תפקיד האישה

משפחה הבנויה על ידיעת אלוהים וציות לרצונו מהווה יסוד איתן לקהילה וגם לעם.

השטן יודע זאת ומשקיע מאמצים רבים לקעקע את החוסן הרוחני של התא המשפחתי.

הדרך היחידה להתמודד עם נכלי השטן היא בעזרת כל כוח אלוהים הניתן לנו בתנאים הבאים:

א. לקבל את ישוע כאדון ומושיע מן החטא, ובכך להבטיח את שכינת רוח אלוהים בך.

ב. לחיות על פי הדרכת רוח אלוהים המבוססת על דבר אלוהים – התנ”ך והברית החדשה.
בשני השיעורים הקודמים למדנו את הנדרש מבעל ורעיה משיחיים במסגרת הנישואין.

לעומת זאת, במציאות ישנם מקרים לא מעטים שבהם רק אחד מבני הזוג הנו מאמין.

ביודעינו את האתגרים הקשים הקיימים בחיי בני זוג מאמינים, על אחת כמה וכמה הקושי גדל בין זוגות מעורבים. זיכרו את פקודת האדון: לא להתחתן ולבוא בשותפות כה מחייבת עם בן זוג שאינו מאמין (שנייה לקורינתים ו 14-18).

אלוהים דורש מהקהילה להעניש במשמעת קהילתית את אלו שיעשו כך. במקרה שלנו, אנו מתייחסים לזוגות, שלאחר נישואיהם אחד מבני הזוג החל להאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא.
שמעון השליח כתב את האיגרת הראשונה שלו למאמינים באיזור אסיה הקטנה (א 1) בתקופה קשה. היא נועדה לעודד אותם לחיות חיי קדושה: במקום עבודתם ובקרב משפחתם, בין אנשים הלועגים ובזים להם, ומנצלים אותם, בגלל היותם מאמינים בישוע.

שמעון השליח הזכיר למאמינים, שהסבל שהם סובלים עבור יקיריהם והסובבים אותם הנו קטן לעומת הסבל שישוע סבל עבורם. השליח עודד שעדותם יכולה להיות כלי בישועת הסובבים אותם. הוא אף מסיים את האיגרת בציון הברכות והכבוד המחכים לאלו הנושאים על גופם ונפשם את הצלקות שנבעו מנאמנותם לאדון.
בפרק ג 1-7 שמעון מתמקד בנשים ובגברים הנשואים לבני זוג שאינם מאמינים.

שמעון מנחה את בן הזוג המאמין להתנהג לאור הדוגמה שישוע הראה לנו. לכן הוא פותח במילים: “כן גם אתן…” (פסוק 1), “וכן אתם, הבעלים…” (פסוק 7).

ולכן, עוד לפני שאנו מפרטים את הפסוקים, ראוי שנזכור: הבנת הפסוקים ועשייתם הנכונה תלויים בהכרת ישוע המשיח – ראו אותו ועשו כמוהו.
פסוק 1:

“כן גם אתן, הנשים, הכנענה לבעליכן; וכך, אם יש שאינם מצייתים לדבר, יקנה לבם לא על-ידי דיבור אלא על-ידי התנהגות הנשים”.
כבר בפסוק הראשון שמעון השליח מציין את אופן החיים הנדרש מהרעיה המאמינה כלפי בעלה, ואת התקווה.

התקווה: ישועתו של הבעל.

אופן הפעולה: כניעה והתנהגות משיחית.

למרות שהבעל אינו מאמין, אלוהים עדיין מצפה ממך להיכנע לו. משמעות המילה ל”היכנע”, זה לקבל את סמכות הבעל ולציית לרצונו (כמובן מבלי להפר את החוק).
שמעון השליח מאוד ברור: אם הבעל מסרב לשמוע לכתוב בתנ”ך כסמכות, אז הדבר יעשה על-ידי יישום דבר אלוהים בחיי אשתו: לחיות את המילים.

במילים אחרות: מה שהוא מסרב לשמוע, יבוא בצורה חזותית ומעשית דרך חייה של אשתו.

אין הדבר אומר שאי אפשר לדבר, אלא שעיקר העדות והדגש יבוא דרך סגנון החיים המשיחי.
לפני שאמשיך, חשוב שנבחין בגישה מאוד חשובה של אלוהים:

למרות ששמעון השליח מתייחס למצב שבו אחד מבני הזוג אינו מאמין, הוא אינו מלמדינו איך לפרק את הקשר, אלא איך לקרב את בן הזוג לישועתו. תקוותינו היא לאחד ולהשלים, ולא לפרק.

הפסוק הראשון מציין שהתנהגותה הנכונה של האישה הנו בסיס יעיל לקרב את הבעל למושיעו; ובהמשך, שמעון מפרט מהי ההתנהגות הנדרשת מאישה משיחית הנשואה ללא מאמין.
פסוקים 2-6:

“… בראותם את התנהגותכן הטהורה המלווה ביראה. ופארכן אל יהא פאר חיצוני של מחלפות שער ועדי זהב ובגדים, אלא האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים. כך התקשטו בעבר גם הנשים הקדושות והמייחלות לאלוהים, בהיכנען לבעליהן; כשרה אשר שמעה בקול אברהם וקראה לו אדון. ואתן נהייתן בנות לה, אם אתן עושות את הטוב ואינכן פוחדות פחד.”

בפסוקים הללו שמעון השליח מציין מספר תכונות חשובות:

התנהגות טהורה המלווה ביראה, ענווה, שקט נפשי, כניעה.

תכונות אלו לא ניתן לרכוש בשוק; אלו הן תוצאות של פרי הרוח שאלוהים הבטיח לילדיו הכנים.

אל הגלטים ה 22-25: “… פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענווה, ריסון עצמי – על מידות כאלה אין תורה חלה. האנשים השייכים למשיח צלבו את בשרם עם תשוקותיו ותאוותיו. אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על פי הרוח. אל נא נהיה שואפי כבוד שוא, המתגרים ומקנאים איש ברעהו”.

פרי הרוח – זה סך כל תכונות האופי של ישוע המשיח הקיימות בתוכינו.

תכונות אלו משתבחות ככל שאנו מתבגרים באמונה ומאפשרים לרוח אלוהים לשלוט בחיינו.

אם לא אחד מהם מתבטא בחייך, אנא בדוק היטב את עומק הכרתך את ישוע כאדון ומושיע.
א. התנהגות טהורה המלווה ביראה:

ז”א שאין בה כל דופי מוסרי. לבה של האישה נתון כולו לבעלה – לבה ושפתיה שווים.

למרות שבעלה לא נושע, היא מכבדת אותו, ואין לה שום אדם אחר או תוכנית אחרת בלבה.

היא משרתת את בעלה על פי עקרונות דבר אלוהים, ומתמסרת לבעלה לא מתוך כורח, אלא מתוך כבוד למעמדו ואהבה אליו.

כל מעשיה נעשים על מנת לרכוש את לבו עבור אלוהים, ולא איך להיפטר ממנו ולהתרחק מחברתו.

שום דבר אינו קל! ולכן, חשוב לזכור להתפלל לכוח ולחכמה – עבור בן הזוג – ולפתח קירבה אישית יום יומית עם המושיע, שהנו חמצן חיינו.
ב. ענווה:

ענווה – היא מילה כה קטנה אך אוגרת בתוכה משימה הכי גדולה. משה היה העניו מכל בני האדם, ולמה הייתה הכוונה?

הוא שרת את אלוהים והקדיש את חייו לכך. הוא הבין שכל דבר שנעשה דרכו, ניתן לו כחסד מאלוהים. הוא הבין שכל הכוח וההצלחה שנעשתה דרכו, היו למעשה כוחו וחכמתו של אלוהים.

ענווה – היא כאשר אנשים הסובבים אותך שומעים דרכיך יותר ויותר את אלוהים, מאשר אותך, את עצמך!
ואיך הענווה והטוהר מתבטאים באופן מעשי?

כשאת מתכוננת לצאת החוצה ועומדת מול המראה, אילו שיקולים את עושה בבחירת בגדים? מהם השיקולים באיפור? את מי את מנסה להרשים, ואת תשומת לבו של מי את מנסה למשוך?

מהם השיקולים בקניית דברים?

דבר אלוהים לא מעודד נשים מאמינות לא להראות יפות. אלא, שהדגש יהיה על יופיים הפנימי ולא החיצוני. ישנם מאמינות ומאמינים יפיפיים, אדרבה, שימו לב שהדגש יהיה על אופי משיחי – ולא על איכות הבגד והתכשיט.
שמעון השליח מלמד שנקדיש תשומת לב רבה לפאר הפנימי: לפאר שלעולם לא נשחת.

יופי חיצוני מתבלה, ויורד עם הזמן. האישה והגבר היפים ביותר מתבלים עם השנים.

והנה תכונות כמו: ריסון עצמי, סבלנות, אהבה, נאמנות, טוב לב, אורך רוח, שמחה, שלום – הם כאלו שרק משתבחים.

אישה או גבר יפייפיים נמאסים מהר מאוד כשהם מבטאים תכונות רעות, כמו חוסר שלום, חוסר סבלנות, חוסר נאמנות וכו’; ולעומתם, כמה נעים לשבת ליד אנשים שלא ניחנו ביופי חיצוני בולט, צעירים או מלאי קמטים, אך הם מלאי שמחה, שלום, נאמנות, ריסון עצמי, נדיבות וכו’.
יופי חיצוני מושך להתקרב, אך אין בכוחו בלבד לשמור על קירבה. יופי פנימי, ברגע שמורגש, הנו הבסיס שעליו בונים קירבה נצחית.
שמעון מפנה את הנשים לדוגמה מן התנ”ך: ראו את שרה אשת אברהם. גם היא שמעה לקול בעלה וקראה לבעלה – אדון! העניין הוא לא רק לראות את הבעל כראש, אלא גם להכיר בעובדה הזו מתוך הלב.
התגובה הראשונה לעתים היא: מה, שאני אהיה פראיירית? הוא ינצל אותי לרעה…

זיכרי: הציות שלך הוא קודם כל לאלוהים. העולם לעתים מכנה אותנו פראיירים, אך אלוהים מכנה אותנו תמימים. שלמה המלך אמר בספר משלי (ב 7) שאלוהים “מגן להולכי תום”.

כשאנו מצייתים לאלוהים מתוך אהבה ואמונה – אלוהים הוא מגננו. הוא אל-שדי עבור אלו ההולכים לפניו תמימים – בראשית יז 1: “…התהלך לפניי והיה תמים”.
לטימותיאוס הצעיר שאול השליח הזכיר ש: “אלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה וישוב הדעת…” וזאת, כדי לעודדו להמשיך ולציית לאדון בידיעה שהאדון שומר על ילדיו (שנייה לטימותיאוס א 7-8).
בעיות לא פשוטות הנן מנת חלקן של נשים הנשואות ללא מאמין; וכמו כן, הגברים הנשואים ללא מאמינות:

לעיתים נאסר על הנשים להתחבר עם מאמינים; לא לקרא בדבר אלוהים ליד בן הזוג, ולא לשתף את ילדיהם במסגרת משיחית.

אני חושב שעל האישה לציית לבעלה, אך לקנות את אישורו דרך נאמנותה, טוהרה וענוותה – דרך ציותה לרצון המשיח.

נשים או גברים הנשואים לבן זוג שאינו מאמין: דעו, שחיים אלה עלולים להיות קשים, וייתכן שאת הפרי לא תראו במהלך חייכם!

זיכרו שבסופו של דבר אתם מצייתים לאדון, ואת הגמול תקבלו במלואו ממנו!
בנוגע לגברים מאמינים הנשואים לבת זוג לא מאמינה – לימדו בעל פה את פסוק 7:

“וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עמהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם”.

כן, היא לא מאמינה עדיין, אך אם לא תאהב אותה ותכבד אותה כשותפה – אלוהים יעכב את תפילותיך. שלא יהיה כך בחיינו!
לסיכום:

  1. שמעון מנחה את בן הזוג המאמין להתנהג לאור הדוגמה שישוע הראה לנו.

במילים אחרות: התנהגות משיחית בנויה על בסיס ההכרה את ישוע כאדון ומושיע.
2. כשסבלנות, אהבה, שלום, ריסון עצמי, ענווה ונדיבות נראים בחייו של בן זוג מאמין, יביא הדבר לכך שהבן זוג הלא מאמין ירצה את אותו הדבר. בחסד ה’ ייתכן שהוא יבחן את נפשו ויתקרב למושיעו.
3. כשאנו רואים את הקושי בחיי נשואים, גם בתוך משפחות מאמינות, על אחת כמה וכמה הקושי גדל בין זוגות מעורבים.

זיכרו את פקודת האדון: לא להתחתן ולבוא בשותפות כה מחייבת עם בן זוג שאינו מאמין (שנייה לקורינתים ו 14-18).
4. נשים, התפללו עבור בעליכן!

בעלים, התפללו עבור רעיותיכם!

אהבו את בן זוגכם בראשונה מתוך ציות לאדון, והוא יגמול לכם.