איגרת יעקב פרק ג'

לשון מרוסנת

יעקב ג 12-1

עד כה למדנו:

  • איך להתנהג בעתות משבר;
  • איך לעמוד בניסיונות שאלוהים מאפשר בחיינו, ואיך לא להפוך אותם לפיתוי שיכשיל אותנו;
  • איך להגיב לדבר אלוהים;
  • איך להתנהג בשוויוניות —ללא משוא פנים— כלפי בני אדם;
  • מהו ההבדל בין אמונה מתה לאמונה חיה ומושיעה.

**תרגיל פתיחה- להכין טבלה של שימושים טובים ושימושים רעים אפשריים בלשוננו.

בפסוקים הבאים מדבר יעקב על לשון מרוסנת.

יעקב אינו רומז או קובע שהלשון היא איבר רע בפני עצמו, כי אם האיבר שבו ניתן לעשות דברים איומים, ובקלות יחסית. לכן נדרשת רמה גבוהה של בגרות רוחנית על מנת לשלוט בלשון.

אנו נלמד אודות הסכנה שבלשון נטולת-רסן ועל הדרך היחידה לאלף את לשוננו כך שתביא יותר תועלת מנזק.

יעקב אינו הראשון שמזהיר מפני לשון נטולת רסן. בתהילים קמא 3  כבר התחנן דוד המלך בפני אלוהים: "שִׁיתָה, יהוה, שָׁמְרָה לְפִי; נִצְּרָה עַל דַּל שְׂפָתָי!" במילים אחרות: "בבקשה, אלוהים, עזור לי לסגור את הפה — ואם יש צורך, שים עליו אפילו מנעול!"

גם שלמה המלך, החכם באדם, ידע כי "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל" (משלי י 19); "נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו מְחִתָּה לוֹ" (משלי יג 3).

לפני שנלמד כל פסוק בפרק, חשוב לציין: רובנו מצטטים את פרק ג באיגרת יעקב בכל פעם שאנו מזהירים מפני רכילות ומפני דיבור מיותר ופוגע. למרות שהפסוקים בהחלט מתייחסים לתחומים אלה, הרי שיעקב מזהיר כאן קודם כל את המורים, שכלי עבודתם הוא הלשון. בפניהם מתריע יעקב: "מילה טובה בכוחה לבנות, ומילה רעה בכוחה להרוס את כל מה שנבנה עד כה!"

יעקב ג 5-1:

אַחַי, אַל יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים, שֶׁהֲרֵי יְדַעְתֶּם כִּי עָלֵינוּ יִהְיֶה הַדִּין חָמוּר יוֹתֵר. 2 וַהֲלֹא כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ. 3 הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. 4 וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי. 5 כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת.

כבר בפרק א מדגיש יעקב שעל כל מאמין לשים "רֶסֶן לִלְשׁוֹנוֹ" (א 26). בהמשך הלימוד עוד נשתמש הרבה במילה "לשון" במובן זה, ולכן כדאי לחדד את הכוונה שבמילה "לשון":

לָשׁוֹן (פס' 5)  =  דִבּוּר (פס' 2)

יעקב — כמוהו כדוד המלך, כשמעון פטרוס, כשאול השליח ואחרים — משתמש באיבר של הגוף כדי להמשיל את אישיותו ופנימיותו של האדם (רומים ג 13, 15; ב־פטרוס ב 14; ישעיהו ו 5; מתי טו 11, 19-16; מרקוס ז 23-20).

ישעיהו, למשל, אומר על הרשעים: "רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ, וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי" (ישעיהו נט 7). כמו שרגליו של אדם רצות למקום בו רוצה לבו להיות, כך גם אומרת לשונו את אשר על ליבו. הלשון היא כרטיס הביקור של האדם.

יעקב פותח את שיעורו על כוחה של הלשון באזהרה לקוראיו: "אַל יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים."— מדוע רצו רבים להיות מורים? האם מתוך שאיפה לרווח כלשהו, או למקום מכובד בחברה או בקהילה? יעקב אינו מפרט.

כבר בפרק א הוא אמר: "יְהֵא כָּל אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֹעַ, בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעֹס" (א 19). מאוחר יותר, בפרק ד, הוא מציין, שרבות מהבעיות המתעוררות בין אחים באמונה נובעות מדיבורים מיותרים (ד 12-11). מכאן שחוסר השליטה על הלשון— בין אם בהוראה, בשפיטת הזולת או ברכילות— הייתה בעייה מרכזית בקהילות.

מורים

הוראה היא אחת ממתנות הרוח החשובות. מפאת חשיבותה והשפעתה, מזהיר גם דבר אלוהים משימוש פסול בסמכותה.

הנביא יחזקאל הזהיר את המורים אשר קיבלו הארה מאלוהים ולא העבירו את אזהרת אלוהים ככתבה וכלשונה (יחזקאל ג 18-17, לג 9-7). הוא מציין מצב בו רואה איש אלוהים סכנה ואינו מזהיר מפניה.

כמורים בשירות אלוהים אנו רואים את הסכנה האורבת לכל אדם מפני דחיית הישועה, ועלינו להזהיר ולהתריע כל הזמן מפני משפט האלוהים על הדוחים את ישועתו.

תפקיד המורים לומר את דבר אלוהים כולו ולא 'לעגל פינות' בנושאים שאינם מתאימים לנו או שלא נעים לנו לדבר עליהם:

  • לדוגמה, ישנם מורים בקהילות שאינם מדברים על "אגם האש", כי זהו נושא לא נעים ומפחיד. אותם מורים מתארים את מלכות האלוהים ואת התענוג שבקרבה לאלוהים, אך אינם מזכירים באופן מאוזן מה קורה לאדם הדוחה את ישועת אלוהים בישוע המשיח.— הוראה שכזו הינה פסולה, כי היא אינה משמיעה במדויק את אזהרתו של אלוהים. אנשים עלולים לחשוב שהגיהינום הוא מועדון שלא כל כך רע להיות בו. כדאי לשים לב לכך שישוע עצמו דיבר יותר על אגם האש מאשר על גן עדן.
  • ישנם מורים שלא ילמדו נושא שעלול לחשוף את החטא שבחייהם.
  • אחרים ינצלו את הדוכן כדי לסגור חשבונות אישיים.

כל התנהגות כזו היא מעילה באמון שאלוהים נותן במורה, הגורמת נזק לחייהם של ילדי אלוהים. כמוה כמתן אוכל רעיל.

תפקיד המורים לקדם את ילדי אלוהים לבגרות רוחנית. בגרות זו תאפשר להם למלא נכונה את רצון אלוהים בחייהם ולא ליפול טרף לידיהם מורי שקר.

"…שֶׁהֲרֵי יְדַעְתֶּם כִּי עָלֵינוּ יִהְיֶה הַדִּין חָמוּר יוֹתֵר."—האדון ישוע מפקיד את ילדיו בידי המורים, ולכן גדולה אחריותם שבעתיים מזו של מאמין מן השורה (אפסים ד 16-12; מה"ש כ 27-26; עברים יג 17). אמנם כל מאמין עתיד לעמוד למשפט לפני כס המשיח, אך כמורים, אחריותנו גדולה יותר, ולכן יהיו לנו הרבה יותר דברים ונושאים שעליהם יהיה עלינו לתת דין וחשבון (א־קורינתים ד 5-3).

יעקב אינו אומר שאסור לנו להיות מורים כי אם מציין, שלתפקיד ההוראה מלווה כוח שיכול להרוס בה במידה שהוא יכול לבנות. מכאן הסיבה לדאגה ולזהירות.

כל מורה לדבר אלוהים חייב לדעת, שתפקידו אינו תפקיד חיוור ונטול אחריות, או כזה שנועד לפיתוח קריירה אישית. מדובר בתפקיד חשוב בשירות אלוהים ולמען שלומם של ילדי אלוהים. מי שמבזה את תפקידו כמורה לדבר אלוהים ונותן דרור ללשונו רבת ההשפעה שלא על פי רצון אלוהים, ידע לו כי הוא עתיד לשלם על כך ביוקר.

למעשה מצטט יעקב מרוח דבריו של ישוע. ישוע דיבר רבות עם הפרושים והסופרים אשר היוו סמכות הוראה בקרב העם. אותם פרושים וסופרים הטעו את העם בלימודיהם פרי מחשבת אדם, ואף עדות חייהם האישיים עמדה בסתירה לנדרש מאת אלוהים.

הוראת הפרושים הסתירה את הדרך לישועה ולכן אמר להם ישוע שעונשם יהיה כבד מנשוא. לא מספיק שהם עצמם היו אבודים, הם גררו אתם לאבדון אנשים רבים נוספים, ומכאן העונש הכפול והמכופל (מתי כג; לוקס כ 47; ראה גם את אזהרתו של שמעון פטרוס מפני מורי שקר— ב־פטרוס ב).

"מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא."—יש הטוענים שהם שולטים בכל מילה היוצאת מפיהם. — רבותי, רק אדם מושלם רשאי לומר משפט שכזה, והאדם המושלם היחיד שאני מכיר הוא ישוע המשיח. למרות אלוהותו, לבש בשר ובא לעולם בדמות אדם. רק ישוע שלט בכל מוצא פיו, ולא הייתה ולו מילה אחת בחייו שעליה הצטער או שהייתה מיותרת (קור"ב ה 21).

מכיוון שאין בנמצא אדם רגיל שהוא מושלם, כדאי לכולנו לשמוע לאזהרותיו של יעקב וליישם אותן ככתבן וכלשונן.

כוח הלשון

בפסוקים 12-3 מתאר יעקב את כוחה של הלשון בשישה אופנים:

  • רסן,
    ●הגה,
    ●אש,
    ●חיה רעה,
    ●מעין,
    ●עץ.

כל צמד מילים מאפיין מימד כלשהו של כוח הלשון — לטוב ולרע:

א.        הלשון כרסן והגה — כוחה להדריך ולכוון:

יעקב ג 4-3:

הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם.4 וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי.

יעקב משתמש במילים רסן והגה כבדוגמאות לשליטה ולהדרכה—דוגמאות מוכרות ומובנות לכל אדם. שניהם רכיבים קטנים יחסית, אך הם נוהגים ושולטים על כיוון תנועתו של גוף אדיר:

  • הרוכב שולט על סוס גדול על ידי פיסת מתכת קטנה המותקנת בין לסתותיו של הסוס.
  • ההגאי שולט בכיוונה של אונייה במשקל עשרות אלפי טונות באמצעות הגה קטן יחסית שמותקן באחורי האונייה.

הרסן נועד לשלוט על טבעו הפראי של הסוס, וההגה שולט באונייה, אף על פי שרוחות וזרמים אדירים דוחפים אותה.

כך גם הלשון: היא קטנה, אך באמצעותה אומר המורה מילים שבכוחן לכוון חיים של אדם אחד, של קהל ואף של עם שלם. למילים כוח והשפעה רבים.

כשסוס הולך או דוהר באופן ממושמע אנו אומרים שהרוכב הוא מקצועי. כשהאונייה מגיעה ליעדה לאחר שחצתה סופות בים אנו אומרים שרב החובל והצוות הם מקצוענים.

לעומת זאת סוס לא מרוסן יכול להרוג ואונייה לא מונהגת יכולה לגרום להרג ולהרס רב. כך גדולים הם גם כוחה והשפעתה של הלשון:

  • שמעון פטרוס מסר את עדותו במעשי השליחים ב, ו-3000 אנשים קיבלו את האדון ישוע.
  • המבשרים הגדולים בהיסטוריה האנושית שמרו על לשונם והשתמשו בה לכבוד ה', והתוצאה הייתה שאלפי אנשים שמעו את הבשורה ונושעו.

באמצעות הלשון אנו מבטאים את פנימיותנו, ועל בסיס דברינו אנו נשפטים לזכות או לחובה. באמצעות הלשון יכולים אנו להרחיק אנשים ממושיעם או לכוון אותם אליו.

ב.        כוחה ההרסני של הלשון כאש וכחיה ארסית:

יעקב ג 8-5:

כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל!6 גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם.7 כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט.8 אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת.

כל אדם יודע אש מהי. כמו שניצוץ אחד יכול להצית יער שלם, כך יכולה גם מילה אחת שאינה נאמרת במקום או שאין בה אמת להטות אנשים מהדרך הנכונה ולהרוס מערכות יחסים. הרבה חברויות מסתיימות עקב מילה מיותרת שנאמרה ללא מחשבה מספקת או ממניעים פסולים.

בספר משלי הקדיש שלמה המלך מספר רב יחסית של פסוקים לכוחה של הלשון. לדוגמה:

י 19        בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

יב 22      תּוֹעֲבַת יְהוָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנוֹ.

טו 1        מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף.

יז 27      חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת, וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה.

כא 23     שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.

כו 21      פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ— וְאִישׁ מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב.

עוד מתקופת שרותי הצבאי זכורים לי שלטים שבלטו לעין כמעט בכל בסיס אליו נכנסתי, ועליהם מתנוססת האזהרה: "החיים והמוות ביד הלשון."

"הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא … וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת."—אש שורפת, הורסת ומשמידה וארס מרעיל. כך גם מסוגלת הלשון להרוס קשרים ולהרעיל יחסים. בית הקהילה שלנו היה יכול להיות מלא יותר; הרבה יותר מאמינים היו משרתים לצדנו במלוא יכולתם ובשמחה אילו היינו כולנו שולטים יותר בלשוננו — ואני הראשון. גם אם אנחנו מתנצלים אחרי הפגיעה, תמיד נשאר משקע שמעיב על  מערכת היחסים לאורך זמן, והכל בגלל מילה שנאמרה בטעות, בזלזול או מתוך כוונה לא טהורה, והייתה כאש בשדה קוצים.

"הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ."—יעקב משווה את חיינו לגלגל מסתובב. מרגע שהלשון פלטה את הניצוץ, ה"אש" — מתפשטת התוצאה ומשפיעה על הגוף כולו, ואין אפשרות לבלום את תוצאותיה.

"…אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ."—יעקב מדגיש את הקושי שבשליטה על הלשון: הוא אומר בפס' 7, שהאדם השתלט על כל בעלי החיים — קטנים כגדולים, נחמדים כמסוכנים — אך אין הוא מסוגל להשתלט על הלשון הקטנה. יעקב מתכוון בדרך המשל לאי יכולתנו לשלוט על טבענו החוטא, שהרי הלשון הינה הכלי המוציא לפועל של פנימיותו של האדם. היא מגלה את אשר בליבו.

"רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת."— הלשון כמוה כחיה ארסית המכישה ומרעילה את קורבנה. מרגע זה ואילך פועל הארס מאליו ולא ניתן לעצור את התפשטותו. בסופו של דבר הוא גורם למוות.

אילו היה יעקב מסיים את הפרק בפסוק 8 היינו נותרים עצובים וחסרי תקווה. תודה לאל, שיעקב ממשיך לפתח את נושא הלשון. בהמשך הוא מאזן את הוראתו בשימת דגש על הדברים החיוביים שהלשון נועדה ויכולה לעשות:

ג.        הכוח להעניק עונג ושמחה — הלשון כמעיין וכעץ המניב פרי טוב:

יעקב ג 12-9:

בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.10 מֵאוֹתוֹ הַפֶּה יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה.11 הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד?12 אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים.

האם מעיין מים מתוקים יכול להניב מים מרים מאותו מקור?—האם עץ תאנה יכול להניב זיתים?—האם יכולה הגפן להניב תאנים?—כל השאלות הללו הן שאלות רטוריות, ויעקב לא מצפה לתשובה מכיוון שכולם יודעים היטב מהי התשובה.

באותה מידה, לב שכולו נתון לאדון ישוע המשיח אינו יכול להפיק באמצעות אותה לשון דיבור טוב ודיבור רע.

מורים בקהילה מפארים את האדון ישוע ואומרים מילים נפלאות בזמן האסיפות או בבתיהם בזמן התפילה. אך מה קורה כשהם נקלעים לוויכוח? אותה לשון שקודם לכן ברכה את אלוהים מבטאת פתאום קללות ומילים פוגעות כלפי אנשים שנוצרו בצלם אלוהים. במילים אחרות: אותה לשון הן מפארת והן מקללת את אלוהים.

יעקב מציין זאת כדי להבהיר את האבסורד שבהתנהגות שכזו. אם אדם שייך לישוע המשיח, כי אז חייבת לשונו להיות מנוהגת על פי הלך מחשבתו של ישוע המשיח.

אם אדם באופן מתמשך וכהרגל נותן דרור ללשונו להתבטא ברוע ובארסיות, אין ברירה אלא להסיק שלשונו אינה מחוברת לישוע ולרוח הקודש כי אם ליצרו, לטבעו החוטא ולשטן (ג 15).

אם כך, מה עלינו לעשות כדי שלשוננו תניב תמיד "מַיִם מְתוּקִים" ולא תפלוט מידי פעם "מַיִם מָרִים"? הרי כולנו יודעים שיש לנו טבע ישן שמעוניין לגרום לנו לחטוא בדיבורנו בכל פעם שפינו נפתח. מה עלינו לעשות כדי לגבור על הטבע הישן ולפתח חיים הדומים לעץ בריא שמניב בעקביות פרי טוב?

א.           קודם כל, עלינו "להוולד מחדש", להיות "בריאה חדשה" (יוחנן ג 3, קור"ב ה 17, אל הגלטים ו 15). אדם שאינו נולד מחדש על ידי האמונה בישוע כמושיעו מן החטא, לא מסוגל להתגבר באופן עקבי על היצר ועל טבעו החוטא — למרות כל הרצון הטוב. רק אלוהים בחסדו יכול לפתור עבורנו את הבעיה הזו. רוח הקודש השוכן בתוכנו מעניק לנו את פרי הרוח. פרי הרוח כולל את תכונות האופי של ישוע המשיח (ראה אל הגלטים ה 22-23).

ב.           הנושע קורא באופן שיטתי בדבר אלוהים ומעשיר את הידע שלו בכל הקשור לרצון אלוהים. רוח הקודש השוכן בנו עוזר לנו להבין ולהפנים את מה שאנו קוראים (יוחנן יד–טז; א־קורינתים ג 17-16, ב 15-10; א־יוחנן ד 4) ונותן לנו את החכמה לומר את האמת באהבה.

ג.            תפילה. בתפילה אנו משוחחים עם אלוהים ומביעים את תלותנו בו. בתפילה אנחנו גם מהללים את אדוננו אך גם שוטחים בפניו את בקשותינו (תהילים לז 4-5, יוחנן טז 22-24). עלינו לבקש ממנו בכל יום מחדש את הכח והעזרה להשתמש בלשוננו בחכמה ולתפארתו.

ד.           חברה משיחית בוגרת מבחינה רוחנית – קהילה. הנושע שואף להתחבר עם מאמינים אחרים, בוגרים מבחינה רוחנית, כדי לקבל יעוץ וביקורת בונה. כמו כן, במסגרת הקהילה יכול הנושע לשרת את האדון כפי מתנות הרוח שקיבל (קור"א יב, טו 33, אל האפסים ד, אל הרומים יב).

ה.           ואם כן חטאנו, אם כן עיוותנו את האמת וכשלנו בלשוננו, יעניק לנו רוח הקודש השוכן בתוכנו את הכוח להתנצל ולתקן את הנזק (יוח"א א 9).

ללשון יש כוח לבנות

באיגרת למאמינים באפסוס מתאר שאול את החיים החדשים של המאמינים בישוע ואומר: "אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים. 30 וְאַל תַּעֲצִיבוּ אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר נֶחְתַּמְתֶּם בָּהּ לְיוֹם הַגְּאֻלָּה" (אפסים ד 30-29).

באפסים ה 19-18 מדריך שאול את המאמינים להימלא ברוח הקודש. ההחלטה למסור לו את השליטה המלאה על כל תחום בחיינו תאפשר לרוח הקודש שליטה מרבית גם על לשוננו. כך תביא כל מילה היוצאת מפינו תועלת במקום נזק.

■            אם אנחנו רוצים שלשוננו תהיה תחת שליטה מקצועית, עלינו לפנות את המקום שליד ההגה לרוח הקודש.

רק אז לא נחשוש לדבר. רק אז מובטח לנו, שדברינו יפארו את שם האדון ישוע, ולא ישמשו כלי בשרות השטן.

מפסוק 1 בפרק ג למדנו שדברי יעקב מופנים בראש ובראשונה למורים, שהרי לשונם היא כלי עבודתם, ואוזניים רבות מאזינות לכל מוצא פיהם. יחד עם זאת יש לזכור שכל גבר נשוי ובעל משפחה הוא במובן מסוים מורה. הוא ראש המשפחה ועליו מוטלת האחריות להורות את דבר אלוהים בקרב בני ביתו, ביחד עם רעייתו. מכאן, שכולנו מחויבים לשמוע וליישם את לקחי אזהרותיו של יעקב.

אופייה של החכמה שבאה מאלוהים

יעקב ג, פסוקים 18-13

בפסוקים שלפנינו מלמד יעקב אודות מאפייני החכמה הניתנת לנו מעם אלוהים.

בפרק ב 26-14 הוא הסביר, שאמונה חיה ומושיעה אינה מסתכמת בהכרזות תיאורטיות, אלא חייבת להתבטא במעשים שמצביעים על נוכחות אלוהים ושליטתו בחיי המאמין. יעקב מעלה את הדוגמה שעולה מחיי אברהם, שהיה נכון להקריב את בנו יצחק. כדוגמה נוספת הוא הביא את רחב שסיכנה את חייה כדי להציל את שני המרגלים.

כעת מלמד יעקב, שמעשיו ודבריו של אדם מעידים על האישיות ועל האופי של זה השוכן בתוכו — אלוהים או השטן.

אנשים נוטים לומר שהם עושים "מה שבראש שלהם". לכאורה הם פועלים לאור הבנתם וחוכמתם הם, והם טוענים להיות עצמאים במחשבותיהם ובבחירותיהם. אך לאור הנלמד מכתבי הקודש, המציאות שונה היא:

■            כל אדם פועל על פי השפעתו של אחד משני הגורמים: אלוהים או השטן. אין מצב ביניים ואין וואקום.

לכן השאלה הפשוטה היא: את מי אתה בוחר כמנהל וכשליט על חייך, מחשבותיך ומעשיך? את אלוהים או את השטן?

יעקב ג 18-13:

מִי בָּכֶם חָכָם וְנָבוֹן? יַרְאֶה נָא מִתּוֹךְ הִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה אֶת מַעֲשָׂיו הַנַּעֲשִׂים בַּעֲנָוָה וְחָכְמָה.14 וְאִם קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה בִּלְבַבְכֶם, אַל תִּתְגָּאוּ. אַל תְּשַׁקְּרוּ בָּאֱמֶת.15 אֵין זוֹ הַחָכְמָה הַיּוֹרֶדֶת מִמַּעַל, אֶלָּא זוֹ שֶׁהִיא אַרְצִית וְנוֹבַעַת מִן הַיֵּצֶר וְהַשֵּׁדִים.16 הֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִנְאָה וּמְרִיבָה, שָׁם מְהוּמָה וְכָל מַעֲשֶׂה רַע.17 אֲבָל הַחָכְמָה אֲשֶׁר מִמַּעַל, רֵאשִׁית טְהוֹרָה הִיא; לְאַחַר זֹאת אוֹהֶבֶת שָׁלוֹם, סוֹבְלָנִית, נוֹחָה לְהִתְרַצּוֹת, מְלֵאָה רַחֲמִים וּפְרִי טוֹב, וְאֵין עִמָּהּ מַשּׂוֹא פָּנִים וּצְבִיעוּת.18 וּלְעוֹשֵׂי שָׁלוֹם פְּרִי הַצֶּדֶק נִזְרָע בְּשָׁלוֹם.

שני סוגים של חֹכמה

בפסוקים 18-13 מציג יעקב את החכמה הנובעת מאלוהים לעומת זו הבאה מעם השטן ומבשרנו החלש. כמו כל דבר בחיים, תמיד קיים מקור וחיקוי. כולם יודעים שהמקור טוב ויקר, והחיקוי הוא זול ורק נראה חיצונית כמו המקור.

כך גם בחכמה: ישנה חכמה הבאה מאלוהים, וישנה "חכמה" הבאה מהשטן. שתי החוכמות פועלות בדרכים שונות, תוצאת פעולתן שונה, ומטרותיהן שונות בתכלית:

  • החכמה שמקורה באלוהים מכוונת את האדם אל הבורא ומכשירה אותו לשירות קדוש ומועיל לכבוד אלוהים— ובסוף חייו היא מביאה אותו לשהות בנוכחות אלוהים לנצח נצחים.
  • החכמה הנובעת מן היצר ומהשטן מרחיקה את האדם ממילוי רצונו של אלוהים ומעודדת אותו לפעול נגד אלוהים ונגד קהילת המאמינים בישוע. היא גורמת לו להעמיד את עצמו ואת ענייניו במרכז — ומביאה אותו לבסוף לריחוק נצחי מאלוהים באגם האש. זה יעשה בתירוצים משכנעים ובפיתויים שקשה לעמוד בפניהם, והכול יבוא באריזה שנראית תמימה, טובה ולעתים אף "קדושה" ומלאת דתיות.

לאור הסיכון הרב שבבחירה מוטעית, הבה ונלמד להכיר את שני סוגי החכמה. נלמד כיצד לבקש ולקבל חכמה מאלוהים, אך נלמד גם להיזהר מזו שמקורה בשטן:

יעקב מזהיר ש"הִיא אַרְצִית וְנוֹבַעַת מִן הַיֵּצֶר וְהַשֵּׁדִים." כן, השטן ושדיו מעורבים מאוד בכל הקשור בחייהם של בני האדם בעולמנו. ישוע אף מכנה את השטן "שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן יב 31, יד 30, טז 11).

השדים הם אכן אמיתיים ופעילים אך חשוב לזכור- הנושע שרוח אלוהים שוכן בו, חזק יותר (יוח"א ד 4)!

בבשורת יוחנן פרק ח מתווכח האדון ישוע עם הפרושים ואומר להם שדחייתם אותו מהווה הוכחה לכך שאינם מכירים את אלוהים ושאלוהים אינו שוכן בהם. ישוע אף מציין שהם עושים את רצון אביהם — השטן (ח 42-41). בזמן שהפרושים ראו בעצמם אנשי מופת בכל הקשור לקיום תורת אלוהים, ראה בהם אלוהים עצמו עוינים לו.

"שר העולם הזה" אינו מביט מן הצד ובחוסר מעש על המתרחש בחיינו ובעולם. יש לו סמכויות נרחבות והשפעה רבה על אנשים ועל מהלכים רבים בעולמנו זה:

  • שאול השליח אומר למאמינים באפסוס (ב 2):"בֶּעָבָר הִתְהַלַּכְתֶּם בָּהֶם לְפִי עִדַּן הָעוֹלָם הַזֶּה, כִּרְצוֹן הַשַֹר אֲשֶׁר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן בִּסְפֵירַת הַבֵּינַיִם, וְהוּא הָרוּחַ הַפּוֹעֶלֶת עַתָּה בִּבְנֵי הַמֶּרִי."
  • …ולקורינתים (ב־קורינתים ד 4): "אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים לְבַל יִזְרַח עֲלֵיהֶם אוֹר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים."

במילים פשוטות, השטן מאוד פעיל בקרב בני האדם במטרה שלא יזהו ולא יקבלו את הבשורה — כדי שלא ייוושעו.

אך השטן גם לא עוזב לנפשם את אלה שכבר נושעו — את ילדי אלוהים המאמינים בישוע. באפסים ו 17-10 מציין שאול שהמאמינים בישוע זקוקים לכל כלי הנשק הרוחניים של אלוהים, "כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם."

שים לב: השטן לא יופיע לנגד עיננו ולא יציע לנו רעיון שמגיע עם שלט אזהרה: "זהירות, רעל תוצרת השטן!". בדיוק כמו שעל הדרך הרחבה שמובילה לאבדון לא כתוב "דרך רחבה" אלא "דרך צרה". ההיפך הוא נכון:

  • השטן מפתה אותנו בדברים שגופנו, הנתון לחטא, נמשך אליהם — דברים שמבטיחים תענוג ו"כיף";
  • הוא גורם לנו להעדיף את דעתנו (ומי לא אוהב את דעתו שלו?) על פני דעתם של אחרים, הנכונה יותר, ואף על פי דעתו של אלוהים כפי שהיא מופיעה בכתבי הקודש;
  • הוא מוביל את האדם המאמין למעשים רעים שיפגעו בעדותו. כך יוכתמו חייו בחטא והוא יהיה מנוע מלפעול במלוא יכולתו בשירות אלוהים;
  • השטן דוחף את המאמינים לכעס, מריבה, מהומה ורכילות, ובכך הוא הורס את האחדות בגוף המשיח — בקהילה.

השטן עושה כל אלה כדי להכשיל את תכנית אלוהים. הרי על פי התכנית שמתגלית בכתבי הקודש אלוהים עומד לרסן את השטן בכוח ולשפוט אותו לאש עולם. השטן משתמש בכל דבר שבבריאה כדי לנסות ולהציל את עורו. כל עוד יש לו תקווה להפר ולו פסיק קטן בתכניתו של אלוהים, ישתמש בבני האדם כבכלים חד־פעמיים להשגת מטרה זו —"ויזרוק אותם לאחר השימוש".

ובכן, מאמינים לא מעטים נפלו ונופלים ברשת השטן. הלך מחשבתם אינו תואם את זה של אלוהים אלא את זה של העולם.

לאור העובדות הנ"ל, שואל יעקב…

פסוק 13:

מִי בָּכֶם חָכָם וְנָבוֹן? יַרְאֶה נָא מִתּוֹךְ הִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה אֶת מַעֲשָׂיו הַנַּעֲשִׂים בַּעֲנָוָה וְחָכְמָה.

חשוב לזכור את ההקשר: המילים "חָכָם וְנָבוֹן" מתארים את אלה העוסקים בהוראה במסגרת הקהילה, ולאו דווקא אנשים הבקיאים בתחום מקצועי או טכני כלשהו. גם כאן מביט יעקב הישר לעיניהם של המורים ודורש מהם דוגמה אישית: "אם אתה מורה ומדריך, הראה זאת באמצעות התנהגות הולמת—בנוסף למילות ההוראה."

הגדרת המונח:     "חָכְמָה"= פיקחות, תבונה, הכושר לשקול כל דבר בהיגיון ובשכל ישר כדי להגיע למסקנה הנכונה.

מהו השלב הראשוני או הצעד הראשון בדרך
אל החכמה?—שלמה המלך אומר: "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה" (משלי ט' 10, תהילים קיא 10).

כלומר, הצעד הראשון לעבר החכמה הטובה הוא הכרת אלוהים באופן אישי ואינטימי וכניעה מוחלטת לרצונו ולדעתו מתוך אהבה ומתוך אמונה כנה.

אנשים רבים טוענים שהם מכירים את אלוהים, אך דוחים את ישוע המשיח. ישוע הדגיש שהוא הדרך, האמת והחיים ואין האדם יכול להגיע אל אלוהים האב אלא דרכו (יוחנן יד 6). לפרושים אמר, שאינם מכירים את אלוהים מכיוון שאינם מכירים אותו— את ישוע (יוחנן ח 19, 42, יג 20).

לפיכך,…

  • הכרה אינטימית ואמיתית של אלוהים משמע הכרת ישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא (רומיים י 10-9). ידיעה כנה ואינטימית של אלוהים מעניקה כפרת חטאים — ישועה;
  • ישועתו של אדם מתבטאת בנוכחות רוח אלוהים בחיי האדם המאמין (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17, אל הגלטים ה 22-23);
  • ברוח אלוהים שוכנת כל חכמת אלוהים, והיא נתונה לנו כדי שנשרת אותו בדיוק על פי רצונו ולכבודו. ללא רוח אלוהים, לא נוכל לעשות שום דבר יעיל וקדוש עבור אלוהים אשר ייזקף לזכותנו (א־קורינתים ג 17-10, ב 16-10).

אם כן, כשיעקב שואל, "מִי בָּכֶם חָכָם וְנָבוֹן?" הוא בעצם אומר: "את מי מכם מנחה רוח אלוהים?— עליו להוכיח את קרבתו לאלוהים ואת מסירותו לדבר אלוהים בכך שינהג בצורה נעימה. חכמתו אמורה לעזור לסובבים אותו ולא לפגוע בהם או לגרום להם לכעס, לקנאה ולפירוד."

יעקב מתייחס לחכמה ולבינה שעוזרות לנו להבין את המתרחש סביבנו לאור הכרת אלוהים ודברו. לאחר מכן הן תעזורנה לנו להסיק מסקנות וליישם את דעת אלוהים בכל מקרה ועניין בחיי היומיום שלנו:

  • איך לענות לאנשים;
  • איך לחיות בצוותא;
  • כיצד לסלוח;
  • על מה לוותר ועל מה להתעקש;
  • עם מי לדבר וממי להתרחק או להתעלם;
  • עם מי להרחיב נושא שיחה ועם מי לסגור עניין במילה או שתיים;

וכן הלאה.

חכמת אלוהים ובינתו מעניקות לילדי אלוהים את הידע להשגת אחדות ואהבה בין ילדי אלוהים, ואת הסבלנות לשמר אותן.

"…הַנַּעֲשִׂים בַּעֲנָוָה."—חכמת אלוהים ובינתו עוזרות לנו להישאר ענווים, כך שאחרים יוכלו לראות בנו יותר ויותר את ישוע ופחות את עצמנו. הן מאפשרות לנו לחיות חיי חסידות (א־טימותיאוס ו 11; א־פטרוס א 3).

 

חכמה שאיננה מאלוהים

יעקב ג 16-14:

וְאִם קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה בִּלְבַבְכֶם, אַל תִּתְגָּאוּ. אַל תְּשַׁקְּרוּ בָּאֱמֶת.15 אֵין זוֹ הַחָכְמָה הַיּוֹרֶדֶת מִמַּעַל, אֶלָּא זוֹ שֶׁהִיא אַרְצִית וְנוֹבַעַת מִן הַיֵּצֶר וְהַשֵּׁדִים.16 הֵן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִנְאָה וּמְרִיבָה, שָׁם מְהוּמָה וְכָל מַעֲשֶׂה רַע.

לחכמה שאיננה באה מאלוהים יש סימני היכר ותוצאות שליליות, אותם מתאר יעקב:

"קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה בִּלְבַבְכֶם."— בין המאמינים שוררים יחסים עגומים, שמקורם בגישת הלב.

"קִנְאָה" נמצאת וגדלה במקום בו פסה האהבה, ננטשה ונשכחה.

"קִנְאָה מָרָה" ממלאת לב אדם שלנגד עיניו עומדת אך ורק טובתו האישית, גם במחיר דריסת הזולת או ניצולו. במקום בו "חוגגת" קנאה מרה, שם מקדשת המטרה את כל האמצעים.

"קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה" שוכנות בלב אדם פגוע. אין בו הרצון לסלוח, וכל מה שמעניין אותו זה הוא עצמו.

לשכאלו אומר יעקב:

אין לכם שום סיבה לפאר את עצמכם, להתגאות במה שאתם עושים או בדרגה אליה הגעתם.

השתמשתם באמת כדי להשיג את מבוקשתכם ולא כדי לעשות את רצון האלוהים בענווה ואהבה.

עבורכם הייתה האמת כלי לנגח בו אחרים ולהצדיק את מעשיכם.

לא נכנעתם לאמת, אלא השתמשתם בה כדי להשפיל אחרים או להתעמר בהם. דברתם ופעלתם בשמו של אלוהים ובסמכותו כדי לקדם את עצמכם בלבד, ובדרך זו ביזיתם את אלוהים.

התנהגות שכזו אינה נובעת מאלוהים.

אל תחשבו ולו לרגע שהשגתם את עושרכם ומעמדכם בעזרת חוכמת אלוהים וברכתו.

הגעתם לאן שהגעתם מפני שמכרתם את נפשכם לשטן ולתאוות בשרכם.

אילו היה זה אלוהים המניע אתכם, כי אז היו שוררים ביניכם אחדות, שלום ואהבה.

במקום בו נותנים לשטן ולתאוות הבשר את השליטה על השכל, שם יפרחו הקנאה, המריבה, הפירוד, הכעס, הכאב וחוסר השלום בין בני האדם.

זוהי טביעת האצבע המדויקת של השטן בכבודו ובעצמו.

כשפניו האמיתיות של השטן מתגלות, לעיתים מאוד קשה להחזיר את הגלגל אחורנית ללא צלקות וזיכרונות מרים.

החכמה הבאה מלמעלה

בפסוקים 18-17 מציג יעקב את מה שהוא ההיפוך של החכמה הארצית הנובעת מהשטן – את פריה הנפלא של חכמה הנובעת מאלוהים:

אֲבָל הַחָכְמָה אֲשֶׁר מִמַּעַל, רֵאשִׁית טְהוֹרָה הִיא; לְאַחַר זֹאת אוֹהֶבֶת שָׁלוֹם, סוֹבְלָנִית, נוֹחָה לְהִתְרַצּוֹת, מְלֵאָה רַחֲמִים וּפְרִי טוֹב, וְאֵין עִמָּהּ מַשּׂוֹא פָּנִים וּצְבִיעוּת.18 וּלְעוֹשֵׂי שָׁלוֹם פְּרִי הַצֶּדֶק נִזְרָע בְּשָׁלוֹם.

כשאנו מדברים על החכמה אשר ממעל, יש להבהיר מספר נקודות על מנת שנבין מדוע עלינו לינוק מחכמה זו בלבד:

  • המאמינים בישוע המשיח כאדון וכמושיע מן החטא נקראים "ילדי אלוהים" ו"יורשי נחלת אלוהים". מסיבה זו ומהסיבות הבאות עלינו לזכור תמיד, שמקור חכמתנו חייב לבוא מאלוהים בלבד (גלטים ד 7-1).
  • הנושעים מקבלים "דרכון" חדש, וכעת יש להם אזרחות חדשה ונצחית הנקראת "אזרחות השמים". אנו אזרחי מלכות אלוהים (פיליפים ג 20). משמע, שעלינו לחיות בעולם הזה על פי הכללים הראויים למלכות אלוהים.
  • המאמינים בישוע נקראים גם "שגרירי המשיח". משמע, שעלינו לייצג את רצונו של האדון ישוע, את תוכניתו ואת הלך מחשבתו באופן מדויק ובאמונה שלמה וכנה. אנו הננו "איגרתו הכתובה" של המשיח ישוע. משמע, שהלא נושעים שאינם בקיאים בכתוב בכתבי הקודש לומדים אודות אלוהים ודברו דרך התנהגותנו ופועלנו בעולם. מעשינו צריכים להיות כזבח לאלוהים, כריח הניחוח של כבודו (ב־קורינתים ה20, ב-קורינתים ב 14 – ג 3).
  • כמאמינים אנחנו נדרשים להימלא ברוח אלוהים. כתוצאה מהמלאות זו אנחנו אמורים להבין את רצון האלוהים ולציית לו באופן מוחלט ומתוך רצון בכל דבר ועניין (אפסים ה 19-18).
  • בישוע המשיח "צְפוּנִים … כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת," ולכן חובה לפנות אליו כאל מקור החכמה (קולוסים ב 3).
  • אזרחי השמים נדרשים לקדם את מלכות האלוהים בדיבור ובמעשים. אלוהים מצדו מבטיח למלא את חלקו: הוא יברך אותם וימלא את כל מחסורם (מתי ו 33).
  • כמאמינים אנחנו נדרשים להתמיד בתפילה, כי דרכה שופכים אנו את ליבנו בפני אבינו שבשמיים, מבטאים את תלותנו בו ושומרים על אפיק תקשורת חשוב והכרחי עמו (ב־תסלוניקים ה 17).

כשמחברים את כל הנתונים הללו מגיעים למסקנה ברורה:

אם רוצים אנו לעשות דבר מועיל לכבודו של אלוהים, בשיתוף עימו ובעל ערך נצחי בתכליתו, עלינו לבקש את הכלים והיכולת לכך מאלוהים בכבודו ובעצמו.

למדנו כבר מהיכן נובעת החכמה הארצית ולאן היא מובילה את המלאים בה. לאור זאת אני מקווה שברור לכל מאמין, שחלה עליו החובה לפנות לאלוהים כדי לקבל חכמה המניבה פרי מבורך ונצחי — פרי שמפאר את שם האדון ישוע (א 5).

לעומת הפרי העגום של החכמה הארצית (פס' 16-14), מונה כעת יעקב את המאפיינים של חכמת אלוהים:

א.           ענווה: צניעות, כנות, ביישנות, שפלות רוח, הכנעה, הפחתה בערך עצמך, חוסר גאווה, הסתפקות במועט.

ענווה אינה חולשה, להיפך — היא כוח המצוי בשליטה.

אדם עניו וירא אלוהים יודע, שענוותו היא התשתית שעליה באים לידי ביטוי מלוא כוחו ודרכו של אלוהים ולכן הוא זוקף כל הצלחה ורווח לא לעצמו כי אם לאלוהים בלבד.

הדוגמא היאה ביותר היא זו של האדון ישוע המשיח. למרות היותו אלוהים בכבודו ובעצמו, הוא רוקן את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה לאחד האדם. כאדם, השפיל האדון ישוע המשיח עצמו וציית לרצון אלוהים האב עד מוות, עד למותו על הצלב. לכן הגביהו אלוהים האב ונתן לו את השם הנעלה על כל שם… (ראה אל הפיליפים ב 5-11).

ב.           טוהר: טהרה, ניקיון, זכות, צחות, לובן, חוסר-טומאה; פרישות, צניעות, הינזרות, תום.

מכיוון שה' טהור, כל דבר שיבוא ממנו יהיה אף הוא תמים וטהור. חכמת ה' תורנו טוהר על מנת שנוכל לשרת אותו. אצל ה' אין המטרה מקדשת את האמצעים.

ג.            אוֹהֶבֶת שָׁלוֹם: חכמה ארצית שואפת לתחרות ולמלחמה, אך חכמת ה' שואפת לשלום. לא לשלום בכל מחיר. ה' לא מתפשר, ה' אינו "מטאטא" חטאים מתחת לשטיח, אלא דורש שנתוודה על חטאינו, ורק אז יטהר אותנו מכל עוולה (יוח"א א 9). השלום האולטימטיבי הוא הסרת העוינות בין האדם לאלוהים באמצעות כפרת חטאים שתינתן לנו בזכות קורבנו של ישוע המשיח (אל הרומיים ה). מכאן, המונח "אוהבת שלום" מתייחס למצב בו אנו אוהבים את דרך החיים המתבטאת בקדושה ובטוהר הרחוקים מן החטא. ואם אחד מאיתנו נופל בחטא, אזי נתמוך ונעודד אותו להתוודות על חטאו ולחדש את השלום עם אלוהים ועם שאר האחים והאחיות באמונה. בו בזמן נתפלל ונבקש מאלוהים את הכוח לסלוח (אל הגלטים ו 1-2, אל האפסים ד 32).

ד.           סוֹבְלָנִית, נוֹחָה לְהִתְרַצּוֹת: הופכת אותנו לאנשים שנוח לחיות במחיצתם ולהסכים להם. רחומה ומלאה פרי טוב — חכמת ה' גורמת לנו לראות תוצאות ברוכות בעמלנו וביחסינו עם אחרים. בחכמת ה' אין משוא פנים וצביעות. אנו רואים ומקבלים כל אדם כילד שווה של אלוהים.

שימו לב: פרי החכמה דומה ומקביל ל"פרי רוח הקודש" שבא לידי ביטוי בחייהם של ילדי ה' (גלטים ה 23-22). פרי הרוח הוא סל תכונות האופי של האדון ישוע ומהווה הוכחה לנוכחותה של רוח הקודש ולפעולתה בחיי האדם המאמין. אם נאפשר לאלוהים לשלוט בחיינו ולפעול בחופשיות בכל תחום, יהיו לכך תוצאות ברורות. אם נזרע את חכמת אלוהים — נקטוף את צדקתו.

סיכום לפרק ג:

חכמה ארצית שונה מהחכמה השמימית במקורה, בתכליתה ובפירותיה:

 

חכמה ארצית

 

 

חכמה שמיימית

חכמה ארצית נובעת מן השטן ומיצרנו החוטא; חכמה שמימית נובעת מאלוהים;
חכמה ארצית מתמקדת בי ובטובתי, גם על חשבון   טובתם של אחרים; חכמה שמימית מתמקדת במילוי רצון אלוהים   ותכלית פועלו בחיי בני האדם. היא מתמקדת בטובת הכלל ומקדמת את האינטרסים של   מלכות אלוהים;
חכמה ארצית היא הטוב ביותר שיש לשטן להציע   לנו: שנאה, כעס, כאב, צער— ואבדון. חכמה שמימית היא הטוב ביותר של אלוהים עבורנו:   שלום, שלווה, קדושה, שירות טהור, שמחה— וחיי נצח.

עם נתוני השוואה שכאלה, הלוואי שלעולם לא נשאף למלא את חיינו בחכמה ארצית.