תחזוקה רוחנית – חלק א’

בשורת מתי ז 24-27.

אחד מהמשלים הידועים ביותר בכתבי הקודש הינו משל ‘הבית על הסלע’, הכתוב בבשורת מתי ז 24-27.

  1. “…לכן כל השומע את דברי אלה ועושה אותם יהיה דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על הסלע.
  2. הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא, אך הוא לא נפל, כי יוסד על הסלע.
  3. וכל השומע את דבריי אלה ואינו עושה אותם ידמה לאוויל אשר בנה את ביתו על חול.
  4. הגשם ירד, באו השטפונות ונשבו הרוחות והלמו בבית ההוא. נפל הבית וגדולה הייתה מפלתו.”

ברוב המקרים שבהם שמעתי אנשים מצטטים את המשל הזה, הם אמרו שהאמונה בישוע היא הבטחון והאיתנות של חיינו [ראה פסוקים מקבילים: מתי טז 18-19 – על הסלע הזה אבנה את קהילתי… וכן ירמיה ב 12-13 – עזבו מקור מים חיים וחפרו בורות שלא יחזיקו המים…].

אומנם כן, אך התשובה הזו אינה תשובה מלאה!

ברוב המקרים, אותם אנשים התעלמו מן התנאים שהאדון ישוע הציב כדי לחוות את החוזק והבטחון ש “הסלע” מציין במשל. ומהו התנאי?

“…כל השומע את דברי אלה ועושה אותם…”.

על אלו דברים האדון ישוע מדבר? אילו דברים השומע צריך לעשות כדי לחוות את כל שהמשל מבטיח?

תשובה:

האדון ישוע מתייחס לכל הדברים וההוראות שאמר לאורך ‘הדרשה על ההר’ שמתחילה מפרק ה 3. רק מי שיקיים באמונה ואהבה את כל הסעיפים, יחווה עד תום את מהות: ‘הבית על הסלע’. מי שידחה את המילים והדברים של האדון, מוכיח שהוא אוויל – אדם הבונה את ביתו על חול.

לאחר שיוחנן המטביל הכריז אודות בואה של מלכות אלוהים, הופיע האדון ישוע כדי לציין את הקמתה – לו יקבלוהו בני ישראל [קבלתו כמלך מהווה תנאי לתחילת ההבטחה – תהיו לי ממלכת כוהנים, ככתוב בספר שמות יט 5-6. לו ידחוהו, ההתגשמות תידחה לעת שובו של המשיח ישוע].

בדרשה על ההר האדון ישוע הציג את הכללים והתכונות הנדרשים מאזרחי מלכות אלוהים.

בשיעור זה אני אסכם ממש בקצרה את הרעיונות המרכזיים בדרשה על ההר.

א. האשרי (מתי ה 3-12).

האדון ישוע פתח בסדרת התנאים המבטיחים ברכה לאלו אשר הכניעו את חייהם וחפצם ביד אלוהים.

מבורכים אלו הנסמכים לחלוטין על רוח אלוהים.

מבורכים אלו הכואבים את מעשי החטא הנפוצים בעולם ומתרחקים מן הרע על כל צורותיו [ראה את הדמיון לדברי ישעיה הנביא בפרק סו 1-3].

מבורכים הענווים אשר יודעים היטב שכל דבר טוב וראוי בחייהם נעשה בזכות אלוהים.

מבורכים אלו הצמאים לשמוע ולעשות את רצון אלוהים.

מבורכים אלו שאינם רק מתעסקים בעצמם ובעניניהם, אלא דואגים לזולת ומעניקים לאחרים כפי שהיו מעניקים לעצמם.

מבורכים אלו שידם אינה במעל ומוחם אינו עוסק במרמה.

מבורכים אלו הרודפים שלום ולא עוסקים כל העת במריבה, תככים, רכלנות וצביעות.

מבורכים אלו המוכנים לסבול ולהירדף בעבור ציותם ונאמנותם לאדון ישוע.

ב. בהמשך דבריו, האדון ישוע מציין ומפרט איך צריכים להתבטא חיים משיחיים מעשיים

  1. אתם מלח הארץ ואור העולם (מתי ה 13-16)

ישנם הטוענים שהם נושעים ויראי אלוהים, אך חייהם אינם שונים מאלו החיים סביבם שאינם מכירים את אלוהים.

כאלו אנשים אינם מבליטים את שייכותם לאדון. אינם מנצלים כראוי את ההזדמנויות שאלוהים מעניק להם כדי לחלוק את אמונתם. אינם מצייתים להנחיות אלוהים שבכתובים ולכן אינם מהווים דוגמא ומופת לסובבים אותם. כאלו אנשים לא עומדים על אמונתם, כי העולם מענג אותם יותר. הלכלוך של העולם מושך אותם כפי שהוא מושך את הלא נושעים. הם אינם מוכנים לסבול בכלל עבור אמונתם וימצאו את כל הסיבות שבעולם מדוע זה בסדר לחטוא ולא לציית לדבר אלוהים.

לעומתם יש את אלו שבטחונם באלוהים יציב ואינם חוששים או מתביישים לציין את אמונתם בישוע.

אלו האנשים החיים בעולם הזה, אך סגנון חייהם ומהלך חייהם תואם לנדרש במלכות אלוהים. מה שיקר לאלוהים – יקר גם לחייהם האישיים.

אין להם חלק במעשי רשע, פשע וחוסר אמת.

הם מוכנים לספוג את עלבונות בני האדם בגלל אמונתם.

למרות הקושי בחיים משיחיים, הם מתמידים בכך וגם מבלי ידיעתם והבנתם, הם מהווים עדות חיה אודות ישוע והבשורה, ואור הישועה וחסדי אלוהים לכל הסובבים אותם. מי שהופך שותף לדרכם ואמונתם, מגלה שיש טעם ותכלית לחיים – מלח ואור!

  1. צדקה גדולה מצדקת הסופרים והפרושים (ה 17-20)

ההנהגה הדתית התכסתה בכסות דתית למופת, אך חסרו את האמונה המושיעה המניבה צדקה (מתי כג). הם יצרו דרך לצדקה שאינה כוללת את האדון ישוע, ולכן אחזו בידם דת מלאת מעשים אך חסרת ישועה (אל הרומים ט 30 – י 4).

הם לימדו את העם לעשות המון, אך לא על פי רצון אלוהים ולא מן המניעים הראויים.

אלוהים אינו דורש מאיתנו כסות דתית חסרת תוכן, אלא חיים המלאים ציות לדבר אלוהים הנובעים מאמונה בישוע כאדון מכפר חטאים ואהבת אלוהים.

מעשי צדקה אינם מסתכמים בלתת תרומה לנזקק או להעביר זקנה את מעבר החציה.

מעשי צדקה זה סגנון חיים המלא ביישום מדויק של הוראות אלוהים.

–          אהבת יהוה

–          אהב את רעך כמוך.

–          היה נאמן לאשת נעוריך.

–          היי כנועה לבעלך ותתמכי בו ותעודדי אותו למען יגדל בדעת אלוהים ויישם זאת בחיי המשפחה.

–          אל תתבייש בבשורה ואל תתכחש לאמונה באדון ישוע

–          התחברות עם מאמינים

–          תפילה והלל

זיכרו תמיד: גם השדים מאמינים שאלוהים קיים, אך אינם נושעים! (איגרת יעקב ב 19)

אמונה מושיעה מתבטאת ביישום רצון אלוהים בכל תחום בחיינו מתוך אהבת אלוהים וכניעה לרצונו.

  1. כעס והתפייסות (ה 21-26)

אחד ממשפטי ‘האשרי’ הוא רדיפת השלום.

אחד מהמכשולים לשלום זה גאווה. גאווה אינה מאפשרת התפייסות. הגאווה מרמה אותך וגורמת לך לחשוב שאתה הרבה יותר ממה שאתה באמת.

כולנו ראינו תרנגול המהלך בלול כאילו הוא ריבון עולמים. ההורמונים של אותו תרנגול מרמים אותו לחשוב שהוא יותר גיבור ממה שהוא באמת…המסכן אינו יודע שבסוף היום הוא יהיה מרק עוף.

אנו היודעים טוב יותר ממנו מבינים עד כמה אותו תרנגול חסר חכמה ואף טיפש.

כך בדיוק פועלת הגאווה בחיי האדם.

חשיבות עצמית מופרזת, חוסר רצון לוותר, חוסר אהבה, רק מנציחים את המריבה וחוסר השלום. זיכרו שמקור הגאווה מהשטן בכבודו ובעצמו.

ואותו אדם המאפשר לגאווה לרמות אותו וחושב עצמו ליותר מישהוא באמת, אינו מבין שבסוף היום אלוהים גם יכול לקרא לו לבית דין של מעלה…

כך הדבר נכון בחיי משפחה ובחיי האדם באופן כללי.

מי שאינו רודף שלום הריהו גם אינו מוכן לסלוח ולוותר.

אדם שכזה חייב לדעת שאלוהים גם לא יענה לתפילותיו (פטר”א ג 1-7).

חיים חסרי שלום, אלו חיים המנוגדים בתכלית לחיים המפארים את אלוהים. אלו חיים הפועלים נגד השם של אלוהים שהרי אחד משמותיו של אלוהים זה: שלום (שופטים ו)

מי שרודף שלום – זוכה לשלום רב! אלוהים חי בו ומברך את מעשי ידיו.

  1. ניאוף וגירושין (ה 27-37)

השלמות האלוהית מורכבת משלוש הוויות. ההרמוניה המושלמת בין ההוויות היא הדוגמא והמופת לחיי הנישואין והמשפחה.

אלוהים ברא את האדם בצלמו ודמותו, וייסד את מוסד הנישואין שדרכו הוא משקף את האחדות האלוהית.

ניאוף וגירושין הם מעשי החטא הקיצוניים אשר מפרים בגסות את צלם אלוהים, ואת התכלית לשמה אלוהים ברא אותנו וייסד את מוסד הנישואין.

אלוהים שונא חטא, אך את הניאוף והגירושין הוא מתעב.

לכן, עלינו לברוח מכל דבר שנקרא ניאוף – ראו את דברי איוב בפרק לא.

על שני בני הזוג לשמור את קדושת הנישואין מכל משמר. לא לאפשר לשום דבר ולשום מחלוקת לגרום לריחוק ופירוד שבסופו של דבר יעודדו ניאוף.

  1. אהבת הצדק ואהבת האויב (ה 38-48).

מצוות ‘העין תחת עין’ ‘שן תחת שן’ מעולם לא נועדה ללמדנו להתנקם בפוגעים בנו. המצווה בסך הכל מלמדת את גבולות הדין. אל תפגע ואל תעניש מעבר למידה הראויה.

כל דבר הסוטה ממסגרת הצדק, אינו מבורך ואינו נתמך על ידי אלוהים.

המצווה אינה מלמדת שאסור לרחם או לסלוח. מידת הרחמים גדולה מן הצדק.

האדון ישוע הוכיח שהרחמים והחסד גדולים מן הצדק בכך שתכנן את ישועתנו עוד שהיינו אוייביו (אל הרומים ה 10).

לפיכך, גם אנו חייבים לראות את אוייבנו דרך עיני אלוהים – בני אדם הזקוקים לישועה.

אם נפעל כך, לא נאפשר לליבנו להתבוסס בשנאה ומוחנו להגות ברשע.

אם כך אנו נדרשים לחשוב ולפעול כלפי אויבינו, על אחת כמה וכמה עלינו לאהוב את בני משפחתנו.

על אחת כמה וכמה חייב הבעל לאהוב את אשתו שהיא בשר מבשרו, והאשה את בעלה שהוא ראשה ובשר מבשרה.

  1. תפילה (ו 5-18)

למרות שאלוהים יודע היטב את נסתרי ליבנו ויודע היטב את כל שאנו זקוקים לו, הוא עדיין דורש מאיתנו לשוחח עימו.

מדוע?

התפילה נועדה לנו, בעבורנו, כדי שנשנן כל העת את תלותינו באלוהים.

התפילה היא סימן החיים, קו האינטימיות והתלות.

כמו שזוג שאינו משוחח וחולק איש עם רעהו את שעל ליבם מצביע על בעית נישואין, ריחוק וחוסר אחדות ואהבה, כך חוסר תפילה מצביע על אותם סעיפים בדיוק – בין האדם לאלוהים.

בפסוקים אלו האדון ישוע מלמדנו מה ראוי לכלול בתפילה:

–          הודיה והלל לאלוהים

–          ערגה למלכות אלוהים (ראה גם ו 33), למילוי רצון אלוהים בבריאה כולה, לתכלית בריאתנו. זו השתחוויה במלואה.

–          בקשה לפרנסה המאפשרת קיום

–          סליחת חטאים באותה מידה שאנו סולחים לחוטאים לנו

–          עזרה לעמידה בניסיון

  1. אוצרנו בשמים (מתי ו 19-24)

מי שבאמת אוהב את אלוהים ואוהב את החשוב והעיקר לאלוהים, גם ישקיע בתחומים אלו.

הפסוקים הללו אינם מלמדים שאסור לנו לחסוך עבור עתיד ילדינו, אלא מלמדים אותנו לכוון את עיני לבבנו לדברים החשובים ביותר: כל הקשור לחיי עולם ולתלמידות.

לכן, השקעה מבורכת היא כזו התומכת בעזרה לנזקק, בבישור, תלמידות, החזרת החוטא לדרך אלוהים, חינוך משיחי.

מי שמשקיע במפעלים הללו, עתיד ליהנות מן הרווחים הגדולים ביותר – פאר שמו של אלוהים.

  1. אל דאגה (מתי ו 25-33)

אמונה חיה ואמיתית מתבטאת במעשים והלך מחשבה התואם אותה.

מי שהולך בדרך אלוהים ומאמין בו, הרי שהוא מאמין גם להבטחותיו של אלוהים לילדיו הנאמנים.

והם: אם אני דואג לפרחים ולציפורים שחייהם קצרים ואינם נצחיים, על אחת כמה וכמה אני דואג לכל צרכי ילדיי אשר ייעדתי להם חיי נצח.

אין הדבר מציין שאל לנו לעבוד כדי להתפרנס, אלא, שנימלא ביטחון שאלוהים מעניק לנו את כל צורכינו לחיים, כאשר אנו פועלים ומיישמים את הוראותיו באמונה ואהבה.

  1. אל תשפטו – עיסקו במילוי רצון אלוהים עבורכם (מתי ז 1-6)

האדון ישוע לא הורה לנו לבטל רשויות שיפוט. אין במילים אלו מתן כשרות לפושעים לפשוע ולחשוב שאסור להעמידם לדין צדק.

מטרת הפסוקים ללמדנו לשפוט בצדק, ברחמים וחסד, ממש כפי שהיינו רוצים שישפטו אותנו…

במקום לחפש את הטעות אצל האחר, הבה נתמקד בתיקון עצמי…

  1. התנהגו כילדי אלוהים והשתמשו בזכויות שהאדון מעניק לכם (מתי ז 7-12)

תפילה לבקשה מאלוהים אינה דבר פסול. אדרבה, לעיתים אלוהים עוצר את ברכתו עד שנבקש ממנו. כך אנו למדים שהברכה אכן מאלוהים וניתנה בעקבות התפילה.

בדרך זו אלוהים מלמדנו איך הוא נוהג כאב, ואיך אנו צריכים לנהוג כהורים לילדנו.

זה היה סיכום קצר ביותר של דברי האדון ישוע בדרשה על ההר.

שימו לב!

האדון ישוע לא הבטיח חיים חסרי קשיים ואתגרים לאלו שישמעו ויישמו את דבריו.

גם הבונים את ביתם על הסלע, יודעים היטב שיחוו אתגרים וקשיים לאורך חייהם המשיחיים.

פיתויי החטא, תגובה ליחס עויין, חוסר סבלנות, בעיות בריאות, בעיות פרנסה, בעיות עם הילדים או במשפחה, וכו’

הקשיים והאתגרים בחייהם של הנושעים מהווים הוכחה לאהבת אלוהים אותם.

אלוהים אוהב – זה אלוהים בוחן.

המבחן לא נועד להכשילנו, אלא לקרבנו אליו ולמדוד את אמונתנו ובטחוננו בו.

כך היה לאדם וחווה בגן עדן עם עץ הדעת, ולאותה תכלית גם לנו במבחני החיים.

במבחן או קושי – הבה נתפלל לחכמה – יעקב א.

אלוהים הבטיח לנו תשובה וגם שיעניק מספיק חסד להתגבר על כל אתגר או קושי (קור”א י 13).

אם כן, אז מה ההבדל בינינו לאלו הדוחים את האדון ישוע? הרי לאלו וגם לאלו יש חיים מלאי קשיים ואתגרים…

לילדי אלוהים מובטחים הכלים והעזרה האישית מאלוהים להתמודד בהצלחה נגד כל הקשיים והאתגרים (קור”א י 13).

מי שנושע ומיישם בחייו את ההוראות של האדון ישוע לחיים משיחיים, הריהו עוטף עצמו באלוהים עצמו!

–          אלוהים העניק לנו את דברו הקדוש ובו לימדנו איך להגיב למצבים קשים ומשתנים.

–          אלוהים השכין את רוח הקודש בתוך גופו של הנושע והיא מעניקה לנושע את החכמה והיכולת להתמודד כראוי עם כל מצב (קור”א ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

–          אלוהים העניק לילדיו הנושעים את כל כלי הנשק הרוחניים כדי להתמודד נגד כל נכלי השטן (אל האפסיים ו 10-18).

–          אלוהים הבטיח לנו שהוא השוכן בתוכנו חזק יותר מן השטן (יוח”א ד 4).

–          אלוהים הבטיח שלעולם לא יעזבנו (אל הרומים ח 26-38)

לאור זאת:

כאשר אנו הולכים בדרך הצדק שאותה הבהיר האדון – אנו למעשה אוחזים בסלע שהוא האדון וההצלחה לעמוד במבחן – מובטחת.

בדרך הקדושה נמצאת ההתגשמות של בנית הבית על הסלע.

החכמה מתבטאת באחיזת האדון ישוע באמונה ויישום מצוותיו.