הגוף החדש – הגוף הנצחי
לאחר ששאול ביסס באופן חד-משמעי את אמיתות תחייתו של המשיח ואת תחיית המתים כיסוד מרכזי של הבשורה, ולאחר שהראה כי אמונה זו מעצבת את חיי המאמין, את תקוותו ואת התנהגותו המוסרית – מתבקשת שאלה טבעית ומהותית: כיצד תיראה התחייה? מה טיבו של הגוף שבו יקומו המאמינים? האם מדובר בשיבה לחיים בגוף הנוכחי על מגבלותיו, או במציאות חדשה ושונה לחלוטין?
בפסוקים 35-49 שאול עובר מן הוויכוח על עצם קיומה של התחייה אל בירור מהותה. הוא מתמודד עם ספקות ושאלות שעולות בלב השומעים: "איך יקומו המתים?" ו"באיזה גוף יבואו?". בתשובתו הוא מציג את סוד השינוי האלוהי – מעבר מגוף ארצי לגוף שמימי, מחולשה לכוח, משחיתות לנצחיות. שאול מלמד כי התחייה איננה רק חזרה לחיים, אלא בריאה מחודשת המבטאת את ניצחון אלוהים על מגבלות הטבע, החטא והמוות.
לפיכך, חלק זה של הפרק פותח בפנינו צוהר להבנת אחד הסודות הנשגבים של תכנית הגאולה: עתידו המהולל של המאמין בדמותו של המשיח הקם לתחייה. אם עד כה ראינו כי התחייה היא אמת היסטורית ובשורה מעשית לחיי ההווה – כעת נלמד כי היא גם הבטחה מפוארת לשינוי מהותי שעתיד להתחולל בנו. זוהי תקווה המעודדת את המאמין לשאת עיניו אל הנצח ולחיות כבר עכשיו לאור העתיד המובטח.
וכך, לאחר שהובהרה אמיתות התחייה, אנו מוזמנים להעמיק בשאלה המסקרנת: כיצד ייראה הגוף החדש והנצחי שבו נחיה ונשרת את אלוהים לעולם ועד?
Top of Form
Bottom of Form
פסוקים 35-49:
35 ”אֲבָל אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים?“ יִשְׁאַל אֶחָד, ”בְּאֵיזֶה גּוּף הֵם יָבוֹאוּ?“ 36 אַתָּה הַסָּכָל, הֵן מַה שֶּׁתִּזְרַע לֹא יִחְיֶה אֶלָּא אִם יָמוּת. 37 כַּאֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ אֵינְךָ זוֹרֵעַ אֶת הַגּוּף שֶׁיִּתְהַוֶּה, אֶלָּא גַּרְגִּיר עָרוֹם שֶׁל חִטָּה, אוֹ זֶרַע אַחֵר. 38 וֵאלֹהִים נוֹתֵן לוֹ גּוּף כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּלְכָל זֶרַע אֶת גּוּפוֹ הוּא. 39 לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר. 40 יֵשׁ גּוּפִים שְׁמֵימִיִּים וְגוּפִים אַרְצִיִּים, אַךְ שׁוֹנֶה הוּא הֲדַר הַגּוּפִים הַשְּׁמֵימִיִּים מֵהֲדַר הַגּוּפִים הָאַרְצִיִּים. 41 לַשֶּׁמֶשׁ הָדָר מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אַחֵר הוּא הֲדַר הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא הֲדַר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי כּוֹכָב מִכּוֹכָב שׁוֹנֶה בַּהֲדָרוֹ. 42 כֵּן גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים: מַה שֶּׁנִּזְרַע בְּמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן יָקוּם בְּאִי כִּלָּיוֹן; 43 נִזְרַע בְּקָלוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד; נִזְרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה; 44 נִזְרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי. אִם יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי יֵשׁ גַּם גּוּף רוּחָנִי. 45 וְכֵן כָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן: ”וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה“, אֲבָל אָדָם הָאַחֲרוֹן — לְרוּחַ מְחַיָּה. 46 לֹא הָרוּחָנִי הוּא הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא הַנַּפְשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן הָרוּחָנִי. 47 הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה; הָאָדָם הַשֵּׁנִי מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. 48 כָּאֶחָד שֶׁהוּא עָפָר כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָפָר הֵם; כָּאֶחָד שֶׁהוּא שְׁמֵימִי כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁמֵימִיִּים הֵם. 49 וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי.
חלוקת פרק ט"ו:
א. עדויות לאמיתות הבשורה (פסוקים 1-11).
- הוכחות מן הכתובים (פסוקים 1-4)
- עדויות לתקומה של ישוע מפי עדי ראייה (פסוקים 5-11).
ב. הסכנה בלימוד המתכחש לתקומתו של ישוע מן המתים (פסוקים 12-19)
- מהיכן נובעת שלילת התחיה של ישוע בקרב אנשים בקהילה? (פ. 12)
- אם אין תחייה, הבשורה וכתבי הקודש מתרוקנים מאמינותם (פס' 13-18)
3. התחייה מעניקה בטחון בתקווה לחיי נצח עם אלוהים (פסוק 19)
ג. המשיח כביכורי התחייה וסדר התחייה (פס׳ 20-28)
- ההיגיון בתחייתו של ישוע כביכורי התחייה (פ. 20-22)
- סדר האירועים הקשורים לתחייה עד לניצחון המוחלט על המוות (פ. 23-28).
סדר התחייה:
- המשיח (פ. 23)
- השייכים למשיח בבואו (פ. 23)
- מיגור המוות והכנעת הבריאה תחת סמכות האב – החזרה לעדן! (פ. 24-28)
ד. אבסורד החיים ללא תחייה – טיעון מעשי וחברתי (פס׳ 29-32)
- הטבילה בעד המתים – טיעונים מן הפרקטיקה – תיאור המעשה לא אישורו (פס׳ 29).
- ללא תחייה אין היגיון בהקרבה למען ישוע (פס׳ 30-32)
ה. השלכות מוסריות של כפירה בתחייה (פס׳ 33-34)
- התחייה כיסוד לשמירה על קדושה אישית וקהילתית (פס. 33)
- "התפכחו לצדק" – קריאה לשיבה לשיקול דעת רוחני (פס. 34)
ו. הגוף החדש – גוף התקומה הנצחי (פס' 35-49)
- כיצד ייראה גוף התקומה? דוגמא מן הטבע! (פס' 35-38)
- ארבע התאמות של הגוף החדש להגשים את תכלית בריאתנו (פס' 39-44)
- גוף התחיה של ישוע כאב טיפוס לגופנו השמיימי (פס' 45-49)
- כיצד ייראה גוף התקומה? (פסוקים 35–38)
35 ”אֲבָל אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים?“ יִשְׁאַל אֶחָד, ”בְּאֵיזֶה גּוּף הֵם יָבוֹאוּ?“ 36 אַתָּה הַסָּכָל, הֵן מַה שֶּׁתִּזְרַע לֹא יִחְיֶה אֶלָּא אִם יָמוּת. 37 כַּאֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ אֵינְךָ זוֹרֵעַ אֶת הַגּוּף שֶׁיִּתְהַוֶּה, אֶלָּא גַּרְגִּיר עָרוֹם שֶׁל חִטָּה, אוֹ זֶרַע אַחֵר. 38 וֵאלֹהִים נוֹתֵן לוֹ גּוּף כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּלְכָל זֶרַע אֶת גּוּפוֹ הוּא. 39 לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר."
מי מאיתנו לא תהה: כיצד יקים אלוהים אנשים שמתו לפני שנים רבות וגופם הפך לעפר? כיצד יחדש את גופם של אלו שנשרפו, נטרפו בים או אבדו ביבשה?
כאשר תמיהות אלו נשמעות מפי עובדי אלילים – ניתן להבין את בורותם. אולם כאשר אותן שאלות עולות מפי יהודים הקוראים בתנ״ך – יש מקום לפליאה.
כאשר שאול עמד למשפט לפני המלך אגריפס, הוא הצביע על האבסורד שבדבר: הוא נשפט על אמונתו בהבטחת התנ״ך בדבר תחיית המתים. לכן שאל:
"מדוע תחשבו לדבר בלתי-יאמן שאלוהים מחיה מתים?" (מעשי השליחים כ״ו 8).
מתברר אפוא כי לאורך ההיסטוריה רעיון תחיית המתים לא התקבל בקלות – גם בקרב יהודים המכירים את הכתובים.
ואף בקרב המאמינים בתחייה התעוררו שאלות:
האם ניראה כפי שאנו כיום אך בגוף מושלם שאינו מתבלה?
האם נזהה איש את רעהו?
כיצד ייראה הגוף החדש והנצחי שבו נחיה ונשרת את אלוהים לעולם ועד?
על שאלות אלו משיב שאול בפסוקים 36-49.
שאול מכנה את השואל "סכל" – לא משום שחסר לו מידע, אלא מפני ששאלתו נובעת מחוסר אמונה או מחוסר התבוננות באמת הברורה המשתקפת בטבע הסובב אותנו.
למד מן הטבע
א. הזרע חייב "למות" כדי להצמיח חיים
הזרע נטמן באדמה, נרקב ומשנה את צורתו – ומתוכו צומח עץ או צמח חדש, השונה לחלוטין מצורתו המקורית.
הטבע מלמד כי "מוות" הוא שלב הכרחי בדרך לחיים חדשים ונושאי פרי.
האדון ישוע לימד עיקרון זה באומרו:
"אמן אמן אני אומר לכם, אם לא ימות גרגיר החיטה הנופל אל האדמה – יישאר לבדו; אבל אם ימות, יעשה פרי הרבה" (יוחנן י״ב 24).
ישוע דיבר על עצמו: כדי שפרי הישועה יצמח למיליוני נושעים – היה עליו למות.
במובן הרוחני קיים אותו עיקרון גם בחיי המאמין: עלינו "למות לעצמנו" – להתכחש לרצונותינו ולאמץ את רצון אלוהים בכל תחומי חיינו. רק כך יכולים חיינו לשאת פרי ישועה ולשקף את דמות המשיח (אל הרומים י"ב 1-2).
כך ממשיך ישוע ואומר:
"האוהב את נפשו מאבד אותה, והשונא את נפשו בעולם הזה ישמרנה לחיי עולם" (יוחנן י״ב 25).
שאול עצמו חי אמת זו והעיד עליה (גלטים ב׳ 19-20; מעשי השליחים כ״א-כ״ח).
ב. הזרע שונה לחלוטין מן הצמח שיצמח ממנו
זרע התפוח אינו דומה כלל לעץ התפוח.
כך גם הגוף הנוכחי שונה מהותית מן הגוף העתידי.
לאחר תחייתו הופיע ישוע בפני תלמידיו בבית נעול – דבר המעיד כי גופו לא היה כפוף עוד למגבלות החומר (יוחנן כ׳ 19).
הוא הופיע ונעלם במקומות שונים – ללא מגבלות זמן ומרחב (לוקס כ״ד 15, 31, 36).
כאשר פגש את תלמידיו בגליל, בתחילה הם לא זיהו אותו – ככל הנראה משום שמראהו היה שונה (יוחנן כ״א 4).
מכאן ניתן להסיק כי גם אנו נקבל גוף חדש בעל תכונות חדשות, בהתאם לרצון אלוהים.
כלומר, האדם הנושע כפי שהוא כיום יקום בגוף שונה, ותכונותיו יידמו לתכונות גוף תקומתו של המשיח – וכך נשרת אותו לנצח.
ג. כל זרע למינו – וגם האדם יקום כאדם
בבראשית א׳ נאמר שאלוהים ברא כל יצור "למינהו". עץ תפוח לא יהפוך לאשכולית, ולוויתן לא יהפוך לפיל.
כאשר ישוע קם מן המתים, הוא הופיע כאדם. הוא הראה לתלמידיו את פצעי הצליבה (יוחנן כ׳ 20), והם זיהו אותו על פי דיבורו ומעשיו (יוחנן כ״א 1-7). גופו היה ממשי ובעל זהות אישית.
לפיכך, גם בגוף התקומה נמשיך להיות בני אנוש – אך במצב נעלה ומושלם.
כל אחד ישרת את אלוהים על פי התכנית הייחודית שיועדה לו, וייתכן שאף בהתאם למידת נאמנותו וצייתנותו בחייו עלי אדמות (קור״א ג׳ 10-15; קור״ב ה׳ 10).
כל הדברים הללו עשויים להישמע כדמיון או מדע בדיוני – אך הם אפשריים לחלוטין לאלוהים, ריבון היקום, אשר ברא יש מאין.
- לגוף החדש – הדר שמיימי (פס' 39-44)
39 לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר. 40 יֵשׁ גּוּפִים שְׁמֵימִיִּים וְגוּפִים אַרְצִיִּים, אַךְ שׁוֹנֶה הוּא הֲדַר הַגּוּפִים הַשְּׁמֵימִיִּים מֵהֲדַר הַגּוּפִים הָאַרְצִיִּים. 41 לַשֶּׁמֶשׁ הָדָר מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אַחֵר הוּא הֲדַר הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא הֲדַר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי כּוֹכָב מִכּוֹכָב שׁוֹנֶה בַּהֲדָרוֹ. 42 כֵּן גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים: מַה שֶּׁנִּזְרַע בְּמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן יָקוּם בְּאִי כִּלָּיוֹן; 43 נִזְרַע בְּקָלוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד; נִזְרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה; 44 נִזְרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי. אִם יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי יֵשׁ גַּם גּוּף רוּחָנִי.Top of Form
בהמשך דבריו מסביר שאול את ההיגיון שבצורך בגוף חדש בתחייה. מאחר שאנו עתידים לשרת את אלוהים בבריאה מושלמת ונצחית, עלינו לחיות בגוף התואם את ייעוד בריאתנו.
לפיכך, גופנו החדש חייב להיות שונה מגופנו הנוכחי.
אין לאדם להתפלא על כך שנקבל גוף בעל הדר שונה. די להביט בטבע כדי להיווכח כי אלוהים, בריבונותו, ברא מגוון עצום של חיים בבריאה הנפלאה.
ישנם סוגים רבים של חיות, מינים שונים של עופות וסוגים מגוונים של דגים. כל מין נברא למינו, ואינו משתנה למין אחר (בראשית א׳). עיקרון זה, אגב, משיב לטענת האבולוציה שלפיה מין אחד מתפתח עם הזמן למין אחר – תפיסה הסותרת את העדות הברורה של הכתוב.
בנוסף לעולם החי שעל הארץ, קיימים גם גרמי שמיים השונים לחלוטין מן הבריאה הארצית. ישנם גרמי שמיים וישנם גרמי ארץ. וכשם שקיים מגוון עצום ביצורים ובצמחים שעל פני האדמה – כך קיים מגוון עצום בגרמי השמיים.
לא כל גרם שמימי זהה למשנהו: יש שמש, יש ירח ויש כוכבים — וכל אחד שונה מזולתו בהדרו ובתפקידו. כשם שלא כל כוכב הוא שמש, כך גם אין שני גרמי שמיים הזהים זה לזה.
כשם שאלוהים ברא בריבונותו מגוון עשיר בעולם החי ובגרמי השמיים, כך עתיד הוא לברוא לנושעים גוף חדש בתחייה – גוף בעל הדר שונה, המותאם לייעודנו הנצחי בשמיים ולשירותנו לפניו.
בפסוקים 42-44 מציג שאול ארבעה ניגודים המדגישים את השינוי המהותי בין הגוף הישן לגוף החדש.
נזרע בכיליון – ויקום באי-כיליון
הגוף הנוכחי נתון להשחתה ולהתפוררות, אולם בתחייה נקום בגוף שלא יישחת – גוף נצחי המותאם לחיי עולם.
גם האדם הבריא והחזק ביותר עתיד להזדקן, להיחלש ולבסוף למות. זהו מצבו של האדם מאז החטא: "הכל הולך אל מקום אחד; הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג׳ 20).
וכן נאמר: "כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו… כי רוח עברה בו ואיננו" (תהילים ק״ג 14-16).
אך הגוף החדש שיינתן בתחייה יעמוד לעד ולא יהיה נתון עוד לכליה.
כך מתאר שמעון פטרוס את תקוותנו:
"ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח אשר ברוב רחמיו הוליד אותנו מחדש לתקווה חיה בתחיית ישוע המשיח מן המתים, לנחלה אשר לא תישחת, לא תיטמא ולא תיבול, הצפונה לכם בשמים" (פטר״א א׳ 3-4).
בסיום הפרק חותם שאול בהכרזה הניצחת:
"בלע המוות לנצח" (פסוק 54).
נזרע בקלון – ויקום בכבוד
הגוף הנוכחי נתון תחת קללת החטא מיום בואנו לעולם, ואילו הגוף החדש יהיה נטול חטא, חופשי מקללת המוות ועטוף בטוהר ובקדושת אלוהים.
בעת הבריאה היה גוף האדם מושלם, נברא בצלם אלוהים וללא קללת החטא. כך נועד האדם לשרת את אלוהים בנוכחותו ולפאר את שמו בכל מעשיו.
אולם לאחר חטאם של אדם וחווה, נולד המין האנושי כולו לעולם הנתון לקללת החטא. בשל כך אין האדם מסוגל – ואף הטובים שבינינו – לשרת את אלוהים בשלמות בהתאם לייעוד שהוענק לו, גם כאשר רוח אלוהים שוכנת בו.
לעומת זאת, בגוף התקומה, שיהיה מושלם, טהור ונטול קללת החטא, ישכון רוח אלוהים במשכן הראוי לשלמות קדושתו. אז נמלא במלוא כבוד רוח אלוהים השוכן בנו.
כך נחיה במלוא כבוד אלוהים, ונגשים בשלמות את ייעודנו ואת תכלית בריאתנו.
נזרע בחולשה – ויקום בגבורה
גופנו הנוכחי חלש ושברירי, אך הגוף החדש יקום בגבורה ובעוצמה.
הגוף הארצי נתון להשפעת קללת החטא, ועל כן הוא פגיע למחלות, לכאב ולפגעי הטבע. מגפות ואסונות פוגעים בבני אדם כולם, ואף המאמינים אינם חסינים מהם. חולשת הגוף מלווה אותנו מלידה ועד יום מותנו, והיא עדות למצבו הירוד של האדם מאז נפילת החטא.
במילים פשוטות – במצבנו הנוכחי אנו חלשים לאין שיעור ביחס למצבו המקורי של האדם טרם קללת החטא.
לעומת זאת, הגוף החדש שנקבל בתחייה לא יהיה נתון עוד לחולשה כלשהי.
כמנהלי הבריאה, בהתאם לייעוד שאלוהים קבע לאדם מלכתחילה, לא נהיה עוד כפופים לפגעי העולם. הבריאה, שנועדה לשרת את האדם, לא תגבר עליו.
מחלות לא ישלטו בנו.
לא נהיה נתונים לפציעה או לכאב.
הבריאה החייתית לא תאיים ולא תפגע.
בגוף התקומה לא ייאמר עוד:
"הרוח חפצה, אבל הבשר חלש" (מתי כ״ו 41),
שכן הגוף לא יהיה עוד מקור לחולשה או למאבק פנימי, אלא כלי מושלם למילוי רצון רוח הקודש בשלמות — לכבוד שם אלוהים.
נזרע גוף נפשי – ויקום גוף רוחני
כאשר נברא האדם, העניק לו אלוהים גוף המותאם לחיים בעולם גשמי וחומרי. גם במצבנו הבלתי-מושלם, גופנו הנוכחי מותאם למציאות הארצית שבה אנו חיים.
אולם הגוף החדש יתקיים בספירה שונה – ספירה רוחנית ושמיימית. משום כך עליו להיות מותאם למציאות חדשה זו.
כיום רוחנו שוכנת בגוף גשמי שאינו ראוי למשכן שמיימי מושלם. אך בתחייה תשכון רוחנו בגוף אחר, מותאם לחיים בספירה שמיימית. אז יימצאו רוחנו וגופנו בהרמוניה שלמה, ראויים לחיים בנוכחות אלוהים.
כיצד מתבטאת אמת זו בפועל?
האדון ישוע מלמד:
"בני העולם הזה מתחתנים, אך הזכאים לנחול את העולם הבא ואת התחיה מן המתים אינם מתחתנים, כי גם אינם יכולים למות עוד, שהרי שווים הם למלאכים ובני אלוהים הם בהיותם בני התחייה." (לוקס כ׳ 34–36).
דבריו מלמדים כי גוף התקומה יקבל התאמה מלאה לחיים שמיימיים נצחיים בנוכחות אלוהים, מעבר למגבלות הקיום הארצי.
לכן ניתן לקבוע בבירור: כדי להגשים את תכלית בריאתנו ביקום מושלם, שמיימי ונצחי – עלינו לקבל גוף חדש, המותאם למציאות זו.
בפסוקים 45-49 שאול למעשה מסביר את ההיגיון בצורך בגוף חדש שמיימי.
- גוף התחיה של ישוע כאב טיפוס לגופנו השמיימי (פס' 45-49)
45 וְכֵן כָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן: ”וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה“, אֲבָל אָדָם הָאַחֲרוֹן — לְרוּחַ מְחַיָּה. 46 לֹא הָרוּחָנִי הוּא הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא הַנַּפְשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן הָרוּחָנִי. 47 הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה; הָאָדָם הַשֵּׁנִי מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. 48 כָּאֶחָד שֶׁהוּא עָפָר כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָפָר הֵם; כָּאֶחָד שֶׁהוּא שְׁמֵימִי כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁמֵימִיִּים הֵם. 49 וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי.
האדם הראשון נברא בגוף שיועד לחיות בבריאה הנוכחית שכולנו חיים בה.
גופו של אדם הראשון היה מושלם אך לא מהודר ומחוסן מפני חטא (בראשית א 31).
אילו אדם וחווה היו עומדים בפיתוי של השטן, כי אז הם היו יכולים לאכול מפרי עץ החיים, ליהנות מגוף הדר שמסוגל לחיות לעד (בראשית ב 9).
בעקבות חטאם, אלוהים סילקם מגן עדן ומנע מהם כל גישה לפרי עץ החיים – זאת כדי שלא יקרה מצב בו הם יחיו לנצח בגוף החטא הנשחת (בראשית ג 22).
מכיוון שאדם וחווה חטאו ובשל כך קוללו במוות, כל מה שייוולד מהם יהיה נגוע בקללת החטא.
בעקבות החטא, האדם הראשון לא יכול להיות מעניק חיי נצח! אדם וחווה העניקו לכל הנולדים מהם גוף ארצי שקללת המוות טמונה בו וחייו קצרים ומוגבלים. אדם וחווה העניקו לכל הנולדים מהם גוף כמו שהיה להם.
לעומת האדם הראשון החוטא, עומד האדם האחרון – הלא הוא ישוע המשיח.
האדון ישוע בא מן השמים.
הפריית מרים היתה דרך רוח הקודש עם זרע שמיימי בלתי נשחת.
וכך, בעוד אדם וחווה העניקו חיים מוגבלים וארציים לכל מי שנולד מהם, האדון ישוע מעניק חיי נצח שמיימיים לכל מי שנולד ממנו – באמונה בו.
אל הרומים ה 18-19, 21. (ראה פסוקים 12 ו- 15)
18 "וּבְכֵן, כְּשֵׁם שֶׁעֲבֵרָה אַחַת הִיא הַרְשָׁעָה לְכָל בְּנֵי אָדָם, כֵּן גַּם מַעֲשֵׂה צְדָקָה אֶחָד הוּא זִכּוּי שֶׁל חַיִּים לְכָל בְּנֵי אָדָם; 19 כִּי כְּשֵׁם שֶׁבִּגְלַל אִי־צִיּוּתוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד נַעֲשׂוּ הָרַבִּים לְחוֹטְאִים, כֵּן גַּם בִּגְלַל צִיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶחָד יֵעָשׂוּ הָרַבִּים לְצַדִּיקִים."
… 21 וְכָךְ כְּשֵׁם שֶׁהַחֵטְא מָשַׁל בַּמָּוֶת, כֵּן גַּם יִמְשֹׁל הַחֶסֶד בְּאֶמְצָעוּת צְדָקָה, וְהַתּוֹצָאָה — חַיֵּי עוֹלָם עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ."
כך, דרך אדם וחווה ירשנו את הגוף הארצי, אך דרך האמונה בישוע ירשנו את ההבטחה לגוף השמיימי. גוף כמו שהיה לישוע המשיח עת ביקר אותנו בעולמנו. ובמילים של שאול השליח: "…אשר יחליף את גופנו הנחות ויעשהו דומה לגופו ההדור כבוד, כפי כוח יכולתו לשעבד אליו את הכל." (אל הפיליפים ג 21)
הצורך בגוף שמיימי מחויב מן המציאות כדי שיתגשמו ההבטחות שניתנו לנו הנושעים:
- האיגרת הראשונה אל הקורינתיים י"ג 12
"כִּי עַתָּה רוֹאִים אֲנַחְנוּ כְּמוֹ בְּמַרְאָה בְּחִידוֹת, וְאָז פָּנִים אֶל פָּנִים; עַתָּה יֹדֵעַ אֲנִי בִּמְעַט, וְאָז אֵדַע כְּמוֹ שֶׁגַּם יָדֻעַתִּי."
- 2. האיגרת הראשונה של יוחנן ג׳ 2
"אֲהוּבִים, עַתָּה בָּנֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, וְטֶרֶם נִגְלָה מַה נִּהְיֶה; אֲבָל יֹדְעִים אֲנַחְנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר יִגָּלֶה נִהְיֶה כָּמוֹהוּ, כִּי נִרְאֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא."
לכן, על מנת לחיות בנוכחות אלוהים ולראות את אלוהים פנים אל פנים ללא כל תיווך, עלינו ללבוש גוף דומה לגוף שישוע לבש עת ביקר אותנו בעולמנו.
במילים פשוטות ומסכמות: מכיוון שהתחנה הסופית והנצחית שלנו היא בבריאה חדשה שמיימית בנוכחות אלוהים לראותו פנים אל פנים, אנו עתידים לקבל גוף שיתאים למלא את תכניתו המושלמת של אלוהים – גוף שמיימי נצחי מלא בהדר אלוהים – ממש כפי שהיה לישוע המשיח עת נראה לתלמידיו לאחר תקומתו מן המתים.
- תחיית המתים היא שינוי מהותי ולא שיקום של הגוף הישן
שאול מלמד כי התחייה איננה החזרת הגוף הנוכחי למצב משופר, אלא בריאה מחודשת לחלוטין. כשם שהזרע הנטמן באדמה מצמיח צמח השונה מצורתו הראשונית, כך הגוף הנוכחי הוא רק ה"זרע" של הגוף העתידי. הגוף הישן נתון לכליה, חולשה וחטא, אך הגוף החדש יהיה נצחי, מלא הדר וכוח, ומותאם למציאות שמימית. זהו מעבר ממצב ארצי מוגבל למציאות חדשה ונעלה הנובעת מריבונותו של אלוהים.
יישום:
הבנה זו מזכירה לנו שלא להיאחז יתר על המידה בגוף ובחיים הארציים. חיינו כאן הם שלב מעבר בלבד. על כן ראוי להשקיע בנצחי – בטיפוח חיי קדושה, באמונה פעילה ובשירות נאמן, מתוך ידיעה שהטוב ביותר עוד לפנינו. - הגוף החדש מותאם לחיי נצח בנוכחות אלוהים
ארבעת הניגודים שמציג שאול (כיליון/אי-כיליון, קלון/כבוד, חולשה/גבורה, נפשי/רוחני) מדגישים שהגוף החדש יותאם באופן מושלם לייעודנו הנצחי. אם עתידנו הוא לשרת את אלוהים בבריאה מושלמת, עלינו לקבל גוף המתאים למציאות זו. הגוף החדש לא יהיה נתון לחטא, למחלה או למוות, אלא ישקף את כבוד אלוהים ויאפשר עבודת אלוהים בשלמות. זוהי התאמה מושלמת בין הייעוד האלוהי לבין הכלי המשרת.
יישום:
תקווה זו מעניקה כוח בהתמודדות עם חולשות, מחלות וסבל. גם כאשר הגוף נחלש והעולם מזכיר לנו את שבריריותנו, אנו זוכרים שזוהי מציאות זמנית בלבד. התקווה לגוף מושלם מעודדת אותנו להתמיד באמונה, לא להתייאש בקשיים, ולהביט קדימה אל ההבטחה האלוהית. - ישוע המשיח הוא הדגם והערובה לגופנו העתידי
שאול מציג הקבלה בין אדם הראשון – שממנו ירשנו גוף ארצי הנתון למוות – לבין המשיח, "האדם האחרון", שממנו אנו יורשים חיים וגוף שמיימי. כשם שנשאנו את צלם האדם הארצי, כך נישא את צלם המשיח השמיימי. תחייתו של ישוע איננה רק הוכחה לכוח האלוהי, אלא גם אבטיפוס ברור למה שעתיד להתרחש במאמינים. הגוף שבו קם המשיח הוא הערובה והדגם לגופנו העתידי – גוף ממשי, אך נעלה ומפואר, המתאים לחיי נצח בנוכחות אלוהים.
יישום:
אמת זו קוראת לנו לחיות כבר עכשיו לאור זהותנו העתידית. אם עתידים אנו לשאת את צלם המשיח, עלינו לשאוף לשקף את דמותו כבר בהווה – באהבה, בקדושה, בענווה ובציות לרצון אלוהים. התקווה להידמות לו בעתיד מניעה אותנו להידמות לו כבר היום.