מבוא

בפעם הקודמת למדנו על תפילת הפגעה (פרק א 12-11) — תפילה למען האחים והאחיות במשיח. התברר כי אין זה נכון להישאר מרוכזים בבריאוּת • בהגנה מתאוּנות ופגָעים פיזיים אחרים • בפרנסה  • באיכות החיים • ואפילו לא בְהצלחת הילדים.

כל אלה חשוּבים, אבל כאשר שאול השליח מתפלל למען בני הקהילה, יותר חשוב לו שחייהם יפארו את שם המשיח:

  • הצלחה ב”כָּל שְׁאִיפָה טוֹבָה” — כן! — אבל לִכבוד המשיח!
  • הצלחה ב”כָּל מַעֲשֵׂה אֱמוּנָה” — בהחלט כן! — אבל לִכבוד המשיח!

כל תשובה לתפילה, כל עזרה משמיים, כל הִתערבוּת של רוח הקודש — הם “לְמַעַן יְכֻבַּד שֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בָּכֶם.”

למדנו גם על משפטו הצודק של אלוהים — על מה שיקרה (פס’ 8-7) “כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם [כדי] לְהָשִׁיב נָקָם לְאֵלֶּה… שֶׁאֵינָם נִשְׁמָעִים לִבְשׂוֹרַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ.”

ולנושׂא הזה בדיוק חוזר השליח כעת בפרק ב:

איך לא לטעות בזיהוי “יום־יהוה”

הערה: כשאנחנו מדברים על אירועי עת הקץ — על מה יתרחש מתי — על לוח הזמנים — זִכרוּ שישנן דיעות שונות ודרכים שונות לפרש את הכָּתוּב — והדרך שלי לא בהכרח טובה יותר משלך — והדרך שלך לא בהכרח נכונה יותר משלי.

ישנם מורים שמלמדים את הנושֶׂא כאילו הכל ברור ואפשר לדבר במונחים של שחור/לבן • נכון/לא נכון • אמת/שקר — אבל, עִם כל הכבוד, תורת אחרית הימים היא לא שחור/לבן.

אח במשיח יכול להחזיק בפירוש שונה משלי — והוא עדיין אח במשיח. לכן, אל תעלו אותי על המוקד אם במשך השיעור מתברר שהדיעה שלי שונָה משלכם.

נחזור לָכותרת שלנו: “איך לא לטעות בזיהוי ‘יום־יהוה’.”

2-1א              אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם, אַחַי: 2 אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ.

“אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ…” — כאן מתיחל עוד קטע בברית החדשה שנחוץ למי שרוצה להרכיב את הפאזל של ארועי אחרית הימים.

שימו לב להבדל בין גישת השליח לבין הדרך שבה עולֶה אותו נושֶׂה פעמים רבות בימינו:

  • “אַל תִּבָּהֲלוּ” שאול מרגיע את קוראיו. “אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם…: אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם.” — “בבקשה, הִרגעוּ וחִשבוּ בהיגיון!”

לעומת זאת, איזה סוג של “תורת אחרית הימים” הִתרגלנו לשמוע בעידן המודרני? —

  • “תבהלו! • תפחדו! • האקלים נהרס! • כל שנה נהיה יותר חם! • מִפלס הים עולה! • יערות הגשם נִשׂרפים! • עוצמת הסוּפות וההצפות בעולם עולָה כל הזמן! • מֶי השתיה אוזלים! • יש מגפות שאף פעם לא היו! • הסוף קרוב!”
  • ויש גרסה שמוסיפה: “לא מספיק האסונות — צר־המשיח כבר בינינו! • זה סוד, אבל אנחנו יודעים איפה הוא! • הוא רומני! • לא, הוא אפיפיור! • לא, הוא נשיא ארה”ב! • לא, הוא חייב להיות יהודי! • הסוף קרוב!”
  • והכי חשוּב: “קנו את הספרים שלנו, כדי שתדעוּ מה לעשות! • תרמוּ כסף לָ-end-time-ministry שלנו כדי שלא תאבדו את הברכה של אלוהים! • אאאאה! הסוף קרוב!”

שלא כמו הקולות האלה, שאול השליח הוא רועה אמת. הוא דואג לטובת הצֹאן. הוא לא רוצה ליצור תלות בעצמו, בהוראתו מהדוּכן וב”מיניסְטְרי” שלו. הוא יודע: אם “תֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת,… [אזי] הָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם” (יוחנן ח 32) — תשחרר אתכם מהפחד ותשחרר אתכם מהטעוּת.

זִכרו כי כבר באיגרת הראשונה הוא נאלץ להרגיע את התסלוניקים בקשר להילקחות ול”יוֹם־יהוה”, שהוא המשפט על העולם החוטא. כך קיבלנו את…

תסל”א ד 18-13:   כל מי שמאמין בישוע, כל מי שנושע וכך הצטרף לגוף המשיח — לָקהילה — אכן ישתתף בהילקחוּת. אם הוא מת לפני־כן, הוא יקום לתחייה כדי להִשתתף; ואם הוא חי, אזי יקבל “בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן” גוף חדש (קור”א טו 52), שיאפשֶר לו “לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר” (תסל”א ד 17).

תסל”א ה 11-1:    לא יתכן שאתם כבר נמצאים ב”יוֹם־יהוה”, כי הרי “אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם” (פס’ 9). המשפט של “יוֹם־יהוה” מיועד לבלתי־מאמינים, ולכן אתם — בני הקהילה — תילָקְחוּ לשמיים לפני שהוא מתחיל.

מתברר שההסברים הללו לא הספיקו. מהדיווח ששאול שמע על המצב בתסלוניקי הוא הבין כי מורי שקר הצליחו לבלבל את המאמינים שוּב בכל הקשור “לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו”.

הוא נאלץ לכתוב להם:

אל תבהלו!

2ב …לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ, לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר, וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ — כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם־יהוה.

“הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ” ו”דִּבּוּר” — אלה היו המסרים שנביאי שקר השמיעו בעל־פה: “כה אמר יהוה…!” — בזמן ש־יהוה לא אמר להם כלום.

עבור מצבים כאלה בדיוק כתב להם השליח באיגרת הראשונה (ה 21): “בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר — וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב” — ואותה איגרת גם היתה המִסמך שאליו יכלו להשוות את מה ששמעו.

כשקמוּ נביאי שקר והכריזו: “יום־יהוה הגיע! הרדיפות שאתם עוברים הם תופעות של יום־יהוה!” — אזי המאמינים היו אמורים להשיב: “לא נכון! יום־יהוה הוא יום המשפט שבו ‘זַעַם אֱלֹהִים… בָּא… עַל בְּנֵי־הַמֶּרִי’ (אפסים ה 6) • על עולם הבלתי־מאמינים • על ה’רְשָׁעִים’ (ירמיהו כג 20-19). — אנחנו לא נחווה את המשפט הזה, כי הרי ‘אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ’ (ה 9)”.

אבל השקר לא רק בא דרך הִתבטאוּיות בעל־פה. מורי השקר גם פָשעוּ בגניבת זהות ובכתיבת מסמך מזוייף. שאול מכנה אותו “אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ.”

השליח מבין כי לבני הקהילה הסובלים והנרדפים נדרש חיזוק נוסף ולימוד מעמיק יותר כדי שיוכלו לעמוד מול השקרים ומול האנשים שמפיצים אותם.

הרי שימו לב מהי הטעוּת שבה הם כרגע נופלים:

אם אכן “הִגִּיעַ יוֹם־יהוה”, משמע שכל הקהילה בתסלוניקי פִספסה את ההילקחוּת. יותר מזה: אם אכן “הִגִּיעַ יוֹם־יהוה”, משמע שגם שאול השליח עצמו פִספס את ההילקחוּת. עוּבדה שהוא עדיין כאן כדי לכתוב להם מכתב. בעצם, גם “סִילָא” ו”טִימוֹתֵיאוֹס” (א 1) עדיין כאן. גם הם פִספסוּ.

מה קורה פֹה? אולי השליח טעה באיגרת הראשונה, ו”אֱלֹהִים [כן] יְעָדָנוּ לְזַעַם”?

האם אתם מבינים עכשיו לָמה כל כך חשוב שהקהילה תקבל עוד פרטים שלפיהם אפשר לדעת אם אכן “הִגִּיעַ יוֹם־יהוה” — או לא?

זה חשוב גם בשבילנו. גם אנחנו לא רוצים לטעות. גם אנחנו זקוקים להבנה ברורה של הִשתלשלוּת ארועי עת הקץ. לכן, לפני שנמשיך בָפרטים שהשליח מגלה לתסלוניקים, הבה נבהיר…

באיזה “יום־יהוה” מדובר?

מה, יש יותר מאחד?

לא! — הביטוי “יוֹם־יהוה” תמיד מציין את משפט אלוהים על החוטאים. — אבל…

  • לפעמים מדובר על יום של משפט;
  • ולפעמים מדובר על תקוּפה של משפט.

אין ספק כי “יוֹם־יהוה” הוא אותו יום שבו רגליו של ישוע המשיח יעמדו על הר־הזיתים בשובו ארצה (זכריה יד 4). אבל כבר השמדת אויביו שמתוּארת מיד לאחר מכן (זכר’ יד 15-12) לא נראית כמִתרחֶשת בין רגע אלא כתהליך שדורש מספר ימים לפחות.

גם בִּנְבוּאת המשפט ביחזקאל לח נאמר אמנם מספר פעמים “בַּיּוֹם הַהוּא”, “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא”, אבל מי שממשיך לקרוא רואה כי “הַיּוֹם הַהוּא” — הוא בעצם תקוּפה.

בָמובן הזה גם שבע שנות הצרה — או “צרת יעקב” — הם “יוֹם־יהוה”.

איך אנחנו יכולים לקבוע זאת? — הרי שבע שנות הצרה חלות לפני חזרתו של ישוע.

תשובה:  “צרת יעקב” היא חלק מ”יוֹם־יהוה”, מפני שהחל מיומָה הראשון מתחילה שפיכת “זַעַם אֱלֹהִים” על העולם שמורד בו (התג’ טו 1); ושפיכת “זַעַם אֱלֹהִים” היא מרכיב של “יוֹם־יהוה”.

לכן, על־מנת להרגיע את המאמינים שחשבו כי “הִגִּיעַ יוֹם־יהוה” שאול קודם כל מזכיר להם פרטים שהם כבר שמעו:

  • “יוֹם־יהוה” הוא שווה־ערך לשפיכת “זַעַם אֱלֹהִים” על חוטאים;
  • מאחר ש”אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם” — אתם ואני וכל בני הקהילה לא יכולים לחוות את “יוֹם־יהוה”;
  • לכן, הצרה והרדיפה שאתם כרגע עוברים — גם אם היא מרגישה לכם קשָה מִנשׂוא — היא לא יכולה להיות “צרת יעקב”. היא לא יכולה להיות “יוֹם־יהוה”.

איך אנחנו יודעים שכל הכתוב בָקטע שלפנינו היא למעשֶׂה תִזכורת — שהתסלוניקים היו אמורים לדעת את מה ששאוּל כותב? — משאלתו בפס’ 5: “הַאִם אֵינְכֶם זוֹכְרִים כִּי עוֹד בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?”

מתברר שהמאמינים המבוהלים יכלו להתבסס על הרבה יותר מההסברים שקיבלו בָאיגרת הראשונה. כבר בשהייתו בתסלוניקי שאול הספיק ללמד לעומק על אירועי עת הקץ.

להם זוּ תזכורת נחוצה — ואנחנו לומדים כרגע על שני סימנים מרכזיים שחייבים להתרחש לפני “יוֹם־יהוה”:

“העזיבה” והופעת צר־המשיח

5-3: 3 אַל יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, שֶׁכֵּן [יום־יהוה] לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה וְיִתְגַּלֶּה אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן, 4 הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים.

5 הַאִם אֵינְכֶם זוֹכְרִים כִּי עוֹד בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?

עכשיו התסלוניקים אולי קראו: “בטח! איך יכולנו לשכוח? הסברתָּ לנו כבר על העזיבה ועל משיח השקר! תודה על התִזכורת.” — הבעיה שלנו הוא לא מסביר! אנחנו צריכים לִדלות את הפרטים מתוך דבר־אלוהים:

1. העזיבה

אני רוצה להיכנס לנושא הזה כמה שיותר לעומק. — למה? — כי בערך מהיום שהייתי מספיק גדול כדי להבין “דיבורים דתיים”, אני שומע אנשים אומרים על ההִתפָתחוּיות בעולם סביבינו: “אף פעם לא היה גרוע כמו היום! — אתם רואים? זאת חייבת להיות ‘הָעֲזִיבָה’.”

בואוּ נראה. נתחיל ב…

הגדרת המונח:     המילה במקור היא אָפּוֹסְטָסִיָה (ἀποστασία), והיא בדרך כלל מתוּרגמת “כפירה”. היא מתארת נטישה רצונית ומחוּשבת של דיעה, עֶמדה או הצהרת־אמוּנה שעִמה הִזדהה הנוטש בעבר. המילה גם משמשת את מתרגמי תרגום השבעים כדי לציין מרד פוליטי (בעזרא ד 15-12 ירושלים מכוּנָה “קִרְיָא מָרָדָא” — עיר “מורדת” נגד הכיבּוּש הפרסי).

3א: [יום־יהוה] “לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה.” — במה מדוּבר?

חשוב שקודם כל נבין במה לא מדובר!

ישנם מאמינים (הרבה מאמינים!) שסבורים כי הם מזהים את ה”עֲזִיבָה” בדברי שאול לטימותיאוס (טימ”ב ג 5-1):

1 “ְזֹאת דַּע לְךָ: בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבוֹאוּ זְמַנִּים קָשִׁים, 2 כִּי יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם, אוֹהֲבֵי כֶּסֶף, גַּאַוְתָנִים, שַׁחְצָנִים, מְגַדְּפִים, מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם, כְּפוּיֵי טוֹבָה, חַסְרֵי קְדֻשָּׁה, 3 קְשׁוּחֵי לֵב, בִּלְתִּי מִתְרַצִּים, מַלְשִׁינִים, הוֹלְלִים, אַכְזָרִים, שׂוֹנְאֵי טוֹב, 4 בּוֹגְדִים, פּוֹחֲזִים, יְהִירִים, אוֹהֲבִים תַּעֲנוּגוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁהֵם אוֹהֲבִים אֶת אֱלֹהִים, 5 לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ. הִתְרַחֵק מֵאֵלֶּה.”

אותם מאמינים קוראים את הפסוקים, מביטים סביבם ואומרים: “וואו — זה ממש מתאר את העידן שלנו. • זאת ‘הָעֲזִיבָה’! • הגענו ל’אַחֲרִית הַיָּמִים’! • אנחנו עדים לתופעות שמוכיחות כי ישוע יחזור בכל רגע!”

מי מכם כבר שמע את הפירוש הזה של טימ”ב ג?

אבל אם תקראו מה אמרו מאמינים על תקוּפתם לפני 200 שנים • לפני 100 שנים • בתקופות שבהן עלו משטרים מרוּשעים ששטפוּ את מוחם של הילדים ובני הנוער עם אידיאולוגיות אנטי־אלוהיות — גם הם אמרו: “זאת חייבת להיות ‘הָעֲזִיבָה’! אנחנו ב’אַחֲרִית הַיָּמִים’! אלה סימנים שישוע יחזור בכל רגע!” …ועברו 100 שנים, ואפילו 200 — וישוע לא חזר.

ומה אתם חושבים — שלפני 1000 שנים (ולפני 1500) לא היו “אֲנָשִׁים אוֹהֲבֵי עַצְמָם, אוֹהֲבֵי כֶּסֶף, גַּאַוְתָנִים, שַׁחְצָנִים, מְגַדְּפִים, מַמְרִים אֶת פִּי הוֹרֵיהֶם”? — היו גם היו! — אפילו טימותיאוס עצמו כבר ראה את התופעות הללו סביבו. אחרת שאול לא היה כותב לו (בסוף פס’ 5): “הִתְרַחֵק מֵאֵלֶּה!”

במילים אחרות:

  • רוע תמיד היה;
  • ב”אַחֲרִית הַיָּמִים” אכן תהיה עליה בעוצמת התופעות ששאול מתאר לטימותיאוס;
  • אבל אין לנו דרך אובייקטיבית לִמדוד את העליה הזו. הרי מה שאתה ואני מרגישים לגבי הדור הנוכחי בהשוואה לדורות שקדמוּ הוא סובייקטיבי לגמרי. קודמֶינוּ לפני 500 שנה הרגישו בדיוק אותו הדבר;
  • הכתוּב לא מפרט מהו הקו האדום שהרֶשע בָעולם חייב לחצות לפני שאפשר לקבוע שזוהי “הָעֲזִיבָה” — שכעת אנחנו נמצאים חמש דקות לפני “יוֹם־יהוה”.

האם שָׂמתם לב איפֹה הגישה שתיארתי מחפשׂת את ה”עֲזִיבָה”? — בעולם!

עד לפני כמה שנים אדם שהרגיש כי “הָעֲזִיבָה” הגיעה, הִתבסֶס בעיקר על ההִתפָתחוּיות בסביבתו המיידית — בָתרבוּת שבה הוא חי. היום הוא יכול להרחיב אופקים בעזרת האינטרנט ולקבל סוג של מבט כללי על כל העולם (לא בהכרח אובייקטיבי). — וזו הטעוּת:

אל תחָפּשׂו סָממנים לָ”עֲזִיבָה” בעולם הבלתי־נושע!

התנהלוּת העולם היא לא המדד שמאפשר לך לקבוע אם זוהי “הָעֲזִיבָה” או סתם רֶשע שבולט לך. הרי אדם בלתי־נושע שיום מן הימים מחליט לבצע קפיצת־ראש לתוך חיי חטא לא מבצע “נטישה רצונית ומחושבת של דיעה, עמדה או הצהרת־אמונה שעִמה הִזדהה” עד כֹה. מבחינת אלוהים, אדם כזה לא “עוזֶב” דבר טוב וּמִתמסֶר לדבר רע — הוא רק עובר מחטא אחד לחטא אחר:

  • נכון שהוא עָשׂוי לנטוש אידיאולוגיה נעלה יחסית לטובת אידיאולוגיה שפלה — אבל בעיני אלוהים זה לא מה שהופך אותו לחוטא. הוא הרי נולד חוטא;
  • אם עד אתמול הוא ביצע את חטאיו בסתר — והיום הוא “יוצא מהארון” ומרגיש חופשי לחיות בָחטא בְגלוי — אזי אנחנו, כמאמינים בתנ”ך, מפרשים זאת כהידרדרוּת — אבל לא כ”עֲזִיבָה”;
  • אם אדם עד אתמול היה דתי, הִתפלל בבית הכנסת, וטען שהברית־החדשה היא ספר אגדות — ומהיום הוא מגדיר את עצמו כאתאיסט וטוען שגם התנ”ך הוא ספר אגדות — זאת הידרדרוּת, אבל לא “עֲזִיבָה”. הוא התחיל את דרכו כחוטא בלתי־נושע — והוא כרגע ממשיך באותה דרך ביתר שֶׂאת;
  • אם נוצרי מאירופה שנִטבָּל כתינוק, מבלה מספר חודשים בדָרָמְסָלָה בצפון הודו וחוזר כבוּדהיסט מוּשבע — זאת לא “עֲזִיבָה” מבחינתו של אלוהים. — החוטא רק החליף אידיאולוגיה דתית אחת נטוּלת־ישועה באידיאולוגיה דתית אחרת נטוּלת־ישועה.

האם הבנתם לאן אני חותר? — זהרוּ מאנשים שמצביעים על ההִתפָתחוּיות בעולם הבלתי־נושע וזועקים: “זאת ‘הָעֲזִיבָה’!”

האמת היא ש…

“הָעֲזִיבָה” תתרחש בגוף המשיח — בקהילה

כדי להבין איך זה יירָאה, נחזור שנייה לטימ”ב ג 5: “יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים… 5 לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ כּוֹפְרִים בְּתָקְפָּהּ.”

“לִכְאוֹרָה בַּעֲלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם” — כאילוּ מאמינים בישוע. • “משיחיים” בשם. — ואתם אומרים: “זה לא סימן של ‘הָעֲזִיבָה’. אנשים כאלה יש גם בקהילה שלנוּ.”

נכון! — ותמיד היו. • תמיד היה מי שהופיע רק בשביל העזרה הכלכלית. • תמיד היו אלה שפשוּט נהנו מההִתחברוּת. • תמיד היו מי שבאו אולי פעם בחודשיים־שלושה לאסיפת שבת, אבל אף פעם לא פִספסוּ ארוחה משוּתפת חינם־אין־כָסף. • תמיד היו אלה שבאו כדי להשתיק את המצפון. • תמיד הופיעו גברים שמישהו סיפר להם כי נשים משיחיות הן “צייתניות” יותר (לא ברור לי מאיפה הִמציאוּ את האגדה הזאת). • בקיצור, תמיד יש, ותמיד יהיו אנשים שנמצאים בקהילה מכל הסיבות הלא־נכונות.

ישוע עצמו כבר הכין אותנו לתופעה הזו במשל “הַחִטִּים [ו]הָעֲשָׂבִים הָרָעִים” במתי יד 30-24:

מי כאן ראה פעם שׂדה־חיטה שיש בו עשׂבים? — הגידוּל התעשייתי אמנם יודע לרוב לדכא את כל מה שלא חיטה — אבל בְשָׂדות במקומות כפריים שבהם עובדים בשיטות מסורתיות ועם זרעים שלא עברוּ הנדסה גנטית תמיד יש קצת עשׂבים.

עכשיו תארו לכם אותו שּׂדֶה — אבל במבט ראשון הוא נראה כאילו יש בו עשׂבים בִּלבד. רק מי שמתקרב יכול לראות שעדיין נשארוּ בו גם גִבעולי חיטה. — כך תירָאה “הָעֲזִיבָה”: מספר עצום של מאמינים “מזוּייפים” בָּקהילות. • רוב שאמנם מגדיר את עצמו “משיחי”, אך מבלי להיות נושע.

אולי זה גורם לכם לשאול:

איך הקהילה תגיע למצב כזה?

תשובה:  על־ידי החלפת הבשׂורה המושיעה ב”בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת” (גלטים א 6). — ה”בשורה” המזוּייפת הזו לא אחידה. יש לה גִרסָאות שונות: נתחיל עם…

  • האשלייה של “ישועה על־ידי חברוּת במועדון”:

“תעבור טקס קבלה • תהפוך לחבר קהילה • תבוא לאסיפות • תשלם
דמי־חבֶר… — תגיע לשמיים.” — האשלייה הזו קיימת בכמה מן הכנסיות
הגדולות. הכנסייה הקתולית, למשל, קוראת לעצמה: “הכנסייה המושיעה הבִלעדית” (“Die alleinseligmachende Kirche”). ז”א אם אדם לא חבר בה, הוא לא יכול להיות נושע (Extra Ecclesiam nulla salus).

עוד בשׂורה “אחרת” נפוצה היא…

  • האשלייה של “הטבילה ברוח הקודש”:

אל תבינו לא נכון! כמובן יש טבילה ברוח הקודש. חייבת להיות! הרי כבר יוחנן המטביל ניבא: “הַבָּא אַחֲרַי [ישוע המשיח] הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ” (מתי ג 11); והמשמעוּת היא שכל אדם נושע אכן הופך ל”הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ” ברגע הלידה מחדש (קור”א ו 19; יוחנן ג 3; פטר”א א 3).

לא לזה אני מִתכּווֶן, אלא לָאשלייה — לָ”כאילוּ”: אדם בלתי־נושע בא לאסיפה בקהילה; או להופעה של “מבשׂר” מפורסם • בשלב מסויים מזמינים את מי שרוצה לבוא לקִדמת האולם. לָנַעֲנִים להזמנה נאמר שיזכוּ לתפילה ל”קבלת ישוע בלב” ול”קבלת רוח הקודש” • במהלך התפילה מתחילים יותר ויותר אנשים למָלמֶל צלילים שנקראים “דיבור בלשונות” • בהתחלה המְמָלמלים הם רק אנשי הקהילה או הצוות שעובד עם ה”מבשר” • אך עם הזמן מצטרפים לָמִלמוּל גם חלק מהבלתי־נושעים.

ואז נאמר להם: “קיבלתם את מתְנת הלשונות (קור”א יב 10) • זאת הוכחה שאתם נִטבָלתם ברוח הקודש • זאת הוכחה שאתם נושעים.” — זאת ההוכחה — גם אם אין הכרת חטא • גם אם אין חזרה בתשובה • גם אם לא נראה שום שינוי באורח החיים של אותו “נושע”. — אשלייה!

וזה מביא אותנו אל…

  • האשלייה של “ישועה ללא מחוייבות”:

“תצהיר שאתה מאמין בישוע ● תתפלל את המילים, ‘אדון ישוע, אני מזמין אותך אל תוך לִבּי’ — ובסוף חייך תגיע לשמיים. כי הרי כתוב (רומים י 9) ‘אִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן… — תִּוָּשַׁע’.”

הִצְהרתָ — נושעתָ. • אפילו אם תמשיך לחיות עכשיו 50 שנה מבלי לקרוא או לשמוע את דבר־אלוהים • מבלי להתפלל • בלי הִתחָבְּרוּת עם מאמינים • בלי כל סימן חיצוני שיש לך קשר כלשהוּ לישוע המשיח — בסוף תגיע לשמיים. הִצְהרתָ — נושעת. — אשלייה!

קרובת מִשפחה של תורת השקר הזו היא…

  • האשלייה כי “הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה”:

עד כאן זאות דווקא אמת (יוח”א ד 8). האשלייה היא ש”הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה” מבלי להיות גם אלוהי הצדק ואלוהי המשפט. — לְבלתי־נושעים נאמר:

“בבקשה, הִכנֶס! אלוהים אוהב אותך, ואנחנו אוהבים אותך. — חשוּב שתהיה בקהילה • חשוּב שתהיה באסיפות • חשוּב שתשיר ותתפלל יחד עם כולם • חשוּב שתָרְאֶה אהבה לסובבים אותך, כי הרי כתוב: ‘בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם’ (יוחנן יג 35). רק תֹאהב, תהיה משיחי טוב — ותגיע לשמיים.”

“אָה, לא רצינו להבריח אותך ישר ביום הראשון כשנִכנסת. אז לא סיפרנו לך על חטא • ועונש • ומשפט • וגיהינום. — ממילא זה לא כל כך חשוב. הרי הדברים האלה קשורים לאלוהי התנ”ך (אתה יודע, אולְד טֶסְטָמֶנְט) — ואנחנו מאמינים באלוהי הברית החדשה — ב’אֱלֹהֵי הָאַהֲבָה’ (קור”ב יג 11). הוא אוהב אותך כמו שאתה. — אשלייה!

גם לתורת השקר הזו יש קרובת משפחה:

  • האשלייה של “שמיים עבור אנשים טובים”:

“תהיה חלק ממסגרת משיחית שפעילה למען הסובלים והנזקקים בעולם. • תהיה פעיל • תשקיע • תתרום • תקריב • אפילו תסכֶּן את עצמך אם צריך. • זה מה שישוע עשָׂה • זה מה שדבר אלוהים מצפה ממשיחיים. — פעילים בלתי־אנוכיים כמוך — ברוּר שיגיעו לשמיים.”

ומדוע הדרך הזו היא בשורה נטוּלת־ישועה? — מפני שהיא לא מלמדת את הצורך בחזרה בתשובה, סליחת חטאים וטיהור מחטא. — “אתה אדם טוב. אין צורך להפריע לך עם לימוד על חטא • וחֲרָטָה • ואֶש גיהינום. — אנחנו במאה ה-21, לא בימי הביניים.” — אשלייה!

ולא לשכוח את…

  • אשליית ישוע־פלוּס:

אפשר לקרוא לה גם “אשליית הישועה במעשים”. — “זה טוב להאמין בישוע, אבל אתה חייב גם לשמור ‘תורה’, או סֶט של חוקים שחברי הקהילה שלנו שומרים. רק מי ששומר יגיע לשמיים.”

נציין עוד אחת אחרונה:

  • האשלייה ש”כל הדרכים מובילות לאלוהים”:

“ישוע הוא כמובן טוב — הוא המשיח — הוא מת בשבילך על הצלב — אבל אתה מוּזמן להִתחבר אתנו גם אם אתה מאמין שמוּחמד היה הנביא האחרון של אלוהים • וגם אם אתה זֶן־בוּדהיזט ורוצה להמשיך בָּמדיטציות שעושות לך טוב • וגם אם אתה משוכנע שהכל הוא חלק מאלוהים — האבנים, הצמחים, בעלי החיים וכמובן אנחנו, בני האדם • וגם אם אתה מרגיש ‘אנֶרגיות’ ומתָקשר דרך מֶדיוּם עם סבא שלך שמת לפני 30 שנה — אצלנו מקבלים את כולם.”

“אמנם יש בתנ”ך שלנו פסוק שאומר: ‘אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע’ (מה”ש ד 12), אבל אצלנו לא מקוּבל להדגיש את הטענה הזו לְבִלעדיוּת. זה פוגע בדתות אחרות ובכבודם של אנשים ששונים מאתנו. הרי בסופו של דבר כל הדרכים מובילות לאלוהים. — כל אחד יגיע לשמים בדרך שלו.” — אשלייה!

האם אתם רואים אכשיו איך יכול להיווצר מצב של “עֲזִיבָה” במסגרת הקהילה? — על־ידי “בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת” שתעניק לאנשים תחושה של ביטחון — ביטחון שקרי בלי ישוע — סוג של “משיחיוּת” שאין בה ישועה.

המגמה הזו ניכרת כבר היום, אבל הכתוב לא מגדיר לנו מהו הרף שהיא צריכה לעבור כדי להיקרא “הָעֲזִיבָה” ב־ה”א הידיעה.

מי שרוצה לזהות את הרף הזה זקוק לעוד פרט שיופיע בצמוּד לָ”עֲזִיבָה”: “אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן” (תסל”ב ב 3ב).  —  עליו נדבר בפעם הבאה.

מה למדנו עד כה?

הִשקענוּ שיעור כדי להבין מה לא לעשות ומה לא להאמין כשאנשים מדברים על אחרית הימים ועל סימנים שכביכול מוכיחים שישוע יחזור “ממש עוד מעט”.

למדנו להיזהר מדיבוּרים בעל־פה שטוענים לבוא מרוח הקודש. • למדנו להסתכל בארבע עיניים על חומר כּתוּב שטוען להיות מבוסס על דבר אלוהים. • הוּזכּרנו כי מה שקובע הוא דבר אלוהים הכתוב בתנ”ך ובברית החדשה. • הוא קנֶה־המידה שעל־פיו אנחנו בודקים כל הסבר וכל הכרזה. — זה דורש מאמץ, אבל זה חיוּני.

למדנו — או בעצם הִזכרנו לעצמנו — כי “יוֹם־יהוה … לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה” — ועבדנוּ קשה כדי להבין מהי העזיבה הזאת.

לפני שנסיים, הערה חשובה מאוד:

השליח לא כותב, “אתם תחווּ את ‘הָעֲזִיבָה’,” אלא: “חִשבו בהיגיון! מאחר שהעזיבה טרם הגיעה, אין מצב שאתם נמצאים כרגע ב’יוֹם־יהוה’!”

אתם ואני — בתנאי שאנחנו תלמידיו הנושעים של ישוע — לא נחווה לא את “יוֹם־יהוה” ולא את “הָעֲזִיבָה”. — אנחנו נחווה את ההילקחוּת!

איש הרשע

3ב-4    בָּרִאשׁוֹנָה [תִּהְיֶה] הָעֲזִיבָה וְיִתְגַּלֶּה אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן, 4 הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ — עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים.

…או משיח השקר, או צר־המשיח. — הוא לא סתם עוד אֶחָד מִנִּי רשעים רבים. אמנם במרוּצת ההיסטוריה לא היה מחסור ברודנים ודיקטטורים שיכלוּ לגרום למותם של אלפי אנשים על־ידי פקודה אחת, ויש אותם גם היום — אך לא קים־ג’ונג־אוּן, לא סטאלין ואפילו לא היטלר יכולים להשתוות לרישעוּת האיש הזה.

האם שמתם לב לָשם הנוסף שניתן לצר־המשיח בקטע שלנו? — הוא לא רק “אִישׁ הָרֶשַׁע”. — הוא גם…

בֶּן הָאֲבַדּוֹן

בזמן שהכינוי “אִישׁ הָרֶשַׁע” מתאר את אופיו של צר־המשיח, “בֶּן הָאֲבַדּוֹן” מציין את גורלו: בגיהינום ● ב”אֲגַם הָאֵשׁ” (התג’ יט 20ב) ● ב”אֲבַדּוֹן עוֹלָם” (תסל”א א 9).

ישנו רק עוד אדם אחד שנקרא כך בדבר אלוהים: הבוגד “יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת”. ישוע עצמו מכנה אותו “בֶּן הָאֲבַדּוֹן” ביוחנן יז 12.

בין הפרשנים קיים מיעוט שמסיק מהשם המשוּתף כי צר־המשיח יהיה יהודה איש קריות שיקום לתחייה. אני לא חושב שהכָּתוּב מצדיק טענה כזו, אבל יש בהחלט הקבלות:

  • על “יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת” כתוב כי “נִכְנַס בּוֹ הַשָֹטָן” ו”שָׂם [בלִבו] לְהַסְגִּיר” את ישוע (יוחנן יג 2, 27);

▫  על צר־המשיח כתוב כי “בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן” (תסל”ב ב 9), ושהלז יתן לו “אֶת כֹּחוֹ וְאֶת כִּסְאוֹ וְסַמְכוּת רַבָּה” (התג’ יג 2);

  • יהודה טִימֵּאאת בית אלוהים כש”הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ” — אותו כסף שקיבל תמורת הבגידה במשיח (מתי כז 5);

▫  צר־המשיח יִיטָּמֵא את בית המקדש בכך ש”יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים” (תסל”ב ב 4; מתי כד 15);

  • ליהודה נִתנה הזכות לחיות בצמוד לישוע המשיח במשך שלוש שנים ● הזכות לראות אין־ספור ניסים וכנראה אפילו לחולל ניסים בעצמו (לוקס ט 2-1; י 17) ● הוא זכה לשמוע את הוראת ישוע הן בציבור, והן באופן אישי בחוג התלמידים ● “יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת” היה אחד מ-12 המיוחסים שיכלו להעיד על הטוהר המושלם של “שֵׂה הָאֱלֹהִים”. הרי הוא עקב יום־יום אחרי היהודי היחיד בהיסטוריה שקיים את התורה בשלמוּת (מתי ה 17). ● הוא חי בצמוד לאדם היחיד בכל תולדות האנושוּת שהיה ללא חטא (עברים ד 15).

יהודה קיבל החלטה רצונית לדחות את מרב החסד שאלוהים מוכן להעניק — והעדיף ללכת בעקבות השטן.

▫  גם כאן יש דמניון. הרי הישות הרוחנית שעומדת מאחורי צר־המשיח היא השטן. הוא היה במקור “מַלְאַךְ אוֹר” (קור”ב יא 14; ישעיהו יד 12). נִתנה לו הזכות “לְהִתְיַצֵּב עַל יהוה”, ז”א לעמוד לפני אלוהים ולראות את כבודו (איוב א 6) ● ניתנו לו כוחות וסמכויות אדירות (איוב א 12; ב 6) ● יש לו ידיעה מקיפה של דבר אלוהים והבנה שעולה על זו של כל בני־האדם (מתי ד 10-1).

אך למרות ידיעת האמת, הוא בחר להפוך ל”אֲבִי הַשֶּׁקֶר” (יוחנן ח 44). ● למרות כל הזכויות הנעלות שניתנו לו, הוא בחר לִמרוד באלוהים.

..וזהו הכוח שעומד מאחורי צר־המשיח. — “בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן.”

הלאה עם עוד פרטים על “אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן”. — לבני זמנו של שאול היתה בוודאי יכולת טובה יותר משלנו לזהות את הרִשעוּת המיוּחדת שמתוארת בפסוקים האלה, כי הרי הם חיו תחת שלטונו של קיסר רומא — רודן שטען כי הוא “אל” ודרש סגידה.

אבל שׂימו לב: יש הבדל בין הטענה שאתה “אל” אחד מיני רבים לבין הטענה שאתה בורא שמים וארץ, או שאתה מִשתווֶה אליו. לא מלך בבל, לא אנטיוכוס ולא קיסרי רומא טענו כזה דבר.

אך זה בדיוק מה שיעשה “צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ” (כפי שהוא נקרא ביוח”א ב 18). — אחד ממרכיבי ה”רֶשַׁע” שלו היא…

טענה לבלעדיות

4א  צר־המשיח “מִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ.”

בָתיאור הזה אתם רואים אותו מנסה להעתיק את אלוהים שטוען לבלעדיוּת (דברים לב 39): “אֲנִי הוּא, וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי!” …וצר־המשיח “מְרוֹמֵם [את] עַצְמוֹ” וטוען מנגד: “לא נכון! אני הוא!”

הרי כל מה “אִישׁ הָרֶשַׁע” עושה הִנו “בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן” (ראה בהמשך, פס’ 9; גם דניאל יא 36; ז 25) — והלז תמיד חייב…

  • מצד אחד להעתיק את אלוהים ואת ישוע;
  • מצד שני לזרוע ספֶק לגבי אלוהים וישוע.
  • אם בדבר אלוהים כתוב — וּבצדק — שְׁמִלבד שֶׁם ישוע “אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע” (מה”ש ד 12) — אז על השטן לִטעון (בשקר): “אני ריבון! • אני שולט! • רק בי ובשמי יש לכם ישועה!”
  • אם ישוע טוען: “אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי” (יוחנן יד 6) — אז השטן חייב לטעון: “ישוע שקרן! אני דובר אמת, ואני נותן לכם חיים! — וחוץ מזה, אין ‘אב’! אם יש לכם אב, אזי זה אני!” (יוחנן ח 44). כדי להפיץ את תורת השקר הזו יופיע יחד עם “אִישׁ הָרֶשַׁע” נביא שקר שיחולל ניסים (התגלות יג 17-11; יט 20).
  • אם לגבי דבר אלוהים כתוב — וּבצדק — “כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת …תוֹרָתְךָ אֱמֶת …דְּבָרְךָ אֱמֶת” (תהל’ קיט 151, 86, 142, 160; יוחנן יז 17) — אזי השטן חייב לטעון: “לא נכון! • המדע הוכיח שהתנ”ך הוא לא אמת. • הוא לא מִסמך היסטורי. • הוא אוסף של אגדות עממיות שאמוּרות להוכיח את עליונוּת היהודים. כאילו הם נבחרוּ — ואחרים לא. • להרבֶּה עמים יש אגדות כאלה.”
  • אם הברית החדשה מכריזה על ישוע (מרקוס טז 6): “הוּא קָם לִתְחִיָּה!” — ולאחר מכן מלמדת (קור”א טו 14): “אִם הַמָּשִׁיחַ לֹא קָם, הַכְרָזָתֵנוּ הֶבֶל וְגַם אֱמוּנַתְכֶם הֶבֶל” — אזי השטן יודע שעליו לתקוף את האמונה בתחיית המתים. לכן החל מבוקר התחייה השטן מכריז: “ישוע מת!” (מתי כח 15-11).

עד כאן זריאת הספֶק. — אך בו בזמן, כמו שהזכרתי לעיל, יש לשׂטן את הצורך המתמיד להעתיק את אלוהים. כך קיבלנו את הִתגלוּת יג 3, 12, 14 — קטע שמתאר תחייה מבויימת של צר־המשיח בכוחו של השטן.

האם אתם מבינים למה זה חשוּב? — זה מאפשר לצר־המשיח לתקוף את האמת של דבר אלוהים ולִלעוג: “תוכיחו לי שבאמת קרו ניסים ואנשים קמו מן המתים לפני 2000 או אפילו 3000 שנה, באיזה חור נידח במזרח התיכון. — ועכשיו הביטו אליי! אני עושה ניסים כאלה היום — לעיני כל העולם!” (תסל”ב ב 10-9).

ואיך דבר אלוהים קורא לָ”ניסים” האלה? — “מוֹפְתֵי שֶׁקֶר” (תסל”ב ב 9). משום מה ניסים שנעשים בכוח השטן לא עומדים בָקריטריונים של נס אמיתי —

  • לא “לָטֵיהֶם” (ז”א לָהָטוּטֵיהם) של חרטוּמי מצרים (שמות ח);
  • לא ה”אוֹתוֹת [ה]גְּדוֹלִים … [ש]מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר” יחוללוּ בעת הקץ (מתי כד 24);
  • ואפילו לא “הוֹרָדַת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אַרְצָה לְעֵינֵי בְּנֵי־אָדָם” יחד עם שאר ה”אוֹתוֹת [ה]גְּדוֹלִים” שאמורים לאָמֶת את “אלוהוּתו” של צר־המשיח (התג’ יג 15-11).

אין מה לעשות. הבִּלעדיוּת בעשיית ניסים והקמת מתים — שייכת לאלוהים! — על כך עוד נדבר כשנגיע לפס’ 9.

אבל יש עוד נקודה אחרונה שבה השטן מנסה להוכיח בִּלעדיוּת:

  • אם הבורא נקרא בכתובים “אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם” (תסל”א ה 23; רומ’ טז 20 ועוד) — אזי השטן חייב ללעוג: “איזה אלוהי שלום? למשך 6000 שנה הִכרנו רק מִלחמות ושפיכוּת־דמים! עכשיו שימו לב מה קורה מאז שאני בשליטה: בפעם הראשונה בהיסטוריה יש לנו שלום (דניאל ט 27א). אם למישהו מגיע התואר ‘אֱלֹהֵי הַשָּׁלוֹם’ — זה אני!”

אולי כבר שמעתם או קראתם התקפות כאלה בעצמכם. דרכן אנחנו שומעים את קולו של “אִישׁ הָרֶשַׁע” כבר עכשיו. — אין זה מפתיע. אם שאול השליח בִזמנו כתב לתסלוניקים כי “סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל” (פס’ 7), עד כמה וכמה זה צריך להיות נכון היום.

לפני שנמשיך, הערה לגבי…

לוח הזמנים של עת־הקץ

באופן פשוט, ניתן לחלק את תקופת הצרה כך:

½3 השנים הראשונות      — צר המשיח טוב לישראל;

½3 השנים האחרונות       — צר המשיח רע לישראל;

כשצר־המשיח יופיע, הוא לא מייד יָראה מאפיינים של “אִישׁ הָרֶשַׁע”. — ההיפך! — הרי מה יהיה אחד ההישׂגים הגדולים הראשונים שלו כמנהיג? — הוא “[י]גְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים” (דניאל ט 27). הוא יעצור את כל המִלחמות בפעם הראשונה בהיסטוריה. — ההסכם שיוּחתם יבטיח שבע שנים של שלום עולמי!

כנראה שרגע לפני ההישׂג ההיסטורי הזה התרחשה הילקחוּת הקהילה — ובוודאי יש לצר־המשיח הסבר משכנֶע לָמה ולְאָן נעלמוּ כל האנשים האלה, ומדוע הֵעֲלְמוּתָם טובה עבור העולם.

מהנקודה שבה המנהיג העולמי “הִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים” יתחילו אותן ½3 שנים שבהן עָם ישראל משוּכנע כי הוא המשיח המובטח. זאת אומרת שגם ליהודים הוא לא יָראֶה פרצוף של “אִישׁ רֶשַׁע” בשלב הזה.

רק מיעוּט קטן מאוד באוכלוּסיית העולם יידע מהיום הראשון במי מדובר: נושעי הצרה — אנשים שמגיעים לאמונה בישוע אחרי הילקחות הקהילה. הרי הם מכירים את נבוּאת דניאל, והם יודעים את האמת לגבי המאמינים שנעלמוּ בהילקחוּת. הם יודעים שהֶחְלָה הצרה בת-7 השנים — ואותם “אִישׁ הָרֶשַׁע” רודף כבר מהרגע הראשון. תחת שלטון השטן אין שלום למי שנאמן לישוע (התג’ ו 11-9; ז 15-14).

עכשיו מתברר כי “אִישׁ הָרֶשַׁע” שואף ללא פחות מִכֶּס המָלכוּת של אלוהים. אין פלא. הרי זהו בדיוק מה שהשטן רוצה! שאיפתו מצוטטת בישעיהו יד 13: “הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי.”

למה הכיסא הזה כל כך חשוב לשטן? — מפני שהוא רוצה את מקומו של ישוע! — ישוע הרי מכריז (התג’ ג 21ב): “אֲנִי נִצַּחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי עִם אָבִי עַל כִּסְאוֹ.”

צר־המשיח — נציגו של השטן — אמנם לא יכול להגיע לשמיים, אבל הוא יודע שיש מקום שבו בחר אלוהים לשכון עלי אדמות: ירושלים • הר ציון • בית המקדש (יחזקאל מג 7; ישעיהו ח 18; מיכה ד 7 ועוד).

מאחורי השאיפה הזו לשבת על כיסא אלוהים עומדת כמובן (ישעיהו יד 14)…

טענה לאלוהוּת

4ב   …עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים.

גם ישוע מנבֶּא את המאורע הזה במתי כד (15), כשהוא מלמד על “[ה]צָרָה [ה]גְּדוֹלָה” (כד 20). הוא מכנה את ישיבת צר־המשיח בבית המקדש “הַשִּׁקּוּץ הַמְּשֹׁמֵם, כַּנֶּאֱמַר בְּפִי דָּנִיאֵל הַנָּבִיא” (ראה דניאל יב 11ב).

הצבת כסאו של צר־המשיח “בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים” היא גם “עֵת הוּסַר הַתָּמִיד” (דניאל יב 11א). במילים אחרות, באותו רגע מפסיקים הכוהנים את עבודת הקודש ואת הקרבת הקורבנות.

עד הנקודה הזו על ציר הזמן האמין עם ישראל כי המנהיג הכריזמטי הזה שסוף־סוף הביא שלום עולמי — שלום אפילו במזרח התיכון — הוא אכן המשיח המקוּוֶה. אך אדם שמצהיר “עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים”? — יש גבוּל!

הסירוב מצד עם ישראל להשתחוות לצר־המשיח היא יריית הפתיחה לאותה שואה עולמית שנקראת “[ה]צָרָה [ה]גְּדוֹלָה” — המחצית השנייה של שבע שנות “צרת יעקב”.

זהו נושׂא עצום שעליו כבר יש סידרות של שיעורים באתר “ישוע” (https://www.yeshua.co.il) תחת “ברית חדשה/התגלות”; וגם תחת “נושאים/קורונה ואחרית הימים”; “צר המשיח ותו החיה”; “צרת יעקב”, וכו’. אז נשאיר את זה לפעם אחרת. — גם שאוּל לא רואה צורך לחזור כאן על כל הפרטים. לכן הוא כותב:

5  הַאִם אֵינְכֶם זוֹכְרִים כִּי עוֹד בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?

התסלוניקים היו אמורים לדעת את כל הנחוץ להם כדי לא ליפול בָתרמית של מורי השקר שניסו לבלבל את בני בקהילה.

מתברר שהם אפילו ידעו מיהו או מהו…

המעכב

7-6  אַתֶּם יוֹדְעִים מַה מְעַכֵּב אוֹתוֹ כָּעֵת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ. 7 הֵן סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל; רַק שֶׁכָּעֵת הַמְעַכֵּב נִמְצָא עַד שֶׁיּוּצָא.

צר־המשיח “יִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ.” — לכן, לפני שנחקור את זהות “הַמְעַכֵּב”, כמה מילים על כך ש…

אלוהים קובע מה קורה — ומתי

חִשבוּ שנייה מתי נכתבו הפסוקים האלה: כשני עשׂורים בלבד אחרי עלייתו של ישוע לשמיים ולידת הקהילה בחג השבוּעות (מה”ש א 11-9; ב 42-1):

  • לפני 2000 שנה שאוּל השליח כתב כי “סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל”;
  • ולוּלֵא “הַמְעַכֵּב”, גם “אִישׁ הָרֶשַׁע” היה מתגלה כבר לפני 2000 שנה.

הרי השטן לא רוצה לפעול לפי לוח הזמנים של אלוהים. לוּ זה היה תלוי בו, הוא היה מקים את צר־המשיח עוד בתקופת השליחים. הוא ניסה כל הזמן! כך קיבלנו את דברי יוחנן השליח: “גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים” (יוח”א ב 18).

קמוּ גם קמוּ, וממשיכים לקום גם היום. — אבל “אִישׁ הָרֶשַׁע” האוּלטימטיבי “יִּתְגַּלֶּה [רק] בְּעִתּוֹ”; לא דקה אחת לפני כן. כך קבע אלוהים בתכנית הישועה שלו. עד אז הוא ממשיך להושיע נפשות ולצרף אותן לגוּף המשיח — לקהילה.

  • אנחנו הרי יודעים מה קובעת אותה תכנית על־פי רומים יא 26-25:

“כָּעֵת הַמְעַכֵּב נִמְצָא” — “עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִם. — [ורק אז] כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע.”

  • וגם על־פי מתי כד 14:

“כָּעֵת הַמְעַכֵּב נִמְצָא” — וכל עוד שזה כך, “בְּשׂוֹרָה זוֹ שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִים — וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא הַקֵּץ.”

לוח הזמנים של אלוהים — הוא שקובע:

  • ישוע המשיח נשלח לעולם “כַּאֲשֶׁר מָלְאָה הָעֵת” (גלטים ד 4);
  • ובאותה רמה של דיוק גם צר־המשיח “יִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ.”

הכל מתנהל על־פי ה”עִתִּים [וה]זְמַנִּים שֶׁקָּבַע הָאָב בְּסַמְכוּתוֹ שֶׁלּוֹ” (מה”ש א 7).

עד אז פועל…

המעכב

לתסלוניקים נכתב “אַתֶּם יוֹדְעִים” — וגם אנחנו רוצים כמובן לדעת מיהו או מהו.

אתם תִתפלאוּ כמה השערות לגבי זהות “הַמְעַכֵּב” יש בקרב המשיחיים. הנה חלק מהן:

  1. הכרזת הבשורה (מתי כד 14). — ברגע שתגיע ל”כָל הָעוֹלָם”, ההכרזה תוּפסָק ולא תעכב יותר;
  2. עם ישראל. — “הַמְעַכֵּב…יּוּצָא” = עם ישראל “יּוּצָא”. — הדיעה הזו מצריכה שעם ישראל יפסיק להתקיים. לכן היא לא אופציה (רומים יא 26);
  3. מאמינים בעלי הסמכות “לקשור את השטן”;
  4. השפעת הקהילה כ”אוֹר הָעוֹלָם” ו”מֶלַח הָאָרֶץ”;
  5. “רָשֻׁיּוֹת הַשִּׁלְטוֹן” האנושי שהרי קיימות “מִטַּעַם אֱלֹהִים” (רומים יג 4-1);
  6. העיקרון הכללי של חוק ומוסר שקיים בעולם;
  7. הקיסרוּת הרומית. — הצעה הזוייה. הקיסרות הרומית המערבית קרסה כבר בסביבות השנה 400 לספירה; השרידים האחרונים של הקיסרות הבּיזָנטית נכבשו על־ידי הטורקים לפני כ-600 שנים (ראה נפילת גליפולי בשנת 1354 לספירה)! — אם היא היתה “הַמְעַכֵּב”, אז איפה “אִישׁ הָרֶשַׁע”?;
  8. יש שמאמינים כי המלאך מיכאל הוא המעכב.

לכל ההצעות האלה (מלבד האחרונה) יש בעיה אחת עיקרית: כולם מציעים “מְעַכֵּב” שתלוי בָכוח האנושי. כולנו חווים כל יום שהכוח האנושי אפילו לא מסוגל לרסן דברים קטנים יחסית — וגם את אלה לא לטווח הארוך:

  • בני־אדם לא הצליחו למנוע מלחמות ופשע לאורך כל התקופה שבה פועל “הַמְעַכֵּב”;
  • בני־אדם לא מסוגלים לרסן את החטא;
  • בני־אדם אפילו לא מסוגלים לרסן את עצמם — את התאוות הטבעיות שלהם;
  • ומה לגבי הקהילה? — כשמאמינים מצייתים לדבר אלוהים, הדבר בהחלט מהווה ריסון מסויים של הרע בתוך הקהילה. — אבל ברגע שיָצאתָ מהדלת, האם אתה רואה אותנו מרסנים שָם משהו? הרוע והחטא רק הופכים לגרועים יותר כל יום. וזה רק הרוע האנושי. עוד לא נגענוּ בכלל בָעולם הבלתי־נראה — בָעולם הרוּחני.

לכן, אם הקהילה לא מסוגלת לרסן את החטא האנושי סביבה, למה לנו להאמין שהיא מרסנת או “מעכבת” את השטן?

  • מה לגבי מעכֶּב מס’ 3, מאמינים עם סמכות מיוּחדת? — לא ברוּר לי איך אדם יכול לטעון שיש לו סמכוּת “לקשור את השטן”, בזמן שאפילו ל”מִיכָאֵל, שַׂר הַמַּלְאָכִים” אין סמכוּת כזו (יהודה פס’ 9)!
  • ובזה ביטָלנוּ — מתוך כל ההצעות — גם את מס’ 8: את האופציה היחידה עם כוח וסמכות שעולים על אלה של בני־אדם.

מתברר כי לא כוח אנושי מרסן או “מְעַכֵּב” את השטן, וגם לא כוח על־טבעי של מלאך.

אז איזה כוח אחר יש? — כוח אלוהי! כוחו של…

רוח הקודש

אחד מתפקידיו הרבים של רוח הקודש תמיד היה ריסון הרוע האנושי:

  • זאת כבר מתברר בספר בראשית (ו 3), כשאלוהים אומר: “לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם.” — במילים אחרות: רוח הקודש לא ימשיך להילחם נגד ההידרדרוּת במסלול החטא לזמן בלתי־מוּגבל. הדור שאליו נאמרו המילים האלה אכן נמחק במבול כעבור 120 שנה.
  • עכשיו שִמעוּ איך סְטֵפָנוֹס מתאר את דור התנ”ך — הדור שבין המבול לבין הקמת קהילת המשיח: “תָּמִיד מִתְנַגְּדִים אַתֶּם לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם כֵּן גַּם אַתֶּם” (מה”ש ז 51). במילים אחרות: גם מתקופת האבות ועד עידן הקהילה רוח הקודש פעל על־מנת לרסן את הרוע האנושי — למרות ההִתנגדוּת.
  • ולבסוף, האדון ישוע עצמו מבטיח כי רוח הקודש ימשיך בתפקיד הזה. גם בָּעת המודֶרנית הוא “[מ]וֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל חֵטְא וְעַל צֶדֶק וְעַל מִשְׁפָּט” (יוחנן טז 8).

שׂמתם לב? — רוח הקודש לא רק מחדד את מצפון המאמינים. הוא “[מ]וֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל חֵטְא.”

וכל עוד הפעולה הזו של “הַמְעַכֵּב” נמשכת באותה רמה שאנחנו חווים היום — “אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן” לא יכול להִתגלות.

כאן עלינו להימנע מעוד טעוּת נפוצה:

לא לבלבל בין ההילקחות להסרת המעכב

לָמה זה חשוב?

בגלל פירוש שטוען:

  • רוח הקודש שוכן בגוף המאמינים (וזאת כמובן אמת — קור”א ג 16);
  • לכן, כשקהילת המשיח נִלקחת לשמים בָּהילקחוּת (תסל”א ד 17), גם רוּח הקודש עוזב את העולם;
  • ז”א מרגע ההילקחוּת אין יותר “מְעַכֵּב”.

אם זה נכון, איך יתכן כי “הַמְעַכֵּב” ממשיך בפעוּלתו גם אחרי הילקחוּת הקהילה, ב-½3 השנים הראשונות של הצרה?

הרי צר־המשיח יתגלה בתור “אִישׁ הָרֶשַׁע” רק כאשר “יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים” (פס’ 4), וְזוהי נקוּדת האֶמצע של שבע שנות צרת יעקב (ראה לעיל תחת הכותרת “לוח הזמנים של עת־הקץ”).

וזה לא הכל. הרי דבר אלוהים מלמד כי רוח הקודש הוא זה שמוליד בני אדם מחדש כשהם נושעים (יוחנן ג 8-3; טיטוס ג 5). והנה, לאורך כל שבע שנות הצרה — במחצית הראשונה ואפילו בָתופת של המחצית השנייה — בני אדם ימשיכוּ להיוושע ולהיוולד מחדש (התג’ ז 14).

זאת אומרת שרוח הקודש אמנם יפסיק להשפיע בתור “מְעַכֵּב” באמצע הצרה, אך הוא ימשיך למלא תפקידים אחרים בָעולם עד לשובו של ישוע.

נעצור כאן ונראה…

מה עד כה?

1.למדנו הרבה על טִבעו של “אִישׁ הָרֶשַׁע” — צר־המשיח.

לָמה זה חשוב עבורינו כתלמידי ישוע היום?

מפני ש”סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל” (פס’ 7). — אנחנו זקוקים לָיכולת לזהות את מאפייני הרֶשע בעולם שאנחנו חיים בו — ולָיכולת להִתמודד אתם. “דע את אויבך!” — זה נכון לא רק בצה”ל.

2.”יוֹם־יהוה … לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה וְיִתְגַּלֶּה אִישׁ הָרֶשַׁע.”

מה זה אומר לנו כתלמידי ישוע היום?

לא משנה לאיזה מצב העולם עוד ידָרדֶר — אסונות • מִלחמות • מגפות • קריסה כלכלית… מי יודע — אל לנו לעשות את הטעות לחשוב שהחלה “צרת יעקב”. שבע שנות הצרה מתחילות כשצר־המשיח — “אִישׁ הָרֶשַׁע” — עושה “בְּרִית לָרַבִּים” — הסכם שלום שכולל את ישראל, ושאמוּר לחייב את הצדדים לשבע שנים (דניאל ט 27). לא ראיתָ את קורה? סימן שאתה לא בצרת יעקב!

3.אלוהים בשליטה! אפילו השטן וצר־המשיח חייבים לפעול לפי לוח הזמנים שלו. בינתיים אלוהים מאריך לנו את תקופת החסד שבה קהילת המשיח יכולה לפעול בחופשיוּת יחסית. זה מפני שרוח הקודש ממשיך לפעול בתור “הַמְעַכֵּב”.

4.התעודדו! — אנחנו לא מחכים לָ”עֲזִיבָה” ולא ל”אִישׁ הָרֶשַׁע”. — אנחנו מחכים לָהילקחוּת! — אנחנו מחכים לישוע!
שיעור חמישי — עד כאן 11 עמודים

עכשיו מתחיל התופת שישוע מכנה “צָרָה גְּדוֹלָה” (מתי כד 21). הרי ברגע ש”הַמְעַכֵּב …יּוּצָא”…

החטא מעלה הילוך

בני־אדם מסוגלים לראות רק את ההִתפתחוּיות בָעולם הגשמי, אבל הזעקה שנשמעת באותו רגע “בַּשָּׁמַיִם” (התג’ יב 10) מבהירה מיהו הכוח שמחולֶל אותן:

“אוֹי לָאָרֶץ וְלַיָּם, כִּי יָרַד אֲלֵיכֶם הַשָֹטָן בְּחֵמָה גְּדוֹלָה, בְּיָדְעוֹ כִּי קְצָרָה עִתּוֹ” (התג’ יב 12).

אנחנו פוגשים…

10-9א:  אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן, מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר 10 וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן.

שימו לב לפרטים: צר־המשיח בא…

  • “בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן”;

והפעולה הזו היא…

  • “בְּכָל גְּבוּרָה” (גבורת־שקר),
  • “בְּאוֹתוֹת”(־שקר),
  • “בְּמוֹפְתֵי־שֶׁקֶר”,
  • “וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע”.

גם כאן נראה בברוּר מה שכבר אמרנוּ (בפירוש לפס’ 4): השטן תמיד מרגיש צורך להעתיק את ישוע. הרי על ישוע כתוּב במה”ש ב 22 כי הוא “נִּתְאַשֵּׁר לָכֶם מִטַּעַם אֱלֹהִים…

  • בִּגְבוּרוֹת
  • וּבְנִסִּים
  • וּבְאוֹתוֹת.”

…ובשׂפה המקורית עומדות כאן, בפס’ 9, בדיוק אותן שלוש מילים.

לא מדובר ב”מוֹפְתֵי־שֶׁקֶר” במובן שהם ניסים לא אמיתיים. הרי “פְּעֻלַּת הַשָֹטָן” היא אכן על־טבעית. אך שלא כמו הניסים של ישוע ושליחָיו, היא גורמת ל”תַּרְמִית”: “בְּנֵי הָאֲבַדּוֹן” (פס’ 10) מאמינים לָשקר שנציגו של השטן הוא אלוהים. כך קיבלנוּ את הפסוק שאומר: “הֵם… הִשְׁתַּחֲווּ לַחַיָּה [לצר־המשיח] בְּאָמְרָם: ‘מִי כְּמוֹ הַחַיָּה? וּמִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם עִמָּהּ?'” (התג’ יג 4).

נעצור כאן רגע כדי לא לפספס נקודה חשובה בָרצף הכרונולוגי.

מי לא משתחווה לצר־המשיח בשלב הזה?

כל מי שלא נִמנָה עם “מְקַבְּלֵי תַּו הַחַיָּה” (התג’ יג 17-16; יד 11-9; יט 20). המספר הזה כולל את…

  1. נושעי הצרה — המאמינים אשר “שּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ” (התג’ יב 17; יד 12);
  2. עם ישראל.

בהִתגלוּת יב (17-13) מתוּאר בצורה מֵטָפורית איך צר־המשיח רודף את עם ישראל ואת המאמינים. בזמן שאלפים מנושעי הצרה נרצחים (התג’ ו 11-9), אלוהים מציל את שארית ישראל בנס. הוא מכין להם מקום מִסתור במדבר ומכלכל אותם שם למשך ½3 שנים (התג’ יב 14; מתי כד 16) או “אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יוֹם” (התג’ יב 6).

זהו פרק הזמן שדָרוּש לעם ישראל כדי לחזור בתשובה ולהכיר בישוע כמושיעם וכמשיח ישראל המובטח. זהו הזמן שבו “כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע” (רומים יא 26).

עָם ישראל ונושעי הצרה מעמי הגויים — אלה הן שתי הקבוצות שלא נופלות לָתרמית של “אִישׁ הָרֶשַׁע” (התג’ כ 4).

ומה קורה לשאר האנושוּת? — הם חוצים את…

נקודת האל־חזור

ההִתמסרות לשִׁלטון השטן הופכת אותם “לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן”…

10ב-1:  …וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ. 11 עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, 12 לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה.

זִכרו שנקוּדת האַל־חָזור גם מתוּארת בספר ההִתגלוּת: הסימן החיצוני שמזהֶה את מי שעבר אותה הוא “תַּו הַחַיָּה”, האמצעי שבלעדיו “לֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר” (התג’ יג 17).

והנה (התג’ יד 11-10), כל ה”מִּשְׁתַּחֲוִים לַחַיָּה וּלְצַלְמָהּ… [וכל] מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת תַּו שְׁמָהּ” …”יִשְׁתֶּה מִיֵּין חֲרוֹן אֱלֹהִים הַמָּזוּג בְּכוֹס זַעְמוֹ.” במילים אחרות, מי שיסכים לקבל “אֶת הַתָּו” חרץ בכך את גורלו. סופו בגיהינום “לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים”.

תראו עכשיו בפסוקים שלנו (11-10) לָמה זה קורה לאנשים: — “מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת.”

על כך כבר דיברנו תחת הכותרת “משפטו הצודק של אלוהים” (פרק א, פס’ 8), והגענוּ לָמסקנה כי אי־ידיעת אלוהים היא אי־ידיעה מְרָצון! יש הבדל בין אי־ידיעת האמת לבין “[אי־]אַהֲבַת הָאֱמֶת”.

אני בטוח שכבר שמעתם את דוּגמתו של פרעֹה במצרים שתמיד עולָה בהקשר הזה:

  • פרעֹה שומע את האמת ממֹשה: “יש אלוהים — ‘יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל’ — והוא מצווה עליך לשחרר את עמו.” ופרעה עונה: “מִי יהוה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ?” (שמות ה 2-1).

אפשר להבין. כל אחד יכול לבוא ולטעון שאלוהים שלח אותו. — אבל זאת לא משנה את העובדה שכבר בנקודה הזו פרעֹה שומע את האמת ומקשֶה את לִבו נגדה.

  • אז הוא מקבל צ’אנס שני. פרעֹה שוב שומע את האמת על קיומו של אלוהי ישראל, וכהוכחה שהם דוברי אמת מֹשה ואהרון מחוללים את נס ה”מַטֵּה” שהופך “לְתַנִּין” (שמות ז 13-8).

אבל יש בעיה: גם ה”חֲכָמִים [וה]מְכַשְּׁפִים” (פס’ 11) מסוּגלים להפוך מקלות לתנינים. וכך פרעֹה שוּב מקשֶה את לִבו נגד האמת ואומר לעצמו: “בואו נראה מי יותר חזק!”

  • עכשיו מתחילות המכות. אלוהים מכֶה את היאור — את מקור החיים של ארץ מצריים — ומימָיו הופכים לדם (שמות ז 25-14).

אך עדיין יש בעיה. גם “חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם” מסוגלים להפוך מים לדם. וכך פרעֹה חושב לעצמו: “איזה ‘יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל’?! המֹשה הזה סתם עוד קוסֶם!” …והוא ממשיך להקשות את לִבו — גם במכת “הַצְפַרְדְּעִים” (שמות ח 11-1).

  • אבל אז באה מכת “הַכִּנִּים” (שמות ח 15-12) — בסך הכל חרקים פיצפונים. — ודווקא כאן יש נקודה חשובה: פרעֹה עומד מוּל הוכחה חד־משמעית שמֹשה דובר אמת. הכוח שהמלך ונתינָיו נחשׂפים אליו הוא אכן כוחו של “יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. עוּבדה כי “הַחַרְטֻמִּים” לא מצליחים לייצֶר כינים. דווקא הם מזהירים את פרעֹה:

“אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא!”

אך הוא מתעלם גם מאזהרת המוּמחים: “וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה” (ח 15).

“וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה.” — כך זה חוזר על עצמו בכל המכות. זוהי הדוּגמה הקלאסית של מי שיודע את האמת, אבל מחליט שלא לקבל אותה — ובטח לא לציית לה!

הפסוק שלנו (תסל”ב ב 10) קורא לזה “[אי־]אַהֲבַת הָאֱמֶת”.

ומה עושה את “[אי־]אַהֲבַת הָאֱמֶת” לכל־כך מסוּכנת?

10ג : העובדה ש”הָאֱמֶת” — ורק היא — הדרך “אֲשֶׁר [בני־אדם] יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ.”

גם מה”ש ד 12 קובע כי “אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע.”

לכן, בכל לשון של בקשה, שלא יהיה כאן • היום • בינינוּ מישהו שאכן שומע את האמת • מבין את האמת • אולי שמע אותה כבר עשרות פעמים • אבל מָקשֶה את לִבו כמו פרעֹה ודוחה את האמת. — מי שדוחה אותה יותר מדי זמן — כמו פרעֹה — עלול לעבור את נקודת האל־חָזור (ראה עברים י 27-26).

אחרי המעקף הזה דרך מצריים וההווֶה, נחזור כעת למִתרחֶש באחרית הימים. — שאול מתאר את מי שנוהרים אחרי צר־המשיח כאנשים “שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת”, והוא ממשיך:

11: עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר.

“עַל כֵּן” — “בגלל ההחלטה שלכם!” — אחרי שבני־אדם החליטו שוב ושוב שהם מעדיפים את השקר על־פני האמת — שהם אוהבים “אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר” (יוחנן ג 19) — אזי אלוהים נותן להם את מה שהם רוצים:

“בחרתם בָשקר? בבקשה! אם עד עכשיו היתה לכם היכולת להבדיל בין שקר לאמת — מעכשיו אני אגרום לכם ‘לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר’.”

“זֶהוּ הַדִּין!” — העונש (יוחנן ג 19א). — כך בדיוק אומר הפסוק הבא:

12: …לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה.

  • לא רציתם את משיח האמת — קיבלתם את משיח השקר.
  • לא רציתם את אלוהים — קיבלתם את השטן.

חופש הבחירה הוא שלכם.

תיאוּריו של “אִישׁ הָרֶשַׁע” ושל הנוהרים אחריו מזכירים לשליח את החסד שאלוהים עשה עם התסלוניקים. הם אכן “קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת”. תודה לאל! — המחשבה על החסד הזה גורמת לשאול לכתוב עוד כמה משפטים של…

הודייה והפגעה

…וכמו תמיד, אפשר ללמוד מכל פרט שבמשפטים הללו.

הודייה

14-13: חַיָּבִים אָנוּ לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים עֲלֵיכֶם בְּכָל עֵת, אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן, כִּי מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה בְּקִדּוּשׁ עַל־יְדֵי הָרוּחַ וּבֶאֱמוּנָה בָּאֱמֶת;
14 וּבְאֶמְצָעוּת בְּשׂוֹרָתֵנוּ אַף קָרָא אֶתְכֶם לְנַחֲלָה בְּתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

כל פנייה “לֵאלֹהִים” היא תפילה. הפסוקים הם תפילת הודייה על האחים, כמו כבר בפרק א (א 3). תראו איך ההודייה הזו משווה בין האחים לבין אלה שעליהם דוּבָּר בָּפסוקים שקָדמוּ — אלה ש”חָפְצוּ בָּעַוְלָה” (פס 12) ובחרו “לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר”:

  • אנשים “שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת” הופכים ל”בְנֵי הָאֲבַדּוֹן” (פס’ 10);

▫  אוהבי האמת, לעומת זאת, זוכים לתואר של כבוד: “אֲהוּבֵי הָאָדוֹן”!

  • אלה שדחו את “הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ” חָרצוּ את גורלם באגם האש;

▫  על אחָיו, לעומת זאת, שאול אומר בביטחון: “מֵרֵאשִׁית בָּחַר בָּכֶם אֱלֹהִים לִישׁוּעָה”. — זהו אִזכּוּר של תורת הבחירה מקדם וביטחון הישועה הנצחית, כמו כבר באיגרת הראשונה (א 4).

  • אלה שיכָּנעוּ מרצון לאותו “רָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן” יַחְווּ איך “סוֹד הָרֶשַׁע” (פס’ 9-7) ישתלט עליהם;

▫  מי שנכנע לישוע המשיח, לעומת זאת, יזכה ל”קִדּוּשׁ עַל־יְדֵי הָרוּחַ” — לעזרת רוח הקודש בתהליך ההִתקדשוּת (ראה עוד פרטים על ההתקדשות תחת הכותרת “קדוּשה שלמה” בפירוּש לאיגרת הראשונה לתסלוניקים ה 23).

  • גורלם של מי שדחוּ את הבשורה נקבע “לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים” בגיהינום — יחד עם “הַשָֹטָן אֲשֶׁר הִדִּיחָם” (התג’ כ 10);

▫  בני הקהילה, לעומת זאת, צפויים “לְנַחֲלָה בְּתִפְאַרְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.” אני מזכיר לכם, “אַחַי אֲהוּבֵי הָאָדוֹן”, כי “אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם” (תסל”א ה 9).

עם נתונים כאלה, אין פלא שהשליח מרגיש כי הוא “חַיָּב… לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים.”

וכמו תמיד אחרי הודייה על דבר טוב יש צורך ב…

אזהרה

15: לְפִיכָךְ, אַחַי, עִמְדוּ עֲמִידָה אֵיתָנָה וְהַחֲזִיקוּ בַּמָּסוֹרוֹת שֶׁלֻּמַּדְתֶּם הֵן עַל־יְדֵי דְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ וְהֵן עַל־יְדֵי אִגֶּרֶת שֶׁכָּתַבְנוּ.

“עִמְדוּ עֲמִידָה אֵיתָנָה!” — לעולם אל תגידו: “הגענו! עכשיו אפשר לנוח” (ראה גם בפירוש לתסל”א ד 1, תחת הכותרת “אין לנוח על זרי הדפנה”). השטן רק מחכה שתורידו את ההגנות, ומייד יכשיל אתכם בחטא חדש.

ומה יגן עליכם מנפילה? — הדברים “שֶׁלֻּמַּדְתֶּם”. עבור התסלוניקים זה כלל לא מעט “מָסוֹרוֹת” שהשליחים לִמדוּ בעל־פה, בנוסף לָ”אִגֶּרֶת” הראשונה שקיבלו משאוּל.

שׂימו לב שהיום כבר אין “מָסוֹרוֹת” עִם אותה סמכות. לנוּ יש את התנ”ך והברית החדשה. הם הסמכות שקובעת, ולא מסורות בני־אדם. רק אם אנחנו מצייתים לָכתוּב נוּכל אכן לעמוד “עֲמִידָה אֵיתָנָה” נגד החטא והפיתוי.

הלאה ל…

הפגעה

17-16: וְהוּא, אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, וֵאלֹהִים אָבִינוּ, אֲשֶׁר אָהַב אוֹתָנוּ וּבְחַסְדּוֹ נָתַן לָנוּ נֶחָמַת עוֹלָם וְתִקְוָה טוֹבָה, 17 הוּא יְנַחֵם אֶת לְבַבְכֶם וִיכוֹנֵן אֶתְכֶם בְּכָל דִּבּוּר אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב.

התפילה הקצרה הזו מנוסחת כברכה — כאיחול. השליח יודע שאנחנו והתסלוניקים זקוקים לשני דברים:

  1. נחמה. — ומה יכול לנחם יותר מהידיעה כי “אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וֵאלֹהִים אָבִינוּ… אָהַב אוֹתָנוּ”?

כשאתם סובלים — ובמיוחד כשאתם סובלים בגלל אמוּנתכם בישוע — אני מתפלל ש”הוּא [באהבתו] יְנַחֵם אֶת לְבַבְכֶם.”

הערה:  אם תקראו שוב את המשפט הזה: “הוּא, אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, וֵאלֹהִים אָבִינוּ, אֲשֶׁר אָהַב אוֹתָנוּ…” — משהו נשמע לא בסדר עם הדִקדוק:

  • הדִקדוק אומר: “אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ” פלוס “אלֹהִים אָבִינוּ” אהבוּ (בצורת רבים);
  • אך תיאולוגיה נכונה אומרת: “אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ” פלוס “אלֹהִים אָבִינוּ” — “אָהַב” (בצורת יחיד);

יש לנו אלוהים אחד.

הפריט השני ששאול מבקש עבורינו בתפילתו היא…

2.       עזרה. — “נכון שהִזהרתי אתכם לעמוד ‘עֲמִידָה אֵיתָנָה’, אבל אני גם יודע שללא עזרה לא תצליחו. לכן אני מתפלל ש’הוּא… יְכוֹנֵן אֶתְכֶם בְּכָל דִּבּוּר אוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב’.”

פרק ג

“התפללו בעדנו” — כמו באיגרת הקודמת

1א  סוֹף דָּבָר, אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ.

בבקשה, חברי הקהילה, “הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲד” אלה שמשרתים אתכם במסגרות המשיחיות היום. את העבודה הזאת אי־אפשר לעשות בהצלחה ללא עזרה משמיים; והעזרה הזו תבוא בעקבות הפגעה — בעקבות תפילה. כך קובע דבר־אלוהים.

“הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ!” — באיגרת הקודמת (ה 25) זאת היתה בקשה כללית — כאן יש בקשות תפילה ספציפיות:

 הפצת הבשורה

1ב  אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ שֶׁדְּבַר יהוה יוּפַץ מַהֵר וִיכֻבַּד, כְּמוֹ אֶצְלְכֶם.

גם אני ואתם נקראים להתפלל “שֶׁדְּבַר יהוה יוּפַץ מַהֵר וִיכֻבַּד” — לא רק בישראל אלא גם “עַד קְצֵה הָאָרֶץ” (מה”ש א 8). “הִתְפַּלְּלוּ”, אבל התפילה הזו כמובן לא משחררת אף מאמין מהאחריות האישית להפיץ את אמת הבשורה בכל הזדמנות.

עוד בקשת תפילה היא עבור…

הגנה למבשרים

2  וְשֶׁנִּנָּצֵל מֵאֲנָשִׁים רָעִים וּרְשָׁעִים, שֶׁהֲרֵי לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה.

מי כמו התסלוניקים ידעו ש”לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה.” הם זכרו טוב מאוד איך מִתנגדי האמונה “עוֹרְרוּ מְהוּמָה בָּעִיר” שלהם (מה”ש יז 9-5) — איך הם אפילו באו כל הדרך ל”בֵּרֵאָה” ו”עוֹרְרוּ וְהֵסִיתוּ [גם שָם] אֶת הֲמוֹן הָעָם” נגד השליחים (מה”ש יז 13).

שׂימוּ לב שמִתנגדֵי ישוע לא תמיד נתפסים כ”רָעִים וּרְשָׁעִים”. • יש גם את המתוּרבתים והמנומסים. • ויש את המשׂכילים והמלוּמדים. • ויש את טובי־הלב ויפֵי־הנפש.

זאת אומרת שההִתנגדוּת לָבשׂורה לא בהכרח תבוא בקולניוּת, בקללות, בתקיפה פיזית, בזריקת אבנים ובהצתה של מבנה קהילה. “אֲנָשִׁים רָעִים וּרְשָׁעִים” גם כותבים כתבות שקריות שמציגות את המאמינים בישוע כפושעים. • הם גם מנסים לאסור על הפצת הבשורה על־ידי הצעות־חוק בכנסת. • הם גם מסיטים מעסיקים נגד עובדים משיחיים.

ואפילו אם הם רק מנסים לשכנע אותך כי לא צריך מושיע מחטא, כי כל הדרכים מובילות בסופו של דבר לאלוהים — גם זאת סוג של הִתנגדוּת. הרי גם הרעיון הלִיבֶּרָלִי הזה שנשמע כל־כך נָאור — הוא כלי בידי השטן. — “הִתְפַּלְּלוּ!”

בָמִשפט “לֹא לְכָל בְּנֵי־אָדָם הָאֱמוּנָה” יש בעצם עוד איזכור של תורת הבחירה מקדם (ראה גם ב 13; תסל”א א 4). אתם מבשׂרים — ואין לכם דרך לדעת מראש מי יקבל ומי ידחה. לפעמים מי שיגיב בחיוב הם דווקא אלה שנראוּ לכם כ”רָעִים וּרְשָׁעִים”.

את ההמשך נשאיר לפעם הבאה. בינתיים נראה…

סיכום

  1. אנחנו חיים היום בעידן “הַמְעַכֵּב”. רוח הקודש מגביל את השפעת השטן וכוחותיו בעולם. “הַמְעַכֵּב” גם מונע, נכון להיום, את הופעת צר־המשיח.
  2. שאף אחד לא יבלבל לכם את הראש ויטען כי הִתְחילה תקופת “הצרה”. • אפילו לא כשמִפלָס הים ממשיך לעלות ומציף חצי מבָּנְגְלָדֶש, שליש מפלורידה, את הולנד ואולי את תל־אביב. • אפילו לא כשנגמרים מי השתיה בעוד ועוד מקומות • אפילו לא כשכבר אין הפסקות בין סוּפות, שׂריפות ענק, הצפות, בצורות ואסונות אחרים • אפילו לא כשכל האסונות הללו יתחילו לשבש גידול והספקה של מזון בהיקף עולמי.

כל אלה יהיו קשים — אין ספק — אבל הם לא “הצרה”, אלא אם כן הם יופיעו בָמָקום הנכון בלוח הזמנים. — ואת לוח הזמנים הזה למדנו היום שוּב:

  • קודם “יּוּצָא הַמְעַכֵּב” — ז”א רוח הקודש יפחית באופן משמעותי את רמת הריסון שהוא כרגע מפעיל על הרֶשע ועל כוחות השטן;
  • “אָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע” — דהיינו צר־המשיח;
  • זאת הנקודה שבה צר־המשיח “[י]גְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים” וכופה שלום על המזרח התיכון ועל העולם;
  • רק מהנקודה הזו מתחילה צרת יעקב בת-7 השנים;
  • ורק בתום 7 השנים הללו ישוע יחזור “מִן הַשָּׁמַיִם עִם מַלְאֲכֵי עֻזּוֹ בְּאֵשׁ לֶהָבָה”.
  1. אם אתה נושע, אתה כבר לא תהיה כאן כאשר “יּוּצָא הַמְעַכֵּב”, כי הרי “אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם”. אם אתה נושע, תפגוש את האדון ישוע לפני־כן — בהילקחוּת.

ואם אתה לא נושע, פנה לישוע כמכפר חטאים כרגע! לא לחכות! — האם כולכם זוכרים מה למדנו היום על נקודת האל־חָזור?

  1. “עִמְדוּ עֲמִידָה אֵיתָנָה!” — התמידו להתהלך בנאמנות “בַּמָּסוֹרוֹת שֶׁלֻּמַּדְתֶּם”. גם במה שלמדנו היום. התמידו לציית לדבר אלוהים הכתוב. רק הציות הזה מבטיח ברכה.

5.       “אַחַי, הִתְפַּלְּלוּ בַּעֲדֵנוּ.” — אם “שָׁאוּל וְסִילְוָנוֹס וְטִימוֹתֵיאוֹס” היו זקוקים לתפילות מבני הקהילה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הנהגת הקהילה שלכם זקוקה לתפילות שלכם.