מבוא

בשיעור הקודם למדנו על…

  • צר־המשיח או “אִישׁ הָרֶשַׁע”;
  • ועל “הַמְעַכֵּב”, ז”א רוח הקודש, שכרגע מונע את הִתגלוּתו.

אמרנוּ שוב כי בתור מאמינים בישוע אנחנו לא מחכים לצר־המשיח. הרי הופעתו היא מרכיב מהעונש שאלוהים יטיל על העולם שמִתנגֶד לישוע. — זִכרוּ כי “אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם” (תסל”א ה 9). לכן אנחנו מחכים להילקחוּת.

עצרנוּ בבקשת התפילה של השליח: “אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ”, והיה לנו ברור: אם “שָׁאוּל וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס” היו זקוקים לתפילות מצד התסלוניקים — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הנהגת הקהילה שלנו זקוקה לָתפילות של חברי הקהילה.

שימו לב:   שאוּל הוא אחד מ-12 השליחים. • הוא יהודי. • הוא מנהיג רוחני מנוּסֶה עם סמכות נדירה. • הוא ייסֶד עשרות קהילות ויכול להצביע על עוד שורה ארוכה של הישׂגים. — וממי הוא מבקש, “הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ”? — מקבוצה שמורכבת ברוב־רוּבּה מגויים, ואלה הגיעו לאמונה לפני מספר חודשים בלבד.

זה מזכיר לנו עיקרון חשוב: אין “תפילות חזקות” של אנשים מפוּרסמים לעומת “תפילות חלשות” של מאמינים מן השורה. אל תִסעוּ מאות או אלפי קילומטרים לאיזשהו כנס כדי “לקבל תפילה” ממשיחי מפוּרסם. זאת לא כוונת הפסוק, “גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלַּת צַדִּיק בִּפְעֻלָּתָהּ” (יעקב ה 16).

אם אתה נושע, אם אתה רגיש לחטא בחייך, אם אתה חוזר לישוע עם לב שבור אחרי כל נפילה ומבקש ממנו לסלוח לך, לטהר אותך ולעזור לך שלא לחזור על החטא — אזי אתה לא פחות “צַדִּיק” מאותו משיחי מפוּרסם — אזי התפילות שלך לא פחות “חזקות” מהתפילות שלו.

1א  סוֹף דָּבָר, אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ.

בבקשה, חברי הקהילה, “הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲד” אלה שמשרתים אתכם במסגרות המשיחיות היום. את העבודה הזאת אי־אפשר לעשות בהצלחה ללא עזרה משמיים; והעזרה הזו תבוא בעקבות הפגעה — בעקבות תפילה. כך קובע דבר־אלוהים.

“הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ!” — באיגרת הקודמת (ה 25) זאת היתה בקשה כללית — כאן יש בקשות תפילה ספציפיות:

הפצת הבשורה

1ב  אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ שֶׁדְּבַר יהוה יוּפַץ מַהֵר וִיכֻבַּד, כְּמוֹ אֶצְלְכֶם.

גם אני ואתם נקראים להתפלל “שֶׁדְּבַר יהוה יוּפַץ מַהֵר וִיכֻבַּד” — לא רק בישראל אלא גם “עַד קְצֵה הָאָרֶץ” (מה”ש א 8). “הִתְפַּלְּלוּ”, אבל התפילה הזו כמובן לא משחררת אף מאמין מהאחריות האישית להפיץ את אמת הבשורה בכל הזדמנות.

עוד בקשת תפילה היא עבור…

הגנה למבשרים

2   וְשֶׁנִּנָּצֵל מֵאֲנָשִׁים רָעִים וּרְשָׁעִים, שֶׁהֲרֵי לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה.

מי כמו התסלוניקים ידעו ש”לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה.” הם זכרו טוב מאוד איך מִתנגדי האמונה “עוֹרְרוּ מְהוּמָה בָּעִיר” שלהם (מה”ש יז 9-5) — איך הם אפילו באו כל הדרך ל”בֵּרֵאָה” ו”עוֹרְרוּ וְהֵסִיתוּ [גם שָם] אֶת הֲמוֹן הָעָם” נגד השליחים (מה”ש יז 13).

שׂימוּ לב שמִתנגדֵי ישוע לא תמיד נתפסים כ”רָעִים וּרְשָׁעִים”. • יש גם את המתוּרבתים והמנומסים. • ויש את המשׂכילים והמלוּמדים. • ויש את טובי־הלב ויפֵי־הנפש.

זאת אומרת שההִתנגדוּת לָבשׂורה לא בהכרח תבוא בקולניוּת, בקללות, בתקיפה פיזית, בזריקת אבנים ובהצתה של מבנה קהילה. “אֲנָשִׁים רָעִים וּרְשָׁעִים” גם כותבים כתבות שקריות שמציגות את המאמינים בישוע כפושעים. • הם גם מנסים לאסור על הפצת הבשורה על־ידי הצעות־חוק בכנסת. • הם גם מסיטים מעסיקים נגד עובדים משיחיים.

ואפילו אם הם רק מנסים לשכנע אותך כי לא צריך מושיע מחטא, כי כל הדרכים מובילות בסופו של דבר לאלוהים — גם זאת סוג של הִתנגדוּת. הרי גם הרעיון הלִיבֶּרָלִי הזה שנשמע כל־כך נָאור — הוא כלי בידי השטן. — “הִתְפַּלְּלוּ!”

בָמִשפט “לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה” יש בעצם עוד איזכור של תורת הבחירה מקדם (ראה גם ב 13; תסל”א א 4). אתם מבשׂרים — ואין לכם דרך לדעת מראש מי יקבל ומי ידחה. לפעמים מי שיגיב בחיוב הם דווקא אלה שנראוּ לכם כ”רָעִים וּרְשָׁעִים”.

3   אֲבָל נֶאֱמָן הָאָדוֹן, וְהוּא יְחַזֵּק אֶתְכֶם וְיִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִן הָרָע.

זהו ההמשך ההגיוני לָפסוק הקודם (ג 2): “יש מסביבכם לא מעט אנשים ‘רָעִים וּרְשָׁעִים’. כשהם שומעים כי אתם מאמינים בישוע, יתכן שתִסבלוּ זִלזוּל ואף רדיפה. זאת מפני ש’לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה’. — 3 ‘אֲבָל [התעוּדדו!] נֶאֱמָן הָאָדוֹן! …הוּא יְחַזֵּק אֶתְכֶם וְיִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִן הָרָע’.”

איך השליח יכול להישָמע כל כך בטוח? — איך הוא יודע כי “הָאָדוֹן [אכן] יְחַזֵּק [ואכן] יִשְׁמֹר!”?

מפני שהתסלוניקים הוכיחו לכל אורך הדרך ישועה אמיתית. כבר באיגרת הראשונה שאול כתב בביטחון (תס”א א 4): “אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁנִּבְחַרְתֶּם”, ובפירוש לפסוק ההוא גם נכנסנו יותר לעומק לנושא הבחירה מקדם וביטחון הישועה (ראה שָם).

האם אתה ילד של ישוע? — האם אתה כרגע עובר קשיים?

אזי גם דרך הסֶבל הזה “הָאָדוֹן יִשְׁמֹר [אותך]!” — זהו תהליך העיצוב מיד אלוהים. אבל למרות הקושי אתה יכול להכריז בביטחון:

פיליפים א 6:        “הַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.”

קור”א י 13:         “נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם.”

3ב   “הָאָדוֹן [אכן] יְחַזֵּק [ואכן] יִשְׁמֹר אֶתְכֶם מִן הָרָע.” — שימו לב ש”הָרָע” כאן הוא כינוי של השטן. הרי אתם ואני יודעים מניסיון שקורה לנו לא מעט “רָע” בחיים, ולא מהכל אלוהים שומר אותנו.

אבל מהאוייב “הָרָע” העיקרי אנחנו כן שמוּרים. כמו כבר בדוגמה של איוב (א 12; ב 6), אלוהים מגביל את השטן בהתקפותיו על מאמינים.

מהביטחון בנאמנות אלוהים, השליח עובר לביטחון בנאמנוּת המאמינים — ל…

ציות לדבר אלוהים

4   אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים בָּאָדוֹן בְּנוֹגֵעַ אֲלֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים וְאַף תּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁצִּוִּינוּ.

הלוואי עלינו!

מי מכם הלך פעם ליעוּץ אצל רועה הקהילה? — ולָמה הולכים ליעוץ כזה? מה המטרה?

הולכים מפני שאנחנו מקווים שהרועה יכול להציע לנו פיתרונות לבעיות שלנו — פיתרונות שמבוססות על דבר אלוהים.

ומי מכם חזר הביתה אחרי היעוּץ ואכן פעל לפי העֶצה שקיבל?

אז דעו לכם שאחוּז לא קטן של המִתיָעצים חוזר הביתה ועושה בדיוק את ההיפך ממה שיעצוּ לו. או שימשיך לעשות בדיוק מה שנהג לעשות עד עכשיו, מבלי לבצע את השינוי שהפסטור יעץ לו לעשות. הרי רועה קהילה הוא לא שוטר ולא מפקד צבא. אין לו סמכות לצוות.

כך אנחנו חושבים. אבל תראו מה שאול השליח כותב כאן:

“אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים …שֶׁאַתֶּם …תּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁצִּוִּינוּ.”

הרי לפעמים הציווי והסמכות שעומדת מאחוריו באים מדבר אלוהים — וזה בכלל לא משנה מי מצטט את הפסוק — הפסטור, סתם אח בקהילה, או אפילו אישתך.

  • אם דבר אלוהים אומר לךָ (פטר”א ג 7): “אַתֶּם, הַבְּעָלִים, חֲיוּ יַחַד עִמָּהֶן [הַנָּשִׁים] …וּתְנוּ לָהֶן כָּבוֹד כְּשֻׁתָּפוֹת בְּנַחֲלַת חֶסֶד הַחַיִּים” — אבל אתה ממשיך לזלזל באישתך בדיבור וביחס (ועוד לפני הילדים!) — אזי אתה מפר את ציווּיו של אלוהים;
  • ואם דבר אלוהים אומר לָך (רומים יג 8): “אַל תִּהְיוּ חַיָּבִים דָּבָר לְאִישׁ” — אבל את ממשיכה לנפֶּחַ את ה”מינוס” המִשפָּחתי, כי עוד לא חסמוּ לך את כרטיס האשראי — אזי את עוברת על ציווּיו של אלוהים.

ציוּת לדבר אלוהים — וּזכור שציוּת כזה הוא תמיד לטובתך.

כמו כל אב אוהב השליח מאחל לילדיו הרוחניים…

התקדמות וגדילה

5   יְכוֹנֵן הָאָדוֹן אֶת לְבַבְכֶם לְאַהֲבַת אֱלֹהִים וּלְסַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ.

האיחול הזה דומה לתפילת ההפגעה של השליח בתסל”א ג 13-12 (ראה שם). בשני המקרים מדובר במה שרק “הָאָדוֹן” יכול לעשות.

פס’ 4 מלמד כי אתה ואני נקראים לציית לכָּתוּב — והציוּת הענָיו הזה מאפשר את הגדילה הרוחנית שמתוארת כאן, בפס’ 5:

“הָאָדוֹן… יְכוֹנֵן.” — עוד מילה שאנחנו לא פוגשים הרבה בְדיבוּר היום־יום; אבל מתרגמי  ה”תרגום החדש” אוהבים אותה — בֶּטח נתקלתם גם ב”בְּרַם” (מתי יא 22; כד 20; מרקוס א 44 ועוד). אז מה זה בכלל, “יְכוֹנֵן”? — דליטש מתרגם “יְיַשֵּׁר”. המילה במקור מתארת פינוי דרך — הסרת כל המִכשולים.

“הָאָדוֹן” אכן רוצה לעזור לנו להסיר את כל המִכשולים שמונעים מאתנו…

1.גדילה ב”אַהֲבַת אֱלֹהִים”.

הרי “אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה?… — וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” (מתי כב 38-36). — ומה מונע מאתנו גדילה בתחום הזה? — בעיקר גאווה, אהבה־עצמית ואנוכיות. לכן אנחנו אומרים, כמו יוחנן המטביל: “מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא [האדון ישוע] יֵלֵךְ וְיִגְדַּל — וַאֲנִי אֶקְטַן” (יוחנן ג 30).

אבל שׂימו לב כי “…יְכוֹנֵן הָאָדוֹן אֶת לְבַבְכֶם לְאַהֲבַת אֱלֹהִים” לא אומר חד־משמעית שזוהי אהבת המאמין לאלוהים. זה יכול להיות גם ההיפך: על הלב שלנוּ להִתעמֶק באהבת אלוהים אלינוּ.

גם המשמעות הזוּ חשובה. הרי ככל שאתה לומד על אהבתו של אלוהים — על הקורבן שהוא הקריב כדי לרָצות חוטאים כמוני וכמוך אל עצמו — ככל שאתה תחווה את דאגתו לך ואת תשובותיו לתפילותיך — אתה תֹאהב אותו יותר.

עוד היבט רצוי של בגרות רוחנית היא…

2.גדילה ב”סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”.

שימו לב כי “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ” היא דבר אדיר!

חִשבו תחילה על סבלנותו של אלוהים, בורֶא היקום:

  • מעל 6000 שנים עברו מאז שאדם הראשון החליט שלא לציית לאלוהים. • 6000 שנים של נהירה אחרי החטא • של מלחמות ושפיכות דמים • של כיבושים, דיכוי, שיעבוּד וניצוּל • 6000 שנים של אֶלילוּת • של מִלחמות בשם הדת, רצח בשם הדת, הִתעללוּת בשם הדת, עבדוּת בשם הדת • 6000 שנים של סגידה והִשתחווּת להכל — רק לא לאלוהים.
  • וכשאלוהים בחר לעצמו עָם שדרכו היה צריך לבוא המושיע — אזי העם הזה בחר ברוב רובו, ורוב הזמן, ללכת בדרכי הגויים. • והפלג בעָם שמכריז: “אנחנו לא ‘כְּכָל הַגּוֹיִם’!” — גם הוא לא מציית לתורת אלוהים אלא יצר לעצמו תורה משלו • “בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת” • סגידה לאלוהי המסורת • אי־ציוּת בשם הדת.
  • וכשאלוהים “שָׁלַח אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לָעוֹלָם לְמַעַן נִחְיֶה בִּזְכוּתוֹ” ובזכות כפרתו (יוח”א ד 9; יוחנן ג 16), אזי הרוב הגדול דחה אותו — לא רק הרוב בעם הנבחר אלא גם בְאוּמות העולם.
  • חִשבו שבכל רגע נתון ב-6000 השנים הללו אלוהים היה יכול ללחוץ על כפתור הכיבוי של הבריאה המקולקלת. — אך מה הוא עשה? — לאורך כל 6000 השנים אלוהים שמר על שארית נאמנה — הן בישראל והן מבין הגויים. • לאורך כל 6000 השנים הוא הראה לנו סבלנוּת — מידה של סבלנות שלא נתפסת.

זוהי סבלנותו של אלוהים האב. — ועכשו חִשבוּ על סבלנותו של אלוהים הבן — על “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”:

  • חִשבוּ על הסבלנות האדירה שהוא גילה למתנגדים • לחסרי־אמוּנה • לקטני־אמוּנה • לקשי־הבנה • לחלשי־אופי • לאלה שראו במו־עיניהם ובכל זאת המשיכו בעיוורונם הרוחני • “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ” לחוטאים אבודים.
  • ואחרון: חִשבוּ על “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ” בדרכו אל הצלב • חִשבוּ על סבלנותו עם התלמידים בגת־שמנים שלא היו מסוגלים “לְהִשָּׁאֵר עֵרִים [אפילו] שָׁעָה אַחַת” כדי לתמוך בו בתפילה (מתי כו 40) • חִשבוּ על סבלנותו של מי שעמדוּ לרשוּתו “יוֹתֵר מִשְּׁנֵים־עָשָׂר לִגְיוֹנוֹת מַלְאָכִים” (מתי כו 53), אך הוא הִרשה לקבוצה של מנהיגי דת צבוּעים לָדוּן אותו למוות • חִשבוּ על סבלנותו כהשתפלל עבור הורגיו: “אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים” (לוקס כג 34).
  • חשבו איזו סבלנות היתה נדרשת ליחיד בהיסטוריה שהיה טהור וללא חטא ונאלץ לחיות בעולם של חוטאים • חשבו על סבלנותו למשך 33 שנים, עד שלבסוף אמר: “נִשְׁלַם!” (יוחנן יט 30).

האם התחלתם לראות כמה גדולה “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”? — האם התחלתם להבין כמה עזרה משמיים דרושה לנו אם המשיח הוא אמת־המידה שלנו?

אבל, תודה לאל, יש עזרה. אם אתה נושע — אזי יש לך את הפוטנציאל אפילו לסבלנות. הרי אם אתה נושע, קיבלת את רוח הקודש (קור”א ג 16) • ורוח הקודש יוצר בך את “פְּרִי הָרוּחַ” • ושניים ממרכיבי פרי הרוח הם “אֹרֶךְ רוּחַ” ו”רִסּוּן עַצְמִי”.

זאת אומרת שאפילו בי ובך יש קצת מ”סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”.

עכשיו קדימה, לעבודה! עד ש”יְכוֹנֵן הָאָדוֹן אֶת [לבָבינו] לְאַהֲבַת אֱלֹהִים וּלְסַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ” יש לפנינו דרך ארוכה. אתם יכולים לסמוך על עזרת רוח הקודש, אבל רק אם יש רצון, מאמץ והתמדה מצִדכֶם.

נכון שפסוק 5 נשמע כמו ברכת סיום? — “יְכוֹנֵן הָאָדוֹן אֶת לְבַבְכֶם לְאַהֲבַת אֱלֹהִים וּלְסַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ.” — אבל לא לִטעות!

שילוב של אמונה ועצלנוּת

12-6:   6 אָנוּ מְצַוִּים אֶתְכֶם, אַחִים, בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, לְהִבָּדֵל מִכָּל אָח שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל וְאֵינֶנּוּ מִתְנַהֵג לְפִי הַמָּסוֹרוֹת שֶׁקִּבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ. 7 הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁמִּן הָרָאוּי לְהִתְנַהֵג כָּמוֹנוּ, שֶׁכֵּן לֹא הוֹלְכֵי בָּטֵל הָיִינוּ בְּתוֹכֲכֶם. 8 גַּם לֹא אָכַלְנוּ לֶחֶם חִנָּם מִידֵי אִישׁ, אֶלָּא בְּעָמָל וָיֶגַע עָבַדְנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְמַשָֹא עַל אִישׁ מִכֶּם; 9 לֹא שֶׁאֵין לָנוּ זְכוּת לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה לָכֶם לְמוֹפֵת וְתִתְנַהֲגוּ כָּמוֹנוּ. 10 הֵן גַּם כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֶצְלְכֶם, זֹאת צִוִּינוּ אֶתְכֶם: מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֹד, גַּם אַל יֹאכַל; 11 כִּי שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ הוֹלְכֵי בָּטֵל בֵּינֵיכֶם שֶׁאֵינָם עוֹבְדִים כְּלָל, אֶלָּא מִתְעַסְּקִים בַּהֲבָלִים. 12 אֲנַחְנוּ מְצַוִּים עַל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים וְדוֹרְשִׁים מֵהֶם בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁיַּעַבְדוּ בְּנַחַת וְיֹאכְלוּ אֶת לַחְמָם שֶׁלָּהֶם.

נתחיל עם מי ששייך לקבוצה א’ (פס’ 6):

“אָח שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל”

האם פגשתם אנשים בקהילות שכל הזמן מובטלים? — שעוזבים כל עבודה שמתחילים אחרי מקסימום חודשיים־שלושה? — אנשים שאפשר לבוא אליהם בשעה 11 לפנה”צ, והם פותחים לכם את הדלת עדיין בפיג’מה?

אני לא שופט אדם שמתקשה למצוא עבודה. אבל אם אתה פעם אחרי פעם נפלָט מכל מקום עבודה תוך זמן קצר, כדאי לעשות חשבון נפש. אולי אחת הסיבות היא פשוט מאוד — עצלנוּת.

הלאה לקבוצה ב’ (פס’ 11):

אנשים ש”מִתְעַסְּקִים בַּהֲבָלִים”

אולי פגשתם גם אותם? — משום מה, ירושלים מושכת אותם אליה כמו מגנֶט. — מדובר במאמינים שיש להם “מיניסטרי”. סליחה, אבל אין ממש מילה מתאימה לזה בעברית. תרגום מילולי הוא “שירוּת”. כל “מיניסטרי” אמור לשרת אנשים, ויש כאלה שאכן עושים עבודת קודש!

אבל את המאמינים שאני מתכוון אליהם אתם יכולים לפגוש בכל האסיפות האפשריות • ב”מִצעדי תפילה” מסביב לחומות העיר העתיקה, או על שׂפת הכנרת, או בכיכר דיזנגוף, או בהר־הזיתים… • במפגשי הלל ושירה בירושלים, בטבריה, באילת, ביָפו… • במבצעי תפילה מסביב לשעון • באין־סוף כנסים וסדנאות משיחיות בכל מקום בארץ…

אל תבינו לא נכון. אני לא רוצה להוריד מהערך של כל אחת מן היוזמות הללו. אך אני גם לא מאמין שאלוהים קורא למישהו לִנדוד מ”פעילוּת משיחית” ל”פעילוּת משיחית” ולהפוך את הנדידה הזו לעיסוּקו העיקרי.

את המאמינים שאני מתכוון אליהם, אתם תפגשו בשעות שבהן כל אדם נורמלי נמצא בעבודה — והם יושבים במִדרחוב בן־יהודה, בקניון, בטיילת • או שהם מספרים לכם שהם חייבים “ימי הִתבודדוּת” בְצימֶר בָגליל כדי להתפלל • וכשהם לא באחד מאלה, אז הם בעוד טיסה לחו”ל. — מאמינים ש”מִתְעַסְּקִים בַּהֲבָלִים”. — פגשתם? — שילוב של אמונה ובטלנוּת.

בפסוק 10 השליח קובע חד־משמעית כי…

אין תמיכה לעצלנים

“מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֹד, גַּם אַל יֹאכַל.” — זהירות! זה לא כולל מאמינים שאינם מסוגלים לעבוד • גם לא את מי שכרגע איבד את העבודה • וגם לא את מי שמחפש עבודה בכל הכּנוּת. ברור כי כל אלה עלולים להגיע למצב של צורך אמיתי בעזרה — צורך שמצדיק פנייה להנהגת הקהילה.

אבל אסור לבזבז כסף שנתרם לעבודת הקהילה על “מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲבֹד.”

וזה מביא אותנו לנקודה נוספת שעליה מדובר בפסוקים 9-8:

קיום מתרומות וממעשרות

שאול מציג את אורח חייו בתסלוניקי כדוגמה חיובית — אך קיצונית למדי. הוא אומר: “בְּעָמָל וָיֶגַע עָבַדְנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְמַשָֹא עַל אִישׁ מִכֶּם.” — בָּיום עבד לפרנסתו בייצור אוהלים ויריעות — בערב ואל תוך הלילה לימד את דבר אלוהים, ביקר, ריפא, נתן יעוץ ועודד את המאמינים (תסל”א ב 12-5).

מדוע זאת דוגמה קיצונית?

מפני שהשליח מוותר כאן על כל שׂכר מצד הקהילה. הוא אומר: “‘לֹא שֶׁאֵין לָנוּ זְכוּת’ לקבל שׂכר (פס’ 9), אבל וויתרנו על הזכות הזו ‘כְּדֵי שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה לָכֶם לְמוֹפֵת’.”

לעומת זאת, שימו לב שבמקום אחר הוא מדגיש את העיקרון מתוך “הַכָּתוּב [ש]אוֹמֵר: ‘לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ’, וְגַם ‘הַפּוֹעֵל רָאוּי לִשְׂכָרוֹ'” (טימ”א ה 18). אם אתה עובד בקהילה, או אם אתה עסוּק במִשׂרה מלאה בשירות משיחי כלשהו — מגיע לך להתקיים מעבודתך (ראה קור”א ט 14-3).

גם שאול לא תמיד וויתר על הזכות הזו. כך למשל בשהייתו ב”קוֹרִינְתּוֹס”. במה”ש יח מסופר כי הגיע לעיר והחל לעבוד יחד עם “עֲקִילַס [ו]עִם פְּרִיסְקִילָה אִשְׁתּוֹ [ב]עֲשִׂיַּת אֹהָלִים”. אך “כְּשֶׁבָּאוּ סִילָא וְטִימוֹתֵיאוֹס מִמָּקֵדוֹנְיָה, שָׁאוּל הִתְמַסֵּר לְגַמְרֵי לִדְבַר הַבְּשׂוֹרָה.”

יתכן ש”סִילָא וְטִימוֹתֵיאוֹס” הביאו תרומה מהמאמינים המָקֵדונים שאִפשרה לשאול לזמן־מה להִתפנות לבישׂוּר והוראה כעיסוק בלעדי (ראה לדוגמה פיל’ ד 16-15; קור”ב יא 9-8); יתכן גם ששני האחים החלו לעבוד בעבודה “חילונית” כדי לתמוך בו.

מהכּתוּב בקור”א ט נראה ששאול רוב הזמן עבד מחוץ לקהילה לפרנסתו. כך גם בעת המודרני ישנן דוגמאות של אחים שעובדים קשה מאוד כדי להתקיים, ו”בזמנם החופשי”, כביכול, הם מְתָפקדים כרועי קהילה וכמבשׂרים — והתוצאות הן אדירות! הלימוד הוא בריא ומעמיק, יש גדילה רוחנית של חברי הקהילה, ויש גידוּל מספרי.

האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את החיים של אח כזה? — 10 שעות ביום מוּקדשות לפרנסה ולנסיעה אליה ובחזרה • הוא גם נותן זמן למשפחתו • הוא מכין שיעורים לקהילה • כדי לעשות זאת, הוא חייב קודם־כל לִלמוד את דבר אלוהים בעצמו • הוא מבלה זמן בתפילה ובהפגעה • אנשים פונים אליו ליעוּץ • הוא יוצא לָרחוב ומבשׂר • הוא עושה ביקורי בית, ביקורים בבתי־חולים, ביקורים בכלא…

ואתם שואלים: אז מתי הוא אוכל? מתי הוא ישן? — למען האמת, אני לא יודע. לא ברור לי איך אחים כאלה מצליחים לעשות את מה שהם עושים. • זהו כוח על־אנושי שאלוהים נותן. • זוהי יְכולֶת שנראית לנו פִּלאית — יְכולֶת להספיק בשעה אחת את מה שאני ואתה בקושי עושים בארבע שעות. • זוהי יכולת שאלוהים נותן במקרים ובמקומות שאין ברירה אחרת — בקהילות עניות שלא מסוּגלות לתמוך ברועה.

בהחלט, אלוהים יכול לתת כוחות ויכולות כאלה בעת הצורך. אך ישנן קהילות שהחליטו להפוך את אורח החיים של שאוּל השליח לְנורמָה עבור מנהיגים ועובדי קהילה. לפי הבנתן, רק מי שמִתפרנס מעבודה מחוץ לקהילה רשאי לשרת בה.

לפעמים זה מצליח — אבל אני גם חוויתי על בשׂרי שלפעמים זה לא מצליח. עובדי קהילה בהִתנדבוּת, שיש להם רק את שעות הפנאי בסוף יום העבודה, לא יכולים לספק את אותה רמה של שירות ואותה כמות של עבודה שמספק אדם במשרה מלאה. זה טבעי.

שאול השליח ידע זאת. לכן הנורמה שהוא קובע היא: “הַפּוֹעֵל [בָקהילה וּבְשירוּת משיחי] רָאוּי לִשְׂכָרוֹ.”

הערה   אחרונה לפני שנעבור הלאה: חלק מהעֶדוּת שלך לִכבוד המשיח הם חריצוּת, נאמנוּת ויושר בכל עבודה — לא משנה אם היא במסגרת הקהילה או מחוץ אליה. לכן ברור שאם פָרנסתך באה מהתרוּמות של מאמינים — ז”א מכסף שמוקדש לאלוהים ולשירותו — עליך לנהל את המשאבים הללו במִשנֶה אחריוּת וביראה; וזה כולל את זמנך.

יחס בריא לְעבודה — יחס תנ”כי לעבודה. זה מה שהשליח מצפה מכל אותם אחים בתסלוניקי שלא היו בקטגוריה של “הוֹלְכֵי בָּטֵל [ואוכלי] לֶחֶם חִנָּם” (פס’ 8-7). זה מה שאלוהים מצפה גם מאִתנוּ. לכן נִכתָב לנו העידוד שבפסוק הבא:

13 וְאַתֶּם, אַחַי, אַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם בַּעֲשִׂיַּת הַטּוֹב.

קחו דוגמה משאול, סִילָא וְטִימוֹתֵיאוֹס — לא מהבטלנים.

הפסוק הבא מדבר על…

משמעת קהילתית

14  אִם מִישֶׁהוּ לֹא יְצַיֵּת לַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ בָּאִגֶּרֶת, צַיְּנוּ לָכֶם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתְעָרְבוּ עִמּוֹ, לְמַעַן יֵבוֹשׁ.

השליח חוזר כאן למה שהוא כתב כבר בפס’ 6: “אָנוּ מְצַוִּים אֶתְכֶם, אַחִים, בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, לְהִבָּדֵל מִכָּל אָח שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל וְאֵינֶנּוּ מִתְנַהֵג לְפִי הַמָּסוֹרוֹת שֶׁקִּבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ.”

“לְהִבָּדֵל” — לא להיות אתו בהִתחברוּת. לתת לו להבין בברוּר שבטלנוּתו היא חטא. — זה לא פשוט. • הרי רוב העצלנים לא יסכימו עם הדיעה שלך שהם עצלנים. • אנשי “מיניסְטְרִי” שטוחנים מים במקום לעבוד, הם בדרך כלל משוכנעים שהם משרתים את המשיח “יותר טוב ממך”. • לָעצלָנים ולוָכְּחָנים שנִפְלָטים מכל עבודה תוך חודש יש אלף ואחד תירוצים מדוע המעבידים אשמים • העובדים האחרים אשמים • תנאי העבודה אשמים — רק הם לא.

שימו לב שגם בתסלוניקי בעיית הבטלנוּת לא נפטרה מיד. כבר זמן קצר אחרי הקמת הקהילה שאול נאלץ ללמֶד בעל־פה שזוהי תופעה אסורה (פס’ 10). • הוא חוזר ומדגיש את הצורך בעבודה חרוצה באיגרת הראשונה (ד 12-11), • יש פרשנים שרואים אזהרה מפני בטלנוּת גם בתסל”א ה 14 — והנה, עכשיו עולה הנושא הזה כבר בפעם השלישית.

“צַיְּנוּ לָכֶם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתְעָרְבוּ עִמּוֹ”, זהו שלב בתהליך של משמעת קהילתית, כפי שהוא נִלמָד ממתי יח 17-15. אך לרגע אל תִשכּחו שכאן מדובר ב”אָח” (פס’ 6) — באדם נושע — בילד של ישוע. לכן שאול מורה:

15  אֲבָל אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְאוֹיֵב, אֶלָּא הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ כְּאָח.

איך מוכיחים מישהו “כְּאָח” מוגדר בגלטים ו 1: “אַחַי, אִם יִכָּשֵׁל אִישׁ מִכֶּם בְּאֵיזוֹ עֲבֵרָה, אַתֶּם הָאֲנָשִׁים הָרוּחָנִיִּים תָּקִימוּ אוֹתוֹ בְּרוּחַ שֶׁל עֲנָוָה; וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּבוֹא גַּם אַתָּה לִידֵי נִסָּיוֹן.”

שילוב של אמונה ועצלנוּת. — הִקדשנוּ לזה חצי שיעור. — אני מקווה שמיצינו.

ואני גם מתפלל שלמרות הבעיות שמתעוררות בכל קהילה באופן טבעי — למרות הצורך להוכיח ולתקן — נדע תמיד…

לשמור על השלום — ברכת הסיום

16  וַאֲדוֹן הַשָּׁלוֹם יִתֵּן לָכֶם אֶת הַשָּׁלוֹם, תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם. — הָאָדוֹן עִם כֻּלְּכֶם.

השמירה על השלום היא קודם כל תלויה בָּנוּ! רק אם אנחנו מתייחסים אחד לשני “בְּרוּחַ שֶׁל עֲנָוָה”, השלום יישָמֶר. אבל במשׂימה הקשה הזו אנחנו גם יכולים לסמוך על עזרה מ”אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם”.

כעת שאול נאלץ להכניס לברכת הסיום אמצעי הגנה מפני זייפני דבר אלוהים — מפני אנשים שטענו לכתוב בשמם של שליחי המשיח (תסל”ב ב 2):

18-17  פְּרִיסַת שָׁלוֹם בְּמוֹ כְּתַב יָדִי, אֲנִי שָׁאוּל. זֶהוּ הַסִּימָן בְּכָל אִגְּרוֹתַי; כָּךְ אֲנִי כּוֹתֵב. חֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ עִם כֻּלְּכֶם.

כך מסתיימת האיגרת השנייה אל התסלוניקים.

מה למדנו?

  1. פסוק 4 הדגיש לנו שוב את חשיבות הציוּת: “תּוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁצִּוִּינוּ.” — זה מה שמבטיח ברכה לכל אחד באופן אישי וברכה לקהילה: הציות לדבר אלוהים.
  2. בפסוק 5 זכרנו את “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”. אף אחד מאתנו לא יכול לטעון שיש לו “מספיק סבלנוּת”. — ההיפך. האם שׂמתם לב לְדבָר שקורה לרבים מאתנו כשאנחנו מזדקנים? עם השנים דווקא יש לנו פחות סבלנות! — לכן חשוב שנמשיך ללמוד מהדוּגמה של ישוע עד ליומנוּ האחרון: “סַבְלָנוּת הַמָּשִׁיחַ”.
  3. שילוב של אמוּנה ועצלנוּת. — כשזה מופיע בקהילה, אסור להתעלם. דבר אלוהים דווקא לא סבלן כלפֵי עצלנים. לאורך כל הכתובים עבודה מודגשת כדבר טוב — כדבר שמכבד את אלוהים (ראה שיעור מיום 9 בדצמבר 2020; https://jerusalemassembly.com/created-to-work). משיחי אמור להיות חרוץ — לא עצלן ולא “מִתְעַסֵּק… בַּהֲבָלִים”. זהו חלק מהעדוּת שלנו בפני העולם.
  4. אין מה לעשות — יש לפעמים צורך לתיקון אישי ולתיקון בקהילה. אם לא עושים את זה בענווה, בחֹכמה, בסבלנות ועם הרבה תפילה, אזי בִמקום תיקון מסיימים עם פגיעות, פציעות, כעס ופירוד. זאת בזמן ששאול השליח דווקא מתפלל כי”אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם יִתֵּן לָכֶם אֶת הַשָּׁלוֹם, תָּמִיד וּבְכָל מָקוֹם.”

אז כן להוכיח, כן לתקן — אבל בו בזמן לדעת איך לשמור על השלום ועל האחדות. — שאלוהים יתן לנו הרבה חסד.

  1. ומה עלינו לזכור מכל האיגרת? — את האזהרה (פרק ב 2-1): “אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם, אַחַי: 2 אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ!” — הרי אם אתה נושע, אתה לא מחכה לצר־המשיח ולא לצרה.

אתה מחכה לישוע. — אתה מחכה להילקחוּת!