האיגרת אל הרומים פרק א'

אל הרומים פרק א'

פסוקים 1-7

לאחר שבשיעור שעבר למדנו אודות חייו של שאול השליח, אנו כעת מוכשרים מעט יותר להבין יותר לעומק את משמעות המילים שבהם שאול מתאר את עצמו ומעמדו לפני אלוהים. וכן להעריך כראוי את עומק חסד אלוהים בישועת בני האדם.

איגרת שאול אל הרומים היא המסר המתאר בקצרה את כל העיקר שאלוהים היה חפץ לומר לאדם. הפסוקים שאנו עתידים לקרא ילמדו אותנו אודות אפסותו של האדם, ולעומת זאת אודות צדקתו, אהבתו וחסדו של אלוהים לנו.

הפסוקים ילמדו אותנו עד כמה בני האדם כפויי טובה, ולעומת זאת עד כמה אלוהים סלחן ורחמן, המוכן להפוך אדם חוטא לצדיק, ולהכשיר אותו לעשות את הטוב בשירות אלוהים.

אני מתפלל שכל אחד מאיתנו ייגש לפסוקים אלו לאחר תפילה ותחינה מאלוהים, שיפקח את עיני ליבו, יסיר ממוחו דעות קדומות, ויאפשר לו לספוג, להבין ולהפנים את האמת המוחלטת שבכוחה להסיר את  עוקץ המוות מחיינו ולהעניק לנו כפרת חטאים וחיי נצח עם אלוהים.

פסוק 1:

"מאת שאול, עבד המשיח ישוע, אשר נקרא להיות שליח ויוחד לבשורת אלוהים.."

מחבר האיגרת אל הרומים:

מאז ומתמיד מוסכם על ידי הרוב המוחלט של החוקרים שמחבר האיגרת אל הרומים הינו השליח שאול. כל מי שאוחז בדיעה המוצדקת ששאול השליח הוא מחברם של האיגרות אל הקורינתים ואל הגלטים, יכול להיות בטוח שהוא גם המחבר של האיגרת אל הרומים, וזאת בשל הדמיון עד כדי זהות בקטעים בין האיגרות.

עקרונות ההצדקה על סמך אמונה בלבד (אל הרומים ג 20-22 בהשוואה לאל הגלטים ב 16).

הקהילה כגוף המשיח משרת על פי מתנות רוח שאלוהים מעניק לילדיו (אל הרומים יב בהשוואה לאיגרת הראשונה לקורינתים יב).

איסוף התרומות למאמינים בירושלים (אל הרומים טו 25-28 בהשוואה לאיגרת השניה לקורינתים ח-ט, ואומת במע"ש יט 21, כ 1-5, כא 15, 17-19).

בנוסף לכך, שאול מציין במפורש בפרק יא 1 שהוא משבט בנימין, דבר שציין גם באיגרת לפיליפים ג 5.

-שאול שולח דרישות שלום לפריסקילה ועקילס (טז 3) אשר אותם פגש בקורינתוס (מע"ש יח 2-3), ואשר השאיר באפסוס (מע"ש יח 18-19) במסעו השני.

בפסוק 1 שאול פותח את האיגרת בציון מעמדו לפני האדון ישוע: עבד, אשר האדון מייעד לתפקיד מאוד ברור: הפצת בשורת אלוהים.

בכתבי הקודש שתורגמו לשפות אחרות, המתרגמים השתמשו לעיתים במילה "משרת" במקום "עבד". שאול בכל אופן משתמש במילה היוונית: DOULOS = עבד.

קיים הבדל משמעותי ומהותי בין משרת לעבד.

משרת הינו אדם העוזר לאחר, אך עדיין בעל רצון עצמי וזכות לעשות או לא לעשות כמצוות מעבידו. ז"א, משרת יכול להתפטר מתפקידו, וכן גם זכאי לשכר!

עבד לעומת זאת, הינו אדם שאיבד, בין מתוך בחירה או כורח, את הבעלות על חייו ועל רצונותיו. העבד חי כל שעות היום והלילה כדי לספק ולמלא את רצון בעליו בלבד.

מסיבה זו בין היתר כתבי הקודש מכנים את העבד = כלי (מע"ש ט 15).

שאול התכוון בכל ליבו למילה עבד ולא משרת,מדוע?

הוא הבין את המחיר שאלוהים שילם כדי לשנות את חייו!

שאול היה זה שפעל בנחרצות להסיר מעל האדמה את כל היהודים האוחזים באמונתם בישוע כאדון ומושיע (מע"ש ט). שאול לא חסך במאומה לתפסם ולהענישם בחושבו שהוא עושה בדיוק ובמסירות את רצון אלוהים. והנה, בעוד ידיו מלאות בדם קדושים, נגלה אליו האדון ישוע בדרך לדמשק. במקום להשמיד את שאול במילה אחת (עין תחת עין), כפי שהיה ראוי לעשות על פי דין תורה (אל-תרצח), הראה האדון ישוע לשאול את עומק חסדו של אלוהים.

האדון ישוע בחר לתת לשאול את מה שלחלוטין לא היה מגיע לו:

האדון ישוע לא התייחס אליו כפושע ורוצח, אלא שינה את חייו והעניק לו חסד עליון – להיות שופרו של  אלוהים, לומר לכל הגויים את ישועת אלוהים בישוע המשיח עבור בני אדם חוטאים, ולהיות האחד שיכתוב חלק ניכר מכתבי הקודש.

שאול הבקיא בתורה, ידע שהוא קיבל מאלוהים את מה שלא מגיע לו.

שאול ידע שמכאן ואילך חייו אינם שלו, אלא רכושו של אלוהים.

אלוהים פדה אותו בדמו של האדון ישוע, וכעת חייו של שאול מוקדשים למילוי רצונו של האדון (קור"א ו 19-20, ז 23, אל הגלטים ג 13-14, ד 5, ).

חייו האישיים הסתיימו בדרך לדמשק, וחייו החדשים – השייכים לאדון ישוע – החלו באותו היום. מסיבה זו שאול השתמש במילה עבד ולא משרת.

חיזוק לדיעה זו ניתן לקבל מהכתוב באיגרת אל הגלטים א 10, ב 20, טיטוס א 1:

"עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי…"

שם שאול מציין את היותו עבד המשיח, וכן את העובדה שהוא מת לעצמו וחי עבור האדון, אשר אהב אותו ומסר עצמו בעדו.

הבקיאים בתורה אינם מתפלאים לחלוטין בכך ששאול מכנה עצמו עבד האדון.

פעולתו של שאול הינה פעולה שגרתית של עבד נרצע. אדם האוהב את אדונו ובוחר מתוך בחירה חופשית להישאר רכוש אדונו עד סוף ימיו (שמות כא 2-6).

שאול אינו מחשיב עצמו עבד האדון מתוך כורח, אלא מתוך בחירה חופשית הנובעת מתוך הכרה עמוקה של חסד האדון שניתן לו.

יישום:

כל אחד מאיתנו חייב להכיר את האדון ישוע ממש כפי ששאול הכיר אותו.

למרות שלא רצחנו או שדדנו בנק, הרי כולנו נמצאים אשמים לפני אלוהים וראויים למוות – רק מתוקף   היותנו צאצאים לאדם וחווה החוטאים (אל הרומים ג 23, קוהלת ז 20).

ישועתנו הינה הוכחה שקיבלנו את ההיפך ממה שמגיע לנו.

ישועתנו הינה הוכחה שקיבלנו חיים של אחר, ולכן החיים שלנו חייבים להיות מלאים בקיום רצונו של המעניק לנו חיים, ולא בבזבוז חיינו כדי להגשים את מהוויינו השונים מרצון אלוהים (אל הגלטים ד 5-7).

מילותיו של שאול השליח – אני מת לעצמי וחי לאדון (גלטים ב 20) – חייבים להיות סיסמת חייו של כל  אדם נושע. לכן, מי שחושב שהוא 'משרת' המשיח ואינו 'עבדו' – אינו נושע, או שאינו בוגר מבחינה רוחנית!

העולם היום אינו מכבד אדם המגדיר עצמו: עבד ה'.

העולם דוגל בהגשמה עצמית, בחופש הבחירה והרווח האישי.

לעומת זאת, מי שמכיר את האדון ישוע וחווה את חסדו, אינו מעונין ואף לא לרגע אחד להיות               אדון לעצמי, אלא להישאר לעד עבדו הנאמן של אלוהים.

העובדה שהעולם מבזה כל כך את אלו המכנים עצמם עבדי ה', הינה הוכחה לריחוקו של האדם הלא נושע מאלוהים.

כשאנו מכנים עצמנו עבדי האדון ישוע, אנו מעמידים עצמנו בשורה אחת עם משה רבנו (יהושוע א 1). לכן, ראוי כל כך שנשאל עצמנו ונבחן לבנו:

האם אנו באמת חפצים לעשות את רצון אלוהים בכל יום ובכל העת?

האם אנו שואפים רק לכבד ולפאר את האדון ישוע, או את עצמנו?

האם אנו משרתים רק כשהמשימה קלה וזולה, או גם כאשר קשה ויקרה?

האם אנו משרתים של 8-5 או עבדים של 24-7?

כל מי שהינו עבד האדון באמת, יודע כי האדון שלנו הוא האדון הטוב ביותר בעולם,

וגם האדון הטוב היחיד בעולם.

האדון שלנו כל כך אוהב אותנו עד כי הוא מוכן למות עבור כל אחד מהעבדים שלו.

כשיש לי בוס שכזה, אני לעולם לא רוצה להפסיק להיות עבדו.

מחבר מזמור המעלות קכג הכיר את אלוהים כאדון כל כך טוב ולכן רצה ושאף בכל מעודו להיות לאלוהים העבד האידיאלי:

1 שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת-עֵינַי, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם.
2 הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים, אֶל-יַד אֲדוֹנֵיהֶם – כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, אֶל-יַד גְּבִרְתָּהּ:
כֵּן עֵינֵינוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ – עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ.
3 חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ: כִּי-רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.
4 רַבַּת שָׂבְעָה-לָּהּ נַפְשֵׁנוּ: הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים; הַבּוּז לגאיונים (לִגְאֵי יוֹנִים).

ראה גם קטז 16.

כפי שהעבד מביט כל העת לעבר ידו של אדונו, מחכה לסימן והוראה, כך עיני אל ה' להורות לי את משימתי הבאה. כזה הוא עבד יהוה אמיתי.

שם התואר השני ששאול מתהדר בו זה: שליח.

שליח הינו אדם שנשלח למסור דבר כלשהו או לבצע פעולה בשמו וסמכותו של השולח אותו.

מבחינה טכנית, הבחור שמביא לנו את הפיצה הביתה, גם הוא שליח.

אך לא לכך התכוון שאול.

בעוד שכל אחד מהמאמינים בישוע חייב להיות מוכן ומזומן לבשר ולהגן על אמונתו, והוא שגריר האדון   ישוע בעולם, המודיע את הבשורה לכל מי שיחפוץ לשמוע, הרי ששאול ושאר אחד עשר תלמידי ישוע    הראשונים הינם שליחים בסמכות ורמה אחרת מאיתנו (מתי י 1-5, אל הפיליפים ג 20).

שאול ושאר אחד-עשר תלמידי ישוע הינם שליחים אשר הוענקו להם מתנות חסד מיוחדות.

מתנות החסד המיוחדות – שהתבטאו בעשית ניסים ומופתים, נועדו לאמת את המסר שבפי שניים-עשר השליחים, כמסר שניתן להם מאלוהים בכבודו ובעצמו. אותם שנים-עשר שליחים קיבלו את הסמכות לומר את דבר ה' ולכתוב את דברי אלוהים שבעבורנו הם היום כתבי-הקודש (קור"ב יב 12: "…הרי אותות ההכר של השליח נעשו בקרבכם במלוא סבלנות, באותות ובמופתים ובגבורות").

מספר השליחים הינו מספר מוגבל לשניים-עשר, ותפקיד השליחים כדוגמת שאול השליח ושאר אחד-עשר התלמידים הינו תפקיד זמני. להלן ההוכחות:

א. מוגבלות מספר השליחים לשניים-עשר: (התגלות כא 12-14):

כתבי הקודש מציינים שבירושלים השמיימית קיימים שניים-עשר שערים, אחד עבור כל אחד משבטי ישראל. עובדה זו עוזרת לנו לקבוע שכל מי שיאמר שקיים שבט סודי שנגלה רק כעת והוא מספר 13, הריהו דובר שקר, טועה ומטעה.

באותה מידה, הפסוקים גם מציינים ששניים-עשר השערים עומדים על שניים-עשר יסודות שעליהם שניים-עשר שמות שליחי השה.

כך ומאותה סיבה עלינו לקבוע, שישנם רק שניים-עשר שליחים. כל מי שטוען שקיימים יותר משניים-עשר שליחים כדוגמת שאול ושאר 11 תלמידי ישוע, הריהו טועה ומטעה.

מכיוון שכתבי הקודש מציינים רק שניים-עשר שליחים, ומכיוון שכל השליחים נפטרו עד סוף המאה הראשונה, יוצא שבתחילת המאה השניה כבר לא היה אף שליח בחיים.

ב. זמניות תפקיד השליחים והנביאים: (אל האפסים ב 20):

"…בנויים על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה…".

שאול מציין את המרכיבים המהווים בסיס לבניית גוף המשיח – הקהילה.

ישוע הינו אבן הפינה. הוא העיקר, הראש (אפסים ה 23).

אחריו נמצאים השליחים והנביאים אשר דרכם אלוהים העביר את המסר של כתבי הקודש ואיפשר להם – דרך כוחות מיוחדים שהעניק להם – לארגן את המאמינים כקהילה.

ז"א, לאחר שהקהילה הוקמה והושלם שלב כתיבת כתבי-הקודש, הושלמה גם עבודתם של השליחים (כגון שאול ושאר 11 התלמידים) והנביאים (כגון ירמיה, יחזקאל ודניאל).

לפיכך, כמו שאין "ישוע" נוסף, כי הוא הגשים את תוכנית ישועת האדם, כך אין עוד שליחים ונביאים, כי  הם הניחו את היסוד לקהילה וסיימו לכתוב את כתבי הקודש.

לכן, ביודענו שמספר השליחים מוגבל לשניים-עשר, ולאור המבנה הדקדוקי של אל-האפסים ב 20, (שליחים ונביאים כיחידה אחת), אנו יכולים לקבוע שנביאים כמו ירמיה ויחזקאל, אשר דבר אלוהים שניתן להם מחייב את כלל בני האדם, פסקו מלהיות בשלב בו נחתמה כתיבת כתבי-הקודש.

הנושא מן הסתם רחב יותר. רבים בגוף המשיח אוחזים בדיעה שונה, אך לדעתי הדבר נובע מחוסר הבנה ראויה של הגדרת המילה: נביא.

למרות שלהבנתי הסתיים תפקיד השליחים והנביאים בתחילת המאה השניה, אלוהים אינו מוגבל להאיר את עיני ילדיו להבין דברים בשום עת. אך כל פעולה שכזו אינה הופכת את המאמין לנביא כגון ירמיה, דניאל ויחזקאל. גוף המשיח מבלבל לעיתים קרובות בין חכמה, בינה ודעת לבין – נבואה.

איך נתונים אלו מסתדרים עם בחירת מתיתיה כשליח במקום יהודה איש קריות בספר מעשי השליחים א 21-26?

בפרק א 8 האדון ישוע אמר לתלמידים שישארו בירושלים עד שרוח הקודש תבוא עליהם. לאחר מכן יהיה לתלמידים את הכוח להיות עדי האדון בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ. עוד לפני שרוח הקודש הואצל עליהם, התלמידים קבעו תנאים לבחירת מחליף ליהודה איש קריות. יהיו התנאים הגיוניים ומקובלים שיהיו, התלמידים פעלו ללא מעורבותו של אלוהים, נגד הוראת האדון.

עובדה, בפרק ט האדון ישוע בוחר את שאול התרסי להיות שליח. אם מתיתיה נחשב לשליח, כי אז יש לנו 13 שליחים, וזה בלתי אפשרי!

לאור זאת, מתיתיה אומנם נבחר על ידי התלמידים, אך בחירתו לא אושרה על ידי אלוהים. הבחירה נעשתה ללא מעורבות רוח הקודש.

מסיבה זו ניתן גם להבין את דברי שאול באיגרת אל הגלטים א 1 (באומרו בנימה סרקסטית),  נגד אלו  שפעלו בניגוד ללימודו וניסו לערער את מעמדו כשליח שווה ערך לשאר 11 תלמידי ישוע.

"…מאת שאול – שליח שאינו מטעם בני אדם אף לא נתמנה על ידי אדם, אלא על ידי ישוע המשיח   ואלוהים האב שהקימו מן המתים…" (ראה גם טימ"א 12-17).

באיגרת אל הגלטים ב 9 מודיע שאול שבכירי תלמידי ישוע בירושלים הכירו בו כשליח מטעם האדון.

הערה:

מאוחר יותר, בספר מע"ש יד 14 כתוב: "כאשר שמעו זאת שאול וברנבא השליחים…"

האם גם בר-נבא היה שליח כשאול ושאר אחד-עשר תלמידי ישוע? לא!

למרות ששאול היה שליח מטעם האדון, הרי כשנשלחו שאול וברנבא, הם נשלחו מטעם הקהילה ששלחה אותם כדי למלא משימה. אין כאן כל ציון לכך שברנבא הוסמך כשליח מספר 13 וכו'. השימוש במילה 'שליח' כאן היא במובן הרחב של המילה. לדוגמא:

קהילתנו שלחה אחד מהמורים ללמד בבית ספר משיחי בחו"ל.

המורה שליח קהילתנו אך אינו שליח בסמכותו של שאול, עם היכולת לחולל ניסים ומופתים כדי לאמת את המסר שבפיו, ולכתוב מסרים נוספים וחדשים שעתידים להיכלל בכתבי הקודש.

לאחר שהבנו את משמעות קרבתו של שאול לאדון ישוע – כעבד נרצע, ולאחר שהובהר ששאול הוסמך על ידי האדון ישוע להיות שליח – על כל המשתמע מכך, כעת נותר לנו לשאול:

מהי המשימה שהאדון ישוע הפקיד בחייו של שאול התרסי?

שאול התרסי יוחד להודיע לגויים את בשורת אלוהים.

במה שאול היה מיוחד:

א.  לאחר שנושע, הבין שאול שאלוהים שם ידו עליו לא רק כאשר היה בדרכו לדמשק לכלוא מאמינים בישוע, אלא כבר מרחם אימו (אל הגלטים א 15, ראה גם ירמיה א 5, יוחנן המטביל ומשה).

ב.  להודיע את בשורת אלוהים לגויים:

1. בשורה: Evangelion- המילה ציינה השמעת הודעה חדשה, כגון מסר או ידיעה מהמלך או אודות המלך וכו'. לכן, שאול אומר: ההודעה שלי מקורה מאלוהים ולא מבני אדם. מדובר על "חדשות טובות, מאלוהים עבור בני האדם.
2. את המסר הזה שמע שאול לראשונה בדמשק מחנניה, אשר נשלח אליו על ידי האדון ישוע    לבית בו הוא שהה לאחר שהאדון נגלה אליו: "אמר לו האדון: "לך, כי כלי נבחר הוא לי לשאת את שמי לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל…" (מע"ש ט 15).

שאול אימץ את מצוות האדון וכך הוא גם אומר באיגרת זו בפרק א 13-15.

שאול אומנם עמד מול שליטים ומלכים ובישר את בשורת הישועה כאשר נימק את סיבת  הפצת הבשורה לפני הסנהדרין (מע"ש כב 30), לפני הנציב הרומי פליקס (מע"ש כד 3), לפני הנציב הבא פורקיוס פסטוס (מע"ש כד 27, כה), לפני המלך אגריפס (מע"ש כה 13 עד סוף פרק כו), לפני כל אנשי משמר הקיסר    ברומא (אל הפיליפים א 13), ולפני קיסר רומא (מע"ש כח 19).

הערה: למרות שהאדון ישוע ייחד את שאול להפצת הבשורה, הוא היה לעיתים צריך לעבוד לפרנסתו כתופר אוהלים (מע"ש כ 34, תסל"א ב 9, תסל"ב ג 8).

ז"א, עבד ה', שליח מטעמו, אינו פטור לחלוטין מעבודה חילונית לפרנסתו רק מתוקף היותו שליח. הכללים והתנאים כתובים באיגרת השניה לתסלוניקים פרק ג.

בפסוק 1 שאול אומר שהוא נבחר על ידי אלוהים כדי להודיע את בשורת אלוהים.

בפסוקים 2-6 שאול מבהיר שלא מדובר על בשורה חדשה, אלא על בשורה שכל נביאי התנ"ך ניבאו     אודותיה. הבה נקרא את פסוקים 2-7:

2 "…בשורה שאלוהים הבטיח מקדם בפי נביאיו בכתבי הקודש,

3 על אודות בנו, ישוע המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד

4 ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן-אלוהים בגבורה בתחיתו מן המתים.

5 דרכו קבלנו חסד ושליחות להביא לידי ציות שבאמונה בכל האומות למען שמו.

6 ביניהם גם אתם קרואי ישוע המשיח.

7 ובכן, אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים: חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

דבריו של שאול מאוד מעניינים אך גם כואבים כל כך למי שמבין את הרקע שבגללם נכתבו.

שאול השליח – וכמוהו מאמינים אחרים – הואשמו על ידי מנהיגי העם היהודי  שהמסר שבפיהם –       מסר הבשורה – הינו מסר מהפכני הנוגד את תורת משה (מע"ש כא 20).

והנה, שאול מכריז, המסר שלי אינו חדש וגם אינו מהפכני.

המסר שבפי הינו המסר שהיה בפי כל נביאי התנ"ך מאז ומתמיד.

כל הנבואות המשיחיות בתנ"ך מצביעות על ישוע והתגשמו בו ורק בו (ראה גם ג 21).

מדוע מנהיגי העם היהודי חשבו שמסר הבשורה שבפי שאול ושאר המאמינים הינו מסר מהפכני הנוגד  את התורה?

אותם אנשים ביססו את דתיותם ואמונתם באלוהים על סמך הוראת רבניהם ולא על סמך הכתוב בכתבי הקודש (ישעיה כט 13-14). לראיה, כאשר ישוע המשיח הלך בדרך לעמאוס, הוא התלווה לשני יהודים   ולהם הסביר אודות מות המשיח ותקומתו מן המתים ע"פ הוראת הנביאים בתנ"ך.

המסר של ישוע היה כל כך זר להם, כי ידיעתם את הכתובים הייתה תוצר הלימוד של רבניהם ולא מתוך לימוד אישי הצמוד להוראת הכתובים. לכן ישוע אמר להם בסיום: "…הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים! הרי על המשיח היה לסבול את כל זאת ולהיכנס את תפארת כבודו!" הוא החל ממשה וכל הנביאים ובאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים." (לוקס כד 25-27).

דוגמא נוספת קיימת בדרשה על ההר (מתי ה-ז) שם ישוע המשיח עמד מול קהל יהודי דתי ואמר להם:

שמעתם כי נאמר לראשונים…ואני אומר לכם… (מתי ה 21-48).

ז"א, הקהל זכה לשמוע סילוף הכתובים מרבניהם ולעומת זאת ישוע עומד לפניהם ומתקן את הלימוד    המעוות – בלמדו אמת מוחלטת – והיא – הפוכה או שונה מזו של הרבנים.

לכן, מה שהיה מסר מהפכני היה דווקא המסר והלימוד מפי הרבנים ומנהיגי העם שסטו מדברי הנביאים ולא המסר של ישוע או המסר של שאול השליח.

הבשורה מפיו של שאול היא אותו המסר שהיה בפי כל נביאי התנ"ך.

לצערי, עד היום אנו מכונים בפי "היהדות הרבנית" ככופרים, רפי שכל בכל הנוגע להבנת התורה – וכל זאת מפני שאנו מצייתים לכתוב כפשוטו.

מהי הבשורה שכל נביאי התנ"ך מדברים עליה ואיך היא מוצגת בתנ"ך?

א. ישעיה מ 1-11:

1 נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. 2 דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ. 3 קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ. 4 כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. 5 וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. 6 קוֹל אֹמֵר: קְרָא. וְאָמַר: מָה אֶקְרָא? כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. 7 יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר הָעָם. 8 יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. 9 עַל הַר-גָּבֹהַּ עֲלִי-לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ, מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם; הָרִימִי, אַל-תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה: הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. 10 הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא, וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. 11 כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא, עָלוֹת יְנַהֵל.

ואיך ישעיה מנחה את עמו לנחמה?

מי הוא מוקד הנחמה?

אלוהים אשר עתיד לבוא לעמו ולרעות אותם בדרכו.

נחמה ללא תיאור המנחם ופועלו היא לא נחמה.

ב. ישעיה נב 7-10:

7  מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה; אֹמֵר לְצִיּוֹן, מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ.8 קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.

9 פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם.

10 חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.

(ראה גם ישעיה סא 1, נחום א 15, מרקוס א 14, אל הרומים טו 16, קור"ב ב 12, ד 3-4, ח 18, ט 13, י 14, יא 7, אל הגלטים א 6-16, ב 2, תסל"א ג 2).

ג. ישעיה נב 13 עד סוף פרק נג:

הפרק גם כן מציין את עבד אלוהים שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו, אשר עתיד לשאת על עצמו את העונש המגיע לכל חוטא, ולהעניק לכל המאמינים בו את השלום שלו בתמורה – ולעולמי עולמים. הפסוקים המכוננים בפרק הם פסוקים 5-6:

"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ.

כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ".

(להלן רשימה חלקית של מראי מקומות נוספים ומובחרים אודות ההבטחה המשיחית בתנ"ך: איוב יט 25, לח 4, תהילים עב 17, ישעיה מב 9, מד 7, מו 8, מח 3, סא 1. בראשית מח 3: יעקב אבינו סיפר לבנו  יוסף על ערש דווי אודות המלאך הגואל אותו מכל רע. זה האחד אשר יעקב גם מכנה אותו 'הרועה' ואל-שדי (בראשית מח 16).

להלן מראי מקומות המציינים במפורש את הנביאים כנביאי אלוהים:

בראשית כ 7, שמות ז 1, דברים יג 1, יח 15, שמ"א ט 9, ירמיה כג 18, עמוס ג 7-8, חבקוק ב 2-3, מתי יג 17, לוקס א 70, י 23-24, כד 25-27, 44-48, מע"ש יג 27, אל הרומים טז 25, אל האפסים ג 3-5, אל העברים א 1, פטר"א א 10-12).

מה המכנה המשותף לכל פסוקי הבשורה מהתנ"ך?

הם כולם מתמקדים באישיות שהוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו. אשר בידו להביא את השלום והישועה לבני האדם. אלוהים עושה זאת בכך שהוא לוקח על עצמו את העונש המגיע לבני אדם ובתמורה לאמונתם בו – מעניק להם את חיי הנצח והשלום שלו.

אלוהים נמצא במוקד פסוקי הבשורה – הוא ולא אחר!.

לבקיאים בכתבי הקודש, מילותיו של שאול לא היו הפתעה גדולה. כל יראי אלוהים ידעו ויודעים שאלוהים הוא המושיע את בני האדם. אך ההפתעה הגדולה טמונה בעובדה שאותה אישיות אלוהית באה לעולם  בדמות אדם, והמגשים אותה הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח.

לכן שאול השליח אומר בפסוקים 3-4:

"על אודות בנו, ישוע המשיח אדוננו, שלפי הבשר מוצאו מזרע דוד

ולפי רוח הקודש הופגן שהוא בן-אלוהים בגבורה בתחיתו מן המתים".

לפיכך, עלינו למצא נבואות בתנ"ך הקובעות ש:

ישוע הוא בן האלוהים, אשר בא לעולם בדמות אדם, משבט יהודה, ממשפחת דוד, מת וקם לתחיה. ללימוד מעמיק יותר ניתן לקרא בספר "ישוע בתנ"ך".

בן אלוהים:

משלי ל 1-4: "…מה שמו ומה שם בנו כי תדע?"

תהילים ב 7-12: "…בני אתה, אני היום ילדתיך…". "…נשקו בר פן יאנף…".

יבוא לעולם כאדם וממשפחת דוד המלך– דרך לידת הבתולים כדי לעקוף את החטא:

בראשית ג 15: המשיח הוא זרע האישה שיכה בראש השטן.

ישעיה ז 14: המשיח הוא עמנואל הנולד מבתולה, מבית דוד.

מיכה ה 1: המשיח ייוולד בבית לחם אפרתה, בשטח שבט יהודה.

ישעיה יא 1-12: המשיח מזרע דוד המלך. ז"א, למרות שהמשיח הוא אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא עתיד להופיע בדמות אדם, וככזה, לבוא כנצר משבט יהודה וממשפחת דוד המלך.

ההוכחה לאלוהותו היא בכך שהוא מהווה נס לכל העמים.

בכוחו הוא מרסן את עולם החיי.

המשיח ניכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות: זכריה ט 9. ואז צעקו יושבי ירושלים:

ברוך הבא בשם יהוה (יוחנן יב)

ראה גם ירמיה כג 5-6, לג 14-16, שמ"ב ז 12-13, ישעיה ט 6-7.

המשיח ישוע פעל כמשיח והוכיח כוח אלוהים בפועלו כמשיח:

ישעיה סא 1-3: המשיח יחולל ניסים ונפלאות.

המשיח מת וקם לתחיה:

דניאל ט 24-27: המשיח יכרת, ימות מוות אלים בחודש ניסן בשנת 32 לספירה בחג הפסח.

המשיח יקום לתחיה: ישעיה נג 10-12, איוב יט 25, תהילים ב 7, מע"ש יג 33.

המשיח מעניק ישועה וכפרה בדמו שלו: ישעיה נג 5-6, ראה גם בראשית מח 16.

אברהם אבינו כבר ידע שאלוהים בעצמו יספק את השה לעולה בעצמו ולעצמו – בראשית כב 8.

איוב אשר חי בעת המקבילה לאברהם ידע שהוא עתיד לראות את גואלו החי (איוב יט 25).

שאול השליח מפרט את חשיבות תקומתו של ישוע מן המתים באיגרתו הראשונה לקורינתים טו 1-5.

אם המשיח לא קם לתחיה מן המתים, כל מסר הבשורה חסר טעם ותוכן.

המשיח מולך בעולם:

תהילים קי 1: "לדוד מזמור. נאום יהוה לאדוני: שב לימיני עד אשית אוייבך הדום לרגליך."

דניאל ז 13-14: "…והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן-אדם, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו.  שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו."

רבותי:

כל הנבואות המשיחיות אכן התגשמו באישיות אחת בהיסטוריה האנושית – ישוע אשר נולד בבית לחם וגדל בנצרת. הוא פעל ועשה ניסים ונפלאות כפי שהנביאים ניבאו. הוא נכרת בחודש ניסן שנת 32  לספירה, ולאחר שלושה ימים בקבר, קם לתחיה. אין אישיות אחרת בכל ההיסטוריה האנושית שקיימה את הנבואות הללו.

ישוע הוא משיח ישראל, גואל העולם, בן האלוהים, אדון האדונים, אל-שדי.

האמונה בו נובעת מהבנה של כתבי הקודש – התנ"ך ואמונה בכתוב שם כדבר אלוהים.

שאול השליח ידע את כל הנבואות והפרטים הללו עוד לפני שנושע. הוא היה בקיא בכתבי הקודש מנערותו. לאחר שחווה את ישוע כאלוהים, זכה שאול להפנים את משמעות הפסוקים שידע בעל-פה. זאת בדיוק פעולת רוח הקודש כפי שכתוב באיגרת הראשונה לקורינתים ב 10-15. גם כתבים חוץ-כתבי-קודשי מציינים את קיומו של ישוע המשיח ופועלו.

יוספוס פלביוס (יוסף בן מתתיהו: קדמוניות היהודים ספר 18, פרק 3)

היסטוריון רומאי בשם טכיטוס – Annals 15.44.

תלמוד בבלי – סנהדרין 43, עבודה זרה 16-17.

מהו כוחה של הבשורה?

בפסוק 16 שאול השליח בעצמו הגדיר אותה:

"…היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא יהודי". להושיע ממה? מזעם אלוהים על חוטאים.

דברתי עד כה על הרבה מרכיבים של הבשורה. כעת אפרט אותה למרכיביה:

אלוהים בא לעולם בדמות אדם [האדון ישוע, בן-האלוהים] כדי לשלם בחייו את העונש שכל אדם היה צריך לשלם בעצמו בגלל החטא שבחייו (קוהלת ז 20, אל הרומים ג 23, ו 23, ישעיה נג, יוחנן ג 16). בן האלוהים בא לעולם כדי לשאת את חטאינו – לסבול בעבורנו את זעם אלוהים עלינו בעבור חטאינו, ובתמורה לאמונה בו, הוא מעניק למאמין בו את צדקתו שלו (קור"ב ה 21, אל הרומים ה 1-11).

בן האלוהים, ישוע המשיח, קם מן המתים לאחר שלושה ימים שהיה קבור בקבר, זאת כדי להוכיח לנו   בני האדם שקורבנו התקבל, וכעת כל שהבטיח לנו שריר וקיים. ז"א, גם לנו צפויה אותה תקומה מן המתים ונצחון על המוות (יוחנן כ 1, אל הרומים י 9-10, קור"א טו 1-5,  45-58).מסיבה זו הבשורה גם נקראת: בשורת בנו (א 9), וכן בשורת המשיח (א 16).

מה צריך בן אדם כמוני וכמוך לעשות כדי להיוושע מזעם אלוהים ולקבל חיי נצח?

שאול השליח הגדיר זאת בקצרה בפרק י 9-10:

"…ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע." (א 17, יוחנן ג 15).

מסר זהה אנו מוצאים גם במעשי השליחים י 43:

"…עליו כל הנביאים מעידים כי כל המאמין בו יקבל בשמו סליחת חטאים."

רבות מדברים על הישועה ועל מחירה.

לעיתים אנו שומעים אנשים האומרים: רק תאמינו שישוע הוא האדון והמושיע מן החטא, ותוושעו.

האם כל מה שצריך לעשות אדם כדי להיוושע ולזכות בחיי נצח עם אלוהים, זה להאמין בו?

כן! אבל, זה נשמע זול וקל מדי…!

זה רק נראה כך. אמונה כנה ואמיתית מתבטאת בביטול העצמי ואימוץ מלא של רצון אלוהים לחיי, ובכל תחום (איגרת יעקב ב 26). משמעות הביטוי: עבד יהוה!

אדם נושע באמת מבטא את החיים החדשים שלו בכך שפרי הרוח – תכונות האופי של אלוהים – הופכות להיות תכונותיו (אל הגלטים ה 22-23).

אדם נושע הינו בריאה חדשה (אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 7). כבריאה חדשה, כל רצונותיו ושאיפותיו זה למלא את רצון אלוהים ולפאר את שם האדון ישוע.

כל המבין את הכתוב בשורות אלו יודע שהמאבק האישי להילחם נגד תאוות הבשר הינם קרב אבוד אם אלוהים לא ילחם בעדנו.

לכן, אנו הנושעים יכולים לנצח בקרבות הרוחניים רק בגלל שרוח אלוהים שוכן בגופנו ועוזר לנו להילחם  ולנצח בכל מאבק רוחני (אל האפסים ו 10-18, יוח"א ד 4).

אדם הטוען להיותו מאמין אך אינו מציית לרצון אלוהים כדרך חיים, אינו נושע.

אמונתו כאמונתם של השדים: הם יודעים את האמת אך אינם מצייתים לה' ואף פועלים נגדו (איגרת יעקב ב 19).

ומדוע שאאמין בהבטחה הזו של אלוהים?

רבותיי, אנו מבטאים אמונה בתחומים רבים בחיינו.

אנו יושבים על כסא ואיננו בודקים את שלמות הכסא וחוזקו בכל פעם שאנו יושבים עליו.

מדוע? כי אנו בוטחים באיכות המוצר.

אנו מתניעים את הרכב ונוסעים בכל בוקר לעבודה ולא בודקים היטב את מערכת הבלמים.

מדוע? כי אנו בוטחים באיכות המוצר.

אנו נכנסים למטוס וטסים מבלי לבקש את דוח ביקורת המטוס – מדוע? כי אנו בוטחים בחברה.

הנה אנו בוטחים באיכות מותגים כמו מרצדס, ב.מ.וו, אל-על, לופטהנזה למרות שכל אחד ממפעלים וחברות אלו ידעו כשלונות…

האם אלוהים הפר הבטחה כלשהי?

האם נבואה כלשהי של אלוהים לא התגשמה?

לכן, יש לנו את כל הסיבות להאמין להבטחות של אלוהים בכתבי הקודש.

כן, אם אאמין כפי שהכתוב אומר – ישוע האדון, כי אז אוושע!

מדוע שאלוהים יעשה דבר שכזה עבור בני אדם?

אלוהים יזם וסיפק את כל מרכיבי ישועת האדם מקללת החטא, מכיוון שהאדם, יהיה אשר יהיה, אינו מסוגל להושיע עצמו מקללה שכזו.

אלוהים הזהיר את אדם ואמר לו שאם יאכל מפרי העץ האסור – מות ימות.

לאחר שהאדם חטא, הוא מת מיידית מבחינה רוחנית ובנוסף לכך נכנס המוות הפיזי למעגל החיים. משלב זה, האדם עיוור לכל עניין רוחני, ויוכל להבין את פועל אלוהים רק בעזרת רוח הקודש (ראה יוחנן ג 1-11, קור"א ב 10-15). האדם נגוע בחטא, ולכן לא יכול להציג שום קדושה הנובעת מעצמו.

אם אלוהים לא יזום ויעשה בעבורנו, כי אז נגזר על כולנו למות ולבלות את הנצח בריחוק מאלוהים, בסבל וכאב. במילים פשוטות: בני האדם מגיעים לעולם במצב רוחני "מת".

ז"א, האדם אינו צריך לעשות דבר בכדי להגיע לגיהנום – הוא נולד עם מנוי ששולם מראש (בראשית ג). לפיכך, אלוהים חייב להתערב בחיי האדם כדי לשנות את המצב העגום הזה.

מה הניעה את אלוהים להושיע בני אדם חוטאים?

התשובה הברורה והמלאה ביותר כתובה בבשורת יוחנן ג 16:

"…כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם". הסיבה לישועתנו מונעת מאהבת אלוהים. תודה לאלוהים שזו הסיבה ולא דבר או מעשה שתלוי ביכולתנו או ביופיינו.

לאהבת אלוהים את האדם יש תכלית ומטרה.

מהי תכלית ישועת האדם מלכתחילה? על כך שאול כותב בפסוקים 5-7:

5 "דרכו קבלנו חסד ושליחות להביא לידי ציות שבאמונה בכל האומות למען שמו.

6 ביניהם גם אתם קרואי ישוע המשיח.

7 ובכן, אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים: חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

בפרק טו 16 שאול הוסיף לענות על שאלה זו ואמר:

"…להיות משרת קודש של המשיח ישוע בשביל הגויים ולכהן בבשורת אלוהים, כדי שהגויים יהיו    למנחה רצויה, מקודשת ברוח הקודש."

שאול מבהיר שהאדון בחר בו למשימה מאוד ברורה.

להביא את הבשורה לכל קצווי תבל כך שכל בני האדם יצייתו לאמת מתוך אמונה.

בפסוק 6 אומר שאול שגם המאמינים ברומא כלולים במשימה הזו שהאדון נתן לו.

מדוע ששאול יציין שגם המאמינים ברומא כלולים במשימה שהוטלה עליו?

כאמור, שאול לא היה חלק מגרעין המאמינים שהקים את הקהילה ברומא (טו 20-24).

הקהילה ברומא גם לא הוקמה על ידי שמעון פטרוס כפי שטוענת הכנסיה הקתולית.

הקהילה ברומא הוקמה על ידי עולי רגל יהודים שעלו לירושלים בחגים ושם פגשו את האדון ישוע או שמעו את הבשורה ונושעו (ראה מע"ש ב, יוחנן ב וכו). בחזרתם לרומא הם חלקו את הבשורה עם אחרים ומאוחר יותר הוקמו אסיפות של המאמינים בבתיהם הפרטיים.

בקהילה ברומא היו מורים ומאמינים שנחשבו לאבני יסוד אותה קהילה.

המאמינים ברומא מן הסתם נכנעו למרותם של אותם מורים.

שאול השליח מנסה באיגרתו (בין היתר), להציג את סמכותו ועקרונות האמונה שלו כדי להבהיר, שלמרות שהוא לא נחשב לגרעין אותה קהילה ברומא, הרי מתוקף היותו שליח מטעם האדון, יש לו הסמכות ללמדם, להדריכם ולהכשירם לעבודת האדון.

פעולתו לא נועדה רק להעשיר את ליבו ונפשו, אלא היא טומנת בחובה ברכה רבה גם למאמינים ברומא.

פסוקים 5-7 מתארים שלושה שלבים שכל מאמין חייב לחוות:

1. חסד ה' בישועת המאמין וציודו בכל הכלים הנדרשים לחיי קדושה ושירות.
2. שליחות – מטרה.
3. זכויות מיוחדות – כתוצר לוואי.
4. חסד ה' בישועת המאמין וציודו בכל הכלים הנדרשים לחיי קדושה ושירות

שאול מלמדנו שכל הטובה שבאה עלינו בני האדם מקורה בישוע המשיח.

בגלל אמונתנו בו, קיבלנו את כל מה שלא יכולנו להשיג בכוחות עצמנו ואת כל מה שלא מגיע לנו בדין צדק (אל האפסים ב 8-10, טיטוס ב 14, אל הרומים ג 24, 27-28).

חסד אלוהים אינו ביטוי המציין רק את פעולת ה' בישועתנו אלא גם ביטוי המציין את כל הכוח

שאלוהים מעניק לאלו שבחר, כדי שישרתוהו ויחיו על פי רצונו. מכאן, מילה נרדפת לחסד היא = כוח ויכולת! (ראה גלטים ה 4, אפסים א 3, קור"ב ח 9, קור"א ב 9, ישעיה סד 3, סה 16-17).

חסד – גם מתייחס למתנות הרוח, כשרונות שאלוהים מעניק לכל אחד מילדיו הנושעים. אלוהים מצפה  מכל אחד מאיתנו לשרת אותו על פי מתנות הרוח – יכולות וכשרונות – שהוא העניק לנו. בדרך זו נממש את תשועתנו (אל הפיליפים ב 12-13).

כדי להבין בקצרה את הנאמר, אומר זאת במילים פשוטות:

אלוהים לא הושיע את בני האדם רק למען יהיו נושעים.

אלוהים הושיע את בני האדם כדי שיוכלו לעשות את רצונו ולפעול את פעולתו בטוהר וקדושה שיפארו את שמו. לראיה:

אפסים ב 10: "שהרי מעשי ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם…"

טיטוס ב 14:  "אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים…"

2. שליחות – מטרה, תכלית

שאול מבהיר שהשליחות בה הוא נמצא ולמענה מוסר הוא את חייו, אינה רעיון שעלה במוחו ביום בהיר, אלא מצווה ופקודה, המלווה בכוח אלוהים [חסד], שקיבל ישירות מן האדון ישוע.

ישועת האדם בפעולת החסד של האדון ישוע, נועדה להחזיר את האדם למקום הראשוני, בו הוא נמצא  בהתחברות עם אלוהים, שותף לאופי ולטבע האלוהי, ומודיע את בשורת אלוהים לכל אדם, למען כל פה  יכריז שישוע הוא האדון וכל ברך תכרע לפניו (אל הפיליפים ב 4-8),  (אל האפסים ב 10 – מעשי ידי אלוהים אנו – ברואים למעשים טובים…).

השטן ניסה לפגום בשלמות הבריאה, אך אלוהים ניצח ופועל להשלים הכל. כעת אלוהים יכול להביט על כל פועלו ולראות שלמות בכל. כעת כל נברא מביט על פועלו של אלוהים ומפאר את אלוהים בפה מלא ( ישעיה מה 22-25, מח 3-11, יחזקאל לו 16-22, יוחנן יז 4, אל האפסים א 3-22, אל הפיליפים ב 10-11, קור"א י 31, קור"ב ד 15, אל העברים ב 10).

לשליחות שלנו יש מטרה מאוד ברורה:

שאול אמר: להביא לידי ציות שבאמונה (פ. 5). וכן כמנחה רצויה (טו 16), ז"א, שליחי הבשורה (וכל  אחד מילדי אלוהים כלול בהגדרה הזו), אינם אינקויזיטורים המענים כל אדם החושב שונה מהם, אלא   תלמידי האדון אשר מלמדים את בשורת החסד לכל אדם, כך שיבין ויאמין, ויפעל לציית לאלוהים מתוך  אמונה ואהבה. כך בביתם, בבית אלוהים או במקום עבודתם.

מסיבה זו שאול מכנה את המאמינים בשמות כגון:

• שגרירי המשיח: קור"ב ה 20
• אזרחי שמיים: אל הפיליפים ג 20.
• איגרת כתובה של המשיח: קור"ב ג 1-3.
• ריח ניחוח לאלוהים: קור"ב ב 14-17.

שאול השליח אומר בדיוק את מה שאמר האדון ישוע לתלמידיו לפני עלייתו השמיימה:

"…על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל מה שציויתי אתכם…" (מתי כח 18-20).

ניתן לעשות אדם לתלמיד על ידי השקעה בחייו, ועל ידי דוגמא אישית.

מאחר שטבילה שאינה נובעת מאמונה והחלטה אישית אינה רצויה לאלוהים, יוצא שהוראת השליחים     והמורים חייבת להיות כזו שמכוונת את לב התלמיד לאדון ישוע – מוקד אמונתו וישועתו.

שמירת כל מצוות אלוהים גם ובמיוחד בעת שהמורים אינם בנמצא – היא הוכחה לאמונה מושיעה הנובעת מהבנה והפנמת האמת ולא מלחץ ואיום.

לפיכך, להביא לציות שבאמונה אנשים אחרים הינו מסלול חיים הדורש ממך אמונה בוגרת, נחישות והקרבה.

3. זכויות מיוחדות – כתוצר לוואי: אהובי אלוהים, קדושים (פ. 7).

"…ובכן, אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים: חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

בפסוק זה שאול גם מציין למי מיועדת האיגרת. לכל המאמינים ברומא.

חסדו של אלוהים שניתן לנו והתכלית המיוחדת לחיינו מעידים על כך שאנו אכן יקרים לאלוהים.

עד כמה אנו יקרים?

אנו אהובי אלוהים, הנקראים להיות קדושים.

אהובים – עד כי אלוהים בעצמו שילם בחייו כדי להעניק לנו חיים – יוחנן ג 16.

אהבת אלוהים אינה דבר שמדברים עליו רק בספר הברית החדשה.

אהבת אלוהים והקרבתו לילדיו ממלאת את דפי התנ"ך ובמיוחד את מזמורי התהילים (כה 6, כו 3, לו 6-7, ישעיה סג 7, ירמיה לא 3, מיכה ז 14-17, יוח"א ג 1).

במה מתבטאת אהבת אלוהים לנו?

א. בסליחה על חטאים: ישעיה נג.

ב. בעזרה והנתינה לנו עוד בהיותנו לא מושלמים, ולעיתים עוד בהיותנו פוגעים בתוכניתו של אלוהים (אל האפסים א 6, אל הרומים ה 1-11).

ג. בקריאה לכל אדם לבוא אל אלוהים כי אלוהים מבטיח לקבל כל חוטא המתוודה באמת על חטאיו ומחפש את אלוהים בלב שלם.

(פסוקים המצביעים על בחירתו של אלוהים את ילדיו: מתי כ 15-16, יוחנן טו 16, יז 9, מע"ש יג 48, אל הרומים ט 14-15, יא 5, קור"א א 9, אל האפסים ב 8-10, קולוסים א 3-5, תסל"א א 4-5, תסל"ב ב 13, טימ"ב א 9, ב 10, פטר"א א 1-2, התגלות יג 8, יז 8, 14).

ד. בהסרת זעמו מעלינו בגלל שנושענו בדם בנו אהובו (תסל"ה ה 9). ז"א, אנו לא נחווה את עונש אלוהים על עולם חוטא שדוחה את אלוהים. אנו נילקח אל אלוהים בהילקחות (התגלות ג 10, תסל"א ד 13-18, יוחנן יד 1-3).

ה. בכך שאנו יכולים לקרא לו: אבא אבינו (ח 15). אנו ילדי אלוהים וככאלה אנו שותפי נחלתו                (אל הגלטים ד).

מלבד היותנו אהובים על ידי אלוהים, שאול גם מציין שכל המאמינים נקראים: קדושים.

קדושים: ז"א, ייחודיים לתפקיד מסוים שאלוהים קבע מקדם.

קדושים: ז"א שותפים לאופי נטול החטא של אלוהים. עומדים בטוהר ואמת ופועלים על פי מדדים אלו כפי שאלוהים חי ופועל. במילים פשוטות: שותפים לאופי של אלוהים.

מסיבה זו אלוהים מכנה אותנו – ילדיו (אל הגלטים ד 1-11) ומאפשר לנו לקרא לו: "אבא, אבינו" אל הרומים ח 15.

כל מי שמבין את משמעות ההגדרה של המילה "קדוש", יכול להבין שאף אדם אינו יכול להפוך עצמו לקדוש בכוחות עצמו.

כבני אדם נולדנו חוטאים וראויים לזעם אלוהים (קוהלת ז 20, תהילים נא 7).

הפיכתנו לקדושים היא פועל חסד של אלוהים בחיינו.

אלוהים צריך להחליט להפריד אותי משאר בני האדם ולקדש אותי לעצמו.

אנו לא ילדים נטושים ועזובים אלא יקרים במיוחד ובלי זכויות:

לנו אלוהים קורא: יורשי נחלתו, שותפי נחלה (אל הגלטים ד).

אלוהים אינו מצפה מאיתנו שנגיע לרמה שכזו בכוחות עצמינו. אלוהים מביא אותנו לרמה זו בעזרת כוח רוח הקודש שהוא השכין בכל אחד מילדיו הנושעים. בכך הפך אלוהים את גופנו ואותנו לא רק לילדיו אלא גם למשכנו הארצי (קור"א ג 16-17).

הערה:

הצעה לחלוקת איגרת אל הרומים:

1. פרקים א-ח: צדקת אלוהים מתגלית בבשורה.
2. פרקים ט-יא: צדקת אלוהים היא בהרמוניה עם דרכיו ופועלו.
3. פרקים יב-טז: צדקה אלוהית מניבה צדקה מעשית בחיי המאמין.

איגרת שאול אל הרומים

פרק א 8-17

לאחר ששאול ציין את שליחותו כשליח האדון ישוע, ולאחר שהבהיר שהבשורה אודות ישוע היא בשורת אלוהים שהייתה בפי כל נביאי התנ"ך, שאול ממשיך בדברי פתיחה לפני שיפתח את הרצאתו המדהימה אודות: איך הבשורה מבטאת ומגלה את צדקת אלוהים לבני האדם.

פסוקים 8-17: מילות הודיה והסבר.

8 "ראשית, אני מודה לאלוהי על כולכם באמצעות ישוע המשיח, משום שדבר אמונתכם נשמע בכל העולם. 9 והאלוהים אשר אני עובד אותו ברוחי בהכריזי את בשורת בנו, הוא עדי לכך שאני מזכיר אתכם ללא הרף בתפילותי, 10 ומבקש אני תמיד כי אצליח פעם באיזה אופן שהוא לבוא אליכם, אם ירצה אלוהים, 11 שכן אני נכסף לראותכם כדי לחלוק עמכם מתנה רוחנית לחיזוקכם. 12 כלומר, שנתעודד יחדיו באמונה המשותפת לכם וגם לי. 13 אינני רוצה שיעלם מכם, אחי, שפעמים רבות התכוונתי לבוא אליכם, כדי שגם בקרבכם אוכל לעשות פרי כבקרב  יתר הגויים, אך עד כה נמנע ממני לבוא.

14 חייב אני ליונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות.

15 משום כך ברצוני לבשר את הבשורה גם לכם הנמצאים ברומא.

16 אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא-יהודי. 17 כי בה צדקת  האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: "וצדיק באמונתו יחיה."

בפסוקים 8-17 שאול מציין מספר נקודות חשובות:

א. את הסיבה בעטיה הוא מודה לאלוהים עבור המאמינים ברומא (פ. 8-9).

ב. החשיבות ששאול רואה בביקורו העתידי ברומא (פ. 10-15)

ג. הסיבה שעד כה לא ביקר ברומא (פ. 13ב).

ד. הסרת ספק או שמועות: אינני בוש בבשורת המשיח (פ. 16-17).

א. הסיבה בעטיה הוא מודה לאלוהים עבור המאמינים ברומא (פסוקים 8-9).

"ראשית, אני מודה לאלוהי על כולכם באמצעות ישוע המשיח, משום שדבר אמונתכם נשמע בכל העולם. והאלוהים אשר אני עובד אותו ברוחי בהכריזי את בשורת בנו, הוא עדי לכך שאני מזכיר אתכם ללא הרף בתפילותי,.."

שאול פותח את האיגרת בציון הודיה לאלוהים עבור המאמינים ברומא – אליהם הוא שולח את איגרתו. מאוד נעים לקבל איגרת הפותחת בדברי עידוד וברכה, ואומנם המחמאה הזו הייתה מגיעה לאותם מאמינים ברומא.

דבר אמונתם הגיע לכל קצווי האימפריה הרומית – לכך הכוונה במילים של שאול: כל העולם.

משמע: קהילת המאמינים ברומא הייתה קהילה חיה. זו קהילה שהפיצה את דבר אמונתה בכל מקום ובכל הזדמנות (טז 19).

בעת ההיא, רומא הייתה "מרכז העולם" מבחינה תרבותית ופוליטית.

כל מה שנחשב וכל מי שנחשב עבר שם. שם גם יכלו המאמינים להשמיע את דבר הבשורה אשר הגיע תוך פרק זמן קצר לכל קצווי האימפריה הרומית.

הבשורה נחשבה בעיני הרוב המוחלט של בני רומא לפילוסופיה בזויה (קור"א א 18-25).

רוב המאמינים הראשונים היו מבין המעמד הנמוך או עבדים.

והנה, קהילת המאמינים ברומא ספגה עלבונות וביקורות ועדיין אותם מאמינים נשאו בגאון את בשורת החיים בדם המשיח ישוע.

יישום:

האם גם אנו נתמיד לאחוז בבשורת האמת כאשר יבוזו לנו או יאיימו על חיינו?

האם כל מי שמכיר אותנו יכול להעיד ששמע מאיתנו את דבר בשורת ישוע?

ראו לדוגמא:

כמעט כל אדם אשר בא מאילת ושמע את הבשורה, שמע אותה מפיו של גון פקס…

מה הדבר אומר על גון פקס?

1. אינו בוש בבשורה
2. מנצל כל הזדמנות לחלוק את אהבת אלוהים דרך כפרת החטאים בדם ישוע
3. אהבת אדם

אנו זקוקים להרבה כמוהו. ולכן ראוי שנתפלל עבורו ללא הרף…

שימו לב ששאול מודה לאלוהים עבור המאמינים ברומא "באמצעות ישוע המשיח".

למה הכוונה?

א.בזכות כפרתו של האדון ישוע נפלה מחיצת האיבה וכעת יכולים יהודים וגויים להתאחד בגוף אחד הנקרא קהילה – גוף המשיח (אל האפסים ב 15).

ב.במילים הסתומות הללו שאול השליח כבר מציין את המפתח והצוהר דרכו ניתנו הישועה וחיי הנצח לילדי אלוהים.

האדון ישוע הינו המתווך בינינו האנשים החוטאים לאלוהים. ישוע המשיח הוא הכוהן הגדול שלנו, המייצג אותנו לפני אלוהים האב (אל העברים ז 24-28, ט 11, 15, י 19-21)

בזכותו ובגללו אנו המאמינים יכולים לקרא לאלוהים: "אבא אבינו" (ח 15).

ישוע עצמו אמר לתלמידיו בבשורת ייוחנן טו 16:

"…וכל אשר תבקשו מהאב בשמי הוא יתן לכם."

כך שאול השליח מלמדנו להתפלל:

להציג לפני אלוהים האב את כל בקשותינו העומדות על פי רצונו – וכל זאת בשמו של האדון ישוע! בזכות פועלו של האדון ישוע – אנו יכולים לגשת לנוכחות האב, לשוחח עימו כילדיו ולהתברך בכל אשר לו.

שאול מציין שהוא מתפלל עבור המאמינים ברומא ללא הרף.

ז"א, הם נמצאים על ליבו. מדוע?

כי הצורך בביקור ברומא נמצא לנגד עיניו, וכל העת הוא מתפלל ומבקש מאלוהים את האות והסימן לזמן הראוי לביקור שכזה. מסיבה זו, בכל פעם שהענין עולה במוחו – וזה לעיתים תכופות, הוא מזכיר את שמם לפני אלוהים.

בפסוק 9 שאול אומר:

"…והאלוהים אשר אני עובד אותו ברוחי בהכריזי את בשורת בנו, הוא עדי לכך שאני מזכיר אתכם ללא הרף בתפילותי…".

למה בדיוק מתכוון שאול במלים אלו?

התשובה כבר נתנה בעבר על ידי האדון ישוע בכבודו ובעצמו לאשה השומרונית ליד באר יעקב שבשכם (יוחנן ד 23-24):

"…אולם תבוא שעה, ועתה היא, שעובדי האל האמיתיים ישתחוו לאב ברוח ובאמת, כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב. האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת."

בתשובתו ישוע המשיח הבהיר לאשה הושמרונית שעבודת אל אמיתית אינה מוגבלת לעיר או בנין אלא מתבצעת בכל מקום ומבוססת על אמונה באלוהים וקיום רצונו על פי הכתוב בדברו ועל פי הנחיית רוח הקודש בכל מקום ובכל עת.

שאול משתמש במשפט דומה באיגרת לפיליפים ג 3, טימ"ב א 3, ב 22.

מסיבה זו בין היתר שאול מכריז על עצמו כעבד אלוהים אשר חי ונושם את רצון אלוהים

(אל הגלטים ב 19-20).

ב. החשיבות ששאול רואה בביקורו העתידי ברומא (פ. 10-15):

10 ומבקש אני תמיד כי אצליח פעם באיזה אופן שהוא לבוא אליכם, אם ירצה אלוהים,

11 שכן אני נכסף לראותכם כדי לחלוק עמכם מתנה רוחנית לחיזוקכם. 12 כלומר, שנתעודד יחדיו באמונה המשותפת לכם וגם לי. 13 אינני  רוצה שיעלם מכם, אחי, שפעמים רבות התכוונתי לבוא אליכם, כדי שגם בקרבכם אוכל לעשות פרי כבקרב יתר הגויים, אך עד כה נמנע ממני לבוא. 14 חייב אני ליוונים וגם לבני עמים אחרים, לבני תרבות וגם לחסרי תרבות. 15 משום כך ברצוני לבשר את הבשורה גם לכם הנמצאים  ברומא.

שאול הכיר היטב בחשיבות סמכותו כשליח.

שאול ידע והפנים את העובדה שאלוהים בחר בשליחים כדי להמשיך ולומר את מה שאנו מכנים בצדק: כתבי הקודש, דבר אלוהים חיים.

מכיוון שהאדון ישוע בחר בו כשליח לגויים, שאול פונה אל המאמינים ברומא בין היתר כדי לקיים את התכלית שלשמה האדון בחר בו. שם ברומא יש יותר "גויים" המכונים בפי שאול: "יוונים ובני עמים אחרים"

בענווה שלמה וכנה, שאול ידע שיש לו מידע וחכמה רבה בכתבי הקודש, כך ששרותו בקהילה ברומא תעניק למאמינים כלי עזר חיוניים ביותר שבהם יוכלו להתבגר רוחנית ולהתמודד טוב יותר עם שלל הפילוסופיות ושקרים הרוחניים הנמצאים ברומא.

כשליח, הוא זכה ליכולות רוחניות ועל טבעיות שלא היו למאמינים אחרים (קור"ב יב 12, אל העברים ב 2-4).

ככזה, הוא ראה את החובה שגם קהילה כל כך ראויה כמו זו שברומא תזכה לביקורו ושירותו של שליח כדי להתעודד, להתבגר מבחינה רוחנית ולהציג פרי רב וראוי לאלוהים.

בכל מקום בו שאול שרת את האדון, הוא וכל שאר המאמינים זכו לראות פרי רב של נושעים המפארים את שם האדון ישוע.

שאול חפץ בכל מאודו לאפשר למאמינים ברומא ליהנות ולחוות את הברכות הרבות מספור שבהן התברכו כל שאר המאמינים באיזורים בהם הוא ביקר עד כה.

למה הכוונה במילה: "פרי" בפסוק 13?

כתבי הקודש מכנים שלושה דברים כפרי רוחני.

1. פרי הרוח – אל הגלטים ה 22-23 – הכוונה לתכונות האופי של אלוהים.
2. חיי קדושה. ז"א, חיים על פי רצון אלוהים ותוכניתו בחיי (אל הרומים ו 22,פיליפיים ד 16-17, עברים יג 15).
3. מאמינים חדשים – טז 5:"…דרשו בשלום אפינטוס יקירי, שהיה פרי ראשון      למשיח במחוז אסיה"  (ראה גם אל הרומים טו 16).

ג. הסיבה שעד כה לא ביקר ברומא (פסוק 13 ב).

"…אינני רוצה שיעלם מכם, אחי, שפעמים רבות התכוונתי לבוא אליכם, כדי שגם בקרבכם אוכל לעשות פרי כבקרב יתר הגויים, אך עד כה נמנע ממני לבוא".

שאול מבהיר שהרצון לבקר את המאמינים ברומא מקנן בליבו זמן רב, אלא, שעד כה הדבר נמנע ממנו. למה הכוונה?

שאול מפרט את ההסבר בפרק טו בפסוקים 14-33.

שם שאול מסביר שאומנם האדון בחר בו לשרת את הגויים, אך העדיפות ניתנה לבקר במקומות בהם עדיין לא בשרו עדיין את שם המשיח (טו 20).

מכיוון שברומא כבר שכנו מורים מיומנים והקהילה פרחה גם ללא עזרתו של שאול, היה נכון מבחינתו להעדיף לבקר במקומות בהם לא הגיעה כל מאמין בוגר כלשהו.

בפסוק 20 שאול מציין סיבה הגיונית נוספת לאי ביקורו ברומא עד כה, או את הסיבות שמנעו ממנו לבקרם עד כה. טו 20: "…כדי שלא אבנה על יסוד של אחרים".

שאול לא רצה להצטייר כאחד המנסה לרכב על הצלחה של אחרים, או ליצור מתיחות כלשהי בינו לבין מאמינים אחרים, לכן העדיף ללכת למקומות בתוליים מבחינת הבשורה.

אז, מדוע שכעת שאול ישאף לבקרם ואף יוכל לציין מועד משוער? (טו 24)

התשובה בפרק טו 22-23:

"לכן גם פעמים רבות נמנע ממני לבוא עליכם. אבל כעת, הואיל ואין לי עוד מקום לפעולה באזורים האלה, ושנים רבות משתוקק אני לבוא אליכם…"

שאול הגיע למסקנה שהוא השלים את שירותו במקומות שהאדון ציין לו.

מאחר שמילא את רצון האדון, הוא מרגיש נוח ומוכן לבקר כעת את המאמינים ברומא.

שאול תכנן להגיע לספרד (טו 24). מכיוון שרומא נמצאת בדרך לספרד, הוא חשב שיוכל באותה הזדמנות לבקר את המאמינים ברומא.

מבחינתו הוא אף קיווה וציפה שהמאמינים ברומא ישלחו אותו לספרד – משמע – יתמכו בו בשליחות החשובה הזו.

לאלוהים היו תוכניות אחרות עבור שאול השליח. אנו יודעים ששאול אומנם ביקר ברומא, אך בילה זמן רב בכלא, מחכה לתשובה הקיסר בענינו (מעשי השליחים כח 11-31).

ד. הסרת ספק או שמועות: אינני בוש בבשורת המשיח (פסוקים 16-17).

"אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין, את היהודי בראשונה וגם את הלא-יהודי. כי בה צדקת האלוהים מתגלית מתוך אמונה לתכלית אמונה, ככתוב: "וצדיק באמונתו יחיה."

פרק א 21-32

התכחשות לאמת ותוצאותיה – המשך

הפסוקים אותם נלמד בשיעור זה טעונים ביותר.

מדובר בפסוקים המבהירים במילים פשוטות ומובנות לכל אדם את תוצאת ההתכחשות לאמת של אלוהים. למרות שאלוהים מפרט בשפה שווה לכל נפש מה מותר ומה אסור ואת התוצאות של הבחירה השגויה, מעדיפים רוב בני האדם להתכחש לאלוהים, להתעלם מאזהרותיו הברורות ולעשות את הרע בעיני אלוהים, וכל זאת למרות שהתוצאות הקשות של החלטותיהם נראות בחייהם ובחיי אנשים כה רבים בעולם.

הבה נקרא את פסוקים 21-23:

21. "…שהרי למרות שיודעים הם את אלוהים לא כבדו אותו כראוי לאלוהים, אף לא הודו לו, אלא נתפסו למחשבת הבל ונטמטם לבם האוילי.
22. הם התיימרו להיות חכמים, אך נהיו לכסילים
23. והמירו את כבודו של אלוהים בלתי חולף בדמות צלמו של אדם בן-חלוף ובדמות צלמי עופות, חיות ורמשים.

בשיעור שעבר למדנו שאלוהים אינו מסתיר את עובדת קיומו, אלא מציג את אלוהותו וריבונותו – את עצמותו הנעלמת, באמצעות הבריאה המופלאה (תהילים יט).

אלוהים גם ברא את האדם עם שכל ויכולת להבין שהבריאה נבראה על ידי גורם בעל אישיות ואינטלקטואל.

שאול השליח מבהיר בפסוק 21 שבני האדם יודעים היטב בפנימיותם שאלוהים קיים (פ. 20), ולמרות זאת לא כבדו אותו כראוי לו!.

מכאן, עוצמת הבריאה כוללת את כל המרכיבים הנחוצים לאדם להבין שקיים בורא, ומכאן לחפשו ולבסוף לבקש את ישועתו.

לראיה, ראו את מזמור תהילים יט. המזמור מתחיל בתיאור הבריאה ומסתיים בישועת האדם.

ראו לדוגמא את איוב, אברהם, ובני דורות קדומים שידעו כל כך הרבה אודות אלוהים וישועתו, עוד לפני שנכתב דף אחד בכתבי הקודש.

כל המביט על הבריאה רואה שהיא מכילה את כל שאדם זקוק לו למחיה.

ראו את האקלים, עונות השנה, גשם ושמש. ראו את כל הצומח והחי בבריאה.

ראו את הכוכבים וכל צבא השמים על כל צורותיהם וגודלם…

ראו את החכמה שאלוהים העניק לאדם וליצורים בבריאתו.

כל שבבריאה נראה כאילו מכוון עבור האדם (תהילים ח). אסטרונומים בודקים נתוני כוכבים אחרים ועדיין לא מצאו כוכב כמו "ארץ" שבו תנאי מחיה לבני אדם ובעלי חיים.

כל הבריאה זועקת שהבורא אוהב את אלו שברא והציב בבריאתו.

התגובה הראשונה של אדם, יהיה מי שיהיה, צריכה להיות: יראה, כבוד, ענווה וכניעה לבורא העצום והכל יכול.

התגובה הראויה היא זעקה וקריאה לבורא הנפלא הזה. רצון עז להכיר אותו ולהיות קרוב אליו.

כתבי הקודש מלמדים שאלוהים ער ורגיש לקריאת האדם המחפש אותו באמת.

כאשר זוכה אותו אדם להתגלות המיוחדת של אלוהים אליו, ז"א לתשובתו של אלוהים, עליו לחיות ולפעול על פי ההבנה אודות אלוהים. כך מכבדים את אלוהים!

שימו לב, אחים ואחיות יקרים.

אנו חיים בתקופה בה לא רק קיימת הבריאה אלא גם דבר אלוהים השלם.

אם הבריאה לבדה בכוחה לגרום לאדם לכבד את אלוהים, על אחת כמה וכמה קל לנו היום לכבד את אלוהים בדיוק כפי רצונו, כשכל דברו ומילותיו כתובות לנו בכל שפה אפשרית, וחלק ניכר של הנבואות כבר התגשמו והוכיחו שישוע הוא האדון והמושיע.

אך אנשים רבים מדי לא פעלו כפי שאלוהים ציפה מהם.

במקום לכבדו, ולהעמידו בראש ותכלית חייהם, הם הציבו דברים אחרים כאלוהיי חייהם.

כולנו יודעים שלא קיים וואקום רוחני.

במקום שלא ממליכים את אלוהים כמלך, בין אם במודע או לא, הרי שממליכים את השטן כמלך!

ואיך הדבר מתבטא במציאות?

אותם אנשים מחשיבים כאלים: יצורים, פסלים, גרמי שמים או את עצמם…וחוכמתם…

כל אלו הינם ביטויים והוכחות לכך שאותו אדם המליך את השטן על כל מהלך חייו!

מדוע שבני אדם יעשו כאלו דברים?

כאשר הסירו את אלוהים מחייהם, הם הפכו לאדונים על כל מעשיהם ורגשותיהם.

כעת אינם חייבים (לדעתם) לעמוד בתנאים ובציפיות של אלוהים. הם אינם מרגישים חובה להילחם נגד תאוותיהם ונגד רצונותיהם הנוגדים את רצון אלוהים.

מכיוון שכל שאר האפשרויות הן בתחום המוות הרוחני, יוצא ששום גורם כבר לא אומר להם שהם טועים או סוטים מדרך האמת. בהתכחשות לאלוהים הם כאילו מסירים את האצבע המאשימה של אלוהים המופנית כלפיהם וכעת מרגישים נוח יותר – אין מי שמאשים אותם או גורם להם להרגיש חוטאים.

בהתכחשותם לאלוהים – יהוה של התנ"ך – אותם אנשים הסירו את האור היחידי שיכול לנווט את חייהם לריצוי אצל אלוהים, וכעת קובעים לעצמם את רמת המוסר שלהם ואת תכלית חייהם בנפרד מאלוהים (ראה בשורת יוחנן ג 19-21).

בדרך זו הם מייצרים לעצמם חיים בעלי תכלית שונה מזו שאלוהים יעד לבריאה.

התכחשות לקיומו של אלוהים משמע מרידה נגדו ונגד כל מה שהוא מייצג באופיו ונגד תוכניתו עבור האדם.

התכחשות לאלוהים משמע זלזול באהבתו כלפי בני אדם והחשבת כפרתו בהקרבת המשיח ישוע, כמעשה חסר ערך. המרידה נגד אלוהים היא דחיית חיים שאלוהים מעונין כל כך לתת לנו והעדפת מוות על פני חיים.

כתבי הקודש מלמדים שמרידה נגד אלוהים מניבה תוצאות חמורות ביותר לחיי האדם.

1. שמ"א טו 23:

"…כי חטאת-קסם מרי ואוון ותרפים הפצר, יען מאסת את דבר יהוה וימאסך ממלך."

2. משלי ב 17-18:

"…העוזבת אלוף נעוריה, ואת ברית אלוהיה שכחה. כי שחה אל-מוות ביתה, ואל-רפאים מעגלותיה…"

על פי פסוקים אלו ניתן להסיק, שכל התכחשות לאלוהים מובילה לעיסוק במוות!

במילים פשוטות:

התכחשות לאלוהים הינם חיים המכריזים מלחמה נגד אלוהים.

המתכחש לאלוהים עתיד לחוות בחייו את כל מה שאלוהים אמר שיבוא על אנשים שכאלו.

אותם אנשים המנסים לפרוץ את המגבלות שאלוהים קבע לבני האדם בבריאתו, עתידים לחוות את התוצאות של מעשיהם. לכבד את אלוהים משמע לציית למגבלות ולמסגרות שאלוהים קבע בבריאתו.

רבותיי, אלוהים לא ברא את כל אשר בבריאה רק כדי להביט ולהתמוגג ממנה כצייר המביט על ציור, או אומן המביט על פסל.

לכל דבר שאלוהים ברא קיימת תכלית.

לבריאת בני האדם יש תכלית והיא כתובה באיגרת לאפסים ב 10 "…שהרי מעשי ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם…"

וכן באיגרת של שאול השליח לטיטוס ב 14:

"…אשר נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים." [ראה גם בראשית א 26-31].

לכן, מכיוון שהאדם הינו פאר יצירתו של אלוהים – שהרי נברא בצלמו ודמותו – ומכיוון שלאלוהים יש תכלית מאוד ברורה לבריאת האדם והעולם, ומכיוון שאלוהים ריבון, יוצא שאלוהים קדוש, צדיק שאינו סובל חטא, רשע טומאה או עוול, אינו יכול להתעלם לאורך זמן מסירובו של האדם לקיים את שהחליט.

בפסוקים 24-27, שאול השליח מציין את התוצאות המיידיות של ההתכחשות לקיומו של אלוהים ומרידה בדרך החיים שאלוהים יעד לבני האדם.

24. לכן מסרם אלוהים לטומאה בידי תאוות ליבם, לחלל את גופם בינם לבין עצמם – 
25. אנשים שהמירו את אמת האלוהים בשקר וכבדו ועבדו את הנברא במקום את הבורא המבורך לעולמים. אמן.
26. משום כך הסגירם אלוהים לתשוקות בזויות, עד כי אפילו נשיהם החליפו יחסים טבעיים בבלתי טבעיים.
27. וכן גם הגברים נטשו את היחסים הטבעיים עם הנשים ובערו בתאווה זה אל זה. גברים עשו תועבה בגברים וקבלו בגופם הם את הגמול הראוי לסטיה שלהם.

כל הורה האוהב את ילדו מסביר לו לעיתים קרובות את המסגרת בה עליו לחיות על מנת שלא ייפגע ויזכה לגדול עם כמה שמעט בעיות או סיכונים.

ביום הראשון בגן הגננת מסבירה לילדים את הכללים שיבטיחו לכולם תנאי חיים ופעילות נאותים: איך להתנהג אחד כלפי השני, ואיך להשתמש בצעצועים ובמשחקים.

ילד שלא יכבד את הכללים ולא יחיה על פי המגבלות, יפגע בעצמו, ולעיתים קרובות גם באחרים שהם חפים מכל פשע.

בבית הספר הסיפור דומה. גם שם מטרת הכללים לוודא שכולם יוכלו לחיות בשלום וכבוד הדדי תחת קורת גג אחת.

הכללים והמסגרות בכל חברה נועדו להגן עלינו, ולא לפגוע בנו.

כללים ומסגרות נוקשים גם קיימים בנהיגה על הכביש.

אם לא נכבד את התמרורים, הרי שנפגע בעצמנו ובאחרים החפים מכל פשע.

מטרת הכללים והמסגרות היא לשמור עלינו מכל רע ולהבטיח שלום והגנה לכלל בני האדם או כלל הנבראים תחת הרקיע.

כך בדיוק הדבר נכון עם מצוותיו של אלוהים – עשרת הדברות ושאר הוראות ומצוות המפרטות את רצון אלוהים בתחומי החיים.

מצוותיו של אלוהים לבני האדם המתייחסות לדרך חיים, נועדו ללמדנו איך לחיות ברמה ותנאים התואמים לאופי והתכונות של אלוהים. הן נועדו להבטיח את חיינו ולפאר את אלוהים [ראה הדרשה על ההר של ישוע בבשורת מתי ה-ז].

רק כך נוכל להגשים את התכלית לבריאתנו – פאר שמו של אלוהים!

המגבלות שאלוהים הציב לחיינו נועדו להגן עלינו ולא לפגוע בנו.

הסיבה למגבלות הרבות נובעת מן העובדה שאנו חיים בעולם הנגוע בקללת החטא, ובגלל השפעת החטא עלינו, אנו פועלים ועושים דברים שעלולים לפגוע בנו ובאחרים.

כאשר אדם מחליט לחיות ולפעול נגד הוראותיו של אלוהים, יש לכך תוצאה.

לעיתים, אלוהים בחסדו מתערב בדרכים שונות כדי לעצור אותנו מלהמשיך בדרך רעה או בהחלטה שגויה.

לעיתים התערבותו של אלוהים מתבטאת בעצה מחבר, אירוע שהשתנה, בריאות לקויה העוצרת אותנו מלהמשיך לפעול בדרך פסולה, חוסר תקציב וכו.

אך באותה מידה, כאשר אנשים מתמידים להתכחש לאלוהים ולבחור ברע, עונשו של אלוהים עליהם מתבטא בכך שהוא אינו מתערב במעשיהם ומאפשר להם לסבול את התוצאות של המעשים שלהם.

בתהילים פא 9-17 כתוב:

ט. שְׁמַע עַמִּי, וְאָעִידָה בָּךְ; יִשְׂרָאֵל, אִם-תִּשְׁמַע-לִי.
י. לֹא-יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר; וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
יא. אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַרְחֶב-פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ.
יב. וְלֹא-שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי; וְיִשְׂרָאֵל לֹא-אָבָה לִי.
יג. וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם; יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם.
יד. לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי; יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ.
טו. כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ; וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי.
טז. מְשַׂנְאֵי יְהוָה יְכַחֲשׁוּ-לוֹ; וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם. [ז"א משפטם הכואב נחרץ עליהם לעולם ועד לנצח נצחים]
יז. וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה; וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ.

ראה גם שופטים י 13-14:

יג. "וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים; לָכֵן לֹא-אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. 

יד. לְכוּ, וְזַעֲקוּ אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם: הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם, בְּעֵת צָרַתְכֶם".

פסוקים מקבילים כתובים גם ב: דברה"ב פרק טו 2, כד 20, הושע ד 17, מתי טו 14, מע"ש ז 38-43, יד 16.

בכל פעם שמלמדים את הפסוקים הללו רוב השיעור נסוב סביב תיאור חטאם של ההומואים והלסביות.

אלוהים באמת מתעב את הסטיות הללו ולא לחינם קבע עונש כה חמור לאלו העוסקים בכך.

שאול השליח מציין את החטאים הללו כי הם מהווים דוגמא קיצונית של מרידה בכל הנחשב לקדוש וטהור בעיני אלוהים.

הומוסקסואליות נוגדת בעליל את הסדר בבריאה של אלוהים.

ראה את הכתוב בספר ויקרא יח 30, כ 1-27, בראשית יט, קור"א ו 9, גלטים ה 19-21, אל האפסים ה 3-5, טימ"א א 9-10, יהודה 7).

אלוהים קבע מסגרת מאוד ברורה לחיי המין והמסגרת המשפחתית – בראשית ב 24. מי שמכבד את אלוהים חי על פי כללים אלו.

הרי בכל פעם שהילדים שלנו שיחקו בלגו וניסו לחבר שני חלקים זכריים, עצרנו אותם והסברנו להם שזה לא הולך…

כבר מגיל אפס כל ילד יודע שיש הבדל בין בן לבת.

כל בוגר מבין שאין המשך למין האנושי לו בני האדם יאמצו את ההומוסקסואליות.

כל בן אנוש מבין שיחסי מין בין אותו המין אינו הדבר הטבעי, ולמרות זאת הם מגינים על דרכם ומעשיהם ומתרצים זאת בכל דרך אפשרית.

אנשים אלו מעגנים את דרכם בחוק והיום אפילו פועלים כחוק נגד אלו הטוענים בפומבי שהומוסקסואליות זה חטא וסטיה גסה מתורת אלוהים.

ומה עלול לקרות לאלו שמאמצים את סגנון החיים הסוטה מדרך אלוהים?

הם חשופים לתוצאות של מעשיהם! מחלות קשות ושאר סיבוכים שרק אלוהים מכיר. והגרוע מכל – ניתוק נצחי מאהבת אלוהים לו ימות אותו אדם בחטאו.

אלוהים מניח להם לעשות כרצונם, ולכן שלא יתלוננו מדוע דברים קשים באים עליהם.

לצערנו הרב, החלטה של סוטה, אינה מוגבלת רק לחייו.

התוצאות של הסוטים גם פוגעות בחפים מפשע.

א. מחלות עוברות גם לחפים מפשע – באותה מידה שאדם המפר כללים בנהיגה לעיתים הורג או פוגע באחר שנוסע כחוק.

ב. תוצאות הפשע של המתכחשים לאלוהים פוגעות גם בכלכלה העולמית. בדרך זו כולנו משלמים יותר בגלל הסטיה מרמת המוסר שאלוהים קבע.

אחים ואחיות יקרים:

הומוסקסואליות היא לא החטא המאיים על הקהילה או החטא הפופולארי בגוף האדון.

האמת היא שסטיה מתועבת זו היא הדבר השולי בגוף המשיח.

החטא המאיים כל כך על גוף המשיח הוא – טומאת הנישואין, חוסר הכבוד בין בני זוג, חוסר תלמידות וחינוך על פי הוראת הכתובים.

בעוד אין בינינו הומוסקסואלים המתגאים במעשיהם, הרי יש בינינו בני זוג שאולי אינם נאמנים אחד לשני, או אינם מכבדים כראוי איש את רעהו.

יש בינינו אולי אלו שמקבלים סיפוק באתרי אינטרנט או בדרכים שאלוהים מתעב.

יש כאלו שאינם פועלים בדרך ראויה לשמור על שלמות הנישואין ושלום הבית.

התנהגות שכזו הורסת את נפשם, ויחד עם זאת את לב ילדיהם, ומציגה להם דרך חיים פסולה ודוגמה שלילית.

באותה מידה שהומוסקסואליות עלולה להביא תוצאות מכאיבות לאלו העוסקים בכך, גם אי נאמנות במסגרת הנישואין – ניאוף או זנות, עלולים להביא צרות, מחלות, והרס של התא המשפחתי.

העושים זאת אינם פוגעים רק בעצמם ובבני זוגם אלא גם בילדיהם החפים מפשע.

ומה התוצאה המכאיבה ביותר?

אלו הטוענים להיותם בנים לאלוהים, מבזים את שמו, מרחיקים אחרים מלשמוע את בשורת החיים, וגורמים לילדיהם לשנוא את אלוהים.

האם מעשים שכאלו פחות הרסניים מהומוסקסואליות?

האם אדם שאינו מכבד את מוסד הנישואין או קדושה אישית צדיק יותר מהומו או לסבית?

רבותי, מי שפועל בדרך החטא על בסיס קבוע – ואינני מדבר על מעידה רגעית חד-פעמית, הרי מעיד על עצמו שאינו נושע.

התכחשות מתמשכת לקיומו של אלוהים, ומרידה נגד כל הראוי וטהור בעיני אלוהים אינם מסתכמים רק במילים, אלא במעשים קשים שהמוות הוא אחריתם – ריחוק נצחי מאלוהים.

שאול מפרט בפסוקים 28-32 את הפרי בחיים של אלו המתכחשים לאלוהים.

מרידה באלוהים אינה רק מסתכמת או מתבטאת בהומוסקסואליות שאדם כלשהו יכול לממש בחדרי חדרים, אלא בהתנהגות כללית הפוגעת בכל רבדי החיים והחברה.

שאול מפרט את סגנון החיים הזה כדי להוכיח ולהבהיר שמי שאינו מכבד את אלוהים, הריהו מכבד את השטן, ולכן כזה הוא הפרי בחייו.

על כך בדיוק מדבר שאול השליח בפסוקים 28-32:

28. וכיוון שלא חשבו לנכון להכיר באלוהים, הסגירם אלוהים להלך-רוח מגונה, לעשות את הדברים שאינם הגונים.
29. אכן מלאים הם בכל עוולה, רשע, חמדנות, רוע. מלאי קנאה, רצח, מריבה, מרמה, מזימה.
30. הולכי רכיל הם, מוציאי דיבה, שונאי אלוהים, חצופים, גאים, רברבנים, חורשי רעה, ממרים פי הורים,
31. חסרי הבנה, בלתי נאמנים, קשוחי לב, אכזרים.
32. הם יודעים את חוקת אלוהים, אשר לפיה עושי מעשים כאלה ראויים למיתה, אך לא זאת בלבד שהם עושים אותם, הם גם תומכים בעושיהם."

הערה חשובה!

המכנה המשותף לכל התכונות והמעשים בפסוקים 28-32 זה: העדר אהבה = חוסר אלוהים!

כשבני האדם חווים באופן כל כך קשה את תוצאת מעשיהם, היינו יכולים לשער שלבסוף הם יודו שבחרו בדרך טעות ויחזרו בתשובה, אך זה לא מה שקרה באופן כללי בעולם.

בעוד חלק מזערי של בני האדם מודה בטעותו ונכנע לרצון אלוהים, הרוב מעדיף לכעוס על אלוהים ולהעמיק את אחיזתו ברע.

שאול מפרט את מעשיהם של המתכחשים לאלוהים כדי להוכיח בסופו של דבר שקבוצה זו של אנשים נמצאים אשמים לפני אלוהים וללא כל הצדקה (ג 23).

במילים פשוטות: עונשו של אלוהים עליהם מוצדק לחלוטין!

שאול מפרט את התכונות הפסולות והפוגעות הללו כדי להראות לנו שמי שנוטש את אלוהים, הריהו כנוע מכף רגל ועד ראש להשפעתו של השטן.

כל המעשים והתכונות הללו תואמים לתכונות פרי הבשר ששאול עצמו מציין באיגרת לגלטים ה 19-21. [ראה גם מרקוס ז 20-23, טימ"א 9-10, טימ"ב ג 2-5).

לו אנשים אלו היו מתאספים ביחד ופוגעים רק איש ברעהו, כי אז היינו מוכנים לסבול זאת…

אך, הקש ששובר את גב הגמל – ז"א, הסיבה שאלוהים ימהר להענישם היא, שאנשים אלו מעודדים רבים לאמץ את דרכם.

המתכחשים לאלוהים גדלים במספר, ומקדישים את כל מרצם לשנות את חוקי החברה כך שהתנהגותם ופועלם יהיה הדבר הראוי והנכון בחברה.

הם פועלים כדי לשנות את חוקיו של אלוהים. הם משתיקים את פי יראי אלוהים ומציגים אותנו כקיצונים שאינם שפויים.

סטייתם מאלוהים אינה רק עניין של לא ללכת עם אלוהים, אלא, להילחם נגדו ונגד אלו השייכים לו!

מסיבה זו זעם אלוהים שיבוא עליהם יהיה קשה מלתאר.

ביום משפט הם יעמדו עם פה חתום כי לא יהיה להם כל תירוץ (א 20).

לסיכום:

1. עוצמת הבריאה של אלוהים כוללת בתוכה את כל המרכיבים הנחוצים לאדם כדי:

– להבין שקיים בורא

– לחפש את הבורא.

עוצמת הבריאה החשופה לכל אדם מהווה הוכחה שאלוהים העמיד את ישועתו לכלל בני האדם.

2. אלוהים מצפה מבני האדם לכבדו כאלוהים ולחיות על פי התוכנית שהוא יעד לאדם בבריאתו.

לכבד את אלוהים משמע:

– להכירו באופן אישי

– להיכנע לרצונו מתוך אמונה ואהבה

– לבקש את ישועתו מתוך הכרת החטא האישי שלי

– לחיות על פי אופיו ותכונותיו של אלוהים.

3. הכללים והמסגרות \ מגבלות שאלוהים הציב לבני האדם נועדו להגן עלינו ולהבטיח את חיינו על פני כדור הארץ.

מי שאינו חי על פי הכללים והמסגרות של ה', פוגע בעצמו ובאחרים החפים מכל פשע. בנוסף לכך, אותו אדם אינו מפאר את אלוהים ונמצא מורד כנגדו.

4. שאול השליח מציין את חטא ההומוסקסואליות כחטא קיצוני. חטא הפוגם בעליל בצלם אלוהים. למרות זאת, חטאים הנחשבים לפחותים מהומוסקסואליות מצליחים להרוס את החברה הכללית וגם את גוף המשיח. חוסר נאמנות בנישואין, ניאוף, זנות, חוסר-כבוד, אי ניהול ראוי של התא המשפחתי הינם "פצצות" הרסניות גדולות יותר בגוף המשיח היום!

מי שנוע באמת, ינטוש את החטאים הללו, יוכיח שהוא באמת שייך לאדון, ויכבדו בחיי ציות ואהבה.

זיכרו: גם השדים מאמינים ואינם נושעים. לכן, אמונה מושיעה היא כזו המתבטאת בציות לרצון אלוהים.