איגרת יעקב פרק ה

אזהרה לעשירים

יעקב ה 6-1

הכותרת המתאימה לפרק ה היא: "אנשים בצרות". בו אנחנו פוגשים…

א. עניים המנוצלים על ידי עשירים (פס' 4);

ב. אנשים שסובלים גופנית ואחרים שנרדפים בעבור אמונתם בישוע (פס' 16-13);

ג. אנשים שסוטים מדרך האמת (פס' 20-19).

תודה לאל, יעקב לא רק מציין את "המחלות" אלא גם מציג לכל אחת מהן "תרופה".

אזהרה למתעשרים מניצול החלשים

בששת הפסוקים הראשונים של פרק ה לא מבזבז יעקב זמן על הקדמות. כאן הוא מקדיש קטע ממכתבו להזהרת העשירים:

יעקב ה 6-1:

הוֹי הָעֲשִׁירִים, בְּכוּ וְהֵילִילוּ עַל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיכֶם.2 עָשְׁרְכֶם נִרְקַב, וּבִגְדֵיכֶם הָיוּ לְמַאֲכַל עָשׁ.3 זְהַבְכֶם וְכַסְפְּכֶם נֶחְלְדוּ, וַחֲלוּדָתָם תִּהְיֶה לְעֵדוּת נֶגְדְּכֶם וְתֹאכַל אֶת בְּשַׂרְכֶם כְּמוֹ אֵשׁ. אוֹצָר אֲצַרְתֶּם לְאַחֲרִית הַיָּמִים!4 הִנֵּה זוֹעֵק שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים קוֹצְרֵי שְׂדוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר הֲלִינוֹתֶם אוֹתוֹ, וְצַעֲקַת הַקּוֹצְרִים בָּאָה בְּאָזְנֵי יהוה צְבָאוֹת.5 חֲיִיתֶם בָּאָרֶץ חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת וְהוֹלְלוּת; סְעַדְתֶּם אֶת לִבְּכֶם כְּמוֹ בְּיוֹם זֶבַח.6 הִרְשַׁעְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם אֶת הַצַּדִּיק וְהוּא אֵינוֹ קָם עֲלֵיכֶם.

בדרך כלל אלו שאינם עשירים נוטים להתקנא בעשירים הנהנים מחירות כלכלית. הקנאה היא בעושרם, בתענוגותיהם ובפינוקים שכספם יכול לקנות.

והנה אומר יעקב: "הוֹי הָעֲשִׁירִים!"— ללמדנו שאין כל סיבה שבעולם לקנא בעשירים— ובוודאי לא במי שהשיג את עושרו בדרך החטא.

ככל שידוע לי, אין בקהילתנו עשירים מופלגים, ובמיוחד לא כאלה, המרוויחים את כספם באופן מושחת. אם כך, האם יש בכלל צורך להמשיך וללמוד את הנושא? התשובה היא חיובית!

מדוע?— מכיוון שיעקב מתמודד עם גישתם של אותם עשירים כלפי הכסף וכלפי הזולת. כל מה שנאמר להם שימושי גם לנו וליחסינו לזולת, לכסף ולרכוש.

ראוי לזכור כי אין שום חטא בלהיות עשיר. הרי אברהם היה עשיר, והיה מאמין למופת. יעקב מזהיר ציבור מסוים של עשירים משלוש סיבות:

א. הדרך שבה השיגו את כספם — דרך מושחתת;

ב. הדרך שבה השתמשו בכספם — דרך מושחתת;

ג. אוצרם יעיד נגדם ביום המשפט.

א. החטא הראשון שבצעו אותם עשירים היה האופן בו השיגו את כספם — דרך מושחתת (פס' 6-4):

הִנֵּה זוֹעֵק שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים קוֹצְרֵי שְׂדוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר הֲלִינוֹתֶם אוֹתוֹ, וְצַעֲקַת הַקּוֹצְרִים בָּאָה בְּאָזְנֵי יהוה צְבָאוֹת.5 חֲיִיתֶם בָּאָרֶץ חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת וְהוֹלְלוּת; סְעַדְתֶּם אֶת לִבְּכֶם כְּמוֹ בְּיוֹם זֶבַח.6 הִרְשַׁעְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם אֶת הַצַּדִּיק וְהוּא אֵינוֹ קָם עֲלֵיכֶם.

דבר אלוהים אינו מונע מאיתנו להרוויח כסף ולהיות עשירים. אדרבה, בתנ"ך מוזכרים מאמינים עשירים— ולטובה. דבר ה' אפילו מעודד אותנו להשתמש בכסף בתבונה ואף למטרות רווח. יחד עם זאת, הכתוב מזהיר אותנו מרווח לא חוקי, משימוש בכסף למטרות לא חוקיות ומשימוש שלא על פי הנחיותיו של אלוהים.

יעקב לא היה היחיד שמתח ביקורת על יחסם של העשירים לממון. עשו זאת לפניו עמוס (ח 6-4), ירמיהו וישעיהו (ישעיהו א). הנביאים מתחו ביקורת על אלה שהשיגו את ממונם על חשבון העניים והחלשים.

בפסוק 4 מוכיח יעקב את העשירים שהתעשרו מהלנת שכר עובדיהם.

בספר מתי פרק כ מתוארת דוגמה של העסקת עובדים באותה תקופה: העובד השכיר היה מקבל את שכרו בסוף יום העבודה.— מדוע?— דברים כד 15-14 מפרט: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ.15 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ. וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יהוה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא."

אותו אדם עני עובד כל היום עבור שכר אשר בו יכלכל את עצמו ואת משפחתו יום אחד נוסף: "אֵלָיו (אל השכר היומי) הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ."— כל היום הוא מצפה לשקלים מעטים אלה. זכור לתת לו את שכרו בסוף היום, ואל תלין את תשלום שכרו אפילו עד ליום המחרת ( ויקרא יט 13; ירמיהו כב 13; משלי ג 28-27).

"…וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יהוה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא." — התורה מזהירה: ה' ישמע לזעקתו של הפועל ששכרו אינו ניתן לו כדין, ואלוהים עצמו יתחשבן עם החוטא. לא כדאי לאף אדם להימצא אשם לפני אלוהים ביום הדין.

"הִנֵּה זוֹעֵק שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים."— מה קרה? —אותם עשירים לא שילמו לעובדיהם את המשכורות. הם דחו אותם, בהבטחות כאלו ואחרות, ויום אחרי יום התחמקו מתשלום שכרם (נשמע לנו מוכר?). — כך התעשרו. הכסף שהיה בידיהם לא היה שייך להם אלא לעובדיהם. כיסיהם היו מלאים בכסף גנוב.

שואל הקורא המודרני: "מדוע לא תבעו הפועלים את העשירים לדין?" — פסוק 6 אומר מה עשו אותם עשירים כאשר התעקשו העניים לקבל את שכרם: "הִרְשַׁעְתֶּם וַהֲרַגְתֶּם אֶת הַצַּדִּיק." אותם עשירים לא רק מנעו מהשכיר את משכורתו, הם גם שיחדו את השופטים והטו את המשפט לטובתם (יעקב ב 6).

אחד הדברים השנואים על אלוהים הוא הטיית משפט. — כשהביא את עמו לארץ המובטחת, הדריך אותם בתחומים רבים. אחד מהם היה משפט צדק, שלא מבדיל בין עשיר לעני, גר או תושב (דברים יז 13-8, יט 21-16; שמות יח 21; ויקרא יט 15; ישעיהו לג 15; מיכה ג 11, ז 3).

אותם עניים הפסידו פעמיים: כאשר לא קיבלו את שכרם מהמעסיק, וכאשר קנה המעסיק את החלטת השופט. העני עמד חסר אונים כי לא היו לו האמצעים לזכות במשפט צדק. המפלט האחרון שנותר לו היה הזעקה לבוראו.

אותם עשירים לא בחלו בשום דרך בכדי להתעשר. הם עברו על כל חוק אפשרי כדי להשיג עוד כמה אגורות, ואפילו חיי אדם לא נחשבו בעיניהם.

■ האם גם אנחנו מוכנים לחטוא כדי להרוויח עוד כמה אגורות?

האם נמצא בידינו כסף שמבחינה חוקית שייך לאחרים?— בעידן שלנו, מי הם ה"אחרים"?— ייתכן שמדובר ב…

פועל, ספק או נותן שירות שאותו "ייבשנו" כשהוא ממתין לשכרו;
מס שלא שילמנו כדין —או שירות שקנינו ללא קבלות;
אלוהים — כשלא נתנו בלב שלם את המגיע לו – מעשר משכרנו.

שלמה המלך מזהיר כשהוא מודרך בחכמת ה': "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר" (משלי כג 4). אמנם יש צורך לעבוד כדי לחיות, אך אם כל חייך מוקדשים להשגת עושר, אזי הופך העושר לאליל — וזהו חטא.

דבר ה' מלמד שעלינו לשים את אלוהים במקום ראשון בחיינו, והוא זה אשר יספק את מחסורינו (דברים כ', מתי ו 33).

ב. החטא השני של העשירים היה השימוש בכספם באופן מושחת (פס' 3, 5):

3 זְהַבְכֶם וְכַסְפְּכֶם נֶחְלְדוּ, וַחֲלוּדָתָם תִּהְיֶה לְעֵדוּת נֶגְדְּכֶם וְתֹאכַל אֶת בְּשַׂרְכֶם כְּמוֹ אֵשׁ. אוֹצָר אֲצַרְתֶּם לְאַחֲרִית הַיָּמִים!

5 חֲיִיתֶם בָּאָרֶץ חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת וְהוֹלְלוּת; סְעַדְתֶּם אֶת לִבְּכֶם כְּמוֹ בְּיוֹם זֶבַח.

בואו נבין מה עשו אותם עשירים בכספם, ואז נלמד איך ה' רוצה שנשתמש בכספנו:

אותם עשירים נהגו לאגור את כספם ולשים את ביטחונם באוצרם. הם קנו רכוש וריפדו את עצמם בעושר ארצי. את זאת עשו כדי לספק את תענוגותיהם וכדי להרגיש בטוחים.

"זְהַבְכֶם וְכַסְפְּכֶם נֶחְלְדוּ."—משמע, הם השקיעו בדברים מתכלים חסרי ברכת אלוהים. אילו היו משקיעים בעבודת אלוהים, כי אז היה הפרי נצחי ומבורך.

"חֲלוּדָתָם תִּהְיֶה לְעֵדוּת נֶגְדְּכֶם."—יום אחד הם יתנו דין וחשבון על כל מעשה שעשו. כל השקעה וכל קניה תעמוד למבחן מול אלוהים. כל פעולה שנבעה מתוך כוונה רעה תשמש עדות לרעתם.

"חֲיִיתֶם בָּאָרֶץ חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת וְהוֹלְלוּת."—הם חיו חיי הוללות בעוד העני רעב ומוכה וזועק לאלוהים. הכמיהה לעושר הרסה את אופיים וסנוורה את עיניהם. הם לא ראו באלוהים את מקור חייהם ולא את תכליתם. כל מה שעמד לנגד עיניהם היה חכמת העולם: "הָבָה נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה, כִּי מָחָר נָמוּת!" (א־קורינתים טו 32). בני האדם ראו את עצמם כראש וכעיקר ונתנו לאלוהים את המקום האחרון. הם בוודאי לא הציבו אותו כריבון על חייהם ולא חשבו "לשתף אותו" בעושרם. הם לא ראו את עצמם כעבדי אלוהים אלא כאדונים על העניים שעבדו עבורם.

■ ובכן, איך אלוהים רוצה שנשתמש בכספינו?

קודם כל הוא רוצה שניוושע— ובזה אין הבדל בין העשיר לעני (ב־קורינתים ח).

כעת אולי תשאל: "מה הקשר בין כספי לישועה?"—הישועה היא התנאי לנוכחות רוח הקודש בחיינו. רק בהדרכת רוח הקודש יוכל המאמין לפעול בשירות אלוהים באופן הנכון — למען תכלית ראויה ומבורכת.

הציות לאלוהים מתחיל באמונה בדברו, ומכאן בקבלת כפרת החטא על ידי ישוע. ה' רוצה לראות אותנו חיים על פי רצונו כדי שיוכל לברך אותנו. לחיות על פי רצון ה' משמע להסכים לכך שאלוהים יימצא בראש סולם העדיפויות שלי, ושאני הוא זה הזקוק נואשות לעזרתו.

עלינו להכיר בעובדה שכל רכושנו בא מאלוהים ולפיכך שייך לו. אנחנו רק עבדיו המתפללים לכך שנשתמש בכספו על פי רצונו— בין אם מדובר בשקל בודד או באוצר שלם (תהילים נ 12; חגי ב; רומים יב 2-1; ב־קורינתים ח-ט).
נלמד לתת לאלוהים ממיטב הברכה שבידינו, ובשמחה. אלוהים מבטיח לברך את זה שנותן (משלי ג 9; בראשית ד 3-5, א־טימותיאוס ו 18 — "מעשׂר").
עלינו לדאוג למשפחתנו ולקרובינו. שאול השליח אמר לטימותיאוס: "מִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג לִקְרוֹבָיו, בְּיִחוּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין" (א־טימותיאוס ה 8).
מותר (ומומלץ) לחסוך, כי ראוי שהורים יחסכו עבור ילדיהם (ב־קורינתים יב 14).
אסור לנו לשים את ביטחוננו באוצרותינו כי אם באלוהים לבדו. רק הוא יכול לספק את כל מחסורינו (מתי ו 21-20, 33).

אני ממליץ לכל אחד מאיתנו לעשות חשבון נפש קטן בסוף כל חודש: הצב בצד אחד את שנתת לעצמך ולמשפחתך ובצד שני את שהקרבת לאלוהים, ואז שאל את עצמך: "האם אני משתמש נכונה בכלים שאלוהים הפקיד בידי?" —כן, לעיתים גם מספרים מדברים!

ג. יעקב מזהיר את העשירים מסיבה שלישית: "ראו איזו תועלת מביא לכם העושר" (פס' 4-1):

העשירים חשבו שהם עלו על גל של הצלחה ושהכסף פותר להם את כל הבעיות, אך למעשה, הבעיות עוד לא החלו. יעקב אומר שכדאי להם לבכות כבר מעכשיו.

מדוע?— מכיוון שאוצרם נמנה על הדברים שנרקבים, נגנבים, נהרסים ונשמדים. אוצרם לא ילך עמם לנצח. יעקב אומר להם באירוניה: "אוֹצָר אֲצַרְתֶּם לְאַחֲרִית הַיָּמִים" (פס' 3), והוא מתכוון ליום המשפט של אלוהים.

יעקב מתאר מחזה: בעת שאותם אנשים יישפטו על ידי אלוהים, רווחיהם המושחתים יצעקו ויספרו איך הגיעו אליהם. אלוהים הרי שמע את זעקת הפועלים ששכרם לא שולם. הוא ראה את דמעות העשוקים שמשפט הצדק נמנע מהם. איזו ברכה — את משפט האלוהים לא יוכלו אותם עשירים לקנות.

כשאנו מדברים על משפט האלוהים, חשוב לפרט ולהבדיל בין מאמינים נושעים ובין אלו הלא-נושעים:

הלא- מאמינים — עשירים ועניים כאחד — יעמדו למשפט מול הכס הלבן הגדול של ה' מיד לאחר מלכות אלף השנים של המשיח. הסעיף העיקרי שיעמוד לפני ה' יהיה חוסר ישועתם, ז"א אי המצאות שמם בספר החיים, ועל כן הם יישלחו לאש הגיהינום לנצח נצחים (התגלות כ).
מאמינים שחיו שלא לפי רצון ה' המושלם וסרחו בעבירות ממון לא יאבדו את ישועתם מפני שהישועה הינה דבר נצחי. אנשים אלה יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם לפני אלוהים (רומיים יד 12-10). אז יגמול להם ה' על מעשיהם, ושירותם ותפקידם בממלכתו ייקבעו על פי הציות לו בעת חייהם בארץ (ב־קורינתים ה 10-9).

סיכום ביניים:

א. אין כל רע ואין פסול בעושר לכשעצמו, אך כתבי הקודש מלמדים …

אל לנו לשאוף לעושר כתכלית בחיים;
אל לנו להשיגו בדרך שאינה כשרה;
עלינו להחשיבו ככלי שאלוהים הפקיד בידינו כדי להוציא לפועל את רצונו בלבד.

ב. כל מעשה שאנו עושים וכל דבר שאנו קונים או נותנים עתיד להיות לנו לעד במשפט אלוהים. כל דבר שאנחנו עושים וכל דבר שבו אנו משקיעים את אוצרנו ואת זמננו מעיד על כוונות לבנו ועל יחסנו לאלוהים ולדברו.

ג. אלוהים מצפה מכל ילדיו, עשירים ועניים כאחד, לקדם בכל עניין ותחום בחייהם את רצון אלוהים ואת מלכותו. הכוונה היא שנשקיע בהפצת הבשורה, בעזרה הדדית, בחינוך לערכים המבוססים על כתבי הקודש ובעזרה לזולת שמחוץ לקהילה.

לא לחינם אמר ישוע המשיח: "אִצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָּׁמַיִם, בְּמָקוֹם אֲשֶׁר עָשׁ וַחֲלוּדָה לֹא יַשְׁחִיתוּ וְגַנָּבִים לֹא יַחְפְּרוּ וְלֹא יִגְנְבוּ; 21 כִּי בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹצָרְךָ נִמְצָא, שָׁם יִהְיֶה גַּם לְבָבְךָ."

…והוסיף ואמר: "בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 21-20, 33).

סבלנות!

יעקב ה 12-7

בפסוקים 6-1 מזהיר יעקב את העשירים שהשיגו את עושרם בחטא ומיררו את חייהם של העניים, ועשו זאת בעבור חופן מטבעות. אך הוא אינו פונה רק לעשירים, אלא לכל אחד מאיתנו. על כולנו לפתח גישה נכונה כלפי כסף וכלפי בני אדם, ובכך למלא את רצון ה'.

בפסוקים 12-7 מלמד יעקב את הסובלים והנאנקים תחת עול החזקים והעשירים שעליהם להיאזר בסבלנות. כדוגמאות הוא מביא את…

א. האיכר שזורע ומחכה בסבלנות ליבול;

ב. נביאי התנ"ך שחיכו בסבלנות ובאורך רוח לתשובת אלוהים.

יעקב ה 12-7:

לָכֵן, אַחַי, הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ עַד בּוֹא הָאָדוֹן. הִנֵּה הָאִכָּר מְחַכֶּה לִפְרִי הָאֲדָמָה הַיָּקָר וּמְיַחֵל לוֹ בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ. 8 גַּם אַתֶּם הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ, כּוֹנְנוּ אֶת לְבַבְכֶם, כִּי קָרְבָה בִּיאַת הָאָדוֹן. 9 אַחַי, אַל תִּתְלוֹנְנוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטוּ. הִנֵּה הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח. 10 אַחַי, הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשֵׁם יהוה יִהְיוּ לָכֶם לְדֻגְמָה שֶׁל סֵבֶל וְאֹרֶךְ רוּחַ. 11 הֵן חוֹשְׁבִים אָנוּ לִמְאֻשָּׁרִים אֶת הָעוֹמְדִים בַּסֵּבֶל. שְׁמַעְתֶּם עַל־אוֹדוֹת עֲמִידָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב בַּסֵּבֶל וּרְאִיתֶם אֶת תַּכְלִית יהוה — כִּי רַחוּם וְחַנּוּן יהוה.

12 וְרֵאשִׁית כֹּל, אַחַי, אַל תִּשָּׁבְעוּ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ וְלֹא כָּל שְׁבוּעָה אַחֶרֶת. יְהֵא הַ"כֵּן" שֶׁלָּכֶם "כֵּן," וְהַ"לֹא" שֶׁלָּכֶם "לֹא," פֶּן תִּפְּלוּ בִּידֵי הַדִּין.

בפס' 7 פונה יעקב לסובלים ומעודד אותם במילים, "הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ עַד בּוֹא הָאָדוֹן." טון הדיבור משתנה מאזהרה לנחמה רגישה. לאחר שהוכיח את העשירים העושקים ומנצלים את העניים — אנשים שהתנהגותם מצביעה על כך שלא נולדו מחדש—פונה יעקב לעשוקים ומכנה אותם "אַחַי". אלה הם אחיו המאמינים, והוא מבקש מהם לגדול בסבלנות במהלך הצרות שתוארו בפסוקים הקודמים. כדי לעודד אותם הוא מפרט:

א. את התכלית הסופית: בואו של האדון (פס' 7);

ב. הצורך בסבלנות: דוגמת חיי האיכר (פס'9-7);

ג. הצורך בסבלנות בתוך הסבל: דוגמת הנביאים שסבלו בדומה לסבלם של מכותבי יעקב, ולבסוף – דוגמת סבלו של איוב (פס'11-10);

ד. סבלנות בפעולה (פס' 12).

א. סבלנות — האדון יחזור!

כבר בפתיחת האיגרת הזכיר יעקב את הצורך בסבלנות (א 4-3). סבלנות היא תכונה חשובה ביותר בחייו של המאמין. סבלנות היא חלק מפרי הרוח. היא מוכיחה שרוח הקודש נוכח במאמין, ולכן היא סימן לישועתו (גלטים ה 23-22).

אין מדובר בסבלנות שנובעת מתוך השלמה עם מצב קשה, מתוך חוסר אונים או ייאוש. הסבלנות הנכונה מבוססת על בטחון מוחלט בכך שהטיפול בבעיה נמצא בידיו של האדון ישוע, ושהוא אינו מאכזב.

"לָכֵן, אַחַי, הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ עַד בּוֹא הָאָדוֹן."— גם פה, לאחר תיאור הסבל, בא הצורך בסבלנות. המאמינים הסובלים רצו לראות את הצדק מתבצע — ומהר. הרי קשה לראות פושע מצליח וצדיק סובל.

אך יעקב מסביר להם ולנו, שמשפט הצדק עם כל החוטאים יעשה רק כשישוע יחזור. על כן, למה לכם "לאכול את הלב"? התאזרו בסבלנות עד בוא המשיח. ראה הלקח מדברי חבקוק הנביא בפרק ב 3 וכן ג 17-19.

הוראתו של יעקב אינה קלה כלל ועיקר. מה הרגישו וחשבו בני תקופת הרדיפות תחת קיסרי רומא, האינקוויזיציה בימי הביניים, השואה, המשטרים הקומוניסטים? הם זעקו לאלוהים ושוועו להצלה מיידית!

יעקב אינו מלמד את המאמינים בישוע להתנכר למערכת הצדק הקיימת בארצם. אדרבה, גם בתקופות קשות הראה אלוהים את ריבונותו בכך שפעל בלבם של מחוקקים כדי לעשות את רצונו למען ילדיו. יעקב מזכיר לנו בפסוקים אלו, שהצדק המוחלט יתקיים רק עם שיבתו של האדון ישוע.

בפסוקים 9-7 ניתן לראות דבר מעניין: בכל פעם שאנו מצווים לנהוג בסבלנות, מנמק יעקב הוראה זו בכך שביאת האדון קרובה, וכך שלוש פעמים בשלושה פסוקים ("הִנֵּה הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח" = ביאת האדון —פס' 9).

ז"א שהפתרון לבעיית הסבל טמון בביאת המשיח.— מדוע?— מפני שכמאמינים, נילקח השמיימה עם בוא המשיח (א־תסלוניקים ד 18-13). אנו נהיה עם המשיח והחטא לא עוד ישלוט בגופנו. לא נחטא איש לרעהו ולאלוהים, ולפיכך לא נסבול יותר.

באיגרת לטיטוס אומר שאול השליח כי"הוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" תהיה "מִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה" של כל המאמינים (טיטוס ב 13). אם כך, כדאי לחכות!

אבל עד אז הכין אותנו ישוע למצב הקיים באמרו: "בָּעוֹלָם צָרָה לָכֶם, אַךְ הִתְעוֹדְדוּ: אֲנִי נִצַּחְתִּי אֶת הָעוֹלָם" (יוחנן טז 33; מעשי השליחים יד 22). ההקלה מהלחץ תתרחש כשיבוא המשיח.

מדוע מילים אלו מעודדות אותי?— כי אני משוכנע שישוע ניצח את העולם. אני יודע שיום יבוא ולא אצטרך עוד לסבלנות. אבל כעת אני זקוק לעידוד. אני זקוק לדבר ה' שיעזור, ינחם וידריך אותי במצבים קשים.

ב. דוגמת האיכר

לשם כך, מביא יעקב דוגמה לתכליתה של הסבלנות: חייו של איכר המתפרנס מפרי אדמתו (7ב):

הִנֵּה הָאִכָּר מְחַכֶּה לִפְרִי הָאֲדָמָה הַיָּקָר וּמְיַחֵל לוֹ בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ.

הבה ונראה לכמה סבלנות זקוק האיכר, ומדוע משתלם לו לחכות.—האיכר נתון לחסדי שמיים בכל הנוגע למזג האוויר: עודף חום ישרוף את הזרעים, מכת קור תהרוג את הנבטים, עודף גשם יסחוף את היבול, חוסר גשם לא יניב דבר.

"…עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְיוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ."—האיכר מצפה לגשם הראשון (יוֹרֶה) ומתפלל שגם הגשם האחרון (מַלְקוֹשׁ) יבוא בעתו.

לאיכר נדרשת סבלנות עצומה. מהרגע שהוא זורע, עליו לחכות זמן רב עד שהזרע יהפוך לצמח (אולי אף לעץ) שמניב פרי. לאורך מרבית תקופת ההמתנה מוצא עצמו האיכר חסר אונים. אין ביכולתו לעשות דבר כדי להביא את הגשם או לשלוט במזג האוויר, והרי בתנאים "לא נכונים" כל מה שזרע לא ינבוט, לא יגדל ולא ישא פרי. הכתובת היחידה שלו היא — אלוהים!

ומדוע משתלם לאיכר לחכות בסבלנות?— בגלל "פְּרִי הָאֲדָמָה הַיָּקָר" (פס' 7). האיכר יודע את ערך הפרי. הפרי מהווה תעודת ביטוח להמשך חייו. שווה לו לחכות בסבלנות, למרות הקשיים שבדרך.

בפסוק 8 אומר יעקב: "גַּם אַתֶּם הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ, כּוֹנְנוּ אֶת לְבַבְכֶם, כִּי קָרְבָה בִּיאַת הָאָדוֹן."

"גַּם אַתֶּם…" — יעקב משווה אותנו ל"איכרים רוחניים". כאיכרים רוחניים אנו מחכים ליבול רוחני.

"כּוֹנְנוּ אֶת לְבַבְכֶם."— יצבו את לבכם כשהוא מביט אל המשיח ומקיים את הוראותיו.

כשם שהאיכר עושה במקצועיות את שעליו לעשות בשדה (חרישה, זריעה, ובגידולים מסויימים אף טיפול מתמשך) ואז מביט השמיימה, מחכה לחסדו של אלוהים ואינו מסיר עיניו מאלוהים, כך גם עלינו לפעול בחיינו האישיים היומיומיים: עלינו לציית לאדון ולפעול בכל תחום בחיינו כאזרחי השמיים. עלינו לנהוג האחד בשני כפי שישוע המשיח היה נוהג בנו (יוחנן יג 35-34). עלינו לשמור מכל משמר על טוהר ושלמות בחיי הנישואין ולחנך את ילדינו לאור ההדרכה האלוהית שבכתבי הקודש.

אך לצד העשייה והפעילות הנכונה על פי רצון אלוהים נאמר לנו כאן גם: "הִתְאַזְּרוּ אֹרֶךְ רוּחַ."—בני אדם חווים משברים וקשיים בכל תחום: בנישואין, בעבודה, בבריאות, בחיים תחת משטרי דיכוי… לעיתים אנחנו כמאמינים סופגים ביקורת או פגיעה בגלל נאמנותנו לאדון ולהוראותיו.— במצבים כאלה, מה עלינו לעשות?— לשבור את התא המשפחתי? להרים ידיים ולהיכנע להלך המחשבה של העולם?— חלילה! "כּוֹנְנוּ אֶת לְבַבְכֶם!" —נכונן את לבנו לעבר ישוע המשיח. נביט לעבר הבטחותיו ונישען עליהן כשאנו ממשיכים לציית לאדון ולחיות ביושר ובצדק.

את זאת למד גם הנביא חבקוק. אנו שומעים אותו מציג את תלונתו בפני אלוהים: האשורים חוטאים ברמה גבוהה בהרבה מזו של ישראל, והנה אינם נענשים אלא הם אף זוכים ליהנות מהשלל שזכו בו בעקבות חטאיהם. לעומתם, נענש עם ישראל קשות עבור חטאים הפחותים מאלה של האשורים.

תשובתו של אלוהים חשובה ודומה לזו של יעקב: "אִם יִתְמַהְמָהּ— חַכֵּה לוֹ; כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר" (חבקוק ב 3). — גם אם אינך רואה את גלגלי הצדק נעים במהירות ובכיוון הרצויים בעיניך— גם אם נראה לך שאלוהים "מתמהמה" ומאחר לשפוט את הרעים— דע לך שיום משפט ה' "בֹא יָבֹא".

"כִּי קָרְבָה בִּיאַת הָאָדוֹן."— יום המשפט קשור קשר הדוק ליום הופעתו של האדון ישוע.

בזמן שאנחנו מחכים לתשובת האדון כדי לפתור את בעייתנו, מצפה הוא לראות את פרי הרוח מתבטא בחיינו. פרי הרוח חייב להתבטא כראוי ולגדול גם בעת משבר וקושי.— ומהו פרי הרוח?— "פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, 23 עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה" (גלטים ה 23-22).

בפסוק 9 יעקב חוזר ומבקש מהם לא לריב אחד עם השני:

אַחַי, אַל תִּתְלוֹנְנוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטוּ. הִנֵּה הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח.

חוסר סבלנות כלפי ה' מוביל לחוסר סבלנות כלפי אנשים— וזהו חטא. אל תבזבזו זמן יקר במריבות. לא כדאי שהשופט יתפוס אותנו לא מוכנים בבואו, כי אז יצטרך לשפוט אותנו.

"הִנֵּה הָאִכָּר."— הבה נביט ונלמד מחיי האיכר. הוא זורע ומטפל בקרקע כי הוא יודע, שפרי עבודתו ישתלם. כך נמשיך גם אנו לשרת את ה' בסבלנות, כי יום בואו של המשיח הוא התשלום, והשיא יהיה— קבלת עטרת מהמשיח על שירות טוב.

יעקב אומר: "הִנֵּה הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח," ומילים אלה מקבילות אל "קָרְבָה בִּיאַת הָאָדוֹן."— עם בואו של המשיח ישוע יתרחשו מספר דברים:

נילקח מן העולם כדי להיות איתו (א־תסלוניקים ד 18-13);
גופנו ישתנה ונקבל גוף חדש, נטול חטא והשפעותיו (א־קורינתים טו 58-51);
כל מעשינו ייבחנו מול המשיח ישוע. אנו נקבל סמכויות ותפקידים בשירות אלוהים בממלכתו לאור הציות שלנו לדברו במשך חיינו כמאמינים בארץ (א־קורינתים ג 15-12; ב־קורינתים ה 10).
כל הנותרים בעולם, אלו שדחו את בשורת הישועה, ואחרים שאף דיכאו את ילדי אלוהים ופגעו בהם, יישארו בעולם כדי לחוות את "צרת יעקב" (ירמיהו ל 7). זוהי עת משפט קשה מנשוא, ובסופה ייוותרו רק כשליש מכלל יושבי תבל (התגלות ו 8 = רבע מכלל יושבי תבל יהרגו, ט 15 = שליש מכלל תושבי תבל יהרגו, ז"א שעד לשלב הזה, חצי מכלל יושבי תבל יהרגו, טו = שבע הקערות שמהוות את השלב הסופי בזעמו של אלוהים).

"הַשּׁוֹפֵט עוֹמֵד בַּפֶּתַח."— הציפייה לראות את האדון בכל רגע עוזרת לנו לחיות חיים התואמים את הכתוב בכתבי הקודש.

ג. דוגמת הנביאים

יעקב ממשיך לתת דוגמאות מאלפות לסבלנות: חיי הנביאים (פסוקים 11-10). מכותביו בוודאי חשבו: "עם כל הכבוד לאיכר, הוא עושה את עבודתו ותשלום שכרו אמנם מגיע (בדרך כלל) במהלך אותה שנה. לעומת זאת אנחנו, העניים, עובדים ועובדים, ואז מלינים את שכרנו ומתעלמים ממצוקתנו ונוטשים אותנו לאנחות. לעיתים לא ניתן לראות את התקווה באופק.

הדוגמה של הנביאים מתאימה כאן, מכיוון שלעיתים סובל חלק מאיתנו עקב הציות לאדון, ואנו יודעים שאת גמולנו נזכה לקבל רק בשמיים.

יעקב ה 11-10:

אַחַי, הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשֵׁם יהוה יִהְיוּ לָכֶם לְדֻגְמָה שֶׁל סֵבֶל וְאֹרֶךְ רוּחַ.11 הֵן חוֹשְׁבִים אָנוּ לִמְאֻשָּׁרִים אֶת הָעוֹמְדִים בַּסֵּבֶל. שְׁמַעְתֶּם עַל־אוֹדוֹת עֲמִידָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב בַּסֵּבֶל וּרְאִיתֶם אֶת תַּכְלִית יהוה— כִּי רַחוּם וְחַנּוּן יהוה.

הנביאים היו נאמנים לאלוהים, ולמרות זאת סבלו סבל רב. הם אמרו את דבר ה', ולמרות זאת נרדפו על ידי בני עמם. סבלם לא נבע מחוסר נאמנות לאלוהים ולא היה עונש מאלוהים — אלא דווקא תוצאה של נאמנותם לו. אל לנו להתפלא. הרי גם שאול השליח אומר: "כָּל הָרוֹצִים לִחְיוֹת חַיֵּי חֲסִידוּת בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, יֵרָדְפוּ"(ב־טימותיאוס ג 12).

חיים קשים ורדיפות לא באים בהכרח עקב חטא. פעמים רבות הם באים דווקא בעקבות נאמנות, כדי לשמש עדות לאלוהים עבור הזולת: דניאל הנביא נשלח לגוב האריות בגלל נאמנותו. הן לפני שנזרק והן אחרי כן, נתן עדות לאלוהים, וכך הגיע דבר ה' דרכו למלכים ולאנשים רבים. ה' השתמש בדניאל כי ידע, שהוא נאמן, ושיעמוד בקושי.

"שְׁמַעְתֶּם עַל־אוֹדוֹת עֲמִידָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב בַּסֵּבֶל."— יעקב מביא דוגמה נוספת שקרובה לכאב שחשים מכותביו — והיא איוב.

איוב היה צדיק ומאמין יציב. בגין כך איפשר ה' לשטן לפגוע ברכושו של איוב, בבריאותו ואף בילדיו. השטן היה בטוח שאיוב נאמן לה' בזכות הברכות הרבות שקיבל, אבל ה' הכיר את לבו של איוב. הוא ידע שאהבתו של איוב אליו היא מוחלטת.

עמידתו של איוב בסבל מעוררת בנו התפעלות עד היום. היא מהווה דוגמה הן לכוח האמונה והן לנאמנותו של אלוהים. כך אנו רואים זאת היום, אבל איוב המסכן! הוא לא היה מודע לדו־שיח השמימי המתקיים בין ה' לשטן. איוב גם לא ידע מראש כיצד תסתיים הפרשה. הוא רק סמך על אלוהים.

כך גם אנחנו לא תמיד יודעים את הסיבות המדויקות לצרותנו, אך מה שנדרש מאיתנו הוא להתנהג כמו הנביאים וכאיוב— להתקרב לאלוהים ולהיות בטוחים כי חסדו אתנו. אלוהים לעולם חנון ורחום הוא. הוא הבטיח שלא יעמיס עלינו קושי שלא נוכל לשאת: "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ" (א־קורינתים י 13). מי יכול ליהנות מהתגשמות ההבטחות הללו?— אדם שהאדון ישוע המשיח ניצב במרכז חייו. אדם שמאמין בישוע ובוטח בדברו ללא סייג.

"קָרְבָה בִּיאַת הָאָדוֹן."— ומה אם יבוא היום?

ד. סבלנות בפעולה (פס' 12)

וְרֵאשִׁית כֹּל, אַחַי, אַל תִּשָּׁבְעוּ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא בָּאָרֶץ וְלֹא כָּל שְׁבוּעָה אַחֶרֶת. יְהֵא הַ"כֵּן" שֶׁלָּכֶם "כֵּן," וְהַ"לֹא" שֶׁלָּכֶם "לֹא," פֶּן תִּפְּלוּ בִּידֵי הַדִּין.

מה הקשר בין האיסור להישבע והעמידה במילה מצד אחד לבין בעיית הסבל והסבלנות מצד שני?

א. צרות מלמדות אותנו סבלנות (רומים ה 5-3);

ב. ההימנעות משבועות והעמידה במילה קשורים לאופיינו ולתכונותינו המשיחיים. כאשר הסבל בו אנו שרויים אינו משפיע לרעה על תכונות אלה, אנו מוכיחים את סבלנותנו ואת בגרותנו הרוחנית.

ג. הימנעות משבועה מציינית ענווה, שכן כך אנו מודים, שהתוצאה נמצאת בידו של אלוהים ולא בידנו אנו. עלינו לדבוק באמת ולהישאר נאמנים לאמת של אלוהים בכל תנאי ובכל מצב.

אדם בוגר מבחינה רוחנית לא יפעל בדרך החטא וינמק: "המצב לא משאיר לי ברירה—אני חייב לחטוא." הוא לעולם לא יאמר: "המטרה מקדשת את האמצעים." לפיכך, כאשר עומדים אנו במילתנו ונאמנים להבטחותינו בעיתות קושי ומשבר, אנו מפגינים בגרות רוחנית ומוכיחים סבלנות.

יעקב רוצה לראות את אחיו מתבגרים באמונה בעקבות הניסיונות והסבל. סבלנותם ובגרותם הרוחנית ישקפו את אופיים החדש התואם את זה של האדון ישוע. זו תהה עדותם עבור אחרים.

"…פֶּן תִּפְּלוּ בִּידֵי הַדִּין."—אם לא נציג סבלנות ראויה, אנו עלולים ליפול בחטא ולהישפט בדין על מעשים שאינם ראויים. דבר שכזה לא יוסיף כבוד לאדוננו.

סיכום ביניים:

יעקב כתב את הפסוקים הללו לאנשים השרויים תחת סבל ולחץ. הסבל אינו תיאורטי, ומדובר בבני אדם אמיתיים. לכן מביא יעקב דוגמאות מעשיות ואמיתיות לתפקוד תחת סבל.

כל עוד נמצאים אנו בעולם, מובטחים לנו קשיים. צדק מוחלט אמנם יבוא, אך רק עם שובו של האדון ישוע. הבה נסתכל קדימה לבואו של המשיח, שיכול להתרחש בכל יום. ביום זה יסתיימו הצרות ותחל שמחה נצחית. עד אז נתעודד, כי חיינו נתונים בידיו של אל רחום וחנון.

מה עלינו לעשות כדי להתחזק ולשמור על אופיינו המשיחי הראוי לאזרחי השמיים?

לכונן את ישוע בלבנו— לכונן אותו כאדון על כל תחומי חיינו;
לחזק את אמונתנו באדון ישוע;
לקיים את הוראותיו באמונה, באהבה, בסבלנות ובעזרת רוח הקודש.

להתמיד באמת בכל תנאי

אז נהיה מוכנים בכל רגע לראות את פניו מבלי להתבייש במעשינו.

פנייה לאלוהים בזמן קשיים

יעקב ה 20-13

יעקב כותב את איגרתו ליהודים מאמינים החיים בגלות. אותם יהודים מאמינים סובלים מעוני ומהתנכרות מצד שכניהם ומצד השלטון. יעקב כותב לאותם אחים ומדריך אותם להיות בוגרים ברוח. הוא מקדיש כל פרק באיגרת לנושא מסוים. הוא טוען שמאמין בוגר צריך…

פרק א: לגלות סבלנות בניסיונות;

פרק ב: לחיות חיי צדק; להוכיח את אמונתו באמצעות עשיית מעשים הולמים;

פרק ג: לשלוט בלשונו;

פרק ד: להיות מקור של שלום; להפגין ענווה;

פרק ה: להתפלל ולהישען על אלוהים לנוכח הקשיים; לייחל לשובו של האדון ישוע.

יעקב ה 20-13:

אִישׁ מִכֶּם אִם יִסְבֹּל, יִתְפַּלֵּל. אִם שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, יְזַמֵּר תְּהִלּוֹת. 14 אִם יֵשׁ חוֹלֶה בֵּינֵיכֶם, יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ בְּמָשְׁחָם אוֹתוֹ שֶׁמֶן בְּשֵׁם יהוה. 15 וּתְפִלַּת הָאֱמוּנָה תּוֹשִׁיעַ אֶת הַחוֹלֶה, וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ; וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ. 16 הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ. 17 אֵלִיָּהוּ הָיָה אָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת כָּמוֹנוּ; הוּא הִתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָטָר, וְלֹא יָרַד מָטָר עַל הָאָרֶץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. 18 הוּא הִתְפַּלֵּל שֵׁנִית, וְהַשָּׁמַיִם נָתְנוּ מָטָר וְהָאָרֶץ הִצְמִיחָה אֶת פִּרְיָהּ.

19 אַחַי, אִם אִישׁ מִכֶּם סוֹטֶה מִן הָאֱמֶת וְאִישׁ אַחֵר מֵשִׁיב אוֹתוֹ, 20 דְעוּ כִּי הַמֵּשִׁיב אֶת הַחוֹטֵא מִסְּטִיַּת דַּרְכּוֹ יוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת וִיכַסֶּה עַל הֲמוֹן פְּשָׁעִים.

יעקב מנחה את המאמינים כיצד לנהוג במצבים של סבל שנובע מסיבות שונות.

בפסוק 13 הוא פותח במילים, "אִישׁ מִכֶּם אִם יִסְבֹּל."— מדובר על סבל שנובע…

מרדיפה בגלל אמונה בישוע;
עושק על ידי חזקים מאיתנו;
לחץ מצד השלטון;
כל צרה אחרת שאינה מחלה (כגון אבטלה, עניינים משפחתיים וכו').

לכל סבל יש תכלית. לעיתים התכלית היא לבגר אותנו מבחינה רוחנית, לעיתים הסבל בא רק כדי למשוך את תשומת ליבנו לעבר אלוהים.

"אִישׁ מִכֶּם אִם יִסְבֹּל, יִתְפַּלֵּל."— יעקב מנחה אותנו לפנות לאלוהים שישמור את לבנו מכוון אליו ויעניק לנו את החכמה לפעול כראוי במהלך הצרה הגורמת סבל (ראה א 5).

על מנת להתמודד עם מצבי לחץ וסבל, ראוי שנקרא בדבר אלוהים ונלמד איך פעלו יראי אלוהים שזכו למענה מבורך. הדוגמאות הללו מתועדות בכתבי הקודש למען נלמד ונזכה גם אנו למענה דומה. הלוואי ואלוהים יהיה הכתובת הראשונה לכל בקשותינו.

שים לב: גם פושעים "מתפללים" לאלוהים כדי להצליח במזימותיהם או כדי שיעזור להם להימלט מהשוטרים. תפילות אלה הם תועבה בעיני אלוהים. לכן, כשאנחנו פונים לאלוהים, הבה ונבחן את לבנו, כך שלא ימצא בחיינו חטא שאינו פתור. נתוודה על חטאינו ונפעל לשלום בינינו לבין אחרים בטרם נפנה בבקשה כלשהי לאלוהים.

"אִם שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, יְזַמֵּר תְּהִלּוֹת."—כמו שאנחנו לא אוהבים לשמוע רק על בעיות ונהנים לקבל לעיתים בשורות טובות, כך גם אלוהים. הוא מלמד אותנו לא לקבל את הטוב כמובן מאליו אלא להודות לו על הברכות והעזרה שהוא מעניק לנו בכל תחום בחיינו.

שמחתו של המאמין אינה מתבססת על עושר בעולם הזה, על משפחה גדולה ובריאה או על עבודה שמפרנסת היטב. לא שיש רע בכל אלה. חלילה. אך שמחת המאמין בישוע מתבססת על התחברותו עם ישוע המשיח ועם שאר ילדי אלוהים (א־יוחנן א 4).

לפיכך, דברי יעקב מציגים אדם שהולך בדרך הצדק, מכיר את ישוע המשיח כאדונו ומושיעו האישי מן החטא ומקיים קשר קרוב ועקבי עם אלוהים.

גם שאול השליח הנחה את המאמינים בפיליפי לשמוח תמיד ולהודות לאלוהים על הכל (אל הפיליפים פרק ד).— האם הסתיימו בעיותיהם? לא. האם היו כולם עשירים? בקו הבריאות? לא ולא.—למרות זאת דרש מהם לכוון את לבם ואת עיניהם לאדון ולהודות לו על ישועתו ועל מעורבותו בחייהם. רק כך ישכין בהם אלוהים את שלומו וינצור (ישמור) את לבותיהם ואת מחשבותיהם במשיח ישוע (פיליפים ד 7-4).

מה שמנחם אותי בכל מצב זו הידיעה שאלוהים עימי והוא פועל עבורי בכל מקרה בחיי. המרוץ של חיי הוא ריצה בקו הקדושה והצדק. שאיפתי היא לציית לאדון למען אהיה תמיד בהתחברות עמו. רק כך אשמע את דברו — והוא ישמע את תחינותי ואת זמירותי.

תפילת החולה

יעקב ה 15-14:

אִם יֵשׁ חוֹלֶה בֵּינֵיכֶם, יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ בְּמָשְׁחָם אוֹתוֹ שֶׁמֶן בְּשֵׁם יהוה.15וּתְפִלַּת הָאֱמוּנָה תּוֹשִׁיעַ אֶת הַחוֹלֶה, וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ; וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ.

פסוק 13 דיבר על "סובלים" באופן כללי ובנסיבות שונות והנחה אותם להתפלל. כעת פונה יעקב אל הסובלים ממחלות, וגם אותם הוא מנחה להתפלל, אך כאן התהליך שונה במקצת.

כדי לדעת איך ראוי למאמין בישוע לפעול במצב של מחלה, כדאי מאוד להבין את הסיבות— הן למחלות והן לסבל (באופן כללי) שאלוהים מאפשר בחיינו. להלן שלוש סיבות עיקריות:

א. מחלה ככלי חינוכי בידי הבורא

אדם עלול להיות חולה או לסבול מפני שאלוהים מלמד אותו סבלנות ורוצה לראות אותו פונה אליו בעת צרה (ראה כל האיגרת אל הפיליפים; רומיים ה).

המחלה או הסבל אינם באים בגלל מעשה רע או פשע ספציפי שעשה אותו אדם, אלא במטרה ליצור בגרות רוחנית. יתר על כן, מחלות וסבל תמיד מהווים תזכורת לכך שעולמנו מושפע מן החטא ושאנחנו תלויים לחלוטין בחסד אלוהים.

במקרה שכזה על האדם לדבר עם ה' ולשאול אותו מה רצונו עבור חייו— ואיך להפוך את חייו לראויים לשירות אלוהים (לבקש חכמה —א 5). דוגמאות בכתובים הם:

איוב — הוא לא ידע שהוא בניסיון. אלוהים, לעומת זאת, ידע שאיוב יפנה אליו ויישאר נאמן. התוצאה נראית בפרק מ ופרק מב בספר איוב.
שאול השליח— הוא סבל מ"קוץ בבשרו", ממחלה או נכות כלשהי. שאול התפלל לרפואה, אך אלוהים לא הסיר את הבעיה. בעקבות כך הבין שאול שזהו רצון ה' עבורו, ושעליו להמשיך ולשרתו עם המוגבלות. הוא ידע: "כשאני חלש פיזית— אני חזק רוחנית" (ב־קורינתים יב 10-7).

השליח אף הבין מהי התכלית של אותו סבל גופני:

א. הוא כתב שהמוגבלות ניתנה לו "כְדֵי שֶׁלֹּא אֶתְנַשֵֹא בִּגְלַל הַהִתְגַּלֻּיּוֹת הַנַּעֲלוֹת."— דהיינו, הוא ראה בה תרופה כנגד הגאווה וכנגד הסכנה לזקוף לעצמו הצלחות שהיו שייכות לאלוהים;

ב. הוא ציטט את המשיח שאמר לו: "דַּי לְךָ חַסְדִּי, כִּי בַּחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי." דהיינו: "אם אתה, שאול, חלש גופנית, אזי ברור יותר לכל הסובבים אותך שכל מעשה גבורה, כל הצלחה בחייך, נעשים בכוחי ובעזרתי. כשאתה חלש, אלוהים מקבל את כל הכבוד."

במקרה זה נתן ה' לשאול כוח להתמודד ולחיות עם הבעיה, ואת זה הוא ייתן גם לנו במקרה הצורך (יעקב ד 6; א־קורינתים י 13).

אלוהים יכול כמובן להסיר את הבעיות ברגע שאנו לומדים את הלקח ומפארים את שמו, ולעיתים הוא עושה זאת, כמו בדוגמה של איוב.

בפסוקים שלפנינו כתוב: "יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ…וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ," ואפשר לשאול: "לו היה שאול מבקש מהזקנים להתפלל עבורו, האם היה אלוהים עונה על ידי ריפוי?"—לא! — במקרה של שאול הייתה זו תפילה חסרת ערך. לכן חשוב תמיד להתפלל לכך שרצון אלוהים יעשה בחיי האדם הסובל, ושפעולת האדם תפאר את שם האדון.

ב. מחלה כאמצעי להביא את המאמין לנוכחות אלוהים

לעיתים בוחר אלוהים לקחת אליו אדם כלשהו דרך מחלה סופנית. עדותו של המאמין במהלך שכזה היא כלי לכבוד אלוהים. אותו מאמין אינו חולה בגלל פשע או חטא ספציפי. ראה לדוגמה את מות אלישע הנביא (מלכים־ב יג 14).

ג. מחלה (ואף מוות) בעקבות חטא

דבר אלוהים מלמד אותנו על תוכחת אלוהים בעבור חטאים. באיגרת אל הקורינתים מזהיר שאול את המאמינים לבל יזלזלו בחסד אלוהים. מאמין שכך עושה עלול להיענש על ידי אלוהים (א־קורינתים יא 32-27).

דרך אחת שבה אלוהים מייסר, מוכיח וגורם לילדיו לחזור בתשובה היא המחלה. אם המאמין מתמיד בחטא, אלוהים אף עלול לבחור להמיתו — דהיינו, להחזיר אותו אליו על מנת שלא יכפיש את שם האדון ישוע בפני העולם.

אני ממליץ לכל אדם— הן לבריא והן לחולה— לבדוק ולחקור את נבכי נפשו על בסיס יומי. על אחת כמה וכמה כאשר אנו סובלים או נופלים למשכב. במצבים שכאלה, כדאי וראוי לבחון ברצינות רבה את הסיבות האפשריות לבעיה.

"…יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה."—כשמאמין חולה, הוא יכול לקרוא לזקני הקהילה למען יתפללו בעבורו. ההתחברות והתפילה עם הזקנים נועדה לעזור לחולה קודם כל לבחון את הסיבה למחלה ולעודד אותו לעמוד איתן בקדושה ובטוהר, גם בזמנים של קושי.

פסוק 14 ב:

…יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הַקְּהִלָּה וְיִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדוֹ בְּמָשְׁחָם אוֹתוֹ שֶׁמֶן בְּשֵׁם יהוה.

■ לשם מה השמן?

לשמן זית יש אמנם תכונות רפואיות מסוימות, אך ברור לכל שהוא אינו תרופת פלא. משיחת החולה כמוה כמשיחת מלך או כוהן בתקופת התנ"ך. בשני המקרים היתה המשיחה מעשה סמלי שהתלווה להפקדת הנמשח לידי אלוהים— וזה בדיוק מה שעושים זקני הקהילה עם החולה שעבורו הם מתפללים. המושיע והמרפא הוא תמיד אלוהים — לא השמן, ואף לא התרופה הטובה ביותר.

המשיחה בשמן מהווה סמל להפקדת החולה בידי אלוהים. 'רצונך, אלוהים, יעשה בחייו. אנא התפאר בו'.

"…וְאִם חָטָא יִסָּלַח לוֹ."—במידה שהאדם מזהה חטא פתוח בחייו, עליו להתוודות על חטאו ולבקש את סליחתו של אלוהים (ראה גם א-יוחנן א 9).

"…וַיהוה יָקִים אוֹתוֹ."—אם החטא היה הסיבה למחלתו, אל לנו להתפלא אם אלוהים יקים אותו מיד ממיטת חוליו.

פסוק 16:

הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ. גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ.

כדי להימנע ממחלות וממוות בעקבות חטא, מצווים המאמינים לא רק לחיות בטהרה, אלא גם בשקיפות, בכנות ועם נכונות להתוודות על כל חטא ללא היסוס. הרי אין מה לעשות: גם מאמינים בישוע אינם מושלמים, ותמיד יהיו מקרים שדורשים התוודות ומתן סליחה.

לכן, אם חטאתי כלפי מישהו, עלי לפנות אליו בבקשת סליחה.

"הִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ."— הבה ונתפלל האחד עבור השני, כדי שנתהלך תמיד בדרכו של האדון. כך לא נחלה בגלל חטא.

■ אז איך נתפלל?

נזכור את הסיבות האפשריות לסבל ולמחלה:

נתפלל שאותו סובל— במידה וחטא— יזהה את חטאו, יתוודה, יקבל סליחה על בסיס כפרתו של ישוע המשיח — ויקום על רגליו.
נתפלל שאלוהים—במידה שהוא רוצה להביא את המאמין אליו דרך המוות — יכין את אחינו למפגש עמו. הרי מה יותר טוב מאשר להיות עם האדון?
ואם הבעיה באה על מנת ללמד את המאמין סבלנות והודייה לאדון גם בנסיבות של קושי— אזי נתפלל, שנלמד את הלקח ונזכור לאהוב את האדון ולהביא לו כבוד באמצעות גישתנו והתנהגותנו – אפילו כשאנחנו חולים או חלשים.

אני מקווה שנתונים אלה יעזרו לנו להתפלל בצורה חכמה ויעילה יותר האחד עבור השני.

זיכרו: לאלוהים הזכות להעמיד את חיינו בניסיון ולהראות את גבורתו למען נחווה את גדולתו ונפאר את שמו.

פסוקים 18-17:

אֵלִיָּהוּ הָיָה אָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת כָּמוֹנוּ; הוּא הִתְפַּלֵּל בְּחָזְקָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָטָר, וְלֹא יָרַד מָטָר עַל הָאָרֶץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. 18 הוּא הִתְפַּלֵּל שֵׁנִית, וְהַשָּׁמַיִם נָתְנוּ מָטָר וְהָאָרֶץ הִצְמִיחָה אֶת פִּרְיָהּ.

מדוע מזכיר יעקב את תפילתו של אליהו הנביא?— הוא רוצה לעודד את המאמינים להתפלל ולא לחשוב שתפילה היא רק מלמול שפתיים חסר ערך והשפעה. כמו כן לעודד אותנו להפנים את העובדה, שאלוהים שומע אותנו ורגיש לתחינותינו ולצרכינו. הרי אלוהים מצווה עלינו להתפלל. תפילה היא הביטוי לתלותנו באלוהים. לעיתים, אלוהים לא יפעל למעננו עד שנתפלל. כך נדע, שהתשובה באה ממנו בעקבות התפילה.

"אֵלִיָּהוּ הָיָה אָדָם בַּעַל רְגָשׁוֹת כָּמוֹנוּ."— אליהו לא היה שונה מאיתנו. גם הוא היה אדם בעל חולשות, וכתבי הקודש אף מציינים אותן. והנה, למרות המגרעות שלו, שמע אלוהים לתפילותיו של אליהו הנביא:

הוא עצר את הגשמים על הארץ למשך שלוש וחצי שנים;
בצרפת (לבנון), הקים את בן המארחת של אליהו מן המתים;
בסוף תקופת הבצורת, הוריד אש מהשמיים ושרף את קורבנו של אליהו, יחד עם אבני המזבח;
ומספר שעות לאחר מכן הוריד גשם זלעפות באמצע הקיץ…

…כל אלה עשה אלוהים בתשובה לתפילות של אליהו.

כעת מעודד יעקב גם אותנו ואומר, שאם אלוהים ענה לאליהו הנביא, אזי הוא ישמע גם לתפילותינו, כל עוד נתפלל על פי רצונו (ראה במיוחד תהילים לז 5-4).

פסוקים 20-19 משלימים את הפרק:

כאשר אנו פועלים בליבו של החוטא ומעודדים אותו לחזור בתשובה, אנחנו מונעים ממנו לעבור עוד סבל. יתכן שאנחנו מונעים ממנו לבצע פשעים נוספים שמהם הוא ואחרים — אולי אף אנחנו — עלולים לסבול. מי שפועל כך בחיי אחרים מקיים את רצון האלוהים.

לכן, כאשר אנחנו רואים אח באמונה חוטא וסר מדרך האמת, עלינו להתפלל ולבקש מאלוהים את האומץ, המילים הנכונות והגישה הראויה לשוחח עימו ולעודד אותו לסור מן הרע ולחזור לדרכו של המשיח (מתי יח 18-15).

התעלמות מחטאו של אח באמונה אינה מפארת את אלוהים ואינה מטיבה עם גוף המשיח.

עלינו לשאוף להתהלך בטוהר ולעודד כל אח ואחות באמונה להישאר צמודים לדרך אלוהים. כך אנו מגלים ערבות הדדית איש לרעהו. כך אנו מקיימים את מצוות האדון – אהבו איש את רעהו. כך אנו חיים בדרך המפארת את האדון ומציגה אותו באור ראוי לעולם הזקוק נואשות לישועה.

סיכום לאיגרת יעקב

יש הטוענים שקיימים בעולם כשני מיליארד בני אדם המאמינים בישוע. אנשים אלו מכנים עצמם – נוצרים, משיחיים, תלמידי ישוע.

תלמידי ישוע באים מכל העמים.

כתבי הקודש מלמדים אותנו, שאמונה כנה הנחשבת לאמונה שמושיעה מקללת החטא ומזעם אלוהים, אינה מסתכמת בהכרזות ריקות מתוכן, אלא מתבטאת באופן מעשי בכל תחומי החיים של המאמין בישוע.

באותה מידה שיהודי אינו נושע רק מתוקף היותו צאצא ביולוגי של אברהם, יצחק ויעקב, כך לא נושע אף גוי רק משום שהוא נוצרי.

דת אינה מושיעה ומעולם לא הושיעה אף אדם!

יעקב כתב את האיגרת כדי להבהיר למכותביו, שחיים הנשלטים על ידי רוח אלוהים, חייבים להיות שונים בתכלית מחיים הנשלטים על ידי רוחו של שר העולם הזה – השטן.

יעקב מבהיר, שאמונה מושיעה מתבטאת בחיי המאמין בכל תחומי החיים.

באיגרתו, מסביר יעקב בפירוט רב מהו הביטוי של חיי קדושה ובגרות רוחנית.

דברי התוכחה של יעקב כוונו ישירות למצפונם של מכותביו הנושעים, ועוררו את נפשתיהם לחזרה בתשובה ולתיקון מעשיהם הפסולים.

יעקב עודד את המכותבים באמרו שהם אחיו לאמונה, כדי שיעמדו בביטחון אמונתם, ישרתו איש את רעהו ואת הנזקקים בחמלה ובאהבה, ידברו וילמדו בזהירות וברגישות, ייכנעו איש לרעהו בכבוד ובכוונה אמיתית ויחלקו איש עם אחיו את מעמסת ליבם תוך התחשבות ודאגה איש לרעהו.

כל הקורא את האיגרת אינו יכול להישאר אדיש לתוכנה.

דבריו של יעקב מלאים בתוכחה, אך כזו הנובעת מלב אוהב ושבור הזועק לתיקון דרכם של ילדי אלוהים.

כל המאמץ את הוראתו של יעקב באיגרת, פועל בדרך הראויה לתלמידו של האדון ישוע וכך מפאר את אלוהים.

תלמידי האדון ישוע הינם שגרירי המשיח, איגרת כתובה וריח ניחוח של האדון עבור העולם.

אם מעונינים אנו לשרת את אלוהים בכבוד, בטוהר ובקדושה, עלינו לאמץ לליבנו באמונה ובכוונה רבה את דברי התוכחה והתיקון של יעקב.