הראשונה לקורינתיים פרק ז 10-16.
כותרת: כללים אלוהיים לנישואין, גירושין ונישואין מחדש
פרקים ז–יא באיגרת הראשונה לקורינתיים מתמקדים במענה לשאלות שהציגו בני הקהילה בנוגע לדרך החיים הראויה למאמין בישוע. אחת מאותן שאלות נגעה לנישואין ולגירושין. פרק ז עוסק בהרחבה בנושא הרווקות, הנישואין והגירושין.
בפסוקים 1–9 מפרט שאול השליח, בין היתר, את מעלותיה של הרווקות הטהורה. רווקות זו היא מתנה אישית מהאדון, זכות נדירה שלא רבים זוכים לה. הרווק או הרווקה, שאינם כבולים במחויבויות כלפי בן או בת זוג וילדים, פנויים יותר לשירות האדון ישוע ומסוגלים להקדיש את חייהם לקידום מלכותו.
במצב זה הם מקיימים את מצוות "פרו ורבו" בדרך רוחנית – באמצעות הפצת הבשורה ו"הולדת" תלמידים חדשים לישוע. למעשה, רווקות טהורה משקפת את אופי חייהם העתידיים של כל הנושעים בעידן הנצחי; לכן אין בה כל פסול או בושה.
שאול השליח אינו מלמד חלילה שנישואין הם דבר פסול, אלא מבקש להדגיש כי גם ברווקות טהורה אין כל דופי. זוהי מתנה אלוהית, נכס ויתרון ייחודי לאלו שקיבלו אותה מידי אלוהים, ולו רק לפרק זמן שאלוהים בחר עבורם.
בפסוקים 10-16 שאול השליח מתמקד בנשואים ומלמד אודות חשיבות שלמות ברית הנישואין.
הבה נקרא מאיגרת הראשונה של שאול השליח לקהילה בקורינתי פרק ז' פסוקים 10-16:
10 וְעַל הַנְּשׂוּאִים אֲנִי מְצַוֶּה, וְלֹא אֲנִי כִּי אִם הָאָדוֹן, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ – 11 אַךְ אִם נִפְרְדָה, שֶׁתִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה אוֹ תִּתְפַּיֵּס עִם בַּעְלָהּ — וְאַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. 12 אֶל הַשְּׁאָר אֲנִי אוֹמֵר, וְלֹא הָאָדוֹן: אִם לְאִישׁ מַאֲמִין יֵשׁ אִשָּׁה בִּלְתִּי מַאֲמִינָה וְהִיא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַל יַעֲזֹב אוֹתָהּ. 13 וְאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל בִּלְתִּי מַאֲמִין וְהוּא חָפֵץ לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ, אַל תַּעֲזֹב הִיא אוֹתוֹ, 14 כִּי הַבַּעַל שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה שֶׁאֵינֶנָּה מַאֲמִינָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּבַעְלָהּ; אִם לֹא כֵן, בְּנֵיכֶם טְמֵאִים, וְאִלּוּ עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵם. 15 אֲבָל אִם זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין נִפְרָד, שֶׁיִּפָּרֵד לוֹ. גַּם הַמַּאֲמִין גַּם הַמַּאֲמִינָה אֵינָם מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה; הֲרֵי לְשָׁלוֹם קָרָא אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים. 16 כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ, אִשָּׁה, אִם תּוֹשִׁיעִי אֶת בַּעְלֵךְ? אוֹ כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה, הַבַּעַל, אִם תּוֹשִׁיעַ אֶת אִשְׁתְּךָ?
משלימי השיעור:
א. הנחיות לזוגות נשואים נושעים (פ. 10-11)
ב. הנחיות למשיחיים הנשואים ללא נושעים החפצים לשמור על אחדות משפחתם (פ. 12-14)
ג. הנחיות לגירושים ונישואין מחדש המאושרים על ידי אלוהים (פ. 15-16).
א. הנחיות לזוגות נשואים נושעים (פ. 10-11)
10 וְעַל הַנְּשׂוּאִים אֲנִי מְצַוֶּה, וְלֹא אֲנִי כִּי אִם הָאָדוֹן, שֶׁלֹּא תִּפָּרֵד אִשָּׁה מִבַּעְלָהּ – 11 אַךְ אִם נִפְרְדָה, שֶׁתִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה אוֹ תִּתְפַּיֵּס עִם בַּעְלָהּ — וְאַל יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.
בפסוק 10 שאול פונה אל הזוגות הנשואים ששניהם מאמינים, ואומר להם – אל תיפרדו! לא הבעל מאשתו ולא האישה מבעלה. המילה 'להיפרד' ששאול השליח משתמש בא הייתה המילה הרשמית לציין גירושין בתקופה המדוברת (5563 strong concordance).
שאול מבהיר שהציווי לנושעים לשמור על ברית הנישואין אינו נובע מחוכמתו שלו אלא מדובר בציווי שבא ישירות מהפה של אלוהים. משמע, שימור הנישואין נצטווה על ידי אלוהים כבר בבראשית ב 24, וכל מאמץ לשימור הנישואין מהווה ציות המכבד ומפאר את אלוהים (ראה גם מתי י"ט 5-6, מתי ה 31-32, מלאכי ב 16). הרחבתי על כך בשיעור הראשון בפרק ז.
והנה, מתברר שגם בין זוגות מאמינים קיימים משברים זוגיים, ולעיתים גירושין הופכים לנושא ממשי גם בקרב משפחות משיחיות. לכן, לפני שבוחרים בדרך של חטא על כל השלכותיה, חשוב להכיר את הכלים שאלוהים מעניק לזוג נושע — כלים שיכולים לסייע להם להתגבר על המשבר ולשקם את נישואיהם.
- ייעוץ מקצועי על ידי יועצים למקרא נושעים ובוגרים באמונה. היעוץ אפשרי ונגיש גם על ידי זוגות נשואים בקהילה. אדרבא, דווקא בעת משבר נישואין הקהילה יכולה להראות את אהבתה בגישור והדרכה לאור דבר אלוהים. במידה והזוג אכן מאמין ומקבל את דבר אלוהים כסמכות ללא תנאי, השלום ביניהם יוחזר על כנו ואלוהים יקבל כבוד. זוג שכזה יודע שאלוהים יכול לשקם כל דבר. אך הבעיה איננה עם אלוהים. הוא יכול לפתור כל דבר. הבעיה היא עם גודל אמונתנו ומידת ביטחוננו בו.
- פרידה מוסכמת ומוגבלת בזמן (קצר). ראה ז' 5.
אחד מהכלים לפתרון בעיות בנישואין זה פרידה מוסכמת ומוגבלת בזמן המקובל על בני הזוג. ניתן להיפרד לזמן קצר וזאת למטרת תפילה, חקר הנפש, לימוד וייעוץ עם מאמינים בוגרים באמונה. - משמעת קהילתית על פי מתי י"ח 15-20:
לעיתים, אחד מבני הזוג למרות טענתו להיות נושע, מתעקש ללא סיבה מוצדקת להתגרש. ישנם מצבים בהם אחד מבני הזוג פועל בדרך המסכנת את חיי בן או בת הזוג או את כלל בני המשפחה בשל התמכרות או אלימות, ואינו מוכן לחזור בתשובה. במצב שכזה על הקהילה לפעול עימו על פי הכתוב בבשורת מתי י"ח 15-18 (משמעת קהילתית).
במקרים רבים, בן הזוג מבין את גודל האירוע ומסכים לחזור בתשובה או לקבל טיפול.
במידה ובן הזוג יתמיד בעוונו ועיקשותו לאורך זמן, הוא יוכיח קבל עם ועדה כי אינו נושע ובמצב שכזה תתייחס אליו הקהילה כאל חסר אמונה שממנו ניתן להתגרש.
אני מציין את העיקרון הכללי שבפועל דורש זמן רב. ראוי לציין שבכל מקרה אין לקבוע מסקנות פזיזות וחפוזות אלא לפעול בסבלנות ולאורך זמן.
חשיבות ברית הנישואין מתבטאת במשפט הבא שאומר שאול בפסוק 10: אִם נִפְרְדָה, שֶׁתִּשָּׁאֵר פְּנוּיָה אוֹ תִּתְפַּיֵּס עִם בַּעְלָהּ.
זאת אומרת, שגם אם הגירושים מוצדקים, הצעד העדיף בעיני אלוהים זה שבן הזוג הננטש יישאר פנוי או יפעל להתפייסות. האזהרה גם עומדת על ראשו של היוזם את הגירושין. אם יינשא לאדם אחר הרי שהוא יואשם בעיני אלוהים בחטא הניאוף ועל כך ייתן דין לפני אלוהים.
להזכירנו, כתבי הקודש מציינים מצב בו הגירושין אפשריים וגם נישואין מחדש, אלא עדיף בעיני אלוהים שהגרוש\גרושה יישארו פנויים ויפעלו להתפייסות.
בכל אופן, דבריו של שאול מלמדים אותנו שאין הצדקה לגירושין בין בני זוג מאמינים.
בשלב זה, ולפני שנמשיך לתאר מצבים אחרים, ראוי לציין בקיצור נמרץ מה עלינו לעשות, כדי להבטיח נישואין ללא חרטה.
מכיוון שאלוהים רואה את קשר הנישואין כדבר מחייב לכל החיים, ראוי שכל גבר ואישה יפעלו על פי הנחיות אלוהים בכתבי הקודש לפני שיינשאו.
- שני בני הזוג חייבים להיות מאמינים בישוע (קור"ב ו' 14-18), ומתחברים בקביעות בקהילה משיחית מקומית.
- מומלץ עד חייב להיות יחס אהבה ומשיכה בין השניים 😊.
- בילוי זמן ארוך מספיק (היה נהוג תקופה של כמעט שנה) שבמהלכו הזוג המיועד לנישואין יבלה בשיחות, לימוד דבר אלוהים ותפילה. אני ממליץ להגיע למצב של וויכוח וחוסר הסכמה על נושא כלשהו וזאת כדי לבחון את התנהגות בן הזוג בעת מחלוקת ודרכם לפתרון בעיות.
- לבלות במקום ציבורי ולא במקומות או מצבים העלולים לגרום לנפילה בחטא. ז"א להימנע ממגע מיני מוחלט לפני הנישואין.
- יעוץ נישואין במסגרת הקהילה. ללמוד נושאים עיקריים בנוגע לשותפות ונישואין מפי זוגות בוגרים באמונה.
- תפילה, תפילה ועוד תפילה. כשבוטחים באדם מקבלים מה שאדם מסוגל לעשות. כשסומכים על ארגונים, מקבלים מה שארגונים מסוגלים לעשות. כשנשענים על תפילה, מקבלים מה שאלוהים יכול לעשות. הנישואים הם מבחן יום יומי שבו אנו מתמודדים עם החטא ושאר לחצים. עלינו להישען באמונה על אלוהים ודברו וביחד לתמוך אחד בשני כזוג מאוחד.
- ולאחר הנישואין, להמשיך ולתחזק את הגדילה הרוחנית בכל יום ב:
- ללמוד ביחד,
- להתפלל ביחד, – זיכרו, אלו שמתפללים ביחד נשארים ביחד.
- לעודד זה את זו לציות אוהב ומלא אמונה ובטחון באלוהים.
- לוודא התחברות קהילתית בריאה.
ב. הנחיות למשיחיים הנשואים ללא נושע החפץ לשמור על אחדות הנישואין (פ. 12-14)
12 אֶל הַשְּׁאָר אֲנִי אוֹמֵר, וְלֹא הָאָדוֹן: אִם לְאִישׁ מַאֲמִין יֵשׁ אִשָּׁה בִּלְתִּי מַאֲמִינָה וְהִיא רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר אִתּוֹ, אַל יַעֲזֹב אוֹתָהּ. 13 וְאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּעַל בִּלְתִּי מַאֲמִין וְהוּא חָפֵץ לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ, אַל תַּעֲזֹב הִיא אוֹתוֹ, 14 כִּי הַבַּעַל שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין מְקֻדָּשׁ בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָאִשָּׁה שֶׁאֵינֶנָּה מַאֲמִינָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּבַעְלָהּ; אִם לֹא כֵן, בְּנֵיכֶם טְמֵאִים, וְאִלּוּ עַתָּה קְדוֹשִׁים הֵם.
שאול השליח ממשיך בפסוק 12 בהדרכתו והפעם הוא מדבר אל 'השאר'.
מי הם 'השאר' ששאול מתייחס אליהם?
בפסוק 8 שאול השליח התייחס לפנויים והאלמנות. בפסוק 10 לזוגות הנשואים המאמינים בישוע. לאור זאת, המילה 'השאר' מתייחסת לזוגות מעורבים, כאלו שרק אחד מבני הזוג הוא מאמין.
איך יתכן מצב שבו רק אחד מבני הזוג הוא מאמין? הרי אלוהים אוסר על המאמין להינשא לאחד שאינו מאמין (שניה לקורינתים ו' 14-18).
במאה הראשונה כאשר הבשורה הגיעה לעמים רבים באימפריה הרומית, רבו המקרים בהם אדם נשוי שמע את הבשורה והאמין בישוע. מן הסתם לא תמיד אישתו ובני משפחתו התעניינו בבשורה או קיבלו את אמיתותה. כך קרה שזוגות נשואים רבים היו מעורבים. מצבים דומים קיימים גם בימינו.
שאול מדריך את אלו הנמצאים במצב הזה כיצד להתנהג.
שאול מציין שאת ההדרכה לזוגות המעורבים הוא לא שמע ישירות מפיו של ישוע המשיח אלא לאור הבנתו ודעתו.
האם עלינו לקבל את דעתו של שאול השליח כאילו הייתה מצוותו של המשיח? כן!
- שאול הוסמך כשליח על ידי ישוע המשיח וכשכזה הוא בעל יכולות על טבעיות – מע"ש ט; כ"ב; קור"ב י"ב 12; אל העברים ב' 1-4, אל האפסים ב' 20.
- פטרוס השליח אמר על שאול כי יש בו חכמה שעלינו לשמוע לה (שניה לפטרוס ג' 14-18). כמו כן פטרוס שמע לביקורתו של שאול השליח כשהיה בגלטיה. אם פטרוס השליח ושאר השליחים קיבלו את סמכותו של שאול, עלינו ללמוד מהם ולעשות כמוהם. כמו כן, במע"ש כ' לןקס מוכיח את סמכותו של שאול כשמכותו של אליהו הנביא באנלוגיה בעקבות ההקמה לתחייה של אבטיכוס ובן האלמנה במלכים א פרק י"ז.
- שאול הוסיף ואמר בפסוק 40: "…וחושבני שגם בי רוח אלוהים…" כדי לציין שדבריו אינם באים ממחשבה הזויה אלא מתוך הבנת דבר אלוהים השלם.
שאול אומר במילים פשוטות אל הזוגות המעורבים: אם בן הזוג שאינו מאמין רוצה להישאר נשוי למאמין, על המאמין להישאר נאמן לנישואין ולא לדרוש חס וחלילה להתגרש מבן הזו הלא נושע.
גם שמעון פטרוס הדריך על פי אותו עקרון באיגרת הראשונה לפטרוס ג' 1-7.
"כן גם אתן, הנשים, הכנענה לבעליכן. וכך, אם יש שאינם מצייתים לדבר, יקנה ליבם לא על ידי דיבור אלא על ידי התנהגות הנשים, בראותם את התנהגותכן הטהורה המלווה ביראה. ופארכן אל יהא פאר חיצוני של מחלפות שיער ועדי זהב ובגדים, אלא האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים. כך התקשטו בעבר גם הנשים הקדושות והמיחלות לאלוהים, בהכנען לבעליהן. כשרה אשר שמעה בקול אברהם וקראה לו אדון. ואתן נהייתן בנות לה, אם אתן עושות את הטוב ואינכן פוחדות פחד. וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם."
התנהגותו הטובה של בן הזוג המאמין מהווה עדות שדרכה בן הזוג שאינו מאמין יכול להכיר את המשיח. בן הזוג הנושע מהווה שגריר המשיח ואיגרת כתובה של המשיח עבור בני ביתו (קור"ב ג 1-3, ה 20).
שאול השליח עוד אומר, מכיוון שרוח הקודש שוכן במאמין, פועל בו, מלמד אותו ומברך אותו, יוצא מכך שבן הזוג שאינו מאמין יוצא נשכר מהברכה שבאה על המאמין ומקדושתו בעיני אלוהים.
לדוגמא: אדם המהגר לארץ עשירה עתיד ליהנות מעושרה ומברכתה של אותה ארץ גם אם הוא אינו נאמן לאותה ארץ.
קדושתו של בן הזוג המאמין מהווה מטריה של ברכה וקדושה לשאר בני משפחתו.
במילה קדושה אני מתכוון למיוחדות, נפרדות לפועל אלוהים. התמסרות לחיים על פי האמת, צדק, מוסר וקדושה שאלוהים מכתיב בדברו.
ג. הנחיות לגירושים ונישואין מחדש המאושרים על ידי אלוהים (פ. 15-16).
אך מה על המאמין לעשות כאשר בן הזוג שאינו מאמין מחליט ודורש בתוקף להתגרש? על כך שאול עונה בפסוקים 15-16.
- "…אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שייפרד לו. גם המאמין וגם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.
- כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?".
שאול השליח מלמד שאם בן זוג שאינו מאמין מתעקש להתגרש, על המאמין לאפשר לו ללכת. שימו לב ששאול אינו מנחה את המאמין להילחם כדי לשמור על שלמות הנישואין במקרה שכזה.
אין הדבר מציין שעל המאמין לעודד את הפירוד, חס וחלילה. על המאמין מוטלת האחריות לפעול למען שלמות התא המשפחתי. אך אם הצד שאינו מאמין דורש בכל תוקף את הפירוד, כי אז הצד הנושע צריך לאפשר זאת.
אם ננסה לשמור על הנישואין בכוח, נגד רצונו של בן הזוג הלא מאמין, לא נבטיח את ישועתו אלא רק נכתים את עדותנו כילדי המשיח ישוע.
ה' קרא אותנו לשלום (ראה גם אל הרומים י"ב 18).
במקרה של גירושין על בסיס שכזה, בן הזוג המאמין אינו משועבד יותר לזה שהתגרש.
למה הכוונה במילים 'אינו משועבד'?[1]
ז"א, אם בן הזוג שאינו מאמין החליט להתגרש, הרי שהמאמין חופשי ורשאי להמשיך בחייו.
מהן האפשרויות העומדות לפני בן הזוג הגרוש שלא מרצונו?
- רווקות תמידית – שאול מציע להישאר פנויים, כמוהו, מכיוון שהפנויים והפנויות יכולים להתמקד יותר בשירות אלוהים. פסוק 8.
- רווקות זמנית – כל עוד בן הזוג הלא מאמין נשאר רווק ולא נאף, ראוי לחכות ולראות אם הוא יצטער ויחזור בתשובה. בדרך זו ימעטו מעשי הניאוף והזנות.
- להתחתן שוב אך רק עם בן זוג מאמין. ראה פסוק 2.
שימו לב ששאול השליח לא פירט 10 אופציות אלא נגע במספר עקרונות. אני מאמין ששאול נשאר נאמן לעקרון הבסיסי הטוען: זוג נשוי הם בשר אחד שאסור להפרידו. הנישואים הם מחויבות לחיים.
סיכום:
- שמירת ברית הנישואין כמצוות אדון:
שאול השליח מלמד בבירור כי זוגות נושעים אינם רשאים לפרק את נישואיהם. הציווי שלא להיפרד מקורו באלוהים עצמו, ונועד להדגיש את קדושת הברית שנכרתה ביניהם. גם אם מתעוררים קשיים בזוגיות, המענה לכך הוא לא גירושין אלא עבודה רוחנית ואישית הכוללת תפילה, הדרכה קהילתית, ולעיתים פרידה זמנית לצורך התבוננות, ייעוץ ושיקום. המשיחיים נקראים לבנות את נישואיהם על יסודות אמונה, אהבה וציות לדבר אלוהים, ובכך להוות עדות חיה לקדושת הברית שאלוהים ייסד. - עדות בתוך נישואין מעורבים:
במקרים שבהם רק אחד מבני הזוג הוא מאמין, שאול קורא למאמין להישאר בנישואין כל עוד בן הזוג הלא מאמין חפץ בכך. התנהגותו של המאמין עשויה לשמש ככלי בידי אלוהים להשפעה ולישועה. נישואין כאלה מהווים זירה למתן עדות חיה למשיח, ולהפצת ברכה רוחנית במשפחה דרך השפעת רוח הקודש על המאמין. לכן, המאמין נקרא לנהוג בענווה, באהבה ובכבוד כלפי בן הזוג הלא מאמין, מתוך תקווה שישועת אלוהים תבוא גם אליו. - חירות למאמין כאשר הלא מאמין דורש גירושין:
אם בן הזוג הלא מאמין דורש להיפרד ואינו מוכן להישאר בנישואין, המאמין אינו משועבד עוד לברית הזו. במצב כזה, השליח שאול קובע כי אלוהים קרא את המאמינים לשלום ולא לחיים של כפייה או מריבה תמידית. המאמין רשאי לבחור בין חיים של רווקות מתוך מסירות לשירות אלוהים, לבין נישואין מחדש — אך רק עם בן זוג מאמין. עיקרון יסוד הוא שהנישואין הם מחויבות לחיים, ועל כן כל החלטה חייבת להתקבל בזהירות, בתפילה ובאור דבר ה’.
[1] 1402 – (strong concordance) עבד, משרת, תחת סמכות. זאת אומרת שהגרוש אינו קשור יותר בשום דרך לבן\בת הזוג.
ראשונה לקורינתיים פרק ז 17-24
כותרת: מושלם זה כפי שאלוהים ברא אותך!
אנו חיים בעידן שבו נדמה כי החברה עושה כל אשר לאל ידה כדי לערער את יסודות החיים כפי שאלוהים קבע וברא אותם.
התהליך מתחיל בפירוק מוסד הנישואין, וממשיך – ואף מואץ – בהריסת יסוד מכריע נוסף: מרידה בקביעת הזהות המינית והייעוד שהוענק לכל אדם על-ידי אלוהים.
בפסוקים 17–24 מעודד השליח שאול את המאמינים בקורינתוס לכבד את הקביעה הריבונית של אלוהים בחייהם:
אם נולדת יהודי והוריך מלו אותך – הייה שלם בזהותך האתנית. אל תנסה למשוך עורלה רק כדי להיראות שונה ממה שאלוהים קבע וברא אותך להיות.
אם נולדת גוי – אל תימול רק כדי להיחשב יהודי (אלא אם כן מדובר בטעמים רפואיים או היגייניים).
ואם אלוהים מצווה עלינו לשמור על זהות שכזו, קל וחומר שציוויו תקף כשמדובר בזהות המינית, המגדרית: גבר יישאר גבר, ואישה תישאר אישה.
כל ניסיון לשנות את מה שאלוהים קבע בריבונותו, או לטעון לזהות מינית שאלוהים לא ברא – הוא מרד גלוי באלוהים, הכרזת מלחמה על בורא שמיים וארץ ועל התכלית שהוא קבע לך ולבריאתו.
נבחן אפוא את הפסוקים בדקדוק, כדי להגיע למסקנות מעשיות הראויות ליישום בחיינו כיום – והחשובה בהן – מושלם זה כפי שאלוהים ברא אותך.
ראשונה לקורינתיים ז 17-24:
17 כָּל אִישׁ יִחְיֶה אֶת חַיָּיו לְפִי מַה שֶּׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן, לְפִי מַצָּבוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָא לוֹ הָאֱלֹהִים. כָּךְ אֲנִי מְצַוֶּה בְּכָל הַקְּהִלּוֹת. 18 אִם נִקְרָא הָאִישׁ בְּעֵת הֱיוֹתוֹ נִמּוֹל, אַל יִמְשֹׁךְ לוֹ עָרְלָה. אִם נִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרֵל, אַל יִמּוֹל. 19 לֹא הַמִּילָה חֲשׁוּבָה, אַף לֹא הָעָרְלָה, אֶלָּא שְׁמִירַת מִצְווֹת הָאֱלֹהִים. 20 יִשָּׁאֵר כָּל אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁבּוֹ נִקְרָא. 21 אִם נִקְרֵאתָ בְּעֵת הֱיוֹתְךָ עֶבֶד, אַל תִּדְאַג. אֲבָל אִם בִּיכָלְתְּךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי, אַדְּרַבָּא, נַצֵּל זֹאת. 22 הֲרֵי עֶבֶד שֶׁנִּקְרָא מִטַּעַם הָאָדוֹן, בֶּן־חוֹרִין הוּא לָאָדוֹן; כֵּן מִי שֶׁנִּקְרָא בִּהְיוֹתוֹ בֶּן־חוֹרִין, עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ. 23 בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם; אַל תִּשְׁתַּעְבְּדוּ לִבְנֵי אָדָם. 24 אַחַי, אִישׁ אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁנִּקְרָא בּוֹ, בּוֹ יַעֲמֹד לִפְנֵי אֱלֹהִים.
משלימי השיעור:
א. אין לשנות את המעמד הארצי שנקבע על-ידי אלוהים (פס' 17–19).
ב. כולנו שווים בערכנו הרוחני כילדיו הנושעים של אלוהים (פס' 20–24).
א. אין לשנות את המעמד הארצי שנקבע על ידי אלוהים (פ. 17-19).
17 כָּל אִישׁ יִחְיֶה אֶת חַיָּיו לְפִי מַה שֶּׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן, לְפִי מַצָּבוֹ כַּאֲשֶׁר קָרָא לוֹ הָאֱלֹהִים. כָּךְ אֲנִי מְצַוֶּה בְּכָל הַקְּהִלּוֹת. 18 אִם נִקְרָא הָאִישׁ בְּעֵת הֱיוֹתוֹ נִמּוֹל, אַל יִמְשֹׁךְ לוֹ עָרְלָה. אִם נִקְרָא כְּשֶׁהוּא עָרֵל, אַל יִמּוֹל. 19 לֹא הַמִּילָה חֲשׁוּבָה, אַף לֹא הָעָרְלָה, אֶלָּא שְׁמִירַת מִצְווֹת הָאֱלֹהִים.
נתחיל ב… מה אלוהים ציווה עלינו לשנות?
אלוהים ציווה עלינו לשנות בני אדם – לבבות ונפשות.
כאשר הוא מושיע אותנו, הוא שולח אותנו אל קצות הארץ כדי להשמיע את בשורת הישועה, למען ישתנה לב השומעים וייוושעו (מתי כ"ח 18–20).
נצטווינו לחיות על פי מופת חייו של ישוע, כפי שהוא מתגלה בכתבי הקודש, כדי שנוכל לומר לאחרים: "התנהגו כמוני" (הראשונה לקורינתים ד' 16, י"א 1).
ההבנה שהשליחות לשנות את לבבות בני האדם בעולם היא משימה אלוהית במהותה – מובילה לכך שאלוהים העניק לנו את רוח הקודש כדי שנוכל למלא את המשימה בהצלחה (מעשי השליחים א' 9).
נקראנו גם להיות כהנים לאלוהים – תפקיד המדגיש את שליחותנו לשנות חיים ולהכריז את דבר אלוהים לעולם (הראשונה לפטרוס ב' 9–10).
כשליחי המשיח, אנו מהווים "איגרת כתובה" של אלוהים, שגרירי המשיח: חיינו, התנהגותנו ודברינו – הם האמצעים שבאמצעותם יכולים בני האדם לראות את האדון ישוע וללמוד על הצורך בכפרת חטאים (השנייה לקורינתים ג' 1–3; ה' 20).
בנוסף, אלוהים ציווה עלינו לשנות את הרגלינו הפסולים וחיי החטא שאפיינו אותנו בעבר – ולחיות כ"זבח חי, קדוש ורצוי לאלוהים", כבריאה חדשה (אפסים ד' 17–32; אל הרומים י"ב 1–2; קור"ב ה 17).
בוודאי שאין אלוהים חפץ שנוסיף לחיות כחוטאים לאחר שנושענו.
ובכן, מה אלוהים אוסר עלינו לשנות?
בעוד שנצטווינו לשנות בני אדם ברחבי העולם, אלוהים מזהיר אותנו מפני שינויים המהווים מרידה נגד קביעתו הריבונית לחיינו.
אם נושעת בהיותך יהודי – אין כל צורך לשנות דבר במראך; הישאר נימול.
ואם נקראת לאדון בהיותך גוי ערל – אין כל צורך שתימול.
מדוע?
א. כי אלוהים אינו טועה – יש לו תכנית וייעוד מדויקים לכל נברא.
ב. קבלת רצון אלוהים באמונה ובאהבה היא ביטוי לבשלות רוחנית.
ג. נוכל לפאר את אלוהים רק אם נשרת אותו בהתאם למעמד שבו נבראנו ולייעוד שהוא קבע לנו.
ד. המעמד החיצוני, הבשרי והזמני – חסר ערך נצחי. אלוהים קורא לנו להתמקד בערך הקובע: הרוחני.
הבהרה:
אין כל מניעה להימול מטעמים היגייניים, רפואיים וכדומה. הדברים אמורים אך ורק במילה שנעשית ככלי לשינוי זהות או מעמד, בניגוד למה שאלוהים קבע בריבונותו.
מה היה חטאם של הקורינתיים? ומה העיד על חוסר בגרותם הרוחנית?
חטאם של הקורינתיים התבטא בכך שהעניקו חשיבות לחזות החיצונית במקום לעומק הרוחני.
הם שפטו את האדם לפי מראהו: עני נחשב בעיניהם כחסר חכמה וכטועה, ואילו עשיר או בעל חזות מכובדת נחשב לחכם ולצודק.
הם סברו כי אלוהים מעריך את האדם על פי המדדים שלהם ולא על פי זהותו המשיחית, הרוחנית.
אך האמת היא שבמשיח ישוע אין כל הבדל בין יהודי לגוי (גלטים ג' 26–29).
אלוהים אינו בוחן אותנו על פי מוצאנו האתני, אלא רק על פי זהותנו בו – בזהות המשיחית.
אם אנו מכוסים בצדקת המשיח, הרי שאנו נחשבים בריאה חדשה (השנייה לקורינתים ה' 17), ילדים טהורים של אלוהים, ובעלי הזכות לקרוא לו: "אבא, אבינו" (השנייה לקורינתים ה' 21; אל הרומים ח' 15).
התנאי היחיד לישועה הוא אמונה בישוע – לא זהות אתנית, ארצית כלשהי. ואמונה כנה מתבטאת בציות לדבר ה' (ישעיה ס"ו 2; יעקב ב 18-19, 26).
יש הסבורים כי כאשר שאול מדבר על "משיכת עורלה", כוונתו מטאפורית – אך אין זה נכון.
המונח "משיכת עורלה" (ἐπισπασμός – אפיספסמוס) מתאר תופעה ממשית שהייתה מוכרת היטב בקרב יהודים חילוניים אשר אימצו את התרבות ההלניסטית כבר במאה השנייה לפני הספירה.
תופעה זו נבעה מהרצון העז להשתלב בתרבות היוונית, שבה העירום – בעיקר בגימנסיונים ובתחרויות ספורט – נחשב לנורמה מקובלת.
מאחר שברית המילה סימלה באופן גלוי את הזהות היהודית, והיא נתפסה בעיני היוונים כבלתי אסתטית ולעיתים אף מגוחכת, בחרו יהודים מסוימים לנסות ולטשטש את סימני המילה באמצעות משיכת עורלה – כדי להסתיר את יהדותם ולהיטמע בתרבות הסובבת.[1]
השלכות לחיינו כיום:
א. בנוגע למתגיירים:
לצערנו, גם בימינו ישנם מאמינים בישוע הסבורים שעליהם להימול ולהתגייר כדי להיחשב כתלמידים אמיתיים של המשיח. לטענתם, הרי גם ישוע עצמו נימול בהיותו בן שמונה ימים.
אכן, כאשר נולד המשיח ישוע ממרים הבתולה, הוא היה מחויב לחיות על פי כל מצוות התורה החלות על זכר יהודי (לוקס ב' 21–28).
אך יש לזכור: רק לאחר מותו המכפר של האדון ישוע – מותו שהביא לידי שלמות את דרישת התורה – נכנסה לתוקף הברית החדשה.
מאותו רגע, אין עוד חובה למול כתנאי לברית עם אלוהים (ראה גלטים ג' 23–25; ה' 1–2). לכן, ברית המילה כיום היא עניין של רשות, חירות – אך איננה חובה למאמין בישוע.
מן הסתם, ברית המילה היא מעשה נבון בקרב מאמינים יהודים החיים בישראל או פועלים בקרב יהודים – אך חשוב להבהיר: זוהי חירות, לא חובה (אל הגלטים ג-ה).
ראיה לכך ניתן למצוא במעשיו של שאול השליח: הוא מל את טימותיאוס, שהיה בן לאם יהודייה ולאב יווני, כדי לא לחסום את הדלתות בפני הבשורה (מעשי השליחים ט"ז 1–3). לעומת זאת, את טיטוס – שהיה גוי – לא מל, וזאת כדי לא להוות מכשול לבשורה (אל הגלטים ב').
לו היה שאול מוכן למול את טיטוס, היה בכך משום כניעה ללימוד השקר שהפיצו מורי השקר – אלו שדרשו מהמאמינים הגויים לקיים את חוקי התורה כתנאי לישועה, ובכך הפיצו בשורה אחרת (אל הגלטים א 6-9).
ישנם מאמינים גויים בישוע, אשר בכל מאודם שואפים להיחשב כיהודים. לשם כך הם עוברים ברית מילה ותהליך גיור פורמלי.
תהליך כזה – בין אם יכירו בכך ובין אם לא – מובן בעיני הרבנים כהתכחשות לישוע וכקבלה באמונה של הדת הרבנית.
התנהלות שכזו היא טעות חמורה, המפרה את תורת המשיח ומעידה על חוסר בגרות רוחנית. זו פעולה שמטילה דופי ועלולה למנוע מאותו אדם לשרת בתחומים מסוימים בקהילה.
זהו חטא שעלינו להוקיע – לא לאמץ בשום אופן ובשום מחיר.
הזהות היחידה הקובעת היא הזהות שבישוע, גם אם משמעות הדבר היא רדיפה או ויתור על שאיפות בשריות. הרי נאמר במפורש: "וכל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע – יירדפו" (השנייה לטימותיאוס ג' 12).
ב. בנוגע לשינוי מגדרי:
אחים ואחיות אהובים,
מכיוון שאלוהים אוסר עלינו להוסיף או להסיר עורלה – כדי שנשמור על הזהות שבה ברא אותנו בריבונותו – קל וחומר (על אחת כמה וכמה) שאין הוא מאשר שינוי מגדרי, ז"א מיני.
אני מודע לכך שמדובר בנושא רגיש. אך חובתו של מורה אמת היא ללמד את האמת של כתבי הקודש – גם כאשר היא אינה תואמת את רוח התקופה.
אלוהים אינו מאשר שינוי מיני, מגדרי. נקודה.
כל ניסיון לשנות את המין שאלוהים העניק לאדם מלידה – הוא מרד נגד אלוהים. זו הצהרה שהחלטתו הריבונית של אלוהים שגויה, והחלטתי ראויה יותר.
וכעת, כצפוי, עולות שאלות כגון:
“נולדתי כגבר, אך מאז שאני זוכר את עצמי אני מרגיש אישה" (או להפך);
“נולדתי כנקבה, אך סבלתי בכל יום עד שעברתי ניתוח לשינוי מיני — כעת אני מרגיש שלם עם עצמי.”
"רק עם בן או בת מאותו מין אני מרגיש/ה סיפוק מלא"
אחים ואחיות אהובים,
אינני מתכוון להתווכח עם רגשותיהם של בני אדם. רגשות הם דבר ממשי, אך תפקידי כמורה נאמן לכתבי הקודש הוא ללמד את האמת – לא על פי רגש, אלא על פי דבר אלוהים.
לאור העובדות הבאות אני מסיק את המסקנה:
- אלוהים אינו טועה בקביעת מינו של אדם.
בריבונותו המושלמת, אלוהים ברא כל אדם — גבר או אישה — על פי רצונו, והכריע הן את זהותו והן את ייעודו. - אלוהים מצפה מכל אדם להיכנע לרצונו, משום שהוא הבורא, ולו ניתנה כל הסמכות לקבוע את ייעוד האדם (ישעיה מ"ה 9–10, ס"ו 2).
- אם אדם מרגיש שונה מהמגדר שבו נולד, עליו להתפלל ולבקש מאלוהים חסד, כוח ואמונה — כדי להשלים עם רצון אלוהים בחייו (תהילים ל"ז 3–5; הראשונה לקורינתים י' 13).
- הנתונים בפועל מראים כי שיעור ההתאבדות בקרב אלו שעברו ניתוחים לשינוי מגדרי גבוה משמעותית בהשוואה לאלו שלא עברו ניתוח כזה — גם לאחר קבלת תמיכה וטיפולים פסיכולוגיים. [2]
הערה: בנוגע למקרה רפואי בו אישה נולדה עם אבר מין גברי[3] (לא מפותח, וברור שמדובר במקרה לא טבעי), להבנתי היא חופשיה להסיר את אבר המין הגברי ולהמשיך את חייה כאישה כפי שניהלה את חייה עד לאותו ניתוח.
- החברה הכללית נוטה לעודד ולחזק את אלו המבקשים לבצע שינוי מגדרי, אך התמיכה הזו לרוב מגיעה מאנשים הדוחים את קיומו של אלוהים ואת סמכות כתבי הקודש.
רבים מהם דוגלים באמונה שהאדם חי כדי לממש את עצמו – ולא כדי למלא את הייעוד שהבורא קבע לו.
אך לפי כתבי הקודש, חיינו שייכים לאלוהים:
"…וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם" (אל הפיליפים ב' 12–13)
"עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי, וְלֹא עוֹד אֲנִי הַחַי…" (אל הגלטים ב' 19–20)
– "אוֹ אִינְכֶם יוֹדְעִים… שֶׁנִּטְבַלְנוּ לְמוֹתוֹ…" (אל הרומים ו' 3)
– "הִקְרִיבוּ אֶת גּוּפְכֶם זֶבַח חַי… וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה…" (אל הרומים י"ב 1–2)
אהובים, עלינו ללמד אמת גם כשאינה נוחה.
אהבה אמיתית אינה מסתירה את דבר אלוהים – אלא מדברת את האמת באהבה (אפסים ד' 15).
אם יש ביננו אדם המתמודד עם הקשיים הללו, אנא המשך להתפלל ולבקש עזרה מאלוהים לעמוד נגד הפיתוי להיכנע לרגשות החטא. אנא אל תתבייש או תתביישי לבקש עזרה.
אם כן, מה עומד לפני אדם שעבר ניתוח לשינוי מגדרי – ולאחר מכן נושע?
- חזרה בתשובה כנה – אישית לפני אלוהים ולפני הקהילה.
השלב הראשון הוא חזרה בתשובה אמיתית, הכוללת וידוי על חטא לפני אלוהים ועמידה בענווה בפני הקהילה.
מטרת המעמד הקהילתי אינה לבייש, אלא תיקון, ריפוי והצבת גבולות בריאים: כדי שהקהילה תעניק תמיכה מלאה, ומתוך וודאות שהחטא מובן ונידון כנדרש.
אם קיימת אפשרות רפואית לבצע ניתוח מתקן, הרי שזהו הצעד הראוי והמועדף – כחלק מהרצון להחזיר את האדם למה שאלוהים קבע מראש. - במקרים שבהם אין אפשרות לשוב למצב הפיזי המקורי,
האדם נקרא לחיות בענווה, בהבנה ובסבלנות, מתוך קבלה של המציאות החדשה – כמי שנושא כעת גם את תוצאות חטאיו לשעבר.
בתוך הקהילה:
– היחס אליו יישאר בהתאם למינו הביולוגי כפי שנברא.
אם נולד כגבר – נתייחס אליו כגבר; אם נולדה כאישה – נתייחס אליה כאישה.
חשוב לזכור: כאשר יעמוד אדם לפני אלוהים, הוא יהיה שם על פי המין שאלוהים ברא אותו.
– ייתכנו מגבלות מסוימות בתפקידי שירות, וזאת לא כעונש, חלילה, אלא כהתנהלות אחראית, שמטרתה למזער נזק, להגן על הקהילה ולאפשר לאדם המאמין השתלבות בריאה ומשקמת בתוך גוף המשיח [4]
הקהילה אינה אמורה לנדות או להוקיע, אלא לאהוב, לחבק, ללוות ולכוון — תוך שמירה נאמנה על עקרונות האמת והקדושה שהציב אלוהים בכתבי הקודש.
ב. כולנו שווים בערכנו הרוחני כילדיו הנושעים של אלוהים (פס' 20–24).
20 יִשָּׁאֵר כָּל אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁבּוֹ נִקְרָא. 21 אִם נִקְרֵאתָ בְּעֵת הֱיוֹתְךָ עֶבֶד, אַל תִּדְאַג. אֲבָל אִם בִּיכָלְתְּךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי, אַדְּרַבָּא, נַצֵּל זֹאת. 22 הֲרֵי עֶבֶד שֶׁנִּקְרָא מִטַּעַם הָאָדוֹן, בֶּן־חוֹרִין הוּא לָאָדוֹן; כֵּן מִי שֶׁנִּקְרָא בִּהְיוֹתוֹ בֶּן־חוֹרִין, עֶבֶד הוּא לַמָּשִׁיחַ. 23 בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם; אַל תִּשְׁתַּעְבְּדוּ לִבְנֵי אָדָם. 24 אַחַי, אִישׁ אִישׁ בַּמַּעֲמָד שֶׁנִּקְרָא בּוֹ, בּוֹ יַעֲמֹד לִפְנֵי אֱלֹהִים.
מהיכן נובע הרצון לשינוי?
למעשה, הרצון לשנות זהות אתנית, לאומית או חברתית – נובע מחוסר בגרות רוחנית.
וזה בדיוק מה שאפיין את קהילת קורינתוס: הם לא היו נטועים בעומק זהותם המשיחית, ולכן חיפשו משמעות ואישור במקומות חיצוניים.
כאשר הלב מעוגן באמת בישוע, וכאשר קיימת הכרה אינטימית עמוקה בריבונותו ובאדנותו, לא מחפשים עוד זהות אחרת, ולא מבקשים אישור מן החברה.
המאמין הבשל יודע שהזהות הקובעת היא הזהות שבמשיח – בה אנו מקבלים את האישור הגבוה והעמוק ביותר: להיקרא בנים ובנות לאלוהים.
וזו, ורק זו, הזהות הנצחית שאינה מתערערת.
המאמינים בקורינתוס ביטאו את חוסר בגרותם הרוחנית בכך שהעניקו חשיבות רבה וגורלית לחזות החיצונית – למה שבשרי, זמני ובר חלוף.
כך למשל:
– חלק מהנשואים רצו להפוך לרווקים, מתוך מחשבה שבתור רווקים יוכלו לשרת את אלוהים טוב יותר ובאופן טהור יותר.
– אחרים ראו ברווקות מצב נחות או פסול, ורצו בכל דרך לשנות את מצבם כדי להיחשב בעלי ערך רוחני.
– אחרים, שהיו עבדים, רצו להיחלץ ממעמדם, מתוך תפיסה מוטעית ששירות במעמד של עבד חסר ערך רוחני.
הקהילה בקורינתוס לא הבינה את עומק המשמעות של החופש שבישוע.
בעיניהם, החופש התבטא ביכולת לעשות כרצונם – במקום להבין שחופש אמיתי בישוע משמעו החירות לעשות רק את רצון האדון (ראה גם גלטים ה' 1–2).
שאול מלמד אותם, ואותנו, כי נושעים יכולים לשרת את האדון ולחולל שינוי אמיתי בחיי הסובבים אותם, בכל מצב חברתי או אישי – בין אם הם גברים או נשים, נשואים או רווקים, יהודים או גויים, עבדים או אדונים.
המהפכה שישוע עתיד לחולל בסדר העולמי ובממשלות העולם תתרחש בעת חזרתו.
אבל עד אז, המקום שבו אנו – הנושעים – נקראים לחולל מהפכה, הוא בלב השומעים החיים סביבנו, באמצעות הבשורה והעדות לחסד אלוהים.
הערה:
שאול השליח אינו מציין לרגע שזה נעים וטוב להיות במעמד של עבד. אדרבה, אם לאדם ישנה האפשרות לרכוש את חירותו – שיעשה זאת.
המטרה של שאול בהקשר שלנו היא שכל אדם ובכל מעמד, גם במעמד הנמוך ביותר – עבד או שפחה, יכול לשרת את אלוהים בדרך המפארת את האדון.
דוגמא:
באיגרת אל האפסים ו 5-8 שאול השליח פונה ישירות לעבדים ומבהיר להם שהתנהגות משיחית גם כעבד, משרתת את האדון ומוכיחה את אמיתות הבשורה לאדוניהם.
גם כעבד, עשה את עבודתך ומשימותיך כזבח לאדון ועל כך האדון יגמול לך (אל הקולוסים ג 23). אדרבה, לעבדים נפתחה דלת להביא את הבשורה לקובעי המדיניות, וכאשר אלו ייוושעו, יתברך מכך אותו עבד שכעת יהיה לאדונו כאח, וגם כלל בני העם.
באיגרת של שאול לפילמון, שאול מעודד את אוניסימוס (משמעות שמו – תועלת) לחזור לאדונו, למצבו הקודם לפני שברח ממנו, ולהמשיך לשרתו כעבד. שאול לא מעודד אנשים להיות עבדים אלא ללמדנו שבכל סטטוס חברתי ניתן לשרת את האדון ישוע.
האיגרות מרבות לציין את מעמד העבד מכיוון שבעת המדוברת, חלק נכבד מאוכלוסיית האימפריה הרומית היו עבדים.[5]
ראוי לציין שעבדים משיחיים רבים השיגו חירות ונוחות בזכות עדותם המשיחית, הרבה יותר מכאלו שרכשו את חירותם בכסף או דרכים אחרות. אכן, עדות משיחית מבטיחה את מעורבות כוח רוח הקודש בחיי הנושע המשרת באהבה והקרבה.[6]
– ראו איזו מהפכה עשתה נערה צעירה, שבוית מלחמה במעמד של שפחה בארץ אויב (מלכים-ב פרק ה). כל שהיא עשתה זה להודיע את ריבונות אלוהים למעסיקה שהיה שר צבא ארם. ריפויו של נעמן על ידי הנביא אלישע חסך שפיכת דם יהודי רב ומיותר.
– שמואל כנער, שרת את עלי הכוהן הגדול בעוד שני בניו הבוגרים של עלי ביזו את אלוהים והיכלו (שמואל-א א-ג)
– ילד עם שני דגים וחמש כיכרות לחם שרת את האדון ישוע כדי לחולל את אחד הניסים הנפלאים (יוחנן ו 1-15)
לסיכום דבריו שאול רוצה להבהיר בפסוקים 23-24: אומנם לא כל בני האדם עבדים לאדונים ארציים, הרי שכל הנושעים הם עבדי המשיח שנפדו מעבדות לחטא במחיר דמו הקדוש והטהור של האדון ישוע (פטר"א א 19).
לפיכך, אל לנו להתרברב במעמד חברתי ארצי זמני, אלא לשאוף לשרת את האדון ישוע כעבדים נאמנים למען שמו.
כל שינוי ארצי הינו חסר ערך, מכיוון שכל אחד מאיתנו יעמוד לפני האדון במשפט כס המשיח ישוע על פי מעמדו המקורי.
סיכום:
- כבד את זהותך ומעמדך כפי שנקבעו בריבונות אלוהים
אל תנסה לשנות את מי שאתה כדי לזכות בהכרה או במעמד אחר – אלא למד לחיות בשלום עם מה שאלוהים קבע לך.
שאל את עצמך: האם יש תחום בחיי שבו איני מקבל את מה שאלוהים העניק לי? התפלל להתמסרות מחודשת לרצונו של אלוהים. זכור: מושלם, זה כפי שאלוהים ברא אותך!
- שים את זהותך המשיחית מעל כל זהות אחרת
הזהות שלך כילד לאלוהים היא היחידה שקובעת לנצח. לא מין, לא מוצא, לא מעמד חברתי, ולא לאום.
בחר להפסיק להגדיר את עצמך על פי הקטגוריות של העולם. חזק בליבך את הזהות שקיבלת בישוע – בריאה חדשה, שגריר, כהן, בן לאל חי.
- שאל את עצמך: איפה אני נקרא לשרת את האדון – דווקא כפי שאני?
גם במעמד הנתפס כנחות – עבד, שפחה, או חסר השפעה – אפשר לשרת את האדון ולעשות מהפכה בלבבות.
זהה את המעגל שבו הציב אותך אלוהים (משפחה, קהילה, עבודה, צבא) – וחשוב כיצד תוכל להפוך לשליח משיחי פעיל דווקא שם. קבלת ריבונות אלוהים בחיי ומגדרי, היא ביטוי לבגרות משיחית שמפארת את האדון.
האם אתה משרת את האדון כפי שברא אותך ובשלמות?
[1] ספר מקבים א' א:י"א–ט"ו
"בימים ההם יצאו אנשים בני בליעל מישראל, ויפצירו רבים לאמור: נלך ונכרות ברית עם הגויים אשר סביבנו… ויבנו להם בית־משחק בירושלים כמשפט הגויים. ויעשו להם ערלה, ויעזבו את הברית הקדושה, ויתחברו אל הגויים, ויימכרו לעשות רע."
("ויעשו להם ערלה" = משיכת ערלה, פעולה כירורגית כדי להסתיר את סימן המילה ולהיראות כגויים.)
גם יוסף בן מתתיהו מזכיר את התופעה ב"קדמוניות היהודים" (Antiquities, XII, 241) כשהוא מתאר את המתייוונים:
“They made themselves foreskins, and abandoned the holy covenant, and allied themselves with the Gentiles.”
[2] נתונים עיקריים (הנתונים הושגו דרך AI.)
- מחקר מבוסס מאגר TriNetX בארה״ב מצא כי בקרב אנשים שעברו ניתוח לשינוי מגדר, שיעור ניסיונות ההתאבדות הוא כ‑3.5%, לעומת כ‑0.3% בקרב מי שלא עברו ניתוח — פי כ‑12 יותר סיכון (pmc.ncbi.nlm.nih.gov).
- כאשר משווים עם קבוצת ביקורת שעברה ניתוחים כמו וסקטומיה או קשירת חצוצרות, נמצא שיעור של כ‑3.5% לעומת כ‑0.74% — לאחר שמותאם גיל ואתני, הסיכון נשמר בכ‑4.7‑פי גבוה יותר .
- יחד עם זאת, סך אירועי התאבדות או פגיעה עצמית (self‑harm) נמדדו בכ‑4.5% בקרב מי שעבר ניתוח, לעומת כ‑0.5% בקבוצה שלא עברה — סיכון של פי כ‑9.9 (pmc.ncbi.nlm.nih.gov).
מסקנות וטקסט להבהרה
- אחוז ניסיונות ההתאבדות: בקרב אנשים שעברו ניתוח לשינוי מגדר, עומד על ~3.5%
- שיעור התאבדות הכולל או פגיעה עצמית: כ‑4.5%
- עם קבוצת ביקורת דומה לאחר התאמות: כ‑0.74% לניסיונות התאבדות
- יחס הסיכון לעומת מי שלא עבר ניתוח: פי 4–12 יותר, בהתאם להקשר והשוואה
פרשנות והקשר רחב יותר
- הנתונים הללו משקפים סיכון משמעותי מראש שכן בקרב אוכלוסיות טרנסג'נדר באופן כללי (לאו דווקא לאחר ניתוח), שיעור ניסיונות ההתאבדות גבוה בהרבה — לעיתים כ‑30–40% וחלק מהמחקרים מדווחים על שיעורי התנסות בהתאבדות במהלך החיים עד 41% .
- יש גם מחקרים אחרים, דוגמת מחקר ב־2021 שפורסם ב־JAMA Surgery, שמצא כי בקבוצה של טרנסג'נדרים שביצעו ניתוח – יש שיפור משמעותי בבריאות הנפש, כולל ירידה של כ‑44% ברעיון התאבדות בשנה האחרונה לעומת מי שרצו ניתוח אך עדיין לא ביצעו אותו .
סיכום מסודר
| שיעור נדגם בקרב מי שעבר ניתוח | |
| ניסיונות התאבדות | ~ 3.5% |
| התאבדות או פגיעה עצמית (self‑harm) | ~ 4.5% |
| קבוצת ביקורת (אחרי התאמות) | ~ 0.5–0.74% |
- הנתונים מצביעים על כך שאנשים שעברו ניתוח לשינוי מגדר נמצאים בסיכון גבוה יותר לניסיונות התאבדות בהשוואה לאוכלוסייה הטרנסג'נדרית שלא עברה ניתוח וכן להנורמטיבית.
[3] אינטרסקס. כאשר נקבה (עם כרומוזומים 46,XX ושחלות) נולדת עם איברי מין חיצוניים בעלי מראה גברי חלקי. המונח הרפואי הוא הפרעה בהתפתחות המין disorder of sex development (DSD) . שכיחות: מתוך כלל המקרים של אינטרסקס, ההופעה של נקבה עם איבר מין זכרי לא מפותח היא נדירה יחסית – ההערכות הן בסביבות 1 ל-20,000 עד 1 ל-50,000 לידות (כלומר בערך 20–50 מקרים למיליון לידות חי).
[4] לדוגמא: לא כל בני הקהילה יסכימו שגבר לשעבר ישרת כמדריכת בנות, או ישתמש בשירותי הנשים והמקלחות עמהן. וכנ"ל לגבי אישה שעברה שינוי מגדרי לגבר. רוב בני הקהילה לא יסכימו ש"הגבר" הזה יהיה מדריך הבנים שלהם או ישתמש באותן מלתחות…
[5] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, 1 Corinthians (Chicago: Moody, 1984), Pg., 173.
[6] Ibid, 174.