אל העברים פרק י"ב 

כאשר אנו לומדים כל פרק, נעצור מדי פעם ונזכיר לעצמנו את התכלית לכתיבת האיגרת.

רדיפות, צרות, קשיים ולחץ היו מנת חלקם של המאמינים ברומא. אותם מאמינים מרקע יהודי החלו לבחון את האפשרות לחזור לחיק היהדות הרבנית, בין אם מהרצון להתחמק מהרדיפות נגד המאמינים בישוע, ובין אם נתערערה אמונתם בישוע בגלל כובד הצרות – ז"א – חילחלה לליבם הטענה, שאז וגם היום מזכירים לנו בני עמנו ללא הרף: שכל צרה ואסון בחיינו, מקורם כביכול בסטייתנו מהתורה והליכתנו אחר השקר…

המחבר מודע ללחצים המופנים כלפי אחיו לאמונה. הוא מנסה לעודדם בחיזוק אמיתות אמונתם בישוע כאדון ומושיע שכבש גם את לבבות קדושי התנ"ך. אם אמונתם תתחזק, גם יחליטו לעמוד באדון ולא לסגת. שהרי אלוהים אינו מעונין בנסוגים.

המחבר הקדיש פרק ארוך ושלם (פרק י"א) בו הוא מציין את שמותיהם של הצדיקים שסבלו קשיים רבים, אך התמידו באמונתם, כי עיני לבבם היו ממוקדות על הבטחותיו של אלוהים בעולם הבא.

בפרק י"ב, המחבר מציג שני חלקים חשובים.

א. התמידו במירוץ: עידוד והסבר לתכלית הצרה והסבל בחיי הנושע (פ. 1-17)

ב. שני ההרים: אזהרה לבל ניסוג מן האמת ונפסיד את המעמד הקדוש בעצרת עם אלוהים וקדושיו (פ. 18-29).

התמידו במירוץ (י"ב 1-3)

  1. לכן גם אנחנו, אשר ענן עדים כזה אופף אותנו, נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המרוץ הערוך לפנינו,
  2. בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה, וישב לימין כיסא האלהים.
  3. התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעייפו ולא תרפה נפשכם.

המחבר מציג דוגמא מן החיים אשר כל שומעיו מכירים ומבינים: מירוץ

כל בר דעת יודע שאצן המעונין להגיע אל קו הסיום לא יישא על גופו שום דבר המפריע לריצתו, מטריד, או המסיט את עיניו מקו הסיום.

מעולם לא ראיתי אצן הנושא על גבו מטען מיותר…בטח לא אצן מקצועי המעונין לנצח או בכלל להגיע לקו הסיום.

שימו לב שקיימת תעשייה מפותחת ביותר בכל הקשור לבגדים הראויים למתחרים, וכן לנעליים במשקל זעיר, וכל זאת, להמעיט ולהסיר כל משקל מיותר.

עד כאן המטאפורה, וכעת לעניינינו.

אחים יקרים:

הסירו מעל ליבכם וממוחיכם כל שקר, לחץ, ביקורת מיותרת, או מחשבה המאטה את התקדמותכם במירוץ החיים המשיחיים, או מסיטה אתכם ממסלול המירוץ או מנקודת הסיום – מישוע.

המחבר מתחיל את הפרק במילה: "לכן", וכאמור, המילים הבאות הן התוצאה של הנאמר בפרק י"א. דוגמת חייהם של קדושי וצדיקי התנ"ך.

המחבר כעת אומר: "גם אנחנו" ובכך מחבר את עצמו ואת הנמענים המשיחיים לאותה קבוצה של קדושים וצדיקים, החיים בכל יום במירוץ הרוחני הקשה אך המתגמל ביותר.

אתם חלק מאותה קבוצה החיה על פי האמונה.

המחבר רוצה לציין את מספרם הגדול של אותם צדיקים בכנותו אותם: ענן עדים כזה…

כלומר: אתם אחיי אינכם היחידים שסובלים בשם אלוהים, אלא מחנה אלוהים גדול, וכל הנמצאים שם חוו את שאתם חווים.

– אינכם פורצי הדרך.

– אינכם החלוצים.

עשו את ה- "ויה דולורוזה" הזו רבים וגדולים מכם, ולכן, כאשר אתם הולכים עם האדון וקשה לכם, אז אנא הביטו לעבר ענן העדים הנפלא הזה, גיבורי האמונה אשר את שמותיהם אתם מכירים באופן אישי, והתחזקו כדי לסיים את המירוץ כמותם.

יש אלו הטוענים שניתן להסיק מכך שכל גיבורי האמונה מביטים עלינו משמיים כל העת ורואים את מהלכי חיינו…כמו קהל עצום באמפיתיאטרון המביט על השחקנים על הבמה או על המגרש.

אינני חושב שלכך מתכוון המחבר.

הכוונה שאותם גיבורי האמונה היו עדים נאמנים לאלוהים. חייהם היו מלאי עדות המוכיחה שאמונת אמת שוכנת בליבם ופיהם אכן אומר את בשורת הישועה.

הם היו עדים לנאמנותו של אלוהים אשר היה עימהם והעניק להם את כל שהיו זקוקים כדי להמשיך ולהתמיד בחיי הקדושה.

באותה מידה היה ניתן לכנותם: ענן השגרירים הנאמנים…

אותם עדים מהווים דוגמא ומופת לנו, החיים בעולם הזה כעת, כדי שנתמיד לחיות באמונה שאינה מתפשרת, חיים קדושים וטהורים, בכל מצב ותחת כל לחץ ומצוקה.

המחבר מפציר בנמענים להסיר מעליהם כל מעמסה, חטא, כדי לרוץ בקלות רבה יותר את מירוץ החיים המשיחיים.

משמע, תבחנו את חייכם, ותבדקו מה מפריע לכם לחיות בדרך האמונה בישוע המפארת את אלוהים?

האם אתם מעורבים עם חברה רעה? כזו המרפה את ידיכם? (קור"א ט"ו 33)

האם אתם ממלאים את זמנכם בכל מה שיש לעולם להציע, אך לא מספיק בדבר אלוהים, כדי ללמוד ולהתעודד? (אל האפסים ד 17 ואילך, תסל"א ה' 17 ואילך)

האם אתם שבויים של דיעות שקריות ותורות שקר? (טימ"ב ג' 10-17)

האם אתם עבדים למסורות שאלוהים לא נתן, או כאלו שסרה מרותן? (אל הגלטים ג-ה)

תבדקו את חייכם מבפנים החוצה, ועשו ניקוי יסודי.

כמו שמתחילים לנקות את הבית ומתפטרים מכל מה שלא צריכים בבית לפני חג הפסח, כך תעשו ניקוי רוחני כדי להתכונן לסדר ראוי בחייכם.

השליח שאול יכול להזדהות כל כך עם המילים הללו.

למרות שמסר חייו לחלוטין לאדון, הצרות לא התרחקו ממנו.

למרות כל הקושי בהליכתו עם האדון בעולם הזה, הוא התמיד.

מה עזר לו להתמיד?

האמונה הבטוחה בישוע כאדון ומושיע.

אותו אדון אשר נגלה אליו בדרך לדמשק…

על המירוץ של החיים המשיחיים שלו אמר שאול באיגרת אל הפיליפים ג' 12 ואילך…

אני רץ בתקווה להשיג…אני שוכח את אשר מאחריי [כשלונות, מחשבות מטרידות, מעשים שאיני גאה בהם…], ונחלץ קדימה אל מה שלפניי…

ומה לפני?

המטרה – חיי עדות מושלמים שבעבורם המשיח מתפאר אך גם מעניק גמול.

ומהו הגמול?

שירות עבור המשיח גם בממלכתו הנצחית.

לפיכך, אם כך התנהג השליח הדגול, הבה נתנהג כמוהו, כאחד מהעדים בענן המפואר…

מירוץ החיים של המשיחי אינו ספרינט קצר של מאה מטר אלא מירוץ ארוך ורב תלאות. מדובר במירוץ הדומה למרתון.

ובמירוץ ארוך שכזה, יש עליות ומורדות.

המחבר מעודד את הנמענים וגם אותנו, ליישר את עינינו אל ישוע ולקבען בו!

לא ימינה ולא שמאלה אלא רק באדון ישוע.

האדון ישוע אינו אל מופשט ששמענו עליו מסיפורי סבתא, אלא אלוהים הבן אשר לבש בשר ודם ובא לעולם כדי לחיות בינינו ולמות כקורבן מכפר החטאים שלנו.

האדון ישוע, הכוהן הגדול שלנו לא בא ליום עסקים אחד, סבל חמש דקות וברח.

האדון שלנו נולד לבתולה, חי והתמודד עם הקשיים בעולמנו ורץ את המירוץ שאלוהים האב בחר עבורו בהצלחה מושלמת.

גם האדון ישוע סבל.

ובסבלו הוא הביט קדימה לעבר הפרס שבקריאה של מעלה – לשבת לימין אלוהים האב ולקבל שליטה על העולם, כדי להגשים את תכלית בריאתה למען פאר אלוהים (תהילים ק"י 1).

המחבר מכנה את האדון ישוע: מכונן האמונה ומשלימה.

כן ישוע הוא האלפה והאומגה.

אך למה הכוונה?

ישוע הוא זה שגם תכנן (בהרמוניה של השילוש הקדוש), וגם הקים וגם שילם בדמו כדי להשלים את תוכנית ישועתנו.

הנה, האחד הגדול כל כך מאיתנו, אלוהים בכבודו ובעצמו, לא זכה להנחה בכל הקשור לקשיים וסבל במירוץ חיי העדות שלו. הוא נדרש לסבול ולחוות השפלה ועינוי על לא עוול בכפו. ולבסוף גם נצלב ללא כל עוול בכפו.

מוות על הצלב נחשב לעונש הגדול ביותר לאדם הנחות ביותר.

למרות טוהרו המוחלט, הוא עשה את רצון האב בשלמות, טוהר וקדושה. (מתי כ"ז)

אם הוא עבר את המסלול הזה כחלוץ ופורץ דרך, משמע שהדרך בדוקה ואנו יכולים לרוץ בה ולהגיע לקו הסיום.

זיכרו: הוא לא השאיר אותנו לבד, וגם הבטיח לא להעמיס עלינו ניסיון גדול מאיתנו, אלא יעניק לנו את החסד להתגבר בכל מבחן (אל הרומים ח', קור"א י' 13).

ובכן, מה היה לנו עד כה?

גדולים וטובים מאיתנו סבלו קשיים וצרות ולמרות זאת השלימו את מירוץ החיים המשיחיים.

עיצה לעידוד: תמקדו את עיניכם לעבר האדון ישוע, כדי להתחזק ולהתעודד במהלך המירוץ הארוך של חיינו – חיי אמונה המתבטאים בחוסר פשרה לגבי אמונתנו, וחיי קדושה וטוהר כפי שאלוהים מנחה אותנו בדברו.

ילדי אלוהים לא יכולים לשרת שני אדונים (מתי ו' 24, לוקס ט"ז 13)

מי שנסוג מהאדון ישוע אינו מגיע לקו הסיום! מי שמביט אחורנית אינו שווה לו!

הנושעים באמת – מגיעים. פצועים, כואבים, אולי גם חלשים, אך מגיעים, ואז מבינים איזה כוח העניק להם אלוהים לאורך כל המירוץ כדי לסיימו (בראשית ל"ב 11 – "קטונתי מכל החסדים…")

מוסר הבנים (י"ב 4-13)

  1. עדין לא נלחמתם עד לדם במאבקכם עם החטא,
  2. ושכחתם את מילות הנוחם המדברות אליכם כאל בנים: "מוסר יהוה, בני, אל-תמאס, ואל-תקוץ בתוכחתו;
  3. כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, כאב את-בן ירצה."
  4. לשם מוסר סובלים אתם, ואלהים נוהג עמכם כעם בנים; כי איזהו הבן אשר אביו אינו מיסר אותו?
  5. אך אם אתם בלא מוסר, אשר הכל נוטלים בו חלקם, אזי ממזרים אתם ולא בנים.
  6. ועוד, האבות שהולידו את גופנו יסרו אותנו ואנו יראנו מהם, הלא כל שכן נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה?
  7. הם אמנם יסרונו ימים מעטים על-פי מה שהם ראו לנכון, אך הוא להועיל מיסר אותנו, למען יהיה לנו חלק בקדשתו.
  8. כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו.
  9. על כן אמצו ידים רפות וחזקו ברכים כושלות;
  10. וכוננו נתיבות ישרות לרגליכם, למען לא יסטה הצולע כי אם ירפא.

בפסוקים 4-13 המחבר רוצה להוכיח שסבלם של אחיו לאמונה אינו בהכרח אות לאמונתם הפסולה והמוטעית – מה שמן הסתם כל הסובבים אותם אומרים להם, אלא ההיפך, מהווה הוכחה להליכתם בדרך אלוהים.

א. המחבר הוכיח לאור הכתובים שישוע הוא האדון והכוהן הגדול שלנו.

האמת הזו אומתה על ידי אותות ומופתים שכל הנמענים אינם יכולים להתכחש להם (ב' 1-4).

ב. כעת לאחר שהנמענים יודעים שהם אוחזים באמונה של קדושי התנ"ך האהובים והם אינם טועים או כופרים חס וחלילה, יכול המחבר להסביר שדווקה הסבל והצרות שהם מנת חלקם של הנמענים מהווים הוכחה חותכת להיותם בידו הנאמנה של אלוהים.

אפילו התנ"ך מאשר את הקביעה הזו:

ראו את שכתב החכם באדם – המלך שלמה בספר משלי ג' 11-12.

המחבר מתחיל בפסוק 4 באומרו: עדיין לא סבלתם סבל בדרגה הגבוהה ביותר…

אומנם אף אחד אינו מזלזל בסבלכם הנוכחי, אך שמענו וראינו קשיים גדולים מזה…

הדבר מזכיר לי את תלונותינו על רדיפה מטעם המתנגדים לנו, עד שאנו עדים לכותרת בחדשות, בה נאמר: שבמתקפת בני אמונה אחרת על משיחיים במדינה כזו או אחרת נרצחו כל באי הקהילה…

ההשוואה לסבלם של אלו שנרצחו או לאלו ששרדו כעת ללא אהוביהם, מאפשרת לנו לראות ולשקול את האירועים בחיינו בדרך מאוזנת יותר.

המחבר מצטט את דברי שלמה המלך מספר משלי ג' 11-12.

המחבר מציין את התוכחה והמוסר כדבר חיובי ולא שלילי.

הצרות אינן גמול על פשע שעשיתם, אלא ההיפך.

אתם תלמידים בבית הספר של אלוהים והוא נאמן לחנך אתכם ולהדריכם לבגרות רוחנית – כיאה לבני אלוהים.

מכאן, המחבר מעודד אותם בשני דברים:

–          אתם ילדי אלוהים

–          אתם בתוכנית הבגרות הרוחנית של אלוהים

אז במקום לבעוט ביד המכוננת אתכם, קבלו אותה בהכנעה ובהבנה שזה לטובתכם.

המחבר מוכיח ומסביר לנמענים שמה שאלוהים עושה עימם אינו שונה ממה שהם עושים עם ילדיהם האהובים.

גם הם כהורים מסורים מוכיחים את ילדיהם ולפעמים מענישים אותם – כדי שילדיהם יגדלו ממושמעים ומחונכים.

האם יש ילד שאוהב עונש?

האם יש ילד שאוהב איסור?

בוודאי שלא.

חינוך בעת פעולתו אינו נחשב לתענוג ובדרך כלל מתקבל בסירוב, אך רק לאחר שמתבגר הילד, הוא מעריך את שעשו הוריו ומבין שכך הוכיחו ובטאו את אהבתם.

איך אנו מכנים ילד שאינו מחונך?

איך אנו מביטים על הורים שאינם ממשמעים את ילדיהם?

לכן, הבה נתייחס בכבוד והכנעה לידו המייסרת של אלוהים.

הערה:

אנו בדרך כלל לא יודעים את הסיבה לכל אירוע בחיינו.

לא כל צרה או סבל מופיעים עם פתק מלא בהסבר…

אין לנו ברירה אלא לסמוך באמונה על אבינו שבשמיים האוהב אותנו, ומשתמש באירוע הנוכחי כמה שיהיה קשה או כואב, כדי להכין אותנו לשלב הבא של שירות מפואר.

ראה ישעיה נ"ה.

בסבל וקשיים עלינו להתפלל ולבקש חכמה כדי לנהוג ולפעול היטב (יעקב א' 2-4). הסבל מכין אותנו לשרת בדרגה גבוהה יותר לאנשים בעלי נסיונות אחרים (פטר"א ג' 14, ד' 14).

הבה נזכור:

הורינו ממשמעים אותנו כדי שנתנהג כמוהם, כפי בגרותם ודוגמתם.

האבא שלנו בשמים ממשמע אותנו ומייסר אותנו כדי שנתנהג כמוהו…..קדושים כמוהו!!!

לכן, הבה נתחזק באמונה, כדי לקבל בהכנעה, הסכמה, ציות ואהבה, גם את כוס המרור ולא רק את הקל והנוח.

בסוף המבחן, נבין את התכלית.

לכן, ומכיוון שכל אחד מאיתנו עובר כל העת במבחן המשמעת של אבינו שבשמיים, ואת כל אחד מאיתנו אוהב האלוהים, ומכיוון שאלוהים מתפאר מעמידתנו במבחניו, מוטל עלינו לעודד איש את רעהו.

הצלחתו של האחר היא גם הצלחתנו.

הצלחה של כל אחד היא כבוד ופאר לאלוהים ועדות לאמיתות אמונתנו.

 

החשיבות בבחירת הקדושה (י"ב 14-17)

  1. רדפו שלום עם כל אדם, וגם את הקדושה שבלעדיה לא יראה איש את האדון.
  2. הישמרו פן יגרע איש מחסד אלוהים; פן יפריע אתכם שורש פורה מרירות ויטמאו בו רבים;
  3. פן יהיה איש זונה או חסר קדושה כעשיו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו.
  4. יודעים אתם כי אחרי כן, כאשר רצה לרשת את הברכה, נדחה; הוא לא מצא מקום לחזור בו, אף כי ביקש זאת בדמעות.

מה הקשר של פסוקים 14-17 לענינינו?

המון!

ללא קדושה אף אדם לא יוכל לראות את האלוהים.

הדרך לקדושה עוברת צריפה רוחנית המשולבת עם סבל גופני ומבחנים לא פשוטים.

לכן, אל תתבלבלו.

אתם רואים וחווים סבל, אך אלוהים רואה בית ספר לקדושה המכשיר אתכם לראות אותו – במסיבת הסיום!

העיקר שבדברי המחבר טמון בפסוקים 18-24.

וכל מה שנאמר עד כה נועד להכין את הנמענים לקטע הסיום שנועד להרעידם ולהוות סוף דברי המחבר בנוגע להחלטתם הרוחנית.

ואיך מבלים את חיינו עד למפגש השמיימי החשוב ביותר?

  1. רדפו שלום עם כל אדם
  2. רדפו חיי קדושה אשר בלעדיהם לא ניתן לראות את אלוהים

איך אפשר להתנהג כך בתוך חיי סבל, רדיפה וצרות?

אמת, כדי למלא את הדרישה הזו על הנושע למות לעצמו ולמסור חייו לידי הדרכת רוח הקודש (אל הגלטים ב 19-20, אל האפסיים ה 18-19)

חיים משיחיים אינם חיים רגילים שבני אדם רגילים ולא נושעים מסוגלים לחיות.

חיים משיחיים אלו חיים המונעים ומתאפשרים רק בעזרת רוח הקודש.

חיים מלאים בשלום אלוהים אפשריים רק אם שלום אלוהים שוכן בתוכנו – וזה בדיוק חלק מפרי הרוח (אל הגלטים ה' 22-23, יוח"א ג 1-2).

בפסוק 15 המחבר מודע לכך שחיי קדושה אינם קלים כלל ועיקר.

על מנת לוודא שכולנו נגיע לקו הסיום, למימוש ישועתנו, המחבר מעודד אותנו לבל ייפול מישהו מאיתנו מן המירוץ של החיים המשיחיים.

דבריו אלו מתחברים עם האזהרה בפרק ב' 1 כלפי אלו הנסוגים מהאמונה.

למה הכוונה במילים פן ייגרע איש מחסד אלוהים? (פ. 15)

ראה הכתוב בפרק ד' 1:

"לכן בעוד עומדת ההבטחה להיכנס אל מנוחתו, ראוי לנו לחשוש שמא ימצא איש מכם מאחר להיכנס…" ראה גם ו' 4-6, י' 26-31.

הכוונה היא לאלו הנסוגים מהאמונה ולכן לא יוכלו ליהנות מסליחת החטאים שהמשיח מעניק במותו המכפר.

שכן, זה החסד הגדול ביותר של אלוהים לחוטאים כמונו.

המחבר מזהיר את הנמענים הנאמנים לבל יהיה ביניהם שורש פורה מרירות.

למה הכוונה?

ראה דברים כ"ט 18.

הכוונה היא להרחיק מתוכנו את אלו שהחליטו למרוד באלוהים ולהקדיש את ליבם ופיהם רק לדברי התמרמרות ומרידה נגד אלוהים.

כפי שבמדבר אלוהים ציווה להרחיק כאלו מקרבנו למען לא יהרסו לב אחרים, כך כעת מי שקבע שישוע אינו טוב לו, אז עדיף שיצא מתוכנו ולא ירעיל לב אחרים.

ראה יוח"א ב' 17-19.

על בני הקהילה הנאמנים והמתמידים באמונתם, לוודא שאין בקרבנו אדם כמו עשיו.

למה הכוונה?

אדם שקדושת אלוהים זרה לו.

אדם המאמץ אמות מוסר מתועבות בעיני אלוהים ולמרות זאת רוצה לחיות בתוכנו ובקהילתנו.

–          עשיו לא ציית להוריו

–          עשיו לא התחתן עם בני אמונתו (בראשית כ"ו 34)

–          עשיו מהווה דוגמא לאדם המונע על ידי תאווה ורצון לספק את רצונותיו העכשוויים.

–          עשיו לא ראה כיתרון את הבטחות אלוהים אלא רק את מה שמספק אותו באותו הרגע. לראיה, הוא מכר את בכורתו בעבור נזיד עדשים

–          על עשיו אמר אלוהים – אני שונא אותו (מלאכי א')

בכיו של עשיו לא היה בכי של צער על חטא וחזרה בתשובה, אלא בכי על ההפסד החומרי.

המחבר רוצה להבהיר בפסוקים 16-17 שהנסוגים מישוע אינם שונים מעשיו.

מתנה שמיימית שניתנה להם בחסד רב, נזרקת מידיהם והם מסתכנים שלא יוכלו לממשה שוב!

אנא, אל תתנהגו כעשיו. אחזו בברכה שקיבלתם ואל תרפו ידיכם!

התמקדו במירוץ החיים המשיחיים שלכם ואל תעצרו!

כל גיבורי האמונה שאתם כל כך מעריכים סבלו הרבה יותר מכם והתמידו בנאמנותם לאמת הבשורה.

מה היה הכוח המניע שלהם?

המבט העיקש לעבר המטרה!

מימוש ישועתם והברכה בנוכחות אלוהים.

בפסוקים 18-24 המחבר מציג "שני הרים".

ההר הראשון מסמל את הר סיני אשר עליו ירד אלוהים והעם עמד מסביב להר כשהוא ירא, במעמד קבלת התורה.

ההר השני מתאר את הר ציון, הר אלוהים חיים, ולשם מוזמנים להגיע כל המתמידים שלא נסוגו מאמונתם.

ההשוואה בין שני ההרים מהווה שיא הלימוד וגם סיום האיגרת בכל הקשור לתיקון ותוכחה של הסטייה מאמת הבשורה.

"ההר" של ברית סיני (י"ב 18-21)

  1. הן לא באתם אל הר מוחשי ובוער באש, ולא אל אפלה וחושך וסערה,
  2. ולא לקול שופר ולקול דברים אשר שומעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמם,
  3. כי לא יכלו לשאת את מה שציווה, "גם אם בהמה תיגע בהר סקול תסקל";
  4. והמראה היה נורא מאד עד כי משה אמר, "ירא אני וחרד."

אחים יקרים.

הרשו לי לתאר באופן מעט ציורי את המתרחש ביניכם.

ישנם המהססים לגבי האמונה בישוע.

ישנם הנסוגים מאמת הבשורה. הם חושבים שחיק היהדות הרבנית אוחז אמת גדולה יותר ושם חייהם מובטחים יותר…

האומנם?

האם זה מה שכתבי הקודש לימדו?

הרי הוכח לנגד עיניכם שהאדון ישוע הוא המשיח המובטח מפי הנביאים.

אותות ומופתים נעשו לנגד עיניכם כדי לאמת את בשורת ישוע.

האם ראיתם את האותות והמופתים הללו לפני כן?

הרי כל שעשה האדון ישוע נובא בתורה והוא הגשים כל נבואה אודותיו בשלמות ואמת.

האדון ישוע הוא המוחשי של הצל והסמל שהתורה לימדה עליו (אל הקולוסים ב 16-17).

האדון ישוע הוא המכפר עליכם.

האדון ישוע הוא המעניק חירות שלום ושלווה.

האדון ישוע הוא ההולך בראש ומנחה לנו את הדרך לתוך נוכחותו של אלוהים.

האדון ישוע הוא המפתח להגיע להר אלוהים חיים.

והנה, אתם אינכם מבינים זאת, או הלחץ הארצי מעוור את עיניכם, ואתם משתוקקים לחזור אחורנית.

אז כך נראה האחורנית:

במעמד קבלת התורה בסיני, אלוהים הנחה את משה איך להכין את עם ישראל לקראת המאורע. (שמות י"ט 16-22, כ' 18-21, דברים ד' 11-12, ה' 23-27).

העם התקרב אל אלוהים ביראה רבה וחשש שמא יעבור מישהו את הקו המפריד ואז ימות בו במקום.

למרות שהמחזה היה מהמם, לב כל בני ישראל היה מלא בפחד שמא אש אלוהים תכלה אותם.

המחבר מפרט את הקולות ומעט מן המתרחש מסביב להרי סיני:

  1. באתם אל הר שלא יכולתם לגעת בו
  2. בוער באש
  3. אפלה
  4. חושך
  5. סערה
  6. קול שופר
  7. קול דברים

זיכרו: העם הוזהר לבל יגע בהר. גם אם בהמה תיגע בהר, היא תיסקל!

העם היה קרוב, אך לא בנוכחות אלוהים.

העם היה קרוב, אך מלא בפחד מוות.

העם היה קרוב – אך רחוק.

העם לא ראה את אלוהים!

העם רק שמע את קול אלוהים ונתמלא פחד מוות. מסיבה זו ביקש ממשה להיות הדובר – כדי שיפחדו פחות…(שמות כ' 18-19, דברים ה' 23-27).

כשאלוהים דיבר, כל ההר רעד.

המחסומים רעדו ונראה כי לא יעמדו על מקומם.

העם הבין, אם אלוהים ימשיך לדבר – הם לא ישארו בחיים עד סוף האירוע.

משה רבנו לא היה יוצא דופן. (דברים ט' 19)

ליבו היה מלא פחד וירא נוכח קדושת אלוהים ומלוא כבודו אשר עמד על ההר.

אל מול קדושה וכבוד שכזה, שום אדם אינו יכול לעמוד ובטח לא להתקרב…

אז, מי שחושב שנסיגה מישוע תעניק שלווה, שלום וביטחון, ראוי שיזכור שהוא חוזר לצל וסמל שבסך הכל מצביעים על העיקר, אך אינם יכולים להעניק שלמות.

מי שחוזר אחורנית, הריהו חוזר ליראה, פחד ודין מוות .

מי שחוזר אחורנית, נסוג מאלוהים ואינו מתקרב אליו.

מי שמתרחק מישוע, מתרחק מאלוהים.

מי שמתרחק מישוע, מתרחק גם מתכלית התורה, שהרי היא דוחפת את כל יראיה לעבר האדון ולא ממנו הלאה.

הבעיה היא לא התורה, אלא הלימוד השקרי של הרבנים אשר לימדו את תורתם ולא את תורת אלוהים (מתי כ"ג).

"ההר" של הברית החדשה (י"ב 22-24)

  1. אתם באתם אל הר ציון ואל עיר אלוהים חיים, אל ירושלים השמימית ואל רבבות המלאכים, אל עצרת,
  2. אל קהילת הבכורים הכתובים בשמים, אל אלוהים שופט הכל, אל רוחות הצדיקים שנעשו מושלמים,
  3. אל ישוע מתווך הברית החדשה ואל דם ההזיה המיטיב דבר מדם הבל.

לעומת אלו הנסוגים אשר רצים לעבר המוות כאילו רצים אליי חיים, עומדים אלו שעמדו בישוע, והחזיקו את עיני לבבם על הבטחותיו של אלוהים.

אלו, הנושעים, גיבורי האמונה, הבינו את תכלית התורה ולכן האמינו בישוע כאדון ומושיע מקללת החטא.

הקודמים רצים אל הר של פחד וריחוק, ואלה הנושעים לעבר הר אלוהים חיים.

הנושעים נקראים לבוא למקום משכנו של אלוהים. לא לעמוד במרחק ובלב מלא פחד, אלא לבוא ישירות אליו, למרחק של חיבוק.

ואיך מתאר המחבר את האווירה בהר ציון השמיימי, בירושלים של מעלה?

  1. הר ציון, עיר אלוהים חיים, ירושלים השמיימית
  2. אל עצרת עם מליונים רבים של מלאכים
  3. עם קהילת הבכורים ששמותיהם כתובים בשמים
  4. אל אלוהים השופט כל
  5. אל רוחות הצדיקים שנעשו מושלמים
  6. אל ישוע מתווך הברית החדשה
  7. אל דם ההזיה המטיב לדבר מדם הבל.

האוירה בהר ציון השמיימי היא אווירת חג.

בוודאי, ולא לחינם המחבר משתמש במילה עצרת.

להזכירנו שהחג האחרון במועדי יהוה הינו שמיני עצרת.

כל אחד מהמועדים ציין את אחד מפעולותיו של המשיח למען השלמת ישועתנו.

ארבעת המועדים התגשמו בעת הופעתו הראשונה של ישוע בארץ.

ארבעת המועדים האחרונים יתגשמו בעתיד.

והנה, המועד האחרון נקרא: שמיני עצרת: ויקרא כ"ג 36.

העצרת מסמלת את סיום המשימה.

והנה, למה נקראים כל ילדי אלוהים הנאמנים?

למסיבת הסיום של ישועתם!

לחגוג עם אלוהים את הגשמת תוכניתו הנפלאה מקדם ימי עולם.

ילדי אלוהים נקראים למעמד של שלום ושלווה מלאים כי העצרת מסמלת את הניצחון על החטא ועל השטן.

מי שנוכח שם, הריהו נוכח עם אלוהים לעולמי עולמים, בבריאה חדשה, ללא חטא, ומשרת בכבוד ופאר את אלוהים.

הנאמנים נקראים קהילת הבכורים:

מדוע?

כי הבכור הנאמן – ישוע, חולק עימם את נחלתו ואת ברכתו.

ובכן, אומנם החיים המשיחיים אינם קלים בעולם הזה, אך מי שבליבו אמונת אמת, ממוקד באותה עצרת, ושום דבר לא ישתווה לברכה הזו!

אז תחליטו שוב!

לכיוון איזה הר אתם הולכים?

הר הפחד והמוות או הר החיים עם אלוהים?

המוטיב של הר אלוהים אינו המצאה של המחבר של איגרת אל העברים.

דוד המלך כבר חלם על אותו הר בדיוק במזמור כ"ד.

דויד המלך ידע שהכניסה להר אלוהים חיים היא לא דרך עיסוק בצל וסמל ובדחיית השלם, אלא בקבלת השלם והמשלים – האדון ישוע המשיח.

לכן גם העיד דוד במזמור ק"י 1:

נאום יהוה לאדוני.

דוד ידע שהמשיח הוא האדון שלו!

דברי המחבר ותיאוריו בכל הקשור להר אלוהים מלאים במידע עשיר ונחשק.

נביאי התנ"ך דברו על מלכות המשיח וכן על אחרית הימים.

ישעיה הנביא ניבא אודות מלכות המשיח כדי להתעודד אל מול השחיתות המוסרית והרוחנית שפשטה בעם.

כל הנביאים שניבאו על ימות המשיח עשו זאת כדי להתעודד ולהתנחם נוכח הרוע הנעשה  סביבם.

והנה, כרטיס הביקור לנחמה והנועם הזה הוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.

אל נוכחות אלוהים מגיעים רק הצדיקים

וצדיקים נעשים רק בזכות האמונה בישוע כאדון מכפר חטאים.

המאמינים בו זוכים לכך שצדקתו נחשבת לצדקתם – ראה בראשית ט"ו 6.

חשוב לציין שגם שאול השליח עושה את ההשוואה בין ירושלים הארצית לבין זו השמיימית ובאותו הקשר. (אל הגלטים ד' 21-31)

אזהרה אחרונה (י"ב 25-29)

  1. לכן היזהרו פן תסרבו למדבר, שכן אם לא נמלטו אלה שסרבו למדבר על הארץ, על אחת כמה וכמה לא נמלט אנחנו אם נסור מהמדבר מן השמים,
  2. אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה הבטיח באמרו, "עוד אחת ואני מרעיש לא את-הארץ בלבד, אלא גם את-השמים."
  3. "עוד אחת" מציין את הסרת הדברים המתמוטטים — כגון דברים שנעשו — למען ישארו הדברים אשר לא ימוטו.
  4. וכיון שאנו מקבלים מלכות אשר לא תמוט, נהיה נא מכירי טובה ובהכרה זאת נעבוד את אלהים כרצונו, בחסידות וביראה;
  5. כי אלהינו אש אוכלה הוא.

המחבר מבהיר שאלוהים הוא המדבר בשני התיאורים של שני ההרים.

אלוהים היה המדבר בהר סיני (י"ב 18-21), ואלוהים הינו גם המדבר בהר ציון השמיימי (י"ב 22-24).

המחבר רוצה לומר שהנמענים צריכים לבדוק את מילותיו ולראות שהן תואמות לדבר אלוהים. ואם כן, עליהם לפעול בדיוק לפי הכתוב שהרי דחיית הנאמר כמוהו כדחיית דבר אלוהים.

שוב המחבר משתמש בטיעון הנקרא: קל וחומר.

לפיכך: אם אלו שסרבו לציית להוראותיו של משה רבנו, והוא בסך הכל אדם, רק תתארו לעצמכם מה יהיה גורלם של אלו המסרבים להיכנע לדבר אלוהים חיים המדבר אלינו משמיים.

תנסו לדמיין מה יהיה גורלם של אלו הדוחים את בשורת הישועה של הברית החדשה שהוקמה ואושררה בדמו המכפר של האדון ישוע המשיח בן האלוהים…(ב' 1-3)

המחבר מצטט מדברי הנביא חגי ב' 6 כדי להזהיר את אלו "היושבים על הגדר"…

בעבר, כאשר אלוהים דיבר בהר סיני, כל הארץ רעדה.

בעתיד, אלוהים ישוב לשפוט את העולם.

שפיטת העולם חסר האמונה עתיד להיות במהלך שבע שנות צרת יעקב

אלו שבע השנים שלפני חזרת המשיח ארצה כדי להקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.

תיאור המאורעות שיתרחשו במהלך שבע שנות צרת יעקב כתובים בעיקר בספר ההתגלות פרקים ו'-י"ט.

אז יהרוס אלוהים את כל אשר אינו תואם לתוכניתו, גם בארץ וגם בלב השארית.

כשני שליש מכלל יושבי תבל ייכחדו.

השארית ייוושעו וישרתו את האדון ישוע באמונה אמיתית וכנה.

לאור השמחה הערוכה לפנינו, ולאור הטובה האדירה שאלוהים מכין לנו, הבה נעבוד את אלוהים כרצונו, בחסידות ויראה.

אמת, כל החיים בחסידות יירדפו, אך הרדיפה בעולם הזה אינה משתווה לברכה המחכה לילדי אלוהים בעולם הבא (טימ"ב ג' 12).

אל לנו לזלזל באלוהים או לדחות את אהבתו – עלינו לזכור שאותו אלוהים רב חסד, שונא חטא ושופט חוטאים.