ההינתקות – מה התנ"ך אומר על כך?

 

מה הכתובים מלמדים על כך?

מה צריכה להיות גישת המאמינים בישוע לנושא?

רבים מאיתנו חזו במראות כל כך לא נעימים של סילוק יהודים מבתיהם, שבגוש קטיף (רצועת עזה). אני משוכנע, שרבים מאיתנו חשו כאב עמוק בראותנו יהודים מסולקים מאדמתם המובטחת בעוד שהנהנים מכל האירוע הם בני עם שחרט על דגלו השמדת יהודים באשר הם, ואשר מנהיגיו ורבים מבני אותו עם, אשמים ברצח חפים מפשע.

סילוק יהודים או פינויים מרצועת עזה ומהשומרון, זהו חלק מתכנית ההינתקות.

 

מהי ההינתקות?

ההינתקות היא תכנית שעמדה על הפרק שנים רבות, אך אולי בשמות אחרים.

אנשי השמאל במדינה קראו לכך מאז שנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים; ואנשי הימין הפנימו את הרעיון ככל שגבר הטרור הפלשתיני והופנמה הבעיה הדמוגרפית, שהייתה עלולה לסכן את צביון מדינת ישראל כמדינה יהודית.

על מנת להוריד את רמת הטרור ולהיפתר משליטה על עם זר השואף להשמידך, והמתרבה בסדר גודל גבוה ביותר, החליט ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, להוציא ישובים יהודים מרצועת עזה ומהשומרון, שבהם יש רוב פלשתיני כמעט מוחלט ומתוכננת לקום שם בעתיד מדינה פלשתינית. ראוי לציין ששטחים אלו נכבשו במהלך מלחמות שנכפו על ישראל על-ידי ממשלות מצרים וירדן.

ראש ממשלת ישראל מאמין שמהלך ההינתקות יפחית את הביקורת הבינלאומית המופנית נגד ישראל, יעודד צמיחה כלכלית, יפחית את לחץ הטרור מצד הפלשתינים וייתן לישראל הצדקה להילחם נגד הטרור ביד נוקשה יותר.

 

האם חבל עזה והשומרון נכללים בגבולות הארץ המובטחת לעם ישראל בתנ"ך?

בספר יהושוע פרק יג 1-8 אלוהים מבהיר בבירור ליהושוע בן-נון שאיזור עזה הנו חלק מארץ ישראל המובטחת, וזאת למרות שעם ישראל לא טרח לכבשו. מאוחר יותר מצוין ששבטי ישראל נמנעו מלכבוש את איזור פלשת (ערי פלשתים כולל עזה) מפאת כוחם הצבאי הרב של הפלשתים וחוסר אמונתם וביטחונם של בני ישראל באלוהים שיילחם להם. (ראה במיוחד דברים ז 17-26; שופטים פרק א).

בספר יהושוע ו, אלוהים אמר שהוא עצמו יוריש את העמים הללו משטח ההבטחה; ובכל אופן, יהושוע חייב לכלול את הערים הללו בארץ ההבטחה. כל איזור עזה הנו חלק מנחלת שבט יהודה (ראה יהושוע פרק טו).

 

גבולות נחלת שבט יהודה הן:

צפון – קצה צפוני של ים המלח עובר דרך ירושלים בית שמש, עקרון וצפונית מיבנאל.

דרום: קצה דרומי של ים המלח, קדש ברנע ומתחבר לים התיכון במקביל לנחל מצרים, דרומית לעזה. ראה מפה.

איזור השומרון כולו נכלל בתוך נחלות שבטי אפרים, מנשה וזבולון. ראה ספר יהושוע פרקים טז-יז; (ראה גם בראשית יב 1-9, טו 18-21; ויחזקאל מח – גבולות ישראל בממלכת המשיח).

 

האם אלוהים מזהיר את עם ישראל מהפסד חלקי ארץ או גירוש מאדמתם?

כן; אלוהים הבהיר והזהיר את עם ישראל, שלמרות שארץ ישראל היא נחלתם מאלוהים הרי שהתנאי להחזקת הנחלה בשלמותה והנאה מפרותיה מותנים ביחס רוחני תקין בין ישראל לאלוהים, קרי שמירת מצוות אלוהים.

ראה ספר דברים ד 1-9, ו 10-25, ז-ט, י 12-22, וכמובן פרק כח.

ממש לפני הכניסה לארץ ההבטחה, אלוהים מזכיר לעם ישראל שארץ ההבטחה ניתנת להם לא בגלל מעלותיהם הרבות, אלא בגלל חסדו הרב של אלוהים (דברים ז- יא).

פרקים רבים בכתובים מזכירים לעם ישראל: לא לבטוח בכוחו שלו, ולא ללכת אחר אלילי העמים, אלא להיצמד לדבר אלוהים כדי ליהנות ממלוא הברכה. כשל בשמירת מצוות אלוהים יגררו מלחמות, כישלונות, מחלות ואף גירוש וסילוק מאדמת ישראל, כולה או מחלקיה.

 

האם הכתובים מציינים מקרים בהם עם ישראל סולק מאדמת ההבטחה או הוטרד על-ידי צר?

כן, לצערנו! והכתובים מציינים מקרים רבים.

למרות שאזהרותיו של אלוהים היו ברורות לחלוטין, בני ישראל התפתו ללכת אחר דרכי הגויים ועזבו את אלוהים. ספר שופטים מלא בדוגמאות:

א. הדור החדש שנולד לאחר מות יהושוע בן-נון עזב את דרכי אלוהים, ולפיכך נענש (ב 11).

מכיוון שעם ישראל לא התמיד ללכת אחר אלוהים, אלוהים השאיר חלק מעמי הגויים במקומם כדי לנסות את אמונתם של עמו ישראל (שופטים ג 1-6).

אם עם ישראל יכרע ברך לפני אלוהים, האויב יסולק; אם לא, ישתמש אלוהים באויב ככלי להעניש את ישראל (ראה גם ישעיה י).

 

ב. גלות עשרת השבטים על-ידי האשורים בשנת 722 לפני הספירה.

(ספר מלכים ב, פרק יז, ופרק יח 9-12). גלות זו נבעה מעבודת אלילים שהושרשה בתוך השבטים. אלוהים הזהיר את עמו מפי נביאים רבים, ולמרות כל זאת, העם פגע בנביאי אלוהים והמשיך בדרכו הרעה – ולכן, נענש בגלות. (ראה גם ישעיה ו).

 

ג. גלות ממלכת יהודה על-ידי הבבלים בשנת 603, 597, 586 לפני הספירה.

למרות שנביאי אלוהים הזהירו את העם מאי שמירת התורה וקיום דבר אלוהים, המשיכו בני יהודה לאמץ דתיות חיצונית חסרת רוח אלוהים. העם התמיד ללכת בקשיחות לבו; וכתוצאה מכך, אלוהים העניש את העם כפי שהבטיח. בני יהודה הוגלו לבבל לשבעים שנה (ראה ירמיהו כה 1-14; דברי הימים ב, פרק לו פסוק 21).

 

ד. חורבן בית שני והגלות בת 2000 שנים.

בשנת 70 לספירה החריבו הרומאים את ירושלים, הרגו מאות אלפים והגלו את רובם של הנותרים. גלות זו ארכה כמעט 2000 שנים, ועד היום יהודים רבים לא חזרו לארץ ההבטחה שניתנה לאבותיהם.

מה הייתה הסיבה לגלות זו?

בבשורת לוקס יט 41-44 ישוע המשיח מציין במילים ברורות את הסיבה לחורבן וגלות העתידים לבוא על עם ישראל כארבעים שנה מאוחר יותר על-ידי הרומאים. כה מצער שהסיבה לסבל עדיין לא נפתרה, ובכל יום אלוהים רשאי בדין צדק להעניש שוב את עמו.

"…כאשר התקרב וראה את העיר, בכה עליה ואמר: לו ידעת היום גם את את אשר אלי שלום! אלא שעתה נסתר מעיניך. הנה ימים באים עליך ויקימו אויביך סוללה סביביך, ויקיפוך ויצורו עליך מכל עבריך. וימגרו אותך ואת בניך אשר בקרבך, ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב אשר לא ידעת את מועד פקודתך."

ארבעים שנה לפני האירוע, ישוע המשיח הזהיר את העם ואמר להם שהם עתידים להיות מוקפים במחנות של צבא זר אשר עתיד לנצחם ולהרוס את העיר. המאמינים בישוע זכרו את מילותיו ונמלטו מירושלים כבר בתחילת המצור על העיר על-ידי הרומאים, וכך ניצלו חייהם. בכל אופן, ישוע מציין בבירור שהסיבה לגלות ולחורבן בית שני נבעו מכך שעם ישראל לא זיהה את מושיעו ולא התכונן ליום שבו מושיעו הופיע לפניו; וכל זאת, לאור כל הנבואות והפרטים שהנביאים אמרו כל השנים: ישעיה ז 14, ט 5-6, נב 13 עד סוף פרק נג; זכריה ט 9; מיכה ה 1; דניאל ט 24-27.

אי קבלת המשיח המובטח הנה הוכחה לריחוק מאלוהים וזניחת דברו.

 

ימים מעטים לאחר נבואתו של המשיח, הוביל העם את מושיעו אל הצלב.

בשורת מתי כז 22-26:

"…שאל אותם פילטוס: 'אם כן, מה אעשה לישוע הנקרא משיח?' השיבו כולם: 'שיצלב!'

שאל: 'אבל מה רעה עשה?' אך הם צעקו ביתר שאת: 'שיצלב!'

כשראה פילטוס כי אינו מועיל דבר ומה גם שמתרגשת מהומה, לקח מים ורחץ את ידיו לפני ההמון באמרו: 'נקי אנוכי מדמו של זה. זהו עניינכם!'

'דמו עלינו ועל בנינו', ענו ואמרו כל העם.

אז שחרר להם את בר-אבא, ואת ישוע הלקה ומסר לצליבה…"

למרות שכל הנביאים דיברו על המשיח וציינו בצורה כה ברורה את זהותו, פועלו ומקום היוולדו – דחה עם ישראל את מושיעו; ובכך, קבע את המשך ענישתו על-ידי אלוהים.

בני אותו הדור המשיכו לסבול מידם הכובשת של הרומאים, ובניהם שילמו בחייהם בעת המצור על העיר, הכיבוש, החורבן והגלות.

 

איך הגיבו הצדיקים לנוכח גלויות ולחץ אויבים?

דניאל הנביא ונחמיה חוו על בשרם את כאב הכיבוש והגלות. דניאל הוגלה מירושלים לבבל; ונחמיה, ככל הנראה, כבר נולד בגלות; אך שניהם חוו סבל וכאב דומים.

בספר דניאל פרק ט ובספר נחמיה פרק א, אנו זוכים לראות איך ילדי אלוהים הצדיקים מגיבים לסבל הלאומי.

שניהם כורעים לפני אלוהים בתפילת תחנונים ובקשות. שניהם מתוודים על חטאותיהם וחטאות בני עמם וראשי העם, למען יסלח להם אלוהים ויסיר מעליהם את רוע הגזירה שבאה עליהם בצדק.

דניאל ונחמיה אינם מתלוננים על אלוהים ועונשו, אלא מתחננים למען יסלח לחטאות עמו ויסיר מעליהם את העונש.

דניאל הוגלה כנער מיהודה לבבל; הוא ראה וחווה על בשרו את זוועות הגלות. למרות כל זאת, אין בפיו שום מילת תואנה נגד אלוהים. ההיפך, דניאל אומר: "…ואתפללה ליהוה אלוהי ואתוודה, ואומרה אנא אדוני האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו; חטאנו ועווינו והרשענו ומרדנו וסור ממצוותיך וממשפטיך; ולא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל מלכינו, שרינו ואבותינו, ואל כל עם הארץ; לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה, לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הידחתם שם במעלם אשר מעלו בך; יהוה, לנו בושת הפנים למלכינו, לשרינו ולאבותינו, אשר חטאנו לך. לאדוני אלוהינו הרחמים והסליחות, כי מרדנו בו. ולא שמענו בקול יהוה אלוהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים. וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך, ותיתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים כי חטאנו לו…" (דניאל ט 4-11).

 

ראוי לשליטינו לאמץ את התנהגותו של המלך יהושפט כאשר באו עליו אויבים (ספר דברי הימים ב פרק כ).

 

מה יהיה בעתיד? האם נחזור לגוש קטיף ולשומרון?

עם ישראל עתיד לקבל לידיו את כל ארץ ההבטחה נקייה מאויבים; אך הבטחה זו תתגשם רק כשיחזור המשיח ישוע ארצה ויתקבל באהבה ואמונה על-ידי עם ישראל. ראה ספר זכריה יב – יד, וספר יחזקאל פרק מח המציין את גבולות ארץ ישראל בעת מלכות המשיח בארץ.

 

מה צריכה להיות תגובת המאמינים בישוע לתכנית ההינתקות?

לאור תגובת דניאל ונחמיה, אני מאמין שאנו – המאמינים בישוע המשיח – צריכים לאמץ את אותה התגובה.

עלינו להתמיד ולהתפלל עבור ישועת עמנו והעומדים בראש העם (ראה אל הרומים יג; ראשונה לטימותיאוס פרק ב).

עלינו לחיות חיי עדות קדושים וברורים, ולנצל כל הזדמנות לבשר ולהודיע לכל המעוניין את הבשורה שהיא כוח האלוהים להושיע את בני האדם (מעשי השליחים א 8-9; שנייה לקורינתים ה 18-20).

אנו יודעים מה עתיד לבוא על עם ישראל (זכריה יב – יד) ולאור הבנת הכתובים ראוי שננצל כל הזדמנות להציג את בשורת המשיח.

עדותנו נקייה וקדושה כשאנו כורעים על ברכינו בתפילה ופינו עסוק בבישור, ולא בהפגנות קולניות ופעילות מושחתת אחרת.

עלינו לזכור שאלוהים שופט בצדק את כולם, גם את אויבנו. הבה ניתן לאלוהים להתעסק במשפט הצדק ואנו נתעסק בקידום ממלכת שמים.

 

איזור השומרון נכלל בתוך שטחי הנחלות של אפרים, מנשה, יששכר וזבולון.