הפרק החדש שלפנינו מספר על…
מגפת קורונה (סוג של) בארץ פְּלֶשֶׁת
לפלישתים לוקח זמן להבין שזאת מגפה, כי הנדבק הראשון הוא חפץ דומם:
פרק ה 2-1 1 וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן־הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה. 2 וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן.
הפלישתים אמנם שמעו על הניסים ביציאת מצרים; הם גם חווּ ניסים על בשׂרם בתקופת שמשון — אך עכשיו הם עדים למקרה היחיד בהיסטוריה שבו…
אליל זז ממקומו ללא מגע יד אדם
פס' 3 וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה. וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ.
וואו. אולי דגון שלנו הוא באמת חי. אמנם הוא פוחד מאלוהי ישראל והשתחווה לפניו, אבל הוא בכל זאת זז ממקומו. — נס גדול!
פס' 4 וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה. וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן. רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו.
מתברר שה"אַשְׁדּוֹדִים" טעו! — דגון לא חי. הוא פסל מעשה אדם. האלוהים האמיתי ערף את ראשו, כרת את ידיו, השכיב את מה שנשאר ממנו לפני ארון הברית — וכך הכוהנים הפלישתים מגלים כי האלוהים שלהם חלול. הוא ריק מבפנים. אין שם לב או איברים אחרים. אין שם דם ואין נפש. במקום שבו הראש התנתק מהצוואר פשוט נפער חור.
עכשיו עליהם להחליט אם להזמין חדש או להזמין תיקון. יבקשו הצעת מחיר עם שתי האופציות.
? ראיתם מה זה? אלוהים שזקוק לבני־אדם שמייצרים אותו; מעמידים אותו על מקומו; מוודאים שהוא עומד יציב (ישע' מא 7); מתחזקים ומנקים אותו; משפצים אותו כשהוא נשבר.
■ מי פעם שמע הבנה קצת דומה לגבי אלוהים מצד משיחיים? — לימוד שעל־פיו 'ידי אלוהים הן ידי תלמידי ישוע; ורגלי אלוהים הן רגלי תלמידי ישוע'? במילים אחרות: אם אתם לא מבשׂרים — אין בישׂור. אם אתם לא עובדים — אין עבודה. אם אתם לא עוזרים — אין עזרה. אם אתם לא משרתים — אין שירות.
יש בזה כמובן גרגיר של אמת. כולנו נקראים לבשׂר, לעבוד, לעזור ולשרת. אבל אסור ללמד את הדברים האלה כאילו אלוהים תלוי בנו. הוא לא תלוי באף אחד. אנחנו תלויים בו בכל נשימה ובכל פעימה של הלב.
עכשיו אנחנו לומדים…
איך סף דלת הופך ל"קדוש"
פס' 5 עַל כֵּן לֹא יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל הַבָּאִים בֵּית דָּגוֹן עַל מִפְתַּן דָּגוֹן בְּאַשְׁדּוֹד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
שברי פסל מונחים על סף דלת, ו — בּוּם — מעכשיו הוא 'קדוש' לעולמי־עולמיא.
? מי פעם ראה את מלבן השיש ה'קדוש' בכניסה לכנסיית הקבר שבעיר העתיקה בירושלים?
מישהו המציא מסורת כי על השיש הזה הניחו "יוֹסֵף אִישׁ רָמָתַיִם [ו]נַקְדִּימוֹן… אֶת גּוּפַת יֵשׁוּעַ וְעָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים עִם הַבְּשָׂמִים כְּמִנְהַג הַקְּבוּרָה אֵצֶל הַיְּהוּדִים" (יוחנן יט 40-38).
אם הייתם שם בכנסיית הקבר — האם שׂמתם לב לצלייניות המבוּגרות (בעיקר מיוון ומדרום איטליה) שיורקות על חתיכת טישׁו ואז מנגבות אתו את מלבן השיש כדי לקחת קצת מה'קדושה' הביתה?
בכנסייה ההיא גם מתרחש כל שנה נס האש ה'קדושה'. — פרטים בויקיפדיה.
אנחנו מוקפים בחפצים ובמקומות 'קדושים': הקלף שבמזוזה הוא 'קדוש'. הנר מהר מירון הוא 'קדוש' (בגלל זה הוא יקר!). הרי הוא מיוצר ליד הקבר ה'קדוש' של הרשב"י. בכנסיות ומנזרים מסביב לעולם ישנן כל־כך הרבה שבבי עץ 'קדושים' מהצלב של ישוע שאפשר להרכיב מהם עשרות צלבים. דבר דומה היה קורה אם מישהו היה אוסף את כל השׂיערות ה'קדושות' מזקנו של מוחמד שקיימות בהרבה מסגדים גדולים ברחבי העולם. בעיר נאפולי שבאיטליה חוגגים את נס הדם ה'קדוש' של סָן־גֶ'נָארו שהופך לנוזלי שלוש פעמים בשנה… נעצור כאן, כי אין סוף לרשימת הדוגמאות.
בני־אדם מחפשׂים את קרבת הדברים ה'קדושים' האלה — עד־כדי־כך שכל שנה יש מי שנרמס למוות כשאלפים מנסים להתקרב למקומות או לחפצים 'קדושים' בו־זמנית. גברים ונשים נוגעים בחפצים 'קדושים'; מנשקים אותם; משתטחים עליהם; מוצאים אלפי דולרים על נסיעה שתאפשר להם להיות במקום ה'קדוש' בדיוק בתאריך שבו מתרחש הנס השנתי ה'קדוש' — וכולם מקווים שקצת מן ה'קדושה' תדבֶק בהם.
למען האמת, הדבר היחיד שיכול לדבוק בך במקומות הומי־אדם כאלה או על־ידי הנגיעה התכופה בחפצים 'קדושים' — הוא ווירוס, פיטריה או זיהום בקטריאלי כלשהו.
! יש רק אחד שמקדש — ישוע המשיח. — לא על־ידי נגיעה; לא על־ידי עלייה לקבר; לא על־ידי תרומת כסף.
• רק אם תבין כי הדרך היחידה לטיהור מחטא היא כפרתו של ישוע — מותו המכפר על הצלב שבא בִמקום המוות שאתה בתור חוטא היית צריך למות — רק אז אתה בדרך לקדושה;
• רק אחרי שתמסור לישוע את חייך, תוותר על השליטה ותמליך אותו כמלך בלתי־מעורער על חייך — רק אז אלוהים יחשיב אותך לקדוש;
• רק אז בא רוח הקודש לשכון בך ומתחיל לעזור לך במשׂימה הבלתי־אפשרית לחיות חיי קדושה — במשׂימה היומיומית להגיד "לא!" לחטא.
ובכן, חוץ מההבדל בין 'קדושה' מזוייפת לבין קדושה אמיתית…
מה עוד למדנו?
1. עם ישראל למד כי ארון הברית הוא לא קמע. — וגם עלינו להבין כי אלוהים הוא לא קמע שאפשר לענוד על הצוואר כדי שישמור עליך. אלוהים הוא רק לצדך כשאתה מציית לדברו הכתוב.
אבל אפילו אז לא מובטח לך כי החיים תמיד יתנהלו על מי מנוחות. — במלחמה של צבא ישראל נגד הפלישתים אלוהים הרשה תבוסה. כך גם בחיינו הוא ירשה תבוסות, כי הוא יודע שהגאווה שלנו לפעמים צריכה כאלה.
אך בתור תלמידי ישוע יש לנו גם את ההבטחה המעודדת כי "יהוה [אמנם] מַשְׁפִּיל — אַף [גם] מְרוֹמֵם" (ב 7). אם אתה שלו, הוא לא ישאיר אותך שוכב על הפנים אחרי הנפילה. לפחות לא לזמן בלתי־מוגבל. כל תבוסה תהיה זמנית, כי יש לפניך חיי נצח במלכות המשיח!
2. אשת פנחס ובני זמנה אמרו: "גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל", מפני שאבד להם רהיט סמלי. אבל אין קשר בין כבוד־אלוהים לרהיטים. גם אם אנחנו מעצבים ומשפצרים את בית הקהילה כך שייראה הכי 'מכוּבד' שאפשר — אין לזה כל קשר לכבוד־אלוהים.
אלוהים מתכבד אצל האחים שלנו בארצות עניות שמתאספים בצל של עץ גדול — בלי בניין, בלי רהיטים, אבל עם אהבה בוערת לישוע בלב — וכבוד אלוהים עשׂוי להיעדר מהיכלים מפוארים, שבהם יושבים לובשי חליפות ושׂמלות יקרות, אם הלובשים הללו לא מצייתים לדברו.
אנחנו קוראים את ספר שמואל־א, אבל שמואל לא מופיע במערכה הנוכחית. הוא, כביכול, נמצא בהפסקה מאחורי הבמה.
מי שמככב בפרקים ה-ו הוא "אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" — ארון הברית — או יותר נכון: "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" עצמו.
ארון הברית כרגע נמצא בשבי בארץ פְּלֶשֶׁת, וההיגיון אומר לפלישתים: "ניצנחו וכבשנו את אלוהי ישראל."
ראינו ש-יהוה לועג לתפיסה הזו. הוא שובר לפלישתים את אלוהיהם חסר־הישע "דָּגוֹן" — סוג של פוסידון עם זנב של דג.
עכשיו מתברר כי בנוסף לאסון הזה פרצה גם…
מגפה במחוז אשדוד
שמו"א ה פס' 6 וַתִּכְבַּד יַד יהוה אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם, וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹרִים — אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ.
"וַיְשִׁמֵּם." — המצב יותר גרוע מקורונה. הרבה יותר. אלוהי ישראל עושׂה "שַׁמּוֹת" באויביו. הוא הופך את אשדוד וסביבתה לשממה.
ראה בויקיפדיה תחת 'מגפת הקורונה' או COVID19 pandemic
לפי הכתיב הפלישתים הוכו "בָּעֳפָלִים" ולפי הקרֵי "בַּטְּחֹרִים". ה'שממה' בארצם נוצרת מכך שאנשים עד־כדי־כך חולים שהם לא מסוגלים לצאת מהבית — או שבכל בית יש מקרה מוות (ה 12-11). מכאן ברור לנו שהם סובלים מחולי הרבה יותר קטלני מאשר "טְּחֹרִים" במובן העכשווי.
■ ושימו לב שהפלישתים גם מבינים למה זה קורה להם. הם לא כמו הסובבים אותנו היום, שתולים את תקוותיהם בסגר, במסכות, באלכוג'ל, בריחוק חברתי ובחיסוּנים. הפלישתים מבינים כי…
המגפה היא עונש מאלוהי ישראל
פס' 8-7א 7 וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן, וְאָמְרוּ: "לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ, כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ." 8 וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל?"
ועידת המנהיגים מתכנסת — וההחלטה שמתקבלת היא:
פס' 8ב וַיֹּאמְרוּ: "גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."
? ראיתם מה זה? ראיתם כמה האנשים האלה לפני 3000 שנה דומים לנו? — רק מי שנפגע ישירות מן המגפה וכבר עמד ליד הקבר של אמא, או אח, או בן, או בת מאמין שאכן מדובר ב"יַד יהוה".
ומה אומרים השאר? — "אולי זאת סתם מחלה שב'מִקְרֶה' הופיעה דווקא עכשיו (ו 9). בואו נערוך…"
ניסוי בבני־אדם
פס' 8ג וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
"גַּת", עירו של גוליָת, מתנדבת להיות שפן־נסיון. ה"גִּתִּים" (כך נקראים תושבי גת בשמו"ב טו 18) לומדים מהר מאוד כי זאת לא סתם עוד שפעת רנדומלית:
פס' 9 וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ, וַתְּהִי יַד יהוה בָּעִיר — מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד — וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹרִים.
"מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל." — "אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" רק מגיע, ו — בּוּם! — מהיום למחר כולם חיוביים!
לא יכול להיות ברור יותר. — אבל תסמכו על הטבע האנושי. הרי יש עוד שלושה מחוזות בארץ פְּלֶשֶׁת שלא טעמו איך זה להיות חולים. לפחות שניים מהם בעד המשך הניסוי, ונחשוּ מה הם מחליטים? — לשלוח את "אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" למחוז השלישי:
פס' 10 וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן. — וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן, וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר: "הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי!"
אולי זוהי זעקת העם הפשוט, אבל כנראה יש גם בעקרון כמה גאוותנים בצמרת שאומרים: "לא ייתכן שבשׂדה הקרב ניצחנו את האלוהים הזה, ועכשיו — כאן במגרש שלנו — הוא פתאום עושׂה מה שהוא רוצה. — אנחנו נראה לו!"
על אף מחאת העם, מקבלי ההחלטות מכניסים את ארון הברית לעיר. — ושוב, אותו תרחיש כמו ב"גַּת" וב"אַשְׁדּוֹד": מיד אנשים מתחילים למות (פס' 12)!
יש צורך בעוד ועידת מנהיגים:
פס' 11א וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים…
…ואלה מבינים כי יש רק דרך אחת להרפא מהמגפה:
כניעה לפני אלוהי ישראל
פס' 11ב וַיֹּאמְרוּ: "שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ, וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי!"
חייבים לפעול בדחיפות! ב"עֶקְרוֹן" יש תחושה כי עוד מעט לא יישאר מי שיקבור את המתים:
פס' 11ג-12 כִּי הָיְתָה מְהוּמַת־מָוֶת בְּכָל הָעִיר. כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם. 12 וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בַּטְּחֹרִים. וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם.