האיגרת אל האפסים פרק א'

אפסים פרק א'

 

מי נקרא קדוש?

מבוא

באיגרת אל האפסים שאול מסביר את תכלית פועלו של אלוהים בעולם. השליח עושה זאת על מנת שהמאמינים יעריכו נכונה את חסדו של המשיח ואת גודל חשיבות עדות המאמין והקהילה בעולם.

לפני שנלמד את הפסוקים, אסכם במספר משפטים את כל האיגרת. סיכום כללי יעזור לנו לזכור את תכלית האיגרת ולהתמקד בעיקר:

אלוהים בחר את המאמינים עוד בטרם היווסד תבל.

את כל אלה שאלוהים בחר הוא מחבר לגוף אחד שנקרא "הקהילה" ו"גוף המשיח". בגוף זה אין הבדל בין יהודי לגוי.

מחיר פעולת החסד הזה הנו משיח צלוב: אלוהים ירד ארצה בדמות אדם לשלם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים של ילדיו.

מטרת הקהילה היא (אפסים ד 12):

"לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים (המאמינים בישוע) לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ."

באמצעות הקהילה המשיח מביא ומקדם את ידיעת אלוהים בעולם (מעשי השליחים א 8; שנייה לקורינתיים ה 20; אפסים א 22-23; ראשונה לטימותיאוס ג 15).

מכיוון שהקהילה היא הגוף שמייצג את המשיח, מנסה השטן להכשיל ולהרוס את עדותנו באופן אישי וקבוצתי כקהילה.

כיצד נוכל להתמודד מול אויב הנקרא "שליט העולם הזה"? האם יש לנו סיכוי?

כן! אלוהים חתם אותנו ברוח הקודש, וכך הבטיח את נוכחותו הנצחית עמנו (א 14-13):

"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, 14 אֲשֶׁר הִיא עֵרָבוֹן לְנַחֲלָתֵנוּ עַד לִפְדִיַּת הַקִּנְיָן, לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ."

אלוהים מעמיד לרשותנו את כל כלי הנשק הרוחניים הנחוצים כדי שנתמודד מול פיתויי ונכלי השטן, כך שננצח ונשמור על חיי קדושה וטוהר (ו 18-10).

ה' בחר בנו לייצג אותו. הוא חי בתוכנו ומצפה מאתנו להתנהג כמוהו.

מחבר האיגרת, מעמדו וברכת הפתיחה

אפסים א 2-1:

"מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר (בְּאֶפֶסוֹס), הַמַּאֲמִינִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: 2 חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

הבה נרענן את זיכרוננו לגבי מעמדו וזכותו של שאול השליח להציג את דבר המשיח:

שאול היה יהודי משבט בנימין. לפני שהאמין בישוע הוא השתייך לזרם הדתי האדוק של ה"פרושים" (פיליפים ג 7-4: "נִמַּלְתִּי בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים; מִמּוֹצָא יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי, מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין, עִבְרִי מִן הָעִבְרִים; אֲשֶׁר לַתּוֹרָה, מִכַּת הַפְּרוּשִׁים אֲנִי;

6 אֲשֶׁר לַקַּנָּאוּת, רוֹדֵף הַקְּהִלָּה אֲנִי; מִבְּחִינַת הַצְּדָקָה הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל הַתּוֹרָה, אֵין בִּי דֹּפִי. 7 אֲבָל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ יִתְרוֹן בְּעֵינַי, אוֹתָם חָשַׁבְתִּי לְהֶפְסֵד בִּגְלַל הַמָּשִׁיחַ").

שאול מוזכר במעשי השליחים ז 58 כעד לסקילתו של סטפנוס, ומעורבותו הביעה את הסכמתו למעשה: את סטפנוס ("הֲדָפוּהוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר וְסָקְלוּ אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים. הָעֵדִים הִנִּיחוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם לְרַגְלֵי בָּחוּר אֶחָד, שָׁאוּל שְׁמוֹ").

הוא שנא את המאמינים, והחשיב למצווה את הרדיפה אחריהם והסרתם מעל פני האדמה.

קנאותו העיוורת למילוי המצוות (כפי שהבין אותן) הניעה אותו ללכת לדמשק שבסוריה עם כתב הסמכה מהכוהן הגדול, כדי לאסור ולהביא למשפט את המאמינים בישוע (מעשי השליחים ט).

בדרכו לדמשק נגלה אליו ישוע המשיח. המחזה שחווה שאול, העיוורון הפיזי ונס הריפוי שכנעו אותו שקנאותו נבעה מתורת בני אדם — תורה מוטעית — ולא מאלוהים.

שאול הבין שלרדוף את המאמינים זה בעצם כמו לרדוף את ישוע. זוהי פעולה נגד אלוהים וסופה אבדון. שאול קיבל את ישוע כאדון ומושיע מן החטא ונטבל.

באותו מעמד שאול הוסמך על־ידי ישוע המשיח לשאת את שם המשיח לפני גויים, מלכים ובית ישראל. דבריו, הנתונים לנו בספר הברית החדשה, כמוהם כדבר אלוהים.

במעשי השליחים ט 15 מעיד ישוע המשיח עצמו על שאול: "כְּלִי נִבְחָר הוּא לִי לָשֵׂאת אֶת שְׁמִי לִפְנֵי גּוֹיִם וּמְלָכִים וְלִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

ובמעשי השליחים כו 16-18 ישוע פונה לשאול באמרו: "אֲבָל קוּם וַעֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ, כִּי לְשֵׁם כָּךְ נִרְאֵיתִי אֵלֶיךָ — לְמַנּוֹת אוֹתְךָ לִמְשָׁרֵת וּלְעֵד עַל דְּבַר זֶה שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי וְעַל הַדְּבָרִים שֶׁלִּשְׁמָם אֵרָאֶה אֵלֶיךָ,

17 בְּהַצִּילִי אוֹתְךָ מִן הָעָם וּמִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם 18 לִפְקֹחַ אֶת עֵינֵיהֶם, לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר וּמִשִּׁלְטוֹן הַשָֹטָן לֵאלֹהִים כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ עַל־יְדֵי אֱמוּנָה בִּי סְלִיחַת חֲטָאִים וְנַחֲלָה בְּקֶרֶב הַמְקֻדָּשִׁים."

לאחר שסמכותו של שאול התבססה, נלמד עתה על אודות דבר המשיח ישוע מפי שאול השליח.

"אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בְּאֶפֶסוֹס." — שאול מפנה את האיגרת אל "הקדושים" אשר בעיר אפסוס, הכוונה למאמינים בישוע. אילו היה כותב את האיגרת אלינו, הוא היה מציין: "אל הקדושים שבקהילת ירושלים — בית גאולה."

שאלה: מי כאן יודע שהוא קדוש? — נא להרים יד!

יהיו כמה שיהססו. אבל בסוף השיעור אשאל את אותה השאלה ואשווה מספרים.

הבה נלמד את המילה "קדוש" ואת משמעותה באיגרת:

"קדוש" — משמע, נפרד.

"קדוש לאלוהים" — משמע, נפרד משאר העולם ומיועד לשרת את אלוהים ולמלא את רצונו.

אלוהים רוצה שילדיו יהיו "קדושים". לכן הוא אומר:

ויקרא יט 2: "… קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם."

והשליח פטרוס נותן תמצית של מה שכרוך בקדושה הזו:

ראשונה לפטרוס א 16-18:

16 "שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.'

17 וְאִם קוֹרְאִים אַתֶּם אֶל הָאָב, הַשּׁוֹפֵט בְּלִי מַשּׂוֹא פָּנִים לְפִי מַעֲשֵׂי אִישׁ וָאִישׁ, אֲזַי הִתְהַלְּכוּ בְּיִרְאָה בִּימֵי מְגוּרֵיכֶם עֲלֵי אֲדָמוֹת;

18 שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם."

כלומר, אלוהים דורש מאתנו להידמות לו בתכונותיו הטהורות ובאופיו הצדיק.

הדבר הבולט ביותר אצל אלוהים הוא טוהר מוחלט, העדר חטא. ומאחר שישוע המשיח הוא אלוהים שבא לעולם בגוף אדם, נאמר עליו:

אל העברים ז 26-27:

26 "אָכֵן כֹּהֵן גָּדוֹל כָּזֶה יָאֶה לָנוּ — קָדוֹשׁ, תָּמִים, טָהוֹר, נִבְדָּל מֵחוֹטְאִים וְנִשָֹא מֵעַל הַשָּׁמַיִם,

27 אֲשֶׁר אֵינוֹ צָרִיךְ יוֹם יוֹם, כַּכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים, תְּחִלָּה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת עַל חֲטָאָיו וְאַחֲרֵי כֵן עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי זֹאת עָשָׂה אַחַת וּלְתָמִיד בְּהַקְרִיבוֹ אֶת עַצְמוֹ."

אי אפשר להתחבר עם אלוהים או להיות "מקודש לו" — נפרד עבורו — ללא כפרת חטאים, ללא טוהר מחטא.

את העיקרון הזה אלוהים קבע כבר בגן־עדן כאשר סילק את אדם וחווה, ומאוחר יותר הדגיש אותו שוב כשציווה על הקרבת הקורבנות כסמל לקורבן הנצחי של ישוע המשיח.

"אֶל הַקְּדוֹשִׁים … הַמַּאֲמִינִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ." — שאול קובע כבר במשפט הראשון שיש רק דרך אחת לקדושה שנחשבת בעיני אלוהים: האמונה בישוע המשיח.

הצעד הראשון שאדם צריך לעשות כדי שאלוהים יראה בו "קדוש" הוא להאמין בישוע כאדון ומושיע ששילם בדמו הטהור את מחיר כפרת חטאיו.

התמורה שתינתן מצד אלוהים היא הסרת קללת החטא והצלה מהמוות הנצחי באגם האש.

מי שבאמת מאמין כך, רוח אלוהים שוכן בו ועוזר לו יומיום ללמוד את דבר אלוהים ולציית לו.

מי שאכן כך מאמין יודע שאלוהים הפריד אותו משאר בני האדם, חיבר אותו לעצמו, מחשיב אותו לקדוש ועוזר לו לחיות ככזה.

שים לב:

בני אדם קדושים עדיין חוטאים. אנו ממשיכים לחטוא מכיוון שאנו עדיין כלואים בתוך גוף הבשר הנתון להשפעת החטא (רומים ז).

אם הקדושים גם חוטאים, אז מהו ההבדל בינינו לשאר בני האדם בעולם?

רוח אלוהים שוכן בתוך מאמין אמיתי, מלמד אותו מהו חטא ופועל בו כדי שיציית לה' ויתוודה על חטאיו (בשורת יוחנן יד-טז; ראשונה לקורינתים ג 17-16; אפסים א 14-13).

מאמין בישוע רעב לקדושה ולצדק של אלוהים.

מאמין אמיתי גם מחפש התחברות עם שאר המאמינים. התחברות עם מאמינים בקהילה בריאה היא כלי שיכול מאוד לעזור למנוע נפילות כואבות בחטא.

כאשר מאמין חוטא, הוא שואף לסליחה, להתוודות על חטאו לפני אלוהים ואדם. כשמציגים את אמת אלוהים מול קדוש שחוטא, הוא מוכן ללמוד, להשתנות ולתקן את מה שדורש תיקון.

קדושתנו נובעת מאמונה בישוע כאדון ומושיע אך מתבטאת באופן מעשי בחיינו, בשאיפה להידמות לישוע.

קדושתנו מתבטאת דרך מאבק יומיומי להתרחק מן החטא על כל צורותיו : (ראשונה לתסלוניקים ה 22: "הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו")

1. בסגנון הדיבור שלנו.
2. בלבוש — למי ולמה אני מנסה למשוך את תשומת הלב דרך בחירת הבגדים שלי?
3. בשפת הגוף.
4. בצורה שבה אני משתמש ברכושי. — האם יש לאלוהים יד בכל החלטותיי?
5. ביחסי האישות — האם אשתי ואני נאמנים זה לזו?
6. בחינוך הילדים — האם אנו מחנכים את ילדינו להכיר את מושיעם?
7. בהתחברות בקהילה — האם אנו חברים נאמנים בקהילה?

כל יום בחיינו פה על פני כדור הארץ הוא מבחן להצהרתנו כקדושים לאלוהים.

שאלה: לאחר שהגדרנו את המושג "קדוש", מי רואה את עצמו ככזה?

לקדושים שבקהילת אפסוס אומר שאול: "…חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".

על חסד ושלום ונושאים אחרים נלמד בשיעור הבא.

סיכום

1. אלוהים בחר אותנו מקדם להיקרא "בנים". הוא מצפה מאתנו שנדמה לו בקדושה ובטוהר.

אלוהים נתן לנו את כל הכלים הנחוצים לחיות חיי קדושה ולנצח בכל מבחן ופיתוי.

איך נשמור על קדושתנו?

• על־ידי לימוד דבר אלוהים וידיעתו.
• על־ידי ציות.
• על־ידי תפילה.
• על־ידי התחברות עם שאר המאמינים.

2. עלינו לשאול את עצמנו כל יום:

האם ניתן "לראות" את אלוהים דרך סגנון חיי?

האם אנשים ירצו לכבד את ישוע לאחר שהכירו אותי?

הבה נתפלל ונעודד איש את רעהו לחיות חיים הנעימים לאלוהים.

חסד ושלום 

אפסים א 2-1: 1 מֵאֵת שָׁאוּל, שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, אֶל הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר (בְּאֶפֶסוֹס), הַמַּאֲמִינִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: 2 חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

רבים מאתנו משתמשים במילות הברכה "חסד ושלום". הבה נבחן את משמעותן וניווכח עד כמה גדולה הברכה הזו שאלוהים נתן לנו.

"חסד" — קיבלנו דבר שאינו מגיע לנו; קיבלנו דבר שלעולם לא נוכל לשלם בעבורו.

הצדק דורש שאנו נשלם בחיינו בגלל חטאנו. במקום לדרוש את הצדק הזה ולהמית אותנו, בחר המשיח לשלם בחייו כדי שאנו נחיה (ישעיה נג 6; יוחנן ג 18-16).

לשם כך לבש אלוהים הבן דמות אדם וירד ארצה. אנו קוראים לו "ישוע" (ישועה). עצם היותו אדם מושלם וללא חטא איפשר לישוע המשיח לשלם את מחיר סליחת החטאים שנקבע בתורה — דם טהור:

"כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ, לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם; כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז 11).

החסד הזה — סליחת החטאים — שניתן לנו דרך ישוע המשיח, שם קץ לעוינות ולריחוק ששררו בינינו לבין הבורא.

כעת יש בינינו לבין אלוהים שלום, ואנו יכולים לחזור לנוכחותו ולהתחבר עמו (רומים ה 1-2: "עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. 2 דַּרְכּוֹ יֵשׁ לָנוּ גַּם גִּישָׁה, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנָה, לַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בּוֹ, וְאָנוּ מִתְהַלְּלִים בַּתִּקְוָה אֶל כְּבוֹד אֱלֹהִים").

מסיבה זו שאול השליח מברך אותנו גם במילה "שלום".

לאיזה שלום מתכוון שאול? באיזה סוג של שלום הוא מברך אותנו?

"שלום" — זו מילה שמתארת מצב של ביטחון, העדר מלחמה, חוסר עוינות, חוסר דאגה.

עמים רבים שואפים לעשות שלום זה עם זה ומנסים לחיות בשותפות ובשלווה, ללא עוינות ודאגה.

למרות ההסכמים הרבים שממשלות חתומות עליהם, מלחמות וקרבות לא פוסקים, ההרג נמשך, הפחד והדאגה אינם חולפים.

ראו, אפילו מדינות כמו הולנד, בלגיה או שוויץ — אין שם מלחמות חיצוניות, ולמרות זאת יש בעיה של סמים ובתי כלא מלאים בפושעים, ואנשים רבים מודאגים.

מדוע? מה חסר לכל העמים שאינם מסוגלים להבטיח שלום אמיתי — שלום שכולל את כל התחומים?

כמאמינים בישוע אנחנו נותנים למילה "שלום" משמעות שונה מזו שנותנת העולם. בהקשר זה, הבה נתבונן בלקח חשוב מספר יהושוע.

משפט המפתח נמצא בפרק ט 14, והוא: "… וְאֶת פִּי יהוה לֹא שָׁאָלוּ."

הגבעונים באו לכרות ברית שלום עם בני ישראל, אך בחזות שקרית ובדברי תרמית. יהושוע בן־נון הסתמך על חכמתו ועל חכמת אנשיו ולא פנה לשאול את עצת אלוהים.

מכיוון שאלוהים לא היה מעורב בהסכם השלום, התוצאה הייתה רעה עבור ישראל ומאוד לא נעימה עבור הגבעונים.

כלומר, ללא מעורבות אלוהים — אין שלום!

יחזקאל הנביא בפרקים לח-לט מנבא כי טעות שכזו תחזור על עצמה ותביא מכה נוראה על ישראל.

לעומת זאת, בספר שופטים פרק ו 24-11, אלוהים בדמות אדם מבקר את גדעון:

אלוהים אומר לגדעון שעליו לצאת למלחמה נגד המדיינים. על מנת להרגיע אותו ולהבטיח לו ניצחון, אלוהים אומר לו:

"כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ; וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו 16).

ראו את תגובת גדעון בפסוקים 24-23: "וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיִּקְרָא לוֹ 'יהוה שָׁלוֹם'."

אף־על־פי שגדעון בשלב זה עדיין לא הרים יד על חייל מדייני, הוא כבר מכנה את אלוהים בשם "יהוה שלום". הוא מבין שהשלום שלו נובע מהבטחת אלוהים שיהיה עמו.

שלוותו וביטחונו נבעו מקרבת אלוהים אליו, וזאת למרות הקרב העתיד להתרחש.

בספר ויקרא כו 13-3 אלוהים מציין את התנאים שעל עם ישראל למלא כדי שישכון שלום בארץ: עליו למלא ולקיים את חוקי אלוהים.

עשיית רצון אלוהים נדרשת לא מתוך כורח, אלא מתוך אהבה וכבוד לאלוהים. אלוהים מבחינתו מבטיח להתהלך בתוך עמו. כלומר, שלום אלוהים מובטח לבני העם כשאלוהים נמצא בתוכם (פסוק 12).

שימו לב!

מצד אחד כתוב בויקרא כו 6: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד."

מצד שני נאמר בפסוק הבא (פס' 7): "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם."

למרות השלום המובטח, למרות נוכחות אלוהים בקרב עמו, אלוהים עדיין מציין שהעם "ירדוף את אויביו".

מדוע שיהיו אויבים? האם זה לא נוגד את המילה "שלום"?

לא! קיום האויבים משמש אמצעי לימוד ומבחן לאמונתנו. איום האויבים מחייב אותנו להתמקד במושיענו, והוא בתמורה משקיט את לבותינו ומעניק לנו כוח וחכמה לנצח את האויבים.

השלום שלנו אינו תלוי במספר האויבים העומדים מולנו או בכוחם, אלא בעובדה שאלוהים נמצא בתוכנו.

השלום שלנו נובע מתוך סיפוקנו בישוע, מתוך קרבתנו אליו, ביטחוננו בדברו ותלותנו בו.

ישעיהו הנביא הבין טוב מאוד ששלום תלוי לחלוטין באלוהים, ולכן אמר: "תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם, כִּי בְךָ בָּטוּחַ" (ישעיהו כו 3).

לא רק שלום פוליטי .

לאור הבנת נושא שלום אלוהים ברמה הלאומית והמדינית, הבה נבחן את שלום אלוהים במימד האישי והפרטי היום.

זיכרו! הלקח מכל הדוגמאות הקודמות היה:

שלום אלוהים תלוי בנוכחות אלוהים.

לפני שישוע המשיח עלה על הצלב הוא הכין את תלמידיו לבאות. הוא אמר להם:

"שָׁלוֹם אֲנִי מַשְׁאִיר לָכֶם, אֶת שְׁלוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם; לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹתֵן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם. אַל נָא יֵחַת לְבַבְכֶם וְאַל יִירָא" (בשורת יוחנן יד 27).

בבשורת לוקס י 5-7 אמר ישוע לשליחיו: "לְכָל בַּיִת שֶׁתִּכָּנְסוּ אִמְרוּ תְּחִלָּה 'שָׁלוֹם לַבַּיִת הַזֶּה'. 6 וְאִם יִהְיֶה שָׁם אִישׁ שָׁלוֹם, הַ'שָּׁלוֹם' שֶׁלָּכֶם יִשְׁרֶה עָלָיו."

מתוך פסוקים אלו ואחרים אנו לומדים ששלום אלוהים כבר קיים אצל כל מאמין, וזאת מכיוון שאלוהים שוכן בו. אלוהים הוא מקור השלווה והסיפוק בכל תחום.

ראו איך שאול השליח מפנים את האמת הזו שעוזרת לו בכל תחום חייו (אל הפיליפים ד 7-4):

4 "שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת; אֹמַר שׁוּב, שִׂמְחוּ. 5 נֹעַם הִתְנַהֲגוּתְכֶם יִוָּדַע נָא לְכָל אָדָם. הָאָדוֹן קָרוֹב.

6 אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. 7 וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

אין לנו סיבה לדאגה שמעיקה על לבנו ומכרסמת בסבלנותנו.

בכל תחום עלינו להציג את משאלותינו לאלוהים בתפילה, בתחנונים ובהודיה. בכל תחום — פרנסה, חיי אישות ונישואין, בדידות, בעיות משפחתיות, מהו רצון אלוהים עבורי.

ואלוהים יעשה עבורנו דבר נפלא: השלום שהוא העניק לנו ביום ישועתנו ינצור (ישמור במצב קבוע) את לבבנו ואת מחשבותינו במשיח ישוע.

במילים פשוטות:  אצל המשיח ישוע יש את התשובה המלאה עבור כל בקשה נכונה. הסיפוק שלנו חייב להימצא בישוע. כשכל סיפוקנו נובע מלימוד דברו, מיישומו בחיינו ומביטחוננו בו, ייתן לנו המשיח את כל הדברים שלהם אנו זקוקים כדי לשרתו.

קשיים וצרכים אינם בהכרח סימן לחטא או לחוסר תלמידות. לעתים ההפך הוא הנכון.

בכל מצב עלינו לבחון את לבנו, אך יש גם לזכור שקשיים ומבחנים באים לנו מאלוהים כדי שנלמד לבטוח בו יותר ולהכיר אותו באופן עמוק יותר.

קשיים ומבחנים מעצבים את אופיינו המשיחי (איגרת יעקב פרק א).

שאול השליח חי במחסור רב, תחת לחץ, רדיפות ואף עינויים. למרות זאת הוא שמח באדון. מדוע? מכיוון שהלך בדרך הנכונה וציית לרצון ישוע (ראה גם בשורת מתי ו 34-15).

הוא ידע שהמשיח נותן לו כל דבר שהוא זקוק. הוא ידע שישוע נמצא עמו בכל מקום ומצב.

שאול מצא את מלוא סיפוקו בישוע, ואת זאת הוא מבטא בפיליפים ד 13-11:

11 "אֵינֶנִּי מְדַבֵּר מִתּוֹךְ מַחְסוֹר; לָמַדְתִּי לְהִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, בְּכָל מַצָּב. 12 יוֹדֵעַ אֲנִי לַעֲמֹד בְּעֹנִי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי לַעֲמֹד בְּשֶׁפַע.

בְּכָל דָּבָר וּבְכָל הַנְּסִבּוֹת מֻרְגָּל אֲנִי גַּם לְשׂבַע וְגַם לְרָעָב, גַּם לְשֶׁפַע גַּם לְמַחְסוֹר. 13 הַכֹּל אֲנִי יָכוֹל בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ."

ומה איתך? האם גם אתה מסתפק בישוע?

סיכום

1. לנו ולעולם יכולה להיות הגדרה דומה למילה "שלום", אך הדרך להשגתו שונה בתכלית.

העולם שואף לשלום בכוח האדם. לעומת זאת, המאמינים בישוע יודעים ששלום אישי ועולמי תלויים בשייכותנו ובקרבתנו לישוע המשיח.

מכיוון שישוע המשיח הוא מקור השלום, למאמינים בו יש שלום — זה בניגוד לשאר העולם.

2. שלום אלוהים השוכן במאמין אינו מבטיח העדר קשיים או מבחנים בחיים, אלא מבטיח פתרון, חוסר דאגה ושלווה במהלכם.
3. מלוא שלום האלוהים מורגש בחיינו רק כאשר מלוא סיפוקנו הוא בישוע. עלינו לגדול מבחינה רוחנית וכך נטעם יותר מהשלום הנצחי הזה כבר בעולם הזה.

"חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

פסוקים 12-3

 

ריבונות אלוהים בבחירת ילדיו ותכלית הבחירה

מבוא

בשיעורים הקודמים למדנו מדוע המאמינים נקראים "קדושים" בעיני אלוהים וגם הבהרנו את משמעות הברכות "חסד" ו"שלום", ככתוב בפתיח לאיגרת: "חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ".

"קדושים" — אנו נקראים קדושים לא בגלל טיב מעשינו, אלא מעובדת היותנו מאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא ובגלל נוכחותו המלאה בגופנו על־ידי רוח הקודש.

מאמין נחשב ל"קדוש" בעיני אלוהים מכיוון שאלוהים הפריד אותו מן העולם ו"הקדיש" אותו לעצמו. אותו מאמין עדיין חוטא, אולם הוא שואף להתוודות, לסליחה על חטאו לפני אלוהים ואדם.

כאשר מציגים את אמת אלוהים מול קדוש שחוטא, הוא מוכן ללמוד, להשתנות ולתקן את הדרוש תיקון.

"חסד" — המשיח ישוע שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו. אלוהים עשה עבורנו מה שלעולם לא היה מגיע לנו ומה שלא היינו יכולים לעשות בעצמנו. הוא עשה זאת מתוך אהבתו.

"שלום" — מכיוון שישוע המשיח — מקור השלום — חי בתוך המאמין, הרי שמלוא שלום אלוהים קיים בתוכנו. שלומנו מתבטא במלוא סיפוקנו וביטחוננו בישוע השוכן בתוכנו גם בעת משבר.

ריבונות אלוהים בבחירת ילדיו ותכלית הבחירה

אפסים א 4-3:

3 בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר בֵּרֵךְ אוֹתָנוּ בְּכָל בְּרָכָה רוּחָנִית בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ, 4 כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה.

"אלוהים ברך אותנו בכל ברכה רוחנית שמימית בישוע." — מה הכוונה?

סליחת החטאים על־ידי ישוע המשיח היא התנאי לכל ברכה. עם ישוע יש לנו את ברכת אלוהים, אך בלעדיו אנו נשארים תחת קללת החטא ובמצב של מוות רוחני.

פסוק 13 מציין שיש לנו נחלה בישוע:

"וּבוֹ נַחֲלַתְכֶם גַּם אַתֶּם; שֶׁכֵּן בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת דְּבַר הָאֱמֶת, אֶת בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם, וּבְהַאֲמִינְכֶם בּוֹ, נֶחְתַּמְתֶּם גַּם אַתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ."

מכיוון שממלכתו הנצחית של ישוע היא ממלכה שמימית ביסודה, הרי שיש לנו חלק בכל הברכות השמימיות לנצח נצחים. יש לנו חלק באלוהים.

באיגרת הראשונה לקורינתים טו ובאיגרת הראשונה ליוחנן ג 2 מובטח לנו שנהיה כמו ישוע, כלומר — נצחיים וללא חטא:

"אֲהוּבַי, עַכְשָׁו יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לֹא נִגְלָה מַה נִּהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֵהוּ כְּמוֹ שֶׁהוּא."

בספר ההתגלות כ-כב מתואר סגנון חיינו הנצחיים.

כשאנחנו לחוצים וסובלים ממחוסר, כדאי לזכור את ההבטחות הללו: אלוהים כבר ברך אותנו בברכות הגדולות ביותר.

אלוהים השקיע בחיינו את השקעתו הגדולה ביותר — את עצמו, ולכן שייכותנו אליו מובטחת. שאול השליח מבטא את הביטחון הזה באיגרת אל הרומים ח 39-34:

34 "מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ?

35 מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? 36 כַּכָּתוּב: 'כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.'

37 בְּרַם בְּכָל אֵלֶּה, בְּעֶזְרַת הָאוֹהֵב אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹתֵר מִמְּנַצְּחִים. 38 וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת,

39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ."

שאול מדגיש את הנושא הרוחני כדי לציין ששום ברכה ארצית לא תשתווה לברכות השמימיות. הרי הרוח תמיד ינצח את הבשר.

הבחירה מקדם

אפסים א 4: "…כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל."

המשפט הקצר הזה מכיל אמת מדהימה על אודות ריבונותו של אלוהים. עוד לפני שאלוהים עשה סדר בבריאה, הוא בחר כל אחד מילדיו שייוולדו בעתיד.

הבה נחשוב לרגע מה מכילה האמת הזו:

הישועה שלי לא תלויה בכישוריי, אלא בהחלטתו הריבונית של אלוהים בעת בראשית.

מכיוון שאלוהים הוא זה שבוחר, וזאת על סמך ריבונותו, הרי שמאמין אינו יכול לאבד את ישועתו. ישועה היא מתנת חסד נצחית.

נתונים אלו מחזקים את השלום הפנימי שלי (מעשי השליחים יג 48: "הַגּוֹיִם כְּשָׁמְעָם שָׂמְחוּ וְהִלְלוּ אֶת דְּבַר הָאָדוֹן, וְכָל אֲשֶׁר הָיוּ מְיֻעָדִים לְחַיֵּי עוֹלָם הֶאֱמִינוּ").

לאור הקביעות הללו ניתן להבין טוב יותר את דברי ישוע המשיח בבשורת יוחנן י 30-27: "אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב";

ובפרק ו 44, 65: "אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן… עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מֵאֵת הָאָב."

ראה גם את דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים ח 36-35:

"מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? כַּכָּתוּב: 'כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה'."

שום דבר לא יכול להפרידנו מאהבת המשיח — אהבה שמתבטאת בישועה שנתן לילדיו.

אנשים נאבקים עם עיקרון הבחירה מקדם

הפסוק "שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל" העלה שאלות רבות לאורך ההיסטוריה:

1. אם אלוהים בחר מקדם את אלו שיאמינו בו, מדוע מצוּוה על המאמינים בישוע להודיע את דבר הבשורה בכל מקום ולכל אדם?

תשובה: מאמינים צריכים לבשר מכיוון שכך ישוע המשיח מצווה.

מתי כח 20-19:      "… עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶש; וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."

מעשי השליחים א 8: "אֲבָל בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ."

באיגרת השנייה לקורינתים ה 20 שאול השליח אומר: "לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ";

באיגרת אל הרומים י 17: "לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ".

אלוהים מציין את האמצעי שבו הוא משתמש, ובחסדו הרב הוא מאפשר לנו להיות חלק בפעולתו הריבונית. עלינו לשמוח ולהודות לאלוהים שמאפשר לנו להיות פועליו.

מכיוון שאיננו יודעים למפרע את מי אלוהים בחר להושיע, עלינו להסתפק במילוי מצוותו ולבשר בכל מקום באהבה וברצון.

2. אם אלוהים בחר מקדם את מי להושיע, מדוע הוא שופט ומעניש את חסרי האמונה?

תשובה א: שאול עונה על השאלה הזו באיגרת אל הרומים פרקים א-ב:

לאדם יש יכולת להבין שהבריאה נוצרה על־ידי בורא. באמצעות הבריאה ועצמתה אלוהים מודיע על קיומו. כך מוצהר בתהילים יט: "… הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ."

כאשר בני האדם דוחים את הרמזים הברורים ופונים לדרכים אחרות, הם מצדיקים את ענישתם.

תשובה ב: מי שמכיר את אלוהים הרי יודע שהוא קדוש, טהור וצדיק. גם אם אינני יודע את התשובה הברורה לכל השאלות, הרי אני יודע שאלוהים אינו טועה וכל מהלכיו ומשפטיו קדושים ומלאי צדק.

הפנמת משמעות המילה "ריבון" תעזור לנו להבין זאת. ראה דוגמה שנתן אלוהים בספר ירמיהו פרק י.

תשובה ג: בכל הנוגע לי, הבנת ריבונותו של אלוהים מבהירה לי שמהלכי העולם תלויים בכוחו ובחכמתו, ולא בטיב מעשיי. הידיעה שאלוהים קדוש, טהור וריבון משקיטה את נפשי ומחזקת את אמונתי וביטחוני בו.

נועדנו לתכלית

בפסוקים 12-5 שאול מגדיר באופן כללי את התכלית שלשמה אלוהים בחר אותנו להיות ילדיו ואת המסגרת שבתוכה עלינו לפעול:

5 הוּא יָעַד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כְּחֵפֶץ רְצוֹנוֹ, 6 לִתְהִלַּת כָּבוֹד עַל חַסְדּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ בַּאֲהוּבוֹ, 7 שֶׁבְּדָמוֹ יֵשׁ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים כְּפִי עֹשֶׁר חֶסֶד הָאֱלֹהִים.

8 אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה הוּא הִשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ בִּמְלוֹא חָכְמָה וּבִינָה, 9 וְהוֹדִיעַ לָנוּ אֶת סוֹד רְצוֹנוֹ כְּפִי חֶפְצוֹ, אֶת הַתָּכְנִית שֶׁהִקְדִּים וְעָרַךְ בּוֹ — 10 הַתָּכְנִית לְקַבֵּץ אֶת הַכֹּל בַּמָּשִׁיחַ בִּמְלֹאת הָעִתִּים, אֶת מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְאֶת מַה שֶּׁבָּאָרֶץ.

11 וּבוֹ נוֹעֲדָה לָנוּ נַחֲלָה, כִּי נִבְחַרְנוּ מֵרֹאשׁ לְפִי תָּכְנִיתוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל בַּכֹּל בְּהֶתְאֵם לְמַחֲשֶׁבֶת רְצוֹנוֹ, 12 כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ, אָנוּ הַמַּקְדִּימִים לְקַוּוֹת לַמָּשִׁיחַ.

במילים פשוטות: אם נחיה במסגרת שאלוהים קבע ועל פי העקרונות שהתווה, כי אז חיינו יתנו לו כבוד ותהילה.

איך נותנים כבוד לאלוהים?

על־ידי חיי קדושה, טוהר, צדק ואמת לאור ההנחיות והדוגמה האישית שישוע נתן כאשר היה בינינו (ראה פרק ד).

אלוהים מכנה אותנו "בנים". — איזה סוג של בנים ובנות אנחנו?

• האם אנו ילדים ממושמעים שמביאים נחת וכבוד למושיענו, או ילדים ממזרים שמביאים בושה וכלימה?
• האם אלוהים יכול להיות גאה בהתנהגותנו?
• האם כל מי שרואה אותנו יכול גם לזהות לאיזה אבא אנו שייכים?

אם התשובה היא שלילית, הבה נתוודה על החטא ונפעל לחזק את ביטחוננו בישוע וציותנו לדברו.

מסגרת כללית — הקהילה

תכניתו של אלוהים להקים את "הקהילה" הייתה בגדר סוד לאורך ההיסטוריה, עד לכריתת הברית החדשה במותו של ישוע המשיח. כעת נודע הסוד הזה, כפי שמסביר שאול השליח באפסים ג 7-3:

3 "וְכֵיצַד בֶּחָזוֹן נִגְלָה לִי הַסּוֹד, כְּפִי שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל בְּכַמָּה מִלִּים. 4 כְּשֶׁתִּקְרְאוּ תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הֲבָנָתִי בְּסוֹד הַמָּשִׁיחַ,

5 הַסּוֹד אֲשֶׁר בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא נוֹדַע לִבְנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁנִּגְלָה כָּעֵת לִשְׁלִיחָיו וְלִנְבִיאָיו הַקְּדוֹשִׁים, בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ —

6 שֶׁיִּהְיוּ הַגּוֹיִם שֻׁתָּפֵי נַחֲלָה, שֻׁתָּפֵי גּוּף וְשֻׁתָּפֵי הַהַבְטָחָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־יְדֵי הַבְּשׂוֹרָה; 7 וְלִבְשׂוֹרָה זֹאת הָיִיתִי לִמְשָׁרֵת מִתֹּקֶף מַתְּנַת הַחֶסֶד שֶׁאֱלֹהִים נָתַן לִי כְּפִי פְּעֻלַּת כֹּחוֹ."

יהודים וגויים פועלים ביחד, ללא הבדל, בגוף המשיח. לכל מאמין מתנות רוח שונות אך במסגרת אחת — הקהילה.

מכיוון שהקהילה היא גוף המשיח, ודרך פעולת הקהילה בני האדם יכולים לראות את מלוא פעולתו של המשיח בעולם, הרי שכל איבר צריך לדעת מהו תפקידו במסגרת הקהילה.

במילים אחרות: מכיוון שהמשיח מתגלה ופועל בעולם דרך הקהילה — באמצעות אברי הקהילה — חובה על כל מאמין להתחבר בקדושה ובטוהר לגוף המשיח, לקהילה המקומית.

באיגרת הראשונה לטימותיאוס פרק ג 15 שאול כותב: "אֲבָל אִם אֶתְמַהְמַהּ, הִנֵּה תֵּדַע כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּבֵית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא קְהִלַּת אֱלֹהִים חַיִּים, עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ."

סיכום

א. ישוע המשיח הוא המפתח לברכות אלוהים. אם אני מאמין שישוע הוא מכפר חטאיי וחיי מוקדשים למילוי רצונו, הרי שמובטחות לי השייכות הנצחית לאלוהים והחשיפה לברכותיו. ללא ישוע אין כל קרבה לאלוהים.

ב. מכיוון שאלוהים בחר אותי מקדם, וזאת על פי החלטתו הריבונית, הרי שישועתי היא מתנת חסד, פעולה נצחית, ואיננה ניתנת לביטול.

כלומר — אדם אינו יכול לאבד את ישועתו (ראה פרק ב 5: "אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ — הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם!").

ג. ידיעת התכלית של בחירת אלוהים והמסגרת שבה אלוהים מעוניין שנחיה מאפשרות לנו למדוד יומיום את מידת תלמידותנו ואת בגרותנו הרוחנית.

• האם אני שואף לחיי קדושה, טוהר, צדק ואמת אלוהים?
• האם אני שואף לפעול בגוף המשיח על פי מתנות הרוח שנתן לי המשיח?

כל סטייה מביישת את המשיח, אך כל ניצחון מפאר אותו וממלא את חיינו בברכה.

נבחרנו בחסד אלוהים — לא כדי להגשים את תכניותנו, אלא את תכניותיו. לשם כך הוא העניק לנו חיים, ולמטרה זו עלינו לשאוף.