מלאכי פרק ג', פסוקים 1-5

האם אתה מוכן להופעת השופט?

מבוא:

מי הוא מלאכי?

האם זהו שמו של הכותב[1] או ציון תפקידו של הנביא – "שליח האלוהים"?

הדעות חלוקות:

בתרגום יונתן בן עוזיאל (לארמית) נאמר ש"מלאכי" מתייחס לעזרא. דיעה זו הייתה נפוצה בקרב יהודי ארץ ישראל בעת העתיקה.
בתרגום השבעים מפרשים את השם "מלאכי" כתואר של כבוד שניתן לאנשי אלוהים ולנביאים.[2]

מתי חי מלאכי?

הנביא כותב על עבודת הכוהנים בבית המקדש. מכאן שהוא חי בתקופה שלאחר החזרה מגלות בבל ולאחר בניית בית שני.[3]

מדבריו אנו למדים כי:

א. השלטון הפוליטי בארץ היה נתון בידי פחה ולא בידי נחמיה, והשלטון הדתי היה נתון בידי הכוהנים (א' 6, 8).

ב. מלאכי דורש להביא את המעשר לבית האוצר: זאת לפי תקנתו הראשונה של נחמיה שנקבעה עם גמר בניית החומה (מלאכי ג' 10, נחמיה י' 33-40).

ג. הוא מתלונן על העם המתרשל בנתינת המעשר. תלונה זהה אנו שומעים מפי נחמיה לאחר ששב מפרס וראה שתקנותיו ביחס למקדש לא קוימו. מכאן ניתן להסיק שמלאכי פעל והתנבא בימי שהותו של נחמיה בפרס. שלוש עשרה שנים לאחר עליית נחמיה לירושלים, או לאחר מותו (438 לפנה"ס בערך).[4]

המסר של מלאכי

מלאכי מותח ביקורת על הכוהנים והעם שמזלזלים בכבודו של אלוהים.

הטענה הראשונית של אלוהים היא נגד הלוויים שאינם ממלאים את ייעודם כמופת רוחני לעם של אלוהים. מילוי המצוות על ידם הנו מעטה חיצוני של דתיות, אך ליבם ריק מאהבת אלוהים.

העם מכנה את אלוהים 'אבא', אך אינו מכבדו ככזה.[5]

הכוהנים מקריבים קורבנות פגומים, ובני העם מרמים במעשרותיהם (ראה גם ישעיה א' 10-20).

הנביא מביע את אכזבתו של אלוהים מהם בכך שאמר: עדיף שתסגרו את המקדש ותפסיקו כל פעולה בו מאשר שתמשיכו לחלל את שם אלוהים בביתו.

דברי הנביא מלאכי חייבים להדהד במוחנו גם היום.

עד כמה שהדבר מצער, ישנן קהילות אשר בהן שם אלוהים מחולל. הן טוענות לאמונה בישוע, אך אינן מאמינות שישוע הוא הוויה אלוהית לכל דבר ועניין ואף מתכחשים לקיום השילוש (אלוהים אחד אשר בו שלוש הוויות שוות ערך). אותן קהילות נכנעות לסמכות רבנית ואינן מבינות שהלימוד הרבני אינו מוביל לישועה.

אילו הנביא מלאכי היה חי בימינו, הוא היה אומר: עדיף שקהילות אלו היו נסגרות מאשר שימשיכו לפעול ולחלל את שם האדון.

הנביא מציין שהנאמנות בנישואין נמצאת בשפל המדרגה, וכפי שבני העם בוגדים ומזלזלים באלוהים, כך הם בוגדים ומזלזלים בתא המשפחתי (מלאכי ב' 13-16; עזרא פרקים ט' ו-י'). ריחוקם ממנו מתבטא גם ביחס של ניצול כלפי הגר, היתום, האלמנה והשכיר הנעשק.

במילים פשוטות ובוטות, עם ישראל סוטה מתנאי הברית עם אלוהים בסיני. מצב שכזה נחשב למצב מסוכן ביותר שכן משפט אלוהים עלול לבוא על החוטאים בכל רגע ובפתאומיות (ראה דברים כ"ז-כ"ח, מלאכי ב' 2, ג' 1).

לאורך פרקים א' ו-ב' הנביא מפרט את חטאיי העם נגד אלוהים.

בעקבות עדותם הכושלת של הכוהנים, סטו בני ישראל מתורת אלוהים, גירשו את נשותיהם, אשת נעוריהם, לטובת נשים נוכריות עובדות אלילים (ב' 11).

הפסוק אומנם מתייחס לבגידה רוחנית אך אין לשלול התייחסות מילולית לבגידה בתא המשפחתי, בה גברים מישראל נאפו ואף נישאו לנשים נוכריות עובדות אלילים.[6]

הנביא מבהיר בדבריו שבגידה רוחנית בסופו של דבר תחלחל לתא המשפחתי ותהרוס גם אותו. בגידה רוחנית מובילה בקלות רבה יותר לבגידה בתא המשפחתי.

מדוע? כי יראת אלוהים המהווה הוכחה לנוכחות רוח אלוהים בחיינו היא השומרת אותנו הולכים בצדקה וטוהר.

כי המצוות ואהבת את יהוה אלוהיך ואהבת לרעך כמוך הן עסקת חבילה. בהפרה של האחת מופרת השנייה. כאשר זונחים את אלוהים, זונחים את מקור הכוח לאהוב איש את רעהו.

בעקבות בגידתם הרוחנית והמשפחתית, אמר אלוהים כי אינו מוכן לקבל את מנחותיהם, אינו מוכן לשמוע לתחינות פושעים אשר לא סרו מחטאם.

אלוהים הביע את דעתו בנוגע לגירושין במשפט קצר ומאוד נחרץ: "כי שנא שלח אמר ה'.." (פסוק 16).

אין זה משנה מאילו סיבות זוגות מפרים את ברית הנישואין, כל הפסקת נישואין הינה דבר שאלוהים שונא. אלוהים רואה את הנישואין כברית נצחית ולא כחוזה זמני (מתי י"ט 8-9).

בסוף פרק ב' אלוהים נותן עצה הכוללת בתוכה את תכלית המצוות: "ונשמרתם ברוחכם ואל תבגוד באשת נעוריך" (פסוקים 15-16.(

משמע: אהוב את יהוה ואהבת לרעך כמוך.

הערה:

הדגש על הנאמנות לברית הנישואין משליכה על הנאמנות לברית עם אלוהים. אם אינך נאמן לבן בריתך שאתה רואה בעיניך, איך תהיה נאמן לבין ברית שאינך רואה?

בני ישראל נמצאים במצב מיוחד.

הם באו מגלות, עברו התעוררות רוחנית בתקופת עזרה ונחמיה (כ־ 20 שנה מוקדם יותר) והנה ברכות אלוהים לא נפלו עליהם למכביר. אלוהים הבטיח להם אינספור ברכות אם ישמרו את מצוותיו ועדיין הם מחכים לברכות.

במקום שגשוג וחופש, הם עדיין נשלטים על ידי אימפריה עובדת אלילים. והנה אותם עובדי אלילים מתחזקים ומשגשגים.[7]

על פי פסוק 17 ניתן להבין שבני ישראל כבר החלו מאשימים את אלוהים בחוסר יושרה וחוסר צדק.

פרק ב' פסוק 17:

ב' 17: "הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ? בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל-עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט?.

מהן ההאשמות נגד אלוהים?[8]

עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך. עובדה: הם משגשגים…
איה אלוהי המשפט? הרי אם היה אלוהים באמת, הוא כבר היה מעניש ומכה את החוטאים…

על פי יחסם של בני ישראל ניתן להסיק שהם העמידו את אלוהים במבחן במקום לשרתו כעבדיו.

ההאשמות שלהם נגד אלוהים הוכיחו עד כמה הם מתחסדים ואינם מכירים את אלוהי אברהם יצחק ויעקב.

לאורך כל ההיסטוריה היו מאמינים שהתמודדו עם הבעיה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

למרות הקושי של התבוננות ברשע המצליח, אותם מאמינים שמו מבטחם באלוהים מפני שהכירו אותו כאלוהי משפט צדק וידעו שהצדק יצא לאור בסופו של דבר (תהילים ע"ג 11-20, חבקוק ב' 3 ו־ ג' 2-9).

למרות הדילמה, אותם מאמינים לא הטילו דופי במשפט הצדק ובטוהר אלוהים ובכל הזדמנות הם ברכו את שמו.

גם היום אנו שואלים את אותה השאלה, ואיך אלוהים עונה עליה?

מתי ה' 43-48. אלוהים מוריד את הגשם על צדיקים ורשעים ומזריח את שמשו על פושעים וצדיקים.

מדוע?

אלוהים מראה בדרך זו את גודל אהבתו וחסדו ומלמד אותנו לאהוב ולהתפלל בעד אויבנו.

אלוהים לא אוהב את מעשי הרשע, אך גם לרשעים הוא נותן הזדמנות לחזור בתשובה, כל עוד הם חיים…

בני ישראל התעלמו מחסד ואהבת אלוהים לבני האדם, ופרשו את חסדו, סבלנותו ורחמיו של אלוהים כמוסר ירוד ואופי מושחת. יש אפילו שפקפקו בקיומו…"איה אלוהי המשפט?"

תשובת אלוהים מפי הנביא לא איחרה לבוא:

1. פרק ב' 17 דבריכם מעייפים ומטרידים אותי ־ מכאן, אין אמת וטוהר מאחורי ההאשמות. אתם מתחסדים. אתם חוטאים ועוד מעזים להאשים אותי בחוסר טוהר.
2. פרק ג' 1-5 משפט הצדק של אלוהים בוא יבוא וזאת על פי לוח הזמנים של אלוהים.

תוכן עניינים:

א. זהותו ושירותו של המשיח בהופעתו הראשונה (פ. 1).

ב. שירות המשיח בחזרתו (פ. 2-5)

יום משפט ועונש על חטא (פ. 2)
זיקוק הלוי לשירות ה' (פ. 3)
זיקוק כלל עם ישראל והכנתו לייעודו (פ. 4-5)

א. זהותו ושירותו של המשיח בהופעתו הראשונה (ג' 1)

"הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם[9] יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."

הנביא מלאכי משמיע את תשובת אלוהים לגבי עשית הצדק.

עם יקר, רציתם צדק? הצדק בא! והנה, הצדק של אלוהים הינו אישיות ולא רק תכונה (ראה זכריה ט' 9).

הבה נפרט מספר נתונים חשובים שבפסוק.

המילה פתאום במשמעות התנכ"ית מופיעה בתנ"ך 25 פעמים ובכולם חוץ מפעם אחת (דברי הימים ב' כ"ט 36) המילה מתקשרת לאסון, לשואה ולמשפט.[10]

הרי העם אמרו לנביא : "איה אלוהי המשפט…" (ב' 17).

מכאן, בואו של האדון, מלאך הברית יהווה כלי שיפוט נגד אויבי אלוהים ונגד מפרי בריתו.

מי הוא האדון, מלאך הברית?

האדון ומלאך הברית הם אישיות אחת.

ה' שולח את מלאכו כדי להכין את הדרך לאדון, למלאך הברית אשר אתם חפצים.

הטקסט בעברית אומר לגבי שניהם ־ הנה בא, ולא, הנה הם באים.

עיקרון ברזל בפירוש דבר אלוהים הינו – תן לדבר אלוהים לפרש את עצמו.

בשלוש מהבשורות, תלמידי ישוע מצטטים את הפסוק ממלאכי, ומכריזים שהנבואה התגשמה ביוחנן המטביל ובישוע.[11]

יוחנן המטביל הוא הכרוז המכין את הדרך לאדון, וישוע הוא האדון, מלאך הברית[12] (מתי י"א 10; מתי ג' 3; מרקוס א' 2; לוקס ז' 27).

השליחים, תלמידי ישוע, מציינים את הכתוב במלאכי ג' 1 בנשימה אחת עם נבואת הנביא ישעיה בפרק מ' 3-5. על פי הכתוב בבשורות, שתי הנבואות מתייחסות ליוחנן המטביל כשליח שמכין את הדרך לקבלת ישוע המשיח לפני שזה יכנס למקדש.[13]

מכאן, שוב ניתנת ההוכחה שהאדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח, אלוהים הבן בכבודו ובעצמו. (תהילים ב', משלי ל' 1-4).

אגב, בתקופה ההיא היה באמת נהוג לישר דרכים ולתקן מסילות לפני בוא המלך, שהרי לא ראוי למלך ללכת בדרך לא מוכנה ולא ישרה.[14] הדבר נכון גם מבחינה רוחנית. האם מישהו מאיתנו יעז להתרשל לפני פגישה עם שופט הצדק? האם מישהו מאיתנו יעז להתעלם מחטא או פשע בחייו לפני פגישה עם אדון הצדק? יוחנן השליח נשלח להכין את הלב של עם ישראל לפני הופעתו של המשיח ישוע, האדון, מלאך הברית.[15]

האם אנו ככוהנים לאלוהים (פטר"א ב' 9-10) מכינים את ליבם של הסובבים אותנו לחזרת האדון ישוע?

למי שייך ההיכל?

ההיכל, המקדש, הינו ביתו של אלוהים.

מכיוון שהאדון ומלאך הברית מתייחסים לישוע המשיח, ניתן לקבוע מנבואתו של מלאכי, שישוע הוא אלוהים לכל דבר וענין.

לכן, נבואה זו של מלאכי מהווה נדבך נוסף להוכחת אלוהותו של ישוע וקיום ריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת.[16]

מתי המשיח נכנס להיכלו?

כתבי הקודש מציינים במפורש שהאדון ישוע נכנס להיכל אלוהים.

– כשהוריו באו לפדות אותו כתינוק (לוקס ב' 21-38).

– בכל שנה עלו הוריו עימו… (לוקס ב').

– בפעם השניה כשמלאו לו 12 שנים (לוקס ב' 42)

– כשנכנס לטהר את ביתו מרוכלים (יוחנן ב' 14-16, ומתי כ"א 12-13).

בכל המקרים אלו ישוע לא בא לשפוט, ז"א להטיל את זעם אלוהים על חוטאים, אלה להראות את חסד אלוהים למען יחזרו האנשים בתשובה, יקבלו את ישוע כמושיעם כדי להיוושע ולמנוע מעצמם את עת המשפט אשר בוא יבוא.

יחד עם זאת, כל הדוחים את האדון ישוע בהופעתו הראשונה, ולא הכינו את ליבם לקראתו, הוכיחו את חוסר אמונתם.

משפט אלוהים אכן הופיע על הדור שלאחר ישוע כאשר הרומאים החריבו את ירושלים בשנת 70 לספירה וקטלו רבים מעם ישראל. במרד השני בשנת 132-135 לספירה נכחדו כחצי מיליון יהודים נוספים.[17]

מקרים שכאלו ומספרים שכאלו תואמים לאזהרות של אלוהים בספר דברים כ"ח. מי שממשיך לדחות את ישוע, ידע לו שחרב המשפט של אלוהים עדיין מתנוססת מעל צווארו. הדרך היחידה להסירה היא בקבלת ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים (תסל"א ה').

מדוע מלאכי יכנה את המשיח גם בשם תואר – מלאך הברית?

א. בני ישראל הפרו את ברית הנישואין וברית שמירת הטוהר לפני אלוהים. לפיכך הם הפרו את תנאי הברית שכרת אלוהים עימם בסיני.

האדון ישוע היה נוכח בברית אלוהים עם עמו ישראל בסיני ולכן הוא עד נאמן להעיד נגד המפרים את תנאי הברית (טימ"א ב' 5; אל הגלטים ג' 19-20).

ב. האדון ישוע עתיד להקים את הברית החדשה בדמו (ירמיה ל"א 30-34; מתי כ"ו 26-29; אל העברים ח' 8-13, י"ב 24,). לפיכך, שם התואר – מלאך הברית מתאים ביותר לאדון ישוע.[18]

אנו רוצים משיח עכשיו!

בפסוק הראשון מלאכי מציין באופן מודגש שבני ישראל מבקשים וחפצים באדון ובמלאך הברית כי יבוא. "…הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים…". (ג' 1ב').

הבה נרענן את הנתונים.

רבים בעם הרגישו שהם נעשקים על ידי שלטון מושחת. אחרים הביטו על השכנים עובדי האלילים והתפלאו שאלו מצליחים למרות חטאיהם.

ומכאן מגיעה הזעקה לאלוהים שישלח את המשיח שיעשה סדר וצדק לכל.

הנביא מלאכי מבהיר גם לאלו הזועקים לצדק, שאין אחד מבני האדם שיכול לעמוד תמים וחסר אשמה לפני האדון, מלאך הברית.

גם הטובים מעם ישראל, נמצאים אשמים ובסכנת עונש חמור אם לא יתכוננו ליום הופעתו של האדון, מלאך הברית.

גם בני תקופתו של עמוס (ה' 18-20) ציפו וקיוו שיום אלוהים יבוא מהר ועכשיו.

גם הם רצו וביקשו שאלוהים ישפוט וכרגע את החוטאים והפושעים.

עמוס הנביא הסביר להם במילים מאוד ישירות וברורות שיום ה' זה יום של שואה על כל חוטאים.

כל האוחזים חטא בידם ואינם נחשבים לצדיקים בעיני אלוהים, וזאת כי לא מלו את עורלת ליבם, יסבלו ביום ה' כמו אחרוני הפושעים.

מתברר שבני אדם לא משתנים.

גם היום רובנו זועקים לאלוהים שיביא משפט על חוטאים, ולעיתים אנו שוכחים שגם אנו נמצאים בחבילה הזו. בקלות רבה אנו שופטים את האחר, בעוד אנו לא טהורים מחטא.

האם אתה ואני מבינים את ההשלכות הקשורות להופעת האדון למשפט?

האם אתה ואני מבינים שאצל אלוהים אין משוא פנים?

האם אנו חיים בכל תחום על פי תנאי הברית עם אלוהים?

האם אתה ואני מוכנים בכל רגע למפגש עם מלאך הברית?

מהי הפרשנות הרבנית לפסוק 1?

הפרשנות הרבנית אוחזת בדיעה די אחידה והיא, שהאדון ומלאך הברית הינם שמותיו של אלוהים.[19] המלאך שעתיד להכין את הופעתו וקבלתו של האדון, לדעת הפרשנות הרבנית הוא אליהו הנביא.[20] רד"ק אוחז בדיעה שהאדון הינו המשיח ומלאך הברית הינו אליהו הנביא.[21]

אף פרשן רבני אינו אוחז בדיעה (לפחות באופן פומבי) שנבואתו של מלאכי התגשמה בישוע כאשר נולד או כאשר נכנס לבית המקדש כפי שמתואר בבשורת יוחנן ב'.

הדיעה הרבנית הכללית היא שכל הנבואה תתרחש בעתיד, וכשיבוא המשיח, אז נדע לבטח את זהותו. הקביעה הרבנית מתבססת על העובדה שהפסוקים האחרונים בספר מלאכי מנבאים אודות חזרתו של אליהו הנביא כדי להחזיר בתשובה את עם ישראל לפני יום ה', שהינו יום משפט (מלאכי ג 22-24).

הרבנים דוחים את אלוהותו ומשיחיותו של ישוע, ועל כל דוחים את הקביעה בברית החדשה שיוחנן המטביל הוא הקול הקורא לתשובה, הכרוז לפני בוא המשיח, כפי שהתגשם לפני כאלפיים שנים.

אנו מאמינים שאליהו הנביא ישוב גם ישוב לפני חזרתו של האדון ישוע כדי להחזיר בתשובה את שארית עם ישראל.

הבה נמשיך… אנו יודעים מה עשה ישוע המשיח בביאתו הראשונה, והנה בפסוקים 2-5, הנביא מלאכי מתאר את פעולותיו של המשיח בהופעתו השניה.[22]

ב. שירות המשיח בחזרתו (פ. 2-5)

יום משפט ועונש על חטא (פ. 2)
זיקוק הלוי לשירות ה' (פ. 3)
זיקוק כלל עם ישראל והכנתו לייעודו (פ. 4-5)

פרק ג' פסוקים 2-5:

וּמִי מְכַלְכֵּל[23] אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ? כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף,[24] וּכְבֹרִית[25] מְכַבְּסִים.[26]3. וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת-בְּנֵי-לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם, כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. 4. וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. 5. וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."

הנביא מלאכי תיאר בקטע אחד את כל פעולותיו של המשיח, אך לא ציין שפעולות אלו יתגשמו בשתי ביאות.

התופעה מאוד אופיינית לנביאים: גם ישעיה (ט' 5-6) דיבר על ילד שניתן לנו – חלק שהתגשם בהולדתו של המשיח ישוע בהופעתו הראשונה, ובמשפט אחריו ישעיה הנביא תיאר את מלוכתו של המשיח על כיסא דוד לעולמי עולמים, בעת חזרתו ארצה בעתיד. (ראה זכריה ט' 9-10; יואל ג'; ישעיה ס"א 1-2 בהקשר של לוקס ד' 16-30 ועוד).

למרות שהנביאים ידעו מה המשיח עתיד לעשות, לא תמיד הם הבינו שקיים פרק זמן בין ההופעות. עבורם זה היה כמו להביט על שתי פסגות מבלי לראות את העמק ביניהן.

הנביא שואל שאלות רטוריות אשר כל בר דעת יודע את התשובה עליהן.

אף פושע וחוטא לא יוכל לעמוד זכאי ביום משפט האדון, מלאך הברית.

הנביא משתמש במילים המתארות זיקוק: אש וסבון.

שומעיו של הנביא מלאכי ידעו היטב איך נראה בגד לאחר כביסה. אם גוף אדם יחווה את שעובר על בגד במהלך כביסה עם חומרי הניקוי, לא תישאר פיסת בשר על העצם. שומעיו המקוריים של הנביא מלאכי הבינו כעת היטב שיום ה' זה יום תופת וזעם שאף אדם לא ירצה לחוות.

הנביא מלאכי מדגיש שהמשיח יזקק את הלוי בעתיד.

מדוע שהלוי יצוין קודם?

הסיבה לכך היא שהלוי הינו האחראי מקרב השבטים להדרכה הרוחנית של כלל העם.[27]

אלוהים בחר בשבט לוי להיות המתווכים בינו לבין העם, ולכן הם מוזכרים הראשונים בתור לזיקוק וטיהור רוחני. כמו שהלוי לכלל ישראל, כך ישראל לכלל העמים.

בפסוק 3 הנביא מתאר את פועל המשיח ישוע בעת שישוב ארצה בסיום צרת יעקב.

מספר קטעים בכתבי הקודשים מתארים באופן ציורי ומפחיד את מהלך משפט אלוהים על הדוחים את המשיח ישוע.

ישעיה ס"ג 1-5.
זכריה י"ד 3-15.
זכריה י"ב 1-9.
ספר ההתגלות פרק י"ט 11-21.

זכריה הנביא בפרק י"ג 8-9 וכן לאור הכתוב בספר ההתגלות פרקים ו'-י"ט, מלמדים אותנו שבמהלך צרת יעקב, כשני שליש מכלל יושבי תבל ייכחדו.

העונש אינו בא לתאר את אלוהים כאכזר חסר ריסון, אלא כאלוהים טהור וקדוש שאינו סובל חטא וחוטאים המתמידים בחטאם, ומזלזלים בדמו המכפר של המשיח בן האלוהים.

במהלך צרת יעקב בת שבע השנים, הכוונה לשבע השנים האחרונות בנבואת דניאל פרק ט' 24-27, יזקק המשיח את שארית ישראל, ויביאם לתשובה. השארית כולה תיוושע, ולכן יכול היה שאול השליח לומר באיגרת אל הרומים י"א 26: "כל ישראל ייוושע."

אם כן, מה היה צריך לעשות אדם אז וצריך היום לעשות כדי לא להיכלל בין הנשפטים ביום ה'?

לחזור בתשובה כנה. להבין שאין ביכולתו האישית של אדם לטהר עצמו ולהיחשב צדיק לפני אלוהים.

היום כשכל כתבי הקודש בשלמותם בידינו, אנו יכולים לקרא ולומר בבירור מה נדרש מאדם לעשות כדי להיוושע מזעם אלוהים וללבוש את צדקת המשיח ישוע.

אל הרומים י' 8-9:

"ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע."

לשם מה יטהר המשיח את שארית עם ישראל?

מלאכי תיאר בשני פרקים מלאים את פשעי העם אשר נבעו מכישלון תפקידם של בני לוי.

תפקיד הכוהנים היה לשרת בקודש וללמד את בני ישראל תורה. הכוהנים פשעו והחטיאו את העם לדרגה אשר בה אלוהים לא יכול היה לקבל את מנחותיהם.

במהלך הופעתו השניה של המשיח, בני לוי שוב יעמדו טהורים מול ה', הם יגישו לפניו מנחה טהורה, ובני ישראל ישמעו תורה משפתיים טהורות.

מכאן, מטרת משפט אלוהים על עמו יהיה לגרום להם לחזור בתשובה כנה ולהיוושע. רק כנושעים הנכנעים לכוהן הגדול שלהם, הלא הוא ישוע המשיח, יוכל עם ישראל למלא את תפקידו ויעודו הראשוני – כוהנים בממלכת המשיח (שמות י"ט 5-6).

פעולות אלו יתבצעו במהלך 1000 השנים אשר בהם המשיח ימלוך בארץ. יחזקאל מ' ־ מ"ח.

למרות העונש הקשה והבלתי נמנע, הבטיח אלוהים שעמו לא יכלה.

עם ישראל יחיה כדי לשרת את אביו, את אלוהים! עם ישראל יפעל על פי תורת הצדק של אלוהים. ראה זכריה י"ג 1-7.

לסיכום:

א. משפט ה' מתחיל מבית (פטר"א ד 17). מכיוון שכל אברי קהילת המשיח (שזה אתה ואני) נחשבים לכוהנים בשירות האדון, אלוהים דורש קודם כל מאיתנו להוות מופת לכלל.
האם ככוהנים אנו מהווים מופת לכל הסובבים אותנו? האם אנו מדריכים אנשים לחיי קדושה וטוהר?

ב. האדון ישוע יכול להופיע לילדיו בכל רגע, בין אם בהילקחות או במותך.

האם אתה מוכן לפגוש כרגע את אדון הצדק?

ג. המשיח עתיד לשוב, ואז הוא יטיל את משפט צדק אלוהים על כל הדוחים אותו. דוחי אלוהים עתידים לבלות לנצח באגם האש.

אם אינך מכיר את האדון ישוע – אנא התפלל ובקש מאלוהים שירכך את ליבך לאמת שלו כבר היום.

היום וכעת זה יום ישועה!

Bibliography

Fruchtenbaum, Arnold G. The Messianic Prophecies in the Tanach (Hebrew Version). Jerusalem: Yanets, 2009.

Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985.

Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. Tel-Aviv: Galil, 1992.

Gruber, Daniel. Rabbi Akiva's Messiah: The origins of Rabbinic Authority. Hanover, NH: Elijah, 1999.

Kaiser, Walter c. Jr. Malachi: God's Unchanging Love. Grand Rapids: Baker Book House, 1984.

Kasuto, M. D. Trei Asar (Minor Prophets). Tel-Aviv: Yavneh, 1982.

Keil, C.F, and F. Delitzsch. Commentary on the Old Testament. Volume 10, Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. Bellmawr, NJ: FOI, 2001.

MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary. Luke 6-10. Chicago: Moody, 2011.

—. The MacArthur New Testament Commentary. Matthew 1-7. Chicago: Moody, 1985.

Mikraot Gedolot, Peer Vehadar. Trei Asar. Jerusalem: מקור הספרים, 1997.

Zer Kavod, Mordechai. Trei Asar, Malachi . Jerusalem: Keter – Mosad Harav Kuk, 1970.

[1] Zer-Kavod, Mordechai. Trei Asar, Malachi . (Jerusalem: Keter – Mosad Harav Kuk, 1970),

Raaba, Rambam and Radak say that Malachi is the actual name of the prophet.

[2] Keil, C.F, and F. Delitzsch. Commentary on the Old Testament. Volume 10, Minor Prophets.(Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991), 423-4.

[3] Ibid., 425-6.

[4] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001), 6.

[5] Ibid., 25-33.

[6] Zer-Kavod, Mordechai. Trei Asar, Malachi . (Jerusalem: Keter – Mosad Harav Kuk, 1970), pg. 4.

[7] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001), 63.

[8] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets.

Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 719.

[9] “פִּתְאֹם פִּתְאוֹם,” HALOT, 3:983. Suddenly, surprisingly. The most uses of the word is describing a sudden disaster.

[10] Kaiser, Walter c. Jr. Malachi: God's Unchanging Love. (Grand Rapids: Baker Book House,

1984), 84.

[11] Fruchtenbaum, Arnold G. The Messianic Prophecies in the Tanach (Hebrew Version).

(Jerusalem: Yanets, 2009), 98. Talking about Jesus's first coming to the 2^nd temple built by Zerubabel and renovated by Herod the great.

[12] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary. Luke 6-10. Chicago:

Moody, 2011), 156.

[13] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 719.

[14] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001),

65.

[15] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary. Matthew 1-7. (Chicago:

Moody, 1985), 56.

[16] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 719.

[17] Gruber, Daniel. Rabbi Akiva's Messiah: The origins of Rabbinic Authority. (Hanover, NH:

Elijah, 1999), pg. 8. See as well: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93_%D7%91%D7%A8_%D7%9B%

D7%95%D7%9B%D7%91%D7%90

[18] Levy, David M. Malachi, Messenger of Rebuke and Renewal. (Bellmawr, NJ: FOI, 2001), 66.

[19] Kasuto, M. D. Trei Asar (Minor Prophets). (Tel-Aviv: Yavneh, 1982), 188.

[20] Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. (Tel-Aviv: Galil, 1992), 22.

[21] Mikraot Gedolot, Peer Vehadar. Trei Asar. (Jerusalem: מקור הספרים, 1997), 648.

[22] Fruchtenbaum, Arnold G. The Messianic Prophecies in the Tanach (Hebrew Version).

(Jerusalem: Yanets, 2009), 98-9. Many evangelical Christians commentators hold the same view.

[23] “כול,” HALOT, 2:463. Comprehend, who is able to understand the full meaning of the 'Day of the Lord'?

[24] “צרף,” HALOT, 3:1057. To refine

[25] “בֹּרִית,” HALOT, 1:159. Alkaline salt, extracted from soap-plants, Mesembrianthemum cristallinum

[26] “כבס,” HALOT, 2:459.

[27] Gaebelein, Frank E. The Expositor's Bible Commentary Vol 7, Daniel and Minor Prophets. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1985), 719.

פרק ג, פסוקים 6-12

בשיעור שעבר למדנו שבני ישראל האשימו את אלוהים בשחיתות. (ב' 17)

עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך
אלוהים שמח במעשי הפשע של החוטאים. עובדה: הם משגשגים…
איה אלוהי המשפט?

רבים מהנביאים התמודדו עם השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך בגלל אמונתם ויחסם האישי הבריא עם אלוהים הם בטחו בו וידעו שצדק אלוהים עוד יבוא, גם אם יתמהמה, וגם אם לא יצא לפועל במהלך חייהם עלי אדמות. (חבקוק ב' 3 ותהילים ע"ג.)

האשמותיהם של בני ישראל נגד אלוהים הוכיחו את חוסר אמונתם וידיעתם את אלוהים, ולכן הציג אלוהים לפניהם את תשובתו לעשיית הצדק. (ג' 1-6).

המשיח יבוא פתאום, ובבואו הוא יצרוף ויכבס את עמו מחטאותיהם, את אותם אלו שהתלוננו על אי־צדק אלוהים. מטרת הטיהור לשפוט את העם ולהשאיר שארית שתהיה ראויה לשרת אותו בקודש ולייצגו לפני שאר העמים. אלוהים הוכיח שוב את שאמר בפתח פרק ב'.

הברכה והקללה תלויים ביחסנו כלפי שם אלוהים ־ למשיח! הוא המברך, והוא גם השופט!

(ראה פיליפים ב' 9-11 כל ברך תכרע, בשמים בארץ ומתחת לארץ…)

מעשרות ־ סימפטום לחוזק אמונה ואהבת אלוהים, ותנאי לברכה.

לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים הטוענים שהתנ"ך מלא באזהרות ועונשים, אשר מציגים את אלוהים כדיקטטור אכזר וחסר רחמים.

לימוד כנה של דבר ה' יוכיח את ההפך. אלוהים הוא אב טהור אשר אינו מתפשר עם החטא. הוא אב אשר מחנך ומצד שני מתחנן שנלך בדרך נכונה על מנת שניתן לו את כל הסיבות לברך אותנו, בני האדם, עד בלי סוף.

מפסוק 7 אנו נראה איך מדריך אלוהים את עמו למלא אחר רצונו על מנת להתברך.

ג,ז "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב."

בניגוד לפסוק ו' אשר שם מופיע אלוהים כחסר שינוי מעולם עד עולם, בני ישראל לעומתו, סרו מדרך אלוהים עוד מימי אבותיהם. מתברר שחוסר המשמעת בתוך עם אלוהים לא היתה מחלה חולפת וחד-פעמית אלא מחלה כרונית שעד לתקופת מלאכי עוד לא נמצא לה פתרון סופי.

אלוהים כאבא נאמן חוזר ומציע תיקון.

תשובו אלי ואני אשוב אליכם…

אלוהים בורא עולם, אלוהים אשר במילת פיו יוצר חיים ועוצר כוכבים, האלוהים העצום הזה יורד לגודל אדם ומבקש מיציריו:

אנא חזרו בתשובה כדי שאוכל לחזור אליכם.

אלוהים מציג פורמט: אנו חוזרים בתשובה ואז הוא בא!

מדוע?

מכיוון שאלוהים לא יתפשר עם חטא ולא ישכון במקום שהשטן מרגיש בבית. קודם כל הבית בלב שלנו מתנקה ואז אלוהים מוכן להיכנס, לשלוט ולברך!

איך מתנקה לב האדם?

על ידי אמונה ששם אלוהים ־ המשיח ישוע, הוא האדון המושיע והמכפר על חטאיי. אדם מאמין משתנה, מכיוון שרוח אלוהים פועלת בו ומעשיו מעידים על אמיתות האמונה ובגרותה.

(בשורת יוחנן י"ד ־ ט"ו, ראשונה לקורינתיים פרקים ג' ו־ו', ואיגרת אל האפסיים א' 13, ה' 18-19).

ובכן, ניתן לחשוב שהעם יבוא כאיש אחד ויחזור בתשובה, אך לא כך היה הדבר.

בני ישראל עונים: במה נשוב? מה רע עשינו? מה אצלנו זקוק לשינוי?

התשובה הזו מוכיחה עד כמה החטא עיוור את העם הנבחר כך שאינו מבחין בין טוב לרע…

על פי תשובתם ניתן להסיק שהם מצפים מאלוהים לחזור בתשובה! איזו חוצפה!

בפסוק ח' אלוהים עונה ומפרט את חטאם של בני ישראל.

ג,ח "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים, כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ: הַמַּעֲשֵׂר, וְהַתְּרוּמָה."

האם יתכן שאדם ירמה, או יגנוב מאלוהים? הרי זה אבסורד, אלוהים הרי רואה ויודע הכל.

למרות חוסר ההגיון, בני ישראל פשעו גם בתחום זה. הם לא נתנו לאלוהים מן המעשר והתרומה, הם לקחו לעצמם את מה שהיה שייך לאלוהים ולזאת קרא אלוהים ־ גניבה!

המעשרות היו אז מה שהיום נחשב למס הכנסה והתרומות היו נתינה מתוך רצון טוב ואקט של תודה לאלוהים עבור ברכותיו והשפע שהוא נותן.

בני ישראל לא שילמו את מיסיהם ולא נתנו מטוב ליבם וכך פגעו בתמיכה שנועדה לקיים את האלמנות, יתומים, גרים וכוהנים.

כשהעם מעל באחריותו, הוא למעשה גנב מאותם חלשים את מה שהיה מגיע להם דרך אלוהים.

במילים אחרות, אי מילוי נתינת מעשרות ותרומות, פוגע בעבודת אלוהים ועל כך אלוהים לא שותק!

בפסוק ט' אלוהים מציג את התוצאות המרות של גניבת רכושו!

ג,ט "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים, הַגּוֹי כֻּלּוֹ."

בגלל מעשי הגניבה אשר התבצעו בקנה מידה לאומי, כל העם נמצא תחת קללה.

אלו קללות? בפסוקים 10-12 רשומים ברכות, פשוט תהפכו אותם…

בפסוק י', אלוהים לא סיים את הנושא במשפט הקשה אלא כראוי לאב אוהב הוא הציע לפני העם את דרך הברכה. פסוקים 10-12!

ג,י "הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי. ג,יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ג,יב וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם: כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי אוכל (טרף) בביתי.

בית האוצר הינו החדר בבית המקדש אשר בו אוכסנו המעשרות הכספיים. הנזקק היה מגיע לבית אלוהים ומקבל את החסר לו וכך הנזקק היה מודה לאלוהים ולא לאדם ספציפי.

בהעדר בית מקדש, מה עלינו לעשות?

כאזרחי מדינת חוק, אנו משלמים את מסי המדינה למדינה, ואת תרומותינו לקהילה.

שאול, השליח של ישוע הנחה את המאמינים להגיש את תרומותיהם בקהילה שהיא גוף המשיח, בית האלוהים וממנה ניתנות לנזקקים ולחלשים.

הסיבה זהה: על מנת שהנתמך יודה לאלוהים ולא ירגיש חייב לאדם כלשהו!

(ראשונה לקורינתיים ט"ז 2, שניה לקורינתיים פרקים ח'־ט')

אלוהים מציב תנאי לפני העם.

תנו לי ללא הגבלה, תנו לי בנדיבות ואני בתמורה אתן לכם מעל ומעבר למה שתוכלו להחזיק.

אלוהים אינו מעונין בכמות ללא לב, אלא לכמות מתוך אמונה מלאה, לכמות מכל הלב.

אלוהים מחשיב את גודל הנתינה כגודל האהבה והביטחון בו.

ישוע אמר: (לוקס ו' 38)

"תנו ויינתן לכם, מידה יפה דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם, כי במידה שאתם מודדים יימדד לכם." (ראה גם שניה לקורינתיים ט' 6).

האם גם עני צריך לתת לאלוהים?

רבותיי, אף אחד אינו חייב, אך כל מי שבאמת אוהב ורוצה לשרת את אלוהים ייתן כפי יכולתו, בין אם מדובר באגורה או במיליון. שניה לקורינתיים ט' 7.

"כל אדם שיתן אבל מחסד וכפי משגת ידו."

בנוגע לגודל נתינה אלוהים לימד אותנו שיעור מאוד חשוב.

אלוהים הראה עד כמה הוא אוהב אותנו בכך שהוא נתן את חייו עבור כל אחד מאיתנו

רק ננסה לדמיין איך מרגיש אלוהים בכבודו ובעצמו, על הצלב, כאשר הוא משלם עבור חטאי בני האדם. בני אדם חוטאים ופושעים.

מדוע? כדי לאפשר להם לחיות… בשורת יוחנן ג' 16.

בפסוקים י' ־ י"ב אלוהים מציין במפורש באילו ברכות הוא יברך את ילדיו במידה והם ישובו אליו בלב שלם, וזאת כדי שלא יהיה להם ספק בנוגע למקור אושרם.

א. אפתח לכם את ערובות השמים, ואתן לכם ברכה מעל ומעבר לצורכיכם.

ב. אעצור ממזיקי היבולים מלפגוע ביבולכם, וכל יבולכם יוציא את מירב הפרי.

ג. ארצכם תהיה ארץ נחשקת וכל הגויים יצביעו עליכם כבני ברכה.

הברכות הללו מוכיחות שאלוהים שולט על כל מהלך או אירוע בעולם, וכל דבר בא ממנו ובידיעתו.

הברכות מוכיחות שלא כמות הכסף הינה הערובה לברכה אלא היחס שלנו כלפי הכסף, או יותר נכון לומר, היחס שלנו כלפי אלוהים.

אלוהים אינו קמצן. הוא פשוט מתחנן שניתן לו סיבה לברך אותנו… ראה בניוחד משלי ג' 1-10.

סיכום שיעור שישי:

השיעור שלנו היום מבטיח עושר ואושר מיד אלוהים.

אבל אותו התנאי שעמד לפני בני ישראל עומד לפני כל אדם היום.

האם חזרת בתשובה כנה אל ה'?

האם קיבלת את ישועתו אשר ניתנה דרך ישוע?

האם חייך הינם קודש לאלוהים? האם רכושך עומד בראש ובראשונה לרשות אלוהים?

אלוהים אינו זקוק לכסף שלנו, אבל הנתינה נועדה בין היתר ללמד אותנו להתמקד באלוהים ולא בחפץ.

אם נחשוב לרגע ניווכח שאלוהים לא לוקח את כספנו השמיימה אלא מאפשר לכלל גוף המשיח (הקהילה) לחלוק עם הברכה.

ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".

בכל שנה המאמינים בקהילה תורמים כדי לעזור לחלשים. החלשים בירכו את אלוהים, וראו זה נס, העשירים לא נהפכו לעניים, אלא אלוהים המשיך לברך את פרנסתם.

בואו נמשיך לבדוק את ליבנו ולתת לאלוהים ללא חשבון, כדי שברכתו תבוא על כולנו ונוכל לשרתו עוד ועוד.

פרק ג, מפסוק 13 עד הסוף

בשיעור שעבר למדנו על פשע נוסף שמלאכי מתאר.

בני ישראל גנבו מאלוהים. הם לא הביאו לבית המקדש את מעשרותיהם ותרומותיהם.

מכיוון שדרך ניהולנו את כספנו הינו מדד לגודל אמונתנו וביטחוננו באלוהים, המעילה במעשרות והתרומות הוכיחה את חוסר האמונה של העם. את חוסר ביטחונם באלוהים.

אלוהים הזהיר את העם שהמצב הנוכחי מעמיד אותם תחת קללה חמורה.

אבל כמו אב טוב, אלוהים הציג לפני עמו את הדרך שיעביר אותם מקללה לברכה.

"שובו אלי ואשובה אליכם."

אלוהים רואה את הפתרון לכל בעיותיהם, בחזרה בתשובה ־ כנה.

שובו אלי משמעו לראות באלוהים את מגינם ומושיעם.

לשוב לאלוהים זה לכבד ולציית לשם אלוהים (ב' 1) למשיח אלוהים, ישוע, כפרת חטאינו.

חזרה בתשובה גם תפתור את בעיית הגניבה מאלוהים מכיוון ש:

ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".

בתמורה לחזרתם, הבטיח אלוהים ברכות רבות, כל כך רבות עד כי לא יוכלו להחזיקם.

במילים אחרות: אני רוצה לברך אתכם, רק שובו אלי.

סיום הספר ־ תשובות אלוהים לשאלות עמו.

למרות שאלוהים הציג לפני העם את הדרך לחזור אליו ולהתברך, המשיך העם בדרכו הישנה.

במקום להיכנע לרצון אלוהים, מעזים בני ישראל להמשיך ולהפנות אצבע מאשימה כלפי אלוהים. במילים אחרות: אנו לא מאמינים שאתה תעמוד במילתך לברך!

מפסוק 13 בפרק ג' אלוהים טוען שבני ישראל אומרים נגדו דברים קשים.

ג,יג "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. ג,יד אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת. ג,טו וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים; גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. ג,טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.

ג,יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ג,כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. ג,כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם: בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

ג,כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. ג,כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. ג,כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."

פסוקים 14-15 מציגים את האשמות:

עבודת אלוהים הינה עבודת שווא, שמרנו את כל החוקים, ורווח לא קיבלנו.

התאבלנו וצמנו כמו שספר החוקים מצווה, והנה אין בידינו ברכה.

לעומת זאת, הרשעים משגשגים. אלו שניסו את אלוהים בחוצפתם, יצאו ללא פגע.

(כל כך כואב לראות עד כמה זיכרונם קצר. הרי בני ישראל ניסו את אלוהים במדבר וכעונש, לא נכנס אותו הדור לארץ אלא מת במדבר. שמות ט"ז 3 י"ז 2, תהילים ע"ח 18, 24)

הגישה שלהם מוכיחה שליבם כבר ממזמן לא היה נתון לאלוהים.

אותה גישה של חיצוניות קדושה ופנימיות מתפוררת התרחבה מאוחר יותר וישוע היה צריך להתמודד איתה נגד הפרושים והסופרים כ־ 400 שנה מאוחר יותר.

ככל שהתורה שבעל-פה גדלה, כך התרחבו החוקים החוץ־תנכ"ים.

בספר מתי מוקדש פרק שלם (כ"ג) רק לדברי ישוע נגד התנהגותם הצבועה של רוב הפרושים והסופרים.

הבה נקרא את מתי כ"ג 23-24 ואת פסוקים 27-28 כדי לעמוד על הדמיון לתקופת מלאכי, וחומרתו.

23 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה ־־ את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים.

24 מורי דרך עיוורים העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל.

25 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאותנות.

26 פרוש עיוור, טהר תחלה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ.

27 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי דומים אתם לקברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואלו תוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה.

28 כך גם אתם: מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעות ועול.

בניגוד לצבוּעים אשר פועלים על פי המצוות רק לשם רווח אישי, ולאלוהים נמאס לשמוע את טענותיהם, (ב' 17) עמדו אותם מעטים אשר יראו את אלוהים והוא הקשיב ושמע לכל בקשותיהם.

הבה נקרא את פסוקים 16-18 ונראה מספר מסקנות מעניינות:

ג,טז "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ."

א. יראי אלוהים אינם אנשים שמפחדים מהצל של אלוהים, אלא כמו שלמדנו כבר בעבר, המילה ירא אלוהים מתייחסת לאדם המכיר את אלוהים ומשרת אותו מתוך אמונה, אהבה וכבוד.

שימו לב איך מלאכי מכנה את המאמינים:

"יראי יהוה ולחושבי שמו"

שוב הדגש על שם אלוהים שראינו בפרק ב' 1 שמהווה תנאי לקללה ולברכה.

ב. על פי תשובת ה' בפסוק 18 ומאוחר יותר עד סוף הספר, ניתן להבין שיראי אלוהים שאלו גם הם את אותה השאלה שנשאלה על ידי העם:

אלוהים, מדוע הרשע חוגג ומצליח והצדיקים סובלים?

בעוד אלוהים לא התייחס לשאלת העם חסר האמונה, הוא עונה מיד ליראיו.

מדוע?

מכיוון שלמרות חוסר ידיעתם את העתיד, למרות סיבלם וחוסר עושרם הם לא הטילו ספק בצדקת אלוהים, הם לא פסקו מלהאמין ולשרתו באהבה, הם המשיכו לבטוח באלוהים.

ציותם לה' נבע מעומק אמונתם ולא מתוך אינטרס חומרי.

(אגב: שימו לב שיראי אלוהים שוחחו אחד עם השני, ילדי אלוהים מחפשים את ההתחברות ללמוד ולשרת את אלוהים ביחד).

לקבוצה שכזו אלוהים עונה ומשתף אותם בכל מהלכיו. (כמו שאלוהים לא הסתיר את תוכניותיו מאברהם אבינו! בראשית י"ח 16 וכן ספר עמוס ג' 7)

מהי תוכנית אלוהים לגבי הרשעים והצדיקים?

א. שום מעשה אינו נסתר מעיני אלוהים.

לאלוהים יש ספר זיכרון וכל מעשינו רשומים שם.

דניאל י"ב 1 וחזון יוחנן כ' 12 מציינים את היום אשר בו אלוהים יפתח את אותם ספרים וישפוט את בני האדם על פי מעשיהם ואמונתם. (ראה גם שניה לקורינתיים ה' 10 ־ גם מאמינים נותנים דין וחשבון על מעשיהם בעת היותם בבשר)

ישוע הזהיר במתי י"ב 36 שאנו ניתן דין וחשבון על כל מילה שנדבר.

כדאי שנשקול כל מעשה ומילה כדי שלא נעמוד עם פה פעור ופנים מבוישות לפני אלוהים.

ב. לאלוהים יש יחס מיוחד ליראי שמו.

הם נחשבים בעיניו לסגולה, לדבר יקר, עליהם הוא חומל כמו אב החומל על בנו הממושמע.

מדוע אלוהים מכניס את הנושא של חמלה והגנה?

מכיוון שאת כל הזכויות הללו הוא ימנע מאותם רשעים.

בפסוק י"ח אלוהים מבהיר מעל לכל ספק שישנו הבדל בין צדיק לרשע. בין מאמין לחסר אמונה.

בפסוקים 18-21 אלוהים מפרט את עונשו על הרשעים לעומת ברכתו על יראי שמו.

ג,יח "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.

כבר למדנו באיגרת הראשונה אל התסלוניקים בפרק ה' ובאיגרת השניה בפרק ב' שאלוהים יפריד את המאמינים מחסרי האמונה לפני שיטיל את העונש הגדול, בצרה הגדולה.

למרות שמלאכי אינו מזכיר את המילה הילקחות, ישנו פה עקרון שנשאר:

אלוהים שומר את נאמניו ומונע מהם את העונש בעבור חוסר האמונה, ביום הדין!

למרות שאותם רשעים נראים גיבורים ויכולי כל בעיני בני האדם, כשאלוהים יעמיד את פניו לפניהם ביום הדין, הם, כולם, ייעלמו כמו קש בלהבת אש.

לעומת העונש הצפוי למורדים ברצון אלוהים, אלוהים לא ימנע כל טוב מילדיו.

ממלכת אלוהים בת אלף השנים אשר תקום מיד לאחר הצרה הגדולה, תהיה למאמינים כמו כר מרעה עשיר לעגל חופשי. (ישעיה הנביא פרקים ב', י"א, ו־ל"ה 5-6)

כך אלוהים יוכיח שהפשע אינו משתלם לטווח ארוך למרות שאין זה נראה כך בטווח הקצר.

על פי תיאור העונש לרשע, ניתן לחשוב שאלוהים נהנה מסבל הרשע.

למרות שאלוהים שונא רשע, הוא אינו אוהב להעניש אף אחד.

ולהוכחה… אלוהים שולח את ידו לעוד הזדמנות. פסוקים כ"ב ־ כ"ד.

אלוהים הבטיח לשלוח את אליהו הנביא לפני היום הגדול והנורא.

לעשות מה?

להחזיר בתשובה עוד אנשים, כמה שרק אפשר על מנת להצילם מדיראון עולם.

ישנם כאלו הטוענים שיוחנן המטביל היה אליהו הנביא מכיוון שהוא עשה את התפקיד שמיועד לאליהו הנביא.

למרות שיוחנן המטביל בא להכין את לבבות העם לקבל את המשיח, (ג' 1) העם דחה את בשורתו ולכן בסופו של דבר גם צלב את המשיח. יוחנן עצמו העיד שהוא אינו אליהו הנביא: יוחנן א' 21. (ראה גם תגובת ישוע במתי י"א 14 . אם הייתם מקבלים אותו…)

יוחנן המטביל פעל ברוח עבודתו של אליהו הנביא, אך לא היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!

מסקנה: העתיד צופן בחובו את הופעתו של אליהו הנביא, ובעת ההיא הוא יבשר את בשורת

המשיח. (מתי י"ז 11-13)

בספר חזון יוחנן פרק י"א 1-14 מוזכרים שני עדים אשר יבשרו בכוח על טבעי את בשורת המשיח. בכוחם לעצור את הגשם, להפוך מים לדם ולהכות בארץ בכל מכה שירצו.

ישנם הטוענים שהשנים הם אליהו ומשה מכיוון שאליהו עצר את הגשם ומשה הפך מים לדם והכה מכות על הארץ.

בין אם משה ואליהו יבואו, או מבשרים אחרים בכוח וברוח של משה ואליהו, אסור לנו לשכוח שלא זהות המבשר היא העיקר אלא בשורת המשיח שבפיהם, שבכוחה להושיע!.

אלוהים שוב מוכיח שידו האוהבת מושטת לרשע בכל עת כדי שיחזור בתשובה כל עוד הוא חי.

אלוהים חוזר ואומר:

שובו אלי, כדי שאוכל לשוב אליכם.

לסיכום הספר:

הנביא מלאכי פונה לעם ישראל ומצביע על כל חטא ופשע בחיי העם.

על פי מלאכי, ההנהגה הרוחנית לא שרתה את אלוהים בליבה ולכן עבודת המקדש הפכה לשגרה חסרת ערך.

בני ישראל בגדו בתורת אלוהים ותוך זמן קצר הבגידה הרוחנית הידרדרה לבגידה בתא המשפחתי.

כשאלוהים כבר לא מהווה מוקד בחייהם, הפסיקו בני ישראל להגיש את מעשרותיהם לאלוהים וכך פגעו בזקוקים לעזרה בקרב העם.

במקום להיות עם נבחר המייצג את אלוהים בעמים, הפך עם ישראל לאחד מן העמים, בהאשימו את אלוהים בשחיתות ובעידוד הרשע. עובדה: הפושעים משגשגים.

אלוהים ענה בפי מלאכי שטוהרו וקדושתו לא השתנו ויום המשפט עוד יבוא.

האדון, מלאך הברית עוד יופיע, וביום משפטו הוא יוכיח לכל בן אנוש ששגשוגם של החוטאים הינו דבר זמני וחולף.

אלוהים לא רק מציין בעיות, אלא גם מציע תרופה וישועה לחוטאים.

התרופה האלוהית לכל תחלואי העם היא:

שובו אלי ואשובה אליכם.

צייתו וכבדו את משיחי ואז אברך אתכם בכל ברכה אפשרית.

למרות האיומים על חוסר ציות, אלוהים הוכיח את אהבתו הנצחית בכך שהוא מעמיד את מבשריו לרשות בני האדם על מנת שחזרה בתשובה תהיה אפשרית לכל אדם כל עוד הוא חי!

הבה נשמור על יחס קדוש עם ישוע המשיח, האדון על מנת שנתברך בחיינו האישיים ובקהילותינו.