בראשית פרק מ: יוסף פותר חלומות בכלא המצרי

 

לאחר שאשת פוטיפר האשימה את יוסף בניסיון לאונסה, ולאחר שוידאה שכל שאר העבדים והנמצאים בסביבתו הקרובה מודעים לאירוע שהמציאה, לא נותרה לפוטיפר כל ברירה אלא לשלוח את יוסף לבית הסוהר. שליחת יוסף לכלא היה העונש המינימלי שפוטיפר יכול היה לתת ליוסף ועדיין לצאת "גבר" מכל העניין.

העובדה שפוטיפר שלח את יוסף לכלא ולא הרגו בו במקום, שהרי הוא היה שר הטבחים, מהווה עדות לכך שהוא לא האמין לאשתו והבין שההאשמות נגד יוסף הן עלילה.

בית הסוהר המדובר, היה בקרבת ביתו של פוטיפר (ראה מ 3-4). בבית הסוהר הזה נכלאו אנשים מיוחסים לתקופות מאסר וכן עד לשימוע בעניינם – ראה מקרה שר המשקים ושר האופים.

יוסף שהה בכלא הזה כעשר שנים, משמע, פוטיפר הרחיק את יוסף מאשתו אך שמר אותו בחיים. לו היה מביא את יוסף למשפט, הוא היה מחוייב להוציאו להורג.

מדוע שפוטיפר לא יעשה דבר נגד אשתו המעלילה עלילות שווא?

חסרים לנו נתונים אודות ייחוסה וכו' כדי לשער כראוי ברמה גבוהה.

פרק מ' מתאר מקרה מכונן שהתרחש בבית הסוהר בו שהה יוסף.

לפני שנתאר את המקרה חשוב לציין עובדה מאוד חשובה.

ספר בראשית אינו מתאר בהרחבה את שעבר על יוסף בהיותו במאסר.

מכיוון שהספר מציין די מהר שיוסף עלה לתפקיד רם בכלא, רבים חושבים שכל שהותו של יוסף בכלא הייתה קייטנה שמחה וארוכה.

מזמור תהילים פרק ק"ה מציין את ההיסטוריה של עם ישראל מימי האבות עד כיבוש הארץ. המחבר מעוניין להוכיח את נאמנות אלוהים לעמו לאורך כל ההיסטוריה.

פסוקים 17-22 מתייחסים ליוסף. הפסוקים מעניקים לנו הארה לגבי סבלו של יוסף בהיותו בכלא המצרי.

יז. שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ; לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.
יח. עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו (רַגְלוֹ); בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ.
יט. עַד-עֵת בֹּא-דְבָרוֹ, אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.
כ. שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ; מוֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ.
כא. שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ; וּמוֹשֵׁל בְּכָל-קִנְיָנוֹ.
כב לֶאְסוֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ, וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם.

מתברר שיוסף סבל מאוד בכלא המצרי לפני שהוטב היחס כלפיו. הרי בפרק מ 15 הוא מבקש מאוד משר המשקים שיזכור לו חסד ויפעל לשחרורו מהכלא…

מה היה לו ליוסף ששמר את נפשו ורוחו במהלך שהותו וסיבלו בכלא המצרי?

ק"ה 19: אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ.

מה שאמר לו אלוהים בחלומו – אודות ההשתחוויה של בני משפחתו וכו, היו לנגד עיניו כל העת כאירוע המחייב התגשמות.

הבטחת אלוהים ליוסף הייתה האמת ששמרה את נפשו וזיקקה את ליבו.

הבטחת אלוהים הייתה חזקה מהעינויים בכלא המצרי.

הבטחת אלוהים הייתה הכוח שעזר לו לשמור על התנהגות ראויה וללא דופי כלפי הסוהרים למרות מצבו.

ראוי גם לנו ללמוד מיוסף. תגובתו לסובבים אותו וגם כלפי המכאיבים לו – ללא עוול בכפו – הייתה הסיבה שעדותו בלטה לטובה.

מכאן, שיפור תנאי המאסר לא התרחש מיד לאחר כליאתו אלא לאחר זמן מה.

ללמדנו, איכותו של אדם נמדדת על פי התנהגותו ועדותו בעת סבל וקושי ולא רק בעת נוחות.

לא לחינם נאמר באיגרת אל הרומים פרק ה' שהסבל נועד ללמדנו סבלנות…

חלוקת הפרק:

א. מאסרם של שר המשקים ושר האופים: (פ. 1-4).

ב. חלומותיהם של שני השרים: (פ. 5-19).

ג. גזר דינם של שני השרים: (פ.20-23).

א. פסוקים 1-4: מאסרם של שר המשקים ושר האופים:

א. וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.

ב. וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו, עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים וְעַל שַׂר הָאוֹפִים.

ג. וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אֶל-בֵּית הַסֹּהַר: מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם.

ד. וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף אִתָּם, וַיְשָׁרֶת אֹתָם; וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר.

המחבר אינו מציין כמה זמן בדיוק עבר מאז נאסר יוסף עד מועד האירוע בפרק הנוכחי.

סביר להניח שלא עברו שנים רבות.

והנה, אל הכלא נשלחים שר המשקים ושר האופים של פרעה למשמר.

משמר: מקום ששומרים בו על האסורים [ראה ויקרא כד 12, במדבר טו 34). בספר ירמיה ובנחמיה הוא נקרא "מטרה" (משורש נטר=שמר). הם שהו במחלקה שונה עד שיתברר דינם).

תפקידם של השניים היה תפקיד חשוב ביותר. רק אנשים נאמנים ביותר למלך היו מורשים לעמוד בראש תפקידים שכאלה.

השניים היו אחראים, כל אחד בתחומו על כל מה שישתה המלך ועל כל מאפה שהמלך יאכל.

בימים עברו, ממלאי תפקידים שכאלו לא היו רק "מלצרים" או "טבחים" מעולים אלא גם מילאו תפקידים מנהלתיים חשובים עבור המלך (ראה רבשקה – מל"ב יח 17, כ 8, ירמיה לט 9).

מה היה חטאם של השניים?.

המחבר אינו מציין את חטאם.

בהגדרה, חטא היא מעשה העומד בסתירה ובניגוד לרצון או הוראת המלך.

במקרה הקל ביותר, המלך התעצבן על איכות המשקה והמאפה…

במקרה הקשה עבור השניים – יתכן שנתגלתה מזימת קשר ששמות השניים היו מעורבים בה. לפיכך הם נשלחו למשמר בכלא עד שתתברר מעורבותם בעניין (ראה לדוגמא מל"ב יח 14, שמ"א יט 4, שמ"ב יט 21).

שר הטבחים, פוטיפר, היה הממונה על שלומו ובטחונו של המלך ולכן היה האחד ששני השרים הופקדו בידיו. לפי הכתוב ניתן לקבוע שבית הסוהר היה במתחם ביתו של שר הטבחים. מכאן, יוסף היה כל העת בקרבת פוטיפר. רחוק מאשת פוטיפר אך קרוב ביותר לפוטיפר!

כחוק, נשלחו שר המשקים ושר האופים לבית הסוהר, במקום בו שוהה יוסף.

פוטיפר מוודא ששלושת האנשים – שני השרים ויוסף נמצאים במקום אחד. יתרה על כך, פוטיפר ממנה את יוסף לשרת את שני השרים במאסר.

הפקדת יוסף למלא את צרכי השניים הייתה מחווה נפלאה עבור יוסף.

בדרך זו יכול היה יוסף להיות חשוף לאנשי מפתח.

אנו מכירים את סוף הסיפור ולכן אנו גם יכולים לעמוד על כוח ההשגחה העליונה בכל הסיפור [Providence].

הייתה תכלית אלוהית למאסרו של יוסף.

שני השרים נשלחו לכלא עם יוסף כדי להביא לידיעת פרעה את יכולותיו הנפלאות של יוסף בפתרון חלומות, ומשם למעמדו הרם כמשנה לפרעה מלך מצרים.

הערה:

לאורך כל הסיפור, מתגלה פוטיפר כאדם שקול שאינו ממהר לשסף גרונות.

למרות שהכוח בידיו והסמכות בקרבתו, פוטיפר מתנהג באופן שקול ומחושב.

פוטיפר מתגלה כאדם החושב הרבה יותר ממה שהוא מדבר.

לפוטיפר היו כל הסיבות שבעולם לנהוג בקשיחות עם שני השרים, כדי להראות ולהוכיח אף יותר את נאמנותו לפרעה, אך הוא בחר בדרך של צדק.

פוטיפר נהג כלפי השניים ביושרה ונתן להם ליהנות מן הספק עד שאשמתם תוכח.

איננו יודעים בוודאות במה הואשמו השניים, אך מכיוון ששר האופים הוצא להורג לאחר בירור עניינו, ניתן לשער שהבעיה הייתה קצת יותר רצינית מלחמניה לא טעימה…

בהכירנו את הסיפור בשלמותו, אני יכול לומר בוודאות שאלוהים העמיד את פוטיפר בעת ובמקום הנכון בעבור יוסף.

ב. פסוקים 5-19: חלומותיהם של שני השרים

ה. וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם, אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ – הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר.

ו. וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר, וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים.

ז. וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו, לֵאמֹר: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?

ח. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. סַפְּרוּ-נָא לִי. ט. וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף, וַיֹּאמֶר לוֹ: בַּחֲלוֹמִי – וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי.

י. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים.

יא. וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה. יב. וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף: זֶה פִּתְרוֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים: שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

יג. בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ, וַהֲשִׁיבְךָ עַל-כַּנֶּךָ; וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.

יד. כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.

טו. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

טז. וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹסֵף: אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי. יז. וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה, מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי.

יח. וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר: זֶה פִּתְרֹנוֹ: שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים – שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם.

יט. בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ.

לילה אחד, שני השרים חולמים חלום. כמובן, כל אחד חולם חלום אחר, אך באותו הלילה, ולכל חלום משמעות שונה בעבור החולם עצמו.

בבוקר, יוסף מגיע אל השרים כדי לשרתם, כפי שפוטיפר ציווה שישרת את השרים בעת המשמר עליהם עד שענינם יתבהר.

כשיוסף רואה אותם הוא מגלה שפניהם זועפים. ז"א, שהם מתמרמרים על דבר כלשהו ופוחדים.

יוסף מבין שקרה דבר מסוים ולכן הוא שאל אותם לסיבת פניהם הנפולות.

השרים ענו ליוסף ואמרו לו שחלמו חלום ואין פותר לחלומם.

האם שני השרים כל כך ילדותיים שנפלה רוחם כי לא מצאו מישהו שיפתור להם חלום?

ממש לא!

שני השרים לא חלמו חלום רגיל. שניהם חלמו חלום הדומה בפרטיו לחלומו של השני.

בגלל הדימיון בין החלומות שלהם, הם הבינו נכונה, במיוחד לאחר שהישוו נתונים מן החלומות שלהם, שהם נושאים מסר גורלי מאוד לשניהם.

הם הבינו היטב שבחלומם נמצאת התשובה למשפטם שעתיד להתבצע בימים הבאים.

כפי שנבוכדנאצר מלך בבל הבין שחלומו חורץ גורלות ולכן הוא דרש בכל תוקף לפענח את החלום (דניאל ב), כך גם שני השרים הבינו – ולכן כל כך זעפו שלא מצאו מי שיפתור את חלומם.

שימו לב:

לו היו שני השרים מחוץ לכלא, הם היו מן הסתם מקבלים את שירותם של המכשפים, קוסמים, ידעונים ואחרשדפנים, הנמצאים בשירות המלך וכל הזמן נמצאים בקרבתו.

והנה הם מודים באי יכולתם למצא פותר לחלומות (פ. 8).

יוסף עונה במילים שכל כך דומות לאלו של דניאל בתשובתו לנבוכדנאצר מלך בבל בספר דניאל פרק ב.

ח. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים. סַפְּרוּ-נָא לִי.

יוסף מבהיר שלמרות שדבר כלשהו נשגב מיכולתו של אדם, הרי אלוהים ריבון וגדול יותר וכל התשובות עימו.

יוסף גם האמין שאלוהים יכול, לו ירצה, להעניק את החכמה הזו לאדם כדי שיפתור את חלומם.

המשפט הנפלא הזה מפיו של נער יחסית צעיר, למרות היותו בכלא מבלי שעשה עוול כלשהו, מוכיח את בגרותו הרוחנית של יוסף.

למרות שיוסף בשלב זה אינו יודע את תכלית מאסרו – הוא אינו מתלונן כלפי אלוהים, אלא נכנע לאלוהים וחי חיים נאמנים לרצון אלוהים – ללא כל דופי.

הלוואי שאנו המבוגרים והבקיאים בכל כתבי הקודש שנמצאים ברשותנו, נחיה חיי הקרבה לאלוהים כפי שחי יוסף בעת כה קדומה ללא דף אחד מכתבי הקודש – בידיו!

בפסוק 9 שר המשקים מתחיל לפרט בפני יוסף את החלום שחלם.

להלן החלום:

בחלומו שר המשקים ראה גפן.

לגפן היו שלושה שריגים [שריג = ענף]. (יואל א 7).

הגפן הייתה פורחת. ז"א בעצם פריחתה.

ניצה = פירחה. (שיר השירים ז 13: "…הנצו הרימונים…" )

לגפן אשכולות ענבים שהבשילו, ז"א, מוכנים לאכילה.

כוס פרעה ביד שר המשקים [שהרי תפקידו לספק את שתיית המלך], הוא לוקח את הענבים וסוחט אותם לתוך כוס פרעה ומגיש את הכוס המלאה במיץ הענבים הסחוטים ביד המלך פרעה.

כעת יוסף מפרש לשר המשקים את חלומו:

שלושת השריגים [הענפים] הם שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים יחזיר אותך המלך לתפקידך, ותמשיך לשרתו כשר המשקים. ממש כפי שעשית לפני שנשלחת לבית הסוהר.

שימו לב שבחלום, שר המשקים היה זה שפעל בעצמו להכין את משקה המלך ולא נגעה במיץ אף יד אחרת.

הדבר מציין ששר המשקים היה נאמן לתפקידו והמלך לא היה בשום סכנה עקב תפקודו.

מן הסתם ניתן לשער שברגע ששר המשקים שמע את הפרשנות לחלומו, פניו כבר לא זעפו והוא שמח מאוד.

כשהוא שמח וטוב לב, מנצל יוסף את ההזדמנות לבקש דבר מאוד חשוב:

פסוקים 14-15:

יד. כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי חָסֶד, וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.

טו. כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים, וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

יוסף שוטח בפני שר המשקים את הסיבה שבעקבותיה הוא הגיע למצרים וכי גם במאסר הוא נמצא על לא עוול בכפו.

יוסף מציין שהוא גונב מארץ העברים. הוא לא אומר מארץ כנען.

הארץ באמת ניתנה לעברים על ידי אלוהים.

האם מכאן אנו יכולים להסיק שלמרות שהאחים רצו למכור את יוסף, הוא נמצא על ידי שיירת מדיינים שעברה במקום ונגנב על ידם. הם מצידם מכרו אותו כעבד לשיירת ישמעאלים וכך הגיע למצרים (בראשית לז 27-29).

דבר שני – יוסף אינו מבקש חנינה, שכן הוא לא עשה כל עוול.

יוסף מציין שגם נוכחותו בכלא אינה באשמתו ולכן הוא מבקש חסד משר המשקים כדי שיזכור אותו, בשעה שהוא ישוב למעמדו הרם ואז יוכל אם ירצה לפעול למענו של יוסף.

נקודה מעניינת.

יוסף מתאר את מקום המשמר, את בית הסוהר, במילה "בור".

בפסוק 14 = הבית הזה בהתיחסו לבית הסוהר.

בפסוק 15 = בור, בהתיחסו ככל הנראה לתאו.

בספר שמות יב 29 כתוב:

"ויהי בחצי הלילה ויהוה היכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה."

מכאן ניתן לומר שתאי האסירים בבית הסוהר בו שהה יוסף היו בורות, או החלק התחתון במבנה הכלא שהיה למעשה בור אחד גדול ובו היו האסירים כבולים. מכאן ניתן להבין טוב יותר את ההסבר לגבי יוסף במזמור תהילים ק"ה 17-19.

תגובתו של שר המשקים אינה מתועדת.

לאחר ששר האופים ראה שיוסף פתר באופן ראוי את חלומו של שר המשקים, גם הוא פנה אל יוסף ותיאר את פרטי החלום שחלם.

מן הסתם, גם שר האופים קיווה לחדשות טובות, ופנייתו ליוסף יכולה להתפרש בין היתר כאילו הוא יבטיח ליוסף לפעול למענו לו יצא לחופשי ויחיה…

מפסוק 16 שר האופים מפרט את חלומו:

על ראשו היו שלושה סלים, זה על זה, המיועדים לנשיאת דברי מאפה.

הכוונה לסלים מחוררים ומאפשרים איוורור, כך שדברי המאפה לא יתקלקלו ויעלו עובש.

כך, כאשר שלושת הסלים עומדים זה על זה, החורים בסלים מאפשרים לדברי המאפה להישאר מאווררים.

הסל העליון הכיל סוגי מאפה שונים שהמלך נוהג לאכול.

מכיוון שדברי המאפה היו גלויים ולא שמורים, העוף אכל מדברי המאפה של המלך.

בפסוקים 18-19 יוסף מפרש את החלום של שר האופים.

שלושת הסלים הם – שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים יסיר פרעה את ראשך מעליך. המלך פרעה יתלה אותך על עץ והעוף יאכל את בשרך.

שימו לב:

בעוד בחלום של שר המשקים לא היה שום גורם זר מעורב בהכנת משקה המלך, הרי שבחלום של שר האופים, מאכל המלך היה חשוף ל"ידיים זרות".

מכאן, שר האופים חטא בכך שחוסר תשומת ליבו או טפשותו גרמה לכך שחיי המלך היו בסכנה.

מישהו ניסה לפגוע במלך והמזימה נתגלתה.

שר המשקים יצא זכאי ושר האופים נמצא אשם, ועל כך הוא שילם בראשו – תרתי משמע.

שאלה:

האם היום אלוהים יכול לפעול בחיי אדם דרך חלום אישי?

אין כל מניעה לאלוהים לפעול בחיי אדם באופן אישי גם דרך חלום פרטי.

האם הדבר מציין שאותו אדם הוא נביא כמו ירמיה או דניאל?

לא!

שאול השליח מציין ששליחים ונביאים היו היסוד שנבנה על אבן הפינה שהוא ישוע (אל האפסים ב 20).

לאחר שהיסוד הוכן, אנו חיים על פי המתאר ואין מקום לנבואה נוספת כדוגמאת נביאי התנ"ך. אחרת, כתבי הקודש יצטרכו להשתדרג…

נביאים כמו אלו שבכתבי הקודש מילאו את תפקידם לייצר את כתבי הקודש. לאחר שכתבי הקודש הושלמו, אין יותר נביאים שכאלו מלבד שני העדים בספר ההתגלות יא.

האם אלוהים מדבר אל ילדיו גם היום?

אלוהים כל העת וללא הפסקה פועל בחיי ילדיו.

אלוהים עושה זאת דרך כתבי הקודש, דרך פעולת רוח הקודש השוכן בתוכנו, דרך אירועים המתרחשים בהשגחתו ודרך מאמינים אחרים המתחברים עימנו.

אלוהים מעניק חכמה, דעת ובינה כדי להבין נכונה נתונים ואירועים כך שנוכל לכלכל את צעדינו בעולם הזה בדרך קדושה וטוהר.

ג. פסוקים 20-23: גזר דינם של שני השרים.

כ. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.

כא. וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל-מַשְׁקֵהוּ; וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל-כַּף פַּרְעֹה.

כב. וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה, כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף.

כג. וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

חלפו שלושה ימים מאז פרש דניאל את החלום של שר המשקים ושר האופים, והמלך פרעה חוגג את יום הולדתו.

בשמחתו, עורך המלך משתה לכל עבדיו.

חשוב לציין שלא מדובר על העבדים פחותי היחס אלא הכוונה לכל השרים ומשרתי המלך בתפקידים המנהלתיים. בעת ההיא, כל אזרח שאינו המלך עצמו היה נקרא גם כן – עבד המלך (אסתר א 3, 5).

במהלך האירוע המשמח, קרא המלך להביא את שר המשקים ואת שר האופים אליו.

מתברר שהחקירה בעינינם התנהלה מהר והאשמים נמצאו.

שר המשקים נימצא זכאי ולכן חזר לתפקידו כפי שהיה לפני מאסרו.

שר האופים נימצא אשם. חוסר תפקודו או רוע ליבו העמידו את חיי המלך בסכנה ולכן ניתלה על העץ.

האם שר המשקים יזכור את יוסף הנרקב בבית הסוהר וזאת לאחר שפתר לו את החלום?.

התשובה בפסוק 23:

כג. וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

לא רק ששר המשקים לא זכר את יוסף, הוא גם שכח אותו.

ז"א, המחבר מציין את המילים הללו כדי להסביר את המשך שהותו הרבה של יוסף בבית הסוהר.

למרות ששר המשקים שכח את יוסף, היה אחד שלא שכח את יוסף אף לא יום אחד – אלוהים בכבודו ובעצמו.

היה זה אלוהים שבריבונותו איפשר את הגעתו של יוסף למצרים, לכליאתו בבית הסוהר ולשהותו הרבה שם עד ליום בו יהיה נדרש לעמוד לפני המלך.

ועד אז, דאג לו אלוהים לכל. בריבונותו לא היה חסר ליוסף אוכל כדי להתקיים ותנאים לשרוד.

הבטחותיו של אלוהים שניתנו ליוסף בחלומות שציין להוריו ולאחיו מילאו את נפשו בעידוד ותקווה.

כך אלוהים פועל גם בחיי ילדיו כיום.

שום דבר לא יכול להפריד אותנמו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (אל הרומים ח 34-39).

אלוהים משגיח על חיינו ומספק את כל שאנו צריכים כדי למלא את תכלית בריאתנו.