האיגרת השנייה לקורינתים פרק ה

הדפסת השיעור

לצפייה בשיעור וידאו- 5:1-5 לחצו כאן, 5:6-10 לחצו כאן, 5:11-17 לחצו כאן, 5:18-21 לחצו כאן.

שניה לקורינתיים ה' 1-10.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן

כותרת השיעור: המניעים להתמיד בשירות נאמן: חיי נצח עם אלוהים ואהבת המשיח. לכן – שום איום ארצי לא יעצור משרת נאמן.

הקדמה:

שאול השליח סיים את פרק ד' במילים הבאות:

משרת נאמן של המשיח אינו נכנע לייאוש אלא חייו מלאים בתקווה.

מדוע שמשרת המשיח לא ייכנע לייאוש כמו כל שאר בני העולם הזה?

כי משרת נאמן של ישוע (המציג את כבוד המשיח בחייו ושירותו – בעזרת כוח רוח הקודש השוכן בו), אינו צופה אל הדברים הנראים שהם זמניים ביותר, אלא ליבו אל מימוש התקווה המשיחית – אל החיים הנצחיים עם המשיח, אל הדברים שהם כעת בלתי נראים.

התקווה הזו בלתי נראית לעיניים רגילות חסרות ישועה – (ראה יוחנן ג' 3-8), אך נראית גם נראית, ומוחשית לעיני משרת הבשורה המאמין בישוע.

בפרק ה' 1-10, שאול מפרט חלק מאותם בטחונות והבטחות שכעת הן בלתי נראות, אך מהוות כוח מניע הדוחף אותנו היום להתמיד באומץ בשירות נאמן לישוע גם דרך סבל, צרה או סכנת מוות.

כמו כן, בפסוקים 11-21 שאול מציין שיראת אלוהים, הנובעת מהכרה אינטימית של אלוהים והפנמת אהבתו אותנו, היא הגורם הדוחף את המשרת הנאמן של ישוע להכריז את הבשורה גם בתנאים קשים.

לפיכך, מכיוון שהמניע לשירות משיחי נאמן תלוי לחלוטין בתקווה משיחית ואהבת המשיח, יוצא שגם התנגדות עזה מטעם מתנגדי הבשורה לא תוכל לעצור את המשרת הנאמן.

תוכן עניינים:

המניעים להתמיד בשירות נאמן:

א. חיי נצח עם אלוהים = התקווה המשיחית (פ. 1-10)

1. עובדות אודות גופנו הנצחי. השאיפה למשכן שמיימי (פ. 1-5)

2. איך העובדות בנוגע להבטחות ה' משפיעות על חיינו היום? (6-10).

a. הגוף הנוכחי ארעי, כאד חולף, לכן עינינו לעבר הנצחי (6-8)

b. אנו עתידים לעמוד מול המשיח ולתת דין וחשבון על כל דבר (9-10)

ב. אהבת המשיח מניעה אותנו לשרת (פ. 11-21)

1. שירות נאמן הינו שירות של יושרה (פ. 11-17)

2. שירות נאמן הינו שירות ריצוי (פ. 18-21)

פסוקים 1-10:

1. "אנו יודעים שאם ייהרס בית משכננו הארצי, יש לנו בנין מאת אלוהים, בית שאינו מעשה ידיים והוא בשמים לעולמים.

2. הן בזה, במשכננו הארצי, נאנחים אנו ועזים כיסופנו ללבוש גם את ביתנו אשר מן השמים –

3. אם אומנם נימצא עוד לבושים ולא ערומים – [באשר אחרי לבשנוהו לא נימצא ערומים]

4. כי גם בהיותנו במשכננו כעת, נאנחים אנו מכובד המשא. שהרי איננו חפצים להתפשט, אלא להוסיף לבוש באופן שהכפוף למוות יבלע על ידי החיים.

5. ואלוהים הוא אשר הכין אותנו לכך ונתן לנו את ערבון הרוח.

6. על כן מלאי ביטחון אנו בכל עת ויודעים כי בהימצאנו בגוף רחוקים אנו מן האדון,

7. שכן על פי אמונה אנחנו מתהלכים ולא על פי מראה עיניים.

8. ואולם מלאי ביטחון אנו ומעדיפים לצאת ממשכן הגוף ולבוא הביתה אל האדון

9. לכן גם שואפים אנו להיות רצויים לפניו, בין שאנו במשכננו בין שאנו מחוצה לו,

10. כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

כל מי שקורא את כמות הפסוקים ששאול כתב בנוגע לחיים שאחרי המוות עלול להסיק ששאול חיפש את המוות ולא קידש את החיים.

זו טעות (קור"א ו' 19-20).

שאול השליח כתב יחסית רבות אודות המוות והתקווה לחיי נצח עם האדון ישוע, רק מכיוון שסכנות המוות, צרות, עינויים ורדיפות, היו מנת חלקו היומיומית. שאול דיבר אודות הביטחון בחיי הנצח עם אלוהים כדי להתעודד ולעודד אחרים להמשיך ולשרת בנאמנות גם אם השירות כרוך בסכנת מוות.

מכיוון ששאול היה דוגמא ומופת לחיי חסידות, כמות המתנגדים לו והרוצים במותו היה גדול באותה מידה (טימ"ב ג' 12).

יהודים רבניים רצו להרגו כי ראו בו כופר.

גויים עובדי אלילים רצו להרגו מכיוון שהוא היווה סכנה לאמונתם וכלכלתם (קור"ב א' 8-10, ד' 7-12, ו' 9, י"א 23, מע"ש י"ג 50, י"ח 13, י"ט 23-27). מלבד שאול, גם גדל המספר של נושעים נאמנים שחוו סבל רב וצרות בעקבות נאמנותם לישוע.

כעת ששאול גם מזדקן וחולשתו הפיזית מראה את אותותיה, וככל הנראה גם הרגיש שהוא צועד לקראת סוף שירותו הארצי, השליח דיבר פשוט על הדברים שעודדו אותו להתמיד בשירות הנאמן למשיח עד תום. כמו כן, לעודד את הנאמנים בקורינתי לעמוד איתן נגד מורי השקר ותומכיהם, גם במחיר אישי גבוה, יהיה אשר יהיה.

האיום מסכנת המוות התמידית בעקבות נאמנותו לישוע, התאזנה על ידי התזכורת התמידית אודות ההבטחה לחיי נצח וגוף חדש בקרבת האדון לנצח נצחים (קור"ב ד' 7-15).

הבדידות הארצית התאזנה עם הביטחון באהבת המשיח ונוכחותו התמידית עם ילדיו.

שינון ההבטחות של אלוהים, עזרו לשאול להישאר שמח ומלא תקווה גם כשסבל עבור האדון, מכיוון שידע היטב איזה גמול מחכה לו בעולם הבא (ד' 17-18). על מנת לעבור בהצלחה את הסבל הכרוך בשירות הארצי, להסיר כל ייאוש ולהימלא בתקווה, עיניו היו ממוקדות בתקווה שלאחר המוות, בחיי הנצח עם האדון (אל הפיליפים א' 21-23).

א. מה אנו יודעים ואיך, על גופנו החדש? (פ. 1-5)

1. "אנו יודעים שאם ייהרס בית משכננו הארצי, יש לנו בנין מאת אלוהים, בית שאינו מעשה ידיים והוא בשמים לעולמים…"

אנו המאמינים בישוע יודעים, שהמוות הפיזי אינו סוף חיינו אלא ההיפך. המוות הפיזי מהווה התחלה של נצח מפואר עם גוף חדש.

שאול השליח מכנה את הגוף הפיזי שלנו – אוהל – משכן ארצי…מבנה זמני.

כמו שהמשכן היה צל לדבר שמיימי ונצחי, כך הגוף הנוכחי שלנו הינו דבר זמני.

לאחר מותנו (ההבטחה נכונה רק לנושעים), נקבל גוף מושלם מאת אלוהים ולא דבר שנעשה בכוח אנוש. הגוף החדש והמושלם, יהיה ראוי ויכול להיכנס לכל פרט וחלק בשמיים והארץ החדשים שאלוהים מתכנן.

מסיבה זו, שום איום ארצי לא יכול לעצור אותנו מלהתמיד ולציית לרצון אלוהים הברור: לשרת אותו בנאמנות עד תום.

איך שאול ידע את העובדה הנפלאה הזו? איך שומעיו היו שותפים לעובדה הבלתי מעורערת הזו?

א. ההבטחה לתחיה מן המוות וחיי נצח עם אלוהים הייתה מתמיד תקוות יראי אלוהים בתנ"ך. להלן מספר דוגמאות.

– ישעיה כ"ו 19: "יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות

טלך וארץ רפאים תפיל."

– ישעיה כ"ה 8: "בלע המוות לנצח…"

– דניאל י"ב 2-3: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות

לדיראון עולם."

– איוב י"ט 25-26: "ואני ידעתי גואלי חי, ואחרון על עפר יקום. ואחר עורי נקפו- זאת ומבשרי [מגופי החדש] אחזה אלוה."

– תהילים ע"ג 17: "…עד אגיע למקדשי אל, אבינה לאחריתם…"

ב. האדון ישוע, הבכור של התחיה הנצחית, הוכיח זאת בניצחונו על המוות.

אני אקרא מהאיגרת הראשונה לקורינתיים ט"ו 1-11:

1. "אחי, אני מזכיר לכם את הבשורה שהשמעתי לכם, בשורה אשר גם קבלתם אותה וגם עומדים אתם בה.

2. באמצעותה אתם גם נושעים, אם מחזיקים אתם בדבר שבשרתי לכם – שאם לא כן, לשווא הייתה אמונתכם.

3. מסרתי לכם בראש ובראשונה מה שגם קבלתי, שהמשיח מת בעד חטאינו, לפי הכתובים.

4. נקבר וקם לתחיה ביום השלישי, לפי הכתובים.

5. ונראה אל כיפא ואחר כך אל השנים-עשר.

6. אחרי כן נראה בבת אחת אל יותר מחמש מאות אחים, אשר רובם עודם בחיים ומקצתם מתים.

7. אחר כך נראה אל יעקב ולאחר מכן אל כל השליחים.

8. אחרי כולם נראה גם אלי, אני, האחרון, אשר כנפל אני.

9. שכן אני הפחות בשליחים ואינני ראוי להיקרא שליח משום שרדפתי את קהילת אלוהים.

10 אבל בחסד אלוהים הריני מה שאני וחסדו עלי לא היה לריק. אדרבא, עמלתי יותר מכולם, אך לא אני אלא חסד אלוהים אשר אתי.

11. על כל פנים, בין שאני בין שהם, כך אנו מבשרים וכך האמנתם."

האדון ישוע הינו הדוגמא המושלמת לשירות נאמן ללא פשרות.

האדון ישוע ציית להוראת אלוהים האב גם במחיר חייו. המוות לא היה לו מחסום, אלא ניצחון. והנה, השירות הנאמן והמקריב הסתיים בתקומה מן המתים. התחיה של האדון ישוע היא ערבון לתקומה מן המתים שלנו.

כל הקורא את הבשורות עד לעובדה שהאדון ישוע המשיח נראה לתלמידיו לאחר שקם מן המתים.

– בבשורת יוחנן כ'-כ"א רבים הפסוקים המתארים את ישוע נראה לתלמידיו ולאחרים באופן פיזי, מציאותי ולא בחלום או בחזון.

– תאמא הנקרא דידימוס אף דחף את אצבעו לחור שבצידו של ישוע…

– האדון ישוע נראה לתלמידיו בבשורת יוחנן כ"א כשהיו בגליל והם היו עדים לעובדה שישוע הופיע בגוף חדש, שונה מהגוף אשר ראו על הצלב (כ"א 4).

– האדון ישוע נראה בגוף חדש למרים המגדלית ולמרים האחרת (מתי כ"ח 1-11). מסיבה זו הם לא הצליחו לזהותו מיידית.

– האדון ישוע נראה לשניים בדרך לעמאוס…(לוקס כ"ד 13-35).

– שאול השליח היה מודע לתחייתו של האדון ישוע כאשר נגלה האדון אליו בדרך לדמשק (מע"ש ט'), וכן לאור הכתוב בקור"ב י"ב 2-9, שאול השליח ראה מחזות שמיים וקיבל נתונים אודות העתיד.

– על פי דברי שאול השליח, האדון ישוע נראה אל אנשים רבים, יותר מחמש מאות איש, אשר חלקם היו בחיים בעת כתיבת האיגרת הראשונה אל הקורינתיים. ז"א, היו עדים חיים שיכלו להעיד על אמיתות דברי שאול השליח.

נושא תקומתו של האדון ישוע אינו עניין שולי במסר הבשורה, אלא הנתון המרכזי בו.

– תקומתו של האדון ישוע היא ההוכחה לנו שאלוהים קיבל את קורבנו של ישוע, שהברית החדשה החלה וחטאינו נסלחו.

– תקומתו של האדון ישוע מוכיחה לנו שהמוות בולע לנצח. האויב הגדול ביותר שלנו – נוצח!

– ילדי אלוהים המאמינים בישוע יזכו לקום מן המתים כפי שישוע קם מן המתים. ללא תקומת ישוע מן המתים – כל עמלינו לריק.

מסיבה זו שאול הקדיש את רוב פרק ט"ו באיגרת הראשונה לקורינתיים לנושא התקומה של ישוע מן המתים.

על עובדות מוצקות אלו נשען שאול, וכל אחד מאיתנו חייב לשנן את ההבטחות הללו, להתעודד ולהתנחם, כדי להתמיד בשירות משיחי נאמן גם במחיר של סבל וסכנה.

בפסוקים 2-5 שאול ממשיך לציין את העובדות הידועות לילדי אלוהים הנאמנים. עובדות אשר כל מטרתן לעודד את משרתי האדון הנאמנים להתמיד באמת בישוע, גם במחיר של סבל וקושי, כדי שלא יפלו שבי בשקרי מורי השקר.

2. "…הן בזה, במשכננו הארצי, נאנחים אנו ועזים כיסופנו ללבוש גם את ביתנו אשר מן השמים –

3. אם אומנם נימצא עוד לבושים ולא ערומים – [באשר אחרי לבשנוהו לא נימצא ערומים]

5. ואלוהים הוא אשר הכין אותנו לכך ונתן לנו את ערבון הרוח."

שאול השליח אמר מילים דומות באיגרתו למאמינים ברומא (ח' 19-25):

"כל הבריאה מצפה בכיסופים להתגלות הבנים-לאלוהים. הן הבריאה – לא מרצונה אלא על ידי המכניע אותה – הוכנעה להבל בתקווה שגם הבריאה עצמה תשוחרר משעבוד הכיליון אל החירות והכבוד של הבנים-לאלוהים. אנו יודעים שכל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה. ולא זאת בלבד, אלא גם אנחנו, שיש לנו ביכורי הרוח, נאנחים בנפשנו ומצפים למימוש אימוצנו לבנים – לפדות גופנו, שכן בתקווה נושענו. אך תקווה לדבר שנראה לעיניים אינה תקווה, כי מדוע יקווה אדם למה שהוא רואה? אבל אם אנו מקווים לדבר שאיננו רואים, מצפים אנו לו בסבלנות."

משרת נאמן שואף לדברים אשר מעלה, ולא לדברים אשר מטה. לדברים אשר בקרבת אלוהים, לדברים הנצחיים המפארים את אלוהים.

משרת נאמן יודע שחייו בעולם הזה הם אד חולף ולכן עיקר מבטו ושאיפתו היא לדברים הנצחיים. המחכה לנו בנצח מעודד אותנו להתמיד בציות בחיים אלו.

ומה נצחי?

– שירות מושלם וקדוש – הלל לאלוהים

– הגוף החדש

– חברה חדשה

– חוסר חטא

– אהבת אלוהים בכל מכל

האם באמת ליבנו שואף כל העת לדברים הנצחיים שליד אלוהים?

האם אנו באמת מעדיפים את הגוף החדש והנצחי על פני הזמני שעוטף אותנו כעת?

האם אנו באמת נאנחים ומצפים בכיליון עיניים לחזרתו של האדון עבורנו?

בפסוק 3 שאול השליח מציין את בטחונו בעובדה שלאחר מותו, או בהילקחות הוא בטוח לחלוטין שיקבל גוף שמיימי חדש, נצחי שאינו נתון יותר להשפעת קללת החטא.

התרגום החדש לעברית של החברה לכתבי הקודש שונה מהתרגום העתיק יותר של דליטש. תרגומו של דליטש מדויק יותר בפסוק זה והינו: "באשר אחרי לבשנוהו לא נימצא ערומים…"

משמע – לאחר שנקבל את גופנו החדש…לא נהיה בריאה המורכבת מנפש בלבד אלא נקבל גוף חדש ומפואר.

בנתון זה שאול השליח גם עונה לפילוסופיה בת זמנו הדוגלת בשחרור הנפש מן הגוף. דיעה זו לימדה שישועה היא למעשה שחרור מן הגוף הפיזי והישארות במצב הנפש בלבד. לדעתם, הגוף הוא בהכרח רע ומושחת והנפש היא הטוהר, לכן השאיפה היא להשתחרר מן הגוף לחלוטין…

שאול מסביר ועונה בדרך אגב, שמטרת ילדי אלוהים היא לא להיות נפשות מרחפות אלא בריאה בעלת נפש וגוף מושלמים, ומשרתים את אלוהים בבריאה חדשה בקדושה וטוהר (ראה קור"א ט"ו).

מכאן, לבושים = בעלי גוף חדש.

ערומים = נפש בלבד ללא גוף.

בפסוק 4 שאול השליח מדגיש עד כמה שאיפת חייו היא לשרת את אלוהים בשלמות ולנצח נצחים. שירות נאמן לאדון אינו מוגדר רק לחיים אלו, אלא לאורך כלל חיי הנושעים, לנצח נצחים.

"…כי גם בהיותנו במשכננו כעת, נאנחים אנו מכובד המשא. שהרי איננו חפצים להתפשט, אלא להוסיף לבוש באופן שהכפוף למוות יבלע על ידי החיים."

שירות נאמן לאדון וחיים בעלי עדות משיחית אינם מתכון לחיים קלים!

מאמינים נאמנים יודעים היטב שלעיתים קרובות אנו מרימים עיניים לשמיים ומבקשים כוח להתמיד בחיים קדושים וטהורים. הקושי להתמיד בקדושה והחשיפה לחטא ותוצאותיו מעציבה אותנו ומכאיבה לנו מאוד.

למרות שאנו נושעים ונקראים ילדי אלוהים, אנו חווים קושי רב בגדילה רוחנית וחיזוק התקדשותנו.

– לא קל להישמר טהור מחטאי העולם

– לא קל להישאר רווק ולחכות לבן\בת זוג נושעת

– לא קל לשמור על מחשבה ממוקדת באלוהים ובכל אשר טהור וקדוש.

– לא קל להיות שונה משאר החברה ונתון לביקורת והשפלה

ומה כן אנו שואפים לעשות?

להידמות יותר ויותר לאדון ישוע (אל האפסים ד' 13-14).

להגביר בהתקדשות (ראה המשך פרק ה' בקור"ב), אל האפסים ד'-ה', תסל"א ה', טימ"ב ב'-ג', ועוד…

להתמקצע בשירות עבור האדון במסגרת גוף המשיח – הקהילה (אל הרומים י"ב, קור"א י"ב, אל האפסים ד').

מסיבה זו, שאיפתו של המשרת הנאמן היא להיות בגוף השמימי, כי אז יוכל לשרת את אלוהים ולפאר את שמו ללא כל מגבלה של גוף הנתון לקללת החטא וללחץ הבשר.

שאול השליח אומר: "…שהרי איננו חפצים להתפשט, אלא להוסיף לבוש באופן שהכפוף למוות יבלע על ידי החיים."

מפסוק זה נראה ששאול כל כך שאף לחוות את ההילקחות, כי רק באירוע זה הנושעים נלקחים אל האדון בשמיים וברגע יקבלו את גופם החדש (קור"א ט"ו 51-52).

שאול השליח מעדיף את ההילקחות על פני מוות פיזי רגיל, מכיוון:

כאשר נפטר נושע, נפשו עולה לנוכחות האדון ישוע (אל הפיליפים א' 21-23).

נפשות הנושעים שנפטרו אומנם נמצאות בנוכחות אלוהים (אל העברים י"ב 23), אך מחכות לאירוע ההילקחות, כי רק אז נפשות אלו ונפשות הנושעים של ההילקחות יקבלו את גופם השמימי החדש.

מכאן, נראה ששאול השליח כל כך משתוקק להמשיך בשירות נאמן בגוף מושלם, עד כי מעדיף את המעבר המיידי לגוף השמימי והנצחי דרך ההילקחות מאשר לחוות מהלך ביניים כלשהו – גם כי אין בו כל פסול…

הבה נבנה מילון מושגים למילים הסמליות שבפסוקים הללו:

1. בית משכננו הארצי (פ. 1) הגוף הארצי שלנו

2. בנין מאת אלוהים (פ. 1) גוף חדש מפואר, נצחי, מושלם

3. ביתנו אשר מן השמים (פ. 2) הגוף החדש והמושלם

4. לבושים (פ. 3) בעלי גוף שמימי חדש ונצחי

5. ערומים (פ. 3) נפש ללא גוף

6. להתפשט (פ. 4) נפש ללא גוף

7. להוסיף לבוש (פ. 4) לקבל את הגוף החדש השמימי והנצחי

בפסוק 5 שאול מבהיר לקורינתיים שכל מה שהוא אמר להם עד כה אינו תוכנית חדשה או רעיון מודרני שעלה במוחו, אלא תוכניתו המקורית של אלוהים.

"…ואלוהים הוא אשר הכין אותנו לכך ונתן לנו את ערבון הרוח."

א. גוף חדש, נצחי, מושלם, שירות טהור וקדוש בחברת אלוהים בממלכתו הנצחית – זה תוכניתו המקורית של אלוהים עבור ילדיו הנושעים.

מי שנושע באמת – ז"א מוכיח את ישועתו בחיי חסידות המפארים את האדון, ידע לו שהבטחת אלוהים תתגשם בחייו.

ב. מה הביטחון שיש לכל אחד מאיתנו שאכן ההבטחה תתגשם?

נוכחות רוח הקודש בגופנו.

רוח הקודש בתוכנו היא העירבון שאלוהים לא עוזב או נפרד מעצמו.

אנו חלק ממנו ברגע שרוחו שוכנת בתוכנו (אל האפסים א' 13-14, קור"א ג' 16-17, ו' 19-20, קור"ב א' 22).

אנו בסך הכל כלי-חרס, אך בעזרת ערבון רוח הקודש ששוכן בתוכנו, אנו מסוגלים לשרת את המשיח באופן טהור ונאמן.

בעזרת רוח הקודש השוכן בתוכנו, אנו יכולים להציג את כבוד המשיח בחיי השירות שלנו.

מה ששאול כתב בפרקנו מאוד דומה לכתוב באיגרת אל הרומים בפרק ח' 1-39.

אם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם (ואנו יודעים זאת כי זה ערבון הרוח), אז זה שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם.

ערבון הרוח בגופנו הנוכחי…כן, בגוף הזמני הזה, הינו העירבון שמחכה לנו גוף שמיימי ואלוהים לא יעזוב אותנו בשום מצב עד שכל הבטחותיו לנו תתגשמנה.

עד כה הרחבתי במה שמתרחש בחיי הנושעים…אך הנה מספר עובדות שאנו יודעים לגבי הלא נושעים.

מה תהיה אחריתם של הלא נושעים? של אלו שכל מה שיש להם זה משכן ארצי, ורוח הקודש אינו שוכן בגופם?

בהעדר רוח הקודש, אין כל ערבון ולכן אין כל ישועה ואין כל כפרה. במותם, נפשם לא תזכה לגוף שמיימי נצחי ומפואר כמו גוף האדון.

מקום משכנם יהיה במקום הייסורים בשאול. שם תחכה נפשם למשפט כיסא הלבן הגדול של אלוהים, כדי להישלח בדין לאגם האש (לוקס ט"ז 19-31, התגלות כ' 11-15).

תכלס – הבה נרענן את זיכרוננו:

מדוע שאול השליח כותב את דברי העידוד הללו?

כדי שלא נתייאש.

כדי שנימלא בתקווה.

כדי שנתמיד לחיות חיי חסידות גם אם זה כרוך במחיר אישי גבוה.

מה שמחכה לנו, ההבטחות הנפלאות, מחזקות את ידינו לא להרפות ולא לסגת, אלא להתמיד לכבוד האדון

כך מתאפיינים חייו של משרת נאמן של ישוע.

לסיכום:

1. תקוותו של שאול השליח בחיים נצחיים בגוף חדש אינה נובעת מסיפורי אגדות או חזיונות משונים, אלא מסתמכת על עובדות מוצקות – על דבר אלוהים ומאות רבות של עדים.

האמונה המשיחית מבוססת על עובדות מוצקות.

איזו ברכה יש לנו שאנו לא צריכים ללכת ולבקש לדעת את העתיד מקוסמים ומנחשים. איזו ברכה יש לנו שכל שאנו צריכים לדעת כתוב בדבר אלוהים וכל הכתוב בו אמת ממש כמו שאלוהים אמת.

2. הביטחון בתקומה מן המתים וחיי נצח עם אלוהים מעניקה לנו כוח להמשיך ולהתמיד לשרת ולעשות את רצון אלוהים גם אם השירות כרוך בסכנת מוות.

אין הדבר אומר שלא ניזהר או נזלזל בחיים – חס וחלילה, אלא אם תוצאת חיי החסידות תוביל למוות – עובדת חיי הנצח עם האדון תעניק כוח להתמיד.

מסיבה זו, שום איום ארצי לא יכול לעצור אותנו מלהתמיד ולציית לרצון אלוהים הברור: לשרת אותו בנאמנות עד תום.

3. גוף חדש ונצחי החי בנוכחות אלוהים ומשרתו בקדושה לנצח נצחים הינו תוכניתו המקורית של אלוהים עבור ילדיו הנאמנים.

ההבטחות הנפלאות הללו המתארות את חיי הנצח שלנו, מהוות תמריץ אדיר להתמיד בחיי חסידות גם כאשר אלו קשים ועולים במחיר יקר – גם בחיינו בעולם הזה.

מה שמחכה – טוב יותר ונצחי.

איזה גוף אתה רוצה?

אם אתה רוצה את הגוף של ישוע, עליך לתת לישוע את חייך היום!

לפני שנמשיך בפסוקים 6 ואילך, תזכורת:

מטרתו של שאול השליח להבהיר מהו הכוח המניע את המשרת להתמיד בשירות נאמן למשיח ישוע בכל מחיר.

שאול השליח מציין שהביטחונות שיש לנו בכל הקשור למעורבותו של אלוהים בחיינו, וההבטחות שיש לנו בכל הקשור לחיי נצח עם האדון, גוברים בחוזקם מכל איום או התנגדות פיזית של המתנגדים לבשורה.

הבה נקרא את פסוקים 6-10 ונפרשם.

6. על כן מלאי ביטחון אנו בכל עת ויודעים כי בהימצאנו בגוף רחוקים אנו מן האדון,

7. שכן על פי אמונה אנחנו מתהלכים ולא על פי מראה עיניים.

8. ואולם מלאי ביטחון אנו ומעדיפים לצאת ממשכן הגוף ולבוא הביתה אל האדון

9. לכן גם שואפים אנו להיות רצויים לפניו, בין שאנו במשכננו בין שאנו מחוצה לו,

10. כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

2. איך הבטחות ה' מהוות מניע להתמיד בשירות משיחי נאמן (6-10).

a. הגוף הנוכחי ארעי, כאד חולף, לכן עינינו לעבר הנצחי (6-8)

משפט הנפתח במילים "על-כן" מהווה המשך ותוצאה לנאמר לפני כן.

בפסוקים 1-5 וכן גם בסיום פרק ד', שאול השליח מציין שאלוהים הבטיח לנו:

– גוף חדש וחיי נצח לאחר שנמות, או ברגע שנילקח אליו השמיימה באירוע ההילקחות.

– הבטחה שרוח הקודש שוכן בגופנו כערבון לקיום כל שאלוהים הבטיח.

אם כן, מה עודד את שאול השליח להמשיך ולשרת את האדון במחיר אישי כה גבוה?

מה מעודד אותנו להמשיך ולשרת בנאמנות את האדון ישוע גם במחיר אישי גבוה?

– נוכחות רוח הקודש בגופנו. מלוא כוחו של אלוהים המובטח לנו כדי שנחיה לכבוד האדון בדרך המציגה את כבוד המשיח.

– העובדה שגופנו הארצי הנוכחי אינו אלא גוף זמני לתקופת מעבר (ד' 18). ז"א, העובדה שאני כרגע בגוף פיזי, היא הוכחה שכל הסבל והצרה הם דבר זמני וחולף. אוטוטו, המאבק נגד החטא ותוצאותיו מסתיים.

שאול השליח התמקד במצבו ומעמדו הנצחי ולא במצבו הנוכחי בחיים אלו.

בכל פעם שהשרות היה קשה והוביל לסבל, כאב וצער, השליח שאול התנחם בעובדה שחייו הנוכחיים הם כאד חולף לעומת חיי הנצח בקרבת האדון ובגוף מושלם ונצחי. כזה בדיוק היה הלך המחשבה של הצדיקים לאורך כל הדורות (אל העברים י"א).

חיים הממוקדים בבלתי נראה – במובטח הנצחי כאילו היו מציאות, הינם בדיוק החיים הנחשבים לחיים על פי אמונה (אל הרומים ח' 24-25). זה עדות לחיים המלאים בהדרכת רוח הקודש.

ואיך מתבטאים חיים שכאלו ביומיום?

בציות לכל הוראותיו של אלוהים למרות ועל אף המכשולים או המחיר האישי הכבד (ראה קור"ב י"א 23-29).

ההבטחות העתידיות וידיעת תוכנית אלוהים עבורנו במצבנו הנצחי, מעניקים לנו כוח להתמיד ולציית והם מעפילים על כל קושי ארצי.

הביטחון בתוכנית אלוהים והבטחותיו הנפלאות עבורנו לנצח נצחים, מגמדים את הצרות הקשורות לחיינו בעולם הזה.

ההבטחות בנוגע לחיי הנצח ומלאי השירות עם אלוהים, מציגות את חיינו הנוכחיים כאד חולף (קור"ב ד' 17-18).

הבטחותיו של אלוהים מעניקות לנו, ילדי אלוהים, פרספקטיבה אמיתית לגבי החיים בעולם הזה.

שאול השליח אמר משפט מעודד ונצחי באיגרת אל הרומים ח' 18: "…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו."

מחבר אל העברים בפרק י' 34 אומר: "ואת גזילת רכושכם סבלתם בשמחה מתוך ידיעה שיש לכם בשמים קנין טוב יותר, יציב וקיים."

מדוע כל כך חשוב לקבע את עיני לבבנו בעתיד ולא רק בנוכחי הזמני?

מי שחושב שהחיים הללו זה כל מה שיש – ינסה לספק את תאוות הבשר. תאוותיו ודחפיו הבשריים יקבעו את מהלך חייו והחלטותיו. אדם שכזה לא יסבול עבור האדון, אלא יחיה עבור תענוגותיו. אדם שכזה לא יהיה משרת נאמן כי שירות נאמן כולל הקרבה שהיא לעיתים סבל ועצב…לכן אדם שכזה גם לא יבחר בחיי חסידות (קור"א ט"ו 32).

מי שמאמין בהבטחות אלוהים לחיים בעולם הבא לנצח נצחים, יתמיד בחיי חסידות כי עיניו לעבר הנצח הנפלא עם אלוהים.

חיי חסידות שכאלו אפיינו את השירות של שאול.

ומה איתנו?

האם לחץ חברתי, איום מחברים או מהבוס, יגרמו לנו להסתיר את אמונתנו בישוע, או חס וחלילה יגרמו לנו להתכחש לישוע?

האם נסכים לוותר על תפקיד נחשק אם נידרש להסתיר את אמונתנו או נידרש להמעיט את התחברותנו בקהילה אן עם מאמינים בישוע?

אילו היה ניתן לשאול השליח לבחור, הוא היה מעדיף להגיע לנוכחות אלוהים, אל מקום שירותו הנצחי, מאשר להישאר בעולם הזה עם כל מגבלותיו (ז"א, לבוא הביתה, להיות עם האדון. (ראה פסוק 8 וכן אל הפיליפים א' 21-23).

שאול לא שאף לקצר את חייו בעולם הזה כי לאלוהים הייתה תוכנית עבורו, ומשרת נאמן חייב למלא את רצונו של אלוהים באהבה, אמונה ובטחון.

(שאול השליח פרט את שירותו באיגרת אל האפסים ג' 1-13 וכן אל הפיליפים א' 24).

לפיכך, הביטחון בהבטחות אלוהים, (וזאת לאחר שראינו את ישוע המשיח לאחר תקומתו מן המתים), מעודד ומחזק את משרתי האדון ישוע להתמיד בשירות נאמן גם במחיר אישי גבוה. גם במחיר חייהם.

ידוע לנו כי בהילקחנו מגופנו הארצי הנתון להשפעת החטא, נילקח אל האדון ונקבל גוף חדש. עם גופנו החדש והנצחי, נמשיך לשרתו לנצח נצחים.

לפיכך, שום איום והתנגדות מצד אויבי הבשורה לא יעצור את המשרת הנאמן מלהתמיד לציית לאדון. עלינו לזכור שיעוד בריאתנו זה לפאר את אלוהים ורק כך אנו מציגים את כבוד המשיח.

ומה העירבון לכל ההבטחות הנפלאות הללו?

ערבון רוח הקודש שהשכין בכל אחד מהנושעים השותפים לברית החדשה (פסוק 5). מלוא נוכחות אלוהים בתוך הגוף של כל אחד מילדי אלוהים הנושעים. אל תטעו כאשר אתם מביטים על ילדי אלוהים. מבחוץ איננו אלא כלי חרס, אך הכלי השביר הזה מלא במלוא כוח רוח אלוהים.

ומנין לנו לדעת זאת?

– כך הכתובים הבטיחו (ירמיה ל"א 30-34, מע"ש א' 8-9, מע"ש ב')

– אותות ומופתים שאלוהים העניק לשליחים כדי לאמת את מסר הבשורה בדם המשיח ישוע (קור"ב י"ב 12, אל העברים ב' 4, קור"א י"ב).

– עדות חייהם המשתנים של הנושעים (מע"ש ב', אל הגלטים ה' 22-23)

כאמור, בפסוקים 6-8 שאול השליח מציין את המילים: אמונה ובטחון.

אמונה וביטחון באלוהים ודברו חייבים להיות המאפיינים החזקים ביותר בחיי משרתי האדון. לפני שאמשיך ללמד את פסוקים 9-10, ראוי שנבין את החשיבות במילים: אמונה וביטחון.

שאול השליח אינו מציין את המילה אמונה לחינם.

אמונה ראויה הייתה מאז ומתמיד התנאי לצדקה ושירות נאמן.

עלינו לזכור שכל מכותביו של שאול השליח, הכירו רק את התנ"ך כדבר אלוהים.

1. מכותביו למדו שתכלית התורה היא – אמונה במשיח ישוע (אל הרומים י' 4).

כתבי הקודש מלמדים שבגלל חוסר אמונה לא נכנסו בני דור מצרים מעל גיל 20 אל ארץ ההבטחה (ראה אל העברים ג' 19, ד' 2, 14). אלוהים לימדם במבחן 12 המרגלים (במדבר י"ג) שהיה עליהם להאמין להבטחות אלוהים בנוגע לכיבוש הנחלה של כנען ולא להירתע מכוחות העמים השוכנים בכנען.

כמו כן, כאשר מאסו בהדרכת אלוהים, לימד אלוהים את העם שרק על סמך מבט באמונה בנחש הנחושת, ינצלו מארס המוות של הנחשים (במדבר כ"א). חבקוק הנביא כבר ציין את העיקר: "צדיק באמונתו יחיה…" (ב' 4).

אלוהים לימד את עמו לאורך כל הדורות שמבחן השייכות לאלוהים וזכיה בהבטחותיו מבוססות על אמונה באלוהים.

2. ללא אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים. כל הקרב אליו חייב להאמין שאלוהים קיים ונותן גמול לדורשיו (אל העברים י"א 6)

אמונה: הגדרה על פי הכתוב באיגרת אל העברים י"א 1:

"האמונה היא ביטחון בממשות הדברים המקווים, הוכחת דברים שאינם נראים…"

איך אמונה מתבטאת? בציות לאלוהים וביטחון בדברו והבטחותיו כאילו היו דבר מוחשי ומציאותי לנגד עינינו.

מכאן ההקשר בין אמונה וביטחון.

האמונה המשיחית מבוססת על עוגן אמיתי ומוכח ולא על אגדות וסיפורי עם

האמונה המשיחית מבוססת על כל מילה הכתובה בתנ"ך ובספר הברית החדשה.

ז"א, הביטחון שלנו הוא באמיתות כל מילה שיצאה מפיו של אלוהים – אלינו, דרך הנביאים.

– אלוהים אימת את דברו באותות ניסים ומופתים – בכוח ריבוני

– כתבי הקודש מלאים בנבואות קצרות מועד אשר התגשמו במועדן ובדיוק מוחלט. כך הוכיחו שאותם נביאים אכן נביאי אמת וחובה להאמין ולבטוח בדברי אלוהים שבפיהם. בדרך זו אלוהים אימת את נבואותיו לגבי אחרית הימים בנבואות קצרות מועד.

– כל הנבואות בנוגע להופעתו הראשונה של המשיח התגשמו באישיות אחת – ישוע המשיח

– אלוהים אימת את כוחו הריבוני בניצחון על המוות בכך שהקים מתים לתחיה (את אלעזר, בבשורת יוחנן י"א), וקם לתחיה בעצמו (יוחנן כ').

לאור עוגנים בטוחים אלו, יש לנו את כל הסיבות להאמין בהבטחותיו לעתיד…

האמונה המשיחית שונה בתכלית מהאמונה של המוסלמי או של בן דת אחרת.

למוסלמי או לכל בן דת אחרת יש אמונה בדברי אדם ללא כל הוכחות ובטחונות. חוזק אמונתם כחוזקו של מוחמד שלא קם לתחיה ולא אמר נבואה אחת שהתגשמה כדי להוכיח כוח ריבוני, או של בודהה או אחרים כמוהם, שהם אינם אלא בני אדם חוטאים.

לכן, למרות שאמונה היא בטחון בממשות דברים בלתי נראים, הביטחונות שאלוהים העניק לנו בדברו ובמעורבות רוח הקודש בחיינו, מעניקים לנו את הכוח להאמין באלוהים ובהבטחותיו בביטחון מושלם, כדי שנשרת ונציג את כבוד המשיח ישוע בחיינו בהתמדה.

בפסוקים 9-10, שאול השליח מציין עוד מניע חשוב הדוחף אותנו להתמיד בשירות נאמן המציג את כבוד המשיח ישוע.

b. אנו עתידים לעמוד מול המשיח ולתת דין וחשבון על כל דבר (9-10)

9. לכן גם שואפים אנו להיות רצויים לפניו, בין שאנו במשכננו בין שאנו מחוצה לו,

10. כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

א. שאיפתו של המשרת הנאמן היא להיות רצוי בעיני האדון בעולם הזה וגם בעולם הבא – כל הזמן

שאול השליח לא שכח לרגע את מעמדו בעולם הזה: עבד המשיח.

כמו שהאדון ישוע בא כעבד על מנת לעשות את רצונו של אביו, לרצות את אביו, כך ייעודנו ותפארתנו מושגים רק כאשר נחיה ונשרת את אלוהים כעבדי האדון (ראה אל הפיליפים ב').

שאול השליח אמר באיגרת אל הגלטים א' 10: "האם אל בני אדם אני מתרצה כעת, או אל אלוהים? האם משתדל אני למצא חן בעיני בני אדם? אילו עדיין השתדלתי למצא חן בעיני בני אדם, לא הייתי עבד המשיח."

תקרת שאיפתנו כילדי אלוהים ומשרתי המשיח, היא להיות עבדים נאמנים לישוע. זו שאיפתנו בעולם הזה וגם בעולם הבא!

אין דרגה גדולה מזו.

משה רבנו נקרא: עבד אלוהים (יהושוע פרק א').

יהושוע בן נון נקרא: משרתו של עבד ה'.

התואר "עבד ה'", הינה מטרה משפילה ולא נשגבה בעיני הלא נושעים בעולמנו.

מי שיאמר שהמניע את חייו זו ענווה וכניעה מוחלטת לרצון אלוהים, נתפס כחלש, רפה, כאחד שאינו שואף למצוינות.

אך זה לא כך באמת.

אדרבה, אלו השואפים לעשות את רצון אלוהים באמונה ובטחון, הם אלו אשר מלוא כוחו של אלוהים נראה בחייהם.

הם אלו אשר הופכים לברכה כל דבר שהם נוגעים בו או מעורבים בו.

אבוי לנו אם ניתן לעולם נטול האלוהים לקבוע לנו מה נכון בעיני אלוהים.

מה עלי לעשות כדי להיקרא עבד המשיח?

מה עלי לעשות היום כדי שהאדון יביט אלי ויאמר: עבד נאמן, בוא לשמחת אדונך? (מתי כ"ה 21)

1. להאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים אשר מת כקורבן חטאיי וקם לתחיה.

2. לקרא בדבר אלוהים ולציית לכל הנלמד בדברו. להסיר את הרע ופסול בחיי ולהחליפו ברצוי בעני אלוהים.

3. להתמיד בשירות נאמן גם במהלך רדיפה ולחץ נגד המאמינים בישוע. אומנם לשרת עם חכמה, אך חס וחלילה לא להתכחש לאמונתנו בישוע.

4. להתחבר בגוף המשיח, בקהילה, ודרכה וממנה לשרת בגוף המשיח ומחוצה לו.

שאלה אישית: אם אלוהים יזכיר את שמי או שמך: מה יהיה התואר שיקדים את שמנו?

ראוי וחשוב לזכור – מי שבז לתואר עבד ה', הרי שאינו מכיר את ה' ולא את מושיעו.

ב. יש פגישה! כולנו ניתן דין וחשבון על מעשינו לפני המשיח ישוע.

לכל מערכת בריאה יש משוב המוודא שהתוכנית מתבצעת כראוי ואין סטייה ממנה. לכל גוף מנהלתי תקין, יש גף ביקורת. מערכת ללא בדיקה ותיקון היא מערכת הצועדת להרס בטוח.

לכן, מערכת ללא משוב ותיקון אינה מאפיינת את אלוהי התנ"ך, שהוא אלוהים של סדר ושלמות. במערכת השלטונית של אלוהים יש גף ביקורת ויום דין וחשבון.

ואיך פועלת המערכת של אלוהים?

יש תוכנית! והיא:

– אלוהים ברא אותנו לייעוד מאוד מסוים וברור: לשרתו ולפאר את שמו (בראשית א', וכן אל הפיליפים ב' 12-13).

יש מערכת בוחנת ומתקנת:

– במהלך חיינו אנו זוכים לקבל תיקון וכיוון:

– דרך דבר אלוהים,

– דרך תוכחת רוח הקודש,

– דרך ביקורת והדרכה משאר האחים והאחיות בגוף המשיח – זה חלק מתפקיד וייעוד הקהילה (מתי י"ח 15-18, אל העברים י' 24-25).

יש אחריות ודין וחשבון: יש גמול

בעתיד, כאשר נילקח לנוכחות אלוהים, אנו עתידים לתת דין וחשבון לפני המשיח (קור"א ג' 10-15, אל הרומים י"ד 12, קור"ב ה' 10).

המעמד הזה בו נעמוד מול המשיח נקרא: כס המשפט של המשיח.

מה מתרחש במשפט הזה שנקרא: כס המשפט של המשיח?

כס משפט המשיח אינו משפט שבו אלוהים קובע מי מאיתנו יישלח לגיהינום.

לא ולא!

לא להתבלבל עם משפט הכיסא הלבן והנורא המיועד רק ללא נושעים (התגלות כ' 11-15)

נושענו בחסד על סמך אמונה, וישועתנו היא החלטה ובחירה ריבונית של אלוהים (אל האפסים ב' 8-10, א' 4, אל הרומים ח' 29-39, יוחנן ג' 16, י' 29).

במעמד כס משפט המשיח, כל מעשינו ומחשבותינו שנעשו בעת היותנו חיים בעולם הזה, נבחנים. המניעים האמיתיים לכל מעשה ומחשבה יתגלו לפני המשיח (קור"א ג' 10-15).

תוצאות משפט כס המשיח יקבע אילו עטרות יעניק המשיח לכל אחד מילדיו, וכן איזה שירות יקבל כל אחד מאיתנו בממלכת המשיח.

באותו מעמד ייחשפו:

– המחשבות שלנו כלפי כל אירוע ואדם – כל דבר שלא התוודינו עליו כראוי ועל פי הדרכת האדון

– טוהר מעשינו.

– היחס לילדינו, לבן או בת הזוג

– לטוהר וקדושת הנתינה שלנו

– למידת יישום מתנות השירות שאלוהים העניק לנו

– למידת אהבת הזולת

– למידת אהבת צאן אלוהים ומשרתיו הנאמנים

– למידת ההתחברות שלנו בקהילה עם גוף המשיח

– למידת האירוח

– למידת אזרחותנו ושמירה על החוק.

– למידת הנאמנות שלנו בעבודה

לא יהיה דבר נסתר, והכוונה הפנימית והאמיתית של כל מעשה ומחשבה יצופו ויישפטו לפני המשיח ישוע.

על מה שאינו ראוי לא נקבל כל גמול (ראה קור"א ג' 10-15), זה יתאדה!

על מה שעשינו כדי להשוויץ ועבורו זכינו לכבוד מאנשים…לא נקבל גמול נוסף מאלוהים.

על מה שראוי ונעשה מתוך אהבת האדון והרצון להקרין את כבודו – נתוגמל.

כעת נשאלת השאלה:

האם לאחר משפט כס המשיח, יאמר לנו האדון: עבד נאמן?

האם יישאר מעשה אחד לפחות שעשינו עבור האדון בטוהר, ענווה וקדושה?

לסיכום:

בפסוקים 6-10 שאול השליח מלמדנו איך הבטחות ה' מהוות מניע להתמיד בשירות משיחי נאמן.

1. מצבנו הנוכחי – חיינו בגוף הפיזי הזה, הנתון להשפעות החטא ותוצאותיו, הינו שלב זמני, ואורכו כאד חולף לעומת חיי הנצח בקרבת אלוהים בגוף מושלם ונצחי.

לאור זאת, יש ליראי אלוהים המשרתים את המשיח בנאמנות והקרבה, פרספקטיבה שונה על סבל, הקרבה, צער וכאב הנובעים מחיי חסידות.

הברכות המחכות לנו בקרבת המשיח, גדולות ומעפילות על הסבל והקושי הנוכחי והזמני שלנו.

הביטחון בהבטחות אלוהים, (וזאת לאחר שראינו את ישוע המשיח לאחר תקומתו מן המתים), מעודד ומחזק את משרתי האדון ישוע להתמיד בשירות נאמן גם במחיר אישי גבוה. גם במחיר חייהם.

2. משרת נאמן של ישוע המשיח שואף להיות רצוי בעיני אלוהים בכל רגע בחייו, בין אם בחיים אלו, או בחיי הנצח.

רק כך אנו מקיימים את תכלית בריאתנו.

3. משרת נאמן של ישוע יודע שיום אחד יעמוד במשפט כס המשיח.

כל מחשבותינו ומעשינו בגוף הבשר הזה ייבחנו.

– כל דבר שחשבנו ועשינו ממניעים פסולים – ייחשף, ועליו לא נתוגמל.

– כל שחשבנו ועשינו ממניעים קדושים, על פי רצון אלוהים ולמען כבודו, ייתגלו. על אלו נתוגמל ומעשים ומחשבות אלו יהוו בסיס לקביעה של אלו עטרות נקבל ואילו תפקידים מיעד לנו המשיח בממלכתו.

הבה נבחן כל מחשבה ומעשה כרגע, כדי שנציג את כבוד המשיח היום, ובעת כס משפט המשיח, יאמר לנו האדון – בוא עבד נאמן.

שאול השליח נאמן להתמיד בשירות הריצוי שאלוהים יעד לו (פ. 18-21)
18. והכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח, ומסר לנו את שירות הריצוי.
19. כלומר: אלוהים היה במשיח מרצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שם בנו את דבר הריצוי.
20. לכן שגרירי המשיח אנו, ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן מפצירים אנו בשם המשיח: התרצו נא לאלוהים!
21. את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו."

1. אלוהים הוא שייעד לי את שירות הריצוי (פ. 18)
בפסוק 18 שאול פותח את המשפט ואומר: "והכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח, ומסר לנו את שירות הריצוי."

למה הכוונה במילה "והכל"?
המילה "הכל" מתייחסת לשני חלקים עיקריים בטקסט.

החלק הראשון מתייחס לשינוי שחל בחיים של שאול. אלוהים הוא מקור היוזמה והשינוי שחל בחייו. החיים שלו השתנו עבור אלוהים – ביוזמת אלוהים ובכוחו.
ולראיה, מפסוק 11-17 הוא מציין ש:
– מעשיהם גלויים לעיני כל – הכוונה לשאול ושותפיו
– הם משבחים את אלוהים
– הם מופת לכל אלו שאותם הם משרתים
– הם ממוקדים בציות לישוע גם במחיר אישי גבוה
– אהבת המשיח דוחקת בם לשרת כל אדם ולהדריכו לישועה

שאול מעונין להבהיר שההתמדה שלו לפעול בקרב הקורינתיים ולהשלים את משימתו אינה נובעת מיוזמה פרטית שלו או ממניעים פסולים, אלא כניעה לרצון אלוהים ומימוש היעוד שקבע לו האדון עוד במפגש בדרך לדמשק (מע"ש ט' 15-16, כ"ב 14-15).
שאול מתמיד בשירות נאמן כי הוא יודע שייתן דין וחשבון על כל מחשבה ומעשה לפני המשיח.
אהבת המשיח שמת עבורו, דוחקת בו למלא את היעוד שאלוהים קבע לו (פ. 14). והיעוד שנקבע לו הוא – שירות הריצוי.
בדרך אגב שאול רומז בכך שמורי השקר המטילים דופי ביושרו וסמכותו כשליח, הם אלו שפועלים לא ביושרה, ולא על פי קריאת אלוהים. הדופי בהם ולא בו. הם מרצים אנשים אליהם, בעוד שאול מרצה אנשים לאלוהים! (ראה לדוגמא – אל הגלטים ד' 17). …אל מי ולאן יגיעו אנשים ההולכים על פי עדותנו?

החלק השני מתייחס לשירות הריצוי באופן כללי.
"…והכל מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח…" (פ. 18א')
בחלק השני שאול השליח מבהיר שריצוי חוטאים בחזרה אל אלוהים למען ישועתם, היא יוזמה בלעדית של אלוהים, ממש כפי שאלוהים יזם את הבריאה. כמו כן, אלוהים הוא גם הגורם הבלעדי שקובע מי מילדיו הנושעים ישרת אותו בשירות הריצוי.

אלוהים הוא היוזם את מערכת הסליחה על חטאינו, ולחדש את שניזוק לאחר החטא.
אלוהים הוא היוזם את התוכנית שמחזירה אותנו לשלב שלפני החטא וההרס…
מסיבה זו אנו נקראים "בריאה חדשה" (ראה גם אל הגלטים ו' 15).
אילו אלוהים לא היה היוזם של הריצוי שלנו – היינו נשארים לנצח מנותקים ממנו ורחוקים מחסד ואהבת אלוהים – אגם האש.

קור"ב ד' 6: "האלוהים האומר "יופע אור מחושך" הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על-אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח."
יוח"א ד' 10: "בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו."

שאול השליח אומר שאלוהים מסר לנו (בהבנה המיידית הכוונה לשאול ולשותפיו), את שירות הריצוי.

מהו ריצוי?
פיוס, שידול, הבעת רצון. הרצון לחדש יחסים שנהרסו. המילה הקרובה לריצוי והינה חלק מהמשפחה היא – סליחה.

ממתי נוצר הצורך בריצוי?
ריצוי יכול להיוולד רק במקום בו יש פירוד ורצון לפייס ולחבר את אשר מנותק.
לכן, הצורך בריצוי נוצר מרגע בו אדם וחווה חטאו.
לפני שאדם וחווה חטאו, הם חיו והתהלכו בנוכחות אלוהים (בראשית א'-ג').
לאחר שחטאו, הם הסתתרו.
החטא גרם לנתק והרס התחברות בין אלוהים לבני האדם.
החטא גרם לכך שהאדם אינו יכול להמשיך ולהוציא לפועל את התוכנית המקורית שאלוהים יעד לו – לעבד את הבריאה לכבוד שם אלוהים (ברא. א').

הנתק והרס ההתחברות שהחטא גרם לבני האדם מתבטאים בקריאתו של אלוהים בגן עדן: "אייכה?"
בעוד הזעקה "אייכה" מצביעה על הנתק והריחוק של אדם מאלוהים, היא מבטאת את רצונו ותשוקתו של אלוהים בקרבת האדם.

זעקת "האייכה" בבראשית ג', היא זעקת הרצון לריצוי שבאה מפיו של אלוהים.
בזעקתו "אייכה", הסכים אלוהים לשלם את המחיר הגבוה ביותר כדי להחזיר את השלום בינו לבני האדם שחטאו.

לפיכך: מאז שהחטא הביא את קללת המוות הפיזי והרוחני על האדם והבריאה, האדם איבד את יכולתו ליזום שינוי רוחני חיובי. אל העולם הזה, השטן, עיוור את עיני בני האדם (ד' 4). עתה כל פעולה שכזו חייבת להיות יזומה על ידי אלוהים ותלויה בחסדו בלבד.

לכן, באותה מידה שאלוהים הוא היוזם הבלעדי למעשה הבריאה בבראשית א', כך אלוהים הוא היוזם הבלעדי של הריצוי שלנו אליו. אלוהים היוזם שבוחר לעשות כל אחד מאיתנו – בריאה חדשה.

לא רק שאלוהים הוא היוזם של הריצוי שלנו אליו, הוא היוזם והבוחר איזה שירות ישרת אותו כל אחד מילדיו הנושעים (קור"א י"ב).

מדוע ששאול יתמקד בנושא שירות הריצוי?
במקרה של שאול השליח, זו מתנתו הרוחנית העיקרית.
הוא לא נקרא להטביל (קור"א א' 17, 23, ב' 4), ובמילים אלו הוא ביקש לציין ולהדגיש את העובדה שהאדון הטיל עליו משימה עיקרית והיא הפצת הבשורה, שירות הריצוי. לכן, אם יהיה דופי בשירותו – שירותו הרוחני יספוג מכה אנושה.
מכאן ניתן להבין שכוח שטני ועצום עמד מאחורי המניעים של מורי השקר להסיר את שאול והשפעתו מקרב המאמינים בקורינתי. לעצור את שירותו היעיל.

לקחים ויישומים
א. ומה איתנו?
אלוהים יעד לכל אחד מאיתנו הנושעים ייעוד ושירות.
האם אני יודע מהו היעוד של אלוהים לחיי?
אם לא, אז מה אני עושה כדי לברר זאת?
אם כן, האם אני מקפיד למלא את היעוד הזה? האם אני מקפיד ששום דופי לא יעצור אותי לעשות את רצון אלוהים?
הרי שירות על פי היעוד מניב את הברכה הגדולה ביותר, ואת הפאר האולטימטיבי שחיי יכולים להציג עבור האדון.
האם זה מעניין אותנו? האם אהבת המשיח דוחקת בנו?
על כולנו לזכור שאנו עתידים לעמוד מול כס המשפט של המשיח וניתן דין וחשבון על כל מחשבה או מעשה בחיינו.

ב. כשנשרת את האדון בצורה טובה וקדושה, אל נתפלא אם התקפות השטן תתחזקנה. אם נגיע למקום חדש, גם שם השטן ינסה להפילנו בפיתוי כדי להרוס את האפשרות שלנו לשרת כעבד תמים ונאמן, להרוס את "אור העולם" שצריך להאיר דרכנו.
לכן, אם הפיתויים יהיו קשים יותר והניסיון לשמור את הקדושה נראה כמשימה קשה או בלתי אפשרית, עלינו להתפלל ולזעוק לאלוהים לעזרה. להתקשר לחברים קרובים. להתרחק מהמקום בו קל לחטוא. להתקרב להתחברות משיחית. בכל חטא עלינו לשמוע את זעקתו של אלוהים: "אייכה"? אנא, אל נישאר מרוחקים ממנו ונסתרים מברכתו, אלא נתרצה אליו בזכות דמו המכפר של האדון ישוע. נאחז בהבטחות האדון באמונה וביטחון כדי שבכל דבר בחיינו אחרים יוכלו לומר: הוא, היא, קוראים לנו – התרצו אל אלוהים.

2. מהו הריצוי של אלוהים ומחירו? (פ. 19, 21)
19. כלומר: אלוהים היה במשיח מרצה את העולם אל עצמו מבלי לחשוב להם את עוונותיהם, והוא שם בנו את דבר הריצוי.
20. לכן שגרירי המשיח אנו, ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן מפצירים אנו בשם המשיח: התרצו נא לאלוהים!
21. את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו, כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלוהים בו."

כבר בפסוק 18 שאול השליח הבהיר שאלוהים ריצה אותנו אליו דרך המשיח.
מחיר הריצוי של חוטאים בחזרה אל אלוהים הינו במחיר חייו של המשיח. חייו של בן האלוהים ישוע המשיח (פ. 18 ב' – 19). ראה גם קולוסים א' 21-22 (פסוקים מקבילים לקור"ב ה' 21), וכן אל הרומים ה' 9-10.

הרעיון הזה אינו חדש שהרי כבר נרמז עליו:
– בבראשית ג' אלוהים כיסה את ערוות אדם וחוה בעור חיה ללמדם את עיקרון התחליף. חיים תמורת חיים.
– בבראשית ג' 15 (זרע האישה שיפגע בתהליך הרס ראש השטן),
– דם השה על מזוזות הבית במצרים (שמות י"ב)
– הובהר בפרוטרוט על ידי ישעיה הנביא בפרק נ"ג 4-12.
"…אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם…והוא מחולל מפשענו…מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו…כולנו כצאן תעינו…ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו…והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע…"

אלוהים מציג עיקרון: כמו שחטא אדם אחד הרשיע את כל בני האדם – כי כולם יצאו ממנו, כך הצדקה של האחד המושלם – המשיח בן האלוהים, היא זיכוי של חיים לכל בני אדם. בגלל אי ציותו של אחד נעשו רבים לחוטאים, כך בגלל ציותו המושלם של האחד ייעשו הרבים לצדיקים.
זה נשמע נפלא ורב חסד, רק בגלל שזה דבר אלוהים הכתוב באיגרת אל הרומים ה' 18-19.

מדוע מחיר הסליחה שלנו וחידוש השלום וההתחברות שלנו עם אלוהים קדוש וטהור חייב להיות במחיר חייו של בן האלוהים?

חטאם של אדם וחווה הביא את קללת החטא על כל אשר בבריאה.
מכיוון שאלוהים טהור ואין כל חטא בו, ואין בו שום התחברות עם חטא, שום דבר מתוך הבריאה לא יכול לשמש תשלום לכפרת חטא.
מסיבה זו, כלי הסליחה חייב היה לבוא מחוץ לבריאה.
מכיוון שהדבר היחידי שקיים מחוץ לבריאה זה אלוהים בכבודו ובעצמו, הסליחה חייבת הייתה לנבוע ממנו, להיות בו! הריצוי חייב להיות מאלוהים בעצמו!

אלוהים קבע מחיר לחטא – מוות. כך בדיוק אמר אלוהים לאדם וחווה.
שכר החטא הוא מוות (דברים כ"ז 26, אל הרומים ו' 23).
לכן, כדי להסיר את המוות המגיע לכל חוטא, מישהו טהור ומושלם חייב לשלם את החוב הזה. הטהור והמושלם היחיד הוא בן האלוהים, המשיח ישוע.
רק בתשלום החוב על ידי גורם תמים וטהור, יתרצה אלוהים.
מותו של המשיח כקורבן מכפר חטאים הנושא את זעם אלוהים, היה פומבי ומלא בושה – תלוי על עץ. זה המחיר לישועה, וזה מה שסיפק את רצון אלוהים.

אם כן, מה אלוהים רצה ללמד אותנו במחיר הגבוה של כפרת חטאים?
א. להראות את גודל אהבתו של אלוהים את בני האדם (יוחנן ג' 16).
ב. ללמד את גודל הנזק וההרס שקיים בחטא. לכן, התרחקו מן החטא על כל צורותיו.
ג. שתשלום הריצוי הינו חד פעמי ונצחי.
ד. שכל לב ועין-אדם יתמקדו באלוהים – במשיח – כמקור הודיה ותודה ולא בגורם שאינו אלוהים (יוחנן ג' 10-18, במדבר כ"א 4-9)
ה. שהצדקה שלנו תהיה על סמך אמונה, במחיר חסד אלוהים ולא ממעשי אדם (אל האפסים ב' 8-10).

מה צריך לעשות חוטא כדי לזכות בכפרת חטאים?
על החוטא להאמין שישוע הוא האדון, אשר בא לעולם בדמות אדם, כדי להיות קורבן כפרת החטאים שלנו, ומאמין בלבבו שאלוהים הקים את ישוע המשיח מן המתים (אל הרומים י' 9-10).

מה ההשפעה והתוצאה של הריצוי על האדם המאמין בישוע?
פרק ה' 19, 21 וכן אל הקולוסים א' 21-22.
הצדקה של המשיח נחשבת כעת לצדקה של הנושע. ראה בראשית ט"ו 6.
הנביא ישעיה כבר ציין זאת בפרק נ"ג 5 כשאמר: "מוסר שלומנו עליו".
אלוהים הסיר וביטל את שטר החוב שלנו מנגד עיניו (קולוסים ב' 14).
אלוהים כעת רואה אותנו באותו אור וקדושה שהוא רואה את המשיח בכבודו ובעצמו.
אנו לובשים את צדקת המשיח. אלוהים מחשיב לנו את הצדקה של המשיח בכבודו ובעצמו.
כך הדבר מנקודת מבטו של אלוהים.

אחים ואחיות יקרים.
אמונה כנה הנובעת מתוך הכרת אלוהים ותשלומו הכבד על חטאי, מתבטאת בחזרה בתשובה אמיתית, וניהול חיים המפארים את אלוהים בכל תחום.
לא קיים אדם נושע באמת שיכול להיות אדיש לגודל אהבת אלוהים וחסדו בכפרת החטאים שהעניק לו בתשלום דם בן האלוהים, ישוע.
מהרגע שנושענו, השתנה מעמדנו.
מאויבי אלוהים, הפכנו להיקרא ילדיו.
מרחוקים, הפכנו לקרובים.
מעניים מבחינה רוחנית, הפכנו לשותפי נחלה נצחית.
מכלי אבדון, הפכנו לכלים יקרים בשירות אלוהים, שותפים בשירות הריצוי.

יחד עם הברכות והזכויות מגיעה אחריות כבדה וחשובה.
3. האחריות המוטלת על כתפי השותפים בשירות הריצוי (פ. 20)
"…לכן שגרירי המשיח אנו, ואלוהים כמו מפציר באמצעותנו. ובכן מפצירים אנו בשם המשיח: התרצו נא לאלוהים!"

להזכירנו.
בפסוק 17 שאול ציין שהנושעים באמת הם "בריאה חדשה".
כבריאה חדשה תכלית חיינו היא לא לשרת את תאוותנו אלא לשרת את האינטרס של אלוהים.
ומהו האינטרס של אלוהים? מה תכלית אלוהים לישועתנו?
להפיץ את בשורת הישועה בעולם למען ישועת חוטאים. אנו מייצגים את המשיח. אנו שגרירי המשיח.

כבריאה חדשה אנו מייצגים את המשיח בכל תחום ועיסוק בו אנו שותפים.
במקרה של שאול השליח ושותפיו, הוא נקרא ויועד להפיץ את בשורת המשיח. שאול ידע ששירותו זה שירות של ריצוי: (קור"א א' 17, 23, ב' 4)
הוא לא יועד להישאר במקום אחד ולהיות רועה קהילה עד יום מותו.

שאול מדבר במלוא סמכותו של המשיח, את דבר המשיח – התרצו נא לאלוהים. כל מי ששמע את שאול והלך אחריו – הגיע אל ישוע! (קור"א י"א 1, קור"ב י"א 2).
השירות של שאול הציג את כבוד המשיח ישוע.
לעומתו, מורי השקר כיוונו אנשים לעברם. כבוד המשיח לא נראה מהם.
הם לא זעקו: התרצו אל ישוע, אלא, התרצו אלינו…ובהם לא הייתה ישועה.

לקחים ויישומים:
אלוהים מפציר דרך החיים של כל אחד מאיתנו: התרצו נא לאלוהים.

התלמיד, הסטודנט והחייל ישאלו: איך אלוהים מפציר דרכי: בואו אל ישוע?
איך ובאיזו דרך אני משמש שגריר של ישוע?
– דרך מסר הבשורה שאנו אומרים כשאלוהים פותח דלת של הזדמנות.
– דרך החברה שאיתה אנו מתחברים.
– דרך היחס שלנו לסובבים אותנו ולמורים שלנו.
– דרך טוהר והקדושה המאפיינים את דיבורנו ובחירותנו. בדרך שבה אנו אומרים לא לחטא, ומוכנים לספוג ביקורת או עלבון עבור שם ישוע. כן, דרך הטוהר המיני שלנו.
וכאשר קשה לנו – יש לנו את כוח התפילה, כוח דבר אלוהים, כוח אחים ואחיות באמונה שאיתם אנו יכולים לשוחח ולקבל עיצה מועילה.
האם כל מי שמביט ובוחן את חיינו יוכל לומר: האיש הזה מייצג בכנות ואמת את האדון בו הוא מאמין? האיש הזה גורם לנו קנאה רוחנית? האיש הזה גורם לנו להתרצות אל ישוע? האיש הזה קורא לנו – התרצו אל אלוהים?

האב והאם ישאלו?
איך אלוהים מפציר דרכי: התרצו נא אל אלוהים? בואו אל ישוע!
– דרך הנאמנות שלנו איש כלפי רעהו (בעל ואשה)
– דרך מוסר העבודה שלנו
– דרך התלמידות שלנו שמתבטאת בלימוד הכתובים והתחברות משיחית.
– דרך הציות האישי שלנו לדבר אלוהים
– דרך הסבלנות והאהבה שלנו לילדים שלנו
– דרך האזרחות שלנו – יחס לשכנים ולחוקי המדינה

כבריאה חדשה עלינו לזעוק בכל תחום בין אם במילים או במופת: התרצו נא לאלוהים.

לסיכום:
1. מכיוון ששירות הריצוי הינו עיקר שירותו של שאול (שירות שקיבל מהמשיח ישוע ובכוח רוח הקודש [מע"ש ט' 15-16, כ"ב 14-15, קור"א א' 17, 23, ב' 4, ]), השליח נאבק כדי להגן על יושרו ונאמנותו למשיח. שאול השליח הבין היטב שאילו הקורינתיים יאמינו לשקרים של מורי השקר, הייעוד העיקרי של חייו ייחסם לא רק בקרבם, אלא בכל מקום.
הלוואי שכולנו ניאבק על טוהר שמנו כמו שאול השליח, כדי לוודא ששום דבר לא יחסום ויהרוס את הייעוד שהאדון קבע לחיינו.

2. כל מאמין נושע הינו "בריאה חדשה" וכלי בשירות המשיח ישוע.
לכל אחד מילדיו העניק אלוהים מתנות שירות שונות, דרכן המאמין משרת את המשיח במסגרת הקהילה.
למרות השוני במתנות השירות שלנו, כולנו שגרירי המשיח בתחומים בהם אנו משרתים את אלוהים.
לא משנה מהו תחום העיסוק והשירות – חיינו חייבים להיות מאופיינים בזעקה לכל הסובבים אותנו, בין אם בדיבור או במופת אישי: התרצו נא לאלוהים!

האם כל אחד מאיתנו ממשיך את זעקתו של אלוהים מבראשית: "אייכה"?
האם אנו יכולים לומר לכל אדם: לך אחרי אל ישוע?
שאול השליח מוכיח שזה אפשרי, הבה נתפלל ונבקש מהאדון שכך גם יהיו חיינו.