בראשית פרק כט: יעקב פוגש את רחל

 

בראשית פרק כט.

יעקב פוגש את רחל (לאה)

כל הנסיבות לעזיבת יעקב את בית הוריו וההליכה לפדן ארם קשורות לעצב, פחד וגעגועים.

והנה, לפני שיעקב יצא מגבולות ארץ ההבטחה, נפגש עימו אלוהים בחלום (הסולם לשמים), ועודד את ליבו ורוחו להמשיך בדרך בה הוא הולך עם הבטחה ברורה שאלוהים עימו וכל הברכות שהבטיח אלוהים לאברהם ויצחק אביו, עוברות אליו ועתידות להתגשם בחייו ובחיי צאצאיו.

כמה נאמן אלוהים. למרות שיעקב לא תמיד פעל בדרך הראויה, אלוהים נשאר נאמן להבטחותיו.

חלוקת הפרק:

א. יעקב מגיע לבית לבן, אחי אימו (כט 1-30)

1. יעקב פוגש את רחל (1-12)
2. יעקב פוגש את לבן וביחד מסכימים על עסקת נישואיו לרחל (13-20)
3. לבן מרמה את יעקב (21-30)

ב. לידת בני יעקב (כט 31-35).

1. בפסוקים 1-12 מתוארת ההגעה של יעקב לפדן ארם ופגישתו עם רחל

א. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹוב רַגְלָיו, וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.

ב. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר.

ג. וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן, וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקוֹמָהּ.

ד. וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

ה. וַיֹּאמֶר לָהֶם: הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר? וַיֹּאמְרוּ: יָדָעְנוּ.

ו. וַיֹּאמֶר לָהֶם: הֲשָׁלוֹם לוֹ? וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם. וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן.

ז. וַיֹּאמֶר: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.

ח. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

ט. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רוֹעָה הִוא.

י. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

יא. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת-קֹולוֹ וַיֵּבְךְּ.

יב. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא; וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

לאחר המפגש עם אלוהים בחלום, התעודד יעקב והבין שדרכו לפדן-ארם היא דרך באישורו של אלוהים.

למרות הבעיה המשפחתית שהשאיר מאחוריו, ההבטחות שנתן לו אלוהים עזרו לו לשים בצד את העבר ולהביט קדימה לעבר העתיד.

מסיבה זו פסוק ראשון מציין שיעקב נשא את רגליו, משמע, רגליו נהיו קלות למסע, הוא הזדרז ללכת לפדן-ארם.

אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם:

– לאיזור המזרח

– לאיזור מושבם של בני ראשית האנושות

יעקב מגיע לאיזור הסמוך לחרן ומן הסתם פוגש בשדה הפתוח הסמוך לעיר את רועי הצאן.

צאן: כינוי לבהמות דקות – כבשים, עיזים, אילים, יעלים, תישים ועתודים.

יעקב מזהה שלושה עדרי צאן. מן הסתם כל קבוצת רועים הפרידה את הצאן שלה מאלו של האחרים בין אם דאגו לשמרם כקבוצה או אם הטביעו סמל על צאנם.

הבאר הייתה מכוסה באבן גדולה.

כל העדרים היו בסמוך לבאר אשר ממנה הם עתידים לשתות.

המחבר (משה), מציין שכך נהגו אותם רועים לעשות.

הם היו מחכים לכל העדרים להגיע לבאר, וכאשר כל הרועים בסביבה, הם היו גוללים ביחד את האבן הגדולה מעל הבאר ומשקים בתור מוסכם את עדריהם.

לאחר שסיימו להשקות את צאנם, היו הרועים גוללים בחזרה את האבן מעל הבאר וממשיכים בעניניהם.

כיסוי הבאר באבן גדולה נובע מן הצורך:

1. לוודא ששום חיה או אדם לא ייפלו לתוכה ויזהמו את המים.
2. להקשות על רועים מאיזורים אחרים לשאוב את המים היקרים כל כך מבאר שלא חפרו בעצמם.

בפסוק 4 יעקב יוזם שיחה עם הרועים ושואל אותם מאין הם?

הרועים עונים שהם מחרן.

יעקב מכנה אותם: אחי.

הכוונה היא שהם אחים למקצוע. כאן מסגיר יעקב שהוא אחד כמוהם. גם הוא רועה צאן.

בפסוק 5 יעקב שואל את שאלתו השניה:

האם אתם מכירים את לבן בן נחור?

יעקב אינו אומר לבן בן בתואל אלא מציין את סבו של לבן, באותה מידה שהוא יעקב נחשב גם לבן אברהם. הכוונה לציין מקור ייחוס.

הרועים עונים ליעקב ואומרים: ידענו.

בפסוק 6 יעקב שואל את שאלתו השלישית:

השלום לו? ז"א, האם לבן חי והכל תקין עימו?

הרועים עונים: שלום. ומיד מציינים ליעקב שרחל, בתו של לבן מגיעה עם הצאן.

רחל עדיין לא הייתה בסביבה ויעקב עדיין לא ראה אותה.

לאור הכתוב בפסוקים 9-10 ניתן לקבוע שהרועים התכוונו לומר:

"…רחל ממש בדרך ובעוד כמה רגעים תוכל לראות אותה עם הצאן…,

נראה על פניו שהרועים הללו לא היו דברנים מטבעם.

לאור תיאור האופי של לבן בכתובים, המציינים אותו כרמאי, ניתן לשער שהרועים המכירים את לבן, הכירו אותו גם הכירו, וברגע שהבינו שיעקב הינו שאר בשרו של לבן, הם לא ששו להתחבר אליו.

יתכן שזו הסיבה שמיד ציינו את העובדה שרחל בתו של לבן מגיעה כדי לתרץ את סיום השיחה עם יעקב.

הערות מעניינת:

1. החיבור בין באר לרעיה מוזכר בספר משלי ה 15-18.

"…שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך… יהיו לך לבדך, ואין לזרים איתך. יהי מקורך ברוך, ושמח מאשת נעוריך."

לפיכך, הפסוק במשלי ט 17: "מים גנובים ימתקו…" מתיחס למסתורין ולתאווה שבניאוף אך יחד עם זאת מציין הפסוק הבא את המוות והצער שחטאים אלו מביאים על אותם חוטאים:

"…ולא ידע כי רפאים שם, בעמקי שאול קרואיה…".

ראוי לציין שיעקב נישא ללאה רק בגלל שלבן רימה אותו ולא בגלל שיעקב שאף להרבות בנשים.

2. רחל:משמעות שמה כבשה מבוגרת (לא 38, לב 15, ישעיה נג 7)

בפסוק 7 יעקב מרשה לעצמו להעיר לרועים ואומר להם:

"…וַיֹּאמֶר: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ…".

יעקב היה איש מקנה בעל ניסיון [ראה פרק ל].

יעקב לא היה איש עצלן אלא ניצל את כל שעות האור של היום לעבודה מועילה. בפרק ל 16 נאמר שיעקב חזר בערב מן השדה.

חריצותו של יעקב תאמה לכתוב במזמור ק"ד 23:

"יצא אדם לפועלו, ולעבודתו עדי-ערב."

מילותיו של יעקב היו מעין תוכחה.

מדוע אתם מתאספים להשקות את העדרים בשעה כה מוקדמת?

היום עדיין בעיצומו. לפיכך, השקו את הצאן והחזירו את הצאן למרעה…

תשובתם של הרועים הוכיחה את עצלנותם או את עובדת היותם צעירים מאוד וחסרי ניסיון ומקצוענות.

בתקופה ההיא היה נהוג שהילדים הצעירים יותר היו יוצאים עם הצאן. ראו את המקרה של דוד המלך (שמ"א טז 11: "…עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן…").

הרועים ענו ואמרו:

ח. וַיֹּאמְרוּ: לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

הרועים נהגו להתאסף כי רק ביחד יכלו לגולל את האבן הגדולה מעל הבאר.

האם תשובתם הייתה כנה? תירוץ לעצלנות? סרקסטיות? זלזול?

אלוהים יודע.

העובדה שיעקב יכול היה לגולל את האבן מעל הבאר מוכיחה שאותם רועים לא היו חרוצים מדי או בוגרים דיו.

בפסוקים 9-12 אנו עדים לתגובתו של יעקב מהרגע שהבחין ברחל.

ט. עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, כִּי רוֹעָה הִוא.

י. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

יא. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת-קֹולוֹ וַיֵּבְךְּ.

יב. וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא; וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

בעוד יעקב מדבר עם הרועים הצעירים, מתקרבת לבאר רחל עם הצאן של אביה לבן.

רחל הייתה רועת צאן.

מן הסתם הצעירה בבנות לבן המסוגלת לצאת עם הצאן למרעה ולבאר.

האם העובדה שרחל הגיעה אחרונה לבאר מרמזת שהשותפות והאחווה לא שררו בין שאר הרועים לבין צאצאי לבן?.

נצטרך להישאר בספק.

ברגע שהבחין יעקב ברחל ועימה הצאן של אביה, ניגש יעקב לאבן המכסה את הבאר, גלל אותה הצידה והישקה בעצמו את הצאן של לבן.

העובדה שיעקב יזם את הזזת האבן, ולא מצויין שביקש עזרה מן הרועים, מעידה שיעקב היה גבר חסון מאוד.

העובדה המחזקת את הטענה הזו היא גם בכך שיעקב התאבק עם מלאך יהוה במעבר יבוק כל הלילה.

אדם שברירי וחלש היה נמנע מן המאבק או מרים ידיים בשלב התחלתי (ראה פרק לב 23-33).

אין כל ציון לאיזו הערה או תלונה מצד הרועים לגבי השקיית הצאן של רחל קודם.

בכך ניתן חיזוק ליראה של הרועים מיעקב עקב היותם צעירים והיות יעקב גבר חסון מאוד.

לאחר שיעקב מרווה את הצאן של רחל, הוא נושק לה – נשיקה של קרבה משפחתית ולא נשיקת תאווה.

בשלב זה יעקב יודע שרחל היא בת לבן, בת דודו, אך היא רחל עדיין לא יודעת את זהותו של יעקב.

יעקב נושא את קולו ובוכה. ז"א שהוא בכה בגלוי ולא בסתר.

מדוע בכה יעקב?

1. יעקב חווה את התגשמות ההבטחות של אלוהים בזו אחר זו.

הוא רק הגיע לחרן וכבר פוגש את בת לבן, ואיזו בת…היפה בבנות.

2. יעקב השכיל לזכור את הסיפורים של אביו יצחק אודות הנס הקשור במציאת רבקה לאישה.

יעקב חווה את אותו הנס כעת בחייו שלו.

גם אז נמצאה הרעיה המבורכת ליד באר המים, וכעת כמו אז הנס עתיד להסתיים בברכה והצלחה.

יעקב מספר לרחל אודות הקשר ביניהם. הוא בן דודתה. אימו רבקה היא אחותו של אביה לבן.

רבקה עוזבת את הצאן בידי יעקב ורצה מיד לביתה כדי לומר לאביה, לבן, את הבשורה.

רחל מתנהגת בדיוק כפי שהתנהגה רבקה, אימו של יעקב, כאשר היא פגשה לראשונה את זקן ביתו של אברהם ונודע לה שהוא עבדו של בן משפחתה.

מכיוון שרחל רצה מיד לביתה כדי ליידע את אביה, ניתן לשער שהבאר לא הייתה רחוקה מאוד מביתה.

אני חושב שלא אסתכן מדי אם אומר שיעקב מוצא את רעייתו בדיוק באותה הבאר שזקן ביתו של אברהם מצא את רבקה אימו עבור יצחק אביו.

2. יעקב פוגש את לבן וביחד מסכימים על עסקת נישואיו לרחל (13-20)

יג. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחוֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ. וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

יד. וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.

טו. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב: הֲכִי-אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם? הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?.

טז. וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹולָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.

יז. וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת; וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת-תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.

יח. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, וַיֹּאמֶר: אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

יט. וַיֹּאמֶר לָבָן: טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה עִמָּדִי.

כ. וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

לבן אינו מבזבז ולו שניה מיותרת.

לבן הרי יודע שאחותו רבקה נישאה ליצחק העשיר ויכל להבין מיד שיעקב היורש אינו עני מרוד.

מכיוון שלבן כבר הוכיח את חולשתו לכסף ורכוש, הוא רץ כדי לפגוש את יעקב ליד הבאר.

לבן ויעקב מתחבקים ומתנשקים ופוסעים לביתו של לבן.

בבית, מתקבל יעקב כאישיות חשובה ומתפתחת מערכת יחסים מורכבת שתימשך 20 שנים (לא 41).

לבן מארח את יעקב בלבביות יוצאת דופן, ומכיוון שיעקב אינו מכיר אף אדם אחר בפדן-ארם, הוא נשאר בבית לבן.

שימו לב: חלפו למעלה מתשעים שנים מאז עזבה רבקה את ביתה.

במהלך השבועות הבאים יעקב מספר ללבן את שארע עם בני משפחתו מאז עזבה רבקה אחות לבן את ביתה ועד היום הזה…

שאלה:

האם יעקב אמר ללבן שהוא נס מאחיו עשיו?

האם יעקב אמר ללבן שהוא הגיע לביתו כדי להישאר שם עד שאימו תשלח שליח כדי שיאמר לו שניתן לחזור בשלום?

מן הסתם, אנו לא מזהים איזה רמז לכך שיעקב חלק עם לבן אודות התככים שנעשו בבית הוריו.

אני משער במידה רבה של בטחון שיעקב אמר ללבן שהוא בא למשפחת אימו – כפי שעשה סבו בעבור אביו יצחק, כדי למצא לעצמו רעיה.

הימים חולפים והנה כבר חלף חודש.

שהותו של יעקב לא הייתה רק עניין של אירוח אלא יעקב מן הסתם עזר ללבן בעניני הבית, המקנה ובכל תחום שיעקב יכל להועיל בו.

בפסוק 15 לבן פונה ליעקב ואומר לו:

טו. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב: הֲכִי-אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם? הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ?.

האם רק משום שאתה אחי (קרוב משפחה), תעבוד בשבילי חינם?

לבן מבקש מיעקב שיאמר לו את השכר שהוא מבקש כמשכורת.

יעקב אינו עונה מיד, אך פסוקים 16-17 מעניקים לנו רקע לבחירה של יעקב את רחל.

ללבן היו שתי בנוץ: לאה הגדולה ורחל הצעירה.

עיניה של לאה היו רכות.

למה הכוונה?

ככל הנראה עיניה היו בהירות ולכן מקשות עליה לפקוח את עיניה בימים בהירים שטופי שמש.

רחל לעומתה מתוארת כיפת תואר ויפת מראה.

משמע: רחל הייתה יפה במבנה גופה ויפה בזיו פניה (לט 6 – כך בדיוק מתואר יוסף)

יעקב התאהב ברחל, אך ניתן לשער בוודאות שגילה היה צעיר מכדי להינשא, ולכן הציע יעקב לשלם בעבורה – מוהר – כשכר שבע שנות עבודה.

יש הטוענים שיעקב קבע את שבע השנים מכיוון ששיער שזה פרק הזמן שבמילא יצטרך להישאר בפדן-ארם לפני שישוב לכנען.

לבן אינו מתמהמה, ובדרכו של איש עסקים ממולח הוא אומר שבאמת מעדיף לתת את רחל ליעקב לאישה מאשר לתת אותה למישהו אחר…

כאילו, נו, בסדר..

אך בליבו, לבן קפץ עד הירח…

יעקב נשאר בבית לבן וכעת משלם בעבודה בעבור רחל אשר שבתה את ליבו.

שבע השנים חלפו ליעקב מהר וזאת בגלל אהבתו את רחל.

בשבע השנים הללו למד יעקב להכיר טוב יותר את לבן. בפרק לא 36-42 יעקב פורק את אשר על ליבו כנגד לבן, ומדברי יעקב אנו למדים שהחיים במחיצתו של לבן לא היו קלים על יעקב.

מכאן, תיאור שבע השנים הקלות נובעות מן העובדה שמול הקושי העומד ליעקב עמדה רחל היפיפיה – ההבטחה – והמתנה שהיא הכילה [היא עצמה המתנה] היוותה נחמה כנגד כל הצרות של יעקב.

המשפט הזה של יעקב מזכיר לי את החיים והאתגרים העומדים לפני המאמין בעולם הזה.

הדבר שמגמד את הצרות בעולם הזה הן ההבטחות של אלוהים לילדיו שייתגשמו במלכות אלוהים בשמיים.

צרות העולם הזה אינן משתוות לברכות העולם הבא.

ומכאן, כאשר אנו רוצים להתעודד בעת קושי או צרה, כדאי להביט לעבר אהבת חיינו – ישוע המשיח, ואז הצרה מתגמדת והזמן חולף מהר יותר.

3. לבן מרמה את יעקב (21-30)

כא. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן: הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי, וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ.

כב. וַיֶּאֱסוֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.

כג. וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אוֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

כד. וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ, לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה.

כה. וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי? הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?

כו. וַיֹּאמֶר לָבָן: לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ, לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

כז. מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת, וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת בַּעֲבֹדָה, אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

כח. וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה.

כט. וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ, לָהּ לְשִׁפְחָה.

ל. וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת."

למרות ששבע השנים של יעקב עברו עליו במהרה, אין זה אומר שהוא לא ספר את הימים לרגע בו יוכל להתייחד עם אשתו.

והנה, יעקב הוא זה שמודיע ללבן כי חלפו שבע השנים והגיע הזמן לממש את נישואיו עם אהובת ליבו – רחל.

לבן הבין שיש סיכוי שיעקב יינשא לרחל ומיד לאחר מכן יחזור לכנען.

מה עושה לבן?

פשוט וכרגיל – מרמה.

לבן מן הסתם מראה פנים שמחות וששות אך ליבו מתכנן את הפתעת החיים ליעקב.

לבן מכין את משתה החתונה של יעקב ו….האישה שהוא מתכנן עבור יעקב.

משתה מסוג זה נערך בדרך כלל שבוע ימים (שופטים יד 12).

לא לחינם נקרא האירוע – משתה.

למרות שהאוכל ניתן כיד המלך – במיוחד אם בני המשפחה אמידים, הרי שהשיכר גם כן נשפך כמים.

התוצאה הלא נעימה לעולם אינה מאחרת לבוא.

כל השותים כבר אינם ערניים וכעת הגיעה שעתו של לבן הערמומי.

לבן מביא את לאה, הבת שיעקב לא בחר, אל יעקב. היה נהוג שהכלה מגיעה עם כיסוי לראשה המכסה את עיניה ופניה. לכן, לא היה ליעקב סיכוי לזהות את לאה.

יתרה על כך, יעקב מן הסתם שתה ואכל וכעת עייף ולא עירני. בשלב זה אינו מבחין בין לאה לרחל.

יעקב מקיים יחסים עם לאה אך את זהותה האמיתית הוא מגלה רק בבוקר כאשר קם משנתו והתעורר מהשפעת השתיה.

כל בר דעת ישאל:

מדוע לאה לא התנגדה?

1. השפעת האב בחברה הזו הייתה מוחלטת ולבת לא הייתה אפשרות רבה להביעה את דעתה.
2. בפרק לא 15 טוענת רחל נגד אביה לבן ואומרת:

"הלוא נוכריות נחשבנו לו כי מכרנו, ויאכל גם אכול את כספנו…"

מכאן, גם לאה וגם רחל לא הסכימו עם דרך אביהן ונאלצו להסכים למהלכיו בלאת ברירה.

פרשנים מציינים שהשפחות שנתן לבן לבנותיו היו גם כן בנותיו אך משפחות אחרות.

מכאן יכלה לומר רחל שאביה מכר את בנותיו כי בפועל היא ושפחתה באות מאותו אב.

לבן עושה כמנהג המקום ומעניק ללאה את אחת משפחותיו – זילפה.

הנתון הזה חשוב מכיוון שמאוחר יותר משפחה זו ומבלהה עתידים לצאת חלק משבטי ישראל.

מה חשבה רחל כאשר לא הובלה אל יעקב בליל כלולותיה?

האם ידעה את שאביה מתכנן?

כתבי הקודש אינם מרחיבים בנושא הזה. תגובתה של רחל בפרק לא 15 מגלות את שהיה בליבה נגד אביה הרמאי. הוא אהב כסף ורווח על פני ילדיו.

בבוקר התעורר יעקב והתרמית מתגלית.

במיטתו נמצאת לאה ולא רחל אהובתו.

כתבי הקודש אינם מציינים את הרגשתו של יעקב , אך כל בר דעת יכול היה להבין שיעקב ספג מפח נפש אדיר.

יעקב למד על בשרו את ההרגשה ומפח הנפש שנובעת מרמיה.

יעקב יכול היה להבין איך מרגיש אחר שנופל קורבן למעשה מרמה.

יעקב עשה זאת לאביו, וכעת מישהו אחר מרמה אותו ומטלטל את חייו.

1. כמו שיצחק היה "עיוור" ולא יכול היה להבחין בין עשיו ליעקב, כך יעקב היה נתון להשפעת השיכר ולא היה יכול להבחין בין לאה לרחל.
2. יעקב רימה את אביו כאשר הציג עצמו כבכור בעוד היה הצעיר, והנה כאן מרמים את יעקב כשנותנים לו את המבוגרת במקום את הצעירה.
3. יצחק חשב שיעקב זה עשיו וכאן יעקב חושב שלאה היא רחל.
4. לאה "משחקת" תפקיד כאילו היא רחל ובמקרה של יעקב הוא "שיחק" תפקיד של עשיו.

יעקב לא ידע כל אישה לפני ששכב עם לאה כנגד רצונו.

בברכת יעקב לבנו ראובן בפרק מט 3 הוא אמר:

"ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני."

אין בכך כדי להוריד מזכותה של לאה, אלא, שיעקב התנחם כל השנים בכך שהוא מקבל את רחל ועליה חלם, ולא על מישהי אחרת.

מעשהו של לבן מתרחש לעיתים קרובות בחיים שלנו.

לעיתים אנו נכשלים במלכודת שאחרים ברוע ליבם מכינים לנו.

מה גרם לכך שיעקב נפל בפח של לבן?

רגע של חולשה בה ערנותו לא הייתה בשיאה.

אירוע דומה התרחש בחייו של נוח לאחר ששתה יותר מדי יין. בנו חם חטא ונוח לא היה ערני באותה שניה כדי לעצור את המעשה הרע – זאת כי היה נתון להשפעת אלכוהול (בראשית ט).

מה אני לומד מהמקרה?

כתבי הקודש מלמדים אותנו שהשטן כמוהו כאריה המשחר לטרף כדי להרוס אותנו ואת עדותנו כמאמינים בישוע (פטר"א ה 8).

קשה להיות ערני כל הזמן ובכל עת, אך מקרים אלו חייבים לעודד אותנו להישמר כי נפילה רגעית עלולה להרוס חיים שלמים.

מה ראוי לעשות כדי להיות מוגן יותר מנכלי השטן?

–          להתרחק מחברה רעה

–          להקפיד ללמוד ולשנן את דבר אלוהים

–          להתפלל ולבקש את חסדי אלוהים להבין את דברו ואת הכוח לציית.

–          לציית להוראת כתבי הקודש

–          לוודא שנמצאים סביבי מאמינים בוגרים המתפללים עבורי ובוחנים את חיי.

כשיעקב מגלה את התרמית הוא מתלונן לפני לבן.

איך ידע יעקב שלבן אשם?

מן הסתם יכול היה לשמוע זאת מלאה.

לבן אינו מתרגש מהאשמה החריפה, הוא מן הסתם רגיל לכך כי כך הוא גם מתנהג עם אחרים.

לבן מתרץ את המעשה בכך שלא נהוג לתת את הבת הצעירה לפני הבת הבכורה.

לבן יכול היה לומר זאת לפני שבע שנים, או אפילו בערה המשתה, אך לבן כמו לבן, אינו רגיל לדרך האמת.

מטרתו של לבן אחת היא: להשאיר את יעקב אצלו כפועל, כמה שיותר זמן – עד סוף חייו.

לבן מנסה להמתיק את מעשהו ואמר ליעקב שהוא יתן לו את רחל – מיד וכרגע, אם יסכים לעבוד עוד שבע שנים. לפני כל העדים הנמצאים כבר במקום, מסכים יעקב ומקבל את רחל לאישה.

רחל ניתנת ליעקב באותו מעמד והוא נשאר עם לבן שבע שנים נוספות.

לבן מעניק לרחל אחת משפחותיו הנוספות – את בלהה.

יוצא אם כן שיעקב מתחתן עם שתי אחיות.

האם יעקב עבר על מצוות אלוהים?

בספר בראשית ב 24 נאמר שגבר יעזוב את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד.

מכאן, רצון אלוהים היה ידוע כבר אז.

כשאלוהים נתן את מצוות התורה, הן כללו איסור על נשיאת אחיות לאותו גבר (ויקרא יח 18).

נישואי יעקב ליותר מאשה אחת אינם הוראת אלוהים אלא ההיפך ממצוותו. שתיקתו של אלוהים לא צריכה להתפרש כהסכמה, שהרי הוראתו הברורה ניתנה כבר בבראשית ב 24.

ב. לידת בני יעקב (כט 31-35).

לא. וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל עֲקָרָה.

לב. וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה: כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי, כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.

לג. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר: כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.

לד. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ לֵוִי.

לה. וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר: הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה, עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

מתברר שיעקב התייחס ללאה ולרחל באופן שונה.

יעקב העדיף את רחל על פני לאה והדבר התבטא מן הסתם בזמן ובהתחברות שהשקיע ברחל על פני לאה.

לאה הייתה שנואה על יעקב. אין הדבר אומר שלאה חטפה מכות מיעקב, אלא הביטוי מתייחס לאשה הלא מועדפת, הלא נבחרת – הבלתי אהובה. לראיה, לאה הרתה ליעקב פעמים רבות.

מכאן – לא אהובה נקראת שנואה (ראה לדוגמא דברים כא 15, שמואל א א 5: מקרה פנינה וחנה, נשותיו של אלקנה).

ניתן לומר באותה מידה שאדם יכול לאהוב רק אשה אחת!

הביטוי: "שנואה" מדגיש את החשיבות שיש למילה אהבה.

אהבה אינה שלמה אם אינה כוללת את כל "הלב".

לב חצוי אינו יכול לאהוב באופן שלם.

הביטוי "שנואה" מרמז שאין זה רצון אלוהים לשאת יותר מאשה אחת, ואת האחת שאותה הגבר נשא לאשתו, עליו לאהוב בכל ליבו

ניתן לראות גם את ישוע משתמש באותו הביטוי.

ישוע אמר שאדם שאינו שונא את אביו ואמו אינו רצוי לו (לוקס יד 26). איך משפט זה מתחבר עם המצווה לאהוב את אב ואם?

הכוונה היא שבחירת אלוהים חייבת להיות עליונה גם לאב ואם. הציות לאלוהים חייב להיות עליון לכל.

אלוהים אינו מצווה על אף אדם לשנא את הוריו – לפגוע בהם או למנוע מהם דבר טוב כלשהו!

מכיוון שלאה לא זכתה בליבו של בעלה יעקב, פיצה אותה אלוהים בכך שפתח את רחמה וכך יכלה להוליד ליעקב בנים. רחל לעומת זאת נשארה עקרה לעת עתה.

כמה טוב לדעת שאת היכולת ללדת ילדים ולהביא חיים לעולם מעניק אלוהים בחסדו למי שהוא בוחר (ראה פרק כ 18).

מכיוון שהכתוב מציין שאלוהים הוא זה שפתח את רחם לאה ומאוחר יותר גם פתח את רחם רחל, יוצא שהאמהות כולן היו עקרות מלכתחילה.

לאה ילדה את בנה בכורה וקראה לו: ראובן.

מדוע בחרה בשם ראובן?

לאה מודה לאלוהים שהוא ער לסבלה ופתח את רחמה.

לאה חפצה שלב בעלה ייטה אליה יותר וחשבה שאילו תוליד לו בן ראשון, תשומת ליבו של יעקב תהיה עליה. הרי מה יותר נעים ומלא כבוד מאשר להיות הרעיה שממנה הוליד הבעל את בנו בכורו?

חשוב לציין שיעקב בשלב זה בעשור השביעי לחייו.

בבראשית מט יעקב מציין שראובן היה ראשית אונו. מכאן, יעקב שמר את תומתו המינית עד לשלב הנישואין עם לאה.

לאכזבתה של לאה, תשומת ליבו ואהדתו היתרה שלך יעקב לרחל לא פחתה.

לאה זכתה להריון נוסף.

הפעם לאה קוראת לבנה: שמעון.

מדוע בחרה בשם שמעון?

לאה טוענת שאלוהים שמע כי היא שנואה. ז"א, דבר אהבתו היתרה של יעקב ללאה אינם בגדר סוד או עניין יחסית נסתר, אלא כל מי שנמצא בסביבת המשפחה יכול להבחין שלאה אינה אהובה על יעקב כמו רחל. כל מי שנמצא בחברתם יכול להבחין מיד שרחל היא מספר אחד אצל יעקב.

אלוהים מברך את לאה בהריון שלישי. הפעם בוחרת לאה לקרא לבנה השלישי: לוי.

מדוע?

כי היא מאמינה שלאחר שלושה בנים, בה בשעה שרחל אינה מביאה לעולם שום ילד, יעקב סוף סוף יתעשת ויבין שלאה היא הרעיה הטובה יותר שעימה הוא צריך לבלות את זמנו. ז"א שבחדרה הוא מבלה את רוב זמנו וממנה הוא הולך לאחרות ולא ההיפך.

האם צדקה לאה?

לא!

לאה יולדת בן רביעי ולו היא מעניקה את השם: יהודה.

מדוע?

הפעם לאה אינה מנסה לרצות את לב יעקב אלא לומדת היטב שאת אלוהים עליה לרצות. לכן היא קוראת לבנה הרביעי: יהודה.

לאה מבינה שבעלה יפתח את ליבו אליה לא בגלל מספר הבנים שהיא תלד לו אלא רק אם אלוהים יפתח את ליבו וישנה אותו למען יאהב כראוי את אשתו.

לאה החלה להתענג על העובדה שקרבת אלוהים וברכתו עליונים לכל קשר ארצי עם אדם כלשהו – גם אם מדובר בבעל או רעיה (ראה תהילים קיג 9: מושיבי עקרת הבית אם-הבנים שמחה, הללויה).

אלוהים ברך אותה בברכה שאין לשאר הנשים סביבה.

לאה מבינה שלמרות שליבו של בעלה יעקב אינו מסור כולו לה, הרי שעיניו של אלוהים ואוזניו קשובות לה, ולכן לאלוהים היא מודה.

הלקח הזה חשוב כל כך לחיי כולנו.

כל כך חשוב שנעשה את כל שאנו עושים בחיינו כדי לרצות את אלוהים ולא רק את בני האדם.

כאשר אנו פועלים לפאר את שמו של אלוהים, הוא ידאג שפעולתנו תיטיב עם שאר ילדיו של אלוהים (ראה אל הקולוסים ג 23-24, אל הגלטים א 10).

בשלב זה עצרה לאה מלדת וההתמקדות היא בשאר נשותיו של יעקב.