בראשית ט 21-18
חטא — גם אחרי המבול
בְּנֵי נֹחַ — ונכדו המפורסם ביותר
בראשית ט 19-18:
18 וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת; וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. 19 שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ.
ישנן שתי נקודות חשובות בטקסט הקצר המוצג למעלה:
- בסוף הקטע:"מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ."
למה זה חשוב? — כי זהו אחד הקטעים בכתבי הקודש הסותרים באופן חד־משמעי את תורת האבולוציה.
כאן כתוב בבירור שכלל האנושות של ימינו הם צאצאי שם, חם ויפת, ושלושת אלה הם בנים של זוג אחד: נוח ואשתו.
קטע זה סותר את ההנחה שלפיה גזעי אנושות שונים התפתחו במקביל בתהליך אבולוציוני באזורים שונים של כדור הארץ, מאבות הגזע שהם מעין קופים.
- בסוף פסוק 18:"וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן."
למה זה חשוב? — כי:
א. כאשר משה רבנו העלה על הכתב את הקטע הזה של היסטוריית האנושות, לעניות דעתי, הוא לא היה מודע אלינו, הקוראים בתקופה הנוכחית. הוא ייעד את חיבורו עבור בני ישראל בתקופתו.
ב. משה כתב את ספר בראשית עבור עם ישראל במטרה שיקראו בו, או ישמעו אותו בקריאה ציבורית, ממש לפני כניסתם לארץ המובטחת.
…ובאיזה שם הכירו את הארץ המובטחת אז? — "כנען".
ייתכן שתשאלו: "היכן הקשר?" — ובכן, ברגע שרגלי עם ישראל ידרכו על אדמת הארץ המובטחת, יהיה עליהם להתמודד לא מעט עם הכנענים המקומיים, עם צאצאיו של כנען בן חם. לקראת אותן התמודדויות היה חשוב שעם ישראל יידע ויזכור מה אלוהים חזה מראש לגבי צאצאי כנען, זמן קצר אחרי המבול וכ-1,000 שנים טרם זמנם.
שימו לב כיצד אלוהים מכין את עמו להתמודדות עם הכנענים בספר במדבר פרק לג 52-50:
50 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃ 51 "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 'כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, 52 וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם'."
בתרגומים לשפות אחרות יש בדרך כלל ריכוך של הנאמר. באנגלית כותבים:“drive the Canaanites out”, אך העברית כאן די חריפה:
"להוריש" משמע 'לגרום למישהו למסור לידיך את חלקו בירושה.' — איך דבר כזה נעשה? — ניתן, הלכה למעשה, לגרש אותו מנחלתו וליטול אותה. אך מהו התהליך המקובל? מה קורה באופן רגיל כאשר אנו מקבלים את הירושה המגיעה לנו? — זה קורה כאשר מישהו מת! זוהי גם פרשנותו של קאסוטו, הקובע כי 'וְהוֹרַשְׁתֶּם' = 'תשמידו אותם'.
אלוהים אומר זאת במפורש ב-במדבר ז 2-1:
1 כִּי יְבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ, 2 וּנְתָנָם יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם. הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם. לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.
כאן, אלוהים בכבודו ובעצמו…
▪ "נושל" — 'מפנה מהשטח' את הכנענים,
▪ "נותן אותם" בידי ישראל;
בנוסף, יש דרישה חד משמעית מהעם…
▪ "להכות" / להביס אותם,
▪ "להחרים" / להשמיד אותם כליל.
אָרוּר כְּנָעַן
כעת, כשנחזור לטקסט של בראשית ט, נוכל לראות בבירור כיצד אלוהים משתמש בנוח לנבא את העתיד של עמי כנען (בראשית ט 20-29):
20 וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם. 21 וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. 22 וַיַּרְא חָם, אֲבִי כְנַעַן, אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. 23 וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם. וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.
24 וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.
25 וַיֹּאמֶר: "אָרוּר כְּנָעַן. עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו."
26 וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יהוה, אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
27 "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
28 וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, 29 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וַיָּמֹת.
תוכלו בוודאי כבר להבחין כי ישנן מספר נקודות חשובות בטקסט הזה. לפני שנפנה אל תוכנם, הבה נסגור את הפינה בנוגע לכנען:
נוח כעת הוגה קללה. הידעתם כי אלו הם דבריו הראשונים והיחידים המצוטטים בכתבי הקודש? נוח מכונה "מַטִּיף הַצֶּדֶק" (השנייה לפטרוס ב 5), אך אין בידינו אף מילה אחת של הטפותיו. הדברים היחידים שאנו שומעים מפיו הם דברי הקללה הזו — סימן שהיא מאוד, מאוד חשובה.
כעת נבחן את הקללה. בעולם הנוצרי היא מכונה לעתים קרובות "קללת חם", אך כפי שנוכחנו לראות בטקסט, חם איננו מוזכר בקללה כלל, אלא בנו כנען.
בעלי עבדים 'נוצרים' באמריקה ובמקומות אחרים בעולם נהגו להצדיק את מעשיהם בעזרת "קללת חם". אלפי דרשות הועברו בכנסיות, כאשר תוכנם הוא "אנו צאצאי יפת, והעמים ממוצא אפריקני הם צאצאי חם — ולכן עליהם להיות עבדינו. זוהי קביעת אלוהים בדברי נוח בבראשית ט 27." — שטויות במיץ עגבניות!
- הקללה לא נאמרה על חם, כמצופה, אלא על בנו של חם. לפי בראשית י ידוע לנו כי חם הוליד ארבעה בנים:
- כּוּשׁ
- מִצְרַיִם
- פּוּט
- כְּנָעַן
אך קללת נוח היא מאוד ממוקדת. היא חלה אך ורק על כנען.
כנען אחרון ברשימה, כך שייתכן כי היה הצעיר מבין הבנים. אך לא בהכרח: רשימות בתנ"ך אינן תמיד מונות סדר כרונולוגי. למשל, בני נוח מוצגים בד"כ כ"שם, חם ויפת", אך בהתאם למה שקראנו אנו יודעים כי חם היה הצעיר מביניהם: "בנו הקטן" של נוח (פס' 24).
■ מה תגובתנו המידית כשאנו נחשפים לראשונה לקללה זו?
אנו חושבים: "כנען המסכן! לא היה לבחור הזה סיכוי. אלוהים שם עליו קללה בעקבות מעשה שאביו ביצע. — ולא רק זאת: אלוהים קילל את כל צאצאיו הבאים אחריו בהיסטוריה, בשל מעשה שאביהם הקדמון ביצע!"
אך הנחה זו לא תיתכן! לא ככה פועל אלוהים. אילו היה כך הדבר, היה זה בניגוד גמור לעיקרון מרכזי שלו המוצג בתנ"ך, ב-במדבר כד 16:
"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת. אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ."
עיקרון זה מופיע גם בירמיהו פרק לא 31, יחזקאל יח 4 ובספרי מלכים ודברי הימים. לפיכך, במקום שנתייחס לדברי נוח אלה כאל 'קללה', ראוי לקרוא להם 'נבואה לעתיד'. נוח מנבא מבעוד מועד את שיקרה לצאצאי כנען בעתיד הרחוק — כעבור 1000 שנה. בפסוק 26 הוא אומר:
"בָּרוּךְ יהוה, אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
כלומר נוח מנבא כי כל הכנענים שלא ייהרגו במהלך כיבושי עם ישראל יהפכו לעבדיהם. אנו עדים להתגשמות מדויקת של נבואה זו, כמתועד ביהושוע יז 13, שופטים א 28, 30, 33, 35. ביהושוע יז 13 כתוב:
וַיְהִי, כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס.
מדוע חם לא קולל?
עדיין עלינו לענות לשאלה שכל אדם חושב שואל בעת קריאת תיעוד זה: "למה הקללה הזו (או, הנבואה לעתיד) היא עבור כנען, ולא עבור אביו חם, כי הרי אביו הוא זה שחטא?"
האם זכור לך מי היו האנשים שאלוהים הציל ממוות במבול? — היו אלה נוח ואשתו, בניו שם, חם ויפת ונשותיהם, סה"כ שמונה אנשים. ב־בראשית י 1 נאמר על בני נוח:
… וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל.
כלומר, לשלוש הזוגות הצעירים לא היו צאצאים עד אחרי המבול ויציאתם מהתיבה. — נדגיש שוב: נוח ואשתו, בניהם שם, חם ויפת ונשותיהם היו האנשים היחידים שניצלו מהמבול.
האם אתה מתחיל להבין מדוע חם לא ירש את הקללה? למה לא היה אפשרי שיירש את הקללה? — מכיוון שהיה מאמין נושע! אמנם הוא היה חוטא, כפי שכולנו חוטאים, אך נושע בזכות אמונתו באלוהים.
כיצד אנו יכולים לקבוע כי חם היה מאמין נושע? — מכיוון שהמבול היווה משפט אלוהים על עולם של חוטאים המסרבים לחזור בתשובה. בשנייה לפטרוס ב 5 נאמר כי…
"אלוהים הביא מַבּוּל עַל עוֹלָם שֶׁל רְשָׁעִים,"
ומעט לאחר מכן, ב-שנייה לפטרוס ב 9, נאמר:
"אָכֵן יוֹדֵעַ יהוה לְהַצִּיל אֶת חֲסִידָיו מִנִּסָּיוֹן,"
…וזאת תוך ציטוט הדוגמה של לוט שניצל ממשפט אלוהים על סדום ועמורה.
בהתבסס על כך, נוכל לומר כי:
- מצד אחד, לא היה אדם לא מאמין ששרד את המבול;
- מצד שני, אף אדם מאמין לא הושמד במבול.
עדות נוספת לאמיתות דברים אלה נמצאת בשנייה לפטרוס ג 7-6. השליח מציג את המבול כמשפט אלוהים ומשווה אותו למשפט אחרית הימים, כליון הארץ החוטאת באמצעות אש.
כעת, מאחר שידוע לנו כי…
- מצד אחד, לא יהיה אדם לא מאמין שישרוד את המשפט האחרון;
- ומצד שני, אף אדם מאמין לא יושמד במשפט האחרון;
…נוכל להיות בטוחים למדי כי כלל זה היה תקף גם לגבי המבול.
הערה אחרונה בנושא זה: נוח תפקד במשך 120 שנה כ"מַטִּיף הַצֶּדֶק" (שנייה לפטרוס ב 5). לו היה מישהו בתקופתו חוזר בתשובה, היה נכנס לתיבה — אך אף אדם לא נענה להטפתו של נוח והאמין, מלבד בני משפחתו.
אמנם זוהי תמונה מצערת, אך היא כוללת בתוכה ברכה! חשבו לרגע, כמה משפחות אתם מכירים שבהם חלק מהילדים, או כולם, מחליטים כי אינם רוצים או זקוקים לישוע המשיח? — נוח זכה לראות את כל ילדיו נושעים.
אם כן, מצאנו כאן את הסיבה לכך שחם לא קולל. בלתי אפשרי היה לקללו. הוא היה מאמין נושע, ומאמינים — גם כשהם חוטאים (ואיש מאיתנו אינו נטול חטא) — זוכים לברכת אלוהים.
הקללה, שלה כולנו ראויים, הונחה על האדון ישוע, כפי שנאמר בגלטים ג 14-13:
13 הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ — שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, "קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל עֵץ" — 14 כְּדֵי שֶׁבְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תַּגִּיעַ בִּרְכַּת אַבְרָהָם אֶל הַגּוֹיִם, לְמַעַן נִנְחַל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אֶת הָרוּחַ הַמֻּבְטַחַת.
לאחר שקילת הנאמר לעיל, סביר להניח שכנען היה הבלתי מאמין היחיד במשפחתו כאשר הקללה נאמרה מפי נוח. דבר זה מסביר כיצד כוש, מצריים ופוט לא נכללו בה.
ואם נעקוב אחר שושלת צאצאי כנען המתועדת בתנ"ך, מתברר כי הם ממש השתדלו להגשים את נבואת נוח. הם המציאו את החטאים הקשים, הדוחים והאכזריים ביותר שמוזכרים בתנ"ך. עד היום, כאשר אנחנו רוצים לתאר קיצוניות של רשע ועיוות צלם אנוש, אנחנו משתמשים בהשוואה "כמו סדום ועמורה". סדום ועמורה, הרי, היו ערים כנעניות.
חטא — גם אחרי המבול
די לנו לעסוק בכנען. הבה נעבור לנושא מרכזי אחר המוצג בבראשית ט 29-20: החטא.
הבה נזכור כי בשיעור על פרק ח למדנו כיצד נוח ומשפחתו עזבו את התיבה ומצאו את עצמם בעולם שונה ממה שהכירו קודם למבול.
לפני המבול הם היו מוקפים מיליוני אנשים, וכעת הם היו רק שמונה נפשות בכדור הארץ כולו.
זוכרים מה היה מעשהו הראשון של נוח ביציאתו מהתיבה? — הוא בנה מזבח והקריב קרבנות לאלוהים.
■ למה נוח הקריב קורבנות?
- המטרה הראשונה: ללא ספק הודייה לאלוהים על כך שהגן עליו ועל משפחתו, ועל כך שאפשר להם מעבר בטוח דרך משפט המבול על הארץ.
- המטרה השנייה: הקרבת הקרבנות הייתה כנראה לבקש מחילה עבורו ועבור משפחתו על החטאים שחטאו בשנה שחלפה.
קל למדי לתאר שהיו להם כמה וכמה הזדמנויות לחטוא במהלך שנה שלמה בתוך התיבה:
א. 370 ימים של שהייה בתיבת עץ נעולה, בחדריה הצפופים ומלאים בבעלי חיים, הם גורם אפשרי למתחים בין בני המשפחה.
ב. 370 של המתנה…
▪ 370 ימים של ידיעה שכל מה שמחוץ לתיבה מת;
▪ 370 ימים של צריכת מזון ממאגר שהולך ומצטמצם;
▪ 370 ימים של חוסר ודאות מתי (אם בכלל) תסתיים תקופת ההסגר בתיבה;
▪ 370 ימים של חוסר ידיעה למה יש לצפות כאשר ייצאו מהתיבה.
בראשית ט 21-18
חטא — גם אחרי המבול
בְּנֵי נֹחַ — ונכדו המפורסם ביותר
בראשית ט 19-18:
18 וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת; וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן. 19 שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ.
ישנן שתי נקודות חשובות בטקסט הקצר המוצג למעלה:
- בסוף הקטע:"מֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ."
למה זה חשוב? — כי זהו אחד הקטעים בכתבי הקודש הסותרים באופן חד־משמעי את תורת האבולוציה.
כאן כתוב בבירור שכלל האנושות של ימינו הם צאצאי שם, חם ויפת, ושלושת אלה הם בנים של זוג אחד: נוח ואשתו.
קטע זה סותר את ההנחה שלפיה גזעי אנושות שונים התפתחו במקביל בתהליך אבולוציוני באזורים שונים של כדור הארץ, מאבות הגזע שהם מעין קופים.
- בסוף פסוק 18:"וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן."
למה זה חשוב? — כי:
א. כאשר משה רבנו העלה על הכתב את הקטע הזה של היסטוריית האנושות, לעניות דעתי, הוא לא היה מודע אלינו, הקוראים בתקופה הנוכחית. הוא ייעד את חיבורו עבור בני ישראל בתקופתו.
ב. משה כתב את ספר בראשית עבור עם ישראל במטרה שיקראו בו, או ישמעו אותו בקריאה ציבורית, ממש לפני כניסתם לארץ המובטחת.
…ובאיזה שם הכירו את הארץ המובטחת אז? — "כנען".
ייתכן שתשאלו: "היכן הקשר?" — ובכן, ברגע שרגלי עם ישראל ידרכו על אדמת הארץ המובטחת, יהיה עליהם להתמודד לא מעט עם הכנענים המקומיים, עם צאצאיו של כנען בן חם. לקראת אותן התמודדויות היה חשוב שעם ישראל יידע ויזכור מה אלוהים חזה מראש לגבי צאצאי כנען, זמן קצר אחרי המבול וכ-1,000 שנים טרם זמנם.
שימו לב כיצד אלוהים מכין את עמו להתמודדות עם הכנענים בספר במדבר פרק לג 52-50:
50 וַיְדַבֵּר יהוה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר׃ 51 "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: 'כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן, 52 וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם'."
בתרגומים לשפות אחרות יש בדרך כלל ריכוך של הנאמר. באנגלית כותבים:“drive the Canaanites out”, אך העברית כאן די חריפה:
"להוריש" משמע 'לגרום למישהו למסור לידיך את חלקו בירושה.' — איך דבר כזה נעשה? — ניתן, הלכה למעשה, לגרש אותו מנחלתו וליטול אותה. אך מהו התהליך המקובל? מה קורה באופן רגיל כאשר אנו מקבלים את הירושה המגיעה לנו? — זה קורה כאשר מישהו מת! זוהי גם פרשנותו של קאסוטו, הקובע כי 'וְהוֹרַשְׁתֶּם' = 'תשמידו אותם'.
אלוהים אומר זאת במפורש ב-במדבר ז 2-1:
1 כִּי יְבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ: הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם, רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ, 2 וּנְתָנָם יהוה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם. הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם. לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם.
כאן, אלוהים בכבודו ובעצמו…
▪ "נושל" — 'מפנה מהשטח' את הכנענים,
▪ "נותן אותם" בידי ישראל;
בנוסף, יש דרישה חד משמעית מהעם…
▪ "להכות" / להביס אותם,
▪ "להחרים" / להשמיד אותם כליל.
אָרוּר כְּנָעַן
כעת, כשנחזור לטקסט של בראשית ט, נוכל לראות בבירור כיצד אלוהים משתמש בנוח לנבא את העתיד של עמי כנען (בראשית ט 20-29):
20 וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם. 21 וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. 22 וַיַּרְא חָם, אֲבִי כְנַעַן, אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. 23 וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם. וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ.
24 וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.
25 וַיֹּאמֶר: "אָרוּר כְּנָעַן. עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו."
26 וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יהוה, אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
27 "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
28 וַיְחִי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, 29 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וַיָּמֹת.
תוכלו בוודאי כבר להבחין כי ישנן מספר נקודות חשובות בטקסט הזה. לפני שנפנה אל תוכנם, הבה נסגור את הפינה בנוגע לכנען:
נוח כעת הוגה קללה. הידעתם כי אלו הם דבריו הראשונים והיחידים המצוטטים בכתבי הקודש? נוח מכונה "מַטִּיף הַצֶּדֶק" (השנייה לפטרוס ב 5), אך אין בידינו אף מילה אחת של הטפותיו. הדברים היחידים שאנו שומעים מפיו הם דברי הקללה הזו — סימן שהיא מאוד, מאוד חשובה.
כעת נבחן את הקללה. בעולם הנוצרי היא מכונה לעתים קרובות "קללת חם", אך כפי שנוכחנו לראות בטקסט, חם איננו מוזכר בקללה כלל, אלא בנו כנען.
בעלי עבדים 'נוצרים' באמריקה ובמקומות אחרים בעולם נהגו להצדיק את מעשיהם בעזרת "קללת חם". אלפי דרשות הועברו בכנסיות, כאשר תוכנם הוא "אנו צאצאי יפת, והעמים ממוצא אפריקני הם צאצאי חם — ולכן עליהם להיות עבדינו. זוהי קביעת אלוהים בדברי נוח בבראשית ט 27." — שטויות במיץ עגבניות!
- הקללה לא נאמרה על חם, כמצופה, אלא על בנו של חם. לפי בראשית י ידוע לנו כי חם הוליד ארבעה בנים:
- כּוּשׁ
- מִצְרַיִם
- פּוּט
- כְּנָעַן
אך קללת נוח היא מאוד ממוקדת. היא חלה אך ורק על כנען.
כנען אחרון ברשימה, כך שייתכן כי היה הצעיר מבין הבנים. אך לא בהכרח: רשימות בתנ"ך אינן תמיד מונות סדר כרונולוגי. למשל, בני נוח מוצגים בד"כ כ"שם, חם ויפת", אך בהתאם למה שקראנו אנו יודעים כי חם היה הצעיר מביניהם: "בנו הקטן" של נוח (פס' 24).
■ מה תגובתנו המידית כשאנו נחשפים לראשונה לקללה זו?
אנו חושבים: "כנען המסכן! לא היה לבחור הזה סיכוי. אלוהים שם עליו קללה בעקבות מעשה שאביו ביצע. — ולא רק זאת: אלוהים קילל את כל צאצאיו הבאים אחריו בהיסטוריה, בשל מעשה שאביהם הקדמון ביצע!"
אך הנחה זו לא תיתכן! לא ככה פועל אלוהים. אילו היה כך הדבר, היה זה בניגוד גמור לעיקרון מרכזי שלו המוצג בתנ"ך, ב-במדבר כד 16:
"לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת. אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ."
עיקרון זה מופיע גם בירמיהו פרק לא 31, יחזקאל יח 4 ובספרי מלכים ודברי הימים. לפיכך, במקום שנתייחס לדברי נוח אלה כאל 'קללה', ראוי לקרוא להם 'נבואה לעתיד'. נוח מנבא מבעוד מועד את שיקרה לצאצאי כנען בעתיד הרחוק — כעבור 1000 שנה. בפסוק 26 הוא אומר:
"בָּרוּךְ יהוה, אֱלֹהֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."
כלומר נוח מנבא כי כל הכנענים שלא ייהרגו במהלך כיבושי עם ישראל יהפכו לעבדיהם. אנו עדים להתגשמות מדויקת של נבואה זו, כמתועד ביהושוע יז 13, שופטים א 28, 30, 33, 35. ביהושוע יז 13 כתוב:
וַיְהִי, כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס.
מדוע חם לא קולל?
עדיין עלינו לענות לשאלה שכל אדם חושב שואל בעת קריאת תיעוד זה: "למה הקללה הזו (או, הנבואה לעתיד) היא עבור כנען, ולא עבור אביו חם, כי הרי אביו הוא זה שחטא?"
האם זכור לך מי היו האנשים שאלוהים הציל ממוות במבול? — היו אלה נוח ואשתו, בניו שם, חם ויפת ונשותיהם, סה"כ שמונה אנשים. ב־בראשית י 1 נאמר על בני נוח:
… וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל.
כלומר, לשלוש הזוגות הצעירים לא היו צאצאים עד אחרי המבול ויציאתם מהתיבה. — נדגיש שוב: נוח ואשתו, בניהם שם, חם ויפת ונשותיהם היו האנשים היחידים שניצלו מהמבול.
האם אתה מתחיל להבין מדוע חם לא ירש את הקללה? למה לא היה אפשרי שיירש את הקללה? — מכיוון שהיה מאמין נושע! אמנם הוא היה חוטא, כפי שכולנו חוטאים, אך נושע בזכות אמונתו באלוהים.
כיצד אנו יכולים לקבוע כי חם היה מאמין נושע? — מכיוון שהמבול היווה משפט אלוהים על עולם של חוטאים המסרבים לחזור בתשובה. בשנייה לפטרוס ב 5 נאמר כי…
"אלוהים הביא מַבּוּל עַל עוֹלָם שֶׁל רְשָׁעִים,"
ומעט לאחר מכן, ב-שנייה לפטרוס ב 9, נאמר:
"אָכֵן יוֹדֵעַ יהוה לְהַצִּיל אֶת חֲסִידָיו מִנִּסָּיוֹן,"
…וזאת תוך ציטוט הדוגמה של לוט שניצל ממשפט אלוהים על סדום ועמורה.
בהתבסס על כך, נוכל לומר כי:
- מצד אחד, לא היה אדם לא מאמין ששרד את המבול;
- מצד שני, אף אדם מאמין לא הושמד במבול.
עדות נוספת לאמיתות דברים אלה נמצאת בשנייה לפטרוס ג 7-6. השליח מציג את המבול כמשפט אלוהים ומשווה אותו למשפט אחרית הימים, כליון הארץ החוטאת באמצעות אש.
כעת, מאחר שידוע לנו כי…
- מצד אחד, לא יהיה אדם לא מאמין שישרוד את המשפט האחרון;
- ומצד שני, אף אדם מאמין לא יושמד במשפט האחרון;
…נוכל להיות בטוחים למדי כי כלל זה היה תקף גם לגבי המבול.
הערה אחרונה בנושא זה: נוח תפקד במשך 120 שנה כ"מַטִּיף הַצֶּדֶק" (שנייה לפטרוס ב 5). לו היה מישהו בתקופתו חוזר בתשובה, היה נכנס לתיבה — אך אף אדם לא נענה להטפתו של נוח והאמין, מלבד בני משפחתו.
אמנם זוהי תמונה מצערת, אך היא כוללת בתוכה ברכה! חשבו לרגע, כמה משפחות אתם מכירים שבהם חלק מהילדים, או כולם, מחליטים כי אינם רוצים או זקוקים לישוע המשיח? — נוח זכה לראות את כל ילדיו נושעים.
אם כן, מצאנו כאן את הסיבה לכך שחם לא קולל. בלתי אפשרי היה לקללו. הוא היה מאמין נושע, ומאמינים — גם כשהם חוטאים (ואיש מאיתנו אינו נטול חטא) — זוכים לברכת אלוהים.
הקללה, שלה כולנו ראויים, הונחה על האדון ישוע, כפי שנאמר בגלטים ג 14-13:
13 הַמָּשִׁיחַ פָּדָה אוֹתָנוּ מִקִּלְלַת הַתּוֹרָה בְּכָךְ שֶׁהָיָה לִקְלָלָה בַּעֲדֵנוּ — שֶׁכֵּן הַכָּתוּב אוֹמֵר, "קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי עַל עֵץ" — 14 כְּדֵי שֶׁבְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תַּגִּיעַ בִּרְכַּת אַבְרָהָם אֶל הַגּוֹיִם, לְמַעַן נִנְחַל עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אֶת הָרוּחַ הַמֻּבְטַחַת.
לאחר שקילת הנאמר לעיל, סביר להניח שכנען היה הבלתי מאמין היחיד במשפחתו כאשר הקללה נאמרה מפי נוח. דבר זה מסביר כיצד כוש, מצריים ופוט לא נכללו בה.
ואם נעקוב אחר שושלת צאצאי כנען המתועדת בתנ"ך, מתברר כי הם ממש השתדלו להגשים את נבואת נוח. הם המציאו את החטאים הקשים, הדוחים והאכזריים ביותר שמוזכרים בתנ"ך. עד היום, כאשר אנחנו רוצים לתאר קיצוניות של רשע ועיוות צלם אנוש, אנחנו משתמשים בהשוואה "כמו סדום ועמורה". סדום ועמורה, הרי, היו ערים כנעניות.
חטא — גם אחרי המבול
די לנו לעסוק בכנען. הבה נעבור לנושא מרכזי אחר המוצג בבראשית ט 29-20: החטא.
הבה נזכור כי בשיעור על פרק ח למדנו כיצד נוח ומשפחתו עזבו את התיבה ומצאו את עצמם בעולם שונה ממה שהכירו קודם למבול.
לפני המבול הם היו מוקפים מיליוני אנשים, וכעת הם היו רק שמונה נפשות בכדור הארץ כולו.
זוכרים מה היה מעשהו הראשון של נוח ביציאתו מהתיבה? — הוא בנה מזבח והקריב קרבנות לאלוהים.
■ למה נוח הקריב קורבנות?
- המטרה הראשונה: ללא ספק הודייה לאלוהים על כך שהגן עליו ועל משפחתו, ועל כך שאפשר להם מעבר בטוח דרך משפט המבול על הארץ.
- המטרה השנייה: הקרבת הקרבנות הייתה כנראה לבקש מחילה עבורו ועבור משפחתו על החטאים שחטאו בשנה שחלפה.
קל למדי לתאר שהיו להם כמה וכמה הזדמנויות לחטוא במהלך שנה שלמה בתוך התיבה:
א. 370 ימים של שהייה בתיבת עץ נעולה, בחדריה הצפופים ומלאים בבעלי חיים, הם גורם אפשרי למתחים בין בני המשפחה.
ב. 370 של המתנה…
▪ 370 ימים של ידיעה שכל מה שמחוץ לתיבה מת;
▪ 370 ימים של צריכת מזון ממאגר שהולך ומצטמצם;
▪ 370 ימים של חוסר ודאות מתי (אם בכלל) תסתיים תקופת ההסגר בתיבה;
▪ 370 ימים של חוסר ידיעה למה יש לצפות כאשר ייצאו מהתיבה.
כל הדברים הללו יכלו להוביל בקלות לחטא של חוסר אמונה — כלומר איבוד אמון באלוהים.
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר
כעת, כשניגש לפסוקים 21-20, אנו דנים בתקופה שנמצאת מספר שנים אחרי המבול. כנען ושלושת אחיו כעת בוגרים מספיק על מנת ליטול אחריות לחטאיהם שלהם. הם יכלו להחליט לשים את מבטחם באלוהים כמושיעם, או — כמו כנען — לדחות את ישועתו.
בפרק הזמן שעבר מאז ששמונה האנשים עזבו את התיבה, ברור כי הם ביצעו חטאים רבים. — זיכרו, הם לא היו שונים כלל מאיתנו. — אך כעת אלוהים מחליט להצביע על חטא מסוים של נוח (פס' 21-20):
20 וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם. 21 וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
עולה השאלה: מהו החטא בכך? — ובכן, כבר אמרנו כי נוח לא היה יצור חצי־אנושי מתקופת האבן. הוא נולד דורות בודדים בלבד לאחר בריאת האדם, כלומר נולד עם נזק גנטי אפסי. התבונה שלו הייתה גדולה לפחות פי 10 משל איינשטיין.
בנוסף, היו לו מעל 600 שנות ניסיון חיים. במשך כל חייו הוא חי בעולם המשועבד לחטא. מאז שחטא ומוות חדרו לבריאה התקיימו רקבון ותסיסה, ועמם נוצר האלכוהול. נוח ידע את הדברים האלו, ולפני המבול סביר להניח כי צפה בשכניו מאבדים את מעצוריהם ומבצעים מעשים נוראיים תחת השפעת האלכוהול. — ולמרות הכל: כעת אנו רואים את נוח משתכר.
נאמר על נוח שהיה מאמין: "נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה," אך כעת הוא מבצע את החטא הראשון שלו שיתועד בהיסטוריה. במובן הזה הוא לא היה שונה כלל מאיתנו. במקום להתרחק ממה שידע כי הוא רע, החליט להתנסות בו.
כאן יש לקח עבורנו: אולי אני מאמין לא מעט שנים (אמנם לא 600 כמו נוח, אך 10, 20, יותר או פחות שנים). ובכל זאת, היותי מאמין זמן כה רב אינו עירבון לכך שחטא ישפיע עליי פחות אם ארשה לעצמי להתקרב אליו ולהתפתות בו.
מילותיו של שאול השליח בראשונה לתסלוניקים ה 22-21 הן מילות אזהרה לכל המאמינים. הוא אינו מבדיל בין הצעירים באמונה לבין הבוגרים באמונה. הוא אומר:
"בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב. 22 הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו."
התרחקו מן החטא. שמרו ממנו מרחק, ונוסו ממנו כפי שיוסף ברח (בראשית לט 12). לעולם לא תהיו 'בוגרים מספיק' להתנסות בו; זהו שקר של השטן. כל חטא ישפיע עליכם ועל הסובבים אתכם. גם חטאו של נוח השפיע על כל סובביו.
כל הדברים הללו יכלו להוביל בקלות לחטא של חוסר אמונה — כלומר איבוד אמון באלוהים.
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר
כעת, כשניגש לפסוקים 21-20, אנו דנים בתקופה שנמצאת מספר שנים אחרי המבול. כנען ושלושת אחיו כעת בוגרים מספיק על מנת ליטול אחריות לחטאיהם שלהם. הם יכלו להחליט לשים את מבטחם באלוהים כמושיעם, או — כמו כנען — לדחות את ישועתו.
בפרק הזמן שעבר מאז ששמונה האנשים עזבו את התיבה, ברור כי הם ביצעו חטאים רבים. — זיכרו, הם לא היו שונים כלל מאיתנו. — אך כעת אלוהים מחליט להצביע על חטא מסוים של נוח (פס' 21-20):
20 וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם. 21 וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
עולה השאלה: מהו החטא בכך? — ובכן, כבר אמרנו כי נוח לא היה יצור חצי־אנושי מתקופת האבן. הוא נולד דורות בודדים בלבד לאחר בריאת האדם, כלומר נולד עם נזק גנטי אפסי. התבונה שלו הייתה גדולה לפחות פי 10 משל איינשטיין.
בנוסף, היו לו מעל 600 שנות ניסיון חיים. במשך כל חייו הוא חי בעולם המשועבד לחטא. מאז שחטא ומוות חדרו לבריאה התקיימו רקבון ותסיסה, ועמם נוצר האלכוהול. נוח ידע את הדברים האלו, ולפני המבול סביר להניח כי צפה בשכניו מאבדים את מעצוריהם ומבצעים מעשים נוראיים תחת השפעת האלכוהול. — ולמרות הכל: כעת אנו רואים את נוח משתכר.
נאמר על נוח שהיה מאמין: "נֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה," אך כעת הוא מבצע את החטא הראשון שלו שיתועד בהיסטוריה. במובן הזה הוא לא היה שונה כלל מאיתנו. במקום להתרחק ממה שידע כי הוא רע, החליט להתנסות בו.
כאן יש לקח עבורנו: אולי אני מאמין לא מעט שנים (אמנם לא 600 כמו נוח, אך 10, 20, יותר או פחות שנים). ובכל זאת, היותי מאמין זמן כה רב אינו עירבון לכך שחטא ישפיע עליי פחות אם ארשה לעצמי להתקרב אליו ולהתפתות בו.
מילותיו של שאול השליח בראשונה לתסלוניקים ה 22-21 הן מילות אזהרה לכל המאמינים. הוא אינו מבדיל בין הצעירים באמונה לבין הבוגרים באמונה. הוא אומר:
"בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב. 22 הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו."
התרחקו מן החטא. שמרו ממנו מרחק, ונוסו ממנו כפי שיוסף ברח (בראשית לט 12). לעולם לא תהיו 'בוגרים מספיק' להתנסות בו; זהו שקר של השטן. כל חטא ישפיע עליכם ועל הסובבים אתכם. גם חטאו של נוח השפיע על כל סובביו.