ריחוק מאלוהים = ריחוק מברכה וחיים
רעיון מרכזי של הפרק
הושע פרק ט׳ מלמד כי שמחה שאינה מבוססת על נאמנות לה׳ היא שמחה מדומה, המובילה בהכרח למשפט. כאשר עם אלוהים דוחה את דברו ואת שליחיו, ומתמיד בחטא מתוך תחושת ביטחון כוזבת, אלוהים מסיר את ברכתו – תחילה בהסרת רוח הקודש מקרב העם, ותוך זמן קצר זה מתבטא במציאות החיצונית (ארץ, פרי, עתיד). דוגמא להמחשה מפורטת בספר יחזקאל בפרקים ח-י"ב.
אין מדובר בהפסד פעוט אלא בירידה לטמיון של חיים, אישיים, משפחתיים ולאומים.
הפרק מדגיש את העיקרון: התרחקות מתמשכת מאלוהים מובילה לאובדן נוכחותו וברכתו.
הבה נקרא הפרק:
1 אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל־גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃ 2 גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃ 3 לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃ 4 לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהוָ֥ה יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל־אֹכְלָ֖יו יִטַמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ 5 מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהוָֽה׃ 6 כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶֽם׃ 7 בָּ֣אוּ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִׁלֻּ֔ם יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֹנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃ 8 צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם־אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃ 9 הֶעְמִֽיקוּ־שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֹנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם׃ 10 כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤ה בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאָהֳבָֽם׃ 11 אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן׃ 12 כִּ֤י אִם־יְגַדְּלוּ֙ אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵֽאָדָ֑ם כִּֽי־גַם־א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם׃ 13 אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל־הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו׃ 14 תֵּן־לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃ 15 כָּל־רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּֽי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְרִֽים׃ 16 הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בְלִי־[בַֽל]־יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ 17 יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִהְי֥וּ נֹדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃
חלוקת הפרק:
א. שמחה מדומה מול שמחה אמיתית (פסוקים 1-2)
1 אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־גִּיל֙ כָּֽעַמִּ֔ים כִּ֥י זָנִ֖יתָ מֵעַ֣ל אֱלֹהֶ֑יךָ אָהַ֣בְתָּ אֶתְנָ֔ן עַ֖ל כָּל־גָּרְנ֥וֹת דָּגָֽן׃ 2 גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃
ישראל שמחו כשאר העמים, אך שמחתם לא נשענה על נאמנות לה׳ אלא על שפע חומרי ועל עבודת אלילים. עם ישראל אימץ את דרך החיים של העולם הסובב אותו – ומהי דרך החיים של העולם?
- מילוי התאוות האישיות, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית.
- אימוץ תרבות וסגנון חיים של עמי העולם, שבהם תכלית החיים היא רווח אישי, מבלי לשלב את אלוהים ואת רצונו בכל תחום בחיים.
אלוהים ברא אותנו לתכלית של פאר שמו. כאשר מטרה זו אינה עומדת במרכז חיינו – למעשה אנו חיים חיי מרד באלוהים.
ומה אומר אלוהים על כך?
כל מה שהשקעת בו – לא יניב את הפרי שציפית לו:
2 גֹּ֥רֶן וָיֶ֖קֶב לֹ֣א יִרְעֵ֑ם וְתִיר֖וֹשׁ יְכַ֥חֶשׁ בָּֽהּ׃
אם יש תחום בחיינו שאין לו ערך נצחי לכבוד אלוהים – ראוי שנבחן אותו מחדש.
לדוגמה:
אדם מוצא עבודה המונעת ממנו להגיע לקהילה ולהתחבר עם מאמינים – אך השכר גבוה ומפתה. ריחוק מהתחברות זו הפרה של מצוות אלוהים (ראה אל העברים י' 25).
התענוג יהיה רגעי – זכור זאת!
כל דבר יכול להיות טוב, כל עוד אינו עומד בסתירה לסגנון החיים שאלוהים דורש מאיתנו.
עיקרון:
שמחה שאינה נובעת מה׳ – סופה להתפוגג.
השקעה הנוגדת את עקרונות הקדושה והטוהר של אלוהים – סופה לרדת לטמיון.
יישום:
• בדוק: האם שמחתך תלויה בנסיבות או בנוכחות המשיח?
על כל מאמין לשאול את עצמו: על מה מבוססת שמחתי? האם היא נובעת מקרבה לאלוהים, או מהצלחה חיצונית, נוחות או השוואה לאחרים? שמחה אמיתית נבחנת דווקא כאשר התנאים החיצוניים מתערערים.
- למד לשמוח גם כאשר התנאים החיצוניים קשים (ראה אל הפיליפים ד׳ 4).
אם אתה חי על פי רצון האדון – תוכל לבטוח בכך שהגנתו וטובו עומדים לצידך. זו סיבה לשמוח גם כאשר המצב נראה עגום.
ב. אובדן הברכה כתוצאה מהתרחקות (פסוקים 7א-3)
3 לֹ֥א יֵשְׁב֖וּ בְּאֶ֣רֶץ יְהוָ֑ה וְשָׁ֤ב אֶפְרַ֙יִם֙ מִצְרַ֔יִם וּבְאַשּׁ֖וּר טָמֵ֥א יֹאכֵֽלוּ׃ 4 לֹא־יִסְּכ֨וּ לַיהוָ֥ה יַיִן֮ וְלֹ֣א יֶֽעֶרְבוּ־לוֹ֒ זִבְחֵיהֶ֗ם כְּלֶ֤חֶם אוֹנִים֙ לָהֶ֔ם כָּל־אֹכְלָ֖יו יִטַמָּ֑אוּ כִּֽי־לַחְמָ֣ם לְנַפְשָׁ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ 5 מַֽה־תַּעֲשׂ֖וּ לְי֣וֹם מוֹעֵ֑ד וּלְי֖וֹם חַג־יְהוָֽה׃ 6 כִּֽי־הִנֵּ֤ה הָֽלְכוּ֙ מִשֹּׁ֔ד מִצְרַ֥יִם תְּקַבְּצֵ֖ם מֹ֣ף תְּקַבְּרֵ֑ם מַחְמַ֣ד לְכַסְפָּ֗ם קִמּוֹשׂ֙ יִֽירָשֵׁ֔ם ח֖וֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶֽם׃ 7 בָּ֣אוּ יְמֵ֣י הַפְּקֻדָּ֗ה בָּ֚אוּ יְמֵ֣י הַשִׁלֻּ֔ם…"
כפי שציין הנביא בפסוקים 1-2, כאשר מתרחקים מאלוהים – מאבדים בהדרגה את כל מה שיש.
ומה היה לעם ישראל?
נחלה, רכוש אישי, משפחה…
העם מאבד את הארץ, את היכולת לעבוד את ה׳ ואת מסגרת החיים הרוחנית התקינה.
עיקרון:
כאשר האדם מתרחק מאלוהים – הוא מאבד בהדרגה את הברכה ואת היציבות.
העונש, אותה תמורה כואבת, לא בא לעם ישראל בהפתעה.
אלוהים פירט מראש כיצד ייראה העונש בעקבות זניחת תנאי הברית עמו (דברים כ"ז-כ"ח).
העונש הכבד ביותר, טרם כליה מוחלטת, הוא הגלות.
מדוע?
משום שכל מה שחסכת, כל מה שאספת, ילדיך ומשפחתך – עלול להילקח ממך.
בעוד עם ישראל ממשיך לחטוא ולהתמיד בדרכו, האזהרה עמדה מולו בבירור – כסדין אדום מעל ראשו.
אלוהים, בחסדו, לא העניש מיד; אך צדקתו דרשה משפט, וזה אכן בא עם גלות ישראל בידי האשורים בשנת 722 לפנה״ס.
יישום:
• זהה תחומים בחייך שבהם התרחקת מאלוהים ופעל לשוב בתשובה. אתה תראה שינוי מיידי במשפחה וגם בקהילה.
• חזק הרגלים רוחניים — תפילה, לימוד והתחברות עם מאמינים.
Top of Form
Bottom of Form
ג. דחיית דבר ה׳ ושליחיו (פסוקים 7ב-9)
7 … יֵדְע֖וּ יִשְׂרָאֵ֑ל אֱוִ֣יל הַנָּבִ֗יא מְשֻׁגָּע֙ אִ֣ישׁ הָר֔וּחַ עַ֚ל רֹ֣ב עֲוֹנְךָ֔ וְרַבָּ֖ה מַשְׂטֵמָֽה׃ 8 צֹפֶ֥ה אֶפְרַ֖יִם עִם־אֱלֹהָ֑י נָבִ֞יא פַּ֤ח יָקוֹשׁ֙ עַל־כָּל־דְּרָכָ֔יו מַשְׂטֵמָ֖ה בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃ 9 הֶעְמִֽיקוּ־שִׁחֵ֖תוּ כִּימֵ֣י הַגִּבְעָ֑ה יִזְכּ֣וֹר עֲוֹנָ֔ם יִפְק֖וֹד חַטֹּאותָֽם׃
[…דעו זאת, בני ישראל! הנביא טיפש, איש הרוח משוגע, בגלל עוונך הרב והשנאה הרבה. צופה אפרים הינו עם אלוהי. הנביא, מלכודות של ציד פרושות בכל דרכיו, והשנאה שורה בבית אלוהיו. השחיתות הלכה והעמיקה בהם כמו בימי הגבעה. הוא יזכור עוונם, הוא יעניש את חטאיהם.]
הנביא הושע מתאר כיצד העם דחה את הנביאים וראה בהם “משוגעים”. העם תפס את שליחי אלוהים כאנשים קיצוניים, ובכך חתם את לבו לאמת והקשיח את לבו מול תוכחה מקראית.
הנביא אף משווה את ריחוקה של אפרים מאלוהים לריחוקו של שבט בנימין, כפי שמתואר בספר שופטים פרקים י״ט-כ״א: אירוע פילגש בגבעה, הממחיש את עומק השחיתות שהובילה כמעט לכליית השבט.
עיקרון:
דחיית תוכחה היא סימן לעיוורון רוחני מתגבר; סימן לגאווה מעוורת ולחשיבות עצמית מנותקת מהמציאות וזה מתכון לאסון.
יישום:
• כאשר אתה קורא בכתבי הקודש, אתה נחשף לדברי הנביאים. אם דבריהם נוגעים בחטא בחייך – עליך לקבל את התוכחה בענווה, גם כאשר היא קשה.
• אלוהים משתמש גם בזקני קהילה ובאחים באמונה כדי להוכיח ולעודד. האם אתה מקשיב להם או דוחה אותם? האם אתה מחשיב אותם לטיפשים וקיצוניים?
• בקש מאלוהים לב רך, השומע לקולו (עברים ג׳ 15).
כאשר אתה נתקל בדבר ה׳ המאתגר אותך – אל תדחה אותו מיד. עצור, התפלל ובחן האם אלוהים מדבר אליך דרך הכתוב או דרך אח בוגר באמונה.
זכור: אלוהים אינו נושא פנים. העונש שהביא על חוטאים בעבר חל גם על מי שדוחים את דברו בהווה.
דברים אלה נוגעים במיוחד לזוגות נשואים המקבלים ייעוץ אוהב, אך מתעקשים להחזיק בעמדות הסותרות את רצון אלוהים. אל תקשו עורף לדבר ה׳ – שליחיו לא ימשיכו להתריע לעד.
לזוגות נשואים מומלץ לשוחח על דברי ביקורת בסבלנות, באהבה ובכבוד הדדי.
Top of Form
Bottom of Form
ד. זיכרון חסדי העבר מול השחתת ההווה (פסוקים 10-13)
10 כַּעֲנָבִ֣ים בַּמִּדְבָּ֗ר מָצָ֙אתִי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּבִכּוּרָ֤ה בִתְאֵנָה֙ בְּרֵ֣אשִׁיתָ֔הּ רָאִ֖יתִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבֹּ֔שֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁקּוּצִ֖ים כְּאָהֳבָֽם׃ 11 אֶפְרַ֕יִם כָּע֖וֹף יִתְעוֹפֵ֣ף כְּבוֹדָ֑ם מִלֵּדָ֥ה וּמִבֶּ֖טֶן וּמֵהֵרָיֽוֹן׃ 12 כִּ֤י אִם־יְגַדְּלוּ֙ אֶת־בְּנֵיהֶ֔ם וְשִׁכַּלְתִּ֖ים מֵֽאָדָ֑ם כִּֽי־גַם־א֥וֹי לָהֶ֖ם בְּשׂוּרִ֥י מֵהֶֽם׃ 13 אֶפְרַ֛יִם כַּאֲשֶׁר־רָאִ֥יתִי לְצ֖וֹר שְׁתוּלָ֣ה בְנָוֶ֑ה וְאֶפְרַ֕יִם לְהוֹצִ֥יא אֶל־הֹרֵ֖ג בָּנָֽיו׃
אלוהים מזכיר את אהבתו הראשונית לישראל, אך העם בחר בדרך של השחתה.
כך גם משה רבנו פתח את ספר דברים: אחד-עשר הפרקים הראשונים מוקדשים לזיכרון חסדי אלוהים בעבר – והלקח ברור: אל תשכחו את חסדי ה׳, פן תסטו מן הברכה.
יהושוע בן נון פעל באופן דומה לפני מותו; פרקים כ״ג–כ״ד מוקדשים לזיכרון חסדי אלוהים, כדי שלא ננטוש את דרכיו.
עם ישראל המשיך לכאורה בחיים רגילים, אך לבו היה רחוק מאלוהים. זהו מצב מסוכן של “דתיות ללא אלוהים” – דתיות נטולת חיים והבטחה.
עיקרון:
התחלה טובה אינה מבטיחה המשך נאמן. יש צורך בהתמדה יומיומית. אנו חיים במלחמה רוחנית ועל כן בכל יום, לאורך כל היום עלינו ללבוש את מלוא כלי נשק האלוהים על מנת לעמוד נגד נכלי השטן ולמלא את מחויבותנו לאדון בדרך שתפאר את שמו (אל האפסים ו' 10-18).
יישום:
• זכור את ראשית דרכך עם האדון והתחדש במחויבות. בחן האם עבודתך את ה׳ הפכה להרגל טכני, וחפש דרכים לחדש את הקשר האישי – בתפילה כנה, בלימוד מעמיק ובהתמסרות מחודשת. זכור את אזהרת ישוע לקהילת אפסוס (התגלות ב׳): “זכור את אהבתך הראשונה ושוב בתשובה.”
• היזהר מהידרדרות הדרגתית שאינה מורגשת בתחילתה.
ה. פרי החיים – ברכה או אובדן (פסוקים 14-17)
14 תֵּן־לָהֶ֥ם יְהוָ֖ה מַה־תִּתֵּ֑ן תֵּן־לָהֶם֙ רֶ֣חֶם מַשְׁכִּ֔יל וְשָׁדַ֖יִם צֹמְקִֽים׃ 15 כָּל־רָעָתָ֤ם בַּגִּלְגָּל֙ כִּֽי־שָׁ֣ם שְׂנֵאתִ֔ים עַ֚ל רֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם מִבֵּיתִ֖י אֲגָרְשֵׁ֑ם לֹ֤א אוֹסֵף֙ אַהֲבָתָ֔ם כָּל־שָׂרֵיהֶ֖ם סֹרְרִֽים׃ 16 הֻכָּ֣ה אֶפְרַ֔יִם שָׁרְשָׁ֥ם יָבֵ֖שׁ פְּרִ֣י בְלִי־[בַֽל]־יַעֲשׂ֑וּן גַּ֚ם כִּ֣י יֵֽלֵד֔וּן וְהֵמַתִּ֖י מַחֲמַדֵּ֥י בִטְנָֽם׃ 17 יִמְאָסֵ֣ם אֱלֹהַ֔י כִּ֛י לֹ֥א שָׁמְע֖וּ ל֑וֹ וְיִהְי֥וּ נֹדְדִ֖ים בַּגּוֹיִֽם׃
למרות אזהרות הנביאים לאורך דורות, בני ישראל התמידו בעיקשותם ואחזו את דרך חיי החטא כאילו היו חוט ההצלה שלהם.
במקום לשמוע לדברי הנביאים שתכליתם להצילם, בחר עם ישראל בדתיות ריקה בחושבו כי לאומיותם ודתיותם הם מקור הצלחתם וחייהם.
ואז הנביא הושע מבהיר:
תוצאת החטא היא עקרות – פיזית ורוחנית כאחד; נטישת מקור החיים מסירה את השלום מן החיים (יוח״א א 4).
אחים ואחיות יקרים, כהורים החלטותינו משפיעות על דור ההמשך- על ילדינו;
החטא שלנו אינו נשאר עניין פרטי, אלא השלכותיו נישאות גם על כתפיהם.
מה נאמר להם? כיצד נסביר שאהבנו את חטאנו והענקנו לגאוותנו מקום גדול יותר מאשר לאהבת ילדינו?
כיצד נסביר שהעדפנו חטא, גאווה ועקשנות על פני טובת עתידם?
וכיצד נעמוד מולם ונצדיק זאת?
הבה נתקן — היום.
חיי חטא מתמשכים מובילים לאובדן פרי והשפעה, גם בדורות הבאים; לכן עלינו לשאול את עצמנו האם חיינו נושאים פרי רוחני (ראה אל הגלטים ה׳ 22-23), לבחון מאיזה שלב נמוגו השלום והשלווה מחיינו, מנישואינו וממשפחתנו, ולשוב בתשובה לנקודת השבר (ראה גם התגלות ב׳ — המכתב לקהילת אפסוס), ולבקש מה׳ לחדש בנו חיים המניבים פרי.
הפרק מסתיים בדחיית העם ונדידתו בין הגויים, והעונש החמור ביותר איננו רק הגלות הפיזית אלא הסתר הפנים של אלוהים – אובדן נוכחות ה׳.
מי שאינו שומע לקול ה׳ מאבד את מקומו ואת יציבותו; על כן למד להעריך את נוכחות אלוהים כערך העליון בחייך, בקש זאת בתפילה: “אל תשליך אותי מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממני” (תהילים נ"א 13).
קבע בליבך לציית לדבר ה׳ ולשליחיו של אלוהים גם כאשר הדבר כרוך במחיר גבוה, וזכור כי הביטחון והיציבות האמיתיים נמצאים רק בהליכה עם אלוהים (מתי ז 23-27).
סיכום
א. הושע ט׳ מציב מראה רוחנית חדה: אפשר לחיות בשמחה חיצונית ובו בזמן להיות רחוקים מאלוהים. אך שמחה זו זמנית, ומחירה הסופי יקר וכואב בכל הרמות – אישית, משפחתית ולאומית.
ב. הקריאה הברורה היא לשוב אל ה׳, לזכור את חסדי אלוהים בעבר, לשמוע בקולו ולבסס את חיינו על נוכחותו – כי רק שם נמצאים חיים, יציבות ופרי אמיתי.
ג. אלוהים, בחסדו, שולח נביאים – את כתבי הקודש, וכן אחים ואחיות לאמונה ומשרתי קהילה – כדי להזכיר וללמד, לעודד ולנחם, וגם להוכיח על פי דברו.
כיצד אתה מחשיב את אלו הנושאים את דבר אלוהים עבורך?
האם אתה מזלזל בהם, או מבין שהם חלק מכלי החסד של אלוהים עבורך?