ספר תהילים פותח בהבדל המהותי בין יראי אלוהים (צדיקים), לאלו המתכחשים לקיומו של אלוהים או לריבונותו על חייהם ועל מעשיהם (רשעים). הניגוד בין השניים נמשך לאורך כל ספר תהילים.

דוד המלך מתמקד במזמור זה על האנשים המתנהגים ופועלים כאילו אין אלוהים בעולם ולא יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם. אותם אנשים אינם מאמינים שיהוה, אלוהי התנ”ך הוא הבורא הריבון שכולם חייבים לחיות על פי רצונו ולפאר את שמו. אנשים אלו פועלים על פי דעתם וחיים כדי לממש את רצונם ותאוותם. את אלו מכנה דוד: נבל.

דוד קובע וגם מזהיר: אלוהים לא ייוותר על תוכניתו עבור האדם והבריאה. אלוהים ישפוט את הרשעים, יגן על יראיו ויקים את מלכותו מציון כפי שתכנן מקדם ימי עולם.

מהו הרעיון המרכזי של המזמור?

רוב בני האדם מורדים באלוהים, אך יראי אלוהים מקווים בכל ליבם ליום בו יקים אלוהים את מלכותו הקדושה בארץ.[1]

 

מזמור תהילים פרק י”ד:

  1. לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹהִים, הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, אֵין עֹשֵׂה-טוֹב.
    2. יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים.
    3.  הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ, אֵין עֹשֵׂה-טוֹב, אֵין גַּם-אֶחָד.
    4.  הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי-אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, יְהוָה לֹא קָרָאוּ?
    5.  שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד, כִּי-אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק.
    6.  עֲצַת-עָנִי תָבִישׁוּ, כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.
    7.  מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

 

חלוקת הפרק

  1. I. דעתו של דוד על המתכחשים לקיומו של אלוהים (פ. 1)
  2. II. דעתו של אלוהים על כלל בני אדם (פ. 2-3)

III. אין לאדם הצדקה למעשיו הנפשעים (פ. 4-6)

  • אין לרשע הצדקה לדחות את קיום אלוהים (פ. 4).
  • הרשע יישפט על ידי אלוהים (פ. 5-6)
  1. IV. תקוותו של דוד לישועת ישראל ומלכות אלוהים מציון (פ. 7)

 

ביאור המזמור

  1. I. דעתו של דוד על המתכחשים לקיומו של אלוהים (פ. 1)
  2. לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד: אָמַר נָבָל[2] בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹהִים, הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, אֵין עֹשֵׂה-טוֹב.

דוד המלך מציין את מילת התואר נבל ללא ה-הידיעה, מכאן אינו מתכוון לאישיות ספציפית, אלא לכלל בני האדם השוללים את ריבונותו של אלוהים בחייהם – מחשבתם ומעשיהם. עלינו לזכור שבתקופה ההיא רובם המוחלט של האנשים לא כפר במציאות אלוהים במובן התורני, אלא במובן מעשי, כלומר: אנשים כפרו בהשגחה אלוהית, בגמול ועונש על תוכן ליבם ומעשיהם הנוגדים את רצון יהוה שכתוב בתורה, והרי זה כאילו אין אלוהים.[3]

מה משמעות המילה “נבל”?

כשנאמר על צמח, הכוונה שהצמח התייבש ונבל, הפסיק לצמוח או לפרוח. חסר-חיים.

כשמדובר על בן-אדם, הכוונה לבן-בלייעל (good for nothing) אדם מנוול, מושחת ורשע העושה מעשה נבלה נבזיים.[4]  המילה נבל כאחות למילה נפל, והכוונה לאיבוד גובה מבחינה מוסרית.

בכל האזכורים של המילה נבל בכתבי הקודש הכוונה לאדם או עם חסרי יראת אלוהים, וחסרי אמונה באלוהים כריבון השולט על חייהם וגורלם, והחיים על פי מאווייהם (דברים ל”ב 6, 21, ישעיה ל”ב 6, ירמיה י”ז 11, תהילים ל”ט 9, ע”ד 18, 22, ש”ב י”ג 13, איוב ב’ 10).

 

 

מה תוצאת פועלם של המתכחשים לקיומו של אלוהים ומדוע?

“…הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה, אֵין עֹשֵׂה-טוֹב.”

השחיתו: השורש ‘ש.ח.ת’ מופיע לראשונה בבראשית ו’ חמש פעמים.

באותו ההקשר, בני האדם הפרו את הכללים שאלוהים יעד עבורם וחיו כדי לממש את פרצי התאווה שלהם. בני האדם הרסו וממשיכים להרוס באופן מתמשך את התא המשפחתי שהוא הבסיס לחברה מתוקנת, ואת קדושת הגוף בכל הקשור למין ומוסר. (הכוונה לנישואין בין גבר לאישה בלבד, ולנאמנות לאותו בן זוג לאורך כל החיים).

השורש ש.ח.ת מופיע שוב בהקשר למעשי בני ישראל כאשר משה עלה להר סיני (שמות ל”ב 7). כאשר משה היה על ההר עם אלוהים, העם פנה לדרך תועבה כפי שעשו גויים חסרי יראת אלוהים ודעת אלוהים.

הִתְעִיבוּ עֲלִילָה: תכננו מעשי תועבה ומימשו אותם.

אלוהים ציין שהעם משחית, והכוונה שהעם סר מן הדרך אשר אלוהים קבע לבני אדם. התוצאה של מעשה השחיתות של בני האדם החיים בנפרד מאלוהים הוא: הרס וחורבן תוכנית אלוהים עבור בני האדם (בראשית א’ 26-30, ו’ 17).

מה התוצאה של חיים משחיתים?

  • לגבי דור המבול, אלוהים השחיתם במבול (בראשית ו’ 17).
  • לגבי דור סדום ועמורה, אלוהים השחיתם באש וגופרית מהשמיים (בראשית י”ט 29).
  • לגבי דור יציאת מצרים שהשחיתו ליד הר סיני – המגפה הרבה אלפים. אלוהים רצה לכלותם ומשה התחנן על חייהם (שמות ל”ב 10).
  • לגבי דור העתיד של אחרית הימים: שני שליש מעם ישראל וכלל יושבי תבל עתידים להישמד. (ראה זכריה י”ג 8-9, וספר ההתגלות ו’-י”ט).

בכל המקרים התוצאה עגומה ועצובה – המשחיתים חווים את זעם אלוהים על ראשם.

 

  1. II. דעתו של אלוהים על בני אדם (פ. 2-3)
  2. יְהוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל-בְּנֵי-אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים.
    3. הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ, אֵין עֹשֵׂה-טוֹב, אֵין גַּם-אֶחָד.

האם דעתו והבחנתו של דוד שונה מזו של אלוהים?

לא! דוד המלך התמקד בכופרים באלוהים, וביחס ליראי אלוהים הם אכן נבלים ומשחיתים. אלוהים לעומתו, מביט על כלל בני האדם, ובהשוואה לצדקת ה’, כל בני האדם חוטאים. אין טוב, אין גם אחד. לראיה, במזמור נ”א 7 דוד המלך מכריז שכבר ברחם אימו הוא היה תחת קללת החטא והגיע לעולם כשהוא במצב – אבוד!

א. דוד המלך מזכיר לנו שאלוהים קיים והוא ריבון על מעשי בני האדם – לראיה, אלוהים משקיף על בריאתו, על כל אחד מאיתנו ובוחן את מחשבותינו ומעשינו. אם כן, העובדה שאנשים מתעלמים מאלוהים וחיים את חייהם כאילו אלוהים אינו קיים ואינו ריבון עליהם, אינה משנה את המציאות. אלוהים קיים והוא משקיף על כל אחד מברואיו.

בספר דברי הימים ב’ ט”ז 9 כתוב: “כי יהוה עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם אליו…”. דוגמא נוספת בבראשית י”ח 21, שם אלוהים יורד ארצה לראות את מעשי תושבי סדום ועמורה.

ב. כאשר אלוהים בוחן את כלל בני האדם, הוא רואה את התוצאה הכואבת של קללת החטא. כלל בני האדם אינם יכולים בכוחות עצמם להצליח ולעמוד מושלמים לפני אלוהים, להיחשב משכילים (משכיל = מצליח למלא את כל דרישות אלוהים וזכאי להיקרא – צדיק, נושע בכוחות עצמו).

מה רואה אלוהים? מה קובע אלוהים לגבי בני האדם?

כולם, ללא יוצא מן הכלל “החמיצו”. זאת משמעות המילה נאלחו, חלאה. המילה מוזכרת בספר יחזקאל כ”ד 6, “סיר, אשר חלאתה בה” שמשמעו, אוכל שהתקלקל, נהיה חולה. יש שמקשרים מילה זו לציין חלב שהחמיץ. השורש א.ל.ח הוא שורש נרדף לשורש ת.ע.ב, ככתוב: “אף כי נתעב ונאלח, איש שותה כמים עוולה.” (איוב ט”ו 16).[5]

עלינו לזכור שדוד המלך כתב את השורות הללו כאשר בני ישראל מחזיקים בידם את התורה. והנה, גם בעת שהתורה בידי עם אלוהים ובית המקדש עומד על תילו, אין בין בני האדם אפילו אדם אחד שיכול להיחשב משכיל וטוב בכוחות עצמו.

מכאן, צודק שאול השליח וכמובן משה רבנו עוד מקודם, שמצוות התורה לא נועדו להושיע, אלא להיות שירות של הרשעה, להזכיר תמידית לכל אדם כי הוא חוטא, אבוד, הזקוק נואשות לכפרת חטאים הניתנת בחסד אלוהים על סמך אמונה במשיח (אל הרומים ז’-ח’).

שאול השליח באיגרת אל הרומים ג’ 9-31 מסביר ואף מצטט את דברי דוד המלך ממזמור י”ד, כדי להבהיר לכולנו – אנו אבודים ומורשעים. ללא חסד אלוהים שניתן במשיח ישוע, נישאר אבודים וחשופים לזעם אלוהים.

אלוהים קובע: אין אפילו אחד הדורש את אלוהים!

אם כך, איך בני אדם הנולדים תחת קללת החטא ועיוורים לכל אמת רוחנית יכולים להיוושע ולהיקרא ילדי אלוהים ומשכילים? איך הופך ‘נבל’ ל’משכיל’?

הנושא שנקרא ‘הבחירה מקדם’ נחשב לנושא ענק ומסובך. אשתדל להסביר במילים פשוטות. אין לי ספק שהתשובה לא תספק את כולם, אך כל משפט יהיה נכון כי מדובר בציטוט מדבר אלוהים. התנאי להבנה טמון בדבר אחד פשוט:

כניעה לריבונות אלוהים ולריבונות דברו!

  1. אלוהים בריבונותו בוחר את ילדיו. (אל האפסים א’ 4-5: “כשם שבחר אותנו בו בטרם היווסד תבל, להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה. הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו…”.). כמו שילדים אינם בוחרים להיוולד להורה זה או אחר, כך אלוהים מוליד אותנו לעצמו ובוחר את ילדיו מקדם ימי עולם. לפני שנולדנו להורינו הביולוגיים.
  2. אלוהים בריבונותו בוחר ומכין את ילדיו להידמות למשיח ישוע (אל הרומים ח’ 29-30: “שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים. ואת אלה שיעד, להם גם קרא. ואת הקרואים גם הצדיק. ואת המוצדקים אף פאר בכבודו.”).
  • בחירה – קדם ימי עולם (אפסים א’ 4-5)
  • כפרה – מותו מכפר החטאים של האדון ישוע על הצלב (קולוסים ב’ 14)
  • קריאה – פעולת רוח הקודש (ישעיה 45:22, תהילים 19:1-6, מתי כ”ב 14)
  • התחדשותלידה מחדש. רוח הקודש גורם לאדם להגיב לקריאתו (יחזקאל 36:25-27, טיטוס 3:5, אפסים 2:1-5, יוחנן 3:1-8,
  • תגובת הנקרא: תשובה/אמונה שמניבה – הצדקה. (קור”ב ה’ 21, אל העברים 11:6, תהילים 37:3-5, בראשית 15:6, תסל”א 1:8-9, מע”ש 2:38)
  • התקדשות – רוח הקודש שוכן בתוכנו ומשנה אותנו. (פיל. ב’ 13-14, אפסים ד’ 17-ו’)
  • התפארות בכבוד – השלב הסופי. המטרה הסופית (קור”א 15:49-58).

 

  1. אלוהים מבטיח לסיים את אשר התחיל בנו (אל הפיליפים א’ 6: “בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע.”)
  2. גבורת אלוהים אחראית לשמור שאף אחד מילדי אלוהים הנבחרים לא יאבד (ראשונה לפטרוס א’ 3-5. “ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח אשר ברוב רחמיו הוליד אותנו מחדש לתקווה חיה בתחיית ישוע המשיח מן המתים, לנחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תבול, הצפונה לכם בשמים, לכם השמורים בגבורת אלוהים, בזכות אמונה, אליי ישועה העתידה להיגלות בעת קץ…”.

מי שמעונין לגנוב ולהפר את ישועת ילדי אלוהים, צריך קודם כל לגבור על אלוהים, שכן אלוהים בעצמו, דרך רוח הקודש, חתם ושוכן בתוך ילדיו הנושעים (ראה בשורת יוחנן י’ 27-30. א-יוחנן ב’ 19, קור”א ג’ 10-15, ו’ 19-20, אל האפסים א’ 13-14).

  1. נושענו בחסד אלוהים ולא על סמך מעשים. (אל האפסים ב’ 8-10).

 

שאלות מתבקשות:

א. מכיוון שאלוהים בוחר את מי להושיע, אז מדוע הוא שופט ומעניש את אלו שהוא לא בחר להושיע?

– לאור הכתוב באיגרת אל הרומים א’ 18-32, אלוהים ברא את האדם עם מצפון והבנה לגבי מהו הטוב. ז”א, האדם נושא באחריות על בחירה שגויה בחייו.

– בספר תהילים י”ט כתב דוד המלך שהבריאה מכריזה על קיומו של אלוהים.

לכן, לאף אדם אין הצדקה לא לדרוש ולחקור אודות הבורא.

 

ב. מכיוון שאלוהים בוחר את מי להושיע, מדוע עלינו לבשר?

– אלוהים אומנם בוחר את מי להושיע, אך ברוב חסדו ואהבתו הוא החליט לשתף אותנו בפועלו (מעשי השליחים א’ 8-9, מתי כ”ח 18-20). אלוהים קבע שהישועה באה על סמך קבלת הבשורה באמונה. לפיכך את האמונה צריך להכריז ולהשמיע לכל (אל הרומים י’ 14-17). ראו לדוגמא את יונה הנביא, ואת תכלית בחירת עם ישראל. ההשתתפות בשירות הבשורה היא חסד וברכה.

 

ג. איך אלוהים צדיק, טהור וקדוש יכול לבחור את מי להושיע ואת מי לא לבחור ולחתום?

– הדבר אפשרי כאשר מבינים את נקודת המוצא: כל בני האדם חוטאים ורשעים וראויים לשכר המוות (אל הרומים ג’ 23, ו’ 23, ירמיה י”ח).

במקום לשפוט את כולם ולהשמידם, החליט אלוהים בחסדו להושיע חלק.

כל נושע זה חסד גדול! (אל האפסים ב’ 8-10). אלוהים רשאי להעמיד את אלו שלא בחר, כדוגמא ליישום משפטו נגד חוטאים הבזים למצפון ולעדות שאלוהים בחסדו איפשר להם לראות ולחוות (אל הרומים ט’ 20-29).

רק מי שמפנים את נקודת המוצא הזו, יכול להבין את גודל החסד בעצם ישועתו.

 

III. אין לאדם הצדקה למעשיו הנפשעים (פ. 4-6)

  • אין לרשע הצדקה לדחות את קיום אלוהים (פ. 4).

 

  1. הֲלֹא יָדְעוּ כָּל-פֹּעֲלֵי-אָוֶן, אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, יְהוָה לֹא קָרָאו?

בקטע הנוכחי דוד המלך מדגיש את הקושי הקיים בחייו של הצדיק בגלל סגנון החיים והלחץ מחסרי יראת אלוהים, מהאנשים אשר אלוהים מגדיר אותם – משחיתים.

שימו לב לסגנון הדיבור של דוד בפסוק 4.

הלא ידעו?

ז”א, לא מדובר בחוסר ידע של חסרי האמונה, אלא בזלזול כלפי אלוהים הרואה את מעשיהם.

האמת הזו ברורה גם מתוך הנלמד מאיגרת אל הרומים א’ 18-32 כפי שציינתי מעלה.

למרות שחסרי האמונה יודעים שדרכם אינה הדבר הרצוי בעיני אלוהים, הם מתמידים בדרכם, ועקב כך דורסים ביד רמה ורגל גסה את יראי אלוהים – גם אם אינם מודעים לכך.

דוד מתאר זאת במלים קשות: המשחיתים פוגעים ביראי אלוהים בטבעיות ובהרגל כאילו אוכלים הם את לחם יומם.

 

איך חסרי יראת אלוהים משחיתים את העולם ופוגעים ביראי אלוהים?

האם כל החילונים והאתאיסטים פועלים נגד אלוהים ומשחיתים את הבריאה?

כל אחד מאיתנו מכיר אתאיסטים, חילוניים, שאינם מאמינים בקיומו של אלוהים, או אלו שאינם חוששים ממשפט אלוהים. רבים מאנשים אלו מנהלים חיים שקטים, אינם פושעים מבחינה חוקית ואינם פוגעים בנו פיזית באופן אישי. תכלס, חלקם אנשים נעימים שממש נחמד להיות לידם.

למרות זאת, מבחינתו של אלוהים הם משחיתים.

מה עושה אותם משחיתים בעיני אלוהים?

דבר אלוהים מלמד שאלוהים ברא את הבריאה וקבע תוכנית וייעוד לבני האדם ולבריאה.

תוכניתו של אלוהים לאדם היא:

גבר ואשה הם שני פרטים אשר בחיבורם נוצר זוג שנקרא תא משפחתי. אלוהים קבע שנישואין הם דבר נצחי אשר רק המוות מפריד ביניהם (בראשית ב 24, קור”א ז’).

בני אדם נצטוו להתרבות, למלא את הארץ ולפאר את שם אלוהים – לחיות לכבודו (בראשית א’ 26-30).

אלוהים מחשיב עובר כתינוק חי, (תהילים 139), והעולם מאפשר הפלות ורוצח חפים מפשע.

בני אדם באים לעולם כשהם תחת קללת החטא של אדם וחווה ולכן חייבים לפנות לאלוהים לכפרת חטאים (תהילים נ”א 7, ישעיה נ”ג 6).

בני אדם נדרשים לחיות בעולם הזה על פי כללי הקדושה, אמת וטוהר שאלוהים קבע וכתובים בתורה.

לכן, כל אדם שחושב וחי בדרך ואופן הנוגדים את תוכניתו של אלוהים בכל אחד מהנושאים הנזכרים מעלה, הריהו משחית.

 

ואיך סגנון חיים חילוני המתעלם מאלוהים פוגע ביראי אלוהים?

מכיוון שרוב העמים נשלטים על ידי שליטים ומנגנוני שלטון חסרי יראת אלוהים, החוקים שהם קובעים לכלל תושבי המדינות, ותוכניות הלימוד בבתי הספר הממשלתיים, מתנגדים לקיומו של אלוהים ולתורת אלוהים. לדוגמא…

  • העולם נוצר ללא אלוהים. זהו בסיס ההוראה בבתי הספר ברוב מדינות העולם
  • ניאוף אינו נחשב לעבירה פלילית.
  • סגנון חיים הומו-לסבי נחשב לנאורות.
  • האדם זכאי לקבוע את מינו ולשנותו כראות עיניו.
  • האדם הינו אדון לחייו וגורלו.
  • האמונה באלוהים של התנ”ך היא פסיכולוגיה בגרוש, סם להמונים.
  • חינוך ילדים על פי קריטריונים הנוגדים את תורת אלוהים

מכחישי אלוהים משפיעים ולוחצים על יראי אלוהים:

  • מי שמאמין באלוהים הוא רפה שכל. דת היא פסיכולוגיה להמונים.
  • מי שיעז לחנך את ילדיו על פי העקרונות שבכתבי הקודש, עלול לאבד את ילדיו.
  • הקהילה ההומו-לסבית קולנית הרבה יותר ובימינו דיי שולטת על התקשורת ונקודות הנהגה בחברה העולמית. ומשם – מי שפוסל את דרכם, הריהו פוגע בחברה, אינו הומני ונחשב לקיצוני.
  • החינוך בבתי הספר בכל הקשור לבריאה, נוגד וסותר את הלימוד שהילדים לומדים בביתם מהוריהם או בקהילה. הורים שמנסים לחנך את ילדיהם בביתם עוברים קשיים. הורים רבים אינם יכולים לחנך ילדיהם בביתם ולכן חשופים לתוצאות של חינוך רע.

אלוהים רואה את כל זאת ודעתו נחרצת – האמת של אלוהים לא תשתנה.

 

III. אין לאדם הצדקה למעשיו הנפשעים (פ. 4-6)

  • הרשע יישפט על ידי אלוהים (פ. 5-6)

 

  1. שָׁם פָּחֲדוּ פָחַד, כִּי-אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק.
    6.עֲצַת-עָנִי תָבִישׁוּ, כִּי יְהוָה מַחְסֵהוּ.

דוד המלך מכריז שעינוי יראי האלוהים בעולם הזה לא יימשך לעד.

אילו המשחיתים היו מכירים היטב את אלוהים, הם היו יודעים שאלוהים ישפוט אותם על כל מעשיהם.

היכן המקום הזה שדוד מציין במילה: ‘שם’?

  1. יתכן שהכוונה לשאול, לאגם האש.
  2. יתכן בסבירות גדולה יותר שהכוונה לעת ומועד שיבוא בהפתעה, בעת שהמשחיתים אינם מצפים לה. בשעה שהם יחשבו שלום וביטחון והצלחה, פתאום אלוהים יבהיר להם שהם טועים ובגדול (ראה תסל”א ה’).

כאשר משפט אלוהים יבוא עליהם, הם יבינו שאין דרך חזרה אלא לטעום עד תום את זעם אלוהים. אין פחד גדול מזה השמור לבני אדם.

למה מתכוון דוד המלך באומרו: “כי אלוהים בדור צדיק”?

הכוונה שאלוהים נמצא עבור הצדיקים ואינו רחוק מהם.

אלוהים הוא המחסה של יראיו ואינו נסתר או רחוק מהם. אלוהים קרוב לחוסים בו, הוא נמצא ביניהם.

המילים הללו חייבים לעודד אותנו בכל יום.

אלוהים אינו רחוק מאיתנו. הוא משקיף ורואה את כל שנעשה לנו – ורושם כל פרט ליום משפט.

אלוהים עתיד להציל את יראיו מעונש על יושבי תבל כאשר יקרא להם לבוא אליו לפגוש אותו בעננים – בהילקחות.

אלוהים יגן על שארית ישראל והמאמינים בתקופת הצרה, כאשר יסתיר אותם במדבר, וישוב לאסוף אותם לממלכתו הארצית בעת חזרתו ארצה. באותו אירוע, יעניש אלוהים את שארית מתנגדיו ויסירם מעל פני האדמה (ישעיה ס”ג 1-5, התגלות י”ט 11-21).

ומדוע עונש אלוהים יבוא על אותם משחיתים?

כי המשחיתים פוגעים ומבזים את יראי אלוהים המכבדים את רצון אלוהים וחיים בקדושה וטוהר. כי המשחיתים חיים בניגוד לתוכנית אלוהים עבור הבריאה.

במילים פשוטות – הפוגע בילדו של אלוהים, כמוהו כאחד המנסה לפגוע באלוהים. המסקנה הזו נדרשת מדברי האדון ישוע לשאול השליח כאשר נגלה אליו בדרך לדמשק (מע”ש ט’ 4-6). הרדיפה נגד ילדי אלוהים כמוה כרדיפה נגד ישוע.

איזו נחמה ועידוד יש לנו. המילים הללו דוחפות אותנו לציית בכל לאלוהים, לפאר אותו בחיינו גם במחיר הבוז והזלזול מהעולם.

 

  1. IV. תקוותו של דוד לישועת ישראל ומלכות אלוהים מציון (פ. 7)
  2. מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, בְּשׁוּב יְהוָה שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.

 

בפסוק 7 דוד מסיים את דברי העידוד והנחמה ליראי אלוהים.

ההצלה מכל רע והשמחה הקשורה לה תהיה רק בעת חזרתו של המשיח ארצה.

כאשר יחזור המשיח ארצה:

  • עם ישראל יחזור בתשובה ולא יהיה שוב עבד לחטא (ירמיה ל”א 30-33).
  • עם ישראל ישב בארצו המובטחת ולא יברח למדבר (מתי כ”ד 15-32)
  • עם ישראל ימלא את ייעודו – ממלכת כוהנים (שמות י”ט 4-7).
  • ישוע המשיח ישלוט על העולם מציון – ירושלים. זה המסר של מזמור ב’.

כאשר ישב המשיח בציון ושלוט על העולם, כל יראי אלוהים יוכלו לשמוח שמחה אמיתית ונצחית.

ההקשר של פסוק 7 מתקשר לתוכן של מזמור ב’.

השלום האמיתי שיבוא על העולם ועל יראי אלוהים, יהיה רק בשובו של המשיח ישוע, ולא לפני כן.

כל שלום שבני אדם ינסו לעשות ללא כניעה לישוע המשיח, זה שלום שווא שיסתיים במלחמה, אסון, אכזבה וגיהינום.

שלום יש רק בישוע!

 

סיכום:

  1. מצבו האמיתי של כל אדם ללא מעורבות אלוהים בחייו – זה אבדון בעקבות קללת החטא.
  2. הדרך היחידה להינצל מאבדון היא על ידי הכרת החטא, ובקשה באמונה לכפרת חטאים מאלוהים, בדם המשיח ישוע.
  3. אלוהים קיים ומשקיף על כל הנעשה ביקום ובחיי כל אדם. אלוהים עומד לצד יראיו ומבטיח לשמור אותם גם בעולם שנראה כשבוי בידם של משחיתים. לכן, יראי אלוהים, לא להיכנע. לא להתעייף, הבה נתמיד לאחוז בישוע כי אין אמת אחרת, ואין חיים באחר.

השלום בעולם יבוא בשובו של המשיח ארצה.

 

הערה חשובה ואחרונה

אתאיסטים יש רק בעולם הזה. אין אתאיסטים במלכות אלוהים ולא בגיהינום! כל מי שבגיהינום מבין מאוחר מידי שיש אלוהים. לבסוף כל בני האדם יכריזו שישוע הוא אדון.

השאלה היא היכן יזכה כל אדם להכריז את האמת:

בגיהינום או במלכות אלוהים. אנא הכרז זאת היום וכעת.

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

  1. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

 

[1] Andres Max and Lawson J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. (Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003), 75. See as well Allen P. Ross, A Commentary on The Psalms Vol. 1. Pg. 374.

[2] “נָבָל,” HALOT, 2:663.  foolish (intellectually and morally); futile, worthless.

[3] L., Gardon Sh. Psalms . (Galil Publishing L.T.D, 1992), 97. (ראה דברי שאול השליח באיגרת אל הרומים א 18-32)

[4] מילון מורפיקס https://www.morfix.co.il/%D7%A0%D7%91%D7%9C (May 12th 2019).

[5] Khen, Mordechai. Psalms annotated. )Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010), 69.