רקע
בסיום המסע השלישי, שאול סוף סוף מגיע לירושלים אחרי שעבר ברחבי האימפריה הרומית ואסף תרומות עבור המאמינים בירושלים. בדרך הוא נפגש עם המאמינים בקהילות אותם הוא עזר להקים, אבל ניתן לראות ששאול אכן ממהר להגיע לירושלים (הוא לא עוצר באפסוס אלא קורא לזקנים אליו על מנת לא להתעכב- כ' 16). חשוב לציין כי במסע השלישי, כמעט בכל מקום בו הוא עבר, רוח הקודש אמרה לו שהוא עתיד לסבול הרבה כאשר יגיע לירושלים (כ' 23). ללא ספק העובדה הזאת יושבת לשאול בראש.
אנו צריכים לזכור שהחל ממע"ש כ' לוקס מנסה לבסס את העובדה ששאול הוא איש אלוהים ודבר אלוהים בפיו. הוא משווה את מעמדו לזה של נביא שמוסר את דבר אלוהים (כאליהו). בפרק כ' שאול שרת בין הקהילות באפסוס לתקופה של כ-3 שנים בדומה לשירותו של ישוע בקרב האנשים לתקופה דומה. כמוכן, דברי הפרידה של שאול בפני זקני קהילת אפסוס דומים לאלו של ישוע לתלמידיו בבשורת יוחנן י"ד.
פסוקים 1-16: המסע לירושלים והאזהרות בדרך
פסוקים 1-3:
- "לאחר שנפרדנו מהם" (זקני קהילת אפסוס) – המילה בטקסט היווני המקורי מאוד מעניינת. הפירוש המילולי קרוב יותר ל- "לאחר שקרענו את עצמנו מהם". הקרבה העמוקה בין שאול וזקני אפסוס הייתה חזקה ביותר.
- לאחר הפרידה מזקני הקהילה במיליטוס (מע"ש כ') שאול והצוות, שע"פ הניסוח בפסוק 1, כולל גם את לוקס, ממשיכים להפליג, כאשר היעד הסופי הוא ירושלים.
- ממיליטוס הספינה הפלגיה לאי היווני קוס, משם לאי נוסף קרוב – רודוס, ולאחר מכן לפטרה(טורקיה). בפטרה החליפו אנייה והפליגו אל צור(לבנון), שם בסופו של דבר עשו עצירה ארוכה יותר.
פסוקים 4-6:
- שאול והצוות מצאו מאמינים נוספים בעיר ובילו איתם במשך שבעה ימים. למרות שמדובר באנשים שנפגשו לראשונה ובתקופה קצרה של שבוע, עושה רושם שהיה חיבור ביניהם. הם ברכו אחד את השני והתפללו ביחד.
- בפסוק 4 מספר תלמידים פנו לשאול ואמרו לו שלא יעלה לירושלים. הטקסט מציין שהם אמרו זאת ע"פ הרוח. מצד שני ידוע ידועות לנו הכוונות של שאול השליח בהשראת הרוח להגיע לירושלים, אף "שכבלים וצרות" מצפים לו(מע"ש כ' 22-23). ישנן מספר הסברים כיצד ליישב את הפסוקים אך לדעתי ההגיוני ביותר הוא שהאנשים בצידון להם היה דבר נבואה אכן קיבלו זאת בהשראת רוח הקודש. הם צדקו שלשאול מחכות צרות רבות בירושלים(מע"ש כ"א-כ"ד), אך הפרשנות שלהם לפיה אם מחכות צרות, אל לו ללכת, לשם הינה פרשנות "בבשר" ולא חלק מהשראת הרוח שקיבלו. אינני מאמין ששאול במקרה זה התעלם מהוראת הרוח. לוקס לאורך מעשי השליחים אף מתאר בפנינו את הרגישות שהייתה לשאול כלפי רצון רוח אלוהים – מע"ש ט"ז 6-10.
מעבר לכך, עלינו לזכור שדבר אלוהים תמיד מצווה אותנו לבחון את דבר הנבואה, גם כאשר מדובר באנשים בעלי מתנת הנבואה(ראשונה לקורינתים י"ד 29).
פסוקים 7-9:
- לאחר שעלו על האונייה בצור, הגיעו שאול והאנשים אשר איתו אל עכו ולאחר מכן לקיסריה שם פגשו ושהו אצל פיליפוס. לא מדובר בפיליפוס אחד מ-12 התלמידים, אלא בפיליפוס המבשר אשר פגשנו במע"ש ז' 1-6 כאחד משבעת השמשים שנבחרו ע"י השליחים וכזה שבישר אודות ישוע באזור השומרון לאחר המקרה של סקילת סטפנוס (מע"ש ח' 4-7).
- בפסוק 9 לוקס מציין שלפיליפוס היו ארבע בנות מתנבאות, אך הוא לא ציין שום דבר אודות דבר הנבואה. גם אנחנו לא ננסה לנחש, אך ישנם פרשנים שטוענים שאולי דברי הנבואה שלהן עזר לו לכתוב פרטים כלשהם באחד מהחיבורים שלו (בשורת לוקס ומעשי השליחים).
פסוקים 10-12:
- שאול ככל הנראה יכול היה להרשות לעצמו להישאר בביתו של פיליפוס "ימים רבים", מכיוון שהגיע מהר יותר מהזמן שבו שיער שיגיע.
- אגבוס – ככל הנראה מדובר באותו נביא שמוזכר במע"ש י"א בהקשר של נבואה אודות רעב שעתיד לבוא על העולם.
- אגבוס, באקט נבואי סימבולי, לקח את החגורה של שאול (ככל הנראה של מעילו), קשר את ידיו ורגליו של עצמו ואמר שרוח הקודש אומר כי למי ששייכת החגורה, אותו יקשרו היהודים בירושלים וימסרו אותו לגויים. במבט ראשון כיום זו אולי נראית פעולה יחסית מוזרה, אך למען האמת יש לנו מקרים נוספים כאלו עוד מתקופת התנ"ך (מלכים א' י"א 29-39, ישעיה כ' 2-6, יחזקאל ד'-ה).
- חשוב לשים לב שהרוח גילתה לאגבוס אודות הצרות והקושי הצפויים לשאול בירושלים, אך לא ניתנה הוראה לשאול לא להגיע לשם.
- לאור נבואת אגבוס, האנשים בביתו של פיליפוס, והאנשים שנלוו אל שאול הפצירו בו לא לעלות לירושלים. כמובן שזה נעשה מתוך אהבה לשאול. הם לא רצו לראות את שאול סובל.
פסוקים 13-16:
- שאול, למרות הקושי, נחוש להגיע לירושלים ומוכן לשלם כל מחיר עבור שמו של ישוע (מע"ש 19 21, כ' 22).
- לבסוף האנשים מסביב מרפים ממנו ופשוט מפקיד אותו תחת רצון אלוהים.
- שאול, בליווי אנשיו ובליווי מספר מאמינים מקיסריה עולה לירושלים ומגיע להתאכסן אצל מאמין ותיק, קפריסאי בשם מנסון.
פסוקים 17-19: שאול מספר על פועל ה' בקרב הגויים
- רק לפני מספר שנים קמה הקהילה בירושלים, והיא התאפיינה כקהילה צעירה, המונהגת על ידי השליחים. בשלב מסוים, כשהגיעו יותר ויותר אנשים לאמונה, השליחים מינו אנשים נוספים לתפקידי הנהגה, והם המשיכו למקומות אחרים בעולם על מנת לבצע את משימתם כשליחים. במילים אחרות, הקהילה מתחילה להתמסד, לגדול, ולגוף כזה יש צורך באנשים עם תפקידי הנהגה. לכן בשלב זה אנחנו רואים כי כבר ישנם זקנים העומדים בהנהגה. יעקב (ככל הנראה מדובר באחיו למחצה של ישוע) היה אחד הזקנים העומדים בראש הקהילה בירושלים. אנו רואים כי באסיפה שהתקיימה בירושלים במעשי השליחים ט"ו, בסופו של דבר יעקב הוא זה שפוסק על ההחלטה הסופית לגבי הגויים המאמינים (פס' 19). באגרת לגלטים פרק ב' פס' 9 כתוב כי יעקב כיפא ויוחנן נחשבים עמודי התווך של הקהילה, כאשר יעקב מוזכר ראשונה. במעשי השליחים ובאל הגלטים אנו רואים שלושה אירועים בהם שאול מציית להוראותיו של יעקב (גלטים ב' 9-10, מע"ש ט"ו ומע"ש כ"א). ללא ספק ניתן לראות כי יעקב היה מנהיג הקהילה המשיחית בירושלים, ואולי אף של הקהילה המשיחית בכלל. למה חשוב לציין את הרקע על יעקב? יעקב, שהיה בעל הסמכות בקהילה המשיחית, הכיר בשירותו של שאול, ובמסר שהוא נושא לגויים.
- שאול מדווח לפרטי פרטים מה אלוהים עשה דרכו בקרב הגויים. עם כל מה ששאול עבר ועשה, הוא מודע לכך שהקרדיט שייך לאלוהים. אלוהים הוא הפועל דרכו, ואם זה היה תלוי בשאול, כל זה לא היה קורה. האם אנחנו זוכרים גם לתת לאלוהים את הקרדיט על השירות שלנו? האם זה 50/50? או שכל הכבוד הולך לאלוהים?
פסוקים 20-22: הבעיה- שמועה האומרת כי שאול מלמד את היהודים לעזוב את משה
- התגובה של האחים היא הלל ושבח לאלוהים! הללויה! אבל, יש בעיה. והיא שיש שמועה ששאול מלמד את היהודים לעזוב את תורת משה, בכך שהוא אומר להם לא למול את הילדים ולעזוב את המסורות והמצוות. במילים אחרות, הטענה היא שהאמונה המשיחית ששאול מבשר- סותרת את התורה!
- השמועה לא מדאיגה את האחים הנוכחים, אלא את היהודים הרבים הגרים בירושלים שחזרו בתשובה וכעת הם מאמינים בישוע. מה שכן מטריד את האחים הנוכחים היא העובדה שעלולה להתעורר מהומה בגלל שמועה לא נכונה. חשוב לזכור כי ההליכה אחרי ישוע נחשבת דבר יחסית חדש. עד לאותו זמן, כל מה שהיהודים ידעו זה התורה, הכתובים, הנביאים, שמירת המצוות וההלכות. שנים רבות שהם "מקיימים" את התורה אך מפספסים לגמרי את תכליתה. לא היה קל ליהודים המאמינים הראשונים להבין את מקומם של המצוות, החגים והמנהגים. הם נאחזו בזה חזק כי זה כל מה שהיה להם.
- ובכל זאת, האם הטענה נגד שאול נכונה? האם זה מה שהוא לימד?! לא ולא! ראשית, שאול בעצמו קיים מנהגים מסוימים מהתורה. הוא מל את טימותיאוס (מע"ש פרק ט"ז). מדוע הוא עשה זאת? משום שטימותיאוס היה חצי יהודי, והוא לא רצה שערלתו של טימותיאוס תהווה מכשול ליהודים. היה זה צעד של חכמה! לעומת זאת, שאול לא מל את טיטוס מאחר והיה גוי. אם היה מל את טיטוס היה מראה כי הוא מאמין כי על מנת להיוושע, על הגויים למול את ערלתם, אך הוא לא עשה זאת. כמוכן הוא גזז את שיער ראשו לאחר נדר שנדר (מע"ש פרק י"ח – ראו דיני נזיר במדבר ו').
שנית, אנו רואים באגרותיו כי הוא לימד שהמשיח הוא תכלית התורה (רומים י' 4) והתורה היא טובה וקדושה (רומים ז' 12). הוא גם לימד שאם מישהו שומר יום או מועד, אל לנו לשפוט אותו, אלא לאהוב ולכבד (רומים יד').
באל הגלטים שאול כותב באופן חריף כנגד שמירת המצוות, אך זאת על מנת להדגיש שקיום מצוות התורה לא מושיע! שאול לא מנסה להעביר את הנקודה שאל לנו לשמור את מנהגי התורה או לעזוב את תורת משה. להיפך, תורת משה היא זו שמכווינה אותנו אל ישוע, וברגע שהגענו אל ישוע, לתורה כבר אין תוקף על חיינו, והרבה מהמצוות נשארות בגדר מנהגים שטוב ללמד ולזכור ותו לא.
פסוקים 23-25: הפתרון- שאול יוכיח כי הדבר לא נכון ע"י שמירת חוק מהתורה
- בשביל היהודים שנושעו בירושלים, זה היה קשה לעיכול. אך מאחר והם עדיין לא היו בוגרים מספיק באמונה, ההנהגה רצתה למנוע את המהומה, ולהוכיח שטענה זו לא נכונה. כיצד? ישנם ארבעה אנשים שככל הנראה נדרו נדר והפכו לנזירים לפני אלוהים לתקופה מסוימת. לפי התורה, בסוף התקופה היה עליהם להיטהר ולהביא קרבנות לבית המקדש כתשלום לפני אלוהים. לעיתים, היו אנשים אחרים משלמים עבור הקורבן שהיו צריכים לשלם הנזירים כמעשה של גמילות חסדים או צדקה. בדרך זו, יכול היה להראות שאול שהוא מסכים עם המעשה, ושהוא לא מתנגד לתורת משה והלכותיה.
- האם יש פסול בדבר? האם שאול מכניס עצמו תחת עול התורה? אני לא חושב כך. אני חושב שמדובר על מעשה של חכמה על מנת לא להוות מכשול ולרדוף שלום. אין פסול בלקיים מצווה מהתורה. הבעיה מתחילה כאשר המצווה תופסת את המקום של ישוע. בתור נושעים, יש לנו את החירות במשיח לקיים מצוות מן התורה, בהבנה שקיום המצוות לא מושיע אותנו, אלא הם אמצעי לשירות האדון (גלטים ה 1,13, רומים י"ד).
על מנת להסיר דאגה, יעקב גם מציין כי ההנחיות שניתנו לגויים המאמינים נשארים על תילם.
פסוק 26: היישום- שאול בענווה עושה את מה שהתבקש לעשות
- בפסוק זה אנו רואים כי שאול מסכים להצעה. שאול מביא לידי ביטוי את מה שלימד באגרת הראשונה אל הקורינתיים פרק ט' פס' 19-20: " אַף כִּי אֵינֶנִּי מְשֻׁעְבָּד לְאִישׁ שִׁעְבַּדְתִּי אֶת עַצְמִי לַכֹּל כְּדֵי לִרְכֹּשׁ אֶת הָרַבִּים. לְמַעַן הַיְהוּדִים אֲנִי כִּיהוּדִי כְּדֵי לְהַשִׂיג יְהוּדִים; לְמַעַן הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה אֲנִי כְּמוֹ כָּפוּף לַתּוֹרָה — הֲגַם שֶׁאֵינֶנִּי כָּפוּף לַתּוֹרָה — כְּדֵי לְהַשִׂיג אֶת הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה;" שאול מוכן לשים את הגאווה בצד, ולהקשיב לעצה שלהם. להתנהג כאילו הוא כפוף לתורה על מנת לרדוף שלום ולא להוות מכשול לאחים ואחיות אחרים.
- נק' למחשבה – כמה אנחנו מתחשבים באחים והאחיות שלנו? כמה אנחנו מוכנים להיות "מושפלים" על מנת לרדוף שלום? האם אנחנו מבינים מהי החירות שלנו במשיח? מדוע יש לנו חירות במשיח? כיצד אנחנו יכולים לנצל אותה?
מה ניתן ללמוד מן הפרק?
מטרת הקטע – לוקס ממשיך לבסס בפני תיאופילוס את ההקבלה בין שאול לבין ישוע, זאת על מנת להראות לו כי שאול הוא אכן איש אלוהים ודבר אלוהים בפיו אמת הוא. לשאול נאמר מספר פעמים, גם דרך אחים מאמינים וגם התגלות של רוח אלוהים, שהוא עתיד לחוות קושי רב בירושלים, אך זה לא מנע ממנו לדבוק בשליחות שלו ולעשות את רצון אלוהים. בצורה דומה, גם ישוע בכבודו ובעצמו התמודד עם הקושי הרב של המוות הצפוי לו על הצלב (מתי כ"ו 37-39) וגם את ישוע ניסו התלמידים להניא מללכת אל הצלב, אך הוא בכל זאת עשה את רצון האב (מתי ט"ז 21-23) ובכך יפתח את דלת הישועה לבני האדם.
יישומים נוספים:
1.האמונה בישוע לא סותרת את התורה. ההיפך הוא הנכון. תכלית התורה היא המשיח- והוא מהות הבשורה. שאול הלך אחרי ישוע, והבשורה שהוא בישר תואמת לתורה ולרצון אלוהים.
2.האם אנחנו מזהים את פועל אלוהים בחיינו? האם אנחנו נותנים לו הכבוד, הקרדיט הראוי לו? האם אנחנו מבינים שלו ראוי כל הכבוד, ולא רק חלק?
3.תהיה חכם, לא תמיד צודק. האם יותר חשוב לנו יותר להיות צודקים מאשר חכמים? האם אנחנו רודפים שלום עם האחים שלנו בכל מחיר? גם במחיר הגאווה שלנו?
4.קושי, צרות או סבל הם לא בהכרח סימן לכך שאיננו עושים את רצון אלוהים. לכן, כאשר אנחנו חווים קשיים במקום העבודה, הלימודים, בקהילה, עלינו לבקש מאלוהים חכמה וכח להתמודד עם הקושי, ולא בהכרח לוותר ולהרים ידיים באופן מידי מכיוון שיכול להיות שאכן מדובר ברצון אלוהים.
5.האם בכנות אנו יכולים להגיד את המשפט ששאול אמר בפסוק 13: "הריני מוכן לא רק להיאסר, אלא גם למות בירושלים על שם האדון ישוע"? האם אנחנו נסכים לשלם כל מחיר אישי, משפחתי, כלכלי, חברתי בעבור שם האדון? זו צריכה להיות השאיפה עבור כל מאמין שנולד מחדש.