יהוה אור לי

כאנשים בוגרים, חווינו בחיינו יום שמתחיל כעננה שחורה וכבדה ומסתיים בנועם. כאשר אנו יודעים שבעיה עתידה להיפתר באותו היום, אנו סופרים בסבלנות את השעות והדקות הנותרות, כי אנו יודעים שתיכף הכל מסתיים. אך מה יכול לעודד אותנו, לנחם אותנו ולחזקנו כאשר כל אושיות הצדק בחברה מתמוטטות והורסות איתן אף את הבסיס המשפחתי של החברה, עד כדי כך שאדם לא יכול אפילו לבטוח בקרובים לו ביותר?

מה יכול לעודד, לנחם ולחזק אותנו כאשר איננו יודעים אם נחיה כדי לראות שהמצב משתפר?

מיכה הנביא עונה על השאלות הללו בפרק ז'.[1]

פרק ז' כולל משפטים ותיאורים הדומים לאלו של הנביאים חבקוק וישעיה, שהיו גם הם עדים לשחיתות הפוליטית והמוסרית של כלל העם.

אז, לפני שתתייאשו ותתעצבו לשמוע שוב דברי תוכחה, אנא התאזרו בסבלנות כי ילדי אלוהים לעולם אינם ננטשים לגורלם. מיכה הנביא עודד עצמו ואת השארית הנאמנה במשפט הבא: "כי אשב בחושך, יהוה אור לי."
כשהכל נשחת ולא נותר דבר לבטוח בו, לא נותר לנביא אלה לבטוח בישועת יהוה כי אלוהים לעולם אינו מאכזב.

מדוע שהנביא יבטיח סיום טוב לעם המתעקש ללכת בדרך השחיתות ולסור מתורת אלוהים? כדי להדגיש את החשיבות בביטחון באלוהים, כי אלוהים טוב, רב חסד ונאמן לקיים את הבטחותיו.

חלוקת הפרק

א. זעקת הנביא על שחיתותה המוסרית של ישראל (פ. 1-6)

  1. השחיתות פושה בעם (1-2)
  2. השחיתות פושה בהנהגה (3-4)
  3. השחיתות פירקה והרסה את התא המשפחתי (5-6)

ב. מסר של אחרית ותקווה (7-20)

  1. תקוות הצדיק באלוהים (7-8)
  2. משפט הצדק של אלוהים על עמו (פ. 9-10)
  3. אלוהים נאמן לקיים את ההבטחות לאברהם (פ. 11-20)

מיכה פרק ז' 

1‏ אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃

2‏ אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃

3‏ עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃

4‏ טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃

5‏ אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃

6‏ כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃

7‏ וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃

8‏ אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

9‏ זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃

10‏ וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃

11‏ י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃

12‏ י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃

13‏ וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃

14‏ רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

15‏ כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃

16‏ יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃

17‏ יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

18‏ מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ 19‏ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃

20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

א. זעקת הנביא על שחיתותה המוסרית של ישראל (פ. 1-6)

  1. השחיתות פושה בעם (1-2)
  2. השחיתות פושה בהנהגה (3-4)
  3. השחיתות פרקה והרסה את התא המשפחתי (5-6)

מיכה פותח את הפרק במשל (פסוק 1) כדי לתאר את ייאושו מהשחיתות הרבה שכבשה כל חלקה בעם ישראל, ונדמה שלא נותר צדיק עימו יכול הנביא להתחבר. בפסוקים 2 עד 6 הנביא מציג את הנמשל.

המשל:

1‏ אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ[2] כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר[3] אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃

1 Woe is me! For I have become as when the summer fruit has been gathered, as when the grapes have been gleaned: there is no cluster to eat, no first-ripe fig that my soul desires. (ESV)

המשל של מיכה דומה למשל הענבים הרעים של ישעיה הנביא בפרק ה' 1-7 בספר ישעיה. שני המשלים מבטאים אכזבה, ייאוש ותסכול.
מיכה משתמש בדימוי הקשור לפרי הנחשק, הגדל על העצים ועל השיחים.[4]
הנביא מקונן, אויה לי (איוב י' 15). הנביא מדמה את עצמו לאדם המבקש ביכורה (תאנה בשלה) בתקופת איסוף התאנים, או לאדם המחפש אשכול לאחר הבציר, בתקופת העוללות, בעת שסביר למצוא את הביכורה או את האשכול וכל אדם בונה על כך, ואינו מוצאו.

בשני דימויים אלה ממחיש הנביא את מצוקתו: אין אשכול הראוי למאכל, ואין תאנה בשלה שהוא כל כך חפץ לאכול. איזו אכזבה…

בפסוקים 2-6 הנביא מיכה מפרט את הנמשל:[5]

2‏ אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן, כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ, אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃

3‏ עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב, הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם, וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃

4‏ טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃

5‏ אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף, מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃

6‏ כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃

משתמע מדבריו של הנביא מיכה שהפירות הטובים הם משל לאנשים חסידים וישרים, והעדרם ממחיש את ההתפוררות המוסרית של החברה. לא נותרו ישרי לב. לא נותרו צדיקים בארץ.

חלקו הראשון של פסוק 2 מתאר את העדרם של החסיד והישר מן הארץ, ואילו החלק השני מספר מה יש בארץ, מה נותר בארץ בהיעדר החסיד והצדיק:

החברה האנושית כולה אורבת לדם נקיים, צדה חפים מפשע.

במילים פשוטות: שחיתות טוטאלית.

מיכה הנביא חוזר על מילותיו של דוד המלך במזמור י"ד 3: "הכל סר, יחדיו נאלחו, אין עושה טוב, אין גם אחד." (ראה מקבילה במזמור נ"ג 2-4).

ישעיה הנביא, בן זמנו של מיכה גם כן תיאר את התקופה במילים דומות: נ"ז 1: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק."

מיכה הנביא מדגיש את גודל הצרה ביחס של בני האדם איש לרעהו: אנשים אורבים איש לרעהו, צדים איש את רעהו ברשת (חרם = רשת דייגים).[6] ז"א, היחס של אדם לאדם כמו יחס של אדם לחיה. כאשר מחשיבים את השני לחיה, כי אז ערך חיי האדם יורד והיד מהירה לפגוע בזולת.

כאשר אדם מחשיב את שכנו ורעהו לחיה חסרת נפש, כי אז המצפון כהה ואינו פועל כדי למנוע את שפיכת הדם. אדרבה, האדם אף ימצא הצדקה לפשעיו.

איך היחס הזה מתבטא בפועל?

מכיוון שבני ישראל אכלו רק אוכל כשר, אז ברור שלא מדובר בקניבליזם 😊

מדובר בעיקר בחוסר צדק במשפט. ז"א שהגוזל או הרוצח מצליח לשחד את השופט כדי להתחמק מעונש, או אף לצאת זכאי.

מדובר בחוסר אמת וחוסר תמימות בכלל היחסים והקשרים בין בני אדם. בין אם מדובר בעסקים, שכנות ויחסים משפחתיים.

חוסר האמת, חוסר יושרה ואמינות, חוסר חמלה ואהבה, הפכו להיות התכונות והאופי המרכזי של כלל החברה. החברה ככלל מאמצת את השנוא על אלוהים (משלי י"ז 15).
כשהרשעים מתחזקים והמשילות כושלת, כל פרט בחברה מאמץ את כללי ההישרדות – החזק שורד! צדק, אמת, יושרה ואמינות נחשבים לחולשה ולכן אינם כלולים בה.

בפסוק 3 הנביא מיכה ממשיך לתאר באופן ציורי את עומק השחיתות החברתי בעם:

עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב: הנביא מציין שהכישרון הבולט של העם נהיה עשיית הרע.

לעשות את הרע, הם מיטיבים.

ידי האנשים ממש חרוצות לעשות את הרע באופן מושלם.

ירמיה הנביא אמר את אותן המילים בפרק ד' 22: "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו."

אם החברה מהללת את הערמומי והפושע, משמע שהיא משפילה ודוחה את התם והישר רודף הצדק. מכאן אין פלא שנעלמו החסידים והצדיקים. אלא נרצחו או שפשוט נמלטו למקום אחר.

גם בספר משלי כתוב שבגבור הרשעים נעלמים הצדיקים ובגבור הצדיקים נעלמים הרשעים (משלי י"א 10-11, כ"ח 28, כ"ט 2). שני הניגודים הללו אינם חיים בכפיפה אחת. שחיתות וטוהר אינם יכולים לשכון תחת אותה קורת גג. את האמת הזו אלוהים לימד אותנו בסילוק אדם וחווה מגן עדן בעבור החטא הראשון.

מיכה ממשיך ומסביר מדוע הרוע שולט ומתפשט:

זה מתחיל משלטון מושחת.

אלו שצריכים לשמש מופת, הפכו מופת לרע.

הנביא מבהיר שהמכנה המשותף לבעלי השררה השיפוטית הוא הרדיפה אחר תאוות הממון. [השר, השופט, והגדול… ככל הנראה התייחסות למלך או לערכאה הגבוהה ביותר]

לשם סיפוק תאוותם, כל בעלי השררה מוכנים לעשות את הכל – בוודאי לעוות ולפתל את המשפט הישר, שכמוהו כהריסת אושיות החברה המתוקנת.

בפסוק 4 מיכה הנביא ממשיך בתיאור חטאי הרשות השופטת בדימוי אירוני.

טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה: הטוב שבהם דומה לחדק, שמשמעו צמח קוצני שאינו ראוי לדבר חוץ מלהזיק. [משוכת החדק = גדר קוצנית המקיפה שדה ומהווה מכשול לעוברי אורך. משלי ט"ו 19).

יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה: הטוב מהם גרוע ומזיק יותר מגדר של קוצים.

The best of them is like a brier, the most upright of them a thorn hedge. The day of your watchmen, of your punishment, has come; now their confusion is at hand.

לאור הרוע והשחיתות השלטונית, הנביא זועק בסוף פסוק 4 למשפט אלוהים עליהם.

מצפיך = נביאיך (ישעיה כ"א 6; יחזקאל ג' 17).

פקודתך – היום שבו אלוהים יבוא עימך חשבון.

הנביא בוטח שאלוהים לא יישאר אדיש לרוע המתגבר, אלא יבוא חשבון עם המושחתים – אז הם יטעמו וירגישו את מבוכתם.

רבותי, שלטון מושחת לאורך זמן ישפיע על כל שכבות החברה, עד לתא הבסיסי – התא המשפחתי.

הנה, בפסוק 5 הנביא מיכה מציין ומתאר את הניוון החברתי שנובע מהשחיתות השלטונית.

5‏ אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃

6‏ כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃

אני חייב לציין שקריאת הפסוקים הללו גורמת לי לצמרמורת.

מה נותר לבן אדם אם אינו יכול לפתוח את ליבו בקרב בני ביתו – אשתו וילדיו.

מה נותר לאדם אם אינו יכול לחלוק את קשייו וחולשותיו עם בני ביתו מחשש שאלו ישתמשו במידע זה כדי להשפילו או להרסו?
מה נותר בתא המשפחתי אם כל איבר פועל כדי להרוס את האיבר שלידו?

מה נותר לאדם אם הוא מותקף מחוץ לביתו וגם בתוך ביתו? האם אלוהים יעד אותנו לחיות בחברה בה אדם-לאדם-זאב?
כאשר התא המשפחתי שנועד להעניק סעד חומרי ונפשי נהרס, מתפוררת אותה משפחה. וכאשר התחלואה הזו מתפשטת להרבה משפחות, מתמוטטת החברה כולה,

כי הבסיס לכל חברה ועם הוא התא המשפחתי.

דבר נוסף עלינו להבין – פסוק 6 אינו מרמז רק על בעיה חברתית משפחתית ארצית אלא על בעיה רוחנית גדולה יותר.

חוסר הכבוד והאהבה להורים מהווה הקבלה לחוסר כבוד ואהבה לאלוהים.

איך? אם אינך מכבד את הסמכות הארצית שהעניקה לך חיים שאותה אתה רואה במו עיניך, איך תאהב ותכבד את הסמכות האלוהית שאינך רואה?

לפיכך, פסוק 6 מציין בין היתר את הריחוק של העם מאלוהים וחוסר הכבוד לו זוכה אלוהים בקרב בני עמו.

כתבי הקודש מלמדים אותנו ששתי המצוות העיקריות בתורה הן: אהבת אלוהים ואהבת האדם. מיכה מבהיר לנו שלאור התנהגותם של כלל מרכיבי החברה בישראל, העם נטש את תורת אלוהים ואת אלוהים. הרשעה והשנאה הם רק סימפטום ופרי הבאושים של נטישת הברית עם אלוהים.

הסימנים לאחרית הימים.

א. האדון ישוע המשיח ציטט את דברי הנביא מיכה (פסוק 6) בבשורת מתי י' 35-36, וכך לימד אותנו באיזה הקשר הם נאמרים.

הפילוג בתא המשפחתי לא יהיה בגלל נושאים חברתיים גרידא (האם רצח או גניבה אינם פשע), אלא ייסובו סביב האמונה באמת המושיעה. ז"א, מדובר על נטישת אלוהים ודברו ברמה הלאומית.

ב. שאול השליח תיאר באיגרת השנייה לטימותיאוס ג' 1-9 את ההתפוררות החברתית שתאפיין את אחרית הימים ממש לפני ההילקחות וחזרתו של האדון ישוע ארצה.

שאול מדגיש שאותה תקופה תתאפיין בצביעות רוחנית. אנשים לכאורה בעלי יראת שמיים, יהיו כופרים בתקפה. גם כאן הדגש הינו בסטייה הרוחנית.

לפיכך, כתבי הקודש אכן מבהירים שככל שנתקרב לחזרתו של האדון ישוע להקים את מלכותו, ההתפוררות הרוחנית תגבר ותפגע נואשות גם בתא המשפחתי. צריך רק לראות לאן צועדת החברה הישראלית (הכיוון הלהט"בי, שחיתות שלטונית וכו') כדי להבין שאנו מתקדמים בצעדי ענק לקראת זעם אלוהים על ארצנו ועמנו.

אני יכול לשער שהנביא מיכה חשב שקץ העולם הגיע כאשר הוא חווה את תוצאת ההרס החברתי והמשפחתי בתקופתו.

ומהיכן החל הכל?

מנטישת הסמכות הריבונית של דבר אלוהים בכל תחום בחיינו.

מנטישת ערכי החיים של אלוהים שנתן לעמו במעמד הר סיני.

אחים ואחיות, מצוות אלוהים אינן עונש, אלא תנאים לחיים מבורכים המאפשרים צמיחה ושגשוג. כל עם שמאמץ את תורת המוסר של אלוהים יחווה ברכה גדולה מעם שדוחה זאת.

כאשר נוטשים את כללי החיים שאלוהים יעד לך ולי, האמת, יושרה, צדק, היעוד לכל מין, וטוהר התא המשפחתי, ומחליפים אותם בלימוד מעוות אודות אלוהים ומקור הבריאה (שהממשלה מאמצת) המצדיק ומקדש תאווה, סטייה וחטא (להט"ב) וכו', אז אל נתפלא שהחברה תתפורר. המכה הכואבת ביותר גם תגיע למקום היקר לנו ביותר – משפחתנו. אז כל החברה תקרוס.

אנא זיכרו: מצוות אלוהים אינן עונש אלא בסיס ותשתית ראויה לחיים מבורכים.

יישום לקחים ומסקנות

ראו איך הצטער וסבל הנביא מיכה כשלא מצא התחברות קדושה. ראו איך הנביא היה רעב לאותה התחברות – להיות קרוב ובקשר עם עוד יראי אלוהים החפצים לחיות חיים המפארים את מושיעם.

א. הרצון להתחברות עם שאר יראי אלוהים ולא עם העולם מעיד על בגרות רוחנית.

מיכה חיפש שותפות והתחברות עם אלה. האם גם אתה ואת מקפידים להתחבר עם השארית הנאמנה?

מיכה חיפש שותפים ליראת יהוה ובקושי מצא. לנו יש קהילה נאמנה. יש בה אחים ואחיות נאמנים החפצים לפאר את אלוהים. אנא אל תחשבו שזה דבר מובן מאיליו. אנא היו יותר מעורבים בקהילה כי בכל יום אנו מתקרבים יותר לעת בה הרשעה והטומאה יכבשו חלקים נוספים בחברה.
חברה רעה תשחית מידות טובות (קור"א ט"ו 33). חברה טובה תעזור לכל אחד מאיתנו להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה' 22).

הנביא מבהיר את חשיבותה של ההתחברות.

מאמין ללא התחברות זה כמו גחל שהוציאו ממדורה. הגחל באותו הרגע מתחיל את ההתקררות שלו עד לכיבוי מושלם.

כך גם קורה למאמין שחושב שטוב לו יותר להיות לבד מאשר בהתחברות עם מאמינים אחרים.

גם התחברות עם מאמינים לא מושלמים, טובה יותר ונכונה יותר מאשר ללא כל התחברות או קהילה.


ב.
יישום מצוות המוסר וכללי החיים שבתורה מהווים תשתית ובסיס לחיים מבורכים. עלינו לשאוף ליישמם בתא המשפחתי ובחברה כולה. אנא השקיעו מאמץ לחזק רוחנית את התא המשפחתי.

אנא, בכל לשון של בקשה, תעשו הכל כדי שהבית שלכם והמשפחה שלכם יהיו גן עדן קטן. מקום שכל אחד מבני המשפחה משתוקק להיות בו ולא לברוח ממנו.

אנא, ודאו שבתוך המשפחה כל אחד מבני המשפחה מרגיש מוגן ויכול לחלוק את חולשותיו וקשייו מבלי להיפגע.

אנא, עשו מאמץ לעזור ולהעניק איש לרעהו. תנו לכל אחד במשפחה את ההרגשה שאתם עימו ובשבילו בכל עת ובכל מצב.

אבות ואימהות, אנא השקיעו זמן ראוי בקריאה של כתבי הקודש. אבות אנא אהבו את נשותיכם ודאגו לרווחתן. נשים כבדו את בעליכם. המופת ביניכם יהיה הכוח הדוחף את ילדיכם ללכת בעקבותיכם.

ב. מסר של אחרית ותקווה (7-20)

  1. תקוות הצדיק באלוהים (7-8)
  2. משפט הצדק של אלוהים על עמו (פ. 9-10)
  3. אלוהים נאמן לקיים את ההבטחות לאברהם (פ. 11-20)
  4. תקוות הצדיק באלוהים (פ. 7-8)

7‏ וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃

8‏ אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י, כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי, כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

לעומת חוסר האמונה וחוסר הכבוד כלפי אלוהים בקרב בני ישראל, מיכה הנביא אינו חושש להעמיד עצמו מחוץ למחנה, שונה, ומכריז שהוא החליט לשמור ולעשות את מה שכלל העם החליט לדחות (ראה אל העברים י"ג 12-14).

מיכה עמד בעוז והיה בין הבודדים שהמשיכו לקוות לאלוהים, לבטוח בו ולמלא ליבם שמחה ביודעם שאלוהים ישר, יועץ נאמן, אמת, חי וקיים וממלא את כל הבטחותיו.
מיכה ידע שאלוהים גדול יותר מכל הממלכות המאיימות על ישראל.

מיכה מיישם בפועל את מה שביקש מן העם לעשות בפרק ד' 9.

שימו לב: בפרק ד' 9 מיכה מבקר את העם ומסביר להם שחרדתם ופחדיהם נובעים מנטישת אלוהים. אז אמר להם הנביא: עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ? הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ? אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה?
והנה כעת מיכה מראה ומוכיח את ההבדל:

  • מיכה ממשיך להביט ולהתמקד באלוהים.
  • מיכה ממשיך להתעודד מהבטחותיו של אלוהים, כי הוא יודע שכולן תתגשמנה
  • מיכה ממשיך להאמין באלוהים כמלך, אדון ריבון.
  • מיכה משוכנע שאלוהים ישמור עליו מהנזק שהאשורים עתידים להביא על עם ישראל.

מה התוצאה?

פסוק 8: אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י, כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי, כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

הנביא מיכה פונה אל האויב – אשור ודומיהם ומכריז:[7]

אין לכם סיבה לשמוח בהצלחות הקטנות שלכם או בכוחכם העדיף עלינו.

גם אם תנצחו בקרב אחד, אנו ננצח במלחמה.

גם אם ניפול, לא נשמד כי אם נקום (תהילים כ' 9; ל"ו 13; קי"ב 4).

גם אם תעלו עלינו ותסתירו כל סיכוי להצלה ואף תסתירו כל קרן אור של תקווה, דעו לכם שהאור שלנו נובע מאלוהים – והוא תמיד מאיר אל יראיו.

אלוהים לעולם לא נמצא במצב של חידלון, תבוסה או חוסר תושיה.

מכאן, הנביא מיכה מסמל את התבוסה לאשור כנפילה רגעית "מכה בכנף", ואת הישועה מאלוהים והצלתו ל"קימה".[8]

חשוב לציין שהאור שמיכה הנביא מתכוון אליו מתייחס להצלתו של אלוהים ובהקשר הרחב – לישועה הכללית (ראה איוב כ"ט 3; ישעיה ט 1).

יישום לקחים ומסקנות:

אמונתו ובטחונו של מיכה הנביא באלוהים שמרו על שלום ליבו.

אמונתו הבוטחת באלוהים ובטחונו באלוהים כריבון המסוגל למלא את כל הבטחותיו, הסירו מליבו חרדה ופחד משתק.
אמונתו באלוהים כנאמן וריבון העניקו לו כוח כדי להתגבר על האיום והפחד מהצרות הסובבות אותו, המתוארות באופן סמלי כחושך.

אמונתו בגואלו העניקה לו הכוח לעמוד על רגליו מבחינה נפשית ופיזית.

רבותי, צרות ואתגרי החיים לעיתים משאירים צלקת בחיינו.

צרות ואתגרים לעיתים חזקים מאיתנו ונראה שמתגברים עלינו.

אך זיכרו את דברי הנביא מיכה:

כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי, כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

מיכה הנביא ידע שאלוהים רואה ושומע את כל אשר מתרחש מסביבו ובליבו, ושאלוהים יענה ויספק את כל התשובות הנדרשות (תהילים ל"ז 3-5).

ישנם בינינו שזועקים לזיווג מבורך, פרנסה מספקת, זוגיות מבורכת.

מיכה מזכיר לנו שהסוד לשמחה אינו טמון בבן זוג או באנשים, אלא בביטחון בנאמנותו של אלוהים לקיים את הבטחותיו – להיות עימנו, לשמוע את תפילותינו ולספק את צורכי חיינו החיוניים כדי להשלים את ייעודנו.

מיכה אינו היחידי שבחר לשמור את עיני ליבו באלוהים בעת צרות ומצוקות.

כמוהו עשה חבקוק בפרק ג' 17-19; מחברי מזמורים י"ג 6; כ"ה 5; ל"ג 22; מ"ב 6; ק"ל 5,7.

שאול השליח השתמש באותה עצה והנחיה ועל בסיס זה עודד את המאמינים בפיליפי לא לדאוג לשום דבר. אלא, בכל עניין להציג את משאלותיהם לאלוהים בתפילה, תחנונים והודיה – כי אלוהים נאמן לענות.

ומה התוצאה?

"ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע."

העצה הזו הוכחה נכונה למיכה, לשאול השליח ולשאר הנושעים לפני 2000 שנים, ונותרה אמינה ומדויקת גם היום לכל אחד מאיתנו הנושעים בשם ישוע.

  • התמיד להביט אל ישוע.
  • התמיד לקרא את דברו ולהתפלל.
  • התמיד להתחבר עם שאר יראי אלוהים הנושעים כדי ששלום אלוהים יכבוש את ליבך ויסיר פחד וחרדה.

זכור: אלוהים שומע את זעקתך ונאמן למלא את כל שהבטיח לך כילדו.

בפסוקים 9-10 הנביא מיכה מבהיר שאין בפיו שום טענה או תלונה נגד אלוהים. מיכה הנביא מבין כמו דניאל בפרק ט' וכמו שאר יראי אלוהים, שאת אלוהים אין להאשים בשום מצב ובשום מקרה.

החטאים שלנו הם המביאים עלינו את עונשו המוצדק של אלוהים.

  1. משפט הצדק של אלוהים על עמו (פ. 9-10)

9‏ זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃

10‏ וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃

הפסוקים הללו מעניקים לנו הצצה אל תוך נפשו של מיכה הנביא, איש ירא אלוהים.

מיכה אינו מתנער מאחריות או מחפש להאשים מישהו אחר, אלא מבין שצדקת אלוהים מחייבת אותו להעניש את עמו בעבור חטאיהם (ראה את תפילתו של דניאל בפרק ט' ותפילת נחמיה בפרק א').

מיכה הנביא, כחלק מעם ישראל, מבין שעליו לסבול בשקט וללא תלונה את הסבל המוצדק.
מיכה מסביר שצדקת אלוהים גם נראית דרך העונש שלו על עמו. גם בענישתו, אלוהים מוכיח את צדקתו.

ואיך אלוהים עושה זאת?

א. אלוהים אומנם מעניש את עמו בכך שמאפשר לאויביהם להתגבר עליהם, אך הצלחת האויבים קצרת מועד.

ב. לאחר שהאויבים היכו בישראל על פי המידה שאלוהים איפשר, אלוהים בא עימם חשבון על חטאיהם שלהם ועל שנאת ישראל הממלאת את ליבם (ראה ישעיה י').

אותו אויב שלעג על אלוהים בתחילה (כאשר יד האויב היתה על העליונה), ואמר לי: איה אלוהיך? היכן האלוהים שאתה כה בוטח בו שיציל אותך? [ראה ד' 11 – האומרים תחנף ותחז בציון עינינו], כעת מתבוסס בדמו ונרמס באדמה – מלא בושה והפסד (ראה תהילים י"ח 43).

כאשר האויבים יבינו שידו הריבונית של אלוהים היא המגבילה אותם והיא המענישה גם אותם בצדק, הם יתכסו בבושה (ראה עובדיה 10; תהילים פ"ט 46).

משמע – אלוהים מראה את קיומו, ריבונותו ואת תכונותיו הקדושות גם דרך משפט הצדק שלו על עמו ישראל ושאר העמים.

יישום

א. מיכה וכמוהו דניאל ונביאים אחרים אינם מוזכרים כפושעים או עברייני מצוות כרוניים, ולמרות זאת הם מבינים שאינם נקיים מחטא. הנביאים הבינו שגם להם חלק בעונש אלוהים על העם ולכן התוודו על חטאיהם.

ולגבינו, גם כנושעים הנקראים ילדי אלוהים שמובטח להם מקום בנחלת אלוהים הנצחית, אנו עדיין חוטאים וראויים לעונש מאלוהים אם כך אלוהים יבחר.

וכאשר עונשו של אלוהים פוקד אותנו, ראוי שנפעל מהר להתוודות על חטא ולא לנסות להצטדק או להאשים אחרים.

טוב נעשה אם נבדוק את עצמנו בכל יום כדי להימצא נקיים לפני גואלנו תמיד (תהילים קל"ט 23-24).

כדאי לזכור, לא כל צרה בחיינו היא עונש וגמול מידי על כישלונותינו. לעיתים אלוהים מאפשר קושי ואתגר כדי לעצב את אופיינו המשיחי וכדי למשוך אותנו אליו – קרוב יותר. לסמוך עליו, לבטוח בו, לבחון את אמונתנו ולחזקה.

מעבר לכך, אותם ניסיונות מכשירים אותנו לשירות יעיל יותר ומלא ניסיון איכותי (קור"ב א' 3-7).

ב. כל המתנגדים לנו מבחינה רוחנית מחשיבים את הצלחותיהם לפגוע בנו או לסכל את פעילויותינו כהוכחה לאמיתות אמונתם ונחיתות אמונתנו, ובעיקר, לנחיתותו של ישוע.

בעת שכזו, הבה נלמד להתעטף בענווה, ולאפשר לאלוהים להשלים את משפט הצדק שלו, אשר בסופו, הטוב תמיד ינצח, והרשע יושפל.

אז, הבה נתעטף בעוד ענווה, נתמיד ללכת באור וניתן לאלוהים לדבר ולפעול עבורנו.

אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י, כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי, כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

ב. מסר של אחרית ותקווה (7-20)

  1. תקוות הצדיק באלוהים (7-8)
  2. משפט הצדק של אלוהים על עמו (פ. 9-13)
  3. אלוהים נאמן לקיים את ההבטחות לאברהם (פ. 11-20)
  4. אלוהים נאמן לקיים את ההבטחות לאברהם (פ. 11-20)

11‏ י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃

12‏ י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃

13‏ וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃

14‏ רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

15‏ כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃

16‏ יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃

17‏ יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

18‏ מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ 19‏ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃

20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

מפסוק 11 עד סוף הספר הנביא מיכה מתמקד בציון ההבטחות שאלוהים מחויב לקיים עבור עמו במסגרת הברית הנצחית והחד צדדית עם אברהם אבינו.

הביטחון בקיום ההבטחות הללו הן חלק מהסיבה שהנביא בטוח כי יקום ואור אלוהים נמצא עימו בכל עת.

מיכה מעודד את בני ישראל ומבטיח שבעתיד, ביום ההוא עם ישראל יבנה שוב את גדרותיו.

'פריצת גדר' היא ביטוי לפורענות (תהילים פ' 13; פ"ט 41), ואילו בניית הגדר או החומות מחדש היא מוטיב של תקומה וישועה (ישעיה ס' 10; תהילים נ"א 20; עזרא ט' 9).[9]

מיכה מנבא שבעתיד עם ישראל ישקם את הריסות ארצו. אך שימוש במילים בהקשר הנוכחי אינו מסתכם בשיקום זמני של עיר או ארץ, אלא בשיקום הארץ המובטחת והקמת ממלכת המשיח המתוארת בתחילת פרק ד'.

הנביא עמוס משתמש באותן מילים כדי לסיים את ספרו באותה נבואה משמחת,  המבטיחה את שיקום הארץ והעם והקמת מלכות המשיח הארצית: "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם." (עמוס ט' 11).

ירחק-חוק: אפשרות א' מציינת שגבולות הארץ תהיינה נדיבות וגדולות. אפשרות ב' מציינת שהנבואה תהיה בעתיד הרחוק (ראה ישעיה כ"ו 15; ה 14; ירמיה ה 22).

ישנם המפרשים את המילים "ירחק-חוק" כירחק היום בו העם ישקם את ארצו. ז"א, שהנבואה תתגשם בעתיד הרחוק. כך או כך, הנבואה עתידה להתגשם והיא מבטיחה את שיקומה של הארץ ושיקום העם.

בפסוקים 12-13 הנביא מיכה ממשיך לתאר את האירועים שיאפיינו את שיקום הארץ ותחילת מלכות המשיח הארצית.

'בעת ההיא, בעת שתשקמי את גדרותייך (שיקום הארץ והעם – הממלכה באחרית הימים), יבואו אלייך בנייך הפזורים בארצות גלותם, מאשור וממצרים.'

הנביא מציין גם את הנהר והים והכוונה ממצרים ועד נהר פרת.

ובמילים כלליות, הנביא מיכה מנבא שבאחרית הימים, בעת שיקום הארץ, יחזרו כל בני ישראל לארץ נחלתם ויחיו בה.

לעומת שיקום ארץ ההבטחה, ארץ ישראל, הנביא מציין שארצות האויבים קרי אשור ומצריים יחוו חורבן ושממה רבה.

הנביא ישעיה בפרק י"ט והנביא יחזקאל בפרקים כ"ט ו-ל' משלימים את התמונה הכללית ומנבאים אודות אחריתם של אשור ומצרים.

יחזקאל מנבא שמצרים תחווה חורבן ושממה שיארכו 40 שנים בגלל מעלליהם.

כל הנבואות שישעיה ויחזקאל מתייחסים אליהן בפרקים המצוינים, עתידים להתגשם במהלך צרת יעקב ולאחריה.

החדשות הטובות לגבי מצרים ואשור הן שלאחר שימלאו 40 שנות החורבן על מצרים, הגלגל יתהפך ומצרים תחווה ברכה רבה.

מסילה תיבנה ממצרים לאשור ותעבור דרך ארץ ישראל.

מצרים ואשור יזכו לשמות חדשים:

מצרים – ברוך עמי

אשור – מעשה ידי

ישראל – נחלתי. (ישעיה י"ט 25)

בפסוקים 14-20 מיכה הנביא מסיים את ספרו בפניה נרגשת לאלוהים – בתפילה לשיקום ממלכת ישראל. בתפילתו הנביא מבקש את המשך הנהגת אלוהים על עמו ואת סליחת החטאים שבלעדיה לא יוכל העם ליהנות מהתחברות קדושה עם אלוהים קדוש וטהור.

14‏ רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ, צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ, שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל. יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃

15‏ כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃

16‏ יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם, יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃

17‏ יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ, כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ, יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם, אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃

18‏ מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ 19‏ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃ 20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

14Shepherd your people with your staff, the flock of your inheritance, who dwell alone in a forest in the midst of a garden land; let them graze in Bashan and Gilead as in the days of old. 15 As in the days when you came out of the land of Egypt, I will show them marvelous things. 16 The nations shall see and be ashamed of all their might; they shall lay their hands on their mouths; their ears shall be deaf; 17 they shall lick the dust like a serpent, like the crawling things of the earth; they shall come trembling out of their strongholds; they shall turn in dread to the LORD our God, and they shall be in fear of you.

בפסוקים 14-17 מיכה מתמקד במופת הגדול של אלוהים ביציאת מצרים. הנביא מבקש מאלוהים לחזור על הדוגמא הזו כדי להציל את ישראל, ומצד שני להשפיל את האויבים שהשפילו את אלוהי ישראל.

כאשר אלוהים הוציא את עם ישראל ממצרים הוא פעל כרועה טוב ונאמן.

אלוהים דאג להפריד את עמו משאר הגויים עובדי האלילים למען שלא תסטה אמונתם ממנו. אלוהים הפריד את עמו מההשפעה האלילית השלילית כדי שעמו יישאר תמים וראוי לתפקיד לו נבחר. אלוהים דאג לכל מחסורם גם כשהיו במדבר שומם (מן, שלווים ומים), וכך הראה את כוחו הריבוני ואהבתו לעמו.

בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד: ציון לאדמה פורייה ומעובדת… אזורים עם כרי מרעה עשירים.

באומרו: שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃ הנביא מתכוון שאלוהים יפעל למען עמו כדי שישכון בביטחון ובשפע המספק את כל צורכו. אלוהים, אנא תן לעמך לשכון בביטחון ביער כבתוך כרמל, כלומר באותו ביטחון בהשגחתך כאילו ישבו באיזור חקלאי מיושב, שאין בו סכנה. (ראה במדבר כ"ג 9 – כחלק מנבואת בלעם; דברים ל"ג 28-29; יחזקאל ל"ד 25 – "וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים." (ללא פחד מחיות טרף).

שימו לב שהנביא מיכה מבקש שאלוהים יציל את עמו בעת הנוכחית כפי שהצילם מעבדות מצרים. הבקשה מאלוהים שיפעל את אותן נפלאות על טבעיות למען עמו, אך לא רק למען עמו…

הנביא ישעיה מציין את אותה בקשה בפרק נ"ב.

כאשר אלוהים הוציא את עמו ממצרים, כל שאר העמים שעמדו בדרכם של ישראל, הובסו. כל שאר העמים למדו אודות ידו הריבונית של יהוה ולמדו להעריך את עליונותו.

גם כאן מיכה נביא מבקש ששם אלוהים יגדל וכל העמים עובדי האלילים ידעו שיהוה עליון, חי וקיים, ואליליהם הם פרי דמיונם.

כמו שישעיה ציין את בושתם וכלימתם של הגויים כאשר יראו את ישועת אלוהים בפרק נ"ב 13-15, גם כאן הנביא מיכה מתאר תמונה דומה.

הגויים ייראו מאלוהים ופיהם ייסכר. הם לא יעזו להוציא הגה נוכח פועלו הריבוני והפלאי של אלוהים בעבור עמו ויראיו. עונשם של עובדי האלילים לא יהיה שונה מעונשו וגורלו של השטן. כל דוחי אלוהים יסיימו בשאול מלאי בושה כמו הנחש שילחך עפר לנצח נצחים.

יישום והסקת מסקנות

כנושעים, התפקיד שלנו אינו שונה מהתפקיד של עם ישראל – מופת לכלל העמים.

כמו שאלוהים ציווה על ישראל להיות מקודשים לו ונפרדים מהגויים עובדי האלילים, כך אלוהים דורש מאיתנו את אותה טוהרה – להיות מקודשים לו ונפרדים מההשפעה הרעה והאלילית של העולם.

ואיך עושים זאת?

הרי אנו לא מתגוררים במנזרים מבודדים במדבר…

אנו יכולים להגן על עצמנו מההשפעה השלילית של העולם…

  • כשאנו מעמיקים בקריאת דבר אלוהים ומעניקים לדבר אלוהים את הסמכות העליונה בכל תחום בחיינו
  • כשאנו מעדיפים חברה משיחית על חברה שאינה משיחית.
  • כאשר אנו מקפידים להשתתף בפעילויות הקהילה.
  • כאשר אנו חיים כמשיחיים בקרב הלא נושעים עימם אנו עובדים, גם במחיר של השפלה, ביקורת או בוז.

מי שאמונתו יצוקה באלוהים ומכיר את דבר אלוהים כאמת המוחלטת שנועדה לנווט את חייו לברכה וכבוד אלוהים, לא יהסס לומר כן להמלצות הללו.

יראי אלוהים החיים על פי רצונו זוכים לחוות את כוחו הריבוני של אלוהים בחייהם.

האם אנשים הבוחנים את חייך מבחינים בכוח אלוהים הפועל בך?

האם הם רואים בך דבר חיובי שאינם רואים בחייהם של אחרים?

בפסוקים 18-20 מיכה הנביא מסיים את ספרו במזמור תודה והלל לאלוהי ישראל שנשאר נאמן לקיים את הבטחותיו לעמו – גם כשהעם סוטה ממנו ומפר את כל תנאי הברית בסיני.

מיכה מציין את התנאי ההכרחי לחידוש היחסים עם אלוהים שיאפשרו לשארית ישראל ליהנות מכל ההבטחות שניתנו בברית עם אברהם, ולמלא את היעוד של אלוהים עבורם – ממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים (שמות י"ט 5-6).

התנאי ליהנות מההבטחות של הברית הנצחית עם אברהם, טמון בסליחת החטאים שאלוהים סיפק לייראיו.

18‏ מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֹן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ? לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ 19‏ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ[10] עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃

20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

18 Who is a God like you, pardoning iniquity and passing over transgression for the remnant of his inheritance? He does not retain his anger forever, because he delights in steadfast love. 19 He will again have compassion on us; he will tread our iniquities underfoot. You will cast all our6 sins into the depths of the sea. 20 You will show faithfulness to Jacob and steadfast love to Abraham, as you have sworn to our fathers from the days of old.

מיכה הנביא מציג עובדה:

אין עוד אל בעולם שנושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו (ראה הקשר ודמיון הפסוק בספר שמות ל"ד 6-9).

רבותי, הבה נכיר לעומק את משמעות המילים הללו.
מיכה יכול היה לומר: מי אל כמוך סולח חטאים… אך רוח אלוהים הנחתה אותו לומר: מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע…

א. אנו זוכים להבין את משמעות שם הנביא מיכה: מי כמוך אל? מכאן, השם מיכאל הינו הוורסיה המלאה של השם מיכה.

ב. הפועל 'לסלוח' מסתיר את המחיר הכבד של הסליחה.

מיכה משתמש בפועל 'נושא עוון' כדי לציין שסליחת החטאים אינה מסתיימת בהכרזה ותו לו, אלא כוללת מחיר כבד.

מחיר נשיאת החטאים והעוונות של שארית ישראל וכלל בחירי אלוהים מכל העמים, עלה בדמו וחייו של המשיח, גואל ישראל, קדוש ישראל, ישוע.

– אלוהים רמז על כך בבראשית ג' 15 כשאמר שזרע האישה יכה בראש הנחש ובעקבות כך גם "תשופנו עקב". זרע האישה ישלם מחיר גבוה על תכנית הישועה שלנו.

– אברהם אבינו ציין בבראשית כ"ב 8 שאלוהים יראה לעצמו השה לעולה. מישהו אחר מיצחק עתיד לשלם בחייו כפי ששילם האייל במקום יצחק באותו אירוע.

– ישעיה הנביא בפרקים נ"ב ו-נ"ג העניק לנו את זהותו של שה האלוהים והבהיר לנו שנשיאת העוון עלתה בחייו של עבד יהוה, ההוויה השנייה בשלמות האלוהית, הלא הוא בן האלוהים ישוע המשיח.

– הנביא דניאל ציין בפרק ט' את התאריך בו ניכרת המשיח – פסח, 32 לספירה. ואכן ישוע הוא האישיות היחידה בהיסטוריה שהגשימה את הנבואה הזו וכלל הנבואות אודות הופעתו הראשונה של המשיח.

– יוחנן המטביל זיהה את ישוע כמשיח המובטח והכריז עליו: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת עולם". (יוחנן א' 29-30)

– השליח שמעון פטרוס אמר באיגרתו הראשונה בפרק א' 18-23 שנפדינו בדמו היקר של ישוע המשיח.

מכאן, סליחת החטאים של אלוהים לייראיו – שארית ישראל וכלל ייראיו מקרב העמים, עלתה במחיר חיי בנו יחידו – ישוע המשיח בן האלוהים.

מדוע שאלוהים האב ישלם כזה מחיר גבוה לכפרת חטאינו?

תשובתו המהממת של אלוהים כתובה בבשורת יוחנן ג' 16: "כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם."

אהבתו של אלוהים אותנו היא הסיבה למחיר הכבד שהוא היה מוכן לשלם עבור צדקתנו.

שמעון פטרוס, אחד מהשליחים תלמידי ישוע הסיק לאור כפרתו של אלוהים ואמר: "בראש ובראשונה אהבו איש את רעהו אהבה עזה, כי על רוב פשעים תכסה אהבה." (פטר"א ד' 8; קור"א י"ג).

אם כן, מדוע אלוהים נשא על עצמו את מחיר קללת החטא במקומנו?

כי הוא אוהב את בחיריו אהבה עזה. כי הוא אוהב אותך ואותי אהבה עזה.

עד כמה עזה?

עד כי שהוא מוכן לשלם במחיר בנו יחידו כדי לכסות את חטאינו.

מדוע לשאת את אשמתנו ולשלם בחייו במקומנו?

כי אלוהים חפץ חסד.

חסד היא דרגה הרבה יותר גבוהה מרחמים.

רחמים זה לתת לנו רק חלק מהעונש המגיע לנו…

חסד, זה לשלם במקומנו את מלוא העונש שהיה מגיע לנו. חסד זה אהבה.

מיכה מתאר את סליחת חטאינו במילים: נושא עוון ועובר על פשע.

עובר על פשע משמע – עובר על העניין מבלי שים לב אליו.

זה לא שאלוהים אינו יודע ואינו רואה, אך אהבתו וחסדו – כפרתו, מכילים את הפשע כאילו לא שם לב אליו.

האמת הזו, חסד אלוהים שניתן לנו בדמו המכפר של ישוע, חייבת לעמוד לנגד עינינו בכל יום, במיוחד בשעות שאנו מרגישים לבד, פגועים, או כאשר נדמה לנו שהשמיים נפלו עלינו.

חסדו של אלוהים ואהבתו לעולם אינם מתמעטים. הם תמיד בשיא עבורנו.

איך אני יודע? כי כך כתוב!

בפסוק 19 הנביא ממשיך להאדיר את אלוהים על חסדו ואהבתו, ומה מבטא טוב יותר את כל אלו?

סליחת החטאים שהעניק לנו.

19‏ יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ[11] עֲוֹֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃

דעו: ישועתנו היא פעולה חד פעמית, ונחשבת לאדם לנצח מהרגע שקיבל באמונה את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

אך למרות שנושענו, ומאותו רגע נחשבנו לילדי אלוהים, אנו ממשיכים לחטוא בגלל שאנו עדיין עטופים בגוף הנמצא תחת קללת החטא.

מסיבה זו, אנו זקוקים לסליחת חטאים יומית המטהרת אותנו מכל עוולה, כדי שנשמור על התחברות קדושה עם אלוהים ועם שאר ילדיו – הקהילה (יוח"א א' 1-9).

וכך, הנביא מפאר את אלוהים שהוא:

  1. ממשיך לסלוח לנו בכל עת כאשר אנו מתוודים על חטאינו (יוח"א א 9). ישוב ירחמנו…
  2. כובש את עוונותינו – משמע שאלוהים רומס את עוונותינו וכביכול מונע מחטאינו להרים קול ולהצביע נגדנו.
  3. משליך במצולות ים את כל חטאותינו – משמע, אלוהים מרחיק את אשמתנו מנגד עיניו. כשאלוהים סולח הוא כבר לא משתמש בחטאי העבר נגדנו. כשאלוהים סולח הוא כביכול גם שוכח.

הלוואי שגם אנו ננהג כך.

חיזוק לכך אנו מוצאים גם בדברי תהילים ק"ג 12: "כרחוק מזרח ממערב, הרחיק ממנו (מאיתנו) את פשעינו…". כל הפרק מתמקד על רחמיו וחסדו של אלוהים בסליחת חטאים.

הנביא ישעיה בפרק ל"ח 17 אומר: "…ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גווך כל חטאיי."

ישעיה מלמדנו שאלוהים אינו רואה יותר את אשמתי, לאחר ההתוודות הכנה, כי חטאי הורחקו אל מאחורי גבו…

אם כן, פארו של אלוהים מתבטא באהבתו הגדולה לילדיו, וזו מתבטאת בסליחת החטאים המוחלטת שהוא מעניק להם – לך ולי.

האם יש בחייך מעט מן הפאר הזה?

האם אהבתך גם כן מתבטאת בהכלת החסרונות של בני משפחתך? של האחים והאחיות בקהילה?

האם אתה משתדל לשכוח את חטאי אחיך ואחיותיך כשאלו התוודו על חטא וביקשו את סליחתך?

כדאי לנו תמיד לזכור:

במידה שאתה סולח לאחרים, כך אלוהים יסלח לך (מתי ו' 12).

ישועה סלקטיבית

שימו לב לאמת מיוחדת שרבים מפספסים בפסוק 18:

אלוהים אינו נושא את חטאי כלל עם ישראל אלא את חטאי שארית נחלתו.

מי הם שארית נחלתו של אלוהים?

התשובה המידית התואמת לכל שאר הנבואות בכתבי הקודש היא: חלק מעם ישראל, שארית בלבד מקרב העם שנחשב לנושע.

מספיק כדי לקרא את תחילת פרק ז' כדי להבין שהשארית היא מספר קטן, שהרי הנביא אומר שאבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין (פ. 2).

הנביא ישעיה מלמדנו את אותו העיקרון בפרק ו' 5-13. רק שארית מזערית מקרב עם ישראל נחשבת ליראי אלוהים, צדיקים.

האמת הזו הייתה שרירה וקיימת גם בתקופתו של אליהו הנביא. בעת בה כלל בני ישראל עמד על כשלושה מיליון נפשות לערך, רק 7000 מבני ישראל היו נושעים שלא כרעו לבעל (מל"ב י"ט 18).

משמע, אילו אלוהים היה שופט את העולם אז, רק אותם 7000 (הכוללים דגימה מכל אחד מהשבטים), היו נכנסים לממלכת אלוהים וכל שאר היהודים שלא נושעו – לאבדון בשאול.

מכאן, אלוהים מציג ישועה, אך לא כל הברואים עתידים לחוות אותה.

זכריה הנביא מנבא בפרק י"ג 8-9 שרק שליש מקרב עם ישראל ישרוד את תקופת הצרה באחרית הימים.

האמת הזו מוסברת מעט יותר בספר ירמיה י"ח וכן באיגרת של שאול אל הרומים בפרק ח' 29-30:

29‏ שֶׁכֵּן אֶת אֵלֶּה שֶׁהִכִּיר מִקֶּדֶם, אוֹתָם גַּם יָעַד לְהִדַּמּוֹת לְצֶלֶם בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַבְּכוֹר בֵּין אַחִים רַבִּים. 30‏ וְאֶת אֵלֶּה שֶׁיָּעַד, לָהֶם גַּם קָרָא; וְאֶת הַקְּרוּאִים גַּם הִצְדִּיק; וְאֶת הַמֻּצְדָּקִים אַף פֵּאֵר בִּכְבוֹדוֹ. 31‏ אִם כֵּן מַה נֹּאמַר עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם אֱלֹהִים אִתָּנוּ, מִי יַעֲמֹד נֶגְדֵּנוּ? 32‏ הוּא אֲשֶׁר לֹא חָשַׂךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא מָסַר אוֹתוֹ בְּעַד כֻּלָּנוּ, הַאִם לֹא יַעֲנִיק לָנוּ אִתּוֹ אֶת הַכֹּל? 33‏ מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק! 34‏ מִי הַמַּרְשִׁיעַ? הַאִם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר מֵת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד כִּי אִם קָם לִתְחִיָּה, וְהוּא נִמְצָא לִימִין אֱלֹהִים וּמַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ? 35‏ מִי יַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ? הַאִם צָרָה אוֹ מְצוּקָה, רְדִיפוֹת אוֹ רָעָב, הַאִם עֵירֹם אוֹ סַכָּנָה אוֹ חֶרֶב? 36‏ כַּכָּתוּב: ”כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה.“

מה עוד מוכיח שאלוהים לא התכוון להושיע את כל הברואים מאז בראשית?

אם אלוהים התכוון להושיע את כלל הברואים, כי אז אגם האש לא היה עונש נצחי (התגלות כ' 7-15).
אם אגם האש היה רק ענין של עונש זמני, הרי לא היתה כל דחיפות בכל הנוגע לישועה (קור"ב ו' 1-2; לוקס ט"ז 26-31). אנשים היו מעדיפים להתענג בפשע ובחטא ביודעם שבסופו של דבר כולם יחזרו לשמוח ולהתברך בממלכת אלוהים הנצחית.

אם העונש על אי ישועה אינו כזה גרוע אלא זמני, הרי שמחיר הישועה של אלוהים אינו כזה מושך או גבוה.

אם אדם יכול לאחר זמן מה לחזור לנוכחות אלוהים ללא אמונה בדמו המכפר של בן האלוהים, הרי שישועת אלוהים היתה מתרוקנת מתוכן ועוצמה, ומותו המכפר של בן האלוהים ישוע היה לחינם.

מדוע אלוהים חייב להיות זה שיוזם את ישועת בחיריו?

בני האדם נולדים במצב בו הם נמצאים תחת קללת החטא ולפיכך עיוורים מבחינה רוחנית. לפיכך, כל בני האדם זקוקים לחסד אלוהים כדי להיוולד מחדש (תהילים נ"א 7; יוחנן ג' 1-10).

בני האדם תלויים לחלוטין בחסדו של אלוהים בכל הקשור לישועתם.

אלוהים בריבונותו בוחר את מי להושיע, ולכן כל מי שנושע הריהו נושע בחסד ולא בזכות.

אלוהים מהסיבות שלו בחר לא להושיע את כל בני האדם.

מדוע?

אלוהים אינו מפרט, אך מכיוון שהוא קדוש, טהור וצדיק, גם החלטה זו מוצדקת גם אם היא אינה מפורטת (ישעיה נ"ה). ראה גם אל האפסיים א' 4; אל הפיליפים א' 6; יוחנן י' 27-30; ט"ו 16; ראשונה לפטרוס א' 1-2.

ישנם השואלים: אם אלוהים לא בחר להושיע אותי, אז מדוע שהוא גם מאשים אותי על חוסר אמונה ומענישני באגם האש?

אפשר לדון בשאלה הזו עד שנעמוד לפני אלוהים, כי לא כל הפרטים מפורטים בכתבי הקודש.

ראוי לנו להסתפק בעובדה שאלוהים אינו מסתיר את ישועתו ואת האמת המושיעה שלו מאף אדם (תהילים י"ט; מתי כ"ח 18-20).

אלוהים ברא אותנו עם מצפון שנועד להדריכנו לדרך חיים מוסרית ונאותה (אל הרומים א-ב).

אלוהים קדוש, טהור וצדיק ואין בו כל אשם.

במקום לבזבז זמן בלנסות להאשים את אלוהים בכישלונך ובחטאיך, אנא זעק אליו בשם ישוע לשם כפרת החטאים שלך. את הקוראים בשם ישוע מתוך לב שבור הכואב בגלל אשמת החטא אלוהים אינו מבזה, אלא עונה להם בזרועות פתוחות: סלחתי, כי חפץ חסד אני – בוא אליי (תהילים נ"א 19).

פסוק 20 מסיים את דברי מיכה ואלו מלאים בתקווה ששימחה את מיכה וחייבת לשמח כל אחד מילדיו הנבחרים של אלוהים.

20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

מה כל כך מיוחד בפסוק 20 ובקטע המסיים את הספר שגורם למיכה וכמוהו לעמוס (בסוף פרק ט') וחבקוק (בסוף פרק ג'), לקפוץ משמחה למרות שהם עדיין היו שקועים באותו הרגע עמוק בצרות שאפפו אותם?

הנביאים שמחו כי אלוהים גילה להם את תכנית ישועתו.

הם שמחו כי בטחו בקיום הבטחת אלוהים לאבותינו, ליעקב ואברהם ובעובדה שיש להם חלק בהבטחות הללו.

ומה הובטח לאברהם?

ברכה עליו, על זרעו, והשותפים לאמונתו. הכוונה גם לברכת הישועה (בראשית י"ב; כ"ב 16-17)

ומה הובטח ליעקב?

שזרעו יהיה כעפר הארץ, שאלוהים יהיה עימו (בראשית כ"ח 13-14)

דוד המלך חלק את אותה ההרגשה וציין זאת במילים דומות במזמור ק"ה 8-11:

"זכר לעולם בריתו, דבר ציווה לאלף דור. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק, ויעמידה ליעקב לחוק, לישראל ברית עולם. לאמור: לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם." (הקטע המקביל מדברי הימים א פרק ט"ז 15-18 מבהיר שדוד המלך כתב את המילים הללו)

הנביאים שמחו, ואיתם השארית הנאמנה, מכיוון שהבינו שהשפלתם ורדיפתם על ידי אויבים מבחוץ ומבית היא צרה זמנית. לאויבי אלוהים הצרה תהיה נצחית אך לילדיו הנבחרים – רק זמנית.

הרשעה והפשע לא יהיו עימנו לעד.
הממלכות השכנות והחזקות לא ימשיכו במכותיהן על ישראל לעד.

עונשו של אלוהים על חטאות עם ישראל לא יימשך לעד.

שארית ישראל עתידים ליהנות ולחוות את כל ההבטחות הנפלאות שאלוהים הבטיח לאבותינו – ליעקב ולאברהם.

תכלס: מדוע שאלוהים יסלח לחטאי שארית ישראל?

חישבו על כך מבחינה תיאולוגית ולוגית.

א. על מנת להחזיר את ישראל לקרבת אלוהים קדוש ולממש את ייעודם, אלוהים יהיה חייב לכפר על חטאיהם ולסלוח להם – להפוך את שארית ישראל לצדיקים כמוהו. אם לא יעשה זאת יהיה עליו להשמידם.

ב. אלוהים אינו יכול להשמיד את כל העם כי אז יפר את הבטחתו בברית אברהם.

מכאן, צדקתו של אלוהים מחייבת אותו להראות חסד רב.

מכיוון שישראל לא יבקשו את ישועתם מיוזמתם, אלוהים מביאם למצב בו יעשו כך ומצד שני מבטיח לענות לזעקתם.

שימו לב שהנביא מיכה מסיים את הספר עם הבטחה של אלוהים לעשות עבור השארית הנאמנה, בדיוק מה שאלוהים מבקש מהשארית הנאמנה לעשות עם שאר הסובבים אותם. כמו שאלוהים מבטיח לעשות אמת וחסד עימנו וכך לקיים באהבה ונאמנות את כל שהבטיח לאבותינו, הוא אלוהים דורש מאיתנו לעשות משפט אמת וצדק עם הזולת, לגלות אהבה וחסד – ז"א לסלוח ולהכיל, וללכת בענווה לפני אלוהים.

ראו את הדמיון בין פסוק 20 בפרק ז' לבין פסוק 8 בפרק ו':

פרק ז' 20:

20‏ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

פרק ו" 8:

8‏ הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃

איזה סיום נפלא.

אלוהים מתחייב לקיים ולהגשים בנאמנות ובאהבה את כל ההבטחות שהבטיח לאבותינו – לשארית הנאמנה שבה בחר.

מאיתנו אלוהים דורש – הידמו לאביכם – ובאותה מידה של צדק ואהבה, פעלו איש עם רעהו – כי כך ידעו הכל שתלמידי אתם (ראה יוחנן י"ג 34-35).

יישום והפקת לקחים:

א. אלוהים הבטיח הבטחות גדולות ונפלאות לא רק לילדיו מקרב עם ישראל, אלא לילדיו מקרב כלל העמים.[12]

ההבטחות של אלוהים לכל אחד מאיתנו מאפשרות לנו לשמוח ולהמשיך בחיים משיחיים גם בעתות של צרה ומשברים לאומיים ואישיים. לדוגמא…

  • חתימה של רוח הקודש ושכינתה בגופנו (אפסים א 13-14; קור"א ג' 16-17)
  • בטחון בנצחיות ישועתנו (יוחנן י' 27-30; פטר"א א' 3-5).
  • הצלה מזעם אלוהים (תסל"א ה' 9).
  • קבלת גוף חדש טהור שאינו נתון להשפעת החטא (קור"א ט"ו)
  • שותפי נחלה נצחית עם אלוהים – בירושלים השמיימית.
  • חיים מלאי שירות קדוש וטהור לכבוד אלוהים
  • סיפוק כל הנדרש לנו לחיים קדושים

כל ההבטחות הללו תתגשמנה ולכן יש לנו כבר כעת את כל הסיבות לחגוג ולשמוח למרות שחלקן יתגשמו רק לאחר מותנו.

ב. האם גם עליך או עלייך אפשר לומר שאתם מהירים לסלוח ונושאים את חטאיי האחר על כתפיכם?

האם כשאתה סולח אתה גם מתחנן לאלוהים שתוכל לשכוח ולראות את פני האח באור טוב וחדש? זכור: אהבה מכסה על המון פשעים והיא פרי ישועה נפלא (פטר"א ד 8. קור"א י"ג).

לסיכום:

הנביא מיכה כמו שאר הנביאים הביא את דברי התוכחה של אלוהים לפני עמו ישראל.

עם ישראל במשך דורות סטה מאלוהים, הפר את תנאי הברית עם אלוהים בסיני וחיקה את דרכי הגויים עובדי האלילים.

יחד עם ההבטחה לעונש עבור חטאיהם, נשאר אלוהים נאמן לקיים את כל ההבטחות שהבטיח בברית עם אברהם.

אלא, רק שארית עם ישראל הנאמנה לאלוהים תזכה לחוות את מלוא ברכות הברית.

8‏ אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃

Bibliography

Gardon, Sh L. Trei-Asar part 2. Tel-Aviv: Galil, 1992.

Kasuto, M. D. Trei Asar (Minor Prophets). Tel-Aviv: Yavneh, 1982.

Vargon Shmuel, Zeev Visman. Olam Hatanack, Trei Asar II. Tel-Aviv: Davidson-Itai, 1997.

[1] עמוס הנביא מסיים את ספרו ממש באותו אופן (פרק ט).

[2] אָסְפֵּי־קַ֔יִץ: חיפוש תאנים בשלות (ביכורה) בתקופת איסוף התאנים.

[3] עֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר: אשכולות של ענבים דלים, שנותרו אחרי הבציר (ישעיה כ"ד 13).

[4] Vargon Shmuel, Zeev Visman. Olam Hatanack, Trei Asar B. (Tel-Aviv: Davidson-Itai, 1997), pg. 54.

[5] Ibid., 54-56.

[6] מיכה ג' 10; חבקוק ב 12; תהילים ה 7.

[7] ישעיה הנביא פנה באותו אופן לפלשת בפרק י"ד 29

[8] Vargon Shmuel, Zeev Visman. Olam Hatanack, Trei Asar II. (Tel-Aviv: Davidson-Itai, 1997). Pg. 58

[9] Vargon Shmuel, Zeev Visman. Olam Hatanack, Trei Asar II. (Tel-Aviv: Davidson-Itai, 1997). Pg. 59.

[10] כבשׁto subdue somebody, to subjugate: earth Gn 128, people Jr 3416, cj. Am 84 (‏לִכְבֹּשׁ‎; parallel with ‏שֹׁאֲפִים‎); ‏לַעֲבָדִים as slaves Jr 3[10]. לרמוס ברגל  Accordance Bible Software

[11] כבשׁto subdue somebody, to subjugate: earth Gn 128, people Jr 3416, cj. Am 84 (‏לִכְבֹּשׁ‎; parallel with ‏שֹׁאֲפִים‎); ‏לַעֲבָדִים as slaves Jr 3[11]. לרמוס ברגל  Accordance Bible Software

[12] לא הובטח לכל אברי גוף המשיח, לקהילה העולמית לשכון בארץ כנען, אך לקהילה, לשארית הנאמנה של אלוהים מקרב כל העמים, ואנו בתוכם היום, הובטחו גם כן הבטחות רבות. ראה רשימה.