ספר מלאכי – פרק ג, פסוקים 1-5
בשיעור שעבר למדנו אודות חטאי בני ישראל נגד אלוהים.
בעקבות עדותם הכושלת של הכוהנים, סטו בני ישראל מתורת אלוהים, גירשו את נשותיהם, אשת נעוריהם לטובת עובדת אלילים נוכרית.
ראינו שבגידה רוחנית בסופו של דבר תחלחל לתא המשפחתי ותהרוס גם אותו.
בעקבות בגידתם הרוחנית והמשפחתית, אמר אלוהים כי אינו מוכן לקבל את מנחותיהם, אינו מוכן לשמוע לתחינות פושעים אשר לא סרו מחטאם.
אלוהים הביע את דעתו בנוגע לגירושין במשפט קצר ומאוד נחרץ: "כי שנא שלח אמר ה'.."
(פסוק 16). לא משנה מאילו סיבות זוגות מפרים את ברית הנישואין, כל הפסקת נישואין הינה דבר שאלוהים שונא! אלוהים רואה את הנישואין כברית נצחית ולא כחוזה זמני.
בסוף פרק ב' אלוהים נותן עצה איך להימנע מגירושין ובגידה, רוחנית ומשפחתית.
"ונשמרתם ברוחכם ואל תבגוד באשת נעוריך" פסוקים 15-16.
בני ישראל נמצאים במצב מיוחד.
הם באו מגלות, עברו התעוררות רוחנית בתקופת עזרה ונחמיה, כ־ 20 שנה מוקדם יותר והנה ברכות אלוהים לא נפלו עליהם למכביר. אלוהים הבטיח להם אינספור ברכות אם ישמרו את מצוותיו ועדיין הם מחכים לברכות.
במקום שגשוג וחופש, הם עדיין נשלטים על ידי אימפריה עובדת אלילים. והנה אותם עובדי אלילים מתחזקים ומשגשגים.
על פי פסוק 17 ניתן להבין שבני ישראל כבר החלו מאשימים את אלוהים בשחיתות.
לקרא פרק ב' פסוק 17:
ב,יז "הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם, וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ: בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל-עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ, אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט."
- עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך
- אלוהים שמח במעשי הפשע של החוטאים. עובדה: הם משגשגים…
- איה אלוהי המשפט?
על פי יחסם של בני ישראל ניתן להסיק שהם העמידו את אלוהים במבחן במקום לשרתו כעבדיו.
האשמותיהם הוכיחו עד כמה הם חסרי אמונה, ויותר נכון לומר, עד כמה אינם מכירים את אלוהי אברהם יצחק ויעקב.
לאורך כל ההיסטוריה היו מאמינים שהתמודדו עם הבעיה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
למרות הקושי של התבוננות ברשע המצליח, אותם מאמינים שמו מבטחם באלוהים מפני שהכירו אותו כאלוהי משפט צדק וידעו שהצדק יצא לאור בסופו של דבר. (תהילים ע"ג 11-20, חבקוק ב' 3 ו־ ג' 2-9). למרות הדילמה, אותם מאמינים לא הטילו דופי במשפט הצדק ובטוהר אלוהים ובכל הזדמנות הם ברכו את שמו.
גם היום אנו שואלים את אותה השאלה, ואיך אלוהים עונה עליה?
מתי ה' 43-48. אלוהים מוריד את הגשם על צדיקים ורשעים ומזריח את שמשו על פושעים וצדיקים.
מדוע?
אלוהים מראה בדרך זו את גודל אהבתו וחסדו ומלמד אותנו לאהוב ולהתפלל בעד אויבנו.
אלוהים לא אוהב את מעשי הרשע, אך גם לרשעים הוא נותן הזדמנות לחזור בתשובה, כל עוד הם חיים…
בני ישראל התעלמו מחסד ואהבת אלוהים לבני האדם וראו במעשיו מוסר ירוד ואופי מושחת.
תשובת אלוהים מפי הנביא לא אחרה לבוא:
- פרק ב' 17 דבריכם מעייפים ומטרידים אותי ־ מכאן, אין אמת וטוהר מאחורי האשמות. אתם מתחסדים. אתם חוטאים ועוד מעזים להאשים אותי בחוסר טוהר!
- פרק ג' 1-5 משפט הצדק של אלוהים בוא יבוא וזאת על פי לוח הזמנים של אלוהים.
בפרק ג' 1 הנביא מלאכי משמיע את תשובת אלוהים לגבי עשית הצדק!
עם יקר, רציתם צדק? הנה זה בא!
ג,א "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי, וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי; וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ג,ב וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ: כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים. ג,ג וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת-בְּנֵי-לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם, כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. ג,ד וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. ג,ה וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."
ה' שולח את מלאכו כדי להכין את הדרך לאדון, למלאך הברית אשר אתם חפצים. (אירוניה?)
שימו לב טוב, האדון ומלאך הברית הינם אותה אישיות!. הטקסט בעברית אומר לגבי שניהם ־ הנה בא.. ולא הנה באים.
התואר מלאך הברית מאוד חשוב.
בני ישראל הפרו את ברית הנישואין וברית שמירת הטוהר לפני אלוהים.
בשני המקרים אלוהים היה עד לברית, והנה הוא בא להעיד ולהחזיר את המצב לקדמותו.
האדון, מלאך הברית הינם שמותיו של אלוהים, ומדויק יותר, ־ המשיח בכבודו ובעצמו, גם על פי הפרשנות הרבנית.
ישעיה הנביא השתמש באותם מילים כמעט כדי לתאר את ההכנה לבוא אלוהים.
בישעיה מ' 3-5 הנביא מציין שאלוהים בעצמו יגלה ויראה, ועוד מכנה ישעיה את האלוהים שיתגלה לעמו בשם: שימו לב: כבוד ה'!. משיח ה' ולא אחר.
כל כך יפה לראות איך התנ"ך מושלם.
כבר בפתח פרק ב' אמר הנביא שהברכה תלויה בשמיעה וכיבוד שם ה'. למדנו ששם ה' מתייחס למשיח, לאלוהים אשר לבש בשר וניגלה לעמו. והנה הוא בא,
(אגב, הטקסטים הללו הינם הוכחה מאוד חזקה לטובת קיום השילוש ולאלוהותו של ישוע).
מי הוא השליח אשר קרא במדבר להכין את דרך המשיח?
ישוע המשיח אמר שהשליח אשר נקרא להכין את הדרך למשיח הוא יוחנן המטביל.
(מתי י"א 2-12). מתי ג' 3 , מרקוס א' 3, לוקס ג' 4 ויוחנן א' 23 מציינים כי נבואתו של ישעיה חופפת לנבואת הנביא מלאכי ושניהם מתייחסים ליוחנן המטביל כשליח שמכין את הדרך לקבלת ישוע המשיח לפני שזה יכנס למקדש.
אגב, בתקופה ההיא היה באמת נהוג לישר דרכים ולתקן מסילות לפני בוא המלך ־ ממחשבה ־ לא יאה למלך ללכת בדרך לא מוכנה ולא ישרה. הדבר נכון גם מבחינה רוחנית.
מכאן, שוב ניתנת ההוכחה שהאדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח, אלוהים הבן בכבודו ובעצמו. (תהילים ב', משלי ל' 1-4).
מתי המשיח נכנס להיכלו?
ישוע נכנס להיכל אלוהים כשהוריו באו לפדות אותו כתינוק (לוקס ב' 21-38) ובפעם השניה כשנכנס לטהר את ביתו מרוכלים (יוחנן ב' 14-16, ומתי כ"א 12-13).
בשני מקרים אלו ישוע לא בא לשפוט אלה להראות את חסד אלוהים למען יחזרו האנשים בתשובה, יקבלו את ישוע כמושיעם כדי להיוושע ולמנוע מעצמם את עת המשפט אשר בוא יבוא.
מצד שני, המילה פתאום במשמעות התנכ"ית מופיעה בתנ"ך 25 פעמים ובכולם חוץ מפעם אחת (דברי הימים ב' כ"ט 36) המילה מתקשרת לאסון, לשואה ולמשפט.
הרי העם אמרו לנביא : "איה אלוהי המשפט.." (ב' 17).
הנביא מלאכי תיאר בקטע אחד את כל פעולותיו של המשיח, אך לא ציין שפעולות אלו יתגשמו בשתי ביאות.
התופעה מאוד אופיינית לנביאים: גם ישעיה (ט' 5-6) דיבר על ילד שניתן לנו ובמשפט אחריו נתן הנביא את תיאור מלוכתו של המשיח על כסא דוד לעולמי עולמים. (גם זכריה ט' 9-10, יואל ג')
למרות שהנביאים ידעו מה המשיח עתיד לעשות, לא תמיד הם ידעו אודות פרק הזמן בין המעשים. כמו להביט על שני פסגות מבלי לראות את העמק ביניהן (2 ממדים במקום 3).
ובכן, אנו יודעים מה עשה ישוע המשיח בביאתו הראשונה, והנה מלאכי הנביא מתאר את פעולותיו של המשיח בהופעתו השניה.
פסוקים ב' ־ ה':
ג,ב "וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת-יוֹם בּוֹאוֹ, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ: כִּי-הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים. ג,ג וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת-בְּנֵי-לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם, כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף; וְהָיוּ לַיהוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה. ג,ד וְעָרְבָה לַיהוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם, כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיֹּת. ג,ה וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר; וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר-שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי-גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."
הנביא שואל שאלות רטוריות אשר כל בר דעת יודע את התשובה עליהן.
אף פושע וחוטא לא יוכל לעמוד מול צדקת המשיח.
הנביא משתמש במילים המתארות זיקוק: אש וסבון.
כשהמשיח יבוא בפעם השניה, מטרת בואו תהיה לסלק כל פושע וחוטא מנגד עיניו.
המשיח יזקק את הנותרים משבע שנות התופת אשר ניחתו על יושבי העולם בגלל חוסר האמונה, וזאת לאחר שהקהילה הוסרה מן התווך. (השניה לתסלוניקים ב', וראשונה לתסלוניקים ד' ־ ה').
על פי נבואתו של זכריה הנביא (י"ג 8-9) שני שלישים מהעם יכחדו במהלך הצרה הגדולה.
מכאן, מדובר על אירוע קשה ביותר שעומד לפני העם.
לשם מה הטיהור?
מלאכי תיאר בשני פרקים מלאים את פשעי העם אשר נבעו מכישלון תפקידם של בני לוי.
תפקיד הכוהנים היה לשרת בקודש וללמד את בני ישראל תורה. הכוהנים פשעו והחטיאו את העם לדרגה אשר בה אלוהים לא יכול היה לקבל את מנחותיהם.
במהלך הופעתו השניה של המשיח, בני לוי שוב יעמדו טהורים מול ה', הם יגישו לפניו מנחה טהורה, ובני ישראל ישמעו תורה משפתיים טהורות.
מכאן, מטרת משפט אלוהים על עמו יהיה להחזיר את העם למצבו הראשוני שבו שרת את אלוהים בטוהר.
פעולות אלו יתבצעו במהלך 1000 השנים אשר בהם המשיח ימלוך בארץ. יחזקאל מ' ־ מ"ח.
למרות העונש הקשה והבלתי נמנע, הבטיח אלוהים שעמו לא יכלה…. עם ישראל יחיה כדי לשרת את אביו, את אלוהים! עם ישראל יפעל על פי תורת הצדק של אלוהים. ראה זכריה י"ג 1-7.
סיכום שיעור חמישי.
בני ישראל הטילו ספק בטוהר ובמשפט הצדק של אלוהים מכיוון שהם ראו את הרשעים משגשגים.
לאורך כל תקופת התנ"ך התמודדו עבדי אלוהים עם אותה תופעה ומתברר שמי שבאמת הכיר את אלוהים באופן אישי, שמר על טוהר רוחניותו, המשיך לבטוח באלוהים, וידע שהצדק יבוא גם אם יתמהמה.
המשיח עוד יחזור להוציא לאור את משפט הצדק של אלוהים וראו זה פלא: הנענשים הם אלו המתלוננים על חוסר טוהר אלוהים.
דבר ה' מלמד אותנו שסבל אינו בהכרח עונש, ועושר אינו בהכרח ברכה.
דבר ה' מלמדנו לשמוע ולכבד את שם אלוהים, את המשיח ישוע על מנת שביום הופעתו נעמוד לפניו כבנים ולא מהצד השני של המתרס. שם יהיה חרוק השיניים.
פרק ג, פסוקים 6-12
בשיעור שעבר למדנו שבני ישראל האשימו את אלוהים בשחיתות. (ב' 17)
- עושי הרע נחשבים לטובים בעיניך
- אלוהים שמח במעשי הפשע של החוטאים. עובדה: הם משגשגים…
- איה אלוהי המשפט?
רבים מהנביאים התמודדו עם השאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אך בגלל אמונתם ויחסם האישי הבריא עם אלוהים הם בטחו בו וידעו שצדק אלוהים עוד יבוא, גם אם יתמהמה, וגם אם לא יצא לפועל במהלך חייהם עלי אדמות. (חבקוק ב' 3 ותהילים ע"ג.)
האשמותיהם של בני ישראל נגד אלוהים הוכיחו את חוסר אמונתם וידיעתם את אלוהים, ולכן הציג אלוהים לפניהם את תשובתו לעשיית הצדק. (ג' 1-6).
המשיח יבוא פתאום, ובבואו הוא יצרוף ויכבס את עמו מחטאותיהם, את אותם אלו שהתלוננו על אי־צדק אלוהים. מטרת הטיהור לשפוט את העם ולהשאיר שארית שתהיה ראויה לשרת אותו בקודש ולייצגו לפני שאר העמים. אלוהים הוכיח שוב את שאמר בפתח פרק ב'.
הברכה והקללה תלויים ביחסנו כלפי שם אלוהים ־ למשיח! הוא המברך, והוא גם השופט!
(ראה פיליפים ב' 9-11 כל ברך תכרע, בשמים בארץ ומתחת לארץ…)
מעשרות ־ סימפטום לחוזק אמונה ואהבת אלוהים, ותנאי לברכה.
לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים הטוענים שהתנ"ך מלא באזהרות ועונשים, אשר מציגים את אלוהים כדיקטטור אכזר וחסר רחמים.
לימוד כנה של דבר ה' יוכיח את ההפך. אלוהים הוא אב טהור אשר אינו מתפשר עם החטא. הוא אב אשר מחנך ומצד שני מתחנן שנלך בדרך נכונה על מנת שניתן לו את כל הסיבות לברך אותנו, בני האדם, עד בלי סוף.
מפסוק 7 אנו נראה איך מדריך אלוהים את עמו למלא אחר רצונו על מנת להתברך.
ג,ז "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי, וְלֹא שְׁמַרְתֶּם, שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה נָשׁוּב."
בניגוד לפסוק ו' אשר שם מופיע אלוהים כחסר שינוי מעולם עד עולם, בני ישראל לעומתו, סרו מדרך אלוהים עוד מימי אבותיהם. מתברר שחוסר המשמעת בתוך עם אלוהים לא היתה מחלה חולפת וחד-פעמית אלא מחלה כרונית שעד לתקופת מלאכי עוד לא נמצא לה פתרון סופי.
אלוהים כאבא נאמן חוזר ומציע תיקון.
תשובו אלי ואני אשוב אליכם…
אלוהים בורא עולם, אלוהים אשר במילת פיו יוצר חיים ועוצר כוכבים, האלוהים העצום הזה יורד לגודל אדם ומבקש מיציריו:
אנא חזרו בתשובה כדי שאוכל לחזור אליכם.
אלוהים מציג פורמט: אנו חוזרים בתשובה ואז הוא בא!
מדוע?
מכיוון שאלוהים לא יתפשר עם חטא ולא ישכון במקום שהשטן מרגיש בבית. קודם כל הבית בלב שלנו מתנקה ואז אלוהים מוכן להיכנס, לשלוט ולברך!
איך מתנקה לב האדם?
על ידי אמונה ששם אלוהים ־ המשיח ישוע, הוא האדון המושיע והמכפר על חטאיי. אדם מאמין משתנה, מכיוון שרוח אלוהים פועלת בו ומעשיו מעידים על אמיתות האמונה ובגרותה.
(בשורת יוחנן י"ד ־ ט"ו, ראשונה לקורינתיים פרקים ג' ו־ו', ואיגרת אל האפסיים א' 13, ה' 18-19).
ובכן, ניתן לחשוב שהעם יבוא כאיש אחד ויחזור בתשובה, אך לא כך היה הדבר.
בני ישראל עונים: במה נשוב? מה רע עשינו? מה אצלנו זקוק לשינוי?
התשובה הזו מוכיחה עד כמה החטא עיוור את העם הנבחר כך שאינו מבחין בין טוב לרע…
על פי תשובתם ניתן להסיק שהם מצפים מאלוהים לחזור בתשובה! איזו חוצפה!
בפסוק ח' אלוהים עונה ומפרט את חטאם של בני ישראל.
ג,ח "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים, כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ: הַמַּעֲשֵׂר, וְהַתְּרוּמָה."
האם יתכן שאדם ירמה, או יגנוב מאלוהים? הרי זה אבסורד, אלוהים הרי רואה ויודע הכל.
למרות חוסר ההגיון, בני ישראל פשעו גם בתחום זה. הם לא נתנו לאלוהים מן המעשר והתרומה, הם לקחו לעצמם את מה שהיה שייך לאלוהים ולזאת קרא אלוהים ־ גניבה!
המעשרות היו אז מה שהיום נחשב למס הכנסה והתרומות היו נתינה מתוך רצון טוב ואקט של תודה לאלוהים עבור ברכותיו והשפע שהוא נותן.
בני ישראל לא שילמו את מיסיהם ולא נתנו מטוב ליבם וכך פגעו בתמיכה שנועדה לקיים את האלמנות, יתומים, גרים וכוהנים.
כשהעם מעל באחריותו, הוא למעשה גנב מאותם חלשים את מה שהיה מגיע להם דרך אלוהים.
במילים אחרות, אי מילוי נתינת מעשרות ותרומות, פוגע בעבודת אלוהים ועל כך אלוהים לא שותק!
בפסוק ט' אלוהים מציג את התוצאות המרות של גניבת רכושו!
ג,ט "בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים, וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים, הַגּוֹי כֻּלּוֹ."
בגלל מעשי הגניבה אשר התבצעו בקנה מידה לאומי, כל העם נמצא תחת קללה.
אלו קללות? בפסוקים 10-12 רשומים ברכות, פשוט תהפכו אותם…
בפסוק י', אלוהים לא סיים את הנושא במשפט הקשה אלא כראוי לאב אוהב הוא הציע לפני העם את דרך הברכה. פסוקים 10-12!
ג,י "הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר, וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי. ג,יא וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל, וְלֹא-יַשְׁחִת לָכֶם אֶת-פְּרִי הָאֲדָמָה; וְלֹא-תְשַׁכֵּל לָכֶם הַגֶּפֶן בַּשָּׂדֶה, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ג,יב וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל-הַגּוֹיִם: כִּי-תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."
הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי אוכל (טרף) בביתי.
בית האוצר הינו החדר בבית המקדש אשר בו אוכסנו המעשרות הכספיים. הנזקק היה מגיע לבית אלוהים ומקבל את החסר לו וכך הנזקק היה מודה לאלוהים ולא לאדם ספציפי.
בהעדר בית מקדש, מה עלינו לעשות?
כאזרחי מדינת חוק, אנו משלמים את מסי המדינה למדינה, ואת תרומותינו לקהילה.
שאול, השליח של ישוע הנחה את המאמינים להגיש את תרומותיהם בקהילה שהיא גוף המשיח, בית האלוהים וממנה ניתנות לנזקקים ולחלשים.
הסיבה זהה: על מנת שהנתמך יודה לאלוהים ולא ירגיש חייב לאדם כלשהו!
(ראשונה לקורינתיים ט"ז 2, שניה לקורינתיים פרקים ח'־ט')
אלוהים מציב תנאי לפני העם.
תנו לי ללא הגבלה, תנו לי בנדיבות ואני בתמורה אתן לכם מעל ומעבר למה שתוכלו להחזיק.
אלוהים אינו מעונין בכמות ללא לב, אלא לכמות מתוך אמונה מלאה, לכמות מכל הלב.
אלוהים מחשיב את גודל הנתינה כגודל האהבה והביטחון בו.
ישוע אמר: (לוקס ו' 38)
"תנו ויינתן לכם, מידה יפה דחוסה, גדושה ושופעת יתנו בחיקכם, כי במידה שאתם מודדים יימדד לכם." (ראה גם שניה לקורינתיים ט' 6).
האם גם עני צריך לתת לאלוהים?
רבותיי, אף אחד אינו חייב, אך כל מי שבאמת אוהב ורוצה לשרת את אלוהים ייתן כפי יכולתו, בין אם מדובר באגורה או במיליון. שניה לקורינתיים ט' 7.
"כל אדם שיתן אבל מחסד וכפי משגת ידו."
בנוגע לגודל נתינה אלוהים לימד אותנו שיעור מאוד חשוב.
אלוהים הראה עד כמה הוא אוהב אותנו בכך שהוא נתן את חייו עבור כל אחד מאיתנו
רק ננסה לדמיין איך מרגיש אלוהים בכבודו ובעצמו, על הצלב, כאשר הוא משלם עבור חטאי בני האדם. בני אדם חוטאים ופושעים.
מדוע? כדי לאפשר להם לחיות… בשורת יוחנן ג' 16.
בפסוקים י' ־ י"ב אלוהים מציין במפורש באילו ברכות הוא יברך את ילדיו במידה והם ישובו אליו בלב שלם, וזאת כדי שלא יהיה להם ספק בנוגע למקור אושרם.
א. אפתח לכם את ערובות השמים, ואתן לכם ברכה מעל ומעבר לצורכיכם.
ב. אעצור ממזיקי היבולים מלפגוע ביבולכם, וכל יבולכם יוציא את מירב הפרי.
ג. ארצכם תהיה ארץ נחשקת וכל הגויים יצביעו עליכם כבני ברכה.
הברכות הללו מוכיחות שאלוהים שולט על כל מהלך או אירוע בעולם, וכל דבר בא ממנו ובידיעתו.
הברכות מוכיחות שלא כמות הכסף הינה הערובה לברכה אלא היחס שלנו כלפי הכסף, או יותר נכון לומר, היחס שלנו כלפי אלוהים.
אלוהים אינו קמצן. הוא פשוט מתחנן שניתן לו סיבה לברך אותנו… ראה בניוחד משלי ג' 1-10.
סיכום שיעור שישי:
השיעור שלנו היום מבטיח עושר ואושר מיד אלוהים.
אבל אותו התנאי שעמד לפני בני ישראל עומד לפני כל אדם היום.
האם חזרת בתשובה כנה אל ה'?
האם קיבלת את ישועתו אשר ניתנה דרך ישוע?
האם חייך הינם קודש לאלוהים? האם רכושך עומד בראש ובראשונה לרשות אלוהים?
אלוהים אינו זקוק לכסף שלנו, אבל הנתינה נועדה בין היתר ללמד אותנו להתמקד באלוהים ולא בחפץ.
אם נחשוב לרגע ניווכח שאלוהים לא לוקח את כספנו השמיימה אלא מאפשר לכלל גוף המשיח (הקהילה) לחלוק עם הברכה.
ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".
בכל שנה המאמינים בקהילה תורמים כדי לעזור לחלשים. החלשים בירכו את אלוהים, וראו זה נס, העשירים לא נהפכו לעניים, אלא אלוהים המשיך לברך את פרנסתם.
בואו נמשיך לבדוק את ליבנו ולתת לאלוהים ללא חשבון, כדי שברכתו תבוא על כולנו ונוכל לשרתו עוד ועוד.
פרק ג, מפסוק 13 עד הסוף
בשיעור שעבר למדנו על פשע נוסף שמלאכי מתאר.
בני ישראל גנבו מאלוהים. הם לא הביאו לבית המקדש את מעשרותיהם ותרומותיהם.
מכיוון שדרך ניהולנו את כספנו הינו מדד לגודל אמונתנו וביטחוננו באלוהים, המעילה במעשרות והתרומות הוכיחה את חוסר האמונה של העם. את חוסר ביטחונם באלוהים.
אלוהים הזהיר את העם שהמצב הנוכחי מעמיד אותם תחת קללה חמורה.
אבל כמו אב טוב, אלוהים הציג לפני עמו את הדרך שיעביר אותם מקללה לברכה.
"שובו אלי ואשובה אליכם."
אלוהים רואה את הפתרון לכל בעיותיהם, בחזרה בתשובה ־ כנה.
שובו אלי משמעו לראות באלוהים את מגינם ומושיעם.
לשוב לאלוהים זה לכבד ולציית לשם אלוהים (ב' 1) למשיח אלוהים, ישוע, כפרת חטאינו.
חזרה בתשובה גם תפתור את בעיית הגניבה מאלוהים מכיוון ש:
ישוע אמר במתי ו' 21: "כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".
בתמורה לחזרתם, הבטיח אלוהים ברכות רבות, כל כך רבות עד כי לא יוכלו להחזיקם.
במילים אחרות: אני רוצה לברך אתכם, רק שובו אלי.
סיום הספר ־ תשובות אלוהים לשאלות עמו.
למרות שאלוהים הציג לפני העם את הדרך לחזור אליו ולהתברך, המשיך העם בדרכו הישנה.
במקום להיכנע לרצון אלוהים, מעזים בני ישראל להמשיך ולהפנות אצבע מאשימה כלפי אלוהים. במילים אחרות: אנו לא מאמינים שאתה תעמוד במילתך לברך!
מפסוק 13 בפרק ג' אלוהים טוען שבני ישראל אומרים נגדו דברים קשים.
ג,יג "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר יְהוָה; וַאֲמַרְתֶּם, מַה-נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. ג,יד אֲמַרְתֶּם, שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים; וּמַה-בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי יְהוָה צְבָאוֹת. ג,טו וְעַתָּה, אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים; גַּם-נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. ג,טז אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.
ג,יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ג,כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. ג,כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם: בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
ג,כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. ג,כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. ג,כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."
פסוקים 14-15 מציגים את האשמות:
עבודת אלוהים הינה עבודת שווא, שמרנו את כל החוקים, ורווח לא קיבלנו.
התאבלנו וצמנו כמו שספר החוקים מצווה, והנה אין בידינו ברכה.
לעומת זאת, הרשעים משגשגים. אלו שניסו את אלוהים בחוצפתם, יצאו ללא פגע.
(כל כך כואב לראות עד כמה זיכרונם קצר. הרי בני ישראל ניסו את אלוהים במדבר וכעונש, לא נכנס אותו הדור לארץ אלא מת במדבר. שמות ט"ז 3 י"ז 2, תהילים ע"ח 18, 24)
הגישה שלהם מוכיחה שליבם כבר ממזמן לא היה נתון לאלוהים.
אותה גישה של חיצוניות קדושה ופנימיות מתפוררת התרחבה מאוחר יותר וישוע היה צריך להתמודד איתה נגד הפרושים והסופרים כ־ 400 שנה מאוחר יותר.
ככל שהתורה שבעל-פה גדלה, כך התרחבו החוקים החוץ־תנכ"ים.
בספר מתי מוקדש פרק שלם (כ"ג) רק לדברי ישוע נגד התנהגותם הצבועה של רוב הפרושים והסופרים.
הבה נקרא את מתי כ"ג 23-24 ואת פסוקים 27-28 כדי לעמוד על הדמיון לתקופת מלאכי, וחומרתו.
23 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי נותנים אתם מעשרות ממנתה ושבת וכמון, ומזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה ־־ את המשפט, את החסד ואת האמונה. צריך היה לעשות את אלה האחרונים ואין לעזוב את הדברים האחרים.
24 מורי דרך עיוורים העוצרים את היתוש במסננת ובולעים את הגמל.
25 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי מטהרים אתם את הכוס ואת הקערה מבחוץ ותוכן מלא גזל ותאותנות.
26 פרוש עיוור, טהר תחלה את תוך הכוס כדי שתהיה טהורה גם מבחוץ.
27 אוי לכם סופרים ופרושים צבועים, כי דומים אתם לקברים מסוידים הנראים יפים מבחוץ ואלו תוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה.
28 כך גם אתם: מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעות ועול.
בניגוד לצבוּעים אשר פועלים על פי המצוות רק לשם רווח אישי, ולאלוהים נמאס לשמוע את טענותיהם, (ב' 17) עמדו אותם מעטים אשר יראו את אלוהים והוא הקשיב ושמע לכל בקשותיהם.
הבה נקרא את פסוקים 16-18 ונראה מספר מסקנות מעניינות:
ג,טז "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. ג,יז וְהָיוּ לִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה; וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִיש, עַל-בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. ג,יח וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ."
א. יראי אלוהים אינם אנשים שמפחדים מהצל של אלוהים, אלא כמו שלמדנו כבר בעבר, המילה ירא אלוהים מתייחסת לאדם המכיר את אלוהים ומשרת אותו מתוך אמונה, אהבה וכבוד.
שימו לב איך מלאכי מכנה את המאמינים:
"יראי יהוה ולחושבי שמו"
שוב הדגש על שם אלוהים שראינו בפרק ב' 1 שמהווה תנאי לקללה ולברכה.
ב. על פי תשובת ה' בפסוק 18 ומאוחר יותר עד סוף הספר, ניתן להבין שיראי אלוהים שאלו גם הם את אותה השאלה שנשאלה על ידי העם:
אלוהים, מדוע הרשע חוגג ומצליח והצדיקים סובלים?
בעוד אלוהים לא התייחס לשאלת העם חסר האמונה, הוא עונה מיד ליראיו.
מדוע?
מכיוון שלמרות חוסר ידיעתם את העתיד, למרות סיבלם וחוסר עושרם הם לא הטילו ספק בצדקת אלוהים, הם לא פסקו מלהאמין ולשרתו באהבה, הם המשיכו לבטוח באלוהים.
ציותם לה' נבע מעומק אמונתם ולא מתוך אינטרס חומרי.
(אגב: שימו לב שיראי אלוהים שוחחו אחד עם השני, ילדי אלוהים מחפשים את ההתחברות ללמוד ולשרת את אלוהים ביחד).
לקבוצה שכזו אלוהים עונה ומשתף אותם בכל מהלכיו. (כמו שאלוהים לא הסתיר את תוכניותיו מאברהם אבינו! בראשית י"ח 16 וכן ספר עמוס ג' 7)
מהי תוכנית אלוהים לגבי הרשעים והצדיקים?
א. שום מעשה אינו נסתר מעיני אלוהים.
לאלוהים יש ספר זיכרון וכל מעשינו רשומים שם.
דניאל י"ב 1 וחזון יוחנן כ' 12 מציינים את היום אשר בו אלוהים יפתח את אותם ספרים וישפוט את בני האדם על פי מעשיהם ואמונתם. (ראה גם שניה לקורינתיים ה' 10 ־ גם מאמינים נותנים דין וחשבון על מעשיהם בעת היותם בבשר)
ישוע הזהיר במתי י"ב 36 שאנו ניתן דין וחשבון על כל מילה שנדבר.
כדאי שנשקול כל מעשה ומילה כדי שלא נעמוד עם פה פעור ופנים מבוישות לפני אלוהים.
ב. לאלוהים יש יחס מיוחד ליראי שמו.
הם נחשבים בעיניו לסגולה, לדבר יקר, עליהם הוא חומל כמו אב החומל על בנו הממושמע.
מדוע אלוהים מכניס את הנושא של חמלה והגנה?
מכיוון שאת כל הזכויות הללו הוא ימנע מאותם רשעים.
בפסוק י"ח אלוהים מבהיר מעל לכל ספק שישנו הבדל בין צדיק לרשע. בין מאמין לחסר אמונה.
בפסוקים 18-21 אלוהים מפרט את עונשו על הרשעים לעומת ברכתו על יראי שמו.
ג,יח "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ.
ג,יט כִּי-הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל-זֵדִים וְכָל-עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ג,כ וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ; וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק. ג,כא וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי-יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם: בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
כבר למדנו באיגרת הראשונה אל התסלוניקים בפרק ה' ובאיגרת השניה בפרק ב' שאלוהים יפריד את המאמינים מחסרי האמונה לפני שיטיל את העונש הגדול, בצרה הגדולה.
למרות שמלאכי אינו מזכיר את המילה הילקחות, ישנו פה עקרון שנשאר:
אלוהים שומר את נאמניו ומונע מהם את העונש בעבור חוסר האמונה, ביום הדין!
למרות שאותם רשעים נראים גיבורים ויכולי כל בעיני בני האדם, כשאלוהים יעמיד את פניו לפניהם ביום הדין, הם, כולם, ייעלמו כמו קש בלהבת אש.
לעומת העונש הצפוי למורדים ברצון אלוהים, אלוהים לא ימנע כל טוב מילדיו.
ממלכת אלוהים בת אלף השנים אשר תקום מיד לאחר הצרה הגדולה, תהיה למאמינים כמו כר מרעה עשיר לעגל חופשי. (ישעיה הנביא פרקים ב', י"א, ו־ל"ה 5-6)
כך אלוהים יוכיח שהפשע אינו משתלם לטווח ארוך למרות שאין זה נראה כך בטווח הקצר.
על פי תיאור העונש לרשע, ניתן לחשוב שאלוהים נהנה מסבל הרשע.
למרות שאלוהים שונא רשע, הוא אינו אוהב להעניש אף אחד.
ולהוכחה… אלוהים שולח את ידו לעוד הזדמנות. פסוקים כ"ב ־ כ"ד.
ג,כב זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. ג,כג הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. ג,כד וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן-אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם."
אלוהים הבטיח לשלוח את אליהו הנביא לפני היום הגדול והנורא.
לעשות מה?
להחזיר בתשובה עוד אנשים, כמה שרק אפשר על מנת להצילם מדיראון עולם.
ישנם כאלו הטוענים שיוחנן המטביל היה אליהו הנביא מכיוון שהוא עשה את התפקיד שמיועד לאליהו הנביא.
למרות שיוחנן המטביל בא להכין את לבבות העם לקבל את המשיח, (ג' 1) העם דחה את בשורתו ולכן בסופו של דבר גם צלב את המשיח. יוחנן עצמו העיד שהוא אינו אליהו הנביא: יוחנן א' 21. (ראה גם תגובת ישוע במתי י"א 14 . אם הייתם מקבלים אותו…)
יוחנן המטביל פעל ברוח עבודתו של אליהו הנביא, אך לא היה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!
מסקנה: העתיד צופן בחובו את הופעתו של אליהו הנביא, ובעת ההיא הוא יבשר את בשורת
המשיח. (מתי י"ז 11-13)
בספר חזון יוחנן פרק י"א 1-14 מוזכרים שני עדים אשר יבשרו בכוח על טבעי את בשורת המשיח. בכוחם לעצור את הגשם, להפוך מים לדם ולהכות בארץ בכל מכה שירצו.
ישנם הטוענים שהשנים הם אליהו ומשה מכיוון שאליהו עצר את הגשם ומשה הפך מים לדם והכה מכות על הארץ.
בין אם משה ואליהו יבואו, או מבשרים אחרים בכוח וברוח של משה ואליהו, אסור לנו לשכוח שלא זהות המבשר היא העיקר אלא בשורת המשיח שבפיהם, שבכוחה להושיע!.
אלוהים שוב מוכיח שידו האוהבת מושטת לרשע בכל עת כדי שיחזור בתשובה כל עוד הוא חי.
אלוהים חוזר ואומר:
שובו אלי, כדי שאוכל לשוב אליכם.
לסיכום הספר:
הנביא מלאכי פונה לעם ישראל ומצביע על כל חטא ופשע בחיי העם.
על פי מלאכי, ההנהגה הרוחנית לא שרתה את אלוהים בליבה ולכן עבודת המקדש הפכה לשגרה חסרת ערך.
בני ישראל בגדו בתורת אלוהים ותוך זמן קצר הבגידה הרוחנית הידרדרה לבגידה בתא המשפחתי.
כשאלוהים כבר לא מהווה מוקד בחייהם, הפסיקו בני ישראל להגיש את מעשרותיהם לאלוהים וכך פגעו בזקוקים לעזרה בקרב העם.
במקום להיות עם נבחר המייצג את אלוהים בעמים, הפך עם ישראל לאחד מן העמים, בהאשימו את אלוהים בשחיתות ובעידוד הרשע. עובדה: הפושעים משגשגים.
אלוהים ענה בפי מלאכי שטוהרו וקדושתו לא השתנו ויום המשפט עוד יבוא.
האדון, מלאך הברית עוד יופיע, וביום משפטו הוא יוכיח לכל בן אנוש ששגשוגם של החוטאים הינו דבר זמני וחולף.
אלוהים לא רק מציין בעיות, אלא גם מציע תרופה וישועה לחוטאים.
התרופה האלוהית לכל תחלואי העם היא:
שובו אלי ואשובה אליכם.
צייתו וכבדו את משיחי ואז אברך אתכם בכל ברכה אפשרית.
למרות האיומים על חוסר ציות, אלוהים הוכיח את אהבתו הנצחית בכך שהוא מעמיד את מבשריו לרשות בני האדם על מנת שחזרה בתשובה תהיה אפשרית לכל אדם כל עוד הוא חי!
הבה נשמור על יחס קדוש עם ישוע המשיח, האדון על מנת שנתברך בחיינו האישיים ובקהילותינו.