בראשית פרק כג – חיי שרה
פרק כג מפרט את רכישתה החוקית לפי כל כללי המשפט של חלקת הקבר בה עתידה להיקבר שרה, ואחריה אבות האומה והאימהות מלבד רחל.
מקום קבורתם של אבות האומה ראוי שיהיה בחלקת הארץ המובטחת.
אנו עדים אפילו לבקשתו של יוסף בשלב מאוחר יותר בו הוא מבקש שעצמותיו יילקחו מאדמת מצרים וייקברו על האדמה המובטחת מאלוהים לעם ישראל.
כאמור, הפרק כולל תיאור מפורט של מהלך הרכישה ועשיר בביטויים מעולם המסחר. כל זאת כדי להוות הוכחה לדורות לגבי הבעלות החוקית של אברהם על החלקה הזו – מערת המכפלה והשדה שבו המערה נמצאת, אשר בחברון.
המכירה כוללת את הפרטים הבאים:
א. ההצעה מצד המוכר או הקונה
ב. ההסכמה המובעת על ידי הפועל "שמוע".
ג. שקילת כמות הכסף המוסכמת על המוכר והקונה
ד. ההודעה על ההעבת הקנין, שבה מופיע תיאור הנכס הנמכר
ה. העדים
שימו לב שאברהם רכש את החלקה בכסף מלא כך שאין כל סעיף פתוח לעסקה. היא נחתמה לדורות.
אברהם לא היה היחיד שרכש בכסף מלא חלקה בארץ ההבטחה.
יעקב קונה את חלקת השדה , ששם נטה אוהלו, מיד בני חמור אבי שכם במחיר של מאה קשיטה, ומציב שם מזבח (לג 19-20). בחלקה זו מאוחר יותר קברו את עצמותיו של יוסף (יהושוע כד 32).
המקרה הנוסף הוא רכישת גורן ארנן היבוסי, על ידי דוד המלך, שעליו נבנה המקדש (שמ"ב כד 21 ואילך).
כמו כן רכש עומרי את הר שומרון בכיכריים כסף, כמתואר בספר מל"א טז 24.
המשא ומתן לרכישת החלקה אינו מתבצע רק עם בעל החלקה, עפרון, אלא בראש ובראשונה עם "בני-חת".
הם הגוף המייצג את אזרחי העיר, המוסמך לאשר מכירת קרקע העיר לאדם שאינו תושב קבוע של המקום. כמו כן הסיפור מציין גם את "באי שער העיר" (פסוק 10) ו "עם הארץ" (פסוקים 12-13), כל זאת כדי לציין את פומביות העסקה וההסכמה הרחבה לה היא זוכה ומקבלת. כל זאת כדי להוות עדות נצחית לצאצאי עפרון, או עמים אחרים לבל יקומו יום אחד ויאמרו: זה לא של אברהם…!
פסוקים 1-2: מות שרה
א. וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.
ב. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ.
שרה, אשת אברהם מתה בגיל 127 שנים. אברהם לעומתה חי 175 שנים, ויעקב 147 (כה 7, מז 28).
שרה זכתה ללדת את בן ההבטחה ולראותו מגיע לגיל 37.
גילה המופלג של שרה מאוד חשוב.
ישנם הטוענים שהכתוב בספר בראשית ו מציין שבני האדם לא יחיו יותר ממאה ועשרים שנה.
אמת היא שהכתוב אינו קל אך עובדת היות שרה ואחרים חיים מעל 120 שנים הינה הוכחה שהכתוב בבראשית ו אינו טוען שחיי האדם עתידים להיות מוגבלים ל- 120 שנים.
משמעות הכתוב שם זה שאלוהים מעניק 120 שנות חסד לפני שיעניש את בני האדם במבול.
למה הכוונה במילים: שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה
הכוונה הרווחת היא שחלקו הראשון של חיי שרה כעקרה עד גיל 90, וחלקו השני מהולדת יצחק.
אנו עדים לרעיון שכזה לאור הכתוב בתעודות היוחסין בפרק ה.
שרה מתה בקרית ארבע, היא חברון.
מה רקע השם קרית-ארבע?
לאור הכתוב בספר יהושוע יד 15, טו 13-14, במדבר יג 22, 32, ניתן לקבוע שקרית-ארבע על שם ארבעת הענקים שהתגוררו שם: אחימן, ששי, תלמי, ואביהם. יתכן אף ששם האב היה: ארבע!
ישנם הטוענים שקרית ארבע על כך שהקריה כללה ארבע ישובים או רובעים.
"…וַיָּבא אַבְרָהָם לִסְפּוֹד לְשָׂרָה וְלִבְכּוֹתָהּ…"
האם אברהם היה צריך להגיע ממקום אחר?
לא!
משמעות המילים: "ויבוא אברהם…", בקטע הנוכחי מציינים את בהילות פעולתו. אברהם נכנס למקום בו מתה שרה, לאוהלה, למקום בו מונחת גווייתה ושם כרע ובכה על מותה.
לשרה היה מקום מרכזי בחיי אברהם והוא התאבל ובכה על מותה.
פסוקים 3-20: רכישת חלקת הקבר לשרה וקבורתה
ג. וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמוֹר.
ד. גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנוֹכִי עִמָּכֶם. תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.
ה. וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמוֹר לוֹ.
ו. שְׁמָעֵנוּ אֲדוֹנִי נְשִׂיא אֱלוֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבוֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבוֹר מֵתֶךָ.
ז. וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.
ח. וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמוֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבּוֹר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי, שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צוֹחַר.
ט. וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם, לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.
י. וְעֶפְרוֹן יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת. וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכוֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ, לֵאמוֹר:
יא. לא-אֲדוֹנִי, שְׁמָעֵנִי: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ. קְבוֹר מֵתֶךָ.
יב. וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.
יג. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמוֹר: אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי! נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה.
יד. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמוֹר לוֹ.
טו. אֲדוֹנִי, שְׁמָעֵנִי! אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא? וְאֶת-מֵתְךָ קְבוֹר.
טז. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקוֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן אֶת-הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת – אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עוֹבֵר לַסּוֹחֵר.
יז. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
יח. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכוֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.
יט. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
כ. וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.
לאחר שספד לשרה אשתו, קם אברהם והחל בתהליך רכישת חלקת קבר לשרה וקבורתה.
כמה זמן ישב אברהם מול גווית שרה והתאבל?
הכתוב אינו מציין את מספר הימים שאברהם ישב מול גווית שרה והתאבל (פסוק 4).
כל שנותר לנו לשער שאברהם לא היה נשאר לאורך זמן רב, בו גווית שרה היתה מדיפה ריח רע.
מן הסתם אבלו וצערו של אברהם המשיכו ימים רבים גם לאחר קבורת שרה במערת המכפלה.
אברהם פונה אל בני חת כי חלקת הקבר בה הוא חפץ לקבור את שרה נמצאת באיזורם.
מדוע מערת המכפלה?
מכיוון שחלקת הקבורה נמצאת לא הרחק ממקום אוהלו של אברהם באלוהי ממרה. יתכן מאוד במרחק ראיה ממקום מושבו (יג 18).
זו באמת דעתי האישית. אברהם בחר בחלקה שבה הוא יוכל "לראות" את אשת נעוריו בכל יום.
מהיכן מקור השם: מערת המכפלה?
הכוונה שבשדה המדובר היו שני מערות או מבנה המערה כלל כפילות כלשהי של חדריו או כיוצא בזה.
האם אברהם ישב שבעה על שרה?
הרעיון או מסורת הזו אינה מצווה בתורה.
איוב היה בן זמנו של אברהם וכתוב לנו בספר איוב ב 13 שרעיו של איוב באו אליו וישבו עימו באבלו שבעה ימים ושבעה לילות.
מן הסתם, השלושה הגיעו לאיוב מספר ימים לאחר שהוא עצמו שמע את החדשות הקשות ויתכן שהגיעו אליו לאחר שכל מתיו נקברו.
האם מכאן נובעת חובת אבלות של "שבעה"?
כל אדם יעשה כפי שעל ליבו. יש מקרים בכתבי הקודש בהם קהל ספד שבעים יום…(בראשית נ 3).
אברהם פונה אל בני חת ואומר להם:
ד. גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנוֹכִי עִמָּכֶם. תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.
אברהם פונה אל תושבי המקום בענווה, מציין את זמניותו, ומבקש שיאפשרו לו לקבור את המת אשר נמצא לנגד עיניו [השווה ויקרא כה 23, 47, תהילים לט 13, דבר"א כט 15].
אינני משוכנע שבני-חת הבינו לעומק את משמעות דבריו של אברהם.
האדמה שייכת לאלוהים. אלוהים הוא זה המעניק אותה למי שיחפוץ, וכל השוכנים עליה הם זמניים (ויקרא כה 23).
גם אנו, כל אחד מילדי אלוהים הינו גר ותושב על האדמה הזו. משכננו הנצחי הינו בשמיים, אצל אלוהים.
מבחינתם של בני-חת, הבקשה מאוד רגשית שהרי שרה האהובה נמצאת על מיטתה, או שגופתה מוכנה לקבורה אך עדיין, נמצאת לנגד עיניו של אברהם.
בני-חת, בבקשה מכם, אל תתמהמהו בבקשתי לרכישת חלקת קבר בעבור אשתי, הרי היא מונחת לפני.
איזכור היותו גר, מהווה בעבור בני-חת הודעה כאילו שאין להם מה להפסיד בעסקה.
היותו של אברהם גר מהווה גורם חיובי מבחינתם. לאחר שיקבור את שרה, יתכן שהוא ימשיך בדרכו והם ימשיכו ליהנות מן השימוש בקרקע…למרות שקיבלו את מלוא סכום הרכישה.
בשלב זה אברהם אינו מציין איזו חלקה הוא מבקש.
האם אברהם הכיר את הלך המחשבה של בני המקום ופעל על פי קוד ההתנהגות המקובל?
מן הסתם זה בדיוק מה שקרה.
שהרי בפסוק 8 אברהם מציין במדויק את שמו של בעל החלקה אשר אותה הוא מבקש.
תשובת בני-חת מפסוק 5 מאוד מעניינת:
ה. וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמוֹר לוֹ.
ו. שְׁמָעֵנוּ אֲדוֹנִי נְשִׂיא אֱלוֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבוֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבוֹר מֵתֶךָ.
למרות שאברהם מכנה עצמו גר ותושב, ז"א אדם שנוכחותו שם היא רק ארעית, אותם בני-חת מכירים בעובדה שאברהם הינו איש נכבד לאלוהים, בחיר אלוהים (ראה כא 22).
לאור זאת, אף לא אחד מהם יעז לעמוד בדרכו או בבקשתו של אברהם לרכישת אחוזת קבר כדי לקבור את שרה אשתו.
במבחר קברינו: הם מציעים לו את אחוזות הקברים הנבחרות ביותר, הראויות למלכים וראשי עם.
יש בדברי בני-חת משמעות נוספת.
ביודעם כי אלוהים עם אברהם, הם מעוניינים בנוכחותו בקרבם כי נוכחותו בקרבם היא גם הגנתם או הבטחת נוכחות אלוהי אברהם עימהם ובעבורם.
יש אמת בדבר.
כתבי הקודש מלמדים אותנו שאלוהים שוכן בילדיו הנושעים (קור"א ג 16-17). לפיכך, אנו "מביאים" את שלום אלוהים עימנו לכל מקום אליו אנו הולכים ובו אנו שוכנים (מתי י 13, אל הפיליפים ד 7).
לאור הברכה שאברהם נושא עימו, נראה כי בני חת יוצאים מכליהם כדי לתת לאברהם את הנחלה הטובה ביותר לקבורת שרה.
הם אפילו מבטיחים שאף אדם לא יעז לומר לא לבקשתו של אברהם או לסכל את בקשתו.
לקורא המודרני נראה כאילו אברהם ביקש לקבל את החלקה ללא תמורה, ולא כך הדבר.
כשאברהם אומר: תנו לי, הכוונה היא לתת לו במחיר ולא במתנה (דברים ב 28).
הקבלה במתנה עומדת בניגוד לכל הדיון שאברהם מנהל עם בני-חת.
מלכתחילה, אף צד לא חשב שמדובר בהעברת בעלות על קרקע ללא תמורה.
בפסוקים 7-9 אברהם בוחר את החלקה הרצויה
ז. וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.
ח. וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמוֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבּוֹר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי, שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צוֹחַר.
ט. וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם, לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.
שימו לב לנקודה מעניינת.
כאשר ישב אברהם לראשונה באלוני ממרא אשר בחברון, נאמר שהמקום היה מיושב בבני האמורי (בראשית יד 13).
כעת, לאחר כשישים שנה, בני-חת הם היושבים בחברון ומתנהגים כבעלי הקרקע.
מה התרחש מפרק יג עד כה?
אותם "עמים" היו ברוב המקרים שבטים או משפחות גדולות.
אותן משפחות או שבטים נדדו או לעיתים נלחמו עם שבטים אחרים ויתכן מאוד שאותו שבט או משפחת האמורי הספציפי הזו שישבה בחברון, נקטלה או הוברחה על ידי בני-חת. יתכן אף שהם פשוט בחרו לנדוד לאיזור אחר בארץ כנען, וזאת מתוך בחירה חופשית.
אברהם מדבר עם בני חת ומבקש לרכוש קרקע לקבורת שרה, אך בליבו הוא יודע נתון מאוד חשוב.
בפרק טו 19-21 אלוהים פירט לאברהם, במסגרת ברית בין הבתרים את רשימת העמים שזרע אברהם עתיד להסיר מעל הארץ.
בני חת, החתים, היו העם הרביעי המוזכר בפסוקים הללו.
ובכן, אברהם יודע בדיוק איזו חלקת קבר הוא רוצה, והחלקה הרצויה, שככול הנראה ממוקמת אל מול אלוני ממרא, שייכת לאדם בשם עפרון בן-צוחר.
מי הוא אותו עפרון בן-צוחר?
האדם היה ראש ונשיא לבני-חת במקום, זאת לאור הכתוב בפסוק 10.
מתברר גם שעל שמו של עפרון נקרא אחד מהרי יהודה (יהושוע טו 9).
פגעו לי: בקשו מאוד בעדי (ראה ירמיה כז 18).
אברהם מבהיר שהוא מתכוון לחלק קטן מתוך שדה, שם בקצה אותו שדה נמצאת מערת המכפלה.
אברהם מציין שאת החלק הזה הוא מעונין לרכוש ואינו מבקש את כל השדה שמערת הקבורה נמצאת עליה.
אברהם מציין שהוא מבקש לרכוש בכסף מלא את החלקה ואינו מעונין בשום מתנת חינם.
פסוקים 10-20: פירוט הרכישה של מערת המכפלה והשדה עליה היא יושבת.
י. וְעֶפְרוֹן יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת. וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכוֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ, לֵאמוֹר:
יא. לא-אֲדוֹנִי, שְׁמָעֵנִי: הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ. קְבוֹר מֵתֶךָ.
יב. וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.
יג. וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמוֹר: אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי! נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה.
יד. וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמוֹר לוֹ.
טו. אֲדוֹנִי, שְׁמָעֵנִי! אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא? וְאֶת-מֵתְךָ קְבוֹר.
טז. וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקוֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן אֶת-הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת – אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עוֹבֵר לַסּוֹחֵר.
יז. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
יח. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכוֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.
יט. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
כ. וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.
עפרון עונה לאברהם ומתברר שכל הדו-שיח והעסקה התנהלו בשער העיר של בני-חת, במעמד עדים רבים.
עפרון אומר דברים מעניינים:
עפרון אינו מציע לאברהם רק את מערת המכפלה הנמצאת בקצה שדהו, אלא אומר קבל עם ועדה שהוא מוכן לתת, את המערה ואת השדה עליה היא נמצאת.
עפרון אינו טיפש אך יחד עם זאת אפשר לראות את ידו הריבונית של אלוהים מכוונת את כל האירוע.
עפרון מריח עסקה נפלאה ויודע שברגע שכזה הוא יכול לדרוש מאברהם מחיר מופקע ככל שיבקש.
על פי החוק, אם אברהם היה רוכש רק את מערת המכפלה ולא את השדה כולו עליה היא נמצאת, האחריות על כל הנעשה בשדה, כולל במערת המכפלה היה נשאר בידי עפרון.
מבחינה חוקית, עפרון היה נדרש לשלם מס גם על השטח של מערת המכפלה.
מכאן, אם אברהם היה רוכש רק את המערה, אז היתה לו הזכות לקבור בה, אך האחריות על המערה מנקודת מבטו של המלך, היא עדיין בידי עפרון. יתרה על כך, אברהם או כל אדם אחר היו נדרשים להגיע אל המערה ברשותו של עפרון, כי הוא בעל האדמה המובילה למערה…
אלוהים אינו מעונין בבעלות משותפת של עמים אחרים על האדמה המובטחת. לאור זאת, פעל אלוהים כך שאברהם ירכוש את כל השדה וכך יהיה האחראי הבלעדי על כל החלקה.
אברהם מתנהג בכבוד הראוי למעמד, משתחווה לפני בני-חת הנמצאים בשער העיר, שם מן הסתם נמצאים ראשי העם וגם אלו העוברים שם.
אברהם פונה לעפרון אך דרך פנייתו אל כלל השומעים, העדים.
לו אתה תשמע לדברי, כי אני מבקש לשלם בעבור הנכס. קח ממני את הכסף ואפשר לי לקבור את מתי.
לצערינו, הכתוב אינו כולל את תוי פניו של אברהם.
אני משער שדבריו היו בטון של תחינה, בקשה, שהרי גופת שרה עדיין אינה בקבר.
אברהם מדבר כאדם שאינו בא להתווכח אלא כאדם נזקק לטובה ועכשיו.
עפרון אינו מתווכח עם אברהם ומיד נוקב בסכום הנדרש כדי לקנות את כל השדה שבתוכו כלולה מערת המכפלה.
עפרון נוקב בסכום של 400 שקל כסף עובר לסוחר. – לפי השער המקובל.
עפרון אף מציין לפני אברהם כי סכום שכזה לא צריך להיות מכשלה בפני אנשים עשירים ונכבדים כמוהו וכמו אברהם.
לפי זאת, הסכום של 400 שקל כסף היה סכום שעשירים יכלו לשלם אך לא בני המעמד הנמוך.
אברהם אינו מתמהמה ובו במקום שוקל את מטילי המתכת היקרה כדי לשלם את הערך שהוסכם עליו.
כל האירוע נעשה בשער העיר לעיני הנכבדים וכל העוברים שם באותה העת.
בפסוקים 17 עד 20 מאושר ההסכם ומפרט מה כלול בשדה שאברהם רכש.
יז. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא: הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
יח. לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכוֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.
יט. וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
כ. וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר, מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.
המילה ויקם נועדה לציין שהחוזה באמת יצא לפועל והעסקה קיימת.
מה קנה אברהם?
את כל השדה שבו מערת המכפלה, מן הסתם את המערה עצמה וכל עץ הנמצא בשדה המדובר.
אברהם לא חיכה יותר ולאחר שהקנין עבר בעלות לעיני כל העדים הנחוצים, קבר את שרה במערת המכפלה.
בפסוק יט אנו עדים לסיבה שבגללה בחר אברהם את מערת המכפלה ולא אחוזת קבורה אחרת ואולי מובחרת ממנה.
מערת המכפלה ניצבה אל מול אלוני ממרא, כך אברהם יכול היה להביט לעבר מקום קבורתה של שרה בכל עת.
לא רק אברהם יכול היה להתברך מכך, אלא גם יצחק, בנה של שרה וכל האחרים אוהבי זכרה שחיים עם אברהם.
שימו לב:
אברהם לא בחר מקום רחוק מן העין אלא הביע את אהבתו לשרה בכך שקברה היה תמיד לנגד עיניו.
שרה הייתה שותפה להולדת זרע אברהם והולדת העם שממנו הוא בא.
שרה לא הייתה רק כלי זניח אלא חלק עיקרי וחשוב.
הערה:
פרק כב מסתיים בתיאור אברהם מתישב בבאר שבע. והנה בפרק כג שרה מתה בחברון.
א. ניתן לשער שאברהם עבר מבאר שבע לאלוני ממרא אשר בחברון ולאחר שעבר מבאר שבע לשם, נפטרה שרה.
ב. יתכן שבמועד הספציפי הזה שרה התגוררה באלוני ממרא ואברהם בבאר שבע. ברגע ששמע ששרה נפטרה, הוא הגיע לאלוני ממרה כדי לטפל בקבורתה.
העסקה נסגרה.
לאברהם נכס פרטי הרשום על שמו בארץ כנען.
ומה נמצא בנכס הפרטי? קבר!
מדוע?
כדי שלא יזיז את הקבר עובר אורח החפץ באותה חלקה.
כדי לציין את כבוד המת.
כדי להביע את הבנתו שהמתים באלוהים עתידים לקום.
בבוא היום יקום עם שיאמר שחברון היא שלו ואדמתו של אברהם שייכת לו.
רוב עמי העולם אינם מקבלים את סמכות הכתובים אך אדון האדונים ומלך המלכים ראה הכל וגם שמע.
ישנם עמים שאינם מעניקים חשיבות יתרה למקום קבורת יקיריהם. אחרים מכבדים את המת כי הוא עתיד לקום ולכן מבקשים לרכוש את חלקת הקבר למען יבטיחו את כבוד המת.