ראשונה לקורינתים פרק ג׳

ראשונה לקורינתיים פרק ג 1-9

כותרת: תינוקות במשיח

קשה להאמין אך ששת הפרקים הראשונים באיגרת הראשונה לקורינתיים מוקדשים לביקורת המתמקדת בחוסר בגרותם הרוחנית של המאמינים בקורינתוס.

עד כמה שקשה לומר, קהילת קורינתוס נראית כמו גן ילדים בו כל הילדים בני 30 פלוס. ולכן כל המביט על הגן הזה אומר: מה הולך פה?
איך יתכן שאנשים מבוגרים הטוענים להיותם תלמידי ישוע, ממשיכים להתנהג כפי שנהגו לפני אמונתם בישוע?

שאול אינו מוותר על אותם נבחרים ויודע היטב שאת אלו שאלוהים בחר, הוא גם ישנה כדי להידמות לו (רומיים ח 29-30). התהליך אומנם ארוך ומיגע, אך מכיוון שהכוח המניע הינו רוח הקודש – ההצלחה בטוחה (אל הפיליפים א 6).

אחים ואחיות – עד כמה שקשה להודות בזה, נכון להיום רוב קהילות המשיח בעולם דומות יותר לקהילת קורינתוס מאשר לקהילה בפיליפי.

היכן אנו נמצאים במדד הבגרות הרוחנית?

האם אנו כתינוקות נצחיים במשיח או כילדי אלוהים השואפים בכל יום לבגרות רוחנית משיחית המפארת את אלוהים?

הבה נקרא את פסוקים 1-9: תינוקות במשיח

¹‏ וַאֲנִי, אַחַי, לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּאֶל אֲנָשִׁים רוּחָנִיִּים, אֶלָּא כְּאֶל בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים, כְּאֶל תִּינוֹקוֹת בַּמָּשִׁיחַ. ^‎²‏ בֶּחָלָב הֵזַנְתִּי אֶתְכֶם, לֹא בְּמַאֲכָל, כִּי עוֹד לֹא יְכָלְתֶּם לֶאֱכֹל. אֲבָל גַּם כָּעֵת אֵינְכֶם יְכוֹלִים, ^‎³‏ כִּי עוֹדְכֶם בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים. וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבְּכֶם קִנְאָה וּמְרִיבָה, הַאֵין אַתֶּם בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים וּמִתְנַהֲגִים כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים? ^‎⁴‏ הֲלֹא כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹמֵר ”אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל“ וְאַחֵר אוֹמֵר ”אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס“, הַאֵין אַתֶּם כְּכָל הָאָדָם? ^‎⁵‏ מִי הוּא אֵפוֹא אַפּוֹלוֹס? וּמִי הוּא שָׁאוּל? מְשָׁרְתִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוּתָם בָּאתֶם לָאֱמוּנָה! וְאִישׁ אִישׁ כְּפִי שֶׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן: ^‎⁶‏ אֲנִי נָטַעְתִּי, אַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה, אֲבָל הָאֱלֹהִים הִצְמִיחַ. ^‎⁷‏ לְפִיכָךְ לֹא הַנּוֹטֵעַ חָשׁוּב, אַף לֹא הַמַּשְׁקֶה, אֶלָּא הָאֱלֹהִים — הַמַּצְמִיחַ. ^‎⁸‏ הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּשְׁקֶה הֵם הַיְנוּ הָךְ, וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ כְּפִי עֲמָלוֹ; ^‎⁹‏ שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים יַחַד עִם אֱלֹהִים וְאַתֶּם שְׂדֵה אֱלֹהִים, בִּנְיַן אֱלֹהִים.

חלוקת פרק ג:

א. האם אתה תינוק במשיח? (פ. 1-9)

מהי הסיבה למחלוקות בקהילה? (חוסר בגרות רוחנית) (1-א3)
מהם הסימפטומים של המחלוקות? (קנאה ומריבה) (4-ב3)
מהו המתכון לריפוי מחלוקות? (לפאר את האדון) (פ. 5-9)

ב. האם אתה מוכן ליום משפט כס המשיח ישוע? (פ. 10-17)

האם חייך ושירותך מבוססים על ישוע? (פ. 10-11)
האם כל מעשיך יאושרו במשפט כס המשיח ישוע? (פ. 12-15)
האם גופך היכל קדוש לאלוהים? (פ. 16-17)

ג. מאחד או מפזר? המדריך למניעת מחלוקות בקהילה (פ. 18-23)

ראיה נכונה של עצמך (פ. 18-20)
ראיה נכונה של אחרים (פ. 21-22)
ראיה נכונה של ישוע כאדון ומושיע (פ. 23)

מהי הסיבה למחלוקות בקהילה? (חוסר בגרות רוחנית) (1-א3)

כל מורה מבין היטב את ההרגשה של שאול השליח.
משול הדבר למורה לאנגלית הנכנס לכיתה ח' ומתחיל מיד בשיחה עם התלמידים. לא שיחה מסובכת אבל שיחה בסיסית של מה שמך? היכן אתה גר? במה עוסקים הוריך?, ולהפתעתו של המורה, התלמידים רובם מסתכלים עליו בעיני עגל ולא עונים. המורה ציפה שבשל גילם, התלמידים יתקדמו ולו מעט מאז המפגש האחרון שהיה לו איתם. הרי המורה כבר תרגל איתם את השאלות הללו…

והנה, במקום להתקדם בחומר, המורה נדרש לחזור ללמד חומר בסיסי, ללמד מחדש את ה- ABC כמו בכיתה א'. ההרגשה של שאול השליח היא כמו לחזור להניק ילד בחלב אם במקום באוכל מוצק.

כל מורה ירגיש תסכול מול כיתה שכזו, קל וחומר כאשר מדובר בקהילה, כי מדובר בחבורת אנשים הנחשבים לכלת המשיח, שגריריו של אלוהים במחוז מגוריהם.

לאור זאת, שאול השליח לא יכול היה ללמד את הקורינתיים נושאים גבוהים מבחינת כתבי הקודש הדורשים ביטחון ותלות מוחלטת באדון ישוע.

מה הטענה של שאול השליח?

אתם בלתי-רוחניים.

למה הכוונה?
מי נחשב לאדם רוחני, או מה נחשב לבגרות רוחנית?

אדם רוחני הוא אדם המתמיד בקריאת כתבי הקדוש ומיישם את הכתוב בחייו. ז"א אדם מלומד בכתוב ומיישם את הכתוב באמונה ובתלות בכוח רוח הקודש, המאפשר לו להבין כראוי ולציית בדרך המפארת את אלוהים.
אין מדובר באדם שאינו נכשל ואינו חוטא, אלא לאדם הלומד מכישלונותיו, מתוודה על כל חטא ומתפלל לקבל חכמה וכוח להצליח במבחן הבא.

אדם רוחני הוא זה המיישם את הכתוב באיגרת אל הקולוסים ב 6-7: "לכן כשם שקיבלתם את המשיח ישוע, כאדון, כן התהלכו בו כשאתם מושרשים ונבנים בו, מבוססים באמונה לפי מה שלומדתם, ושופעים בהודיה." (ראה גם אל האפסים ה 18-20; אל הפיליפים ד 4-9; אל הקולוסים ג 1-25).

לעומתו, אדם שאינו רוחני, בלתי-רוחני, מתייחס לאדם שאינו נושע במקרה הרע, או לאדם נושע, אך בשלב ראשוני תינוק באמונה.

בלתי-רוחני שאינו נושע מתייחס לכמעט כלל יושבי תבל הלא נושעים. המכנה המשותף להם זה התמקדות בעצמם, מילוי תאוותיהם ורצונותיהם למען טובתם האישית. הבלתי נושעים חיים למען עצמם ולא למען אלוהים.

אנשים שכאלו אינו משתפים את אלוהים בחייהם, החלטותיהם, אלא ברוב המקרים גם חיים בדרך המתריסה נגד אלוהים ודורשת את משפט הצדק של אלוהים נגדם. אנשים שכאלו חיים את חייהם בעולם ובמותם הם נשפטים לאבדון נצחי.

חיים שכאלו נחשבים בעיני אלוהים לחיים מבוזבזים.

אנא, אל תבחר לבזבז את חייך – קרא בשם ישוע כבר כעת.

מכיוון ששאול השליח מכנה את בני הקהילה בקורינתוס בשם אחיי, משתמע שחלקם היו נושעים בהחלט, אך ברמה רוחנית מאוד ראשונית, בסיסית, תינוקית.

אז מדוע שאול השליח היה כל כך מתוסכל?
שאול נדרש לחזור על בסיסי הישועה, ז"א חטא והצורך בישועה, הלידה מחדש, חומר המשול לחלב אם לתינוק, ולא לאוכל מוצק הראוי לאדם בוגר, כגון, בישור, חיי קדושה בכל תנאי, תורת אחרית הימים וכדומה.

שאול לימד את הקורינתיים במשך 18 חודשים.

אחריו הם היו חשופים ללימוד של אפולוס המלומד. חלקם היו חשופים ללימוד של שמעון פטרוס, ויתכן שחלקם גם שמעו וראו את ישוע במו עיניהם במהלך עלייה לרגל לירושלים במועדי יהוה (א 12).

שאול השליח ציפה שלאחר מספר שנים הוא ישמע שהם גדלו באמונה ואינם מתנהגים כמו שכניהם חסרי הישועה (ראה פרק ה).

שאול קיווה כמו כל הורה שהילד עולה כיתה בסוף כל שנה ולא נשאר בכיתה א כבר 4 שנים.

זיכרו! הקורינתיים לא היו חסרי יכולת חשיבה. הם לא היו חסרי השכלה.

הם פשוט בחרו לספק את תאוות הבשר שלהם, במקום להקדיש את גופם וחייהם כקורבן חי, טהור ורצוי לאדון (אל הרומים י"ב 1-2).

יש שיאמרו: נו, מה זה משנה, העיקר שהם היו נושעים… כל השאר זה רק בונוס.

אחים יקרים,

אמת היא, נכון שהדבר החשוב ביותר זה ישועה, כי זו מבטיחה את חיי הנצח עם אלוהים, אך תכלית ישועתנו היא שירות אלוהים על פי רצונו ולכבודו. תכלית חיינו היא להידמות לישוע.

כמו שאנו מביאים ילדים ומקווים שיגדלו ויחכימו ויצליחו, ולא רק לשם ריבוי אוכלוסיית העולם, כך ובאותה מידה אלוהים לא הושיע גושי בשר רק כדי שימלאו את ירושלים החדשה, אלא הושיע נפשות כדי שיפארו את שמו (פטר"א ב 1-3).

אחים יקרים,

יש השלכות לחוסר בגרות רוחנית.

כמו שעצלנות בלימודים משליכה על עתיד כלכלי וחברתי ירוד, כך חוסר בגרות רוחנית משליכים על התנהגות אישית וחברתית ירודים, החלטות ובחירות שגויות, נישואין עם קשיים רבים יותר, וחוסר שירות משיחי.
אתה או את הופכים לטרף קל לתכסיסי השטן.

אין שום דבר מועיל בחוסר בגרות רוחנית.

חוסר בגרות משיחית מבטיחים הפסד אישי וקהילתי ובנוסף לכך, אי קיום התכלית לשמע אלוהים הושיע אותך.

תכלס, חוסר בגרות רוחנית מהווה מצע נוח ובטוח למחלוקות לא רק במשפחה, אלא גם בקהילה.

מהם הסימפטומים של המחלוקות? (קנאה ומריבה) (4-ב3)

"… וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּקִרְבְּכֶם קִנְאָה וּמְרִיבָה, הַאֵין אַתֶּם בִּלְתִּי־רוּחָנִיִּים וּמִתְנַהֲגִים כְּמוֹ הָאֲנָשִׁים? ^‎⁴‏ הֲלֹא כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אוֹמֵר ”אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל“ וְאַחֵר אוֹמֵר ”אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס“, הַאֵין אַתֶּם כְּכָל הָאָדָם?

היכן אנו רואים ביטויים של קנאה ומריבה הגורמים למחלוקות, פירודים וחרמות?

בגני הילדים ובבתי הספר. ז"א בקרב ילדים קטנים.

הילדים הקטנים ממוקדים רק בעצמם ותענוגותיהם.
ילדים קטנים כואבים כשילד אחר נהנה מצעצוע כלשהו, ומיד הם רוצים את אותו הצעצוע.

כולנו מבינים שזו התנהגות מגעילה ודוחה, אך אנו לא מצפים למשהו אחר מילדים בגן.

אך מה עושים כאשר אותה התנהגות קיימת בקהילה?

מן הסתם, קנאה ומריבה הן אחת מהתוצאות של חוסר בגרות רוחנית.

שימו לב, שרעות אלו הן בסך הכל חלק מתכונות האופי של פרי של הבשר המפורטים באיגרת אל הגלטים ה 19-21.
הביטוי הראשוני והבוטה של חוסר בגרות רוחנית היא התמקדות בעצמך וחוסר אהבה, סליחה, פשרה עם האחר.

ומה התוצאה?
קנאה באחר כי אין אהבה ואדם שכזה אינו מחשיב את האחר לנכבד ממנו (אל הפיליפים ב).

מריבה, כי אין ויתור ואין סבלנות.

תכלס, אין אהבה, כי אהבה מכסה על המון פשעים (פטר"א ד 8).

אהבה אינה מקנאה, אינה דורשת את טובתה, אלא מעמידה את האחר לפניך. (קור"א י"ג).

במקום שיש אהבה אמיתית המתודלקת בכוח רוח הקודש, לא יהיו קנאות, ולכן גם לא תהיינה מריבות קשות או עימותים לאורך זמן וחסרי פתרון.

במקום בו יש אהבה וביטוי לכניעה להוראת הכתובים, שם תהיה אחדות ולא מחלוקות כואבות.

אחד מהביטויים של חוסר בגרות רוחנית היא התמקדות באנשים ולא במשיח ישוע. והנה על כך בדיוק שאול השליח מלין.

בני הקהילה בקורינתוס נחלקו לקבוצות שכל אחת רואה עצמה נאמנה למורה מסוים. חלקם ראו עצמם תלמידיו של אפולוס, ואחרים של שאול.

משמע, הם חושבים ומאמינים שהאחרים טועים ואין להם מכנה משותף עמהם. בכל מפגש הם יעלו את הנושאים השנויים במחלוקת וינסו להצדיק את עצמם ולהנמיך את הצד השני.

ואיך יחשוב אדם הנכנס לקהילה שכזו?

הוא יחשוב שהאמונה בישוע אינה משנה את האדם. גם בקהילה רבים בדיוק כמו שבעולם! לפיכך, אין כל ערך בבשורה של ישוע.

ואיך זה מתבטא בימינו?

אני לותרני ואתה קלווניסט. אני ג'ון מקארתור ואתה פייפר…

הרי לותר וקלווין האמינו באותו ישוע, ממש כמו ששאול ואפולוס האמינו באותו ישוע והיו נושעים. בגלל היותם בשר ודם שאינם מושלמים, היו גם מחלוקות על דוקטרינות כאלו ואחרות שאינן משפיעות על ישועת האדם – גם במקרה של שאול ואפולוס וגם בדוגמא של מרטין לותר וקלווין.

והנה, במשך דורות ועד היום גוף המשיח מחולק לקבוצות הרואות עצמן נאמנות לאדם ולא לישוע.

אנשים בקבוצות אלו יחשיבו האחרים לנחותים ולעיתים חסרי ישועה, רק כי אינם אוחזים בכל תורתו של אותו מורה.
אנשים אלו לא ישתתפו בכנס, קהילה או התחברות שבא מלמד המורה השני, ויבהירו לכל מי שרוצה לשמוע, שהמורה הזה אינו טוב אלא המורה שלהם הכי טוב.

מה עושים?

איך מתמודדים עם הרעה הזו?

התשובה בפסוקים 5-9.
3. מהו המתכון לריפוי מחלוקות? (לפאר את האדון ישוע) (פ. 5-9)

^‎⁵‏ מִי הוּא אֵפוֹא אַפּוֹלוֹס? וּמִי הוּא שָׁאוּל? מְשָׁרְתִים אֲשֶׁר בְּאֶמְצָעוּתָם בָּאתֶם לָאֱמוּנָה! וְאִישׁ אִישׁ כְּפִי שֶׁחָלַק לוֹ הָאָדוֹן: ^‎⁶‏ אֲנִי נָטַעְתִּי, אַפּוֹלוֹס הִשְׁקָה, אֲבָל הָאֱלֹהִים הִצְמִיחַ. ^‎⁷‏ לְפִיכָךְ לֹא הַנּוֹטֵעַ חָשׁוּב, אַף לֹא הַמַּשְׁקֶה, אֶלָּא הָאֱלֹהִים — הַמַּצְמִיחַ. ^‎⁸‏ הַנּוֹטֵעַ וְהַמַּשְׁקֶה הֵם הַיְנוּ הָךְ, וְכָל אֶחָד יְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ כְּפִי עֲמָלוֹ; ^‎⁹‏ שֶׁכֵּן אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים יַחַד עִם אֱלֹהִים וְאַתֶּם שְׂדֵה אֱלֹהִים, בִּנְיַן אֱלֹהִים.

ראו את התרופה למחלוקות ששאול השליח מציע לקורינתיים.

התמקדו בישוע ותפסיקו להאדיר בני אדם, מוכשרים ככל שיהיו.

בסופו של יום, מי הוא אפולוס? מי הוא שאול? הם בסך הכל משרתים של אותו אדון – ישוע המשיח.

בהשוואה לאדון ישוע, כל בני האדם, יהיו אשר יהיו, אינם ראויים להשתחוויה.

כל אחד מהמורים הללו שירת את האדון על פי המתנה שאלוהים העניק לו.

לכל אחד תפקיד אחר, וכל תפקיד הוא טוב ומשרת את התכנית המושלמת של האדון. בסופו של יום – כל המורים המכובדים הללו הם בני אדם שאינם מושלמים ועתידים לעמוד למשפט כס המשיח ישוע ושם יקבלו את השכר הראוי להם. כן, זה כולל את אפולוס ואת שאול השליח (ג 16-17).

מדוע?

כי האחד והיחיד אשר מצמיח, האחד אשר מעניק חיים, זה רק ישוע ולא אף אחד מהמורים המוזכרים בשמם.

כולם רק משרתים – אך יש רק אדון אחד אשר מעניק חיים וזה ישוע האדון והמשיח.

יוצא לי לבקר בקהילות ברחבי העולם במסגרת התפקיד.

ישנם מקומות או אנשים שבמפגש הראשון ישאלו אותך?

האם אתה Five points Calvinists? ואם אתה רק 3 נקודות או 4 נקודות קלווניסט, אז מבחינתם ישועתך מוטלת בספק…

אחרים מכנים עצמם לותרנים, וכל קהילה שאינה לותרנית, אינה ראויה מספיק מבחינתם.

אחים יקרים:

אגלה לכם סוד.

גם לותר וגם קלווין, לימדו דברים נפלאים אך שניהם לא היו מושלמים,

לא בלימוד ולא בהתנהגות האישית.

שאול השליח לא ניסה להמעיט במעמדם וערכם של המורים המוכשרים, אלא ניסה להבהיר שהתרופה לרפא מחלוקות בקהילה, טמונה במיקוד הלב בישוע בלבד ולא באנשים, יהיו מוכשרים ככל שיהיו.

אנו שייכים לישוע האדון. רק הוא היה האחד שמת עבורנו והעניק לנו את צדקתו.

אנו נדרשים להידמות לו כי רק הוא מושלם.

לאור זאת, הבה נאמץ את המסקנות הללו מיד לחיינו:

למי אנו שייכים?

לישוע.

לאיזו קהילה אתה הולך?

לקהילה משיחית ששמה קהילת ירושלים בית גאולה, ולא הקהילה של מנו, או של הלמוט או שם של אדם אחר, יהיה אשר יהיה.

כפי שצייתי מעלה, יש השלכות חמורות לחוסר בגרות רוחנית, לחוסר גדילה רוחנית יומיומית.

כל אחד מאיתנו עתיד לתת דין וחשבון על ההישגים הלימודיים שלו מבחינה רוחנית, אך על כך בשיעור הבא.

לסיכום.

הסיבה למחלוקות בקהילה היא חוסר בגרות רוחנית.

כמו שעצלנות בלימודים משליכה על עתיד כלכלי וחברתי ירוד, כך חוסר בגרות רוחנית משליכים על התנהגות אישית וחברתית ירודים, החלטות ובחירות שגויות, נישואין עם קשיים רבים יותר, וחוסר שירות משיחי.
חוסר בגרות רוחנית מבטיח הפסד אישי וקהילתי ובנוסף לכך, אי קיום התכלית לשמע אלוהים הושיע אותך.

כמו שלא נעים לראות ילד נשאר כיתה שנים רבות, כך הדבר מביש ברמה הרוחנית. אלוהים הושיע אותנו להידמות לישוע ולחיות חיים המפארים אותו. האם אתה ממלא את תכלית בריאתך, או שאתה כמו תלמיד שנשאר כל חייו באותה כיתה?

הסימפטומים של המחלוקות הם קנאה ומריבה.
קנאה ומריבה הם תוצאה ישירה של חוסר בגרות רוחנית, ובמקרה הגרוע הוכחה לחוסר ישועה.
קנאה ומריבה מאפיינים התנהגות של ילדים בגן הממוקדים בעצמם, חסרי התחשבות ואגואיסטיים, אך לא יכולים להיות אופי מתמשך של תלמידי ישוע.
האם אתה חלק התורם לאחדות בקהילה או אחד הגורם למחלוקות בגלל חוסר בגרות רוחנית?
המתכון לבריאות הקהילה ובאופן כללי לחיים המשיחיים טמון בהתמקדות שלנו לחיות חיים המפארים את האדון ישוע – בגרות רוחנית.

אהבת אלוהים ואהבת אדם הם קיום תורת אלוהים. כל השאר מפרק והורס.

האם אתה תלמידו של אדם כלשהו או תלמיד של ישוע?

האם אתה מחשיב את האחר לנכבד ממך?

אם כן, אתה יהלום בשירות האדון.

ראשונה לקורינתיים פרק ג 10-17

כותרת: האם אתה מוכן למשפט כס המשיח?

כפי שציינתי בשיעור שעבר, חוסר בגרות רוחנית אינה דבר של מה בכך, אלא תוצאותיה חמורות בחיי המאמין בעולם הזה.
בשיעור הנוכחי אנו נלמד שההשלכות של היעדר בגרות רוחנית מתוך עצלנות רוחנית, גם משפיעות על החיים בממלכת המשיח לאחר התקומה מן המוות.

נכון, גם מאמין ברמה רוחנית של תינוק נחשב לילד של אלוהים, אך זה שבוחר במודע לא לגדול מבחינה רוחנית, וממשיך להתמקד בעצמו במקום באדון ישוע, ידע לו שהוא יישא את ההשלכות לכך גם בעולם הבא.

שאול השליח ידע היטב שביום בו הוא יפגוש את האדון, הוא יצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשיו. לאור זאת, שאול בחן כל העת את המניעים של מעשיו כדי לוודא שהם על פי רצון אלוהים ונועדו לפאר את שם אלוהים. תשוקתו של שאול היתה לשמוע את האדון ישוע אומר לו: "יפה, עבד טוב ונאמן! היית נאמן במעט, אפקיד אותך על הרבה. בוא אל שמחת אדונך." (מתי כ"ה 23).

לאור הביטחון הזה, שאול כתב באיגרת אל הפיליפים ג 13-14: "…אני שוכח את אשר מאחרי ונחלץ קדימה אל מה שלפני. אני רץ אל המטרה כדי להשיג את הפרס שבקריאה של מעלה, קריאתו של אלוהים במשיח ישוע…".

בפסוקים הבאים שאול השליח מציג איך מאופיינים חייו של אדם בוגר מבחינה רוחנית.

הבה נקרא את פסוקים 10-17:

‎¹⁰^‏ כְּפִי חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁנִּתַּן לִי הִנַּחְתִּי יְסוֹד כְּבַנַּאי חָכָם וְאַחֵר בּוֹנֶה עָלָיו. אֲבָל יַשְׁגִּיחַ כָּל אֶחָד כֵּיצַד הוּא בּוֹנֶה, ^‎¹¹‏ כִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַנִּיחַ יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַיְסוֹד שֶׁהֻנַּח, וְהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. ^‎¹²‏ וְכָל אִישׁ, אִם יִבְנֶה עַל הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶּסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קַשׁ – ^‎¹³‏ מַעֲשֵׂהוּ יִתְבָּרֵר, שֶׁכֵּן הַיּוֹם יוֹצִיאוֹ לָאוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּאֵשׁ יִתְגַּלֶּה; וְהָאֵשׁ תִּבְחַן אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ. ^‎¹⁴‏ אִם יַעֲמֹד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנָה, יְקַבֵּל הָאִישׁ אֶת שְׂכָרוֹ. ^‎¹⁵‏ אִם יִשָׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ — יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֹאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.

‎¹⁶‏ הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם? ^‎¹⁷‏ אִם יַשְׁחִית אִישׁ אֶת הֵיכַל אֱלֹהִים, אֱלֹהִים יַשְׁחִית אוֹתוֹ; כִּי הֵיכַל הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ.

חלוקת פרק ג:

א. האם אתה תינוק במשיח? (פ. 1-9)

מהי הסיבה למחלוקות בקהילה? (חוסר בגרות רוחנית) (1-א3)
מהם הסימפטומים של המחלוקות? (קנאה ומריבה) (4-ב3)
מהו המתכון לריפוי מחלוקות? (לפאר את האדון) (פ. 5-9)

ב. האם אתה מוכן ליום משפט כס המשיח ישוע? (פ. 10-17)

האם חייך ושירותך מבוססים על ישוע? (פ. 10-11)
האם כל מעשיך יאושרו במשפט כס המשיח ישוע? (פ. 12-15)
האם גופך היכל קדוש לאלוהים? (פ. 16-17)

ג. מאחד או מפזר? המדריך למניעת מחלוקות בקהילה (פ. 18-23)

ראיה נכונה של עצמך (פ. 18-20)
ראיה נכונה של אחרים (פ. 21-22)
ראיה נכונה של ישוע כאדון ומושיע (פ. 23)

האם חייך ושרותך מבוססים על ישוע? (פ. 10-11)

לאור דברי התוכחה בפסוקים 1-9 נגד עצלות רוחנית, נגד אי גדילה רוחנית, שאול כעת מציג לדוגמא את חיי השירות שלו לאדון.
הנה לפניכם הפורמט לחיים משיחיים המפארים את האדון ישוע.

שאול השליח פותח ואומר שהשירות שלו הינו חסד מאלוהים. לא מגיע לו דבר, אלא כל אשר הניח אלוהים בידיו נובע מחסד שניתן בריבונות אלוהים (קור"א י"ב 11-12; אל הקולוסים א 29; קור"א ט"ו 10).

מתוך ההכרה הזו, שאול מבין שכל פעולה שהוא יעשה בחייו חייבת להיות תואמת לתורת אלוהים ומבוססת על האמת – והאמת הוא ישוע.

באיגרת לאפסיים ב 20 כתב שאול: "…בנויים על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה." אבן הפינה היא האבן המחברת את בסיסי הבניין ונחשבת לאבן הקובעת את חוזקו של הבניין כולו.

שאול לרגע לא מבקש מאיתנו להמציא רעיונות ופרויקטים הנראים לנו יפים, אלא קובע באופן החלטי, שכל מה שנעשה או נחשוב, חייב להתבסס על ישוע, על דבר אלוהים ותואם לקדושתו וטוהרו של אלוהים.

לראיה, שאול היה המקים של קהילות רבות.

כל קהילה קמה והתבססה על הבשורה ועל דבר אלוהים.

שום קהילה לא התבססה על שאול או על אפולוס או מורה מוכשר אחר, יהיה אשר יהיה. כפי שאדריכל מתכנן כראוי את הבניין, כך שאול השליח לימד, הדריך, והאציל סמכויות כדי שהקהילה תגדל ברוח ושירות (טימ"ב ב 2).
שאול השליח בנה תשתית כדי שהדור אחריו ואחריהם ימשיכו לבנות על אותו בסיס מוצק ומבורך.

באיגרת שכתב שאול השליח למאמינים ברומא הוא זכר היטב להעניק את כל הכבוד לישוע: "לכן, הודות למשיח ישוע יכול אני להתגאות בדברים השייכים לאלוהים ולא אעז לדבר בלתי אם על הדברים שהמשיח עשה דרכי כדי להביא את הגויים לידי ציות…". (אל הרומים ט"ו 17-18). ראה גם קור"א א 31.

אם כן, מדוע עלינו לבסס את כל מעשינו ומחשבותינו על ישוע?

כי תכלית חיינו נקבעת על ידי ישוע.
כי הכוח המניע את מעשינו ומחשבותינו באים מרוח הקודש (אל הפיליפים ב 13)
כי ישוע הוא מקור החיים ולא שום אדם אחר (קור"א ג 7).
כי כל אשר בנוי על ישוע יישאר לעד, יהיה יציב ויעמוד בכל קשיי ואתגרי החיים (מתי ז 24-27).
כי האדון ישוע המשיח בעצמו עתיד לשפוט את מחשבותיך ומעשיך (קור"ב ה 10).

לאורך ההיסטוריה אנשים הקימו קהילות שהתבססו על מסורות של אדם.
קהילות שהתבססו על עקרונות הומניים, כי לדעתם תורת אלוהים אינה מתאימה לחיים המודרניים בימינו. יש שהקימו קהילה שכולה מועדון דתי שאינו מאמין בישוע כאלוהים אשר לבש בשר ודם, ובא לעולם כדי להיות שה האלוהים לכפרת חטאינו, מת על הצלב, נקבר וקם לתחיה לאחר שלושה ימים.

בפועל, אותם אנשים, ועם ישראל בתוכם, דחו את אבן היסוד (ראה תהילים קי"ח 22, פטר"א ב 6-8).
רבותי, כל אשר יתבסס על דיעה אישית הנוגדת את הכתוב בדבר אלוהים, לא יעמוד באתגרי החיים, יביא אסון על הבונים ובושה ביום המשפט (מתי ז 23-27).

מה שיתבסס על חכמתך ויכולתך, יהיה חזק בדיוק כמוך.

מה שיתבסס על חכמתו ויכולתו של ישוע, יהיה חזק כאלוהים ויפאר את האדון.

כדאי לקרא את פרקים ב-ג בספר ההתגלות כדי להפנים את חשיבות המילים הללו.
יישום:

אחים ואחיות אהובים. ראוי שנזכור תמיד שאלוהים הוא זה שברא אותך וגם אותך. אלוהים ברא אותנו לתכלית המפארת אותו.
כמו שאלוהים ברא את מוסד הקהילה, כך הוא גם ברא את מוסד הנישואין. אלוהים העניק לך ולי את הכללים הנדרשים כדי לשמור ולכלכל את המוסד הזה כדי שיגשים את התכלית לכבודו.

כמו שאנו קוראים את הוראות ההפעלה של היצרן עבור מוצר טכני, כך ראוי שנקרא את דבר אלוהים כדי להבטיח שחיינו וחיי הנישואין נעשים ונשמרים בדרך ראויה ובטוחה. הרי אלוהים הוא היצרן היודע את הכי טוב עבורנו.

אם תחיה על פי ההוראות שלו – תעבור בהצלחה את כל מבחני השטח.

אם תחיה על פי ההוראות של אלוהים בדברו, אתה מוכיח שאתה מכבד אותו.

לאור זאת, על מה מבוסס חייך? על איזה בסיס מבוססים נישואיך?

מה קובע את דפוס התנהגותך?, שירותך המשיחי בקרב גוף המשיח – הקהילה.

מה ועל פי אילו כללים אתה משתמש בכספך ונכסיך?

למי אתה נותן כבוד לכל אשר נעשה היטב בחייך?

ושאלת השאלות: איזה בסיס רוחני אתה בונה עבור משפחתך ומה חוזקו?

במותך, האם משפחתך תמשיך ללכת בעקבות ישוע?

אנו לא נדרשים להמציא דבר, אלא ללמוד ולאמץ את האמת הכתובה ועליה לבנות את חיינו ואת השירות שלנו לכבוד אלוהים.

האם כל מעשיך יאושרו במשפט כס המשיח? (פ. 12-15)

‎¹²‏ וְכָל אִישׁ, אִם יִבְנֶה עַל הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶּסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קַשׁ – ^‎¹³‏ מַעֲשֵׂהוּ יִתְבָּרֵר, שֶׁכֵּן הַיּוֹם יוֹצִיאוֹ לָאוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּאֵשׁ יִתְגַּלֶּה; וְהָאֵשׁ תִּבְחַן אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ. ^‎¹⁴‏ אִם יַעֲמֹד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנָה, יְקַבֵּל הָאִישׁ אֶת שְׂכָרוֹ. ^‎¹⁵‏ אִם יִשָׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ — יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֹאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.

בהקשר של הפסוקים הקודמים, ברור לכל ששאול מתכוון לישוע עצמו ולכתבי הקודש בתור: היסוד הזה.

מי הם הבונים?

אתה, אני, את, כל אחד מאיתנו. כל אחד המכנה עצמו ומציג עצמו כמאמין בישוע.

מה אנו בונים?
אנו בונים את חיינו, את משפחתנו, את קהילתנו.

ומה הכוונה לסוגי המתכות והחומרים: זהב, כסף, אבנים יקרות, עץ, חציר וקש?

הכוונה היא לסגנון חיים המתבטא באמונה מוחלטת וציות מדויק לדבר אלוהים בכל תחום בחיים. האדון ישוע בוחן את המניע שלנו, ההתנהגות שלנו ואת השירות שלנו.

חיי טוהר ושירות מקריב עבור האדון נחשבים לזהב. כל דרגה פחותה מכך מתוארת כחומר בעל ערך יורד.

שימו לב שהזהב והכסף והאבנים היקרות אינם מציינות אם המאמין עשיר או בעל מתנות שירות נעלות. למרות שאין כל רע בעושר ומתנות שירות נעלות, הכוונה בפסוק 12 היא לתגובה אישית של המאמין להוראת האדון וטיב הציות והשירות.

באיזו דרגה של מסירות והקרבה את ואתה מצייתים להוראת האדון שניתנה לכם, כרווק, נשוי, פועל, מנהל, משרת בבית אלוהים וכו'.

כאמור, בין אם תהיה אדם פשוט או מנהל בכיר, הזהב והכסף והאבנים היקרות מתייחסות לעומק האמונה וטיב הציות שלך לקריאת האדון בחייך.

והנה, בעוד ישנם מתנות שירות שונות, הרי מכל הרווקים והרווקות נדרש לשמור על טוהר מיני ולגדול מבחינה רוחנית.

מכל הנשואים והנשואות נדרשים אותם עקרונות של אהבת בן הזוג, נאמנות והקרבה.

מכל הנשואים נדרש לגדול רוחנית ביחד.

אם האדון יבחן את טיב הזוגיות שלך ושלי, האם הוא יקרא לזה זהב, כסף, אבן יקרה, עץ, או קש?

האם אתה מגיע לקהילה ורואה עצמך פועל ועושה משהו עבור בית אלוהים?

האם אתה או את מעשרים באמונה?

אם האדון ימדוד את ההקרבה הזו, איזו מתכת תגדיר נאמנה את הציות שלך?

מתי הפעם האחרונה שישבת ללמוד עם אשתך או חלקת עימה מדבר אלוהים או התנסות רוחנית?

האם אתה יודע מהי מתנתך הרוחנית והאם אתה משרת את אלוהים בכלי זה בקהילה לכבוד המשיח ישוע?

המוח של כל אחד מאיתנו פועל כל הזמן. מה מסתובב במוח שלך במהלך היום? מהן תאוותיך? האם הן קדושות או נלוזות?

האם עיניך היכן שאלוהים שוכן או במקומות של חטא? (אל הקולוסים ג 1-4).

מכיוון שהאדון ישוע המשיח הוא אבן הפינה, כל פועל חיינו חייו להתמקד בו ולמענו.
עלינו לזכור: נבראנו למלא תכלית נפלאה והיא לפאר את אלוהים ולא רק להגשים את תכניותינו ותאוותנו.

"שהרי מעשה ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם." (אל האפסים ב 10).

מתי כל אחד מאיתנו יעמוד לפני כס משפט המשיח?

שאול השליח ענה על השאלה הראשונה באיגרת השנייה לקורינתיים בפרק ה 10: "כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

מכאן, בין אם נגיע אל האדון לאחר מותנו פה בארץ או אם נילקח בהילקחות, כל אחד מהנושעים עתיד לעמוד מול האדון כדי שכל מעשיו ומחשבותיו ייבחנו, ועליהם יקבל דין צודק.

מה עתיד להיקבע באותו מעמד של משפט?

הבה נתחיל במה לא נקבע.

משפט כס המשיח ישוע הינו רק לנושעים, לכן, לא נקבע שם אם תלך לגן-עדן או אגם האש. כל הנוכחים במעמד הזה יחיו לנצח נצחים עם אלוהים בבריאתו החדשה.
לאור הכתוב במספר מקומות בכתבי הקודש, ניתן לסכם את הגמול השונה שהנושעים עתידים לקבל, בתלות טיב חייהם לכבוד ישוע.

א. הגמול של אלוהים הינו גמול נצחי:
"כל מתחרה נוהג להינזר בכל התחומים; הללו – כדי להשיג זר נובל, אבל אנחנו כדי להשיג זר שלא יבול…" (קור"א ט 25).

ב. עטרות שונות בתלות טיב חיי השירות שלך.

עטרת הצדקה – למי?

"את המלחמה הטובה נלחמתי, את המירוץ השלמתי, את האמונה שמרתי. מעתה שמורה לי עטרת הצדקה אשר האדון, השופט הצדיק, ייתן לי ביום ההוא; ולא רק לי בלבד, אלא גם לכל אוהבי הופעתו." (טימ"ב ד 7-8).

עטרת תהילה ותפארת – למי?

"כי מי תקוותנו ושמחתנו ועטרת תהילתנו לנוכח אדוננו ישוע בבואו, מי אם לא אתם? הרי אתם תפארתנו ושמחתנו!" (תסל"א ב 19-20).

עטרת תהילה ותפארת לאור המופת של חייך עתה. עטרת הראויה לאלו אשר חייהם ושירותם הוביל אחרים לישועה וחיי ציות המפארים את האדון.

עטרת כבוד – למי?

"ובהופעת שר הרועים תקבלו עטרת כבוד אשר לא תיבול." (פטר"א ה 4).

בהקשר הפסוק, עטרת הכבוד לרועים, זקני קהילה אשר ביצעו את שירותם ברצון כרצוי לאלוהים; לא בחמדת בצע כי אם בנפש חפצה. לא כרודנים על מה שהופקד בידם, אלא בהיותם מופת לצאן.

עטרת החיים – למי?

"אשרי האיש המחזיק מעמד בניסיון, כי לאחר עמדו בניסיון יקבל את עטרת החיים אשר הבטיח האדון לאוהביו." (יעקב א 12).

הנה עטרת אופציונאלית לך ולי אם נעמוד בניסיונות ולא נסטה מאמונת האמת וחיי הטוהר המפארים את האדון.

תפקידים ומשימות בממלכת המשיח – למי?

בבשורת לוקס י"ט 11-27 כתוב משל המנים. הלקח פשוט וחד. כגודל האחריות והנאמנות שהצגנו לאדון בחיים אלו וטיב המקצועיות, כך יפקיד האדון בידינו אחריות ופעולות בממלכתו.

הנה כל האמת מוצגת לנגד עינינו!
האדון ישוע יבחן באש לנגד עיניך את המניעים הפנימיים, את טיב הציות והשירות שלך וקובע בצדק אם מדובר בזהב, כסף, אבן יקרה, עץ או קש.

וכך, באופן סמלי מבחן אלוהים כמוהו כמבחן באש.

מה שנעשה לכבודו ייצרף ומה שלא נעשה לכבודו יישרף.

מה שנצרף זוכה לכבוד ומשה שנשרף לא יזכה לשום כבוד.

בתחום הספקטרום הזה בין זהב לקש ייבחנו מחשבותינו, מניענו ומעשינו לכבוד האדון.

המסקנה ברורה ומעוררת – ציותך כאן ועכשיו קובע את הגמול שתקבל במשפט המשיח ישוע.

ציותך, נאמנותך והקרבתך לאדון היום, קובעים את גודל השירות והאחריות בעולם הבא.

לחוסר בגרות רוחנית יש תוצאות עגומות.

אומנם לא יהיה צער בנצח, אך שאיפתנו היא להידמות לישוע כבר היום ולא רק אחר כך.

מה אתה עושה היום כדי לפאר את האדון?

מה אתה עושה היום כדי לא להתבייש מחר כשתעמוד לפניו?

איזה ציון יעניק האדון לפועל חייך באותו מעמד?

יהיה מי שישאל: האם ראוי וצודק לבחון אותנו, בני אדם הנאנקים תחת קללת החטא, על פי אמות צדק, קדושה וטוהר מוחלטים?

התשובה כתובה בבירור בפסוקים 16-17.

האם גופך היכל קדוש לאלוהים? (פ. 16-17)

מדוע אלוהים דורש שנתנהג כפי הדוגמא שישוע התווה לנו בחייו?

א. כי נפדינו בדמו של המשיח ישוע וכעת אנו רכוש אלוהים (קור"א ג 23; גלטים ג 13, ד 5-7). נכון, אנו לא רכוש של עצמינו ואין לנו הזכות לומר שאני רוצה לעשות את מה שבא לי… כי האדון ישוע שילם את מחיר המוות שהיה ראוי לי, והעניק לי את חייו, לנצח נצחים. לכן, אני חי על פי רצונו ולא על פי רצוני. אני חי לפאר אותו ולא לפאר את עצמי. אני חי כדי למלא את תכלית אלוהים בחיי ולא את התכלית שאני קבעתי לחיי. (אל האפסיים ב 10; אל הרומים י"ב 1-2).

ב. כי אלוהים בעצמו שוכן בתוך כל אחד מילדיו… בתוך גופך ובתוך גופי, אנו הטוענים להיותנו מאמינים בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

כן, ברגע ישועתנו אלוהים בכבודו, רוח הקודש שוכן בתוכנו.

נוכחות אלוהים בתוכנו אינה ליופי אלא פועלת בכל תחום בחיינו למען נידמה לישוע.

לרוח הקודש תפקיד ברור בתוך גופנו:

להוליד אותנו מחדש (יוחנן ג)
ללמד אותנו ולהאיר לנו את משמעות דבר אלוהים (יוחנן י"ד-ט"ז)
לתת לנו את הכוח להאמין ולציית (פיליפים ב 13)
להעניק לנו מתנות שירות דרכן אנו משרתים את אלוהים בעולם ובמיוחד בגוף המשיח (קור"א י"ב 10-11; אל האפסים ד 11-16; אל הרומים י"ב)
מעניק לנו את פרי הרוח, את תכונות האופי של האדון ישוע כדי שנחיה ונגיב איש לרעהו כפי שישוע היה מגיב. (אל הגלטים ה 22-23).

אם כן, אז מה נותר לנו לעשות?

לציית באמונה, הקרבה ובטחון, ובדיוק על כך אנו נמדדים ומתוגמלים.

קיבלנו את הרוח כמורה פרטי, מזכיר לנו הכל, מוכיח אותנו על חטא ומעניק לנו את כלי היכולת של אלוהים כדי שנמלא את רצונו…

עם מורה כזה, אין פלא שהאדון דורש שלמות. ומי שמזלזל בכך, הרינו מזלזל באלוהים ועל כך ייתן דין וחשבון.

למי מכוונת האזהרה בפסוק 17?
^‎¹⁷‏ אִם יַשְׁחִית אִישׁ אֶת הֵיכַל אֱלֹהִים, אֱלֹהִים יַשְׁחִית אוֹתוֹ; כִּי הֵיכַל הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ, וְאַתֶּם הֵיכָלוֹ.

מכיוון שאדם נושע לא יאבד את ישועתו, יוצא שפסוק 17 מהווה אזהרה ואיום על אלו שאינם נושעים הפועלים כדי להפריע, להרוס או לפגוע בחייהם של הנושעים או להסיט אותם מדרך האמת או דרך הציות המפאר את אלוהים.[1]

אני ואתה, הנושעים הרינו היכן אלוהים.

מי שפועל להרוס את חיי הקדושה שלך או שלי, להסיט אותך או אותי מלציית לאלוהים בדרך התואמת לדברו, הריהו פועל להרוס אותנו, להרוס את היכל אלוהים. אלוהים מבהיר שהוא ישחית את האדם הפועל כדי להשחית את ילדי אלוהים.

איזה עידוד, אלוהים אינו רק מעודד אותנו ללכת בדרכו למען שמו, אלא גם מזהיר ומאיים על אלו בתוך הקהילה ומחוצה לה, אלו הטוענים להיותם מאמינים אך אינם כאלה, שאם יעזו לפגוע בילדי אלוהים שהם היכל אלוהים – אלוהים ישחית אותם.

לסיכום:

א. האם אתה בונה את חייך על ישוע ועל דבר אלוהים?

האם התנהגותך כרווק או נשוי היא על פי ההדרכה של אלוהים בכתבי הקודש?

האם יחסך לקהילה, לזולת ולכסף על פי ההנחיות בכתבי הקודש או על פי רעיונותיך כדי להגשים את תאוותיך?

זכור, כל מחשבה ומעשה יעמדו למבחן אש בכס המשפט של ישוע.

מה אתה עושה היום כדי להתבייש פחות מחר?

ב. מעשינו כלפי הזולת, מחשבותינו, נאמנותנו לאדון ישוע וטיב השירות המשיחי שלנו היום, יעמדו למשפט האש, ויקבעו את הגמול שהאדון ישוע המשיח יעניק לנו בכס משפט המשיח, וכן את אופן השירות שנמלא במהלך מלכות המשיח ובנצח.

האם אתה מוכן למשפט כס המשיח?

ג. אתה ואני, המצהירים על אמונתנו בישוע ובאמת נושעים, אנו היכל אלוהים ומהווים כלי קודש בעולם הזה בשירות אלוהים. מי שמסיט אותך או אותי בזדון מדרך האדון עתיד להישחת על ידי אלוהים. אתה ואני נישפט על כישלוננו, אך המשחית את היכל אלוהים עתיד להיות מושלך לאגם האש.

האזהרות של אלוהים נועדו לדבר אחד: חזור בתשובה וקרא בשם ישוע לכפרת חטאים וישועה. היום זה יום ישועה.

"חקרני אל ודע לבבי, בחנני ודע שרעפי. וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם." (תהילים קל"ט 23-24)

[1] John MacArthur. The MacArthur New Testament Commentary, 1 Corinthians. (Chicago: Moody,

1984). Pg. 86.

ראשונה לקורינתיים פרק ג 18-23

כותרת: מאחד או מפזר?

בפרק ג שאול מוכיח את הקורינתיים על חוסר בגרותם הרוחנית.

…אתם כבר בני ארבע ועדיין יונקים… – הכוונה באופן סמלי.

אתם בשלב בו אתם כבר צריכים לאכול אוכל מוצק, זאת אומרת, לומדים דברים מתקדמים יותר אודות אחרית הימים וכו, והנה, אתם עדיין בשלב הראשוני אודות החטא והתנהגות בסיסית של נושעים.
למרות היותכם תינוקות מבחינה רוחנית, אתם מתגאים ברעיונות שלכם, בדיעות שלכם ובהתנהגות שלכם הסותרים את כתבי הקודש, ועוד חושבים שאתם חכמים וצודקים יותר מאלוהים.
לראיה, חוסר הבגרות הרוחנית מתבטא במריבות, סכסוכים, חוסר אחדות ועדות משיחית קלוקלת.
פרי הבאושים של חוסר בגרות רוחנית עתיד להתפוצץ בפני כל אחד מכם גם בעתיד, ביום בו תעמדו במשפט כס המשיח ישוע.

ולכן, על מנת לתקן את המצב היום, ואת תוצאת המשפט בעתיד לאחר מותכם, הבה נתקדם לעבר הבגרות הרוחנית ונלמד איך לאחד ולא לפזר.

ובמילים אחרות – מהו המתכון לאחדות? איך מאחדים ולא מפזרים?

הידע הזה אינו נחוץ רק למען אחדות המאמינים בקהילה, אלא גם למען האחדות והשלום במשפחה ולמען העדות המשיחית שלנו בעולם.

בפסוקים 18-23 מפורטים שלושת העקרונות החשובים שעלינו ללמוד ולהבין כראוי, על מנת שנהיה גורם מאחד ולא מפזר, בונה ולא הורס.

ראיה נכונה של עצמך (פ. 18-20)
ראיה נכונה של אחרים (פ. 21-22)
ראיה נכונה של ישוע כאדון ומושיע (פ. 23)

הבה נקרא את פרק ג פסוקים 18-23: האם אתה מאחד או מפזר?

‎¹⁸^‏ אִישׁ אַל יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ. אִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם סָבוּר שֶׁהוּא חָכָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְהֵא נָא לִכְסִיל לְמַעַן יֶחְכַּם; ^‎¹⁹‏ כִּי חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה הִיא סִכְלוּת בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ”לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם.“ ^‎²⁰‏ וְעוֹד: ”יהוה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי־הֵמָּה הָבֶל.“ ^‎²¹‏ עַל כֵּן, אַל יִתְהַלֵּל אִישׁ בִּבְנֵי אָדָם. הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלָּכֶם: ^‎²²‏ שָׁאוּל, אַפּוֹלוֹס, כֵּיפָא, הָעוֹלָם, הַחַיִּים, הַמָּוֶת, דְּבָרִים שֶׁבָּהוֶֹה, דְּבָרִים שֶׁבֶּעָתִיד — הַכֹּל שֶׁלָּכֶם; ^‎²³‏ וְאַתֶּם שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ הוּא שֶׁל אֱלֹהִים.

חלוקת פרק ג:

א. האם אתה תינוק במשיח? (פ. 1-9)

מהי הסיבה למחלוקות בקהילה? (חוסר בגרות רוחנית) (1-א3)
מהם הסימפטומים של המחלוקות? (קנאה ומריבה) (4-ב3)
מהו המתכון לריפוי מחלוקות? (לפאר את האדון) (פ. 5-9)

ב. האם אתה מוכן ליום משפט כס המשיח ישוע? (פ. 10-17)

מהו היסוד עליו עלינו לבנות את חיינו ושירותנו? (פ. 10-11)
האם כל מחשבותינו ומעשינו עתידים להיבחן, ומתי? (פ. 12-15)
מה המניע לחיים התואמים את רצון אלוהים? (פ. 16-17)

ג. מאחד או מפזר? המדריך למניעת מחלוקות בקהילה (פ. 18-23)

ראיה נכונה של עצמך (פ. 18-20)
ראיה נכונה של אחרים (פ. 21-22)
ראיה נכונה של ישוע כאדון ומושיע (פ. 23)

ראיה נכונה של עצמך (פ. 18-20)[1]

הבה נזכור מהו ההקשר של הפסוקים הללו:

המאמינים בקורינתוס מפולגים מסיבות ילדותיות פסולות. מורים מעולים ביקרו אצלם, אפולוס, כיפא וגם שאול כמובן. והנה, הקורינתיים חילקו ציונים למורים המעולים הללו על פי נראותם, סגנון דיבורם, יכולותיהם האישיות ולא על פי נאמנות ודיוק המסר לכתבי הקודש. לאור זאת, הקהילה התפלגה לקבוצות שכל אחת טוענת לנאמנות למורה מסוים.

מסיבה זו שאול השליח פותח במשפט שנועד לזעזע את השומעים: תפסיקו לשקר לעצמכם.
למי ולמה אתם מחשיבים את עצמכם?

אלוהים בחסדו שולח לכם מורים שנחשבים לעילית בתבל ואתם ברוב חוסר בגרותכם הרוחנית חושבים שאתם חכמים יותר מהם…
כדאי שתהיה לכם ראיה נכונה של עצמכם…

שאול אומר בפסוק 18: "… אִם מִישֶׁהוּ מִכֶּם סָבוּר שֶׁהוּא חָכָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְהֵא נָא לִכְסִיל לְמַעַן יֶחְכַּם"

על מנת להבין את המשפט, חייבים להבין את ההקשר לכתוב בשלושת הפרקים הראשונים.

אני אסביר את המונחים לאור הכתוב בפרקים הקודמים – א 18, 21:

סכלות בעיני העולם: לאור א' 21 – הכוונה לבשורה אודות ישוע בעיני העולם. העולם הלא נושע מחשיב את בשורת הישועה לטיפשות ואת הנושעים לטיפשים.
יהיה לכסיל למען יחכם = יהיה נושע וכך מלא בנוכחות רוח הקודש ויזכה ליהנות מחכמת אלוהים שתמלא את חייו.

לפיכך:

יהא נא לכסיל בעיני העולם – ז"א, קרא בשם ישוע לישועה, והיכנע בלב בוטח ומלא אמונה לכל דבר אלוהים, כי זו האמת המוחלטת לחיים המפארים את אלוהים.
למרות שהעולם יזלזל בך, ישפיל אותך ויכנה אותך טיפש ורפה שכל, אל תירא, כי אלוהים מחשיב אותך לחכם.

הייה מוכן להעיד לכל שאתה בוחר באמת המוחלטת של אלוהים בכתבי הקודש, בכל מחיר ובכל תנאי. גם אם תנודה חברתית או משפחתית, שהרי חכמת אלוהים נשגבה מחכמת האדם (ישעיה נ"ה).

זכור את המשפט האלמותי ואמץ אותו לכל חייך: "תחילת חכמה יראת יהוה ודעת קדושים בינה" (משלי ט 10. ראה גם משלי א 7).

מדוע שאול היה צריך לומר את המילים הבוטות הללו לקורינתיים?

בני קהילת קורינתוס היו אנשים אמידים, אינטלקטואלים (קור"ב ח-ט). והנה, הם חשבו שמה שנחשב לחכמה בעיני העולם מעניק להם הזכות להיקרא חכמים בעיני אלוהים. לדעתם, עושרם, מעמדם החברתי וחכמתם הארצית מעניקים להם מעמד נשגב ולעיתים גבוה יותר ממשרתי אלוהים הנפלאים שאלוהים בחסדו שלח אליהם.

על מנת להעמיד את הקורינתיים על מקומם הראוי, שאול מבהיר להם שחכמה אמיתית היא ישועה ובגרות רוחנית, וכל חכמת אדם אינה משתווה לה. שאול אומר את המילים הללו בפסוקים 19-20:
^‎¹⁹‏ כִּי חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה הִיא סִכְלוּת בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ”לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם.“ ^‎²⁰‏ וְעוֹד: ”יהוה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם, כִּי־הֵמָּה הָבֶל.“

מדוע חכמת העולם הזה נחשבת לסכלות בעיני אלוהים?
א. הפרופסור הכי מקובל בעולם, בעל פרס נובל הכי יוקרתי בעולם, למרות שהוא נחשב לחכם בקרב בני האדם, ותרומתו המדעית או הטכנית מועילה לאנושות, הריהו נחשב לכסיל בעיני אלוהים. אם אינו נושע.
מדוע? מכיוון שכל חכמתו הארצית וכל עושרו הארצי לא יכולים להסיר את קללת המוות מחייו ולהעניק לו חיי עולם עם אלוהים.
הרי לאור הכתוב בפרק א 21, ובספר משלי – מי שאינו יודע את הבן, הריהו כסיל (משלי ל' 4).

משמע, מה שמועיל לכם מבחינה נצחית היא החכמה של אלוהים המפורטת בכתבי הקודש, ולא התארים הארציים שאתם אולי מתרברבים בהם.

ב. שאול השליח מצטט חלקי פסוק מספר איוב פרק ה 13: "לוכד חכמים בעורמם…".
ההקשר של הפסוק מספר איוב הוא שאחד מחבריו, אליפז, מסביר לאיוב ששום אדם אינו חכם מאלוהים, ולכן התכסיס הכי מתוחכם של אדם אינו מאיים על אלוהים ואינו גורם לאלוהים לשנות את תכניותיו.
'…הנה אתה איוב, תכננת כל מיני תכנונים, ואלוהים החכם ממך ידע את מחשבותיך והפר את תכניותיך… לכן, חזור בתשובה. התאם את חייך ומחשבותיך למצוותיו והוראותיו של אלוהים…', כך לדעתו של אליפז.

אליפז טעה בנוגע לאיוב, אך צדק גם צדק בהבנתו את חכמת אלוהים.

הקטע השני מצוטט מספר תהילים צ"ד 11: "יהוה יודע מחשבות אדם, כי המה הבל."

בהקשר מתהילים, המחבר מתפלל שאלוהים יבוא חשבון עם הרשעים ובפסוק הזה הוא מתעודד ואומר: אלוהים ריבון וקורא מחשבות אדם. לאור זאת, אלוהים יודע גם להפר את תכניותיהם של אויביו. בדרך זו הם לומדים שכל תכנית נגד רצון אלוהים לא תתקיים – היא הבל פה.

הנה עוד דוגמאות טובות להוכיח שחכמת אדם היא סכלות בעיני אלוהים: ספר בראשית י"א ומגילת אסתר.

בראשית י"א: מגדל בבל (בראשית י"א).

בני האדם ידעו שרצון אלוהים עבורם זה שיולידו ילדים וימלאו את הארץ (בראשית א 22, י"א 4).

בני האדם דחו את רצון אלוהים הידוע והחשיבו את רצונם לחכם וראוי יותר:

לבנות עיר כדי לספק את כלכלתם, ומגדל כדי להאדיר את שמם.

ומי ניצח?

אלוהים! אלוהים בלל את שפתם והכריח אותם להתפזר על פני תבל.

בני האדם למדו שכל תכניותיהם הסותרות את תכניתו של אלוהים ייכשלו ויגרמו לאובדן חיים.

דוגמא נוספת היא ממגילת אסתר.

המן ניסה להשמיד את היהודים בעולם.

נאמר להמן על ידי אשתו וחבריו שאם מרדכי הוא יהודי, התכנית תיכשל (אסתר ו 13).

המן חשב שהוא חכם יותר מאלוהים ושילם על כך בחייו וחיי בני משפחתו.

תכלס, איך כל הדוגמאות הללו מתייחסות לקורינתיים?

בני קהילת קורינתוס החשיבו את דעתם כעליונה ועדיפה על הכתוב בכתבי הקודש.

מכיוון שלא כולם נכנעו לאמת אלוהים שבדברו, כל אחד פרש את הכתוב על פי ראות עיניו ועל פי הרגשתו. כל אחד הגיב והתייחס לאחרים כפי שהיה מודד ומתייחס לאדם ברחוב או בעבודה. התוצאה המחרידה לא אחרה להגיע – עימותים ופילוגים.

מסקנות ויישומים:

א. אחת מהדרכים למנוע מחלוקות ועימותים בקהילה היא על ידי לימוד מדויק של כתבי הקודש.

תפקיד הנהגת הקהילה להשקיע בחקר הכתובים והוראתם המדויקת בקהילה, ולהוות מופת לחיים התואמים לרצון אלוהים כפי שנלמד בכתבי הקודש.

במקום שבו לכתבי הקודש יש מקום ראשון ובלעדי בכל הנוגע לסמכות וכניעה, והנהגת הקהילה מהווה מופת לאדון, שם תהיה אחדות ושם תהיה אהבה ולא מריבות ופירודים.

ב. האחריות של כל מאמין בישוע היא להיכנע לאמת שבכתובים.
הרגש והדיעה האישית של כל מאמין אינם עליונים לכוונת אלוהים בדברו.

גם למאמינים בישוע אין הזכות לפרש את דבר אלוהים באופן אישי הסותר את כוונת אלוהים בדברו.
בגרות רוחנית נמדדת בכניעה מוחלטת לרצון אלוהים גם כשזה נוגד את הרגשתך ודעתך.
האתגר הזה אינו קל או פשוט כי הבסיס לרוב המחלוקות זה גאווה.
הגאוותן תמיד, אבל תמיד יחשוב שדעתו נכונה יותר ומדויקת יותר ממה שכתוב בכתבי הקודש. זיכרו את המן, וראו מה דבר אלוהים אומר על צר-המשיח…

כאשר כולנו מתחננים לחסד אלוהים ולובשים מעט ענווה, ייקל עלינו להיכנע לסמכות הכתבים ולהבין שההרגשה שלנו והרצון שלנו אינם קובעים מהי אמת, אלא רק דבר אלוהים. אז האחדות והשלום יהיו בקרבנו – במשפחתנו ובקהילותינו.

ניתן לסכם את חלק א: ראיה נכונה של עצמך אינה נקבעת על סמך חכמת העולם אלא רק על סמך חכמת אלוהים.
בדוק את עצמך:

האם אתה מאמין בישוע?
האם אתה משקיע זמן בלימוד ראוי של כתבי הקודש? (טימ"ב ג 15-17)
האם דבר אלוהים זו הסמכות הריבונית בחייך?
האם אתה מתאמץ בתפילה ובכוונה רבה לקיים את מצוותיו ככתבן וכלשונן? (ישעיה ס"ו 2, יעקב ב 19).
האם אתה חפץ בהתחברות עם מאמינים בוגרים ושמח ללמוד מנסיונם?

אדם שכזה יהיה כלי לאחדות ובריאות רוחנית של המשפחה והקהילה.

העקרונות הנכונים לקהילה נכונים גם בחיי המשפחה.

כאשר ההורים מאוחדים בכניעה לדבר אלוהים, פועלים כל אחד על פי התפקיד שיעד לו אלוהים, ומהווים מופת לילדיהם, השלום, בטחון ושלווה ישלטו באותו הבית.
אינני אומר שלא יהיו אתגרים, אך הורים המבינים מה חלקם ותפקידם בהורות, הורים בעלי ראיה נכונה של עצמם, משדרים מסר ברור לילדיהם שמגביר את השלום והשלווה במשפחה ובבית.

ראיה נכונה של אחרים (פ. 21-22)

^‎²¹‏ עַל כֵּן, אַל יִתְהַלֵּל אִישׁ בִּבְנֵי אָדָם. הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלָּכֶם: ^‎²²‏ שָׁאוּל, אַפּוֹלוֹס, כֵּיפָא, הָעוֹלָם, הַחַיִּים, הַמָּוֶת, דְּבָרִים שֶׁבָּהוֶֹה, דְּבָרִים שֶׁבֶּעָתִיד — הַכֹּל שֶׁלָּכֶם;

התנאי השני הנחוץ כדי למנוע עימותים ופילוגים זו ראיה נכונה של שאר האחים והאחיות בגוף המשיח, ובמיוחד בקהילה הספציפית שלך.

הבעיה בקהילה בקורינתוס היתה שבני הקהילה התפלגו לקבוצות, וכל קבוצה היתה נאמנה למורה מסוים. הם ניקדו את המורים לפי מדדים ארציים פסולים והחשיבו את הקבוצה השנייה כנחותה מהם, טועה ומטעה.

…אני לאפולוס, אני לפולוס, ואני לכיפא…

שאול אומר לקורינתיים:

אלוהים בחסדו העניק לכם מגוון מורים שכל קהילות המשיח בעולם רק יכולים לחלום עליהם, ואתם מבזים את החסד והמתנה שאלוהים העניק לכם.

במקום לבחון את ערך המורים על פי הלימוד הנאמן לכתבי הקודש, ועדות חייהם האישיים, אתם בוחנים ומדרגים אותם על פי לבוש, מראה חיצוני וצורת דיבור.

בדרך זו אתם זורקים לכלבים אוכל יקר ונחוץ לגדילתכם ולבגרותכם הרוחנית.

הראיה הנכונה של המורים הנאמנים שאלוהים מספק לכם היא שעליכם לאכול בשמחה את הלימוד הראוי ולאמץ את הנלמד בכל תחום בחייכם.

המורים הללו הם כפה אלוהים עבורכם – בתנאי שהם צמודים לאמת של דבר אלוהים.

ראיה נכונה של האחרים היא שהם כלים למען גדילתכם הרוחנית, למען בריאותה הרוחנית של הקהילה.

דחייתם או הטרדתם היא נגד רצון אלוהים ותוביל לחוסר אחדות, הרס הקהילה ומשפט אלוהים.

ובאופן כללי, על כולנו להבין את אותו מסר ואותו עיקרון:

תפסיקו להלל אדם. תפסיקו להתמקד בכלי שאלוהים שלח כדי להיות הפה שלו והתמקדו בלימוד ובציות.

אלוהים סיפק את כל המורים הללו כדי ללמדכם ולחזק את בגרותכם הרוחנית, על מנת שתיישמו בהצלחה את תכלית אלוהים לחייכם (אל האפסים ד 1-16).

כל אחד מהמורים הללו הוא טוב וכל אחד מהם מלמד אמת וכל אחד מהם מכוון את ליבכם לישוע. לכל מורה דרך לימוד שונה אך כולם מלמדים את כתבי הקודש בדיוק ונאמנות.

כמו שבגוף אחד יש איברים שונים וכל האיברים פועלים על פי ההוראה של אותו מוח, כך גם בקהילה. איברים רבים ושונים אך כולם כנועים להוראה של הראש – ישוע (קור"א י"ב; אל האפסים ד; אל הרומים י"ב).

תכלס, מכיוון שכל השליחים, מורים נשלחו כדי ללמד את הקורינתיים, מטרתו של שאול היא שהקורינתיים יצייתו למנהיגיהם.

אותה מצווה והדרכה כתובה בבירור באיגרת אל העברים י"ג 7: "זכרו את מנהיגיכם אשר דיברו אליכם את דבר אלוהים. הביטו אל אחרית דרכם ולכו בעקבות אמונתם."

ובפסוק 17: "שמעו בקול מנהיגיכם והיכנעו להם, כי משגיחים הם על נפשותיכם כעתידים לתת דין וחשבון. נהגו כך, למען יעשו זאת בשמחה ולא באנחה, שאם לא כן אין זה לתועלת לכם."

אני אומר את המילים הללו ברעדה.

האחריות לאחדות ושלום בקהילה אינה רק על היושבים בספסלים אלא מתחילה בחיי אלו הדוברים מהדוכן.

אך אם אלו הדוברים מהדוכן מלמדים אמת וחיים על פיה, אלוהים דורש מכלל הקהילה ללכת בעקבות הדוגמא הזו.

והנה הקורינתיים דרגו את המנהיגים שאלוהים סיפק להם לטובים וטובים פחות. לטובים לדעתם, הם שמעו, ולאחרים הם אטמו אוזניהם ואולי גם החשיבו כטועים.

ראו את האבסורד:

לקורינתיים היו מורים כמו כיפא, אפולוס ושאול השליח, והם חשבו עצמם כעליונים למורים הללו והעזו לדרגם…

איזו גאווה חולנית. איזו גאווה הרסנית. איזו ראיה מעוותת של עצם וראיה מעוותת של האחרים שאלוהים הפקיד בחייהם. אין פלא שהקהילה בקורינתי נחשבה לגרועה מכולן.

גם היום ילדי אלוהים יכולים ללמוד ממורים מעולים דרך האינטרנט. אך הכלי הזה לעולם לא נועד להחליף התחברות קהילתית.

מורים המלמדים בנאמנות ומנהלים חיים משיחיים למופת, הם מתנה עבור הקהילה וגוף המשיח הכללי.

יישום ומסקנות אישיות:
אחדות בקהילה מתחילה באחדות בבית.

אם יש לך ראיה נכונה של עצמך – אתה תשאף לגדול בחכמת אלוהים.

אם תעשיר בחכמת אלוהים, תהיה לך ראיה נכונה של אשתך, ילדיך, חברי הקהילה ומנהיגיה.

ידיעת התכלית לשמה אלוהים הפקיד מאמינים אחרים בחיי, מאפשרת לי לכבד את כלל אברי גוף המשיח שאלוהים שם בחיי למעני, למען הקהילה ולמען כבודו.

בביקור בקהילות בחו"ל, לעיתים קרובות אני נשאל אם אני "קלווניסט 3, 4 וחצי או 5 נקודות"… האם אני יותר לותרני, בפטיסטי או קלווניסטי?…

המשמעות היא עד כמה אני מאמין בבחירתו מקדם של אלוהים וישועה על פי חסד אלוהים באופן מושלם.

למרות שיש מקום ללמוד ולדון על כל נושא, יש כאלו שבחרו צד, וכל מי שאינו מאמץ לחלוטין את דעתם, ניתן לעלות ספק בישועתו ולכן עם אחד שכזה לא יתחברו ולא יתאחדו.

מבחינתו של אלוהים, הפירודים הללו מפרידים בין ילדיו והורסים את העדות הכללית של הקהילה.

יש נושאים שעליהם חייבים להיפרד, אך אנא נוודא שמדובר על נושאים הקשורים לישועה וזהותו של האדון ישוע.

ישנם נושאים המקשים על אחדות ברמה גבוהה, אך גם אז הבה נקפיד לכבד איש את רעהו ועדיין לפעול באחדות מסוימת למען הפצת הבשורה.

ראיה נכונה של ישוע כאדון ומושיע (פ. 23)

^‎²³‏ וְאַתֶּם שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, וְהַמָּשִׁיחַ הוּא שֶׁל אֱלֹהִים.

לאחר ששאול הבהיר את החשיבות של הראיה הנכונה של עצמי ואת הראיה הנכונה כלפי אחרים, הוא מסיים בראיה הנכונה של ישוע כאדון ריבון.

כולנו מגיעים לקהילה בגלל האדון ישוע.

האדון ישוע פדה אותנו מקללת החטא במחיר חייו (ישעיה נ"ג).

החיים שלנו שייכים לו ועיני לבבנו מצווים להתמקד בו.

מכיוון שישוע הוא מקור השלום, אחדות, בטחון ושלווה, כל סטיית לבנו מישוע ודברו תוביל לריחוק משלום ואחדות.

זה בדיוק מה שקרה בקורינתוס וזה בדיוק מה שקורה בכל קהילה או התחברות בה מישהו או כולם מסיטים עיניהם מריבונות כתבי הקודש, מישוע המשיח.

מי שדבק בישוע, הריהו אחד ברוח עם ישוע (קור"א ו 17).

מי שדבק בישוע מתנהג על פי המופת של ישוע: מחשיב את האחר לנכבד ממנו (אל הפיליפים ב 1-4).

מי שנטוע בישוע, יכול לעשות הכל בכוח האדון, מי שמסיט עצמו מישוע, יכול לעשות נזק רב לעצמו ולגוף האדון.

האדון ישוע התפלל את תפילת הכהן הגדול שלו וביקש: שתהיה אחדות בינינו כפי שהיא קיימת בינו לבן אלוהים האב (יוחנן י"ז 11, 21).

מי שמכבד את ישוע כאדון, מי שיש לו ראיה נכונה של ישוע, יזדרז לחפש אחדות ושלום במשפחתו ובקהילתו – כי זה מה שמכבד את האדון.

אחים ואחיות יקרים:
היכן נמצאת המילה "שמחה שלמה"? (יוח"א א 4). זה כאשר אנו לרגלי ישוע. מה יש שם?

אמונה מושיעה. הכרה ראויה של עצמנו, של הסובבים אותנו ושל אלוהים.

מדוע יש אחדות והרמוניה מושלמת בשלמות האלוהית?

אין שם גאווה

כי אין שם שקר

יש שם אהבה ואמת מוחלטת.

יש שם תכלית אחת ומשותפת.

הבה נמקד את עינינו אל ישוע, אז כל שאר העיוותים יתוקנו.

ומה המשמעות של המילים האחרונות בפרק? "והמשיח הוא של אלוהים"?

כאשר אנו נשמעים לישוע, אנו מכבדים את אלוהים האב ופועלים עם ישוע כדי שישוע ישלים את פעולתו בקהילה.

משמע: האדון ישוע, ככוהן הגדול שלנו, עתיד להציג את העולם המתוקן לפני אלוהים האב, קור"א ט"ו 24: "…אחרי כן הקץ, כאשר ימסור לאלוהים האב את המלכות לאחר שיבטל כל ממשל וכל מכות ושלטון."

וכך נשאלת השאלה:
האם אתה מספיק בוגר מבחינה רוחנית כדי להיות כלי הפועל לאחדות בגוף המשיח?
האם אתה מספיק בוגר מבחינה רוחנית לציית למצוות האדון ישוע כדי שיתפאר בציות שלך?

סיכום:

א. אי אפשר להיות אדם העוזר לאחדות בקהילה אם אינך מהווה כלי של אחדות במשפחתך.
התנאי הבסיסי הנדרש ממך זה לאמץ ראיה נכונה של עצמך – חוטא שנושע בחסד אלוהים, הזקוק ללימוד יום יומי של כתבי הקודש, וליד מכוונת של מאמינים בוגרים למען תגדל כראוי לכבוד האדון.

האם גאווה או טיפשות ממלאת את ליבך, או חכמת אלוהים המאפשרת לך למלא את תכלית בריאתך לכבוד ישוע.

ב. האם עיני ליבך ממוקדות בישוע אשר בחסדו מעניק לך מורים נאמנים לגדילתך הרוחנית? או שאתה מסיט את עיני ליבך מישוע ומהלל בני אדם?

כל סטיה מישוע תוביל לחוסר אחדות במשפחה ובקהילה.
האם אתה מאחד או מפזר?

ג. שמחה שלמה היא רק לרגלי ישוע (יוח"א א 4).

הבה נעודד איש את רעהו ללמוד את דבר אלוהים ולהעניק לכתוב את הסמכות הריבונית לחיינו – בכל תחום. קודם במשפחה ואז גם בקהילה.

כך תהיה כלי מאחד ולא מפזר.

כך תפאר את האדון ישוע.

[1] חלוקת הפרק מבוססת על ספר הפרשנות של ג'ון מקארתור