ראשונה לקורינתים פרק ז׳ 1-9

ראשונה לקורינתיים פרק ז 1-9.

תשובות בעניין הנשואים.

בנוגע לרווקות: יתרונות הרווקות.

כפי שנאמר, האיגרת הראשונה של שאול לקורינתים נכתבה, בין היתר, כדי להשיב על שאלות מעשיות שהפנו אליו בני הקהילה (במיוחד פרקים 7-11). את המסר מסרו לשאול סטפנס, פורטונטוס ואכייקוס (ט״ז 17). חשוב לזכור כי קהילת קורינתוס הייתה קהילה צעירה מאוד, בת ארבע עד חמש שנים בלבד, ורוב חבריה היו גויים לשעבר — עובדי אלילים, חסרי היכרות עם התורה וחשופים להשפעות של תורות שקר ותרבות אלילית.

לצערנו, גם כיום — אלפיים שנה לאחר מכן — קהילות בוגרות, המחזיקות בידיהן את כתבי הקודש בשלמותם, עדיין מתמודדות עם אותם אתגרים, נופלות באותן המלכודות וחוטאות באותם חטאים. לכן, יש צורך חיוני לשנן את הכתוב וללמד את הנושאים הללו לעיתים תכופות, ואחד המרכזיים שבהם הוא — אחדות משפחתית, ברית הנישואין וטוהר מיני ושימוש נכון במתנות הרוח.

כעת, לאחר שיעור מבוא בנושא ברית הנישואין, נפתח את פרק ז ונעסוק ב: יתרונות הרווקות.

אני אקרא את פסוקים 1-9:

‎¹‏ לְעִנְיַן מַה שֶּׁכְּתַבְתֶּם אֵלַי: "טוֹב לוֹ לְאִישׁ לְהִמָּנַע מֵאִשָּׁה", ^‎²‏ אַךְ מִשּׁוּם הַזְּנוּת — כָּל אִישׁ יִשָׂא לוֹ אִשָּׁה וְכָל אִשָּׁה יִהְיֶה לָהּ בַּעַל. ^‎³‏ הָאִישׁ יְקַיֵּם אֶת חוֹבָתוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְכֵן גַּם הָאִשָּׁה תְּקַיֵּם אֶת חוֹבָתָהּ לְבַעְלָהּ. ^‎⁴‏ הָאִשָּׁה אֵין גּוּפָהּ בִּרְשׁוּתָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ; כֵּן גַּם הָאִישׁ, אֵין גּוּפוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא בִּרְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. ^‎⁵‏ אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָׂטָן בִּגְלַל אִי יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר. ^‎⁶‏ זֹאת אֲנִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ שֶׁל רְשׁוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה. ^‎⁷‏ מִי יִתֵּן וְכָל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ כָּמוֹנִי, אֶלָּא שֶׁלְּכָל אֶחָד מַתְּנָתוֹ שֶׁלּוֹ מֵאֵת הָאֱלֹהִים, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה.

‎⁸‏ וְאֶל הַפְּנוּיִים וְהָאַלְמָנוֹת אֹמַר: כְּדַאי לָהֶם לְהִשָּׁאֵר כָּמוֹנִי. ^‎⁹‏ אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם — שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֹר בְּתַאֲוָה.

משלימי הדרשה:

א. האם יש יתרון ברווקות? (פסוק 1, 6-9).

ב. מהי המסגרת והכללים שיצר אלוהים כדי שנימנע מחטא הזנות? (פסוקים 2-5)

א. האם יש יתרון ברווקות? (פסוק 1; 6-9)
‎¹‏ לְעִנְיַן מַה שֶּׁכְּתַבְתֶּם אֵלַי: "טוֹב לוֹ לְאִישׁ לְהִמָּנַע מֵאִשָּׁה", …
^‎⁶‏ זֹאת אֲנִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ שֶׁל רְשׁוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה. ^‎⁷‏ מִי יִתֵּן וְכָל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ כָּמוֹנִי, אֶלָּא שֶׁלְּכָל אֶחָד מַתְּנָתוֹ שֶׁלּוֹ מֵאֵת הָאֱלֹהִים, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה.

מי שקורא על חיי התרבות ברומא של המאה הראשונה לספירה, יכול להבין עד כמה מוסד הנישואין היה מעוות. [1]

חלק מהמאמינים בקהילה היו עבדים, וככאלה – אדוניהם היו קובעים עבורם את אורח חייהם. לעיתים התיר בעל הרכוש לעבדים לחיות יחד כזוג, אך באותה הקלות גם יכול היה להפריד ביניהם, למשל אם בחר למכור אחד מהם. כתוצאה מכך, היו בקהילה מאמינים שחוו טרגדיות כאלה, וחיו עם בת זוג רק לפרק הזמן שהאדון איפשר. היו שפחות שנמסרו לגברים אחרים לפי רצון אדוניהן, והיו כאלה שנותרו רווקים כיוון שבעל הרכוש לא התיר להם להינשא.

דוגמה נוספת מהמשפט הרומי: אחת מהדרכים להיחשב נשואים היתה אם הגבר והאישה חיו יחד שנה שלמה לפחות.[2] המשמעות היא שזוגות חיו כזוג נשוי בפועל, אך לא נחשבו נשואים רשמית עד שחלפה שנה.

בנוסף לכך, התקיים גם טקס נישואין רומאי, שהיה דומה במבנהו לטקסים הנהוגים כיום בכנסיות.

ו…היו אלו מרקע גויי, אלילי שחוו חוויות טראומטיות במסגרת זוגית, וכעת רואים ברווקות את הדרך היחידה לחיי שירות רוחני.

אחרים מרקע יהודי נמצאים תחת לחץ משפחתי וחברתי. למשל, זרמים ביהדות הרבנית המלמדים כי כל אדם מחויב במצוות "פרו ורבו" (בראשית א' 28), ולפיכך רואים בנישואין חובה דתית לשם קיום המצווה. אדם שנותר רווק נחשב, לדעתם, כמי שעובר על מצוות אלוהים.

כך או כך – שני המחנות מחזיקים בהשקפות שגויות באשר לרווקות.

לאור מקרים אלו, ניתן להבין שבתוך הקהילה הרומית ישבו זוגות או יחידים שהזנות הייתה חלק מחיי היום-יום שלהם – לעיתים גם בלי שבחרו בכך מרצונם. היו רווקים ורווקות שחשו שעולמם חרב עליהם, רק משום שלא הורשו להינשא או לא מצאו זיווג מתאים, והשאלות המרכזיות שעמדו בפניהם היו:

איך עלינו לחיות כעת כמאמינים בישוע?
האם עלינו להישאר נשואים לבן או בת זוג שאינו מאמין?
האם רווקות היא חטא? עונש? או מתנה וחופש?
במצב זה, שאול בא ועושה סדר בבלבול.

ראשית, הבה נתחיל בהבנת משמעות הטקסט המקורי: "טוב לו לאיש לבל יגע באישה."

המילה "לגעת" (ἅπτεσθαι) במקור היווני מופיעה גם בתנ"ך במספר מקומות, ומשמעותה בהקשר זה היא מגע מיני. ניתן לראות שימוש דומה במילים אלו בבראשית כ' 6, רות ב' 9 ומשלי ו' 29.

מכאן, ברור כי שאול ממליץ לאיש (ואף לאישה) להישאר ברווקות.
אך האם בכך הוא פועל בניגוד לתוכניתו של אלוהים, אשר יזם וייסד את מוסד הנישואין?
חס וחלילה. שאול אינו טוען שנישואין הם דבר רע או נחות, אלא מדגיש כי לא כל אדם נקרא להינשא. עבור מי שקיבל מאת אלוהים את מתנת הרווקות – מדובר בנכס רוחני יקר ובאפשרות לשרת את האדון בצורה מלאה, נקייה וממוקדת.

תחשבו על זה: הרצון הטבעי למין טבוע בגופנו כי בשלב זה בתכנית אלוהים בני האדם נועדו להתרבות. אך בגוף החדש במלכות אלוהים לא נתרבה, ולכן מן הסתם הדחף או הרצון למין יבוטל. לאור זאת, רווקות קדושה וטהורה המלאה בשירות המשיח, היא סגנון חיים הדומה יותר לחיים בגוף חדש ובמלכות המשיח ובנצח (מתי כ"ב 23-30). תכלס, כל הנושעים עתידים לשרת את אלוהים כרווקים לנצח נצחים.

מסיבה זו שאול השליח אומר פעמיים בקטע הזה שהוא ממליץ לכולם להיות כמוהו. רווק המשרת בקדושה את האדון בכל זמנו, ממש כפי שיעשה לאורך כל תקופת הנצח.

במילים פשוטות, רווקות היא מתנה ואין בה כל פגם.
רווקות טהורה מהווה הזדמנות לשרת את האדון בצורה רחבה ועמוקה יותר – הן בתוך הקהילה והן מחוצה לה. אני אקרא את פסוקים 32-34:

"רצוני למנוע דאגה מכם. מי שאינו נשוי דואג לדברים אשר לאדון, איך ייטב בעיני האדון. אבל מי שנשוי דואג לדברים הארציים, איך ייטב בעיני האישה, ותשומת ליבו מפולגת. והאישה שאינה נשואה, או הבתולה, דואגת לדברים אשר לאדון כדי שתהיה קדושה הן בגוף והן ברוח. אבל הנשואה דואגת לדברים הארציים, כיצד תיטב בעיני בעלה."

לפיכך, רווקות איננה עונש ואיננה כישלון.
רווקות היא מתנה מאת אלוהים, הניתנת לאלה אשר נבחרו לשרת אותו בכל לבם, נפשם ומאודם.

הרווקים והרווקות בהחלט יכולים לחוות את מצוות "פרו ורבו" אך מבחינה רוחנית. שירותם לאדון מהווה כלי להפצת הבשורה ולישועת בני אדם. רווקים ורווקות רבים הולידו מבחינה רוחנית צאצאים רבים. שאול השליח עצמו אמר שהקורינתיים הם כילדים שאותם הוליד מבחינה רוחנית.
רווקות אינה בהכרח מצב קבוע לכל החיים; לעיתים מדובר בתקופה מסוימת שבה הרווק או הרווקה יכולים לתרום תרומה גדולה יותר לכבוד האדון, לעומת אדם נשוי שזמנו, לבו, מחשבותיו ומשאביו מחולקים בין משפחתו לבין צרכים נוספים.

רווקות כוללת בתוכה כמיהה למה שיום אחד יהיה – שירות מושלם ונצחי.

הנשואים, חווים את מימוש האחדות כפי שקיימת בשילוש, אך כמהים לחיי הנצח בהם נשרת את האדון בטוהר וקדושה מושלמים.

שני המצבים טובים ושניהם כוללים כמיהה לדבר הטוב יותר.

האם עלינו לקבל את המלצותיו של שאול השליח כציווי אלוהי? (פ. 6-9)
^‎⁶‏ זֹאת אֲנִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ שֶׁל רְשׁוּת וְלֹא בְּדֶרֶךְ שֶׁל פְּקֻדָּה. ^‎⁷‏ מִי יִתֵּן וְכָל הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ כָּמוֹנִי, אֶלָּא שֶׁלְּכָל אֶחָד מַתְּנָתוֹ שֶׁלּוֹ מֵאֵת הָאֱלֹהִים, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה.

להבנתי כן, מהסיבות הבאות.

א. שאול הוסמך כשליח על ידי ישוע המשיח, הוא בעל יכולות על טבעיות ומהווה חלק מיסוד הקהילה – מע"ש ט; כ"ב; קור"ב י"ב 12; אל העברים ב' 1-4, אל האפסים ב' 20.

ב. פטרוס השליח אמר על שאול כי יש בו חכמה שעלינו לשמוע לה (שניה לפטרוס ג' 14-18). כמו כן פטרוס שמע לביקורתו של שאול השליח כשהיה בגלטיה. אם פטרוס השליח ושאר השליחים קיבלו את סמכותו של שאול, עלינו ללמוד מהם ולעשות כמוהם.

ג. שאול הוסיף ואמר בפסוק 40: "…וחושבני שגם בי רוח אלוהים…" כדי לציין שדבריו אינם באים ממחשבה הזויה אלא מתוך הבנת דבר אלוהים השלם.

חכמתו של שאול, והרוח שניתנה לו מאת רוח הקודש, שקולות לאלה שניתנו לנביאי התנ"ך — כדוגמת אליהו [3] — ולפיכך, סמכות דבריו שוות ערך לסמכות דבריהם של נביאי ה' בכתבי הקודש.

שאול כותב, שמניסיונו האישי כרווק (או כאלמן) אשר זכה מאת אלוהים ליכולת להתמיד במצב זה בקדושה ובטהרה, הוא יכול להעיד — הן מתוך חוויה אישית והן מהיכרות מעמיקה עם דבר אלוהים ותוכניתו — כי לרווקות יש יתרון; היא מתנה. הרווקות מעניקה חירות, מסירה מעל האדם את העול המונח על כתפי הנשואים, ומאפשרת לרווק או לרווקה להתמסר במידה רבה יותר לשירות האדון ולשירות הקהילה.

נהיה נבונים אם נאמץ את מסקנותיו ועקרונותיו של שאול, גם כאשר הם נובעים מניסיונו האישי. ראה מקומות נוספים בהם שאול מציין שמסקנתו נובעת מחוכמת דבר אלוהים ולא ממצווה ישירה של האדון – ז 6, 12, 25, 40.

חשוב שוב להדגיש ולהבהיר: שאול אינו מלמד ואינו רומז דבר כלשהו נגד מוסד הנישואין, ואינו קובע כי על הכל להיות רווקים — חס וחלילה. כל שהוא אומר הוא, כי רווקות איננה קללה או מצב נחות, אלא מתנה מאת אלוהים.

כפי שצוין לעיל, מאחר שרווקות היא מתנה שלא ניתנה לכל אדם, משתמע מכך שאלה שלא נועדו לרווקות יחוו קושי רב יותר בשמירה על חיי טוהר וקדושה במסגרת חיי רווקות.

על כן, שאול אומר במפורש:
⁹"אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם — שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֹר בְּתַאֲוָה."

לאור דבריו, שאול מבהיר שנישואין אינם חטא — אדרבה, הם חלק בלתי נפרד מתוכניתו של אלוהים עבור המין האנושי בעידן הנוכחי. יש אשר קיבלו מאת אלוהים את המתנה להינשא, ויש שקיבלו את המתנה להישאר רווקים — בין אם לכל חייהם ובין אם לתקופה מסוימת.

מי שקיבל את הרווקות כמתנה מאלוהים יחווה ברכה, שלום וסיפוק — אם חייו יתאפיינו בכניעה לרצון אלוהים בכל תחום. הציות לאלוהים הוא מגש הכסף שעליו מונחת הברכה; היא מתבטאת בכוח, בשלום ובסיפוק לחיות על פי רצונו, ולחזות בפרי הברכה שבעמלו.

ההיסטוריה המשיחית כוללת נשים רווקות שנשלחו לבשר במקומות רחוקים. אין ספק שגם הן חוו את כל אשר אישה חשה, אך חסד אלוהים היה בעזרן, והן זכו לראות פרי רוחני רב בעמלן.

המאות ה-18–19

אן ג'דסון הסלטיין (Ann Judson Hasseltine) – אמנם נישאה בהמשך, אך הייתה חלוצה ביציאה לשירות כמיסיונרית אמריקאית ראשונה מחוץ לארה"ב (בורמה, תחילת המאה ה-19). לפני נישואיה פעלה באומץ, והייתה דמות מופת לרווקות משיחיות אחרות.
אליזבת אוונס (Elizabeth Evans) – שליחה רווקה שפעלה במיוחד בחינוך בנות ובהקמת בתי ספר נוצריים במאה ה-19.

המאה ה-20

איימי קארמייקל (Amy Carmichael) – אחת מהמיסיונריות הרווקות הידועות ביותר. פעלה בדרום הודו במשך למעלה מ-50 שנה. הקימה את בית הילדים "דונאהבר" וחילצה מאות ילדות מהתעללות מינית במקדשים. מעולם לא נישאה.
ליליאן טרוטר (Lilian Trotter) – מיסיונרית רווקה ואמנית מוכשרת שוויתרה על קריירה באמנות כדי לפעול בקרב נשים מוסלמיות באלג'יריה. חייה מסירות עמוקה לאלוהים ולשליחות.
רחל סיינט – (Rachel Saint) שרתה בקרב שבט אינדיאני, האוקה באקוודור כשהיא בודדה. היא זכתה לראות פרי רב בעמלה.

המאה ה-21 (נמשכת)

הלן רוזוויאר (Helen Roseveare) – רופאה ומיסיונרית בריטית שפעלה בקונגו. נשארה רווקה כל חייה, סבלה התעללות קשה במהלך מהומות במדינה, אך חזרה שוב לשרת. כתבה ספרים רבים על אמונה, סבל וקריאה לשליחות.
דבי בראדשו – שליחה בהודו בקרב חסרי הבית. נתמכת בין היתר גם על ידי קהילת ירושלים בית גאולה.

נשים אלו חיו וחלקן עדיין חיות חיי מסירות עמוקה ונאמנות לקריאתו של המשיח, כאשר רווקותן לא נחשבה בעיניהן כחיסרון אלא ככלי לקדושה ושירות מלא לאדון.

כפי שנאמר לעיל, רווקות קדושה המפארת את שם אלוהים היא מתנה, אך היא גם מחייבת חיי טוהר שמשמען התנזרות מוחלטת מיחסי מין, שכן כל מגע מיני מחוץ למסגרת הנישואין נחשב לזנות.

ב. מהי המסגרת והכללים שיצר אלוהים כדי שנימנע מחטא הזנות? (פ. 2-5 ו-9)

^‎²‏ אַךְ מִשּׁוּם הַזְּנוּת — כָּל אִישׁ יִשָׂא לוֹ אִשָּׁה וְכָל אִשָּׁה יִהְיֶה לָהּ בַּעַל. ^‎³‏ הָאִישׁ יְקַיֵּם אֶת חוֹבָתוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְכֵן גַּם הָאִשָּׁה תְּקַיֵּם אֶת חוֹבָתָהּ לְבַעְלָהּ. ^‎⁴‏ הָאִשָּׁה אֵין גּוּפָהּ בִּרְשׁוּתָהּ אֶלָּא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ; כֵּן גַּם הָאִישׁ, אֵין גּוּפוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אֶלָּא בִּרְשׁוּת אִשְׁתּוֹ. ^‎⁵‏ אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָׂטָן בִּגְלַל אִי יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר… ^‎

^‎⁹‏ אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם — שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֹר בְּתַאֲוָה.

האזהרה מפני הזנות מעידה על כך שהפיתוי קיים, שכל אדם עלול ליפול בחטא זה, ושאכן לא קל להתמודד עמו.
עלינו לזכור שאלוהים ברא אותנו זכר ונקבה כדי שנפרה ונרבה. הוא טבע בנו משיכה טבעית לזוגיות וליחסי מין כחלק מתכלית ייעודנו.
ומשום כך, טבעי הוא שרווקים יתקשו יותר להימנע מחטא זה לעומת נשואים.

שלא תבינו לא כראוי — אלוהים לא ייסד את מוסד הנישואין רק כדי למנוע מאיתנו ליפול בזנות.
– מוסד הנישואין נועד למילוי מצוות הפריון (בראשית א 28).
– הוא נועד ללמד אותנו אחדות, הרמוניה, שותפות, אהבה, אחריות וערבות הדדית — כפי שמשתקף במערכת היחסים שבשילוש האלוהי (ראה יוחנן י"ז).
– באמצעות הנישואין אנו לומדים את עומק אהבת המשיח לקהילתו (אל האפסים ה 21–32).
וכאשר הנישואין מתנהלים לאור הדרכת כתבי הקודש, הם מאפשרים גידול של דור חדש, ירא אלוהים, אשר ימשיך לחוות את ברכותיו (מלאכי ב 15-16).
וכן — בהחלט כן — מוסד הנישואין ניתן לנו גם כדי לשמור עלינו מטומאת העולם, ובכלל זה מן הזנות, כאשר בני הזוג דואגים זה לצרכיו של זה ונהנים זה מזו (משלי ה 18–19). לא מדובר ברשות אלא בחובה ואחריות.

כבר לפני אלפיים שנה היו מי שהחזיקו בדעות מוזרות ושגויות בנוגע לזוגיות, למין ולאחריות ההדדית של בני הזוג במסגרת הנישואין. היו שראו ביחסי מין דבר פסול ולא רוחני, ולכן נמנעו מהם אף בתוך נישואיהם. אחרים — נשים וגברים נשואים כאחד — הקדישו את עצמם כביכול לעבודת אלוהים, ובשל כך נמנעו מקיום יחסי אישות; בכך חטאו ולא מילאו את חובתם ההדדית.

בפסוקים 10–17, שאול השליח מבהיר שההנחיות שכתב תקפות לכל הנשואים — בין אם שני בני הזוג מאמינים ובין אם לא.

שאול מדגיש כי זוג נשוי הם "בשר אחד" (בראשית ב 24), ולכן אין לאף אחד מהצדדים לפעול באופן חד־צדדי או לקבל החלטות הפוגעות בצד השני או מונעות ממנו את מה שאלוהים יעד לו במסגרת הנישואין.
נישואין הם שותפות מלאה, ואין מקום להחלטות חד־צדדיות ללא מעורבות שוויונית של שני הצדדים.

שימו לב, וזו נקודה חשובה:
כאשר בני זוג מונעים זה מזה את מה שאלוהים ייעד להם במסגרת הנישואין, הם עלולים לדחוף זה את זה — או את עצמם — ליפול בזנות או בניאוף.
על כן, חיוני שכל אחד מאיתנו יכיר את חובותיו ואחריותו במסגרת הנישואין. הזנחה או זלזול באותן חובות עלולים לסכן את הקשר הזוגי ולהוביל לחיי חטא.

האם קיימים יוצאים מן הכלל להנחיות הללו? כן.
‏⁵"אַל תִּמְנְעוּ אֶת עַצְמְכֶם זֶה מִזֶּה, בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה לִזְמַן מְסֻיָּם, כְּדֵי לְהִתְפַּנּוֹת לִתְפִלָּה. אַחֲרֵי כֵן שׁוּבוּ וְהִתְאַחֲדוּ, פֶּן יְנַסֶּה אֶתְכֶם הַשָּׂטָן בִּגְלַל אִי־יְכָלְתְּכֶם לְרַסֵּן אֶת הַיֵּצֶר…"

גם במשפחות הטובות ביותר יש תקופות קשות – "חתולים שחורים" חוצים גם בתים יציבים. לעיתים הפרדה זמנית, מוסכמת ומוגבלת בזמן, יכולה לשמש ככלי מבורך לפתור בעיות מבלי להיגרר לעימותים מיותרים.
פירוד כזה, שמטרתו התמקדות בתפילה ותיקון המצב, עשוי לסייע לשיקום מערכת היחסים.
יש לזכור: גירושין אינם חלק מתוכנית אלוהים לזוג נושע. לכן, פירוד לצורך תפילה ושיקום מיועד אך ורק למציאת פתרון ולהבטחת שלום הבית.
לפני מתן התורה בהר סיני, אלוהים ציווה על עם ישראל להתכונן שלושה ימים למפגש עימו בהר סיני. אז אלוהים ציווה עליהם להינזר ממין כחלק מההכנה.
הסיבה – התפנו לחקור את ליבכם ולהתכונן לעמוד לפני אלוהים טהורים (שמות י"ט 9-15).

מכאן, הפירוד או התנזרות מהווים אמצעי להקדיש זמן איכותי וממוקד יותר בתחום הרוחני כדי לפתור אתגר או בעיה. פירוד של שנים רבות אינו תואם להוראה של שאול השליח.

לא כל פירוד נעשה מתוך סכסוך. לעיתים זוג נשוי בוחר להיפרד לזמן קצר ומוגדר, כדי להתמקד בתפילה ולקבל חכמה אלוהית לקראת החלטה חשובה בחייהם. ניקח לדוגמא בן זוג שחייב לעבור גמילה. זה דורש פירוד אך המטרה טובה.

בימינו אנשים משרתים במילואים מספר ימים עד מספר חודשים. יש שטסים לחו"ל לכנסים במסגרת עבודתם. כל פירוד דורש תשומת לב וערנות רוחנית לבל ניפול במלכודות השטן. בכל פעם שכזה נוודא שאנו נוקטים אמצעים המגינים על טוהרנו הגופני ועדותנו המשיחית.

מה חשוב לזכור?
אנו חיים בעולם תחת קללת החטא, והפיתוי אורב תמיד בפתח (בראשית ד 7).
אם זוג בוחר להיפרד למען תפילה, הפירוד חייב להיות מוסכם, מוגבל בזמן, ולמטרה ברורה.
גם פירוד מוסכם עלול להפוך לפתח לשטן. לכן, מומלץ שכל אחד מבני הזוג יהיה מלווה באדם מאמין ובוגר רוחנית שישמש כאחראי, מלווה ופוקח עין.

זכרו: כאשר נופלים בחטאי זנות, קשה בהרבה לשוב ולהירפא.
אל נפתח את הדלת לשטן מרצוננו — גם לא בשם כוונה טובה.

סיכום:

רווקות – מתנה עם ייעוד:
שאול השליח מלמד כי רווקות אינה חיסרון או עונש, אלא מתנה מאלוהים המאפשרת למי שנקרא לכך להתמסר בלב שלם לשירות האדון. הרווק או הרווקה, אשר קיבלו את הקריאה הזו, יכולים לשרת את אלוהים ואת הקהילה בעומק, במיקוד ובמסירות שאין כמותם. לכן, חשוב לעודד את הרווקים והאלמנות בקהילה – אלו המסייעים, נושאים בעול, ומקריבים מזמנם ומחייהם האישיים לטובת גוף המשיח – ולזכור להוקיר את פועלם.
הנישואין – מסגרת אלוהית לקדושה הדדית:
שאול מציב עקרונות ברורים: הנישואין אינם רק מענה ליצר, אלא מסגרת קדושה המבוססת על אהבה, אחריות, שותפות הדדית והדדיות מינית. כל צד שייך לשני, ואין מקום להחלטות חד-צדדיות בגוף שהוא אחד. בני זוג שמונעים זה מזה את מה שאלוהים יעד להם עלולים לפתוח פתח לפיתוי ולחטא. לכן, נישואין בריאים דורשים תקשורת פתוחה, נתינה הדדית, ותודעה תמידית לחשיבות השירות ההדדי – גם ברובד הגופני.
הימנעות זמנית – באחריות וברוח תפילה:
שאול מכיר בכך שלעיתים נדרש פירוד זמני מתוך הסכמה – לשם תפילה, תיקון או הכנה לקבלת החלטות משמעותיות. אך פירוד כזה חייב להיות מוגבל בזמן, מלווה בהכוונה רוחנית, ומתוך מטרה ברורה. זהו כלי ריפוי – לא מנוסה או ענישה. בעולם רווי פיתויים, חובה לפעול בחכמה: להציב גבולות ברורים, לחפש ליווי רוחני, ולזכור שהשטן אורב בכל סדק פתוח. לכן, כל החלטה זוגית, ובפרט החלטות של הימנעות או פירוד, חייבת להיעשות בענווה, בתפילה ובשיתוף פעולה הדוק.

[1]MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, 1 Corinthians (Chicago: Moody, 1984), Pg., 154

[2] Gaius. Institutes. In The Institutes of Gaius and Justinian, translated by Edward Poste. Oxford: Clarendon Press, 1904. I.110–113.

Ulpian. Regulae. In The Digest of Justinian, edited by Alan Watson. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 1985. 9.2.

Aulus Gellius. Noctes Atticae. Edited and translated by John C. Rolfe. Loeb Classical Library 195–200. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1927. 3.2.12.

Dionysius of Halicarnassus. Roman Antiquities. Translated by Earnest Cary. Loeb Classical Library 319–382. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1937. II.25.6.

[3] לאור המסקנה מהמקרה של תחיית אבטיכוס במעשי השליחים כ, אנו קובעים שלוקס רצה להוכיח שסמכותו של שאול השליח שקולה לזו של אליהו הנביא שגם הקים מן המתים את בן האלמנה כשהתמודד עליו. אז אמרה אם הילד: עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת. אנלוגיה מושלמת (מלכים א פרק יז 24). כמו כן ראה השניה לקורינתיים י"ב 1-12.