האריג הקיליקיאני המפורסם – אריג מעור עיזים המתאים לאריגת אוהלים ושאר אריגים עמידים.
מן הסתם, בשלב מסוים עברה משפחתו של שאול לטרסוס ואגב כך זכה שאול להיוולד כאזרח רומי (מע"ש כב 28).
שאול נולד בעיר טרסוס (מע"ש ט 11), עיר משגשגת השוכנת בחוף הצפון מזרחי של מחוז קיליקיה, הנמצאת היום בשטחה של טורקיה.
בעיר טרסוס שכנו מרכזי לימוד לפילוסופיה ותרבות יוונית. בעיר טרסוס הייתה אחת משלוש האוניברסיטאות הנחשבות ביותר באימפריה הרומית דאז.
מכיוון ששאול נולד בטרסוס, ומכיוון שאין לנו כל פסוק המציין ששאול פגש את ישוע המשיח במהלך שלושת השנים וחצי של שירותו, עלינו להסיק את המסקנות הבאות:
שאול נולד בטרסוס ושם זכה לחינוך יהודי.
בעת ההיא היה מקובל לשלוח את הבנים לחזן (Cantor) של בית הכנסת, אצלו למדו לקרא בתורה באמצעות חזרה ושינון. ההורים היו מכלכלים את החזן ושולחים מזון על פי יכולתם כדרך תשלום עבור חינוך הילד.
עד גיל 5 שנים, הילדים נדרשו ללמוד לקרא ואז עד גיל עשר למדו את התורה.
מגיל 10 למדו הילדים את הדינים הכתובים בכתבי התורה שבעל-פה.
משפחות בעלות יכולת ו- או קשרים בירושלים, שלחו את בניהם לירושלים להמשך לימודיהם.
שאול זכה להיות אחד מתלמידיו של רבן גמליאל הזקן [שהיה נכדו של הרב הילל הידוע], אשר הקים בירושלים בית ספר ובו 500 תלמידים. על פי דבריו של שאול, הוא היה בין המובילים שבתלמידי הרב גמליאל הזקן, אם לא הטוב מביניהם (מע"ש כב 3, אל הפיליפים ג 4-6).
תחת ניהולו של גמליאל הזקן, שהיה ראש הסנהדרין מהשנים 25-50, למדו התלמידים פילוסופיה יוונית בנוסף ללימודי התורה, כדי להכינם להתמודד עם תושבי המחוזות מהם באו.
אדם כמו שאול ידע את התורה על בוריה ויכל לדקלם בעל פה את כולה או חלקים נרחבים ממנה.
ולכן, ניתן לשער בביטחון ששאול נשלח על ידי משפחתו לירושלים כשהגיע לגיל בר-מצווה או בסביבות גיל זה. אז חונך על ברכי רבן גמליאל הזקן.
שאול למד את התורה ואת פרשנותה דרך עיני הרבנים אשר פרשוה בעת ההיא – מסורת הזקנים, אשר לימים נקרא התלמוד (כתבי המשנה וגמרא). במהלך שהותו בירושלים ומחונך בה, אימץ שאול את דרך הפרושים והיה לפרוש בעצמו (אל הפיליפים ג 5).
מכיוון ששאול בעצמו אינו מציין כל איזכור לכך שהיה עד למעשיו של ישוע, ומכיוון שאין כל תיעוד שכזה בכתבי הקודש, יתכן מאוד ששאול חזר לטרסוס לאחר לימודיו ושם היה מיועד להנהיג את הקהילה היהודית או להיות אחד מצוות ההנהגה.
באותם ימים מישרתו של רב לא זכתה להכרה כמו היום, ורוב הרבנים התפרנסו מעיסוקים צדדיים.
אז באמת האמינו וכתבו: "…כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (פרקי אבות ב 2).
לפרנסתו שאול עבד כשהיה צריך כתופר אוהלים (מע"ש יח 3). מן הסתם זה היה משלח ידו של אביו וממנו למד את המקצוע.
מה יכלו להיות הסיבות שבעטין חזר שאול לירושלים?
א. בהיותו בטרסוס יכול היה שאול לשמוע את השמועות מהעולים לירושלים אודות אותו ישוע וההולכים אחריו. לאורך שנות שרותו של האדון ישוע, ראו אותו העולים לירושלים והיו עדים למעשיו ופעולותיו. העולים לרגל חזרו לארצותיהם ושם חלקו את שראו וחוו עם שאר בני קהילתם. למשל, רבים מן העולים היו עדים למעשיו של ישוע בבית המקדש כפי שמתואר בבשורת יוחנן ב.
ב. מיד לאחר שקמה הקהילה הראשונה בחג השבועות שלאחר תקומתו של ישוע מן המתים, אלפי יהודים החלו להאמין בישוע כמשיח המובטח. חלקם הגיע לירושלים כעולי רגל ולאחר החג חזרו לארצות מגוריהם. שם לא פסקו מלתאר ולהסביר את שראו וחוו אודות המשיח המובטח – ישוע (ראה מע"ש ב-יא).
ג. בעיר דוד אשר בירושלים עמדו מספר בתי-כנסת ובצמוד להם בתי-מדרש.
אחד מהם שימש את היהודים שהגיעו לירושלים מקיליקיה. טבעי ששאול היה שם, או מראש הוזמן כדי לשמש רב בית כנסת זה. בהיותו בבית הכנסת או בית המדרש בירושלים, נתקל גם הוא באותם יהודים מאמיני ישוע ומסר הבשורה.
ובכן, שאול מגיע לירושלים ושם מתוודע למאמינים בישוע.
כמו רוב מנהיגי העם היהודים, גם שאול חשב שדרכם של תלמידי ישוע היא דרך של כפירה שהרי לא האמין באלוהותו של האדון ישוע.
מבחינתו של שאול, עבודת השם דרשה ממנו להסיר את "המפגע" הזה הנקרא מאמינים בישוע מקרב העם.
שאול לא היה מאותם אנשים שרק מדברים על מה שצריך לעשות, אלא מאלו שעושים את מה שהם חושבים ומאמינים בכל לב שצריך וראוי להיעשות – ובכל מחיר.
בעת שהותו בירושלים, שאול היה עד לסקילתו של סטפנוס בעבור אמונתו בישוע, ואף הסכים למהלך (מע"ש ח 1).
לאחר אותו אירוע, שאול היה נושא הדגל של הרדיפה אחר המאמינים בישוע.
שאול איתר את המאמינים בישוע ורדף אחרי גברים ונשים כאחד והסגירם לכלא (מע"ש ח 3).
בגלל הרדיפה ששאול הנהיג או היה שותף בכיר לה, נפוצו מאמינים רבים ברחבי הארץ ואגב כך הפיצו את הבשורה (מע"ש ח 4). מבלי להתכוון לכך, שאול היה כלי להפצת הבשורה גם בשעה שרדף אחר המאמינים בישוע.
ז"א, בדיעבד, הרדיפה נגד המאמינים היוותה כלי שדרכו אלוהים הגשים את תוכניתו להפצת הבשורה כפי שדרש (מע"ש א 8 – מירושלים לכל התפוצות)
מבחינתו של שאול, הוא פעל בנאמנות ממש כפי שעשה פנחס הכוהן במקרה של זמרי בן סלוא נשיא בית אב בשבט שמעון, אשר זנה עם בת מואב כזבי בת-צור, בתו של אחד מראשי המדיינים (במדבר כה 1-15).
רדיפתו של שאול נגד המאמינים הראשונים בישוע לא היה מבצע חד פעמי הנובע מהתלהבות רגעית. הרדיפה ששאול הנהיג הפכה להיות מטרת חייו. מבחינתו, הוא לא יעצור ולא ינום עד שיסור מעל פני האדמה "הכופר" היהודי האחרון שמסר נפשו לישוע.
מסיבה זו לוקס מציין במעשי השליחים ט 1: "ושאול עודנו מפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון."
שאול לא הסתפק "בניקיון" אדמת ישראל "מהכופרים" לדעתו המאמינים בישוע, אלא החליט ללכת לכל מקום לשם הגיעו המאמינים בישוע ולאסור אותם.
אחת מן המטרות מחוץ לגבולות ישראל הייתה העיר דמשק שבסוריה, מכיוון שלשם הגיעו יהודים מאמינים בישוע.
דמשק לא הייתה העיר היחידה שלשם הגיע שאול במטרה לאסור מאמינים. שאול פעל במקומות רבים ברחבי הארץ. דמשק מוזכרת כי בדרכו אליה התרחש האירוע המכונן בחייו (מע"ש כו 11).
כדי לפעול ברישיון ובסמכות, פנה שאול לכוהן הגדול קיפא וקיבל ממנו אישורים לאסור את המאמינים בישוע בבתי הכנסת בדמשק, גברים ונשים כאחד. הכוהן הגדול היווה סמכות בכל הקשור לפעילות בנוגע ליהודים.
מטרתו הייתה להובילם כעצירים לירושלים ושם להעמידם לדין תורה על פי הילכות הרבנים, שתוצאתם תוביל לעונשים כבדים: מלקות, החרמה, ומן הסתם הסתה שתוביל למקרים רבים של סקילה ורצח כפי שקרה במקרה של סטפנוס.
חשוב לי לציין ששאול אינו מזכיר את שותפותו של רבו גמליאל הזקן, שהיה ראש הסנהדרין, בעניין הרדיפה נגד המאמינים בישוע.
היה ניתן לצפות משאול אשר חונך על ברכי רבן גמליאל הזקן לבקש את ברכת רבו למשימה כה חשובה.
מתברר שדעתו של רבן גמליאל הייתה רכה יותר וסלחנית יותר מזו של שאול…
את דעתו של רבן גמליאל הזקן ניתן לדעת לאור דבריו כלפי המאמינים שנכלאו בכלא בספר מע"ש ה 34-40:
"…אֲבָל אֶחָד מִן הַפְּרוּשִׁים בַּסַּנְהֶדְרִין, גַּמְלִיאֵלשְׁמוֹ, מוֹרֵה-תּוֹרָה מְכֻבָּד בְּעֵינֵי כָּל הָעָם… אָמַר לָהֶם: "אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, הִזָּהֲרוּ לָכֶם בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לַעֲשׂוֹת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה; כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה קָם תּוֹדָס, שֶׁהִתְיַמֵּר לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ, וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. הוּא נֶהֱרַג וְכָל אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ נָפוֹצוּ וְהָיוּ לְאַיִן. אַחֲרָיו קָם יְהוּדָה הַגְּלִילִי בִּימֵי מִפְקַד הַתּוֹשָׁבִים, וּמָשַׁךְ אַחֲרָיו אֲנָשִׁים. הַלָּה נֶהֱרַג וְכָל הַמְצַיְּתִים לוֹ נִתְפַּזְּרוּ. וְעַתָּה אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, חִדְלוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וְהַנִּיחוּ לָהֶם, כִּי הָעֵצָה אוֹ הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת תּוּפַר, אִם מֵאֵת בְּנֵי אָדָם הִיא. אֲבָל אִם מֵאֵת אֱלֹהִים הִיא, לֹא תּוּכְלוּ לְהָפֵר אוֹתָהּ פֶּן תִּמָּצְאוּ נִלְחָמִים בֵּאלֹהִים!" הֵם שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ…"
לו רבן גמליאל הזקן היה מסכים לדעתו של שאול שמדובר בכפירה, הרי לא היה מחליט כפי שהחליט. רבן גמליאל לא חשב שהמאמינים בישוע כופרים.
ע"פ המסורת הכנסייתית הקתולית, הוטבל רבן גמליאל הזקן על ידי השליחים פטרוס ויוחנן, ואימץ את האמונה המשיחית יחד עם בנו נקדימון, אולם עשה זאת בחשאי והמשיך לכהן בסנהדרין בירושלים.
לא לחינם שאול הלך לדמשק כדי "לנקות" את בתי הכנסת שם מהמאמינים בישוע.
א. מדובר על עיר יחסית קרובה לירושלים, על דרך המלך. מדובר על כשישה ימי רכיבה.
ב. בדמשק בתי כנסת רבים, לפחות תריסר, ולכן שאול יכול היה לבסס את מפעלו על עזרה מקומית. דמשק מנתה אז בערך 150000 איש ויהודים רבים התגוררו בה.
ג. פעולתו מן הסתם בדמשק הייתה גורמת להד רב שהיה מרתיע יהודים רבים מלהמשיך בדרך האמונה בישוע – לדעתו…
אך בדרכו לדמשק שבסוריה, לפני הגעתו העירה, התרחש אירוע מיוחד.
פתאום אור מן השמים היה סביבו. האור היה מבריק יותר מאור השמש, אור מסנוור שגרם לו לעיוורון.
שאול נבהל ונפל מיד ארצה. לא רק הוא, אלא כל הצוות שהיה עימו.
כשהוא על האדמה, שמע שאול קול אומר אליו בעברית:
"שאול, שאול, למה תרדפני?" (מע"ש ט 3-4).
שאול פנה לעבר הקול ששמע ואמר: "מי אתה אדוני?"
שאול הבין שהוא חווה התגלות אלוהים, והנה הוא מכנה את האחד אשר הוא רודף, בשם: אדוני!
מבלי לדעת, שאול קורא לשנוא נפשו – אדון!
יעברו עוד מספר שניות לפני ששאול הבין מיהו אותו אדון…
האדון ישוע לא השאיר את שאול במתח וענה לו מיד:
"אנוכי ישוע אשר אתה רודף…"
כאשר שאול עמד לשימוע מול המלך אגריפס, שנים מאוחר יותר, הוא ציין משפט נוסף שאמר לו האדון באותו אירוע בדרך לדמשק: "…קשה לך לבעוט בדורבנות…" (מע"ש כו 12-188).
דורבנות הן הזיזים המחוברים לאחורי הרגליות שבעזרתן מזרזים את הבהמה. או זיזים בראש מטה שנועד לזרז בהמת משא.
הביטוי הזה היה ידוע אז בתרבות היוונית ומשמעו: שאותו אדם פועל נגד אלוהים. ז"א, "אינך מבין שפעולתך חסרת סיכוי?"
שאול הבין היטב את משמעות הביטוי, שכן הוא גדל במסגרת התרבות היוונית והיהודית.
הביטוי נתן לשאול להבין שכל מעשיו אינם נעשים בהסכמת אלוהים ואינם מקובלים בעיניו של אלוהים אלא ההיפך.
רק כעת, לאחר שאלוהים התערב בעצמו בחייו של שאול באופן אישי, הבין שאול שכיוון חייו הפוך לחלוטין מזה המכבד את אלוהים.
רק כעת הבין שאול את טעותו הרבה אשר עלתה לקדושי אלוהים רבים בחייהם.
איך הרגיש שאול באותו הרגע?
א. הוא נמצא בנוכחות אלוהים
ב. הוא בדרכו להשמיד את קדושי אלוהים. הוא כפושע שנתפס על חם במהלך מעשה הפשע.
כל בר דעת ברמתו של שאול הבין שבעוד פחות משניה מילת פיו של אלוהים תשרוף אותו ותהפכהו לאדים, אך לא כך הסתיים אותו מפגש.
האדון ישוע המשיח לא המית את האחד אשר ידו מלאה בדם קדושיו, אלא בחר להפוך אותו לאחד מבניו הבכירים ביותר שידעה האנושות.
האדון ישוע המשיך לדבר עם שאול ואמר לו:
"…קום לך העירה ויאמר לך מה שעליך לעשות…"
האנשים שהיו עם שאול היו כאילמים. הם שמעו את הקול, אך לא ראו איש.
כאשר שאול קם מן הארץ, הוא לא יכול היה לראות דבר.
אותו שאול אשר רכב ככל-יכול ובגאווה דתית לאומית בדרך לדמשק, המשיך את דרכו כעיוור הנסמך על עזרת אחרים שיובילוהו העירה. העיוורון שנתן לו אלוהים היה סמל למצבו הרוחני.
בפעם הבאה ששאול יפקח את עיניו, יהיו עיניו עיניים המונחות על ידי רוח הקודש, כדי שיראה את המציאות דרך עיניו של אלוהים.
האדון ישוע בחר ביהודי מאמין בדמשק בשם חנניה כדי שיפגוש את שאול ויאמר לו את תוכנית אלוהים להמשך חייו:
"כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל. ואני אראה לו כמה עליו לסבול למען שמי." (מע"ש ט 15-16).
לאחר ביקורו של חנניה אצל שאול בדמשק, קם שאול על רגליו והדבר הראשון שעשה היה ציות לאדון בטבילה.
הטבילה ציינה ששאול מקבל את ישוע באמונה כאדון ומושיע ומסכים לכל דבר האדון.
הטבילה הייתה פעולה פיזית חיצונית שציינה את שייכותו של שאול לאדון ישוע.
לא חלפו מספר ימים ושאול החל מבשר בדמשק את בשורת ישוע המשיח.
לא היה מתאים יותר בכל העם היהודי מאשר שאול כדי לעשות את השירות הזה.
שאול היה בקיא בתורה וכל שהיה צריך זה את ההארה האלוהית להבין שישוע הוא המשיח המובטח לאורך כל הנבואות המשיחיות בתורה, נביאים וכתובים.
כעת משהושלם הפזאל הרוחני במוחו של שאול, לא היה אדם עלי אדמות שיכול היה להתווכח עימו על צדקת אלוהים שבאה לעולם בדמות ישוע המשיח.
כשבוחנים את חייו של שאול השליח עולה הדמיון המדהים בינו לבין משה רבנו.
– שניהם רצחו או שותפים לרצח
– שניהם זכו להתגלות אלוהים. האחד בסנה הבוער והשני בדרך לדמשק
– שניהם בעלי השכלה גבוהה
– שניהם כתבו חלק ניכר מדבר אלוהים הידוע לנו היום ככתבי הקודש. מה שמשה מסמל לתנ"ך, שאול השליח מסמל לספר הברית החדשה.
האדון ישוע כאילו הפך את חוד החנית של היהדות הרבנית והשתמש בו כדי לחזור לשולחיו ולהוכיח אותם על חטאם הגרוע מכל.
שאול לא החל לפעול כשליח מיד לאחר הביקור בדמשק. להלן מספר סיבות לכך:
א. שאול היה זקוק בעצמו לפסק זמן של חשבון נפש. לפרק זמן בו עליו לכרוע ברך לפני האדון ישוע ולהתוודות בלב שבור על שפיכת דמם של ילדי אלוהים ללא עוול בכפם.
אני משער שבמהלך אותה תקופה של הגות אישית וחקר נפש, הרגיש שאול כמו חייל שירה פגז לעבר כוחותינו והרגם בחושבו שהיו הם כוחות אויב. לאחר ההתעלות של ההצלחה מתבררת האמת הצורבת: הרגת את עמיתיך!
איך כעת הרגיש שאול כשזכר איך ניתק הורים מילדיהם ובני משפחה מהיקרים להם?.
כעת הפנים שאול 'שהפנחסים' האמיתיים היו אנשים כמו סטפנוס, והוא שאול וכל מי שהסכים לפעולותיו, כמו אחרוני הפושעים.
שאול יכול היה לזכור כל מקרה בו הוא היה אחראי על מותו או רציחתו של בן ישראל אמיתי.
אני לא מקנא בהרגשה ובהלם שהיו מנת חלקו של שאול בתקופה הסמוכה לפגישתו עם האדון ישוע.
שאול מזכיר את עברו הלא נעים באיגרת אל הגלטים א 13, קור"א טו 9, אל הפיליפים ג 6, וטימ"א א 13.
ב. שאול היה זקוק לזמן בו הוא חקר את נפשו, כדי להבין איך הגיע הוא וכלל הנהגת העם היהודי לאורך דורות, למצב בו הם מורים ומלמדים את העם הנבחר להילחם נגד אלוהים ויקיריו בחושבם שהם נלחמים נגד השטן…
מה חשב והגה שאול באותה תקופה על מוריו ומנהיגיו? עד כמה היו הם כולם עיוורים מבחינה רוחנית, עד כי הלכו בדרך השטן בגאון כה רב בחושבם שהם הולכים בדרך האמת והצדק של אלוהים…[ראה ישעיה ו 10: השמן לב העם הזה…וכן ירמיה ב 13: עמי עזב מקור מים חיים כדי לחפור בורות נשברים, וכן ישעיה כט 14-15: עמי מקיים מצוות אנשים בהקרבה כאילו היו מצוות אלוהים…]
ג. שמו של שאול בקרב הקהילות של המאמינים היה כשמו של המן בקרב בני ישראל בעת הקדומה. כל מי ששמע את שמו יכול היה לחשוב על הגרוע מכל. לכן, ישועתו לא הופנמה מיד בקרב המאמינים בישוע ואף מאמין לא הרגיש נוח ושלם להתחבר עם שאול.
מסיבות אלו שאול התבודד בערב למשך שלוש שנים.
במהלך שנות ההגות הבין שאול את גודל חסדו של האדון ישוע.
היו לו מספר שנים כדי לחשוב איך ומדוע יעדיף אלוהים לסלוח ולרחם על הראוי לעונש הגדול ביותר, ולהפכו לשופרו של אלוהים.
רק אדם שחווה את חסד אלוהים ברמות שכאלו, יוכל לכתוב על גודל חסדו של אלוהים לעומת אפסותו של האדם.
ההגות הארוכה הזו הולידה לבסוף את החכמה הנדרשת לכתיבת האיגרת אל הרומים.
באיגרתו הראשונה של שאול לטימותיאוס א 12-17, פתח שאול את ליבו ותיאר את גודל חסדו של אלוהים עבורו:
- "אני מכיר טובה לנותן בי כוח, למשיח ישוע אדוננו, כי חשבני נאמן ומינה אותי לשרותו.
- אף שקודם לכן הייתי מגדף, רודף ומבזה. אבל רוחמתי מפני שבהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת,
- וחסד אדוננו שפע עלי יחד עם אמונה ואהבה אשר במשיח ישוע.
- מהימן הדבר וראוי להסכמה מלאה, שהמשיח ישוע בא אל העולם להושיע חוטאים אשר אני הגדול בהם.
- ואולם משום כך רוחמתי, כדי שבי בראשונה יראה ישוע המשיח את כל אורך רוחו, כמופת לעתידים להאמין בו לשם חיי עולם.
- למלך העולמים, הקיים לאין קץ והבלתי נראה, אשר הוא לבדו האלוהים, לו הכבוד והתפארת לעולמי עולמים. אמן."
ישנם אנשים רבים הדומים לשאול המסתובבים בירושלים ובעולם גם היום.
חלקם לומדים את התורה במסירות רבה ומאמינים שאנו המאמינים בישוע מהווים סכנה לקיום העם היהודי.
הם מפגינים מול בנין הקהילה ומנסים להרתיע מאמינים מלבוא לבית אלוהים.
בעבורם, ישוע הוא שיקוץ!
הם מחרימים אותנו ואת בני משפחתנו. מבחינתם אנו כעמלקים הראויים להשמדה.
אותם אנשים אינם מוכנים לשמוע מאיתנו את הבשורה, ממש כפי ששאול לא היה מוכן לשבת בשלווה ולשמוע את הדיעה השניה.
לפיכך, היה צריך אלוהים להתערב ולגרום לשאול להקשיב לבשורת האמת עד המילה האחרונה.
מתברר שהמרחק בין רב לחסיד ישוע הוא ביקור חטוף של ישוע!
ניתן לומר שברגע ששאול נולד מחדש, הוא המשיך את חייו של סטפנוס…
הבה נחזור כעת לדמשק, לימים שלאחר ישועתו של שאול (מע"ש ט)
האם כעת היהודים אשר בדמשק ישתכנעו שישוע הוא אכן משיח ישראל ויאמינו בו?
יהודי דמשק לא נכנעו לבשורה ותכננו לרצוח את שאול (מע"ש ט 23).
מזימתם נודעה לשאול ולכן תלמידי ישוע הבריחו אותו בלילה מן העיר.
מה יעשה כעת שאול?
האם יחזור לירושלים ויאמר לכוהן הגדול שישוע הוא אכן המשיח?
שאול לא בחר באפשרות הזו.
שאול מציין באיגרת אל הגלטים (א 17 ואילך, ראה גם קור"ב יא 32), שמדמשק הוא הלך לערב למשך שלוש שנים. שם במדבר רחוק מכולם, יכול היה שאול לחשוב היטב על חסד אלוהים שניתן לו ולחוטאים בכלל בדם ישוע המשיח.
לאחר זמן של חקר נפש במדבר למשך שלוש שנים הגיע שאול לביקור חטוף בירושלים. המאמינים בירושלים לא השתכנעו ששאול נולד מחדש ומן הסתם חשדו בו כשליח הרבנים כדי לתפסם.
בחסד אלוהים בר-נבא האמין לשאול והביאו אל השליחים (מע"ש ט 27).
אז הפנימו שאר השליחים ששאול הוא אכן אח באדון ולא מרגל או סוכן הפועל לרעתם.
שאול לא בזבז אף דקה והחל לבשר בירושלים. יהודים הלניסטים שעימם התווכח ניסו להרגו, ולכן המאמינים שלחו את שאול לקיסריה כדי שמשם יפליג לעיר מולדתו טרסוס (מע"ש ט 30).
שם בטרסוס שאול השליח חיזק את המאמינים הראשונים ופעל להקים קהילות האוחזות באמונת ישוע המשיח (מע"ש טו 41).
מדוע שהשליחים ישלחו את שאול לעיר מולדתו ולבני משפחתו בטרסוס ולא לעיר אחרת בה אינו מוכר?
נראה על פניו שהשליחים בחרו לשלוח את שאול לטרסוס כדי לבחון אותו במבחן הקשה מכל – לעמוד מול משפחתו וכלל בני הקהילה היהודית הגדולה שם ולבשר על ישוע. אם יעשה זאת, כי אז יסור מליבם כל ספק לגבי הולדתו מחדש.
שאלה: האם יש בינינו אנשים המסתירים מבני משפחתם את עובדת היותם משיחיים?
אנשים שנפוצו מירושלים לאחר ההוצאה להורג של סטפנוס הגיעו עד פיניקיה, קפריסין ואנטיוכיה.
רובם של אותם מאמינים לא בישרו אז לגויים אלא רק ליהודים.
אך מספר מאמינים כן בישרו לגויים ורבים מהם קיבלו את הבשורה והאמינו בישוע בלב שלם (מע"ש יא 19-21).
כעת משמספר המאמינים באנטיוכיה גדל, נוצר צורך אמיתי למורים מוסמכים ומלומדים שילמדו וידריכו את המאמינים החדשים.
הבקשה הגיעה אל הקהילה בירושלים ומיד נשלח בר-נבא לאנטיוכיה (מע"ש יא 22).
בהגיע בר-נבא לאנטיוכיה הוא לימד את המאמינים החדשים. קהל רב נספח לאדון עקב פעולתו של בר-נבא באנטיוכיה.
כאשר ראה בר-נבא שקהל הקדושים גדל, הוא יצא לטרסוס לחפש את שאול כדי שזה יצטרף אליו לאנטיוכיה כדי ללמד שם את הקהילה הגודלת.
שאול היה שם שנה ואז לראשונה כינו את המאמינים בשם: משיחיים (מע"ש יא 26). העולם ראה יהודי וגוי משתלבים לדמות אחת ומאמצים את הזהות של המשיח ישוע מעל לכל זהות לאומית או דתית ארצית אחרת.
המאמינים באנטיוכיה גדלו והתבגרו גם מבחינה רוחנית.
כעת שעומדים בקהילה באנטיוכיה מאמינים אחרים המסוגלים ללמד ולהנהיגה, רוח אלוהים פועלת בהם ומדריכה אותם לשחרר את שאול ובר-נבא, ולאפשר להם להמשיך ולבשר את בשורת המשיח לגויים רבים נוספים (מע"ש יג 1-3).
האם שאול היה נשוי?
כתבי הקודש אינם מציינים במפורש ששאול היה נשוי.
לעומת זאת, ההנחיה הרבנית היא להשיא את הגברים בגיל מוקדם יחסית – 18.
כאשר שאול כתב את האיגרת הראשונה לקורינתיים הוא יכול היה לציין בפרק ז שהוא נשוי או היה כזה וכנראה התאלמן…אך שאול אינו מציין כל פרט שכזה.
כך גם לגבי הכתוב באיגרת אל האפסיים ה.
בקיאותו של שאול בכל הנוגע ליחס הבעל לאישתו ניתנים להסברה בכך שקיבל חכמה יתרה מרוח הקודש, או מן העובדה שהיה נשוי אך התאלמן בגיל יחסית מוקדם, לפני שנולד מחדש.
להלן מהלך האירועים המרכזיים בחיי שאול השליח מאז ששמו מוזכר לראשונה בברית החדשה:
- מה"ש ז 58: שאול משתתף בסקילת סטפנוס. בתאור המאורע הוא נקרא “בחור”; ככל הנראה היה בשנות העשרים לחייו.
- מה"ש ט 25-1: שאול יוצא לדמשק ובידו מסמך מהכוהן הגדול, המאשר לו לאסור יהודים שמאמינים בישוע. בעודו בדרך נגלה אליו ישוע המשיח במלוא הדרו. ישוע בוחר בו להיות שליח שיביא את בשורת הישועה לגויים ולבני ישראל. מרגע ישועתו, שאול חי במטרה לשרת את המשיח. הוא נשאר בדמשק ומבשר בה את בשורת ישוע "זְמַן נִכָּר"(פס' 233). כאשר נודע לו שיהודי המקום מתכננים התנקשות בחייו, הוא נמלט.
- גלטים א 17: שאול יוצא "לַעֲרָב"(שם שהה ככל הנראה שלוש שנים). הוא אינו מציין שם של מדינה או מקום מדויק. הכוונה כנראה לאזור מדברי. שם האדון ישוע מאפשר לו פרק זמן שמוקדש לתפילה, הגות ולימוד. כך הוא מכין את שאול לשירות כשליח. בסיום תקופה זו הוא חוזר לדמשק. הפעם שאול שוב נאלץ להימלט מן העיר בסל דרך החלון אשר בחומה (קור"ב יא 32).
- גלטים א 19-18: שאול עולה לירושלים לראות את כיפא. לאחר חמישה־עשר ימים הוא נאלץ להימלט בגלל רדיפה (מה"ש ט 30-26).
- גלטים א 21: שאול מגיע אל "גְּלִילוֹת סוּרְיָה וְקִילִיקְיָה"(מה"ש ט 30). משמע שהוא חוזר למקום הולדתו ושם מבשר את הבשורה.
- מה"ש יא 26-25: בר־נבא מגיע לטרסוס (בירת המחוז הרומי קיליקיה) על מנת להביא את שאול לאנטיוכיה שבסוריה. שניהם מלמדים בקהילת המאמינים באנטיוכיה במשך שנה: "…אַחֲרֵי כֵן יָצָא אֶל טַרְסוֹס לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁאוּל, וּכְשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ הֱבִיאוֹ לְאַנְטִיוֹכְיָה. שָׁנָה תְּמִימָה הִתְאָרְחוּ אֵצֶל הַקְּהִלָּה וְלִמְּדוּ קָהָל רַב. וּבְאַנְטִיוֹכְיָה לָרִאשׁוֹנָה כִּנּוּ אֶת הַתַּלְמִידִים 'מְשִׁיחִיִּים'."
- גלטים ב 1: לאחר ארבע־עשרה שנים מיום היוושעו, שאול עולה לירושלים עם בר־נבא וטיטוס. על נסיעה זו הוחלט בעקבות דבריו של אגבוס שניבא "כִּי רָעָב גָּדוֹל עָתִיד לָבוֹא עַל כָּל הָעוֹלָם". בידי שאול וחבריו כספי תרומות לנזקקים ביהודה (מה"ש יא 30-27). לשאול ניתנת הזדמנות להציג את פעילותו בשירות הבשורה לפני "הַחֲשׁוּבִים" שבקהילה בירושלים. בסיום הביקור הם חוזרים לאנטיוכיה.
- גלטים ב 11: בעת ביקורו של כיפא באנטיוכיה שאול מותח ביקורת על התנהגותו הפסולה.
- מה"ש יג 2-יד 28: מסעו הראשון של שאול השליח להפצת הבשורה.
- מה"ש טו 29-1: שאול מגיע לירושלים לכנס הזקנים והשליחים.
- מה”ש טו 36 – יח 22:מסע הבישור השני.
- מה”ש יח 23 – כא 16: מסע הבישור השלישי.
- מה”ש כא 27 – כח 31: המאסר והמסע לרומא.
ניתן לומר שברגע ששאול נולד מחדש, הוא המשיך את חייו של סטפנוס…
אגרת הראשונה לטימותיאוס – שיעור מס' 1
האיגרת הראשונה של שאול השליח לטימותיאוס – פרק א
רקע לאיגרות הראשונה והשנייה לטימותיאוס:
- מומלץ מאוד לקרא את שיעור ההקדמה על חיי שאול השליח.
בספר מעשי השליחים פרק ח אנו פוגשים אדם צעיר בשם שאול אשר רדף את הקהילה שזה עתה קמה. שאול היה כה להוט לתפוס ולכלוא את המאמינים, עד כי הלך לכוהן הגדול וקיבל אישורים ללכוד את המאמינים בישוע המתגוררים בדמשק.
בדרך לדמשק נגלה לו המשיח ישוע. ומאז, הוא הפך מרודף הקהילה למבשר הידוע ביותר בהיסטוריה.
האדון ישוע הוא זה אשר בחר בשאול להיות שליח.
אין מדובר בסתם שליח הנושא מסר כלשהו, אלא בשליח אשר כוח אלוהים הואצל עליו ואשר יכול לעשות אותות ומופתים כדי לאמת את מסר הבשורה שנתן לו המשיח (ראה קור"ב יב 12).
המאמינים הראשונים לא ידעו איך "לעכל" את השינוי שחל בשאול (פולוס) ולא היו בטוחים אם מדובר באדם אשר נולד מחדש או מרגל מתוחכם.
במהלך הזמן שאול השליח בישר בירושלים. אך מכיוון שהתושבים רצו להרגו, שלחו אותו המאמינים אל הקהילה בטרסוס אשר בדרום טורקיה.
הבשורה הגיעה גם לגויים מחוץ לגבולות הארץ, לכן הקהילה בירושלים שלחה את בר־נבא, מאמין יהודי יליד קפריסין (מעשי השליחים ד 36-37), על מנת לעזור לקהילות החדשות שקמו באזור סוריה – טורקיה הדרומית של ימינו (מעשי השליחים יא 30-19).
כאשר בר־נבא הגיע לטרסוס הוא חיפש את שאול (הם היו חברים מירושלים) והביא אותו לאנטיוכיה (צפון סוריה). שם הם התארחו כשנה ולימדו בקהילה.
בקהילה באנטיוכיה רוח הקודש הבדילה את שאול ובר־נבא לעבודת השליחות. מאז, שאול ממשיך את חייו במסעות בישור ובהקמת קהילות. בכל מקום הוא הקים גרעין משיחי.
באחד המסעות, כאשר הגיע לליסטרא (מזרח טורקיה), שמע אותו נער צעיר בשם טימותיאוס, בן לאם יהודייה מאמינה ולאב יווני. לא חלף זמן רב וטימותיאוס הצטרף לשאול השליח במסעות הבישור (מעשי השליחים טז).
טימותיאוס נחשף לתקופת בישור אינטנסיבית ולרדיפות מתמידות. הוא ראה כיצד אנשים מתנגדים לבשורה ואף מוכנים להרוג בגללה. הוא גם ראה איך נרדפים מאמינים נאמנים בשל אמונתם.
טימותיאוס בישר ליהודים בהתבססו על התנ"ך. הוא היה לצד שאול בעת שזה כתב חלק מאיגרותיו לקהילות השונות (פיליפים א; קולוסים א).
טימותיאוס גדל באמונה ולכן נשלח ע"י שאול לקהילות שונות כדי ללמדם ולעודדם (ראשונה לתסלוניקים ג 2) — הוא עבר 'קורס' בן מספר שנים אשר ממנו הוא התבגר מבחינה רוחנית למרות גילו הצעיר.
ספר מעשי השליחים מסתיים בערך בשנת 62 לספירה. חמש שנים מאוחר יותר שאול השליח נידון למוות בגלל האמונה. במשך אותן שנים שעליהן אין לנו תיעוד, כתב שאול השליח את איגרותיו לטימותיאוס וטיטוס. הוא השאיר את שניהם במקומות שביקרו על מנת לבסס את הקהילות המקומיות: את טימותיאוס באפסוס, ואת טיטוס בכרתים.
בערוב ימיו, כותב שאול את האיגרות ליקרים לו על מנת להדריכם להנהיג את גוף המשיח על־פי רצון אלוהים.
מכיוון ששאול השליח היה מודע לכל המתרחש בקהילות באפסוס ובכרתים, הוא כותב לבניו הרוחניים — טימותיאוס וטיטוס — את כל ההצעות הטובות אשר עליהם ליישם בקהילה על מנת להקים גוף משיח למופת.
מכאן השם לאיגרות: האיגרות הפסטוריות. [פסטור – רועה]
חלוקת הפרק:
א. הקדמה (א 1-2)
ב. אזהרה ממורי שקר (א. 3-11)
- הרחק מורי שקר המלמדים "תורה אחרת" (א. 3-7)
- תכלית התורה – היא לא נועדה להצדיק את הצדיק (א. 8-11)
ג. צדקת אלוהים לחוטא היא מתנת חסד מאלוהים (א 12-17)
ד. דברי עידוד לטימותיאוס למען יתמיד בהגשמת ייעודו (א. 18-20)
הנושא המרכזי של הפרק: אזהרה ממורי שקר
א. הקדמה (א 1-2)
- מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־פִּי מִצְוַת הָאֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ תִּקְוָתֵנוּ,
- אֶל טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאֲמִתִּי בָּאֱמוּנָה: חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים אָבִינוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.
שאול השליח הכיר את הקהילה באפסוס שהרי הוא הקימה, ולכן היה מודע למאורעות שמתרחשים בה ולאנשים המעורבים (מעשי השליחים יט).
הפרק הראשון באיגרת מציב אתגר קשה בפני טימותיאוס הצעיר: "שמור על טוהר לימוד דבר ה'!"
לשאול השליח היתה סיבה מאוד מיוחדת לפתוח איגרת לטימותיאוס במילים הללו.
רק מן הפתיחה ניתן להבין שמהלכים לא תקינים התרחשו באפסוס וטימותיאוס מתקשה להתמודד איתם.
בפסוק 18 שאול מזכיר לטימותיאוס ששירותו כרועה האחראי על טוהר הקהילה לא נבע מבחירת אדם אלא מתוך הוראת רוח הקודש. לפיכך עליו להתמיד ולמלא את הנדרש ממנו, גם אם המשימה קשה, כפוית טובה או נראית בלתי אפשרית מנקודת ראותו של אדם.
לאור נתונים אלו, ניתן להבין שקושי השירות, העומס והלחץ על טימותיאוס, הביאו אותו לנקודה בה הוא מעלה ספק ומפקפק בקריאת אלוהים לחייו.
לכן, כבר במילות הפתיחה, שאול מבהיר לטימותיאוס ששירותו כשליח אינה מבחירה אישית או מרצון לחיי נוחות…אלאל מתוך מילוי מצוות אלוהים.
טימותיאוס היה עד למהלך חייו של שאול השליח וראה במו עיניו את הקשיים שבאו עליו.
האם שאול פקפק בעובדת ייעודו כשליח עבור האדון?
אף לא לרגע!
שאול קיבל את המשימה במעמד המפגש עם האדון ישוע בדרך לדמשק (מע"ש ט), ושום צרה וסבל ארציים לא יטילו ספק לגבי המשימה שאלוהים הטיל על שאול.
מאותה סיבה – שאול מעודד את טימותיאוס לא להתייאש ולא לפקפק בהחלטת רוח אלוהים לגביו.
שירותו כרועה היא רצון ומצוות אלוהים, וכל שנותר לטימותיאוס זה לזעוק לעזרת אלוהים כדי להגשים את משימתו, אך בטח לא לעצור או לנטוש!
במסגרת פסוקי הפתיחה, שאול מזכיר לטימותיאוס שהאדון ישוע המשיח הוא תקוותנו.
שאול מציין זאת מכיוון שמורי השקר מציגים את האדון ישוע באופן שונה, ומלמדים שתקוותו וישועתו של האדם אינה רק בישוע אלא בקיום מצוות התורה בשלמותן.
לימוד שכזה אינו אלא תורת שקר, זו בשורה אחרת שעל כל הנושעים לדחות ולהרחיק מקרבם.
ב. אזהרה ממורי שקר (א. 3-11)
בפסוקים 3-4 שאול כותב את הסיבה שלשמה השאיר את טימותיאוס באפסוס:
- כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לְמָקֵדוֹנְיָה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהִשָּׁאֵר בְּאֶפֶסוֹס וּלְצַוּוֹת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹרוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת,
- וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת וּלְסִפּוּרִים אֵין קֵץ עַל תּוֹלְדוֹת הַדּוֹרוֹת, דְּבָרִים הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לְחִטּוּטִים וּוִכּוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְתָכְנִית אֱלֹהִים שֶׁיְּסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה.
- תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית.
- יֵשׁ שֶׁסָּטוּ מִזֶּה וּפָנוּ לְדִבּוּרֵי הֶבֶל;
- רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף.
ברור מעל לכל ספק שטימותיאוס עומד לצוות על אנשים ולחנך אותם לעשות דברים בצורה נבונה. האיגרות הללו מראש נועדו לחנך ולהתערב בחיי האנשים. מיותר לומר עד כמה הנושא רגיש, ולכן שאול כבר מראש מעמיד את התנאי לפני טימותיאוס:
"תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית" (פסוק 5).
במילים אחרות: טימותיאוס, אתה יכול לחנך ולצוות על אנשים בקהילה איך להתנהג אם תשכיל לעשות זאת באהבה הנובעת מלב טהור; — כלומר, תוכל לשנות את אורח חייהם אם הם יהיו משוכנעים שאתה עושה זאת לטובתם ולא מפאת אינטרס אישי;
אתה יכול לשנות את לבם אם תבוא לפניהם ותוכיח באהבה ובענווה כי דרכיהם אינן חופפות את דבר ה'. כאשר תבוא לפני קהל המאמינים עם אהבת אלוהים בלבך וידיעת דבר ה' במוחך, תקל עליך מלאכת הלימוד של ילדי אלוהים.
שאול השליח ביקש מטימותיאוס להישאר באפסוס על מנת לסמן את מורי השקר ולדאוג לכך שלא יזהמו את הטוהר הלימודי של הקהילה.
העיר אפסוס היתה עיר יחסית גדולה ובה מן הסתם קהילה גדולה של יהודים מאמינים בישוע.
בעיר גם היה בית כנסת (מע"ש יט 8).
בקהילה באפסוס היו מספר אנשים, מן הסתם שזהותם הייתה ידועה לשאול וגם לטימותיאוס, אשר התמידו ללמד תורה אחרת.
מהי תורה אחרת?
תורה אחרת היא כל הוראה אשר סוטה מן הבשורה הבריאה אותה מלמד שאול השליח.
והיא: ישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע כאדון ומשיח מכפר חטאים (ראה אל הרומים י 8-9).
אין זו הפעם הראשונה בה שאול השליח מזהיר מפני אלו המלמדים בשורה אחרת, תורה אחרת.
גם באיגרת לגלטים אמר שאול מילים דומות ובוטות לא פחות. אל הגלטים א 6-9:
"מתפלא אני שכל כך מהר אתם סרים ממי שקרא אתכם בחסד המשיח ועוברים אל בשורה אחרת. ואין אחרת, אלא שיש כמה אנשים המבלבלים אתכם וחפצים לעוות את בשורת המשיח. אך אם מישהו, אפילו אנחנו או מלאך מן השמים, יבשר לכם בשורה שונה מזו שבשרנו לכם, חרם יהיה! אני חוזר ואומר מה שאמרנו קודם לכן: אם מישהו ישמיע לכם בשורה שונה מזו שקבלתם, חרם יהיה!"
מה לימדו מורי השקר?
אותם מורים טענו שהם מלמדים תורה (פסוק 7), אך במקום ללמד את תורת אלוהים הם התמקדו באגדות, סיפורים ומסורות אשר אינם מבוססים בכתבי הקודש. הם עוררו מחלוקות בין המאמינים.
במקום לבגר ולהשביע רוחנית את המאמינים, הם דיברו הרבה דברי הבל ללא תועלת.
מכיוון שאותם מורים לא היו נושעים, הוראתם והבנתם לא הייתה שונה מאותם פרושים, סופרים וצדוקים בירושלים אשר ראו את כל מעשי המשיח ישוע ועדיין היו עיוורים לזהותו האמיתית וכינו אותו בשם – בעל זבוב (מתי יב 22-32).
אותם מורים כביכול, לא הבינו את תכלית התורה, ולכן כל עיסוקם היה בתפל ולא בעיקר.
הם לא הבינו שהתורה הקדושה מצביעה על המשיח, והמצוות נועדו להוות סמל וצל של כפרת החטאים של המשיח ישוע עבור בני האדם. לכן מוחם היה עסוק בסיפורי אגדות שאין בהם דבר וחצי דבר כדי להסיר את זוהמת החטא מן האדם החוטא. הם חשבו עצמם לחכמים, אך נותרו מיועדים לאבדון!
גם היום אנו פוגשים מורים שכאלו בעם היהודי. הם מתגאים ומתרברבים בתארים של רב, הם מתגאים בידיעת תורות הנסתר והקבלה, הם מעניקים קמעות לאנשים ומצטיירים כקדושים, אך עדיין אינם מכירים את אלוהים ואינם נושעים. אז איך ידריכו אדם לאלוהים ולישועה?
בפסוקים 8-10 שאול השליח מפרט את הטעות של אותם מורים מתעים ומה הסכנה הטמונה בלימוד שכזה:
- "אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה אִם חַיִּים בָּהּ לְפִי חֻקֶּיהָ.
- זֹאת יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁחֹק אֵינוֹ נִקְבָּע בִּשְׁבִיל אָדָם צַדִּיק, אֶלָּא מְכֻוָּן הוּא לְמֻפְקָרִים וּלְסוֹרְרִים, לִרְשָׁעִים וּלְחַטָּאִים, לִטְמֵאִים וְעוֹשֵׂי תּוֹעֵבָה, לְרוֹצְחֵי אָב וָאֵם וְלִמְרַצְּחִים,
- לְזוֹנִים וּלְשׁוֹכְבֵי זָכָר, לְחוֹטְפֵי אָדָם וְשַׁקְרָנִים וְנִשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר, לְכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה".
מתברר שאותם מורים לא לימדו נכונה את משמעות התורה.
לדעתם צדקת אדם נובעת משלמות קיום מצוות התורה.
אותם מורים טעו. בני אדם נחשבו לצדיקים בעיני אלוהים עוד לפני שהתורה ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני.
נוח וחנוך נחשבו לצדיקים בעיני אלוהים.
אברהם ואיוב נחשבו לצדיקים.
כל האנשים הללו נחשבו לצדיקים מאות שנים לפני שאלוהים העניק את התורה לעם ישראל.
יתרה על כך, כל אותם אנשים נחשבו לצדיקים אפילו לפני שנימולו.
מכאן, צדקתם נבעה מתוך אמונה ראויה שאותה החשיב אלוהים להם לצדקה (ראה בראשית טו 6).
אלוהים נתן את התורה במעמד הר סיני בידי משה רבינו על מנת שעם ישראל ידע עד כמה אלוהים קדוש ועד כמה אנחנו בני אדם חוטאים וזקוקים לכפרה.
התורה ניתנה לעם ישראל כספר לימוד והדרכה לעם שנועד להיות כהנים לאלוהים.
התורה — עשרת הדיברות — ניתנו על מנת שנבין כי אנו חולים במחלה הנקראת "חטא". החטא מונע מאתנו להתחבר עם אלוהים.
התורה לא רק אמרה שאנו חולים בחטא, אלא גם הצביעה על התרופה. היא מלמדת שהתרופה הנצחית נמצאת בידי המשיח ושמה: כפרת חטאים, ישועה — כלומר, חידוש הקשר עם אלוהים.
ובכן, בעוד אלוהים דרש מעמו להאמין בו, ועל סמך האמונה נחשב אותו אדם לירא אלוהים וצדיק, הוסיף אלוהים את תורת המצוות כספר הדרכה ולימוד אודות אלוהים, קדושה, טוהר, וכפרת חטאים.
עם ישראל נדרש למלא את המצוות כביטוי לאמונה באלוהים ואהבת אלוהים.
וכך, עד שהמשיח יבוא, נדרש עם ישראל ללמוד וליישם חוקים ומצוות רבים, כסמל, צל ותבנית של ישועת אלוהים וכפרתו על חטאינו.
כאשר יבוא המשיח ויכפר על חטאינו פעם אחת ולתמיד, לא יהיה יותר צורך בקורבנות הזמניים שהוקרבו בבית המקדש. (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 1-11, אל הקולוסים ב 16-17, אל הרומים י 9-10).
ישוע המשיח — בן האלוהים — ירד ארצה בדמות אדם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו.
הנביאים בתנ"ך העשירו אותנו בנבואות אודות זהותו של המשיח, מקום הולדתו ופעולותיו, כך שלא יהיה ספק כלשהו לגביו כאשר יבוא לעולם ויגשים נבואות אלו.
ואכן, כל הנבואות הללו התגשמו באחד ויחיד והוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.
מי שמאמין שישוע הוא המשיח המובטח שנצלב כשה קורבן אלוהים עבור חוטאים, נחשב בעיני אלוהים לצדיק.
המאמין מודע לקיום החטא, ורוח הקודש השוכנת בו מחנכת אותו להישמע ולציית לדבר אלוהים.
מכיוון שישוע המשיח סיפק כפרה נצחית ובכך ביטל את מרות מצוות התורה בכל הקשור להעלאת הקורבנות במקדש, לא נדרש אדם נושע לקיים מצוות שמרותן פגה.
קיומן בגדר רשות ולא בגדר חובה.
שאול השליח אמר שהתורה טובה ויעילה
למי?
לאותם אנשים אשר עדיין לא נושעו וזקוקים לדעת שהם חולים בחטא; הם חייבים לדעת שהם חוטאים לפני שיוכלו לקוות לכפרה הנצחית. ולכן, שאול השליח מונה רשימה של חטאים המקבילה ברובה לנושאים בעשרת הדיברות.
זאת כדי להראות למי עדיין נועדה התורה (פסוקים 9-10).
אותם מורים מתעים דרשו מהמאמינים הנושעים להמשיך ולמלא אחר תורת הקורבנות והכפרות הזמניות, ובכך הוכיחו שלא הבינו לחלוטין את מהות הכפרה הנצחית של ישוע המשיח. אותה בעיה צצה גם אצל הגלטים ומוזכרת באיגרת אל הרומים פרקים ה—ח.
אם כן, מדוע אותם מורים היו כל כך מסוכנים?
מכיוון שהם לא הבינו את משמעות הישועה על־ידי האמונה. הם לימדו דרך מוטעית שאיננה מאלוהים ולכן הדריכו את שומעיהם בדרך הגיהינום. כל זאת בגלל יומרנותם להציג עצמם כמורים, ולא בגלל טעות תמימה.
אני מקווה שהקהילה תבין את חשיבות הלימוד הנכון. העניין רציני מכיוון שמדובר בחיים או מוות נצחיים!
על מנת להראות את החשיבות של לימוד נכון ומרכז הכובד של האמונה במשיח ישוע, שאול השליח מציין את עדות חייו כדוגמה:
ג. צדקת אלוהים לחוטא היא מתנת חסד מאלוהים (א 12-17)
- "אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ,
- אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת,
- וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.
- מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם.
- וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם.
- לְמֶלֶךְ הָעוֹלָמִים, הַקַּיָּם לְאֵין קֵץ וְהַבִּלְתִּי נִרְאֶה, אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ הָאֱלֹהִים, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים."
אף על־פי ששאול השליח היה בהשכלתו רב יהודי קנאי לתורה, הוא אמר על עצמו שהוא גדול החוטאים! הוא גם אמר שכל עוד היה ללא האמונה, כל מה שהשיג כתואר לימודי היה למעשה חוסר דעת בעיני אלוהים.
באיגרת אל הפיליפים בפרק ג שאול השליח מציין את מעלותיו בכל הקשור לידיעת התורה.
בענווה רבה הוא אומר: הייתי בין הגדולים והנחשבים בכל הקשור לקיום מצוות התורה כפי שהרבנים לימדו – ולמה הגעתי?
מה השגתי?
הייתי לרוצח המאמינים בישוע (מע"ש ח 1).
הרסתי משפחות, הפרדתי ילדים מהוריהם, הסגרתי לכלא וגרמתי למותם של יראי אלוהים בעודי חושב ובטוח שהם כופרים.
אם כן, למה הובילו אותי אותם מורים פרושיים?
להיות אויבו של הגואל ישוע המשיח.
מסיבה זו שאול מגלה אפס סובלנות כלפי אותם מורי שקר המנסים ללמד תורה אחרת, בשורה שונה מזו שנאמרה מפי האדון ישוע.
אין מדובר בשוני קוסמטי, אלא בהסרת בני אדם מן הדרך הנכונה ושליחתם לגיהנום.
מסיבה זו שאול כל כך כועס ודורש מטימותיאוס לגלות יוזמה החלטית ופעולה מיידית ונוקשה כלפי אותם מורי שקר.
שאול מבהיר בדרך שאינה משתמעת לדו פנים: מה שהציל אותו היה החסד של המשיח ישוע אשר בחר להושיעו ולא שום קיום מוצלח של מצווה כזו או אחרת…
שאול השליח הדגיש שרק הכפרה של המשיח היא הדרך לחיי עולם ולא שום דבר אחר.
מכאן, לימוד נכון משמעו לקבל את הישועה, למלא את רצון המשיח ולא לחזור אל דברים ישנים – סמלים, צל ותבנית שאין בכוחם להסיר את קללת החטא ואת העויינות בין החוטא לאלוהים.
מדוע שאול השליח בחר בטימותיאוס למשימה הקשה של טיהור הקהילה?
מפני שטימותיאוס היה אדם אשר דאג בראשונה לענייני המשיח ולא לענייניו (פיליפים ב 19-21):
- "תִּקְוָתִי בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ שֶׁאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם בִּמְהֵרָה אֶת טִימוֹתֵיאוֹס, לְמַעַן אֶתְעוֹדֵד גַּם אֲנִי בְּהִוָּדַע לִי מַה מַּצַּבְכֶם.
- אֵין לִי אִישׁ תְּמִים דֵּעִים עִמִּי כָּמוֹהוּ, אֲשֶׁר בְּלֵב שָׁלֵם יִדְאַג לְעִנְיְנֵיכֶם.
- הַכֹּל דּוֹאֲגִים לְעִנְיְנֵיהֶם, לֹא לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ".
אותם מורים מתעים התמקדו בעצמם ובכבודם, ולעומתם טימותיאוס דאג לקדושת אלוהים וטוהר לימוד דברו.
ד. דברי עידוד לטימותיאוס למען יתמיד בהגשמת ייעודו (א. 18-20)
- אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲנִי מוֹסֵר לְךָ, טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי, עַל־פִּי נְבוּאוֹת מִן הֶעָבָר הַנּוֹגְעוֹת אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּלָּחֵם בְּעֶזְרָתָן אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה,
- מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּמַצְפּוּן יָשָׁר. יש שהשליכו מעליהם את אלה ונשברה ספינת אמונתם.
- ומהם הימנאוס ואלכסנדר אשר מסרתי אותם לשטן למען יחונכו שלא לגדף".
שאול מסיים את החלק הראשון באיגרתו במילות עידוד לטימותיאוס, אך המבחין הזהיר גם יראה איום אבהי של שאול על טימותיאוס.
א. העידוד: פ. 18 – 19א.
שאול מבהיר לטימותיאוס שאת המצווה לטהר את בית אלוהים באפסוס הוא אומר לו מתוך ההכרה וההבנה שרוח הקודש בחר בטימותיאוס לתפקיד הזה ובמקום הזה.
אין מדובר בגחמת אנשים, יהיו חכמים שיהיו, אלא בקיום הוראתו של אלוהים.
בפרק ד 14 אמר שאול השליח: "אל תזניח את המתנה אשר בך, שניתנה לך על פי נבואה בסמיכת ידיהם של זקני הקהילה…"
מכאן, טימותיאוס נדרש למלא אחר הוראותיו של שאול השליח, כאילו היו הוראה אשר ניתנה ישירות מפיו של אלוהים בכבודו ובעצמו.
מכאן, טימותואוס אינו רשאי או יכול להתלונן שאינו מסוגל או שאינו בטוח שזו משימת אלוהים עבורו.
מה שנותר לטימותיאוס לעשות זה להתפלל ולבקש את עזרת אלוהים במילוי המשימה.
טימותיאוס יכול לשמוח ולהרגיש שלום ומרגוע כי הוא נלחם את מלחמתו של אלוהים ומכאן מובטח לו כל כוחו ומעורבותו של אלוהים.
ב. האזהרה: פ. 19ב – 20.
טימותיאוס, אני יודע שאין זה קל לעמוד איתן על צדקתו וקדושתו של אלוהים.
האמת היא שלא כולם מסוגלים לכך, אך לגביך אני בטוח…
יש כאלו שנטשו את האמונה והמצפון הטהור.
אנשים אלו הלכו אחר תורות שקר ובשורה אחרת. הם המירו את האדון ישוע בדברים זרים שהתורה הקדושה לא לימדה, אלא בני אדם ומצוות אדם.
מי שנתן למורי השקר פתח בלבבו – ניזוק!
הנה לדוגמא הימנאוס ואלכסנדר.
מי הוא הימנאוס?
שמו מוזכר באיגרת השניה לטימותיאוס ב 16-18, יחד עם שם נוסף – פיליטוס, וכך אמר עליהם שאול השליח:
"רחק מדיבורים תפלים וחסרי קדושה, כי בעליהם יוסיפו רשע על רשע, ודברם כרקב יאכל. עמהם נימנים הימנאוס ופיליטוס אשר תעו מן האמת, באמרם כי תחית המתים כבר הייתה, והם ממוטטים אמונת כמה אנשים…"
אם כן, הימנאוס נחשב בתחילה אדם ההולך בדרך הנכונה אך בשלב מאוחר פנה לדרך תועה והחל מתעה אחרים עד לדרגה בה אמונתם של כמה התערערה או התמוטטה.
אין הדבר מציין שמישהו איבד ישועתו, שהרי אין אדם נושע יכול לאבד ישועה, אך אותו הימנאוס פעל נגד תורת אלוהים ובמקום לחזק את ילדי אלוהים, עשה ההיפך. מסיבה זו העניש שאול את הימנאוס והרחיקו מקהל אלוהים.
מי הוא אלכסנדר?
השם אלכסנדר מופיע באיגרת שהניה לטימותיאוס ד 14-15:
"אלכסנדר חרש הנחושת עשה לי רעות רבות, יגמול לו יהוה כמעשיו. גם אתה הישמר ממנו, כי התנגד בחוזקה לדברנו."
יתכן שמדובר באותו אלכסנדר אך אינני יכול להיות בטוח לחלוטין.
בכל אופן, מדובר על אנשים אשר סטו מדרך האמת של הבשורה והכניעו ליבם לדרך הטעות.
מכיוון שקהילת אלוהים היא עמוד האמת ויסודה – ג 15, אסור בתכלית האיסור לאפשר לתורה אחרת ולבשורה אחרת להישמע בבית אלוהים.
ילדי אלוהים זקוקים ללימוד המועיל לגדילה ולא לארס שנועד להרס הגוף.
שאול אמר: מסרתי אותם לשטן.
למה הכוונה?
באופן עקרוני הכוונה שהם נענשו במשמעת קהילתית. ז"א, הורחקו מהתחברות עם ילדי אלוהים ומבית אלוהים כך שהשפעתם הופסקה ונוטרלה.
אותם שניים כבר אינם תחת ברכת החסד של אלוהים – הם נגזרו מחסד אלוהים ולכן נמצאים תחת השפעתו הקשה של השטן.
במידה שהיו נושעים – תקופה זו תגרום להם לבחינת הנפש ואז יחזרו בתשובה.
במידה ולא היו נושעים – כי אז מרידתם נגד האמת ביטאה את אשר בליבם וכך הם הוצאו מבית אלוהים למען ידעו הכל שהם אינם חלק מאיתנו (יוח"א ב 17-19).
בעת שהשניים הללו יטעמו את "אהבתו של השטן", הם ישכילו להבין שנטשו אמת מושיעה לטובת שקר הרסני.
אז הם יפסיקו לגדף ויתכן שיחזרו לחיק בית אלוהים וקהילת אלוהים שבפיהם הודיה ואמת לאלוהים.
אז. טימותיאוס.
אף אחד מאיתנו אינו עושה טובות לאלוהים.
נושענו בחסד וברחמים רבים אלוהים מאפשר לנו באהבתו לשרת אותו.
אם נפלה בחלקך זכות שכזו, עמוד על רגליך, אחוז באמונה ומלא את יעוד מתנותיך הרוחניות.
אם תעשה כך, תחווה את מלוא כוחו של אלוהים – הילחם את המלחמה הטובה (טימ"ב ב 3-4, ד 7, קור"ב י 3-5).
אם לא, מורי השקר יכבשו את מצודתך, ואתה תהיה חס וחלילה כמו הימנאוס ואלכסנדר…
פסוקים 19-1 – שמור על טוהר לימוד דבר ה'!
בשיעור שעבר התחלנו ללמוד את האיגרת הראשונה של שאול השליח לטימותיאוס. שאול השליח כתב לטימותיאוס כדי לעודדו ולהנחותו איך לנהל קהילה ולהסביר לו את סמכותו ואחריותו בקהילה כמשרת אלוהים.
בקהילה צצו בעיות, ולכן שאול השליח ביקש מטימותיאוס להישאר באפסוס ולטפל בבעיותיה.
שאול השליח הכיר את הקהילה באפסוס שהרי הוא הקימה, ולכן היה מודע למאורעות שמתרחשים בה ולאנשים המעורבים (מעשי השליחים יט).
הפרק הראשון באיגרת מציב אתגר קשה בפני טימותיאוס הצעיר: "שמור על טוהר לימוד דבר ה'!"
פסוקים 1-19:
1 מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־פִּי מִצְוַת הָאֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ תִּקְוָתֵנוּ, 2 אֶל טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי הָאֲמִתִּי בָּאֱמוּנָה: חֶסֶד וְרַחֲמִים וְשָׁלוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים אָבִינוּ וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.
3 כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לְמָקֵדוֹנְיָה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהִשָּׁאֵר בְּאֶפֶסוֹס וּלְצַוּוֹת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹרוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת, 4 וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת וּלְסִפּוּרִים אֵין קֵץ עַל תּוֹלְדוֹת הַדּוֹרוֹת, דְּבָרִים הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לְחִטּוּטִים וּוִכּוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְתָכְנִית אֱלֹהִים שֶׁיְּסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה.
5 תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית. 6 יֵשׁ שֶׁסָּטוּ מִזֶּה וּפָנוּ לְדִבּוּרֵי הֶבֶל; 7 רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף.
8 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה אִם חַיִּים בָּהּ לְפִי חֻקֶּיהָ. 9 זֹאת יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁחֹק אֵינוֹ נִקְבָּע בִּשְׁבִיל אָדָם צַדִּיק, אֶלָּא מְכֻוָּן הוּא לְמֻפְקָרִים וּלְסוֹרְרִים, לִרְשָׁעִים וּלְחַטָּאִים, לִטְמֵאִים וְעוֹשֵׂי תּוֹעֵבָה, לְרוֹצְחֵי אָב וָאֵם וְלִמְרַצְּחִים,
10 לְזוֹנִים וּלְשׁוֹכְבֵי זָכָר, לְחוֹטְפֵי אָדָם וְשַׁקְרָנִים וְנִשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר, לְכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה 11 אֲשֶׁר עַל־פִּי בְּשׂוֹרַת הַכָּבוֹד שֶׁל אֱלֹהִים הַמְבֹרָךְ, הִיא הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהֻפְקְדָה בְּיָדִי.
12 אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ, 13 אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת,
14 וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 15 מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם.
16 וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם.
17 לְמֶלֶךְ הָעוֹלָמִים, הַקַּיָּם לְאֵין קֵץ וְהַבִּלְתִּי נִרְאֶה, אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ הָאֱלֹהִים, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. אָמֵן.
18 אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲנִי מוֹסֵר לְךָ, טִימוֹתֵיאוֹס בְּנִי, עַל־פִּי נְבוּאוֹת מִן הֶעָבָר הַנּוֹגְעוֹת אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁתִּלָּחֵם בְּעֶזְרָתָן אֶת הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה, 19 מִתּוֹךְ אֱמוּנָה וּמַצְפּוּן יָשָׁר…"
בפסוק 1 שאול מציג עצמו כשליח של ישוע "עַל־פִּי מִצְוַת הָאֱלֹהִים".
בשיעור שעבר למדנו את הרקע של שאול השליח, ונוכחנו לדעת שישוע המשיח נגלה אליו בדרכו לדמשק לאסור את המאמינים (מעשי השליחים ט).
השליח קיבל את המשימה של ישוע מפיו של חנניה, האיש מדמשק, וראה בזאת מילוי פקודה שניתנה משמים.
כעת הוא מאציל את אותה האחריות והסמכות על טימותיאוס: "אני קיבלתיה מאלוהים ומעביר לך את אותה הסמכות."
איגרת זו נועדה להיקרא לפני הקהילה, וכולם הרי הכירו את שאול השליח ואת סמכותו כשליח במצוות המשיח ישוע! — כעת, היה עליהם להביט אל טימותיאוס ולהבין כי סמכותו אינה נופלת מזו של שאול השליח.
מדוע שאול השליח היה צריך "לשחק" את משחק הכוח הזה?
פסוקים 3-4, 7 עונים על השאלה:
3 כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי לְמָקֵדוֹנְיָה בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לְהִשָּׁאֵר בְּאֶפֶסוֹס וּלְצַוּוֹת עַל כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹרוּ תּוֹרָה אַחֶרֶת, 4 וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לְאַגָּדוֹת וּלְסִפּוּרִים אֵין קֵץ עַל תּוֹלְדוֹת הַדּוֹרוֹת, דְּבָרִים הַנּוֹתְנִים מָקוֹם לְחִטּוּטִים וּוִכּוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְתָכְנִית אֱלֹהִים שֶׁיְּסוֹדָהּ בֶּאֱמוּנָה…
7 רְצוֹנָם לִהְיוֹת מוֹרֵי תּוֹרָה, אַךְ אֵין הֵם מְבִינִים לֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהֵם טוֹעֲנִים בְּתֹקֶף.
בקהילה באפסוס היו אנשים אשר החשיבו עצמם למורים ולימדו תורה שונה מזו ששאול השליח לימד.
מכיוון שבידי שאול השליח הופקדה הבשורה שעליו להעביר (פסוק 11), יוצא מכך שכל לימוד הסוטה מדברו נחשב לתורה אחרת — לסטייה אסורה.
שאול השליח ביקש מטימותיאוס להישאר באפסוס על מנת לסמן את מורי השקר ולדאוג לכך שלא יזהמו את הטוהר הלימודי של הקהילה.
מה לימדו מורי השקר?
אותם מורים טענו שהם מלמדים תורה (פסוק 7), אך במקום ללמד את תורת אלוהים הם התמקדו באגדות, סיפורים ומסורות אשר אינם מבוססים בכתבי הקודש. הם עוררו מחלוקות בין המאמינים.
במקום לבגר ולהשביע רוחנית את המאמינים, הם דיברו הרבה דברי הבל ללא תועלת.
בפסוקים 8-10 שאול השליח מפרט את הטעות של אותם מורים מתעים ומה הסכנה הטמונה בלימוד שכזה:
"אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה טוֹבָה אִם חַיִּים בָּהּ לְפִי חֻקֶּיהָ. 9 זֹאת יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁחֹק אֵינוֹ נִקְבָּע בִּשְׁבִיל אָדָם צַדִּיק, אֶלָּא מְכֻוָּן הוּא לְמֻפְקָרִים וּלְסוֹרְרִים, לִרְשָׁעִים וּלְחַטָּאִים, לִטְמֵאִים וְעוֹשֵׂי תּוֹעֵבָה, לְרוֹצְחֵי אָב וָאֵם וְלִמְרַצְּחִים,
10 לְזוֹנִים וּלְשׁוֹכְבֵי זָכָר, לְחוֹטְפֵי אָדָם וְשַׁקְרָנִים וְנִשְׁבָּעִים לַשֶּׁקֶר, לְכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵד אֶת הַתּוֹרָה הַבְּרִיאָה".
מתברר שאותם מורים לא לימדו נכונה את משמעות התורה.
אלוהים נתן את התורה במעמד הר סיני בידי משה רבינו על מנת שעם ישראל ידע עד כמה אלוהים קדוש ועד כמה אנחנו בני אדם חוטאים וזקוקים לכפרה.
התורה — עשרת הדיברות — ניתנו על מנת שנבין כי אנו חולים במחלה הנקראת "חטא". החטא מונע מאתנו להתחבר עם אלוהים.
התורה לא רק אמרה שאנו חולים בחטא, אלא גם הצביעה על התרופה. היא מלמדת שהתרופה הנצחית נמצאת בידי המשיח ושמה: כפרת חטאים, ישועה — כלומר, חידוש הקשר עם אלוהים.
ובכן, מה נעשה עם המחלה, עם החטא, עד שיבוא המשיח? הרי החטא מונע מאתנו קרבה אל אלוהים.
אלוהים הכין עבורנו את מערכת הקורבנות בבית המקדש על מנת לספק לנו כפרה זמנית עבור החטאים. מכאן, הקורבנות במקדש נועדו מלכתחילה להיות זמניים.
כאשר יבוא המשיח ויכפר על חטאינו פעם אחת ולתמיד, לא יהיה יותר צורך בקורבנות הזמניים שהוקרבו בבית המקדש. בעת הנצח, לא יועלו יותר זבחים וקורבנות.
ישוע המשיח — בן האלוהים — ירד ארצה בדמות אדם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו. מי שמאמין שישוע נצלב עבור חטאיו, נחשב בעיני אלוהים לצדיק. המאמין מודע לקיום החטא, ורוח הקודש השוכנת בו מחנכת אותו להישמע ולציית לדבר אלוהים.
מכיוון שישוע המשיח סיפק כפרה נצחית ובכך ביטל את חשיבות העלאת הקורבנות במקדש, אלוהים איפשר לרומאים להרוס את בית המקדש — המרפאה הזמנית לחטאים — לאחר תקומתו של המשיח (דניאל ט 26).
ראוי לציין שחורבן המקדש והעם נבעו מתוך חוסר אמונת העם באלוהים וביטויה בדחיית המשיח (ראה לוקס יט 41 ואילך).
שאול השליח אמר שהתורה טובה ויעילה
למי?
לאותם אנשים אשר עדיין לא נושעו וזקוקים לדעת שהם חולים בחטא; הם חייבים לדעת שהם חוטאים לפני שיוכלו לקוות לכפרה הנצחית. ולכן, שאול השליח מונה רשימה של חטאים המקבילה ברובה לנושאים בעשרת הדיברות.
זאת כדי להראות למי עדיין נועדה התורה (פסוקים 9-10).
אותם מורים מתעים דרשו מהמאמינים הנושעים להמשיך ולמלא אחר תורת הקורבנות והכפרות הזמניות, ובכך הוכיחו שלא הבינו לחלוטין את מהות הכפרה הנצחית של ישוע המשיח. אותה בעיה צצה גם אצל הגלטים ומוזכרת באיגרת אל הרומים פרקים ה—ח.
אם כן, מדוע אותם מורים היו כל כך מסוכנים?
מכיוון שהם לא הבינו את משמעות הישועה על־ידי האמונה. הם לימדו דרך מוטעית שאיננה מאלוהים ולכן הדריכו את שומעיהם בדרך הגיהינום. כל זאת בגלל יומרנותם להציג עצמם כמורים, ולא בגלל טעות תמימה.
אני מקווה שהקהילה תבין את חשיבות הלימוד הנכון. העניין רציני מכיוון שמדובר בחיים או מוות נצחיים!
על מנת להראות את החשיבות של לימוד נכון ומרכז הכובד של האמונה במשיח ישוע, שאול השליח מציין את עדות חייו כדוגמה:
פסוקים 12-17:
"אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ, 13 אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת,
14 וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 15 מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם.
16 וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם.
17 לְמֶלֶךְ הָעוֹלָמִים, הַקַּיָּם לְאֵין קֵץ וְהַבִּלְתִּי נִרְאֶה, אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ הָאֱלֹהִים, לוֹ הַכָּבוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים."
אף־על־פי ששאול השליח היה בהשכלתו רב יהודי קנאי לתורה, הוא אמר על עצמו שהוא גדול החוטאים! הוא גם אמר שכל עוד היה ללא האמונה, כל מה שהשיג כתואר לימודי היה למעשה חוסר דעת בעיני אלוהים.
מה שהציל אותו היה החסד של המשיח אשר שפע עליו בעקבות האמונה. שאול השליח הדגיש שרק הכפרה של המשיח היא הדרך לחיי עולם ולא שום דבר אחר.
מכאן, לימוד נכון משמעו לקבל את הישועה, למלא את רצון המשיח ולא לחזור אל דברים ישנים.
מדוע שאול השליח בחר בטימותיאוס למשימה הקשה של טיהור הקהילה?
מפני שטימותיאוס היה אדם אשר דאג בראשונה לענייני המשיח ולא לענייניו (פיליפים ב 19-21: "תִּקְוָתִי בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ שֶׁאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם בִּמְהֵרָה אֶת טִימוֹתֵיאוֹס, לְמַעַן אֶתְעוֹדֵד גַּם אֲנִי בְּהִוָּדַע לִי מַה מַּצַּבְכֶם.
20 אֵין לִי אִישׁ תְּמִים דֵּעִים עִמִּי כָּמוֹהוּ, אֲשֶׁר בְּלֵב שָׁלֵם יִדְאַג לְעִנְיְנֵיכֶם. 21 הַכֹּל דּוֹאֲגִים לְעִנְיְנֵיהֶם, לֹא לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ").
אותם מורים מתעים התמקדו בעצמם ובכבודם, ולעומתם טימותיאוס דאג לקדושת אלוהים וטוהר לימוד דברו.
איזו עצה נתן שאול השליח לטימותיאוס על מנת שיצליח?
פסוק 5: "תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא הָאַהֲבָה הַנּוֹבַעַת מִלֵּב טָהוֹר, מִמַּצְפּוּן יָשָׁר וּמֵאֱמוּנָה אֲמִתִּית".
טימותיאוס, אתה תצטרך לעמוד מול האנשים בקהילה ולהצביע לעבר אותם מורי שקר. זה לא יהיה קל! — תצטרך להוכיח על סמך דבר אלוהים שהם טועים ומתעים. תוכל לחנך ולצוות איך להתנהג אם תשכיל לעשות זאת באהבה הנובעת מלב טהור;
תוכל לשנות את אורח חייהם אם הם יהיו משוכנעים שאתה עושה זאת לטובתם, ולא מפאת אינטרס אישי! אתה יכול לשנות את לבם אם תבוא לפניהם ותוכיח באהבה ובענווה כי דרכיהם אינן חופפות את דבר ה'.
כאשר תבוא לפני קהל המאמינים עם אהבת אלוהים בלבך, ידיעת דבר ה' במוחך ורוח אלוהים כמדריכך, תקל עליך מלאכת הלימוד של ילדי אלוהים.
הדרך היחידה שבה תוכל להצליח תהיה: אם הקהילה תיווכח שאלוהים הוא זה הדובר דרכך, ולא אתה עצמך! — כאשר אתה חי על־פי הוראת דבר אלוהים אתה מהווה דוגמה. אם אהבתך אליהם תהיה כנה, הם ירגישו בזאת וישמעו לדבריך.
לסיכום:
שאול השליח מבקש מטימותיאוס ללמד את המאמינים באפסוס כיצד להתנהג בבית אלוהים.הצעד הראשון מתחיל בטוהר הלימוד.הבה נלמד את הצעד הראשון ונקפיד על טוהר לימוד הבשורה! נסתכל לעבר המשיח ונעלה אִתו כיתה לעבר הישועה!