אבימלך — "מושיע" תוצרת השטן
חלק א'
שופטים ח 32 עד ט 22
מבוא
עזבנו את גדעון בשיעור הקודם…
- אחרי הניצחון הגדול שלו על המִדייָנים;
- אחרי שסירב להיות מלך ואמר: "לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם. יהוה יִמְשֹׁל בָּכֶם!"
- ואחרי שעשה "אֵפוֹד" אשר "יִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו".
גדעון הוא דוגמה של מי שלא סיים טוב. — מה שווָה כל התחלה טובה, כל מעשֶה גבוּרה וכל ציוּת לדבר אלוהים לאורך שנים — אם אתה מסיים בכישלון מוחץ? הרי הסיום הגרוע מבטל את כל ההישגים הקודמים.
לא לחינם אנחנו מצוּוים: "הַחֲזֵק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ, כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִקַּח אֶת הָעֲטֶרֶת שֶׁלְּךָ" (התגלות ג 11). תהיה נאמן עד הסוף!
מרכיב אחד של הסיום הלא־טוב בלט לנו בפסוק 30: "וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ." — "שִׁבְעִים בָּנִים", קחו בחשבון שבממוּצָע יש אותה מספר של בנות — וכבר הגענו ל-140 ילדים בערך.
"נָשִׁים רַבּוֹת" — אלוהים מעולם לא ציווה על גברים שיהיו להם "נָשִׁים רַבּוֹת". גם לא על מלכים ומנהיגים גדולים. אם תערכו מחקר קטן על כל האנשים בכתובים שהתחתנו עם יותר מאישה אחת — תגלו שהתוצאה אף פעם לא הייתה ברכה.
במקרה של גדעון לא רק שלא הייתה ברכה — ריבויו בנשים הוביל לקללה ממש. זה התחיל בפסוק 31: "וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ." — "אבא שלי הוא מלך!" — אבל גדעון, האם לא אמרת לפני רגע שאתה לא רוצה שבִנךָ יהיה מלך? שאתה מעדיף כי "יהוה יִמְשֹׁל"? — כנראה גם האמירה הזוּ היתה רק מן הפה החוצה.
שופטים פרק ח מסתיים עם…
מות גדעון, צניחה לתוך אלילוּת — וכפיות־טובה
35-32 "וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה; וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי.
33 וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן, וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים; וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל־בְּרִית לֵאלֹהִים. 34 וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם, הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב. 35 וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל."
"בַּעַל־בְּרִית." — תהיו בטוחים כי השם הזה לא מופיע כאן במקרֶה. שוב ושוב אלוהים נקרא בכתובים "שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד" (דניאל ט 4; נחמיה א 5; ט 32; דהי"ב ו 14). — אך מה עושה "עָם הברית"? — ברית עִם אליל כנעני.
הנה כפיות־טובה בכל המישורים: הן כלפי אלוהים שהציל אותם בפעם המי־יודע־כמה מעול האוייבים, והן כלפי המושיע התורן שדרכו אלוהים פעל.
לאיזו כפיות־הטובה זכה גדעון נראה כבר ב-5 הפסוקים הראשונים של הפרק הבא. — לשם כך אנחנו עוזבים את "עָפְרָה" ונוסעים לביקור בעירו של "בַּעַל־בְּרִית."
שופטים פרק ט
ברוכים הבאים לכנען־ישראל בע"מ
1א "וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ."
"אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־יְרֻבַּעַל" — בנו של גדעון — מגיע לשכם כדי לדבר עם הדודים שלו, עם "אֲחֵי אִמּוֹ" הפילגש השכמית.
שכם הייתה עיר מעוּרבת — כנענים וישראלים ביחד — כנען־ישראל בע"מ — בדיוק מה שאלוהים אסר עוד מן ההתחלה. מהפרק שלפנינו די ברור שהפילגש וכל משפחתה היו מן הפלג הכנעני שבעיר:
- הדודים היו בעלי השפעה — מקורבים להנהגה (פס' 2);
- להם היתה גישה לכספי התרומות שנצברו במקדש של "בַּעַל־בְּרִית", אליל־הבית הכנעני של שכם (פס' 4);
- ומנהיגי העיר נקראים יותר מאוחר "אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם" — כנענים בעליל (פס' 28, ראו בפרשת דינה, ברא' לד).
? ומי מכם זוכר מה אמר נוח על כנען? — שהוא מקולל מאלוהים: "אָרוּר כְּנָעַן" (ברא' ט 25) — ואלוהים לא סתם מקלל מישהו.
כאן מתברר לנו עוד קצת מעומק הנפילה של השופט גדעון: לקיחת ה"פִילֶגֶשׁ" היה כנראה סוג של "נישואים פוליטיים" — כריתת ברית בין גדעון לבין ההנהגה הכנענית של העיר החשובה שכם. לָשְׂכֶמים היה כדאי לשמור על קשרים טובים עם האיש ששיחרר את כל ארץ כנען מפלישות המדיינים.
? האם הבנּוּ את הרקע של "אֲבִימֶלֶךְ" — "אבא־שלי־הוא־מלך"? —
- חצי ישראלי וחצי כנעני — כנען־ישראל בע"מ;
- חצי נכון וחצי לא נכון;
- חצי מבורך וחצי מקולל;
- חצי אמת וחצי שקר.
? מי זה שתמיד עובד ככה? — נכון! השטן!
ועכשיו תראו עוד מאפיין של השטן: הוא רוצה…
למלוך — בכל מחיר
1א-2 "וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר׃ 2 'דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם: "מַה טּוֹב לָכֶם, הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ — כֹּל בְּנֵי־יְרֻבַּעַל — אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד? וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי."'
אנחנו רואים כאן דוגמה של אדם שאין לו קריאה מאלוהים למלוך, וגם אין לו את הכישורים הדרושים כדי למלוך בהתאם לרצון אלוהים. — ראו איך הוא בכל זאת משׂיג את הכיסא הנחשק:
ראשית, הוא משתמש ב…
פרוטקציה — הפעלת קשרי משפחה
הוא אומר לדודים שלו: "האם אתם יכולים לתאר לעצמכם מה יקרה ברגע שכל אחד מ-70 המנהיגים האלה רוצה לקבל החלטות? ומה יהיה אם כל אחד מהם ידרוש תשלום מיסים? ומה יהיה אם השבעים יתחילו להתחרות ולריב ביניהם, כרגיל אצל המנהיגים? אנחנו נשלם את המחיר במלחמות בלי סוף!"
"וחוץ מזה: 'דם יותר סמיך ממים.' — אני "עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם" — כנעני כמוכם. כל השבעים האחרים הם 100% ישראלים."
שנית, הוא משתמש ב…
כסף שהוקדש לשטן
4-3א "וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ: 'אָחִינוּ הוּא.' — 4 וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל־בְּרִית."
הינה מקור המימוּן לָקָמְפֶּיין של אבימלך: "כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל־בְּרִית."
? אז למה אמרתי שהכסף הזה היה מוּקדש לשטן? — כי זה מה שנאמר לנו בראשונה לקורינתים י 20-19: "[האם] יֵּשׁ מַמָּשׁ בָּאֱלִיל? 20 לֹא! אֶלָּא מַה שֶּׁהַגּוֹיִם מַקְרִיבִים, לְשֵׁדִים הֵם מַקְרִיבִים."
שלישית, בנוסף לפרוטקציה וכסף, אבימלך מגייס…
עצלנים מקצועיים
4ב "וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ [ב-70 שקלי הכסף] אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו." — "אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים" — פגשתם אותם? — "פֹחֲזִים" — משם קיבלנו את הפָחְזָניות — גוּלות כאלה — מאָפֶה שנראה גדול ומרשים מבחוץ, אבל למי שלוקח ביס מתברר שבפנים יש 90 אחוז אוויר.
אותם אנשים אפשר למצוא בכל מרכז עיר — קולניים כאלה שכבר שומעים מרחוק. יש להם זמן לשבת בָמִדְרָחוב כל היום ולדבֶּר, כי הם אף פעם לא עובדים עבודה של ממש. הם תמיד שָם כשיש הזדמנות לצעוק או להתערב בריב של אחרים. הם תמיד שם כדי לעשות בעיות כשמישהו מחלק עלוני בישור. "אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים."
והם תמיד בלי כסף. הם כמובן מתלהבים כשאבימלך מציע להם משׂכּורת — וכל ה"עבודה" שנדרשת מהם היא ללכת אחריו ולאיים על אנשים.
■ האם אתם יודעים שבעולם המשיחי יש קהילות ו"ministries" שנראים בדיוק ככה?
- נתחיל בפרוטקציה — בקשרי משפחה: בראש הקהילה או הארגון עומד אדם שקורא לעצמו "מבשֶׂר". — הוא מנכ"ל העמותה; אשתו היא גִזְבָּרית העמותה; בנו הבכור הוא מזכיר העמותה; והבת — עורכת־דין במקצוע — היא היועצת המשפטית של העמותה.
- נמשיך בָכסף שאנשים תמימים תורמים כביכול "לעבודת אלוהים": רובו מוקדש להנאה האישית של משפחת המנהיגים — טיסות בכל העולם; מלונות רק מ-5 כוכבים ומעלה; "חוּפשות" ו"retreats" בכל מיני יעדים אקזוטיים, כי הם הרי עובדים כל כך קשה; מכוניות יוקרה; לא סתם בית אלא ארמון; יאכטה; תכשיטי יהלומים על כרטיס האשראי של ה"ministry". — כסף שניתן לאלוהים, אבל מוקדש לשטן.
- ויש כמובן גם ה"אֲנָשִׁים [ה]רֵיקִים [וה]פֹּחֲזִים". — אתם עשויים לפגוש את הח'ברה מהמִדרחוב בין הרוקדים באסיפות ה-"הלל" של אותן קהילות — מרימים ידיים, צועקים "הללויה!" — ומזווית העיין מתרכזים בתכונות הפיזיות של הבלונדות שרוקדות שורה אחת קדימה. — ואוי למי שמביע אי־הסכמה עם המנהיגים! יש לאנשי הביטחון שלהם פתיל קצר!
ממש כמו לח'ברה שהקיפו את אבימלך. בעזרתם הוא מבצע עכשיו…
רצח אחים
5א "וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו, בְּנֵי יְרֻבַּעַל — שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת."
? שמתם לב כמה האבימלך הזה מגלם את השטן?
ישוע מתאר את אוייב אלוהים במילים: "רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ" (יוחנן ח 44) — והנה, אלה בדיוק מאפיינים של אבימלך:
"אֵין אֱמֶת בּוֹ." — כל הדגש על קרבה משפחתית שדרכו הוא גייס את תמיכת "בַּעֲלֵי שְׁכֶם" מתברר כשקר אחד גדול; הרי…
"רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית." — מלכתחילה הוא תכנן לרצוח את אחיו בדם, את בני אביו, את האנשים הקרובים ביותר במשפחה פרט לאימו. — רצח אחים.
ראוּ כמה מאפיינים של השטן כבר גילינו אצל אבימלך:
- חצי אור, חצי חושך — אין הבדל בין טוב ורע; אין הבדל בין נכון ולא נכון; אין הבדל בין ישראל לכנען;
- חייב למלוך בכל מחיר — הכל וכולם משמשים אותו כלים חד־פעמיים בָּקְרָב על כס־המלכות;
- שקרן; מוליך שולל;
- רוצח מטִבְעו — רוצח קרובי משפחה, רוצח את כל מי שלא מצדד אתו, רוצח אפילו את מי שהמליכו אותו (אבל לשם עוד לא הִגָענוּ).
רצח אחים. — אך אלוהים דאג שישאר ניצול אחד מהשואה הזו:
5ב "וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן־יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן, כִּי נֶחְבָּא."
התמונה הזו תופיע שוב בכתובים הרבֶּה יותר מאוחר:
- "יוֹאָשׁ בֶּן־אֲחַזְיָה", נסיך יהודה התינוק, ניצל כש"עֲתַלְיָה" רוצחת את כל בני המלך — וכך אלוהים מבטיח את המשך שושלת המשיח (מל"ב יא 3-1);
- ישוע המשיח עצמו ניצל כשהורדוס מנסה למנוע ממנו למלוך ורוצח את תינוקות בית־לחם (מתי ב 18-16).
כולם מכירים את "משל יותם" — אבל אני לא משוכנע שמשל העצים הוא העיקר בפסוקים הבאים. החשוב כאן הוא שאלוהים משתמש ביותם כדי לנבא את העתיד! לכן, הבה נקרא לקטע הזה…
נבואת יותם
6 "וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית־מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם."
הנה לכם עוד מִנהג אלילי: טכסים ממלכתיים יש לערוך "תַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן". — יש! "אֵלוֹן מֻצָּב" ליד שכם. מלא שדים גרים בתוך האלון העתיק הזה. מלך שמכתירים אותו שם יהיה הצלחה על בטוח!
■ עצרו רגע. — השלמנו את התמונה של המלכת מלך ללא מעורבוּת של אלוהים. אלה הדרכים שבהן בני אדם מקימים "מושיע" בעצמם:
- פרוטקציה — הפעלת קשרים תוך דריסת הצדק;
- כסף "מלוכלוך" — כסף שמוקדש לשטן;
- שימוש בכוח הזרוע של "אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים";
- גיוס תמיכה מן השדים — מהשטן עצמו.
כך עלה היטלר — ואתם יכולים להיות בטוחים שכך יעלה גם משיח השקר.
אנשי שכם מאמינים בקדושה של עץ אלון — אז גם יותם מחליט לספר להם את…
משל העצים
15-7 "וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא, וַיֹּאמֶר לָהֶם: 'שִׁמְעוּ אֵלַי, בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים.
8 הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ'."
עץ הזית (8ב-9)
8ב "וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: 'מָלְכָה עָלֵינוּ.' 9 וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?'"
הקשיבו טוב לתשובה של עץ הזית:
"ראו כמה כבוד אלוהים נתן לי דרך התפקיד שלי, גם מבלי להיות מלך: בָּשֶמֶן שלי מושחים מלכים וכוהנים, והוא חלק מכל קורבן מנחה שעולה על מזבח אלוהים. אם אהיה מוּרם מעל העצים כמלך, לא אוכל למלא את התפקיד שלשמו אלוהים יצר אותי. אני חייב להמשיך להפיק פרי — 'אֶת דִּשְׁנִי'."
עץ התאנה (11-10)
10 "וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: 'לְכִי אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.' 11 וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?'"
תאנים היו פרי חשוב במקרא. הם אחד משבעת המינים, ולא לחינם נחשבת הישיבה של כל "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" לסמל השלום השִׂגשׂוּג (מל"א ה 5).
סירוב התאנה להיות מלך מבוסס על אותו נימוּק כמו אצל עץ הזית: "אסור לי להזניח את התפקיד שלשמו נוצרתי."
גפן הענבים (13-12)
12 "וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: 'לְכִי אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ.' 13 וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: 'הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?'"
גם כאן הטיעון הוא זהה, אבל הגפן יכול כמובן לציין כבוד שאין לתאנה: "היין שאני מפיק לא רק 'יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ' (תהל' קד 15) — גם יוצקים אותו על מזבח אלוהים כנֶסֶך. אני בשום אופן לא יכול לעזוב את התפקיד הזה."
השׂיח הקוצני (15-14)
14 "וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד: 'לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ עָלֵינוּ.' 15 וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים: 'אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי. וְאִם אַיִן — תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן'."
כעת יותם בוחר ב"אָטָד" — שיח קוצני קטן שהוא, לפי הבנת כל השומעים, חסר־תועלת.
! שימו לב לפרטי התמונה שמצטיירת כאן:
א. ל"אָטָד" אין פרי שמועיל לבני אדם. בוודאי לא פרי שמכבדים בו את אלוהים.
ב. אין לו שום תפקיד שייפָּגע אם הוא יהפוך למלך. הוא כביכול "מובטל" מלכתחילה. לבקש ממנו למלוך, זה כמו לקחת אחד מהח'ברה שהִזכָּרנוּ קודם — אלה שיושבים כל היום במִדרחוב ומדבירם — ולבקש ממנו להיות ראש ממשלה.
ג. "הָאָטָד" אומר: "אם אני מלך, אז 'בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי'." — ראו איזו יומרָנוּת:
- האטד הוא שיח קטן שבמקרה הטוב נותן צל לחרקים. איך עץ פי-10 גדול ממנו "יחסה בצילו"?
- דווקא בעונה החמה ביותר יכולתו של האטד לספק צל יורדת לאפס. הרי הוא צמח "נְשׁיר־קיץ".
ד. לאורך כל התנ"ך הקוצים — ביניהם האטד — מיועדים לאש (ראה למשל ישעיהו ט 17; לג 12; שמו"ב כג 7-6).
כמעט פספסנו שיש תפקיד לקוצים: בהעדר עיתונים בעת העתיקה השתמשו בקוצים יבשים כדי להדליק את עצי המדורה. והנה "הָאָטָד" מתרברב: "אני יכול לשרוף אתכם!"
ה. ואחרון: אם "תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד" כדי לשרוף את "מלך העצים" — את האֶרֶז — הוא גם יישרף בעצמו.
אני חושב שכבר הבנּוּ את עיקר הנמשל — אבל בואו נשמע גם את…
הנמשל מפי יותם — נבואת קללה
20-16 "וְעַתָּה, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ, וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ — 17 אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן — 18 וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת, וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם הוּא; — 19 וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה — שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם.
20 וְאִם אַיִן — תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית־מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית־מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ."
בקיצור:
- אם עשיתם נכון להמליך על עצמכם "אָטָד" — אדם חסר־תועלת כמו אבימלך;
- ואם ייתכן בכלל שכפיוּת־הטובה שלכם כלפי גדעון היא התנהגות ראויה והולמת;
- ואם ייתכן באמת שרצח 70 בניו הוא מעשה צדק;
אזי אתם והמלך החדש שלכם תמשיכו לחיות יחד באושר ועושר כל ימי חייכם.
"וְאִם אַיִן…" — אבל אם מה שעשיתם הוא פֶּשָע — ורצח־אחים הוא פֶשָע אפילו בָתרבוּת הכנענית שלכם — אזי הן אתם והן המלך שלכם מיועדים לָאֶש! מלכות שנבנית על יסוד של יהירות, שקר ורצח סופה בהרס־עצמי.
21 "וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה; וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו." — לא ידוע איפה המקום הזה, אבל דבר אחד בטוח: רחוק ככל האפשר מתחום שליטתו של אבימלך.
שׂימו לב שמחבר ספר שופטים מסיים עם הדגש כי "אֲבִימֶלֶךְ [הוא] אָחִיו" של יותם. — עם אחים כאלה, מי צריך אויבים?!
את ההמשך העצוב נשאיר לשיעור הבא.
מה למדנו?
- כפיות־טובה — זה מה שבלט לנו היום מיד עם תחילת השיעור:
- אלוהים קיים את צדו בברית והציל את עמו — והם הולכים ועושים ברית עם אליל כנעני.
- גדעון סיכן את חייו כדי לגרש את הפולשים המידיינים — והאנשים שנהנו מן השִחרור הזה רוצחים את הילדים שלו.
גם לנו יש נטייה לשכוח מהר את הטוב שעשו לנו — גם אנשים וגם אלוהים. אסור שמאמינים יהיו כפויי־טובה!
- זהרו מאמצעי קידום לא כשרים! כמאמינים, אנחנו…
- לא מפעילים פרוטקציה. — לא נותנים תפקידים בגלל קשר משפחתי אלא בגלל התאמה מקצועית ו/או על בסיס קריאה מאלוהים שנראית בברור;
- לא משתמשים בכסף "מלוכלך" — במימון שהושׂג במרמה ודרך שקרים — בכסף מאוצרו של השטן;
- לא מגייסים אנשים "רֵיקִים וּפֹחֲזִים" כבסיס לתמיכה באינטרסים שלנו.
- בני אדם לא יכולים להביא את המושיע. גם הם, גם המושיע שלהם וגם האמצעים שעומדים ברשותם כדי להביא אותו — מושחתים מראש על־ידי השפעת החטא.
אפילו הטוב ביותר שיצליחו להביא יהיה בסופו של דבר רק עוד משיח שקר שלא מושיע אותם אלא מוביל אותם לתוך האש.
חלק ב'
שופטים ט 22 עד 57
מבוא
בשיעור שעבר עקבנו אחרי עלייתו לגדוּלה של "אֲבִימֶלֶךְ", בנו של גדעון שנולד מאֶם כנענית.
- ראינו את האמצעים שעזרו לו להגיע למלכוּת — אמצעים של הבשׂר — אמצעים מיד השטן;
- ראינו את המאפיינים שלו — מאפיינים של השטן ממש;
…והגענו למסקנה כי בני האדם לא יכולים להביא את המושיע. גם הם, גם המושיע שלהם וגם האמצעים שעומדים לרשותם כדי להביא אותו — מושחתים מראש על־ידי השפעת החטא.
אפילו הטוב ביותר שיצליחו להביא — יהיה בסופו של דבר רק עוד משיח־שקר שלא מושיע אותם אלא מוביל אותם לתוך האש.
? אתם זוכרים את "יוֹתָם" — הבן הצעיר של גדעון שהצליח להימלט כשאבימלך רצח את 70 אֵחָיו?
הוא חזה מראש כי מהַמָהָלַך המושחת שהוביל להָמְלַכַת אבימלך לא יכול לצאת שום דבר טוב. יותם ניבא שבסופו של דבר "תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית־מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית־מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ." — בסוף צפויה השמדה הדדית.
! ואָל לָנו לפספס נקודה נוספת שבה "יוֹתָם" מלמד אותנו: אנחנו לא שומעים אותו נשבע לִנְקום ברוצח אֵחָיו. הוא אמנם רואה את הנקמה באופק — אבל הוא משאיר אותה לאלוהים!
הכתוב מזהיר גם אתכם ואותי: "אַל תִּתְנַקְּמוּ אֶלָּא הַנִּיחוּ לַזַּעַם, כִּי כָּתוּב: 'לִי נָקָם וְשִׁלֵּם, אָמַר יהוה'" (רומים יב 19).
הגענו ל…
"מלכות" אבימלך
22 "וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים." — הוא בוודי היה בטוח שימלוך עד מותו "בְּשֵׂיבָה טוֹבָה". — איך לא, אחרי התחלה כֹה מוּצלחת!
גם היטלר חשב ככה. לכן הוא קרא לאימפריה שלו "הרייך בן 1000-השנים". כעבור בקושי 12 שנים קרס ה"רייך" הזה באש תופת. מה שנבנה על דם ורצח ושחיתות — סופו באש.
! שימו לב שמחבר ספר שופטים לא אומר בשום מקום כי אבימלך "מָלָך". הוא כותב "וַיָּשַׂר". — אבימלך שרר, רדה, דיכא. לא מגיע לו להיקרא "מֶלֶך". גם לא "שופט", כי הוא הרי רק רָצָח, רָצָח, ועוד רָצָח.
אכן הכותרת הבאה היא:
"קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה"
? מי אמר למי? — נכון. — אלוהים לקָין, לרוצח־אחים כמו אבימלך (ברא' ד 10).
כל מה שעד עכשיו הָלָך חָלָק עבור אבימלך ותומכיו פתאום מתחיל להישתבֶּש. פתאום פורצים ריבים, סכסוכים, אי־הסכמות, קנאה, עוינות, חשדנות, חוסר־שלום — והמעורבים לא מבינים מה קורה: "רגע, לא רצינו לבנות מלכוּת? לא התחלנו בכוחות מאוחדים? לא היינו בדרך ליצירת גן־עדן עלי אדמות? למה פתאום הכל משתבש ומתפרק?"
מפני שעכשיו התערב כוח שאתם לא יכולים לראות — כוח שאין לכם שום שליטה עליו:
רוח רעה — מאלוהים?
23א "וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם."
? איך יתכן שאלוהים שולח "רוּחַ רָעָה"? — חשבנו תמיד כי "אֱלֹהִים לֹא יְנֻסֶּה בָּרַע" (יעקב א 13) — שהוא עושה רק טוב!
אמת! — אלוהים הוא כוּלו טוב, אבל יש לו שליטה ריבונית גם על הרוחות הרעות. הנה דוגמאות:
שמו"א טז 14 ואילך: "רוּחַ רָעָה" שמוּגדרת כ"מֵאֵת יהוה" דוחפת את שאול המלך לנסות לרצוח את דויד ואפילו את "יְהוֹנָתָן", בנו של שאול.
ברור שמחשבות רצח מעולם לא נָבעוּ מרוח הקודש. זאת היתה פעולה של השטן. רק עליו נאמר כי "הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית". אך הוא קיבל רשות מאלוהים לפעוּלתו.
עוד דוגמה ברורה מאוד:
דהי"ב יח 21: רוח טמאה מציעה לאלוהים את שירותה במילים: "אֵצֵא, וְהָיִיתִי לְרוּחַ־שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו" [של מלך ישראל].
ואלוהים עונה: "תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל. צֵא וַעֲשֵׂה כֵן."
אלוהים מעולם לא הניע מישהו לשקר. — זאת תמיד פעולה של השטן, "אֲבִי הַשֶּׁקֶר". אך גם כאן, כמו בדוגמה הקודמת, הרוח קיבלה רשות מאלוהים לפעוּלתה.
■ הבנּו? — כשהִתְחילה לפעול "רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם", זאת היתה רוח השטן — והתוצאות הן בהתאם:
ראשית: בגידה
23ב-24 "וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ; 24 לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי־יְרֻבָּעַל וְדָמָם, לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו."
"וַיִּבְגְּדוּ." — "[ה]רוּחַ [ה]רָעָה" יוזמת בגידה. — "בַעֲלֵי שְׁכֶם" בוודאי רואים איזשהו יתרון בהפרת הנאמנוּת לָמנהיג שהמליכו על עצמם. עיניהם על רווח מיידי כלשהו. אך הם עוורים לתוצאות ארוכות־הטווח — לכך שאלוהים מתחיל כעת תהליך שבסופו יביא את דם הנרצחים לא רק על ראש אבימלך אלא גם על ראשם.
שנית: גזל
25 "וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ — וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ."
"[ה]רוּחַ [ה]רָעָה" יוזמת הצבת שודדי־דרכים מסביב לשכם. אבימלך כנראה שולט על המסחר באיזור. לכן כתוּב כאן: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ …מְאָרְבִים". כשהעברת סחורות בכבישים משתבשת, הנזק נעשה לבעל השליטה — "לַאֲבִימֶלֶךְ."
בינתיים מופיע…
מתחרה 100 אחוז כנעני
26 "וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם; וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם."
"גַּעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו" הם כנראה חבורה של שכירי־חרב. "בַּעֲלֵי שְׁכֶם" שמכים. עכשיו יש להם מיליציה — צבא קטן אבל מקצועי — שיאפשר להם להעלות הילוך במרד נגד אבימלך.
תראו עכשיו באילו נסיבות ובאיזו סביבה המנהיגים האלה מקבלים החלטות:
29-27 "וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה, וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ, וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים. — וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ. 28 וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן־עֶבֶד: 'מִי אֲבִימֶלֶךְ, וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ? הֲלֹא בֶן־יְרֻבַּעַל, וּזְבֻל פְּקִידוֹ. עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם! וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ? 29 וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי; וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ'. — וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ: 'רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה!'"
הנה הנסיבות והסביבה: "וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים… וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ [ב]בֵּית אֱלֹהֵיהֶם" — כמו בכל שנה יש מסיבה גדולה לרגל בציר הענבים — "חג היין". רוקדים וחוגגים ליד הגת, ואחר־כך עוברים למקדש של "בַּעַל־בְּרִית" כדי לִזלול "על האש" ולהִשתכֶּר.
תוך כדי המסיבה המנהיגים מרימים כוסית (בוודאי הרבֶּה כוסיות) "וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ". עכשיו כל הציבור שנוכח במסיבה יודע: מורדים!
כשכולם כבר שיכורים, "גַּעַל" נושֶׂא נאום הסתה: "מִי אֲבִימֶלֶךְ?!" — מה, הוא בכלל מִשְׁלָנוּ? "הֲלֹא [הוא] בֶן־יְרֻבַּעַל" — הוא חצי ישראלי, בזמן שאנחנו "אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם!" אנחנו כנענים! "מַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ?" מה לנו ולישראלי הזה?!
וכך, כשכל אחד צועק עם פה מלא ומנפנף בכרעיים עוף או בצלעות כבשׂ; כשחלק כבר נפלו מתחת לשולחן; כשאחרים מקיאים את מה שאכלו ושתו; כשהאלכוהול ממשיך לזרום — כך מקבלים את ההחלטה להפקיד את "גַּעַל בֶּן־עֶבֶד" על לוחמי שכם ולשָׁגֶר לאבימלך הכרזת מִלחמה: "רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה!"
? קלטתם את התמונה? — אלה הן הנסיבות והסביבה שבהן פועלת "רוּחַ רָעָה" — בטוח לא אלוהים.
עכשיו נעשה היכרוּת קצרה עם…
השפוי היחיד בכל הסיפור
30 "וַיִּשְׁמַע זְבֻל, שַׂר־הָעִיר, אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן־עָבֶד; וַיִּחַר אַפּוֹ." — המושל מטעם אבימלך כועס. אנחנו לא רואים אותו מפוּחד ואפילו לא מוּדאג במיוחד. הוא מכיר אנשים כמו געל וחבוּרתו — "גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן, וְאַנְשֵׁי־חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר" (ישעיהו ה 22). — עיקר גבוּרתם היא בפה הגדול שלהם. — כבר פגשנו כאלה במידרחוב, בשיעור הקודם. זוכרים?
33-31 "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר: 'הִנֵּה גַעַל בֶּן־עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ. 32 וְעַתָּה, קוּם לַיְלָה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ, וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. 33 וְהָיָה בַבֹּקֶר, כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר. וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ'."
מתברר ש"זְבֻל" הוא לא סתם "פקיד" בירוקְרָט. הוא גם מבין באסטרטגיה ויכול לייעץ לאדונו: "תגיע עם הצבא בחושֶך ותסתתרו בשטח. עם פתיחת השערים בבוקר, תתקרב לעיר עם חלק מהכוחות. כך תגרום ל'גַעַל' ותומכיו לצאת לקראתך — ואת השאר אתה כבר יודע."
זבוּל מן הסתם חושב על פעולת תגמול תפורה להחזרת הסדר בעיר — ונדמה שזה בדיוק מה שהוא ואבימלך משיגים על־ידי…
המכה הראשונה
36-34 "וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה; וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים. — 35 וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן־עֶבֶד, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר. וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב. 36 וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל: 'הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים!' וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל: 'אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים'."
בשום שלב המושל לא לוקח את "גַעַל בֶּן־עֶבֶד" ברצינות. — לא כששמע את איומָיו בָמִשתֶה וגם לא עכשיו. הוא נעמד לידו ולועג לו: "תגיד, אתה עיוור? אתה רואה צל של הרים וחושב שזה צבא? לךְ תרכיב משקפיים!"
37 "וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר: 'הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר־הָאָרֶץ! וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן־מְעוֹנְנִים!'" — "לא, לא! אני בטוּח שאלה חיילים! הם אפילו מתקרבים משני כיוונים שונים."
מה אתה אומר?! — נראה עכשיו את הפה הגדול שלך:
41-38 "וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל: 'אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ, אֲשֶׁר תֹּאמַר: "מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ?!" הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ. צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ!' 39 וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. 40 וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס מִפָּנָיו, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר.
41 וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה; וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם." — את העבודה שאבימלך התחיל מחוץ לשער, זבול עכשיו מסיים על־ידי טיהור בתוך העיר. אבימלך וכוחותיו חוזרים בינתיים ל"אָרוּמָה" (ייתכן שזו חִ'רְבּת אל־עֻרְמֶה, כ-8 ק"מ דרומית־מזרחית לשכם [עולם התנ"ך]).
יופי. זבול מרוצה. הכל תחת שליטה. דיכינוּ את המרד. אפשר לחזור לשגרה:
42א "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה." — אנשי שכם יוצאים בבוקר. אולי נשארו עדיין חללים שיש לקבור; אפשר בוודאי למצוא ציוד וכלי נשק שמפוזרים בשטח — וחוץ מזה חייבים לחזור לעבודה: הבציר לקראת הסוף, אבל עדיין מתנהל קטיף ואחר־כך מסיק־זיתים.
אבל מי שמקווה לְשִגרה עוד לא מכיר את אבימלך. הוא מן הנָקְמנים שלא סולחים, לא שוכחים ולא מוותרים. — אל תשכחו שאבימלך מגלם את השטן. הוא כבר עובד על…
הפתרון הסופי של השאלה השכמית
אבימלך רק חיכה להודעה הזו: 43 וַיִּקַּח אֶת הָעָם, וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר. וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם. 44 וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר; וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם. 45 וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח." — השמדה טוטאלית של גברים, נשים וילדים; הריסת כל חומה וכל מבנה; ולבסוף זריעת מלח — מעשה שמסמל כי העיר נידונה לשיממון עולם.
אלה הן השאיפות של השטן: הרס ומוות.
בפסוקים הבאים המחבר חוזר מעט אחורנית כדי לתאר פרט חשוב של אותה מלחמה: נפילת מגדל העיר שהיה כנראה מחובר למקדש האליל "בַּעַל־בְּרִית".
46 "וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם; וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל־בְּרִית." — הבּוּנקר של הבית־הלבן או של הכּנֶסֶת הם לא המצאה חדשה. מִבצר מיוחד להנהגה ולמיוחסים בלבד היה קיים כבר אז בשכֶם. ב"צָרִיחַ" הזה התבצרו "בַּעֲלֵי שְׁכֶם" עם משפחותיהם מפני הסכנה המתקרבת.
למה זה חשוב? — מפני שאבימלך מגָלֶה כאן קיצור דרך ב…
כיבוש יעד מבוצר
49-47 "וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל־שְׁכֶם." — אלה המנהיגים שבגדו בו! בהם הוא חייב לנקום. עכשיו יש לו אותם בְּמלכודת!
48 "וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר־צַלְמוֹן, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ; וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים. וַיִּשָּׂאֶהָ, וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ: 'מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי — מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי!' 49 וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ. וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל־שְׁכֶם, כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה." — מי שלא נשרף באש עצמה מת משאיפת עשן.
? מי שם לב לפקודה שאבימלך נותן? — "מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי — מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי!" הוא מחכה את אביו המפורסם גדעון שאמר ל-300 לוחמיו עם הכדים: "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (ז 17).
! החשוּב הוא הלֶקח שאבימלך למד ב"מִגְדַּל־שְׁכֶם": "תן לאש לעבוד בשבילך."
העיר שכם מחוּקה — אבל אל תשכחו שאבימלך מגלם את השטן. בתפקיד הזה הוא נמצא…
במגמת השמדה
51-50 "וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ; וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ. 51 וּמִגְדַּל־עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר; וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם; וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל."
עוד מִלחמה. כנראה עוד מישהו העליב את אבימלך. ספר שופטים לא רואה צורך לפרט.
אבל יש כאן אותו תרחיש כמו ב"מִגְדַּל־שְׁכֶם" — אז כמובן משתמשים באסטרטגיה שהוכיחה את עצמה: "תן לאש לעבוד בשבילך."
גם עכשיו, אל תִשכחו לרגע את מי אבימלך מגלם! — מגמת ההשמדה שלו מסתיימת ב…
מעיכת־ראש
53-52 "וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ. וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. 53 וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח־רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ."
משיח! מי זוכר מה נאמר על מעיכת־ראש כבר בבראשית פרג ג, מיד אחרי הנפילה בחטא? — אלוהים אמר לנחש: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ" (ברא' ג 15). הנחש, כולנו יודעים, הוא השטן, ו"הוּא" — זה שמרוצץ את ראשו — הוא המשיח.
וכך — כמו גם בכל מקום אחר בתנ"ך שמספר על פציעת ראש קטלנית של רשע — אנחנו רואים שוב איך אבימלך מגלם את השטן — אפילו במותו.
וכמובן גם ב…
גאוות הגבר
54א "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: 'שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי: אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ'."
"פֶּלַח־רֶכֶב" הוא אבן ריחיים עליונה — חלק ממטחנת־קמח ידנית ביתית.
תראו איזה עלבון נעשה לְגיבור המִלחמה אשר "שַׂר …עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים": לא רק שאישה הרגה אותו — מה שרוצץ לו את הגוּלגולת אפילו לא היה כלי נשק אלא כלי־עבודה של עקֶרֶת־בית. אסור שזה מה שיכתבו על מות אבימלך בספרי ההיסטוריה!
כמה זה עלוב! — אין אף לרגע את המחשבה "לאן אני הולך?" — אין מחשבה על מה שיבוא אחרי המוות. אין מחשבה על המשפט. אין מחשבה על אלוהים.
לעזוב את העולם בראש מורם. לשמור על הגאווה. זה כל מה שחשוב לו ברגע האחרון. איזה עלוב! — אבל בָּגישה הזו בדיוק יירֶד השטן בבוא היום לאגם האש.
! שאף אחד כאן לא יהיה דומה לאבימלך! היום הוא יום ישועה. היום יש לנו עוד הזדמנות לחזור בתשובה ולזכות בסליחת חטאים. היום עוד אפשר לרדת מכס־המלכות ולהמליך את ישוע המשיח כמלך על חיינו!
לא לשכוח כי "אֱלֹהִים לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ [אבל] לַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. 7 עַל כֵּן הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים" (יעקב ד 7-6).
54ב-57 "וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת.
55 וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ; וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
56 וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו — לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו — 57 וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם; וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן־יְרֻבָּעַל." — יותם ניבא, ונבואתו אכן התגשמה. דבר אלוהים הוא אמת.
אבימלך לא נקרא "שופט". הוא הרי לא "הוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל". כל מה שהוא עשה הוא להרוג, לרצוח, לִשׂרוף, להשמיד.