ראשונה לקורינתים פרק ה

ראשונה לקורינתיים פרק ה 1-13.

כותרת: כשהאור כבה. המאבק על טוהר הקהילה

במהלך ארבעת הפרקים הראשונים של האיגרת, שאול השליח מוכיח את הקורינתיים על פילוגים, יהירות ועל שאיפתם להידמות לעולם, במקום לאמץ את הבשורה ואת הלך המחשבה של ישוע כדי להידמות לו. שהרי חכמת העולם חסרת ישועה ולכן היא סכלות.
מי שקורא את הפרקים הללו עשוי לחשוב לתומו שהמאמינים בקורינתוס אמנם סטו במקצת מדרך הישר, אך עדיין מדובר ביראי אלוהים המשתדלים לצעוד בעקבות ישוע.
והנה, בפרק ה' שאול קורא לילד בשמו!
חלק מחברי הקהילה לא רק שאימצו את דרכי העולם – הם אף התעלו עליו בחטאיהם ובפשעי המוסר שלהם, עד כדי כך שעובדי האלילים שבקרבם הם חיים, נחרדים ממעשיהם. אנו מגלים מציאות עגומה שבה חטאים קשים מתקבלים בשתיקה – ולעיתים אף בסלחנות.
במילים פשוטות: במקום שבני הקהילה יזדעזעו מרמות המוסר הירודות של העולם הלא נושע, עובדי האלילים הם אלו שנגעלים מעומק החטאים של אלו המכנים את עצמם תלמידי ישוע.
אוי ואבוי! חלק מאלו שנקראו להיות שגרירי המשיח, איגרת חיה של האדון, ואור לעולם – הפכו לחוטאים גדולים יותר מן העולם שסביבם.

מה מצפה אלוהים מן השארית הנאמנה בקהילה כאשר אור הבשורה דועך?
האם הקהילה תמשיך להעלים עין, או שתפעל לשמר את טוהר גופה הרוחני?

כיצד צריכה השארית הנושעת להיאבק על טוהר חיי הקהילה?
האם אהבתנו לאמת חזקה מספיק כדי להנחות אותנו למשמעת אוהבת אך תקיפה?

זהו פרק העוסק לא רק בחטא, אלא באחריות, בטוהר, ובמחויבות של גוף המשיח להיות נאמן לקריאתו. על כך נלמד בפרק ה.

חלוקת פרק ה:

המאבק על טוהר הקהילה (פסוקים 1–13)

א. מהו החטא המסעיר בקהילה בקורינתוס? (1).

ב. איך הגיבו בני הקהילה בקורינתוס לחטא הנורא שנעשה בקרבם? (2).

ג. מה נדרשת הקהילה לעשות כדי להגן ולשמור על טוהרתה? (3-5).

ד. מהי הסכנה בהתעלמות מחטא בקהילה? (6-8).

הקריאה לבער את הרע מהקהילה. (9-13)

הבה נקרא את פרק ה 1-13:
¹‏ בְּאָזְנֵי כֹּל נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ זְנוּת בְּקִרְבְּכֶם, וּזְנוּת אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ אֲפִלּוּ בֵּין הַגּוֹיִם: אִישׁ לָקַח לוֹ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו. ^‎²‏ וְאַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בִּמְקוֹם לְהִתְאַבֵּל כְּדֵי שֶׁעוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׁה הַזֶּה יֻּרְחַק מִקִּרְבְּכֶם! ^‎³‏ וַאֲנִי, אַף כִּי אֲנִי נֶעְדָּר מִבֵּינֵיכֶם בְּגוּפִי (אַךְ נוֹכֵחַ בְּרוּחִי), כְּבָר שָׁפַטְתִּי אֶת עוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִתְּכֶם: ^‎⁴‏ בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, כַּאֲשֶׁר תִּתְאַסְּפוּ וְרוּחִי בֵּינֵיכֶם עִם גְּבוּרַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ, ^‎⁵‏ תִּמְסְרוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לַשָׂטָן לְאָבְדָן הַגּוּף כְּדֵי שֶׁרוּחוֹ תִּוָּשַׁע בְּיוֹם יהוה.

‎⁶‏ הִתְפָּאֲרוּתְכֶם אֵינֶנָּה הוֹלֶמֶת. הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁמְּעַט שְׂאוֹר מַחְמִיץ אֶת כָּל הָעִסָּה? ^‎⁷‏ בַּעֲרוּ אֶת הַשְׂאוֹר הַיָּשָׁן לְמַעַן תִּהְיוּ עִסָּה חֲדָשָׁה. הֲלֹא אַתֶּם כְּמַצּוֹת, שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ — הַמָּשִׁיחַ. ^‎⁸‏ לָכֵן נָחֹגָּה לֹא בִּשְׂאוֹר יָשָׁן וְלֹא בִּשְׂאוֹר הָרֹעַ וְהָרֶשַׁע, אֶלָּא בְּמַצּוֹת הַתֹּם וְהָאֱמֶת.

‎⁹‏ כָּתַבְתִּי לָכֶם בָּאִגֶּרֶת שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִם זוֹנִים. ^‎¹⁰‏ אֵינֶנִּי מִתְכַּוֵּן לַזּוֹנִים בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹ לַחַמְדָנִים, לַחוֹמְסִים וְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, שֶׁכֵּן אָז הֱיִיתֶם חַיָּבִים לָצֵאת מִן הָעוֹלָם. ^‎¹¹‏ אֲבָל כָּתַבְתִּי לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִם מִי שֶׁנִּקְרָא ”אָח“ וְהוּא זוֹנֶה אוֹ חוֹמֵד אֶת אֲשֶׁר לַזּוּלַת, אוֹ עוֹבֵד אֱלִילִים אוֹ מְגַדֵּף אוֹ סוֹבֵא אוֹ חוֹמֵס; אַף אַל תָּסֵבּוּ לֶאֱכֹל עִם אִישׁ כָּזֶה; ^‎¹²‏ כִּי מַה לִּי לִשְׁפֹּט אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ? הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹפְטִים אֶת אֵלֶּה שֶׁבְּקִרְבְּכֶם? ^‎¹³‏ אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ אֱלֹהִים יִשְׁפְּטֵם. אַתֶּם בַּעֲרוּ אֶת הָרַע מִקִּרְבְּכֶם.

א. מהו החטא המזעזע בקהילת קורינתוס? (פס' 1)
¹‏ "בְּאָזְנֵי כֹּל נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ זְנוּת בְּקִרְבְּכֶם, וּזְנוּת אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ אֲפִלּוּ בֵּין הַגּוֹיִם: אִישׁ לָקַח לוֹ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו."

החטא המתואר כאן מביך ומעורר חלחלה.

אחד מחברי הקהילה חי חיי אישות עם אשת אביו – כלומר, עם אמו החורגת. במילים פשוטות: מדובר בזוג החי בזנות בתוך הקהילה.

התורה אוסרת מעשה כזה בצורה ברורה וחד-משמעית. על פי התורה, אדם השוכב עם אשת אביו כמוהו כמי ששוכב עם אמו הביולוגית, ודינו מוות (ויקרא י"ח 7–8, 29; דברים כ"ג 1; כ"ז 20).

גם החוק הרומי אסר במפורש על קשרים כאלה, כפי שמציין ההיסטוריון הרומי קיקרו. לכן שאול מדגיש: "זְנוּת אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ אֲפִלּוּ בֵּין הַגּוֹיִם."

אוי ואבוי! העולם אולי לא יתפלא למצוא בתוך קהילה מאמינים שנופלים בחטאים "קטנים", שהרי אף אחד מאיתנו אינו מושלם, אבל כאשר החטא מגיע לדרגה כזו, שגם הלא-מאמינים נגעלים ונרתעים ממנו – הקהילה מאבדת את כבודה, את ייעודה ואת עדותה.

במצב כזה, לא רק החוטא עצמו נופל; כל הקהילה נפגעת, ואורה של הקהילה כבה!

אחים ואחיות,
כן, גם מאמינים עלולים ליפול בחטאים חמורים, אך הכאב כפול ומכופל כאשר מדובר בחטא מתמשך, גלוי וידוע, לא רק לעיני הקהילה, אלא גם לעיני העולם הלא-נושע שסביבנו.

שימו לב ששאול אינו מתייחס כלל לאישה, אלא רק לגבר שחטא איתה. הוא משתמש בביטויים בלשון יחיד בלבד: "איש לקח לו…", "העושה את המעשה הזה".

בנוסף, שאול מכנה את המעשה "זנות" ולא "ניאוף". מכך עולה ההבנה שבעלה של האישה כבר התגרש ממנה, וכעת בנו חי עם מי שהייתה קודם לכן אשת אביו – כלומר, אמו החורגת. בזמן ביצוע החטא ייתכן מאוד ששניהם, הן הגבר החוטא והן האישה (אמו החורגת), לא היו נשואים לאף אחד אחר. לכן המעשה מוגדר כ"זנות" ולא כ"ניאוף".

יתר על כן, מאחר ששאול אינו מורה לקהילה לנקוט צעדים כנגד האישה, אלא רק כנגד הגבר, ניתן להסיק שהיא לא הייתה חלק מהקהילה, ולא הייתה מאמינה. אם כך, אותו גבר לא רק עבר על איסור עריות אלא גם חטא בכך שנכנס לעול אחד עם אישה שאינה מאמינה (השנייה לקורינתיים ו' 14–18).

ב. איך הגיבו בני הקהילה בקורינתוס לחטא הנורא שנעשה בקרבם? (פס' 2)
²‏ "וְאַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בִּמְקוֹם לְהִתְאַבֵּל כְּדֵי שֶׁעוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׁה הַזֶּה יֻּרְחַק מִקִּרְבְּכֶם!"

לא די בכך שהקהילה אינה מתאבלת על החטא ואינה נוקטת צעדים להרחיק את הפושע מקרבה – יש מבין חבריה שאף מתגאים במעשה.

איך ייתכן דבר כזה?
איך מאמינים בישוע יכולים להתגאות שחוטא שכזה מתחבר עימם? איך הם יכלו להצדיק מעשה שכזה?

תיאולוגיה שגויה. הבנה שגויה של דבר אלוהים (חסד זול) [אל הרומים ה 20 – ו 1].

רבותי, קהילות רבות נרתעות מהמילה תיאולוגיה. עבורם המילה תיאולוגיה מציינת לימוד קר ומנוכר הגורם לפירוד בין קהילות. לימוד המעודד מחנאות.
מבחינתם, קהילה החזקה בפן התיאולוגי, תהיה חלשה בפן החברתי.

מן הסתם חשוב שיהיה איזון בין לימוד מדויק ויישום אהבת אלוהים בקהילה, אך ללא תיאולוגיה נכונה, גם היישום יהיה לוקה בחסר.

תיאולוגיה היא הסיפור של אלוהים. תיאולוגיה היא האמת אודות אלוהים, האמת אודות אופיו, תכונותיו ותוכניתו בבריאה. תיאולוגיה נכונה מדריכה אותנו איך עלינו לחיות וליישם כראוי את רצון אלוהים בכל תחום בחיינו.

אם כן, איך רבים באותה קהילה יכלו להתגאות בעובדה שחוטא שכזה מתחבר עימם בקהילה?

התשובה היא: חסד זול. תיאולוגיה שגויה.

הנה לדוגמא תהליך תיאולוגי בעייתי שעלול לגרום למאמינים להצדיק חטאים מתמשכים בחייהם.

שימו לב! חלק מהעובדות נכונות ומעוגנות בכתבי הקודש, אך לא כולן. לחלקן הם מעניקים פרשנות סוטה מההקשר.

אלוהים הוא הבוחר את ילדיו מקדם, ושום דבר ושום כוח לא יוכל להפר את בטחון הישועה שיש לנו. (אל הרומים ח 29-39; פטר"א א 3-5; אל האפסים א 4-5; אל הפיליפים א 6) – נכון!
הישועה שלנו היא מתנת חסד מאלוהים (אל האפסים ב). נכון!
אלוהים מבטיח להשלים את שהתחיל בנו (אל הפיליפים א 6). נכון!
במקום בו יש חטא רב, יהיה גם חסד רב. לפיכך, הבה ונאפשר גם לחטא לגבור בתוכנו כדי שנחווה יותר חסד… (אל הרומים ה 20 – ו 1). אוי ואבוי! אוי ואבוי.

זו הבנה הסוטה מן ההקשר. שאול השליח מבהיר שאלו שרוח הקודש שוכן בהם לא חושבים כך ולא חיים כך.

אלוהים הוא אהבה ואנו נדרשים לאהוב את כולם כפי שהם. האהבה שלנו, ללא שפיטה, היא זו שתנצח…ולראיה הם מצטטים הפסוקים הבאים: (משלי י' 12: "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה." פטר"א ד 8: "בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה…"). נכון אך לא מושלם!

ובכן, אותם אנשים בקהילה בקורינתוס התגאו בחטאים הללו, כי לדעתם הם הוכיחו שהסליחה וההכלה שלהם מבטאות אהבה רבה, חסד רב. אדרבה, הם אלו המבטאים טוב יותר את אהבת אלוהים לחוטאים.

רבותי,

אהבה מעולם לא ניתנה ככלי להסתרת חטא או הצדקת חטא. אילו היה כך, לא היינו נדרשים לבצע משמעת קהילתית (מתי י"ח 15-20), האדון ישוע לא היה מסלק רוכלים מבית המקדש (יוחנן ב) ולא היה מבקר את התנהגות הפרושים (מתי כ"ג).

המאמצים את תיאולוגיית החסד הזול מעוותים את משמעות הכתובים ומטמאים את צדקת אלוהים.
הם אוחזים בחלקי פסוקים שכביכול יכולים להצדיק את מעשיהם ולהשקיט את מצפונם.

אנשים שכאלו בוחרים בפרשנות מקלה, אקסצנטרית, שכל מטרתה להצדיק את החטאים שהם בוחרים לאמץ בחייהם.

במילים פשוטות, הם מעוותים את התיאולוגיה של אלוהים ומייצרים תיאולוגיה משל עצמם ואותה הם מאמצים – כדי לחיות בחטא עם מצפון שקט. כל זאת כביכול בשם האהבה של אלוהים.

מה חסר בפסוקים שציינתי מעלה?

חסרה התייחסות לכלל הלימוד של כתבי הקודש ותכלית אלוהים בבריאה ובחיי האדם.
חסרה כניעה מוחלטת לריבונות כתבי הקודש.

המאמצים את החסד הזול, את התיאולוגיה השגויה, דוחים את הפרשנות הפשוטה וההגיונית של כתבי הקודש, ומעדיפים סילופים ותחכומים כדי להשתיק את מבקריהם ואת מצפונם.

כל הפסוקים המלמדים על חיי טוהר משפחתי, נישואים רק בין גבר לאשה, נענים בפרשנות הטוענת שההוראות והמצוות הללו היו ראויים לתקופה העתיקה, אך לא לימינו המודרניים.

אל מול טענות החסד הזול ראוי להעמיד את מגוון מצוות אלוהים. פסוקים כמו:

– אל הגלטים ב 19-20. מת לעצמי חי לישוע…אל האפסים ד-ו, אל הקולוסים ג-ד.

– אל הרומים י"ב והלאה – חיי קורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים.

– התייחסות קדושה וכנה לכתוב בספר ההתגלות כ"ב 14-15, שהחוטאים בחטאי המוסר המוזכרים מעלה לא ייכנסו למלכות אלוהים.

– כיבוד רצון אלוהים בכל הקשור לתפקיד שיעד לגבר ולאשה, לחיי הנישואין וגידול הילדים (טימ"א ג, טיטוס א).

אחים ואחיות יקרים, גם אם נזכה לבוז וזלזול, אל לנו להתבייש באמת הברורה של אלוהים.

היכן אנו פוגשים את התיאולוגיות הללו בימינו?

קהילות הטוענות לאמונה בישוע אך מצדיקות את דרך החיים הלהט"בית.

קהילות בהן רועה הקהילה הוא הומוסקסואל מוצהר הנשוי לגבר, או אישה לסבית הנשואה לאישה.

שלא תבינו לא נכונה. מדובר באנשים הכי חברתיים, רגישים לסבל וצרכי הזולת, נדיבים, אך תכלס, מאמצים דרך חיים שאלוהים מחשיב לתועבה.
דרך החיים הזו אינה מפארת את אלוהים והמאמצים את הדרך הזו אינם נושעים.

אחים ואחיות יקרים:

אלוהים ממש לא מאמין בחסד זול.

לראיה:

– אלוהים הרג את חנניה ושפירא בנוכחות כל בני הקהילה כאשר שיקרו לרוח הקודש (מע"ש ה). האם אלוהים לא מאמין באהבה? האם אהבת אלוהים לא מכסה על המון פשעים?

– אלוהים מזהיר אותנו לבל נחיה בטומאה ובחטא, כי מי שיתמיד בכך ולא יחזור בתשובה מסתכן במחלות ואפילו מוות (קור"א י"א 23-32).

– לאור הכתוב באיגרת אל הרומים א, אלו הבוחרים לחיות בדרך הטומאה, מביאים על עצמם את תוצאת בחירתם.

בקיצור – הישועה שלנו מעולם לא נועדה להיות רישיון להמשיך בחיי חטא.

ההיפך נכון.

הישועה שלנו מבטיחה את מלוא כוח רוח הקודש בחיינו כדי שנוכל לחיות במלוא הקדושה ולמלא את רצון אלוהים על הצד הטוב ביותר (קור"א י' 13).

קיבלנו את כל כוח אלוהים כדי לומר לא לחטא וכן לטוהר וקדושה.

אם ניפול, עלינו לחזור בתשובה אמיתית ולא למצוא תירוץ זול כדי להמשיך לחיות בחטא.

כדאי שנזכור תמיד: אנו אור העולם, מלח הארץ (מתי ה 13-16), אנו שגרירי המשיח, איגרת כתובה של אלוהים לעולם (קור"ב ג 1-3, ה 20).
כל המביט על חיינו חייב לראות את מידת הקדושה והטוהר של אלוהים.

תכלס, הצדקה של חיי חטא נובעת מתיאולוגיה שגויה או מחוסר ישועה המובילה את האדם להצדיק את מעשיו כדי להשתיק את מצפונו ולהשביע את תאוותו.

מי שחי כך מוכיח שהוא חסר בגרות רוחנית במקרה הטוב או חסר ישועה במקרה הרע.

ואתה הקורא שורות אלה:
איך אתה מתייחס למצוות אלוהים בכל הקשור לחיי אישות, טוהר ומשפחה?

האם אתה מאמץ את הוראות אלוהים ככתבן ולשונן, או שאתה מצדיק את חטאיך ותאוותיך בפרשנויות מסולפות חסרות כל בסיס כתבי קודשי?

ג. מה נדרשת הקהילה לעשות כדי להגן ולשמור על טוהרתה? (3-5).

שאול השליח ענה ישירות על השאלה הזו בסוף בפסוק 2-5:

^‎²‏ וְאַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בִּמְקוֹם לְהִתְאַבֵּל כְּדֵי שֶׁעוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׁה הַזֶּה יֻּרְחַק מִקִּרְבְּכֶם! ^‎³‏ וַאֲנִי, אַף כִּי אֲנִי נֶעְדָּר מִבֵּינֵיכֶם בְּגוּפִי (אַךְ נוֹכֵחַ בְּרוּחִי), כְּבָר שָׁפַטְתִּי אֶת עוֹשֵׂה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כְּאִלּוּ הָיִיתִי אִתְּכֶם: ^‎⁴‏ בְּשֵׁם הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ, כַּאֲשֶׁר תִּתְאַסְּפוּ וְרוּחִי בֵּינֵיכֶם עִם גְּבוּרַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ, ^‎⁵‏ תִּמְסְרוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לַשָׂטָן לְאָבְדָן הַגּוּף כְּדֵי שֶׁרוּחוֹ תִּוָּשַׁע בְּיוֹם יהוה."

ההוראה הכללית היא:

א. להתאבל, להתפלל ולהצטער שחטא שכזה פורח בקהילה. משמע, להבין שחטא שכזה אין מקומו בקהילה ואנו זקוקים לכוח אלוהים כדי לטהר את הקהילה מחטא שכזה.

ב. להרחיק את החוטא הזה מקרבכם… תמסרו את האיש ההוא לשטן לאבדן הגוף כדי שרוחו תיוושע ביום יהוה…

ההוראה הכללית מובנת: מי שמתמיד בדרך החטא ואף מנסה להצדיק את חטאיו, ידע לו שאין לו מקום בקהילה. הוא יורחק מהקהילה.

אם כן, איך עושים זאת?

איזה תהליך מפורט קיים בכתבי הקודש שהקהילה צריכה ליישם במצב שכזה?

הפרוצדורה המפורטת כתובה בבשורת מתי י"ח 15-20. משמעת קהילתית.

אחים ואחיות יקרים. משמעת קהילתית לא נועדה בעיקר לסלק חוטא מקרב הקהילה, אלא, לעודד את האח או אחות החוטאים לחזור בתשובה אל ההתחברות הקדושה של הקהילה. שימו לב! ההנחיה הזו כתובה מיד לאחר משל השה האובד.

ביצוע תהליך של משמעת קהילתית כראוי, מבטא את אהבת אלוהים בדרך הטובה ביותר. ראה גם איגרת יעקב ה 19-20.

הבה נקרא את בשורת מתי פרק י"ח פסוקים 15-20:
¹⁵ "אם יחטא לך אחיך, לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע לך, קנית לך את אחיך. ¹⁶ ואם לא ישמע, קח אתך עוד אחד או שנים, כדי שעל־פי שנים או שלושה עדים יקום כל דבר. ¹⁷ אם לא ישמע להם, הגד לקהילה; ואם לא ישמע גם לקהילה, שיהיה לך כגוי וכמוכס. ¹⁸אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מתר בשמים. ¹⁹ עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היה יהיה להם מאת אבי שבשמים;

²⁰ כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם."

מכיוון שכולנו בני אדם, ברור לנו שאנו חוטאים ופוגעים זה בזה גם מבלי להתכוון לכך.

כשאנו נפגעים על ידי מילים או מעשה של אח באדון, אנו נוטים לשקוע בכאב ומעדיפים להתרחק מן האח הפוגע. תגובה שכזו, למרות שלעיתים מרגיעה את הרגש, היא פסולה ומבטיחה את הנתק בין האחים ולבסוף תוביל לפירוד ולהרס העדות של הקהילה.

בעיה שלא נפתרת מהר, כמוה כווירוס המשתולל במערכת. ההרס מובטח וגודל כל הזמן.

חשוב מאוד לציין שעלינו לפנות אל האח הפוגע קרוב ביותר למועד הפגיעה על מנת לא לתת לרגש הרע בתוכנו לגדול ולחשוב רעה נגדו: "רגזו ואל תחטאו, אל תשקע השמש על כעסכם, ואל תתנו מקום לשטן…" (אל האפסים ד' 26-27).

ישוע המשיח מלמד אותנו את הגישה הנכונה לפתור חטא וכל זאת כדי להבטיח:

את הפסקת החטא
החזרת השלום והאחדות בגוף המשיח. אחרי הכול, גם ישוע היה הולך כדי לחפש את השה האובד כדי להחזירו חי ושלם.

ישוע מלמד את התהליך הבא כדי להבטיח פתרון מבורך לכל בעיה.

א. אם אחיך חטא לך, פנה אליו ביחידות. פנה אליו בענווה ואמור לו ממה נפגעת.

יתכן מאוד, כמו ברוב המקרים, שהאח בכלל לא היה מודע לכך שפגע בך!
במקרה שכזה האח יתנצל והשלום יבוא על מקומו.

במקרה שכזה מוטל על המתלונן לסלוח, לוותר ולהתפלל שגם יוכל לשכוח.

לעומת זאת, יתכן שהחטא אכן נעשה ביודעין.

אם תבוא בגישה מלאת ענווה כנה, יתכן מאוד שהתנהגותך מלאת האהבה תגרום לאח לחזור בתשובה ולתקן את דרכיו (אל הגלטים ו' 1). זכור: מטרת בואך אל אחיך היא לשאוף לשלום. השלום דורש מוכנות לסלוח וענווה רבה. אנא התפלל רבות כדי ששני תכונות אלו יהיו בך למכביר.

זכור! מטרת הפגישה היא לנסות ולשקם יחסים בגוף המשיח ולהביא שלום ואחדות.

מה קורה לעיתים קרובות בפועל? אנו חולקים את המקרה עם שאר האחים. בכך אנו חוטאים בחטא הרכילות ופוגעים בשמו של האח שלא נתנו לו הזדמנות לומר סליחה, וזה לא ראוי.

במקום לרסן את החטא ולהקטינו, אנו מוסיפים "שמן למדורה"! הבה לא נעשה כך.

אם תשמור על דיסקרטיות, אתה תוכיח את אהבתך לאחיך וכך תזכה לאמונו.

ב. במידה והאח החוטא מסרב להכיר בעובדה שחטא ומסרב להתנצל, אנו רשאים לפנות לאח אחד או שניים אחרים כדי לחלוק עימם את העניין, להתפלל, ולחזור לדבר עם האח הפוגע.

שאלה: מי אלו האחים האחרים?

זיכרו שכאשר ישוע הדריך את תלמידיו, הקהילה עדיין לא נולדה.

ההוראות של ישוע התאימו למסגרת של אותה תקופה והדבר נכון גם היום למסגרת חברתית נתונה. במסגרת החברתית ההיא – כפרית – הכוונה לראשי הכפר או אחד מהמכובדים בכפר.

לגבינו, העדים הנוספים ראוי שיהיו מאמינים בוגרים, רודפי שלום, כנים וענווים.

עדיף שיהיו מאותה קהילה. עדיף שהם יהיו כאלו המכירים את הבריות ומקובלים עליהם וכך יוכלו לפעול בלב המעורבים.

מכיוון שמאוחר יותר יש סיכוי שאותם עדים יעמדו מול הקהילה ויתארו את כל המקרה, לכן כדאי שהעדים יהיו מקרב שמשי או זקני הקהילה.

מטרת העדים הללו היא לא בהכרח להסכים עם המתלונן, אלא לבחון את הבעיה ועזור לשני הצדדים להגיע לפתרון נכון וצודק של הבעיה.

בדרך כלל, כאשר אחים נוספים מוכיחים אח חוטא לאור דבר אלוהים, הם מהווים כוח השפעה חיובי כדי לעזור לו לסור מן החטא.
לאור זאת, ראוי שהעדים יהיה אנשים שאינם חייבים דבר למעורבים ושאינם "חותמת גומי" שלהם. עליהם לומר את האמת ללא משוא פנים.

מדוע שניים?

דברים י"ז 6: "על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד. יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה, ובערת הרע מקרבך…"

ראה גם דברים י"ט 15.

על מנת לוודא שכל משפט יתבצע בצדק ואמת, אלוהים קבע הנחיות לעדות. אם שני עדים מוסרים עדות ללא סתירה, הרי שעדותם היא עדות אמת ועל סמך עדותם יקבע גורלו של החוטא.

ג. במידה והבעיה לא נפתרה בשלום בשלב זה, האח הנפגע יחד עם העדים פונים אל כל הקהילה.

כל כך חבל כשאנו לעיתים מגיעים לשלב זה. מה שרצינו כל כך שיישאר קטן ויעלם, בגלל חוסר ענווה ולעיתים חוסר אמונה הופך להיות פצע מכוער שכולם רואים.

כאשר העדים עומדים מול הקהילה ומוסרים את עדותם, כל הקהילה שומעת וכעת יכולה לפעול בחוכמה, ענווה ואהבה כדי להתקשר עם האח החוטא ולעודד אותו לחזור בתשובה, לסור מן החטא ולהתנצל. כעת האח החוטא מתמודד עם לחץ של קהילה שלמה.

האם הפעם ייכנע לרצון אלוהים ויסור מן הרע? הלוואי!

אם כן, הקהילה חייבת לסלוח ולעזור לאח לחיות חיים קדושים ולא לחזור על אותו החטא.

ד. במידה והאח החוטא מסרב להיכנע גם להוראת כלל חברי הקהילה, מוטלת על הקהילה החובה להרחיק את החוטא מתוכה (תסל"ב ג' 6, קור"א ה', טימ"ב ב' 23-26, טיטוס ג' 10).

משלב זה החוטא מורחק מהקהילה ונחשב לאדם שאין להתחבר עימו שכן חייו מאופיינים בחטא נגד האדון ונגד גופו, הקהילה.

שאול מפרט זאת בפסוק 5:

^‎⁵‏ תִּמְסְרוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לַשָׂטָן לְאָבְדָן הַגּוּף כְּדֵי שֶׁרוּחוֹ תִּוָּשַׁע בְּיוֹם יהוה."

למה הכוונה?

הסילוק, ההרחקה מהקהילה כמוה כמסירת אותו אדם לידי השטן.
ההחלטה של אותו אדם להתמיד בחטא, משמע שהוא מוסר את נפשו לחיות על פי הדרכת השטן ולא על פי הדרכת רוח אלוהים. משמע, חיים בהסתר הפנים של אלוהים.
ומה התוצאה של חיים על פי הדרכת השטן?

הרס הגוף. הרס החיים. (ראה טימ"א א 20).

אם אותו אדם באמת נושע אך נפל עמוק בחטא ואינו מתכוון לחזור בתשובה, עדיף לאותו אדם שאלוהים יפסיק את חייו בעולם הזה כדי להפסיק את הנזק נגד הבשורה, הקהילה ושם המשיח ישוע. (ראה קור"א י"א 23-32, וכן חנניה ושפירא במע"ש ה 1-11).

כל התהליך הזה מאוד כואב אך יש לו תכלית חשובה. גוף המשיח ובית אלוהים חייבים להישמר טהורים.
אח אמיתי ייכנע ויקבל על עצמו את ענוותו של המשיח.
אח אמיתי יזכה לסליחה ועזרה למען לא יחטא שוב.

אדם שעובר את כל התהליך של משמעת קהילתית ללא חרטה ואינו חוזר בתשובה כנה, גורם לשאר האחים והאחיות בגוף המשיח להתרחק ממנו ולפקפק בעובדת היותו נושע.

במקרה שכזה התהליך עזר לקהילה להרחיק ממנה את מי שעלול להרוס את עדותה ולטמא אותה.

סליחה, חרטה, חזרה בתשובה כנה הינם סימנים מובהקים לאדם נושע שרוח אלוהים פועל בו.

על פי תכונות אלו יכולים להכיר אותנו כילדיו האמיתיים של האדון (אל הגלטים ה' 22-23, מתי ז' 20).

מדוע לא לפנות מיד לרשויות משפטיות?

בכל פעם שמאמינים תובעים מאמינים, הדבר פוגע בעדות שלנו ועלול להוות מכשול אמונה לאלו הרואים ושומעים את המקרה. עלינו לנצל כל הזדמנות לפתור את הבעיה במסגרת גוף המשיח ולא לפנות לבתי משפט עד כמה שניתן (קור"א ו' 1-11).

כאשר כל האפשרויות מוצו, והחוטא עומד בעקשנותו המסכנת ופוגעת באחרים, או במקרה שיש בו סכנה לחיי אדם, אז אין כל מניעה להשתמש ברשויות המשפט.

עלינו לזכור שאלוהים העמיד את הרשויות במקומן כדי להגן עלינו (אל הרומים י"ג). הלוואי שלא נצטרך להשתמש בהן בגלל חטאו של אדם המציג עצמו כמאמין.

הפסוקים המסיימים את נושא המשמעת הקהילתית חשובים ביותר, כי הם מבהירים שאלוהים העניק סמכות ריבונית להחלטת העדים והקהילה. פסוקים 18-20:
¹⁸ "אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל מה שתתירו על הארץ יהיה מותר בשמים. ¹⁹ עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היו יהיה להם מאת אבי שבשמים. ²⁰ כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם…"

רבותי, בכל פעם שנעשה משפט בבית הקהילה, ישנם קולות האומרים:

באיזו סמכות אתם שופטים וקובעים את גורלו של אדם?

אחים יקרים: אלוהים אוהב את בני האדם אך אין הדבר מלמד שאלוהים מתפשר על צדקתו וקדושתו בכל הקשור לגופו – הקהילה.

לקהילה ניתנה הסמכות לשפוט, וכוח השפיטה מבוסס על היצמדות לכתוב בכתבי הקודש.
לקהילה יש את החובה להרחיק ממנה חוטא המסרב להתוודות על חטא ושעלול להרוס את הקהילה. (ראה קור"א ה' 6-9).

לאור הנאמר, משמעות דבריו של ישוע בבשורת מתי י"ח הם כדלקמן:

כל מה שאתם אוסרים על הארץ (מתוך הכרת כתבי הקודש ומתוך החכמה שמוענקת לכם דרך נוכחות רוח הקודש שבכם), נאסר כבר בשמיים.

כל מה שתתירו על הארץ (מתוך הכרת כתבי הקודש ומתוך החכמה שמוענקת לכם דרך נוכחות רוח הקודש שבכם) כבר הותר בשמיים.

במשפטים הללו ישוע המשיח מעודד את השליחים ואחריהם את זקני הקהילות: מלוא כוחו של אלוהים עימכם בקביעת צדק בין האחים, כל עוד אתם נצמדים לכתוב בכתבי הקודש ומונחים על ידי רוח הקודש.

לפסוקים אלו גם תכלית חשובה נוספת.

על חברי הקהילה לכבד את החלטת זקני הקהילה בשופטם אח שחטא. כאשר גוף המשיח פועל כיחידה אחת, החוטא יבין מהר יותר שהטעות אצלו. אם הגוף מפוצל, חלק מחברי הקהילה ימשיך לנהל יחסי חברות עם החוטא ובכך מאפשר לו להישאר עם חטאו ולפצל את הגוף.

בפסוקים 19-20 ישוע אומר פסוקים כה מוכרים אך לעיתים קרובות אנו מפרשים אותם בדרך מוטעית.

¹⁹ עוד אומר אני לכם, אם שניים מכם יסכימו עלי אדמות בכל דבר אשר יבקשו, היו יהיה להם מאת אבי שבשמים. ²⁰ כי במקום אשר שניים או שלושה נאספים לשמי שם אני בתוכם…"

לעיתים מאמינים אומרים שאם אנו שניים או שלושה, אז רוח הקודש בינינו. זה לא מה שפסוקים אלו מלמדים. רוח הקודש שוכנת בכל מאמין גם אם הוא לבד במדבר (ראשונה לקורינתיים ג' 16, אל האפסיים א' 13-14).

ישוע המשיח הבהיר את הסמכות הכבירה שהוא מעניק לתלמידיו ולילדיו כשהם פועלים כעדים הקובעים גורלו של אדם אחר.

הסמכות הכבירה הזו לא נועדה להגביר את גאוותנו אלא ההפך, להגביר את ענוותנו ואת רצוננו ללמוד את כל דבר אלוהים והיטב.

הסמכות הזו נועדה להטיל יראה הגורמת לנו לחקור את נפשנו ולוודא שאנו באים אל האח בטוהר לב ובסמכות הכתובים שאותם אנו יודעים על בורים.

כגודל הסמכות שאלוהים מפקיד בידינו, כך גודל היראה והענווה הדורשת צדק וטוהר שצריכה לשכון בלבנו.

כאשר ילדי אלוהים משרתים כעדים נאמנים המכירים את דבר אלוהים ומבקשים לאור הכתוב בדבר אלוהים, אלוהים מבטיח להם שכל שיבקשו ויחליטו הוא יכבד ויעשה.

(תהילים ל"ז 4-5, ראשונה ליוחנן ה' 13-15).

לאור האמת שנאמרה מפי האדון ישוע בבשורת מתי י"ח, שאול השליח יכול היה לומר בביטחון מושלם (פ. 3) שהוא כבר שפט את עושה המעשה הזה כאילו הוא היה בקרבם.

שאול קיבל את כל המידע הנחוץ וידע על פי הנחיית רוח הקודש מה עליהם לעשות כדי לשמור את טוהרת הקהילה.

ד. מהי הסכנה בהתעלמות מחטא בקהילה? (6-8).

שאול השליח מבהיר לקורינתיים שהתפארותם השגויה עלולה לעלות להם בהרס כלל הקהילה.
שאול השליח משתמש בדוגמא מהחיים שכל שומעיו מכירים היטב: ההשפעה של שאור על כל עיסת הבצק שבאה עימה במגע.

שמרים הם אינזימים חיים שמשפיעים על כל הבצק שהם באים עימו במגע. שמרים (שאור) מוזכרים בכתבי הקודש בדרך כלל בדוגמאות של השפעה שלילית, אך בבשורת מתי י"ג 33 הדוגמא היא להשפעה חיובית של מלכות אלוהים. בכל מקרה, כל הדוגמאות מהוות הוכחה ששאור (שמרים) תמיד משפיעים על מה שהם באים עימו במגע.

וכך, אם נאפשר לחטא להמשיך להתפשט בקהילה, החטא ישפיע לרעה על כל אברי הקהילה, ממש כמו שהשאור ישפיע על כל הבצק וממש כמו שזיהום או גידול סרטני ישפיע על כל הגוף ויהרוס אותו אם לא יוסר ויטופל מיידית.

שאול השליח מציג את הטיפול בשאור – חמץ, בחג הפסח (ראה שמות י"ב-י"ג)

המצווה היא לבער את השאור…

לבער = להשמיד, להרוס באופן מוחלט, להסיר לחלוטין (To exterminate, to destroy completely, and in military language – to mop up).

כמו שמסירים ומרחיקים מהבית כל מה שנחשב לחמץ בפסח, כך חייבים להרחיק את החטא והשפעתו מחיינו, להסיר את ההשפעה של האדם הישן ולחיות כאדם חדש.

כמו שעם ישראל נדרש לנקות מעל עצמו את כל ההשפעה האלילית של מצרים, כך הנושעים, אנו, הקהילה חייבים לנער ולהסיר מחיינו את החטא – השאור הישן.

המצה היא מאפה שלא חווה השפעה של שמרים, של שאור, ולכן מהווה משל לדבר טהור. מסיבה זו שאול מדמה אותנו למצות של פסח – נקיים מההשפעה של החטא. משוחררים מהשלטון של החטא במחיר קורבן חייו של האדון ישוע, זה האלוהים (אל הרומים ו 1-3; גלטים ב 19-20).

הבה נרענן את זיכרוננו בכל הקשור לדרך בה האדון ישוע רואה אותנו ודורש מאיתנו:

כל מאמין נחשב לבריאה חדשה (קור"ב ה 17).
כל הקהילה נחשבת לכלה טהורה של המשיח ישוע ולכן על כולנו לפעול שהיא תישמר טהורה, לכבוד המשיח ישוע.
כבריאה חדשה עלינו לחשוב כפי שהמשיח חושב ולפעול כפי שהמשיח מנחה (אל הרומים ו' 19, אל הקולוסים ג). עלינו לאמץ את הלך המחשבה של האדון ישוע. התחדשות הדעת כי אנו בריאה חדשה (אל הרומים י"ב 1-3).
אנו מתים לעצמנו וחיים עבור ישוע (אל הגלטים ב 19-20, אל הרומים י"ב 1).

ראוי לקרא בספר שמות פרק י"ב את ההכנות לפסח הראשון כדי להפנים את הרצינות של ההנחיה. אלוהים מתייחס ברצינות רבה לטוהר החיים והגוף של כל אחד מילדיו.

מי שמזלזל בהנחיה לשמור על טוהר גופו ונפשו, שם עצמו כאויב אלוהים. אנא אל נבחר בדרך זו. אנא נבחר להידמות לישוע גם בטוהר הגוף והנפש.

כפי שציינתי מעלה, אלוהים גם עושה כפי שהוא מנחה אותנו לעשות. אלוהים הסיר את חנניה ושפירא מהקהילה ממש ברגע ששיקרו לרוח הקודש, בעת כל כך רגישה לקהילה הראשונה (מע"ש ה). ראה גם קור"א 23-31, מחלה או אף מוות.

ומה איתך? נבור בליבך וחקור אם יש דרך עוצב בך… ותבקש מאלוהים להנחות אותך בדרך עולם, בדרך של חיי הנצח. (תהילים קל"ט 24).

הבט סביב בביתך ובדוק, האם השארת בקרבה מסוכנת פיתויים שעלולים לדרדר אותך למעשים רעים? האם יש דבר שמושך אותך לחזור לדרך החטא? שעלול להרוס את עדותך ולהטיל דופי בגוף המשיח? האם אתה מחביא את השפעת מצרים בליבך ועדיין לא אפשרת לישוע לכבוש את מלוא ליבך?

אם קשה לך להסיר את הפיתוי לחטא מחייך, אנא התפלל לכוח או בקש עזרה מחבר בוגר באמונה.

ה. הקריאה לבער את הרע מהקהילה. (9-13)

לאחר ששאול מלמד שעל הקורינתיים להסיר מקרבם חוטאים, מן הסתם עולה השאלה: האם עלינו להינזר מאנשי העולם? האם עלינו להתרחק מכל מי שאינו נושע?

ההיסטוריה מוכיחה שהיו אלו שחשבו שהדרך לשמור על טוהר משיחי תיתכן בחיים נזיריים, במנזר, הרחק משאר בני האדם הדוחים את ישוע. המציאות הוכיחה שהם טעו. חוטאים גם מילאו את המנזרים.

שאול חוזר ומבהיר להם, כפי שכתב באיגרת קודמת (שלא נשמרה), שהוא לא מתכוון שהקהילה תתרחק מבני אדם שאינם נושעים, ההיפך הוא הנכון.

מכיוון שבשורת ישוע היא בשורת החיים היחידה, הנושעים נדרשים לשאת את בשורת החיים לכל קצווי העולם, אל כל בני האדם בכל האומות (יוחנן י"ד 6, מתי כ"ח 18-20).

אנו נקראים כהנים לאלוהים (פטר"א ב 9-10), שגרירי המשיח ואיגרת כתובה של אלוהים (קור"ב ה 20, ג 1-3).

אנו נקראים מלח הארץ ואור העולם. מנורה לא מניחים מתחת לשולחן אלא על השולחן כדי שאורה ייגלה ויאיר (מתי ה 13-16).

שאול מבהיר שעליהם, ומן הסתם גם עלינו להתרחק מאלו הטוענים שהם אחים באדון ישוע, אך בפועל סגנון חייהם, לימודם והפרי בחייהם מוכיח שאינם נושעים באמת.

גם יוחנן השליח באיגרתו השניה (פסוקים 7-11) הזהיר את המאמינים לבל יקבלו לביתם

את המתעים.

בעוד הקהילה פתוחה לקבל כל מבקר שאינו נושע החפץ לשמוע את הבשורה, היא צריכה להיות אטומה ומסוגרת בפני אלו החפצים להורסה מבפנים.

הכוונה לכאלו הטוענים שהם אחים במשיח ישוע, אך חייהם ופיהם מעידים שהם עבדי השטן ולא עבדי אלוהים. אנשים אלו נמשכים לחברת הנושעים כדי לנצל את הלב האוהב של הנושעים, כדי לצוד קורבנות להשביע את תאוותם ולהרוס את הקהילה.

על אלו שאול השליח אומר: סלקו אותם מקרבכם. בערו את הרע מקרבכם.

האחריות הכבדה הזו נמצאת בעיקר על כתפי השמשים והזקנים, אך גם על כתפיך!

יישום:

האם אתה מתחמק מלהפיץ את בשורת החיים לאלו החיים סביבך?

האם אתה חי ככוהן המפיץ את אור ישוע בעולם? האם אתה באמת איגרת כתובה המציגה בנאמנות את טוהר וקדושת האדון?

ובאותה עת, האם אתה ערני מספיק מבחינה רוחנית כדי להישמר מאחי שקר המנסים להרוס את חייך וחיי אחיך ואחיותיך בישוע בקהילה?

סיכום:

בשיעור זה התמקדנו במאבק על שמירת טוהר הקהילה. איך ומדוע עלינו לפעול כדי לוודא שאור המשיח לא יכבה בחיינו ובקהילה.
א. הצדקה של חיי חטא נובעת מתיאולוגיה שגויה, או מחוסר ישועה המובילה את האדם להצדיק את מעשיו כדי להשתיק את מצפונו ולהשביע את תאוותו.

מי שחי כך מוכיח שהוא חסר בגרות רוחנית במקרה הטוב או חסר ישועה במקרה הרע.

ואתה, האם אתה מתרץ ומנסה להצדיק את חטאיך או נכנע לריבונות כתבי הקודש ומקפיד לשמור על אור האדון בחייך וטוהר הקהילה?

ב. אלוהים העניק לנו כלים לשמור ולהגן על טוהרת הקהילה: משמעת קהילתית (מתי י"ח 15-20).
תכלית המשמעת הקהילתית היא לעודד את החוטא לחזור בתשובה.
במקרה בו החוטא בוחר להתמיד בחטא, על הקהילה להרחיקו ממנה. כל זאת נעשה לא מתוך נקמנות אלא מתוך אהבה אמיתית, כדי לשמור על טוהר הקהילה ולהוביל את החוטא לתשובה אמיתית ולהתחברות קדושה בקהילה.

ג. האדון ישוע מצווה על הקהילה ועל כל אחד מאיתנו לבער את החטא מחייו. זה כולל הרגלים הרסניים, התנהגות לא משיחית, חברה רעה המסיטה אותך מדרך האמת והקדושה.
כמו שלא ניתן לסבול חטא בקהילה, כך לא ניתן לסבול חטא במשפחה או באופן אישי בחיי או בחייך.
האם אתה בוחן בכל יום את ליבך? האם אתה מתוודה על כל חטא כדי להישמר טהור לפני אלוהים ובעבורו?

השמירה על טוהרת הקהילה מתחילה בשמירה על טהרה אישית.

קבלנו מצווה מהאדון, לשמור על טוהרת הקהילה כדי שאור המשיח לא ייכבה בבית גאולה! הבה נמשיך להאיר את אור ישוע ביחד.

MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, 1 Corinthians. Chicago: Moody, 1984.