בראשית פרק כד: אברהם שולח את עבדו להביא אשה ליצחק
בראשית פרק כד.
אברהם שולח את עבדו, זקן-ביתו להביא כלה לבנו יצחק
פרק כד בבראשית הינו הפרק הארוך ביותר בספר בראשית. בפרק הנוכחי אברהם משלח את בכיר עבדיו לבית אחיו נחור בארם נהריים, כדי להביא ליצחק אשה.
חלוקת הפרק:
א. פתיחה: פסוק 1.
ב. אברהם משביע את 'זקן ביתו', לקחת אשה ליצחק מבנות משפחתו בלבד: 2-9.
ג. תפילתו של העבד ובקשת האות ליד באר המים בעיר בה חי נחור אחי אברהם: 10-14.
ד. קיום האות: 15-21.
ה. הדו-שיח בין העבד לרבקה: 22-25.
ו. ההודיה ליהוה: 26-27.
ז. לבן, אחיה של רבקה, מזמין את העבד לבוא לבית בתואל (אביהם של לבן ורבקה): 28-33.
ח. השיחה בין העבד ללבן ובתואל ובקשתו: 34-49.
ט. השילוחים של רבקה והברכה שנתברכה: 50-60.
י. המסע חזרה לארץ כנען ונישואי רבקה ליצחק: 61-67
א. פתיחה: פסוק 1.
- וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכּל.
פרק כד פותח בציון גילו המופלג של אברהם.
אברהם זקן, עשיר בימים, ז"א שהגיע לגיל רב יחסית לשאר בני האדם החיים בתקופתו. בשלב זה אברהם בן כ- 140 שנים.
למרות שהיו אנשים אחרים שבאו בימים באותה עת, הרי לא על כל אחד ניתן היה לומר שאלוהים ברך אותו בכל.
למה הכוונה?
מבחינה ארצית, לאברהם היה את כל מה שאדם מן השורה היה רוצה. משפחה, עושר, עצמאות כלכלית, מעמד וכו ראה פסוקים 35-36:
- וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אֲדוֹנִי מְאוֹד, וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדִם וּשְׁפָחוֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים.
- וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בֵן לַאדוֹנִי, אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
האם לכך התכוון המחבר כאשר אמר שלאברהם היה הכל?
למה אלוהים מתכוון כאשר הוא מברך אדם כלשהו?
מהי ברכה מלאה מבחינתו של אלוהים?
דוד המלך ציין במשפט קצר מהוא שיא הברכה שאדם כלשהו יכול לאחל לעצמו:
תהילים לב 1-2:
"…אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה.
אשרי אדם לא יחשוב יהוה לו עוון, ואין ברוחו רמיה."
מבורך הוא האדם שאין בינו לאלוהים שום עויינות, ובמילים פשוטות: מבורך הנושע שאין בליבו חטא פתוח.
בעוד העולם מתנה ברכה בעושר וצאצאים, וחשוב לומר שאין רע בחסדים אלו, הרי שהחלק הנצחי בברכה הינו המרכיב של ישועה וטוהר רוחני.
מדוע? מפני שרק מרכיבים אלו מאפשרים ישועה וקרבה אינטימית נצחית לאלוהים, והוא כל מה שאנו צריכים לשמחה שלמה.
שאול השליח אמר משפט קצר למאמינים באפסוס אשר דומה מאוד לנאמר כלפי אברהם.
אל האפסים א 3-7:
"ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח, אשר ברך אותנו בכל ברכה רוחנית בשמים, במשיח, כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל, להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה. הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו, לתהילת כבוד על חסדו אשר העניק לנו באהובו, שבדמו יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים…".
גם שאול השליח מציין שהברכה הגדולה ביותר שאדם יוכל לקבל בחייו עלי אדמות ובכלל, היא:
– ישועה מזעם אלוהים על חוטאים
– כפרת חטאים
– זכות נעלה להיקרא קדוש
– בן לאלוהים
– שותף נחלה נצחית
– משרת אלוהים
– קרבה מיוחדת לאלוהים
– נוכחות קבועה ונצחית של אלוהים בחייו.
את כל הברכות הללו מקבל כל אדם נושע!
שימו לב: כל נושע נקרא ילדו של אלוהים! (אל הרומים ח 15).
אלוהים מעניק לכל אחד מילדיו הנושעים את כל הברכות הקיימות בשמיים.
הלוואי שליבנו ומוחנו יתמקד בדברים הנצחיים כי אז נימלא בשמחה אמיתית שאינה תלויה בנסיבות ארציות חולפות.
לאור הנאמר, אברהם כנושע אכן התברך בכל. אלוהים העניק לאברהם את כל הברכות שאדם יכול לקבל מאלוהים.
אנו קוראים, מתפלאים ומקנאים באברהם, אך, כל אחד מאיתנו כנושע, עומד בדיוק באותו מעמד של ברכה כמו אברהם.
איך האמת הזו צריכה לשנות את חיינו?
א. אל תדאגו: (מתי ו 25-33)
ב. תשמחו תמיד ותציגו את כל משאלותיכם לפני אלוהים בתפילה, תחנונים והודיה: (אל הפיליפים ד 4-6).
ג. יש לנו זכות לקרא לאלוהים: אבינו (אל הרומים ח 15).
ד. גישה ישירה לאלוהים בתפילה: (אל העברים ז-ט)
ה. אלוהים עונה לנו ופועל גדולות עבורנו: ירמיה לג 3: "קרא אליי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם"
ו. אלוהים חולק עימנו את תוכניותיו: (בראשית יח 16-19, עמוס ג 7).
ז. לאלוהים יש תוכנית נפלאה עבורנו, תוכנית של חיים ושלום: (ירמיה כט 11-12).
ב. אברהם משביע את 'זקן ביתו', לקחת אשה ליצחק מבנות משפחתו בלבד: 2-9.
ובכן, נאמר שאלוהים ברך את אברהם בכל, והנה, הפסוקים הבאים מוכיחים איך ריבונותו של אלוהים עומדת לשירות אברהם במציאת האישה הראויה לבנו יצחק. המילה "הכל" מקבלת פירוט…
- וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמּוֹשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי.
- וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלוֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנוֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.
- כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.
- וַיּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד: אוּלַי לא-תאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזּאת, הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם?.
- וַיּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה.
- יְהוָה אֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.
- וְאִם-לא תאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זאת; רַק אֶת-בְּנִי לא תָשֵׁב שָׁמָּה.
- וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה.
אברהם מטיל על בכיר עבדיו, את המשימה ללכת לארץ מוצאו ולהביא משם אישה ליצחק בנו.
מדוע שאברהם ישלח את בכיר עבדיו למשימה כה חשובה ולא ילך בעצמו לבחור אישה לבנו יצחק?
לדעתי התשובה טמונה בנתונים שבפסוק 1.
אברהם בא בימים וכנראה חלש מבחינה פיזית לקושי הטמון במסע שכזה.
הביטו "זקן ביתו" משמש במקומות אחרים במקרא לתאר פקידים ברמה של שרים וכו (בראשית נ 7, במדבר כב 7, שמ"ב יב 17).
אך במקרה של אברהם מדובר על עבד, כמו אליעזר מדמשק (טו 2). יתכן אף שמדובר ממש בו.
תפקידו של אותו העבד המתואר כ-"זקן ביתו" של אברהם היה רם ביותר מבין כל שאר המשרתים. הוא היה מנהל את כל עניני הבית, סידורי עבודה וכו'.
במידה ולאברהם לא היו נולדים בנים, היה זה אותו עבד שזוכה לרשת את כל רכושו של אברהם.
אברהם קורא לבכיר ביתו ומשביע אותו שלא יקח אישה לבנו יצחק מבנות כנען.
טקס ההשבעה מאוד מעניין וסמלי ביותר.
העבד אוחז בירך אברהם. הירך מציין את מקום משכן זרע האדם, סימן לחיים וכוח (בראשית מו 26, שמות א 5, שופטים ח 30).
בעת שהעבד אוחז בירך אברהם, נאמרת השבועה.
אין לקחת ליצחק אישה מבנות כנען!
באשור נמצאו עדויות לשבועה בה הנשבע אוחז בשדיים או בירך. בשני המקרים החפצים מציינים חיים והמשכיות.
ומה משמעות השבועה?
א. הענקת ביטחון לאברהם שבקשתו תתמלא והוא יכול ללכת אל אבותיו בשקט ומנוחה.
ב. ומה יקרה אם העבד יפר את ההבטחה? צאצאי אברהם יתנקמו בו.
בפסוק 3 אברהם מציין שהוא משביע את העבד ביהוה אלוהי השמים ואלוהי הארץ.
אברהם משתמש באלוהים כעד למאורע.
במילים פשוטות, אברהם והעבד אכן מאמינים שיהוה חי וקיים ונמצא נוכח במאורע ומשמש כעד לכל דבר ועניין.
הנה לפנינו עוד הוכחה מעשית למילה: ירא אלוהים.
אברהם באמת האמין בקיומו של אלוהים ובנוכחותו החיה בכל עניין בחייו.
אברהם מתאר את יהוה כאלוהי השמים והארץ.
שימו לב שאברהם אינו משתמש במילה הכללית אלוהים, אלא יהוה, וזאת לציין את שמו של האל אותו הוא מכיר באופן אישי ואינטימי.
לאורך הפרק אנו רואים שגם העבד מכנה את אלוהים בשם יהוה וזאת כהוכחה לאמונתו באלוהים חי וקיים, ריבון ומיוחד.
יהוה הוא אלוהי השמים והארץ – משמע, שיהוה הוא אלוהי כל העולם ומה שבתוכו.
אנשים רבים בעולם מכנים את הבורא בשם אלוהים אך במוחם מדמיינים דמות שונה.
אלוהי האמת הוא זה שמתואר בתנ"ך ובברית החדשה ולא זה המתואר בכתבים אחרים.
כשבוחנים את זהותו, אופיו ותכונותיו של יהוה כפי שהם כתובים בתנ"ך ובברית החדשה, מגלים שהוא שונה לחלוטין מאללה שבקוראן או שאר "האלוהים" של הדתות האחרות.
ובכן, אברהם משביע את עבדו שלא יקח ליצחק אישה מבנות כנען.
מדוע?
א. אלוהים אמר לאברהם עוד בשלב מוקדם בפרק טו 19-21 כי כל עמי כנען עתידים לסור מעל האדמה המובטחת.
אלוהים ציין את העמים ככאלו הצפויים לעונש ולמוות.
אברהם מודע לעובדה שלבנות כנען אין ברכת חיים, ואין להן הבטחה לרשת את האדמה, ולכן מבקש אישה שלא מבנות כנען כדי להבטיח ליצחק ולזרעו את ארץ ההבטחה.
במידה ויצחק ינשא לבת כנען, עלולים בני משפחתה לתבוע בעלות על הארץ. את זאת חייב אברהם למנוע. מסיבה זו בדיוק שילח אברהם את בני הפילגשים (פרק כה 1-6) אל ארץ קדם בעודנו חי.
ב. יתכן שאברהם ראה כי בנות כנען בעלות מוסר נמוך העלול להרוס את מידותיו הנעלות של יצחק.
אנו עדים לרמתן הנמוכה של בנות הארץ מדברי רבקה ליצחק, שנים מאוחר יותר כאשר רצתה למנוע מיעקב להתחתן עם בנות חת (בראשית כז 46)
אם כן, לאן אברהם שולח את עבדו כדי להביא אישה לבנו יצחק?
אברהם שולח את העבד לארץ מוצאו, לבני משפחתו של אברהם, אל ארם-נהריים (יב 1, כד 4, 10)
ארם-נהריים: ז"א, ארם הנמצאת בין שתי נהרות
האם בנות משפחת אברהם טובות יותר מבנות כנען?
א. אין עליהן כל קללה
ב. התנהגותה של רבקה בפגישתה עם העבד ושאר האנשים מוכיחה כי אכן קיבלה חינוך איכותי.
ג. היות האישה קרובת משפחתו של אברהם, יתרום להיותה יראה את אברהם ויצחק ומכאן תהווה אישה איכותית שתקבל את סמכות בעלה גם בנוגע לעבודת אלוהים, שהרי בנות ארם נהריים לא היו בהכרח עובדי אלוהים חיים (יהושוע כד 2).
בשלב זה העבד שואל את אברהם: (פסוק 5)
ומה אם האישה תרצה להתחתן עם יצחק אך לא תסכים להצטרף אליי ולבוא לכנען, האם במקרה שכזה תסכים שאקח את יצחק אליה לארם נהריים?
אברהם עונה לעבדו בפסוקים 6-8 במילים המבטאות את עומק אמונתו ובטחונו באלוהים.
- וַיּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה.
- יְהוָה אֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.
- וְאִם-לא תאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ, וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זאת; רַק אֶת-בְּנִי לא תָשֵׁב שָׁמָּה.
אברהם מוודא שבשום מקרה העבד לא יחזיר את יצחק לארם נהריים.
אברהם מסביר את האיסור:
אלוהים הוציא אותי משם כדי לרשת את הארץ הזו.
אני בוטח באלוהים ומשוכנע שזה אשר התחיל את המשימה גם ישלים אותה (אל הפיליפים א 6).
אל תדאג, אלוהים ישלח את מלאכו ללוותך, להיות בעזרך כדי שתביא משם אישה ליצחק.
אברהם באמת האמין שאלוהים מעורב באופן אישי בבחירת רעיה ראויה ליצחק.
מלאכי אלוהים אומנם פעילים באירועים בעולם. הם פועלים מאחורי הקלעים ומוודעים שתוכניתו של אלוהים תצא לפועל (בראשית מח 15, תהילים לד 8, לה 5-6, צא 11, דניאל י)
אברהם רוצה להרגיע את עבדו ולשחרר אותו מן האחריות, אך באותה מידה ממשיך ואמר לו:
מלאך אלוהים ילווה אותך כדי שתיקח אישה מבית אבי ליצחק.
אל תדאג, אלוהים יעזור לך למלא את בקשתי, כי היא בדיוק רצון אלוהים!
בפסוק 8 אברהם מוסיף משפט כדי להרגיע את עבדו:
אם האישה לא תרצה להצטרף אליך ולבוא לארץ כנען, אתה משוחרר מהשבועה.
בכל מקרה, את יצחק לא מחזירים לארם נהריים או לאור כשדים. יצחק נשאר בארץ ההבטחה כפי שהבטיח אלוהים.
אברהם באמת העמיד את הציות לאלוהים לפני הנוחיות של יצחק. הוא העדיף את יצחק רווק ומחכה לתזמון החתונה שאלוהים יקבע לו מאשר להפר את מצוות אלוהים ולהחזיר את יצחק לארץ אותה עזב במצוות אלוהים.
הלוואי שאנו תמיד נעמיד את הציות להוראת אלוהים לפני הנוחיות שלנו.
מה האיסורים:
לא לקחת ליצחק אשה מבנות כנען
לא להחזיר את יצחק לארץ מוצאו של אברהם. אברהם הבין שהיציאה מאור-כשדים היא לתמיד. שום מקום בעולם לא יהיה טוב יותר מהנחלה שאלוהים קבע לך.
מה ההקלה?
אם האישה לא רוצה לבוא לארץ כנען, אז העבד משוחרר משבועתו.
לאחר שהעבד שמע את כל ההתניות והתעודד מדברי אברהם, הוא שם את ידו תחת ירכו של אברהם כאות לשבועתו למלא אחר ההוראות של אדונו.
ג. תפילתו של העבד ובקשת האות ליד באר המים בעיר בה חי נחור אחי אברהם: 10-14.
י. וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדוֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ; וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם, אֶל-עִיר נָחוֹר.
יא. וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת.
יב. וַיּאמַר: יְהוָה אֱלוֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדוֹנִי אַבְרָהָם.
יג. הִנֵּה אָנוֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם, וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאוֹת לִשְׁאוֹב מָיִם.
יד. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ: הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה. וְאָמְרָה: שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה – אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדוֹנִי.
בכיר עבדיו של אברהם מכין את כל המצרכים למסע הארוך.
הוא מכין עשרה גמלים.
לאברהם היו גם חמורים אך חיות משא אלו לא ישרדו את המעבר במדבריות.
– רגליהם בנויות לקרקע יציבה לעומת כפות הרגליים דמויי כרית של הגמלים שנועדו להליכה על חול.
– החמור זקוק למים לעיתים קרובות יותר לעומת הגמל שיכול לאגור כמות מים גדולה המספיקה להגיע עד לנווה המדבר הבא.
– הגמל מעלה גרה ולכן יכול יכול ללכת ללא האכלה למרחק רב יותר
מן הסתם חלקם נשאו רק משאות של אוכל, מים ומתנות, וחלק אחר נשאו אנשים נוספים שהתלוו לזקן ביתו של אברהם (פסוק 32).
חלק מן המתנות מוזכרות בפסוק 53: כלי כסף וכלי זהב ובגדים.
מדוע שהעבד יקח כל כך הרבה מתנות? האם כדי לרכוש את ליבה של האישה ליצחק?
אינני חושב שזו הסיבה העיקרית.
א. משפחת האישה צריכים לראות שבתם העומדת לעזוב אותם, ואולי לא לראותם שוב, אכן הולכת למקום שכל מחסורה מובטח.
ב. משפחת האישה גידלה במסירות את אותה רעיה נפלאה, והנה, בא האיש שלוקח אותה לארץ אחרת, רחוקה ממשפחתה. אותה נערה כבר לא תהיה שם לסעוד את הוריה…
המתנות בחלקן נועדו להיות מעין פיצוי מעט בעבור לקיחתה של האישה מבית הוריה.
העבד לוקח עימו את כל הכלים הטכניים הנחוצים. כעת כל שנשאר לו זה לבקש את חסד אלוהים במציאת הכלה הראויה.
העבד ועוזריו מגיעים לאיזור ארם-נהריים.
היכן כבר ימצא העבד רעיה ליצחק? במקום בו מתאספות רוב הנשים הרווקות: בבאר המים, ליד המעיין כדי להשקות את עדרי הצאן או לשאוב מים לביתן. בעת ההיא זה היה חלק מתפקידן של הנשים (ראה מקרה יעקב כט 1-14, משה ספר שמות ב 15-21, שמ"א ט 11).
העבד מוריד את הגמלים למצב מנוחה, מחוץ לעיר, ליד באר המים, לעת ערב, ממש בעת בה הנערות יוצאות כדי לשאוב מים להביא לביתן, לשתיה ובישול.
[ויברך הגמלים – הרביצם]
לאור זאת: היכן צריך היום הגבר המשיחי למצא רעיה ראויה?
נכון, ליד "באר המים"!
כוונתי לבית הקהילה, למקום בו מתאספים יראי אלוהים ללימוד, התחברות, תפילה וסעודת האדון.
במקום בו אנו שותים ואוכלים אוכל רוחני.
והנה, כשכל הפעולות שהיו בידיו של העבד נעשו על הצד הטוב ביותר, כל שנשאר זה להתפלל ולבקש את יד אלוהים במקרה – פסוקים 12-14:
יב. וַיּאמַר: יְהוָה אֱלוֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדוֹנִי אַבְרָהָם.
יג. הִנֵּה אָנוֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם, וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאוֹת לִשְׁאוֹב מָיִם.
יד. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אוֹמַר אֵלֶיהָ: הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה. וְאָמְרָה: שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה – אוֹתָהּ הוֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדוֹנִי.
תפילתו של העבד מציגה את אשר על ליבו.
כל מעיינו זה לעשות את רצון שולחו.
העבד פונה ליהוה, לאלוהי השמים והארץ, האחד אשר הוא עד בשבועה בין אברהם לעבד.
העבד מבקש מיהוה אות: אלוהים עשה שיקרה הדבר הבא…זאת כמעשה חסד עם אברהם.
הנערה שאומר אליה להשקותני, ושתענה לי ותאמר: תשתה אתה וגם את גמליך אשקה, היא האישה שאתה הראת בעבור יצחק.
מדוע שהעבד יבקש כזו בקשה הנראית פשוטה בעינינו?
האם האירוע כל כך מוזר ומיוחד?
האם לא עוברות באיזור שיירות העוצרות ליד הבאר העירונית ושואבים מיים לרוויה?
בעוד הסכמה להשקות אדם צמא יכולה להיות עניין שבשגרה ומעשה טוב, הרי שהסכמה להשקות את כל גמלי השיירה היה דבר יוצא דופן עד כי יהווה אות שאלוהים מעורב במקרה. מדובר בעבודה רבה וקשה, כל זאת לעובר אורח שאינו מוכר, בשעה שהיא רבקה נשלחה על ידי משםחתה להביא מים לשתיה ובישול…
העבד באמת ביקש דבר שאינו רגיל או מקובל על כל הנערות. שהרי, אם הדבר כל כך רגיל, מדוע שיהווה אות?
אין זו הפעם היחידה בה אדם מבקש אות מאלוהים.
אנו פוגשים בדבר דומה אצל גדעון בספר שופטים ו. בנוסף, ישעיה הנביא בפרק ז מציין שאלוהים יתן אות לעמו: עלמה תהרה ותלד בן. הקונטקסט מחייב אותנו להבין שמדובר בבקשה או אירוע המצריך כוח על טבעי.
הנתונים ברורים וחדים. כעת נותר לראות אם אלוהים מסכים לקיים את תנאי האות.
ד. קיום האות: 15-21.
טו. וַיְהִי-הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם, וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ.
טז. וְהַנַּעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה מְאוֹד, בְּתוּלָה, וְאִישׁ לא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.
יז. וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ, וַיּאמֶר: הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ?.
יח. וַתּאמֶר: שְׁתֵה אֲדוֹנִי; וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ, וַתַּשְׁקֵהוּ.
יט. וַתְּכַל לְהַשְׁקוֹתוֹ, וַתּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת.
כ. וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשּׁוֹקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר לִשְׁאוֹב. וַתִּשְׁאַב לְכָל-גְּמַלָּיו.
כא. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ לָדַעַת, הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם-לא?.
הפסוקים הבאים מלאים בכל טוב רוחני.
עבד אברהם לא סיים לומר את תנאי האות שהוא חפץ להציג לפני אלוהים, כדי להיות בטוח מי הנערה שאלוהים בחר ליצחק, והנה אלוהים עונה לו תשובה מלאה, שמסירה כל ספק.
אל הבארמעין, מגיעה נערה בתולה, טובת מראה וכדה על שכמה. היא יורדת אל המעין וממלאה את כדה במים. כעת היא בדרך חזרה לביתה כדי לספק מי שתיה ובישול למשפחתה.
עבד אברהם רץ לקראתה ואומר לה:
הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ?.
והנה, עבד אברהם מקבל את התשובה שהשקיטה את ליבו.
הנערה לא רק שהשקתה אותו אלא גם הציעה להשקות את גמליו.
עלינו לזכור שמשימה שכזו היא משימה קשה הדורשת זמן רב שהרי גמלים צמאים שותים כמות רבה של מים.
רבקה הייתה צריכה לרדת אל המעיין לא פחות מעשר פעמים ולו רק להשקות כל גמל בתכולת כד אחד.
מן הסתם הנערה בלתה זמן ממושך בעזרה לעבד אברהם ולבני השיירה.
עבד אברהם קיבל יותר מאשר הוא ביקש.
הנערה לא רק סתם נערה מנומסת.
הנערה היא רבקה, נכדתו של נחור, אחיו של אברהם.
עבד אברהם מצא את נערת המיליון!
כעת הוא לא צריך לשכנע את המשפחה שאדונו הוא איש טוב, ישר והגון.
הוא נמצא עם בני משפחתו של אברהם ונהנה מבטחון רב.
במילים פשוטות: לו היה אברהם נשאר בארם, היה סיכוי גדול שרבקה היתה נישאת ליצחק. זאת מפני שבעת ההיא היו נישאים בתוך המשפחה הרחבה במילא.
תשובתו המהירה של אלוהים לעבד אברהם מזכירה לי הבטחה נפלאה שאלוהים הבטיח לעם ישראל לאחר שיחזרו בתשובה כנה.
ישעיה הנביא סה 24 כתוב שאלוהים מבטיח לענות לבני ישראל הנושעים עוד שהם מתפללים.
אלוהים מבטא בזאת את משמעת הפסוק: "…יחריש באהבתו", מצפניה ג 17.
משמעו: העם הולך בדרך אלוהים ולכן אין לאלוהים סיבה לשום מילת ביקורת. לפיכך, כל שנותר זה להעניק ולתת באהבה את כל צורכם.
בתגובתו המהירה לעבד אברהם, אלוהים מוכיח את נאמנותו לקיים את ההבטחות לאברהם.
בתגובתו המהירה אלוהים מוכיח שהוא נאמן למלא את בקשותינו כאשר אנו מתפללים על פי רצונו (יוחנן טז 24, ירמיה לג 3, תהילים לז 4-5, יוח"א ה 14-15).
עלינו לזכור עם זאת שתפילה היא לא דרך להורות לאלוהים מה לעשות אלא להציג בקשה התואמת את רצון אלוהים ולבקש עימה את הכוח לקבל את רצון אלוהים באהבה ואמונה.
בפסוק 16 נאמר שהנערה בתולה.
בפסוק 43 רבקה מתוארת כעלמה = הכוונה לבחורה צעירה, כפי שמכנים בחור צעיר בשם – עלם.
לפיכך, בפרק כד רבקה מתוארת כנערה צעירה בתולה.
מנין לעבד אברהם לדעת שהיא הייתה בתולה?
עלינו לזכור שנערות רווקות בעת ההיא אכן גם היו בתולות. נערה שנתפסה מקיימת יחסי מין עם גבר שאינו בעלה נחשבה לזונה ודינה נחרץ.
הנערות הרווקות גם לבשו בגדים בהתאם אשר זיהו אותן כרווקות (שמ"ב יג 18).
הפרק הנוכחי מעניק לנו בין היתר נתון מדהים לגבי נבואתו של ישעיה הנביא בפרק ז 14.
"לכן יתן אדוני הוא לכם אות. הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל."
כאמור, המילה "אות" מציינת פעולה או מעשה על טבעי המוכיח שאלוהים מעורב בדבר.
המילה "עלמה", מציינת בחורה צעירה. הקונטקסט הדורש אות מחייב אותנו להבין שהעלמה גם חייבת להיות בתולה.
לכן, העלמה ההרה מציין פעולה על טבעית הדורשת שעלמה היא גם בתולה, אחרת, אין כל פעולה על טבעית בנבואה, וכל בחורה הרה יכולה להגשים את הנבואה.
לאור ההבנה הברורה וההגיונית הזו, פרשו רבנים יהודים את המילה "עלמה" לבתולה בתרגום השבעים שנכתב בשנת 250 לפני הספירה.
רבנים מודרניים יותר מסתייגים מהפרשנות הזו וזאת מהפחד להבין ולקבל את העובדה שנבואה זו התגשמה בלידת הבתולין של ישוע המשיח מאימו מרים (מתי א 23).
הבה נראה את השימוש במילה "עלמה" בספר משלי.
משלי ל 19:
"דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ-אֳנִיָּה בְלֶב-יָם, וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה."
דרך הנשר בשמיים – הנשר חוצה את האוויר בכנפיו ואין לדעת את הדרך שעבר בה במעופו. כמו כן, השמיים אינם משאירים סימן על הנשר.
דרכו של נחש על הסלע – כשהנחש זוחל על הסלע, הסלע אינו משאיר סימן כלשהו על הנחש.
דרכה של אוניה בים – אוניה חוצה ימים ואלו אינם משאירים סימן על האוניה. אין לדעת או להבדיל איזה ים חצתה.
דרך גבר בעלמה – לאור הדוגמאות הקודמות, גם כאן עלינו לזכור שמדובר בגבר שיוצא מן המערכת ללא סימן. ואומנם, אין כל סימן ורושם חיצוני על גבר לאחר שביקר בעלמה.
בכל אחד מהמקרים הנ"ל לא נשארים עקבות וכך ניתן לומר שהם לא התרחשו מעולם.
תגובתו של עבד אברהם בפסוק 21 מאוד מעניינת.
כא. וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ, מַחֲרִישׁ לָדַעַת, הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם-לא?.
הבה ננסה להיכנס לנעליו של עבד אברהם.
עבד אברהם ידע בביטחון מלא שאלוהים מסוגל לעשות כפי שביקש, אך היה מלא בהתפעלות על כך שאלוהים ענה לו וכל כך מהר.
מעורבותו המיידית והעל טבעית של אלוהים בחיינו לעיתים גורמת לנו השתהות.
האם זה באמת מאלוהים?
מכיוון שפעולותיה של רבקה להשקות את הגמלים לוקחת זמן מה, העבד עומד מן הצד, מביט ובוחן כל פעולה או מילה של רבקה, כל זאת כדי לוודא שאכן זו האחת שאלוהים העניק ליצחק.
גדולתו של אלוהים לעיתים לא נתפסת במוחנו.
לעיתים אנו לא מבינים עד כמה אלוהים אוהב אותנו ורוצה כל כך לספק לנו את כל שהוא יכול ומיד.
אדרבה, תגובתו המיידית והברורה של אלוהים צריכה להשקיט את ליבנו, למלאנו בשלום ואמונה, ולעודד אותנו להמשיך לחיות בעבורו בטוהר וקדושה.
שאלה:
האם גם אנו היום יכולים לבקש סימן מאלוהים כדי לדעת אם אנו בוחרים נכון?
האם אני יכול לבקש סימן מאלוהים כדי לדעת אם בחורה כלשהי היא הרעיה הנבחרת עבור בני?
או הגבר הראוי עבור בתי?
כתבי הקודש השלמים אשר בידינו מעניקים לנו נתונים רבים שלא היו בידיהם של בני תקופת אברהם. כתבי הקודש מציינים את הנתונים שאלוהים דורש לבחירת רעיה או בעל.
– יראת אלוהים, מאמיןה נושעת. עדות מוכחת.
– שאיפה לעשות את רצון אלוהים בכל עניין ותחום בחיים.
– משיכה הדדית
אלוהים מעניק לנו התחברות בריאה של אחים ואחיות נאמנים, מונחים על ידי רוח אלוהים כדי לחלוק מחכמתם ועצתם.
אינני רואה פסול בלבקש מאלוהים את החכמה והשלווה כדי לדעת אם דבר נובע מאלוהים ומהווה תשובה לתפילה. עלינו לזכור שבידינו כתבי הקודש בשלמותו, וכשכזה הוא כולל תשובות והנחיות לכל שאלותינו.
ה. הדו-שיח בין העבד לרבקה: 22-25.
כב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ, וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.
כג. וַיּאמֶר: בַּת-מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי? הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?
כד. וַתּאמֶר אֵלָיו: בַּת-בְּתוּאֵל אָנוֹכִי, בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר.
כה. וַתּאמֶר אֵלָיו: גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם-מָקוֹם לָלוּן.
לאחר שרבקה סיימה להשקות את כל הגמלים ורוכביהם, עבד אברהם הבין וסגר בליבו שרבקה היא אכן תשובת אלוהים לבקשתו.
עבד אברהם לוקח נזם זהב במשקל בקע שזה חצי שקל (שמות לח 26) [תכשיט אף – ישעיה ג 21, וגם תכשיט אוזן – ברא. לה 4, שמות לב 3-4], שני צמידים שמשקלם עשרה שקל ועונד אותם על רבקה (ראה פסוק 47).
ראו את נדיבותו של עבד אברהם. העבד למד זאת מאדונו אברהם. העבד נדיב במידה שגם הוא זכה לה.
בשלב זה מתפתחת שיחה אישית בין עבד אברהם לרבקה.
שאלותיו של עבד אברהם מסגירות את אשר על ליבו
הוא יודע היטב שרבקה היא תשובת אלוהים המוחלטת – הנה לפניו רעית יצחק.
בשלב זה פועל עבד אברהם כדי לסגור את "העסקה" וזאת על פי הנוהג המקובל.
את האישור לנישואי רבקה ליצחק, העבד חייב לקבל מאביה של רבקה ומאחיה הבוגר.
עבד אברהם שואל את רבקה לייחוסה המשפחתי:
מה שם אביך?
השאלה השניה:
האם יש בבית אביך מקום לינה לי ולכל בני השיירה?
אני בטוח שתשובת עבד אברהם מילאה את ליבו בשמחה שהעפילה על כל השמחות שבחייו.
רבקה היא נכדתו של האח של אברהם, נחור.
נחור נישא למילכה
להם נולד בן ושמו בתואל.
לבתואל נולדו לבן ורבקה.
לפיכך, רבקה היא בת משפחתו של אברהם!
איזו שמחה לחוות את ידו המכוונת והעוזרת של אלוהים במעשה חיינו…
כמה טוב לדעת שאותו אלוהים שפעל בעבור עבד אברהם חי ופועל בדיוק באותו כוח בעבור כל אחד מאיתנו, ילדיו הנושעים.
רבקה אינה מבזבזת שום זמן. ליבה הרחב מתגלה במלוא הדרו.
היא עונה לשאלתו של עבד אברהם ומזמינה אותו לביתה – יש לנו אוכל לרוב וכן מקום לינה לכולם.
ו. ההודיה ליהוה: פסוקים 26-27.
כו. וַיִּקּוֹד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה.
כז. וַיּאמֶר: בָּרוּךְ יְהוָה אֱלוֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדוֹנִי; אָנוֹכִי – בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי יְהוָה בֵּית אֲחֵי אֲדוֹנִי.
תגובתו של עבד אברהם מביעה את כניעתו ותודתו לאלוהים בעבור החסד הכביר שעשה עימו.
עבד אברהם יורד על פניו ארצה ומשתחווה לאלוהים.
העבד מבין שכל אשר התרחש לנגד עיניו היה מאורגן ומתוכנן בידו הנאמנה של אלוהים ולכן לאלוהים מגיע כל התודה והפאר.
אלוהים ממשיך להרעיף חסדים רבים על בני אדם, גם על אלו שלא בקשו ממנו, אך מעטים הם אלו שקדים לפני אלוהים ומבינים שכל הטובה והברכה שקרתה בדרכם, היא מתנת חסד מאלוהים.
עבד אברהם מברך את אלוהי אדונו אברהם.
העבד אינו מפספס שום הזדמנות כדי להזכיר את היותו עבד ובשירותו של אברהם.
ועל מה העבד מודה?
שאלוהים לא עזב את חסדו והבטחותיו מאברהם. אלוהים ממשיך לברך את אברהם בכך שהוא עוזר לי ומלווה אותי לאן שהגעתי.
שימו לב שהודייתו של עבד אברהם היא התשובה לברכה שאמר לו אברהם לפני שיצא לחפש אישה ליצחק.
אז אמר לו אברהם: אלוהים ישלח מלאכו ללוותך (כד 7).
עבד אברהם מבין שאלוהים אכן שמע לבקשתו של אברהם. מלאך יהוה הנחה אותו לבית משפחת אברהם שבארם נהריים.
הנה לנו דוגמא מעשית לפסוק בתהילים לד 8:
"…חונה מלאך-יהוה סביב ליראיו ויחלצם…". ראה גם (שמות יד 14).
ז. לבן, אחי רבקה, מזמין את העבד לבוא לבית בתואל (אביהם של לבן ורבקה) פסוקים 28-33.
כח. וַתָּרָץ הַנַּעֲרָה וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
כט. וּלְרִבְקָה אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן, וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל-הָעָיִן.
ל. וַיְהִי כִּרְאוֹת אֶת-הַנֶּזֶם וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחוֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחוֹתוֹ לֵאמוֹר: כּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ – וַיָּבא אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עוֹמֵד עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן.
לא. וַיּאמֶר: בּוֹא, בְּרוּךְ יְהוָה, לָמָּה תַעֲמוֹד בַּחוּץ? וְאָנוֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
לב. וַיָּבא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחוֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
לג. ויישם (וַיּוּשַׂם) לְפָנָיו לֶאֱכוֹל, וַיּאמֶר: לא אוֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי. וַיּאמֶר: דַּבֵּר.
בשעה שעבד אברהם משתחווה לאלוהים או מיד בסיום תפילתו, רבקה רצה לביתה כדי לומר לאמה ולבני הבית את שקרה ליד הבאר.
לבן, אחיה של רבקה רואה את התכשיטים שעל פניה וידה, שומע את שאמרה, ומיד רץ למעיין, למקום בו חונה עבד אברהם.
מדוע שעבד אברהם לא יצטרף לרבקה ויגיע יחד עימה לביתה?
מן הסתם העבד לא עשה זאת כי לא נהוג לעשות דבר שכזה ללא רשות מאב הבית או האח.
לבן פוגש את עבד אברהם ליד המעין ושם מתנהלת השיחה הראשונה בין השניים.
לבן מזמין את עבד אברהם לביתו ואף אומר לו שכבר הכין את הבית לו ולבני לוויתו, הגמלים ושאר האנשים אשר עימו.
לבן אף משתמש במשפט שיכול לחמם כל לב של ירא אלוהים:
"…בּוֹא, בְּרוּךְ יְהוָה…"
מן הסתם, ליבו של עבד אברהם פעם בחוזקה כששמע מילים כה נעימות.
לבן מתגלה במפגש הזה כאח אחראי ומסביר פנים, אבל, האם באמת לבן הוא האח האידיאלי?
בעיון בשאר המקומות בספר בראשית שם מוזכר לבן, מתגלה לעינינו אדם שהוא:
- עובד אלילים:
בראשית ל 27 – לבן ניחש בכל הנוגע ליעקב, הוא הימר עליו והבין שיצא מורווח מן ההימור.
בראשית לא 30 – לבן רודף אחר יעקב כדי בין היתר לקחת בחזרה את פסלי האלילים שלו
- רודף כסף, אינו ישר בכל הנוגע לכסף, עסק וכו:
בראשית כט 25 – לבן מרמה את יעקב. מבטיח לו לקבל את רחל אך נותן לו את לאה ומכריח אותו להישאר עימו ולעבוד שנים נוספות.
בראשית לא 6-8 – לבן מתגלה כשקרן ולא אמין. אינו עומד במילתו ואפילו לחתנו.
לאור התנהגותו של לבן לאורך ספר בראשית, ניתן להסיק שהתכשיטים שראה על גופה של רבקה אחותו היו המניע העיקרי להתנהגותו המכובדת כלפי עבד אברהם.
לבן היה עובד אלילים שהאמין בקיום אלילים רבים שיהוה הוא אחד מהם.
לבן היה מונע על ידי רווח אישי. הוא הושפע ממה שרואות עיניו ולא ממה ששוכן בפנמיותו של אדם.
האם אנו דומים יותר ללבן או ליראי אלוהים המונעים על ידי רוח אלוהים ולא תאוות הבשר?
עבד אברהם מגיע לביתו של בתואל, אבי לבן ורבקה.
בהגיעו לבית, עבד אברהם משחרר את רסני הגמלים, מוריד מעליהם את כל המשא אשר על גבם, מאכיל את הגמלים ואז הוא והאנשים אשר עימו שוטפים את רגליהם מאבק ולכלוך הדרך ומוכנים לשבת עם המארחים בביתם.
מן הסתם כל התהליך הזה לקח מספר דקות ארוכות.
בכל העת, לבן וכל הסובבים אותו רואים את כמויות הסחורה שהביא עימו עבד אברהם.
אני מאמין שכבר בשלב מוקדם זה הבין עבד אברהם שלבן מהופנט מהעושר שנמצא בחזקתו.
העבד מבין עם מי יש לו עסק וכל רצונו "שהעסקה" תצא לפועל כמה שיותר מהר, כדי שלבן לא יתפתה להכשיל את המהלך בגלל תאבתו.
האוכל נמצא לפני האורחים אך עבד אברהם מסרב לאכול, עד שיאמר את תכלית הגעתו לארם נהריים, לביתו של נחור.
ח. השיחה בין העבד ללבן ובתואל ובקשתו: 34-49.
לד. וַיּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנוֹכִי.
לה. וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אֲדוֹנִי מְאוֹד, וַיִּגְדָּל. וַיִּתֶּן-לוֹ צאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב, וַעֲבָדים וּשְׁפָחוֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמוֹרִים.
לו. וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדוֹנִי בֵן לַאדוֹנִי, אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
לז. וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדוֹנִי לֵאמוֹר: לא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנוֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ.
לח. אִם-לא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי.
לט. וָאוֹמַר אֶל-אֲדוֹנִי: אֻלַי לא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי?
מ. וַיּאמֶר אֵלָי: יְהוָה, אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי.
מא. אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי, וְאִם-לא יִתְּנוּ לָךְ – וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי.
מב. וָאָבוֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן, וָאוֹמַר: יְהוָה, אֱלוֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם! אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי, אֲשֶׁר אָנוֹכִי הוֹלֵךְ עָלֶיהָ,
מג. הִנֵּה אָנוֹכִי נִצָּב עַל-עֵין הַמָּיִם, וְהָיָה הָעַלְמָה הַיּוֹצֵאת לִשְׁאוֹב, וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם מִכַּדֵּךְ,
מד. וְאָמְרָה אֵלַי: גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב – הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הוֹכִיחַ יְהוָה לְבֶן-אֲדוֹנִי.
מה. אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל-לִבִּי, וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת, וְכַדָּהּ עַל-שִׁכְמָהּ, וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב; וָאוֹמַר אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי נָא.
מו. וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ, וַתּאמֶר: שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.
מז. וָאֶשְׁאַל אוֹתָהּ וָאוֹמַר: בַּת-מִי אַתְּ? וַתּאמֶר: בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה. וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ.
מח. וָאֶקּוֹד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה, וָאֲבָרֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלוֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדוֹנִי לִבְנוֹ.
מט. וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עוֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדוֹנִי, הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לא – הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמאל.
עבד אברהם פותח במילים הברורות: אני עבדו של אברהם.
במילים אלו העבד מבהיר שהוא בא לקיים משימה ואינו הגורם שעימו ניתן להתווכח.
כל מה שמעניין אותו זה לקיים את המשימה של אדונו בתנאים שהציב לו אדונו.
מאוד מעניין לראות איך העבד מתאר את כל המשימה.
א. העבד מתאר את גודל ברכת יהוה על אדונו אברהם.
זיכרו: מטרתו של העבד להקל על ליבם של בני משפחת רבקה כשידרשו לשלוח אותה לכנען ואולי לראותה בפעם האחרונה בחייהם.
העבד מתאר את העושר הארצי של אברהם:
יש לו את כל אוצרות הארץ. לא חסר לו דבר. אלוהים גם ברך את אדוני בבן אשר נולד לשרה בזקנתה.
ב. כל העושר של אדוני אינו מתחלק בין יורשים רבים אלא ליורש אחד – לבן יצחק שבעבורו אני מגיע עד הלום כדי להשיג לו אישה.
למרות שגם ישמעאל התברך על ידי אברהם, יוצא שהברכה שקיבל ישמעאל בטלה בשישים מזו שקיבל יצחק.
דרך יצחק אלוהים ממשיך את הברכות הנצחיות שקיבל אברהם.
ג. עבד אברהם מעלה את קרנה של רבקה
בארץ כנען לא חסרו נשים יפות ומושכות עבור יצחק.
עבד אברהם מציין כי אברהם השביע אותו שלא יביא אישה לבנו מבנות כנען, אלא רק מבית אביו ומשפחתו.
בדרך זו עבד אברהם מעלה את ערכה של רבקה, ומן הסתם לבן בשלב זה בוודאי חושב על המחיר הגבוה שהוא יכול לדרוש ולקבל בעבור רבקה.
שימו לב שעבד אברהם אינו מצטט במדויק את דברי אברהם.
אברהם אמר בפסוק 4 להביא אישה מארצו וממולדתו, אך לא ציין מבית אביו.
מדוע שעבד אברהם יוסיף את המילים הללו.
יתכן כדי להעצים את גודל הנס שהתרחש במציאת רבקה וכך להבהיר לכולם שכל האירוע נעשה ביד יהוה ואין להפר אותו.
יתכן אף שבדרך זו העבד מודיע לבית נחור על אהבת אברהם אותם ושמירת הקשר הקרוב ביניהם.
ד. ההתניה:
בשלב זה היה ברור לכל השומעים שרבקה אכן ממלאת את התנאים שהציב אברהם.
האם העבד הכין לעצמו מלכודת "עסקית"?
לא, הוא מוסיף ואומר שישנם תנאים המאפשרים לו לחזור ללא אישה עבור יצחק.
ומהם התנאים?
- אם אותה אישה לא תחפוץ להתלוות אליו לכנען.
- פסוק 42:"ואם לא יתנו לך…"ז"א, אם בני משפחתה יסרבו, גם אז העבד פטור…
רבותי, העבד מוסיף מילים שלא נאמרו מפיו של אברהם, לפחות אינן כתובות בתנ"ך.
העבד רואה את הנפשות שאיתם הוא נושא ונותן ומשתמש בכל חכמתו כדי להשיג הסכם ובמהירות האפשרית.
מצד אחד הוא מעלה את ערכו של ה"הקלף" שביד היריב, ומצד שני הוא מבהיר שישנם עוד "דגים בים" בעבור יצחק, וכך "מקרר" את תאבונו של לבן.
ה. אני אצליח בכל מקרה – בין עם רבקה או אחרת, כי הובטח לי שמלאך יהוה ילווני ויצליח דרכי.
בדרך זו העבד מבהיר לשומעיו שלא כדאי וראוי להתווכח עימו אלא לקבל בהכנעה את מה שהעבד יתן.
ו. כל האירוע נתפר בידו של יהוה ולכן מי שעוצר את התהליך או מונע אותו, נמצא עומד נגד יהוה.
מפסוק 42-48 עבד אברהם מפרט לפני לבן ושאר הנוכחים את מהלך התרחשות הענינים שהביאו לפגישתו עם רבקה.
העבד מציין את תפילתו והאות שביקש מאלוהים.
העבד מציין שרבקה היא תשובה מאלוהים והיא ולא אחרת היא האות המוסכם בינו ליהוה.
מעבר לכך, רבקה היא לא אחרת מאשר בת משפחתו של אברהם.
מי יכול להרכיב מקרה שכזה אם לא יהוה בכבודו ובעצמו?
כעת, לאחר שכל התמונה הוצגה לפני בני משפחתה של רבקה, יכול כל בר דעת להבין שאוי לאדם שיעז לעמוד נגד העסקה שאלוהים הכין או שיחלום לא לכבדה.
עבד אברהם סוגר את דבריו בשלב זה בפסוק 49:
"…וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עוֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדוֹנִי, הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לא – הַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמאל…"
העבד מציין שהסכמה לשלוח את רבקה עימו ליצחק היא פעולת חסד ואמת עם אברהם.
ז"א, שהשאת רבקה ליצחק היא פועל נכון, הגיוני וטוב שכל אחד מהם היה רוצה בעבור בנו שלו.
יחד עם זאת, העבד שוב "מקרר" את מחיר העסקה ואומר:
אם לא תרצו, תגידו לי, ואלך לחפש במקום אחר.
ראוי לציין שהעבד בנה את הטענה שלו בדרך כזו ששום אדם בר דעת לא יעז לסרב.
כאמור, כל המסרב לשחרר את רבקה, וזאת לאחר שאלוהים בחר בה דרך אות ברור, הריהו נמצא נלחם נגד יהוה.
ט. השילוחים של רבקה והברכה שנתברכה: 50-60.
נ. וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיּאמְרוּ: מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב.
נא. הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ. קַח וָלֵךְ – וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדוֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה.
נב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת-דִּבְרֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַיהוָה.
נג. וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים, וַיִּתֵּן לְרִבְקָה, וּמִגְדָּנוֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.
נד. וַיּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עִמּו, וַיָּלִינוּ; וַיָּקוּמוּ בַבּוֹקֶר, וַיּאמֶר: שַׁלְּחֻנִי לַאדוֹנִי.
נה. וַיּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ: תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר, אַחַר תֵּלֵךְ.
נו. וַיּאמֶר אֲלֵהֶם: אַל-תְּאַחֲרוּ אוֹתִי, וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי; שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדוֹנִי.
נז. וַיּאמְרוּ: נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת-פִּיהָ.
נח. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיּאמְרוּ אֵלֶיהָ: הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה? וַתּאמֶר: אֵלֵךְ.
נט. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-רִבְקָה אֲחוֹתָם וְאֶת-מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת-עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת-אֲנָשָׁיו.
ס. וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיּאמְרוּ לָהּ: אֲחוֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂוֹנְאָיו.
לאחר ששמעו את הסיפור המרתק מפיו של עבד אברהם, לבן ובתואל עונים ביחד ואומרים:
אין לנו מה לומר מלבד להסכים, שהרי יהוה הוא זה שחיבר את המקרה.
הנה רבקה לפניך, קח ולך.
מתברר שעבד אברהם אמר את נאום חייו.
לבן ואביו הבינו שרבקה הייתה חלק מהאות שאלוהים נתן לעבד אברהם.
הם הבינו לחלוטין שכל תשובה חוץ מהסכמה מוחלטת, תהווה הכרזת מלחמה נגד יהוה.
הנה לפנינו עוד סיבה לאותות בכתבי הקודש:
לאמת את המסר של הדובר מטעם אלוהים.
עבד אברהם הבין שדרכו הצליחה, משתחווה שוב ליהוה.
העבד יודע שכל המתרחש לנגד עיניו נובע מעזרתו של מלאך יהוה ההולך לפניו.
לאחר שהוסכם לתת את רבקה ליצחק, עבד אברהם פותח את כל שקי המתנות ונותנם לרבקה, ללבן ולמילכה, האמא של רבקה ולבן. העבד "משלם" את מחיר הכלה בנדיבות רבה.
מגדנות: חלוקות הדעות. יש הטוענים שהכוונה לכלים יקרים וחמודים. אחרים טוענים פרות יקרים או מיני מזונות משובחים.
כעת לאחר שההסכם נחתם במילים, נעתר עבד אברהם ואכל מן האוכל שהוגש לו. לאחר מכן הלכו לישון.
בבוקר מוקדם קם עבד אברהם וביקש ממארחיו לשלחו עם רבקה.
התשובה לבקשה זו של עבד אברהם באה מלבן ומילכה אך לא מבתואל, אביה של רבקה. מבחינתו, נראה שהוא חפץ שנישואין אלו יצאו לפועל ואפילו כמה שיותר מהר, שהרי הם מאלוהים.
תשובת לבן ומילכה בפסוק נה מעניינת:
"…וַיּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ: תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָה אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר, אַחַר תֵּלֵךְ…"
האם באמת מדובר בדחיה של שלושה ימים או עשרה?
ממש לא.
המילה "ימים" בטקסט הזה משמעה, שנה, ראה ספר ויקרא כה 29: "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד-תום שנת ממכרו, ימים תהיה גאולתו." [ראה גם במדבר ט 22].
המילה "עשור" משמעה: עשרה חודשים.
והכוונה, היה נהוג שבחורה בתולה הייתה מכינה עצמה במהלך שנה לחתונתה – לפרנס עצמה בתכשיטים.
במילים פשוטות, לבן ומילכה מנסים לדחות את עזיבתה של רבקה וזאת כדי לקבל יותר תכשיטים ומתנות מעבד אברהם.
האם מילכה אמרה את דבריה מזדון או שמא לבן בחש בליבה? איננו יודעים. דבר אחד בטוח, לבן לאורך הכתובים מתגלה כתאב כסף.
עבד אברהם מבין שלא מדובר בדחיה של שבוע או שבועיים ולכן מפציר בלבן ומילכה שלא לדחות את עזיבתו.
העבד שוב מזכיר את יד יהוה בכל האירוע. מדבריו משתמעים הדברים הבאים.
אל תאחרו את דרכי!
יהוה פעל ועשה עד כה את כל המהלכים במסעי, ולכן אל לכם להתערב ולנסות להאט את המהלך שאלוהים קבע ומוביל.
זיכרו, מלאך יהוה מלווני, ואל לאדם לעצרו…
האם לבן ומילכה נעתרו לבקשתו של עבד אברהם?
בפסוק נז הם מבקשים לשאול את פי הנערה.
האומנם?
המהלך הזה מאוד לא טהור מכיוון שאבי הנערה בתואל כבר אמר לפני כן – קח ולך.
עבד אברהם כבר חלק עם רבקה את משימתו ויד אלוהים בדבר, והיא לא אמרה כל מילת הסתייגות.
לפיכך, לבן ומילכה מנסים להשיג עוד דחיה שכל משמעה ניסיון לרווח חומרי.
מבחינתה של מילכה, יתכן שבאמת מניעיה טהורים וכל רצונה הוא מעט יותר ימים עם בתה.
מבחינתו של לבן – שם המשחק הוא – כסף, וכמה שיותר.
והנה, רבקה נשאלת אם היה תלך עם עבד אברהם ותשובתה קצרה והחלטית – אלך!
רבקה מצטרפת לעבד אברהם ואנשיו בדרך לאברהם ויצחק בארץ כנען.
יחד עם רבקה נשלחה מיניקתה.
מי היא?
דבורה (בראשית לה 8).
ברגע עזיבתה את בית הוריה, ברכו את רבקה בני משפחתה במילים אלו:
ס. וַיְבָרְכוּ אֶת-רִבְקָה, וַיּאמְרוּ לָהּ: אֲחוֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂוֹנְאָיו.
ברכת בני משפחתה של רבקה הייתה ברכה שכל נערה הייתה מקבלת מהורים ואחים אוהבים, אך במקרה של רבקה, ברכת המשפחה התלוותה להבטחה שנתן אלוהים לאברהם ולכן היא תתגשם עד תום.
מרבקה אמנם יצאו שני בנים: יעקב ועשיו, אך זרע יעקב יורש את ברכת אברהם ויצחק ולכן יתרבה כחול על שפת הים וככוכבים בשמים (כב 17).
מכיון שרבקה היא רעיתו של יצחק, ומכיון שיצחק יורש את ברכת אביו, הרי שממנו יצא עם שיחיה לעד. העם שיצא מיצחק עתיד לגבור על כל אוייביו [כב 17], לא מפני חוזקו וטובו אלא מכיון שכך הבטיח אלוהים.
חיותו ונצחיותו של עם ישראל חשובים מכיוון שמעם זה עתיד אלוהים להביא את המשיח ישוע, גואל בני האדם מחטאיהם.
י. המסע חזרה לארץ כנען ונישואי רבקה ליצחק: 61-67
סא. וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה וַיֵּלַךְ.
סב. וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רוֹאִי, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.
סג. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.
ס.ד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק, וַתִּפּוֹל מֵעַל הַגָּמָל.
סה. וַתּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד: מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ? וַיּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדוֹנִי. וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס.
סו. וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה.
סז. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאוֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה, וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ."
רבקה ומניקתה מצטרפות לעבד אברהם ומתחילות את המסע לכנען.
המסע אורך כחודשיים במקרה הטוב ללא כל הפסקות ותקלות.
כשהגיע רבקה לכנען, היא פגשה לראשונה ביצחק כאשר הוא היה בדרכו חזרה מבאר "לחי-רואי".
לפי כל הסימנים בכתבי הקודש, אנו יכולים להסיק שמקום מושבם הקבוע של יצחק ואברהם בשלב זה היה בחברון – באלוני ממרא, המשקיף לעבר מערת המכפלה.
אם כן, יצחק רק הגיע ממסע מבאר לחי-רואי הממוקמת בין קדש ובין ברד (בראשית טז 14), וכעת נפגשים השניים.
מה מיוחד באותה באר בשם: לחי-רואי?
בבראשית טז פגש מלאך יהוה את הגר כשזו ברחה משרה גבירתה.
אז הייתה הגר הרה וישמעאל בביטנה.
בעקבות אותו מפגש בין אלוהים להגר, קראה זו למקום: באר לחי רואי, כי שם היא ראתה את אלוהים הרואה כל.
מעניין שהברכה שאמר אל-רואי להגר באותו אירוע היה: הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב (טז 10).
שם נאמרה ברכה זו להגר, והנה באה רבקה אשר גם לזרעה הובטחה ברכה זהה.
השעה ביום היתה לפנות ערב, ממש בשעה שגם עבד אברהם פגש ברבקה לראשונה ליד הבאר בארם נהריים.
יצחק יצא לשוח בשדה.
לשוח: להגות בדברים [איוב ז 13, שמ"א א 16].
מה היה על ליבו של יצחק?
בסוף הפרק רק נאמר שיצחק ניחם על מות אימו.
לאור זאת, חלפו שלוש שנים מאז נפטרה שרה (במותה היה בן 37 ואת רבקה נשא בהיותו בן 40).
לא מן הנמנע שיצחק עדיין היה מתאבל על מות אימו והמפגש בינו לבין רבקה התרחש בסמוך למערת המכפלה.
יצחק יוצא החוצה לשוח והנה הוא רואה שיירת גמלים באה אליו. לא נאמר לנו מה מתרחש בליבו של יצחק. מן הסתם מדובר בגבר בן 40.
רבקה לעומת זאת נערה צעירה.
היא רואה את יצחק ומיד יורדת מן הגמל.
האם המילה תיפול משמעה שרבקה ממש נפלא ממלא גובהו של הגמל?
המילה מתארת מצב של ירידה מהירה, מן החלקה מגב הגמל ארצה – בזריזות, מפאת הכבוד היא רחשה ליצחק (ראה יהושוע טו 18, שופטים א 14, שמ"א כה 23, מ"ב ה 21).
יתכן מאוד שלבושו של יצחק הסגיר את מעמדו אשר ריגש את רבקה.
כתבי הקודש לא מציינים את השיחות שהתקיימו אם בכלל בין רבקה לעבד אברהם במסע לכנען.
תגובתה של רבקה מצביע על כך שעבד אברהם לא חסך במילות הידור בכל הנוגע לאדונו. זאת להרגיע את לב הנערה ולמלאה בצפיה מבורכת.
מיד לאחר שעבד אברהם אמר לרבקה שהאיש העומד לפניהם הוא יצחק – בעלה לעתיד, רבקה כסתה מיד את פניה עם צעיפה.
מעשיה של רבקה ציינו את הבנתה שהיא עומדת להינשא מיד ליצחק שהרי כלה מכסה את פניה בערב כלולותיה. מסיבה זו גם כן לא ידע יעקב שהוא נמצא עם לאה במקום עם רחל…
עבד אברהם מפרט ליצחק את אשר קרא במסעו ומן הסתם בשורה התחתונה תהיה האימרה: זו אשתך עם חותמת הכשרות של יהוה בכבודו ובעצמו.
מכיוון שאלוהים הוא זה זבחר ונתן, לא היה צריך יצחק לזמן כלשהו כדי לבחון אם רבקה ראויה להיות אשתו ואם הוא אישית חפץ בה.
עובדת בחירת על ידי אלוהים דרך קיום האות שבקש העבד, מהווים חותם ראוי ביותר.
יצחק לוקח את רבקה לאוהלה של שרה אימו, ובמעשה זה הוא מצהיר שהיא אשתו ומקובלת גם על אימו – לו הייתה בחיים.
הכתוב אינו מסתיר את רגשותיו של יצחק כלפי בקה – הוא אהב אותה כל כך עד כי היא היוותה נחמה על מות אימו.
רבקה הייתה אשתו האהובה של יצחק לאורך כל חייו.
כאמור, פרק כד הינו הפרק הארוך ביותר בספר בראשית.
הפרק מתחיל באברהם השולח את עבדו לארם נהריים להביא אישה ראויה לבנו יצחק. רעיה אשר אין בה כל דופי של קללה או צרה שתרדוף את בנו וזרעו אחריו.
הפרק מתאר בפרוטרוט את המהלך עד לחזרתו של העבד לכנען עם הרעיה שנבחרה בידי אלוהים בכבודו ובעצמו.
לא לחינם כתבי הקודש כוללים את כל הפרטים הללו.
הנפשות המוזכרות בפרק הינם צאצאי אברהם אשר דרכם עתיד אלוהים להביא את הזרע המבורך – ישוע המשיח, ולהקים את העם הנבחר עם ישראל.
הפרק מעניק לנו מבט נפלא לריבונותו של אלוהים.
יש לנו אלוהים חי וקיים ומעורה גם בפרטים הקטנים ביותר בחיינו.
יש לנו אלוהים חי העונה לתפילותינו ומלווה אותנו בכל צעד ושעל בחיינו.
יש לנו אלוהים המקיים את כל אשר הוא מבטיח.