ראשונה לקורינתים פרק י׳

כותרת: הניסיון אינו אויב, אלא הוא מבחן לאמונתי.

רבים מאיתנו מצטטים את הפסוק הנצחי מראשונה לקורינתיים י' 13, אך מעטים יודעים באיזה הקשר ניתן הפסוק הזה.

"שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ."

שאול השליח מתמודד עם קהילה צעירה, בת כארבע או חמש שנים בלבד—קהילה שהוא הוליד מבחינה רוחנית בלידה קשה, מטאפורית.
רוב חברי הקהילה משתייכים למעמד כלכלי גבוה, מושפעים עמוקות מהחברה האלילית הסובבת אותם, ומודדים את ערכם של אנשים לפי מעמדם החברתי והכלכלי. לאור זאת, אין זה מפתיע שלא העניקו לשאול את הכבוד הראוי לו. התנהגותם של חלקם מעידה שאינם נושעים.

בפסוקים הבאים מציב שאול את האמת הכואבת באופן ישיר ובלתי מתפשר.
הוא מציג הקבלה שנועדה להבהיר לקוראים כי ישועה אינה ניתנת מתוקף השתתפות באסיפות הקהילה, אלא רק מתוך אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, שיש בה כדי לשנות את החיים ולהעניק את כל הכוח הנדרש לעמוד במבחנים שאלוהים מציב בחיי ילדיו.

הניסיונות והצרות הפוקדים את הקהילה מהווים מבחן. הם באים כדי לחשוף את האמת שבלב, כדי להבחין בין אלו השייכים באמת לאדון לבין אלו שאינם. בדיוק כפי שאלוהים בחן את עם ישראל מיום צאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ההבטחה.

הניסיונות אמנם אינם קלים, אך הם חושפים את ילדי אלוהים האמיתיים.
לכן, בעבור ילדיו של אלוהים, הניסיון אינו אויב אלא מבחן לאמיתותה של האמונה ואמצעי לצמיחה ולחיזוק הביטחון בישוע.

הבה נקרא את פסוקים 1-13:

^1‏ אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם שֶׁאֲבוֹתֵינוּ כֻּלָּם הָיוּ תַּחַת הֶעָנָן, וְכֻלָּם עָבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, ^‎2‏ וְכֻלָּם נִטְבְּלוּ לְמֹשֶׁה בֶּעָנָן וּבַיָּם. ^‎3‏ כֻּלָּם אָכְלוּ אוֹתוֹ מַאֲכָל רוּחָנִי, ^‎4‏ וְכֻלָּם שָׁתוּ אוֹתוֹ מַשְׁקֶה רוּחָנִי, כִּי שָׁתוּ מִן הַצּוּר הָרוּחָנִי הַהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וְהַצּוּר הוּא הַמָּשִׁיחַ. ^‎5‏ אֲבָל בְּרֻבָּם לֹא רָצָה אֱלֹהִים וְהֵם הוּמְתוּ בַּמִּדְבָּר. ^‎6‏ כָּל זֶה הָיָה דֻּגְמָה לָנוּ, לְמַעַן לֹא נִתְאַוֶּה לְרָעוֹת כְּשֵׁם שֶׁהִתְאַוּוּ הֵם. ^‎7‏ אַל תִּהְיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ כַּמָּה מֵהֶם, כַּכָּתוּב: ”וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.“ ^‎8‏ גַּם אַל נִזְנֶה כְּשֵׁם שֶׁזָּנוּ כַּמָּה מֵהֶם וּבְיוֹם אֶחָד נָפְלוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף. ^‎9‏ וְאַל נְנַסֶּה אֶת יהוה כְּשֵׁם שֶׁנִּסּוּהוּ אֲנָשִׁים מֵהֶם וְהוּמְתוּ עַל־יְדֵי הַנְּחָשִׁים. ^‎10‏ אַף אַל תִּתְלוֹנְנוּ כְּשֵׁם שֶׁהִתְלוֹנְנוּ כַּמָּה מֵהֶם וּמֵתוּ בִּידֵי הַמַּלְאָךָ הַמַּשְׁחִית. ^‎11‏ מַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם הָיָה לֶקַח לְדֻגְמָה וְזֶה נִכְתַּב כְּדֵי לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר קִצֵּי הָעוֹלָמִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ. ^‎12‏ לָכֵן מִי שֶׁחוֹשֵׁב כִּי עֲמִידָתוֹ אֵיתָנָה, יִזָּהֵר פֶּן יִפֹּל. ^‎13‏ שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ. ‏‎¹⁴ עַל כֵּן, חֲבִיבַי, תִּבְרְחוּ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים.

תוכן עניינים:

א. ההקבלה בין בני ישראל במדבר לקהילה בקורינתוס (פסוקים 1-13)

1. דוגמת דור המדבר – אזהרה לקהילה (פס' 1–5)
   חוו את חסדי אלוהים – אך רובם לא נושעו.
2. חטאי העבר – קריאה לבחינה עצמית (פס' 6–12)
   התאווה, האלילות, הזנות, ניסיון אלוהים והתרעומות – חטאים שהביאו למשפט.
3. מטרת הניסיון – חשיפת הלב ובחינת האמונה (פס' 13)
   אלוהים נאמן – הניסיון נועד לצמיחה, לא לנפילה.

 

א. ההקבלה בין בני ישראל במדבר לקהילה בקורינתוס (פסוקים 1-13)

1. דוגמת דור המדבר – אזהרה לקהילה (פס' 1–5)

^1‏ אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם שֶׁאֲבוֹתֵינוּ כֻּלָּם הָיוּ תַּחַת הֶעָנָן, וְכֻלָּם עָבְרוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, ^‎2‏ וְכֻלָּם נִטְבְּלוּ לְמֹשֶׁה בֶּעָנָן וּבַיָּם. ^‎3‏ כֻּלָּם אָכְלוּ אוֹתוֹ מַאֲכָל רוּחָנִי, ^‎4‏ וְכֻלָּם שָׁתוּ אוֹתוֹ מַשְׁקֶה רוּחָנִי, כִּי שָׁתוּ מִן הַצּוּר הָרוּחָנִי הַהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וְהַצּוּר הוּא הַמָּשִׁיחַ. ^‎5‏ אֲבָל בְּרֻבָּם לֹא רָצָה אֱלֹהִים וְהֵם הוּמְתוּ בַּמִּדְבָּר.

ובכן, אילו חוויות משותפות היו לכלל היוצאים ממצרים?

כולם ללא יוצא מן הכלל היו תחת הענן…

הכוונה, שכולם ללא יוצא מן ראו את הענן מעל המשכן בכל יום. בעוד השמיים יכלו להיות כחולים וחסרי כל אד מים, אלוהים ציין את נוכחותו במשכן בענן ביום ובעמוד אש בלילה.

שמות י"ג 21: "ויהוה הולך לפניהם יום בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם…". ראה גם שמות ל"ג 9; מ 34-38; במדבר ט 15-23; דברים א 33; מלכים-א ח 10-11; תהילים עח 14; ק"ה 39.

כולם ללא יוצא מן הכלל עברו בתוך הים…

הכוונה שכל היוצאים ממצרים בחג הפסח, בין שהיו בני יעקב ובין שהיו ערב רב, עברו את הים כאשר ים סוף נחצה לשניים על ידי אלוהים. שמות י"ד 22; תהילים ס"ו 6; ע"ז 20-21; נחמיה ט 11; אל העברים י"א 29.

כולם ללא יוצא מן הכלל נטבלו למשה בענן ובים…

הכוונה שכולם הצהירו שהם מקבלים את סמכותו של משה כנציג אלוהים ולכן הלכו אחריו ומאמינים שיהוה אכן אלוהים ("נעשה ונשמע"). הצהרה שכזו גם מחייבת לקבל את הוראתו של משה כהוראת אלוהים. ראה אל הרומים ו 3: נטבלנו למשיח ישוע, משמע שהסכמנו לזהותו כמשיח ולתכלית הופעתו – למות כשה אלוהים לכפרת חטאים.

אילו עוד חוויות משותפות היו לכלל יוצאי מצרים?

כולם, ללא יוצא מן הכלל אכלו את אותו מאכל רוחני, וכולם שתו אותו משקה רוחני, כי שתו מן הצור הרוחני ההולך עימהם והצור הוא המשיח. שמות י"ז 6; במדבר כ' 11.

כל היוצאים ממצרים הנודדים במדבר אכלו את אותו מן שאלוהים סיפק להם משמים בכל בוקר. שמות ט"ז 4, 35; דברים ח 3; תהילים ע"ח 24-25; יוחנן ו 31.

כל היוצאים ממצרים אכלו את אותם שלווים שאלוהים סיפק בכל ערב ל כ ו ל ם. במדבר י"א 31-35.

ומהו המאכל הרוחני שכל העם אכל?

כל העם שמע את משה מדבר אליהם את תורת אלוהים. כל העם שמע את אלוהים מדבר אליהם אישית בקול שופר מהר סיני (שמות י"ט).

כל העם ראה במו עיניו וטעם במו פיו את אלוהים מדבר ושתה מים מהצור, מים חיים, מפי המשיח שהלך לפניהם בעמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה (שמות י"ג-י"ד).

ובכן, האם שותפות בכל החוויות הנפלאות הללו עשו את כלל בני ישראל והערב רב לצדיקים? האם החוויות המשותפות הללו הופנמו בלב כל אחד מהם באופן זהה?

ממש לא! ולכן שאול אומר בפסוק 5: "אבל ברובם לא רצה אלוהים והם הומתו במדבר."

ניסיתם פעם לחלום ולדמיין כאילו אתה או את יוצאים ממצרים?

לדמיין את החצייה של ים סוף.
לדמיין את הניצחונות העל טבעיים על האויבים בדרך, לדמיין את המן על האדמה בבוקר ולעולם אינו מאחר.
ולדמיין את השלווים עפים בגובה היד וכאילו מתחננים שתתפוס אותם כדי להאכיל המשפחה.

והנה, לא כולם הפנימו את המסר ולא כולם ראו את יד אלוהים בכל הנפלאות הללו, ממש כמו הרבה אנשים היום. רוב בני האדם לוקחים כמובן מאיליו את אספקת החסד היומי של אלוהים בחייהם.

אתם רואים, כולם חוו את אותן החוויות אך לא כולם הפכו לנושעים. חלקם אפילו נהיו לאויבים ושונאים של אלוהים.

ברובם לא רצה אלוהים והם הומתו במדבר.

לדוגמא: אנו זוכרים את האירוע המתואר בספר במדבר י"ד, שם רוב העם בחר להאמין לשקרים של עשרת המרגלים ולא לאמת מלאת האמונה של יהושוע בן נון וכלב בן יפונה,

עד כדי כך שהיו מוכנים להרוג אותם ואת משה ואהרון.

אלוהים התערב והצילם, אך העניש את אויביו מקרב העם והמיתם במדבר. ראה גם שמות ל"ב; במדבר ט"ז; כ"א 4-9; כ"ו 65; תהילים ע"ח 30-31; אל העברים ג 17; יהודה 5.

ומה לגבי האירועים בהם האדון ישוע האכיל אלפים באופן ניסי? הפך מים ליין? האם כל הטועמים האמינו בו ומסרו חייהם לאדון ישוע? ממש לא.

על הקשר שכזה מחבר אל העבריים כתב את דבריו בפרק ו' 4-8.

לאור ניסיונות שכאלו, שאול השליח כתב באיגרת אל הרומים ט 6: "לא כאילו דבר אלוהים שב ריקם. הרי לא כל אשר מישראל ישראל הם."

ובאותה מידה: לא כל אשר משתתפים באסיפות הקהילה נושעים המה! הלוואי שכל הנוכחים בכל הקהילות היו נושעים.

יישום ומסקנות:
אחים ואחיות, הבה נביא את הטקסט הזה גם לחיינו האישיים.

בקהילה כולנו שומעים את דבר אלוהים. כולנו עדים למעשים על טבעיים שאלוהים פועל בקרבנו – ריפוי ועזרה שאנו יודעים שרק יד אלוהים עשתה.

בקהילתנו, אין רעבים, אין ערומים ואין כאלו שישנים ברחוב אלא מתוך בחירה אישית או שהם בוחרים מגאווה להסתיר את שחסר להם.

כל הילדים והנערים נהנים מאותם חוגים ומחנות לאורך השנה.

כל הסטודנטים זכאים לקבל מלגת לימוד אקדמית, כל עוד יש באפשרותנו להעניק זאת. כל ספר או חומר לימודי טוב אנו רוכשים עבור כלל המשפחות. כולם עד כמה שאנו יכולים, זוכים לאותו חיבוק משיחי.

האם כולם מתרגמים זאת לצדקת האמונה ונכנעים לישוע?

לא!

וכהורים, האכלנו והשקנו את ילדינו באותו אוכל פיזי ורוחני ולמרות זאת, לא כולם מסיקים את אותה מסקנה רוחנית.

אנו מתפללים שלא יאחר אחד מהם…

ובכן, הבה נלמד מניסיונו של דור המדבר – זו אזהרה רלוונטית גם עבורנו כיום. אפשר ליהנות מהחסד המשותף שאלוהים מרעיף על הקהילה, אך ביום משפט, תעודת חבר קהילה לא תעזור במאומה! ביום ניסיון – וביום דין, רק שייכות לאדון תקבע גורל.
השתתפות באותן חוויות של חסד אינה מהווה ערובה לישועה!
עצם הנוכחות באסיפות הקהילה איננה מושיעה את האדם. ישועה ניתנת רק על סמך אמונה כנה בישוע כאדון וכמושיע מכפר חטאים.
זו פעולה של חסד אלוהי בחיי האדם – לא פרי מעשיו.

קרא אל ישוע כבר כעת, כי יום המחר אינו מובטח לך.

2. חטאי העבר – קריאה לבחינה עצמית (פס' 6–12)
   ^‎6‏ כָּל זֶה הָיָה דֻּגְמָה לָנוּ, לְמַעַן לֹא נִתְאַוֶּה לְרָעוֹת כְּשֵׁם שֶׁהִתְאַוּוּ הֵם. ^‎7‏ אַל תִּהְיוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ כַּמָּה מֵהֶם, כַּכָּתוּב: ”וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.“ ^‎8‏ גַּם אַל נִזְנֶה כְּשֵׁם שֶׁזָּנוּ כַּמָּה מֵהֶם וּבְיוֹם אֶחָד נָפְלוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף. ^‎9‏ וְאַל נְנַסֶּה אֶת יהוה כְּשֵׁם שֶׁנִּסּוּהוּ אֲנָשִׁים מֵהֶם וְהוּמְתוּ עַל־יְדֵי הַנְּחָשִׁים. ^‎10‏ אַף אַל תִּתְלוֹנְנוּ כְּשֵׁם שֶׁהִתְלוֹנְנוּ כַּמָּה מֵהֶם וּמֵתוּ בִּידֵי הַמַּלְאָךָ הַמַּשְׁחִית. ^‎11‏ מַה שֶּׁקָּרָה לָהֶם הָיָה לֶקַח לְדֻגְמָה וְזֶה נִכְתַּב כְּדֵי לְהַזְהִיר אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר קִצֵּי הָעוֹלָמִים הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ. ^‎12‏ לָכֵן מִי שֶׁחוֹשֵׁב כִּי עֲמִידָתוֹ אֵיתָנָה, יִזָּהֵר פֶּן יִפֹּל.

 

פסוק 6 מבהיר שחטאי העבר של עם ישראל, של אבותינו, הם קריאה לנו לבחינת הנפש. החטאים הללו נכתבים ומוזכרים בדמעות ובזעקה כדי שאנו נלמד מניסיון האבות ולא נחזור על אותן שגיאות של עבודת אלילים. הכל כתוב, ומבואר על מנת שלא נהפוך מבחן טוב לפיתוי כושל. כמו שאלוהים משמע את אבותינו במדבר, הוא לא יאחר גם למשמע אותנו אם ניפול באותן מכשלות ופיתויים.

הנה הדוגמאות:

1. עבודת האלילים בעת שמשה עלה להר לקבל את עשרת הדברות (שמות ל"ב 4, 6, 19).

במקום לחכות בסבלנות ותפילה, חלק מהעם קם לצחק. משמעות המילה, החל לעסוק בניאוף וזנות לספק את תאוותיו. (ראה בראשית כ"ו 8, בראשית ל"ט 14, 17, כ"א 9).

2. החוטאים בזנות וניאוף עם בנות מואב (במדבר כ"ה 1). אלוהים העניש את העם וביום אחד הומתו 23 אלף איש. בספר במדבר מצוין שבכל המגיפה הומתו 24 אלף. (במדבר כ"ה 9). מספר אחד מציין את המתים ביום אחד והשני את כלל המתים במגיפה.

3. המורדים נגד אלוהים במדבר (במדבר כ"א 4-9). אלו שמאסו בהנהגת אלוהים הביאו לכך שאלוהים הכה את כל העם במגפת נחשים.

המגפה הייתה גם כלי דרכו אלוהים העמיד לפני העם את מבחן האמונה. כל המאמינים באלוהים הביטו אל נחש הנחושת לרפואה וניצלו.

4. המתלוננים נגד משה ואהרון, ותכלס נגד אלוהים במרד קורח בספר במדבר ט"ז 11, י"ז 6, 14).

שימו לב!
אילו היה קם נציג מהחוטאים שהומתו בכל אירוע שהזכרתי והיינו נותנים לו מספר שניות לדבר, מה הוא היה אומר?

הוא היה זועק: חטאתי, טעיתי, נכשלתי במבחן אמונה ואני סובל לנצח נצחים. אל תעשו את הטעות שעשיתי.

לו עכן היה קם כרגע, הוא היה אומר: הפכתי מבחן אמונה לפיתוי כושל ועל כך אני משלם לנצח נצחים. (יהושוע ז; יעקב א), אנא, אל תעשו את מה שעשיתי, אל תפלו במלכודת. עימדו במבחן האמונה ואל תסירו עיניכם מהאדון.

בפסוק 11 כתוב באופן ברור: כל שקרה להם זה לקח ודוגמא לנו.

אם אלוהים פעל כך בעם הבחירה, הוא גם יפעל כך בקהילת הבחירה.

אך לנו הדגל האדום, אדום יותר.

מדוע?

כי אנו חיים בעידן של אחרית הימים.

כל רגע ובכל יום אנו עתידים להיקרא אל האדון. ואז לא תהיה אופציה שנייה.

לכן, מי שחושב שעמידתו איתנה, שיזהר.

הכוונה:

אל תהיה עובד אלילים הבוטח בכסף שיש לך. אל תאמץ את הגישה: 'אין לדאוג כי בכסף אפתור הכל.'

'אין דאגה, אני גאון ותמיד אמצא פתרון.'

'אין דאגה, יש לי קשרים במקומות גבוהים.'

לא ולא.

כל המשפטים שציינתי הם משל לעבודת אלילים. עבודת אלילים זה כל מה שאינו מבט כנוע ומסור לחלוטין לאדון ישוע ודברו הכתוב. ראה את דבר ירמיה הנביא בפרק ט 22-23.

לכן, הימלא בענווה. לבש את כל כלי הנשק של אלוהים למען תוכל לעמוד בכל מבחן אמונה (אל האפסים ו 10-18).

זכור משפט אלוהים קרוב.

3. מטרת הניסיון – חשיפת הלב ובחינת האמונה (פס' 13)
   ^‎13‏ שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ.

כעת הגענו להקשר הנכון של פסוק 13.

הקהילה בקורינתוס הייתה קהילה מעורבת של נושעים ושל לא נושעים.

כולם חוו את פעולות החסד של האדון דרך לימודו ופועלו של השליח שאול.

אך, לא כולם הפנימו את היותם חוטאים ולא כולם לבשו ענווה ונכנעו לישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

הקשיים שהקהילה חוותה, נועדו לסנן מקרב הקהילה את העשבים השוטים, את המורדים והסוררים, כדי להשאיר קהילה טהורה ההולכת בקדושה בדרך האדון.

הניסיונות עצמם לא היו פשוטים. מדובר ברדיפות, הפסדים כלכליים ומה לא.

אך שאול השליח מבטיח.

שום ניסיון לא בא על ילדי אלוהים כדי להכשילם.

שום ניסיון לא יהיה גדול מיכולת אנושית להתגבר עליו, כי האדון מבטיח לנו ילדיו שייתן מספיק חסד להתגבר.

ומי המתגברים? הנושעים באמת.

מי הנופלים ללא קום? הלא נושעים שאלוהים לא בחר בהם והועיד את הניסיון הנוכחי להסירם מגופו הטהור.

לכן, הניסיונות של אלוהים נועדו לטהר אותנו, לחזק אותנו באמונה למען נתקרב אליו יותר ונגדל בהשתחוויה. מאותה סיבה אמר שאול השליח בפרק י"א 19: "שכן צריך שיהיו פילוגים ביניכם למען ייוודע מי הם הנאמנים ביניכם."

אותו ניסיון, מרחיק את אלו שאלוהים לא בחר ונוכחותם רק הרסה את קדושת הקהילה וטהרתה.

בפסוק 14 שאול מסכם – על כן, חביבי, תברחו מעבודת אלילים.

אל תבטחו בכל מה שאינו ישוע.

לא בכסף, לא בחוכמת אדם ולא בכוחכם (ירמיה ט 22-23).

הביטו אל ישוע, כי בו לנו הכול והבטחה לעמוד בסוף כל מבחן.

סיכום:

1. שותפות בקהילה אינה ערובה לישועה – חוויות רוחניות, נוכחות באסיפות והשתייכות חיצונית אינן מצביעות בהכרח על אמונה מושיעה. דרוש לב שבור ונכנע לישוע.
2. חטאי העבר הם אזהרה אישית בהווה – זלזול בקדושת אלוהים, תאווה, זנות, תלונות ועבודת אלילים הביאו למשפט בעבר – ויביאו למשפט גם היום. הבחן את לבך והישמר מגאווה רוחנית.
3. הניסיון חושף את האמת שבלב – אלוהים אינו מנסה אותנו כדי להפילנו אלא כדי לזקק אותנו. ילדיו האמיתיים יעמדו ויתחזקו, בעוד האחרים ייפלטו. האם אתה עומד באמונה או רק צופה מהצד?

שאלה למבחן אישי:
האם אתה נשען על שייכות חיצונית לקהילה – או חי באמונה כנה המשנה את חייך ונבחנת בנאמנות בכל ניסיון? 

ראשונה לקורינתיים פרק י' 14-22

כותרת: האמת אודות עבודת אלילים

 

בשיעור הקודם, לאורך שלושה-עשר פסוקים, הוכיח שאול השליח לקורינתים כי עבודת אלילים, ביקורת כלפי אלוהים והתנהגות מוסרית ירודה אינן עניינים שוליים בעיני אלוהים, אלא חטאים חמורים שתוצאותיהם קשות ונוראות, העלולות לפגוע לא רק בחוטא עצמו אלא גם במשפחתו ובכלל העם.

שאול הביא דוגמאות מההיסטוריה של עם ישראל, שבהן סטה העם מאלוהים ואימץ את מנהגי האלילות של עמי הגויים. בכל אחד מן המקרים הללו לא נותר אלוהים אדיש לחטא, אלא העניש בחומרה את החוטאים. שאול הבהיר כי כל אלה שנפלו בחטאים והתמידו בהם הוכיחו בכישלונם שמעולם לא נושעו. במילים אחרות, אלוהים השתמש במבחני האמונה הללו כדי לזקק את עמו ולהסיר מתוכו את מי שבחרו למסור את נפשם לחטא ולרע.

הלקח הברור והמיידי הוא זה: ברחֻו מעבודת אלילים ומכל עיסוק שאיננו תואם את רצונו ואת תכניתו של אלוהים לחייכם. ההיצמדות למצוות אלוהים, להוראותיו ולהדרכותיו שבכתובים היא הוכחה לישועה אמיתית (ישעיה ס״ו 2; יעקב ב 19, 26).

בפסוקים הבאים קובע שאול השליח כי עבודת אלילים היא התחברות עם עולם השדים. התחברות כזו איננה מותירה את האדם נקי או ללא פגע. לנוכח חומרת הסכנה, מקדיש שאול פסוקים רבים להסבר מפורט על האמת בדבר עבודת האלילים.

פרק י' פסוקים 14-22:

‎^14‏ עַל כֵּן, חֲבִיבַי, תִּבְרְחוּ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים. ^‎15‏ כְּאֶל אֲנָשִׁים נְבוֹנִים אֲנִי מְדַבֵּר; שִׁפְטוּ אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר: ^‎16‏ כּוֹס הַבְּרָכָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים עָלֶיהָ, הַאֵין הִיא הִתְחַבְּרוּת לְדַם הַמָּשִׁיחַ? הַלֶּחֶם שֶׁאָנוּ בּוֹצְעִים, הַאֵין הוּא הִתְחַבְּרוּת לְגוּף הַמָּשִׁיחַ? ^‎17‏ מִשּׁוּם שֶׁהַלֶּחֶם אֶחָד, אֲנַחְנוּ הָרַבִּים גּוּף אֶחָד; שֶׁכֵּן כֻּלָּנוּ מִשְׁתַּתְּפִים בַּלֶּחֶם הָאֶחָד. ^‎18‏ רְאוּ נָא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל . הַאִם אֵין הָאוֹכְלִים מִן הַקָּרְבָּנוֹת שֻׁתָּפִים בַּמִּזְבֵּחַ? ^‎19‏ וּבְכֵן מָה אֲנִי אוֹמֵר — שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בְּזִבְחֵי אֱלִילִים? שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בָּאֱלִיל? ^‎20‏ לֹא! אֶלָּא מַה שֶּׁהַגּוֹיִם מַקְרִיבִים, לְשֵׁדִים הֵם מַקְרִיבִים וְלֹא לֵאלֹהִים; וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ שֻׁתָּפִים לַשֵּׁדִים. ^‎21‏ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס הָאָדוֹן וּמִכּוֹס הַשֵּׁדִים; אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשֻׁלְחַן הָאָדוֹן וּבְשֻׁלְחַן הַשֵּׁדִים. ^‎22‏ הַאִם נָעֵז לְעוֹרֵר אֶת קִנְאַת הָאָדוֹן? כְּלוּם חֲזָקִים אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ?
חלוקה עניינית:

א. האמת על עבודת אלילים (י׳ 14-22)
 1. ברחו מעבודת אלילים (פס׳ 14-15)
2. עבודת אלילים סותרת את ההשתחוויה הראויה לאלוהים (פס׳ 16-18)
3. עבודת אלילים היא התחברות עם שדים (פס׳ 19-21)
4. עבודת אלילים גוררת את משפטו של אלוהים (פס׳ 22)

ב. יישום נכון של החירות שבישוע (י׳ 23 – י״א 1)
 1. חירות רוחנית איננה נועדה להכשיל את הזולת (פס' 23-30)
2. בגרות רוחנית מתבטאת באהבה, בהתחשבות ובמופת אישי (י' 31 – י"א 1)

1. 
   תברחו מעבודת אלילים (פ. 14-15)

^‏14 עַל כֵּן, חֲבִיבַי, תִּבְרְחוּ מֵעֲבוֹדַת אֱלִילִים. ^‎15‏ כְּאֶל אֲנָשִׁים נְבוֹנִים אֲנִי מְדַבֵּר; שִׁפְטוּ אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר.

המילים "על כן", "לפיכך" ושאר ביטויים נרדפים משמשים תמיד לציון מסקנה הנובעת מן הדברים הקודמים. לאור כישלונות עם ישראל במבחני האמונה, ולאור העונשים החמורים שספגו בני העם בעקבות עבודת האלילים שחטאו בה, מציג שאול את המסקנה הברורה והמתבקשת: ברחו מעבודת אלילים.

אין צורך להיות חכם גדול, פילוסוף או תיאולוג כדי להגיע למסקנה זו. שאול אומר להם למעשה: בדקו בעצמכם! העובדות מדברות בעד עצמן – עם ישראל סטה מתורת אלוהים אל עבר האלילים, ומיד נענש במכות קשות שהתבטאו במגפות ובמותם של רבים.

זעקתו של שאול אל הקורינתים – "ברחו מעבודת אלילים" – נובעת מאהבתו העמוקה כלפיהם. אילו היה שונא אותם או אדיש לגורלם, לא היה טורח כלל להזהירם מפני הסכנה. באותו אופן מסיים גם יוחנן השליח את איגרתו הראשונה באזהרה נחרצת: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם מִן הָאֱלִילִים" (יוח״א ה 21). שם מדובר באזהרה מפני מורי שקר, אולם העיקרון נותר בעינו – אזהרה מפני כל תחליף לאלוהים.

אם כן, הבה נבחן עתה מהי בדיוק עבודת אלילים וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היומיום.

הגדרה:
עבודת אלילים היא הענקת ייחוס של כוח עליון, סמכות אלוהית או מקום של תלות רוחנית או פיזית לחפץ, לנושא, לתחום או לאדם כלשהו – שאיננו אלוהים כפי שהוא מתגלה בכתבי הקודש.

עבודת אלילים היא החלפת אלוהים האמיתי בכל דבר אחר, והפיכתו "למרכז החיים” ולמקור הביטחון, המשמעות והסיפוק. וזו אזהרה חמורה: גם המשפחה עלולה להפוך לאליל!

1. במקרא – עבודת אלילים מתבטאת בהשתחוויה, בהקרבת קורבנות, בתפילה או בייחוס כוחות לאלים אחרים מלבד יהוה. אלילי הגויים היו, למשל, הבעל, העשתורת ודומיהם (ראה ישעיה ב 8: פסלים מעשי ידי אדם).
2. במובן הכללי – כל מצב שבו יצור אנושי מעניק עדיפות, ביטחון, נאמנות או משמעות עליונה לישות אחרת – בין אם מדובר בפסל, רעיון, כסף, תאווה או אדם – הופך את אותו הדבר לאליל (ראה ירמיה ט 22–23).
3. במדע הדתות – עבודת אלילים מוגדרת כביטוי של פוליתאיזם או אנימיזם[1], כאשר האדם מייחס קדושה או סמכות על־טבעית לחפצים, לכוחות טבע או לדמויות מיתולוגיות.

כיצד באו לידי ביטוי ההגדרות הללו בחיי העמים מראשית ההיסטוריה – עוד לפני מתן התורה?
כיצד התגלמו בחיי עם ישראל לאחר מתן התורה?
וכיצד הן עלולות לחדור גם אל חיינו היום?

האם עבודת אלילים יכולה להופיע גם בעטיפה של "עבודת קודש"?
האם ייתכן שאדם המגדיר את עצמו כמשיחי, ואף משתתף באסיפות הקהילה, עלול ליפול בחטא עבודת אלילים?

א. עוד לפני מתן התורה לעם ישראל בהר סיני, גילה אלוהים את עצמו דרך מעשה הבריאה, וברא את האדם כך שיוכל להכיר בקיומו של בורא באמצעות עוצמת הבריאה ונפלאותיה (אל הרומים א 19–24).

¹⁹"כי מה שנודע על אלוהים גלוי בקרבם, שהרי אלוהים גילה להם. ^‎20‏ הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, ^‎21‏ שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי. ^‎22‏ הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים ^‎23‏ וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן־חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים. ^‎24‏ לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם".

איוב שחי בתקופתו של אברהם אבינו הבין שיש בורא והאדם נדרש לעבוד את הבורא ולא את הנברא, וכך אמר בפרק ל"א 24-28:
‏^‎24‏ אִם־שַׂ֣מְתִּי זָהָ֣ב כִּסְלִ֑י וְ֝לַכֶּ֗תֶם אָמַ֥רְתִּי מִבְטַחִֽי׃ ^‎25‏ אִם־אֶ֭שְׂמַח כִּי־רַ֣ב חֵילִ֑י וְכִֽי־כַ֝בִּ֗יר מָצְאָ֥ה יָדִֽי׃ ^‎26‏ אִם־אֶרְאֶ֣ה א֖וֹר כִּ֣י יָהֵ֑ל וְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ׃ ^‎27‏ וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑י וַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי׃ ^‎28‏ גַּם־הוּ֭א עָוֹ֣ן פְּלִילִ֑י כִּֽי־כִחַ֖שְׁתִּי לָאֵ֣ל מִמָּֽעַל".
איוב כבר הבין כי כיבוד הנברא, רכושו או עושרו – במקום כיבוד הבורא – מהווה עבודת אלילים, שעליה אלוהים אינו עובר ללא דין.
מי שמנמיך את אלוהים, אל יתפלא כאשר אלוהים ינמיך אותו.

מסר דומה עולה גם מדברי שאול השליח במעשי השליחים י״ז 29-31.
מאז אדם וחווה, לאיש אין כל צידוק לעבוד אלילים.

ב. במעמד הר סיני, כאשר העניק אלוהים את עשרת הדיברות לעם ישראל, הגדיר בשלושת הדיברות הראשונות את המסגרת הברורה לעבודת אלוהים כשרה וטהורה (שמות כ 3–5).
1. "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני."

2. "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמיים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ."
3. "לא תשתחווה להם ולא תעבדם, כי אנוכי יהוה אלוהיך אל קנא פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים לשונאי. ועושה חסד לאלפים, לאוהבי ולשומרי מצוותי."

איך עבודת אלילים התבטאה בעת הקדומה ואיך היא נראית בחיי החברה בתקופתנו?

1. מגדל בבל (בראשית י"א):
   בני התקופה סטו מן ההוראה הברורה של אלוהים בבראשית א 28: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", והעדיפו להישאר במקום אחד ולחיות על פי תוכניותיהם.
   הם החליפו את שמו של אלוהים במגדל גבוה כדי להאדיר את שמם, ובנו עיר לשם הגנה ולהבטחת אספקת מזונם – במקום לצאת ולכבוש את הארץ תוך ביטחון באלוהים שיספק את כל מחסורם.
   מבחינת אלוהים, זו הייתה עבודת אלילים.
   אלוהים קנאי לשמו, ולא יאפשר לברואיו לסרב למלא את הייעוד שקבע לחייהם.
2. רחל, אשת יעקב, חטאה ברוח דומה כאשר גנבה את התרפים מאביה לבן

(בראשית ל"א 22-42).

כאשר יעקב ברח מלבן, אשתו רחל גנבה את התרפים של אביה ולקחה אותם עִמה בסתר. לבן רדף אחר יעקב, ובמהלך שיחתם האשים אותו בגניבת אלוהיו: בפסוק 30 נאמר, "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?"
ניתן להבין שלבן ידע שהפסלון איננו אל במובן המלא, אלא דמות המייצגת את אלוהיו; אך הוא כיבד את הפסלון – כלי מעשה ידי אדם – כאילו היה אל. זו עבודת אלילים מובהקת.

יעקב לא ידע כי רחל גנבה את התרפים של אביה, ונשבע ללבן באומרו: "עִם אֲשֶׁר תִּמָּצֵא אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ" (פסוק 32).
ואכן, רחל מתה בלידתה את בנימין (בראשית ל״ה 18).

רחל לא עבדה את אלוהים בלב שלם, אלא נתנה מקום וכבוד לאליל – ועל כך נענשה בעונש חמור.

3. עגל הזהב (שמות ל"ב).
   בעת ששהה משה עם אלוהים על הר סיני, בני ישראל שִׁחֲתוּ והכריחו את אהרון לבנות להם אלוהים באומרם: "קוּם, עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ…"
   אהרון נכנע ללחצם, ביקש מהם את תכשיטי הזהב ויצר להם עגל מסכה.

הכול הבינו שהפסלון איננו אלוהים, אך העם יצר דמות והחשיב אותה לאליל. הם העניקו כבוד לנברא במקום לבורא – וזהו יסודה של עבודת אלילים (ראה דברים ד 14–19).

העונש לא אחר לבוא: מגפה פרצה במחנה, ובה מתו שלושת אלפים איש (שמות ל״ב 28).

האם עם ישראל למד את הלקח ממעשה עגל הזהב? ממש לא!
ישעיה הנביא בפרק מ״ד מוכיח את העם על שחזרו לאותה עבודת אלילים ואף ביתר שאת – הם יצרו פסלים והשתחוו להם: חצי עץ הקדישו לחימום ולבישול, ואת חציו השני הפכו לפסל להשתחוות לו.

4. אליהו הנביא נגד מאות נביאי השקר במבחן האש על הר הכרמל. (מל"א י"ח 20-40)

בימי מלכות אחאב מלך ישראל היו ידועים 850 נביאי שקר. אליהו הנביא הזמין את ארבע-מאות וחמישים מהם למבחן הורדת אש מן השמים. המשפט הזכור לנו ביותר הוא פסוק 21: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים – לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו. ולא ענה העם אותו דבר."

אליהו הוכיח לעיני כל העם מיהו האלוהים האמיתי, ומיד לאחר מכן שחט את ארבע-מאות וחמישים נביאי הבעל בנחל קישון הסמוך.

עבודת אלילים היא השתחוויה לכל מי או למה שאיננו יהוה בכבודו ובעצמו, כפי שהוא מתואר בכתבי הקודש.

5. כלי מלחמה כאליל – חבקוק א
   חבקוק מתלונן לפני אלוהים על כך שהכשדים משתחווים לכלי נשקם, שכן באמצעותם הם מנצחים את אויביהם וזוכים לשלל רב, לפרנסה ולרווח חומרי וכלכלי.
   הכשדים החשיבו את כלי נשקם לאליל, אך עונשו של אלוהים לא פסח עליהם — וגם הם נמחקו מדפי ההיסטוריה.6. חזרה על חטאי מגדל בבל, בעתיד (התגלות י"ז-י"ח)
   יוחנן השליח, בהשראת רוח הקודש, מלמדנו לאור הכתוב בספר ההתגלות י״ז–י״ח כי העולם עתיד לחזור על חטאו של דור מגדל בבל — סטייה מאלוהים ומדברו, והקמת תחליפים כגון דת שקר וכלכלה שעליהם יישען העולם ולהם ישתחווה כאילו היו אלוהיו.
   אלוהים יפעל כלפיהם כפי שפעל כלפי אותו דור בבראשית י״א: הוא ירד מן השמיים ויעניש את יושבי תבל אשר החליפו את הבורא בכל אשר נברא (התגלות י״ט מפסוק 11 ואילך).

   ואיך מתבטאת עבודת האלילים בימינו, בחיי בני האדם סביבנו?

ירמיה הנביא מציין בפרק ט 22-23 כי בני ישראל מתהללים בחוכמתם, בכוחם ובעושרם – ומילותיו תקפות גם בימינו.
משמעות הדברים היא שבני ישראל אינם מהללים את גואלם ישוע בעבור הצלחה או ברכה כלשהי, אלא משייכים כל הישג וניצחון ליכולותיהם.
חלק ניכר מעמנו נוהג לומר תדיר: "תודה לאל" ו-"יתברך שמו", אך אין הוא מתכוון ליהוה כפי שהוא מתגלה בתנ״ך ובברית החדשה.

עם ישראל איננו משתחווה לישוע ואיננו מודה לו על דבר.
חלק מן העם מציב תמונות של רבנים וצדיקים, עולה לרגל ל “קברי צדיקים“ ומאמין שבזכותם יזכה למזל, לזיווג, לברכה ולפרנסה טובה יותר (ראה גם תהילים ק״ו 28-29) – וזו עבודת אלילים.
אחרים, בדתות שונות ובתנועות נוצריות אחרות, משתחווים למלאכים ולקדושים (אל הקולוסים ב 18) – וגם זו עבודת אלילים.

עם ישראל בוטח בצה״ל, בוטח בחוכמתו, בוטח בכספו ובוטח בדתו – וגם זו עבודת אלילים.
העם איננו בוטח בגואלו במלוא מובן המילה, מפני שאיננו מכיר אותו באופן אישי – מפני שאיננו מכיר את ישוע.

ביום המבחן, כמו זה של השבעה באוקטובר 2023, חווינו כולנו – כעם – את תוצאותיה של עבודת האלילים שלנו.

די להביט באסונות שפקדו וממשיכים לפקוד את עמנו כדי להבין שאלוהים איננו אדיש לעבודת האלילים של עמו.

נזכור: עבודת אלילים היא הענקת ייחוס של כוח עליון, סמכות אלוהית או מקום של תלות רוחנית לדבר או לאדם כלשהו שאיננו אלוהים כפי שהוא מתגלה בכתבי הקודש.
עבודת אלילים היא החלפת אלוהים האמיתי בכל דבר אחר, והפיכתו ל“מרכז החיים” ולמקור הביטחון, המשמעות והסיפוק.

השתחוויה לאלוהים שלא על פי הוראתו שבדברו, והתכחשות לישוע, אינן נחשבות להשתחוויה קדושה — אלא לעבודת אלילים.
וכן, השתחוויה לאלוהים שאינה כוללת את ההכרה באלוהים האב, הבן ורוח הקודש — אינה מקובלת על אלוהים, וגם היא נכללת בקטגוריה של עבודת אלילים. [2]

בסופו של דבר, חטא עבודת האלילים הוא אחד החטאים הנפוצים ביותר — ואולי אף הנפוץ ביותר — בקרב בני האדם.

ו… האם מאמין בישוע מסוגל לחטוא גם בעבודת אלילים?

האם יש דבר בחייך שאתה מכבד יותר מאלוהים — עבודה, תחביב, אנשים, רכוש או החוכמה האישית שלך?
האם יש חפץ, עניין או אישיות שאתה מעניק להם כבוד כפי שראוי להעניק לאלוהים?

הבה נרענן את דברי האדון ישוע בבשורת מתי י' 37-38: ^{37 "}הָאוֹהֵב אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינֶנּוּ רָאוּי לִי, וְהָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ וּבִתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינֶנּוּ רָאוּי לִי. ³⁸ וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת צְלִבוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי אֵינֶנּוּ רָאוּי לִי." (ראה פסוק מקביל בבשורת לוקס י"ד 26-27).

לאור דברי האדון ישוע, העדפת בני המשפחה על פני ישוע והוראתו נחשבת גם היא לעבודת אלילים.
כאשר אדם מעניק עדיפות לדעתו האישית, גם כאשר היא נוגדת את הוראתו הברורה של אלוהים, הוא מציב את עצמו במעמד גבוה וסמכותי יותר מאלוהים.

שאול השליח מבהיר בפרק י״א 27–31 כי חלק מהמחלות שלנו, ובמקרים מסוימים אף המוות, נובעים מחוסר הבחנה ראויה בגוף האדון.

גם נושעים עלולים לחטוא בחטא עבודת האלילים, וגם מאמינים עלולים להיענש בחומרה על ידי אלוהים בעבור חטא כזה.
עבודת אלוהים טהורה איננה דבר קל, ואיננה דבר זול.
העובדים את אלוהים באמת נדרשים לעיתים קרובות להיות מוכנים לשאת את הצלב — כלומר, ללכת אחר ישוע, למלא את הוראותיו בכל מחיר וללא תנאי (גלטים ב 20; אל הרומיים י"ב 1-2).

מכיוון שכל אותם אלילים ואלוהים מעשה ידי אדם אינם יכולים לכפר על חטאים ולהעניק חיים – כפי שישוע יכול – אלא רק להחריב ולהרוס חיים, המסקנה ברורה: ברח מעבודת אלילים.

בפסוקים 16–22 מציין שאול השליח שלוש סיבות מדוע עלינו לברוח מעבודת אלילים:

• עבודת אלילים סותרת את ההשתחוויה שאלוהים דורש מאיתנו (פס׳ 16–18).
• עבודת אלילים היא התחברות עם שדים (פס׳ 19–21).
• עבודת אלילים גוררת את משפטו ועונשו של אלוהים (פס׳ 22).

2. 
   עבודת אלילים סותרת את ההשתחוויה שאלוהים דורש מאיתנו (פ. 16-18).

^‎16‏ כּוֹס הַבְּרָכָה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים עָלֶיהָ, הַאֵין הִיא הִתְחַבְּרוּת לְדַם הַמָּשִׁיחַ? הַלֶּחֶם שֶׁאָנוּ בּוֹצְעִים, הַאֵין הוּא הִתְחַבְּרוּת לְגוּף הַמָּשִׁיחַ? ^‎17‏ מִשּׁוּם שֶׁהַלֶּחֶם אֶחָד, אֲנַחְנוּ הָרַבִּים גּוּף אֶחָד; שֶׁכֵּן כֻּלָּנוּ מִשְׁתַּתְּפִים בַּלֶּחֶם הָאֶחָד. ^‎18‏ רְאוּ נָא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל . הַאִם אֵין הָאוֹכְלִים מִן הַקָּרְבָּנוֹת שֻׁתָּפִים בַּמִּזְבֵּחַ?

בפסוקים הללו שאול משתמש בסמלים ידועים בעלי חשיבות פולחנית כדי להבהיר שהשתתפות בסמל משמע שותפות עם מה שהסמל מסמל.

כל המשתתף בסעודת האדון יודע: כוס היין שהוא שותה מסמלת את דם המשיח שנשפך בעבורו, והמצה שהוא אוכל מסמלת את גוף האדון שנבצע בעבורו.

כאשר כולנו משתתפים בסעודת האדון, איננו מתחברים עם יין ומצה, אלא – בעיני אלוהים, בעינינו ובעיני הצופים בנו – אנו מצהירים על השתתפות בגוף אחד עם ישוע המשיח (קור"א א 9, ג 16-17, י"א 24-25; קור"ב ו' 17-19; אל הפיליפים ב 1, ג 10).
אנו חלק מקהילה אחת, שהיא כלת המשיח – גופו של המשיח ישוע, והוא הראש (אל האפסים ג; ה; קור״א ג 16–17).

לפיכך, דרך ההשתתפות בסמלים, אנו מצהירים על ההשתתפות בישוע עצמו.

כאשר בני ישראל אכלו מן הקורבנות בבית המקדש, הם הצהירו בכך כי יש להם חלק במזבח – כלומר, שהם שותפים לאמונה ביהוה ומחויבים לחיות על פי מצוותיו הכתובות בכתבי הקודש. בכך הם הכריזו על שותפות עם יהוה עצמו.

לאור עיקרון זה, אדם המכריז על עצמו כמאמין בישוע המשיח אינו יכול לאמץ סמלים אליליים, להשתתף באירועים אליליים או להזדהות עם כל פעולה שיש בה ניחוח של עבודת אלילים.

אי אפשר להיות שייך לישוע ובו בזמן גם לאליל. כשם שאמר אליהו הנביא: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם־יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם־הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א', י"ח 21).

האדון ישוע אמר: "אני הדרך והאמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי." (יוחנן י"ד 6). משמע, יש רק אמת אחת והוא ישוע!

מכאן ברור כי עבודת אלילים ועבודת אלוהים סותרות זו את זו.
מי שנושע באמת, אינו יכול לכבד דבר או אדם אחר כאלוהים.
מי שמכיר באמת את ישוע המשיח, מסיר מנגד עיניו כל דבר המתיימר לקחת חלק מכבודו של ישוע.

האם יש בחייך עבודת אלילים?
זכור וזכרי – עבודת אלילים איננה רק השתחוויה לפסל.
עבודת אלילים מתבטאת בכל דבר שבו אתה תולה את ביטחונך ותלותך – במקום להישען על אלוהים בלבד.

זוהי יכולה להיות אישיות, חפץ, הרגל או חומר ממכר – כן, גם שתייה, עישון, או כל דבר אחר שבלעדיו אינך יכול לתפקד.
הכול מתחיל לכאורה בדבר קטן, לשם הנאה, אך עם הזמן אותו דבר משתלט והופך להיות האדון על חייך.

האם יש דבר שאינך מוכן לוותר עליו למען אלוהים?
האם אתה, או את, פוסחים על שתי הסעיפים?

3. עבודת אלילים היא התחברות עם שדים (פ. 19-21)

^‎19‏ וּבְכֵן מָה אֲנִי אוֹמֵר — שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בְּזִבְחֵי אֱלִילִים? שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בָּאֱלִיל? ^‎20‏ לֹא! אֶלָּא מַה שֶּׁהַגּוֹיִם מַקְרִיבִים, לְשֵׁדִים הֵם מַקְרִיבִים וְלֹא לֵאלֹהִים; וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיוּ שֻׁתָּפִים לַשֵּׁדִים. ^‎21‏ אֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁתּוֹת מִכּוֹס הָאָדוֹן וּמִכּוֹס הַשֵּׁדִים; אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשֻׁלְחַן הָאָדוֹן וּבְשֻׁלְחַן הַשֵּׁדִים.

בקטע הנוכחי שאול קורא לילד בשמו.
עבודת אלילים – היא התעסקות והתחברות עם שדים!
כן, אֲנִי אוֹמֵר שׁוּב: עבודת אלילים היא התעסקות והתחברות עם שדים!

להתרחק מעבודת אלילים פירושו להתרחק מן השדים.
כל דבר הנכנס לחייך ונוגס בתלות שלך באלוהים – הוא חטא.
בחטא הזה אתה פותח צוהר לשדים, שכל תכליתם היא להרחיק אותך מאלוהים, להרוס את עדותך, להפר את רצונו לחייך, להשחית אותך, ובכך גם להרוס את חייהם של הקרובים אליך ושל התלויים בך.

השטן מתוחכם מאוד.
הפיתויים והשקרים שלו תמיד עטופים בעטיפה מושכת, מלווים בשכנוע שהדבר איננו רע, בתירוץ ש"כולם עושים זאת", ובתחושת ביטחון כוזבת ש"אני שולט במצב".

זכור כיצד השטן שכנע את חווה לפעול בניגוד לרצון אלוהים – היא ראתה נחש חמוד ותמים למראה, אך מאחוריו ובתוכו הסתתר לא פחות מאשר השטן בכבודו ובעצמו, שר השדים (בראשית ג').

השטן מסוגל למשוך את לבך לעבודת אלילים, ובו בזמן להעניק לך תחושה שאתה עדיין תלמיד נאמן של האדון (דברים ל"ב 17; תהילים ק"ו – כל הפרק).

באיגרת אל האפסיים (ו' 10–18) הבהיר שאול השליח כי המאבק הרוחני שלנו איננו מוגבל לבני אדם או לחפצים מוחשיים, אלא מופנה כלפי הרשויות והשררות – נגד השטן ושדיו.

לאור זאת, הדרך לנצח את השטן ואת כוחות הרשע, ולעמוד איתנים כמנצחים, מחייבת אותנו ללבוש את מלוא כלי הנשק של אלוהים.

חייל נבון אינו מתפאר בכך שהוא יכול להיכנס לשדה מוקשים רק מפני שיש לו ציוד מגן איכותי.
חייל נבון פשוט איננו נכנס לשדה מוקשים.

ומסיבה זו בדיוק אמר שאול בנחרצות: "ברחו מעבודת אלילים!"

ואיך בורחים מעבודת אלילים?

• נשארים קרובים לדבר אלוהים; מתמידים בקריאה, בלימוד ובשינון אמת הכתובים.
• אומרים "לא" מוחלט לכל דבר הסותר או מנוגד לרצון אלוהים.
• התוודות על כל חטא.
• שומרים על קשר עם חברה משיחית בוגרת, אוהבת ומייעצת כראוי.
• מתמידים בתפילה. זיכרו! זה שבתוכנו חזק מזה שבעולם (יוח"א ד 4)
• מצייתים לאדון בכל תחום בחיים.

אהובים, אין איש מאיתנו מחוסן מפני התקפות השטן ושדיו.
ה"חיסון" האמיתי שלנו קיים רק כאשר אנו שוהים במסגרת האמונה והציות לאדון ישוע.

כשם שהקור נובע מריחוק ממקור החום, וכשם שהחושך נובע מריחוק ממקור האור – כך גם הקִרבה לשטן ולשדיו נובעת מריחוק מהוראות האדון שבדברו (מעשי השליחים ה' 3).

• האם אתה בוחן את ליבך וחייך, כדי לוודא שאתה דבוק תמיד באדון ובדברו?
• האם אתה ער לקול האוהבים אותך כאשר הם מעירים לך על סטייה מן הדרך הבטוחה?

4. עבודת אלילים גוררת עונש מאלוהים (פ. 22)

^‎22‏ "הַאִם נָעֵז לְעוֹרֵר אֶת קִנְאַת הָאָדוֹן? כְּלוּם חֲזָקִים אֲנַחְנוּ מִמֶּנּוּ?"

תודה לאלוהים שאינו מעניש אותנו מיד על כל חטא, אך אבוי למי שמזלזל בחסדו, ברחמיו ובסבלנותו.
מכיוון שאלוהים צדיק וקדוש ואיננו נושא פנים, דינם של החוטאים בחטאי האלילות לא ישתנה. העונש עלול להיות דומה ואף זהה לזה שחוו החוטאים בעת הקדומה.
קראי וראי בדבר אלוהים כיצד הגיב אלוהים לחטאים מתמשכים של עם ישראל ושל הגויים (תהילים ק״ו; התגלות י״ט).

אלוהים קנאי לשמו, לקדושתו ולטוהר ילדיו.
הוא שונא כל חטא, אך חטא האלילות הוא הצהרה כי אלוהים איננו בלעדי וכי ניתנת כבוד למי שאיננו אלוהים.
זהו מעשה של מרד, הכרזת מלחמה נגד אלוהים – ובמלחמות כאלה, אלוהים תמיד מנצח.
הנפגעים, הסובלים והמפסידים הם רק אנחנו (קור״א י״א 24–25).

הביטו בהיסטוריה ולִמדו ממנה: אלוהים איננו משתנה; צדקתו וטוהרו עומדים לעד.
מי שחושב שיוכל להתמודד עם אלוהים, יגלה עד מהרה את גודל טעותו.
אך מי שנכנע לחסדו, זוכה בהגנה, בברכה, בשלום ובמלוא כוחו של אלוהים לצידו.
החכמה הפשוטה והנכונה זועקת: רוץ, חבק את חסד אלוהים שבישוע ותברח מעבודת אלילים.

סיכום:

א. עבודת אלילים היא הענקת ייחוס של כוח עליון, סמכות אלוהית או מקום של תלות רוחנית או פיזית לחפץ, לנושא, לחומר, תחום או לאדם כלשהו – שאיננו אלוהים כפי שהוא מתגלה בכתבי הקודש.
עבודת אלילים היא החלפת אלוהים האמיתי בכל דבר אחר, והפיכתו "למרכז החיים” ולמקור הביטחון, המשמעות והסיפוק. וזו אזהרה חמורה.

ב. עבודת אלילים מוגדרת בברית החדשה כהתחברות עם שדים, ולכן ההתרחקות ממנה היא תנאי לשותפות עם האדון.
השטן מפתה בעטיפות של היגיון, יופי ו“כולם עושים”, ועל כן נדרש שיקול דעת, זהירות ועמידה מודעת בשערי הלב.
אמצעי ההתגוננות הם התמדה בדבר ה’, תפילה, התוודות על חטא, קהילה בוגרת וציות יומיומי כ“שריון האלוהים”. תברחו מעבודת אלילים.

ג. עבודת אלילים מעוררת את קנאת ה’ ומביאה משפט בחיי יחידים וקהילות, כשם שהיה בעבר כך גם בהווה.
הפתרון איננו ביטחון עצמי או “ציוד מגן” בשדה מוקשים רוחני, אלא ריצה אל חסד המשיח ועמידה תחת ריבונותו.
בחירה יומיומית בישוע, בחינה עצמית והעדפת רצון ה’ על פני כל טובת הנאה אישית הם דרך החיים של הנושעים באמת. תברחו מעבודת אלילים.

[1] אנימיזם הוא האמונה שלכל דבר יש “נשמה” או כוח רוחני, ולכן יש לכבד, לפייס או לתקשר עם אותם כוחות – אם באמצעות טקסים, הקרבות או לחשים.

[2] בספר ההתגלות ב 9, יוחנן מכנה במילים "כנסת שטן" את התאגדותם של אנשים הטוענים להיות עבדי יהוה אך רודפים את תלמידי ישוע. כמו כן ראה גם התגלות ט' 20-21.

ראשונה לקורינתיים פרק י' 23 – י"א 1

כותרת: עשו את הכל למען כבוד אלוהים!

מבוא:
לאחר ששאול הסביר בפירוט את חומרת עבודת האלילים והסכנה הכרוכה בה, שהרי היא מהווה התחברות עם שדים, הוא עובר כעת לבאר את היוצאים מן הכלל, ולצייד את המאמינים בקורינתוס בהדרכה המעשית כיצד ליישם את ההוראות הללו בחיי היום־יום.

בפסוק 19 הבהיר השליח שאין ממשות בזבחי אלילים. מכאן שאין מניעה למאמין לאכול מבשר הנמכר בשוק, גם אם אותו בשר הוקרב בעבר לאליל. החירות שקיבל המאמין בישוע מאפשרת לו לאכול מכל מאכל לכבוד האדון

ואולם, חיינו אינם מתנהלים בבועה או בוואקום רוחני. אנו שגרירי המשיח ישוע, איגרת חיה וכתובה מאת אלוהים לעולם, וכהנים לאלוהים (קור"ב ה 20; ג 1-3; פטר"א ב 9-10). כל מעשינו ודברינו הם עדות חיה לישוע המשיח, ולכן חובה עלינו לוודא שחירותנו לא תהפוך למכשול לישועתו של הזולת (ראה אל הרומים י"ד).

לכן, אף כי ישועתנו העניקה לנו חירות לאכול כל דבר, גם אם אותו בשר הוקרב לאליל, שהרי אין אלילים באמת – החירות הרוחנית שניתנה לנו לא נועדה לסיפוק תאוותינו האישיות, ואף לא לשמש עילה למכשול באמונתו של אחר. מטרתה היא לאפשר לנו לשרת את אדוננו במצפון נקי, בתוך כל תרבות וחברה שבה אנו חיים.

שאול אמנם מביא את נושא האוכל כדוגמה מוכרת מחיי היומיום, אך ברור שכוונתו חורגת מעבר לתחום זה: האוכל הוא משל לכל תחומי החיים. החירות הרוחנית שלנו נועדה להיות כלי לכבוד המשיח, ולא אמצעי למילוי תאוות הבשר.

לאור הנאמר עד כה, פסוקי המפתח לסיכום דבריו של שאול השליח, הם פסוקים 24 ו-31. לקחים זהים כתובים באיגרת אל הרומים פרק י"ד.

^‎24‏ אִישׁ אַל יְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבַת עַצְמוֹ אֶלָּא אֶת טוֹבַת זוּלָתוֹ.
^‎31‏ וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים.

פרק י' פסוקים 23 עד י"א 1:

‎²³‏ הַכֹּל מֻתָּר, אַךְ לֹא הַכֹּל מוֹעִיל; הַכֹּל מֻתָּר, אַךְ לֹא הַכֹּל בּוֹנֶה. ^‎24‏ אִישׁ אַל יְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבַת עַצְמוֹ אֶלָּא אֶת טוֹבַת זוּלָתוֹ. ^‎25‏ אִכְלוּ כָּל מַה שֶּׁנִּמְכָּר בַּשּׁוּק וְאַל תִּשְׁאֲלוּ שׁוּם שְׁאֵלָה שֶׁל מַצְפּוּן, ^‎26‏ כִּי לַיהוה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. ^‎27‏ אִם יַזְמִינְכֶם אִישׁ בִּלְתִּי מַאֲמִין וּרְצוֹנְכֶם לָלֶכֶת אֵלָיו, אִכְלוּ כָּל מַה שֶּׁיֻּגַּשׁ לָכֶם וְאַל תִּשְׁאֲלוּ שׁוּם שְׁאֵלָה שֶׁל מַצְפּוּן. ^‎28‏ אֲבָל אִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם: ”זֶה נִזְבַּח לֶאֱלִיל“, אַל תֹּאכְלוּ לְמַעַן הָאִישׁ שֶׁהוֹדִיעַ לָכֶם וּלְמַעַן הַמַּצְפּוּן. ^‎29‏ מַצְפּוּן, אֲנִי אוֹמֵר — לֹא זֶה שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁל הָאַחֵר, שֶׁכֵּן לָמָּה שֶׁתִּשָּׁפֵט חֵרוּתִי עַל־יְדֵי מַצְפּוּנוֹ שֶׁל אַחֵר? ^‎30‏ אִם אֲנִי מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל לָמָּה שֶׁיְּדֻבַּר בִּי רָעוֹת בִּגְלַל מַה שֶּׁאֲנִי מְבָרֵךְ עָלָיו? ^‎31‏ וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ — עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים. ^‎32‏ אַל תִּהְיוּ מִכְשׁוֹל לֹא לַיְּהוּדִים וְלֹא לַגּוֹיִם וְלֹא לִקְהִלַּת אֱלֹהִים, ^‎33‏ כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָצוּי לְכֻלָּם בְּכָל דָּבָר וְאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתִי אֲנִי, אֶלָּא אֶת טוֹבַת הָרַבִּים לְמַעַן יִוָּשְׁעוּ.
‎^11:1‏ לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַי, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ.

חלוקה עניינית:

יישום נכון של החירות שבישוע (י׳ 23 – י״א 1)
 1. חירות רוחנית לא נועדה להכשיל את הזולת (פ. 23-30)
2. בגרות רוחנית מתבטאת באהבה, בהתחשבות ובמופת אישי (י' 31 – י"א 1)

1. חירות רוחנית לא נועדה להכשיל את הזולת (פ. 23-30)
   ‎²³‏ הַכֹּל מֻתָּר, אַךְ לֹא הַכֹּל מוֹעִיל; הַכֹּל מֻתָּר, אַךְ לֹא הַכֹּל בּוֹנֶה. ^‎24‏ אִישׁ אַל יְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבַת עַצְמוֹ אֶלָּא אֶת טוֹבַת זוּלָתוֹ. ^‎25‏ אִכְלוּ כָּל מַה שֶּׁנִּמְכָּר בַּשּׁוּק וְאַל תִּשְׁאֲלוּ שׁוּם שְׁאֵלָה שֶׁל מַצְפּוּן, ^‎26‏ כִּי לַיהוה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. ^‎27‏ אִם יַזְמִינְכֶם אִישׁ בִּלְתִּי מַאֲמִין וּרְצוֹנְכֶם לָלֶכֶת אֵלָיו, אִכְלוּ כָּל מַה שֶּׁיֻּגַּשׁ לָכֶם וְאַל תִּשְׁאֲלוּ שׁוּם שְׁאֵלָה שֶׁל מַצְפּוּן. ^‎28‏ אֲבָל אִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם: ”זֶה נִזְבַּח לֶאֱלִיל“, אַל תֹּאכְלוּ לְמַעַן הָאִישׁ שֶׁהוֹדִיעַ לָכֶם וּלְמַעַן הַמַּצְפּוּן. ^‎29‏ מַצְפּוּן, אֲנִי אוֹמֵר — לֹא זֶה שֶׁלְּךָ אֶלָּא שֶׁל הָאַחֵר, שֶׁכֵּן לָמָּה שֶׁתִּשָּׁפֵט חֵרוּתִי עַל־יְדֵי מַצְפּוּנוֹ שֶׁל אַחֵר? ^‎30‏ אִם אֲנִי מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל לָמָּה שֶׁיְּדֻבַּר בִּי רָעוֹת בִּגְלַל מַה שֶּׁאֲנִי מְבָרֵךְ עָלָיו? ^‎

הבה אל נתבלבל. שאול השליח אינו מלמד אותנו שתכלית חיינו נסובה סביב האוכל, אלא משתמש בנושא שכולנו חיים סביבו ברמה היומית כדי ללמד עיקרון כללי ונצחי:
אם עלינו להיות רגישים לרגשות הזולת בתחום האוכל, אשר לאחר האכילה יוצא למוצאות, על אחת כמה וכמה עלינו להיות רגישים לצורכי הזולת בשאר תחומי החיים, כדי לא להכשיל בשום דרך את קידום הבשורה לישועת בני אדם.

יש אלו שמכנים אותנו: הפראיירים של העולם, נותני הלחי השניה… שיבושם להם. אנו עבדי אל עליון עם משימה ברורה לחיינו. רוח הקודש השוכן בתוכנו ממלא את ליבנו שמחה וסיפוק כאשר אנו ממלאים את היעוד שלשמו אלוהים ברא אותנו.

על מנת להפנים את המסר של שאול השליח, ראוי שנרענן את תכלית בריאתנו ושירותנו כנושעים:

– אנו שגרירי המשיח – (קור"ב ה 20), משמע, אנו מייצגים את ישוע, את דבר בשורת החיים ותוכנית אלוהים לכלל העולם (קור"ב ה 20)

– אנו האיגרת הכתובה של אלוהים לעולם – (קור"ב ג 2-3). מכיוון שרוב יושבי תבל אינם קוראים בדבר אלוהים, כל שהם יודעים על אלוהים נובע ממה שהם שומעים מאיתנו ורואים מעדות חיינו. האם העולם חווה את אהבת אלוהים, צדקתו, טוהרו וקדושתו מעדות חיינו האישיים? מדוגמת הנישואין שלנו? מהעדות בעבודה, בנהיגה ובכלל מהלכי חיי היומיום?

– אנו כוהנים לאלוהים – (פטר"א ב 9-10). משמע שחיינו אינם בחזקתנו אלא אנו כלים של כבוד בשירות אלוהים עבור העולם. אנו מתווכים בון אלוהים לכלל יושבי תבל.
באיגרת אל הרומים י"ב 1 שאול השליח אף ציין שלאור חסדי אלוהים, עלינו להציג את חיינו כקורבן חי טהור ורצוי לאלוהים. משמע, חיינו הינם רכוש בלעדי של אלוהים ואנו נדרשים לחיות על פי הנחייתו של אלוהים ולא לאור תכתיב תאוותינו ובשרנו או על פי כללי תרבות העולם הזה.
שאול השליח סיכם זאת באיגרת אל הגלטים ב 20 באומרו: "עם המשיח נצלבתי. ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי עם המשיח."

– אנו נדרשים לאמץ את הלך הרוח שהיה במשיח ישוע. ענווה, התחשבות בזולת, לא לעשות דבר מתוך תחרות, להחשיב את האחר לנכבד ממני. (אל הפיליפים ב 1-5).

– אל האפסים ב 10: "שהרי מעשה ידי אלוהים (ποίημα – פואמה, יצירת מופת) אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם." ראה גם טיטוס ב 11-14.

אל הקולוסים ג 1-25 – במיוחד פסוק 23: "כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען האדון ולא למען בני אדם…"

תכלס, נועדנו להיות כלי שירות טהור וקדוש ביד אלוהים. אין זכות נעלה מזו. אלוהים ריבון יכול לעשות הכל בלעדינו, ולמרות זאת הוא קורא לנו להשתתף עימו במשימת השירות הנעלה בבריאה – הפצת בשורת הישועה (מתי כ"ח 18-20). רק מי שמכיר וחווה את גודל חסדו הנפלא של אלוהים בדם ישוע עבורנו, יכול להעריך את החסד הזה וישאף להקריב חייו כזבח רצוי לכבוד אלוהים (אל הרומים י"ב 1-2).

ואכן כך, בפסוק 31 שאול מסכם: ^‎"וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ, עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים."
הבה נפרט את הפסוק. אילו פעולות, מעשים מכבדים את אלוהים?

– התוודות על חטא (יהושוע ז 19), כי כל חטא זה פגיעה באלוהים.

– ביטחון מוחלט באלוהים (אל הרומים ד 20)

– בפרי רוחני פועל חיינו (יוחנן ט"ו 8), משמע, חיים על פי התוכנית שאלוהים קבע לי ולך.

– זבחי תודה לאלוהים (תהילים נ 53), משמע, נתינה ובהקרבה.

– השתתפות בסבל המשיח – סבל בעקבות ציות ועמידה על אמת הבשורה (פטר"א ד 14-16).

– להסתפק במה שהאדון מפקיד בחיינו (אל הפיליפיים ד 10-20)

– תפילה לאלוהים, כהוכחה לתלות מוחלטת באלוהים (יוחנן י"ד 13)

– בישור וקידום הבשורה של ישוע (תסל"ב ג 1).

כל פרט בחיינו עלינו לעשות עם המחשבה – איך נעשה זאת בדרך התואמת להנחיות בכתבי הקודש.

היחס לאוכל זה רק דוגמא מזערית לכותרת הכללית – להשתמש בחירות הרוחנית שלנו למען כבוד האדון. (אל הקולוסים ב 16-17; אל הגלטים ג 23-25, ד 8-11).

אך, אי אפשר ללא הצגת דוגמאות מעשיות החופפות לכתוב בפסוקים (23-30).

א. אם אשתתף באירוע כלשהו, אוכל כל מה שיוגש ולא אשאל שאלות מיותרות.

במידה אם יוכרז שאותו מאכל הינו זבח לאליל, כי אז אמנע מאכילתו ואסביר שאני מנוע לאכול זאת ממניעים דתיים שלי. אעשה זאת כדי שכל הצופים בי יבינו שאני מכבד אך ורק את גואלי ישוע ולא שום גורם אחר. בדרך זו לא אהיה מכשול לאחר שעלול לחשוב שאני מכבד אליל כזה או אחר.

ב. אני גר בשכונה מעורבת בה חיים דתיים וחילונים. ביום כיפור רבים צמים, מנועים מנסיעה וכו'. זה יום שבתון לאומי. מתוך כבוד לשכניי גם אני בוודאי שלא אוכל בפרהסיה ולא אתנהג בדרך הפוגעת ברגשותיהם. זאת כדי לא לגרום דופי בעדותי כמשיחי, ולא להוות מכשול להפצת הבשורה.

ג. אם אערוך אירוע אליו מוזמנים אנשים מכלל רבדי החברה, האוכל שיוגש יהיה כשר, מה שנהוג בחברה בה אני חי. זאת כדי לכבד את המוזמנים ולא לייצר מכשול להפצת הבשורה.

תכלס, שאול השליח מנחה את הקורינתיים לחיות בדרך המייצרת הזדמנויות להפצת הבשורה של ישוע.
כבוד הדדי, ענווה, התחשבות בזולת, אכפתיות, כל אלו תכונותיו הנעלות של האדון ישוע, והן חסרות מאוד בעולם בו אנו חיים. מי שמאמץ את התכונות הללו בכוח רוח הקודש, הריהו מכבד את אלוהים ומהווה כלי דרכו אלוהים מפיץ את בשורת החיים לבני האדם.

אך לפני שאנו שואפים להיות עדות לפני זרים – האם אנו עדות למעגל הראשון של חיינו? הרעיה? הילדים? בני המשפחה?

האם התנהגותי כבעל ואבא מהווה מכשול לאמונה של רעייתי וילדיי?

אם נשאל את הילדים: האם המופת של אבא או של אמא מחזקים את האמונה שלכם בישוע?, מה התשובה שנקבל מ 1-10?

מטרתנו להיות כלים העוזרים לאנשים להכיר את ישוע, ולא ההיפך, וזה מתחיל מהבית, מהמשפחה, מהמעגל הקרוב ביותר.

רק להזכירנו: שאול השתמש באוכל רק כדגימה לעיקרון גדול יותר:

2. בגרות רוחנית מתבטאת באהבה, בהתחשבות ובמופת אישי (י' 31 – י"א 1)

^‎31‏ וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ — עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים.
^‎32‏ אַל תִּהְיוּ מִכְשׁוֹל לֹא לַיְּהוּדִים וְלֹא לַגּוֹיִם וְלֹא לִקְהִלַּת אֱלֹהִים, ^‎33‏ כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָצוּי לְכֻלָּם בְּכָל דָּבָר וְאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתִי אֲנִי, אֶלָּא אֶת טוֹבַת הָרַבִּים לְמַעַן יִוָּשְׁעוּ.
‎^11:1‏ לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַיי, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ.

בפסוקים הנפלאים הללו חבויים מספר נושאים כבדים וחשובים מאוד.

א. איך החירות הרוחנית שלנו מאפשרת לנו לשרת את כלל יושבי תבל?

עצם העובדה שהמאמין בישוע חופשי לאכול כל מה שיוגש לו, ואינו מנוע על פי חוק אלוהים להיפגש או לשוחח עם אדם כלשהו, ללא הבדל אמונה או מוצא, מאפשר לך ולי לשוחח עם כל אדם בעולם ולהציג את בשורת החיים של ישוע.

לדוגמא – יהודי חרדי לא יעז להגיע לכל קצות תבל ולהקדיש חייו לבשר לנידחים מקרב בני האדם.

יהודי חרדי, לצערי, ישאף להגיע למקומות בהם חיים יהודים חילונים כדי להחזירם בתשובה על פי אמונתו. יהודי חרדי לא ישאף להגיע לגוי במקום נידח.

החירות הרוחנית שלנו היא כלי קריטי להנגשת הבשורה לכלל יושבי תבל ובכל קצווי תבל.

החירות הרוחנית מעניקה לנו: בטחון מוחלט בישועה, מצפון נקי ושלווה המבטיחה את מלוא כוחו של אלוהים עבורנו כשאנו משרתים אותו בטוהר וקדושה ואהבה.

השאלה הנשאלת היא: האם אנו מנצלים את החירות הרוחנית הזו, הכלי הנפלא שקיבלנו בחסד על מנת להפיץ באהבה את בשורת החיים לקצווי עולם?

אם אהבת המשיח תתחבר לחירות הרוחנית, כי אז הבשורה תגיע בעוצמה למחוזות רחוקים יותר ופרי הישועה ייראה בעוצמה גבוהה יותר.

האם יש לך חלק בזה?

האם יש לקהילתנו חלק בזה?

ב. לכמה קבוצות מחולקים כלל יושבי תבל.

פסוק 32 מחלק את כלל יושבי תבל לשלוש קבוצות: יהודים, גויים והקהילה, כלל הנושעים: "אַל תִּהְיוּ מִכְשׁוֹל לֹא לַיְּהוּדִים וְלֹא לַגּוֹיִם וְלֹא לִקְהִלַּת אֱלֹהִים".

קבוצה ראשונה – יהודים. הכוונה לצאצאים הביולוגיים של אברהם, יצחק ויעקב. ראה אל הרומים ט-י"א שם שאול מציין מי הוא בן ישראל.

קבוצה שניה – גויים. הכוונה לכל מי שאינו יהודי, בן לשאר העמים בתבל.

קבוצה שלישית: קהילת אלוהים. הכוונה לכלל הנושעים היהודים והגויים הנקראים "קהילת המשיח", גוף המשיח. ראה אל האפסים א-ג.

שימו לב ששאול מצווה עלינו לא להיות מכשול לאף אדם.
האם ראיתם סטיקרים: "יהודי אוהב כל יהודי". ובכן, האדון מצווה עלינו לאהוב כל אדם – יהודי וגוי כאחד.
ישועתו של אלוהים היא לכלל בני אדם מכלל העמים, ולכן עלינו לראות את כלל בני האדם דרך עיניו של אלוהים. כולם ראויים לישועה ונאסר עלינו להוות מכשול לאף אחד מהם. אדרבה, ללמוד להביע את אהבת המשיח לכל אדם ללא הבדל דת, מין ולאום.

האם האדון ישוע דחה גויים שבאו להירפא או לשמוע את בשורתו? ישוע התייחס לכל אדם באהבה והקרבה.
הנביאים כמו יונה ואלישע הנגישו את בשורת ישועת אלוהים גם לגויים. יונה לבני נינווה שהיו כנאצים של אותה תקופה, ואלישע הנביא לנעמן שר צבא ארם (מלכים-ב ה).
ראוי לזכור שכלל יושבי תבל נמצאים אשמים לפני אלוהים וכולנו זקוקים לחסד הישועה כדי להיקרא בנים לאלוהים.

תודה לאל על האהבה והחירות שהוא מעניק לנו כדי להנגיש את בשורת החיים של ישוע לכל אדם.

הערה:

בפסוק 33 שאול השליח אומר: "כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָצוּי לְכֻלָּם בְּכָל דָּבָר וְאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת טוֹבָתִי אֲנִי, אֶלָּא אֶת טוֹבַת הָרַבִּים לְמַעַן יִוָּשְׁעוּ."
האם מכאן ניתן להסיק ששאול מוכן להתפשר על טוהר הבשורה כדי להגיע לכל אדם?

התשובה היא לא ולא!

שאול מוכן להקריב את זמנו ואיכות חייו אך לא את איכות וטוהר הבשורה.

אם יתאפשר לנו להיות נוכחים באירוע או במפגש בתנאי שלא נוכל לענות על השאלה אודות אמונתנו, אז הדבר הנכון זה לסרב ולא להשתתף באירוע שכזה.

למרות אהבתו את העולם, האדון ישוע ידע גם ידע מתי ראוי לנקות את אבק הנעליים ממקום מסוים שמסרב לשמוע את הבשורה (מתי י' 14; מע"ש י"ג 51), ומתי לסרב להשליך פנינים לפני חזירים (מתי ז 6).

שום אירוע ושום זכות אינה שווה אם בתמורה נצטרך להסתיר או להחביא את ישוע.

לבסוף, שאול השליח אומר: ‎^11:1‏ לְכוּ בְּעִקְּבוֹתַיי, כְּשֵׁם שֶׁגַּם אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת הַמָּשִׁיחַ.

במקום לדבר ולהרבות במילים, פשוט לימדו מעדות חיי ועשו כמוני.

עדותו האישית של שאול השליח, מסעותיו ברחבי האימפריה, תלאותיו והעינויים שעבר ושילם בגופו ונפשו, מהווים עדות לכל הפסוקים אודות אהבה והקרבה למען הנגשת הבשורה ליושבי תבל. מה הניע את שאול השליח לציית ברמה של הקרבה לכל דבר האדון?

המפגש האישי עם ישוע! הביטחון המושלם בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. ההפנמה שישוע הוא אלוהים כל יכול ועושה הכל למען ילדיו הנושעים. האם גם אתה מכיר את ישוע באופן אישי ואינטימי?

האם אתה ואת מסוגלים במצפון נקי לומר לילדיכם, לשותפים לחייך ולעמיתים לעבודה – לך בעקבותיי כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח.

סיכום:

א. אם עלינו להיות רגישים לזולת בתחום האוכל, אשר לאחר האכילה יוצא למוצאות, על אחת כמה וכמה עלינו להיות רגישים לצורכי הזולת בכל שאר תחומי החיים, כדי לא להכשיל בשום דרך את קידום הבשורה לישועת בני אדם.
לכן, כל חירות נבחנת לפי השאלה: האם היא מועילה לקידום הבשורה? האם היא בונה את הזולת?
לכן, לפני כל החלטה, שאל את עצמך – האם זה מקרב או מרחיק מישהו מישוע?

ב. החירות הרוחנית שקיבלנו היא כלי המאפשר לנו להגיע לכל שבט ולשון ללא כל מגבלה מצפונית או גיאוגרפית. החירות הרוחנית מאפשרת לנו להתמקד באהבת הזולת ובהפצת בשורת ישוע למען ישועת בני אדם מכל עם ולשון. החירות הרוחנית למען נידמה לישוע ולא למען סיפוק תאוות בשר.

האם אתה מנצל את החירות הרוחנית שלך או מייצר מגבלות שהמשיח כבר הסיר בתשלום דמו הטהור?

ג. כמו שאול השליח, גם אנו נקראים להיות "רצויים לכולם" לא מתוך פשרה, אלא מתוך אהבה שמקרבת לבשורה. בגרות רוחנית מתבטאת בחיים שמהווים מופת ודוגמא לכבוד ישוע.
המאמין הבשל אינו זה שיודע את כל ההלכות, אלא זה שבוחר לוותר על זכויותיו למען ישועת האחר.
השלכה מעשית: האם אתה יכול לומר לכל הסובבים אותך ובמצפון נקי: לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח. האם כל מעשה והחלטה בחייך נעשית למען כבוד אלוהים?