ובכן, יש בינינו המקיימים את תורת משה יותר ויש שמקיימים פחות, בדיוק כמו בשאר העם היהודי.

אבל אלה ששומרים את מצוות התורה עושים כן מתוך הכרה שברית סיני איננה מחייבת עוד את עם ישראל. ירמיהו ניבא שיבוא יום בו: "וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם, נאום ה'" (ירמיה ל"א 31-32).

רבים לא ערים לכך שתורת משה עצמה איננה אחידה ובלתי משתנית. כמה מצוות שניתנו בספר ויקרא, וששימשו לזמן הנדודים במדבר, שונו בספר דברים כדי שיתאימו לחיי היישוב בארץ כנען. דוגמא לכך נמצא בספר ויקרא י"ז 3-7, שם נקבע שבעלי חיים שנשחטו כדי לשמש למאכל יובאו תחילה לאוהל מועד וכך יימנעו בני ישראל מלהשתמש בהם כדי לזבוח לאלילי עמי התקופה הקדומה ההיא. אבל בדברים י"ב 15 ו- 21 ניתן היתר לשחוט את אותם בעלי חיים בבית, שכן הדרך למקדש המרכזי היתה לעתים ארוכה. זה מראה שדרישות אלהים ומצוותיו השתנו בהתאם למצב בו היו בני ישראל נתונים בזמן זה או אחר.

המצב בימינו שונה מאד ממה שהיה בזמן ההוא. בראש העם לא עומדים יותר כהנים או מלך. המקדש והכהונה אינם. אבל, בניגוד לגישת היהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית המדברות גם הן על שינויים והתאמת החוקים העתיקים לימינו, כל שינוי והתאמה חייבים לבוא מאלהים עצמו, ולא לנבוע מהחלטות של רבנים.

על שינוי כזה למעשה מצביע אלהים בקטע שציטטנו מירמיהו. תוכן אותה ברית חדשה שנכרתה עם ישראל מפורט בספר הנקרא "הברית החדשה". ממנו, כמו גם מדברי הנביאים, אנחנו לומדים מה הכין ה' לתקופה בה לא יהיה בית מקדש, הכהונה לא תתקיים ולא תהיה עוד אפשרות להקריב קרבנות על חטא: המשיח עצמו יהיה לקרבננו. עם מותו נכרתה הברית החדשה באופן רשמי. היהדות המסורתית, בלכתה אחר מסורת ובניגוד לנאמר על ידי ירמיהו, עומדת על כך שהתורה לא תבוא אל קיצה. למרות זאת, אפילו אנציקלופדיה יודאיקה מודה שאין בתנ"ך אף כתוב אחד ללא ערעור כמאשר בבירור את נצחיות התורה. למעשה שאלת נצחיות התורה הוא נושא לויכוח שנמשך בין חוגים יהודיים שונים מאז ימי הביניים. בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם, העיקר התשיעי מכריז על נצחיות התורה, אך הרמב"ם, ולא התנ"ך הוא שהניח את היסוד להשקפות היהדות המסורתית בת-זמננו.  (ראה אנציקלופדיה יודאיקה כרך 15 עמוד 1244).

חלק מאיתנו אכן שומרים על כשרות ומקיימים את השבת. חלק מאיתנו צמים ביום כיפור, – אם כי כעת משמעותו שונה עבורנו, שכן המשיח, הכפרה לחטאינו, כבר הביא לנו סליחה ולכן אין צורך לשוב ומדי שנה לבקש אותה. ומה באשר לחלקים אחרים של התורה? את המצוות שנוגעות למשכן או לבית המקדש אי אפשר לקיים; ורק מעטים חושבים שעדיין יש לסקול את מי שלא שומר שבת. הרי גם אלו חלק מהתורה! עם זאת המצוות המוסריות של התורה משקפות את טבעו הבלתי משתנה של אלהים ולכן הן מחייבות לתמיד. אך דווקא בתחום זה של המצוות המוסריות צצה הבעיה הפנימית האמיתית.

הבעיה היא זו: אי אפשר, בעבר וגם בהווה, למלא אחר מצוות התורה בצורה מושלמת.  זו הסיבה שאלהים ציווה קרבנות – כדי שנוכל לקבל סליחה כאשר ניכשל למלא את מצוות התורה האחרות. השאלה שכל יהודי צריך לשאול היא: האם אני נכשל מלעשות את מה שאלהים דורש? ואם כן, מה לעשות כדי לקבל סליחת חטאים?

תשובתנו היא תשובת כתבי הקודש: עליך לבטוח בישוע, שהוא הכפרה לחטאיך.