ראשונה לפטרוס פרק ג’

התנהגות למופת בחיי הנשואים ג’ 1-7

בפרק א שמעון פטרוס מעודד ומלמד את המאמינים בישוע שלאחר ישועתם הם נקראו לקדושה (א 16).

קדושתנו מתבטאת בשינוי בהתנהגותנו בכל תחומי החיים.

אל לנו להתנהג לפי התאוות שהיו לנו לפני שנושענו (א 14-16). להימנע מאיבה, צביעות וקנאה (ב 1), להינזר מתאוות בשרים (ב 11), להיכנע לסמכות שלטונית (ב 13), לנהוג כבוד בכל אדם (ב 17), ולנהוג בהוגנות ונאמנות כלפי מעסיקנו (ב 18).

שמעון מעודד את כולנו בתזכורת חשובה: אנו אזרחי מלכות שמיים, ונוכחותנו בארץ הינה זמנית.

אנו כגולים בעולם הזה ולכן אל לנו לאבד תקווה ולהתייאש מקושי או סבל…יש לנו תקווה ומקומנו בשמיים עם אלוהינו (ב 11).

שמעון פטרוס ממשיך בהסבר מפורט בכל הקשור לשינוי התנהגותנו כנושעים, וכעת מתמקד בהתנהגות האישה הנשואה לבעל שאינו מאמין.

השיעור הנוכחי מופנה בעיקרו לנשים עם דגש לנשים הנשואות לבעלים שאינם נושעים

בפרק ג’ בפסוקים 1-7 פטרוס פונה לנשים המאמינות ומדריכן איך להתנהג עם בעליהן, בין אם הבעל מאמין או לא, וזאת על מנת להנחות אותן לשמור על עדות משיחית ראויה, אחדות משפחתן ועל בית מבורך.

פטרוס מתחיל את פרק ג’ בפניה אל הנשים ואומר להן:

  1. “כן גם אתן, הנשים, הכנענה לבעליכן…”.

המילים הללו מחזירות אותנו מספר פסוקים אחורה לדוגמת חייו של ישוע (ב’ 21-25). ישוע נכנע וציית ונתן לנו דוגמא לחיי מופת.

חיקוי הינו חלק מאוד מרכזי בחיים שלנו. החיים שלנו מתחילים בחיקוי. כל תינוק מחקה את הוריו בדרך ההליכה, דיבור והתנהגות. אלוהים נתן לילדיו דוגמא: את ישוע המשיח בבשר ודם על מנת שהמודל יהיה בר חיקוי. ולכן, גם אתן הנשים תחקו את מופת חייו של ישוע ביחסיכן עם בעליכן.

הסיבה לכישלון מוסד הנישואים בקנה מידה עולמי נובע מחיקויים של מודלים כושלים.

אנשים מחקים הכל חוץ מישוע, ולכן מוסד הנישואים סובל קשיים כה רבים. ישוע לא היה נשוי, אך יחסו לזולת הינה הדוגמא המושלמת.

פטרוס מבקש פעמיים מן הנשים להיכנע לבעליהן (פסוקים 1 ו-5). דבר המציין את חשיבות הכניעה.

אלוהים יצר את העולם וקבע דרגות של אחריות על מנת שיהיה סדר בחיי האדם. הרי למדנו שיעור שעבר שאלוהים הקים את המוסדות האנושיים.

יש ראש לממשלה, ישנם מתחתיו מוסדות האוכפים את החוק והסדר והאזרחים מצווים לציית לסמכות. וכל זאת על מנת שנחיה בשלווה.

גם במשפחה של אלוהים קיימת הירארכיה, על מנת שהיא תחיה בנחת. שאול השליח אמר לאפסיים כי המשיח הוא ראש הקהילה, כמו שהבעל הוא ראש האישה. אפסיים ה’ וקולוסים ג’.

במסגרת הביתית קיימת הירארכיה שבא הגבר הוא ראש המשפחה ועל האישה להיכנע לבעלה, על מנת שהבית יפעל בצורה תקינה.

אישה איננה צרחכה לקבל את מרות בעלה בכעס, בעצב, מתוך חובה והפגנת אי-שביעות רצון.

אדרבה, כניעתה לבעלה מתוך אהבת אלוהים ואהבת בעלה היא הכלי שדרכו לב בעלה עשוי להשתנות ולהיכנע לבשורת ישוע. ובמקרה שבעלה מאמין, כי אז כבודה ואהבת בעלה אליה רק יגדלו.

העולם שומע את אשר אנו לומדים חושב שאנו מיושנים או מנצלים לרעה את הנשים, אך לא כך הדבר.

כניעתה של האישה לבעלה זה בדיוק תוכנית אלוהים לזוג נשוי כדי שחיי המשפחה ינוהלו בדרך של שלווה, שלום וברכה.

פטרוס מסביר מדוע צריכה האישה להיכנע לבעלה, גם אם הוא לא מאמין.

כניעה היא ציווי מאלוהים

אלוהים ציוה על האישה להיכנע לבעלה. האישה המשיחית נדרשת להוכיח את בגרות אמונתה בציות לדבר אלוהים. (אותו תנאי ניצב בחיים של כלל המאמינים)

מכיוון שאלוהים הוא זה שמצווה עליכן להיכנע לבעליכן, משמע שציות למצווה הזו תביא לכן ברכה רבה ותפאר את אלוהים.

האם כניעה משמעה נחיתות? לא ולא!

אישה אינה נחותה מבעלה, הרי בפסוק 7 פטרוס מציין כי האישה שותפה לנחלה עם הגבר.

באיגרת אל הגלטים ג’ 28 כתוב שאישה וגבר שווים בעיני האלוהים (הכוונה למעמד ישועתם ומחיר ישועתם).

השוני בסמכות נחוץ על מנת לשמור על סדר ואין הדבר מציין בהכרח הבדל אינטלקטואלי.

האם ראש הממשלה הוא האדם החכם ביותר בארץ? לא בהכרח.

אך סמכותו וכניעתנו הינם נתונים הכרחיים לשמירת הסדר והחיים בארץ. כך גם בתא המשפחתי ולכן, כניעה אינה מצביעה בהכרח על נחיתות!

למה תוביל ההתנהגות הטובה הזו? הבה נקרא את פסוקים 1ב’ ופסוק 2.

  1. “כן גם אתן, הנשים, הכנענה לבעליכן, וכך, אם יש שאינם מצייתים לדבר, יקנה ליבם לא על ידי דיבור אלא על ידי התנהגות הנשים,
  2. בראותם את התנהגותכן הטהורה המלווה ביראה…”

פטרוס מנחה את האישה המאמינה לשמור על שלום ביתה ולגרום לבעלה הלא מאמין לשקול את אמיתות אמונתה על בסיס עדות חייה וכניעתה לדבר אלוהים.

פטרוס מציין כי העדות אינה מבוססת רק על שיחות והרצאות, ז”א – תיאורטית, אלא על סמך התנהגות אישית. הבעל אמור לראות את אמונתה של אשתו דרך מעשיה…

בעל ואישה מבלים זמן רב ביחד ולכן התנהגותם האישית בחיי המשפחה מהווים עדות כבדת משקל.

שאול השליח כותב לטיטוס ובפרק ב’ 5 הוא מדריך את הנשים לאהוב את בעליהן וילדיהן, להיות צנועות, טהורות, משגיחות על ביתן, טובות ונשמעות לבעליהן.

טהורות?

הכוונה שהן מתנהגות בהכנעה בגלל אהבת אלוהים ויראת אלוהים שבליבן ולא מתוך אנוכיות. התנהגותן החיצונית אכן מבטאת את שבליבן ואין אינן “משחקות” כקדושות וחסודות…

מדוע?

למען לא ינואץ דבר ה’, על מנת ששם אלוהים לא יוכפש ולא ימצא שום דופי במצוותיו ובטוהרו.

לכן, אישה מאמינה יקרה, אנא זכרי שאת שגרירת אלוהים בביתך, עבור בעלך וילדיך.

התנהגותך נועדה להדריך את בעלך ובני ביתך לישועה.

אם את מתפללת למען ישועת בעלך וילדייך, את גם תחיי חיי קדושה ועדות למופת.

כשבעלך הלא מאמין יראה את איכות התנהגותך הוא ישקול בכבדות ראש את אמונתך!

בפסוקים 3-6 פטרוס ממשיך להנחות את האישה איך לכבוש את לב בעלה.

  1. “ופארכן אל יהא פאר חיצוני של מחלפות שיער ועדי זהב ובגדים,
  2. אלא האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים.
  3. כך התקשטו בעבר גם הנשים הקדושות והמייחלות לאלוהים, בהיכנען לבעליהן.
  4. כשרה אשר שמעה בקול אברהם וקראה לו אדון. ואתן נהייתן בנות לה, אם אתן עושות את הטוב ואינכן פוחדות פחד.”

פטרוס מדגיש שפארה של האישה יהיה מבוסס על מרכיבים נצחיים קדושים וטהורים ולא על דבר משתנה ונשחת. ז”א, שהדבר הכי יפה זה עומק אמונתה, הבנת בכתבי הקודש, אופיה ותכונותיה המשיחיות.

מדוע?

כי התכשיט הכי יפה מתחיל להימאס לאחר מספר מבטים. השמלה הכי יפה מתחילה לשעמם אחרי מספר פעמים. הגוף הכי מושך עוד יעלה קמטים וזקנה. כל הדברים הזמניים נעלמים ומתבלים ולכן חשוב להשקיע בדברים הנצחיים המכבדים את אלוהים.

אלוהים אינו מצפה מהאישה ללבוש שקים ולהראות אומללה, הרי הוא זה שהעניק לה יופי. אישה המטפחת עצמה זו מתנה לבעלה ואין בזה כל דבר רע.

אלוהים בעצמו קישט את הבריאה בשלל פרחים, גלקסיות, חיות, נופים, ריחות ומה לא…אלא, שכל הדברים הללו נועדו למשוך את עין הרואה כלפי אלוהים – תהילים יט.

שמעון אינו מבקר או מוכיח נשים שמתלבשות בטעם או שעונדות תכשיט או מרחו צבע על עיניהן בטעם.

הביקורת והתוכחה היא כלפי נשים שהענווה אינה חלק מחייהן. הכוונה לנשים שבלבושן והתגנדרותן הן מנסות להבליט את עצמן וגופן. לא כך מתנהגת אישה משיחית. מי משנסה בכל דרך לזכות לדברי הפאר מאחרים ואינה מסתפקת בדברי הפאר מבעלה וילדיה, היא כזו שליבה אינו נתון לחלוטין לבעלה ובטח לא נתון לחלוטין לאלוהים.

אלוהים מלמד שהדגש בחיי האישה (כמו גם בחיי הגבר) יהיה על הדברים החשובים והנצחיים ולא החולפים.

ומהם המרכיבים הנצחיים והחשובים בעיני אלוהים?

ענווה, שלווה, אהבה, סבלנות, כבוד לזולת. כל אלו תכונות שלעולם לא נמאסות, אלא תמיד מושכות את האחרים.

מדוע זה כל כך חשוב?

מפני שזה כל כך חסר בעולם המתרחק מדבר אלוהים. ואלו בדיוק המעלות השולטות במלכות שמיים.

מפני שתכונות אלו בלבד משקפות את אלוהים בכבודו ובעצמו. רק כך אנו יכולים להציג את אלוהים לעולם. אם נתנהג בדרך פסולה, אז איך יכיר העולם את אלוהינו הצדיק, עניו, אוהב, קדוש וטהור?

פטרוס אינו משאיר את הנשים עם הנחייה תיאורטית ללא דוגמא מעשית ומציג את שרה כדוגמא.

בספר בראשית אנו מתוודעים לשרה. היא הלכה אחרי בעלה לארץ חדשה וצייתה לבעלה בכל אשר אמר לה.

בפרק י”ח מוצגת לנו תמונה מחיי אברהם ושרה.

שלושה אורחים מגיעים לאברהם והוא ואשתו יוצאים מדעתם לארח אותם בצורה המכובדת ביותר. במהלך הפרק מכנה שרה את בעלה בשם: אדוני (פסוק 12). שרה שמעה בכל לבעלה וכיבדה אותו כראש המשפחה.

פטרוס קורא לנשים לחקות את שרה על מנת להיקרא: בנות שרה.

מאוד מעניין, המילה בן אברהם משמע, בן ההבטחה! ז”א, שייכות להבטחת ברית אלוהים ולמעמד הנבחרות.

פטרוס משתמש באותו מטבע לשון.

האם את רוצה להיות בת שרה? בת המשתייכת לברכות שקיבלה שרה?

אם כן, אז היו רעיות למופת כמו שהייתה שרה.

דבר אלוהים אכן מלמד אתכן הרעיות לראות בבעליכן את אדון הבית והסמכות שאלוהים הפקיד על חייהן הארציים.

אני יכול לשמוע למרחוק את המחשבות הרצות בראש הנשים!

“גברים יקרים, אם אתם רוצים שניכנע לכם כאדונים, קודם כל תהיו “אברהם” ואז יהיה לנו קל להיות “שרה”!

המחשבה הזו לא נסתרה ממוחו של אלוהים ולכן שמעון פטרוס ממשיך בפסוק 7 ופונה אל הבעלים!

  1. “וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם.”

מפסוק 7 פטרוס פונה אל הבעלים, ובפסוק אחד מעמיד את הבעלים במקומם ומוודא שהם מודעים למחיר הגבוה הנדרש מהם לשלם כדי לזכות בכניעה קדושה וטהורה של רעיותיהם.

פטרוס מנחה אותנו הבעלים להעניק לנשותינו שתי מתנות של אהבה: הבנה וכבוד.

מתנה ראשונה: “חיו יחד עימהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר…”

פטרום מציין את האחריות של הבעל לחיות עם אישתו.

הרי אלוהים רואה את הבעל והאישה כבשר אחד (בראשית ב’ 24 ואל האפסים ה’ 31, ראשונה לקורינתיים ז’).

הבעל נדרש להשקיע זמן התחברות איכותי עם אשתו ומשפחתו על מנת לבנות את היחסים ביניהם. יחסים רוחניים, רגשיים ופיזיים.

אלוהים מצפה מאיתנו “להיות נוכחים” בביתנו. לעזור, לפעול, לסדר, להכין ולא להתנהג כאורחים או מפקדים ה”מורידים” פקודה ופטורים מכל עמל. עלינו לפתור בעיות ולא לברוח ברגע שהן צצות.

חיה יחד עמן משמעו גם לספק את כל מחסורי הבית. ראשונה לטימותיאוס ה’ 8.

פטרוס רוצה שנהיה מודעים לחולשה הפיזית והרגשית של הנשים וכך נוכל להיות משענת ועזרה. (לא מדובר על חולשה אינטלקטואלית)

מתנה שניה:  “..ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים..”

המתנה השנייה הינה כבוד.

בעל יקר אנא זכור כי למרות שהאישה כפופה לך בסמכות, היא שוות ערך לך בישועה, ובירושה. (רומיים א’). על כן התייחס אליה כשווה ולא באופן מתנשא.

אלוהים דורש מהאישה להתנהג כיהלום. ואם לא תכבד את אשתך כיהלום, אתה תיענש.

זכור- בכל מקום שהאישה מצווית להיכנע לבעל, נדרש הבעל לאהבה ולכבדה. אפסיים ה’, קולוסים ג’.

בעל, זכור! קשה לאהוב אותך ולכבד אותך כשאינך אוהב את אשתך ומתאמץ להנהיג את ביתך בחוכמה וברכה.

אם תאהב את אשתך ותציית לדבר אלוהים, תקל על אשתך לאהוב אותך ולראות בך אדון הבית. יתרה על כך, אלוהים בחסדו יברך אותך ויעזור לאשתך להיות רעיה טובה יותר.

פטרוס מזהיר את הבעל הסורר!

פטרוס השליח אומר שאלוהים לא ישמע את תפילתו של בעל אשר מבזה את אשתו.

הדבר הקשה ביותר זה לדעת שאלוהים לא מעונין לשמוע אותך.

מדוע ה’ לא ישמע את תפילתך? מפני שאתה מורד בדבר ה’!

אתה לא מכבד את אשתך ובכך אתה מפר את מצוות אלוהים.

אתה מבזה ברכה שאלוהים נתן לך, ולכן היזהר מאלוהים.

רעייתך אינה ילדה חורגת של אלוהים.

אהב את אשתך! הפקד את חייך בידה וראה עד כמה יקל הדבר עליה לאהוב אותך ולכבד את סמכותך שניתנה לך מאלוהים.

לסיכום:

  1. פטרוס ממשיך ללמד איך עלינו לחיות בקדושה בכל התחומים ובפסוקים אלו מציג את ההזדמנות של הנשים להלל את אלוהים דרך חיי  הנישואין שלהן. לכן, היכנעו וכבדו את בעליכן, על מנת ששם אלוהים יתברך בגללכם.
  2. התנהגות נכונה בתא המשפחתי הינה ציות לדבר ה’, ולכן ה ‘ מברך זוג אשר ממלא אחר רצונו.
  3. התנהגותו של ישוע המשיח היא הדוגמא עבור הבעל והאישה. הבה נשאף לחקות את ישוע, כי ישוע המשיח הינו הדוגמא הנכונה שעל פיה נוכל  לבנות את חיינו על בסיס איתן.

ראשונה לפטרוס ג’ 8-17.

שיעור שביעי

 

טפחו עדות משיחית.

פטרוס השליח כתב את האיגרת לקהילות שבאסיה התיכונה על מנת לעודד את המאמינים לחיות חיים קדושים ללא דופי גם בעת של סבל ורדיפה (ד 12).

במהלך הפרקים עד כה, השליח עודד את המאמינים לחיות כאזרחי שמיים בכל תחומי החיים.

 

פטרוס עודד אותם ואמר שאלוהים ריבון על כל אשר נעשה בחייהם, מודע לכל הקשיים והצרות ולעולם אינו מזניח את אלו שבחר מקדם.

הצרות והרדיפות נגד המאמינים גוברות. המאמינים העתידים לסבול כה קשה יהיו עסוקים בסבלם ואולי חוששים שאלוהים זנח אותם. פטרוס מעודדם בעובדה שלצרות יש תכלית חשובה ביותר.

א. לזקק את אמונתם

ב. להוות עדות חשובה לאמיתות אמונתם. עדותם לאורך הסבל והצרה תהווה עדות שבעזרתה אנשים רבים יחזרו בתשובה וייוולדו מחדש. עדותם הנפלאה תהיה מקור לפאר את שם אלוהים.

 

שמעון פטרוס הקדיש קטע נרחב באיגרת ללמד את המאמינים איך להתנהג כלפי השלטון, כלפי מעסיקיהם, שכניהם, בני זוגם, ובינם לבין עצמם.

התנהגות למופת תמנע מהם רדיפה מיותרת ותעזור להם לחיות חיים שלווים יותר.

 

בקטע הנוכחי, פטרוס שוב פונה אל כלל המאמינים ומעמיד לפניהם מספר תכונות, שאם הם יקפידו לטפח, אז התחברותם תהיה מבורכת יותר ותאפשר להם לעמוד איתן נגד הצרות המתגברות.

במילים אחרות: הבה נטפח את התכונות המשיחיות!

 

הבה נקרא את פסוק 8:

“סוף דבר, היו כולכם לב אחד, שותפים לצער הזולת, אוהבי האחים, רחמנים וענווים.”

 

פטרוס פותח את הפסוק במילים: “…סוף דבר”

פטרוס מסכם את כל העיקר שרצה לומר במשפט אחד:

“היו כולכם לב אחד” (Be like minded), ז”א, היו כולכם במחשבה אחת, חיו בהרמוניה…

למה פטרוס מתכוון?

פטרוס מלמד אותנו לחשוב באופן זהה.

אם כולנו חושבים באופן זהה ובעלי מחשבה אחת, הרי משמעות הדבר שכולנו מחקים מחשבה ודרך אחת!

אם כן, את המחשבה של מי כל המאמינים נדרשים לאמץ? את הדרך של מי כל המאמינים נדרשים לחקות?

שאול השליח ענה על שאלה שכזו כשכתב לקהילה בפיליפי

אל הפיליפים ב’ 5: “יהא בכם הלוך רוח זה אשר היה במשיח ישוע”

 

לעיתים קרובות אנשים עומדים בפני החלטה בחיים ושואלים עצמם איך להתנהג ומה להחליט. התשובה היא: תחשבו מה ישוע היה עושה במקומכם.

מנין לי לדעת מה ישוע היה עושה בכל מצב?

ובכן, כדי לדעת איך ישוע חושב, עלינו:

א. להעשיר את ידיעתנו בדבר אלוהים. אלוהים מסר לנו בכתבי הקודש מידע אודות דרך מחשבתו, עקרונות חיים והדרכות לגבי כל תחום בחיים.

לימוד יסודי של כתבי הקודש יעניק לנו דעת וחוכמה רבה בתחומים רבים בחיינו. משלי ג’.

 

ב. אלוהים גם מנחה אותנו להתפלל ולבקש ממנו תשובות לשאלות ומקרים שאינם ברורים לנו. אלוהים בנאמנותו יעניק לנו את החכמה או יביא אל חיינו מאמין אחר שיענה לנו על שאלתנו. אל הרומים ח’.

 

ג. התחברות עם שאר המאמינים. מאמינים רבים אחרים התנסו בחייהם במצבים דומים לשלי ולכן יכולים ללמד אותי מניסיונם האישי.

 

כשחברי הקהילה חושבים כמו המשיח אז מחשבתם אחידה ומובילה לכיוון אחד, שהוא – פאר והלל שם אלוהים (אל הרומיים ט”ו 5).

חיי קהילה שכאלו ישמחו את אלוהים (אל הפיליפים ב’ 2).

 

רבותי, בקהילה ישנם אנשים רבים בעלי דעות שונות, האם יש מקום למחלוקות? האם יש מקום לדעות שונות?

במקום שישנם שני אנשים, קיים סיכוי לויכוח ומחלוקת.

טוב יהיה אם נדון ונבחן כל דיעה, אך גישתנו לכל רעיון או דיעה חייבת להיות מבוססת על כבוד הדדי, ענווה, אהבה.

 

שמעון פטרוס מסביר לנו איך “לב אחד” בין האחים צריך להתבטא.

“…שותפים לצער הזולת, אוהבי אחים, רחמנים וענווים. אל תשלמו רעה תחת רעה ולא חירוף תחת חירוף. אדרבא – תברכו, שהרי לכך נקראתם, למען תרשו את הברכה…”

 

בכל עניין עלינו לשאוף למלא ולקיים את רצון אלוהים. הדרך שבא עלינו לקיים ולמלא את רצון אלוהים חייבת להראות את אהבתנו אחד כלפי השני. רצוננו לקדם ולעודד אחד את השני.

אוי לנו אם נפעל מתוך תחרות או שאיפה לקידום אישי.

לכולנו אב אחד ולכן עלינו לראות כל מאמין כאח ואחות במשיח.

 

כתבי הקודש אינם מלמדים אותנו להיכנע לדעתו של החלש רק במחיר של “שלום בית”.

גם “החלש” בינינו נתון לסמכות הכתובים וגם הוא נדרש להיכנע בענווה ולא רק לדרוש שדעתו תתקבל. כשכל הצדדים באים לדיון ובליבם שאיפה ותשוקה אדירה לעשות את רצון אלוהים באהבה, כי אז הדיון יהיה מכובד ואלוהים יברך את התוצאה.

 

כששאול השליח ביקש מהפיליפים לחשוב כמו ישוע, הוא ביקש מהם לאמץ את התכונות שהיו לישוע. בפרק ב’ באיגרת אל הפיליפים שאול השליח אמר:

“…ואל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש את רעהו לנכבד ממנו. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו…”

אם ננהג בדרך שכזו אחד כלפי השני, כל הצופים בנו ידעו שאנו תלמידיו של ישוע.

אם ננהג כך, אלוהים יברך אותנו ושם אלוהים יתפאר בפיהם של בני האדם.

ישוע התנהג כך וקיבל את הברכה הגדולה מכולם מאת אביו:

אל הפיליפים ב’ 9-11:

“על כן הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם, למען תכרע בשם ישוע כל ברך, בשמים ובארץ ומתחת לארץ, וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב.”

ישוע נחשב לפרי הביכורים, לבן בכור. ולכן עובדת היותו זוכה לברכה מאלוהים האב הינה תקדים אשר ימומש גם עבורנו (שניה לקורינתיים ה’ 10, מתי ה’ 10-12)

 

האם יש לשמעון פטרוס ולשאול השליח בסיס כתבי קודשי לדרישה הזו? ז”א, שנאמץ את הלך מחשבתו של אלוהים ונתנהג כמוהו?

 

כן ובהחלט!

בספר דברים לב 1-43 אנו זוכים לקרא את שירת האזינו.

בשירת האזינו אלוהים מתואר במילה “צור” (פ. 4)

אותו צור, הינו תמים פעלו, כל דרכיו משפט, אל-אמונה, ז”א, אמין, ישר, נאמן ואין בו כל עוול.

 

אותו צור תמים ונאמן נקרא גם אבי ישראל ומולידם (פ. 5, 18).

ומכיוון שבני ישראל נולדו מאלוהים, מתפלא וזועק מחבר שירת האזינו: איך אתם עם ישראל מסוגלים להתנהג באופן קטבי לאופיו של אלוהים? האם כך תעשו לאלוהים? (פ. 5-6). אותה זעקה ופליאה באה גם מפיו של הנביא ישעיה בפרק א.

הרי אלוהים גם אמר בספר ויקרא יט 2 שעלינו להיות קדושים כי יהוה קדוש…

 

לפיכך, התנהגות קדושה וטהורה הזהה לזו של אלוהים נדרשת מכל מי שמכנה עצמו שייך לאלוהים או ילדו של אלוהים.

זו דרישה שהייתה מאז ומתמיד ושליחי האדון פשוט חזרו על הדרישה הראשונה…

 

הקהילה, גוף המשיח היא כלת המשיח, ולכן נדרש ממנה לנהוג כיאות לראשה – האדון ישוע.

 

אלוהים רואה את קהילתו כמקור אור בתוך עולם חשוך ולכן אנא דאגו להפיץ את האור ולא לכבותו (אל הפיליפים ב’ 15)

ובכן, אם נזכה להקים קהילה עם ‘ראש אחד’ – הראש של המשיח, אז הקהילה הזו תהיה הקהילה האידיאלית.

 

פטרוס דואג למאמינים ונותן להם כל הדרכה אפשרית שיתנהגו על פיה על מנת להקטין את גירוי הרדיפות.

בפסוקים 10-12 פטרוס מצטט ממזמור ל”ד את דברי דויד המלך.

“האיש החפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב, ינצור לשונו מרע, ושפתיו מדבר מרמה. יסור מרע ויעשה טוב, יבקש שלום וירדפהו, כי עיני ה’ אל צדיקים ואוזניו את שוועתם, ופני ה’ בעושי הרע”

העצה של פטרוס עומדת גם היום.

אנשים שלא מרכלים ולא מרמים, אלא נמנעים מלעשות רע לאחרים, הם בדרך כלל אנשים שנאהבים על ידי שכניהם ולא נרדפים על ידיהם.

דויד המלך לא אמר: תבקשו שלום – בלבד, אלא בקשו ורדפו.

זאת אומרת, השגת שלום הינה מאמץ ולא רק מחשבה. השגת שלום דורשת מחיר של ויתור, סבלנות, פשרה וכל זאת כדי להימנע מריב, מדון או שפיכות דמים.

הגישה הזו נכונה בתוך הקהילה וגם מחוצה לה. גם בין שכנינו…

 

לעיתים נידרש להתפשר על קדושת או צדקת אלוהים. במצב שכזה אלוהים דורש מאיתנו לא לוותר! עלינו בהכנעה לומר שאיננו מתכוונים להתפשר על קדושת וטוהר אלוהים ונהיה מוכנים לשלם על החלטתנו. כך עשו דניאל ורעיו בספר דניאל פרקים א’, ג’ ו-ו’.

אלו שרודפים שלום, יראו ימים טובים.

ישוע אמר: “אשרי עושי שלום, כי בני אלוהים יקראו“. מתי ה’ 9 .

 

בפסוק 12 אלוהים מבטיח לנו שישמע את תפילתנו ויגן עלינו בכל כוחו אם נפעל על פי דברו!

  1. “… כי עיני ה’ אל צדיקים ואוזניו את שוועתם, ופני ה’ בעושי הרע”

איזו הבטחה נפלאה! ראו עד כמה אלוהים מסיר מאיתנו את הצורך לדאוג ומאפשר לילדיו הנאמנים לחיות כאשר כל מעיניהם הוא למלא את רצונו בעולם.

 

בפסוק 13 פטרוס אומר להם:

נו? האם מישהו ירע לכם אם תתאמצו לעשות את הטוב?

השאלה הינה שאלה רטורית, והתשובה ההגיונית הינה: כמובן שלא!. אם נתנהג למופת רוב הסיכויים שנסבול פחות!

אבל גם אם נסבול בהיותנו עושים את הטוב, הבה נראה זאת כזכות. אם כבר נרדפים אז עדיף שזה יהיה עבור אלוהים ולא בגלל פשע שעשינו.

אם נרדף עבור פשע כי אז הרדיפה הינה גמול שמגיע לנו. אך אם נירדף עבור שם האדון כי אז אלוהים יהיה לצידנו ואת גמולנו נקבל ממנו.

ישוע אמר בבשורת מתי ה’ 10-12

“אשרי הנרדפים בגלל הצדקה, כי להם מלכות השמים. אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי. שימחו וגילו, כי שכרכם רב בשמים: הרי כך רדפו את הנביאים שהיו לפניכם.”

 

בפסוק 15 פטרוס דורש שני דברים:

“את האדון המשיח הקדישו בלבבכם, ותמיד היו מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש מכם דיך וחשבון בדבר התקווה שבלבכם”

 

א. להקדיש את ישוע בלבבנו משמעו להפריד את הלב ולומר – זה שיך למשיח. כל מה שהלב הזה יתעסק בו או ירגיש, יהיה דבר שקשור לאלוהים ומכבד אותו.

פטרוס מדריך אותנו להעמיד את מוחנו ואת לבבנו לרשות המשיח ישוע. בשכל אנו עושים כל מה שישוע מבקש ובלב אנו אוהבים את כל מה שאנו עושים עבורו.

פולוס אמר לרומיים בפרק י”ב:

“בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים, כך תעבדוהו עבודה שבלב. אל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו”

 

במילים אחרות, פטרוס מנחה את המאמינים לראות את ישוע כאב טיפוס שעלינו לחקות.

איך ההוראות הללו מיושמות בחיים שלנו? בבית הספר? בשירות הצבאי או בעבודה?

האם אנו מתרועעים עם אנשים המסיטים אותנו מדרך אלוהים?

האם אנו משתתפים באירועים מפוקפקים שבהם המוסר או השפה אינה מכבדת את אלוהים?

האם אני מסתכל על תמונות תועבה או הולך לסרטים שכאלו?

האם אני מתלבש צנוע במטרה לכבד את מושיעי או במטרה למשוך את עיני הזולת?

האם אני מעדיף חברה לא מאמינה או שאני פועל להכיר יותר חברים מאמינים?

לקדש את ליבנו זה לא “עבודה” פשוטה או קלה. אנו זקוקים לכל כוחו של אלוהים כדי להצליח במשימה.

אלוהים העניק לנו את רוחו, ואת שאר ילדיו, למען נתעודד ונלמד איך לפעול.

 

ב.  פטרוס דורש מאיתנו להיות תמיד מוכנים לענות ולהגן על אמונתנו בענווה וביראת כבוד.

כשהייתי בן 20 שאלה אותי בחורה שביקרה בקהילה אודות אמונתי בישוע. בליבי ידעתי שאני מאמין בישוע אך לא היה לי מספיק ידע כדי לתת תשובה מלאה ומכובדת.

הרגשתי בושה מול אלוהים והבטחתי לאלוהים שזו תהיה הפעם האחרונה בה אינני יכול לענות על שאלה שכזו.

כתוצאה מכך, הקדשתי שמונה חודשים רצופים במהלך שירותי הצבאי (כמעט כל יום לאחר שעות העבודה) על מנת ללמוד ולדעת לענות ולהגן על התקווה המשיחית.

תהליך הלימוד לעיתים ארוך ואינו קל, אך התוצאה מרעננת את הנפש. אנו מרגישים שכעת אנו יכולים לשרת את אלוהים יותר ולהיות כלים שבהם אלוהים משתמש כדי להדריך עוד ועוד אנשים לעבר ישועתו.

לעולם לא נוכל להתכונן לענות על כל השאלות. אלוהים הבטיח שיתן לנו את המילים הנכונות במבחן שנעמוד בו. מבחינתנו עלינו ללמוד באהבה את דברו ולשאוף לדעת ולענות על הכל.

 

הוראתו של שמעון פטרוס אינה מתייחסת רק ליכולתנו לומר מדוע אנו מאמינים שישוע הוא המשיח. ההוראה דורשת מאיתנו לענות על כל דבר שאנו עושים עבור האדון!

מדוע אנו לבושים בצניעות?

מדוע אנו מתחתנים רק עם מאמינים?

מדוע אנו לא מקיימים יחסים מיניים לפני החתונה?

מדוע אנו מתאספים כל שבת בקהילה?

מדוע איננו מתרועעים בחטא יחד עם בני העולם החוטא?

מדוע אנו חוגגים את מועדי אלוהים בדרך שאנו עושים?

עלינו ללמוד ולענות על כל דבר ועניין בחיינו עבור המשיח.

 

בפסוק 16 פטרוס מצווה שיהיה לנו מצפון טהור.

איך שומרים על מצפון טהור?

האם קיים מצפון טמא?

מהו המצפון?

מצפון הינו מורה דרך פנימי שניתן לנו מאלוהים כחלק מבריאתנו בצלמו ודמותו.

מצפון בעברית הינה מילה המבוססת על אותו שורש של המילה מצפן. כמו שמצפן מדריך לכיוון מסוים ומורה על סטייה מדרך נכונה, כך המצפון שאלוהים ברא בנו, מאיר לנו (וגם מעיר) ומצביע על הדרך הנכונה. (אל הרומיים ב’ פסוקים 14-15).

 

—ילד אוהב את הוריו, הורים אוהבים את ילדיהם…גניבה זה לא דבר נכון…

המצפון הינו דבר שצריך לטפח ולשמור עליו, שכן, אפשר לטמא אותו לדרגה כזו שהאדם כבר לא מבחין בין טוב לרע – ניוון. (ראשונה לטימותיאוס ד’ 1-2, אל האפסים ד 19). כשאדם פועל בחטא לאורך זמן, מצפונו נעשה כהה עד לנקודה שהמצפון אינו מהווה גורם המתריע לעצור את המעשה הרע או גורם לו להרגיש רע לאחר מעשה.

 

לדוגמא, ישנם הומוסקסואלים או לסביות שאינם מרגישים שמעשיהם פסולים.

שאול השליח מזהיר את טיטוס מאנשים אשר טימאו את מצפונם לדרגה כזו שהם כבר לא יצלחו לשום מעשה טוב (טיטוס א’ 15).

באותה המידה שניתן להכהות את המצפון, ניתן גם לחדד ולהשביח את המצפון על מנת שיהיה רגיש יותר להבחין בין טוב לרע.

איך משביחים ומחדדים את המצפון?

לימוד דבר אלוהים!

ככל שאנו לומדים יותר את דבר ה’, אנו משפרים את חדות ההבחנה ביר הטוב לרע, ומחזקים את המצפון. (ראשונה לקורינתיים ח’).

 

עלינו להפנים את העובדה שסטייה מדבר אלוהים הינה חטא שעלינו להתוודות עליו לפני אלוהים ולפעול בכל כוחנו ומאודנו לא לעשותו שוב.

 

איך שומרים על מצפון טהור?

שומעים למצפון כאשר הוא מוכיח על חטא ומיד מתוודים לפני אלוהים על אותו החטא (ראשונה ליוחנן א’ 9).

מצפון חזק ונקי המבוסס על דבר אלוהים הינו הבסיס לשרות יעיל לאלוהים.

אדם שמצפונו הבריא אינו מייסר אותו אלא מחזק את מעשיו זה אדם אשר עושה את מעשיו בשלווה בביטחון ובשלום.

 

ישנה תוצאה לכך שמאמינים שומרים על מצפון טהור!

העולם אינו מכבד את יראי אלוהים מכיוון שיראי אלוהים מזכירים לעולם את חטאיהם בכל יום וכל היום.

לעיתים קרובות העולם בז לנו ומשפיל אותנו דווקא כשאנו עומדים על העקרונות של מצפון טהור.

לא לגנוב מיסים, לא להעתיק במבחנים, לא לשקר, לא לנאוף, לא לחמוד, וכו’.

 

שמעון פטרוס מעודד אותנו להמשיך ולשמור על מצפון טהור (חיים משיחיים) גם אם השכנים שלנו או הסובבים אותנו בזים לנו. יום אחד הם יבינו שתעו!

חלקם ישתנה ויחזור בתשובה ואז יתבייש שכך פעל נגד המאמינים.

חלקם לא יחזור בתשובה ועתיד לעמוד למשפט מול אלוהים. במעמד הזה הם עתידים להתבייש ולהבין שחטאו ופעלו נגד אלוהים ונגד ילדיו.

 

לכן, התעודדנו והמשיכו לחיות חיים מלאי קדושה וטוהר. בדרך זו המאמינים בישוע מעודדים זה את זה לחיים המפארים את שם האדון ומהווים עדות כך שהלא מאמינים יוכלו לשמוע את הבשורה ולראות את תוצאת הלידה מחדש בחיינו.

 

לסיכום:

פטרוס מלמדנו להתנהג כמו ישוע וזאת כדי להראות לעולם עדות נכונה אודות אלוהים.

התנהגות משיחית תועיל לנו בחיים הללו וגם אם נירדף ונסבול, העדות שלנו תהווה גורם שיפעל בלב הלא מאמינים. בחלקם זה יהווה גורם שיביאם לאדון ובחלק אחר, זה יהיה הגורם שיהווה עדות נגדם ביום משפט.

בין כך או כך, עלינו לטפח התנהגות משיחית כי כך יאה ונכון לילדי אלוהים.

ראשונה לפטרוס ג’ 18-22.

שיעור שמיני

 

לימדו מעדותם של ישוע ונוח: הסבל של ההולכים בדרך הצדק

בשיעור שעבר פטרוס עודד את המאמינים להתנהג למופת. התנהגות למופת מהווה עדות טהורה וקדושה לאמונתנו בישוע. התנהגות למופת עוזרת לנו לחיות כאזרחים שלווים ומרחיקה מאיתנו את הצרות.

 

אך מה עושים כאשר אנו נרדפים בגלל אמונתנו?

שמעון פטרוס, השליח של ישוע המשיח מציג לפנינו שתי דמויות: ישוע ונוח.

 

בשני המקרים אנו עדים לצדיק הסובל מהסובבים אותו, ולמרות זאת הוא מתנהג למופת תוך ציות לדבר אלוהים, ובמקום להתנקם במכאיבים לו, הוא מחכה לגמול של אלוהים.

 

הבה נקרא את פסוק 18:

“הן גם המשיח מת פעם אחת לכפרת החטאים, הצדיק בעד הרשעים, כדי לקרב אותנו אל האלוהים. הוא הומת בבשרו, אך החיה ברוח.”

 

הנה לנו דוגמא לסבל שלא בגלל חטא.

ישוע המשיח נצלב על העץ לא בגלל פשעים שעשה, אלא בגלל שבני דורו לא קיבלו את בשורתו.

לא רק שישוע לא היה פושע, הוא לא עשה כל חטא כל ימיו (ראשונה לפטרוס ב’ 22: “הוא אשר חטא לא עשה…” ראה גם ישעיה נ”ג, וכן שניה לקורינתים ה 21). עלינו לזכור שהאדון ישוע בא לעולם כדי למות כשה הכפרה של אלוהים עבור חטאותינו, אך זה אינו גורע מאשמת בני האדם שדחו אותו והכאיבו לו שלא באשמתו.

 

בעדות שנתן פטרוס בבית המקדש בירושלים לאחר תקומתו של ישוע הוא אמר להנהגה הדתית: “אתם כפרתם בקדוש ובצדיק ובקשתם שישחרר לכם איש רוצח, ואת שר החיים הרגתם – הוא אשר אלוהים הקימו מן המתים ועל זאת אנחנו עדים” (מע”ש ג’ 14-15).

האם ישוע הופתע מתגובת בני האדם? לא ולא!

האדון ישוע בא מראש כדי למות ולפתוח את הברית החדשה דרכה נוכל לקבל כפרת חטאים, ולסלול עבורנו בני אדם חוטאים שנושעו, את הדרך בחזרה לנוכחות אלוהים.  ז”א, לפתוח את הדרך לבני האדם – אל האלוהים.

איך?

האמונה בכפרתו של המשיח ישוע מסירה את אשמת החטא מהאדם (אל הקולוסים ב 14). הכפרה מסירה את הגורם שבגללו סולק האדם מנוכחות אלוהים, ולכן כעת בעקבות האמונה בכפרתו של ישוע נפתח הערוץ לאלוהים.

 

ישוע שימש קורבן חד פעמי.

המילה חד פעמי עומדת בניגוד למליוני הקורבנות השנתיים שבני ישראל נצטוו להקריב במקדש לכפרת חטאים. הנתון הזה רק מדגיש את טוהרו ואלוהותו של האדון ישוע.

באיגרת אל העבריים ט’ 24-28, קיים תיאור נפלא של נצחיות הכפרה של המשיח. ישוע שימש קורבן עבור חטאינו.

“הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבואה של האמיתי, כי אם בא אל עצם השמים להראות עתה בעדנו לפני האלוהים. אף לא בא להקריב את עצמו פעמים רבות, ככוהן הגדול הנכנס שנה בשנה אל הקודש בדם אשר אינו דמו. שאם כן, היה צריך לסבול פעמים רבות מאז היווסד תבל. אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקורבן עצמו. וכשם שנגזר על בני אדם למות פעם אחת ואחרי כן המשפט, כך גם המשיח, אחרי שהוקרב פעם אחת לשאת חטאי רבים, יופיע שנית – שלא לעניין החטא – למחכים לו לישועה”.

 

העובדה שאלוהים איפשר לרומאים להחריב את המקדש לאחר צליבתו של ישוע רק מוכיחה את אי נחיצותו של המקדש בעקבות השלמת מבצע הכפרה של אלוהים.

לא יותר כבשים, פרים ויונים.

בן אלוהים, המשיח ישוע שילם הכל עבורי. אם רק אאמין.

 

ישועה אינה רק פתיחת הדלת לנוכחות אלוהים לאחר מותי. פרי הישועה מתחיל באותו הרגע ממש שקיבלתי באמונה את ישוע כמושיעי מן החטא. ברגע הזה ממש, רוח אלוהים שוכן בי ומשנה אותי כל יום כדי שאדמה למושיעי יותר ויותר בכל יום ויום (קור”א ג 16-17, גלטים ה 22-23).

ישועה היא גם פתיחת ערוץ התקשורת לאלוהים עוד בהיותנו בחיים.

זאת הזכות להודות ולבקש מבורא עולם את כל החסר והוא מבטיח להשלים הכל אם נבקש על פי רצונו ונחיה על פי דברו. (אל הרומיים ה’, אל האפסיים ב’, אל העבריים י’, ראשונה ליוחנן ה’).

 

ישוע נצלב, מת ונקבר.

איזה גמול קיבל המשיח עבור ציותו לאלוהים האב?

  1. שמעון פטרוס אומר בסיום פסוק 18 שהאדון ישוע “החיה ברוח.”

 

איזה רוח הקימה את ישוע מן המתים?

אל הרומיים ח’ 11:

“ואם רוחו של המקים את ישוע מן המתים שוכנת בקרבכם, אזי הוא שהקים את המשיח מן המתים יחיה גם את גופכם בן התמותה על ידי רוחו השוכנת בקרבכם”

 

“רוחו של המקים את ישוע…” הינה רוח הקודש. רוח הקודש הינה האמצעי לתחיה.

אלוהים האב הינו הפוקד על מילוי ההוראה.

 

  1. אל הפיליפים ב 8-11: יושב לימין האלוהים וכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון…

 

ראו איזה עידוד יש לנו בתחייתו של המשיח!

רבותי, אותו זרע שהיה במשיח ובגללו הוקם, קיים בכל מאמין!

אותו הכוח שניצח את המוות והעניק חיים קיים בכל מאמין. לרוח הקודש יש את הכוח להוליד אותנו מחדש מבחינה רוחנית וגם להקים אותנו ממוות פיזי לחיים נצחיים!

 

נוכחות רוח הקודש הינה חתימה קבועה – עירבון – שאף אחד לא יכול להסיר מאיתנו והמבטיח לנו שהבטחת אלוהים אכן תתגשם בגופנו!

ראשונה לקורינתים ג’ 16-17, שניה לקורינתיים א’ 22, אפסיים א’ 13-14.

 

תכלס: מה התכלית של פסוק 18?

  1. “…הצדיק בעד הרשעים כדי לקרב אותנו אל האלוהים…”

לעדותו המקריבה של האדון ישוע הייתה תכלית חשובה: לקרב אותנו החוטאים אל האלוהים. שלמות התנהגותו ומושלמותו של האדון ישוע, כולל רחמיו וסליחתו לחוטאים אשר בזו לו ופגעו בו, הועילה כך שחלק מאותם אנשים הפנימו את מעשיו בעזרת רוח הקודש, ובאו אל אלוהים באמונה.

התנהגות משיחית קדושה אינה מוצר זניח בעיני אלוהים. יש בה את זרע החיים שמוביל אנשים לקרבת אלוהים. לכן, על כל ילדי אלוהים להתעודד ולהמשיך לחיות בחסידות גם אם בסבל ורדיפה, כי התנהגותנו המשיחית תקרב חוטאים לאלוהים.

 

  1. יש גמול נאמן וצודק מאת האלוהים לאלו הסובלים עבור עדותם המשיחית לכבוד שמו של אלוהים. אלוהים אינו עיוור או חרש למעשינו וזעקותינו. את הגמול יתכן שנקבל בשמיים, אך ראוי שנהיה בטוחים ושקטים שאלוהים אכן מתגמל את ילדיו הנאמנים המפארים את שמו בחייהם המשיחיים.

 

פסוקים 19-20 הינם מהקשים שבתנ”ך אך בחינה יסודית לאורך הכתובים מגלה לנו אמת נפלאה.

“…ובה גם הלך ובישר לרוחות הכלואות במאסר, לאלה שלא צייתו כאשר חיכה אלוהים באורך אפו בימי נוח. באותם ימים נבנתה התיבה אשר מעטים בתוכה –  שמונה נפשות –  נושעו במים”.

שמעון פטרוס מציין שישוע בישר ברוחו לרוחות הכלואות במאסר. הרוחות שייכים לאלו אשר לא צייתו לדבר ה’ בימיו של נוח.

 

אלוהים הפקיד את עבודת הבישור בידי עבדו הצדיק נח.

במשך 120 שנה בנה נח את התיבה על מנת להתכונן למבול. במשך 120 שנה ספג נח את עלבונותיהם של שכניו ונחשב ביניהם למשוגע האזורי (אל העברים יא 7).

 

120 שנה שימש נוח כשופרו של אלוהים על ידי רוח הקודש, ובישר את דבר אלוהים ואת האפשרות לחזרה בתשובה והישועה. נוח נקרא מטיף הצדק על ידי שמעון פטרוס באיגרתו השניה ב 4-7.

 

במילים אחרות כמו שיוחנן המטביל בא ברוחו של אליהו הנביא, כך נח שימש שופרו של אלוהים, שופר המשיח המציג את הדרך לישועה. כך כל אחד מאיתנו איגרת כתובה של המשיח עבור כלל בני האדם (קור”ב ב 14 – ג 3).

 

כל אותם אנשים שחיו לפני המבול, ראו את נוח בונה את התיבה, שמעו אותו מזהיר אותם מהמבול העתיד לבוא כעונש אלוהים בעבור חטאיהם, ודחו את בשורת החיים – מתו במבול, ונפשם הגיעה למקום הייסורים שבשאול (ראה לוקס ט”ז 19-31).

 

רוח המשיח בישרה (הודיעה) לאותם רוחות של הכלואים במאסר שבשאול את העובדה שאלוהים אכן הגשים במדויק את כל אשר אמר.

אלוהים אכן ירד לעולם ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים של בני האדם שמאמינים בו. אלוהים אכן ניצח את השטן ואת המוות וכל אלו שדחו את בשורת הישועה ימשיכו להישאר בשאול עד ליום משפטם הנצחי – (התגלות כ’ 11-15).

מי שהגיע למקום הייסורים בשאול אינו יכול לחזור בתשובה. הוא מחכה למשפט הסופי שבו ייגזר דינו לאגם האש והגופרית.

 

שימו לב! שמעון פטרוס מציין שגמול אלוהים צודק כלפי הנאמנים לאלוהים אך גם כלפי הפושעים נגד אלוהים. אותם הדוחים את ישועת אלוהים ואשר הגדילו אף לפגוע בבחירי אלוהים, עתידים להיענש לנצח נצחים בשאול ולאחר מכן באגם האש.

יש גמול לכל אדם.

הלוואי שנתמיד להיות נאמנים לאלוהים כדי שנזכה לגמול הראוי לילדיו ולא לאויביו.

 

בשאול נמצאת עוד קבוצה של רוחות מיוחדת במינה.

מדובר על אותם מלאכים אשר בחרו ללכת אחרי השטן ולפעול נגד תכלית הבריאה של אלוהים.

אותם מלאכים חוטאים, ירדו לעולם והתערבבו עם בני האדם. הם שכבו עם בנות האדם והקימו זרע מושחת (בראשית ו’ 1-4, שניה לפטרוס ב’ 4, יהודה, איוב א’, ב’, ל”ח).

מטרתם הייתה להפר את הנבואה, הבטחה, שנתן אלוהים לאדם וחווה כשאמר בבראשית ג’ 15: “ואיבה אשית בינך ובין האישה ובין זרעך ובין זרעה. הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.”

 

אלוהים הבטיח שזרע של האישה עתיד להרוג את השטן. לפיכך פעל השטן לטמא כל רחם אישה כדי שתוכנית אלוהים לא תצא לפועל.

אלוהים הקציב 120 שנים עבור האדם כדי שזה יחזור בתשובה. לאחר תקופה זו אלוהים העניש את העולם במבול. אלוהים הרג את היצורים הטמאים – מוטאציות – של מלאכים ובני אדם מכיוון שאלו אינם היצורים שהוא ברא כבעלי צלם ודמות זהים לשלו. אלו אינם היצורים שאלוהים תכנן להושיע! כל מי שנשאר נקי מטומאת העולם היו – נוח, אישתו, שלושת בניו ונשותיהם.

 

המלאכים אשר ביזו את תפקידם ופנו לעבר יצורים שאינם כמוהם נידונו למאסר עד למשפטם הסופי שבו הם יושלכו לאגם האש והגופרית לסבל נצחי (שניה לפטרוס ב’ 4, יהודה 6-7).

 

מדוע פטרוס מציג את נוח כדוגמא?

נוח היה מטיף צדק בתקופה הקשה ביותר בהיסטוריה האנושית (פטר”ב ב 4-7).

המאמינים בתקופתו של פטרוס זכרו את דבריו של ישוע שאמר כי יבוא בחזרה בתקופה שתתאפיין בדמיון למצב ששרר בתקופתו של נח. ז”א ריחוק מדבר ה’ ולעג למבשריו (מתי כד 37-42).

שומעיו של פטרוס סבלו רדיפות, וראו את התדרדרותה המוסרית של החברה בה הם חיים ולכן האמינו שחזרתו של המשיח קרובה.

למרות זאת, שמעון פטרוס עודד אותם להשמיך ולחיות בקדושה כי זו תכלית חיינו וכך גם הם, והיום אנו, יכולים לקרב אנשים לאלוהים…בעדות משיחית אוהבת.

 

הדוגמא של נח נפלאה.

מדוע?

מפני שנח אינו הדוגמא למבשר אשר הביא רבים לאמונה.

למעשה רק את אשתו בניו וכלותיו.

נח הוא דוגמא נפלאה לנו המודדים הצלחה וברכה על פי מספרים, ונוטים להתעלם מעדות אמיתית, קדושה וטהורה לאורך כל החיים.

למרות שעל פי מדדים מודרניים נח ייחשב ככישלון כמבשר, הרי שכל אחד מאיתנו המאמינים היה מת לחיות חיים טהורים וקדושים כמו נוח, עד כי אלוהים קרא לו – צדיק!

 

נח הוא דוגמא נפלאה למאמין המתמיד באמונתו למרות שמספר ההולכים בדרכו מתמעט עד כדי כמעט אפס!

בין הטוענים נגדנו, המאמינים בישוע, יש הטוענים שעובדת היותנו מיעוט זניח מהווה הוכחה שאמונתנו אינה אמיתית אלא פרי מחשבה מוטעית.

 

תשובתנו היא:

  1. בתקופתו של נח רק שמונה האמינו ומליונים טעו. עובדה היא שרק הם נקראו לתיבה וכל השאר הושמדו כאויבי אלוהים.

 

  1. בתקופתו של אליהו הנביא רק 7000 איש מישראל האמינו וכל שאר העם כרע לבעל (מלכים א’ י”ט 18).

שמעון פטרוס מבהיר לנו שלא הכמות נחשבת בעיני ה’, אלא האיכות. הרי מאותם שמונה, יצר אלוהים את כל בני האנוש לאחר המבול.

 

פטרוס ממשיך ומבהיר בפסוק 21 כי מה שהציל את נח היתה אמונתו! הצלתו בתיבה על המים סימלה את טבילתו.

פטרוס מבהיר מעל לכל ספק שהטבילה אינה ישועה אלא סימן חיצוני לשינוי פנימי.

 

מה הקשר בין טבילה למצפון טהור?

שמעון פטרוס משתמש במונח “מצפון טהור” כמילה נרדפת ל: טוהר רוחני, ללא דופי.

הטבילה של המאמין בישוע אינה ישועתו.

ישועה ניתנת על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא אשר בא לעולם בדמות אדם, חי וקיים כראוי את כל מצוות אלוהים, מת כשה כפרת אלוהים על חטאים, נקבר וקם לתחיה לאחר שלושה ימים, ועלה למרום (אל הרומים י 9-10).

 

טבילת המאמין הנושע היא מעשה של ציות לדבר והוראת אלוהים, הנובע מאמונה ואהבת אלוהים.

בעוד האמונה היא מעשה שבתוך הלב ואינו נראה באופן חיצוני, הרי שהטבילה היא מעשה חיצוני הנגלה לעיני כל.

המעשה הזה – הטבילה, היא התחייבות של הליכה בדרך אלוהים בכל תחום בחיים בין אם במחשבה או במעשה.

הטבילה היא התחייבות לחיים של מצפון טהור – ז”א, חיים ללא דופי או חטא פתוח נגד אלוהים.

 

תכלס, מה מצפה למאמין היום?

ככל שמתקרבת חזרתו של המשיח, ההתנגדות לבשורה תגבר.

למרות שנתנהג למופת, יתכנו רדיפות ופגיעות כמו שפגעו בישוע למרות שלא חטא.

פטרוס ציין את הדוגמא של ישוע ונח על מנת שנלמד לשמור על עדות נכונה ומצפון נקי גם בשעה שרודפים אותנו ולועגים לנו. בהתמדתנו בחיי קדושה גם תחת רדיפה, נוכל לעזור ללא נושעים להתקרב אל אלוהים. איך? בהצגה נאמנה של אמת הבשורה וכוחה.

 

האדון ישוע ונח לא חשבו על נקמות אלה קיבלו מאלוהים את גמולם.

נח ניצל עם משפחתו וכל החוטאים הושמדו.

ישוע הוקם מן המתים והיום יושב לימין אלוהים כאשר מלאכים רשויות וגבורות נכנעים לפניו. פסוק 22 וכן תהילים ק”י.

 

כאשר יבואו ימים קשים כדאי לזכור שאנו בצד המנצח גם אם כרגע המצב קשה.

הבה נשמור על מצפון נקי, ז”א חיים ללא חטא, ונמשיך לבשר, כי לאלו שימותו ללא הישועה לא תינתן הזדמנות נוספת. (אל העבריים ט’ 27)

מה מעודד אותנו להמשיך ולחיות בעולם כפוי טובה?

תקומתו של האדון ישוע מן המתים!

הוא ניצח את שר העולם הזה.

האדון ישוע ניתח את המוות, ולנו מחכה נצח מלא חיים עימו.

 

אם נוח יכול היה לחכות 120 שנה, מה זה בשבילנו כמה עשרות שנים?