הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל

הושע פרק ב פסוקים 1-3

ברכות העתיד על ישראל

1 וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא־יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵר לָהֶם לֹא־עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל־חָי׃ 2 וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ; כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל׃ 3 אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי; וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה׃

פרק ב מהווה היפוך לנאמר בפרק א.

בעוד בפרק א אלוהים מציין את העונשים העתידים לבוא על בית ישראל בעבור חטאיהם, הרי שפרק ב פותח במסר של תקווה וברכה רבה לכל שבטי ישראל (ראה גם ב 16-25).

מדוע שאלוהים יכניס את המסר הזה בשלב זה?

מי שקרא עד כה יכול היה לחשוב שנסתם הגולל על עם ישראל, ולכן, הקטע נועד:

  1. לעודד את העם העומד לפני תקופה כה קשה שאלוהים לא יכרות את העם. גם במהלך כל התקופה הקשה אלוהים נשאר ריבון ומפקח על כל הנעשה לעמו ואחראי על כל אירוע, קטן כגדול.
  2. ציון העתיד הנפלא נועד ללמד שאלוהים לא שכח את הבטחותיו לילדיו הנאמנים לו באמת. ציון ברכות העתיד נועד להעניק תקווה לנאמנים החיים בסבל ביודעם שיש לסבלם תכלית מבורכת. העם לא עתיד להיכחד והשארית תקום ותהיה לעם עצום.

שימו לב למילותיו של אלוהים.הנבואה מציינת שאותם בני ישראל שעומדים לפני כליה היום (עת מתן הנבואה) עתידים להתברך ולגדול כמספר כגרגרי חול הים (בראשית כב 17, לב 12).משמעות הנבואה שאלוהים אינו עתיד להחליף את עם ישראל בעם אחר או קבוצה אחרת לצמיתות. צאצאיהם הביולוגיים של אותם בני ישראל אשר יצאו מאברהם, יצחק ויעקב, עתידים לחזור בתשובה ולעמוד מול אלוהים כעם נחשק ונושא את מלוא ברכות אלוהים.

בתקופתו של הושע עם ישראל מפנה גב לאלוהים ולכן נקרא: "לֹא רֻחָמָה", לֹא "עַמִּי".

בעתיד יתרחש שינוי. צאצאי אלו הנקראים לא-רוחמה ולא-עמי עוד יחזרו בתשובה ויהיו לעם ישראל כפי שאלוהים רוצה, וימלאו את התכלית שלשמה נבראו. אז שוב יקרא להם מרוחמים ועם יהוה.

הושע אומר שלאור יחסם השונה של בני ישראל לאלוהים גם ישתנה שמם המציין את קרבתם לאלוהים. במקום לא-רוחמה ולא-עמי הם עתידים להיקרא: בני אל-חי (בנוסף לעמי ולמרוחמים).

השם אל-חי מופיע ביהושע ג 10.

השם אל-חי בספר יהושע מצוין בהקשר שבו אלוהים מסיר את עמי הארץ כדי להכין אותה לבני ישראל. הארץ שייכת לאלוהים והוא זה שקובע איזה עם יהיה היכן ומתי.

אלוהים נקרא אל-חי בניגוד לאלילי העמים שאינם קיימים במציאות אלא מהווים פרי מחשבה הנובעת מהשטן והשדים. לעומת תורות השקר המבטיחות הרים וגבעות ואינן מקיימות דבר, אלוהים מבטיח ומקיים ולכן הוא אל-חי ובניו נקראים בני אל חי. עם ישראל עתיד לחזור לנחלתו השלמה והמלאה ובה הוא יחיה כשהוא משרת את יהוה – האל החי (יחזקאל מח).

בפסוק 2 הושע מנבא עוד נבואה שנשמעה לבני תקופתו כרעיון הזוי. ישראל ויהודה עתידים להתאחד ולהיות תחת ראש אחד.

הממלכה אשר התפלגה לאחר מות שלמה המלך בימי בנו רחבעם (מלכים א 12) עתידה להתאחד תחת מנהיג אחד. הושע אינו מתכוון לסתם מנהיג אלא למנהיג אשר יעמוד על עם מאוחד גם מבחינה רוחנית. לאור זאת ניתן לקבוע שהנבואה מתייחסת לאיחוד עם ישראל באחרית הימים לאחר צרת יעקב. אז יתאחד העם לא רק מבחינה שבטית אלא גם באמונה ותכלית אחת, לשרת את ישוע המשיח כממלכת כוהנים וגוי קדוש בארץ ובעולם (שמות יט 5-6).

בעת ההיא גם דוד המלך יקום לתחייה ויחיה בישראל. הנביא יחזקאל מציין גם שדוד ייהנה מתפקיד הולם (יחזקאל לז 22, הושע ג 5, ישעיה ט 5-6, עמוס ט 11, מיכה ה 2). נבואה זו מגשימה את שהובטח לדוד המלך (שמואל ב פרק ז 11– 16).

הנביא הושע מנבא שכל השבטים יתאחדו שוב בעתיד.

האם עשרת שבטי ישראל לא אבדו בגולה לאחר הכיבוש והגלות לאשור בשנת 722 לפנה"ס?

הנתונים מכתבי הקודש מלמדים את ההיפך.

בשנת 930 לפני הספירה לאחר מותו של שלמה המלך הממלכה התפלגה לשניים. עשרת השבטים בראשות ירובעם בן נבט ושני השבטים – יהודה ובנימין בראשות רחבעם בן שלמה  שמעתה נקראים ממלכת יהודה – ממלכה דרומית.

הממלכה הצפונית, עשרת שבטי ישראל נכנעו לאשורים ובשנת 722 לפני הספירה הוגלו לאשור (מלכים ב פרק יז 22-23). הממלכה הדרומית, ממלכת יהודה נכנעה לנבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה והוגלתה לבבל. חלק מהגולים חזרו לארץ ישראל – ירושלים, תחת הנהגתו של זרובבל ויהושע הכהן הגדול בשנת 536 לפנה"ס. מכיוון שכתבי הקודש אינם מציינים חזרה מסודרת של עשרת השבטים בחזרה לארץ ישראל, רווחת הדעה ששבטים אלו נעלמו, אבדו לנצח.

התשובה לשאלה זו יחסית פשוטה.

עשרת השבטים לא אבדו ולא נעלמו, הם פשוט "נבלעו" בתוך הממלכה הדרומית והפכו ביחד לגוף אחד הנקרא העם היהודי:

  • בעת שהממלכה התפלגה בשנת 930 לפנה"ס, יהודים נאמנים רבים עקרו מהצפון ואומצו לתוך הממלכה הדרומית (דברי הימים ב יא 14, 16: "14  כִּי־עָזְבוּ הַלְוִיִּם, אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם, וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלָיִם; כִּי־הִזְנִיחָם יָרָבְעָם וּבָנָיו, מִכַּהֵן לַיהוָה׃…. 16 וְאַחֲרֵיהֶם, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הַנֹּתְנִים אֶת־לְבָבָם, לְבַקֵּשׁ אֶת־יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; בָּאוּ יְרוּשָׁלָיִם, לִזְבּוֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם"…) במהלך מלכותו של אסא שוב חלק מאפרים ומנשה הצטרפו ליהודה (דברי הימים ב טו 9). לפיכך הוכח שממלכת יהודה אימצה רבים מבני כל שבטי ישראל.
  • מקובל לחשוב שכל שבטי ישראל הוגלו לאשור בשנת 722 לפנה"ס אך האמת שונה. המלך חזקיה הזמין את בני הצפון לחיות ביהודה לאחר הגלות לאשור (דברי הימים ב ל). מאוחר יותר בשנת 622 לפנה"ס יהודים מהצפון באו ליהודה כדי לעזור בתיקון ושיפוץ בית אלוהים (דברי הימים ב לד 9) ומאוחר יותר כדי לחגוג את הפסח (דברי הימים ב לה 17-18). לפיכך, האשורים לא עקרו את כל בני הצפון לגלות.
  • חפירות ארכיאולוגיות מגלות שאוכלוסיית יהודה עלתה מאוד לאחר חורבן ממלכת הצפון מהפליטים שבאו מממלכת ישראל (דברי הימים ב יא 14-16). ארכיאולוגים מצאו את הכתבים שבהם המלך סרגון מציין שהוא לקח בשבי רק 27290 אנשים וחמישים מרכבות. מכיוון שאוכלוסיית הצפון הייתה הרבה מעבר למספר זה, יוצא שהמלך האשורי הגלה את העילית של ממלכת הצפון וזאת כדי להבטיח רגיעה ויציבות באזור.
  • כשהיהודים חזרו מגלות בבל הם מצוינים כשארית ישראל ולא רק כשארית יהודה (דברי הימים א פרק ט 2-3, עזרא ו 17).

 

  • בספר הברית החדשה מוזכרים אנשים בני שבטי ישראל ולא רק בני יהודה ובנימין (לוקס ב 36, מעשי השליחים כו 7, יעקב א 1).

 

  • באחרית הימים במהלך צרת יעקב אלוהים עתיד לחתום 12 אלף גברים מכל אחד משבטי ישראל כדי להבטיח את קיום כל השבטים במהלך צרת יעקב (התגלות ז). בסיום הצרה אלוהים ישיב את כל בני ישראל לנחלתם ויעניק לכל שבט את חלקו (יחזקאל מ"ח)

לסיכום

שבטי ישראל אולי אבודים ברשימותיהם של בני אדם אך לא במציאות. נציגי כל השבטים נמצאים במה שנקרא היום – עם ישראל. למרות שאת בני לוי ניתן בקלות רבה יותר לזהות, גם בני שאר השבטים שרירים וקיימים.

בפסוק 2 הושע אומר: "וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי־יְהוּדָה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו, וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן־הָאָרֶץ; כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל"

למה הכוונה: "עָלוּ מִן־הָאָרֶץ; כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל"?

המילה "אָרֶץ" בפסוק זה מתייחסת לאדמת ישראל (ב 23-25, ו 3).

אלוהים מבטיח שבעתיד כאשר הוא עצמו לא יפזר עוד את עמו בין העמים ויתחיל לזרוע את עם ישראל בארץ ההבטחה, העם יצמח ויגדל בישראל באופן מבורך ושופע.

לפיכך "גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל" מתייחס ליום ולתקופה בה אלוהים הוא הזורע את עמו בארץ ישראל ומוודא את גדילתם המבורכת.

בעוד הביטוי "יוֹם יִזְרְעֶאל" עבור עם ישראל הינה תקווה נפלאה, הרי שאין הדבר כך עבור אויבי ישראל.עבורם יום יזרעאל הוא האירוע בו אלוהים מפזר אותם לכל עבר מכיוון שהם עלו על ארץ ישראל להשמיד את שארית בבת עיניו של אלוהים ולקחת את עירו – ירושלים.

בספר ההתגלות טז 14-16 אלוהים מציין שכל צבאות העמים שמתארגנים בעמק יזרעאל (איזור מגידון) עתידים להימחק ודם החיילים והסוסים יזרום דרומה לבצרה למרחק של כ – 300 ק"מ.

הושע פרק ב פסוקים 4-7, 10.

כמו הורה אוהב וחכם, אלוהים אינו מעניש את בני ישראל (או בכלל) כדי להשמידם או מתוך איבוד שליטה ורסן אלא כדי לשמור את העם למען ימלא בסופו של דבר את התכלית למענה אלוהים יצר אותו (שמות י"ט 5-6). בעוד שפרק א' מציין מילות ביקורת ותוכחה שמהן ניתן להסיק שאלוהים החליט "להתפטר" מישראל, הנה פרק ב' פותח בשלושה פסוקים המתארים את העתיד הנפלא והמבטיח המחכה לבני ישראל. בדרך זו אלוהים מבטא שוב את קרבתו ואהבתו לישראל בכך ש:

אינו מתחרט על בחירתו ועם ישראל ימשיך להתקיים למרות ועל אף כל האירועים הקשים העתידים להתרחש (אל הרומים י"א 29, ירמיה ל"א 35-37).

אהבת אלוהים דורשת שייסר את אהוביו כי מי שאוהב גם מחנך ומתקן את ילדיו (אל העברים י"ב 11, משלי י"ג 24).

אם תתמידו ללכת בדרך הישר של אלוהים, לא תענשו אלא תיהנו מכל ברכותיו

בפסוקים 4-15 אלוהים חוזר למילות התוכחה ובהן אנו לומדים כה רבות על עומק אהבת אלוהים כלפי עמו ישראל ומחויבותו לקשר ביניהם.

הבה נקרא את פסוקים 4-7:

ד. "…רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ. 

ה. פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. 

ו. וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם: כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה.

ז. כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

י. וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל.

בפסוק 4 אלוהים פונה לילדיה של גומר ומצווה עליהם לפנות לאימם ולדרוש ממנה שתפסיק ללכת בדרך הזנות ותחזור למוטב.

הפסוק מעלה מספר שאלות מאוד חשובות.

  1. את מי הילדים מציינים?

גומר הרי מסמלת את בני ישראל שנטשו את אלוהים ופנו לעבוד אלילי ניכר.

מכיוון שרק יקירי אלוהים מסוגלים לייצג את מוסר אלוהים ולדבר בשמו, יוצא אם כן שאלוהים מצפה מבני ישראל שנשארו נאמנים לתורת אלוהים לפתוח את פיהם ולהיות שגריריו הנאמנים בתוך עמו. אלוהים ציפה כך משארית ישראל, מיחזקאל כצופה אשר אם יחריש – ייענש, ומאיתנו (הקהילה) לעשות את אותו הדבר היום גם ברמה העולמית (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8, שניה לקורינתיים ה' 11-21).

(זכרו שגם בתקופה קשה רוחנית של מלכות אחאב, אלוהים השאיר 7000 שלא כרעו לבעל).

  1. מה המסר שאלוהים דורש מנאמניו לומר לשאר בני ישראל הפונים לחטא?

הפסיקו את הניאוף הרוחני! חיזרו לדרכו הקדושה והטהורה של אלוהים, כי אלוהים לא ימשיך לשבת בחיבוק ידיים לאורך זמן.

עם ישראל פנה לעבודת הבעל בהתמדה וכוונה רבה שלא הייתה מביישת שום עם נוכרי. למרות שהיום אין לנו פסלים של "הבעל" במרכז העיר או בבתי ישראל, הרי שניאוף רוחני ועבודת אלילים היא כל דבר שאנו מקדישים לו את ליבנו ומרצנו ואיננו אלוהים או מאלוהים.

כבר בפסוק זה ואחרים אנו למדים שמסר הבשורה אינו כולל רק את תיאור אהבתו של אלוהים בכך שבא למות מות כפרת חטאים בעבור חוטאים ותיאורים נפלאים אודות גן עדן ומלכות אלוהים. הבשורה המלאה כוללת גם אזהרה ואיום על אלו המתמידים ללכת בדרך החטא וכוללת תיאורים מאוד צבעוניים של אגם האש כדי להבהיר לאלו הדוחים את אהבת אלוהים בישוע מה צפוי להם בדיוק. הלוואי שתמיד נזכור לומר את כל אמת דבר ה' באיזון נכון ובאהבה.

למה הכוונה במילים: כי-היא לא אשתי ואנוכי לא אישה?

האם הכוונה שאלוהים מתגרש מעם ישראל? בוודאי שלא! (אל הרומים י"א 1) שהרי הוא פונה לילדיו הנאמנים שיפצירו באימם לחזור מדרך החטא לדרך הישר.

לא כל עם ישראל זנח את אלוהים ולכן דברים אלו אינם מופנים לכל אדם שהוא מישראל באופן כוללני.

אלו שדוחים את אלוהים וממשיכים בחטאם למרות ההפצרות של אלוהים וילדיו הנאמנים, שידעו להם: הם אלו המתגרשים מאלוהים בכך שעזבו אותו והלכו אחר אלוהים אחרים.

אלוהים מציין עובדה קיימת. בכך שנטשתם אותי והלכתם אחר אלוהים אחרים, הפרתם את הברית שבינינו ואינכם נהנים יותר מיחס של בעל ואישה החיים ביחד ומספקים איש את צורכי רעהו. זה לא שאלוהים אינו מעוניין לאהוב אלא שאתם הנוטשים את אלוהים אינכם מוכנים לקבל את אהבתו שיש בה תנאי – נאמנות לאלוהים וללא ניאוף רוחני.

אלו העוזבים את אלוהים מנתקים עצמם מחסדו ומאספקתו לכל צורכי חייהם (ראה פסוקים 5,6,8,11, והראשונה לקורינתיים ז' 15). [ראה משמעות מילותיו של אלוהים למשה בספר שמול ל"ג 19 – אחון את אשר אחון וארחם את אשר ארחם…]

האם יש סיכוי לאלו הפונים לאלילים לחזור בתשובה או שהגירושים מאלוהים הם נצחיים?

אלוהים שונא שלח (מלאכי ב')! אלוהים שונא גירושים ואת תוצאותיהם. אלוהים רואה את הנישואים כדבר נצחי שאסור להפר (בראשית ב' 24).

אהבת אלוהים מתבטאת גם בעובדה שזרועותיו נשארות כל הזמן פתוחות לכל הבנים האובדים (ראה משל הבן האובד).

השלב שבו אדם לא יוכל לחזור בתשובה (מנקודת ראות אנושית) הינו שלב המוות. לאחר המוות אין אפשרות לחזרה בתשובה, אין צ'אנס נוסף! (ראה לוקס ט"ז)

לפיכך, טוב יעשה אדם אם יאמץ מעט ענווה, יחזור בתשובה כנה עוד היום מכיוון שאיננו יודעים את יום מותנו – היום זה יום ישועה.

בעובדה שאלוהים מבקש מילדיו (הנאמנים) של הושע להפציר באימם לחזור בתשובה, אנו למדים שאלוהים נשאר אוהב ונאמן לעם ישראל.

את אותה גישה אלוהים מצפה מילדיו הנאמנים לאמץ כאשר הם מתנסים במצבים דומים בחייהם.

הלוואי שנדע לסלוח. הלוואי שנשכיל לחזור בתשובה. הלוואי שנוכל לחכות בסבלנות למרות הכאב והעיקר שלא ניכנע לבשר ונבחר בפתרון שנראה הכי קל ולעיתים הגיוני אך כזה שאלוהים סולד ממנו.

פסוקים 5-6:

ה פֶּן-אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ; וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא. 

ו וְאֶת-בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם: כִּי-בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה.

בפסוקים אלו אלוהים מציין את העונשים העתידים לבוא על עם ישראל בעקבות נטישת הברית עם אלוהים לטובת אלילים. מצבים אלו התרחשו בגלות לאשור (עשרת השבטים), בחורבן בית שני (כלל ישראל), ועתידים להתרחש גם בעתיד בעת צרת יעקב.

רבותיי, לאחר כל אסון או שואה עולה השאלה: היכן היה אלוהים? איך אלוהים רב חסד ורחמן מאפשר מעשים כה אכזריים? מדוע היו כל כך הרבה קורבנות בקרב הילדים? מה אשמים כל אותם נפשות שלא עשו כל דבר רע?

מכיוון שאלוהים צדיק, הוא חייב למלא את הבטחתו להעניש באותו דיוק שהוא ממלא את הבטחתו לברך. צדקת אלוהים דורשת את הפועל הזה.

המלחמות שבאו על ישראל יחד עם כל שאר פגעי הטבע וכל שאר האסונות נבעו כולם ללא יוצא מן הכלל רק בגלל שעם ישראל ברובו הפר את הברית שיש לו עם אלוהים ופנה לדרך החטא.

גודל האסון בדרך כלל יחסי לעומק הסטייה ואורך הזמן בה היא מתרחשת.

במקום לשאול את השאלות הללו לאחר כל אסון מדוע שלא נהיה חכמים ונמנע מלעשות את המעשים המביאים עלינו אסונות?

אלוהים מציין שהוא יציג את בני ישראל הנוטשים את בריתו במערומיהם וימית אותם בצמא.

למה הכוונה? אלוהים יסיר מבני ישראל את כל הדברים בהם הם יוכלו להתגאות או להגן על עצמם. (ירמיה ט' 22-23). כערומים מבחינת הגנה ואספקה, וללא מעורבותו של אלוהים בחייהם האישיים והלאומיים, בני ישראל יהיו חשופים לפגיעה מכל אויביהם. ממש כמו אדם ערום וצמא במדבר.

אלוהים מזהיר את בני ישראל שאם לא יחזרו בתשובה הוא יחזיר אותם למצב העגום כפי שהיה להם במצרים כעבדים – יחזקאל ט"ז 4-8, 39, נחום ג' 5.

יופיים של בני ישראל אינו נובע מהגיאוגרפיה של הארץ, פרי האדמה או הטכנולוגיה המתקדמת.

יופיים של בני עם ישראל נובע מנוכחות אלוהים בקרבם!

באותה מידה הפסוקים הללו מלמדים אותנו המאמינים בישוע שיופיינו נובע מנוכחות רוח אלוהים בחיינו ולא בגלל עושרנו ויכולותינו האישיים. עם ישוע אנו יפים בעיני אלוהים וללא ישוע אנו חסרי כבוד!

מסיבה זו עלינו להודות לאלוהים בעבור הכול, להישאר ענווים ולבקש שישמור אותנו יפים – לכבודו.

שימו לב למשמעות שבין השורות.

תפקידו של הבעל זה להגן על אשתו ולספק לה את כל צרכיה וכל זאת באהבה ובמסירות.

כשעם ישראל נוטש את אלוהים הוא מונע מאלוהים לממש את תפקידו כבעל מסור.

הניאוף הוא הפרה של הברית המונעת מאלוהים לתת את כל שהוא יכול לתת.

שימו לב למילים שבדרך כלל מתווספים לעונש על אלו המפרים ברית עם אלוהים.

אלוהים מוסיף: ואת בניה לא ארחם…

רבותיי, יש תוצאה לחטאיהם של הורים.

המעשים שלנו כהורים בהחלט משפיעים על חיי ילדינו.

בידינו ההורים להביא ברכה או להסיר ברכה מבתינו. כשאנו כהורים מאמצים בקדושה וטוהר את דבר אלוהים, אנו מביאים ברכה על משפחתנו. כשאנו כהורים פוסחים על שני הסעיפים או נוטשים את דרך האדון, הברכה סרה מבתינו ומשפיעה גם על חיי ילדינו.

גם למאמינים אני אומר: הבה ניכנע לישוע ולכל דבר מדברו היום, כדי שלא נעלה על דל שפתנו בעתיד את המילים: למה עשית לילדנו?

בפסוקים 7 ו-10 אלוהים מפרט נתונים כואבים במיוחד.

ז כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

י וְהִיא לֹא יָדְעָה כִּי אָנֹכִי נָתַתִּי לָהּ הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר; וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל.

בני ישראל התמידו להשתחוות לבעל, ממש כמו שאר העמים הנוכריים, בתקווה שיבולם ופרנסתם יתברכו. כל יום שעבר בשקט ובכל פעם שירד הגשם והעונות התחלפו בדיוק כפי שהחקלאים ובעלי המקנה קיוו, עם ישראל הודה לבעל בעבור טובו. בעקבות כך בני ישראל העמיקו את קרבתם לבעל והשתחוו לו מעומק ליבם ונפשם.

ומי באמת היה זה שדאג להביא את הגשם בעיתו ולברך את יבול השדות והפרנסה של בני ישראל?

אלוהים ולא אחר!

הבעל אינו קיים באמת. הבעל הינו אליל פרי מחשבת הלך רוח של השטן והשדים.

אלוהים היה זה שבנאמנותו ובאהבתו שאינה יודעת גבול, ספג את העלבון לאורך דורות רבים והמשיך לספק את כל צורכי עמו בעוד הם מודים מקרב ליבם ומעניקים את מתנותיהם – לבעל!

כמה פעמים אנחנו עיוורים לעובדה שאלוהים הוא זה שעושה למעננו ולמען משפחתנו ואנו ברוב חטאינו וגאוותנו טופחים על שכמינו או מודים לבני אדם?

הלוואי שנהיה פקחים ורואים מבחינה רוחנית כדי להבין שכל טוב שמתרחש בחיינו הוא מנת חסדו של אלוהים ורק לו אנו צריכים להודות ורק לו אנו חייבים.

מתי אנו ערים מאוד לעובדה הנפלאה הזו?

כאשר אנו שוכחים אותו ואז אלוהים "סוגר את הברז". על כך בשיעור הבא.

הושע פרק ב' פסוקים 16-20.

לאחר קטע נוסף שבו אלוהים מתאר את חטאי ישראל ואת העונשים העתידים לבוא עליהם, הנה לפנינו עשרה פסוקים (16-25) שמתארים באופן יוצא דופן את מחויבותו, אהבתו וקרבתו של אלוהים לעם ישראל. למרות שעם ישראל הפנה עורף לאלוהים, אהבתו של אלוהים ומחויבותו להבטחותיו מניעה אותו להחזיר את ישראל בחזרה לחיקו.

חשוב לציין שכל פעולת החזרה בתשובה של ישראל אינה נובעת מטוב לב העם אלא מפועלו של אלוהים בעבורם.

עם ישראל עתיד לחזור בתשובה בגלל חסד אלוהים ולא בגלל חוכמתו שלו. אלוהים עושה זאת למען שמו (יחזקאל לו 22).

מה עתיד לעשות אלוהים לעם ישראל אשר יהיה המניע הסופי לחזרה בתשובה ברמה של העם?

פרק ב' פסוק 16:

טז. לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ.

הנביא פותח במילה "לכן" וזאת לציין שהמשפטים הבאים הינם תוצאה של הקטע הקודם.

אם אלוהים לא יפעל למען עם ישראל ויזום את החזרה בתשובה של העם, לא יישאר זכר מן העם. אלוהים לא מאפשר זאת בגלל הבטחותיו לאבות האומה.

לאחר שאלוהים העניש את בני ישראל עבור חטאותיהם, מגיע עת שלום.

איזה אירוע עתיד להתרחש שיגרום לעם ישראל לעשות שלום עם אלוהים?

אלוהים עתיד לפתות את עם ישראל ללכת למדבר ושם הוא ידבר אל לב העם.

מכיוון שאלוהים אינו מפתה ברע יוצא שהמילה "פיתוי" צריכה להיות מובנת במובנה החיובי, והוא: 'השפעה על מישהו שיעשה דבר מה.'

אלוהים עתיד לאפשר מצב אשר ישפיע על עם ישראל ללכת למדבר. שם במדבר אלוהים עתיד לדבר אל לב עמו.

האם מדובר על מדבר במובן הסמלי או הגשמי?

  1. במובן הסמלי: הכוונה לגלות אשור ובבל מאוחר יותר. להנחה זו יש בעיה כי שאר הפסוקים לא התגשמו לאחר החזרה מהגלויות.
  2. כתבי הקודש מציינים ששארית עם ישראל עתידים לברוח למדבר (הגשמי) למשך 1260 ימים (שהם 42 חודשים או שלוש וחצי שנים), במהלך החצי השני של תקופת הצרה.

הנבואות מציינות שאלוהים יכלכל את השארית וידאג לה לאורך כל התקופה בה צר-המשיח פועל להשמיד את בחירי אלוהים (התגלות י"ב 6, מתי כ"ד 15-28).

לאחר שלוש וחצי השנים ששארית ישראל תבלה במדבר, המשיח ישוע יחזור ארצה ויחזיר את השארית לארץ ישראל כשהיא נקייה מאויבים. בשלב ההוא עם ישראל יהיה פנוי לשרת את אלוהים כממלכת כוהנים (ישעיה ס"ג 1-6).

כששארית ישראל תחזור לארץ ההבטחה, ימלוך המשיח על העולם מציון. החטא ירוסן והחיות לא יתקפו בני אדם (ישעיה י"א, מיכה ד' 1-8).

לפיכך, אני מאמין שהנביא הושע מתייחס לאירוע שיתרחש במהלך תקופת צרת יעקוב באחרית הימים ממש לפני חזרתו של ישוע ארצה. כמו כן, אני מאמין שהתייחסות למדבר גשמי ולא סמלי.

מה יעשה עם ישראל במדבר, ואיך אלוהים ידבר אל לב העם?

אלוהים אומר שבזמן הזה הוא ידבר על לב עמו (ההיפך מסגנון הדיבור בפסוקים 4-11)

כששארית עם ישראל תברח למדבר היא תהיה במצב של יובש רוחני.

אסונות הטבע והמלחמות הביאו להרס גלובלי שהכניע גם את עם ישראל.

עם ישראל לאורך כל הדורות בחר לסמוך על חכמתו, עושרו וכוחו.

מסיבה זו הזהיר אלוהים: אל לאדם להתהלל בחכמתו, בכוחו או בעושרו (ירמיה ט' 22).

מי שיעשה כך עלול לחוות מצב בו אלוהים ישפילו וייקח ממנו את כל מה שעליו בטח.

למרות אזהרות חוזרות ונשנות מאלוהים, עם ישראל בחר לשמוע למורי שקר, ולאמץ פרשנויות הנוגדות את דברו. לאורך דורות רבים עם ישראל דחה את האחד והיחיד שיכול להעניק לו חיים – ישוע המשיח.

כעת כשרבים משארית עם ישראל נמצאים במדבר כפליטים, [חלק נמצא בירושלים – זכריה יב], ללא כל יכולת אישית להציל את עצמם ונתונים לחלוטין בחסדי אחרים הם יבינו איך נבואות אחרית הימים מתגשמות לנגד עיניהם. כעת הם מאפשרים לדבר אלוהים לחלחל לליבותיהם.

אותו מנהיג רב כוח שעלה למעמדו במהירות מטאורית ושהכריח את העם לחתום על ברית (שלוש וחצי שנים לפני כן – דניאל ט' 27), מתגלה במהרה כצר-המשיח, אויבה הגדול ביותר של ישראל.

ניצחונותיו המרשימים בשדה הקרב ועוצמתו של השטן המואצלת עליו העלו את גאוותו. צר המשיח נכנס למקדש ומכריז על עצמו – אל.

צר המשיח פועל בכל כוחו כדי להשמיד את כל מי שאינו נכנע למרותו (דניאל י"א מפסוק 36 והלאה, מתי כ"ד 15 ואילך, התגלות י"ב-י"ג).

השארית תדע כי חייה ניצלו רק בזכות חסדו של אלוהים. אז רוח אלוהים תפעל בליבם והם ישכילו להבין ולהפנים את מה שהם דחו במשך דורות רבים – שישוע הוא המשיח היהודי – תקוות כל אדם.

שם במדבר, לא יהיה לאף יהודי היכן להביט מלבד אל פני האדון.

שם במדבר, במקום יבש ומת, אלוהים יראה את ריבונותו לשארית כפי שהראה לבני ישראל כשהיו במדבר בדרך לארץ ההבטחה.

אותה שארית תזכור את שהם קראו ושמעו במשך שנים.

מכיוון שישועה באה מתוך שמיעה (אל הרומים י' 17), הרי שהשארית תיוושע מתוך זיכרון דבר הבשורה ששמעו בעבר או מתוך דבר הבשורה שאלוהים יאפשר להם לשמוע כשהם במדבר.

ממי ישמעו את הבשורה?

  1. יתכן מחלק מ- 144000 החתומים
  2. מגויים שנושעו במהלך הצרה.
  3. מלאך משמים [התגלות יד 6-7]
  4. שני העדים [התגלות יא].

לאחר צרת יעקוב המשיח ישוע עתיד לתת לשארית את ארץ ההבטחה בגבולותיה המובטחות (יחזקאל מ"ח, ישעיה ס"ה 1-16 – במיוחד פסוק 9).

איך אלוהים יכלכלם במדבר?

יתכן שבאותו דרך ניסית שעשה עם בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנים או כמו שעשה עם הנביא אליהו כשהיה בנחל כרית. כך הם ידעו שהם אוכלים מידו רבת החסד של אלוהים. יתכן גם שיכולכלו על ידי גויים נושעים אשר יסכנו את חייהם בעשותם את רצון אלוהים בעבור שארית עם ישראל.

הדרך בה ידבר אלוהים לשארית ישראל תפעל בליבם ותניב חרטה על חטא וחזרה בתשובה כנה ואמיתית.

היכן הקהילה בכל הסיפור הזה?

גוף המשיח נלקח השמיימה לפני תחילת שבע שנות צרת יעקוב ועתיד לחזור ארצה בגוף חדש יחד עם המשיח ישוע בסיום שבע שנות צרת יעקוב (ראשונה לתסלוניקים ד' 13-18, פרק ה', יוחנן י"ד 1-4, התגלות ג' 10, זכריה י"ד 1-5, התגלות י"ט).

איזה לקח אנו לומדים מכך היום?

מה שאלוהים עשה עם משה במדבר, עם בני ישראל ביציאת מצרים, עם אליהו הנביא (מלכים א' י"ט), ועם שארית בני ישראל בעתיד, הוא לעיתים עושה גם עם כל אחד מאיתנו.

לכל אחד מאיתנו יש תכלית בחיים. אם איננו ממלאים את התכלית של אלוהים בחיינו, אלוהים עשוי "לנער" אותנו כדי שנתעורר, נחזור בתשובה וגם נחזור למקום בו אלוהים רוצה שנהיה.

מכיוון שאנו עסוקים כל כך בענייני היומיום ואיננו נותנים לאלוהים מספיק זמן ותשומת לב, אלוהים לעיתים בוחר לקחת אותנו "למדבר". אין מדובר בהכרח במדבר גשמי אלא במקום או מצב בו אנו מרגישים שכל חיינו נפלו ורק אז עינינו מופנות לאלוהים וליבנו מקשיב לכל מוצא דבר אלוהים.

לחלק מאיתנו יש זמן פנוי אך איננו מנצלים את הזמן הזה לבלות זמן איכותי עם אלוהים.

כשיש לנו זמן פנוי אנו חושבים על מליון ואחד דברים שנוכל לעשות אך לא על בילוי זמן איכותי עם אלוהים.

ישנם כאלו שיש להם זמן פנוי והם מיד מחפשים עוד עבודה או בילוי במקום להבין שאלוהים נתן להם הזדמנות פז לבלות איתו יותר. הזדמנויות שכאלו לא יהיו לנו כל הזמן…

מי שאינו מעמיד את אלוהים בעדיפות הראויה הרי שאינו פונה לאלוהים באופן קבוע ואינו נמצא במצב הקשבה לדברו. כל אירוע בחיי אדם שכזה נופל עליו כהפתעה שאינו מוכן לה ופוגע בו.

אלוהים בדרך כלל אינו מעניש את ילדיו באותו הרגע ובחומרה על כל חטא. בחסדו ורחמיו הוא ברוב המקרים מחכה, אך אל לנו לנסות את אלוהים.

אם בידינו זמן פנוי, הבה נהפוך אותו לזמן איכותי:

תפילה,

קריאה, לימוד מכתבי הקודש והגות בחומר הנלמד,

התחברות עם שאר ילדי אלוהים (אסיפות אמצע שבוע או ביקור ואירוח של אחים ואחיות באמונה).

בזמן האיכותי הזה אנו מאפשרים לאלוהים "לדבר אל ליבנו". כך אלוהים מכין אותנו לדברים העתידים לבוא עלינו. כך אנו יודעים טוב יותר שאלוהים גם אדון וריבון במהלך אותו אירוע או מקרה.

כשאלוהים מדבר אל ליבנו אנו נמשכים אליו יותר וחווים הרבה יותר את אהבתו וברכתו בכל תחום בחיינו. כך חיינו מלאים יותר בנחמה, תקווה ושמחה מאשר בייאוש, דיכאון, פחד ועצב.

בהזדמנות זו אני פונה לכל בני הקהילה ומבקש:

למרות שכולם עייפים מעבודה או אחריות משפחתית כזו או אחרת, תמיד ניתן להגיע לפחות לחלק מהשיעורים.

בסופו של דבר העניין הוא רק – סדר עדיפות!

מפסוק 17 הנביא הושע מתאר את הברכות שאלוהים ירעיף על שארית ישראל לאחר שקיבלו אותו לליבם.

יז. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם.

לאחר שעם ישראל הכיר במשיחיותו ואדונותו של ישוע המשיח, מתחילה תקופת מלכות אלף השנים (התגלות כ' 1-6).

למלכות המשיח בארץ יכנסו רק הנושעים מקרב העמים.

כל שארית ישראל תיוושע ותיכנס למלכות המשיח (אל הרומים י"א 26). גורל דומה יהיה בחלקם של עמי הגויים.

בית המקדש יעמוד על תילו והמשיח ישוע ישכון בו.

דבר אלוהים מציין שהשטן יהיה כבול בשאול לאורך כל תקופת מלכות אלף השנים ולכן החטא יהיה מרוסן (התגלות כ'). בני האדם יזכו לחיות בעולם הדומה לזה שהיה בבראשית לפני שהחטא פגע "בכל חלקה טובה".

מסיבה זו, האדמה תניב באופן מבורך. אלוהים יחזיר לעמו את כרמיהם משם, ז"א – לאחר ה"שיחה" במדבר עם ישראל יחזור בתשובה ויזכה לקבל את כל ברכות אלוהים. לא תהיינה מלחמות. בני אדם יחיו שנים רבות מאוד (ישעיה ס"ה-ס"ו).

הנביא הושע מציין את השינוי מקללה לברכה במילים: "עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"

"עמק עכור" מוזכרת בארבעה מקומות בכתבי הקודש – יהושע ז' 24-26, ט"ו 7, ישעיה ס"ה 10 והושע.

  1. בספר יהושע עכן מעל בחרם בעת כיבוש יריחו והביא מפלה על חיילי ישראל בעת כיבוש העי. המקום ליד יריחו נקרא מאז "עמק עכור" לציין את המקום בו נעשה חטא שהביא למפלת העם.
  2. ישעיה הנביא בפרק ס"ה 9-10 מציין את עמק עכור כחלק מאדמת ישראל בה הבקר רובץ ואוכל לבטח. האדמה אשר בעבר נודעה כאדמה מקוללת עתידה להתברך ולהפוך לאדמה מבורכת עבור שארית ישראל.

לכן בקונטקסט של הושע, עמק עכור מתייחס לכל אדמת ישראל בה עם ישראל זלזל באלוהים ודחה את המושיע ישוע. כל האדמה שהקללה רבצה עליה והביאה למות ההולכים עליה תהפוך לאדמה מבורכת שכל זרע אשר יזרע בה יניב פרי מבורך. האדמה הזו לא תמית יותר את אלו ההולכים עליה (יחזקאל ל"ו-ל"ז). מסיבה זו "עמק עכור" עתיד להפוך ל-"פתח-תקווה". הכוונה – מקור לתקווה…

כמו שאלוהים שינה את שמות ילדיו של הושע משמות קללה לשמות ברכה, כך ישתנה שם אדמת ישראל משם מקולל לשם מבורך.

כל אדמת ישראל תהיה פתח (דלת) תקווה. את הברכה בארץ יראו הגויים ומכיוון שיאמצו גם את ישוע לליבם הם יזכו לברכה דומה.

הושע מסיים את פסוק 17 באומרו:

"…וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם." [ענתה – שרה, אמרה, הודתה]

כשבני ישראל חצו את ים סוף הם היו המומים מהחוויה של חציית הים וההצלה מצבא מצרים.

כשבני ישראל חווים את זרוע אלוהים בהצלתם הם שרו את "שירת הים" (שמות ט"ו 1-21)

באותה מידה, שארית ישראל ישירו לאלוהים ויודו לו כשיחוו את זרוע ימינו מושיעה אותם.

בפסוקים 18-20 הנביא מציין את השינוי הרוחני שיחול בשארית ישראל:

יח. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי.

יט. וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.

כ. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.

בפסוקים אלו הנביא מציין את הדברים הנפלאים שכל אחד מאיתנו מתפלל שיקרו כבר בעם ישראל.

הביטוי "ביום ההוא" בקטע הנוכחי מתייחס לתקופה בעתיד בה המשיח ימלוך בעולם מציון.

כששארית ישראל נושעת, כל ליבה ורצונה הוא לשרת את המשיח.

מאחר שבעת ההיא כל עם ישראל ייוולד מחדש, הרי שרוח אלוהים תשכון בכל בן ובת בעם ישראל. אז תתגשם במלואה נבואתו של ירמיהו הנביא על הברית החדשה (ל"א 30-34). הברית שהחלה במות המשיח תתקבל בלב שארית עם ישראל בהיותם במדבר עם אלוהים.

אז כל עם ישראל ידע את אלוהים ותורתו תהיה כתובה על ליבם.

הלידה מחדש של עם ישראל תוכח במעשים:

שארית ישראל תעבוד רק את אלוהים. עשרת הדברות יתמלאו בשלמות בליבותיהם.

הנביא משתמש במשחק מילים – אישי- בעלי. אלו מילים נרדפות – שמואל ב' י"א 26, דברים כ"ד 3-4.

מכיוון שהמילה בעלי כוללת בתוכה את שם אליל הבעל, עם ישראל לא יאמר עוד לאלוהים "בעלי" אלא אישי כדי להימנע מלעלות על דל שפתיהם את המילה המזכירה אליל.

הנביא זכריה י"ג 2: "והיה ביום ההוא נאום יהיה צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ…"

בפסוק כ' הנביא מציין את מה שנאמר מפי הנביא ישעיה בפרק י"א וס"ה 25.

בעקבות ריסון החטא וכליאת השטן בשאול, העולם ינהג באופן הקרוב לזה של בראשית לפני חטאם של אדם וחווה.

כל החיות ימלאו ביראת אדם ולא ירעו לאדם.

לא תהיינה מלחמות מכיוון שמקור השלום שוכן בקרב עמו.

איש ישב תחת גפנו ותחת תאנתו.

סיכום:

  1. אלוהים מוכיח את מחויבותו לעם ישראל בכך שהוא שומר את העם ולא פועל להכחדתו. אלוהים בחסדו משנה את לב העם וגורם להם להכיר בטעותם ולחזור בתשובה. למרות שבתהליך זיקוק העם רבים מבני ישראל ימותו, הרי שאם אלוהים לא יעשה זאת בעבור העם, לא יישאר שריד מעם ישראל.
  2. עם ישראל בוטח בכוחו, חוכמתו ועושרו. אלוהים עתיד לקחת את כל מה שישראל בוטח בו כדי שמלוא תשומת לב העם יהיה במושיעו וגואלו – ישוע המשיח.
  3. כל הברכות וההבטחות שאלוהים הבטיח לעם ישראל יתגשמו ויבואו על ישראל רק לאחר שכל בני ישראל ייכנעו לישוע.
  4. אלוהים רוצה לשוחח עם ילדיו כל יום וכל היום. עלינו למצוא זמן איכותי עם אלוהים, דברו וילדיו כדי שנשכיל לדעת את רצונו ולשרתו כראוי. עדיף שנעשה זאת "מיוזמתנו" כדי שלא נצטרף להילקח "למדבר" לשיחת תיקון.

מה עתיד להיות טיב היחסים בין אלוהים לבני ישראל?

על כך בשיעור הבא.

הושע פרק ב' פסוקים 21-25.

בשיעור שעבר למדנו שאלוהים בחסדו ורחמיו יגרום לשארית ישראל ללכת למדבר ושם הוא ידבר על לב העם. אילו אלוהים לא היה יוזם את הצלת השארית, לא היה נשאר שריד מישראל.

שארית ישראל תברח למדבר כדי להינצל מרדיפתו של צר-המשיח. מי שנחשב בעיני עם ישראל למנהיג העולמי אשר מביא שלום ובטחון לאזורנו, מתגלה כעת כאויב הגדול ביותר של עם ישראל בכל הזמנים (מתי כ"ד 15 ואילך, ראשונה לתסלוניקים ה', התגלות י"ב, ישעיה ס"ה).

שארית ישראל בורחת למדבר. שם אלוהים מחכה לשוחח עימם.

יש תכלית לפגישה של שארית ישראל עם אלוהים במדבר.

שם תדע השארית את כל האמת אודות ישוע המשיח והיא תכה על חטא. בהיותם במדבר, יזכרו שארית עם ישראל את חטאותיהם וניאופם הרוחני. שם במדבר תיכרע כל ברך וכל לשון של שארית בני ישראל תודה כי ישוע הוא אדון. מה שכל בן לשארית ישראל יעשה במדבר, עתידים לעשות כל שאר בני האדם.

שם במדבר שארית ישראל תחזור בתשובה ותבטיח לאלוהים להישאר נאמנה לו לעולמי עולמים (זכריה ג' 9, י"ב 10 – י"ג 2).

כעת, כאשר עם ישראל חוזר לכור מחצבתו, מתבררת תכלית הפגישה של שארית עם ישראל עם אלוהים.

פסוקים 21-25:

כא. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

כב. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה.

כג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ.

כד. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל.

כה. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי."

בפסוקים אלו אלוהים מכריז לשארית ישראל את המילים הנחשבות לבין היפות ביותר בכל כתבי הקודש.

אלוהים מחדש את ברית הנישואין בינו לבין עם ישראל. נישואין קיימים בין בעל ואישה. במקרה זה אלוהים הוא הבעל ועם ישראל הוא אשתו של אלוהים (ספר הושע).

אלוהים גם מכנה את עם ישראל – בני בכורי (שמות ד' 22 – "ואמרת אל פרעה, כה אמר יהוה בני בכורי ישראל..").

אלוהים מציין את עם ישראל כבן בכור וזאת כדי להבהיר לפרעה את קרבתו, אהבתו והקרבתו עבור עם ישראל. כמו שפרעה אוהב את בנו בכורו ומיעד לו עתיד נפלא כיורש, כך אלוהים נתון כולו לבנו בכורו, מתכנן לו עתיד ויעשה הכול כדי לשחררו מציפורני זרים.

אם פרעה לא ישלח את עם ישראל, הרי שהוא עתיד לשלם בבכורו…

לפיכך, תיאור עם ישראל כאשתו של אלוהים נועד לציין את הקרבה והמחויבות ההדדית והנצחית שקיימת בין ישראל לאלוהים.

עם ישראל בכל רגע נתון הינו בנו בכורו של אלוהים וגם אשתו.

האם אלוהים התגרש מעם ישראל?

בספר ירמיה פרק ג' 8, אלוהים נותן לעם ישראל ספר כריתות (דברים כ"ד).

אלוהים מעולם לא יזם או רצה להתגרש מעם ישראל.

עם ישראל היה זה שפנה מאלוהים ועבד אלילים. אלוהים מבחינתו זעק מפי כל נביאיו וקרא לעם ישראל לחזור בתשובה. אלוהים נשאר נאמן בעוד עם ישראל מעמיק את קרבתו לאלילים.

עם ישראל בהתמדתו ללכת אחר אלילים ודחייתו הבוטה את אלוהים היה זה שקבע את הגירושין. בעוד עם ישראל נואף על ימין ושמאל, אלוהים נשאר נאמן ומחכה ליום שבו אשתו תחזור לבעלה הראשון.

בשעה שעם ישראל מתנהג כאישה שעזבה את בעלה, היא גם ממלאת את התפקיד של "הבן-האובד". האב לא התגרש מבנו הסורר אלא חיכה בלב שבור כל הימים עד שהבן חזר חפוי ראש.

להזכירנו – תכלית ספר הושע להראות את חסדו ורחמיו של אלוהים ביחסו לעם ישראל הנואף ובוגד בו. כמו שהושע נדרש להחזיר את גומר, אשתו הזונה בחזרה לחיקו, כך אלוהים עתיד לעשות עם שארית ישראל.

במקום לאפשר לה להתבוסס בחטאיה, אלוהים יוזם תוכנית הצלה לנישואיו עם שארית ישראל.

אלוהים עושה זאת למען שמו. אלוהים פועל להחזיר את שארית ישראל לקרבתו כדי ששמו לא יוכפש בפי הגויים (יחזקאל ל"ו).

כעת, כששארית עם ישראל עומד כנוע לחלוטין לפני אלוהים ומכיר באופן אישי את גואלו אשר בשלב זה הוא רואה פנים אל פנים, אלוהים מכריז בפי כל את מחויבותו לאשתו (ישעיה נ"ב 8-18, זכריה י"ב 10, מתי כ"ד 30).

כא. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.

כב. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה.

אלוהים חוזר על המילה "ארשתיך לי" שלוש פעמים.

א.      אלוהים מציין את פרק הזמן שנישואין אלו עתידים להחזיק מעמד – לעולם!

בכתבי הקודש הביטוי- מושג "לעולם" מתייחס לעיתים לעידן. יום כיפור נאמר שישמר לעולם אך ברור שלא יתקיים בתקופת הנצח.

מכיוון שהבטחתו הנוכחית של אלוהים תתגשם בתקופת מלכות המשיח בת 1000 שנים, משמע שהכוונה המיידית היא לכל פרק הזמן המדובר. לאחר מלכות המשיח בת 1000 השנים תחל תקופת הנצח ואז כל הנושעים יחיו בעולם חדש שאלוהים יברא. אז כולם יהיו עם גוף חדש ובעולם ללא חטא לחלוטין. לפיכך, היחס הנפלא בין אלוהים לעם ישראל שיתחיל בממלכת 1000 השנים ימשך לנצח נצחים.

ב.      אלוהים מציין את התכונות והמעלות עליהן יתבססו הנישואין הללו – צדק, משפט, חסד ורחמים.

צדק ומשפט: אלוהים מבטיח לפעול ביושר, להיות נאמן לכל ההבטחות שלו. לתת לעם ישראל את כל מה שבעל נאמן וישר מבטיח לתת ולספק לאשתו. עם ישראל לעולם לא יצטרך לדאוג שמה אהבתו של אלוהים תדעך או שהוא יצטער על בחירתו (אל הרומים י"א 29, ירמיה ל"א 35-37, זכריה ב' 12, הושע י' 12, ירמיה כ"ג 6).

 

חסד ורחמים: מכיוון שאלוהים צדיק, טהור וקדוש, אינו זקוק לחסדי ורחמי ישראל או של מישהו מברואיו. לפיכך מתנות אלו באות רק מצידו של אלוהים. הוא מבטיח לסלוח, לוותר, לחבק במקום להכות, ולתקן במקום לשבור. הוא מבטיח לתת לעמו באהבה גם את מה שלא מגיע להם.

אלוהים מבטיח את המעלות הללו מכיוון שעם ישראל עדיין לא יהיה בגוף שמיימי מושלם ועתיד לחטוא.

עלינו לזכור שנביאים אחרים מציינים את העלות של "עסקת החבילה" הזו. סליחת החטאים של אלוהים אינה זולה ודרשה ממנו את תשלום חייו של בן האלוהים – ישוע המשיח (יוחנן ג' וישעיה נ"ג).

ג.       אלוהים מציין את האיכות וההדדיות בברית הנישואין הזו במילים – באמונה, וידעת את יהוה.

אמונה: בספר ישעיה ז' 9, ודברי הימים ב' כ' 20 כתוב: ("אם לא תאמינו כי לא תאמנו… האמינו ביהוה אלוהיכם ותאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו…").

אמונה בין בני זוג היא הביטחון המושלם הקיים בלב שני הצדדים שכל מה שנאמר מפיהם קיים גם בליבם.

אמונה מתקשרת לנאמנות ומכאן כל צד נשאר נאמן לחלוטין לצד השני.

האמונה הנדרשת מעם ישראל היא לבטוח שכל מה שאלוהים אומר על עצמו, יכולותיו, הבטחותיו ואזהרותיו הן אמת צרופה.

ראה לדוגמא ספר במדבר כ' 7-13:

אלוהים מצווה על משה לדבר אל הסלע כדי שיוציא מים. משה מכה בסלע ולא קורה דבר. משה מכה שוב ואז מים יוצאים מן הסלע. אלוהים הוכיח קשות את משה על חוסר אמונתו בו ובגלל חטא זה הוא לא נכנס לארץ ההבטחה.

אלוהים הוציא את המים לאחר המכה השנייה רק כדי לשמור ולהגן על מנהיגותו של משה לפני העם…

דוגמא נוספת:

שמעון פטרוס ההולך על המים (מתי י"ד 22-33). פטרוס נדרש להוכיח את אמונתו בישוע כאדון בכך שהלך "על המילה של ישוע". כשפטרוס היסס, הוא שקע.

כאשר עם ישראל או מישהו מאמין בכל ליבו ובכוונה רבה למילתו של אלוהים, אז המאמין יכול לחוות את מלוא כוחו של אלוהים בחייו ובמעשיו.

המשמעות היא שבתקופת ממלכת המשיח כל אדם יוכל לראות את מלוא כוחו, הדרו ופועלו של ה' בחיי השירות היומיומי של בני ישראל.

לא לחינם ירוצו עשרה גויים אחר יהודי כדי שידריך אותם לאלוהים (זכריה ח' 23).

וידעת את יהוה:

אחת מההבטחות של הברית החדשה שנאמרה מפי ירמיה הנביא בפרק ל"א 30-34 היא שכל בני ישראל שיכנסו לברית החדשה ידעו את יהוה, רוח אלוהים תשכון בהם ותורתו תהיה כתובה על ליבם.

המילה "לדעת" מציינת יחסים מאוד אינטימיים בין בעל לאישתו. לפיכך אלוהים מבטיח שבממלכת המשיח עם ישראל יזכה לקרבה מיוחדת ויוצאת דופן עם אלוהים. כמו שבעל ואישתו מדברים בסימנים ויודעים אחד את רגשותיו של השני על סמך מבט וסימן נעלם, כך עם ישראל יהיה כה קרוב לאלוהים מבחינה טהורה וקדושה.

מכיוון שאלוהים קדוש וטהור, יוצא שמי שנמצא כה קרוב אליו חייב להיות עם אותן תכונות ומעלות.

בתקופה הקדומה הבעל היה משלם מוהר – מחיר בכסף או סחורה בעבור כלתו (שמות כ"ב 16-17, דברים כ"ב 23-29, שמואל א' י"ח 25, שמואל ב' ג' 14).

אלוהים אינו מפתה את עם ישראל אליו בכסף אלא בדברים נעלים הרבה יותר – הבטחות נצחיות ואיכותיות שהן האוצר האמיתי. צדק, משפט, חסד, רחמים, אמון הדדי מוחלט ויחס קרוב ואינטימי המאופיין בקדושה וטוהר.

ומה עם ישראל (השארית) מביא?

כניעה וחזרה בתשובה כנה. זה האוצר האמיתי שאלוהים רוצה (תהילים נ"א 18-19).

להלן מראי מקומות בהן אלוהים מציין מה הוא רוצה מבני אדם:

[תהילים נ"א 18-19, ס"ט 31-37, מ' 7, נ' 13-15, מיכה ו' 6-7, דברים י' 12-22, ישעיה א' 14-20, הושע ו' 6, זכריה ז' 4-14, שמואל א' ט"ו 22, איגרת יעקב א' 27, משלי כ"א 3].

אלוהים אינו זקוק ליותר מזה מכיוון שכל השאר במילא שלו!

רק כשאלוהים יקבל את מלוא לב עם ישראל, שאר העמים והבריאה יחוו תקופה נפלאה.

כעת נשאל את השאלה שרבים רוצים לשאול.

מכיוון ששארית ישראל היא בנו בכורו של יהוה ואשתו הנצחית, אז איך מסתדרת העובדה שהקהילה היא אשתו של המשיח?

האם אין ניגוד או משהו שכזה בין ישראל לקהילה?

לא ולא.

עם ישראל בממלכת 1000 השנים: הקהילה בממלכת 1000 השנים:
נמצאים בגוף ארצי, ויכולים להינשא ולהתרבות כחול שעל שפת הים או ככוכבים בשמים. נמצאים בגוף שמיימי (מצב סופי), מכיוון שכבר היו בשמים וחזרו לארץ עם ישוע. ראש. לתס. ד' 13-18, ראש. לקור. ט"ו 51-58.
מתגוררים בארץ ישראל המובטחת ומחולקים לשבטים (יחזקאל מ"ח).   מתגוררים ב – ירושלים החדשה או בתבל
ממלכת כוהנים לאלוהים (שמות י"ט 5-6). עם ישראל כולו נושע ומלמד את כל בני האדם את ישועת אלוהים ודברו (זכריה ח' 20-23). מולכים עם ישוע בעולם (התגלות ה' 10, כ"ב 5).

לאור תפקידיהם השונים של עם ישראל והקהילה ולאור השוני בגופם, הרי שאין כל תחרות ביניהם. כל אחד משרת את אלוהים בצדק, אמת ושלום לפי היעוד שאלוהים קבע עבורו.

  • לאחר ממלכת המשיח בת 1000 השנים יחל הנצח. אז כל בני האדם יהיו עם גוף מושלם ונצחי. החטא ימוגר לנצח וכולם ישרתו את אלוהים בקדושה וטוהר.

באיגרת הראשונה לפטרוס ב' 9-10 שמעון פטרוס מתאר את הקהילה היום כממלכת כוהנים. הדבר נכון מכיוון שהיום באופן זמני הקהילה ממלאת את תפקיד עם ישראל המסרב למלא את ייעודו.

הקהילה עושה את "העבודה" של עם ישראל עד שהיא תילקח השמיימה בהילקחות. לאחר הצרה עם ישראל ייוושע וימלא את ייעודו כממלכת כוהנים (אל הרומים י"א 26).

בפסוקים כ"ג – כ"ה הנביא הושע מציין חלק מהברכות שעם ישראל יחווה כשייכנע לאלוהים ויאהבו באמונה כנה.

כג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ.

כד. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל.

כה. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי."

מתברר שכל הבריאה מחכה בקוצר רוח לישועת ישראל.

באופן מטפורי הנביא מתאר את השמיים מבקשים מאלוהים להטיל מטר על הארץ על פי בקשת האדמה.

האדמה תרצה להצמיח את התבואה והפרי כדי שאדמת ישראל תהיה דוגמא לברכה ואלוהים יענה לבקשת האדמה.

אלוהים עתיד לזרוע את עמו – לפזר במובן החיובי את עמו בארץ ההבטחה.

אז עם ישראל ייהנה מנחלתו ומיחס קרוב ואינטימי עם אלוהים.

אלוהים יקרא לעמו ועמו יענה לאלוהיו. לא כפי שהיה בעבר כאשר העם התעלם מקריאתו של אלוהים והתריס נגדו.

לסיכום:

א.      אלוהים הוא זה שיוזם את ישועת ישראל. לולא אלוהים יעשה זאת, לא יישאר שריד לעם ישראל.

ב.      אלוהים הוא זה המביא את כל "המוהר" – תשלום עבור עם ישראל. אלוהים מבטיח שיחסיו עם ישראל יאופיינו בצדק, משפט, חסד, רחמים ואמונה. עלינו לזכור שנביאים אחרים מציינים את העלות של "עסקת החבילה" הזו. סליחת החטאים של אלוהים אינה זולה ודרשה ממנו את תשלום חייו של בן האלוהים – ישוע המשיח (יוחנן ג' וישעיה נ"ג).

ג.       ומה אלוהים דורש מעם ישראל בתמורה? אמונה וידעת את יהוה – בטחון באלוהים ללא היסוס או פקפוק.

אלוהים דורש את אותו הדבר מכל נושע.

הבה נבדוק את ליבנו ולבחון אם אלוהים אכן מולך על שולחן ליבנו ואיננו פוזלים לשום מקום אחר.

הערות:

אלוהים מכנה את עם ישראל בתור אישתו או בנו כדי לציין את הקרבה ומחויבות הנצחית ביניהם.

ישנם הבדלים משמעותיים בין עם ישראל והקהילה בממלכת המשיח.

א.      שני הגופים אינם מתחרים על אותו מקום. הקהילה מולכת עם המשיח בעולם בעוד ישראל משרתת כממלכת כוהנים.

ב.      הקהילה בגוף שמיימי בעוד ישראל בגוף ארצי ויכולים להתרבות.

ג.       הקהילה מתגוררת בתבל או בירושלים של מעלה בעוד עם ישראל נהנה מארץ ההבטחה בגבולותיה המובטחים.

רק בעידן הנצח נמחק ההבדל בין הקהילה לישראל. אז כל בני האדם יהיו עם גוף נצחי מושלם. זכר ישראל נשאר לנצח נצחים בעובדה ששם שבטי ישראל מוזכרים על שערי ירושלים השמימית.